<h1>ביאור גמרא נוחה על יבמות</h1>
ישעיהו הכהן הולנדר
מקראות:
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,ה</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,ו</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,ז</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,ח</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כה,י</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:</span> <span style="color:#2828AC;">(</span>ס<span style="color:#2828AC;">)</span>
מקראה:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 <span style="color:#2828AC;">ROD</span>
רש"י <span style="color:#2828AC;">בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות</span> 10 <span style="color:#2828AC;">MIRIAM</span>
<span style="font-family: SBL Hebrew;">פסוקי מקרא באותיות נרקיסים</span>
השלמת פסוקי המקרא בסוגריים <span style="color:#2828AC;">[]</span>
<span style="color:#008A00;">הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew</span>
<span style="color:#008A00;">ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערה לבדיקת הלומד.</span>
<span style="color:#2828AC;">מראי מקומות 8 MIRIAM</span>
<span style="color:#008A00;">תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך:</span> (תענית ב,ב)
הערות וטבלאות באנגלית - ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
<span style="color:#2828AC;">Producers of the Dafyomi Advancement Forum, daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il</span>
לשונות התורה בענין עריות –
אחרי מותויקרא יח, ו-יח	קדושיםויקרא כ, י- כב
ויקרא יח,ו: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'
ויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה
ויקרא יח,ח: ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא	ויקרא כ,יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם
ויקרא יח,ט: ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן	ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא
ויקרא יח,י: ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה
ויקרא יח,יא: ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה
ויקרא יח,יב: ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך היאויקרא יח,יג: ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך היא	ויקרא כ,יט: וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו
ויקרא יח,יד: ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא	ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו
ויקרא יח,טו: ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה	ויקרא כ,יב: ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם
ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא	ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו
ויקרא יח,יז: ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא	ויקרא כ,יד: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם
ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה
ויקרא יח,יט: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה	ויקרא כ,יח: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם
ויקרא יח,כ: ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה	ויקרא כ,י: ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת.
ויקרא יח,כא:ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלקיך אני ה'	ויקרא כ,ב:ואל בני ישראל תאמר: איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן ויקרא כ,ג:- ויקרא כ,ו:
ויקרא יח,כב: ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא 	ויקרא כ,יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מת יומתו דמיהם בם
ויקרא יח,כג: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא	ויקרא כ,טו: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו;ויקרא כ,טז: ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם
סיכום בענין עריות: ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם	ויקרא כ,כב:- ויקרא כ,כז: סיכום כולל למצוות פרק כ, שכולל אוב וידעוני, ומקלל אביו ואמו
<span style="font-family: SBL Hebrew;">ועוד:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים כג,א:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו.</span>
<h2>פרק ראשון "חמש עשרה נשים"</h2>
<h3>דף ב.</h3>
משנה:
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן <span style="color:#2828AC;">(כדתני [סיפא] שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו אשה אחרת, ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; וטעמא יליף בגמרא)</span> וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם, ואלו הן:
<span style="color:#2828AC;">1)</span>בתו <span style="color:#2828AC;">2)</span>ובת בתו <span style="color:#2828AC;">3)</span>ובת בנו <span style="color:#2828AC;">4)</span>בת אשתו <span style="color:#2828AC;">5)</span>ובת בנה <span style="color:#2828AC;">6)</span>ובת בתה <span style="color:#2828AC;">7)</span>חמותו <a href="#footnote-1" id="noteref-1">[1]</a> <span style="color:#2828AC;">(שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים) 8)</span>ואֵם חמותו <span style="color:#2828AC;">9)</span>ואם חמיו <span style="color:#2828AC;">(ואֵם חמותו ואֵם חמיו - שתיהן אסורות לו משום ערוה, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יז)</span> <span style="color:#2828AC;">ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא]</span> <span style="color:#2828AC;">- ויש בכלל זה חמותו ואֵם חמותו ואֵם חמיו, כדמפרש ואזיל ב'אלו הן הנשרפין'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין עה,א)</span><span style="color:#2828AC;">; ובתו (ובת בתו ובת בנו) דהכא - בבתו מאנוסתו קמיירי, וכן בת בתו ובת בנו, דאילו בתו מאשתו - היינו בת אשתו - דכיון דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">'אשה ובתה' - לא שנא ממנו לא שנא מאיש אחר, אבל בתו מאנוסתו לא ילפא ליה מהכא, ד'אשה' - על ידי קדושין משמע, שהוא אישות, ומקרא אחרינא נפקא, כדמפרש בגמרא) 10)</span>אחותו מאמו <span style="color:#2828AC;">(שנשאת לאחיו מאביו ומת, וכן אחות אמו שנשאה אחיו מאביו; שאין חיוב יבום אלא באחיו מן האב, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">כי ישבו אחים יחדו, וילפינן 'אחוה' 'אחוה' מבני יעקב: מה להלן מן האב אף על פי שאין מן האם - הכי נמי לא שנא) 11)</span>ואחות אמו <span style="color:#2828AC;">12)</span>ואחות אשתו <span style="color:#2828AC;">13)</span>ואשת אחיו מאמו <span style="color:#2828AC;">(שמת, ונשאה אחיו מאביו - שהיתה נכרית אצלו, ומת בלא בנים, ונפלה לפני יבם זה לייבום - אסורה לו, לפי שהיתה אשת אחיו מאמו תחלה; ואסורה לו עולמית, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,טז)</span> <span style="color:#2828AC;">ערות אשת אחיך ודרשינן לה בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן נה,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אחיך - בין מן האב בין מן האם)</span>
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-1" id="footnote-1">[1]</a> יבום חמותו: שאלה: במשנה נאמר, שאם לאדם [שמעון] יש אח [ראובן], ולו [לראובן] אשה [רחל] שהיא ערוה לשמעון [כגון בתו של שמעון]; אם ראובן מת ללא בנים, אין שמעון מיבם את רחל ולא את הנשים האלמנות האחרות של ראובן, וגם אינו חולץ לא לה ולא להן, משום שהן צרותיה של רחל, שהיא ערוה לשמעון. במשנה ישנן ט"ו מקרי ערוה. רש"י מסביר בכל המקרים כיצד אפשר שראובן נשוי בהיתר לאשה שהיא ערוה לאחיו. במקרה של חמותו [אם אשתו של שמעון שהיתה נשואה לראובן, ומת ראובן], מסביר רש"י שראובן נשא את חמותו של שמעון לאחר שמת בעלה הראשון, ממנה ילדה את אשת שמעון. והנה יש מקרה פשוט יותר: שמעון נשא את ימימה בת ראובן ורחל, ואז כשמת ראובן, רחל חמותו נפלה לפניו ליבום, והיא ערוה לו – חמותו! [שאלת מהר"ם]. תשובה: הריב"ש בתשובה שע"ד, רבי עקיבא איגר ועוד מסבירים שרש"י לשיטתו: ביבמות צד,ב מביאה הגמרא מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל בענין האיסור לשאת את חמותו. רבא מסביר את המחלוקת לומר שרבי עקיבא סובר שהנושא חמותו לאחר מות אשתו-בתה – אינו בר חיוב שריפה, ורבי ישמעאל סובר שחייב שריפה. תוספות שם אומר שהמחלוקת היא רק לגבי עונש שריפה, אך כולי עלמא לא פליגי שיש איסור לא תעשה גם לאחר מות אשתו. אבל רש"י בסנהדרין [עו,ב] מפרש שלפי רבי עקיבא אין איסור כלשהו. חמותו אסורה רק ב'ארור', לא בלאו, ולכן חמותו אינה ערוה עליו, ולכן היא יכולה לפול לפניו ליבום, ותהיה חייבת יבום או חליצה, ולא תפטור את צרותיה. במקרה שבמשנה, ראובן מת ללא זרע; אם רחל אלמנת ראובן היא חמותו של שמעון כי בתה יממה נשואה לשמעון, אזי רחל יכולה לפול לפני שמעון ליבום היא רק אם ימימה בת ראובן ורחל מתה לפני שמת ראובן; אך במקרה זה הרי רחל כבר אינה ערוה על שמעון, ורק אסורה בארור, ותהא חייבת חליצה או יבום, וכן צרותיה חייבות יבום או חליצה. לפיכך רש"י לא היה יכול לתת מקרה פשוט זה כדוגמא, ולכן פירש שמדובר במקרה שראובן נשא את רחל לאחר מות בעלה הראשון, אביה של ימימה. [על פי Dafyomi Advancement Forum]</p> 
<h3>דף ב:</h3>
<span style="color:#008A00;">[המשך המשנה]</span>
<span style="color:#2828AC;">14)</span>ואשת אחיו שלא היה בעולמו <span style="color:#2828AC;">(כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי; ועמד שמעון וייבם אשתו, ולו אשה אחרת; ומת בלא בנים, ונפלו שתיהן לפני לוי - שתיהן פטורות, לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי, וענוש כרת עליה, לפי שאשת אח בכרת, כשאר עריות שבפרשה, דכתיב בכולהו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="color:#2828AC;">'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">הנפשות העשת מקרב עמם</span><span style="color:#2828AC;">]', ובמקום מצות יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא; ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת קודם לידתו לא שרא ליה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">'כי ישבו אחים יחדיו' - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, והלכך: משמת ראובן נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו - אסורה לו בשביל ראובן; וכשם שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון האחרת אסורה, דילפינן לקמן על כל העריות העומדות עליו בכרת שנפלו לפניו לייבום עם צרותיהן, ששתיהן פטורות; ואם נשאן - ענוש כרת: שמאחר שפטרן הכתוב - עומדות עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים) 15)</span>וכלתו <span style="color:#2828AC;">(שמת בנו, ונשא [## ונשאה] אחיו. כלתו אסורה לו לעולם ואפילו לאחר מיתת בנו)</span> - הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם; וכולן - אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות <span style="color:#2828AC;">(שמתה בתו קודם לאחיו, או מיאנה. והיכי משכחת לה מיאון בבתו,</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">## שהרי כתוב במשנה 'וכולן'- כולל בתו?</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- והרי הוא קיים, ואין מיאון אלא ביתומה? משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד, ונתגרשה כשהיא קטנה, ושוב אין לאביה רשות בה, והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה, ויצאה במיאון! ובפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">קרי לה 'יתומה בחיי האב' ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית, שמקחו מקח טעות, ולא הויא אשת אחיו; וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה)</span>; ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו <a href="#footnote-2" id="noteref-2">[2]</a> <span style="color:#2828AC;">(שכבר ילדו מאחר קודם שנישאו לאחיו הלכך לאו אילונית היא; ומיאון נמי ליכא: שהרי גדולות הן, ואין ממאנת אלא יתומה קטנה, כדמפרש לקמן בפרק 'בית שמאי')</span>.
כיצד 'פוטרות צרותיהן'?
היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת: כשם שבתו פטורה <span style="color:#2828AC;">(שהרי אסורה לו, ואין שם אח אלא הוא)</span> - כך צרתה פטורה <span style="color:#2828AC;">(כדיליף בגמרא)</span>. הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת <span style="color:#2828AC;">(דהיכא דיש אח אחר, ששתיהן מותרות לו - אינן פטורות, שהרי יש כאן מצות יבום, ומתייבמת האחת, והשניה פטורה, דכתיב את בית אחיו</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ט)</span><span style="color:#2828AC;">: בית אחד הוא בונה ולא שתים; ואם ייבם האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו)</span>: כשם שצרת בתו פטורה <span style="color:#2828AC;">(שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון, שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו, והרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית)</span> - כך צרת צרתה פטורה <span style="color:#2828AC;">(אשת אחיו השני האחרת - פטורה, שזו פוטרתה; וטעמא יליף בגמרא מ'לצרור' (</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה</span><span style="color:#2828AC;">) שצרת ערוה פוטרת צרתה)</span>, אפילו הן מאה <span style="color:#2828AC;">(אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם)</span>.
כיצד 'אם מתו צרותיהן מותרות' <span style="color:#2828AC;">(כיצד צרתה מותרת להתייבם לו - שהרי בשעת זיקת ייבום אינה צרתה)</span>? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת; מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת.
וכל היכולה למאן <span style="color:#2828AC;">(כגון שהערוה קטנה ויכולה למאן)</span> ולא מיאנה <span style="color:#2828AC;">(ומת אחיו - הואיל וקידושיה אינה אלא מדרבנן, וזיקת נפילתה מדרבנן - אינה פוטרת צרתה מן החליצה; ולהתייבם אסורה כדמפרש טעמא בגמרא שנראית צרת ערוה, [</span><span style="color:#008A00;">ולכן</span><span style="color:#2828AC;">])</span> צרתה חולצת ולא מתייבמת.
גמרא:
מכדי כולהו <span style="color:#2828AC;">(עריות מה שפטורות מן הייבום)</span> מ'אחות אשה' ילפינן <span style="color:#2828AC;">(לקמן בשמעתין)</span> - ליתני אחות אשה ברישא!? וכי תימא 'תנא חומרי חומרי נקט, ורבי שמעון היא, דאמר שריפה חמורה <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבע מיתות'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין מט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>' <span style="color:#2828AC;">(ולהכי תנא רישא 'בתו' 'ובת בתו'... כולהו עד 'אם חמיו' בשריפה)</span> - אי הכי ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,יד)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>! ועוד: בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה <span style="color:#2828AC;">(כלתו בסקילה [בפרק 'ארבע מיתות'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין נג,א)</span><span style="color:#2828AC;">] וכל שאר עריות דמתניתין אינן במיתת בית דין אלא בכרת)</span>!?
אלא בתו, כיון דאתיא מדרשא <span style="color:#2828AC;">(ליאסר עליו)</span> - חביבא ליה <span style="color:#2828AC;">(לתנא, ואקדמה ברישא ולקמן מפרשי לה)</span>.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-2" id="footnote-2">[2]</a> מיאון: ספרי דברים פיסקא רלה: דברים כב,טז: את בתי נתתי לאיש הזה, מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה; מת אביה – אחיה ואמה מקדשים אותה מדרבנן, לאחר שהיא בת עשר שנים או בת שש ומעלה ויודעת הטיב נישואין. על פי הרמב"ם והראב"ד, יש לה יד לקבל קידושין – מדרבנן. לפי הראב"ד – אפילו קטנה אם יודעת לשמור קידושיה – הקידושין תופסים מדרבנן. הילדה רשאית לבטל את הנישואין כל עוד לא בגרה. הביטול נקרא 'מיאון', ואינה צריכה גט. לפי הרמב"ם המיאון הוא שהיא אומרת בפני שני עדים "אינה רוצה בו". [הלכות אישות פ"ד הלכות ז-ח]</p>
<h3>דף ג.</h3>
כולהו נמי <span style="color:#2828AC;">(לענין פטור ייבום)</span> מדרשא אתו <span style="color:#2828AC;">(מאחות אשה)</span>!
נהי דלענין ייבום אתיין מדרשא - עיקר איסורייהו <span style="color:#2828AC;">(משום ערוה בכל מקום)</span> בהדיא כתיב בהו <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span>; בתו <span style="color:#2828AC;">(מאנוסתו, דאיירי בה במתניתין)</span> - עיקר איסורא מדרשא, דאמר רבא: אמר לי רב יצחק בר אבדימי: אתיא 'הנה' 'הנה' <span style="color:#2828AC;">(לאיסורא)</span> אתיא 'זמה' 'זמה' <span style="color:#2828AC;">(לשריפה; דבתו מאשתו - וכן בת בתו ובת בנו - ילפא מ-'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ערות אשה ובתה לא תגלה</span> <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יז)</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו, אבל בתו מאנוסתו לא משתמעא דכתיב 'ערות אשה', ולשון אישות - דעל ידי קידושין משמע; וגלי רחמנא בבת בתו ובת בנו מאנוסתו בהאי קרא</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,י)</span> <span style="color:#2828AC;">ערות בת בנך או בת בתך</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תגלה ערותן כי ערותך הנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">והכא לשון אישות לא כתיב; ואכתי 'בתו' לא כתיב הכא, וילפינן בגזירה שוה: כתיב הכא בקרא דאנוסה 'כי ערותך הנה' וכתיב בקרא אחרינא דאישות 'שארה הנה' - מה התם בתו כבת בתו - אף כאן בתו כבת בתו [</span><span style="color:#008A00;">## גזירה שוה מופנית משני הצדדים, כי אין צורך ב'שארה הנה' ואין צורך ב'ערותך הנה'</span><span style="color:#2828AC;">]; אתיא 'זמה' 'זמה' (לשריפה: כתיב הכא בבתו מאשתו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יז)</span><span style="color:#2828AC;">'זמה היא' וכתיב בשריפה: [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה</span><span style="color:#2828AC;">] זמה היא באש ישרפו [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם</span><span style="color:#2828AC;">] - מה להלן שריפה אף כאן שריפה; ובתו מאנוסתו - הא ילפינן מ'הנה' 'הנה' מבת אשתו)</span>.
השתא דאמרת כל מלתא דאתיא מדרשא חביבא ליה, ליתני לאחות אשה לבסוף <span style="color:#2828AC;">(דכולהו מינה ילפינן לענין פטור ייבום לקמן)</span>?
איידי דאיירי באיסור אחוותא - תנא אחות אשתו.
וליתנייא להאי בבא לבסוף <span style="color:#2828AC;">(כל איסור [אחוותא] ליתני לבסוף, ויקדים כלתו לאחותו כי היכי דתיהוי אחות אשה לבסוף)</span>?
אלא תנא קורבי קורבי נקט <span style="color:#2828AC;">(הנך דקריב ליה טפי נקט ברישא)</span>: תנא בתו ובת בתו ובת בנו דקרובי עצמו <span style="color:#2828AC;">(ואין בכולן קרובות כאלו)</span>, ואיידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה - תנא נמי שלשה דורות למטה דידה <span style="color:#2828AC;">(דאשתו, ואף על גב דהנך לאו משום קורבה דידיה - אסירן ליה)</span>; ואיידי דתנא שלשה דורות למטה דידה - תנא שלשה דורות למעלה דידה <span style="color:#2828AC;">(חמותו; ולמעלה דידיה לא מצי למיתני מידי, דהא אמו לא אתיא ליה לייבום שהרי אסורה לאחיו מאביו משום אשת אביו)</span>; ותנא אחותו ואחות אמו דקרובי עצמו <span style="color:#2828AC;">(טפי מכלתו: דכלתו לאו קרובתו היא, אלא מכח קדושי בנו נאסרה עליו)</span>, ואיידי דאיירי באיסור אחוה תנא אחות אשתו; ובדין הוא דליקדמה לכלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו, דלא משום קורבא הוא דאסירא <span style="color:#2828AC;">(כלומר וכיון דקרובין נקט ואזיל, וכלתו ואשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו מאמו - לאו משום קורבא דידיה הוא דאסירן ליה, בדין הוא דליתני כלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו ומקמי אשת אחיו מאמו נמי, משום דכלתו חמירא טפי מנייהו, והוה ליה למנקט חומרי כיון דלא מצי למינקט קורבי)</span>, אלא איידי דאיירי באיסור אחוה - תנא אשת אחיו שלא היה בעולמו, והדר תנא כלתו.
ומאי איריא דתנא 'פוטרות' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע פטורות הן,</span> <span style="font-size:80%;">[אבל]</span> <span style="color:#2828AC;">ואי בעי מייבם)</span>? ליתני 'אוסרות' <span style="color:#2828AC;">(דהא ודאי אסורות הן, מאחר שאינן זקוקות לייבום וקיימי באיסור אשת אח)</span>?
אי תנא 'אוסרות' הוה אמינא אסור לייבם, אבל מיחלץ חלצה <span style="color:#2828AC;">(הוה אמינא אוסרות לייבום; וחליצה לא משתמעא מהכא, שאין איסור בחליצה, והוה אמינא: מיחלץ חלצי על כרחו, שאין אשת אח מאב בלא בנים נפטרת בלא חליצה)</span> - קא משמע לן.
וליתני 'אסורה לחלוץ'?
מאי קעביד <span style="color:#008A00;">[איזה איסור יש אם יחלוץ?]</span> <span style="color:#2828AC;">(והלכך לא שייך לשון איסור בחליצה אלא לשון פטור)</span>?
אלמה לא <span style="color:#2828AC;">(שייך [לשון] איסור)</span>? <span style="color:#2828AC;">(הא ודאי שייך)</span>: אם אתה אומר 'חולצת' <span style="color:#2828AC;">(אתי למימר)</span> מתייבמת!
כיון דבמקום מצוה <span style="color:#2828AC;">(מצות יבום)</span> - הוא דאסירה צרה <span style="color:#2828AC;">(צרת הבת וכדמפרש במתניתין, דמשפטרה הכתוב מזיקת ייבום קיימא ליה באשת אח שיש לו בנים)</span>, ושלא במקום מצוה שריא <span style="color:#2828AC;">(כגון נכרי שנעשה חתנו, ולו אשה אחרת, ומת - מותרת אשתו לחמיו, כדתנן לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(דף יג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי שש עריות חמורות מאלו במתניתין)</span> - משום הכי תני 'פוטרות' <span style="color:#2828AC;">(דאי תנא 'אוסרות' - משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח, [וק"ו], שלא במקום מצוה, אבל 'פוטרות' לא משתמע איסורא משום צרתה של בת, אלא הבת פוטרתה מייבום, ואיסורא שכיב עלה ממילא, דהויא באיסור אשת אח שיש לה בנים; ומשום אשת אח הוא דמיתסר; 'שלא במקום מצוה' -דליכא, איסור אשת אח עלה שריא)</span>.
ומאי איריא דתני 'מן החליצה ומן הייבום' - ליתני 'מן הייבום' לחודיה <span style="color:#2828AC;">(דהא עיקר מצוה היא וחליצה ממילא משתמע)</span>?
אי תנא 'מן הייבום' - הוה אמינא מיחלץ חלצה <span style="color:#2828AC;">(שלא להפקיע מצות ייבום)</span>, יבומי לא מייבמה <span style="color:#2828AC;">(אבל יבומי לא משום גזירת הכתוב ד'לצרור')</span> - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(מתניתין הואיל ופטרה הבת מזיקת יבום - פטורה מן החליצה, ד)</span>כל העולה לייבום <span style="color:#2828AC;">(לזיקת ייבום)</span> עולה לחליצה <span style="color:#2828AC;">(לזיקת חליצה)</span> וכל שאינו עולה לייבום <span style="color:#2828AC;">(לזיקת ייבום)</span> אינו עולה לחליצה <span style="color:#2828AC;">(פטורה מן החליצה)</span>. <span style="color:#2828AC;">(וכל היכא דאמרינן 'חולצת ולא מתייבמת' - משום ספקא הוא.)</span>
וליתני 'מן הייבום ומן החליצה' <span style="color:#2828AC;">(וניתני ייבום ברישא דהוא עיקר, דהא כתיב 'אם לא יחפוץ האיש לקחת... וחלצה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז-ט)</span><span style="color:#2828AC;">, הא אם חפץ לייבם, מייבם - אלמא מצות ייבום ברישא)</span>? אי נמי 'מן החליצה' לחודה?
אבא שאול היא, דאמר: מצות חליצה קודמת למצות ייבום <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן לט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'אבא שאול אומר: הכונס יבמתו לשום נוי ולשום אישות כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר')</span>.
מנינא דרישא <span style="color:#2828AC;">(דמשמע ט"ו ותו לא)</span> למעוטי מאי, ומנינא דסיפא <span style="color:#2828AC;">('הרי אלו פוטרות', דמשמע אלו ותו לא)</span> למעוטי מאי?
<h3>דף ג:</h3>
למעוטי דרב ודרב אסי <span style="color:#2828AC;">(דאמר רב: צרת סוטה אסורה: שאם זינתה אשתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; ורב אסי אמר: צרת אילונית אסורה: שאם היה נשוי אילונית ואשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; ותרוייהו בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(דף יא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
לרב ולרב אסי - למעוטי מאי?: אי סבירא להו דהדדי - חדא למעוטי צרת ממאנת <span style="color:#2828AC;">(הרי שהיה לאחיו יתומה קטנה ואשה אחרת ומת, ומיאנה הקטנה ביבם זה - היא וצרתה אסורה לו, ומתניתין אשמעינן דאף על גב דאסירא עליה - לא מיפטרה מחליצה, דהך איסורא מדרבנן היא, כדאיתא בפירקין: גזירה משום צרת בתו ממאנת)</span> וחדא למעוטי צרת מחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(אחיו שגירש אחת משתי נשיו ונשאת לאחר, ועבר והחזירה לאחר מיתת בעלה, ומת בלא בנים - שתיהן אסורות להתייבם; ואשמועינן מיעוטא דמתניתין דחליצה בעיא)</span>; ואי לא סבירא להו דהדדי: חדא למעוטי דחבריה, וחדא למעוטי או צרת ממאנת או צרת מחזיר גרושתו.
לרב ולרב אסי ליתנינהו <span style="color:#2828AC;">(לסוטה ואילונית בהדי הנך דמתניתין)</span>, לפי שאינה בצרת צרה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ופוטרות צרותיהן: דכל הנך דמתניתין איכא למיתני 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני כו', שהרי אינה ערוה אלא לזה, אבל לאחיו השני ראויות הן, ואם ייבם אפילו את הצרה ולו אשה אחרת, ומת, ונפלו לפני זה - פטורה אף הנכרית, מפני שהיא צרת צרתה של בתו; אבל בסוטה ואילונית ליכא למיתני 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני', דהא על כל האחין היא אסורה ושהאיסור בא לה מכח קדושי בעלה הראשון, וכולן שוין בהן)</span>.
מנא הני מילי <span style="color:#2828AC;">(דערוה וצרתה וצרת צרתה לעולם פטורות)</span>?
דתנו רבנן <span style="font-size:80%;">[דומה לספרא קדושים פרשתא י פ"יא הלכות י-יג]</span>: '<span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">[ו]אשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה</span>': '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' מה תלמוד לומר? <span style="color:#2828AC;">(לכתוב 'לגלות ערותה בחייה' ותשמע נמי שבחיי אשתו נאסרת עליו אחותה, ולאחר מיתה מותרת)</span>? לפי שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר <span style="color:#2828AC;">(אפילו נפלה לפניו לייבום אחת מן העריות תתייבם)</span>! נאמר כאן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' ונאמר להלן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' [<span style="color:#008A00;">## נראה שכאן גזירה שוה מופנית!</span>]: מה להלן במקום מצוה - אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תקח</span>'; ואין לי אלא היא, צרתה מנין? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח:</span> <span style="color:#2828AC;">ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה)</span>;
<span style="font-size:80%;">[הלכה יא]</span> ואין לי אלא צרתה, צרת צרתה מניין?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span>' ולא 'לצור' <a href="#footnote-3" id="noteref-3">[3]</a> <span style="color:#2828AC;">(צרות הרבה משמע, מדלא כתיב 'לצור')</span>; ואין לי אלא אחות אשה, שאר עריות מניין? אמרת: מה אחות אשה מיוחדת, שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת <span style="color:#2828AC;">(בפרשת עריות כתיב בתר כולהו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="color:#2828AC;">'ונכרתו הנפשות העושות', וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת, כדיליף בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(דף ט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואסורה ליבם - אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת - אסורה ליבם [<span style="color:#008A00;">## מה מצינו!</span>]; ואין לי אלא הן, צרותיהן מניין? אמרת: מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואסורה ליבם, וצרתה אסורה - אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואסורה ליבם - צרתה אסורה <span style="color:#008A00;">[## מה מצינו]</span>; מכאן אמרו חכמים: חמש עשרה נשים <span style="color:#2828AC;">(תו ליכא עריות בכרת חוץ משש עריות של משנתינו שאין בהם צד ייבום לעולם)</span> פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם.
<span style="font-size:80%;">[הלכה יב]</span> יכול שאני מרבה אף שש עריות חמורות מאלו <span style="color:#2828AC;">(שנשואות לאחרים)</span> שיהו צרותיהם אסורות <span style="color:#2828AC;">(לינשא לזה)</span>? אמרת: מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואפשר לינשא לאחים, ואסורה ליבם, וצרתה אסורה - אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואפשר לינשא לאחים, ואסורה ליבם - צרתה אסורה, יצאו שש עריות חמורות מאלו: הואיל דאי אפשר לינשא לאחים צרותיהן מותרות, שאין צרה אלא מאח <span style="color:#2828AC;">(הואיל ופטרה הכתוב מזיקתו הרי היא עליו באיסור אשת אח שיש לה בנים שהיא בכרת דכתיב ערות אשת אחיך אבל בעלמא לא רמי' איסור אשת אח עלה ושריא ליה)</span>.
<span style="font-size:80%;">[הלכה יג]</span> אזהרה שמענו, עונש מניין <span style="color:#2828AC;">(אם ייבם ערוה או צרתה)</span>?
אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי כל אשר יעשה מכל התועבות</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם]</span>.'
טעמא, דכתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>', הא לאו הכי הוה אמינא: אחות אשה מייבמת <span style="color:#2828AC;">(מייבם)</span> - מאי טעמא <span style="color:#2828AC;">(והלא בכרת קאי עלה)</span>?
דאמרינן אתי עשה <span style="color:#2828AC;">(דייבום)</span> ודחי לא תעשה <span style="color:#2828AC;">(דמקרא ילפינן דאתי עשה ודחי לא תעשה, כדמפרש ואזיל)</span>.
אימר דאמרינן 'אתי עשה ודחי לא תעשה' - לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי דחי? ותו, לא תעשה גרידא מנלן דדחי?
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-3" id="footnote-3">[3]</a> מקור האיסור ליבם את צרת הצרה: הברייתא מלמד את מקור האיסור ליבם צרת אחות אשתו כדלהלן: כתיב אשה אל אחוה לא תקח לצרור – לעשות אחיות לצרות זו לזו, אפילו על ידי יבום [וזאת לפי גזירה שוה 'עליה' 'עליה']; והברייתא שואלת: 'צרתה מנין? תלמוד לומר: 'לצרור' ולא 'לצור'. שאלה: מדוע ללמוד איסור צרת צרה מפסוק?: הרי מאחר שפסקנו שהצרה עצמה אינה מתיבמת או חולצת, שהרי היא צרת ערוה, הרי היא אסורה לאחי בעלה שהרי היא אשת אח, ולכן היא ככל ערוה, וצרתה – כצרת ערוה! ואף על פי שבמקרה של יבום איסור אשת אח דחויה או הותרה, במשנה נמנה עוד מקרה שאין מצות יבום [או חליצה]: אשת אחיו שלא היה בעולמו; במקרה זה אין יבום, אוין הגמרא דורשת אסמכתא מפסוק! היות והאח הצעיר לא נולד לפני מות אחיו, האלמנות אינן נופלות לפניו, ונשותיו של אחיו הנפטר אסורות לאח הצעיר איסור עולם משום אשת אח, וצרותיהן אסורות משום צרת ערוה. באותה מידה מדוע הגמרא צריכה מקור בפסוק לאסור צרת הצרה? וכן רש"י [ד"ה ואשת אחיו] משוה פטור מיבום של צרת הצרה לפטור של צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו; אם כך, שוב מדוע צריכים פסוק? ועוד: בדף ח ע"ב, רש"י בד"ה 'אם כן', אומר רש"י לשיטת רבי: 'וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקא דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ונדחית הערוה ממנו נאסרה עליו עולמית משום אשת אח'! מדוע איפוא כאן מחפשים פסוק? [רבי עקיבא איגר] תשובות: גם בגמרא [דף יג,א] מובאת דעה שמתאימה לקושיתו של רע"א: מנהני מילי (דצרת צרתה פטורה)? אמר רב יהודה דאמר קרא [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה] 'לצרור' - התורה ריבתה צרות הרבה. רב אשי אמר: סברא היא: צרה מ"ט אסירא - דבמקום ערוה קיימא; צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא. הרי דברי רב אשי כקושית רע"א!? היתכן שרב אשי חולק על הברייתא כאן? מדוע לשיטתו הברייתא מחפשת פסוק? בהגהות הגר"א כאן כתב: 'ואין לי אלא צרתה, צרת צרתה מנין? תלמוד לומר: לצרור ולא לצור' – תיבות אלו מחוקות, וכן כתב בספר הישר לרבנו תם, ובחדושי הרמב"ן דלא גרסינן לה; וזה שכתב רש"י לקמן יג,א ד"ה מנה"מדצרת צרתה פטורה, ומ"ש רש"י כאן לצרור - צרות הרבהכו' – שינויא דרב יהודה נקט, דלא כהתוספות לעיל ב,א סד"ה עד, שדחקו בזה.' ולפי זה אין קושיא על רב אשי, וקושית רע"א היא על שיטת רב יהודה בלבד: מדוע לרב יהודה לא נראים דברי רב אשי? הריטב"א יבמות דף יג עמוד א: רב אשי אמר סברא הוא. ורבי יהודה נמי לא סגיא דלא ידע האי סברא אלא דנקיט קרא לסמוך בעלמא וזהו מה שפי' רב אשי. כלומר: רב אשי מסביר את סברת רבי יהודה, כי לרבי יהודה הדרשה היא רק אסמכתא! לא כולם סוברים כריטב"א: לפי רש"י [כאן [דף ג,ב] ד"ה לצרור, וכן לעיל [דף ב,ב] ד"ה כך צרת צרתה] ברור שהמקור שלדעת רב יהודה המקור מהפסוק, ולא מסברה. וכן תוספות [ב,א] ד"ה עד סוף אומרים שהמקור הוא הלימוד מ-לצרור, והדיון בדף יג,ב הוא רק לגבי המקור שלהאיסור הוא לגבי צרת צרתה עד סוף עולם: שרב אשי אומר שזה נלמד מסברה, או מפסוק. לפי תוספות, שאלת רע"א היא גם לשיטת רב יהודה וגם לשיטת רב אשי. מדוע לכאוה נראה שהגמרא אינה סוברת כרב אשי אלא מחפשת לדרוש איסור – ופטור - צרת הצרה מפסוק? על פי הגמרא בדף ח,א יוצא, מה שלומדים מהפסוק הוא רק שהאח אסור ליבם את צרת הערוה, ואם יעשה כן יש עליו כרת; ולפיכך גם אינו יכול – ואינו חייב – לחלוץ לצרת הערוה [בגמרא דף כ,א; רש"י דף ב,ב ד"ה ואשת אחיו ברור שמי שאינו ביבום אינו בחלצה] וצרת הערוה פטורה ויכולה להנשא; אך אין הפסוק מלמד שאין זיקה כלל. אמנם אם יש רק אח אחד אין זיקה, כי אין האח יכול ליבם או לחלוץ, אך אם יש אחים אחרים – הרי הם יכולים ליבם! ואם הם יכולים ליבם, יש זיקה לצרת הערוה, וא ייבם אחד מהם – יוסר הזיקה מכל האחים. However, when there are other brothers, perhaps the Zikah takes effect on the entire household as a whole, and once she is Zekukah to some of the brothers, she is also Zekukah to all of them. One brother -- the one to which this woman is an Ervah or a Tzarah of an Ervah -- cannot remove the Zikah by doing Yibum or Chalitzah. Any of the other brothers, though, can do Yibum or Chalitzah and thereby remove the Zikah from the entire household, and also remove the Isur of "Eshes Ach" for all of the brothers. And just like he removes the Zikah from the other brothers, he also removes the Zikah from the brother who could not do Yibum. Since the Tzaras Ervah was Zekukah to that brother, she will not become Asur with the Isur of "Eshes Ach." She will be like any other woman who is able to fall to Yibum more than once -- if the first brother who married her died childless, and then the second brother who married her through Yibum died childless, and so on. (In other words, this woman is considered to be an "Eshes Ach b'Makom Mitzvah," which does *not* stand in the way of doing Yibum.) This is why we need a verse to teach us that the Tzaros of a Tzarah are prohibited, and there is no Zikah whatsoever (for either the Ervah or for the Tzaros) to the brother who is related to them as an Ervah. This differs from the case of "Eshes Achiv she'Lo Hayah b'Olamo." In that case, we do not need a verse to show that there is no Zikah to the brother who is born after the first brother died and his wife fell to Yibum. We do not need a verse because the verses regarding Yibum in the Torah refer only to when the brothers were alive together, and not to when a brother was born after the first brother died. It is obvious that the younger brother is not included in the Zikah. This is not the case, though, with regard to the Tzarah of an Ervah. The verses do not exclude the Tzarah in the discussion of Yibum. Instead, a different verse, not related to Yibum, teaches that she does not do Yibum. Since it is learned from a different source, there is room to doubt whether the verse of "Litzror" is teaching us that she is not in the Parashah of Yibum in the first place (and she is excluded from Zikah), or whether it is telling us that she is in the Parashah of Yibum, but the Torah says that she is not able to do Yibum or Chalitzah (but she has Zikah). The same can be said according to Rebbi (8b). According to Rebbi, the verse that teaches that a Tzarah of an Ervah does not do Yibum is in the Parashah of Yibum itself. Since the verse excludes her from the Mitzvah of Yibum, there is obviously no reason to assume that there is any Zikah for the Tzarah of an Ervah, and that is why it is not necessary to bring a verse to exempt the Tzaros of a Tzarah according to Rebbi. 2) "YIBUM" FOR A NIDAH QUESTION: The Beraisa derives from the verse that teaches the Azharah of marrying one's "Achos Ishto" (wife's sister) that it is also prohibited to do Yibum with a Tzarah of an Ervah, and doing Yibum with her is punishable with Kares. Just like "Achos Ishah" may not do Yibum and carries the punishment of Kares, so, too, her Tzaros may not do Yibum. The Gemara says that we learn the Azharah (the prohibition) of doing Yibum with an Ervah or with the Tzarah of an Ervah from a Binyan Av, from the Azharah that is written with regard to "Achos Ishto" and her Tzarah, which makes it punishable with Malkus. We learn that it is punishable with Kares from the Binyan Av as well. How can we use a Binyan Av to give Malkus and Kares? We have a principle that states "Ein Onshin Min ha'Din" -- an Azharah (and Malkus) or punishment of Kares (TOSFOS Chulin 115b DH Mah) cannot be administered on the basis of a an exegetical derivation of a "Kal v'Chomer" (Makos 5b) or "Binyan Av" (see RAN Nedarim 4b DH Teisi); how can we punish the Ervos and Tzaros based on a Binyan Av? (MELO HA'RO'IM) ANSWER: TOSFOS (DH me'Achos Ishah) points out that the Gemara cannot be relying on a Binyan Av when it says that the Azharah of the other Arayos and Tzaros is derived from the Azharah of "Achos Ishto," because there are refutations (Pirchos) on some of them which prevent learning them from the Binyan Av. Rather, the Beraisa means that there is a *Hekesh* connecting all of the Arayos, like the Gemara later (8a) clearly concludes, and thus they can all be learned from "Achos Ishto." A Hekesh is not subject to the rule of "Ein Onshin Min ha'Din." This explains why we can derive a punishment through this Limud. It is not a Binyan Av, but a Hekesh, and a Hekesh may be used to teach a punishment. However, the Melo ha'Ro'im challenges this answer: if there is a Hekesh between all of the Arayos, then why is the Isur of Tzaras Ervah limited to the fifteen Arayos and not to the other six, more severe, Arayos? It is clear from the Gemara later (54b) that the Hekesh applies to *all* of the Arayos, and if so, whatever Halachos exist by the fifteen Arayos should also exist by the six severe Arayos! Moreover, why is there Yibum for a Nidah? A Nidah is an Ervah (since being with a Nidah is Asur b'Kares) and should be included in the Hekesh (as the Gemara itself says later that a Nidah is connected to the other Arayos through the Hekesh with regard to other laws), and "Ein Meshivin Al ha'Hekesh" -- the Hekesh applies even when there are reasons to say that a Nidah is more lenient than the other Arayos. For example, TOSFOS on 2a, DH v'Achos, says that Nidah is more lenient than the Arayos of the Mishnah because her Isur is not specific to the brother (the Yavam), but it is a general Isur that applies to every man in the world; in this sense she cannot be called an Ervah (see also TOSFOS HA'ROSH there). RABEINU TAM in Sefer ha'Yashar says that the Isur of Nidah is not described as an Ervah since her nature is to become Mutar and then Asur and then Mutar again, and so on. This explains why the Gemara does not learn Nidah from a Binyan Av from Achos Isha, which *is* an Ervah. But if there is a Hekesh between Nidah and the Arayos, we should not exclude Nidah from the Hekesh because of these "Pirchas." Why, then, does a woman who was a Nidah at the time that her husband died do Yibum (when she becomes Tahor)? The question from the six severe Arayos can be answered by saying that the Gemara understands from the verse that in a situation of Yibum, a Tzarah of an Ervah is Asur because the Isur of "Eshes Ach" remains and prohibits her to her brother-in-law. This is learned from the fact that the Torah states the Isur of "Eshes Ach" specifically in a situation of Yibum. Therefore, in the case of the six severe Arayos who can *never* be married to one's brother (such that if he died they would fall to Yibum), there is nothing to which to apply the Hekesh! They are no different than the other Arayos; just like the Tzaros of the fifteen Arayos are not prohibited when there is no Yibum (for example, when Shimon's wife's sister was married to an unrelated man, Shimon is permitted to marry that man's other wife). The same is true for these six severe Arayos; their Tzaros are not prohibited in a normal situation, where there is no Yibum. How will we answer the question from the case of a Nidah, though? It appears that the principle of "Ein Meshivin Al ha'Hekesh" means that we cannot ask a question (Pircha) on the Hekesh just because Nidah (or any item learned through a Hekesh) is more lenient or more severe than the other items included in the Hekesh (even though such a Pircha does remove the item from a Binyan Av and from a Kal v'Chomer). However, if there is more than just a Kula or Chumra, but there is a logical argument to propose why one of the objects should not be included in the Hekesh, then that logical argument *is* able to remove the item from the Hekesh and prevent the Halachah from being taught to that object via the Hekesh. In the case of a Nidah, there is a logical argument that challenges the comparison to the other Arayos, and thus she is removed from the Hekesh. It is not just a Kula or Chumra that exists by Nidah and not by the others, but there is an essential difference between Nidah and the other Arayos -- which is the reason that Kidushin may be made with a Nidah but not with the Arayos. Therefore Nidah is excluded from the Hekesh.</p> 
<h3>דף ד.</h3>
דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כב,יא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תלבש שעטנז</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[צמר ופשתים יחדו]</span> <span style="color:#2828AC;">(וסמיך ליה)</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">גדילים תעשה לך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה]</span> <span style="color:#2828AC;">(ודרשינן סמוכין, ושרינן כלאים בציצית; אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה)</span>, ואמר רבי אלעזר: סמוכים <a href="#footnote-4" id="noteref-4">[4]</a> מן התורה מנין? שנאמר <span style="font-size:80%;">(תהלים קיא,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר</span>.
ואמר רב ששת <span style="color:#008A00;">[עוד לימוד סמוכים:]</span> אמר רבי אלעזר משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה <span style="color:#2828AC;">(אין [סותמין] טענותיה לכופה להתייבם לו, אלא כופין אותו וחולץ!? ['חוסמין' - לישנא דקרא קא נקט, דיליף לה מ'לא תחסום':)</span> שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תחסום שור בדישו</span>, וסמיך ליה <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא דרשינן סמוכין; וגבי כלאים בציצית נמי דרשינן)</span>,
ואמר רב יוסף <span style="color:#008A00;">[בענין לימוד סמוכין]</span>: אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא - במשנה תורה דריש <span style="color:#2828AC;">(והאי סמוכים דכלאים בציצית במשנה תורה הוא, ודרשינן)</span>, דהא רבי יהודה בעלמא לא דריש ובמשנה תורה דריש.
ובעלמא מנלן דלא דריש?
דתניא 'בן עזאי אומר: נאמר <span style="color:#2828AC;">(בספר ואלה שמות)</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כב,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מכשפה לא תחיה</span> ונאמר <span style="font-size:80%;">(שמות כב,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל שוכב עם בהמה מות יומת</span>: סמכו ענין לו <span style="color:#2828AC;">(ענין הפרשה סמוכה פרשת מכשף אצל שוכב עם בהמה, דגבי הדדי כתיבי)</span>: מה שוכב עם בהמה בסקילה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב באשה הנרבעת לבהמה 'דמיהם בם'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,טז)</span><span style="color:#2828AC;">, וכל 'דמיהם בם' - בסקילה היא, דגמרינן</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין כג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מאוב וידעוני דכתיב בהו ירגמו אותם דמיהם בם</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,כז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אף מכשפה בסקילה.
אמר לו רבי יהודה: וכי מפני שסמכו ענין לו, נוציא זה <span style="color:#2828AC;">(מכשף)</span> לסקילה <span style="color:#2828AC;">(שהיא מיתה חמורה מכולן)</span>? אלא: אוב וידעוני בכלל מכשפים היו <span style="color:#2828AC;">(שנאמר 'לא תחיה')</span>, ולמה יצאו? - להקיש להם <span style="color:#2828AC;">(שזו מדה בתורה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא)</span> ולומר לך: מה אוב וידעוני בסקילה - אף מכשפה בסקילה.'
ובמשנה תורה מנלן דדריש?
דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יא מ"א]</span>: 'נושא אדם אנוסת אביו <span style="color:#2828AC;">(שלא נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,ח)</span> <span style="color:#2828AC;">ערות אשת אביך, ו'אשת' משמע על ידי אישות דקדושין)</span> ומפותת אביו, אנוסת בנו <span style="color:#2828AC;">(לאו כלתו היא, דאין 'כלה' אלא מקודשת וראויה לחופה)</span> ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו', ואמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו</span> - כנף שראה אביו לא יגלה.
וממאי דבאנוסה?
דכתיב מעילויה דקרא, דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כב,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו]</span> וסמיך ליה <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו]</span>.
ורבנן?
אי הוה סמיך ליה – כדקאמרת; השתא דלא סמיך ליה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,א]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו</span> <span style="color:#2828AC;">בינתים)</span>, בשומרת יבם הכתוב מדבר, ולעבור עליו בשני לאוין<span style="color:#2828AC;">5 [## לאו אחד: איסור אשת אחי אביו: (ויקרא יח,יד) ערות אחי אביך לא תגלה, אל אשתו לא תקרב דדתך היא; אבל כידוע הסבר לריבויי לאויי הוא הסבר חלש: פסחים כד,א: אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? ... א"ל: כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי. אבל: חגיגה י,ב: תוד"ה לעבור עליו בשני לאוין: ואע"ג דאמרינן (פסחים כד,ב) כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי - הכא שאני ... ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (ד,א) דמוקמינן "לא יגלה" בשומרת יבם של אביו בלאוי יתירי ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו]</span>.
ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש?
איבעית אימא משום דמוכח <span style="color:#2828AC;">(מוכח למדרשינהו אהדדי סמכינהו)</span>, ואיבעית אימא משום דמופני<span style="color:#2828AC;">6 [## לא מובן: אם סבה לדרוש סמוכין הוא משום דמוכח – אזי אם מוכח בכל התורה גם צריך לדרוש, וכן אם מופנה היא סבה לדרוש – אזי מדוע סבה זו אינה טובה בכל התורה? ועוד: אולי לפי רבי יהודה צריך שני תנאים: גם שהפסוקים במשנה תורה, וגם מוכח או גם שהפסוקים במשנה תורה, וגם מופנה, או אולי צריך שלשת התנאים? אם אמרה הגמרא "איבעית אימא משום דמוכח ואיבעית אימא משום דמופני" – והגמרא לא דחתה את הראיה שמוכח, ולא את הראיה ש מופנה – אולי לרבי יהודה צריך את שני התנאים: גם מוכח וגם מופנה?]</span>:
איבעית אימא משום דמוכח, דאם כן לכתביה רחמנא <span style="color:#2828AC;">(לההיא 'לא יגלה כנף אביו')</span> גבי עריות <span style="color:#2828AC;">(אי לטפויי לאוי גבי אשת אב קאתי)</span>! ואיבעית אימא משום דמופני: דאם כן לכתוב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו</span>'; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יגלה כנף אביו</span>' למה לי?
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-4" id="footnote-4">[4]</a> Yevamos 4 1) DERIVING AN "ISUR" THROUGH "SEMUCHIN" QUESTION: Rebbi Yehudah maintains that "Semuchin" -- the method of deriving Halachos through the proximity of one verse to another -- can only be used if there is a compelling reason ("Muchach") to do so (for example, one of the verses being expounded is out of place and belongs somewhere else), or if one of the verses is extra ("Mufneh"). One such incident of Semuchin that Rebbi Yehudah expounds is the verse, "Lo Yikach Ish Es Eshes Aviv, v'Lo Yigaleh Kenaf Aviv" -- "A man shall not take the wife of his father, and he shall not uncover the cloak of his father" (Devarim 23:1). Rebbi Yehudah utilizes Semuchin to derive that the phrase "Lo Yegaleh Kenaf Aviv" is teaching that one may not marry "Anusas Aviv," a woman who was raped by his father. Which verse is extra ("Mufneh"), such that Rebbi Yehudah can apply Semuchin? The Gemara says that the Torah did not have to add "Lo Yegaleh Kenaf Aviv," since we already know from the first half of the verse that a person may not take his father's wife. Since the second half of the verse is extra, it must be teaching us, through Semuchin (proximity to the previous Parashah which deals with the laws of rape), that it is prohibited to marry "Anusas Aviv." The Rabanan, who argue with Rebbi Yehudah and permit a man to marry a woman who was raped by his father, understand the verse differently. They say that "Lo Yegaleh Kenaf Aviv" is not teaching the prohibition of "Anusas Aviv," but rather it is teaching the prohibition of marrying the "Shomeres Yavam" of one's father (a woman who is bound to do Yibum with one's father, but has not yet performed Yibum or Chalitzah). Why, then, when explaining the view of Rebbi Yehudah, does the Gemara say that the second half of the verse is repetitive? We see from the Rabanan that it is not repetitive -- it is teaching the Isur of "Shomeres Yavam" of one's father! Consequently, that part of the verse is not extra, and thus Rebbi Yehudah should not be able to apply Semuchin to learn the Isur of "Anusas Aviv!" (TOSFOS DH Im Ken) ANSWERS: (a) TOSFOS says that Rebbi Yehudah considers only one word to be extra, not the entire second half of the verse. If it was teaching only the Isur of "Shomeres Yavam," then it would have said, "v'Lo Yegaleh *Kenafav*," without adding the extra word "Aviv," since it already said "Aviv" in the middle of the verse and it is clear that "Aviv" (his father) is the subject of the verse. Since the word "Aviv" is extraneous, Rebbi Yehudah has license to apply Semuchin. (b) The RIVAN answers that there is another reason why Rebbi Yehudah does not accept that the verse is referring to "Shomeres Yavam" of one's father. This woman who is bound to do Yibum with her deceased husband's brother (the man's father) is already prohibited to him with two Mitzvos Lo Ta'aseh -- the Isur of a Yevamah marrying anyone other than her husband's brother ("Isur Yevamah la'Shuk"), and the Isur of Eshes Achi Aviv (she is the wife of the father's brother, which is an Ervah to the father's son). If this verse is referring to the "Shomeres Yavam" of one's father, then it is teaching a *third* Lo Ta'aseh for something that is already prohibited with two Isurim! To add a third Lo Ta'aseh is illogical. Even though the first half of the verse is adding an additional Lo Ta'aseh for the Isur of Eshes Aviv, that is only a second Lo Ta'aseh; the verse would *not* teach a third Lo Ta'aseh. Therefore, Rebbi Yehudah understands that the verse must be referring only to Eshes Aviv, and thus the second half of the verse is extra and is teaching something by way of Semuchin -- the Isur of Anusas Aviv. (This appears to be the approach of Rashi DH Lichtevei as well.)</p> 
<h3>דף ד:</h3>
שמע מינה לאפנויי <span style="color:#2828AC;">(לאנוסתו של אביו דיליף מסמוכים דלעיל)</span>.<span style="color:#2828AC;">7 [## ואולי נאמר משום דמוכח ומשום דאפנוי ומשום דבספר משנה תורה – שלרבי יהודה צריך את כל התנאים כדי לדרוש סמוכין? אך מכל מקום רואים שרבי יהודה דרש – אך אולי הוא דרש מופנה, וכמו 'אם אינו ענין לאשת אביו תנהו ענין לאנוסת אביו', שדומה יותר לאשת אביו מאשר 'שומרת יבם לאביו' שהיא מן הסתם שומרת יבם גם לאחים האחרים של אביו, ובכלל לא דרש סמוכין? אבל יש ענין ללמוד איסור שומרת יבם של אביו: שהרי אמרה התורה: (דברים כה,ה) כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה – אולי 'איש זר' אינו כולל את האחיינים, כמו שאינו כולל את האחים, וגם האחיינים יכולים לקיים זרע לדודם? אולי לכן צריך ימוד לאסור את שומרת היבם? אך זה אינו נראה, כי התורה חוזרת על התנאי של אחוה: אחים יחדו – ולא אח שלא היה בעולמו, ועוד 'זרע לאחיו' - תמיד הדיון באחים. ואולי לכן רבי יהודה אינו לומד לאיסור שומרת יבם של אביו.]</span>
וגבי ציצית נמי: איבעית אימא משום דמוכח, ואיבעית אימא משום דמופנה:
איבעית אימא משום דמוכח: דאם כן לכתביה רחמנא גבי פרשת ציצית; למאי הלכתא כתביה הכא?
ואיבעית אימא משום דמופנה: מכדי כתב <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יט,יט:</span> <span style="color:#2828AC;">את חקתי תשמרו: בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים]</span> ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', 'לא תלבש שעטנז' למה לי? שמע מינה לאפנויי <span style="color:#2828AC;">(ולמדרש סמוכים)</span>!
הני מצרך צריכי: דאי כתב רחמנא 'לא יעלה עליך' <span style="color:#2828AC;">[בלבד]</span>, הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות <span style="color:#2828AC;">(שאין מתכוונים להנאת חימום)</span> - כתב רחמנא 'לא תלבש שעטנז' דומיא דלבישה דאית ביה הנאה, ואי כתב רחמנא 'לא תלבש' <span style="color:#2828AC;">[בלבד]</span> - הוה אמינא 'דוקא לבישה דנפיש הנייתה, אבל העלאה לא' - כתב רחמנא 'לא יעלה עליך'.
אם כן, לכתוב רחמנא 'לא תלבש שעטנז', 'צמר ופשתים' למה לי <span style="color:#2828AC;">(אי לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר - לא צריך!)</span>? מכדי כתב 'ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', ותנא דבי רבי ישמעאל: 'הואיל ונאמרו בתורה סתם בגדים ופרט לך הכתוב באחד מהן <span style="color:#2828AC;">(גבי נגעים)</span> צמר ופשתים <span style="color:#2828AC;">(בבגד צמר או בבגד פשתים</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יג,מז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אף כל צמר ופשתים; 'צמר ופשתים' דכתב רחמנא למה לי? - שמע מינה לאפנויי!
ואכתי איצטריך <span style="color:#2828AC;">(למכתב 'צמר ופשתים' הכא גבי לבישה, ואף על גב דכתיב 'בגד' בהעלאה, דמשמע צמר ופשתים)</span>: סלקא דעתא אמינא העלאה היא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שרק בהעלאה האיסור הוא רק בצמר ופשטים</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, דלא נפיש הנאתה, אבל לבישה דנפיש הנייתה - כל תרי מיני אסר רחמנא; כתב רחמנא 'צמר ופשתים'.
אם כן, לשתוק קרא מיניה, ותיתי 'שעטנז' 'שעטנז' מהעלאה.<span style="color:#2828AC;">8 [## לכאורה עד כאן הסכום הוא שאמנם לא איצטריך, ובאמת מופנה, ולכן אפשר לומר שרבי יהודה דורש סמוכין במשנה תורה, או בגלל שמופנה או בגלל שמוכח. אך הראיה טעונה הבהרה: לולא נכתב 'צמר ופשתים' במקום כלשהו באמת לא הייתי יודע להגביל את איסור הכלאים לשני מינים אלה; וגם מ'שעטנז' אי אפשר ללמוד גזירה שוה לגבי החומרים, שהרי הפירוש של שעטנז הוא 'שוע טווי ונוז' – הגדרה של אופן העיבוד של החוטים והבד, ולא של החומרים, ו'כלאים' הוא כל שני מינים, ואם כן 'צמר ופשתים' אינו מופנה.]</span>
ותנא דבי רבי ישמעאל <span style="color:#2828AC;">(דילפינן אליביה כלאים בציצית מדאייתר 'צמר ופשתים' למיסמכיה ל'גדילים תעשה לך')</span> - טעמא דכתב רחמנא 'צמר ופשתים', הא לאו הכי כלאים בציצית <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## מכל שני מינים</span><span style="color:#2828AC;">]</span> הוה אמינא דאסר רחמנא? <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## אך זה אינו מסתבר, שהרי</span><span style="color:#2828AC;">]</span> והכתיב <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר טו,לח:</span> <span style="color:#2828AC;">דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם]</span> ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם <span style="color:#2828AC;">[לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת]</span>, ותנא דבי רבי ישמעאל: 'כל 'בגדים' - צמר ופשתים הם' <span style="color:#2828AC;">(והאי 'בגדיהם' דציצית - משמע בין של צמר בין של פשתים)</span>, ואמר רחמנא עביד ליה תכלת <span style="color:#2828AC;">(נמי לפשתים)</span>, ותכלת עמרא הוא! <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## והיות וברור שבבגד פשתים של הכהנים יש תכלת, שהוא צמר – מדוע צריך '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">צמר ופשתים</span><span style="color:#008A00;">' להתיר כלאים בציצית?</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
וממאי דתכלת עמרא הוא?
מדשש = כיתנא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות לט,כח)</span> <span style="color:#2828AC;">מכנסי בד שש משזר, ו'בד' היינו פשתים, כדמפרש ב'בא לו כהן גדול' במסכת יומא</span> <span style="font-size:80%;">(עא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בד - דבר העולה בד בבד')</span>, תכלת - עמרא הוא <span style="color:#2828AC;">(וכן שאר צבעים האמורים בבגדי כהונה: ארגמן ותולעת שני - שאין בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים, דכתיב בספר יחזקאל</span> <span style="font-size:80%;">(מד,יז)</span> <span style="color:#2828AC;">ביום הכיפורים: 'בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר [בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה]' - שמע מינה שעבודות החיצונות יש בהם צמר עם פשתן ולא מין אחר; ומדמפרש קרא 'שש' באחד מן המינין - שמע מינה שאר המינין צמר היו)</span>.
איצטריך <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[צמר ופשתים</span>]: סלקא דעתא אמינא כדרבא <span style="color:#2828AC;">(אי לא כתב רחמנא 'צמר ופשתים' - הוה דרשינן 'הכנף' - מין כנף, כרבא, למימר דלבגד פשתים עשה פשתן ולצמר עשה צמר, וצבעינן תכלת, אבל כלאים לא; קא משמע לן דרשא דסמוכין דאפילו כלאים, והכי הוי מסקנא דמילתא, אלא דקא מפרש ואזיל מילתיה דרבא)</span>,
דרבא רמי: כתיב 'הכנף' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר טו,לח:</span> <span style="color:#2828AC;">דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת]</span> - מין כנף <span style="color:#2828AC;">(עשה ציצית ממין הכנף, ואם טלית של משי - עשה ציצית של משי)</span>, וכתיב 'צמר ופשתים' <span style="color:#2828AC;">(וכתיב 'צמר ופשתים גדילים תעשה לך', דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים)</span>; הא כיצד? צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין - במינן פוטרין, שלא במינן אין פוטרין.
והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא <span style="color:#2828AC;">(דדריש 'הכנף' - מין כנף, דהא לתנא דבי רבי ישמעאל טלית של שאר מינין אינה חייבת בציצית, דהא 'בגד' כתיב, ותנא דבי רבי ישמעאל קאמר כל 'בגד' - צמר ופשתים)</span>!
איצטריך <span style="color:#2828AC;">(צמר ופשתים אף על גב דלא דריש תנא דבי רבי ישמעאל מין כנף לשאר מינין)</span>: סלקא דעתא אמינא <span style="color:#2828AC;">(לגבי טלית של צמר ופשתים דריש)</span> כי דיוקא דרבא <span style="color:#2828AC;">(דדריש 'ציצית' - מין כנף)</span>: 'הכנף' - מין כנף, והכי קאמר רחמנא: 'עביד ליה צמר לצמר, ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר – צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר – לא' - כתב רחמנא 'צמר ופשתים', דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר [<span style="color:#008A00;">שצריך תכלת</span>] <span style="color:#2828AC;">(קא משמע לן דרשא דסמוכין למישרי כלאים בציצית)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #1 Daf 4b-5b THE DERASHOS OF THE VERSES DEALING WITH KIL'AYIM ________________________________________________ | 1) Vayikra 19:19 | _____________ | | (a) U'BEGED	 The word "Beged" teaches that the prohibition of | Sha'atnez applies only to wool and linen (according| to Tana d'Vei Rebbi Yishmael). | | (b) KIL'AYIM | | (c) SHA'ATNEZ The Gemara originally posits (4b) that "Sha'atnez" | is used for a Gezeirah Shavah. (According to the | conclusion of the Gemara on 5b, this word is *not* | used for a Gezeirah Shavah(1).) | | (d) LO YA'ALEH Not only is Levishah (wearing) of Sha'atnez | ALECHA prohibited, but even Ha'ala'ah (placing it upon | one's body) is also prohibited. | | | 2) Devarim 22:11-12 | ________________ | | (a) LO TILBASH Ha'ala'ah is prohibited only if it provides for | the person the benefit of warmth, like Levishah. | | (b) SHA'ATNEZ The Gemara originally posits (4b) that "Sha'atnez" | is used for a Gezeirah Shavah (with 1:c, above). | (According to the conclusion of the Gemara, 5b, | the word is written to teach a Derashah through | Semuchin, and also to teach the requirement of | "Shu'a, Tavi, v'Noz"(2).) | | (c) TZEMER U'PISHTIM The Gemara originally posits (4b) that, according | to Tana d'Vei Rebbi Yishmael, these words were | written to teach through Semuchin that an Aseh is | Docheh a Lo Ta'aseh(3). (According to the | conclusion of the Gemara, 5b, these words are | needed to teach that the prohibition applies only | to a mixture of wool and linen and not to any other| two materials(4).) | | (d) YACHDAV Two garments, one of wool and one of linen, which | are joined by two stitches are considered Kil'ayim | | (e) GEDILIM Tzitzis must be made from four threads, doubled | TA'ASEH LECHA... over to eight(5). | ========== FOOTNOTES: ========== (1) According to the Gemara's conclusion, the word "Sha'atnez" in Vayikra cannot be used teach a Gezeirah Shavah to the word "Sha'atnez" in Devarim (because in Devarim, the word "Sha'atnez" is needed to teach several other Halachos; see 2-b above). Therefore, the words "Tzemer u'Pishtim" in Devarim are not extra according to the Maskanah, because they are needed to teach that the prohibition of *wearing* Kil'ayim also applies only to a mixture of wool and linen and not a mixture of other materials, as was the Havah Amina on 4b. (TOSFOS Shabbos 27b) (2) How can one word be used for two different Derashos? The answer is that the Halachah of "Shu'a, Tavi, v'Noz" is learned from the fact that the Torah did not use the normal word "Kil'ayim," but instead used the unusual word "Sha'atnez" (Rashi 5b). The word also teaches to be Doresh Semuchin, since the Torah used the word "Sha'atnez" and did not say outright "Shu'a, Tavi, v'Noz" (TOSFOS 5b DH Kulah). (3) According to the Rabanan, who do not interpret the word "Beged" to be referring specifically to wool and linen, the Torah had to write these words to teach that the prohibition of Kil'ayim applies only to wool and linen.</span>
<span style="color:#008A00;">(4) This is true even according to Tana d'Vei Rebbi Yishmael. According to the Maskanah, the word "Sha'atnez" is not used to teach a Gezeirah Shavah from Vayikra to Devarim. Therefore, it is not possible for them to learn that the prohibition of Levishah, wearing Kil'ayim, applies only to Tzemer u'Pishtim by learning it from a Gezeirah Shaveh to the prohibition of Ha'ala'ah in Vayikra (where it says "Beged"). (TOSFOS 4b, DH Im Ken). (5) The rest of the words in this verse are also used for various Derashos (see Tosfos 4b, DH Michdi).</span>
והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא <span style="color:#2828AC;">(דדריש 'הכנף' - מין כנף, דהא לתנא דבי רבי ישמעאל טלית של שאר מינין אינה חייבת בציצית, דהא 'בגד' כתיב, ותנא דבי רבי ישמעאל קאמר כל 'בגד' - צמר ופשתים)</span>!
איצטריך <span style="color:#2828AC;">(צמר ופשתים אף על גב דלא דריש תנא דבי רבי ישמעאל מין כנף לשאר מינין)</span>: סלקא דעתא אמינא <span style="color:#2828AC;">(לגבי טלית של צמר ופשתים דריש)</span> כי דיוקא דרבא <span style="color:#2828AC;">(דדריש 'ציצית' - מין כנף)</span>: 'הכנף' - מין כנף, והכי קאמר רחמנא: 'עביד ליה צמר לצמר, ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר – צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר – לא' - כתב רחמנא 'צמר ופשתים', דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שצריך תכלת</span><span style="color:#2828AC;">] (קא משמע לן דרשא דסמוכין למישרי כלאים בציצית)</span>.
<h3>דף ה.</h3>
תינח לתנא דבי רבי ישמעאל <span style="color:#2828AC;">(דאייתור ליה 'צמר ופשתים' [</span><span style="color:#008A00;">## ומכאן לומדים - לפי תנא דבי רבי ישמעאל – על פי הסמוכין דאתי עשה ודוחה לא תעשה</span><span style="color:#2828AC;">])</span>; לרבנן <span style="color:#2828AC;">(דלית להו כל בגדים צמר ופשתים והא צמר ופשתים לא מייתר)</span> מנא להו <span style="color:#2828AC;">(דאתי עשה ודוחה לא תעשה)</span>? <a href="#footnote-5" id="noteref-5">[5]</a>
<span style="color:#2828AC;">תוספות יבמות ה,א ד"ה לרבנן מנא להו: הוה מצי למימר דלא סברי כרבי יהודה, ולא בעי שיהא מוכח או מופנה! אלא ניחא ליה לשינויי אפילו אי סברי כרבי יהודה.</span>
<span style="color:#2828AC;">ואי תימא: ומאן ניהו דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל? רבי שמעון בן אלעזר? והא רבי שמעון בן אלעזר ואידך תנא דבי רבי ישמעאל דבפרק 'במה מדליקין'</span> <span style="font-size:80%;">(שבת כז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מודו דבלא ריבוי הוו סתם בגדים צמר ופשתים!</span>
<span style="color:#2828AC;">אומר ר"י דהיינו ההיא ברייתא דפרק התכלת</span> <span style="font-size:80%;">(מנחות לט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאמר רב נחמן התם 'השיראין פטורה מן הציצית'; איתיביה רבא לרב נחמן: 'השיראין והכלך והסריקין - כולן חייבין בציצית'!? ומשני: מדרבנן; אבל רבא, דפריך התם לרב נחמן לטעמא דמחייב מדאורייתא וסבר לה כי ההיא ברייתא, ולית ליה שינויא דרב נחמן דמשני התם 'מדרבנן'.</span>
נפקא להו 'מראשו', דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה לספרא מצורע פרשה ב ד"ה פרק ב הלכה ד]</span>: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד,ט:</span> <span style="color:#2828AC;">והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר)</span> 'ראשו' מה תלמוד לומר <span style="color:#2828AC;">(במצורע כתיב 'יגלח את כל שערו' - הרי ראשו בכלל; למה לי דכתיב 'ראשו')</span>!? <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## יש בפסוק זה תיאורים מיותרים של השער שמגלחים: תחילה כתוב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יגלח את כל שערו</span><span style="color:#008A00;">', אח"כ: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">את ראשו ואת זקנו</span><span style="color:#008A00;">', ועוד פעם '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת כל שערו יגלח</span><span style="color:#008A00;">'; - אם כן יש כאן כלל ופרט וכלל, ולפי רבי ישמעאל היינו צריכים ללמוד כל כעין הפרטים כלומר: שער שעל כל אברי ראשו, או שער במקומות מגולים כמו ראשו זקנו וגבות עיניו, אולי כולל הזרועות והרגלים למעט שער בית הערוה - ואמנם נדרש בסוטה טז,א בכלל ופרט – וגם ברבוי ומיעוט לשיטת רבי עקיבא]</span>
לפי שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,כז)</span> לא תקפו פאת ראשכם <span style="color:#2828AC;">[ולא תשחית את פאת זקנך]</span> שומע אני אף מצורע כן! תלמוד לומר 'ראשו' <a href="#footnote-6" id="noteref-6">[6]</a>. <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## כיצד משתמע מזה שאמנם כן מגלחים את המצורע? אולי: את כל הראשים לא לגלח, אך את ראשו של המצורע – כן לגלח?</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה <span style="color:#2828AC;">(וקסבר האי תנא דאיצטריך ליה 'ראשו' לדחות לאו ד'לא תקיפו'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,כז)</span><span style="color:#2828AC;">, דהקפת כל הראש שמה הקפה, ולא אמרינן 'פאת' כתב רחמנא, הלכך: אי לאו דרבי קרא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הוה אמינא לא ליקוף) [</span><span style="color:#008A00;">## המחלוקת הענין הקפה היא בשאלה זו: האם באיסור גילוח פאת הראש נאסר רק לגלח שת הפאות בלבד, ושאר הראש יהיה עם שער? או האם גם אם מגלח את כל שערו הוא עובר על האיסור? לכן צריך לימוד, כי לדעת הסובר שאין גילוח כל שער הראש נקרא הקפה – אין איסור לכתחילה!</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
<span style="color:#2828AC;">((המשך רש"י:) אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי לא תעשה; ומהכא נפקא; הלכך איצטריך 'עליה' למיסר ערוה לייבום, דלא תימא אתי עשה דייבום ודחי לאו דאחות אשה.)</span>
איכא למיפרך: מה ללאו דהקפה, שכן לאו שאין שוה בכל <span style="color:#2828AC;">(דנשים אינן בלאו דהקפה בפרק קמא דקידושין</span> <span style="font-size:80%;">(לה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">; [</span><span style="color:#008A00;">## אך מכאן - האם</span><span style="color:#2828AC;">] תאמר בלאו דאחות אשה, שכשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו דכתיב 'הנפשות העושות'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="color:#2828AC;">- שניהם במשמע) [</span><span style="color:#008A00;">## לאו דהקפה הוא לאו בעל תוקף מוגבל, ולכן נדחה על ידי מצות עשה, אך לאו רגיל לא נדחה, ורש"י מעיר: וכל שכן לא יידחה לאו של עריות, שכאשר העבירה נעשית שני אנשים עוברים על איסור! ולהלן, ד"ה 'תלמוד לומר זקנו' רש"י מדייק: שבלמוד מ'ראשו' בכל זאת הפקנו מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף כללי.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אלא אתיא מ'זקָנו', דתניא: '<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יד,ט:</span> <span style="color:#2828AC;">והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו, ורחץ את בשרו במים</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">וטהר]</span> 'זקנו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">(</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ה:</span> <span style="color:#2828AC;">לא יקרחה קרחה בראשם]</span> ופאת זקנם לא יגלחו <span style="color:#2828AC;">[ובבשרם לא ישרטו שרטת] (בכהנים כתיב)</span> - שומע אני אף כהן מצורע כן! תלמוד לומר 'זקנו' <span style="color:#2828AC;">(לרבות זקן כהן מצורע דאתי עשה ודחי לא תעשה)</span>; ואם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## כפי שנאמר לעיל לגבי הראיה מ'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ראשו</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - תנהו ענין ללאו השוה בכל <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דהאי נמי לאו שאין שוה בכל - ילפינן מיניה דכל לא תעשה נמי דחי: דאם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דאתי עשה ודחי ליה, דהא נפקא לן מ'ראשו' - תנהו ענין כו')</span>. [<span style="color:#008A00;">## רש"י להלן, ד"ה 'תלמוד לומר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">זקנו</span><span style="color:#008A00;">' לומד כאן כך: שבלמוד מ'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ראשו</span><span style="color:#008A00;">' בכל זאת הפקנו מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף כללי.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
ואכתי איצטריך <span style="color:#2828AC;">(לגופיה לאשמועינן דלאו דפאת זקן כהנים מידחי, דלא נפקא לן מראשו, ואף על גב דאין שוה בכל הוא</span>: סלקא דעתא אמינא 'שאני כהנים <span style="color:#2828AC;">(לאוי דכהנים, דחמירי)</span>, הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות - אפילו לאו שאין שוה בכל לא דחיא <span style="color:#2828AC;">(אכתי לאו השוה בכל מנלן דדחי'?)</span> - קא משמע לן דדחי. <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## דדחי - דוקא בלאוים שחלים רק על חלק מהצבור, כגון כהנים, אך לאו כללי לא ידחה על ידי עשה.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אלא אתיא מ'ראשו' דהך תנא, דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה לספרא מצורע פרשתה ב פרק ב הלכה ד]</span>:''ראשו' <span style="color:#2828AC;">(בראשו דמצורע נמי קאי)</span> מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ו,ה:</span> <span style="color:#2828AC;">כל ימי נדר נזרו]</span> תער לא יעבר על ראשו <span style="color:#2828AC;">[עד מלאת הימם אשר יזיר לה'; קדש יהיה גדל פרע שער ראשו]</span> - שומע אני אף מצורע ונזיר כן - תלמוד לומר: 'ראשו' <span style="color:#2828AC;">(אלמא אתי עשה ודחי ל"ת; ואף על גב דלאו שאינו שוה בכל הוא - אם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל, דהא נפקא לן מ'זקנו' דאידך תנא - תנהו ענין ללאו השוה בכל)</span>!
איכא למיפרך: מה לנזיר מצורע, שכן ישנו בשאלה! <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## ולכן האיסור אינו תקף כל כך כמו איסור שלא ניתן לבטלו על ידי שאלת חכם, אך לאו רגיל לא ידחה על ידי עשה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
דאי לא תימא הכי, הא דקיימא לן ד'אין עשה דוחה לא תעשה ועשה' ליגמר מנזיר <span style="color:#2828AC;">(בנזיר עשה ולא תעשה איכא: תער לא יעבור על ראשו, קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ו,ה]</span><span style="color:#2828AC;">) [</span><span style="color:#008A00;">## ונמלד שאמנם עשה דוחה לא תעשה ועשה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>! אלא מנזיר מאי טעמא לא גמרינן <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">והיות ואנו יודעים שאין לומדים כך - מוכרחים להסכים שיש הסבר מדוע אין אומרים כך:</span><span style="color:#2828AC;">]</span>? דאיכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה' <span style="color:#2828AC;">(לשאול לחכם ויתיר לו, הלכך אתי עשה ודחי ליה)</span> – הכא נמי איכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה'.
אלא לעולם
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-5" id="footnote-5">[5]</a> Yevamos 5 EXPOUNDING "SEMUCHIN" TO TEACH "ASEH DOCHEH LO TA'ASEH" QUESTION: The Gemara discusses the source for the principle of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" at length. It proposes that the source that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh is derived from the proximity of the prohibition of wearing Kil'ayim with the command to make Tzitzis for one's garment. The proximity (Semuchin) of those two verses teaches that one may place threads of wool in a garment of linen in order to make Tzitzis, the Mitzvas Aseh of Tzitzis thereby being Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim. The Gemara concludes that this is a valid source for "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" according to d'Vei Rebbi Yishmael. According to d'Vei Rebbi Yishmael, there is an extra phrase in the verse of Kil'ayim which gives us license to apply Semuchin and to learn that the Aseh of Tzitzis is Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim. According to the Rabanan, however, there is no extra phrase (because they require the phrase "Tzemer u'Pishtim" to teach that the Isur of Kil'ayim applies only to a mixture of wool and linen and not to any other mixture). Hence the Gemara asks that according to the Rabanan, what is the source for the principle of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh," since we can only apply Semuchin if there is an extra phrase. What is the Gemara's question? Only Rebbi Yehudah requires that there be an extra phrase ("Mufneh") in order to expound Semuchin -- the Rabanan who argue with d'Vei Rebbi Yishmael can simply hold like the Rabanan who argue with Rebbi Yehudah and do not require an extra phrase in order to expound Semuchin! ANSWERS: (a) TOSFOS (DH l'Rabanan) says that the Gemara is just asking this question to cover all possibilities, just in case the Rabanan hold like Rebbi Yehudah. (b) The RITVA (and ME'IRI) answers that the Rabanan -- who argue with Rebbi Yehudah and apply Semuchin even when there is no extra phrase -- do not go so far as to extend the law derived from Semuchin to other cases through a Binyan Av, unless there is an extra phrase. When there is no extra phrase, the law derived through Semuchin applies only to the specific case mentioned in the verse, and cannot be applied to other cases. (c) TOSFOS HA'ROSH in the name of RABEINU MEIR explains that even if the Rabanan hold that we do expound Semuchin, perhaps in this case the Semuchin does not teach us that one is able to put Tzitzis of wool on a garment on linen. Perhaps according to the Rabanan (who do not rule that any time the verse says "Beged" it refers to Tzemer and Pishtim only) the Semuchin teaches a different Halachah altogether -- the Halachah of Rava, that Tzitzis of wool or linen may be used for a garment of any material (while Tzitzis made of any other material may only be used for a garment made of the same material), but Tzitzis of linen may not be used for a garment of wool, but only for a garment of linen (or another non-wool material).</p> <p><a href="#noteref-6" id="footnote-6">[6]</a> Yevamos 5 2) THE TEACHING OF THE VERSE OF "ROSHO" QUESTION: The Gemara cites the verse, "Rosho" ("On the seventh day he shall shave off all of his hair, [and the hair of] *his head*") (Vayikra 14:9), and says that it teaches that the Mitzvas Aseh for a Metzora to shave his hair is Docheh the Lo Ta'aseh of cutting off the hair of the corners of one's head ("Hakafas ha'Rosh"). The Gemara suggests that this is the source for the principle of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh." The Gemara (5b) concludes that there is another source for "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" -- the verses that teach that the Mitzvas Aseh of Tzitzis is Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim. If we have a source, without the verse of "Rosho," that teaches that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh, then why do we need the verse of "Rosho" at all? We already know that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh, and thus we should simply apply that principle to the situation of a Metzora who has a Mitzvas Aseh to shave his entire head, even though there is a Lo Ta'aseh that prohibits shaving one's entire head. If an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh in the case of Tzitzis and Kil'ayim (where the Lo Ta'aseh applies to everyone), then certainly in the case of a Metzora -- where the Lo Ta'aseh against shaving the entire head does not apply to everyone (women are not included in the prohibition) -- the Aseh should be Docheh the Lo Ta'aseh! (The Gemara in Nazir 58a actually implies that according to the Tana of "Rosho," the source for "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" is *not* derived from the verses regarding Tzitzis, but from the word "Rosho" in this verse. Our Sugya, however, clearly rejects this approach.) הייתי יכול לפרש כך: 'יגלח את כל שערו' –כלל; 'את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו' - פרט, 'ואת כל שערו יגלח' – חזר וכלל לדורשו בכלל ופרט וכלל, אך לא לחייב גילוח פיאות, ולא יבא עשה וידחה לא תעשה אלא רק במקום שאי אפשר לקיים שניהם!! ANSWERS: (a) TOSFOS (DH Mah l'Lav) answers that the verse of "Rosho" is needed to teach another Halachah, and not the Halachah of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh." It teaches that shaving the entire head is considered "Hakafah" ("Hakafas ha'Rosh Shmei Hakafah") and it would have been prohibited had it not been for the Mitzvas Aseh. (b) Alternatively, without the verse of "Rosho," we might have thought that the second verse quoted by the Gemara, the verse of "Zekano," is not referring to the Mitzvah of a Kohen who was a Metzora to shave his hair, but rather it is referring to a regular person who was a Metzora, and it is not teaching a new Halachah of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh va'Aseh" in the case of a Kohen. We might have thought that the verse of "Zekano" is talking about a case where there is only a Lo Ta'aseh, and thus the Aseh is certainly Docheh the Lo Ta'aseh, and it is not talking about a case where there is both an Aseh and a Lo Ta'aseh not to shave. However, now that we have the verse of "Rosho," we know that "Zekano" is referring to the case of a Kohen Metzora, and it is teaching that an Aseh is Docheh both an Aseh and a Lo Ta'aseh.</p> 
<h3>דף ה:</h3>
מקרא קמא <span style="color:#2828AC;">(דכלאים בציצית)</span>; <span style="color:#2828AC;">(ודקאמרת לרבנן, דלא אייתר להו 'צמר ופשתים' - מנא להו דכלאים בציצית שרי, דליתי עשה ודחי לא תעשה?)</span>
אם כן <span style="color:#2828AC;">(דלאו לאפנויי)</span> - לימא קרא 'ציצית תעשה לך'; 'גדילים' למה לי? שמע מינה לאפנויי.
האי - לשיעורא הוא דאתא <span style="color:#2828AC;">(למנין חוטין)</span>: 'גדיל' – שנים <span style="color:#2828AC;">(אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין)</span>; 'גדילים' – ארבעה <span style="color:#2828AC;">(חוטין; דמיעוט 'גדילין' - שנים)</span>: עשה גדיל ופותלהו מתוכו <span style="color:#2828AC;">(וכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר טו,לח)</span> <span style="color:#2828AC;">'ונתנו על ציצית הכנף פתיל': אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד, דהוו להו שמונה חוטין כשתוחבן בכנף הבגד; שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף)</span>!
אם כן לימא קרא 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים'; 'יחדו' למה לי? שמע מינה לאפנויי!
ואכתי מיבעי ליה ל'תוכף שתי תכיפות – חיבור, ותכיפה אחת אינו חיבור'.<span style="color:#2828AC;">(תכיפה: פויינ"ט: שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים: בגד צמר ובגד פשתים יחד - אינו חיבור בפחות משתי תכיפות; להכי כתיב 'יחדיו': עד שיחברם יחד יפה)</span>. <span style="color:#008A00;">[## לולא הסבר רש"י 'בגד צמר ובגד פשתים יחד' הוה אמינא שאם יש רק תכיפה אחת - אין כאן כלאים, ולכן אם העביר את הגדילים דרך חור אחד בבגד לא יהיה כאן כלאים, וכל הלימוד של עשה מבטל לא תעשה שמתחיל בענין כלאים בציצית נופל, כי אין בציצית איסור תורה, כי אין בציצית שתי תכיפות! ולכן פירש שדין תכיפות הוא בחיבור 'בגד צמר ובגד פשתים יחד', ולא בהשחלת חוט לתוך בגד.]</span>
אם כן לכתוב רחמנא 'לא תלבש צמר ופשתים יחדו', 'שעטנֵז' למה לי? שמע מינה לאפנויי!
ואכתי מיבעי ליה 'עד שיהא שוע <span style="color:#2828AC;">(לשון חָלָק, שמתרגמינן 'שעיע'</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כז,יא)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> טָווּי ונוז <span style="color:#2828AC;">(ארוג)</span>' <span style="color:#2828AC;">(מן התורה אינו חייב עד שיהיה הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק)</span>!
אלא כולה מ'שעטנז' נפקא <span style="color:#2828AC;">(דאי לאפנויי לחוד - נכתוב 'לא תלבש כלאים צמר ופשתים', ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז - דרוש ביה נמי הא)</span>.
אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי, דאיצטריך 'עליה' למיסרה <a href="#footnote-7" id="noteref-7">[7]</a>?
וכי תימא נילף ממילה <span style="color:#2828AC;">(שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת)</span>? - מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[ה]</span><span style="color:#2828AC;">אמורים בפרשת מילה)</span>!
מפסח <span style="color:#2828AC;">(שדוחה שחיטתו את השבת)</span>? - מה לפסח שכן כרת!
מתמיד? - מה לתמיד שכן תדיר!
מחדא לא אתיא, תיתי מתרתי?
מהי תיתי? ממילה ופסח? - שכן כרת!
מפסח ותמיד? - שכן צורך גבוה <span style="color:#2828AC;">(למזבח תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני)</span>!
ממילה ותמיד? - שכן ישנן לפני הדבור <span style="color:#2828AC;">(לפני מתן תורה)</span>! [ואליבא דמאן דאמר: <span style="font-size:80%;">(חגיגה (ו,ב))</span> עולה שהקריבו ישראל במדבר <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כד,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">ויעלו עולות)</span> - עולת תמיד הוה]
ומכולהו נמי: שכן ישנן לפני הדבור!
אלא איצטריך: סלקא דעתא אמינא <span style="color:#2828AC;">(אי לא כתיב 'עליה' לדרשא)</span> 'תיתי <span style="color:#2828AC;">(עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת)</span> מכבוד אב ואם', דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא קדושים פרשתא א הלכה י]</span>: 'יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,ג)</span> איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו <span style="color:#2828AC;">[אני ה' אלקיכם]</span> - כולכם <span style="color:#2828AC;">(אתה ואביך ואמך)</span> חייבין בכבודי <span style="color:#2828AC;">(מ'אני ה'' דריש ליה)</span>; מאי לאו דאמר ליה "שחוט לי", '"בשל לי" <span style="color:#2828AC;">(דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת)</span>; וטעמא - דכתב רחמנא 'את שבתותי תשמורו', הא לאו הכי - דחי <span style="color:#008A00;">[וכן ידחה כל מצות עשה לאו שיש בו כרת כמו שבת, ומצות יבום את איסור כרת דאשת אח]</span>!
לא,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-7" id="footnote-7">[7]</a> Yevamoth 5b 3) A POTENTIAL SOURCE FOR "ASEH DOCHEH LO TA'ASEH SHE'YESH BO KARES" QUESTION: The Gemara searches for a source for the principle that "Aseh Docheh Lo Ta'aseh she'Yesh Bo Kares." Since we find that the Torah went out of its way, in the case of Tzitzis made from Kil'ayim, to specifically teach that an Aseh is Docheh a normal Lo Ta'aseh (one that does not have Kares), we should be able to infer that an Aseh is *not* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares! Why does the Gemara attempt to prove that an Aseh *is* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares, when we apparently have evidence that it is *not* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares? ANSWERS: (a) TOSFOS (6a, middle of DH Ta'ama) explains that we might have thought that perhaps the verse of Tzitzis does not teach that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh. The verse might be teaching the Halachah of Rava, that it is permitted to use Tzitzis of wool or linen for a garment of any type of material (according to the Rabanan, and for both woolen and linen garments according to Rebbi Yishmael, who holds that only those garments are obligated in Tzitzis.) Without the verse, one would have thought that Tzitzis must be made of the same material from which the garment is made. That is why the Gemara thought that perhaps we do not expound the verse of Tzitzis with regard to Aseh Docheh Lo Ta'aseh. Thus, we are free to find another source that says that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares. (b) TOSFOS suggests further that perhaps the Aseh of Tzitzis is a weaker Aseh, because it does not apply to everyone (women are exempt from the Mitzvah of Tzitzis). Therefore, we need a verse to teach that nonetheless it is Docheh a Lo Ta'aseh (of Kil'ayim). (This answer does not explain why the Gemara thought that it could learn from Milah that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares; Milah is also a Mitzvah that does not apply to everyone, and yet it is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares, and if so, certainly the Mitzvah of Tzitzis should be able to be Docheh a normal Lo Ta'aseh.)</p> 
<h3>דף ו.</h3>
לאו דמחמר <span style="color:#2828AC;">(אחר בהמה, שהוא בלאו ד'לא תעשה כל מלאכה אתה... ובהמתך'</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כ,ט)</span><span style="color:#2828AC;">, ובהאי לאו ליכא כרת, דלא עביד מעשה בגופיה, וכמאן דאמר בפרק 'מי שהחשיך'</span> <span style="font-size:80%;">(שבת קנד,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'המחמר אחר בהמתו בשבת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פטור [מכלום]')</span>. [<span style="color:#008A00;">## ואם כן, שהברייתא מלמדת על לאו דמחמר, ומביאה פסוק שמלמד שהעשה של כבוד אב ואם אינו דוחה את הלאו של מחמר – מכאן שלולא הפסוק היינו אומרים שהעשה של כבוד אב ידחה לאו דמחמר, וזה לאו רגיל שנדחה על ידי עשה, ולא לאו שיש בו כרת!</span>]
ואפילו הכי לא דחי <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span> [<span style="color:#008A00;">כיבוד אב ואם את איסור מחמר בשבת? אם כן איזה לאו אמנם כן יידחה על ידי עשה</span>]?
אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה - ליגמר מהכא דלא לידחי <span style="color:#2828AC;">(דלא דחי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כבוד אב ואם]</span> <span style="color:#2828AC;">אפילו לאו גרידא)</span>!
וכי תימא 'שאני לאוי דשבת, דחמירי' <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(עירובין סט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">מחלל שבת כעובד עבודת כוכבים; ומשום הכי אפילו לאו גרידא לא דחי, ומנייהו לא גמרינן)</span> - והא תנא בעלמא קאי, ולא קפריך <span style="color:#2828AC;">(והא אשכחן תנא בעלמא דיליף שאר לאוי כגון לאו דלא יטמא דכהן</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא]</span><span style="color:#2828AC;">, ולאו ד'לא תוכל להתעלם'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כב,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">מלאו דשבת לחומרא, ולא פרכינן 'שאני לאוי דשבת דחמירי')</span>, דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה למכילתא משפטים מסכתא דכספא פרשתא כ]</span>: 'יכול אמר לו אביו <span style="color:#2828AC;">(לכהן)</span> "היטמא!" <span style="color:#2828AC;">(בבית הקברות להשיב אבידה)</span> או <span style="color:#2828AC;">(שהיתה עומדת בחוץ)</span> שאמר לו <span style="color:#2828AC;">(ואמר לו)</span> "אל תחזיר" - יכול ישמע לו? תלמוד לומר: <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,ג)</span> איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו <span style="color:#2828AC;">[אני ה' אלקיכם]</span>- כולכם חייבין בכבודי' <span style="color:#2828AC;">(וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת)</span>!
<span style="color:#2828AC;">[## לפיכך רק משום שנאמר 'את שבתותי תשמורו אני ה'' אין עשה דכבוד אב ואם דוחה איסור מלאכה בשבת, אך לולא הפסוק היה דוחה עשה של שבת שיש בו כרת, ולכן צריכים אנו את 'עליה' לומר שמצות יבום אינו דוחה איסורי ערוה.]</span>
[<span style="color:#008A00;">## אך כאן יש עוד מצות עשה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">השב תשיבם לאחיך</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כב,ג]</span><span style="color:#008A00;">, ומצות קדושת הכהן שמוסיפה מצות עשה, ואם כן בשתי מצוות אלה יש גם עשה וגם לא תעשה, וכיצד יעלה על הדעת שיידחו?! תשובת זאב בן יקר: היות ומצאנו שיש ביטול למצות השבת אבידה בזקן או שאינו לפי כבודו, ומצאנו ביטול לאיסור טומאה לכהן במת מצוה – הוה אמינא שכבוד אב ואם ידחו מצות אלה – קא משמע לן.</span>]
אלא <span style="color:#2828AC;">(לעולם דאמר ליה "שחוט לי" "בשל לי", ואפילו הכי לא איצטריך 'עליה':)</span> משום דאיכא למיפרך: מה להנך <span style="color:#2828AC;">("שחוט לי" "בשל לי")</span> שכן הכשר מצוה <span style="color:#2828AC;">(בחילול שבת, בעקירת 'לא תעשה' הוא מקיים עשה דכיבוד, וזהוּ הכשר קיומו, ואי אפשר לקיימו בלא עקירת לאו, הלכך - אי לא כתב 'את שבתותי תשמורו' - הוה אמינא לידחי, אבל ייבום - לא זה בלבד הכשר קיום העשה, שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה, ולא איצטריך 'עליה' [</span><span style="color:#008A00;">ללמד שלא יבוא עשה של יבום וידחה איסור ערוה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי מבנין בית המקדש', דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא קדושים פרשתא ג פרק ז ה"ז]</span>: 'יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,ל)</span> את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו <span style="color:#2828AC;">[אני ה']</span> - כולכם חייבין בכבודי'; מאי, לאו בבונה וסותר <span style="color:#2828AC;">(איצטריך למיסר אף על גב דאב מלאכה הוא, ואיכא כרת, אי לאו דאשמועינן, הוה אמינא אתי עשה ד'ועשו לי מקדש'</span> <span style="font-size:80%;">[שמות כה,ח]</span> <span style="color:#2828AC;">ודחי לאו דשבת)</span>,
<span style="color:#2828AC;">[## אבל היה צריך ללמוד את איסור בנין בית המקדש בשבת לא משם אלא מפרשת שבת בכי תשא (שמות לא,יב-יז) שכתובה בקשר לבנית המשכן!]</span>
וטעמא דכתב רחמנא 'את שבתותי תשמורו', הא לאו הכי דחי <span style="color:#008A00;">[את איסור שבת, משום ומקדשי תיראו; וממילא נצטרך את 'עליה' ללמדשיבום טינה דוחה ערוה]</span>!?
לא, <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ומקדשי תיראו</span> <span style="color:#008A00;">היה דוחה רק את]</span> לאו דמחמר.
ואפילו הכי לא דחי?
ואלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה - ליגמר מהכא דלא דחי!
וכי תימא 'שאני לאוי דשבת דחמירי' - והא תנא בעלמא קאי <span style="color:#2828AC;">(לאוי דטומאה והעלם אבדה מלאוי דשבת)</span> ולא קא פריך, דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה למכילתא משפטים מסכתא דכספא פרשתא כ]</span>: 'יכול אמר לו אביו "היטמא" או שאמר לו "אל תחזיר" - יכול ישמע לו? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו <span style="color:#2828AC;">[ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלקיכם]</span> - כולכם חייבים בכבודי'!
אלא משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה? - הכשר מצוה תיפוק לי מהתם <span style="color:#2828AC;">(מ'איש אמו ואביו תיראו', דהכשר מצוה הוא, ולא דחי - למה ליה למיהדר למכתב הכא 'את שבתותי תשמורו'? אלא לאו דתילף מיניה, דאפילו בלא הכשר מצוה, אי לא כתיב קרא בהדיא דלא דחי - אמרינן דדחי! אם כן איצטריך 'עליה')</span>!
אין הכי נמי!
'ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' למה לי?
מיבעי ליה לכדתניא: 'יכול יתיירא אדם ממקדש? תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,ל)</span> את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו <span style="color:#2828AC;">[אני ה']</span>: נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש <span style="color:#2828AC;">(והקישן הכתוב בפסוק אחד)</span>; מה שמירה האמורה בשבת -
<h3>דף ו:</h3>
לא משבת אתה מתיירא <span style="color:#2828AC;">(דלא כתיב ביה מורא)</span> אלא ממי שהזהיר על השבת - אף מורא האמורה במקדש - לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש; ואי זו היא מורא מקדש? לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו <span style="color:#2828AC;">(ארנקי שאוזר בו מתניו)</span> ובאבק שעל גבי רגליו, ולא יעשנו קפנדריא <span style="color:#2828AC;">(לקצר הילוכו שלא להקיף ויכנס בפתח זה ויצא בשכנגדו ולא לשם עבודה אלא לעשות צרכיו)</span>, ורקיקה מקל וחומר <span style="color:#2828AC;">(מפרש בברכות בפרק הרואה</span> <span style="font-size:80%;">(סב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">מ'כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק'</span> <span style="font-size:80%;">[אסתר ד,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">שאינו מאוס - קל וחומר לרוק שהוא מאוס לפני הקב"ה)</span>; ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים; בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,ל)</span> את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו <span style="color:#2828AC;">[אני ה']</span> - מה שמירה האמורה בשבת לעולם - אף מורא האמורה במקדש לעולם'.
<span style="color:#2828AC;">[## ולעיל למדנו מפסוק זה איסור בונה: 'יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר: 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' – יש כאן ברייתות סותרות, ואם כן כיצד אפשר ללמוד מהם!?]</span>
אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי מהבערה, דתנא דבי רבי ישמעאל <span style="font-size:80%;">(שמות לה,ג)</span> 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם <span style="color:#2828AC;">[ביום השבת]</span> מה תלמוד לומר <span style="color:#2828AC;">(והלא כבר נאמר 'לא תעשה כל מלאכה')</span>?
מה תלמוד לומר? אי לרבי יוסי - ללאו, אי לרבי נתן - לחלק, דתניא: 'הבערה ללאו יצתה <span style="color:#2828AC;">(לומר שאין חייבין עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא)</span> - דברי רבי יוסי; רבי נתן אומר: לחלק' <span style="color:#2828AC;">(שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות, לכך יצתה הבערה מן הכלל, לחלק: מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייב עליה כרת וסקילה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה כו')</span>, ואמר רבא: תנא - 'מושבות' <span style="color:#2828AC;">('מושבותיכם' - בכל מקום שאתם יושבים אפילו בחוצה לארץ)</span> קא קשיא ליה: 'מושבות' מה תלמוד לומר? מכדי שבת חובת הגוף היא <span style="color:#2828AC;">(ואינה תלויה בקרקע ככלאים וערלה ותרומות ומעשרות)</span>, וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, 'מושבות' דכתב רחמנא בשבת למה לי?
משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד <a href="#footnote-8" id="noteref-8" title=" עירובין יג,א: א">[8]</a>: לפי שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כא,כב)</span> וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת <span style="color:#2828AC;">[ותלית אתו על עץ]</span>; שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות לא,יד:</span> <span style="color:#2828AC;">ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם]</span> מחלליה מות יומת <span style="color:#2828AC;">[כי כל העשה בה מלאכה - ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]</span> - בשאר מלאכות, חוץ ממיתת בית דין;
או אינו אלא אפילו מיתת בית דין <span style="color:#2828AC;">[אינו</span> <span style="color:#008A00;">דוחה את השבת]</span>, ומה אני מקיים 'והומת' - בחול ולא בשבת?
או אינו אלא אפילו בשבת?
תלמוד לומר: 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם' ולהלן הוא אומר <span style="font-size:80%;">(במדבר לה,כט)</span> 'והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם' - מה 'מושבות' האמורים להלן בבית דין <span style="color:#2828AC;">(במיתת בית דין הכתוב מדבר)</span> אף 'מושבות' האמורים כאן בבית דין', ואמר רחמנא 'לא תבערו'.
מאי לאו רבי נתן היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(הבערה אב מלאכה היא, ובכרת)</span> לחלק יצתה, וטעמא דכתב רחמנא 'לא תבערו', הא לאו הכי – דחי <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי אי לאו דאשמועינן</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הוה אמינא אתי עשה ד'והומת' ודחי ליה)</span>!
לא, רבי יוסי.
ותיהוי נמי רבי יוסי: אימר דאמר רבי יוסי הבערה ללאו יצתה - הבערה גרידתא; הבערה דבית דין - בישול פתילה הוא <span style="color:#2828AC;">(של אבר מתיך וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו; והאי בישול גמור הוא, ואב מלאכה הוא, דממשכן ילפינן; ובישול סמנין היה במלאכת המשכן לצבע תכלת ותולעת שני)</span>, ואמר רב ששת: מה לי בישול פתילה מה לי בישול סמנין <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## ואם כן – לולא שהתנא רבי יוסי למד שאין בית דין שורף בשבת מפסוק – הייתי אומר שבית דין ישרוף כי בא עשה ודחה לא תעשה של שבת</span><span style="color:#2828AC;">]</span>!
<span style="color:#2828AC;">[## אבל בישול פתילה לא היה במשכן, ואינה מלאכה כל כך, שהרי לאחר שבישלוה ותתקרר אפשר לבשל שנית, והמצב חוזר לקדמותו, ואין בעבודה זו קביעות כמו בבישול אוכל או סממנים?]</span>
אמר רב שימי בר אשי: האי תנא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## 'משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד'</span><span style="color:#2828AC;">] (דאיצטריך דנסיב לה קרא [לא תבערו אש בכל מושבותיכם] למיסר מיתת בית דין בשבת)</span> - לא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה <span style="color:#2828AC;">(לאו משום דאי לא דאשמועינן ה"א דחיא משום טעמא דעשה דחי)</span> אלא משום דמייתי <span style="color:#2828AC;">(דדחי שבת)</span> מקל וחומר, והכי קאמר: מה אני מקיים 'מחלליה מות יומת'? בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין, אבל מיתת בית דין דחיא שבת מקל וחומר:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-8" id="footnote-8">[8]</a> עירובין יג,א: א"ר יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא 'משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא אינו אלא ר"מ ששימש את רבי ישמעאל ואת ר"ע...</p>
<h3>דף ז.</h3>
ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת, רציחה דוחה אותה, שנאמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כא,יד:</span> <span style="color:#2828AC;">וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מעם מזבחי תקחנו למות</span> <span style="color:#2828AC;">(שאם היה רוצח כהן ורוצה לעבוד עבודה - בית דין שולחים ומביאין אותו למות אלא אם כן היה על גגו של מזבח ועבודה בידו, ולא 'מעל מזבחי')</span> – שבת, שנדחת מפני עבודה - אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה!
ומאי 'או אינו' דקאמר <span style="color:#2828AC;">(הואיל ומקל וחומר אתיא דדחיא - היכי מצינו למימר 'או אינו אלא אפילו מיתת בית דין לא דחיא')</span>?
הכי קאמר: קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה <span style="color:#2828AC;">(מ'ולאחותו' בפרק קמא דמגילה</span> <span style="font-size:80%;">(ג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואין דוחה את השבת <span style="color:#2828AC;">(- אף אני אביא רציחה, דאף על פי שדוחה עבודה לא תדחה שבת)</span>;
<span style="color:#2828AC;">(והאי ד)</span>הדר אמר <span style="color:#2828AC;">('או אינו אלא אפילו בשבת'- הכי הדר ואמר)</span>: קבורת מת מצוה תדחה שבת <span style="color:#2828AC;">(קבורת מת מצוה גופה תדחה שבת כו')</span> מקל וחומר: ומה עבודה - שהיא דוחה שבת - קבורת מת מצוה דוחה אותה מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולאחותו</span>', שבת - שנדחה מפני עבודה - אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה! תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(שמות לה,ג)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תבערו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אש בכל מושבתיכם ביום השבת]</span>'.
ולמאי דסליק אדעתיה <span style="color:#2828AC;">(למימר)</span> מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(דהאי דאיצטריך ליה קרא - משום דאי לא כתביה הוה אמינא)</span> דאתי עשה ודחי לא תעשה - מאי 'או אינו' דקאמר <span style="color:#2828AC;">(היכי מצי למימר 'או אינו' דלא דחי - במאי תיתי לן דלא תדחה)</span>?
הכי קאמר: מה אני מקיים <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות לא,יד:</span> <span style="color:#2828AC;">ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם]</span> מחלליה מות יומת <span style="color:#2828AC;">[כי כל העשה בה מלאכה - ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]</span> - בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין, אבל מיתת בית דין דחי שבת, דאתי עשה ודחי לא תעשה;
הדר אמר: אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה - לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי שמעת ליה דדחי <span style="color:#2828AC;">(היינו דהדר ואמר או אינו אלא אפילו במיתת בית דין לא תדחי לאו דשבת, שהרי יש בו כרת)</span>?
הדר אמר: <span style="color:#2828AC;">(היינו דהדר ואמר 'או אינו אלא אפילו בשבת')</span> אטו עשה דוחה את לא תעשה - לאו לא תעשה חמור מיניה <span style="color:#008A00;">[## כל לא תעשה ממצות העשה]</span> <span style="color:#2828AC;">(שהרי לוקין עליו)</span>, ו[<span style="color:#008A00;">אף על פי כן</span>]קאתי עשה ודחי ליה [<span style="color:#008A00;">ורואים שאין ענין הדחיה תלוי בחומרא, ואם כן</span>] מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה!? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תבערו</span>'.
<span style="color:#008A00;">[## אם כן עד כאן אין ראיה שעשה דוחה לא תעשה באיסורי כרת; ואם כן מדוע צריכים את 'עליה' (ויקרא יח,יח) לומר שאין עשה דוחה לא תעשה כאן?]</span>
<h3>דף ז.</h3>
אלא [איצטריך] <span style="color:#2828AC;">(לעיל קאי, דאוקימנא דהא דאיצטריך 'לא תבערו'' משום דאי לא כתב רחמנא הוה מייתינן בק"ו, ולאו משום דאתי עשה ודחי ל"ת דכרת, ו'עליה' למה לי?)</span> סד"א תיהוי האי אשת אח דבר שהיה בכלל <span style="color:#2828AC;">(</span>[<span style="color:#2828AC;">ויקרא יח,כט:</span> '<span style="color:#2828AC;">כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]' - כלל בכל העריות כרת)</span> ויצא מן הכלל ללמד <span style="color:#2828AC;">(שאם אין לה בנים תתייבם)</span> - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא,
דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה א]</span>: 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל <span style="color:#2828AC;">[ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא]</span> כיצד: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר לה']</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וטומאתו עליו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונכרתה הנפש ההוא מעמיה]</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ז,כ)</span>'; והלא שלמים בכלל קדשים היו <span style="color:#2828AC;">(שכבר כלל כרת בכולן: [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,ג: אמר אליהם לדרתיכם</span><span style="color:#2828AC;">] כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו</span> <span style="font-size:80%;">[בני ישראל לה' וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מלפני - אני ה']</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ולמה יצאו <span style="color:#2828AC;">(בפסוק זה שני[ת])</span>? להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח, יצאו קדשי בדק הבית <span style="color:#2828AC;">(שאם אכלן בטומאת הגוף פטור [##</span> <span style="color:#008A00;">מכרת או מחטאת, אך חייב במעילה</span><span style="color:#2828AC;">])</span>'
- הכא נמי הא [<span style="color:#2828AC;">ב"ח: הוה אמינא</span>] אשת אח בכלל כל העריות היתה, ולמה יצתה <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">יבמה יבא עליה')</span>? להקיש אליה ולומר לך: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין.
מי דמי? התם כלל באיסור ופרט באיסור <span style="color:#2828AC;">(איכא למיתני 'למה יצתה')</span>; הכא כלל באיסור ופרט בהיתר <span style="color:#008A00;">[## אם כן לכאורה ברור למה יצאת: להתיר במקרה המיוחד!]</span> <span style="color:#2828AC;">(ולאו להך דרשא דמי דהא בדבר החדש יצא לידון)</span>! הא לא דמי אלא <span style="color:#2828AC;">(להך דרשא:)</span> ל'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי אתה יכול להחזירו לכללו <span style="color:#2828AC;">(ולהשוותו לכללו ולא להשוות כללו לו)</span> עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש' <span style="color:#2828AC;">(הילכך בלאו 'עליה' נמי לא אתי לן שאר עריות לייבום)</span>,
דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה ד]</span>: 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש – כיצד? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושחט את הכבש</span> <span style="color:#2828AC;">(באשם מצורע כתיב,</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד,יג)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, במקום הקדש, כי כחטאת האשם הוא</span> <span style="color:#2828AC;">(כדין החטאת כך דין אשם זה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לכהן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[קדש קדשים הוא]</span>', שאין תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כחטאת האשם</span>' <span style="color:#2828AC;">(דהא אשם זה אם לשחיטה בצפון הלא כבר נאמר בו ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואם למתן דמים ואכילתו הרי הוא ככל אשמות בכלל זאת תורת האשם בצו את אהרן)</span>! ומה תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כחטאת האשם</span>'? לפי שיצא אשם מצורע <span style="color:#2828AC;">(מכלל שאר אשמות)</span> לידון בדבר החדש <span style="color:#2828AC;">(שאינו בשאר אשמות)</span>: בבהן יד ובהן רגל הימנית; <span style="color:#2828AC;">(והואיל ויצא מכללו)</span> יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח?
<span style="color:#008A00;">שייך ליבמות ז,א:</span>
<span style="color:#2828AC;">יומא מ,ב תוד"ה מה במקום שלא קידש הגורל כו': הקשה מורי הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל: היכי גמר מהכא? והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש - בגורל - אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט,א)?</span>
<span style="color:#2828AC;">ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש - גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב, אבל אם יש להשיב לא גמרינן. אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' - כמו הבערה וכיוצא בה - גמרינן מיניה, אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן.</span>
<span style="color:#2828AC;">תדע דבפרק קמא דיבמות (ז,א) פריך: מאי איצטריך 'עליה' למיסר עריות לייבם? מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך "עליה" למיסר? קא ס"ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו'?! ופריך: הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר?</span>
<span style="color:#2828AC;">תו קאמר תיתי מאשת אח!</span>
<span style="color:#2828AC;">אלא על כרחך מעיקרא הוה ס"ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד, דאפילו איכא פירכא לא פרכינן; ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה! והדר קאמר: ואע"ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי!</span>
<span style="color:#2828AC;">ולהכי פריך "מי דמי? התם חד איסורא הכא תרי איסורי!" והיינו פירכא.</span>
<span style="color:#2828AC;">וכיון דאיכא למיפרך - לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא.</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 7 HOW AN "ASEH" OVERRIDES A "LO TA'ASEH" QUESTION: The Gemara earlier (3b) stated that the source for the rule that the Mitzvah of Yi</span>b<span style="color:#2828AC;">um</span> d<span style="color:#2828AC;">oes not override the prohibition of Arayos (other than that of "Eshe</span>s <span style="color:#2828AC;">Ach") is the verse, "Aleha" (Vayikra 18:18). The Gemara there asked why we need a verse to teach us this; why would we have thought that the Mitzvah of Yibum *is* Docheh the prohibition of Arayos? In the next few pages, the Gemara attempts to find a source that in general, an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares and therefore we need</span> t<span style="color:#2828AC;">he verse of "Aleha" to teach that in the case of the Aseh of Yibum and the Lo Ta'aseh of Arayos (that is punishabl</span>e <span style="color:#2828AC;">with Kares), the Aseh is *not* Docheh the Lo Ta'aseh. The Gemara concludes that an Aseh is not Docheh a L</span>o <span style="color:#2828AC;">Ta'</span>a<span style="color:#2828AC;">seh that has Kares. Therefore, the Gemara searches for a reason why we would have thought that the Mitzvah of Yibum is Docheh the Lo Ta'aseh of Arayos, such that we need a verse to tell us that it is not Docheh the Lo Ta'aseh. Why does the Gemara not learn from the case of Yibum that an Aseh *is* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares?</span>
<span style="color:#2828AC;">The Torah tells us that the Mitzvah of Yibum overrides the Lo Ta'aseh she'Yesh Bo Kares of "Ashes Ach." Even though the Lo Ta'aseh of Eshes Ach has Kares, the Torah states that it is permitted to marry one's brother's wife in order to fulfill the Mitzvah of Yibum! We can learn from there that an Aseh *is* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares! Consequently, we need another verse ("Aleha") to teach that in the case of Yibum with another Ervah, the Mitzvah is *not* Docheh the Lo Ta'aseh that has Kares. Why did the Gemara not give this answer? ANSWERS: (a) TOSFOS (4a, DH Lo Ta'aseh) explains that nothing can be derived from the verse that teaches that the Isur of "Eshes Ach" is pushed aside for Yibum. The reason is because the Mitzvah of Yibu</span>m c<span style="color:#2828AC;">an never be performed under any circumstances without overriding the Isur of "Eshes Ach" (this is called "Mitzvaso b'Kach" -- the Mitzvas Aseh can *only* be performed by overriding a Lo Ta'aseh). We cannot derive from this case that in all other situations of an Aseh conflicting with a Lo Ta'aseh that has Kares, that the Aseh overrides the Lo Ta'aseh, because in all other cases there are circumstances in which the Aseh can be done *without* overriding the Lo Ta'aseh. In KOVETZ HE'OROS (9:1), Rav Elchanan Wasserman, Hy'd, explains that Tosfos means to say that this is a *Pircha* to the suggestion that we learn this law of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh she'Yesh Bo Kares" from Yibum through a Binyan Av. That is, Yibum is different from all other cases of an Aseh conflicting with a Lo Ta'aseh that has Kares, because in this case, Yibum can *never* be done without being Docheh the Lo Ta'aseh. We find an example of such a Pircha in Menachos (</span>5<span style="color:#2828AC;">b). (b) The YAD RAMAH (Sanhedrin 53b)</span> s<span style="color:#2828AC;">uggests a different logic. Since Yibum can only be done with an "Eshes Ach,' it is clear that the Torah never prohibited "Eshes Ach" in the first place in a situation of Yibum. (The Isur of "Eshes Ach" is "Hutrah," and not "Dechuyah." [</span>## <span style="color:#2828AC;">to the Yabam but not to the other brothers].) This is different from all cases of an Aseh being Docheh a Lo Ta'aseh, where the Lo Ta'aseh is still in force, but the Aseh is more important and pushes it aside. In the case of Yibum, there is no Lo Ta'aseh of "Eshes Ach" whatsoever. Th</span>i<span style="color:#2828AC;">s is why the Gemara cannot suggest that we learn from Yibum that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares. This is clear from a number of laws of Yibum. If performing Yibum is permitted because it overrides the prohibition of "Eshes Ach," then once the s</span>u<span style="color:#2828AC;">rviving brothe</span>r <span style="color:#2828AC;">has lived with the Yevamah one time and thereby fulfilled the Mitzvah of marrying his deceased brother's wife, why is he permitted to be with her again ("Bi'ah Sheniyah")? The Gemara (20b) tells us that if the Yevamah is prohibited to the Yavam with an Isur Lo Ta'aseh, although Yibum is Docheh the Lo Ta'aseh, the Yavam must divorce her immediately</span> a<span style="color:#2828AC;">fte</span>r<span style="color:#2828AC;">wards, and he is not permitted to be with her again! Furthermore, th</span>e <span style="color:#2828AC;">Halachah is that if a Yavam divorces the Yevamah after performing Yibum, he is permitted to remarry her. If the Mitzvah of Yibum merely pushed aside, temporarily, the prohibition of "Eshes Ach," then why is he permitted to remarry her? He is not fulfilling any Mitzvah by doing so!</span>
<span style="color:#2828AC;">The answer, explains the Yad Ramah, is because the Torah never prohibited an "Eshes Ach" in a situation of Yibum, and therefore she is completely permitted even after the Mitzvah has been fulfilled. No Dechiyah is necessary to permit her. (The Gemara itself demonstrate</span>s <span style="color:#2828AC;">this difference between a "Dichuy" (that only pushes aside an Isur temporarily) and a "Heter" (that pushes aside an Isur absolutely). The Gemara (7b) says that "Ho'il d'Ishteri Ishter</span>i<span style="color:#2828AC;">" -- once the Isur becomes permitted, it becomes permitted absolutely, so that other Isurim related to it also become permitted.) Th</span>e <span style="color:#2828AC;">same theme is proposed by the RAMBAN in Toras ha'Adam (cited by Kovetz He'orors, ibid.), RASHBA (Kidushin 21b), RITVA (here), and the RA'AVAD (Tamid end of 27a), who write, regard</span>i<span style="color:#2828AC;">ng Yibu</span>m <span style="color:#2828AC;">and other Mitzvos, that when an Isur is "Hutrah," it is considered a completely different category than an Isur that has been pushed aside because of a Mitzvah. In the former case, the Heter is a permanent one, while in the latter case, the Heter is only temporary. Tosfos' words indeed ne</span>e<span style="color:#2828AC;">d clarification. Why should he consider Yibum to be an example o</span>f <span style="color:#2828AC;">a</span>n <span style="color:#2828AC;">Aseh that overrides a L</span>o <span style="color:#2828AC;">Ta'aseh</span>? <span style="color:#2828AC;">If Yibum is permitted only because of the Mitzvas ASeh, why is it permitted for the brother to stay married to his brother's wife? Once he marries her and lives with her for the first time, he has fulfilled the Mitzvah of Yibum and there is no longer a Mitzvas Aseh to be Docheh the Lo Ta'aseh, and he should divorce her, like the Gemara says on Daf 20b!</span> I<span style="color:#2828AC;">n ad</span>d<span style="color:#2828AC;">ition, why is it permitted for him to remarry her once he divorces her? The Isur of "Eshes Ach" should prohibit him from remarrying her, sinc</span>e <span style="color:#2828AC;">there is no fulfillment of any Mitzvah! (See KEREN ORAH 3b.) Apparently, Tosfos felt that it was unacceptable to suggest that the Isur of</span> E<span style="color:#2828AC;">shes Ach is "Hutrah," and does not apply at all to a Yevamah. It is clear from the Gemara that the Isur *does* remain even on the Yevmah, and it is only pushed aside at the time the Yavam does Yibum, due to the Mitzvah of Yibum. This is clear from the Gemara later (10b), which tells us that according to Reish Lakish, after one of the Yivmim takes one of the Yevamos as his wife, the brothers of the Ya</span>v<span style="color:#2828AC;">am r</span>e<span style="color:#2828AC;">main prohibited to the other wives of the deceased b'Isur Kares, since the Torah never removed the Isur Eshes Ach from them. Similarly, Rebbi Yochanan argues and maintains that the other brothers remain prohibited to the other wives only through an Isur Lav because "the Yavam took his Yevamah as a "Shali'ach" for all of his brothers and for all of her Tzaros" (and just like the Torah removed the Isur Kares for him when he took her, so too it removed the Isur for all of the others). It is the Yibum that removes the Isur Kares; the Isur does not become annulled at th</span>e <span style="color:#2828AC;">ti</span>m<span style="color:#2828AC;">e of the death of the brother, as one would expect if it was "Hutrah." This approach is also evident in the words of RASHI (52b DH Nasan), who writes that the Yavam cannot be Mekadesh the Yevamah with normal Kidushei Kesef since she is "Eshes Achiv," and Kidushin cannot be made with an Ervah. (See also TOSFOS, top of 49b.) Further support can be brought from the opinion of Aba Shaul (Yevamos 39b), who maintains that one who performs the Mitzvah of Yibum with ulterior motives, is "close to</span> l<span style="color:#2828AC;">ivin</span>g <span style="color:#2828AC;">with an Ervah." If the Torah permitted this woman to the Yavam, how can the Yavam's intentions affect her Heter? What does she have in common with an Ervah? For these rasons, Tosfos understood that Yibum can indeed be interpreted in terms of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh." The reason Bi'ah Sheniyah is permitted (the Yavam does not have to immediately divorce her) and the reason he may re-marry the Yevamah after divorcing her, is because the Torah extends the Heter of the Yevamah *after* the initial Dechiyah of her Isur through the Mitzvah of Yibum (see 8b, and TOSFOS DH Melamed). The initial act is one of Dechiyah, only afterwards does the Torah remove the Isur Eshes Ach entirely, so that the Yavam may raise a family from his brother's wife. The other Rishonim perhaps do not argue with Tosfos that the general Isur of Eshes Ach remains until the moment of Yibum. Nevertheless, they maintain that the Torah permits performing an "act of Yibum" with the Eshes Ach from the moment the childless brother passes away. (M. Kornfeld)</span>
<h3>דף ז:</h3>
תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כי כחטאת האשם הוא</span>' - מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח;
ואי לא אהדריה קרא – הוה אמינא למאי דנפק נפק, ולמאי דלא נפק - לא נפק; הכא נמי הוה אמינא: אשת אח דאישתרא – אישתראי, שאר עריות לא! אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי במה מצינו מאשת אח: מה אשת אח מייבמה - אף אחות אשה תתייבם!
מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי <span style="color:#2828AC;">(אשת אח ואחות אשה)</span>!
מהו דתימא הואיל ואישתרי <span style="color:#2828AC;">(איסור אשת אח שהיה עליה כשמת אחיו בלא בנים)</span> אישתרי <span style="color:#2828AC;">(נמי איסור אחות אשה)</span>.
ומנא תימרא דאמרינן 'הואיל ואישתרי אישתרי'?
דתניא: 'מצורע שחל שמיני שלו <span style="color:#2828AC;">(שהוא יום הבאת קרבנותיו, וצריך לבא בהר הבית ולעמוד בשער נקנור ולהכניס ידיו לעזרה ליתן מן הדם לבהונות)</span> בערב הפסח, וראה קרי בו ביום <span style="color:#2828AC;">(להכי נקט קרי ולא טומאת שרץ ונבלה: דטמא שרץ - ואפילו טמא מת - נכנסין להר הבית כדמפרש באלו דברים (פסחים סז,א) שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'; ושערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד צולין (שם פה,ב) והרי הן כהר הבית, ויכול טמא מת ליכנס לשם; אבל בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב כדמפרש באלו דברים 'זב' ו'כל זב' - לרבות בעל קרי)</span> וטבל <span style="color:#2828AC;">(לקרויו)</span> - אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס <span style="color:#2828AC;">(דטבול יום אחר דקרי אינו נכנס להר הבית, דכל טבול יום הרי הוא בטומאה עדיין לתרומה ולקדשים ולמקדש)</span> – זה נכנס <span style="color:#2828AC;">(יבא להר הבית ויכניס ידיו לבהונות ויטהר לאכול פסחו לערב)</span>: מוטב שיבא עשה שיש בו כרת <span style="color:#2828AC;">(דאם לא יכניס ידיו לבהונות לא יטהר לאכול פסחו לערב)</span> וידחה עשה <span style="color:#2828AC;">(ד'וישלחו מן המחנה'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שאין בו כרת' <span style="color:#2828AC;">(שאין ענוש כרת אלא על ביאת עזרה וזה לא יכנס לעזרה אלא לשערי ניקנור, שלא נתקדשו, ויכניס ידיו לבהונות ויטהר מצרעתו, וישלח פסחו לעזרה לשחוט, ולערב יערב שמשו ויטהר מקרויו)</span>; ואמר רבי יוחנן: דבר תורה - אפילו עשה לית ביה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברי הימים ב כ,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה</span>' <span style="color:#2828AC;">(אותו היום נטהרו ישראל מטומאה שבידיהם [בדברי הימים])</span>; מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חצר החדשה</span>'? אמר רבי [יוחנן]: שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס למחנה לויה <span style="color:#2828AC;">(להר הבית)</span>; ואמר עולא <span style="color:#2828AC;">(במסכת זבחים</span> <span style="font-size:80%;">(לב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה טעם? הואיל והותר לצרעתו <span style="color:#2828AC;">(ביאה במקצת שמה ביאה)</span> - הותר לקרויו <span style="color:#2828AC;">(ואותיבניה מהא דקתני 'זה נכנס ומכניס ידו לבהונות', ואי אמרת 'ביאה במקצת שמה ביאה' - נהי נמי דנכנס להר הבית משום דעשה שאין בו כרת הוא לבהונות - היכי מצי מעייל ידיה? אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא, דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (כז,ב) מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת, ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים! ושני עולא: שאני מצורע הואיל והותרה לו ביאה במקצת לצרעתו שהרי עדיין מחוסר כפורים הוא ובכרת והותרה לו מן התורה ביאה זו במקצת - הותר נמי לקרויו, אלמא הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוה גביה)</span>.
מי דמי לדעולא?
<h3>דף ח.</h3>
תינח היכא דנשא מת <span style="color:#2828AC;">(את אשה זו תחילה, ונעשית אשת האח על זה [</span><span style="color:#008A00;">## על האח החי</span><span style="color:#2828AC;">])</span> ואחר כך נשא חי <span style="color:#2828AC;">(את אחותה, וניתוספת איסור אחות אשה על [</span><span style="font-size:80%;">##</span> <span style="color:#008A00;">אשת אחיו שבמות אחיו נעשית</span><span style="color:#2828AC;">] יבמתו, וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת אח המוקדם)</span>, דמגו דאישתרי איסור אשת אח <span style="color:#008A00;">[## האיסור הראשון שחל עליה]</span> - אישתרי נמי איסור אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[## שהוא האיסור]</span> <span style="color:#2828AC;">המאוחר, כדעולא, דאמר: הואיל והותר לצרעתו שהיא ראשונה - הותר לקריו שהיא אחרונה)</span>; אלא נשא חי <span style="color:#2828AC;">(אשתו תחילה, ועמדה עליו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">## אחותה של אשתו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">באיסור אחות אשה)</span> ואחר כך נשא מת <span style="color:#2828AC;">(אחיו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">## את אחות אשתו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">המת - וניתוסף איסור אשת אח)</span> - איסור אחות אשה קדים <span style="color:#2828AC;">( ואף על גב דהותר איסור אחרון - עומד ראשון במקומו)</span>! ואפילו נשא מת נמי <span style="color:#2828AC;">(ברישא, דקדים ליה איסור אשת אח - לא דמיא לדעולא: דהתם הרואה קרי בשמיני שלו כבר היה מותר מאיסור הראשון קודם ראיית הקרי, משהאיר המזרח)</span>: <span style="color:#2828AC;">(והכא נמי)</span> תינח היכא דנשא מת, ומת <span style="color:#2828AC;">(תחילה, והותר איסור אשת אח)</span>, ואחר כך נשא חי <span style="color:#2828AC;">(את אחותה)</span>, דחזיא ליה <span style="color:#008A00;">[ליבום]</span> דביני ביני <span style="color:#008A00;">[## לפני שנשא את האחות, כמו במצורע שראה ביום השמיני, אך בתחילת היום, לפני שראה, היתה שעה שהיה ראוי לבוא למקדש]</span>, אלא נשא מת ולא מת <span style="color:#2828AC;">(עד שנשא חי את אחותה)</span> ואחר כך נשא חי <span style="color:#008A00;">[הרי]</span> לא איחזיא ליה כלל - מי לא מודי עולא <span style="color:#2828AC;">(בכהאי גוונא)</span> שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס ידיו <span style="color:#2828AC;">(מחר)</span> לבהונות <span style="color:#2828AC;">(משום קרי דמעכב עליה, הואיל)</span> שלא יצא <span style="color:#2828AC;">(מצרעתו)</span> בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן <span style="color:#2828AC;">(דקודם שהותר מצרעתו בא עליו קרי)</span>? <span style="color:#008A00;">[## אין סיבה לחשוב שתהא מותרת; אם כן אין צורך בדרשה '</span><span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#008A00;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span><span style="color:#008A00;">' שדרשנו בראש דף ג,ב, לאסור ערוה ביבום, ומדוע ציכים את '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עליה</span><span style="color:#008A00;">'?]</span>
אלא כי איצטריך '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' <span style="color:#008A00;">[לאסור, כמו שנאמר לעיל: תינח]</span> היכא דנשא מת ומת <span style="color:#008A00;">[ונפלה אשתו ליבום]</span> ואחר כך נשא חי <span style="color:#008A00;">[## והאח נשא את אחותה [שהיא אחות זקוקתו] במקום ליבם את אלמנת אחיו, ומתה אשתו, ועכשיו לולא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עליה</span><span style="color:#008A00;">' היה נושא את אחותה, ו'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עליה</span><span style="color:#008A00;">' אוסר אותה עליו כי היא היתה זקוקתו בזמן שהיה נשוי לאחותה]</span>.
ואי בעית אימא <span style="color:#2828AC;">(איצטריך 'עליה', דאי לא כתביה הוה אמינא)</span> אתיא <span style="color:#2828AC;">(ייבום אחות אשה להתיר)</span> בהיקישא מדרבי יונה, דאמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הנפשות העשת מקרב עמם]</span> - הוקשו כל העריות כולן <span style="color:#2828AC;">(זו לזו; ולענין העראה קנסיב ליה רבי יונה ב'הבא על יבמתו'; הכי נמי הוה אמינא הוקשו כולן)</span> לאשת אח: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין' <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דהכא חד איסורא והכא תרי איסורא - אין משיבין על ההיקש; להכי)</span> כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>'.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי כל עריות <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין)</span> איכא לאקושינהו לאשת אח <span style="color:#2828AC;">(להתיר ייבום)</span>, ואיכא לאקושינהו לאחות אשה <span style="color:#2828AC;">(דאסירי לייבום דפרט בה קרא 'עליה')</span>; מאי חזית דאקשת לאחות אשה <span style="color:#2828AC;">(כדקתני בריש פרקין מה אחות אשה מיוחדת כו')</span>? אקשינהו לאשת אח!
איבעית אימא: לקולא וחומרא - לחומרא מקשינן <span style="color:#008A00;">[בדאורייתא; עיין שבת פג,ב]</span>; איבעית אימא: הכא <span style="color:#008A00;">[באחות אשה]</span> תרי איסורי <span style="color:#008A00;">[אחות אשתו ואשת אחיו]</span> והכא תרי איסורי <span style="color:#008A00;">[כל שאר העריות ואשת אחיו]</span>, ותרי מתרי ילפינן, אבל הכא <span style="color:#008A00;">[אשת אחיו]</span> חדא איסורא, ותרי מחדא לא ילפינן.
רבא אמר: ערוה לא צריכא קרא, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת; כי איצטריך קרא למיסר צרה.
וערוה לא צריכא קרא? והא תניא <span style="font-size:80%;">[לעיל ג,ב]</span>: 'אין לי אלא היא'?
משום <span style="color:#008A00;">[שהתנא רצה להקדים את הלימוד לאסור]</span> צרתה!
והא קתני 'אין לי אלא הן'?
משום <span style="color:#008A00;">[שהתנא רצה להקדים את הלימוד לאסור]</span> צרותיהן. <a href="#footnote-9" id="noteref-9" title=" לעיל ג,ב: מנה">[9]</a>
תא שמע <span style="color:#008A00;">[שצריך פסוק לאסור עריות, ולא כמו שאמר רבא]</span>: 'רבי אומר: <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">דברים כה:</span> <span style="color:#2828AC;">ולקחה לו לאשה ויבמה)</span> ולקח 'ולקחה' ויבם 'ויבמה' <span style="color:#2828AC;">(הוה מצי למימר 'ולקח אשה וייבם' וכתיב ולקחה משמע מיעוט: זו ולא אחרת)</span> - לאסור צרות ועריות'.
אימא 'לאסור צרות של עריות'.
<span style="color:#008A00;">[## ובאמת סדר המילים בדברי רבי: 'לאסור צרות ועריות' הוא הפוך ממה שצריך להיות: קודם עלינו ללמוד איסור חמור של עריות, ורק אח"כ – של צרותיהן!]</span>
והא תרי קראי קנסיב ליה; מאי לאו חד לערוה וחד לצרה?
לא, אידי ואידי לצרה: חד למיסר צרה במקום מצוה <span style="color:#008A00;">[יבום]</span>, וחד למישרי צרה שלא במקום מצוה <span style="color:#008A00;">[כשאין הבעלים אחים, כגון צרת אחות אשתו]</span>: מאי טעמא ויבם -<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבמהּ</span> <span style="color:#2828AC;">(מרבויא דקרא יתירא ד'ויבמהּ' דרשינן הכי)</span>: במקום ייבום הוא דאסירא צרה <span style="color:#2828AC;">(דאמינא לך מיעוטא 'ולקחה')</span>; שלא במקום ייבום <span style="color:#2828AC;">(כגון צרת בתו מנכרי)</span> - שריא צרה.
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא <span style="color:#2828AC;">(כרבא, דערוה פשיטא לן)</span>, דקתני 'חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן' ואילו 'פטורות <span style="color:#008A00;">[הן עצמן]</span> ופוטרות' לא קתני - שמע מינה <span style="color:#008A00;">[שכל הצורך בדיון הוא רק בצרות העריות, כי ברור לתנא של המשנה שהעריות עצמן אסורות]</span>.
ומאי שנא ערוה, דלא צריכא קרא, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת - צרה נמי לא תיבעי קרא <span style="color:#2828AC;">('עליה', לדרשא)</span> משום דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'לצרור', דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה, וכתיב כרת בסוף העריות)</span>?
אמר ליה רב אחא בר ביבי מר לרבינא <span style="color:#2828AC;">    [מי זה? אולי צריך להיות: רב אחא בר מר ביבי? או אולי זהו לשון של ירושלמי: 'מר' במקום 'אמר', והכוונה: רב אחא בר ביבי אמר לרבינא [ולא גורסים 'א"ל']]</span>: הכי קאמר משמיה דרבא: צרה נמי לא איצטריך קרא; כי איצטריך קרא
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-9" id="footnote-9">[9]</a> לעיל ג,ב: מנה"מ (דערוה וצרתה וצרת צרתה לעולם פטורות)? דת"ר '[ו]אשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה': 'עליה' מה ת"ל? לפי שנאמר (דברים כה,ה) 'יבמה יבא עליה' - שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר! נאמר כאן 'עליה' ונאמר להלן 'עליה': מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא 'לא תקח'; ואין לי אלא היא, צרתה מנין? ת"ל 'לצרור'; ואין לי אלא צרתה, צרת צרתה מניין? ת"ל 'לצרור' ולא 'לצור'.</p>
<h3>דף ח:</h3>
למישרי צרה שלא במקום מצוה <span style="color:#2828AC;">(דהוה ילפינן מ'לצרור' דצרת אחות אשה אסורה בכל מקום)</span>: מאי טעמא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: היכי מידרשא היתר מהכא)</span>? אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה]</span>: במקום 'עליה' - הוא דאסירא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'לצרור' למיסר צרה ולא במקום אחר)</span>, שלא במקום 'עליה' – שריא <span style="color:#008A00;">[כלומר: צרת ערוה מותרת כל עוד לא נוצר מצב של יבום, שבו הצרה והערוה נפלו לפניו במות האח, ואז, היות ונפלו שתיהן יחד – שתיהן אסורות; ולמעשה יש כאן קולא לצרה, שאינה זקוקה!]</span>.
אמר ליה רמי בר חמא לרבא <span style="color:#008A00;">[## נראה לפרש שרמי בר חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה -]</span> אימא: ערוה גופיה, שלא במקום מצוה <span style="color:#008A00;">[## מצות יבום]</span> תישתרי <span style="color:#2828AC;">(מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה)</span> <span style="color:#008A00;">[לכאורה לפי רש"י רמי בר חמא אומר: אם מ'עליה' אני לומד באחות אשה, שהאיסור הוא במצב יבום – נאמר – אולי מתוך ההיקש של כל העריות – שכל איסורי העריות מנשואין חלות רק במצב יבום, ואינן חלות חוץ ממצב זה]</span>!
<span style="color:#008A00;">[וממשיך רמי בר חמא: והאם לא תטען נגדי:]</span> ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה אסירא <span style="color:#008A00;">[הערוה]</span>, שלא במקום מצוה שריא <span style="color:#008A00;">[הערוה]</span>?!
אמר <span style="color:#008A00;">[רבא]</span> ליה <span style="color:#008A00;">[לרמי בר חמא]</span>: <span style="color:#008A00;">[זאת לא אטען, שהרי]</span> צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא <span style="color:#008A00;">[- שהרי כך אמר רב אחא בשם רבא לעיל]</span>!
<span style="color:#008A00;">[ואם כן אפשר עדיין לטעון שערוה תהא מותרת, שכל איסורי עריות הן רק במצב יבום!]</span>
אמר <span style="color:#008A00;">[רבא]</span> ליה <span style="color:#008A00;">[לרמי בר חמא]</span>: עליך אמר קרא: <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' - כל שבחייה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[של]</span> <span style="color:#2828AC;">אשתך לא תשא את אחותה)</span> <span style="color:#008A00;">[ושאר עריות נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו שאין לוקחים אחות אשה בחייה]</span>.
<span style="color:#008A00;">[אמר רמי בר חמא:]</span> האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה <span style="color:#008A00;">[שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]</span>!
ההיא - מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה</span>' <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> נפקא.
<span style="color:#008A00;">[ולרמי בר חמא:]</span> אי מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה</span>', הוה אמינא 'נתגרשה – שריא'; תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' - כל שבחייה: דאף על גב דנתגרשה - לא.
<span style="color:#008A00;">[ולפי זה נראה שדברי רמי בר חמא לא נדחו! וערוה תהא מותרת שלא במקום מצוה? או רק שהלימוד של רבא נדחה.]</span>
<span style="color:#008A00;">*******</span>
<span style="color:#008A00;">נסיון שני לפרש:</span>
אמר ליה רמי בר חמא לרבא <span style="color:#008A00;">[## נראה לפרש שרמי בר חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה]</span> אימא: ערוה גופיה, שלא במקום מצוה <span style="color:#008A00;">[## מצות יבום]</span> תישתרי <span style="color:#2828AC;">(מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה)</span>!
<span style="color:#008A00;">[ושואל אמורא בלתי מזוהה:]</span> ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה אסירא, שלא במקום מצוה שריא?! <span style="color:#008A00;">[וכמו שזה אינו הגיוני – כך גם טענתך לגבי צרות הערוה!]</span>
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רמי בר חמא לשואל, לפי טענתו של רבא]</span>: צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רבא לרמי בר חמא]</span>: עליך אמר קרא: <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' - כל שבחייה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[של]</span> <span style="color:#2828AC;">אשתך לא תשא את אחותה)</span> <span style="color:#008A00;">[ושאר עריות נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו שאין לוקחים אחות אשה בחייה]</span>.
האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה <span style="color:#008A00;">[שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]</span>!
- ההיא מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה</span>' <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> נפקא.
אי מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה</span>' – הוה אמינא' נתגרשה – שריא'; תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בחייה</span>' - כל שבחייה, דאף על גב דנתגרשה - לא.
אלא אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא: תרי קראי כתיבי: כתיב <span style="color:#2828AC;">(מעיקרא)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה אל אחותה לא תקח לצרור</span>' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע לא היא ולא צרתה)</span>, וכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לגלות ערותהּ</span>' דחדא משמע; הא כיצד? במקום מצוה - שתיהן אסורות <span style="color:#2828AC;">(כדכתיב 'עליה', דמשמע במקום 'עליה')</span>, שלא במקום מצוה - היא אסורה וצרתה מותרת.
איפוך אנא: במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת <span style="color:#2828AC;">(דהא 'עליה' – א'לגלות ערותה' סמיך, דמשמע חדא, למדרש הכי: במקום עליה - הוא דלא אסיר לן אלא חדא; וקרא ד'לצרור' - אשלא במקום מצוה)</span>, ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות!
אם כן לא יאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' <span style="color:#2828AC;">(דבלא 'עליה' נמי, כי קשו קראי אהדדי - משנינן להו מסברא הכי: היתירא למצוה ואיסורא שלא במקום מצוה; הלכך 'עליה' לחדושי אתא, למדרשיה א'לצרור' ולמיסר צרה במקום מצוה כערוה)</span>.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ממאי דהאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' – לאיסורא <span style="color:#2828AC;">(אצָרה, ולא לערוה)</span>? דלמא להתירא <span style="color:#2828AC;">(דלמא למישרי תרוייהו במקום מצוה אתא)</span>, והכי קאמר רחמנא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה אל אחותה לא תקח לצרור</span>' - לא היא ולא צרתה, שלא במקום 'עליה', אבל במקום 'עליה' - שתיהן מותרות <span style="color:#2828AC;">(ואם 'עליה' - דמקום מצוה היא - אפילו בחייה יתקיים (כמו) 'יבמה יבא עליה' דייבום)</span>!
אם כן 'לגלות ערוה' דחדא - היכי משכחת לה? אי במקום מצוה - שתיהן מותרות, אי שלא במקום מצוה - שתיהן אסורות!
גופא: 'רבי אומר: '<span style="color:#008A00;">[ניתן היה לכתוב]</span> ולקח <span style="color:#008A00;">[וכתוב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחהּ;</span> <span style="color:#008A00;">[ניתן היה לכתוב]</span> ויבם <span style="color:#008A00;">[וכתוב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבמהּ</span> - לאסור צרות ועריות.' מידי צרות כתיבא הכא? ועוד: צרות - מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span>' נפקא!
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span>' - מפיק ליה רבי לכדרבי שמעון. <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחים'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן כח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: שלשה אחין: שנים מהם נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, ומתו ונפלו לפני השלישי - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, לפי ששתיהן זקוקות לו מקדושי שני אחיו, וזיקה הוי כקצת קדושין, ואי מייבם חדא מנייהו - קנסיב אחות זקוקתו בחייה, וזקוקתו הויא כאשתו; אבל חליצה בעיא: דלא אלים למיהוי כאחות אשה ממש להפטר בלא כלום. ותניא בברייתא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום', ויליף טעמא מ'לצרור': בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא, דנעשו האחיות צרות זו לזו בזיקה - לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.)</span>
צרה הכא כתיב?
הכי קאמר: אם כן <span style="color:#2828AC;">( דהאי 'ולקחהּ' - לגופיה הוא דאתא)</span> לימא קרא 'ולקח', מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחהּ</span>'? <span style="color:#2828AC;">(דמשמע דשתים נפלו לו מאחיו, ואמר רחמנא 'ולקחהּ' - לאחת ולא לשתיהן:)</span> כל היכא דאיכא תרי לקוחין, דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי <span style="color:#2828AC;">(אי קרינא 'ולקחה' בכל חדא מינייהו)</span> – שריא <span style="color:#2828AC;">(שריין כל חדא מינייהו)</span>, ואי לא <span style="color:#2828AC;">( ואי לא קרינן 'ולקחהּ' בכל חדא מנייהו, כגון שהאחת ערוה)</span>- תרוייהו אסירין; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבמהּ</span>' - במקום ייבום הוא דאסירא צרה, שלא במקום ייבום שריא צרה. <span style="color:#2828AC;">(וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקא: דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ונדחית הערוה ממנו - נאסרה עליו עולמית משום אשת אח; וכשנתייבמה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה - לא קרינא בה - בזו שנאסרה עליו - 'ולקחהּ', הלכך תרוייהו אסורים; וכן לעולם.)</span>
ורבנן - האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחהּ</span>' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לכדרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחהּ</span>' - מלמד שמגרשהּ בגט <span style="color:#2828AC;">(לאחר שנשאה נעשית כאשתו ואם רצה לגרשה מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה)</span> ומחזירהּ <span style="color:#2828AC;">(אם רצה להחזיר, ולא אמרינן מצוה רמא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח; להכי כתיב 'ולקחה לו לאשה' - דכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבמהּ</span>' - על כרחה <span style="color:#2828AC;">(שאם בא עליה יבם אפילו בעל כרחה - קנאהּ ויורשהּ ומטמא לה' ולכל דבר היא אשתו בהך ביאה)</span>.
ורבי, דרבי יוסי בר חנינא מ'<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לאשה</span>' נפקא; 'על כרחה' – מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' נפקא.
ורבי - האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'אין חייבין בית דין <span style="color:#2828AC;">(להביא פר על העלם דבר)</span> אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח
<h3>דף ט.</h3>
ולא בעבודה זרה <span style="color:#2828AC;">(אין חייבין צבור להביא פר לעולה ושעיר לחטאת)</span> אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת <span style="color:#2828AC;">(כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק לא והך דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל)</span>; ותנן נמי <span style="font-size:80%;">[ספרי במדבר פיסקא קיב]</span>: 'כל מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, יחיד מביא כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובית דין מביאין פר; ובעבודה זרה: יחיד, נשיא ומשיח מביאין שעירה; צבור מביאים פר ושעיר: פר לעולה ושעיר לחטאת.'
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: '<span style="font-size:80%;">(ויקרא ד,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונודעה החטאת אשר חטאו עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אֹתו לפני אהל מועד]</span>; רבי אומר: נאמר כאן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>' ונאמר להלן <span style="color:#008A00;">[בעריות]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליה</span>': מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת - אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.'
אשכחן צבור, משיח מנלן?
דכתיב במשיח <span style="font-size:80%;">(ויקרא ד,ג)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אם הכהן המשיח יחטא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לאשמת העם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]</span>: <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אשמתו כאשמת צבור)</span> - הרי משיח כצבור; יחיד ונשיא אתיא 'מצות' 'מצות'.
'ולא בעבודה זרה <span style="color:#2828AC;">(קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך 'וכי תשגו')</span> אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת': צבור בעבודה זרה - יליף '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעיני</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעיני</span>' <span style="color:#2828AC;">(מפר העלם דבר)</span>; יחיד נשיא ומשיח מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואם נפש אחת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]</span>' <span style="color:#2828AC;">(התם כתיב, בפרשת שלח לך</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר טו,כז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע; וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מן העליון <span style="color:#2828AC;">(מצבור; והתם ילפינן להו מפר העלם)</span>.
ורבנן - האי סברא מנא להו?
נפקא להו מדמקרי ליה רבי יהושע לבריה: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר טו,כט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה</span> <span style="color:#2828AC;">(לענין קרבן כתיב בפר עבודת כוכבים תורה כל התורה במשמע הוקשה כל התורה לענין קרבן לעבודת כוכבים)</span>, <span style="font-size:80%;">(במדבר טו,ל)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והנפש אשר תעשה ביד רמה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה]</span> - הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה: מה עבודה זרה - דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת <span style="color:#2828AC;">(כדכתיב התם 'והנפש אשר תעשה ביד רמה... ונכרתה')</span> - אף כל דבר <span style="color:#2828AC;">(אלמא כולה פרשתא בדבר)</span> שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת <span style="color:#2828AC;">(מישתעי)</span>.
אשכחן יחיד ונשיא ומשיח <span style="color:#2828AC;">(בהך היקישא לא משמע אלא הני דכתיב 'והנפש' ואלו לבדן במשמע שהן יחידין, דהני קראי כתיבי בפרשת 'ואם נפש אחת' - בעבודת כוכבים)</span> בין בעבודה זרה ובין בשאר מצות; צבור בעבודה זרה מנין?
אמר קרא <span style="color:#2828AC;">(גבי יחיד ונשיא ומשיח)</span> ' <span style="font-size:80%;">[במדבר טו,כז]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואם נפש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]</span>' <span style="color:#2828AC;">(וי"ו מוסיף על ענין ראשון)</span> וילמד עליון מתחתון <span style="color:#2828AC;">(צבור מיחידים)</span>; אלא צבור - בשאר מצות מנלן? יליף '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעיני</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא ד,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעיני</span>' <span style="color:#2828AC;">(שאר מצות מעבודת כוכבים [</span><span style="font-size:80%;">במדבר טו,כד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת</span><span style="color:#2828AC;">])</span>.
ורבי - האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תורה אחת</span>' - מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים למרובים <span style="color:#2828AC;">(עיר הנדחת)</span>: יחידים בסקילה, לפיכך ממונן פלט; מרובין בסייף, לפיכך ממונן אבד; יכול נחלוק בקרבנותיהן <span style="color:#2828AC;">(אם עבדו בני עיר אחת עבודת כוכבים בשוגג יהו חלוקים בקרבנם שלא יביא כל אחד קרבנו שעיר כיחיד)</span>?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">תורה אחת יהיה לכם'</span> <span style="color:#2828AC;">(אין חלוקים מתורת יחיד אלא רוב ישראל או כולן, כדכתיב ואם מעיני העדה</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר טו,כד)</span><span style="color:#2828AC;">, אבל בני עיר אחת - יחידים הם.)</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 9 WHY THE POSSESSIONS OF A CITY THAT SERVED IDOLATRY ARE DESTROYED QUESTION: The Gemara quotes a Beraisa which states, "Individuals who serve Avodah Zarah are punished with Sekilah (death by stoning); therefore, their money is saved. Members of an entire community (an Ir ha'Nidachas) which serves Avodah Zarah are punished with Sayef (death by sword); therefore, their money is [also] destroyed." What is the meaning of the word "therefore" ("Lefikach") in this Beraisa? "Therefore" implies a logical progression, but what is the logical progression that if one receives the harsher punishment (Sekilah), then he (i.e. his family) gets to keep his money? ANSWER: The VILNA GA'ON (end of Shenos Eliyahu in Zera'im) explains that there is a basic difference between the way the Torah relates to an individual who serves Avodah Zarah by himself and the way the Torah relates to a city of people who serve Avodah Zarah collectively. An individual who serves Avodah Zarah is treated like a regular sinner (albeit a very serious sinner), and therefore he is punished with Sekilah, but his money is not destroyed, because in all cases of Chayavei Misas Beis Din, the possessions of the person who was killed by the court go to his heirs. In contrast, when an entire city serves Avodah Zarah, the Torah views them like Nochrim and treats them as such. As far as the punishment for their sin is concerned, they have forfeited the status of Yisrael. The law regarding Nochrim who are Chayav Misas Beis Din is that they are always punished with death by the sword (Sanhedrin 56a). In addition, the Torah considers their possessions ownerless (Bava Kama 38a). Therefore, when an Ir ha'Nidachas is punished, its inhabitants are killed by the sword, and their money becomes ownerless and may be destroyed. This also explains why an Ir ha'Nidachas can be punished without being warned with Hasra'ah first, as the Rambam implies. No Hasra'ah is necessary before killing a Nochri who transgressed one of the seven Mitzvos, Sanhedrin 57b.</span>
מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא דכתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תורה אחת יהיה לכם</span>', הא לאו הכי הוה אמינא נחלק; מאי לייתו? לייתו פר? צבור בשאר מצות הוא דמייתו; כשבה? יחיד בשאר מצות הוא דמייתי; שעיר? נשיא בשאר מצות הוא דמייתי; פר לעולה ושעיר לחטאת? צבור בעבודה זרה הוא דמייתו; ואלא מאי? שעירה? יחיד נמי היינו קרבנו <span style="color:#008A00;">[ואם כן איזה קרבן יביאו בני עיר הנדחת]</span>?
איצטריך! סלקא דעתא אמינא 'הואיל וצבור בהוראה <span style="color:#2828AC;">(היינו העלם דבר שהורו בית דין שהעבודת כוכבים מותרת ועשו צבור על פיהם)</span> מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת - אינהו נמי ניתו איפכא <span style="color:#008A00;">[פר לחטאת ושיר לעולה]</span>; אי נמי צריך ואין לו תקנה <span style="color:#2828AC;">(אי נמי אפילו לא משכחת לה קרבן לחלק, נימא 'צריכים הני מרובים חילוק בין יחיד, וליכא, הלכך אין להם כפרה)</span> - קא משמע לן.
<span style="color:#2828AC;">THE SPECIAL KORBAN BROUGHT BY AN "IR HA'NIDACHAS" QUESTION: According to Rebbi, the Gemara derives from the verse of "Torah Achas" (Bamidbar 15:16) that an entire city that served Avodah Zarah brings the same Korban as an individual who served Avodah Zarah brings. The Gemara says that without this verse, we would have assumed that they bring a different Korban, since their sin has a different punishment. The Gemara asks, though, which Korban would we have assumed that they bring -- every Korban is already taken by a different type of sinner. Why does the Gemara say that every Korban is taken already? When it demonstrates how each Korban is already brought by a different type of sinner, it leaves out a number of Korbanos from its list which are not used already by a different type of sinner, such as a lamb and a ram! (TOSFOS) Also, the Gemara itself says that it cannot be that a city brings a Kisbah (she-lamb) or Se'irah (she-goat) because that is what an individual brings when he sins. But that is only what he brings when he commits sins other than the sin of Avodah Zarah! When he commits the sin of Avodah Zarah, he brings a different Korban. If so, perhaps when an entire city sins with Avodah Zarah, they bring the Korban that an individual brings for *other* sins! (RITVA, RASHBA) ANSWER: The Rishonim answer that it is clear to the Gemara that the new Korban that we would think must be brought by an Ir ha'Nidachas is one that is brought only for a sin. If it is not a Korban brought for a sin, then we cannot create a new Korban for a sin. On the other hand, the Gemara works with the assumption that the Korban brought for the sin of a city that served Avodah Zarah must be different from any Korban from for any other sin. If they bring any Korban that is brought by someone else for another sin, then they are bringing a Korban that is not unique! And yet they cannot bring a unique Korban that is not brought for a sin, because we may not invent a new Korban for a sin! That is what the Gemara here is saying; the statement that he must bring a different type of Korban is paradoxical. (Rishonim; see especially TOSFOS HA'ROSH)</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #2 Daf 9a</span> <span style="color:#008A00;">________________________________________________________ THE CHATAS-OFFERINGS OF AN INDIVIDUAL AND OF A COMMUNITY ________________________________________________________ TRANSGRESSIONS OTHER THAN THE WORDS OF THE VERSE | AVODAH ZARAH (Vayikra 4) EXPOUNDED IN OUR SUGYA | _________________________ ______________________ | | 1) *PAR* KOHEN MASHI'ACH "l'Ashmas ha'Am" | | 2) *PAR* HE'ELEM DAVAR "Aleha" | "Vav" (the adjunctive prefix) | "me'Eini" | "Mitzvos" | | 3) *SE'IR* NASI "Mitzvos" | | 4) CHATAS YACHID "Vav" | (*KIVSAH* OR *SE'IRAH*) "Mitzvos" | "Vav" (the adjunctive prefix) | | | TRANSGRESSION OF AVODAH ZARAH | (Bamidbar 15) | _____________________________ | | 5) AN ENTIRE COMMUNITY THAT "me'Eini"(1) | SERVED AVODAH ZARAH | (*PAR* L'OLAH, *SE'IR* | L'CHATAS) | | 6) AN INDIVIDUAL WHO SERVED "Vav" (the adjunctive prefix) | AVODAH ZARAH (2) "Torah Achas" | (*SE'IRAH*) "b'Yad Ramah v'Nichresa"(3) |</span> <span style="color:#2828AC;">========== FOOTNOTES: ========== (1) Even though the verse also says "Mitzvos," the Gemara does not say that "Mitzvos" is used here for a Gezeirah Shavah (as it is used in a number of the other categories). Rather, it teaches that the transgression of Avodah Zarah is as severe as all of the other Mitzvos (TOSFOS DH b'Akum, citing a SIFRI). (2) This applies to a normal individual, a Nasi, and a Kohen Mashi'ach, for the verse says, "*[Any] single* soul...." (3) This verse, "b'Yad Ramah v'Nichresa," is referring to a Megadef. According to the opinion of the Rabanan, a Megadef is an individual who serves Avodah Zarah, and this verse is a continuation of the discussion of an individual who served Avodah Zarah. (According to Rebbi, though, a Megadef is someone who blasphemes the name of G-d, and it has nothing to do with the discussion of an individual who serves Avodah Zarah. Therefore, "Vav Mosif" is necessary to show that the verse is referring to one who serves Avodah Zarah in a manner in which he is Chayav Kares -- TOSFOS DH Vayelamed)</span>
אמר ליה לוי לרבי: מאי איריא דתני 'ט"ו'? ליתני 'ט"ז'?
אמר ליה: כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו: מאי דעתך? אמו אנוסת אביו <span style="color:#2828AC;">(שנשאה אחיו מאביו אחרי כן, ומת בלא בנים, ונפלה לפני בנה לייבום)</span>? אמו אנוסת אביו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא <span style="color:#2828AC;">(כדאמרינן לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(ד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ורבי יהודה אוסר באנוסת אביו'; ולרבי יהודה לא משכחת לה אם נופלת לפני בנה ליבום אלא לרבנן, ובאנוסה, ולהכי לא תנא לה)</span>, ובפלוגתא לא קא מיירי.
ולא?: והרי איסור מצוה ואיסור קדושה, דפליגי רבי עקיבא ורבנן, וקתני! <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(כ,א)</span><span style="color:#2828AC;">: כל שאיסורו איסור ערוה - לא חולצת ולא מתייבמת; איסור מצוה - כגון שניות מדברי סופרים, כדמפרש לקמן בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(כא,א)</span><span style="color:#2828AC;">, או איסור קדושה - כגון שנפלה לפניו ממזרת או נתינה שהיא בלאו - חולצת ולא מתייבמת: חולצת דלא אלים איסור לאו בלא כרת לאפקועי ייבום לגמרי, ולא מתייבמת דהא אסורה ליה; ופליג רבי עקיבא דאמר בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: חייבי לאוין כחייבי כריתות, דקתני 'איזהו ממזר: כל שאר בשר שהוא בלא יבא'; דיש ממזר מחייבי לאוין; ולרבי עקיבא אלים לאו למיפטרה בולא כלום כערוה גמור)</span>
בפרקין קא אמרינן.
והא <span style="font-size:80%;">[יבמות פרק א משנה ד]</span> 'בית שמאי מתירין את הצרות לאחין ובית הלל אוסרין'?
בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה.
והרי 'אשת אחיו שלא היה בעולמו',
<h3>דף ט:</h3>
דפליגי רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(פליג באשת אחיו שלא היה בעולם בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן יח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ומצריך ליה חליצה, ואפילו הכי קתני לה במתניתין דפטורה)</span> ורבנן, וקתני!
בנולד ולבסוף ייבם לא פליג רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(היכא דמת ראובן בלא בנים, ועד שלא יבמהּ שמעון נולד לוי אחיהם, ועודה זקוקה ליבם, והיתה לו אסורה בנפילה זו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ויבמהּ שמעון, ומת בלא בנים - מודה רבי שמעון שאסורה ללוי הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה; וכי פליג רבי שמעון - בייבם שמעון את אשת ראובן ואחר כך נולד לוי, ומת שמעון: דהתם שרי ליה רבי שמעון לייבומי, דלא נפלה לפניו מכח ראובן אחיו שמת כבר, ולא נאסרה עליו כלום: שכשנפלה לפניו - מכח שמעון שהיה בעולמו נפלה)</span>.
והאמר רבי אושעיא <span style="color:#2828AC;">(בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן יח,ב)</span>) 'חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה <span style="color:#2828AC;">(בנולד ולבסוף ייבם)</span>'?
הא איתותב רבי אושעיא.
והאמר רב יהודה אמר רב, וכן תני רבי חייא: 'בכולן <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הנשים במשנה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> אני קורא בהן 'האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתייבמת';
<span style="color:#2828AC;">רש"י ד"ה והאמר רב יהודה אמר רב:</span>
<span style="color:#2828AC;">בפרק ארבעה אחין, דתנן: 'ארבעה אחין: שנים נשאו שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' - לפי ששתיהן זקוקות לזה ושתיהן זקוקות לזה; ואי נסיב האי - קא פגע באחות זקוקתו, ודמיא לאחות אשה בחייה; וקתני התם 'היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה' - כגון שהיתה חמותו או כלתו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'אסור בה ומותר באחותה' - דלאו אחות זקוקתו היא: משום דהך - ערוה היא ולא זקוקה ליה, דרחמנא פטרה מיניה מדרשת 'עליה' 'עליה', 'והשני אסור בשתיהן'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">## בהמשך דבריו רש"י ממשיך את דברי המשנה, אך בשנויי לשון קלים; את הציטוט המדויק הקפתי בגרש (') וסמנתי בגופן נטוי, ואת הציטוט שאינו מדויק הקפתי בגרש (') בלבד</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; 'היתה השניה אסורה על השני איסור ערוה' - כגון שהיתה חמותו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'האסורה לזה מותרת לזה' - כגון רחל ולאה שתי אחיות, ונפלו לפני לוי ויהודה - רחל חמותו של לוי ולאה חמותו של יהודה - רחל אסורה ללוי ומותרת ליהודה, דלאו אחות זקוקתו היא, דלאה לא זקוקה ליה</span> <span style="font-size:80%;">[ליהודה]</span><span style="color:#2828AC;">, דהא חמותו היא! ולאה אסורה ליהודה ומותרת ללוי, ואינה אחות זקוקתו, דרחל לא זקוקה ליה</span> <span style="font-size:80%;">[ללוי]</span><span style="color:#2828AC;">, דהא חמותו היא! וקתני התם 'זו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת'; שתי אחיות שהן יבמות זו לזו שנשאו לשני אחין ונפלו לפני שני אחים 'או חולצות או מתייבמות': ראויות לחליצה או לייבום, וכגון שהיתה כל אחת אסורה על האחד איסור ערוה, כדפרישית; וקאמר רב יהודה: בכולן 'ט"ו עריות' אני קורא בהם משנה זו 'האסורה לזה מותרת לזה' כו', כלומר: אפשר להתקיים, ומשכחת בכולן שיהו שתי אחיות נופלות לפני שני אחים, וזו אסורה לזה משום בתו וזו אסורה לזה משום בתו; וכן בת בתו וכן כולן, ותהא האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, ויתייבמו שתיהן אף על פי שהן שתי אחיות, ולא אמרינן 'אחות זקוקתו היא';</span>
<span style="color:#2828AC;">'בתו' לא משכחת לה אלא בתו מאנוסתו: שאי אפשר לבתו של ראובן ובתו של שמעון להיות אחיות מן האם</span> <span style="font-size:80%;">[מנשואין לראובן ושמעון]</span><span style="color:#2828AC;">, שהרי אשת ראובן שילדה לו בת וגירשה לא נישאת שוב לשמעון, שגרושת אחיו היא! אלא הכי משכחת לה: ראובן אנס אשה וילדה לו בת, וחזר שמעון ואנס את אנוסת אחיו - שמותרת לו: דלא אסרה תורה אלא אשת אח על ידי קידושין - וחזרה וילדה לו בת לשמעון; הרי בת ראובן ובת שמעון אחיות מן האם; ונישאו ללוי ויהודה אחֵי אביהן, ומתו, ונפלו לפני ראובן ושמעון: בת שמעון מתייבמת לראובן, דלאו אחות זקוקתו היא, ובת ראובן לשמעון;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן בת בתו של ראובן ובת בתו של שמעון שהיו אחיות מן האב ונישאו ללוי ויהודה;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן בת בנו של ראובן וכן בת בנו של שמעון שהיו אחיות מן האם;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון שהיו אחיות מן האב, כגון נחשון שנשא שתי נשים וילדו לו שתי בנות, ומת נחשון, ונישאו שתי נשיו לראובן ושמעון, ושתי בנותיו ללוי ויהודה, ומתו לוי ויהודה: בת אשת שמעון תתייבם לראובן, ואחותה לשמעון;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן בת בתה של אשת ראובן ובת בתה של אשת שמעון שהיו אחיות מן האב;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן בת בנה של אשת זה ושל אשת זה שהיו אחיות מן האם;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן חמותו של ראובן וחמותו של שמעון שהיו אחיות;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן אם חמותו וכן אם חמיו,</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן אחותו של ראובן מאמו ואחות שמעון מאמו היו אחיות מן האב ונפלו לפניהם מלוי ויהודה, כגון: ראובן ולוי - בני יעקב מרחל היו, ולה בת מנחשון; וכן שמעון ויהודה בני יעקב מבלהה, וגם לה היה בת מנחשון, ונשא לוי בת בלהה מנחשון ויהודה נשא בת רחל מנחשון, והן שתי אחיות, ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון; בת בלהה אשת לוי</span> <span style="font-size:80%;">[היא]</span> <span style="color:#2828AC;">אחות שמעון מאמו, ואסורה לו - מתייבמת לראובן; ובת רחל אשת יהודה</span> <span style="font-size:80%;">[היא]</span> <span style="color:#2828AC;">אחות ראובן מאמו אסורה לו ומותרת לשמעון;</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן אחות אמו של ראובן ואחות אמו של שמעון היו אחיות מן האב, כגון: כָּלֵב שנשא שתי נשים: חלאה ונערה</span> <span style="font-size:80%;">(דה"א ד,ה נשות אשחור אבי תקוע)</span> <span style="color:#2828AC;">וילדו לו שתי בנות ומת, ונשא יחצאל</span> <span style="font-size:80%;">[שמו של בן נפתלי: בראשית מו,כד]</span> <span style="color:#2828AC;">לאחר מיתתו את שתי נשיו, וילדו לו שתי בנות, ונשא יעקב את שתי בנות יחצאל - זו לאחר מיתת אחותה - וילדה לו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ליעקב</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בת חלאה מיחצאל את ראובן, ובת נערה מיחצאל את שמעון, ולוי בן יעקב מאשה אחרת נשא את בת כלב מחלאה - שהיא אחות אמו של ראובן מן האם - ויהודה נשא את בת כלב מנערה - שהיא אחות אמו של שמעון מן האם - ומתו לוי ויהודה: אשת לוי אחות אם ראובן מותרת לשמעון, שהיא בת כלב מחלאה, ואם שמעון היתה בת יחצאל מנערה, ואשת יהודה אחות אם שמעון מותרת לראובן!</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן אשת אחיו מאמו, כגון יעקב שנשא בלהה, ולה נפתלי מאיש אחר, והוליד ממנה ראובן ולוי; ועוד נשא זלפה, ולה יששכר מאיש אחר, וילדה ליעקב שמעון ויהודה; ונשאו נפתלי ויששכר שתי אחיות – ומתו; ועמד לוי ונשא אשת יששכר בן זלפה, שלא היה קרוב לו, ויהודה נשא אשת נפתלי בן בלהה שהרי נכרית אצלו, ומתו בלא בנים, ונפלו לפני ראובן ושמעון: אשת לוי אסורה לשמעון מפני יששכר בעלה שהיה אחיו מאמו, ומותרת לראובן; ואשת יהודה אסורה לראובן מפני נפתלי בעלה הראשון שהיה אחיו מאמו, ומותרת לשמעון!</span>
<span style="color:#2828AC;">וכן אחות אשתו, כגון נפתלי שהיו לו שתי נשים: עדה וצלה, וילדה לו עדה את דינה, וצלה ילדה את נעמה, ומת, ונישאו נשיו לאחר, וילדו שתי בנות, ונשאו ראובן ושמעון את הבנות האחרונות: ראובן נשא את בת עדה ושמעון בת צלה, ולוי ויהודה נשאו את שתי בנות נפתלי: לוי דינה בת עדה, ויהודה נעמה בת צלה, ומתו בלא בנים, ונפלו אחיות הללו לפני ראובן ושמעון; ונמצאת אשת לוי אחות אשתו של ראובן מותרת לשמעון, ואשת יהודה אחות אשתו של שמעון מותרת לראובן.</span>
<span style="color:#2828AC;">**מתוך רש"י ד"ה אשת אחיו שלא היה בעולם: 'כלתו' - כגון בן ראובן ובן שמעון נשאו שתי אחיות ומתו, ונשאו לוי ויהודה אחי ראובן ושמעון ומתו בלא בנים: כלתו של זה מותרת לזה ושל זה מותרת לזה, ונמצאו שתי אחיות מתייבמות.</span>
ורב יהודה מתרגם <span style="color:#2828AC;">(להא דרב)</span> מ'חמותו' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שבמשנה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ואילך, אבל שיתא בבי דרישא לא <span style="color:#2828AC;">(אבל שש עריות דבבא דרישא לא תני בו 'אני קורא בהן', ואף על גב דבכולהו משכחת לה)</span>; מאי טעמא? כיון דבתו <span style="color:#2828AC;">(לא מיתוקמה אלא)</span> - באונסין משכחת, בנשואין לא משכחת לה; בנשואין קמיירי, באונסין לא קא מיירי <span style="color:#2828AC;">(בבת אנוסה, וכדפרשינן: באונסין לא קא מיירי מתניתין, ואיידי דלא תני 'בתו' - לא תני להו לכולהו עריות משום צד בתו.)</span> <a href="#footnote-10" id="noteref-10">[10]</a>!
ואביי מתרגם אף בתו מאנוסתו: כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא מן האונסין תהוי [אי בעיא מן הנשואין תהוי], אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו - לא <span style="color:#2828AC;">(לא משכחת לה אלא אליבא דר"ש, דשרי בייבם ולבסוף נולד. וסימניך [</span><span style="color:#008A00;">להלן בדף י ע'א</span><span style="color:#2828AC;">] 'מת נולד וייבם מת נולד וייבם': כגון ראובן ושמעון ולוי יהודה בני יעקב, ונשאו ראובן ושמעון שתי אחיות ומת ראובן בלא בנים ונולד יששכר ליעקב ומצאה ליבמתו זקוקה לייבום - אסורה לו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו; ויבמה לוי; ומת שמעון אחרי כן ונולד זבולון, ומצאה עליו באיסור; ויבמה יהודה, ומתו לוי ויהודה ונפלו אחיות הללו לפני יששכר וזבולון: אשת לוי אסורה ליששכר מפני שבא ומצאה באיסור נפילת ראובן, שהיה אחיו שלא היה בעולמו, ומותרת לזבולון שבא ומצאה בהיתר, דכשנולד זבולון כבר נתייבמה זו ללוי, ובייבם ולבסוף נולד שרי רבי שמעון; ואשת יהודה אסורה לזבולון מפני שבא ומצאה באיסור נפילת נישואי שמעון אחיו שלא היה בעולם, ומותרת ליששכר שראה שמעון ויהודה. **)</span>.
מאי טעמא?
כיון דלרבי שמעון הוא דמשכחת לה, לרבנן לא משכחת לה - בפלוגתא לא קא מיירי.
ורב ספרא מתרגם [<span style="color:#008A00;">את דברי רב</span>] אף [<span style="color:#008A00;">על</span>] אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחים ואליבא דרבי שמעון,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-10" id="footnote-10">[10]</a> Yevamoth 9b 3) THE APPLICATION OF REBBI CHIYA'S HALACHAH TO THE CASES OF OUR MISHNAH QUESTIONS: The Gemara says that our Mishnah is discussing cases of Nisu'in (where the woman is an Ervah to the surviving brother through a legitimate marital relationship) and not cases of Onsin (where the woman is an Ervah through rape). Consequently, Rebbi Chiya's statement cannot apply to the case of "Bito" (his daughter) of the Mishnah. The logic behind this is as follows: Rebbi Chiya states, "v'Kulan Ani Korei ba'Hen..." -- it is possible to apply the following Halachah to all of the cases in the Mishnah: Two sisters married two brothers, and those two brothers died. One of the sisters is an Ervah to one of the remaining brothers (Levi), but is not an Ervah to the other remaining brother (Yehudah), while the other sister is an Ervah to Yehudah but not to Levi. In that case, each sister may do Yibum or Chalitzah with the brother to whom she is permitted, and there is no problem of "Eshes Zekukaso," since the other woman is not considered Zekukah to the man to whom she is Asur. Rashi explains that this statement cannot be said about the case of "his daughter" mentioned in the Mishnah, because it is not possible that it could be referring to his daughter that he bore through marriage; Levi's daughter that he bore through marriage could not have a sister that was born to his brother, Yehudah (for his wife is not permitted to Yehudah). Rebbi Chiya's statement could apply only to Levi's daughter through rape, (whose mother later was raped by Yehudah, and bore another daughter). RASHI here (DH Keivan d'Bito) explains that when the Gemara says that "it is only discussing Nisu'in, and it is not discussing Onsin," the Gemara is referring to our Mishnah (2a). The Gemara is not saying that Rebbi Chiya is discussing Nisu'in and not Onsin, but that *our Mishnah* is discussing Nisu'in and not Onsin. How are these words of Rashi to be reconciled with the Rashi's words earlier on the Mishnah (2a, DH v'Em Chamoso)? There, Rashi writes that "Bito" in the Mishnah *cannot* be referring to his daughter from his wife, because that would be the same as "Bas Ishto." Therefore, says Rashi, it must be talking about one's daughter through rape, "Bito m'Anusaso." If so, the Mishnah *is* discussing cases of Onsin as well as Nisu'in, counter to what the Gemara here says! (TOSFOS 2a, DH Bito) Second, the Gemara here is attempting to understand why Rebbi did not want to include "Imo Anusas Aviv" (one's mother who was raped by, and not married to, his father) in the list of Arayos in the Mishnah which are exempt from Yibum and which release their Tzaros from Yibum. The Gemara here (and on 10a) gives a number of explanations for why Rebbi did not want to list it. If it is true, as the Gemara here asserts according to Rashi, that the Mishnah is discussing only cases of Nisu'in and not Onsin, then the Gemara should have given a very simple answer: Rebbi does not list the case of "Imo Anusas Aviv" in the Mishnah because the Mishnah is not discussing cases of Onsin! Although the Gemara suggests a number of answers to why the Mishnah does not list Anusas Aviv, it does not mention this simple answer. (MAHARSHA) ANSWER: Many of the Rishonim and Acharonim discuss these questions, but none of the answers that they propose seem to fit smoothly into the words of Rashi in our Mishnah (see TOSFOS YESHANIM 2a, ARUCH LA'NER 2a and 9b, YASHRESH YAKOV, and others). Perhaps we may suggest the following approach. The Gemara here seems to assume that not all of the cases in the Mishnah are suitable for the Halachah of Rebbi Chiya, of "Achosah sh'Hi Yevimtah." That is evident from the remarks of Rebbi Yehudah, Abaye, and Rav Safra, who discuss the limitations of this Halachah -- that is, to which Arayos in the Mishnah it can be applied and to which it cannot. The Gemara later (10a), however, evidently has a different approach. The Gemara there says that in order to be included in the Mishnah, each case in the Mishnah *must* fit into this category of Rebbi Chiya's Halachah. If it is not suitable for that Halachah, then it is omitted from the Mishnah; fitting into Rebbi Chiya's rule is a criterion for being listed in the Mishnah. The Gemara apparently changed its understanding of the statement of Rebbi Chiya. According to the Gemara's final understanding of Rebbi Chiya -- that the Mishnah only lists things that fit into this category -- the Mishnah should *only* list "Bito m'Anusaso" (one's daughter from rape) and *not* "Bito me'Ishto" (one's daughter from marriage), since "Bito me'Ishto" does not fit into this category of Halachah! Rashi on the Mishnah (2a), therefore, is explaining the Mishnah according to the Gemara's final understanding (10a) of Rebbi Chiya, that fitting into this Halachah (of "ha'Asurah la'Zeh Muteres la'Zeh") is a criterion for inclusion in the Mishnah. According to that view in the Gemara, why does the Mishnah say "Bito" (which implies that she is his daughter through his wife as much as it implies that she is his daughter through rape), if "Bito" cannot be included in the Halachah of Rebbi Chiya? Rashi answers this question by saying that "Bito" mentioned in the Mishnah can be implicitly understood as referring only to his daughter from rape (since the Mishnah lists "Bas Ishto" separately from "Bito"). The Mishnah did not have to specify that it means "Bito m'Anusaso," because we could understand it to mean that by ourselves. Abaye, on Daf 9b, though, is of the opinion that holds applicability to Rebbi Chiya's Halachah is *not* a criterion for inclusion in the Mishnah. That opinion holds that our Mishnah is referring specifically to "Bito me'Ishto" (one's daughter from his wife), the normal case of "Bito." Even though the Mishnah already lists "Bas Ishto," it mentions "Bito" again simply because that title of Ervah is also involved in such a relationship. According to that understanding, Rebbi could indeed have said that our Mishnah does not list "Imo Anusas Aviv" because it does not list cases of Ones, however he mentioned another reason that is just as good -- the Mishnah does not list cases about which the Tana'im disagreed. The Gemara later rejects Abaye, as well as the notion that Rebbi did not want to list cases about which the Tana'aim disagreed. At that point, why did the Gemara not give the Maharsha's reason for not including "Imo Anusas Aviv" in the Mishnah -- that the Mishnah does not refer to cases of rape? The answer is that that reasoning is no longer valid, since the Gemara, at this point, maintains that Rebbi Chiyah's rule is a criterion for being listed in the Mishnah, and that the Mishnah *is* referring to Bito me'Anusaso! (M. Kornfeld)</p>
<h3>דף י.</h3>
וסימניך 'מת נולד ויבם, מת נולד ויבם' <span style="color:#2828AC;">(כדפירשתי; אלמא מדתני רבי חייא 'בכולן אני קורא בהן' - ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם, אלמא תנא דמתניתין תני פלוגתא, דהא רבי חייא אמתניתין קאי)</span>; אלא לרבי - הני כללי לית ליה <span style="color:#2828AC;">(דרבי חייא, הלכך לא מוקמי מתניתין בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל)</span>.
רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא: לעולם אית ליה לרבי הני כללי, והכי קאמר ליה: אמו אנוסת אביו - בחדא משכחת לה, בתרתי לא קמשכחת לה <span style="color:#2828AC;">(להכי לא נקט לה במתניתין, שאי אתה קורא בה 'האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת': שיהו שתי אחיות נופלות להתייבם, ותהא זו אסורה לזה משום אמו, וכן זו על זה, ומותרת לשני; אלא חדא משכחת לה: או האסורה לזה מותרת לזה, או אחותה כשהיא יבמתה)</span>: אי יעקב שתי אחיות אנס <span style="color:#2828AC;">(וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה, ונשא ראובן אנוסת אביו: אמו של לוי, ושמעון נשא אנוסת אביו: אמו של יהודה)</span> – 'אחותה שהיא יבמתה' <span style="color:#2828AC;">(נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה)</span> משכחת לה, 'האסורה לזה מותרת לזה' לא משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(לפי ששתיהן אסורות על שניהם: אמו של לוי אסורה לו משום אמו, ואחותה משום אחות האם; וכן ליהודה; ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום)</span>; ואי שתי נכריות אנס – <span style="color:#2828AC;">(וילדו לו שני בנים, ונשאום שני בנים מאשה אחרת, ונפלו לפני בניהם)</span> 'האסורה לזה מותרת לזה' משכחת לה, 'אחותה שהיא יבמתה' - לא משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(אבל לאו אחיות נינהו; ועיקר מילתיה דרבי חייא - משום ייבום שתי אחיות נקט)</span>.
רב אשי אמר: לעולם לית ליה לרבי הני כללי, ובפלוגתא קמיירי <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא תימא דהא דלא תני 'אמו אנוסת אביו' משום דלא משכחת [בה] הני כללי, דלרבי לית ליה הני כללי, ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא - דבפלוגתא ודאי קמיירי)</span>; ומאי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו' דקאמר ליה - הכי קאמר ליה:
מאי טעמא לא דייקת מתניתין? דמתניתין - רבי יהודה היא דאסר באנוסת אביו <span style="color:#2828AC;">(ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו)</span>, דקתני <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"א מ"ג; להלן דף יג,א]</span>: 'שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות: אמו, ואשת אביו, ואחות אביו...'. מאי 'אמו'? אילימא נשואת אביו - היינו 'אשת אביו'! אלא לאו - אנוסת אביו, וקתני 'מפני שהן נשואות לאחרים' - לאחרים אִין, לאחין לא! מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא? - רבי יהודה דאסר באנוסת אביו; משום הכי לא תני ליה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: לרבי יהודה נמי משכחת לה, דאי עבר ונסיב <span style="color:#2828AC;">(את אנוסת אביו, ונפלה לייבום לפני בנה - וליתני)</span>!
'דאי' לא קתני.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בלא 'דאי' נמי משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(שלא עבר זה המת בנישואיה)</span>: יעקב אנס כלתו <span style="color:#2828AC;">(ועבר על דת)</span> והוליד ממנה בן, ומת ראובן <span style="color:#008A00;">[בן יעקב, בעל הכלה, שאותה אנס אביו]</span> בלא בנים, ונפלה לה קמי בְרָהּ; ומיגו דאיהי אסירה - צרתה נמי אסירה!
אמר ליה: באחְוְתה דהתירא קמיירי, באחְוְתה דאיסורא לא קמיירי.
ואף על פי כן <span style="color:#2828AC;">(דמהדר ליה רבי ללוי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו')</span> בדקה לוי במתניתיה <span style="color:#2828AC;">(הגיהה והוסיפה ל'אמו אנוסת אביו' במשנתו)</span> דתני לוי: 'אמו - פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה; כיצד? היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת <span style="color:#2828AC;">(לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל)</span> - זו היא 'אמו שאין פוטרת צרתה' <span style="color:#2828AC;">(הלכך כשמת רשע זה - לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה)</span>;
<h3>דף י:</h3>
היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו <span style="color:#2828AC;">(קידושין תופסין בה; ואפילו לרבי יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין [</span><span style="color:#008A00;">##'לא יגלה כנף אביו'</span><span style="color:#2828AC;">])</span> ומת <span style="color:#2828AC;">(וכשמת נמצאת צרתה צרת ערוה ופטורה)</span> - זו היא 'אמו שפוטרת צרתה'; ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו 'חמש עשרה' - יש לנו להוסיף; 'שש עשרה' כגון זו.'
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ללוי, דאמר 'דאי' נמי קתני <span style="color:#2828AC;">(דהא מתניתין - רבי יהודה, ובדיק לה לוי 'אמו אנוסת אביו')</span> - לתני 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה <span style="color:#2828AC;">(וקידושין תופסין לו בה, דאינה עליו אלא בלאו, דכתיב 'אשר לא יבנה את בית אחיו'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span> <span style="color:#2828AC;">- כיון שלא בנה שוב לא יבנה [</span><span style="color:#008A00;">## יש לאו, אך אין כרת</span><span style="color:#2828AC;">])</span> ומת בלא בנים' <span style="color:#2828AC;">(ולו אשה אחרת)</span>, דמגו דאיהי אסורה <span style="color:#2828AC;">(לאחים, דקיימא עלייהו בכרת לריש לקיש, דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה כרת)</span> - צרתה נמי אסירא!
אמר ליה: לפי שאינה בצרת צרה <span style="color:#2828AC;">(דליכא למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין', דהא לכולהו אסירא, דכל עריות דמתניתין - על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצי למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני'; אבל הכא - כולהו אחין אסירי בתרוייהו)</span>.
ולימא ליה <span style="color:#2828AC;">(רבי יוחנן לריש לקיש)</span> 'חייבי לאוין <span style="color:#2828AC;">(נינהו האחין)</span> היא <span style="color:#2828AC;">(על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם)</span>, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו <span style="color:#2828AC;">(ולא קיימא עלייהו בכרת: דהא איהו פליג עליה דרבי שמעון בן לקיש לקמן, ואמר: בין שאר האחים בין החולץ אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת)</span>' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: זקוקה היא להתייבם, ואין איסור לאו פוטרת מן החליצה, דהא מאחות אשה ילפינן: שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת, והלכך לא מצי למיתנייה במתניתין)</span>!
לדבריו קאמר ליה: לדידי חייבי לאוין הם, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו; אלא לדידך חייבי כריתות נינהו, לפי שאינן בצרת צרה.
איתמר: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה:
אמר ריש לקיש: הוא אין חייב על החלוצה כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת; על הצרה <span style="color:#2828AC;">(אם היתה לה צרה, ונפטרה בחליצתה של זו, דכתיב 'בית חלוץ הנעל'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,י]</span> <span style="color:#2828AC;">- בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים)</span> - בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת <span style="color:#2828AC;">(ואותה צרה חמורה: לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת, שנפטרה מהן כדמפרש טעמא)</span>;
ורבי יוחנן אמר: בין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת.
מאי טעמא דריש לקיש?
אמר קרא <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אֶת בֵּית אָחִיו]</span>: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה; איהו הוא דקאי ב'לא יבנה', אבל אחיו כדקיימי קיימי[<span style="color:#2828AC;">באיסור [</span><span style="color:#008A00;">כרת של</span><span style="color:#2828AC;">] אשת אח</span>]; ועלה דידה - הוא דקאי ב'לא יבנה', הא צרה כדקיימי קיימי.
ורבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(אמר לך)</span>: מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ <span style="color:#2828AC;">(שהרשות ביד כולן; ולענין צרתה נמי מעיקרא)</span> ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת <span style="color:#2828AC;">(- קאי על צרה בכרת, וכן אחיו על כולהו בכרת)</span>!? אלא איהו שליחותא דאחים קעביד <span style="color:#2828AC;">(דמעיקרא היה הרשות ביד כולן)</span>, איהי שליחותא דצרה קעבדה <span style="color:#2828AC;">(וכן היא שליחותא דצרה עבדה; וכי היכי דהוא עלה ב'לא יבנה' - כן על צרתה ב'לא יבנה', וכן האחים על שתיהם)</span>.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין': בשלמא לדידי, דאמינא חייבי לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך - אמאי צריכה חליצה <span style="color:#2828AC;">(נהי נמי דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו)</span>?
[<span style="color:#008A00;">עונה לו ריש לקיש:</span>] ולטעמיך אימא סיפא 'עמד אחד מן האחין וקדשה <span style="color:#2828AC;">(שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין)</span> - אין לה עליו כלום' <span style="color:#2828AC;">(דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות)</span>; ואי חייבי לאוין נינהו - אמאי 'אין לה עליו כלום'?
אמר רב ששת: סיפא אתאן לרבי עקיבא, דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין'. <span style="color:#2828AC;">(ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.)</span>
וליתני 'לדברי רבי עקיבא אין לו עליו כלום'?
<h3>דף יא.</h3>
קשיא <span style="color:#2828AC;">(לרב ששת דשנייה הכי)</span>.
[<span style="color:#008A00;">רב ששת רצה לתרץ קושיא על רבי יוחנן, וממילא דברי רבי יוחנן נשארו בקושיא; והיות ורבי יוחנן נשאר בקושיא -</span>]
רב אשי סבר לה כריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(דאמר בכרת, וסיפא ניחא)</span>, ומתרץ לה <span style="color:#2828AC;">(לרישא דברייתא, דקתני 'צריך חליצה באחים שנולדו לאחר חליצה וקדושין של שני')</span> כרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(דאמר ייבם ולבסוף נולד - לא מהניא נפילתה מן הראשון למהוי עלה 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', הלכך זיקת ההיא נפילה לא אסרה לה עליה דהאי, הואיל וכשנולד כבר קדשה זה)</span>; רבינא סבר לה כרבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(דאמר חייבי לאוין נינהו ורישא ניחא)</span> ומתרץ <span style="color:#2828AC;">(לסיפא, דקתני 'אין לה עליו כלום' - באחין שנולדו לאחר מכאן,)</span> כרבנן <span style="color:#2828AC;">(דאמרי 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' היא ולא תקשי רישא לסיפא)</span>:
רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כרבי שמעון:
'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין' - מאן 'אחין'? אחין הילודים <span style="color:#2828AC;">(שנולדו אחר קדושין של זה, ולא איתסרא עלייהו בחליצתו, דהא זיקה קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי, ומשום אשת אחיו שלא היה בעולמו לא מיתסרא)</span>; כמאן? כרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(דאמר: ייבם ולבסוף נולד שריא)</span>.
'עמד אחד מן הנולדים <span style="color:#2828AC;">(שהיו בשעת חליצה ראשונה)</span> וקדשה - אין לה עליו כלום' – כמאן? כריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(דאמר האחין חייבין על החלוצה כרת)</span>.
רבינא סבר לה כרבי יוחנן ומתרץ לה אליבא דרבנן: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין' - מאן 'אחין'? אחין הנולדים; כמאן? כרבי יוחנן.
'עמד אחד מן הילודים <span style="color:#2828AC;">(אחר חליצה או אפילו אחר קדושין, וכשמת זה החולץ)</span> וקדשה <span style="color:#2828AC;">(אותו ילוד)</span> אין לה עליו כלום' <span style="color:#2828AC;">(ולאו משום חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו שלא היה בעולמו מנפילה ראשונה)</span> – כמאן? כרבנן <span style="color:#2828AC;">(דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא)</span>.
איתמר: הבא על יבמה, ובא אחד מן האחין על צרתה - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בכרת וחד אמר בעשה <span style="color:#2828AC;">(בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים, ולאו הבא מכלל עשה - עשה)</span>; מאן דאמר בכרת - כריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(דאמר לאו שליחות דאחים קעביד, הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה, אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור אשת אח)</span> ומאן דאמר בעשה - כרבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(דאמר איהו שליחותא דאחין קעביד, וכי היכי דלדידיה הויא צרה בעשה - לאחים נמי הויא בעשה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">תוספות מסכת יבמות דף יא עמוד א ד"ה חד אמר בעשה - כן גירסת הקונטרס ופירש בקונטרס משום דדרשינן 'בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים', ולאו הבא מכלל עשה עשה</span>
<span style="color:#2828AC;">וקשה: כיון דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם את שתיהן - מנלן דאתיא קרא לנתקו מכלל כרת ללאו?</span>
<span style="color:#2828AC;">ואמר ר"ת דגרסינן 'חד אמר בלאו', וכן פר"ח: דכשייבם אחת - קאי אצרה בלא יבנה, דקרינא בצרה 'כיון שלא בנאה שוב לא יבנה אותה', וכן האחים לא קיימא עלה אלא בלאו לרבי יוחנן, וגרסינן שפיר 'וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה', אבל לפירוש הקונטרס דגרסינן 'בעשה' - לא פליגי אלא באחין, אבל איהו לכולי עלמא בעשה.</span>
אמר רב יהודה אמר רב: <span style="color:#2828AC;">(היה נשוי שתי נשים, וזינתה האחת תחתיו, ויש עדים, ומת בלא בנים)</span> צרת סוטה אסורה <span style="color:#2828AC;">(היא וצרתה פטורות אף מן החליצה; מאי טעמא)</span>: 'טומאה' כתיב בה <span style="color:#2828AC;">('ונסתרה והיא נטמאה'</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> כעריות <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'אל תטמאו בכל אלה'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
מתיב רב חסדא: <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">יבמות פ"י מ"א:</span> <span style="color:#2828AC;">'האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה: "מת בעליך", ונשאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה;... מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין;)</span> רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה' <span style="color:#2828AC;">(פוטרת היא לכתחלה את צרתה, שהרי היא כשאר נשים לגבי יבם, דלא קנסוה רבנן מיבם, דודאי שריא ליה, שאנוסה היתה, ששמעה שמת; אלמא 'נבעלה תחת בעלה' - שריא צרתה לייבם, ואפילו רבנן לא פליגי ארבי שמעון אלא בדידה, אבל בצרתה מודו)</span>.
[אמר לך רב:] אמינא לך אנא: סוטה דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(שזינתה, והתורה אסרה בה)</span>, ואת אמרת לי סוטה דרבנן? <span style="color:#2828AC;">(דהא מדאורייתא שריא, שניסת על פי בית דין בעד אחד, ואנוסה היא, ורחמנא שריא, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">'ועד אין בה' תרי - אלא אחד; 'והיא לא נתפסה' – אסורה, הא נתפסה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מותרת; ורבנן הוא דגזרו בה, כי היכי דתידוק שפיר שמת בעלה עד שלא תנשא!)</span>
ודקארי לה מאי קארי לה <span style="color:#2828AC;">(הא לא אמר רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה)</span>?
קסבר <span style="color:#2828AC;">(האי דפריך)</span>: כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון <span style="color:#2828AC;">(ואי סוטה דאורייתא היא, וצרתה אסורה - הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום ומצרכי לה חליצה)</span>.
מתיב רב אשי: <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">על פי משנה סוטה פ"א מ"ב:</span> <span style="color:#2828AC;">המקנא לאשתו ואמר לה "אל תסתרי עם איש פלוני";)</span> נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לביתה <span style="color:#2828AC;">(לבעלה, שמא זינתה, שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה)</span>, ו<span style="color:#2828AC;">(אם כהנת היא)</span> אסורה לאכול בתרומה <span style="color:#2828AC;">(כדיליף במסכת סוטה</span> <span style="font-size:80%;">(דף כח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'נטמאה נטמאה ונטמאה ג' פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה)</span>, ואם מת חולצת
<h3>דף יא:</h3>
ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(טעמא מפרש בפרק קמא דסוטה; [קתני מיהא] 'חולצת' - קשיא לרב)</span>!
[אמר לך רב:] אמינא לך אנא סוטה ודאי ואמרת לי את סוטה ספק?
ומאי שנא סוטה ודאי? [מאי טעמא?] משום דכתיב בה 'טומאה'? סוטה ספק נמי 'טומאה' כתיבא בה, דתניא: 'רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו מן הנישואין <span style="color:#2828AC;">(משניסת לאחר ומת או גירשה)</span> – אסורה <span style="color:#2828AC;">(לחזור לראשון)</span>, מן האירוסין <span style="color:#2828AC;">(שנתארסה לאחר ומת)</span> – מותרת <span style="color:#2828AC;">(לחזור לראשון)</span>, משום שנאמר <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה כי תועבה הִוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה)</span> 'אחרי אשר הוטַמָּאָה' <span style="color:#2828AC;">(ונבעלה)</span>; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו אסורה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'והיתה לאיש אחר'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כד,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">והויה היינו קידושין, וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו')</span>; אלא מה אני מקיים 'אחרי הוטַמָּאָה'? לרבות סוטה שנסתרה, ומאי 'נסתרה'? – נבעלה; ואמאי קרי ליה 'נסתרה'?
לישנא מעליא נקט.
נבעלה - טומאה בהדיא כתיב בה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונסתרה והיא נטמאה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ועד אין בה והוא לא נתפשה]</span>!?
למיקם עלה בלאו.
ורבי יוסי בן כיפר <span style="color:#2828AC;">(דמוקי כולה קרא במחזיר גרושתו)</span> – לאו בסוטה <span style="color:#2828AC;">(המזנה תחת בעלה)</span> לית ליה? ואפילו <span style="color:#2828AC;">(פשיטא)</span> זנאי נמי? מאי טעמא?
'הויה' <span style="color:#2828AC;">(באותה הנאסרה לבעלה יש בה הויה, דכתיב 'והיתה לאיש אחר'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כד,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ו'אישות' כתיב בה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כד,ד]</span><span style="color:#2828AC;">: משניסת לאחר על ידי קידושין ואישות, וכגון דגירשה הראשון - הוא דקאי קמא ב'לא יוכל', אבל מזנה תחתיו לא)</span>!
בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר גרושתו משניסת ומת - צרתה מהו <span style="color:#2828AC;">(להתייבם צרתה כמותה, וגמיר טומאה מעריות)</span>?
אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך: כיון דאמר רבי יוסי בן כיפר 'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא' צרתה כמותה; ואי משום דכתיב בה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה]</span> תועבה היא <span style="color:#2828AC;">[לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] (דמשמע מיעוטא: 'היא' - ולא צרתה, איכא למידרש:)</span> היא תועבה ואין בניה תועבין, <span style="color:#2828AC;">(מיעוטא אבניה, דאין בתה הימנו פסולה לכהונה YH 0000-00-00T00:00:00 אבל אם היה בעלה הראשון שהחזירה כהן – הבנים והבנות חללים ופסולים לכהונה.)</span> - הא צרתה תועבה; כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אף על גב דאמור רבנן 'טומאה בסוטה הוא דכתיב' - אין מקרא יוצא מידי פשוטו? או דלמא כיון דאיעקר – איעקר?
איכא דאמרי אליבא דרבנן לא תיבעי לך: כיון דאיתעקר – איעקר; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי: אף על גב דאמר רבי יוסי בן כיפר 'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא', מיעט רחמנא 'היא תועבה ואין צרתה תועבה'? או דלמא 'היא תועבה ואין בניה תועבין', הא צרתה תועבה?
אמר ליה: תניתוה <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ד מ"יא]</span>: '<span style="color:#2828AC;">(מי שנפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה;)</span> היתה אחת כשרה ואחת פסולה - אם היה חולץ - חולץ לפסולה, ואם היה מייבם - מייבם לכשרה'; מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'?: אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא <span style="color:#2828AC;">(מיוחסת וכשרה לכהונה)</span>, 'פסולה' = פסולה לעלמא <span style="color:#2828AC;">(כגון שהיתה גרושה או חלוצה מבעל אחר ופסולה לכהונה)</span> - כיון דלדידיה חזיא <span style="color:#2828AC;">(דהוא ישראל)</span>, מאי נפקא ליה מינה <span style="color:#2828AC;">(הי דליבעי לחלוץ, ואי בעי לייבם - הי דליבעי לייבם)</span>? אלא לאו: 'כשרה' = כשרה ליה, 'פסולה' = פסולה ליה <span style="color:#2828AC;">(וכשרה לעלמא לכל העולם)</span>, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת: דהוי הגרושה פסולה לזה, שאינה ראויה לאחיו, ואשמועינן דאף על גב דכתיב בה 'טומאה' - צרתה כשרה, דכתיב 'היא תועבה', דאי שאר חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט - מאי אתא לאשמעינן?)</span>, וקתני 'ואם היה מייבם - מייבם לכשרה'?
לא, לעולם 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא <span style="color:#2828AC;">(לכהונה)</span> ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה' - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי <span style="color:#2828AC;">(במשנה זו דקתני 'חולץ לפסולה' למדָנו רבי)</span> 'לא ישפוך אדם מי בורו <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שאין צריך להם)</span> ואחרים צריכים להם' <span style="color:#2828AC;">(כגון הכא: מכיון דיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה - לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה; והא דרב יוסף</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן מד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">עלה דהא משנה)</span>.
תא שמע <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">תשובה לשאלה ששאל רב יהודה מרב ששת לעיל: המחזיר גרושתו משניסת ומת - צרתה מהו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: 'המחזיר גרושתו משנשאת - היא וצרתה חולצת'; 'היא וצרתה' סלקא דעתא <span style="color:#2828AC;">(חליצה לתרוייהו למה לי)</span>? [אלא] אימא 'או היא או צרתה' <span style="color:#2828AC;">[חולצים לצרתה]</span>!
ולאו תרוצי קמתרצת לה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שהוצרכת לשנות ולפרש את 'וצרתה' במובן 'או צרתה'</span><span style="color:#2828AC;">]</span>? תריץ הכי: היא חולצת; צרתה או חולצת או מתייבמת <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ואין הכרעת השאלה, כי אין הוכחה מהו הפירוש הנכון</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
1) אמר רבי חייא בר אבא:
רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו משניסת, צרתה מהו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">וזוהי השאלה ששאל רב יהודה את רב ששת</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה!?
היא גופה לא קמיבעיא לי, דאמרינן קל וחומר: במותר לה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[בעלה הראשון</span><span style="color:#2828AC;">] זה שמת)</span> אסורה <span style="color:#2828AC;">(נאסרה תחלה כשנשאת לשני, וחזר הראשון והחזירה באיסור, ולמחר מת)</span>, באסור לה <span style="color:#2828AC;">(כגון יבמה</span> <span style="font-size:80%;">[שהיתה אשת אחיו]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לא כל שכן! כי קא מיבעיא לי – צרתה: מאי <span style="color:#2828AC;">(לייבום)</span>? מי אלים קל וחומר <span style="color:#2828AC;">(האי קל וחומר דאמרן 'במותר לה נאסרה')</span> למידחי צרה או לא?
2) רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר אבא:
בעי רבי יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת מהו?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך צרתה?
צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל וחומר למידחי צרה; אלא כי קמיבעיא לי היא גופה, מאי? מי אלים קל וחומר במקום מצוה או לא?
<h3>דף יב.</h3>
אמר ליה: תניתוה <span style="color:#2828AC;">(אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת)</span>: 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה: אם היה חולץ - חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה' מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'? אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא: כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו 'כשרה' = כשרה ליה; 'פסולה' = פסולה ליה, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו, וקתני 'אם היה מייבם - מייבם לכשרה'?
לא, כשרה לעלמא, פסולה לעלמא, ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה'? - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
תא שמע: 'המחזיר גרושתו משניסת - היא וצרתה חולצת'. 'היא וצרתה' סלקא דעתא? אלא אימא 'או היא או צרתה'!
ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: 'היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת'.
אמר רב לילי בר ממל אמר מר עוקבא אמר שמואל: 'צרת ממאנת <span style="color:#2828AC;">(נפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד: גדולה וקטנה, ומיאנה בו הקטנה - צרתה)</span> אסורה'.
למאן? אילימא לאחים <span style="color:#2828AC;">(אף לשאר אחין)</span> - השתא היא גופה שריא <span style="color:#2828AC;">(מותרת לזה)</span>, דאמר שמואל: 'מיאנה בזה - מותרת בזה' - צרתה מיבעיא? אלא לדידיה <span style="color:#2828AC;">(ליבם שמיאנה בו אסורה, דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח; ואם תאמר 'מיאון - נישואין קמאי עקר, והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו' - גזירה דרבנן היא: הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו; והכי אמרינן לקמן 'משעת נפילה נראית ככלתו' כו'; והא דשמואל - בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף קז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
ומאי שנא ממאנת, דשריא לאחין דלא עבדא בהו מעשה - צרה נמי לא עבדא בהו מעשה?
גזירה משום צרת בתו ממאנת <span style="color:#2828AC;">(דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו, דאמרינן: נישואין קמאי קא עקרא, ואין זו צרת ערוה; והיכי דמי מיאון בבתו, הואיל והוא קיים, דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה? - משכחת לה ב'יתומה בחיי האב', כדתנן בפרק 'בית שמאי': קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא 'יתומה בחיי האב': דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו, ואם הלכה ונשאת לאחי אביה - יכולה למאן ביבם בחיי אביה)</span>.
וצרת בתו ממאנת מי אסירא? והתנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הב"ח:</span> <span style="color:#2828AC;">או נתגרשו]</span> - צרותיהן מותרות' דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל <span style="color:#2828AC;">(קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל - מותרת לחמיה, לפי שעקרתה לקדושין, והרי היא כמפותה, ולא כלתו היא)</span> - היינו גרושה; אלא לאו – <span style="color:#2828AC;">[שמיאנה]</span> ביבם!
לא! לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין.
ומאי שנא כי מיאנה בבעל - דעקרינהו לנשואין, כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא עקרא?
משום דתני רמי בר יחזקאל, דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה בבעל מותרת לאביו; ביבם - אסורה לאביו'; אלמא משעת נפילה נראית ככלתו <span style="color:#2828AC;">(דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם - נראית כאשתו גמורה, ונראית ככלתו של זה)</span>! הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(בבתו ממאנת)</span> משעת נפילה <span style="color:#2828AC;">(שנפלה בתו לפניו לייבום, והוצרכה למאן בו)</span> נראית כצרת בתו <span style="color:#2828AC;">(נראית כאשת אחיו, ונראית צרתה צרת הבת)</span>.
אמר רב אסי: צרת אילונית <span style="color:#2828AC;">(הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחת אילונית; 'אילונית' – דוכרניתא, דלא ילדה, לשון 'איל זכר מן הצאן', ומת בלא בנים -)</span> אסורה <span style="color:#2828AC;">(שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל]</span> - <span style="color:#2828AC;">(בראויה לילד,)</span> פרט לאילונית שאינה יולדת <span style="color:#2828AC;">(וכיון דפטורה - קיימא עליה באשת אח, וצרתה צרת ערוה; ואף על גב דהאי 'והיה הבכור אשר תלד' מיתוקם במכילתין</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף כד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">בגדול האחים, ומהכא נפקא לן 'מצוה בגדול לייבם' – מכל מקום דרשינן הך 'פרט לאילונית' מ'אשר תלד', דקרא יתירא הוא, כיון ד'הבכור' - ביבם גופיה משתעי)</span>.
מתיב רב ששת: 'שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות <span style="color:#2828AC;">(דאילו כנסה - הוה פקעה זיקה קמייתא, ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון; אבל מאמר לא מפקע זיקה, והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון)</span> ולא מתייבמות <span style="font-size:80%;">[עד כאן לשון התוספתא פ"ה ה"ז; ודומה לספרי דברים רפ"ח, ושם נדרש הפסוק '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ומת אחד מהם</span><span style="font-size:80%;">']</span>, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּמֵת אַחַד מֵהֶם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ]</span> - מי שעליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין <span style="color:#2828AC;">(ולא זו שמתו שני בעליה וזיקת שניהם עליה; ושתיהן אסורות מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, כדמפרש בפרק 'ארבעה אחין', ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך, דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה; ואי לא עבד בה מאמר - לא הואי עלה אלא זיקת ראשון, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, ושתיהן מתייבמות)</span>; וקתני עלה: אמר רב יוסף: זו היא צרת אשת אח מאב שאיסור נפילה גרם לה <span style="color:#2828AC;">(שנפלה שתי פעמים מזיקה אחת)</span>, שלא מצינו בכל התורה כולה כגון זאת <span style="color:#2828AC;">(שתאסר, אלא מדרבנן הוא דמיתסרא, שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה)</span>!
'זו היא' למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת אילונית, דשריא?
לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא; ומאי 'זו היא'? זו היא דאיסור נפילה גרם לה - צרתה בעיא חליצה; אילונית אפילו חליצה לא בעיא; מאי טעמא? - הא דאורייתא <span style="color:#2828AC;">('תלד' - למעוטי צרת אילונית דאסירא, ואפילו חליצה לא בעיא)</span>, הא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש טעמא בפרק 'ארבעה אחין', וקאסרי לה על השלישי)</span>.
תנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">קשיא על רב אסי שאמר 'צרת איילונית אסורה'</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
לא קשיא: כאן <span style="color:#2828AC;">(דרב אסי)</span> שהכיר בה <span style="color:#2828AC;">(כשנשאה שהיא אילונית, ואין כאן מקח טעות, והרי היא אשתו, וצרתה הויא צרת אילונית, ורחמנא פטרה מ'אשר תלד')</span> כאן <span style="color:#2828AC;">(ומתניתין)</span> שלא הכיר בה <span style="color:#2828AC;">(כשנשאהּ שתהא אילונית, ומקחו מקח טעות, ולאו אשתו היא; לפיכך צרתה מותרת, דלאו צרת אילונית היא)</span>.
דיקא נמי דקתני 'שנמצאו' <span style="color:#2828AC;">(לאחר נישואין)</span> ולא קתני 'שהיו' - שמע מינה.
אמר רבא:
<h3>דף יב:</h3>
הלכתא: צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה <span style="color:#2828AC;">(אחיו, וקיימהּ והויא אשתו)</span> ואפילו צרת בתו אילונית <span style="color:#2828AC;">(לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת, דכי אסר רחמנא צרת ערוה - במקום מצוה הוא דאסרה, והא, כיון דאילונית היא, דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום - הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה; וכך מפורש בהלכות גדולות)</span>.
ואלא הא דקתני 'שנמצאו'?
תני 'שהיו'.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחת צרת ממאנת <span style="color:#2828AC;">(ביבם)</span> ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(משנישאת)</span> - כולן מותרות.
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן:
'שלש נשים משמשות במוך <span style="color:#2828AC;">(מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו)</span>: קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות; 'מעוברת' - שמא תעשה עוברה סנדל <span style="color:#2828AC;">(ולד שאין לו צורת פנים, וקיימא לן במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(כה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אין סנדל שאין עמו ולד, משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו': דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו)</span>; 'מניקה' - שמא תגמול בנה וימות <span style="color:#2828AC;">(אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כא,ח)</span> <span style="color:#2828AC;">לשון הבדלה)</span>; ואיזו היא 'קטנה' <span style="color:#2828AC;">(הראויה להתעבר ולמות)</span>? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד; פחות מכאן <span style="color:#2828AC;">(מי"א - ודאי לא תתעבר)</span> ויתר על כן <span style="color:#2828AC;">(מי"ב - אם תתעבר לא תמות)</span> משמשת <span style="color:#2828AC;">(בלא מוך)</span> כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר <span style="font-size:80%;">(תהלים קטז,ו)</span> שומר פתאים ה' <span style="color:#2828AC;">[דלותי ולי יהושיע]</span>;
מדקאמר 'שמא תתעבר ושמא תמות' <span style="color:#2828AC;">(ולא קאמר 'ותמות', דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי)</span> מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה, אם כן מצינו חמותו ממאנת <span style="color:#2828AC;">(כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב, שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה, ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה)</span>, ותנן 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו'!?
[<span style="color:#008A00;">תשובה:</span>] אימא 'שמא תתעבר ותמות', דאמר רבה בר ליואי: גבול יש לה: קודם הזמן הזה <span style="color:#2828AC;">(האמור למעלה: קודם י"א)</span> אינה מתעברת כל עיקר; תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת; לאחר זמן הזה <span style="color:#2828AC;">(אחר י"ב)</span> היא חיה ועוברה חי.
[<span style="color:#008A00;">קושיא:</span>] איני!? והא תני רבה בר שמואל: 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו, שכבר ילדו <span style="color:#2828AC;">(ומדתלי טעמא בולד - מכלל דקטנה היא, דאי לאו קטנה היא - ליתני 'שכבר גדלו') [</span><span style="color:#008A00;">## ועוד: רואים שקטנה אמנם יולדת</span><span style="color:#2828AC;">]</span>!
[<span style="color:#008A00;">תשובה:</span>] אלא לעולם 'שמא תתעבר ושמא תמות' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ואין זה הכרחי שתמות</span><span style="color:#2828AC;">]</span>; ואלא קשיא הך <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו' – שמשמע מכאן שאין קטנה יולדת</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - אמר רב ספרא 'בנים הרי הם כסימנים' <span style="color:#2828AC;">(הלכך אין לך יולדת ממאנת אפילו היא קטנה)</span>; ואית דאמרי: בנים עדיפי מסימנים.
למאי נפקא מינה?
דאפילו לרבי יהודה, דאמר <span style="color:#2828AC;">(במסכת נדה פ"ו מ"יא: אף משהביאה שתי שערות ממאנת)</span> 'עד שירבה השחור' <span style="color:#2828AC;">(שיהיו שם שערות הרבה)</span> - בבנים מודה;
<h3>דף יג.</h3>
ורב זביד אמר: אין בנים בלא סימנים <span style="color:#2828AC;">(והיולדת בקטנות - חזקה הביאה סימנים, ומשהביאה סימנים בתוך י"ב - לא תמאן, דהני סימנים גמורים נינהו; דסבירא ליה לרב זביד תוך זמן - כלאחר זמן לענין סימן, ולא אמרינן 'שומא נינהו')</span>.
ונבדוק?
חיישינן שמא נשרו.
הניחא למאן דאמר חוששין, אלא למאן דאמר אין חוששין <span style="color:#2828AC;">(פלוגתא בפרק 'יוצא דופן'</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף מו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - מאי איכא למימר?
אפילו למאן דאמר אין חוששין - משום צער לידה חיישינן.
כיצד פוטרות צרותיהן <span style="color:#2828AC;">[הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת - כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני, ולו אישה אחרת, ומת - כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה]</span>:
מנהני מילי <span style="color:#2828AC;">(דצרת צרתה פטורה)</span>?
אמר רב יהודה: דאמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לגלות ערותה עליה בחייה]</span> - התורה ריבתה צרות הרבה.
רב אשי אמר: סברא היא: צרה מאי טעמא אסירא? - דבמקום ערוה קיימא; <span style="color:#008A00;">[ואחרי שקבענו כי צרה אסורה -]</span> צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא.
כיצד אם מתו הן <span style="color:#2828AC;">[צרותיהן מותרות? - הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת; מתה בתו, או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת]</span>:
ואפילו כנס <span style="color:#2828AC;">(אחיו את הנכרית)</span> ולבסוף גירש <span style="color:#2828AC;">(את בת אחיו, דהוו להו צרות זו לזו קודם גירושין - אפילו הכי קשרינן ליה לייבומי, כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה' - הואיל ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו)</span>? ורמינהו <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ג מ"ז, דף ל,א]</span>: 'שלשה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות אשתו, ומת הנשוי נכרית, וכנסה המגרש ומת <span style="color:#2828AC;">(ונפלה נכרית לפני שלישי שנשוי אחות אשתו של זו הראשונה, דהויא להו 'צרת אחות אשה משנתגרשה' - צרותיהן מותרות הואיל ולא היתה אחות אשתו של זה צרה לנכרית זו, שקודם נשואים של זו - נתגרשה)</span> - זו היא שאמרו ש"אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות".' טעמא - דגירש ואחר כך כנס, אבל כנס ואחר כך גירש – לא!?
אמר רבי ירמיה: תברא <span style="color:#2828AC;">(קשיין אהדדי)</span>! מי ששנה זו לא שנה זו: האי תנא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין)</span> סבר 'מיתה מפלת' <span style="color:#2828AC;">(מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא שריא)</span>, והאי תנא <span style="color:#2828AC;">(דברייתא)</span> סבר 'נשואין הראשונים <span style="color:#2828AC;">(שהאשה נשאת לבעלה)</span> מפילים <span style="color:#2828AC;">(מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית)</span>'.
רבא אמר: לעולם חד תנא הוא, וזו <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין דהכא, דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה')</span> ואין צריך לומר זו <span style="color:#2828AC;">(דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס)</span> קתני.
וכל שיכולה למאן <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">ולא מיאנה - צרתה חולצת ולא מתייבמת</span><span style="color:#008A00;">]</span>:
ותמאן <span style="color:#2828AC;">(הערוה</span> <span style="color:#008A00;">[הקטנה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> השתא <span style="color:#2828AC;">(ותאמר 'אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי לבעלי המת', ותעקור קידושין הראשונים)</span> ותתייבם <span style="color:#2828AC;">(צרתה</span> <span style="color:#008A00;">[הבוגרת, כי המיאון ביטל את הנישואין הקודמים, ולפיכך הבוגרת אינה – ולא היתה – צרת ערוה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
לימא מסייעא ליה לרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: ממאנת <span style="color:#2828AC;">(הא דתנא לקמן בפרק 'בית שמאי',</span> <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יג מ"א, קז,א: 'בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם]</span> <span style="color:#2828AC;">ובית הלל אומרים בבעל וביבם')</span> - למאמרו <span style="color:#2828AC;">(הוא דממאנת: שאם עשה היבם מאמר ביבמה קטנה ומיאנה בו - מפקיע מיאון את המאמר, וחזרה לזיקה לבדה, וחולצת; ואף על גב דגדולה שעשה בה מאמר ולא רצה לכנוס קיימא לן בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף נ,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו' - הכא מיאון עָקַר למאמרו, ולא בעיא גיטא)</span> ואינה ממאנת לזיקתו <span style="color:#2828AC;">(לעקור נשואים ראשונים ולהפקיע זיקת ייבום ולצאת בלא חליצה; הכא נמי גבי ערוה לא עקר ליה מיאון דהשתא לנשואין קמאי למישרי צרתה)</span>.
לא, צרת ערוה שאני <span style="color:#2828AC;">(רבנן גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למישרי)</span>, דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה <span style="color:#2828AC;">(כלתו)</span> בבעל <span style="color:#2828AC;">(בבעלה)</span> - מותרת לאביו <span style="color:#2828AC;">(לחמיה, דעקרתה לנישואיה, והויא כמפותת בנו ומותרת לו)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל מת בנו - בעלה הראשון, ו)</span>מיאנה ביבם <span style="color:#2828AC;">(מיאנה בזיקת יבם - אף על גב דנשואין קמאי עקרה)</span> - אסורה לאביו'; אלמא: משעת נפילה <span style="color:#2828AC;">(משעה שנפלה להתייבם ונזקקה ליבם מחמת נישואין הראשונים)</span> נראית ככלתו <span style="color:#2828AC;">(נראים אותם נישואין גמורים למיהוי אשת המת וכלתו של זה)</span>; הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(בצרת ערוה)</span> משעת נפילה <span style="color:#2828AC;">(שנזקקה הבת ליבם למאן בו מחמת קידושי ראשון)</span> נראית כצרת בתו <span style="color:#2828AC;">(נראים נישואים גמורים למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת; ואי שרית ליה - אתי למישרי צרת הבת בעלמא)</span>.
משנה [ג-ד]:
שש עריות <span style="color:#2828AC;">(יש)</span> חמורות מאלו, <span style="color:#2828AC;">(ומהו חומר שלהן? -)</span> מפני שנשואות לאחרים <span style="color:#2828AC;">(ואינן יכולין להנשא לאחיו מאביו, ואם מתו בעליהן שהן נכרים אצל זה)</span> - צרותיהן מותרות <span style="color:#2828AC;">(להנשא לזה)</span>: 1<span style="color:#2828AC;">)</span> אמו 2<span style="color:#2828AC;">)</span> ואשת אביו 3<span style="color:#2828AC;">)</span> ואחות אביו, 4<span style="color:#2828AC;">)</span> אחותו מאביו, 5<span style="color:#2828AC;">)</span> ואשת אחי אביו, 5<span style="color:#2828AC;">)</span> ואשת אחיו מאביו. <span style="color:#2828AC;">(אמו אינה יכולה להנשא לאחיו של זה מאביו, שהרי היא לו אשת האב; וכן אשת האב ואחות אביו ואשת אחיו מאביו שהיו לו בנים, ואשת אחי אביו - כולן אסורות לאחיו מאביו כשם שאסורות עליו, ואין בהן צד ייבום על זה לעולם; ואם נישאו לאחרים, ולהם נשים אחרות ומתו - מותרות לינשא לזה, שאין צרת ערוה אסורה אלא כשנפלה לייבום עם הערוה פעם אחת, שכיון שפטרה לצרת ערוה - עמדה עולמית באיסור אשת אח שיש לה בנים)</span>.
<span style="color:#008A00;">[משנה ד]</span> בית שמאי מתירין הצרות לאחים <span style="color:#2828AC;">(מתירים צרת ערוה להתייבם לאחיו דלית להו הך דרשה ד'לצרור')</span>, ובית הלל אוסרים.
<h3>דף יג:</h3>
<span style="color:#008A00;">[המשך משנה ד]</span> חלצו <span style="color:#2828AC;">(הצרות מן האחין)</span> - בית שמאי פוסלין מן הכהונה <span style="color:#2828AC;">(שחליצתה חליצה)</span> ובית הלל מכשירין <span style="color:#2828AC;">(לפי שחליצתן שלא לצורך, והרי כחולצת מן הנכרי)</span>;
נתייבמו <span style="color:#2828AC;">(לאחים)</span> - בית שמאי מכשירין <span style="color:#2828AC;">(אותן לכהנים, אם נתאלמנו מיבמיהן)</span> ובית הלל פוסלין <span style="color:#2828AC;">(שנבעלו לאסור להן, והנבעלה לפסול לה - עשאה זונה, והזונה אסורה לכהונה)</span>.
אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שבני הצרה שנתייבמו כבית שמאי ממזרים [הם לבית הלל], שהרי באיסור אשת אח היא עליהם, ואשת אח בכרת, ובני עריות שהן חייבי כריתות ממזרים הם, כדאמרינן בפירקין - אפילו הכי לא נמנעו בית הלל מלישא נשים מבית שמאי, לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות, ופורשים)</span>.
כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין - לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו <span style="color:#2828AC;">(אלו משאילים כליהם לאלו)</span>.
גמרא:
אמר רבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דבית שמאי? - דכתיב <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="color:#2828AC;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה אשת המת החוצה</span> <span style="color:#2828AC;">(החיצונה שהיא נכרית ליבם)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לאיש זר</span> <span style="color:#2828AC;">(לא תהיה לזר)</span> – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חוצה</span>' - מכלל דאיכא פנימית <span style="color:#2828AC;">(בהדה, קרובה ליבם)</span>, ואמר רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה</span>';
ובית הלל?
מיבעי להו לכדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שאין קידושין תופסין ביבמה <span style="color:#2828AC;">(יבמה שלא חלצה, מנין אם נתקדשה לשוק שאין קדושין תופסין אף על גב דחייבי לאוין בעלמא תפסי בהו קידושין)</span>? שנאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר</span>' - לא תהיה בה הויה <span style="color:#2828AC;">(אינן תופסין)</span> לזר.
ובית שמאי?
מי כתיב 'לחוץ'? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חוצה</span>' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע חיצונה)</span> כתיב!
ובית הלל?
כיון דכתיב 'חוצה' כמאן דכתיב 'לחוץ' דמי, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה - הטיל לה הכתוב ה"א בסופה'; ותנא דבי רבי ישמעאל: 'כגון אלים - '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלימה</span>' <span style="font-size:80%;">(שמות טו,כז)</span>; מחנים – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מחנימה</span>'; מצרים – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מצרימה</span>' <span style="font-size:80%;">(בראשית יב,י)</span>; <span style="font-size:80%;">(במדבר לג,מז)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">דבלתימה</span>'; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ירושלימה</span>' <span style="font-size:80%;">(יחזקאל ח,ג)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מדברה</span>' <span style="font-size:80%;">(דברי הימים א ה,ט)</span>';
ובית שמאי, דרב יהודה אמר רב <span style="color:#008A00;">[שאין קידושין תופסין ביבמה]</span> - מנא להו? מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לאיש זר</span>' נפקא.
ובית הלל נמי - תיפוק להו מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לאיש זר</span>'?
אין הכי נמי;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">חוצה</span>' למה לי?
לרבות הארוסה <span style="color:#2828AC;">(שאם נתארמלה מן האירוסין - צריכה ליבם כנשואה, ו'חוצה' משמע חיצונה, שלא נתקרבה עדיין לביאה)</span>.
ואידך <span style="color:#008A00;">[לבית שמאי מנין שארוסה זקוקה ליבום]</span>?
מ'חוצה' - '<span style="font-family: SBL Hebrew;">החוצה</span>'.
ואידך <span style="color:#008A00;">[לבית הלל]</span>?
'חוצה' - '<span style="font-family: SBL Hebrew;">החוצה</span>' לא משמע להו.
רבא אמר: טעמייהו דבית שמאי דאין איסור חל על איסור <span style="color:#2828AC;">(אין איסור אשת אח חל על בתו של זה אצל אביה, הלכך לא רמיא קמיה לייבומי, והוה כמאן דליתא; וכן באחות אשה ובכולן; והכי מפרשא מילתיה דרבא במסקנא דמילתא; ומיהו הא דפריך 'תינח היכא דנשא כו' - לא ידע מילתיה דרבא, וסבר דרבא אאחות אשה [שני אחים שנשאו שתי אחיות] וכיוצא בה לחודייהו קאי, שקורבתו על ידי קדושין)</span>.
תינח היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי - לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח <span style="color:#2828AC;">(והויא כנכרית)</span>; אלא נשא חי ואחר כך נשא מת - אחות אשה קדים!?
כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה - הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה, ושריא.
חלצו - בית שמאי פוסלים <span style="color:#2828AC;">[מן הכהונה ובית הלל מכשירין]</span>:
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(כיון דלבית שמאי זקוקות ליבם - פשיטא אם חלצו פסולות, ולבית הלל - כיון דפטרי להו מזיקת יבום - אם חלצו כשרות לכהונה, דלאו חליצה היא)</span>!
לאפוקי דרבי יוחנן בן נורי דאמר <span style="color:#2828AC;">(לקמן</span> <span style="font-size:80%;">( יד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">בברייתא)</span> 'בואו ונתקן להם לצרות <span style="color:#2828AC;">(העריות)</span> שיהו חולצות ולא מתייבמות <span style="color:#2828AC;">(וכיון דבעו חליצה - חליצתה פוסלת אפילו לבית הלל)</span>' - קא משמע לן דבית הלל מכשירים <span style="color:#2828AC;">(דבית הלל אפילו תקנתא דרבנן לית להו בצרות דליחלצו)</span>.
נתייבמו <span style="color:#2828AC;">[בית שמאי מכשירין ו]</span>בית הלל פוסלין: <span style="color:#2828AC;">(דזונה היא ופסולה לכהונה, אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת, אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סח,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>:
הא תו למה לי? איידי דתנא 'חלצו' - תנא נמי 'נתייבמו'.
תנן התם <span style="font-size:80%;">[מגילה פ"א מ"א]</span>: 'מגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה עשר - לא פחות ולא יותר.'
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: איקרי כאן <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אתם לה' אלקיכם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת]</span> - לא תעשו אגודות אגודות! <span style="color:#2828AC;">(רש"י: דנראה כנוהגין שתי תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו.</span> <span style="color:#008A00;">וכן מסבירים רא"ש וריטב"א</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
<span style="color:#008A00;">[עונה ר"י לר"ל]</span> האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span>' מיבעי ליה לגופיה: דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת.
<span style="color:#008A00;">[ר"ל:]</span> אם כן, לימא קרא 'לא תגודדו'; מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תתגודדו</span>'? שמע מינה להכי הוא דאתא.
<span style="color:#008A00;">[ר"י לר"ל]</span> ואימא כוליה להכי <span style="color:#2828AC;">(שלא תעשו אגודות)</span> הוא דאתא?
<span style="color:#008A00;">[ר"ל לר"י]</span> אם כן לימא קרא 'לא תגודו' <span style="color:#2828AC;">(מדלא כתיב תגודו לשון אגודה)</span>; מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span>'? שמע מינה תרתי. <a href="#footnote-11" id="noteref-11">[11]</a>
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[ר"י לר"ל]</span>: עד כאן לא שנית <span style="color:#2828AC;">(היה לך להשיב תשובה זו)</span>: '<span style="font-size:80%;">(פסחים פ"ד מ"א)</span> מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות - עושין; מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין <span style="color:#2828AC;">[ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חמרי מקום שיצא משם וחמרי מקום שהלך לשם. ואל ישנה אדם, מפני המחלקת]</span>'!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[ר"ל לר"י]</span>: אמינא לך אנא איסורא <span style="color:#2828AC;">(דאסרי להו רבנן לבני ארביסר: דאי בעו למיקרא בחמיסר - לא מצו, וכן בני ט"ו בי"ד, ודמיא לשתי תורות)</span>, דאמר רב שִׁמן בר אבא אמר רבי יוחנן: <span style="font-size:80%;">(אסתר ט,לא)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לקיים את ימי הפורים בזמניהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם: דברי הצומות וזעקתם]</span> - זמנים הרבה תיקנו להם חכמים', ואת אמרת לי מנהגא <span style="color:#2828AC;">(דהתם לכולי עלמא שרי, ומיהו באתרא דאחמור - לא ישנה את דרכו מפני המחלוקת)</span>?
<span style="color:#008A00;">[ר"י לר"ל:]</span> והתם לאו איסורא הויא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>? והתנן: 'בלילה - בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין <span style="color:#2828AC;">(בליל בדיקת חמץ בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים לעשות מלאכה, ואיכא דעבדי כבית הלל ואיכא דעבדי כבית שמאי, והרי כאן אגודות)</span>!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[ר"ל לר"י]</span>: <span style="color:#2828AC;">(לא דמי לשתי תורות:)</span> התם הרואה אומר 'מלאכה הוא דלית ליה' <span style="color:#2828AC;">(דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר דאין לו מה לעשות)</span>.
<span style="color:#008A00;">[את המשך הגמרא ניתן לקרוא כדברי הגמרא סתמא או כהמשך הדיון בין רבי יוחנן וריש לקיש בענין לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות:]</span>
<span style="color:#008A00;">[שואלת הגמרא; או אולי רבי יוחנן את ריש לקיש:]</span> והא 'בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים' <span style="color:#008A00;">[ונעשו אגודות אגודות, ואם כן אין מקום לדרוש: 'לא תעשו אגודות אגודות']</span>?
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-11" id="footnote-11">[11]</a> רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה יג: גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו העכו"ם שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים, שנאמר ויתגודדו כמשפטם [מלכים א יח,כח] - גם זה אסרה תורה שנאמר לא תתגודדו, אלא שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה; לעבודת כוכבים - בכלי חייב מלקות, בידו פטור. הלכה יד: ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות: קושיות על הרמב"ם: א) פסק כאביי ולא ביע"ל כג"מ!?! ב) הגמרא מסתיימת בדברי רבא ואביי לא השיב - שוב משמע הלכה כרבא! הסביר "שדבר זה גורם למחלוקות גדולות" - ולא "שלא תהיה תורה כשתי תורות"</p> 
<h3>דף יד.</h3>
<span style="color:#008A00;">[ועונה הגמרא או ריש לקיש:]</span> מי סברת 'עשו בית שמאי כדבריהם'? לא עשו בית שמאי כדבריהם!
ורבי יוחנן אמר <a href="#footnote-12" id="noteref-12" title=" לפי זה נראה שדברי הגמרא עד כאן גם היו חילופי דברים בין ריש לקיש לרבי יוחנן.">[12]</a>: עשו ועשו.
ובפלוגתא דרב ושמואל, דרב אומר: לא עשו בית שמאי כדבריהם; ושמואל אמר: עשו ועשו. <a href="#footnote-13" id="noteref-13" title=" רב כשיטתו מחפש הרמוניא, ולכן נראה לו שלא יתכן שהיתה מחלוקת במעשה, ושיש להבין שהמחלוקת היתה רק מחלוקת עיונית; אך שמואל נאמן למקורות, ושם כתוב בלשון הרגילה, וכמו שתמיד מבינים שבעל דעה מסויימת נהג על פי דעתו – כך יש להבין גם כאן.">[13]</a>
אימת <span style="color:#008A00;">[לדעת האומרים שלא עשו - מאימתי נמנעו מלעשות כדבריהם]</span>? אילימא קודם בת קול <span style="color:#2828AC;">(בעירובין בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(יג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל')</span> - מאי טעמא דמאן דאמר לא עשו? ואלא לאחר בת קול - מאי טעמא דמאן דאמר עשו?
אי בעית אימא: קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול:
אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דבית הלל רובא למאן דאמר לא עשו, דהא בית הלל רובא; ומאן דאמר עשו - כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי <span style="color:#2828AC;">(בחכמה)</span> נינהו; הכא - בית שמאי מחדדי טפי.
ואי בעית אימא לאחר בת קול: מאן דאמר לא עשו - דהא נפקא בת קול, ומאן דאמר עשו - רבי יהושע היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'הזהב')</span> 'אין משגיחין בבת קול'.
ומאן דאמר עשו – <span style="color:#008A00;">[האם לא]</span> קרינן כאן <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אתם לה' אלקיכם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת]</span> - לא תעשו אגודות אגודות?
אמר אביי: כי אמרינן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span>' - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה.
אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל - כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי!
אלא אמר רבא: כי אמרינן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתגודדו</span>' - כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל; אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה.
תא שמע: 'במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל <span style="color:#2828AC;">(לבו ביום, כדי לעשות ברזל איזמל של מילה, דקסבר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין שבת כמצוה עצמה)</span>; במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב <span style="color:#2828AC;">(שהיה דורש 'בחלב אמו' - מי שיש לו חלב אמו, יצא בשר עוף שאין לו חלב אם. והכי אמרינן בפרק כל הבשר)</span>'
במקומו של רבי אליעזר אִין, במקומו של רבי עקיבא לא, דתניא: 'כלל אמר רבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(לגבי מילה באיסור שבת)</span>: 'כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אין דוחה את השבת' [<span style="color:#008A00;">וכי לא היו כאן אגודות אגודות</span>]?
והאי - מאי תיובתא? מקומות מקומות שאני!
ודקארי לה - מאי קארי לה <span style="color:#2828AC;">(הא כבר שנו לעיל כי אמרינן 'לא תתגודדו כו')</span>?
סלקא דעתא אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי - קא משמע לן.
תא שמע, דרבי אבהו - כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא <span style="color:#2828AC;">(נר שהדליקו בו בשבת וכבה)</span> וכי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא.
והאי מאי קושיא? ולא אמרינן מקומות שאני?
אנן הכי קאמרינן: רבי אבהו - היכי עביד הכא הכי והיכי עביד הכא הכי?
רבי אבהו - כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה <span style="color:#2828AC;">(דסבר לה רבי יהושע כרבי שמעון דלית ליה מוקצה)</span>, וכי מקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל משום כבודו דרבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(ורבי יוחנן סבר לה כרבי יהודה דאית ליה מוקצה אפילו שלא מחמת איסור)</span>.
והאיכא שמעא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[משרת]</span> <span style="color:#2828AC;">דרבי אבהו, דלא מסיק אדעתיה ומטלטל באתריה דרבי יוחנן הואיל וחזי לרבי אבהו בעלמא דמטלטל)</span>?
דמודע ליה לשמעא.
תא שמע: 'אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי' - אי אמרת בשלמא 'לא עשו' - משום הכי לא נמנעו, אלא אי אמרת 'עשו' - אמאי לא נמנעו? בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דבני חייבי לאוין נינהו <span style="color:#2828AC;">(הנך דבית הלל: שהצרות נישאות לשוק בלא חליצה - אפילו לבית שמאי דאמרי חליצה בעי - בלאו בעלמא נינהו: 'לא תהיה אשת המת [החוצה לאיש זר</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ה]</span><span style="color:#2828AC;">]' ואין ממזר אלא מחייבי כריתות, כדאמרינן לקמן ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(דף מט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; אלא בית הלל מבית שמאי אמאי לא נמנעו? בני חייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(כיון דצרת הבת פטורה - המייבמה עומד באיסור אשת אח = בכרת)</span> ממזרים נינהו!? - וכי תימא קסברי בית הלל דאין ממזר מחייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(אלא מחייבי מיתות בית דין, כגון אמו וחמותו וכלתו וכיוצא בהן; וכל הנך דאיסור אחוה לית בהו מיתה)</span> - והאמר רבי אלעזר: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת'! אלא לאו שמע מינה 'לא עשו'?
לא, לעולם עשו; דמודעי להו <span style="color:#2828AC;">(בית שמאי לבית הלל: דעו שהמשפחה זו מצרת ערוה שנתייבמה באה)</span> ופרשי <span style="color:#2828AC;">(ופרשו)</span>; והכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'כל הטהרות וכל הטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושים טהרות אלו על גבי אלו' <span style="color:#2828AC;">(משאילין כלים אלו לאלו, ובית הלל מחמירין בטהרות טפי)</span>:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-12" id="footnote-12">[12]</a> לפי זה נראה שדברי הגמרא עד כאן גם היו חילופי דברים בין ריש לקיש לרבי יוחנן.</p><p><a href="#noteref-13" id="footnote-13">[13]</a> רב כשיטתו מחפש הרמוניא, ולכן נראה לו שלא יתכן שהיתה מחלוקת במעשה, ושיש להבין שהמחלוקת היתה רק מחלוקת עיונית; אך שמואל נאמן למקורות, ושם כתוב בלשון הרגילה, וכמו שתמיד מבינים שבעל דעה מסויימת נהג על פי דעתו – כך יש להבין גם כאן.</p>
<h3>דף יד:</h3>
אי אמרת בשלמא דמודעי להו - משום הכי לא נמנעו, אלא אי אמרת דלא מודעי להו - בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דטמאות דבית הלל לבית שמאי טהרות נינהו, אלא בית הלל מבית שמאי למה לא נמנעו? טהרות דבית שמאי לבית הלל טמאות נינהו? אלא לאו דמודעי להו - שמע מינה!
ומאי אולמיה דהך מהך <span style="color:#008A00;">[טהרות מעריות]</span> <span style="color:#2828AC;">(דקאמר 'הכא נמי מסתברא דמודעי להו' - מהאי היכי מסתברא טפי)</span>? מהו דתימא צרה קלא אית לה <span style="color:#2828AC;">(ולא צריך לאודועי ומהתם לא תילף דמודעי)</span> <span style="color:#008A00;">[אך בענין טומאת כלים בודאי צריכים הודעה, כי אין אפשרות שאדם שאינו מבני הבית ידע איזה מהכלים שנוהגים בהם טהרה [אצל מי שנוהג כבית שמאי] אינם טמאים אפילו לשיטת בית הלל – ## ומכאן שאנשי בית שמאי אמנם למדו את דברי בית הלל]</span> - קא משמע לן.
גופא אמר רבי אלעזר: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת.'
מאן 'מודים'? אילימא בית שמאי לבית הלל – פשיטא! בני חייבי לאוין כשרים נינהו! אלא בית הלל לבית שמאי? היא גופא חייבי כריתות היא!
לעולם בית שמאי לבית הלל, ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(דף מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'יש ממזר מחייבי לאוין' - קא משמע לן דאין ממזר מחייבי לאוין.
תא שמע: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות <span style="color:#2828AC;">(במתניתין)</span>, באחיות <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן כו,א)</span> <a href="#footnote-14" id="noteref-14" title=" יבמות דף כו,א משנה: ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות; ואם קדמו וכנסו – יוציאו. רבי אליעזר אומר: ב">[14]</a> בגט ישן <span style="color:#008A00;">[אם כתב גט ואחרכך התיחד עם האשה טרם מסרו לה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">הרי גט זה נעשה 'גט ישן']</span>, ובספק אשת איש <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דתנן: 'בית שמאי אומרים: אין ממאנים אלא ארוסות וכו' והקטנה בת מיאון קרי 'ספק אשת איש' דלמא ממאנת ונפקא. לישנא אחרינא נראה: שכיב מרע שכתב לאשה 'זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה' - כל אותם הימים נקראת ספק אשת איש, כדתנן</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין פ"ז מ"ד; בבלי עג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'מה היא כל אותן הימים? רבי יוסי אומר: בעילתו ספק; רבי מאיר אומר: בעילתו תלויה')</span> ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק <span style="color:#2828AC;">(המגרש את אשתו ולנה עמו בפונק - במסכת גיטין ב'הזורק'</span> <span style="font-size:80%;">(פא,א)</span><span style="color:#2828AC;">, ותנן</span> <span style="font-size:80%;">[שם]</span><span style="color:#2828AC;">: 'לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים': אף על פי שלא שנינו בה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, על כרחך נחלקו בה אותו מחלוקת שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין פא,א)</span><span style="color:#2828AC;">: לבית שמאי דאמרי לא אמרינן 'הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה' - אינה צריכה הימנו גט שני, ולבית הלל דאמרי 'הן הן עידי ייחוד הן הן עדי ביאה' צריכה הימנו גט שני; ובפרק 'מי שאחזו קורדייקוס'</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין עג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">איפליגו בה רבי יוסי ברבי יהודה ורבנן, דקתני: 'ראוה שנתייחדה עמו באפלה כו' - ומוקמינן התם דאליבא דבית הלל, דמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי - הוא דאיפליגו בה, דאמר: 'כמאן אזלא הא דאמר רבי יוחנן מחלוקת כשראוה כשנבעלה כו', וההיא דרבי יוחנן - גבי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל איתמר)</span>, בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה <span style="color:#2828AC;">(לענין קידושי אשה</span> <span style="font-size:80%;">[קידושין פ"א מ"א]</span><span style="color:#2828AC;">: 'בית שמאי אומרים בדינר ושוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ושוה פרוטה'; ודינר הוא כסף צורי, ופרוטה היא של נחושת, והכי קאמר הכא: בכסף ובשוה כסף לבית שמאי, בפרוטה ובשוה פרוטה לבית הלל, ובפרק קמא דקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(דף יא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">קרי לדינר דבית שמאי 'כסף', דאמר רב אסי: כל 'כסף' האמור בתורה סתם - כסף צורי, ואותבינן: והרי קידושי אשה כו'? - לימא רב אסי דאמר כבית שמאי!)</span> - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">זכריה ח,יט:</span> <span style="color:#2828AC;">כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים]</span> ו<span style="font-family: SBL Hebrew;">האמת והשלום אהבו</span>.
רבי שמעון אומר: נמנעו הן מן הודאי, ולא נמנעו מן הספק <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא השתא באיסור ספק, כגון מגרש ולנה עמו בפונדקי, דליכא אלא ספק דשמא בא עליה לשם קידושין)</span>.
אי אמרת בשלמא 'עשו' - משום הכי נמנעו, אלא אי אמרת 'לא עשו' - אמאי נמנעו?
ותסברא? נהי נמי דעשו: בשלמא בית הלל נמנעו מבית שמאי, דחייבי כריתות נינהו וממזרים הם לבית הלל, אלא בית שמאי - אמאי נמנעו מבית הלל?: בני חייבי לאוין נינהו, וכשרים נינהו?
כדאמר רב נחמן בר יצחק: <span style="color:#2828AC;">(הא דקתני 'נמנעים' - מצרה עצמה)</span> לא נצרכה אלא לצרה עצמה - הכא נמי לא נצרכה אלא לצרה עצמה <span style="color:#2828AC;">(ולעולם בית שמאי נמי נמנעים מבית הלל לישא צרת הבת בלא חליצה)</span>.
ומאי שנא 'מן הודאי', דאיסורא הוא - ספק נמי איסורא הוא?
לא תימא 'מן הספק' אלא אימא 'מן הסתם' דמודעי להו <span style="color:#2828AC;">(כל כמה דלאו מודעי להו - לא היו פרשי מסתמא, דודאי אי הוי מהנך דלא סבירא להו הוו מודעי להו)</span> ופרשי.
ומאי קא משמע לן? דאהבה וריעות נוהגים זה בזה? היינו רישא?
הא קא משמע לן: דכולה רבי שמעון היא.
תא שמע ד'אמר רבי יוחנן בן נורי: היאך הלכה זו רווחת בישראל? נעשה כדברי בית שמאי - הולד ממזר לדברי בית הלל! נעשה כדברי בית הלל - הולד פגום לדברי בית שמאי <span style="color:#2828AC;">(דאם היה כהן - פסול לכהונה; ואף על גב דבני חייבי לאוין כשרים לקהל - חללים הם לענין כהונה, דאתא בקל וחומר מאלמנה לכהן גדול לקמן בשמעתין)</span>! בואו ונתקן להן לצרות
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-14" id="footnote-14">[14]</a> יבמות דף כו,א משנה: ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות; ואם קדמו וכנסו – יוציאו. רבי אליעזר אומר: ב"ש אומרים יקיים וב"ה אומרים יוציאו רש"י ד"ה ארבעה אחין: ולא מתייבמות. מפרש טעמא בגמרא משום זיקה: דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי - קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו.</p>
<h3>דף טו.</h3>
שיהו חולצות ולא מתייבמות <span style="color:#2828AC;">(וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל)</span>. לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל: מה נעשה להם לצרות הראשונות <span style="color:#2828AC;">(שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו)</span> מעתה?'; אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו דקאמר 'מה נעשה', אלא אי אמרת 'לא עשו' - מאי 'מה נעשה'?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לצרה עצמה <span style="color:#2828AC;">(ואצרות דבית הלל שנישאו לשוק קאי, והאי 'ומאי נעשה' - לאו אבנים קאי, דהא אפילו לבית שמאי כשרים לקהל, אלא אצרה עצמה)</span>, ו'מה נעשה' - הכי קאמר: הנך צרות דבית הלל - לבית שמאי היכי נעביד להו?: ליחלצו - מימאסי אגברייהו! וכי תימא לימאסן – <span style="font-size:80%;">(משלי ג,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום</span>!
תא שמע ד'אמר רבי טרפון <span style="color:#2828AC;">(מתלמידי בית שמאי היה)</span>: תאבני מתי תבא צרת הבת <span style="color:#2828AC;">(מאחי לידי)</span> לידי ואשאנה <span style="color:#2828AC;">(אייבם אותה כדברי בית שמאי)</span>'!
אימא ו'אשיאנה <span style="color:#2828AC;">(לשוק כדברי בית הלל)</span>'.
והא 'תאבני' קאמר <span style="color:#2828AC;">(ואם כבית הלל מה חידוש? כולי עלמא הכי נהגו)</span>!?
לאפוקי מדרבי יוחנן בן נורי <span style="color:#2828AC;">(דאמר תקנתא דחולצות)</span>.
תא שמע: 'מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה'; ותסברא רבן גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: והלא מבני בניו של הלל הוא)</span>? אלא שאני בתו של רבן גמליאל דאילונית הואי <span style="color:#2828AC;">(ותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות)</span>.
הא מדקתני סיפא 'אחרים אומרים בתו של רבן גמליאל אילונית היתה' מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה!
הכיר בה <span style="color:#008A00;">[בעלה הראשון, אחיו של רבן גמליאל, כאשר נשאה]</span> ולא הכיר בה איכא בינייהו. <span style="color:#008A00;">[תנא קמא סבר שאם לא הכיר בה – מותרות הצרות [כי הקידושין היו מקח טעות], אך אם הכיר בה – הן אסורות; וכאן לא הכיר בה, ולכן מותרות הצרות לאח, וחייבות יבום, וכן עשה רבן גמליאל; אך אילו הכיר בה האח לפני הנישואין – היתה אוסרת את צרותיה. וה'אחרים' סברו שאפילו הכיר בה בעת הנישואין ולא היה מקח טעות – אף על פי כן מותרות צרותיה יבום, ולכן ציין 'איילונית היתה', לחזק דבריו שהיתה ידועה ואף על פי כן יבמהּ רבן גמליאל]</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ה"ג: הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו. ול"ג 'אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסורה ולאחרים אפילו הכיר בה מותרת, דקתני 'היתה' ולא קתני 'נמצאת')</span>
ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו <span style="color:#2828AC;">(לתנא קמא: על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה - אף על פי שכבר כנס הנכרית, והיו צרות זו על זו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מותרת, הואיל וגירש את הערוה לבסוף; ולאחרים: הואיל וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אסורה; אלא בתו של רבן גמליאל אילונית היתה)</span>.
איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא בינייהו. <span style="color:#2828AC;">(יש תנאי בביאה: הכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש עליה - לתנא קמא מהני תנאי, והוי מקח טעות, ותנאי היה לו לאחיו של רבן גמליאל בבתו, ולא נתקיים, הילכך לאו אשתו היא, וצרתה מותרת! ואחרים סברי דאין תנאי מועיל בביאה, דכיון דבעיל - אחולי אחיל, כדאמרינן בכתובות ב'המדיר'</span> <span style="font-size:80%;">(עג,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות; אלא משום דאילונית היתה)</span>
מתיב רב משרשיא: 'מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט <span style="color:#2828AC;">(ושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה, ונהג בה שני עישורין: מעשר שני כבית הלל, דאמרי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ואכתי שניה היא; ומעשר עני כבית שמאי, דאמרי 'באחד בשבט ראש השנה לאילנות', ושלישית היא)</span> ונהג בו שני עשורין: אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל' - ש"מ 'עשו'!
רבי עקיבא גמריה אסתפק ליה ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמור או בט"ו בשבט אמור.
מתיב מר זוטרא: 'מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה <span style="color:#2828AC;">(טיח טיט שעל התקרה)</span> וסיכך על גבי מטה בשביל קטן' <span style="color:#2828AC;">(דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חייב בסוכה)</span> - שמע מינה 'עשו'!
התם הרואה אומר לאפושי אויר קעביד.
מתיב מר זוטרא: 'מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים <span style="color:#2828AC;">(שוקת = אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר, והיתה נקראת 'שוקת יהוא')</span>, והיתה נקובה למקוה וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה <span style="color:#2828AC;">(מטבילים בתוכה, ואין בה ארבעים סאה, אבל מקוה שלם הוה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד)</span> ושלחו בית שמאי והרחיבוה <span style="color:#2828AC;">(הרחיבו ופיחתו רובה לעָרֵב המקוה יפה)</span> שבית שמאי אומרים עד שתיפחת ברובה', ותנן <span style="font-size:80%;">[מקואות פ"ו מ"ז]</span> 'עירוב מקואות <span style="color:#2828AC;">(מקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ ונקב ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר)</span> כשפופרת הנוד <span style="color:#2828AC;">(קנה שנותנים בפי הנוד: שיהא שיעור חלל החריץ)</span> בעובייה ובחללה <span style="color:#2828AC;">(של שפופרת דהיינו)</span> כשתי אצבעות חוזרות למקומן <span style="color:#2828AC;">(מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה)</span>' - שמע מינה עשו!
התם
<h3>דף טו:</h3>
הרואה אומר לאפושי מיא הוא דקא עביד <span style="color:#2828AC;">(ולא דמי לשתי תורות; אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם)</span>.
תא שמע ד'אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהייתי לומד תורה אצל רבי יוחנן החורני, ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת; באתי והודעתי את אבא, אמר לי: הולך לו זיתים - והולכתי לו; ראה אותן שהן לחין <span style="color:#2828AC;">(והוכשרו לקבל טומאה וכלי חרס טמא על גבי עם הארץ, ושמא נגע בגב החבית, וטומאה מדרבנן וטימאתם)</span>, אמר לי: אין אני אוכל זיתים! באתי והודעתי את אבא, אמר לי: לך ואמור לו 'חבית נקובה היתה <span style="color:#2828AC;">(משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ, וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה - לא מכשר)</span> אלא שסתמוה שמרים' <span style="color:#2828AC;">(ולא יצאו מן המשקין; לפיכך הן לחים)</span>, ותנן <span style="font-size:80%;">[עדויות פ"ד מ"ו]</span>: 'חבית של זיתים מגולגלים <span style="color:#2828AC;">(כמו 'ביצה מגולגלת'</span> <span style="font-size:80%;">(עוקצין פ"ב מ"ו)</span> <span style="color:#2828AC;">דחוקין ועומדים בחבית)</span> - בית שמאי אומרים: אין צריכה לנקב <span style="color:#2828AC;">(דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן, ואין מכשירין)</span>, ובית הלל אומרים: צריכה לנקב <span style="color:#2828AC;">(שמוהל מכשיר, כשמן, וצריכה לנקוב שיצא המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא ליה ביה)</span>; ומודים שאם ניקבה וסתמוה שמרים - שהיא טהורה; ואף על פי שתלמיד שמאי היה - כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל': אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו רבותיה! אלא אי אמרת 'לא עשו' מאי רבותיה?
תא שמע: 'שאלו את רבי יהושע: צרת הבת מהו? אמר להם: מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
והלכה כדברי מי?
אמר להם: מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל? מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי! <span style="color:#2828AC;">(כמו 'ותרץ גלגלתו' דאבימלך</span> <span style="font-size:80%;">(שופטים ט,נג)</span> <span style="color:#2828AC;">לשון ריצוץ)</span> אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים: משפחת בית צבועים מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות <span style="color:#2828AC;">(שנשאו לשוק כבית הלל)</span>, ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח' <span style="color:#2828AC;">(לקמן פריך: קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות - דאפילו לבית שמאי פשיטא דכשרים, דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו)</span> - אי אמרת בשלמא 'עשו' היינו דקאמר 'מתיירא אני' <span style="color:#2828AC;">(דמשוי להו ממזרים ולקטליה ליה)</span> אלא אי אמרת 'לא עשו' אמאי קאמר 'מתיירא אני'?
ונהי נמי דעשו - מאי 'מתיירא אני'? הא אמר רבי יהושע <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין' <span style="color:#2828AC;">(ואפילו פשיטא ליה דהלכה כבית הלל - לא משוי להו ממזרים)</span>!
נהי נמי דממזר לא הוי - פגום מיהו הוי, מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה שאין איסורה נוהג בכל - בנה פגום <span style="color:#2828AC;">(לכהונה, דכתיב לא יחלל זרעו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,טו)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, זו שאיסורה שוה בכל<span style="color:#2828AC;">(בישראלים כבכהנים)</span> כו' <span style="color:#2828AC;">(אינו דין שבנה פגום)</span>!
קבעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות?
תרתי קא בעי מיניה: צרות מאי? ואם תמצי לומר צרות כבית הלל - בני צרות דבית הלל <span style="color:#2828AC;">(דחייבי לאוין נינהו)</span> - לבית שמאי מהו <span style="color:#2828AC;">(מי הוו פגומין אליבא דבית שמאי)</span>?
למאי נפקא מינה <span style="color:#2828AC;">(מאחר שהלכה כבית הלל)</span>?
למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל <span style="color:#2828AC;">(ולד מחזיר גרושתו: משנשאת לאחר, והחזירה, וילדה לו בת: אותה הבת מה היא לכהנים לבית הלל? ומבית שמאי בבני צרות נשמע לבית הלל בבת מחזיר גרושתו, דהוי נמי חייבי לאוין)</span>: מי קאמרינן קל וחומר: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! או דלמא איכא למיפרך: מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת <span style="color:#2828AC;">(שאם מת כהן גדול - פסולה זו לכהן הדיוט; או אם היתה בת כהן - נפסלת מן התרומה, דשוייה חללה בביאתו, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,טו)</span> <span style="color:#2828AC;">'לא יחלל זרעו בעמיו' – ו'עמיו' היינו אשתו, ומשמע דשניהם מתחללים: האשה והזרע - תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו, דאי לינשא לכהן - כבר מיפסלה משעת גרושין, ואי בתרומה דבי נשא - לא מיפסלה, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן סט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו; ויבמה לשוק - דלאו זר מעיקרא הוא.	ולעיל גבי חייבי כריתות - בני צרות דבית שמאי - דלא פרכינן 'מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת?' התם נמי: כיון דנבעלה לחייבי כריתות - עשאה זונה, ומתרומה דבי נשא מיפסלא, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'; ולהנשא לכהן נמי מיפסלה, כדתנן במתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(דף יג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'נתייבמו ... בית הלל פוסלים')</span>?
ואמר להו: 'צרות' - מתיירא אני <span style="color:#2828AC;">(לומר הלכה כדברי מי, דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות)</span>;
<h3>דף טז.</h3>
בני צרות <span style="color:#2828AC;">(דבית הלל, דקא בעיתו אי הם פגומים)</span> אני מעיד לכם <span style="color:#2828AC;">(שהם כהנים גדולים)</span>.
תא שמע: 'בימי רבי דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחין' <span style="color:#2828AC;">(אחיו של רבי דוסא, שהיה מתלמידי בית שמאי התירה, כדתני לקמן, ועשו על פיו, ונהגו כן)</span> - שמע מינה 'עשו' - שמע מינה.
גופא: 'בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה <span style="color:#2828AC;">(וסבורים חכמים שהוא התירה)</span>, ועיניו קמו <span style="color:#2828AC;">(עמדו מלראות)</span> מלבא לבית המדרש. אמרו: מי ילך ויודיעו?
אמר להן רבי יהושע: אני אלך.
ואחריו מי?
רבי אלעזר בן עזריה.
ואחריו מי? רבי עקיבא.
הלכו ועמדו על פתח ביתו.
נכנסה שפחתו אמרה לו: רבי: חכמי ישראל באין אצלך.
אמר לה: יכנסו, ונכנסו.
תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב, אמר לו: <span style="color:#2828AC;">(רבי יהושע לר'בי דוסא)</span>: 'רבי! אמור לתלמידך אחר וישב.
אמר לו: מי הוא?
רבי אלעזר בן עזריה.
אמר: ויש לו בן לעזריה חבירנו? קרא עליו המקרא הזה <span style="font-size:80%;">(תהלים לז,כה)</span> נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם!' תפסו והושיבו על מטה של זהב.
אמר לו: רבי! אמור לתלמידך אחר וישב!
אמר לו: ומי הוא?
עקיבא בן יוסף.
אמר לו: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב בני, שב, כמותך ירבו בישראל!'
התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת. אמרו לו: צרת הבת מהו? אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
הלכה כדברי מי?
אמר להן: הלכה כבית הלל.
אמרו לו: והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי?
אמר להם: 'דוסא' <span style="color:#2828AC;">('דוסא התירו')</span> שמעתם <span style="color:#2828AC;">(אומרים)</span>, או 'בן הרכינס' <span style="color:#2828AC;">(בלא 'דוסא')</span> שמעתם?
אמרו לו: חיי רבי! סתם <span style="color:#2828AC;">("בן הרכינס" סתם, ושמו לא הוזכר)</span> שמענו!
אמר להם: אח קטן יש לי, בכור שטן <span style="font-size:80%;">[מהר"ץ חיות: 'בחור שנון']</span> <span style="color:#2828AC;">(חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים)</span> הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי; והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת; אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים: צרת הבת אסורה; עמון ומואב <span style="color:#2828AC;">(ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת ארץ ישראל, ועכשיו, בבית שני, בטלה קדושתה, וזורעין בשביעית)</span> מעשרין מעשר עני בשביעית <span style="font-size:80%;">[ידים פ"ד מ"ג]</span> <span style="color:#2828AC;">(ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית, כדמפרש לקמן, מפני פרנסת עניים שבארץ ישראל שאין להם מה לאכול בשביעית, לפי שבטל לקט שכחה ופיאה; והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופיאה ומעשר עני)</span>; ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן ממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן עובדי כוכבים; דאיכא רבנן דפסלי)</span>.'
תנא: 'כשנכנסו - נכנסו בפתח אחד; כשיצאו - יצאו בשלשה פתחים; פגע בו <span style="color:#2828AC;">(יונתן)</span> ברבי עקיבא; אקשי ליה ואוקמיה; אמר לו: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לשם, ועדיין לא הגעת לרועי בקר!
אמר לו רבי עקיבא: ואפילו לרועי צאן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית,
דאמר מר: הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(דבימי יהושע)</span> קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא <span style="color:#2828AC;">(הלכך זורעים בהן בשביעית)</span>, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית <span style="color:#2828AC;">(לשכור עצמן לחרוש ולקצור ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני)</span> ומקבלים גרים מן הקרדויים והתרמודים.'
איני! והא תני רמי בר יחזקאל: 'אין מקבלים גרים מן הקרדויים'? <span style="color:#2828AC;">(מפרש לקמן שממזרים הן מישראל שנטמעו שם.)</span>
אמר רב אשי: קרתויים אתמר, כדאמרי אינשי: קרתויים פסולים.
ואיכא דאמרי: תני רמי בר יחזקאל: 'אין מקבלים גרים מן הקרתויים'; מאי? לאו היינו קרתויים היינו קרדויים?
אמר רב אשי: לא! קרתויי לחוד וקרדויי לחוד, כדאמרי אינשי: קרתויי פסילי.
רבי יוחנן וסביא, דאמרי תרוייהו: אין מקבלים גרים מן התרמודים.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן <span style="font-size:80%;">[נדה פ"ז מ"ג]</span>: 'כל הכתמים הבאים מן הרקם <span style="color:#2828AC;">(שנמצאו בבגדים הבאים מרקם)</span> טהורים <span style="color:#2828AC;">(לפי שלא גזרו על כתמי עובדי כוכבים)</span>, ורבי יהודה מטמא מפני שהם גרים <span style="color:#2828AC;">(ודמם מטמא)</span>; וטועים <span style="color:#2828AC;">(שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאף על פי שחטאו שהמירו ישראלים הם)</span> מבין הגוים טהורים <span style="color:#2828AC;">(שאין ישראל דרים שם)</span>'; והוינן בה:
<h3>דף טז:</h3>
קפסיק ותני 'מבין הגוים' - ואפילו מן תרמוד <span style="color:#2828AC;">(אלמא לאו בספק ישראל קיימי)</span>? ואמר רבי יוחנן: זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן ישראלים ממזרים הם)</span>! וכי תימא 'זאת' ולא סבירא ליה - והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה!
אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.
מתרמוד - מאי טעמא לא <span style="color:#2828AC;">(מקבלים)</span>?
פליגי בה רבי יוחנן וסביא: חד אמר משום עבדי שלמה <span style="color:#2828AC;">(שנשאו בנות ישראל מחמת עושרן, ודרין שם בחזקת עובדי כוכבים, וקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר)</span>, וחד אמר משום בנות ירושלים <span style="color:#2828AC;">(לקמיה מפרש לה: בנות ירושלים בחורבנה, כשבאו עובדי כוכבים ונשאום)</span>: בשלמא למאן דאמר משום עבדי שלמה - קסבר גוי ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר; אלא למאן דאמר משום בנות ירושלים - מאי היא?
פליגי בה רב יוסף ורבנן, ותרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה: חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי <span style="color:#2828AC;">(מושכי קשת)</span>, וחד אמר תריסר אלפי גברי, ומנייהו שיתא אלפי קשתויי; בשעה שנכנסו גוים להיכל - הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר <span style="font-size:80%;">(איכה ה,יא)</span> נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן <span style="color:#2828AC;">(איידי דאזכריה הא דלעיל נקט ליה הכא)</span>: פסוק זה - שר העולם <span style="color:#2828AC;">(מלאך)</span> אמרו: נער הייתי גם זקנתי <span style="color:#2828AC;">[ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם]</span> <span style="font-size:80%;">(תהלים לז,כה)</span>; מאן אמריה? אילימא קודשא בריך הוא - מי איכא זקנה קמיה? ואלא דוד אמריה - מי קשיש כולי האי? אלא שמע מינה שר העולם אמרו.
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ידו פרש צר על כל מחמדיה <span style="color:#2828AC;">[כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך]</span> <span style="font-size:80%;">(איכה א,י)</span>- זה עמון ומואב בשעה שנכנסו גוים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ספרי תורה, אמרו: זה שכתוב בו 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' <span style="color:#2828AC;">[גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ד)</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - ישרף באש.
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">איכה א,יז:</span> <span style="color:#2828AC;">פרשה ציון בידיה אין מנחם לה]</span> צוה ה' ליעקב סביביו צריו <span style="color:#2828AC;">[היתה ירושלם לנדה ביניהם]</span> - אמר רב: כגון הומניא לפום נהרא <span style="color:#2828AC;">(בהומניא יוָנים הם, ומצירין לבני פום נהרא, שהם ישראל עניים)</span>.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוי שקידש בזמן הזה - חוששין לקדושין, שמא מעשרת השבטים הוא <span style="color:#2828AC;">(שנשאו עובדות כוכבים, וקסבר דעובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר, וחוששין לקידושי ממזר     [ ואמאי לא אמר שחוששין שבנים של בנות ישראל שנשבו – בת אחרי בת עד לאמו של הגוי שקדש? ועוד: היתכן שרב אסי סבר כך נגד כל התנאים? וכי זו תורת בבל?])</span>.
והא 'כל דפריש מרובא פריש'?
בדוכתא דקביעי <span style="color:#2828AC;">(בני עשרת השבטים, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי; והיכא קביעי? כדכתיב:)</span>, דאמר רבי אבא בר כהנא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">מלכים ב יח,יא:</span> <span style="color:#2828AC;">ויגל מלך אשור את ישראל אשורה]</span> וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: 'חלח' - זה חלזון, ו'חבור' -
<h3>דף יז.</h3>
זו חדייב; 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'וערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה - זו ניהר וחברותיה.
'חברותיה' מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.
אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול <span style="color:#2828AC;">(רובן ממזרים, שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים, ובניהן הרי הן כישראלים, ונוהג בהן איסור ממזרות, והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו - והרי הן ממזרים)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר, ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל, וקאמר:)</span>
כי אמריתה <span style="color:#2828AC;">(להא דרב אסי)</span> קמיה דשמואל <span style="color:#2828AC;">(דחוששין לקדושין)</span> - אמר לי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">למדבר, שהוא רב יהודה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה <span style="color:#2828AC;">(דנפקא לן מ'כי יסיר את בנך מאחרי'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים ז,ד)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא כתיב 'כי תסיר את בנך' - אלמא לאו א'בתו לא תקח לבנך'</span> <span style="font-size:80%;">[סוף פסוק ג בדברים ז]</span> <span style="color:#2828AC;">מהדר, דאם כן היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר! שמע מינה דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים - לא בנך מיקרי, ולא קרינן ביה 'כי תסיר את בנך'; הילכך עובדי כוכבים גמורים הם)</span>.
והאיכא בנות <span style="color:#2828AC;">(שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם)</span>, ואמר רבינא <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(כג,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: שמע מינה: בן בתך הבא מן הגוי - קרוי בנך <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'בתך לא תתן לבנו</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ז,ג]</span><span style="color:#2828AC;">.. כי יסיר את בנך מאחרי'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ז,ד]</span><span style="color:#2828AC;">; מדלא כתב 'כי תסיר' שמע מינה דא'בתך לא תתן לבנו' קאי, והכי קאמר: שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי, וקא קרי ליה 'בנך' - וליחוש לקידושין)</span>!
גמירי דבנתא דההוא דרא <span style="color:#2828AC;">(דעשרת השבטים)</span> איצטרויי אצטרו <span style="color:#2828AC;">(נבקע רחמן מלקלוט זרע, ונעשו עקרות; 'איצטרו' - לשון ביקוע, כמו 'טיליא חריפי דמצרי זיקי'</span> <span style="font-size:80%;">(עבודה זרה ל,א)</span> <span style="color:#2828AC;">וכמו 'ציריא דחיטי'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים דף מ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
איכא דאמרי: כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר ליה: לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, שנאמר <span style="color:#2828AC;">(הושע ה,ז)</span> בה' בגדו כי בנים זרים ילדו <span style="color:#2828AC;">[עתה יאכלם חדש את חלקיהם]</span>.
יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד <span style="color:#2828AC;">(משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן)</span>'.
והא חריב!?
ההיא - תמוד הואי.
רב אשי אמר: היינו 'תרמוד' היינו 'תמוד' <span style="color:#2828AC;">(ודקאמר הא חרוב - לא חריב כולה)</span>; אכפולי הוא דמכפל: חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא, ואי חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא <span style="color:#2828AC;">(כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן)</span>.
יתיב רב המנונא קמיה דעולא וקא הוי <span style="color:#2828AC;">(מקשה)</span> בשמעתא; אמר <span style="color:#2828AC;">(עולא עליה דרב המנונא)</span>: מה גברא ומה גברא <span style="color:#2828AC;">(כמה הוא גדול)</span>! אי לאו דהרפניא מאתיה <span style="color:#2828AC;">(שאינם מיוחסים)</span>!
אכסיף.
אמר ליה: כסף גלגלתא להיכא יהבת?
אמר ליה: לפום נהרא;
אמר ליה: אם כן - מפום נהרא את.
מאי 'הרפניא'?
אמר רבי זירא: הר שהכל פונין בו <span style="color:#2828AC;">(כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם)</span>.
במתניתא תנא: 'כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם'.
אמר רבא: והיא עמוקה <span style="color:#2828AC;">(ורעה לדבר זה)</span> משאול <span style="color:#2828AC;">(יותר מגיהנם, דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(הושע יג,יד)</span> מיד שאול אפדם ממות אגאלם <span style="color:#2828AC;">[אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול - נחם יסתר מעיני]</span>, ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא: פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון <span style="color:#2828AC;">(שקרובה לה ומתערבין בהן; ואמר בפרק 'עשרה יוחסין'</span> <span style="font-size:80%;">(קידושין עא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'מישון מתה'; והתם מפרש פסולייהו)</span> ופסולי דמישון משום פסולי דתרמוד; פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה, והיינו דאמרי אינשי: קבא רבא וקבא זוטא <span style="color:#2828AC;">(איפה גדולה ואיפה קטנה - שניהם מעוותים)</span> מיגנדר <span style="color:#2828AC;">(מתגלגל)</span> ואזיל <span style="color:#2828AC;">(כלומר: כל הפסולין מתגלגלים ויורדים)</span> לשאול, ומשאול לתרמוד <span style="color:#2828AC;">(כלומר: ששאול גבוה מתרמוד, ומתגלגל משאול לתרמוד)</span> ומתרמוד למישן וממישן להרפניא <span style="color:#2828AC;">(וטעמא כדלעיל: דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא, ולפסול דידהו אין טהרה)</span>.
הדרן עלך חמש עשרה נשים<span style="color:#2828AC;">:</span>
<h2>פרק שני 'כיצד'</h2>
משנה:
כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' <span style="color:#2828AC;">(פוטרת צרתה)</span>?
שני אחים <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן ושמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ומת אחד מהן <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ונולד להן אח <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לוי</span><span style="color:#2828AC;">] (ומצאה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אשת ראובן: ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">זקוקה ליבם, ועליו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">על לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אסורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו')</span>, ואחר כך ייבם השני <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> את אשת אחיו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">את ראובנה</span><span style="color:#2828AC;">] (ולו אשה אחרת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ומת: הראשונה <span style="color:#2828AC;">(זו היא אשת ראובן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">שנפלה לפניו כבר פעם אחת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">## כלומר: כאשר נולד לוי היתה זקוקה ליבום</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> יוצאה <span style="color:#2828AC;">(ונפטרת מזה</span> <span style="font-size:80%;">[מ</span><span style="color:#008A00;">לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', והשניה <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה, שלא הגיעה לשמעון מיבום ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> משום צרתה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה היא – ללוי - 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו'</span><span style="color:#2828AC;">]</span>; עשה בה <span style="color:#2828AC;">(זה שמת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> מאמר, <span style="color:#2828AC;">(ולא הספיק לכונסה)</span> ומת – שניה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> חולצת <span style="color:#2828AC;">(ולא מיפטרא משום צרת ערוה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">צרת ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, דלאו צרתה ממש היא)</span> ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(דמאמר קונה מקצת, והויא 'צרת ערוה "במקצת"', מדרבנן)</span>.
גמרא:
אמר רב נחמן: מאן דתני 'ראשונה' <span style="color:#2828AC;">(מאן דקרי לה 'ראשונה' להך שנפלה לפני לוי שני פעמים</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לא משתבש; מאן דתני 'שניה' לא משתבש:
מאן דתני
<h3>דף יז:</h3>
'ראשונה' לא משתבש: מאי 'ראשונה'? - ראשונה לנפילה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">שנפלה ראשונה לייבום</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">היא</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">קודמת לזו</span> <span style="font-size:80%;">[ל</span><span style="color:#008A00;">שמעונה, שנפלה ליבום</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בפעם ראשונה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">במות שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>,
ומאן דתני 'שניה' לא משתבש: - מאי 'שניה'? שניה לנשואין <span style="color:#2828AC;">(של שני</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">עם שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, שהוא היה נשוי כבר האחרת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">כשנפלה זאת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לפניו)</span>.
[<span style="color:#008A00;">## לכאורה היתה גירסא במשנה ובה הכנויים 'ראשונה' ו'שניה' היו הפוכות מהגירסא שלפנינו.</span>]
<span style="color:#2828AC;">(ופרכינן:)</span> מי לא עסקינן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מי לא מיתוקמא נמי מתניתין)</span> דיבם <span style="color:#2828AC;">(אשת אחיו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובנה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">תחילה)</span> ואחר כך כנס <span style="color:#2828AC;">(את האחרת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעונה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין)</span> [<span style="color:#008A00;">ואין זה מְשַנֶּה מתי כנס שמעון את שמעונה: לפני שיבם את ראובנה או אחרי היבום</span>]? אלא מאי, 'שניה'? - שניה בנשואין <span style="color:#2828AC;">(שניסת שני פעמים: אחת לבעל ואחת ליבם)</span>.
[<span style="color:#008A00;">ולפיכך הגירסא כמשנתנו דוקא.</span>]
'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - היכא כתיבא <span style="color:#2828AC;">(לאיסורא)</span>?
אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> כי ישבו אחים יחדו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו; 'יחדו' - מיוחדים בנחלה <span style="color:#2828AC;">(הראויין לירש זה את זה)</span>, פרט לאחיו מן האם.
רבה אמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">'פרט לאחיו מן האם' לא מ'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יחדו</span><span style="color:#008A00;">' נלמד, אלא</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: אחין מן האב: יליף אחוה <span style="color:#2828AC;">('כי ישבו אחים'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> – 'אחוה' מבני יעקב <span style="color:#2828AC;">(שנים עשר אחים בני אבינו</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית מב,לב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה להלן מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## וכך נלמד בירושלמי</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
ולילף אחוה-אחוה מעריות <span style="color:#2828AC;">('ערות אשת אחיך'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,ח]</span><span style="color:#2828AC;">, וקיימא לן לקמן בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(נה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב)</span>?
דנין 'אחים' מ'אחים', ואין דנין 'אחים' מ'אחיך'.
מאי נפקא מינה? הא תנא דבי רבי ישמעאל <span style="font-size:80%;">[ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושב הכהן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יד,לט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובא הכהן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יד,מד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא]</span> <span style="color:#008A00;">-</span> זו היא שיבה זו היא ביאה' <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דלא דמו קראי להדדי, כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי - דיינינן בהו גזירה שוה: מה להלן חולץ וקוצה וטח כו')</span>?
הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה, אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.
ולילף אחוה-אחוה מלוט, דכתיב <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יג,ח:</span> <span style="color:#2828AC;">ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך]</span> כי אנשים אחים אנחנו <span style="color:#2828AC;">(ותתייבם אשת אחי אביו, שהרי בן אחיו היה)</span>?
מסתברא מבני יעקב הוה ליה למילף, משום דמפני <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">'מופנה': שהמלה ש'מַפְנָה אותנו למקום אחר'; שהרי המלה 'אחים' בבני יעקב מיותרת לגמרי</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: מדהוה ליה למכתב 'שנים עשר עבדיך בני אבינו' וכתיב 'אחים' - שמע מינה לאפנויי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ועדיף ללמוד גזירה שוה ממילים מיותרות</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
ואיצטריך למכתב 'אחים' ואיצטריך למכתב 'יחדו' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו</span> <span style="color:#008A00;">וכו'</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: דאי כתב רחמנא 'אחים' – הוה אמינא לילף אחוה-אחוה מלוט; וכי תימא 'לא מפני' – לאיי, אפנויי מפני! מדהוה ליה למכתב 'רעים' וכתיב 'אחים' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">והרי אברהם ולוט לא היו אחים</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - שמע מינה לאפנויי; כתב רחמנא 'יחדו' - המיוחדים בנחלה <span style="color:#2828AC;">(שחולקין נחלה אחת, לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת)</span>; ואי כתב רחמנא 'יחדו' הוה אמינא 'דמייחדי באבא ובאמא' – צריכא.
והא <span style="color:#2828AC;">(דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא)</span> - מהיכא תיתי? יבום בנחלה תלא רחמנא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span> <span style="color:#2828AC;">יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(כד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'על שם אחיו' - לנחלה: שיירש המייבם כל נכסי המת, ואין אחין חולקין עמו)</span>, ונחלה מן האב ולא מן האם היא <span style="color:#2828AC;">[ואין מקום להוה אמינא עד דמייחדי מאבא ומאמא]</span>?
איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל וחידוש הוא: דקמשתרי ערוה גביה', אימא עד דמייחדי באבא ובאמא - צריכא.
אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה - מותר באִמָּהּ.
אלמא קסבר 'אין זיקה' <span style="color:#2828AC;">(זיקת יבמתו שמתה - לא אלימא למיהוי כארוסה להֵאָסֵר אִמּהּ עליו משום חמותו)</span>.
ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה"' <span style="color:#2828AC;">(דתנן בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ד מ"ט; דף מא,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה' - של יבמה, ותלה היבום באחיו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לזה שקדש אחות יבמתו 'המתן מלכנוס, לפי שאחות זקוקתו היא; הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו - צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו, דפקעה זיקה; ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ומדקאמר 'הלכה' - מכלל דפליגי עליה ואמרי 'אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה')</span>?
אי הוה אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי <span style="color:#2828AC;">(דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות)</span> בתרי <span style="color:#2828AC;">(- בתרי אחין: כשנפלה לפני שני יבמין, כגון ההיא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן; דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא - לא חשיבא למיסר קרובות)</span>, אבל בחד <span style="color:#2828AC;">(שאין שם אלא יבם אחד, דודאי עליה רמיא)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אימא)</span> יש זיקה <span style="color:#2828AC;">([</span><span style="color:#008A00;">שהזקוקה</span><span style="color:#2828AC;">] דמיא ככנוסה, ויֵאָסֵר באִמָּהּ)</span>'.
ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה אפילו בחד" <span style="color:#2828AC;">(רבי עקיבא קאמר ליה, בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן כט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: שומרת יבם - אין יבמהּ מיפר נדריה, לא לאחד ולא לשנים' כלומר: בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים, דלא קרינן ביה 'אישהּ')</span>?
אי אמר הכי - הוה אמינא 'אפילו מחיים' <span style="color:#2828AC;">(יבמהּ מותר באִמָּהּ קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו)</span> - קמשמע לן: לאחר מיתה אִין, מחיים לא, משום דאסור לבטל מצות יבמין <span style="color:#2828AC;">(ואי נסיב אִמָּהּ מחיים - מבטל למצוה לגמרי, מיבום ומחליצה)</span>.
תנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]</span>: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה'; - 'באחותה' אּין <span style="color:#2828AC;">(דאפילו אשתו מתה - מותר באחותה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> באִמָּהּ לא <span style="color:#2828AC;">(אמו [צ"ל 'אמהּ'] - דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו - ביבמתו נמי אסורה)</span>!
הוא הדין דאפילו באִמָּהּ, ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - באחותה אּין אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(חמותה אסר רחמנא, ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה, כדפליג באחות אשה כדכתיב 'עליה בחייה'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יח]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> -תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.
ורב יהודה אמר: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ.
אלמא קסבר 'יש זיקה' <span style="color:#2828AC;">(זיקת ייבום הויא ככנוסה, ואוסרת אִמָּהּ על היבם משום 'חמותו')</span>.
ולימא 'הלכה כדברי האומר "יש זיקה"'?
אי הוה אמר הכי, הוה אמינא 'הני מילי בחד, אבל בתרי - אין זיקה'. והא כי פליגי <span style="color:#2828AC;">(רבי יהודה ורבנן)</span> – בתרי <span style="color:#2828AC;">(הוא ד)</span>פליגי <span style="color:#2828AC;">(כדקתני</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ד מ"ט; לקמן מא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'המתן עד שיעשה אחיך מעשה') [ולא היינו תועים לחשוב שרבי יהודה מדבר רק במקרה שאין אח]</span>!
אלא אי אמר הכי
<h3>דף יח.</h3>
הוה אמינא 'מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה' - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.
לימא מסייע ליה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לרב יהודה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה' - באחותה אִין <span style="color:#2828AC;">(דאפילו כנוסה שמתה מותר באחותה)</span>, באִמָּהּ לא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">משום זיקת בִּתָּהּ</span><span style="color:#2828AC;">]</span>!
הוא הדין דאפילו באִמָּה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מותר</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - דוקא באחותה, אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא - תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.
מתיב רב הונא בר חייא: 'עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(מתניתין היא)</span>; טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - שניה נמי יבומי מייבמה, ואי אמרת 'יש זיקה' - הויא לה 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו' בזיקה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שהזיקה עשתה אותה לצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>!
אמר רבה: הוא הדין דאף על גב דלא עבד בה מאמר: שניה <span style="color:#2828AC;">(נכרית)</span> מחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה <span style="color:#2828AC;">(דהויא צרת ערוה בזיקה: שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו, ונזקקה לו - נעשית צרה לאשתו בזיקה, והויא השתא הך נכרית לגביה 'צרת ערוה' בשביל זיקה שהיתה לאחין בה)</span>, והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי מבית שמאי <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ג מ"ה; לקמן כט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה כו')</span> דאמרי 'מאמר קונה קנין גמור <span style="color:#2828AC;">(ותיהוי צרת ערוה, ותיפטר אף מן החליצה)</span>' - קא משמע לן.
איתיביה אביי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לרבה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: '<span style="font-size:80%;">(תוספתא יבמות פ"ב מ"א)</span> 'שני אחין בעולם אחד, ומת אחד מהן בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו אח – ומת <span style="color:#2828AC;">(אותו שני, ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד)</span>: הראשונה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אלמנת הראשון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת' ואי אמרת 'יש זיקה' הויא לה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אשת האח השני</span><span style="color:#2828AC;">]</span> 'צרת אשת אחיו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אשת האח הראשון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> שלא היה בעולמו בזיקה <span style="color:#2828AC;">(שנזקקה לשני לפני מותו, ונעשית צרה לאשתו)</span>'?
[<span style="color:#008A00;">רבה עונה:</span>] הא מני? - רבי מאיר היא <span style="color:#2828AC;">(רבי מאיר קאמר לה להך ברייתא, בפירקין, דאמר 'תניא כוותיה דרב אדא' ומייתי לה להך מתניתא, וקתני סיפא 'דברי רבי מאיר')</span>, דאמר 'אין זיקה'.
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אביי דוחה תשובת רבה:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ומי סבירא ליה לרבי מאיר 'אין זיקה'? והתנן <span style="font-size:80%;">(פ"ג מ"א)</span>: 'ארבעה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואין <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">את</span><span style="color:#2828AC;">]</span> האחיות <span style="color:#2828AC;">(ונפלו שתיהן יחד לפני האחין)</span> - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' <span style="color:#2828AC;">(משום דתרווייהו זקיקי ליה להאי, ותרוייהו זקיקי ליה להאי; ואי נסיב חד חדא - [קא] פגע באחות זקוקתו)</span>; ואי סלקא דעתא סבר רבי מאיר אין זיקה - הני מתרי בתי קאתיין <span style="color:#2828AC;">(משני אחין נפלו)</span>, האי לייבם חדא והאי לייבם חדא!
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רבה עונה:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> לעולם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">סובר רבי מאיר</span><span style="color:#2828AC;">]</span> אין זיקה, <span style="color:#2828AC;">(והא דקאמר 'לא מתייבמות' -)</span> משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין: דדלמא אדמייבם חד <span style="color:#2828AC;">(ואי אמרת לייבם האי חדא)</span> - מיית אידך <span style="color:#2828AC;">(אח, ולא מייבם לאידך, ונפקא מהאי משום אחות אשה מחליצה ומייבום)</span> וקא בטלת מצות יבמין! <span style="color:#2828AC;">(הלכך אמרינן ליה לקמא 'חלוץ', דאי נמי מיית אידך - הדר האי חולץ וחליץ לה; ומדינא לבתר חליצה דקמא מצי אידך לייבומי, דהשתא מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו! אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אביי מקשה:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ואי 'אין זיקה' <span style="color:#2828AC;">(דלית ליה איסור זיקה)</span> – תיבטל <span style="color:#2828AC;">(מצות יבמין, ולא איכפת לן; דמאן דלית ליה איסור זיקה - לא חייש נמי לבטול מצות יבמין)</span>! דהא רבן גמליאל, אמר 'אין זיקה' <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן נא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">שמעינן ליה נמי דאמר:)</span> ומותר לבטל מצות יבמין, דתנן <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: שני אחין נשואין שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה</span> <span style="font-size:80%;">[יתומה]</span><span style="color:#2828AC;">, ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה - מלמדים את הקטנה למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו: שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו, שלא היו נישואיה גמורים: שמא תמאן, ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה;)</span> רבן גמליאל אומר: אם מאנה – מאנה <span style="color:#2828AC;">(ותתייבם הגדולה)</span>, ואם לא מאנה - תמתין <span style="color:#2828AC;">(גדולה)</span> עד שתגדיל <span style="color:#2828AC;">(קטנה, ויבעול, ויהיו קידושין גמורין)</span> ותצא הלזו <span style="color:#2828AC;">(גדולה)</span> משום אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(אלמא אין זיקה: מדשרי קטנה עליה, ומותר לבטל מצות יבמין; ולרבי מאיר נמי: אי סבר 'אין זיקה' לימא נמי 'מותר לבטל מצות יבמין')</span>.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רבה לאביי תלמידו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: דרבן גמליאל אדרבי מאיר קרמית <span style="color:#2828AC;">(נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי, בביטול יבמין פליגי)</span>!?
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">עונה אביי:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> לא, הכי קאמרינן: רבי מאיר חייש אפילו לספיקא <span style="color:#2828AC;">(כי ההיא דלעיל: אדמייבם חד מיית אידך)</span>, רבן גמליאל אפילו לודאי <span style="color:#2828AC;">(ורבן גמליאל אפילו היכא דודאי בטלה, כגון הכא, דתמתין עד שתגדיל)</span> לא חייש <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">וכי עד כדי כך גדולה המחלוקת ביניהם</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?!
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ענה רבה לאביי תלמידו:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> דלמא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">יתכן</span><span style="color:#2828AC;">]</span> מאן דלא חייש - אפילו לודאי לא חייש, ומאן דחייש - אפילו לספיקא חייש. <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מסקנה: יתכן שרבי מאיר מסכים לרבן גמליאל שאין זיקה, אך יחלוק עליו בענין ביטול יבום, ושרבי מאיר יסבור שאין לבטל מצות יבמין.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה <span style="color:#2828AC;">(דאמר לעיל אסור באִמָּהּ, דיש זיקה)</span> - דשמואל היא <span style="color:#2828AC;">(משמיה דשמואל רביה שמיע ליה, ולא מרב, דהוה נמי רביה)</span>, דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ד מ"ט]</span>:
<h3>דף יח:</h3>
'שומרת יבם <span style="color:#2828AC;">(ממתנת לייבום יבמה)</span> שקדש אחיו <span style="color:#2828AC;">(של יבם)</span> את אחותה <span style="color:#2828AC;">(אחר שנפלה זו לפניו)</span> - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו <span style="color:#2828AC;">(למארס)</span> 'המתן <span style="color:#2828AC;">(מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא)</span> עד שיעשה אחיך מעשה <span style="color:#2828AC;">(עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך; אלמא זיקה אסרה לאחותה)</span>', ואמר שמואל 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה'.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(רב יוסף לאביי)</span>: דאי <span style="color:#2828AC;">(משמיה)</span> דרב <span style="color:#2828AC;">(אמרה)</span> – מאי <span style="color:#2828AC;">(מאי קשיא לך)</span>?
אמר ליה: קשיא דרב אדרב <span style="color:#2828AC;">(דאמר רב הונא אמר רב לעיל 'מותר באמה'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ורב יהודה אמר שאסור באמה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אמר רב יוסף לאביי:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> דלמא אמוראי נינהו <span style="color:#2828AC;">(רב הונא ורב יהודה - תלמידי דרב הוו)</span> ואליבא דרב <span style="color:#2828AC;">(ופליגי אליביה)</span>?
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">משיב אביי:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא <span style="color:#2828AC;">(דיש זיקה, דשמואל עצמו אמרה, ולא תלמידו משמו - ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה)</span>, ומשמיה דרב כאמוראי <span style="color:#2828AC;">(בפלוגתא, דהא פליג רב הונא)</span> - לא שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן כאמוראי ואליבא דרב.
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר: אתון הכי מתניתו לה <span style="color:#2828AC;">(לרב יהודה דלעיל בסתמא, שלא הזכיר שם רבו, וצריכיתו למידק הא דרב יהודה - דשמואל היא)</span>, אנן בהדיא מתנינן: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ', אלמא קסבר יש זיקה; ואזדא שמואל לטעמיה <span style="color:#2828AC;">(כולה רב כהנא אמרה)</span>, דאמר שמואל 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">בראש העמוד</span><span style="color:#2828AC;">]</span>. וצריכי: דאי אשמעינן 'יש זיקה' הוה אמינא הני מילי בחד, אבל בתרי לא - קא משמע לן; ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה' הוה אמינא: הני מילי מחיים <span style="color:#2828AC;">(כל זמן שיבמתו קיימת)</span>, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.
משנה:
שני אחים, ומת אחד מהן, ויבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת <span style="color:#2828AC;">(המייבם)</span>: הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' והשניה משום צרתה.
עשה בה מאמר ומת - השניה חולצת ולא מתייבמת.
רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה <span style="color:#2828AC;">(ופטורה חברתה; ולאו א'עשה בה מאמר' קאי, אלא ארישא, דקתני 'הראשונה יוצאה כו', דקאמר רבי שמעון: דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם - מותרת לו)</span>.
גמרא:
אמר רבי אושעיא: חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">במשנה הראשונה בפרק זה: כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'? שני אחים ומת אחד מהן ונולד להן אח ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו, ומת - הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה; עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת</span><span style="color:#2828AC;">] (וקא שרי נולד ואחר כך ייבם)</span>.
ממאי?
מדקתני משנה יתירה: בבא דרישא <span style="color:#2828AC;">(אי לאו דפלוגתא דרבי שמעון עלה קיימא, ולהכי תנייה, לאשמועינן דאפילו בההיא שרי)</span> - למאן קתני לה <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא)</span>?: אילימא לרבנן <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן איסורא לרבנן, דהא לא איסור ולא היתר לרבי שמעון שמעת מינה ברישא, דהא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לפירוש זה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לא איירי בה)</span>, השתא: יבם ולבסוף נולד <span style="color:#2828AC;">[כמו</span> <span style="color:#008A00;">במשנתנו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, דכי אשכחהּ <span style="color:#2828AC;">[האח שנולד]</span> - בהתירא אשכחהּ, אסרי רבנן, נולד ואחר כך יבם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">כבמשנה הראשונה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> מיבעיא? אלא לאו לרבי שמעון איצטריך, ותנא רישא להודיעך כחו דרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שמתיר ליבם גם אם האח השלישי נולד לפני שאלמנת האח שלא היה בעולמו נתיבמה, ואחרכך מת האח השני, ולו גם אשה אחרת, שיכול ליבם איזו שירצה, כי עכשיו שתיהן נפלו לפניו, ואין חשיבות לכך שאחת משתי נשות האח שהיה בעולמו היתה קודם לכן אשת אחיו שלא היה בעולמו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ותנא סיפא להודיעך כחן דרבנן <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שאוסרים אפילו נולד אחרי היבום</span><span style="color:#2828AC;">]</span>; ובדין הוא דנפלוג רבי שמעון ברישא, אלא נטר להו <span style="color:#2828AC;">(המתין להם)</span> לרבנן עד דמסיימי למילתייהו והדר פליג עלייהו <span style="color:#2828AC;">(בכולה מילתא)</span>.
אלא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - לרבי שמעון היכי משכחת לה?
בחד אחא, ומית, ונולד לו אח <span style="color:#2828AC;">(דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה לזה להתייבם)</span>; אי נמי בתרי <span style="color:#2828AC;">(אחים, ומת האחד, ונולד להם אח השלישי)</span> ולא יבם <span style="color:#2828AC;">(זה השני את יבמתו)</span> ולא מית <span style="color:#2828AC;">(אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליַבְמָהּ מזיקת אח שלא היה בעולמו; אבל היכא דייבמה השני - פקעה זיקת אח הראשון, ונעשית אשתו של זה השני; אי נמי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">פירוש אחר, להלן בגמרא</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">: לא יבמה האי שני,</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אך</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">הואיל והוזקקה לו - הרי היא ככנוסה, כדלקמן, וכשמת - מותרת לשלישי)</span>.
בשלמא יבם ואחר כך נולד: כי אשכחהּ - בהתירא אשכחהּ <span style="color:#2828AC;">(שלא נאסרה עליו שעה אחת, שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום)</span>, אלא נולד ואחר כך יבם - מאי טעמא?
קסבר יש זיקה <span style="color:#2828AC;">(כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה, ונזקקה לו לשני)</span>, וזיקה ככנוסה דמיא <span style="color:#2828AC;">(אלימא ההיא זיקה לשוויא ככנוסה, והוי ליה כייבם ולבסוף נולד)</span>.
מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא ליה לרבי שמעון אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?
מאי היא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מנין לרב יוסף שרבי שמעון מסתפק במקרה שהיה גם מאמר</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא ליה לרבי שמעון אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?
מאי היא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מנין לרב יוסף שרבי שמעון מסתפק במקרה שהיה גם מאמר</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
דתנן <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"ג מ"יא, דף לא,ב; לעיל יב,א בקושית רב ששת)</span> 'שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> 'ומת אחד מהם יבמה יבא עליה' - מי שעליה זיקת יבם אחד <span style="color:#2828AC;">(כגון שלא נפלה אלא פעם אחת, או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה, וכשמת - אין כאן אלא זיקת ייבום של שני; או לא עשה בה מאמר ומת - אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון,)</span> ולא שעליה זיקת שני יבמין <span style="color:#2828AC;">(ועכשיו</span> <span style="font-size:80%;">[במקרה שבמשנה פ"ג מ"יא]</span> <span style="color:#2828AC;">יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין: שיש עליה קצת זיקה מן הראשון, דכל זמן שלא נתייבמה - לא פקע זיקתה מן השני; וצרתה אשת השני אסורה משום דידה)</span>. רבי שמעון אומר: מייבם לאיזהו מהן שירצה <span style="color:#2828AC;">(דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים, דאי מאמר קונה - הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו, ואם אין קונה - הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון)</span> וחולץ לשניה <span style="color:#2828AC;">(משום ספיקא, כדמפרש ואזיל)</span>'; <span style="color:#008A00;">[וכך נלמד ספקו של רבי שמעון ממשנה זו:]</span> יבומי תרוייהו לא, דדלמא יש זיקה, והוו שני יבמות הבאות
<h3>דף יט.</h3>
מבית אחד <span style="color:#2828AC;">(ורחמנא אמר '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">את בית אחיו</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,כט)</span> <span style="color:#2828AC;">- בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים)</span>; יבומי חדא ואיפטור אידך לא <span style="color:#2828AC;">(דזיקה ככנוסה דמיא, וכל שכן זיקה ומאמר)</span>, דדלמא אין זיקה ככנוסה, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים <span style="color:#008A00;">[ואין אחת פוטרת את חברתה]</span>; אלמא מספקא ליה! וכי תימא מדאורייתא הכא נמי דמייבמא חדא ומפטרא חדא, ומדרבנן הוא דאסור: גזירה משום שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות משני בתים <span style="color:#2828AC;">(ונפלו בבת אחת בצמצום, דליכא למימר שהראשונה הוזקקה לבעל השניה, ואתי למימר נמי)</span> חדא מייבמא ואידך מיפטרא בולא כלום <span style="color:#008A00;">[## אין לטעון כך, שלרבי שמעון יש כאן גזירה, שהרי יש לרבי שמעון ספק בדין זיקה ומאמר, ולפי ספק זה ניתן להסביר את שיטתו של רבי שמעון, ואין לחפש טעמים של גזירות; ועוד: עדיף לומר שיש סיבה מדאורייתא מאשר לומר סיבה משום גזירה]</span> - והא טעמא דרבי שמעון משום 'מאמר ולאו מאמר הוא' <span style="color:#2828AC;">(ספק מאמר קונה ספק אינו קונה)</span>, דתניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם מאמרו של שני מאמר – <span style="color:#008A00;">[את]</span> אשת שני הוא <span style="color:#008A00;">[האח השלישי]</span> בועל; ואם מאמרו של שני אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!
אמר ליה אביי <span style="color:#008A00;">[לדברי רב יוסף]</span>: ולא שני לך בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמים? דלמא כי אמר רבי שמעון 'זיקה ככנוסה דמיא' - ביבם אחד <span style="color:#2828AC;">(כגון מתניתין, דהוו שני אחין, וכי מיית חד - זקוקה להאי לחודיה, ורמיא עליה, הלכך אף על פי שלא כנסה עד שנולד השלישי - הוה ליה כייבם ולבסוף נולד)</span>, אבל בשני יבמין לא <span style="color:#2828AC;">(כגון הך דשלשה אחין דפשו להו תרי - לא)</span>!
<span style="color:#008A00;">[וכאן דנה הגמרא בתשובת אביי לרב יוסף:]</span> ומי שני ליה לרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(ושרי ליה בנולד ולבסוף ייבם)</span>? והתניא: 'כלל אמר רבי שמעון: כל שהלידה <span style="color:#2828AC;">(של שלישי</span> <span style="color:#008A00;">[לוי]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> קודמת לנשואין <span style="color:#2828AC;">(של שני</span> <span style="color:#008A00;">[כלומר: ליבום ראובנה אלמנת ראובן]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - לא חולצת <span style="color:#008A00;">[ראובנה לאחר שנתאלמנה גם משמעון]</span> ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(אלמא מודה רבי שמעון בהא)</span>; נשואין <span style="color:#008A00;">[יבום]</span> קודם ללידה - או חולצת או מתייבמת.'; מאי, לאו ביבם אחד <span style="color:#2828AC;">(שכשמת ראשון</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לא נשאר אלא אח אחד</span> <span style="color:#008A00;">[שמעון]</span><span style="color:#2828AC;">, ואח"כ נולד זה</span> <span style="color:#008A00;">[לוי]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, וקתני 'לא חולצת ולא מתייבמת'!?
לא, בשני יבמים <span style="color:#2828AC;">(שהיו שלשה אחים, ומת אחד מהן, ונפלה לפני השנים, ונולד להם אח: ההיא ודאי אסירא עליו דהאי בתרא אפילו לאחר שייבמוה שנים הראשונים ומתו, דהא ודאי 'נולד ולבסוף ייבם' הוא, דההיא זיקה דהויא לה גבי הני קודם לידתו של זה לא אלימא לשוויה ככנוסה למהוי כ'ייבם ולבסוף נולד')</span>.
אבל ביבם אחד מאי? הכי נמי 'או חולצת או מתייבמת'? אי הכי אדתני 'נשואין קודמין ללידה - או חולצת או מתייבמת', ליפלוג וליתני בדידה: במה דברים אמורים - בשני יבמים, אבל ביבם אחד - או חולצת או מתייבמת!?
כולה בשני יבמין קמיירי <span style="color:#2828AC;">(בשני יבמין בעי לאשמועינן איסורא והיתרא)</span>.
ואלא מאי כללא <span style="color:#2828AC;">(הואיל וביבם אחד - אפילו לידה קודמת לנישואין שרי, היכי מצי למיתני 'כל שהלידה קודמת לנשואין לא חולצת ולא מתייבמת', וקתני 'כלל אמר רבי שמעון'? הא זמנין דלא הוי הכי)</span>? ועוד: מתיב רב אושעיא <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ג מ"ד]</span>: 'שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה <span style="color:#2828AC;">(אם מתו הנשואין את הקרובות ונפלו לפני השלישי)</span> - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות <span style="color:#2828AC;">(הואיל ותרווייהו זקיקן ליה - קא פגע בקרובת זקוקתו)</span>, ורבי שמעון פוטר <span style="color:#2828AC;">(אף מן החליצה, כדקתני לקמן בשמעתין, מ'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לצרור</span><span style="color:#2828AC;">')</span>.'; ואי סלקא דעתא קסבר רבי שמעון זיקה ככנוסה דמיא - לייבם לקמייתא <span style="color:#2828AC;">(ההיא דנפלה ברישא, ואפילו לא הספיק לכונסה עד שנפלה אחותה - מאי איכפת לן, דהוי זיקה קמייתא ככנוסה)</span> ותיפטר אידך <span style="color:#2828AC;">(ותיפטר בתרייתא משום 'אחות אשה', וקמייתא תתייבם; דכיבם אחד דומה (דהא כי נפלה מעיקרא לא נפלה אלא קמי חד, דלגבי אידך ערוה היא משום אחות אשה ולא רמיא קמיה כלל))</span>!
אמר רב עמרם: מאי 'פוטר'? נמי פוטר בשניה <span style="color:#2828AC;">(שנפלה אחרונה) [</span><span style="color:#008A00;">דוקא השניה פטורה, ולא הראשונה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
והתניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן.'!?
אמר רבא: שניה שבזוג זה והשניה שבזוג זה <span style="color:#2828AC;">(אם היו שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות ואשה ובתה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כלומר: אח אחד נשוי לאחת האחיות ולאם, והשני לאחות השניה ולבת</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ומתו שניהם, ונפלו לפני השלישי - אחת מן הראשונות מתייבמת, ושתים האחרונות פטורות, דחדא מן הראשונות חשובה ככנוסה ומתייבמת, והשניות פטורות: אחת משום ערוה, דהי מינייהו מן הראשונות דחשבת ככנוסה - אית לה חדא קרובה בשתים השניות! נמצאת האחת יוצאת משום ערוה ושניה משום צרתה)</span>.
קא טעי רבא בארבעה זוגי <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין, דסלקא דעתא דרבא דמיירי כשנפלו כולן לפני יבם אחד - מדמתרץ 'שניה שבזוג זה ושניה שבזוג זה'; וטעות הוא בידיה)</span>: חדא ד'או' 'או' קתני <span style="color:#2828AC;">(או אשה ובתה כו' - אלמא לאו כולהו בחד ביתא עסקינן)</span>; ועוד: <span style="color:#2828AC;">(אם כן דכולהו בחד ביתא עסקינן: שהיו שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות ואשה ובתה ואשה ובת בתה ואשה ובת בנה - כל אחד נשוי ארבע נשים, ומתו ונפלו לפני השלישי, וקאמר רבי שמעון ד'אחת מן הראשונות מתייבמת והשניות פטורות' -)</span> 'רבי שמעון פוטר בארבעתן' מיבעי ליה <span style="color:#2828AC;">(דהא ארבע שניות איכא)</span>!? ועוד: תניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום, שנאמר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> ואשה אל אחותה לא תקח לצרור <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לגלות ערותה עליה בחייה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - בשעה שנעשו צרות זו לזו <span style="color:#2828AC;">(כגון הכא שנפלו לפני יבם אחד)</span> לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן' <span style="color:#2828AC;">(אלמא תרווייהו פטורי)</span>!?
אלא אמר רב אשי: אי דנפול בזה אחר זה - הכי נמי <span style="color:#2828AC;">(דזיקה ככנוסה דמיא, וקמייתא דנפלה - מתייבמת אפילו לאחר נפילת שניה)</span>; הכא במאי עסקינן - דנפול בבת אחת, ורבי שמעון סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר 'אפשר לצמצם' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">בבכורות (פ"ב מ"ו, דף יז,א):</span> <span style="color:#2828AC;">'רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשים כאחד: רבי יוסי אומר: שניהן לכהן; וחכמים אומרים: אחד לו ואחד לכהן', דאי אפשר לצמצם ולצאת שניהם כאחד, אלא אחד יוצא ראשון ופוטר את הרחם והשני חולין; ומשום דלא ידיע הי מינייהו הוו - תרווייהו ספק בכורות, ונותן אחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעל הבית; והכא נמי סבר רבי שמעון אפשר לצמצם מיתת שני אחים כאחד, וליכא חדא דתיהוי ראשונה ושתיהן פטורות, כדיליף טעם מ'לצרור'; דאי לאו כרבי יוסי הגלילי - הויא לה חדא ראשונה, ולא ידיע הי מינייהו, ותרווייהו ליבעו חליצה)</span>.
רב פפא אמר <span style="color:#2828AC;">(לעיל מהדר, ופליג אדרבי אושעיא)</span>: בייבם ואחר כך נולד פליג רבי שמעון, בנולד ואחר כך ייבם לא פליג; ותרווייהו <span style="color:#2828AC;">(בבי דמתניתין)</span> - לרבנן איצטריך <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דרבנן בתרווייהו פטרי; ודקא קשיא לך 'בבא דרישא למה לי, פשיטא דבנולד ולבסוף ייבם פטרי?' -)</span> ולא זו אף זו קתני <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אשמועינן ברישא נולד ולבסוף ייבם, והדר תנא ייבם ולבסוף נולד, לומר לך: דלא זו בלבד דנולד ולבסוף ייבם פטורה, אלא אף דייבם ולבסוף נולד נמי פטורה)</span>.
תניא כוותיה דרב פפא <span style="color:#2828AC;">(דמודי רבי שמעון בנולד ולבסוף ייבם)</span> ותיובתא דרבי אושעיא:
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הברייתא עוסקת במקרים רבים</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
<span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">א</span><span style="font-size:80%;">]</span> 'שני אחים בעולם אחד, ומת אחד מהם בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר <span style="color:#2828AC;">(לקמן פריך למה לי למיתני עמד ולא הספיק)</span> עד שנולד לו אח ומת - הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת;
<span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ב</span><span style="font-size:80%;">]</span> עשה בה מאמר <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ב1</span><span style="font-size:80%;">]</span> ואחר כך נולד אח, או <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ב2</span><span style="font-size:80%;">]</span> שנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר ומת - הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה חולצת <span style="color:#2828AC;">(חולצת דלא אלים מאמר לשווייה צרת ערוה למיפק בולא כלום)</span> ולא מתייבמת.
<h3>דף יט:</h3>
רבי שמעון אומר <span style="color:#2828AC;">(מפרש לקמיה דא'עשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ב1</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">קאי, ומשום דקסבר מאמר - ספק קונה ספק אינו קונה, כדאמר לעיל, ומפרש רבי שמעון ואזיל)</span>: ביאתה או חליצתה של אחת מהם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ולא של האחרת מהן: לא של אלמנת האח הראשון, אלא של זאת שנתאלמנה מהאח השני</span><span style="color:#2828AC;">]</span> פוטרת צרתה; חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הא דקאמינא 'ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה' - כגון שיהא חולץ או מייבם לשניה, והראשונה פטורה ממה נפשך: אי מאמר קני - הוי ליה 'ייבם ולבסוף נולד', ואפילו ראשונה מותרת לרבי שמעון, ובחליצה דאידך מיפטרה, דהא מאמר ככנוסה, והוו להו מבית אחד! ואי מאמר לא קני - הרי שפיר ייבם לשניה, דאשת אחיו שהיה בעולמו היא, ואינה צרת ערוה, וראשונה תצא משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'; אבל חלץ לבעלת מאמר, שהיא ראשונה, לא נפטרה צרה, דדלמא מאמר לא קני, וממילא פטורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולם', וחליצתה אינה חליצה! והכי מפרש לקמן)</span>;
<span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג1</span><span style="font-size:80%;">]</span> כנסה ומת ואחר כך נולד לו אח, או <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג2</span><span style="font-size:80%;">]</span> שנולד לו אח ואחר כך כנסה <span style="color:#2828AC;">(דהוה ליה 'נולד ולבסוף ייבם')</span> ומת - שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום <span style="color:#2828AC;">(בהא לא פליג רבי שמעון, וכרב פפא)</span>; <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ד</span><span style="font-size:80%;">]</span> כנסה ונולד לו אח ואחר כך מת – שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום - דברי רבי מאיר; רבי שמעון אומר: הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור - מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה.'
הא בבא דסיפא <span style="color:#2828AC;">(ייבם ולבסוף נולד</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ד</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - למאן קתני לה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: להודיע כחו של מי קתני לה בפני עצמה ולא עירבה עם 'נולד ולבסוף ייבם')</span>?: אילימא לרבי מאיר קתני לה <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דבהא נמי אסר ולאו למימר דרבי שמעון אהך לחודה הוא דפליג)</span> - מכדי לא שני ליה לרבי מאיר בין 'ייבם ואחר כך נולד <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג1</span><span style="font-size:80%;">]</span>' בין 'נולד ואחר כך ייבם <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג2</span><span style="font-size:80%;">]</span>', לערבינהו <span style="color:#2828AC;">(לבבי)</span> ולתנינהו <span style="color:#2828AC;">(ברישא, הכי: 'כנסה ומת ואחר כך נולד לו אח</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג1</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">או שנולד לו אח ואח"כ כנסה ומת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג2</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">או שכנסה ונולד לו אח ואחר כך מת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ד</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- שתיהן פטורות)</span>! אלא לאו - רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(מדפלגינהו</span> <span style="font-size:80%;">[את המקרים]</span> <span style="color:#2828AC;">– שמע מינה משום דאיירי בה רבי שמעון היא)</span>, <span style="color:#2828AC;">(דאשמועינן)</span> ובייבם ואחר כך נולד <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ד</span><span style="font-size:80%;">]</span> פליג <span style="color:#2828AC;">(דבהא לחודה פליג, משום דבא ומצאה בהיתר)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל ברישא)</span> בנולד ואחר כך ייבם <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מקרה ג2</span><span style="font-size:80%;">]</span> - לא פליג <span style="color:#2828AC;">(מודה)</span>!
שמע מינה.
אמר מר: 'עמד השני לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שנולד לו אח ומת - ראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת' <span style="font-size:80%;">[מקרה א]</span> - מאי 'עמד' ומאי 'לא הספיק'?: אי עבד – עבד, ואי לא עבד לא עבד! אלא 'עמד' <span style="font-size:80%;">[=</span> <span style="color:#008A00;">רצה ליבם</span><span style="font-size:80%;">]</span> מדעתה ולא הספיק מדעתה <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיא לא הספיקה לתת הסכמתה</span><span style="font-size:80%;">]</span>, אלא ב'על כרחה' <span style="color:#2828AC;">(וקא משמע לן דמאמר ב'על כרחה', ואפילו למקצת - לא קני, ושניה יבומי נמי מייבמה)</span>;
ודלא כרבי, דתניא: 'העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה: רבי אומר קנה, וחכמים אומרים: לא קנה'.
מאי טעמא דרבי?
גמר מביאה דיבמה: מה ביאה דיבמה בעל כרחה <span style="color:#2828AC;">(אמרינן בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(ח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'ויבמה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ה]</span> <span style="color:#2828AC;">- בעל כרחה: דאם בא עליה אפילו באונס - קנאה)</span> - אף קדושין דיבמה בעל כרחה; ורבנן גמרי מקדושין דעלמא: מה קדושין דעלמא מדעתה <span style="color:#2828AC;">(והלכה והיתה לאיש אחר</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">- מדעתה משמע)</span> - אף קדושין דיבמה מדעתה.
במאי קמיפלגי?
מר סבר מילי דיבמה ממילי דיבמה הוה ליה למילף, ומר סבר מילי דקדושין ממילי דקדושין הוה ליה למילף.
<span style="color:#2828AC;">[הגמרא ממשיכה בהסקת מסקנות מתוך הברייתא שהובאה לעיל התומכת בדברי רב פפא:]</span>
<span style="color:#2828AC;">[מקרה ב:]</span> 'עשה בה מאמר <span style="font-size:80%;">[ב1]</span> ואחר כך נולד לו אח, או <span style="font-size:80%;">[ב2]</span> שנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר, ומת - ראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה חולצת ולא מתייבמת; רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.'
רבי שמעון אהייא קאי? אילימא א'נולד לו אח <span style="color:#2828AC;">(קודם מאמר)</span> ואחר כך עשה בה מאמר <span style="font-size:80%;">[מקרה</span> <span style="color:#008A00;">ב2</span><span style="font-size:80%;">]</span>' <span style="color:#2828AC;">(בהא לימא רבי שמעון ביאת השניה כשרה)</span> - הא אמרת <span style="color:#2828AC;">(דייקת מסיפא)</span> בנולד ולבסוף ייבם לא פליג רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(והוה ליה 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', ודלמא מאמר קני והוה ליה שניה צרת ערוה ! ועוד: מאי 'פוטרת צרתה' איכא? הא מיפטרה וקיימא, ד'אשת אחיו שלא היה בעולמו' היא)</span>! אלא א'עשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח <span style="font-size:80%;">[מקרה</span> <span style="color:#008A00;">ב1</span><span style="font-size:80%;">]</span>' <span style="color:#2828AC;">(ואשמועינן ברישא: דמאמר - ספק קונה לגמרי ספק לא קונה, אפילו מקצת לא מהני, הלכך מייבם או חולץ לשניה ממה נפשך: אי מאמר המת קנין גמור הוא, הוה ליה 'ייבם ולבסוף נולד', ואפילו קמייתא חזיא לייבומי; ואי לאו קנין גמור הוא - בתרייתא שריא, דלאו צרת ערוה היא, ד'קנין מקצת במאמר' לית ליה לרבי שמעון; ובסיפא אשמועינן ד'ייבם ולבסוף נולד' - הוא דשריא, אבל 'נולד ולבסוף ייבם' – אסורה, דלא תימא 'ביאתה או חליצתה' - דקאמר רבי שמעון ברישא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">א'נולד ואחר כך עשה בה מאמר' נמי קאי)</span>: חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרה; מאי טעמא? - משום דהואי צרה ודאי <span style="color:#2828AC;">(ודאי זקוקה לייבם: דאי מאמר קני - תרווייהו חזו, דהוי ליה ייבם ולבסוף נולד; ואי מאמר לא קני - שניה חזיא: דלאו צרת ערוה היא)</span> ובעלת מאמר ספק <span style="color:#2828AC;">(ספק זקוקה ספק אין זקוקה: דדלמא לא קני והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו, וחליצתה לאו חליצה לפטור את הודאית)</span>, ואין ספק מוציא מידי ודאי!
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #5 Daf 18b-19b KEY: REUVEN - 1st brother, who died childless SHIMON - 2nd brother, who was alive at the time that Reuven died LEVI - 3rd brother, who was born after Reuven died _____________________________________________________ | | THE CASES OF "ESHES ACHIV SHE'LO HAYAH BA'OLAMO" | (must Reuven's wife perform Yibum or Chalitzah with Levi? | _____________________________________________________ | | | (A) (B) | RABANAN REBBI SHIMON | _______ ____________ | BROTHER BORN | BEFORE YIBUM | ____________ | | 1) LEVI IS BORN, She is exempt(1) R. Oshiya: She does Yibum(2) | THEN SHIMON DIES Rav Papa : She is exempt* | | | 2) LEVI IS BORN, She is exempt(4) R. Oshiya: She does Yibum(2) | SHIMON DOES YIBUM, Rav Papa : She is exempt* | THEN SHIMON DIES | | | BROTHER BORN | AFTER YIBUM | ____________ | | | 3) SHIMON DOES YIBUM, She is exempt(3) She is exempt(3) | THEN SHIMON DIES, | THEN LEVI IS BORN | | 4) SHIMON DOES YIBUM, She is exempt(4) She does Yibum | THEN LEVI IS BORN, | THEN SHIMON DIES | | 5) SHIMON DOES MA'AMAR, She is exempt(5) She does Chalitzah(6) | THEN LEVI IS BORN, (R. Oshiya: she does Yibum(7))| THEN SHIMON DIES | *The Gemara concludes in accordance with this opinion. ========== FOOTNOTES: ========== (1) That is, the wife of Reuven does not fall to Yibum to Levi because Levi was not alive at the time of Reuven's death. (2) This is because, according to Rebbi Oshiya, her Zikah to Shimon is considered to create a marriage-like bond, making it is as if Shimon had already married her (i.e., like case 4:B). According to the Gemara's conclusion, this bond is created only if Shimon is the *only* brother of Reuven at the time of Reuven's death. (The Yerushalmi accepts the opinion of Rebbi Oshiyah, that Rebbi Shimon argues with the Rabanan and requires Yibum in case #2 (when Shimon dies after performing Yibum). However, in case #1 (Shimon dies without performing Yibum), the Yerushalmi asserts that even Rebbi Shimon will exempt the Yevamah from Yibum. The reason the Yerushalmi differentiates between the two is because it maintains that Zikah is removed retroactively from any brother who does not peform Yibum or Chalitzah with the Yevamah. Since Shimon did not have Zikah to Reuven's wife he was not considered to have been married to her, and she remains to Levi an "Eshes Achiv she'Lo Hayah ba'Olamo" -- see Insights) (3) This is the status of the wife of Reuven. The wife of Shimon is also exempt from Yibum because she, too, is "Eshes Achiv she'Lo Hayah ba'Olamo," since Levi was born only after Shimon died. (4) This is the status of the wife of Reuven. The wife of Shimon is also exempt, because she is presently a Tzarah to woman who was originally the wife of Reuven, and is an Ervah to Levi (Eshes Achiv she'Lo Hayah ba'Olamo). (5) This is the status of the wife of Reuven. The wife of Shimon, though, must do Chalitzah (since Ma'amar is not a full-fledged Kinyan and therefore Shimon's wife is not a full-fledged Tzaras Ervah). (6) This is the status of the wife of Reuven. Shimon's wife, on the other hand, may perform either Yibum or Chalitzah (and by doing so she exempts Reuven's wife from the requirement of Chalitzah). This is because if we view Ma'amar as a Kinyan, and consider Reuven's wife to now be Shimon's wife, then the case is similar to case #4:B, and Levi may do Yibum or Chalitzah with any of the wives of Shimon. If we do not view Ma'amar as a Kinyan, then Reuven's wife is exempt from Yibum or Chalitzah, as in case #1:B. (7) The Gemara does not openly discuss R. Oshiya's opinion in this case, but it would seem clear that this case can be inferred from cases #1:B and #2:B. Therefore, *both* Reuven's wife *and* Shimon's wife must perform Yibum (just in case Ma'amar is not like marriage, and they are falling to Yibum from two different brothers).</span>
יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר: מאי טעמא דרבי שמעון?
מאי טעמא דרבי שמעון? כדאמר טעמא: 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור'!
אלא מאי טעמא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(דאסרי בייבם ולבסוף נולד - הרי לא עמדה על זה בזיקת אחיו שלא היה בעולמו מימיו)</span>? אמר קרא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ</span> - עדיין יבומים הראשונים עליה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב שכנסה - עדיין קרויה יבמה) (אית דגרס: 'אי הכי תיבעי חליצה אלמה תנן כנסה הרי היא כאשתו כו'; כלומר: אי הכי דאשה שנתייבמה עדיין זיקה ראשונה עליה - תיבעי חליצה כל אשה שנתייבמה ובא שני זה לגרשה לא תסגי לה בגט)</span>; אלא הא דתנן 'כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר', ואמר רבי יוסי בר חנינא: 'מלמד
<h3>דף כ.</h3>
שמגרשה בגט <span style="color:#2828AC;">(ואינה צריכה חליצה)</span> ומחזירה <span style="color:#2828AC;">(ואם רצה להחזיר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מחזירה, ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה, ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח)</span> - התם נמי לימא ' <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְיִבְּמָהּ</span> - עדיין יבומין הראשונים עליה', ותיבעי חליצה!?
שאני התם, דאמר קרא <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה</span> - כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר.
אי הכי - הכא נמי, הא כתב רחמנא <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> 'ויבמהּ', ומה ראית?
מסתברא: שדי היתירא <span style="color:#2828AC;">(למדרש 'וּלְקָחָהּ', דלא תיבעי חליצה)</span> אהיתירא <span style="color:#2828AC;">(היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח)</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">תן היתרים למי יש לו היתר, לאח שיבם</span><span style="font-size:80%;">]</span>, ושדי איסורא <span style="color:#2828AC;">(למדרש 'ויבמה' – עדיין יבומין עליה)</span> אאיסורא <span style="color:#2828AC;">(היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו)</span>.
ולרבי שמעון, דאמר 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור' - אלא מעתה: אחותו מאמו, שנשאה אחיו מאביו <span style="color:#2828AC;">(קודם לידתו של זה)</span>, ואחר כך נולד אח <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מאביו – שמחייב יבום או חליצה, ומאמו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">(וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו)</span>, ומת – תתייבם <span style="color:#2828AC;">(תתייבם לו כשימות זה)</span>, 'הואיל ובא ומצאה בהיתר <span style="color:#2828AC;">(ייבום)</span>'; - איסור אחותו <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מאמו</span><span style="font-size:80%;">]</span> להיכן אזל? הכא נמי איסור 'אחיו שלא היה בעולם' - להיכן אזל?
האי <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אחותו מאמו</span><span style="font-size:80%;">]</span> איסורא דלית ליה היתירא, האי איסורא דאית ליה היתירא <span style="color:#2828AC;">(אבל איסור אשת אח - אית ליה היתר כשאין לו בנים, הילכך כשמת ראשון בלא בנים - פקע איסורו לגבי שני, ונשאה; והשלישי מכח שני בא)</span>.
משנה:
כלל אמרו ביבמה:
כל שהיא איסור ערוה - <span style="color:#2828AC;">(צרתה)</span> לא חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן היא)</span>;
איסור מצוה ואיסור קדושה <span style="color:#2828AC;">(מפרש להו ואזיל)</span> - חולצת ולא מתייבמת;
אחותהּ <span style="color:#2828AC;">(של ערוה)</span> שהיא יבמתהּ <span style="color:#2828AC;">(כגון שנפלו שתי אחיות משני אחין, האחת אסורה משום ערוה, כגון שהיא כלתו או חמותו)</span> - חולצת או מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(אחות הערוה, דלא פגע באחות זקוקתו, משום דערוה - לאו זקוקתו היא)</span>;
איסור מצוה: שניות מדברי סופרים <span style="color:#2828AC;">(שניות לעריות, שגזרו סופרים עליהם; ובגמרא מפרש לה)</span>;
איסור קדושה <span style="color:#2828AC;">(לשון 'מצוה' ו'קדושה' מפרש בגמרא)</span>: אלמנה לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">(שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו)</span>, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט <span style="color:#2828AC;">(שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה, וכשמת - צריכה חליצה, שהרי תופסים לו בה קידושין, דקידושין תופסים בחייבי לאוין; אבל יבומי לא, שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן, ואפטורי בולא כלום</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, דלא אלים לאו למיפטרה, דילפינן מאחות אשה בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(ג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר.
גמרא:
'כלל' - לאתויי מאי?
אמר רפרם בר פפא: לאתויי צרת אילונית, וכדרב אסי <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(יב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דלא חולצת ולא מתייבמת, דערוה קרינן בה באילונית, דמיעטה קרא מ'אשר תלד'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ו]</span><span style="color:#2828AC;">, וקיימא עליה באיסור אשת אח; הילכך צרתה - צרת ערוה)</span>.
ואיכא דאמרי: 'כל שאיסורה איסור ערוה' - הוא דאסירא צרתה, הא לא איסורה איסור ערוה - צרתה לא אסירא!
למעוטי מאי?
אמר רפרם: למעוטי צרת אילונית, ודלא כרב אסי.
אחותהּ שהיא יבמתהּ:
אחותהּ דמאן? אילימא דאיסור מצוה - כיון דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו!
אלא אחותהּ דאיסור ערוה.
איסור מצוה - שניות:
אמאי קרי ליה 'איסור מצוה'?
אמר אביי: מצוה לשמוע דברי חכמים.
איסור קדושה: אלמנה לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">[גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]</span>:
ואמאי קרי להו 'איסור קדושה'?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ו)</span> קדושים יהיו לאלהיהם <span style="color:#2828AC;">[ולא יחללו שם אלקיהם, כי את אשי ה', לחם אלקיהם הם מקריבם - והיו קדש]</span>.
תניא: 'רבי יהודה מחליף: 'איסור מצוה' - אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט',
ואמאי קרי ליה 'איסור מצוה'?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כז,לד)</span> אלה המצות <span style="color:#2828AC;">[אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני] (בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכולא ספרא קאי, וכל אזהרת כהנים התם כתיבא)</span>;
<span style="color:#2828AC;">[וממשיכה הגמרא בציטוט דברי רבי יהודה בברייתא:]</span>
איסור קדושה שניות מדברי סופרים:
ואמאי קרי ליה 'איסור קדושה'?
אמר אביי: כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש.
אמר ליה רבא: וכל שאינו מקיים דברי חכמים – 'קדוש' הוא דלא מיקרי, 'רשע' נמי לא מיקרי?
אלא אמר רבא: קדש עצמך <span style="color:#2828AC;">(לעמוד ולהזהר)</span> במותר לך <span style="color:#2828AC;">(להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות, כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[הגמרא חוזרת לדון במשנה]</span> אלמנה לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">[גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]</span>:
קפסיק ותני <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">אלמנה לכהן גדול')</span>? לא שנא <span style="color:#2828AC;">(נפלה לפניו)</span> מן הנשואין <span style="color:#2828AC;">(דהיינו תרתי לגריעותא: חדא דאלמנה היא, ואיכא לאו ד'אלמנה... לא יקח'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,יד]</span><span style="color:#2828AC;">, ועוד דבעולה היא, ואיכא איסור עשה לגביה, דכתיב 'אשה בבתוליה יקח'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,יג]</span><span style="color:#2828AC;">, ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה)</span> ולא שנא מן האירוסין <span style="color:#2828AC;">(נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה, דליכא אלא לאו דאלמנה)</span>? בשלמא מן הנשואין: עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, אלא מן האירוסין - לא תעשה גרידא הוא, יבא עשה <span style="color:#2828AC;">(ד'יבמה יבא עליה')</span> וידחה לא תעשה!?
אמר רב גידל אמר רב: אמר קרא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="color:#2828AC;">ו</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועלתה יבמתו השערה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי</span><span style="color:#2828AC;">]</span> שאין תלמוד לומר 'יבמתו' <span style="color:#2828AC;">('ועלתה השערה' מצי למכתב, דהא כתיב ברישא דקרא 'לקחת את יבמתו')</span>; מה תלמוד לומר 'יבמתו'? יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום <span style="color:#2828AC;">(דאם כתב 'לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה' - הוה משמע דההיא דקרינא ביה 'לקחת' - הוא דקא מצרכה רחמנא 'ועלתה השערה לחלוץ', אבל חייבי לאוין, דלא קרינן בהו 'לקחת' - לא קרינן בה 'ועלתה'; להכי הדר כתב 'יבמתו' למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ, ואף על גב דלא כתיב בה 'לקחת', שאין עולה לייבום)</span>, ואיזו? זו חייבי לאוין.
ואימא חייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(נמי לילף מהכא, דליבעי חליצה, ואמאי פטרינן לגמרי)</span>?אמר קרא <span style="font-size:80%;">(שם)</span> 'אם לא יחפוץ האיש לקחת', הא חפץ – מייבם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לפיכך נראה לומר, כפי שנלמד ביבמות מד,א:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> כל העולה לייבום עולה לחליצה, וכל שאין עולה לייבום אינו עולה לחליצה.
אי הכי חייבי לאוין נמי!?
הא רבי רחמנא 'יבמתו'.
ומה ראית?
<h3>דף כ:</h3>
מסתברא: חייבי לאוין תפסי בהו קדושין <span style="color:#2828AC;">(הילכך קרינן ביה 'לקחת' בדיעבד)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין <span style="color:#2828AC;">(ואפילו עבר האי יבם נסבה - לאו 'קיחה' היא)</span>.
<span style="color:#008A00;">[## עד כאן שיעור של רב גידל אמר רב; עכשיו מתחיל שיעור של רבא:]</span>
מתיב רבא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"ו מ"ה]</span>: 'איסור מצוה ואיסור קדושה: בא עליה או חלץ לה - נפטרה צרתה' ואי סלקא דעתא חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא - כי בא עליה אמאי נפטרה צרתה?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני: 'בא עליה' <span style="color:#2828AC;">(קאי)</span> אאיסור מצוה <span style="color:#2828AC;">(דהיינו שניות מדברי סופרים; דמדאורייתא - חזיא ליה, וקמיה רמיא, לפיכך נפטרה צרתה בביאתה)</span>; 'חלץ לה' <span style="color:#2828AC;">(קאי)</span> אאיסור קדושה <span style="color:#2828AC;">(דרמיא לחליצה, הילכך חליצתה פוטרת צרתה)</span>.
מתיב רבא <span style="font-size:80%;">[דומה לתוספתא יבמות פ"ב מ"ד, מעורב עם פ"יא מ"ב בשנויים חשובים]</span>: 'פצוע דכא וכרות שפכה <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש להו בפרק 'הערל')</span>, סריס אדם <span style="color:#2828AC;">(שסירסו אדם, ולא מחמת חולי נסתרס מאליו, והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא, ואסור לישא ישראלית, דכתיב 'לא יבא פצוע דכא')</span> והזקן <span style="color:#2828AC;">(שפסק מלידה, והאי - לאו מחייבי לאוין הוא, אלא קא משמע לן דאף על גב דלאו בר אולודי הוא - ביאתו ביאה לקנות יבמתו, ויוצאה ממנו בגט)</span> או חולצין או מייבמין' <a href="#footnote-15" id="noteref-15" title=" ##אבל: תוספתא יבמות פרק ב משנה ד: פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם וזקן - חולצין ולא מיבמין, ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין! – מהו המקור לדברי רבא? ">[15]</a> <span style="color:#2828AC;">(לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום: שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל)</span>; כיצד? מתו ולהם אחים ולהם נשים ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט וחלצו <span style="color:#2828AC;">(כלומר: או נתנו גט או חלצו; וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין, דאי בעי לייבומי - תו לא מצי, דקם ליה ב'שוב לא יבנה')</span> - מה שעשו עשו, ואם בעלו - קנו <span style="color:#2828AC;">(ויוצאות בגט בלא חליצה)</span>; מתו אחים ועמדו הם ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו; ואם בעלו – קנו; ואסור לקיימן <span style="color:#2828AC;">(אסיפא קאי: 'מתו אחין ובעלו הן את יבמתן, ואפצוע דכא וכיוצא בו, ולאו אזקן)</span> משום שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא פצוע דכא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכרות שפכה בקהל ה']</span>', ואי סלקא דעתך 'חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא' - אם בעלו אמאי קנו?
אלא אמר רבא: <span style="color:#2828AC;">(חייבי לאוין נמי לייבום רמיא, הלכך אם בעלו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">קנו; ודקשיא לך באלמנה ארוסה שנפלה לכהן גדול תתייבם - ויבא עשה וידחה את ל"ת)</span> - אלמנה מן האירוסין נמי עשה ולא תעשה הוא, דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">קדושים יהיו לאלהיהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא יחללו שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבם והיו קדש]</span>
ממזרת ונתינה - מאי איכא למימר?
כתיב <span style="font-size:80%;">[ויקרא כ,ז]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והתקדשתם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והייתם קדשים כי אני ה' אלהיכם]</span>.
אי הכי כל התורה כולה נמי עשה ולא תעשה הוא, דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והתקדשתם</span>'!?
אלא אמר רבא: גזירה אלמנה מן האירוסין אטו אלמנה מן הנשואין.
ממזרת ונתינה מאי איכא למימר?
גזירה במקום מצוה אטו שלא במקום מצוה.
אלא מעתה אשת אחיו מאביו לא תתייבם, גזירה משום אשת אחיו מאמו!?
ייבום בנחלה תלא רחמנא, מידע ידיע.
אשה שאין לה בנים לא תתייבם, גזירה משום אשה שיש לה בנים?
בבנים תלא רחמנא, מידע ידיע.
אשת אחיו שהיה בעולמו לא תתייבם גזרה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו?
בישיבה תלא רחמנא, מידע ידיע.
כל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום אילונית?
לא שכיחא.
ממזרת ונתינה נמי לא שכיחא?
אלא אמר רבא: גזרה ביאה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(דמקיים בה עשה ומצי למידחי)</span> אטו ביאה שניה <span style="color:#2828AC;">(דלא מצי למידחי דהא איקיים בה עשה)</span>.
תניא נמי הכי: 'אם בעלו - קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימן בביאה שניה.'
הדר אמר רבא, ואיתימא רב אשי: לאו מילתא היא דאמרי <span style="color:#2828AC;">(דבביאה ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו משום גזירת ביאה שניה, דודאי אפילו ביאה ראשונה אסורה, ולא אמרינן 'תדחה עשה את לא תעשה', דהא אפשר להתקיים בחליצה בלא עקירת לא תעשה)</span>, דאמר ריש לקיש: 'כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם – מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה את לא תעשה'; הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ולא תעשה!
מיתיבי: 'ואם בעלו קנו' <span style="color:#2828AC;">(אלמא מדאורייתא רמיא קמיה למידחי לא תעשה)</span> – תיובתא <span style="color:#2828AC;">(דרבא ותיובתא דרב אשי, דאמרי לעיל 'אם אתה יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה ללאו')</span>.
איתמר: ביאת כהן גדול באלמנה <span style="color:#2828AC;">(יבמתו)</span>: רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר אינה פוטרת צרתה, וחד אמר פוטרת <span style="color:#2828AC;">(אותה ואת)</span> צרתה <span style="color:#2828AC;">(מן החליצה וסגי לה בגט)</span>.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-15" id="footnote-15">[15]</a> ##אבל: תוספתא יבמות פרק ב משנה ד: פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם וזקן - חולצין ולא מיבמין, ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין! – מהו המקור לדברי רבא?</p> 
<h3>דף כא.</h3>
באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה; כי פליגי באלמנה מן הארוסין: מאן דאמר 'פוטרת' - אתי עשה ודחי את לא תעשה, ומאן דאמר 'אינה פוטרת' - לא אתי עשה ודחי את לא תעשה, כיון דאפשר בחליצה.
מיתיבי: 'ואם בעלו – קנו'!
– תיובתא.
לימא תיהוי נמי תיובתא דריש לקיש?
אמר לך ריש לקיש: כי אמינא אנא - היכא דמקיימי מצוה, אבל הכא חליצה במקום ייבום - לאו מצוה היא.
אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? - שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר לפניכם ותטמא הארץ]</span> <span style="color:#2828AC;">(גבי עריות כתיב)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">האל</span>' = קשות <span style="color:#2828AC;">(ומשמע התועבות הקשות)</span>, מכלל דאיכא רכות <span style="color:#2828AC;">(וקלות מהן ואסורות)</span>, ומאי נינהו – שניות.
ומאי משמע ד'<span style="font-family: SBL Hebrew;">האל</span>' לישנא דקשה הוא?
דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יחזקאל יז,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באָלָה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואת אילי הארץ לקח</span>.
לימא פליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי: קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אל</span>' וזה נאמר בהן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' <span style="color:#2828AC;">(במדות כתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,טז)</span> <span style="color:#2828AC;">'כי תועבת ה' כל עושה אלה - כל עושה עול')</span> – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אל</span>' קשה, ו'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' קשה מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אל</span>' <span style="color:#2828AC;">(ומדקאמר יותר משל עריות - מכלל דהא לאו קשה הוא)</span>.
גבי עריות נמי הא כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' <span style="color:#2828AC;">('מכל התועבות האלה ונכרתו')</span>?
ההוא למעוטי מדות מכרת <span style="color:#008A00;">[## מ"האלה" ונכרתו, ולא מכל העבירות שנאמר בהם 'אלה']</span>.
אלא מאי חומרייהו? - הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה <span style="color:#2828AC;">(גירסת רש"י: 'עריות אפשר בתקנה': כל זמן שלא הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט, אבל מדות - גזל את הרבים הוא, ואינו יודע למי יחזיר; ואף על גב דקיימא לן 'יתקן בהם צרכי רבים' לאו תשובה מעלייתא הוא)</span><span style="color:#008A00;">.</span>
רב יהודה אמר: מהכא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">קהלת יב,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואזן</span> <span style="color:#2828AC;">(לשון אזנים - בית אחיזה, כדאמר בעירובין: לימד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמא ואסברה בדדמי, גמר מילתא ממילתא והזהיר על דברי סופרים, כדכתיב 'ויותר מהמה בני הזהר' - הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה וגזר על השניות)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וחקר תקן משלים הרבה</span>, ואמר עולא אמר רבי אלעזר: קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה <span style="color:#008A00;">[מעין סל נצרים]</span> שאין לה אזנים <span style="color:#2828AC;">(של קופה לאחוז בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול)</span>, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים <span style="color:#2828AC;">(הכא נמי על ידי שניות מתרחקין מן העריות)</span>.
רבי אושעיא אמר מהכא: <span style="font-size:80%;">(משלי ד,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">פרעהו אל תעבר בו, שְׂטֵה מעליו ועבור</span> <span style="color:#2828AC;">(הגדילהו לאיסור והוסיף עליו כדי שלא תעבור בו כמו גדל פרע)</span>.
אמר רב אשי: משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה? - לאדם משמר פרדס: משמרו מבחוץ - כולו משתמר; משמרו מבפנים: שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר.
והא דרב אשי בדותא היא: התם - שלפניו מיהא משתמר, הכא - אי לאו שניות פגע בערוה גופה?
רב כהנא אמר: מהכא: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,ל)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושמרתם את משמרתי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם]</span> <span style="color:#2828AC;">(גבי עריות כתיב)</span> - עשו משמרת למשמרתי.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא - דאורייתא היא!?
דאורייתא ופירשו רבנן.
כל התורה נמי פירשו רבנן!?
אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
תנו רבנן: 'מה הם 'שניות'?
<span style="color:#008A00;">1)</span> אם אמו <span style="color:#2828AC;">(אמו כתיבה, וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא יפגע באמו)</span>,
<span style="color:#008A00;">2)</span> ואם אביו <span style="color:#2828AC;">(וגזרו נמי באם אביו משום אם אמו; ואף על גב דגזירה לגזירה הוא, כדאמר לקמן - משום דתרוייהו 'אימא רבתא' קרו להו)</span>,
<span style="color:#008A00;">3)</span> ואשת אבי אביו <span style="color:#2828AC;">(משום אשת אביו הכתובה)</span>,
<span style="color:#008A00;">4)</span> ואשת אבי אמו <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דאשת אבי אמו גזירה משום אשת אבי אביו, דתרוייהו 'אבא רבא' קרו להו, והילכך חדא הוא)</span>,
<span style="color:#008A00;">5)</span> ואשת אחי האב מן האם <span style="color:#2828AC;">(דמן התורה 'ערות אחי אביך' כתיב</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יד]</span><span style="color:#2828AC;">, ואמרינן לקמן ב'הבא על יבמתו' דבאחי אביו מן האב קמשתעי, אבל אם היה אחיו של אביו מן האם</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שריא, וגזרו רבנן עלה משום אשת אחי אביו מן האב)</span>,
<span style="color:#008A00;">6)</span> ואשת אחי האם מן האב <span style="color:#2828AC;">(כגון נפתלי אחי יוכבד מאביה, ונשא אשה - אסורה לאהרן משום שניה; דאף על גב דאשת אחי אמו לא כתיבא - גזרו בה רבנן היכא דהוא אחי אמו מן האב, גזירה משום אחי אביו מן האם, דהויא נמי שנייה, ואיכא צד אב; אבל אם היה נפתלי אחי יוכבד מן האם ולא מן האב - מיבעי לקמן בגמרא אי גזור רבנן עלה אי לאו)</span>,
<span style="color:#008A00;">7)</span> וכלת בנו <span style="color:#2828AC;">(גזור משום כלתו)</span>,
<span style="color:#008A00;">8)</span> וכלת בתו <span style="color:#2828AC;">(מפרש טעמא לקמן גזירה משום כלת בנו)</span>;
ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו <span style="color:#2828AC;">(בן אשתו)</span> ואסור בבת חורגו <span style="color:#008A00;">(9)</span>; <span style="color:#2828AC;">(לקמן פריך הא דאורייתא היא: 'את בת בנה'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יז]</span><span style="color:#2828AC;">, ואמאי תני לה בהדי שניות)</span>, וחורגו מותר באשתו ובתו, ואשת חורגו אומרת לו: "אני מותרת לך ובתי אסורה לך".';
'בת חורגו'? דאורייתא היא, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ערות אשה ובתה לא תגלה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">את בת בנה ואת בת בתה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא]</span>!
משום דקבעי למיתני סיפא 'אשת חורגו אומרת לו "אני מותרת לך ובתי אסורה לך"': ואף על גב דבתי אסורה לך מדאורייתא - בדידי לא גזור ביה רבנן', תנא רישא נמי 'בת חורגו'.
אי הכי אשת חמיו נמי תימא "אני מותרת לך ובתי אסורה לך", דהויא אחות אשתו!
הא פסיקא <a href="#footnote-16" id="noteref-16" title=" ## אולי פירוש המלה 'פסיקא' כאן היא כמו בלשון המשנה, דוגמת כלאיים ו,ח: 'הקנים היוצאין מן העריס - חס עליהן לפסקן - כנגדן מותר', כלומר: חתוך; וכן בלשון הגמרא: במילתא דפסיקא ליה (מועד קטן יז,א, ועוד): חתוך, חד משמעי וברור; ומלשון זו גם ">[16]</a> ליה <span style="color:#2828AC;">(בת חורגו לעולם אסורה לו)</span>, הא <span style="color:#2828AC;">(בת אשת חמיו האסורה לו משום אחות אשה הואיל ולאחר מיתת אשתו מותרת לו)</span> לא פסיקא ליה.
אמר רב <span style="color:#008A00;">[הלכה שנמסרה לו]</span>: 'ארבע נשים יש להן הפסק' <span style="color:#2828AC;">(שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר, אבל האחרות, כגון אם אמו - אין להם הפסק: שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות הויא נמי שנייה, וכן אשת אבי אביו, ואם אבי אביו - למעלה מהן עד לעולם אסור, כגון אשת אבי אבי אביו ואם אבי אבי אביו)</span>.
נקיט רב בידיה תלת <span style="color:#2828AC;">(לפרושי תלת מהנך ארבעה, אבל רביעית לא הוה ידע מה היא, אבל גמרא הוה גמיר דארבע נינהו)</span>: אשת אחי האם מן האב <span style="color:#008A00;">[מספר 6 בברייתא לעיל]</span> <span style="color:#2828AC;">(היא לבדה שנייה, אבל אשת אחי אם אמו מותרת)</span> ואשת אחי האב מן האם <span style="color:#008A00;">[מספר 5 בברייתא לעיל]</span> <span style="color:#2828AC;">(לבדה שנייה, אבל אשת אחי אבי אביו מן האם</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מותרת; וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה דאורייתא; אבל אם אמו, דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא, כגון אמו! ואשת אבי אביו יש בדורותיה אשת אב דאורייתא; ואם אביו נמי, - אף על גב דלא שייכא בדורה ערוה דאורייתא - אין לה הפסק, ואסורה אף אם אבי אביו, דמיחלפא באם אם אמו)</span> וכלתו <span style="color:#008A00;">[מספר 7 או 8 בברייתא לעיל]</span>. <span style="color:#2828AC;">(ולקמן פריך היכי חשיב כלתו בהדי שניות, הא דאורייתא היא!? ומתרץ: אימא 'כלת בתו'</span> <span style="font-size:80%;">[מספר 8 לעיל]</span><span style="color:#2828AC;">, דחשבינן לה לעיל בשניות, וקאמר רב דיש לה הפסק, הואיל ולא שייכא בה איסור כלה דאורייתא, הילכך כלת בת בתו שריא, אבל כלת בנו</span> <span style="font-size:80%;">[מספר 7 לעיל]</span> <span style="color:#2828AC;">אין לה הפסק; וכלת בן בנו נמי אסירא, הואיל ושייכא בדורות הללו איסור כלה דאורייתא)</span>;
וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו <span style="color:#008A00;">[מספר 4 בברייתא לעיל]</span> <span style="color:#2828AC;">(יש לה הפסק ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייכא בדורות הללו אישות אב דאורייתא)</span>.
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך <span style="color:#2828AC;">(הא דאוסיף זעירי)</span> 'דעילאי דרב' <span style="color:#2828AC;">(הוא דור אחד למעלה משניות: דרב דחשיב אשת אחי האם, וזו של זעירי דור אחד למעלה)</span>.
ורב - מאי טעמא לא חשיב ליה?
מיחלפא ליה באשת אבי אביו <span style="color:#2828AC;">(דאי אמרת 'יש לה הפסק' - אתי למימר באשת אבי אביו יש לה הפסק, והתם איכא באותם דורות אישות דאורייתא)</span>.
וזעירי?
להתם שכיח ואזיל <span style="color:#2828AC;">(למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו, הילכך לא מיחלפי)</span> להכא לא שכיח ואזיל.
'כלתו'? –
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-16" id="footnote-16">[16]</a> ## אולי פירוש המלה 'פסיקא' כאן היא כמו בלשון המשנה, דוגמת כלאיים ו,ח: 'הקנים היוצאין מן העריס - חס עליהן לפסקן - כנגדן מותר', כלומר: חתוך; וכן בלשון הגמרא: במילתא דפסיקא ליה (מועד קטן יז,א, ועוד): חתוך, חד משמעי וברור; ומלשון זו גם "פסק הלכה".</p>
<h3>דף כא:</h3>
דאורייתא היא <span style="color:#2828AC;">(והיכי חשיב לה רב בהדי שניות)</span>, דכתיב <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,טו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות כלתך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשת בנך היא לא תגלה ערותה]</span>?!
אימא 'כלת בנו'.
וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא 'כלתו ערוה, כלת בנו שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות'!?
אלא אימא 'כלת בתו' <span style="color:#2828AC;">(וטעמא פרישנא לעיל: לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא)</span>, דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי – ומנו? רבי אמי: 'לא אסרו כלה <span style="color:#2828AC;">(סתם משמע)</span> אלא מפני כלה'; ואמרו לי כלדאי <span style="color:#2828AC;">(החוזים בכוכבים)</span> 'מלפנא הוית <span style="color:#2828AC;">(חכם תהיה)</span>', אמינא: אי <span style="color:#2828AC;">(האי 'מלפנא' דאמרו לי)</span> גברא רבה <span style="color:#2828AC;">(גברא רבא בתלמוד משמע)</span> הוינא - אסברא <span style="color:#2828AC;">(להא דרבי אמי דלא אסרו כלה)</span> מדעתי <span style="color:#2828AC;">(ולא אשאלנה בבית המדרש)</span>; אי מקרי דרדקי הוינא <span style="color:#2828AC;">(ולאו תלמיד)</span> - אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אהיה צריך לשאול, דלא אבינה מדעתי)</span>; השתא - סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו <span style="color:#2828AC;">(דהא ליתא בבת צד כלה דאורייתא)</span> אלא משום כלת בנו <span style="color:#2828AC;">(דיש בבן צד כלה דאורייתא כגון אשת בנו)</span>.
אמר ליה אביי לרבא: אסברה לך: כגון כלתה דבי בר ציתאי <span style="color:#2828AC;">(שהיתה לו כלת הבן וכלת הבת ואתו לאיחלופי וכן כולהו)</span>.
רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא.
רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק.
איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם מהו?: אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב <span style="color:#2828AC;">(ואיכא למיגזר משום אשת אחי האב מן האב דאורייתא)</span> - הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן? או דלמא לא שנא <span style="color:#2828AC;">(לא שנא אשת אחי האם מן האם מאשת אחי האם מן האב)</span>?
אמר רב ספרא: היא גופה <span style="color:#2828AC;">(אשת אחי האם מן האב)</span> גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?
אמר רבא: אטו כולהו <span style="color:#2828AC;">(הא 'כולהו' לאו דוקא)</span> לאו גזירה לגזירה נינה? אמו – ערוה, אם אמו – שניה <span style="color:#2828AC;">(שסמוכה לערוה)</span>, וגזרו על אם אביו <span style="color:#2828AC;">(שאין בה צד ערוה)</span> משום אם אמו, וטעמא מאי? כולהו 'דבי אימא רבתי' קרו ליה; אשת אביו – ערוה, אשת אבי אביו – שניה <span style="color:#2828AC;">(שסמוכה לאשת אב)</span>, וגזרו על אשת אבי אמו <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דלא שייך צד אישות אב דאורייתא לא למעלה ולא למטה)</span> משום אשת אבי אביו, וטעמא מאי? כולהו 'דבי אבא רבה <span style="color:#2828AC;">(ולא גרסינן 'רבתי')</span>' קרו ליה; אשת אחי האב מן האב – ערוה, אשת אחי האב מן האם - שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי? משום דכולהו 'דבי דודי' קרי להו.
מאי?
תא שמע: דכי אתא רב יהודה בר שילא אמר: אמרי במערבא: 'כל שבנקבה ערוה <span style="color:#2828AC;">(שאם היתה נקבה היתה ערוה לזה)</span> - בזכר גזרו <span style="color:#2828AC;">(גזרו בזכר)</span> על אשתו משום שניה' <span style="color:#2828AC;">(וכולהו מפרש ואזיל להו)</span>.
ואמר רבא: וכללא הוא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>? חמותו – ערוה, אשת חמיו מותרת! בת חמותו <span style="color:#2828AC;">(שהיא אחות אשתו)</span> – ערוה, אשת בן חמותו מותרת! בת חמיו – ערוה, אשת בן חמיו מותרת! חורגתו – ערוה, אשת חורגו מותרת! בת חורגתו – ערוה, אשת בן חורגו מותרת!
והא דרב יהודה בר שילא - לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם <span style="color:#2828AC;">(דבנקבה ערוה דאחות האם מן האם ערוה דכתיב 'ערות אחות אמך' ודרשינן ב'הבא על יבמתו' בין מן האב בין מן האם)</span>, דכל שבנקבה ערוה - בזכר גזרו אשתו משום שניה <span style="color:#2828AC;">(הילכך בזכר גזרו על אשתו)</span>?
מאי שנא הני <span style="color:#2828AC;">(דלעיל: אשת חמיו ואשת בן חמיו ובן חמותו ואשת חורגו ובן חורגו, ואף על גב דנקבה ערוה - בזכר מותר באשתו)</span> ומאי שנא הא?
הא <span style="color:#2828AC;">(אשת אחי האם)</span> בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו <span style="color:#2828AC;">(לגבי דהאי: בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל הנך דלעיל לא איקרבו לגביה עד דאיכא תרתי קידושין, כגון אשת חמיו בקידושין שקדש את אשתו - נתקרב חמיו אצלו, ועדיין אשת חמיו רחוקה לזה כל זמן שלא קדשה חמיו; וכן אשת בן חמיו - בקדושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו, וקדושין</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">נוספים</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בן חמיו באשתו, וכן כולם)</span>.
שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי: ילמדנו רבינו: אשת אחי אבי האב <span style="color:#2828AC;">(מן האב, דאמרן לעיל 'אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק' דהיינו היתירא לאשת אחי אבי האב מן האם, דלמטה דידה לאו ערוה היא, אלא שנייה, וכי קמיבעיא ליה - באשת אחי אבי האב מן האב, דלמטה דידה ערוה: אשת אחי האב מן האב)</span>, ואחות אבי האב <span style="color:#2828AC;">(וכן אחות אבי האב, בין מן האב בין מן האם, דלמטה דידה ערוה, כגון אחות האב)</span> – מהו? מדלמטה ערוה - למעלה נמי גזרו ביה? או דלמא הא איתפליג דרתא <span style="color:#2828AC;">(נתרחקה קורבה)</span>?
תא שמע <span style="color:#2828AC;">(ברייתא דלעיל)</span>: 'מה הן שניות' - ולא קחשיב להו בהדייהו!
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר שניות דבי רבי חייא <span style="color:#2828AC;">(לקמן בשמעתין)</span>.
אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו.
אמר ליה רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות <span style="color:#008A00;">[רשימת השניות של]</span> מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא! מאי? - לאו תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי - הא שיתסרי!
ולטעמיך - שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא!
הא לא קשיא:
<h3>דף כב.</h3>
הנך תרתי, דדמיין להדדי <span style="color:#2828AC;">(אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה)</span> - כחדא חשיב להו, והא שיתסרי.
והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא!
אמר ליה: וליטעמיך - אי הוה כתיב להיתירא מי הוות סמכת עלייהו? <span style="color:#008A00;">[היית נמנע מלסמוך עליהם בטענה]</span> דמר בריה דרבנא – מי [<span style="color:#008A00;">האם</span>] חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב לאיסורא – לאו <span style="color:#008A00;">[האם לא נאמר גם]</span> '<span style="color:#008A00;">[האם]</span> מר בריה דרבנא חתים עלייהו'? <span style="color:#008A00;">[ולא נסתמך על רשימה זו.]</span>
תני דבי רבי חייא: 'שלישי שבבנו <span style="color:#2828AC;">(בת בן בנו - דהא בת בנו ערוה)</span> ושבבתו <span style="color:#2828AC;">(בת בן בתו: שהרי בת בתו ערוה, הלכך בת בן בתו שניה)</span> ושבבן אשתו ושבבת אשתו <span style="color:#2828AC;">(וכן בת בן בנה של אשתו, או בת בן בתה)</span> - שניה; רביעי שבחמיו <span style="color:#2828AC;">(דור רביעי שבחמיו, היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל)</span> ושבחמותו <span style="color:#2828AC;">(אם אם חמותו)</span> – שניה <span style="color:#2828AC;">(דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהן בכלל 'אשה ובת בנה' 'אשה ובת בתה', הלכך אמו שניה)</span>.'
אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו <span style="color:#2828AC;">(דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו 'רביעי', וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי)</span> ומאי שנא למטה <span style="color:#2828AC;">(דקרי לבת בן בנו דור שלישי)</span> דלא קחשיב לה לאשתו <span style="color:#2828AC;">(ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי)</span>?
למעלה - דאיסורא מכח אשתו קא אתי - חשיב לה; למטה - דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי <span style="color:#2828AC;">(אלא מכח דידיה, דבבנו מאנוסה עסקינן)</span> - לא קחשיב לה.
והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה?
איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה - תנא נמי שלשה דורות למטה דידה ולא חשבה.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: שניות דבי רבי חייא - יש להן הפסק או אין להם הפסק?
תא שמע דאמר רב: 'ארבע נשים יש להם הפסק' - ותו לא!
דלמא כי קאמר רב - לההיא מתניתא <span style="color:#2828AC;">(הא דקתני לעיל 'מה הן שניות' - בההיא איירי רב ואמר 'ארבע יש להן הפסק' ותו לא, אבל בהנך דרבי חייא איכא)</span>.
תא שמע <span style="color:#2828AC;">(דתני בשניות דרבי חייא שלישי שבבנו ורביעי)</span>: 'שלישי <span style="color:#2828AC;">(שבבנו)</span> ורביעי'; שלישי ורביעי <span style="color:#2828AC;">(שבחמיו)</span> אִין, טפי לא <span style="color:#2828AC;">(ותו לא, אלמא יש להם הפסק)</span>!
דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #6 Daf 21a-22a ______________________ | | SHENIYOS TO THE ARAYOS | ______________________ | | | (A) (B) | THE "ERVAH" BECAUSE OF DOES THE PROHIBITION | WHICH THE SHENIYAH ALSO APPLY TO RELATIVES | WAS PROHIBITED OF PRECEDING GENERATIONS(1)| _______________________ ___________________________| THE SHENIYOS OF | THE BERAISA (21a) | _________________ | | 1) HIS MOTHER'S MOTHER His mother Yes | | | 2) HIS FATHER'S MOTHER His mother's mother(2) Yes(3) | | | 3) THE WIFE OF HIS The wife of his father Yes | FATHER'S FATHER | | 4) THE WIFE OF HIS The wife of his No(4) | MOTHER'S FATHER father's father(2) | | 5) THE WIFE OF HIS The wife of his No(5) | FATHER'S BROTHER father's brother | (from the same from the same | mother) father(2) | | 6) THE WIFE OF HIS " "(2) No(5) | MOTHER'S BROTHER | (from the same | father) | | 7) THE DAUGHTER-IN- His daughter-in-law Yes | LAW OF HIS SON | | 8) THE DAUGHTER-IN- The daughter-in-law No | LAW OF HIS DAUGHTER of his son(2)(6) | | | THE SHENIYAH OF THE | GEMARA'S INQUIRY (21b) | _____________________ | | 9) THE WIFE OF HIS The wife of his No | MOTHER'S BROTHER father's brother | (from the same from the same | mother) father | | | THE SHENIYAH OF | RAV MESHARSHEYA'S | INQUIRY (21b) | ________________ | | 10) (THE WIFE OF HIS The wife of his ---(8) | FATHER'S FATHER'S father's brother | BROTHER from the from the same | same father)(7) father | | 11) (HIS FATHER'S His father's sister ---(8) | FATHER'S SISTER, | [and HIS MOTHER'S | MOTHER'S SISTER(7)]) | | | THE SHENIYOS OF | REBBI CHIYA (22a) | _________________ | | 12) THE DAUGHTER OF THE The daughter of his Safek(11) | SON OF HIS SON(10) son | | 13) THE DAUGHTER OF THE The daughter of his Safek | SON OF HIS DAUGHTER daughter | | 14) THE DAUGHTER OF THE The daughter of the Safek | SON OF THE SON OF son of his wife | HIS WIFE | | 15) THE DAUGHTER OF THE The daughter of the Safek | SON OF THE DAUGHTER daughter of his wife | OF HIS WIFE | | 16) THE MOTHER OF THE The mother of the Safek | MOTHER OF THE father of his wife | FATHER OF HIS WIFE | | 17) THE MOTHER OF THE The mother of the Safek | MOTHER OF THE mother of his wife | MOTHER OF HIS WIFE | | ========== FOOTNOTES: ========== (1) There is a general rule that any Ervah that is Asur mid'Oraisa in one generation is also Asur mid'Rabanan as a Sheniyah in subsequent generations and in previous generations. Any Ervah that is only Asur mid'Rabanan even in the closest generation (due to an Ervah mid'Oraisa to which it is somewhat similar) is *not* Asur in subsequent or preceding generations -- that is, it has a "Hefsek" (RASHI 21a DH v'Eshes Achi ha'Av. There are several exceptions to this rule -- see footnotes 2 and 3.) (2) In certain cases, the Rabanan prohibited a woman because she is often confused with another woman that they prohibited as a Sheniyah: 1. Even though his mother's mother is only Asur to him mid'Rabanan, the Chachamim nevertheless decreed that his father's mother is also Asur in order that one not mistakenly permit his mother's mother. This is not considered a Gezeirah l'Gezeirah, "because both are called 'grandmother'" and it is thus very likely that the two will be confused with each other. 2. Similarly, the Chachamim prohibited the wife of his mother's father (#4) because of the wife of his father's father, even though the latter is only Asur mid'Rabanan, "because both are called 'grandfather'" and are likely to become confused with each other. 3. Similarly, the wife of his mother's brother from the same mother (#9) is prohibited because of the wife of his mother's brother from the same father which itself is only Asur mid'Rabanan, "because both are called 'aunts'." 4. Similarly, the Chachamim prohibited the daughter-in-law of his daughter because of the daughter-in-law of his son, because both women's husbands are "grandsons" and therefore they are easy to confuse with each other. (3) Even though there is no generation in which this relationship is Asur mid'Oraisa, the Chachamim prohibited her for all generations because in the first generation it is very easy to confuse her with an Ervah d'Oraisa (see footnote #2). (RASHI) (4) This is the reasoning of Ze'iri, who adds that the wife of his mother's father has a Hefsek and is *not* Asur in other generations. (Rav argues and equates her with the mother of his father, who is Asur without a Hefsek, as above in footnote #3). (5) The Gemara poses as a question whether the Chachamim prohibited the other generations of this Sheniyah, and concludes that they did not. (6) TOSFOS (DH Lo Asru) adds that it is fitting to prohibit her for another reason -- she is included in the rule that "in any case of a female who is Asur because of Ervah, if that female were a male, his wife would be Asur mid'Rabanan as a Sheniyah." (See Chart #7) (7) Rav Mesharsheya poses the question of whether these women were prohibited as Sheniyos. The Gemara's conclusion is that they are permitted. (8) This Halachah is not explained in the Gemara. (In any case, the Gemara concludes that these women are permitted, as we wrote above in footnote #7). Apparently, according to the Havah Amina that they are prohibited, it would also be fitting to prohibit them without a Hefsek, since their first generation is Asur mid'Oraisa. (9) TOSFOS (DH Eshes) equates his mother's mother's sister to his father's father's sister. (10) The Gemara does not mention, in the list of Sheniyos of Rebbi Chiya, the status of the daughter of the *daughter* of his daughter, or the status of the daughter of the *daughter* of his wife's daughter.</span>
<span style="color:#008A00;">(11) The Gemara does not answer this question. The RAMBAM rules leniently, because "Safek d'Rabanan l'Kula."</span>
אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: בעו במערבא 'גזרו שניות בגרים <span style="color:#2828AC;">(שאם היה גר נשוי אֵם אמו - יוציא YH 0000-00-00T00:00:00 מדוע 'יוציא'? הרי כאשר נתגיירו נותקו קשרי הנישואין, ולאחר הגיור – אם חפצים – חייבים להינשא מחדש, וכאן לא צריך להוציא אלא אסור להחזיר!?)</span> או לא גזרו שניות בגרים'?
אמר ליה: השתא: ומה ערוה גופה, אי לאו שלא יאמרו 'באין מקדושה חמורה <span style="color:#2828AC;">(שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות)</span> לקדושה קלה' לא גזרו בהו רבנן <span style="color:#2828AC;">(דכקטן שנולד דמי, ואין לו קורבה)</span>, שניות מיבעיא?
אמר רב נחמן: גרים - הואיל ואתו לידן - נימא בהו מלתא:
אחין מן האם לא יעידו <span style="color:#2828AC;">(לכתחלה, דקורבת אם בגרים - קורבה היא, דהא ודאי אמו היא)</span> ואם העידו עדותן עדות <span style="color:#2828AC;">(דכקטן שנולד דמי)</span>; אחין מן האב מעידין לכתחלה <span style="color:#2828AC;">(דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם</span> <span style="font-size:80%;">(יחזקאל כג,כ)</span><span style="color:#2828AC;">, הלכך קורבת אב אינה קורבה)</span>.
אמימר אמר: אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה, ומאי שנא <span style="color:#2828AC;">(עדות)</span> מעריות <span style="color:#2828AC;">(דאמר לקמן בפרק 'נושאין'</span> <span style="font-size:80%;">(צח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא)</span>? ערוה לכל מסורה <span style="color:#2828AC;">(הכל נושאין נשים, הלכך אי שרית לקיומה - אתי נמי למישרי ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי)</span>, עדות לבית דין מסורה <span style="color:#2828AC;">(ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים - לא אתיא לאכשורי אחין ישראל)</span>, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי <span style="color:#2828AC;">(דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי)</span>.
משנה:
מי שיש לו אח מכל מקום <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש)</span> - זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו הוא לכל דבר <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא)</span> חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית <span style="color:#2828AC;">(ולדה כמוה, ובתרה אזיל, כדיליף בגמרא)</span>.
מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו <span style="color:#2828AC;">(אם הכה או קלל את אביו - חייב מיתה)</span>, ובנו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית.
גמרא:
'מכל מקום' לאתויי מאי?
אמר רב יהודה: לאתויי ממזר.
פשיטא! אחיו הוא!
מהו דתימא לילף 'אחוה-אחוה' מבני יעקב: מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
כיון דלענין יבום מיפטר נפטר <span style="color:#2828AC;">(את אשת אביו מיבום פוטר, כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו - פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה, כדיליף לקמן: 'בן אין לו'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ה]</span> <span style="color:#2828AC;">- עיין עליו')</span>
<h3>דף כב:</h3>
מיזקק נמי זקיק <span style="color:#2828AC;">(לאשת אחיו ליבום, שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה - זקוקה לחליצה)</span>.
ואחיו הוא לכל דבר:
למאי הלכתא?
ליורשו וליטמא לו <span style="color:#2828AC;">(אם כהן הוא ולו אח ממזר - מיטמא לו)</span>.
פשיטא! אחיו הוא!
סלקא דעתא אמינא 'הואיל וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ב)</span> כי אם לשארו הקרוב אליו <span style="color:#2828AC;">[לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו]</span>, ואמר מר: שארו זו אשתו, וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ד)</span> לא יטמא בעל בעמיו להחלו: יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשתא א הלכה טו]</span> - הכא נמי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">## דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר כז,יא)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה; והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">וכן אין הפסול נכנס לירושה ואינו נטמא לו</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - קא משמע לן.
ואימא הכא נמי?
התם - לאפוקי קיימא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיא – אשתו הפסולה לו - עומדת להיות מגורשת</span><span style="color:#2828AC;">] (הלכך לאו אשתו היא)</span>, הכא אחיו הוא!
חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הגויה <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש בשמעתין מ'כי יסיר את בנך מאחרי'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ד,ז]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>:
מאי טעמא?
אמר קרא <span style="color:#2828AC;">(בשפחה כתיב) [</span><span style="font-size:80%;">שמות כא,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות]</span> האשה וילדיה תהיה לאדוניה <span style="color:#2828AC;">[והוא יצא בגפו]</span>.
מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר וכו':
'מכל מקום' לאתויי מאי?
אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר.
מאי טעמא?
דאמר קרא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּבֵן אֵין לוֹ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ]</span> <span style="color:#2828AC;">(מצי למכתב 'ובן אן לו', כדאמרינן בקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(ד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'אן כסף' וכמו 'מאן יבמי'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">מאן בלעם</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר כב,יד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - עיין עליו <span style="color:#2828AC;">(ולהכי כתב 'אין' למידרש 'עיין עליו', דאם יש לו בן בעולם - פוטר)</span>.
וחייב על מכתו:
אמאי? קרי כאן <span style="color:#2828AC;">[שמות כב,כז: אלהים לא תקלל]</span> ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך <span style="color:#2828AC;">(והאי - אביו - לאו עושה מעשה עמך הוא, שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר)</span>?
כדאמר רב פנחס <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'חומר בקדש'</span> <span style="font-size:80%;">[חגיגה פ"ג, דף כו,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> משמיה דרב פפא: 'בעושה תשובה' - הכא נמי כשעשה תשובה.
והאי - בר תשובה הוא? והתנן <span style="font-size:80%;">[חגיגה פ"א מ"ז]</span>: 'שמעון בן מנסיא אומר: איזהו <span style="font-size:80%;">(קהלת א,טו)</span> מעוות לא יוכל לתקון <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וחסרון לא יוכל להמנות</span><span style="color:#2828AC;">]</span>? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר'?
השתא מיהא <span style="color:#2828AC;">(הואיל ושב)</span> 'עושה מעשה עמך' הוא <span style="color:#2828AC;">(ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים - מיהו מתשובה ואילך בכלל 'עושה מעשה עמך' הוא)</span>.
תנו רבנן: הבא על אחותו והיא בת אשת אביו <span style="color:#2828AC;">(דעל ידי נשואין נולדה לאביו, ולא באנוסין)</span> - חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו; רבי יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד ולא מפני בת אשת אביו.
מאי טעמייהו דרבנן?
אמרי: מכדי כתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,ט)</span> ערות אחותך בת אביך או בת אמך <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">או מולדת חוץ לא תגלה ערותן</span><span style="color:#2828AC;">] (ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע)</span>, <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יא)</span> ערות בת אשת אביך מולדת אביך <span style="font-family: SBL Hebrew;">אחותך היא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא תגלה ערותה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>' – <span style="color:#2828AC;">(בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב)</span> למה לי <span style="color:#2828AC;">(הא נמי אחותו בת אביו היא)</span>? - שמע מינה לחייבו <span style="color:#2828AC;">(משום שני לאוין הללו, ואם שוגג - חייב שתי חטאות)</span> משום אחותו <span style="color:#2828AC;">(מן האונסין: 'בת אביו ובת אמו' - כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה, דמההוא קרא דאונסין לא שמעינן אלא בת אביו שלא בת אמו דכתיב 'בת אביך או בת אמך')</span> ומשום בת אשת אביו <span style="color:#2828AC;">(והא דכתיב נמי 'בת אשת אביך', דמשמע בין אמו בין שאין אמו - באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן, להכי כתיב 'אחותו': לרבות בת אביו ובת אמו)</span>.
ורבי יוסי ברבי יהודה?
אמר קרא 'אחותך היא' - משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו.
ורבנן - האי 'אחותך היא', מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין <span style="color:#2828AC;">(מקל וחומר: אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר - על בת אביו ואמו לא כל שכן; שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, והוי לאו גמור, ומהכא לא ילפינן למימר, מדאיצטריך 'אחותך' - אלמא אין מזהירין מן הדין, דאיכא לשנויי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא; להכי כתב 'היא', כלומר: הכא הוא דאייתר קרא, אבל אזהרת דין קל וחומר - לאו אזהרה היא)</span>.
ורבי יוסי ברבי יהודה?
אם כן לכתוב רחמנא 'אחותך'; 'היא' למה לי? - משום אחותך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו.
ורבנן?
אף על גב דכתיב 'אחותך' איצטריך למכתב 'היא', שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין; וכי תימא "'אחותך' דכתב רחמנא למה לי?": מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא?! - כתב רחמנא 'היא'.
ורבי יוסי ברבי יהודה?
אם כן ליכתביה רחמנא 'לאחותך היא' באידך קרא <span style="color:#2828AC;">(גבי אחותך בת אביך, דלא הוזכר שם אישות, דנפקי אונסין מיניה, דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו, מדכתיבא הכא; שמע מינה למימרא דאף על גב דהיא בת אשת אביו - לא מחייב אלא משום אחותו)</span>.
ורבי יוסי ברבי יהודה - האי 'בת אשת אביך' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה 'מי שיש לו אישות לאביך בה - פרט לאחותו משפחה וגויה, שאין אישות לאביך בה <span style="color:#2828AC;">(בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין; במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפרק 'האומר לחברו', בסופו</span> <span style="font-size:80%;">(סח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: שפחה - עם הדומה לחמור, ועובדת כוכבים כדכתיב 'ואחר כן תבא עליה ובעלתה'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כא,יג)</span><span style="color:#2828AC;">, ומעיקרא לא)</span>.
ואימא 'פרט לאחותו מאנוסה' <span style="color:#2828AC;">(שלא היה אישות לאביך בה)</span>?
ההיא - לא מצית אמרת, מדרבא, דרבא רמי: כתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,י)</span> ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ערותן כי ערותך הנה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>- הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי! וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יז)</span> ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - הא כיצד? כאן באונסין <span style="color:#2828AC;">(ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה, הא בת בנה מאיש אחר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">גלה, דלאו אשתך היא; ומיהו בנו מן האונסין - בנו הוא, וכן בתו; הלכך גבי אחוה - נמי אחוה הוא)</span> כאן בנשואין.
<h3>דף כג.</h3>
ואימא 'פרט לחייבי לאוין' <span style="color:#2828AC;">(אם נשא אביו ממזרת והוליד בת</span> <span style="font-size:80%;">[אימא]</span> <span style="color:#2828AC;">לאו אחותו היא, ואימא דלא תפסי בהו קדושין)</span>?
אמר רב פפא: חייבי לאוין - תפשי בהו קדושין, דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כא,טו)</span> כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה <span style="color:#2828AC;">[וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה]</span>- וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום <span style="color:#2828AC;">(צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך? פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה)</span>? אלא 'אהובה' = אהובה בנישואיה, 'שנואה' = שנואה בנישואיה <span style="color:#2828AC;">(בעבירה)</span>, ואמר רחמנא 'כי תהיין' <span style="color:#2828AC;">(דאית בהו הויה)</span>.
ואימא 'פרט לחייבי כריתות' <span style="color:#2828AC;">(דהאי 'בת אשת אביו' - פרט לאחותו מחייבי כריתות, דאין אישות בה לאביך, דהא לא תפסי בהו קדושין, דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה 'לא תקח'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,יח]</span> <span style="color:#2828AC;">- אין לך בה לקוחין.</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק 'האומר לחברו' בקדושין (דף סז,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
אמר רבא: אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,ט)</span> ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תגלה ערותן</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: בין שאומרים לו לאביך 'קיים' בין שאומרים לו לאביך 'הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא'.
אימא 'בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו אביך הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא' לרבות אחותו משפחה וגויה?
אמר קרא 'בת אשת אביך' - מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה וגויה.
ומה ראית?
מסתברא: חייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהן קדושין לעלמא. אדרבה שפחה וגויה הוה ליה לרבות, דאי מגיירה - לדידיה נמי תפסי בה קדושין לכי מגיירה!
גופא אחרינא היא.
ורבנן - למעוטי שפחה וגויה מנא להו?
נפקא להו מ'<span style="color:#2828AC;">[אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות]</span> האשה וילדיה תהיה לאדוניה <span style="color:#2828AC;">[והוא יצא בגפו]</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כא,ד)</span>'. <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ילדיו הם לאדון ולא לו – ולפיכך אינם נחשבים אחים לצורך יבום.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
ורבי יוסי ברבי יהודה?
חד בשפחה וחד בגויה, וצריכי: דאי אשמעינן שפחה - משום דאין לה חייס <span style="color:#2828AC;">(אין לה יחס, דכתיב עם החמור</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כב,ה)</span><span style="color:#2828AC;">, ועובדת כוכבים מתייחסת על שם אביה, דכתיב בלאדן בן בלאדן</span> <span style="font-size:80%;">(מלכים ב כ,יב)</span> <span style="color:#2828AC;">הדרימן בן טברימון</span> <span style="font-size:80%;">(מלכים א טו,יח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אבל גויה, דאית לה חייס - אימא לא! ואי אשמעינן גויה - משום דלא שייכא במצות, אבל שפחה, דשייכא במצות <span style="color:#2828AC;">(כל מצוה שהאשה חייבת בה - עבד חייב בה, דגמר לה לה מאשה</span> <span style="font-size:80%;">(חגיגה דף ד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אימא לא! – צריכא.
ורבנן?
אשכחן שפחה, גויה מנא להו?
וכי תימא נילף משפחה - הנהו מצרך צריכי!
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר קרא <span style="font-size:80%;">(דברים ז,ד)</span> כי יסיר את בנך מאחרי <span style="color:#2828AC;">[ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר]</span> - בנך מישראלית קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן הגויה קרוי 'בנך' אלא 'בנה' <span style="color:#2828AC;">(מדלא כתיב 'כי תסיר' - שמע מינה הכי קאמר: בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל א'בתו לא תקח לבנך' לא קמהדר ולא קרינן ביה 'כי תסיר בת העובד כוכבים את בנך שתלד מאחרי', אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך')</span>.
אמר רבינא: שמע מינה <span style="color:#2828AC;">(מדכתיב 'כי יסיר את בנך'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ד,ז]</span><span style="color:#2828AC;">, ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים)</span> בן בתך הבא מן הגוי קרוי 'בנך'!
לימא קסבר רבינא 'גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר <span style="color:#2828AC;">(ולקמן פליגי בה ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(מה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">(ול"נ דהולד ממזר גרסינן, דלא הוי כגר שנתגייר אלא צד ישראלית יש בו ושייך ביה ממזרות))</span>!? נהי דממזר לא הוי - כשר נמי לא הוי, 'ישראל פסול' מיקרי!
האי - בשבעה אומות כתיב <span style="color:#2828AC;">(ושאר עובדות כוכבים - מנלן דולדה כמוה)</span>?
'כי יסיר' - לרבות כל המסירים.
הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'המקבל' בבבא מציעא</span> <span style="font-size:80%;">(קטו,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אלמנה עניה אין ממשכנין אותה, אבל עשירה ממשכנין - שאין אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה שם רע בשכנותיה; אלמא דריש טעמא ד'לא תחבול בגד אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כד,יז]</span> <span style="color:#2828AC;">משום שם רע, ומוציא עשירה מן הכלל; והכא נמי: לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון משום 'כי יסיר את בנך' ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא, ואייתר קרא 'כי יסיר' לרבות שאר מסירין)</span>, אלא לרבנן מנא להו <span style="color:#2828AC;">(איצטריך קרא לפרושי טעמא בשבע אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן, כדקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(חולין יג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'עובדי כוכבים שבחו"ל לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן', ולא אייתר ליה רבויא, ושאר אומות מנלן? ודכוותיה אמרינן בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(כא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים יז,יז]</span><span style="color:#2828AC;">: דלרבי שמעון הוי 'לא יסור' לרבויא, דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא; ולרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא - הכא קרא פירש טעמא)</span>?
מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה? - רבי שמעון היא.
<h3>דף כג:</h3>
משנה:
מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע אי זה מהן קידש <span style="color:#2828AC;">(אסור בשתיהן, דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה)</span> - נותן גט לזו וגט לזו.
מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן <span style="color:#2828AC;">(דלא ידע איזו היא יבמתו, ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא, דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה, ויבומי ברישא נמי לא: דדלמא לא זו היא יבמתו, וקפגע באחות זקוקתו, דהויא כאשתו)</span>.
היו לו שנים: אחד חולץ <span style="color:#2828AC;">(תחלה לאחת)</span> ואחד מייבם <span style="color:#2828AC;">(והשני - אם רצה לייבם לשניה מייבם: דאם זו יבמתו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שפיר, ואם אחותה היא - לא קפגע באחות זקוקתו, דחליצה אפקעה לזיקה)</span>;
קדמו וכנסו <span style="color:#2828AC;">(קודם שנמלכו בבית דין)</span> אין מוציאין מידם <span style="color:#2828AC;">(דכל חד וחד אמר: אנא שפיר נסיבי; ואי נמי הוה איפכא, שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו - ההיא שעתא ודאי הויא אסירא, ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע)</span>.
שנים שקדשו שתי אחיות <span style="color:#2828AC;">(והם נכרים)</span>, זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין.
מתו, לזה אח ולזה אח - זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן <span style="color:#2828AC;">(דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע)</span>.
לזה אחד ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן <span style="color:#2828AC;">(כדפרישית לעיל: שאי אפשר לו לייבם, לא קודם חליצה - משום אחות זקוקתו, ולא לאחר חליצה - משום אחות חלוצה; לפיכך, הואיל ואסור לייבם - יחלוץ תחלה לשניהם כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק)</span>, והשנים: אחד חולץ <span style="color:#2828AC;">(לאפקועי זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו, ותשתרי אחותה לשני ממה נפשך: אם יבמתו היא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שפיר; ואם אחותה היא - הא קפקעה זיקת היבמה מיניה בחליצת אחיו)</span> ואחד מייבם.
קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם.
לזה שנים ולזה שנים: אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה <span style="color:#2828AC;">(ממה נפשך: אם זו יבמתו - שפיר נסיב, שהרי אחיו לא חלץ לזו, אלא לאחותה, שלא היתה יבמתו ואינה כלום; ואי לאו יבמתו שפיר נסיב נכרית, דאי משום אחות זקוקתו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ליכא, שהרי חלץ אחיו לאחותה שהיא יבמתו, ופקע זיקה; ואי משום 'יבמה לשוק' הרי חלצה זו מן היחיד, שהוא אח בעלה)</span>.
קדמו שנים <span style="color:#2828AC;">(אחין של אחד)</span> וחלצו <span style="color:#2828AC;">(לשתיהן משום דלא ידעי אי זו היא יבמתו)</span> - לא ייבמו השנים <span style="color:#2828AC;">(אחים האחרים זה את זו וזה את זו, דקמא דנסיב - איכא למימר: זו היא אחות זקוקתו)</span>, אלא אחד חולץ <span style="color:#2828AC;">(תחלה לאחת)</span> ואחד מייבם <span style="color:#2828AC;">(לשניה ממ"נ: אם יבמתו היא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שפיר! ואי לאו יבמתו היא - באחות זקוקתו לא פגע, שהרי חלץ אחיו ליבמתו; ויבמה לשוק נמי ליכא, שהרי היא חלוצה מאחי בעלה)</span>.
קדמו <span style="color:#2828AC;">(אלו שנים האחרונים)</span> וכנסו <span style="color:#2828AC;">(אחר חליצת השנים הראשונים, ולא באו לימלך לב"ד)</span> - אין מוציאין מידם <span style="color:#2828AC;">(כדפרישית: שאין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנשואין הראשונים, דאיכא למימר: קמא דנסיב יבמתו היא, ושפיר נסיב; ובתרא נמי שפיר נסיב</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">נכרית; ואי נמי הוה איפכא: דקמא פגע באחות זקוקתו - כיון שבא שני ויבמה - פקע זיקתה מאחיו, והותרה לו אשתו, ואיסורא דעבד עבד)</span>.
גמרא:
שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה <span style="color:#2828AC;">(שאין סופן לבא לידי ביאה; דקס"ד דמתניתין בשלא הוכרו בשעת קדושין לא הוה ידע הי מינייהו, כגון דאמר 'הרי אחת מכם מקודשת לי', ועשו שתיהן שליח לקבל קדושין, וקדושין אלו אין סופן לביאה דכל חדא קיימא עליה בספק אחות אשה)</span> הוו קדושין <span style="color:#2828AC;">(ומדקתני 'נותן גט לזו וגט לזו' - מכלל דחדא מיהא מקודשת, ומשום ספיקא דלא ידע הי מינייהו - בעי למיתב גט לתרווייהו, אלמא קדושין הן; ופלוגתא דאביי ורבא היא בקדושין)</span>.
הכא במאי עסקינן? כשהוכרו <span style="color:#2828AC;">(בשעת קדושין ויודע היה את מי מקדש הלכך מסורים לביאה נינהו וחלו קדושין)</span> ולבסוף נתערבו; דיקא נמי דקתני 'ואינו יודע' ולא קתני 'ואינו ידוע' <span style="color:#2828AC;">('ואינו יודע' משמע: השתא אין יודע; 'אין ידוע' משמע: לא נודע הדבר מעולם)</span> - ש"מ.
מאי קמ"ל <span style="color:#2828AC;">(ומאי קמ"ל מתניתין? פשיטא דתרווייהו בעי גיטא, דלא ידע הי מינייהו)</span>?
סיפא איצטריכא ליה: מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן. היו לו שנים: אחד חולץ ואחד מייבם <span style="color:#2828AC;">(איצטריכא ליה דקתני 'אחד חולץ ואחד מייבם' - וקא שמעינן)</span>: דוקא מיחלץ <span style="color:#2828AC;">(חד)</span> והדר יבומי <span style="color:#2828AC;">(אידך, ממה נפשך כדפרישית לעיל)</span>, אבל יבומי <span style="color:#2828AC;">(חד)</span> ברישא <span style="color:#2828AC;">(והדר מיחלץ שני לאידך)</span> - לא, <span style="color:#2828AC;">(דלמא) (דקמא דייבם)</span> דקא פגע באחות זקוקתו.
שנים שקדשו שתי אחיות <span style="color:#2828AC;">[זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין]</span>:
שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין!?
הכא נמי 'כשהוכרו ולבסוף נתערבו'; דיקא נמי דקתני 'ואין יודע' ולא קתני 'ואין יָדוע',
שמע מינה.
ומאי קא משמע לן?
סיפא איצטריכא ליה: 'מתו,... לזה אחד ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מייבם'.
פשיטא! היינו רישא <span style="color:#2828AC;">(דהא אשמעינן ברישא 'היו לו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם')</span>!
מהו דתימא ליגזור <span style="color:#2828AC;">(הכא לא לייבם)</span> תרי אטו חד <span style="color:#2828AC;">(כיון דחד מינייהו יש לו אח יחידי - לגזור תרי אחי דלא לייבם חד מינייהו, אטו ההוא אח שאין לו אח שני, ואתי למפגע באחות זקוקה)</span> - קא משמע לן.
ודוקא מיחלץ <span style="color:#2828AC;">(האח היחידי לשתיהן)</span> והדר יבומי <span style="color:#2828AC;">(חד מהשנים אחר חליצת אחיו לשניה)</span>, אבל יבומי ברישא <span style="color:#2828AC;">(קודם חליצת היחיד לשתיהן, ואפילו חלץ אחיו של מייבם לאחותה, דליכא השתא איסור אחות זקוקה)</span> – לא <span style="color:#2828AC;">[מייבם]</span>, <span style="color:#2828AC;">(משום שמא זו היא ארוסת הנכרי)</span> דקא פגע ביבמה לשוק <span style="color:#2828AC;">(בלא חליצה, דהיחידי הוא הנכרי, ולו היבמה זקוקה. והא מילתא לא אשמעינן ברישא)</span>:
לזה שנים ולזה שנים <span style="color:#2828AC;">[אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה; קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם]</span>:
הא תו למה לי? היינו הך <span style="color:#2828AC;">(דהא אשמעינן ברישא: השנים, אחד חולץ ואחד מייבם, והכא נמי הכי הוא, דהני תרי - חד חליץ וחד מייבם, והני תרי - חד חליץ וחד מייבם)</span>!
מהו דתימא ליגזור דלמא מייבם <span style="color:#2828AC;">(אתי ליבומי אחד משנים אלו ואחד משנים אלו)</span> בלא חליצה <span style="color:#2828AC;">(וקפגע כל חד בספק יבמה לשוק ובאחות זקוקה)</span> - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(דלא גזרינן; והא - מרישא לא שמעינן, דהתם לזה אחד ולזה שנים, דסוף סוף לא מייבם אלא חדא; וכיון דעוסקין בחליצה דחדא - מדכרי נמי ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד לשתיהן, אבל הכא - כיון דלבסוף תרוייהו מייבמין: הך להאי ביתא והך להאי ביתא - אתי למימר מה לנו ולחליצה)</span>.
מאי שנא מהא דתנן <span style="color:#2828AC;">(פ"ג מ"א)</span>: 'ארבעה אחין: שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' <span style="color:#2828AC;">(וקתני סיפא 'אם קדמו וכנסו יוציאו' והכא קתני 'אין מוציאין מידן')</span>? <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן: ליחלוץ חד מנייהו, ודחי לזיקה דידה מאחיו, והאי מייבם חדא כי מתני' דקתני 'מתייבמות שתיהן כל אחת לאחר חליצת אחותה' כדקאמר 'אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה', לימא כולן חולצות כי התם, אמאי מהדרינן לייבם?)</span>
הכי [<span style="color:#008A00;">כך אתה שואל</span>]? השתא [<span style="color:#008A00;">עכשיו שים לב</span>]:
<h3>דף כד.</h3>
התם <span style="color:#2828AC;">(התם זקוקות שתיהן להן)</span> - אי למאן דאמר 'יש זיקה' <span style="color:#2828AC;">(בפרק ד' אחין טעמא דאין מתייבמת אפילו אחת מהן משום דיש זיקה דמרישא מיתסרא משום דקפגע באחות זקוקה וכי חליץ (מייבם) חד לחדא ופקע זיקה לא משתריא אחותה לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה אפילו לאחר נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם)</span> - יש זיקה, ואי למאן דאמר <span style="color:#2828AC;">(טעמא משום)</span> 'אסור לבטל מצות יבמין' - אסור לבטל מצות יבמין <span style="color:#2828AC;">(ואי מייבם האי חדא - דלמא מיית אידך קודם שייבם, ותצא אחותה משום אחות אשה, ונמצא מצות יבמין בטלה על ידינו מיבום ומחליצה - הרי נאסרה משום כך, וכיון שנאסרה שעה אחת - אי נמי חלץ חד לחדא, ואזלא האי - השניה - עומדת היא באיסור אשת אח שלא נראית ליבום מתחלה)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> הכא: כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא ליה <span style="color:#2828AC;">(הכא זו שנאסרה משום אחות זקוקה - לאו יבמה היתה, וכי פקע איסור אחות זקוקה בחליצת אחותה - הרי זו מותרת ועומדת, דלאו אשת אח הואי; הלכך מספיקא לא מפקינן לה, דאימר כל חד וחד דידיה איתרמיא ליה)</span>.
קדמו וכנסו אין מוציאין <span style="color:#2828AC;">[מידם]</span>:
תני שילא: ואפילו שניהם כהנים <span style="color:#2828AC;">(וחד מנייהו ודאי חלוצה נסיב, דהא ארוסת הנכרי חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני 'קדמו שנים וחלצו')</span>.
מאי טעמא?
חלוצה <span style="color:#2828AC;">(דאסורה לכהן)</span> דרבנן היא <span style="color:#2828AC;">(והכא, דלכל חד אינה אלא ספק: דשמא זה ייבם את יבמתו גמורה)</span>, וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן <span style="color:#2828AC;">(לאפוקה מספק)</span>.
וחלוצה דרבנן היא? והתניא '<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="color:#2828AC;">אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה]</span> גרושה <span style="color:#2828AC;">[מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> - אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? - תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה</span>''!?
מדרבנן הוא, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
משנה:
מצוה בגדול לייבם; ואם קדם הקטן – זכה.
גמרא:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[דומה לספרי דברים פסקא רפט]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה.</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיה הבכור אשר תלד - יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל]</span>
'<span style="color:#2828AC;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיה הבכור</span>' - מיכן שמצוה בגדול לייבם <span style="color:#2828AC;">(המייבם יהיה הבכור)</span>
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר תלד</span>' - <span style="color:#2828AC;">(ואותה יבמה תהא ראויה לילד)</span> פרט לאילונית שאין יולדת;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום</span> <span style="color:#2828AC;">(היבם)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על שם אחיו</span>' – לנחלה <span style="color:#2828AC;">(לנחול נחלתו, ולא יחלקו אחיו עמו)</span>.
אתה אומר לנחלה <span style="color:#2828AC;">(והאי 'יקום' - ביבם משתעי)</span> או אינו אלא <span style="color:#2828AC;">(בבן שיולד לו משתעי)</span> לשם: <span style="color:#2828AC;">[שאם היה שם המת]</span> 'יוסף' - קורין אותו 'יוסף'; 'יוחנן' - קורין אותו 'יוחנן'?
נאמר כאן 'יקום על שם אחיו' ונאמר להלן <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית מח,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על שם אחיהם יקראו בנחלתם</span>; מה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שם</span>' האמור להלן נחלה - אף '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שם</span>' האמור כאן לנחלה.
'ולא ימחה שמו' - פרט לסריס ששמו מחוי.'
אמר רבא: אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו <span style="color:#2828AC;">(ואע"ג דדרשינן ליה לדרשא - מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי)</span> - הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי <span style="color:#2828AC;">(שאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת. והכי גמר לה מרביה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ופרכינן:)</span> ואי לאו גזרה שוה, הוה אמינא 'שם' - שם ממש <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>? למאן קמזהר רחמנא? ליבם <span style="color:#2828AC;">(קאמר רחמנא)</span>? '<span style="color:#2828AC;">(בן הנולד לך)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום על שם אחיך</span>' מיבעי ליה!? אי לבי דינא <span style="color:#2828AC;">(מודע רחמנא מצות קריית שם הבן)</span> – 'יקום על שם אחי אביו' מיבעי ליה! <span style="color:#2828AC;">(אלא ודאי ביבם גופיה משתעי קרא, ולבית דין קאמר רחמנא שיקום היבם על שם אחיו המת לנחלה!)</span>
ודלמא הכי קאמר להו רחמנא, לבית דין: אמרו ליה ליבם '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום על שם אחיו</span>' <span style="color:#2828AC;">(שיקום בנו על שם אחיו; דכל מצות יבום קא מודע קרא לבית דין, וקאמר להו להזהיר יבמה לבא עליה והבן אשר תלד לו יקימנו על שם אחיו)</span>?
אלא אתאי גזרה שוה, אפיקתיה לגמרי.
השתא, דאמרת קרא בגדול כתיב - אימא בכור <span style="color:#2828AC;">(דוקא קאמר קרא)</span> לייבם, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> פשוט לא לייבם <span style="color:#2828AC;">(לגמרי, בין איכא בכור בין ליכא בכור)</span>?
אם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו, דמיעט רחמנא, למה לי <span style="color:#2828AC;">(דפשוט לאו בר יבום הוא - למה לי דמיעט רחמנא אשת אחיו שלא היה בעולמו תיפוק לי משום דלאו בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו)</span>?
פריך רב אחא: ואימא <span style="color:#2828AC;">(האי דמיעט אשת אחיו שלא היה בעולמו)</span> למעוטי בוכרא דאמא <span style="color:#2828AC;">(כגון שהיה זה שנולד [</span><span style="color:#008A00;">שלא היה בעולמו של האח שמת</span><span style="color:#2828AC;">] בכור לאמו ואחיו מאביו ולהכי אצטריך למעוטי)</span>?
ההוא - לא מצית אמרת, דיבום בנחלה תלה רחמנא, ונחלה מן האב ולא מן האם <span style="color:#2828AC;">(וממילא בכור הנוטל פי שנים - הוא דמייבם, אבל בכור לאם לא; ומדמעטיה - שמע מיניה: בכור דקרא לאו דוקא, אלא גדול האחים)</span>.
ואימא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: דלמא לעולם בכור דוקא, והכי קאמר רחמנא:)</span> כי איכא בכור <span style="color:#2828AC;">(קמך)</span> - תתקיים מצות יבום <span style="color:#2828AC;">(או בבכור או בפשוט; דנפקא לן מדאימעיט אשת אחיו שלא היה בעולמו)</span>, כי ליכא בכור לא תתקיים מצות יבום <span style="color:#2828AC;">(ופטורה לגמרי מן הפשוט)</span>?
אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ומת אחד מהם</span>' <span style="color:#2828AC;">(משמע שלא היו שם אלא שנים ומת אחד מהן)</span> - מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם קטן <span style="color:#2828AC;">(כלומר מי לא משתמע נמי מקרא דמת בכור וקאמר רחמנא לייבם פשוט)</span>?
ואימא <span style="color:#2828AC;">(על כרחך קרא דחיק, ומתוקם כגון)</span> דמית קטן ואמר רחמנא לייבם בכור <span style="color:#2828AC;">(דהא כתיב 'והיה הבכור')</span>?
הא מיעט רחמנא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' <span style="color:#2828AC;">(דהכא גבי תרי אחים כתיב מיעוט אשת אחיו שלא היה בעולמו, אלמא דמית גדול משמע, ותו ליכא בכור קמן)</span>.
ואימא כי ליכא בכור - קדם קטן זכה <span style="color:#2828AC;">(דהא לא רבי דלייבם פשוט אלא מ'ומת אחד מהם', ומיעוט דאשת אחיו שלא היה בעולמו - דמשמע דמת בכור - ואמר רחמנא לייבם פשוט)</span>, ואי איכא בכור - קדם קטן לא זכה <span style="color:#2828AC;">(אבל איכא בכור לא לייבם פשוט)</span>?
אמר קרא <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו</span>: הוקשה ישיבת אחים זה לזה <span style="color:#2828AC;">(שוין לייבם)</span>.
ואימא כי איכא בכור - ליהדר אגדול <span style="color:#2828AC;">(אי לא בעו שאר אחיו נחזור עליו לכופו, דמצוה עליה רמיא, ולא על האחרים, אבל כי ליכא בכור לא רמיא מצוה אגדול טפי משאר אחיו)</span>, כי ליכא בכור אין חוזרין אצל גדול?
אלמה תני אביי קשישא: 'מצוה בגדול לייבם; לא רצה - הולכים אצל אחיו הקטן <span style="color:#2828AC;">(משמע קטן הימנו וגדול משאר אחיו)</span>; לא רצה - חוזרין אצל גדול' <span style="color:#2828AC;">(אלמא מהדרינן אגדול, דגדול קודם)</span> <a href="#footnote-17" id="noteref-17">[17]</a>? – כבכור: מה בכור - בכורתו גרמה לו, אף גדול - גדולתו גרמה לו.
ואימא כי מייבם בכור לישקול נחלה, כי מייבם פשוט לא לישקול נחלה <span style="color:#2828AC;">(דהא בכור כתיב)</span>?
אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום על שם אחיו</span>' והרי קם.
ואלא 'בכור' דקרייה רחמנא
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-17" id="footnote-17">[17]</a> [רש"י ד"ה הולכין אצל אחיו הקטן: משמע קטן הימנו וגדול משאר אחיו אלמא מהדרינן אגדול דגדול קודם. [וממשיך רש"י:] ומדקתני 'חוזרין אצל גדול' ליכא לאותובי דאיכא למימר 'מאי גדול – בכור', דאי לא מצי לשנויי הכי - אדמותיב מדתני אביי לותיב ממתניתין דקתני בפרק החולץ (לט,א) נמי: לא רצה [המשנה שם ,וכן תקן כאן החכמת שלמה: 'רצו'] חוזרין אצל גדול. דברי רש"י האחרונים מתיחסים לשאלה: מדוע הגמרא נזקקת לדברי אביי קשישא במקום להביא את דברי המשנה בפרק החולץ (לט,א): 'מצוה בגדול; לייבם לא רצה - מהלכין על כל האחין; לא רצו - חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם'. ודברי רש"י אלה לא הבנתי, ונ"ל שבמקום ' דאי לא מצי לשנויי הכי' היה צ"ל 'דאי מצי לשנויי הכי', ובכך רש"י רצה להסביר מדוע הביאו דברי אביי קשישא ולא את המשנה; ואעפ"כ לא הבנתי את האבחנה בדבריו מדוע אין לומר בדברי אביי קשישא 'מאי גדול – בכור', כאשר אפשר לומר זאת על דברי המשנה שם. ויש לומר בדומה לדברי הערוך לנר: בפני הגמרא היתה גירסא אחרת במשנה שבדך לט,א, ולכן הביאה את דברי אביי קשישא; ולרש"י היתה גם גירסא שונה מגירסתנו – אולי היתה לו הגירסה שהיתה לפני הגמרא! וגם הריב"א כתב בזה, ואין כאן מקוום להאריך עוד.]</p>
<h3>דף כד:</h3>
למאי הלכתא <span style="color:#2828AC;">(ליכתוב 'גדול')</span>?
לגריעותא: מה בכור אינו נוטל <span style="color:#2828AC;">(חלק בכורה)</span> בראוי <span style="color:#2828AC;">(בנחלה הראויה לבא להם אחר מיתת אביהן)</span> כבמוחזק <span style="color:#2828AC;">(אלא במה שמוחזק ביד אביהן ביום מותו דכתיב בכל אשר ימצא לו (דברים כא))</span> אף האי <span style="color:#2828AC;">(יבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת -)</span> אינו נוטל בראוי כבמוחזק.
משנה:
הנטען <span style="color:#2828AC;">(חשוד, כלומר: שטוענים עליו דברי לעז)</span> על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס <span style="color:#2828AC;">(לא ישאנה, משום לעז: שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון)</span>, ואם כנס אין מוציאין מידו.
הנטען על אשת איש והוציאוה <span style="color:#2828AC;">(בית דין)</span> מתחת ידו <span style="color:#2828AC;">(מתחת בעלה בשביל זה, שֶאסָרָהּ עליו, והלך זה ונשאה)</span>, אף על פי שכנס - יוציא <span style="color:#2828AC;">(דמדאורייתא אסורה נמי לבועל, דדרשינן 'ונטמאה' 'ונטמאה' (במדבר ה,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה</span><span style="color:#2828AC;">) - שני פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל</span> <span style="font-size:80%;">[במסכת סוטה כז,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
גמרא:
הא גיורת מיהא הויא <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה זה)</span>!? ורמינהי: 'אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה <span style="color:#2828AC;">(בעלי שררה היו)</span> - אינן גרים, דברי רבי נחמיה, שהיה רבי נחמיה אומר: 'אחד גירי אריות <span style="color:#2828AC;">(כגון כותים, דכתיב בספר מלכים</span> <span style="font-size:80%;">(ב', יז,כה)</span> <span style="color:#2828AC;">וישלח ה' בהם את האריות, ונתגיירו, כדכתיב התם בגלות שומרון)</span> ואחד גירי חלומות <span style="color:#2828AC;">(בעל חלומות אמר להם להתגייר)</span> ואחד גירי מרדכי ואסתר <span style="color:#2828AC;">(ורבים מעמי הארץ מתיהדים</span> <span style="font-size:80%;">(אסתר ח,יז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה'. – 'בזמן הזה'? סלקא דעתא <span style="color:#2828AC;">(כל הני מקמי הכי לאו גרים נינהו, כגון נבוזר אדן וכיוצא בו)</span>? אלא אימא 'כבזמן הזה' <span style="color:#2828AC;">(שלא יעשה מחמת שררה)</span>!?
הא - איתמר עלה: אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר 'כולם גרים הם'!
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דגיורת מעלייתא היא)</span> - לכתחלה נמי <span style="color:#2828AC;">(יכנוס, ואמאי תני 'לא יכנוס')</span>?
משום דרב אסי, דאמר רב אסי <span style="color:#2828AC;">(טעמא דמתניתין: משום דכתיב)</span> <span style="font-size:80%;">(משלי ד,כד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">הרחק ממך</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> <span style="color:#2828AC;">(דאתו לאחזוקי לקלא קמא)</span> וגו' <a href="#footnote-18" id="noteref-18" title=" בלי ה'וגו' גם מובנים דברי רב אסי, אך אולי 'וגו' מכוון להמשך עד לסוף הפרק: (ד,כה) עיניך לנכח יביטו, ועפעפיך יישרו נגדך; (ד,כו) פלס מעגל רגלך, וכל דרכיך יכנו; (ד,כ) אל תט ימין ושמאול, הסר רגלך מרע. ">[18]</a>
תנו רבנן: 'אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה.'
אמר רבי אליעזר: מאי קרא? - <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נד,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הן גור</span> <span style="color:#2828AC;">(הבא להתגייר)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יגור אפס מאותי</span> <span style="color:#2828AC;">(בעוד שאין אני עמכם</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">יתגייר, דהיינו בזמן הזה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מי גר אתך</span> <span style="color:#2828AC;">('אתך' = בעניותך, כאשר אמרת)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">עליך יפול</span> <span style="color:#2828AC;">(לעולם הבא; יפול</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ינוח, כמו על פני כל אחיו נפל</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כה,יח)</span><span style="color:#2828AC;">, יפול מצדך אלף</span> <span style="font-size:80%;">(תהלים צא,ז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, אבל אידך – לא.
הנטען על אשת איש <span style="color:#2828AC;">[והוציאוה מתחת ידו, אף על פי שכנס - יוציא]</span>:
אמר רב: ובעדים <span style="color:#2828AC;">(הא דתנן יוציא זה החשוד שכנסה - כגון שבאו עדים על קול הראשון: שראוה שזינתה עמו)</span>.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא <span style="color:#2828AC;">(בעדים)</span>, דתניא <span style="color:#2828AC;">(תיובתא)</span>: 'הנטען על אשת איש <span style="color:#2828AC;">(ראובן נטען על דינה אשת שמעון)</span>, והוציאוה על ידו <span style="color:#2828AC;">(וגירשה שמעון)</span>, ונתגרשה מתחת ידי אחר <span style="color:#2828AC;">(ונשאה נחשון וגירשה)</span>: אם כנס <span style="color:#2828AC;">(ראובן מעתה)</span> לא יוציא'; היכי דמי: אי דאיכא עדים <span style="color:#2828AC;">(בזנות קמא - הרי נאסרה עולמית עליו)</span> - כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי? אלא לאו, דליכא עדים - וטעמא דאתא אחר ואפסקיה לקלא, הא לאו הכי – מפקינן!
אמר לך רב: הוא הדין דאף על גב דלא אתא אחר ואפסקיה לקלא <span style="color:#2828AC;">(וכנסה ראובן מגירושי שמעון)</span> אי איכא עדים - מפקינן, אי ליכא עדים - לא מפקינן <span style="color:#2828AC;">(הואיל וליכא עדים)</span>, והכי קאמר <span style="color:#2828AC;">(והא דנקט 'מתחת ידי אחר' - היא גופה איצטריך לאשמועינן רבותא)</span>: דאף על גב דאתא אחר ואפסקיה לקלא - לכתחלה לא יכנוס <span style="color:#2828AC;">(כדקתני 'אם כנס' – אִין, לכתחלה לא)</span>.
מיתיבי: 'במה דברים אמורים <span style="color:#2828AC;">(דאם כנס הנטען יוציא)</span>? - כשאין לה בנים <span style="color:#2828AC;">(מן הראשון)</span>, אבל יש לה בנים <span style="color:#2828AC;">(מן הראשון)</span> - לא תצא <span style="color:#2828AC;">(דכי מפקי לה קא מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים)</span>; ואם באו עדי טומאה - אפילו יש לה כמה בנים - תצא <span style="color:#2828AC;">(אלמא אין לה בנים בלא עדים נמי מפקינן)</span>!?
רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים <span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי אמר רב 'ובעדים')</span>.
ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים, וטעמא דאיכא עדים מפקינן ואי ליכא עדים לא מפקינן - לוקמה בשאין לה בנים אף על גב דליכא עדים?
אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני 'הוציאוה'? ליתני 'הוציאהּ'! אלא כל 'הוציאוה' - בבית דין, ובית דין בעדים הוא דמפקי <span style="color:#2828AC;">(מבעל ראשון, דאין אשה נאסרת לבעלה משום קול; ואתא רב למימר דוקא מתניתין משום כך יוציא הנטען, הואיל ואיכא עדים, אבל בלא עדים, הואיל ויש לה בנים - לא)</span>.
ואי בעית אימא <span style="color:#2828AC;">(בלא בנים לא נפקא בלא עדים, ו)</span>הני מתנייתא <span style="color:#2828AC;">(דאמרי נפקא)</span> - רבי היא <span style="color:#2828AC;">(רבי אמרינהו, דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו)</span>, דתניא:
'רוכל <span style="color:#2828AC;">(מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן)</span> יוצא <span style="color:#2828AC;">(מן הבית)</span> ואשה חוגרת בסינר <span style="color:#2828AC;">(ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר; סינר הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות)</span>; אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר <span style="color:#2828AC;">(שלא התירתו מעליה אלא לזנות)</span> – תצא;
רוק למעלה מן הכילה <span style="color:#2828AC;">(א'רוכל יוצא' קאי, ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו; מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה? הלכך זינתה זו, ורקקה בשעת תשמיש)</span> - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא;
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-18" id="footnote-18">[18]</a> בלי ה'וגו' גם מובנים דברי רב אסי, אך אולי 'וגו' מכוון להמשך עד לסוף הפרק: (ד,כה) עיניך לנכח יביטו, ועפעפיך יישרו נגדך; (ד,כו) פלס מעגל רגלך, וכל דרכיך יכנו; (ד,כ) אל תט ימין ושמאול, הסר רגלך מרע.</p> 
<h3>דף כה.</h3>
מנעלים הפוכים <span style="color:#2828AC;">(פיהן למטה)</span> תחת המטה <span style="color:#2828AC;">(ודאי של נכרי הם, והפכו כדי שלא יכיר הרואה)</span> - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא'.
'מנעלים הפוכים'? - ליחזי דמאן נינהו?
אלא מקום מנעלים הפוכים <span style="color:#2828AC;">(ניכר מקום הפיכתן בעפר שתחת המטה - לשון מורי; לשון אחר 'מקום מנעלים' מצא הפוך: שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת שלו - ודאי נכרי בא לכאן, ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל; וראשון עיקר, דאם כן 'הפוך' [</span><span style="color:#008A00;">ולא 'הפוכים'</span><span style="color:#2828AC;">] מיבעי ליה)</span>
<span style="color:#2828AC;">(</span>תחת המטה - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר תצא<span style="color:#2828AC;">)</span>.
והלכתא כוותיה דרב <span style="color:#2828AC;">(דאמר אין מחזיקין קלא אלא בעדים)</span> והלכתא כוותיה דרבי.
קשיא הלכתא אהלכתא <span style="color:#008A00;">[רבי מחמיר לגרש, ורב מחייב רק בעדים]</span>?
לא קשיא: הא <span style="color:#008A00;">[הלכה כרבי]</span> בקלא דפסיק, הא <span style="color:#008A00;">[הלכה כרב]</span> בקלא דלא פסיק; קלא דלא פסיק וליכא עדים - כרבי, קלא דפסיק ואיכא עדים <span style="color:#2828AC;">(שיצא קול אחר לומר שקר הוא הלעז)</span> - כרב.
וקלא דלא פסיק - עד כמה?
אמר אביי: אמרה לי אם 'דומי דמתא <span style="color:#2828AC;">(חשודי העיד; לישנא אחרינא 'דומי' = דלא ידעי ודאי, אלא אמרי בדדמי - לשון מורי)</span> יומא ופלגא'; ולא אמרן אלא דלא פסק ביני וביני, אבל פסק ביני וביני - הא פסק! ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה - מחמת יראה הוא; ולא אמרן אלא דליכא אויבים, אבל איכא אויבים - אויבים הוא דאפקו ליה לקלא.
תנן התם <span style="font-size:80%;">(גיטין פ"ד מ"ז)</span>: 'המוציא את אשתו משום שם רע <span style="color:#2828AC;">(שיצא עליה)</span> - לא יחזיר <span style="color:#2828AC;">(כדפרישית טעמא [</span><span style="color:#008A00;">בפירושו ל"משום נדר"; נראה שהגירסה של רש"י כאן בגמרא היה הסדר הפוך: קודם "משום נדר" ואח"כ "משום שם רע", וכן סדר דבריו בדפוסים</span><span style="color:#2828AC;">]: שמא תנשא לאחר ויצא קול על הלעז הראשון ששקר היה ויתחרט המגרש ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא כו')</span>; משום נדר - לא יחזיר <span style="color:#2828AC;">(וטעמא מפרש התם ב'השולח גט': שאם אתה אומר יחזיר - שמא תלך זו אצל חכם לאחר שניסת, ויתיר לה נדרה, ויאמר המגרש: "אילו הייתי יודע שיש היתר לנדר שנדרה אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה שהיתה חביבה עלי ביותר" ונמצא זה מבטל גיטו למפרע ועוקרו, ובניה מן השני ממזרים! לפיכך אומרים לו מתחלה: 'הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר שנדרה לא יחזיר עולמית, ואם היא חביבה עליך - צא ובקש היתר לנדרה'! ואי מגרש לה מהשתא - ודאי שנואה היא עליו, ותו לא מצי עקר (לה) גיטה בדברי שקר)</span> <a href="#footnote-19" id="noteref-19" title=" לפי איזה תנא משנה זו? שהרי בנדרים ברור שיכול להפר נדרי אשתו ביום שומעו; או שמדובר שלא הפר ביום שומעו ואח">[19]</a>.
שלח ליה רבה בר הונא לרבה בר רב נחמן: ילמדנו רבינו: כנס <span style="color:#2828AC;">(אם החזירה [</span><span style="color:#008A00;">הבעל</span><span style="color:#2828AC;">])</span> - מהו שיוציא <span style="color:#2828AC;">(שנכופנו להוציא)</span>?
אמר ליה: תנינא: 'הנטען על אשת איש והוציאה מתחת ידו, אף על פי שכנס – יוציא <span style="color:#2828AC;">(והתם נמי מפקיעה מבעלה, דכיון דהוציאה משום שם רע - גילה דעתו שהקול אמת ונאסרה לו, כי היכי דאסרינן לה הכא: משום שהחזיק זה הקול כשכנסה)</span>!
אמר ליה: מי דמי? התם 'הוציאוה' <span style="color:#2828AC;">(בית דין, שבא עדי טומאה ואסורה לבועל מן התורה)</span> והכא 'הוציאה' <span style="color:#2828AC;">(והאי דלא יחזיר - דרבנן הוא)</span>!
ורבה בר רב נחמן – מתניתין <span style="color:#2828AC;">['</span><span style="color:#008A00;">הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו - אע"פ שכנס יוציא'</span><span style="color:#2828AC;">]</span> נמי 'הוציאה' תנן <span style="color:#2828AC;">(בלא עדים, הלכך לא אסורה לבועל אלא משום לזות שפתים מדרבנן, ואפ"ה קתני יוציא)</span>.
ואכתי מי דמי? הכא <span style="color:#008A00;">[בשאלת רבה בר הונא]</span> בעל <span style="color:#2828AC;">('החזירה' ואין דבר זה מגונה הוא)</span>, והתם <span style="color:#008A00;">[במשנתנו]</span> בועל <span style="color:#2828AC;">(כונס, ודבר מגונה הוא)</span>!?
אמר ליה: שפיר דמי אהדדי <span style="color:#2828AC;">(דהכא והכא מדרבנן הוא)</span>: הכא [<span style="color:#008A00;">במשנתנו</span>] אמור רבנן 'לא יכנוס ואם כנס יוציא', התם נמי [<span style="color:#008A00;">במקרה רבה בר הונא</span>] אמרי רבנן 'לא יחזיר ואם כנס יוציא'.
ולא היא: התם <span style="color:#2828AC;">(הוא כשכנס בועל)</span> <span style="color:#008A00;">[בנטען על אשת איש במשנתנו]</span> - אלומי אלמיה לקלא <span style="color:#2828AC;">(לקול הראשון שאמת היה הלעז)</span>, הכא <span style="color:#2828AC;">(כשהחזירה בעל - בטולי בטליה לקלא,)</span> אמרינן <span style="color:#2828AC;">(מדהחזירה)</span>: קם ביה בקלא וליתיה <span style="color:#2828AC;">(חזר ובדק בקול ראשון של שם רע ומצא שאינו)</span>.
משנה:
המביא גט ממדינת הים <span style="color:#2828AC;">(צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", וטעמא מפרש בגיטין</span> <span style="font-size:80%;">(ב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">לפי שאין בקיאים לשמה)</span>, ואמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - לא ישא את אשתו <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואדיבוריה סמכינן)</span>; "מת" "הרגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו <span style="color:#2828AC;">(הואיל ועל עדותו היא נשאת - איכא לזות שפתים שמא עיניו נתן בה והעיד שקר, אבל לאחר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תנשא, דאשה נשאת בעד אחד)</span>.
רבי יהודה אומר: "הרגתיו" - לא תנשא אשתו <span style="color:#2828AC;">    הרגתיו – במזיד או אפילו בשוגג גם לא תנשא אשתו?(אפילו לאחר על פיו, לפי שהוא משים עצמו רשע, והתורה אמרה 'אל תשת רשע עד' [</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס</span><span style="color:#2828AC;">])</span>, "הרגנוהו" - תנשא אשתו <span style="color:#2828AC;">(לאחֵר; ובגמרא בעי טעמא)</span>.
גמרא:
טעמא - דממדינת הים, דעליה קסמכינן, אבל <span style="color:#2828AC;">(המביא גט)</span> מארץ ישראל <span style="color:#2828AC;">(אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם")</span>, דלאו עליה קסמכינן - ישא את אשתו? והא "מת" <span style="color:#2828AC;">(דכי אמר 'מת בעל' - הא דשרו רבנן לאינסובי לאחר)</span>, דלאו עליה קסמכינן, דאמר מר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'האשה רבה' (לקמן צג,ב) היינו טעמא דעד אחד נאמן להשיא אשה)</span>: אשה דייקא ומינסבא <span style="color:#2828AC;">(משום דהיא גופה דייקא עד שיודעת שמת ודאי, ואחר כך נשאת)</span>, וקתני: 'לא ישא את אשתו'?
התם ליכא כתבא, הכא איכא כתבא, דתנן <span style="color:#2828AC;">(ב'המביא'</span> <span style="font-size:80%;">[גיטין פ"ב מ"א (וכן לקמן קיז,א)]</span> <span style="color:#2828AC;">תנן: 'אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, כגון חמותה ויבמתה וצרתה ובת בעלה - נאמנות להביא גיטה, ואף על פי שצריכות לומר "בפני נכתב ובפני נחתם";)</span> מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח <span style="color:#2828AC;">(ולאו עלה [</span><span style="color:#008A00;">על המביא את הגט</span><span style="color:#2828AC;">] סמכינן כל כך)</span>.
"מת", "הגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו:
הוא ניהו דלא ישא את אשתו, הא לאחר תנשא? והאמר רב יוסף: '"פלוני רבעני לאונסי" - הוא ואחר מצטרפין להרגו <span style="color:#2828AC;">(את הרובע)</span>; "...לרצוני" - רשע הוא והתורה אמרה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תשא שמע שוא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס</span> <span style="color:#008A00;">[ואם כן, כיצד מסתמכים על עדות אדם בענין אשה כשאומר שהשתתף בהריגת בעלה]</span>?
- וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן – והאמר רב מנשה:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-19" id="footnote-19">[19]</a> לפי איזה תנא משנה זו? שהרי בנדרים ברור שיכול להפר נדרי אשתו ביום שומעו; או שמדובר שלא הפר ביום שומעו ואח"כ התחרט?</p>
<h3>דף כה:</h3>
גזלן דדבריהם <span style="color:#2828AC;">(כמו מפריחי יונים ומשחק בקוביא, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(ראש השנה פ"א מ"ח; דף כב)</span> <span style="color:#2828AC;">כל העדות שאין האשה כשרה לה - אף הן אינם כשרים, ועלה אמר רב מנשה "זאת אומרת גזלן דדבריהם כו')</span> כשר לעדות אשה; גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה <span style="color:#008A00;">[אם כן לא הקילו בעדות אשה בגזלן דאורייתא, קו"ח לא יקלו ברוצח]</span>?
נימא רב מנשה דאמר כרבי יהודה <span style="color:#008A00;">[שאמר במשנתנו: 'הרגנוהו' - תנשא אשתו]</span>?
אמר לך רב מנשה: אנא דאמרי אפילו לרבנן, וטעמא דרבנן הכא כדרבא <span style="color:#2828AC;">(רבא פליג עליה דרב יוסף ואמר: אפילו אמר "פלוני רבעני לרצוני" - הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע: דכיון שזה מתכוין לעדות - נאמן הוא אצל חברו, ואין נאמן על עצמו)</span>, דאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו <span style="color:#2828AC;">(ממה שאמר "לרצוני", דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות - בין לטובה בין לרעה, הלכך אינו נעשה רשע בעדות עצמו)</span> ואין אדם משים עצמו רשע <span style="color:#2828AC;">(את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע; והא דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(ב"מ דף ג:)</span> <span style="color:#2828AC;">'הודאת פיו כמאה עדים דמי' – הני מילי לממונא, אבל לקנסא ולעונש מלקות וליפסל - לא)</span>.
לימא רב יוסף דאמר כרבי יהודה?
אמר לך רב יוסף: אנא דאמרי אפילו לרבנן, ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן <span style="color:#2828AC;">(הלכך אפילו רשע נאמן; ואנא לית לי דרב מנשיא דאמר הא דדברי תורה פסול)</span>, ורב מנשה דאמר כרבי יהודה <span style="color:#2828AC;">(והכי מיתוקם סוגיא: רב יוסף מוקים לרב מנשיא כרבי יהודה, ורב מנשיא מוקי לרב יוסף כרבי יהודה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[רבי יהודה אומר:]</span> "הרגתיו" <span style="color:#2828AC;">[לא תנשא אשתו]</span>, "הרגנוהו" - תנשא <span style="color:#2828AC;">[אשתו]</span>:
מאי שנא 'הרגתיו' ומאי שנא 'הרגנוהו'?
אמר רב יהודה: באומר "אני הייתי עם הורגיו" <span style="color:#2828AC;">(אבל לא נגעתי בו)</span>, והתניא <span style="font-size:80%;">(תוספתא יבמות פ"ד, ה"ד)</span>: 'אמרו לו לרבי יהודה: מעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג במגיזת קפוטקיא, ואמר להם: "לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן: אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד - ואמרי לה 'בכניסתו ללוד' - והשיאו את אשתו.' <span style="color:#008A00;">[והרי אמר רבי יהודה במשנה באומר 'הרגתיו' – לא תנשא אשתו]</span>?
אמר להם: משם ראיה? - באומר "אני הייתי עם הורגיו"' <span style="color:#008A00;">[בתוספתא הסיום הוא: שלא אמר אלא 'הרגנוהו'; ועד כאן בתוספתא]</span>.
והא 'לסטים' קתני?
שנתפס על ידי לסטיות <span style="color:#2828AC;">(לפי שהיה עמהן)</span>.
והא 'יצא ליהרג' קתני?
בי דינא דעובדי כוכבים, דלא דייקי וקטלי <span style="color:#008A00;">[אך האיש לא היה בעצמו ליסטים. למה לא ענה להם רבי יהודה שכל הסיבה שאין מאמינים לעדים מסויימים היא שאינם נאמנים, ואדם שיוצא להורג ומנדב עדות – ואין לו אפשרות להרויח מן העדות – נאמן, ובודאי להיות עד אחד, שבעדות אשה סומכים על עד אחד ועל 'דייקא ומנסבא', ואין צורך לשנות את המסורת שאמר 'אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד' ולומר שאמר 'אני הייתי עם הורגיו' או 'הרגנוהו'? האם משמע מכאן שבאמת לא יקבלו עדות אדם במצב זה לענינים אחרים גם כן לפי שיטת רבי יהודה?] </span>.
משנה:
החכם שאסר את האשה בנדר <span style="color:#2828AC;">(שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה)</span> על בעלה - הרי זה לא ישאנה <span style="color:#2828AC;">(משום חשד)</span>; מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, דקיימא לן חליצה ומיאון בשלשה, ותלתא לא חשידי)</span>.
גמרא:
הא התירה <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך מת בעלה או גירשה)</span> – ישאנה <span style="color:#2828AC;">(שאין כאן חשדא)</span>; במאי עסקינן? אילימא בחד - חד מי מצי מתיר? והאמר <span style="color:#2828AC;">(</span>רב אמר<span style="color:#2828AC;">)</span> רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם: תנא 'התרת נדרים בשלשה'!? ואלא בתלתא? מי חשידי? והתנן 'מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין'?!
לעולם בחד <span style="color:#2828AC;">(ודקשיא לך מדקתני שאסר - מכלל דבר מישרי הוא!? - אִין)</span> וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן <span style="font-size:80%;">(בנדרים עח,א, בפרק 'נערה המאורסה')</span>: ביחיד מומחה, הכא נמי ביחיד מומחה.
מיאנה או שחלצה <span style="color:#2828AC;">[בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין]</span>:
טעמא דבית דין <span style="color:#2828AC;">(שלשה)</span>, הא בתרי לא? מאי שנא מהא, דתניא: 'עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה <span style="color:#2828AC;">(לומר 'לא יקחו שוב שדה זו מן הלוקח', וכן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לא אמרו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">העד של גט לא ישא את האשה)</span>'?
היא גופה קמשמע לן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הוא הדין דתרי נמי לא חשידי, והא דקתני 'שהוא בית דין' - לאו משום לאפוקי מחשדא, אלא לאשמועינן דאין מיאון בפחות משלשה)</span> לאפוקי ממאן דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> מיאון בפני שנים - קמשמע לן מיאון בשלשה.
איבעיא להו: כנס <span style="color:#2828AC;">(אחכם ואמביא גט קאי)</span> - מהו שיוציא?
רב כהנא אמר: כנס מוציא, רב אשי אמר: כנס אינו מוציא.
תני להו רב זוטי דבי רב פפי כדברי האומר <span style="color:#008A00;">[החכם או מביא הגט, אם]</span> כנס - אינו מוציא.
אמרו ליה רבנן לרב אשי: גמרא או סברא <span style="color:#2828AC;">(האי דאמרת 'כנס אין מוציא')</span>?
אמר להו: מתניתין היא <span style="font-size:80%;">[לעיל כד,ב]</span>: 'הנטען משפחה ונשתחררה, מעובדת כוכבים (מגויה<span style="color:#2828AC;">)</span> ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס, ואם כנס - אין מוציא' אלמא
<h3>דף כו.</h3>
ברננה <span style="color:#2828AC;">(מפני רינון ולעז בני אדם)</span> לא מפקינן <span style="color:#2828AC;">(לא אמרינן ליה הוצא, ולא דמי לנטען על אשת איש: דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה - מכוער הדבר)</span> – הכא נמי ברננה לא מפקינן.
משנה:
וכולם <span style="color:#2828AC;">(החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה, דתנן בהן 'לא יכנוס')</span> שהיו להם נשים <span style="color:#2828AC;">(בשעת מעשה)</span> ומתו <span style="color:#2828AC;">(לאחר זמן)</span> - מותרות <span style="color:#2828AC;">(אלו)</span> לינשא להם <span style="color:#2828AC;">(דהשתא ליכא חשד, שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה חכם היתה אשתו קיימת, ולא לישא את זו נתכוין)</span>; וכולן <span style="color:#2828AC;">(הנשים הללו)</span> שנישאו לאחרים <span style="color:#2828AC;">(כשאסרה חכם או כשהעיד עֵד במיתת בעלה)</span> ונתגרשו או שנתאלמנו <span style="color:#2828AC;">(ומתו הבעלים השניים)</span> - מותרות לינשא להם <span style="color:#2828AC;">(לחכם ולעד ולמביא גט)</span>; וכולן <span style="color:#2828AC;">(הנשים האלו של אלו המתירים אותן ואין אסורות אלא להן לבדן)</span> מותרות לבניהם או לאחיהם <span style="color:#2828AC;">(של אלו המתירים אותן, ואין אסורות אלא להן לבדן)</span>.
גמרא:
'מתו' – אִין, נתגרשו - לא <span style="color:#2828AC;">(דעל ידי שנתן את עיניו בזו שהתיר - גירש את אשתו)</span>;
אמר ליה רב הלל לרב אשי: והתניא: 'אפילו נתגרשו'!?
לא קשיא: הא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'אפילו נתגרשו')</span> דהואי קטטה <span style="color:#2828AC;">(כגון דהוי להו קטטה מקמי הכי, דעדיין לא נתן דעתו על זאת)</span>, הא דלא הואי קטטה.
ואיבעית אימא: הא והא דלא הואי קטטה, ולא קשיא: הא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'נתגרשו לא')</span> דארגיל הוא <span style="color:#2828AC;">(בדארגיל הוא קטטה: שהוא התחיל להקניט את אשתו)</span>, הא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'אפילו נתגרשו')</span> דארגילה היא <span style="color:#2828AC;">(בדארגילה היא קטטה: שהיא הקניטתו תחלה)</span>.
וכולן שנישאו <span style="color:#2828AC;">[לאחרים ונתגרשו או נתאלמנו מותרות לינשא להם]</span>:
קא סלקא דעתא מיתה אמיתה וגירושין אגירושין <span style="color:#2828AC;">(הא דקתני 'וכולן שנישאו לאחרים ומתו' קאי נמי ארישא דקתני '"'מת""הרגתיו" "הרגנוהו" לא ישא את אשתו', וקתני דאם נישאת לאחֵר על פיו, ומת השני הזה - מותרת לינשא לעד זה, ואף על פי שמתו שני בעליה תנשא לשלישי, ולא אמרינן 'הוחזקה זו קטלנית', שהנושאהּ מת; ו'גירושין' דקתני 'נתגרשה' - קאי אגירושין דלעיל 'המביא גט כו'', ואשמעינן דאם נשאת לאחֵר באותו הגט וגירשה השני הזה - מותרת לינשא למביא גיטה הראשון)</span>; נימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי - האמר 'בתרי זימני הויא חזקה <span style="color:#2828AC;">(לקמן ב'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">[דף סד,ב; תוספתא שבת (ליברמן) פרק טו הלכה ח])</span><span style="color:#2828AC;">: 'ניסת לראשון ומת לשני ומת - לשלישי לא תינשא, דברי רבי'; ומתניתין דלא כרבי, דאי רבי - נהי דחשד ליכא, מיהו לכל העולם אסורה, שהוחזקה להתאלמן או להתגרש)</span>'?! <span style="color:#008A00;">[וכי רבי סובר כבית שמאי שמגרשים אשה רק אם חטאה [במשנה אחרונה במסכת גיטין]]?]</span>
לא, מיתה <span style="color:#2828AC;">(דקתני הכא 'שנישאו לאחרים ומתו - מותרות' לאו אכולהו דלעיל קאי, אלא)</span> אגירושין <span style="color:#2828AC;">(ואמביא גט או חכם שאסר את האשה)</span>, וגירושין <span style="color:#2828AC;">(דהכא)</span> - אמיתה <span style="color:#2828AC;">(א'"מת", "הרגתיו" "הרגנוהו"'; ומשום הכי, כשנתגרשה משני זה - מותרת לשלישי, שעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני)</span>.
וכולן מותרות לבניהם או לאחיהם:
מאי שנא מהא דתנן 'הנטען מן האשה אסור באמהּ ובבתהּ ובאחותהּ' <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש טעמא לקמן: שמא לאחר שישא את אמה או את בתה - תזנה זו עמו, ובזנות קמא לא הוה מיתסר באמהּ ובקרובותיה, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"יא מ"א; לקמן צז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'נושאין על האנוסה ועל המפותה', דלא נאסרו קרובות אשה על האיש אלא אם כן קִדשהּ לראשונה, דאישות כתיב בה, וקיחה:</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כ,יד]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה</span><span style="color:#2828AC;">, אבל משנשא את אמה ואת בתה - עומדת הנטענת הראשונה עליו בכרת, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">'האונס והמפתה על הנשואה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">חייב', והכא נמי אמאי מותרת לבניהם? ליחוש שמא עצת זמה היה ביניהם: לישא את בנו של זה, ויהא זה רגיל אצלה)</span>?
נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן; גברי לגבי גברי לא שכיחן.
אי נמי נשי, דלא אסרן שכיבתן אהדדי <span style="color:#2828AC;">(שכיבת זנות הקרובה את אשתו גמורה עליו)</span>, <span style="color:#2828AC;">(הילכך)</span> לא קפדי אהדדי <span style="color:#2828AC;">(אשתו ושתקה, וחיישינן)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> גברי דאסרן שכיבתן אהדדי <span style="color:#2828AC;">(דאשה המזנה אסורה לבעלה)</span> קפדי אהדדי <span style="color:#2828AC;">(קפיד בעל, ורחיק האי מיניה)</span>.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דבגברי לא חיישינן לזנות שיזנה קרובו עם אשתו)</span> - אביו נמי <span style="color:#2828AC;">(לאביו של מתיר נמי תשתרי, ואמאי תני 'לבניהן ולאחיהן' ולא תני נמי 'לאביהן')</span>!?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא אביו <span style="color:#2828AC;">(של מתיר דמותרות ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה)</span>, דבזיז בניה מיניה <span style="color:#2828AC;">(בוש הוא מאביו, ואימתו עליו)</span>, אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה, אימא לא – קא משמע לן.
הדרן עלך 'כיצד'
<h2>פרק שלישי 'ארבעה אחין'</h2>
משנה:
ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות <span style="color:#2828AC;">(מפרש טעמא בגמרא משום זיקה: דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי - קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">דהויא</span> <span style="font-size:80%;">[כל זקוקה]</span> <span style="color:#2828AC;">כאשתו)</span>, ואם קדמו וכנסו - יוציאו.
רבי אליעזר אומר: בית שמאי אומרים: יקיים; ובית הלל אומרים: יוציאו.
היתה אחת מהן אסורה על האחד:
איסור ערוה <span style="color:#2828AC;">(כגון חמותו ואם חמותו)</span> - אסור בה ומותר באחותה <span style="color:#2828AC;">(דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי)</span>, והשני אסור בשתיהן.
איסור מצוה ואיסור קדושה <span style="color:#2828AC;">(רמיא קמיה מדאורייתא; הלכך אסור באחותהּ, דאחות זקוקה היא)</span> - חולצת ולא מתייבמת.
היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה: האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה; וזו היא שאמרו 'אחותהּ <span style="color:#2828AC;">(של ערוה)</span> כשהיא יבמתהּ <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[כגון:]</span> <span style="color:#2828AC;">אשת אחי בעלה, כשנופלת עמה לייבום)</span> - או חולצת או מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה)</span>.
גמרא:
שמע מינה: יש זיקה <span style="color:#2828AC;">(כלומר חומרת זיקה: לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו; ובמסכת נדרים</span> <span style="font-size:80%;">(דף עד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">פליגי בה: איכא למאן דאמר זקוקתו כאשתו להפרת נדריה ולאסור קרובות, ואיכא למאן דאמר אין זיקה; ובפרקין דלעיל</span> <span style="font-size:80%;">(יז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">איפליגו בה רב הונא ורב יהודה)</span>; דאי אין זיקה - מכדי הני מתרי בתי קאתיין <span style="color:#2828AC;">(משני אחין נפלו)</span>, האי לייבם חדא והאי לייבם חדא!
לעולם אימא לך אין זיקה, ומשום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין: דלמא אדמייבם חד - מיית אידך <span style="color:#2828AC;">(ונפלה קמיה דהאי, ונפקא משום אחות אשתו, בלא חליצה וייבום)</span> וקמבטל מצות יבמין <span style="color:#2828AC;">(הלכך אמרינן להו 'חלוצו', דאי נמי מיית אידך אח לבתר חליצה דחד - הדר האי חולץ, וחלץ לה)</span>. אי הכי - תלתא נמי <span style="color:#2828AC;">(מאי שנא דנקט 'ארבעה אחין'? אי אמרת בשלמא 'יש זיקה' - אשמעינן רבותא: דאף על גב דתרי אחי נינהו, ולא אלימא זיקתו דקמא דמייבם, דמצינו למימר ההיא רמיא קמיה ואחותה קמיה אחיו, ואפילו הכי אסור, וכל שכן שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונפלו שתיהן לפני זה - שתיהן אסורות, דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה, וכי נסיב הוי פגע באחות זקוקתו! אלא אי משום ביטול מצות יבמין - אפילו תלתא נמי, ומתו השנים הנשואים שתי אחית - שתיהן חולצות, דאי מייבם חדא נפקא אידך בולא כלום)</span>!
'לא מיבעיא' קאמרינן: לא מיבעיא תלתא, דודאי בטלה מצות יבמין, אבל ארבעה, למיתה לא חיישינן – קא משמע לן <span style="color:#008A00;">[שחוששין וגוזרין]</span>.
אי הכי
<h3>דף כו:</h3>
חמשה נמי <span style="color:#2828AC;">(שנים נשואים שתי אחיות ומתו השנים ונשארו השלשה - דלמא אדמייבם חד מייתו להו תרי, ובטלה מצות יבמין)</span>!
למיתה דתרי לא חיישינן.
<span style="color:#2828AC;">תוספות מסכת יבמות דף כו עמוד ב ד"ה למיתה דתרי לא חיישינן - תימה דבפרק קמא דיומא</span> <span style="font-size:80%;">(משנה א, דף ב.)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי הא דאמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ופרכי לה רבנן 'אם כן אין לדבר סוף' ומאי קושיא הא רבנן חיישי הכא למיתה דחד ולא דתרי?</span>
<span style="color:#2828AC;">ואר"י דהכי פרכי ליה: כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא - תחוש נמי למיתה דתרי אע"ג דלא שכיח, וא"כ אין לדבר סוף!</span>
<span style="color:#2828AC;">ומשני התם (דף יג.) דלר' יהודה מיתה דחדא שכיחא פירוש אפי' לזמן מועט, דתרי לא שכיחא; והא דקאמרי התם רבנן מיתה לא שכיחא - לאו משום שאין לדבר סוף, דהא דקאמר 'אין לדבר סוף' היינו משום דלא שכיח, כדפרישית, כי מיתה דחד [דשכיח] יש לדבר סוף, דתרי ודאי לא שכיחי.</span>
אמר רבא בר רב הונא אמר רב: שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לפני שני אחי בעליהן שהן יבמיהן)</span>: זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, ואמצעית <span style="color:#2828AC;">(כלומר שלישית, ולאו דוקא נקט)</span> צריכה חליצה משניהם <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש ואזיל)</span>.
אמר ליה רבה: מדקאמרת 'אמצעית צריכה חליצה משניהם' - קסברת 'יש זיקה', והויא לה חליצה פסולה, וחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מדקאמרת 'צריכה חליצה משניהם' – קסברת: אלימא מצות זיקת יבמין למירמי אתרווייהו; והך חליצה - על כרחך חליצה פסולה היא, כלומר גרועה: שאם רצה לייבם אינו יכול, דאחות חלוצתו היא; הילכך לאו מעלייתא היא וצריכה לחזור על כולן, דלא מיפקעא זיקה דתרווייהו בחליצה דחדא משום דאלימא זיקה ורמיא אתרווייהו)</span>.
אי הכי - קמייתא <span style="color:#2828AC;">(שתים ראשונות)</span> נמי <span style="color:#2828AC;">(ליבעו חליצה משניהם, דחליצתן נמי לאו מעלייתא היא, דאי בעי לייבומי לא מצי הואיל ויש זיקה)</span>?!
אי דנפול בבת אחת <span style="color:#2828AC;">(כלומרף אם באו לחלוץ כאחת, שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה גם השניה והשלישית)</span> - הכי נמי <span style="color:#2828AC;">(דכולן צריכות לחזור אחר כל האחין)</span>; לא <span style="color:#008A00;">[לא למקרה זה באה המשנה]</span>, <span style="color:#008A00;">[אלא]</span> צריכא דנפול בזו אחר זו <span style="color:#2828AC;">(נפילתה של זו אחר חליצתה של זו)</span>: נפלה חדא - חלץ לה ראובן <span style="color:#2828AC;">(וחליצה כשרה היתה שאם רצה יכול לייבם)</span>; נפלה אידך - חלץ לה שמעון <span style="color:#2828AC;">(וגם זו כשרה: שאם רצה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מייבם, ואין כאן אחות זקוקה, שכבר חלצה אחותה קודם נפילת זו)</span>; נפלה אידך <span style="color:#2828AC;">(נפלה שלישית: אי בעי לייבומי - לא מצי, דאחות חלוצת שניהם היא; ובוְלא כלום נמי לא נפקא, דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים</span> <span style="font-size:80%;">[לקמן ב'החולץ' (מ,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">; הלכך:)</span> חלץ לה האי <span style="color:#2828AC;">(חליצה כל דהו, ולאו מעלייתא היא, שאם חפץ לא ייבם; ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע)</span> - מפקע זיקתו <span style="color:#2828AC;">(ופקעה זיקתו בחליצתו;</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">וכן באח השני</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> חלץ לה האי - מפקע זיקתו.
והאמר רב 'אין זיקה' <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל יז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה מותר באמה)</span>!?
לדברי האומר 'יש זיקה' קאמר.
ושמואל אמר: אחד חולץ לכולן.
מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן, דאמר שמואל:
<h3>דף כז.</h3>
חלץ לאחיות <span style="color:#2828AC;">(שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחים, וכל אחת - צרתה עמה, וחלץ לאחיות)</span> - לא נפטרו צרות <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואי בעי לייבומי לא מצי, אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות; ואף על גב דצרות נמי - אי הוה בעי לא הוה מייבם, מיהו קל איסורם משל אחיות</span> <span style="font-size:80%;">[שהצרות הן רק צרות של אחות זקוקתו]</span><span style="color:#2828AC;">, הלכך אף חליצתם משובחות משל אחיות; והכי מפרש לקמן)</span>; היכא דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה <span style="color:#2828AC;">(לחלוץ לשניה שהוא לא חלץ לראשונה)</span>, חליץ לה ראובן חליצה פסולה? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: ראובן שחלץ לראשונה והויא הך אחות חלוצתו ולא חליצה מעליא היא כדשמעון, דזיקה גרידתא היא?)</span>
מאי 'אחד חולץ לכולן' נמי דקאמר? - אאמצעית <span style="color:#2828AC;">(כלומר: השלישית, לאחר שחלץ שמעון לשניה, שהיא על שניהן אחות חלוצה, ושניהן שוין בה; וקסבר חליצה פסולה אין צריכה לחזור על כל האחין)</span>.
והא 'כולן' קאמר?
כיון דרובה גביה <span style="color:#2828AC;">(שהחולץ לשלישית חלץ לשתים)</span> - קרי ליה 'כולן'.
ואיבעית אימא: כי קאמר שמואל 'חליצה מעליא בעינן' – הני מילי למיפטר צרתה <span style="color:#2828AC;">(כדקאמרינן 'לא נפטרו צרות')</span> אבל מפטרא נפשה - פטרה <span style="color:#2828AC;">(בחליצה דכל דהו, הלכך אחד חולץ לשלש היכא דליכא צרות בהדייהו)</span>.
גופא אמר שמואל: חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות, לצרות - נפטרו אחיות; חלץ לבעלת הגט <span style="color:#2828AC;">(שתי יבמות מאח אחד, ונתן יבם גט לאחת מהן - שוב אין חליצתה הוגנת כל כך, דקלישא זיקתה, ואם חלץ לה)</span> - לא נפטרה צרה, לצרה - נפטרה בעלת הגט; חלץ לבעלת המאמר <span style="color:#2828AC;">(עשה מאמר באחת מנשי אחיו המת, ואחר כך חלץ לה)</span> - לא נפטרה צרה <span style="color:#2828AC;">(שחליצה זו אינה פוטרת לגמרי, שעדיין צריכה גט למאמרו, כדתנן בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן נ,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט' - ואף על גב דיהיב לה גט אחר דחלץ לה הוא דמהניא, אבל צרתה צריכה חליצה)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל חלץ)</span> לצרה - נפטרה בעלת מאמר <span style="color:#2828AC;">(מחליצה, ואינה צריכה אלא גט למאמרו)</span>.
מאי שנא לאחיות, דלא נפטרו צרות, דהויא לו 'אחות אשה בזיקה' <span style="color:#2828AC;">(ואי הוה בעי לייבומי - לא מצי, ולהכי גריעה חליצתה)</span> - חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות, דהויא להו 'צרות אחות אשה בזיקה' <span style="color:#2828AC;">(הא צרת אחות זקוקה היא, ואסירא לייבומי, דצרה במקום ערוה קיימא)</span>?
קסבר שמואל 'אין זיקה'.
והא אמר שמואל <span style="color:#2828AC;">(בפרק שני)</span> 'יש זיקה'?
לדברי האומר 'אין זיקה' קאמר.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דאין זיקה)</span> 'חלץ לאחיות' - אמאי לא נפטרו צרות <span style="color:#2828AC;">(שחליצה הוגנת היא)</span>? בשלמא צרה דרחל <span style="color:#2828AC;">(דחלצה באחרונה)</span> - לא תיפטר <span style="color:#2828AC;">(דחליצה דרחל גרועה הואי)</span>: דכיון דחלץ לה ללאה, והדר חלץ לרחל - הויא לה חליצה דרחל חליצה פסולה <span style="color:#2828AC;">(דאי בעי לייבומי [</span><span style="color:#008A00;">עכשיו לרחל</span><span style="color:#2828AC;">] לא מצי, דאחות חלוצתו היא)</span>; אלא צרה דלאה תיפטר <span style="color:#2828AC;">(דחליצת לאה כשרה היא: דאי הוה בעי מצי לייבומי)</span>!?
מאי 'לא נפטרו צרות' נמי דקאמר - אצרה דרחל.
והא 'צרות' קאמר?
צרות דעלמא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: כל היכא דמיתרמי כהאי גוונא - לא נפטרו צרות של אחרונה)</span>.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(ד'צרות' דקאמר שמואל - בצרה דרחל שחלצה באחרונה קאמר)</span> 'חלץ לצרות - נפטרו אחיות'? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: דכי חלץ לצרת אחות החלוצה - נפטרה אחות החלוצה?)</span> - ואצרת רחל מי מיפטרא <span style="color:#2828AC;">(אחליצה דצרה מי מיפטרה רחל)</span>? והא תנן <span style="color:#2828AC;">(ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">[פ"ד מ"ז, דף מ,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו' <span style="color:#2828AC;">(ואפילו לא היתה צרתה מאחיו, אלא מנכרי, וטעמא התם מפרש, והכא נמי אי הוה בעי לייבומי לא מצי)</span>?
שמואל נמי - התחיל ולא התחיל קאמר: התחיל באחיות <span style="color:#2828AC;">(שחלץ ללאה)</span> - לא יגמור בצרות <span style="color:#2828AC;">(לא פטרה חליצת צרה דרחל את רחל)</span>, דתנן <span style="font-size:80%;">[שם]</span>: 'אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו' <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן דלא יגמור באחיות, דחליצת רחל לא מיפטרה צרה, דלאו חליצה מעלייתא היא, דאחות חלוצתו היא; אלא שתיהן צריכות חליצה)</span>; התחיל בצרות <span style="color:#2828AC;">(שחלץ לצרת לאה)</span> - יגמור אף באחיות <span style="color:#2828AC;">(אם רצה לחלוץ לרחל - נפטרה צרתה, ואף על גב דרחל קרובת לאה, שהיא צרת חלוצתו - לא גריע בהכי)</span>, דתנן <span style="font-size:80%;">[שם]</span>: 'מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו' <span style="color:#2828AC;">(והכא נמי: כיון דאין זיקה - אי הוה בעי לייבומי לרחל מייבם, וכל שכן גמר בצרת רחל ולא ברחל, דשכיחא מילתא טפי)</span>.
רב אשי אמר: לעולם כדקאמרת <span style="color:#2828AC;">(כדאמר שמואל ברישא: חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות, משום דיש זיקה, וחליצת האחיות גרועה, ואפילו צרת לאה לא מיפטרה; חלץ לצרות - נפטרו אחיות, דחליצתן משובחות משל אחיות; ודקשיא לך 'הויא צרת אחות אשה בזיקה והויא כי אחות זקוקה גופה'? - לא היא)</span>, ומשום דלא אלימא זיקה לשויי לצרה כערוה <span style="color:#2828AC;">(ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה)</span>.
תניא כוותיה דרב אשי: 'חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות' - הא לצרות - נפטרו אחיות; מאי טעמא? לאו משום דקסבר 'יש זיקה, ולא אלימא זיקה לשוייה לצרה כערוה'?
אמר רבי אבא בר ממל: הא מני? בית שמאי היא, דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"א מ"ד]</span>: 'בית שמאי מתירין הצרות לאחין <span style="color:#2828AC;">(ואפילו צרת אחות אשה שרי לייבומי, וכל שכן צרת אחות זקוקה)</span>.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(אמאי תני 'חלץ'?)</span> - יבומי נמי תתייבם <span style="color:#2828AC;">(הצרה)</span>!?
כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: 'בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות'.
והאמר מר 'לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה'?
אמר רב נחמן בר יצחק: אחריו חזרו ותקנו.
איבעיא להו:
<h3>דף כז:</h3>
בעלת הגט ובעלת מאמר <span style="color:#2828AC;">(אחיו שמת, ולו שתי נשים, ועשה זה מאמר לזו וגט לזו, ושוב אסור לייבם - דקם ליה ב'לא יבנה' כיון שהתחיל לגרש)</span> - איזו מהן קודמת <span style="color:#2828AC;">(הגונה לחלוץ ולפטור צרתה)</span>?: בעלת הגט עדיפא משום דאתחיל בה בחליצה? או דלמא בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה?
אמר רב אשי: תא שמע: 'ומודה רבן גמליאל <span style="color:#2828AC;">(דאמר לקמן בפרק חמישי</span> <span style="font-size:80%;">[משנה א]</span> <span style="color:#2828AC;">'אין גט אחר גט' - מודה הוא)</span> שיש גט אחר מאמר <span style="color:#2828AC;">(כגון שתי יבמות מאח אחד, ועשה מאמר בזו ואחר כך נתן גט לזו - מהני גט לפסול הראשונה עליו משום 'לא יבנה' ולהאסר בקרובות שנייה כבראשונה, ולא אמרינן 'מאמר ככנוסה' ואדחאי שנייה מיניה ולא מהני בה גט)</span> ומאמר אחר גט <span style="color:#2828AC;">(אם נתן גט לראשונה ואחר כך עשה מאמר בצרתה - לא אמרינן גט קמא במקום חליצה קאי, ותו לא קני מאמר יבמין בצרה, אלא ודאי מהני, וצריכה גט למאמרו, ואסור גם בקרובותיה)</span>' - אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתריה, ואי מאמר עדיף לא ליהני גט אבתריה! אלא לאו שמע מינה כי הדדי נינהו <span style="color:#2828AC;">(ותפשוט בעיין שהאחת פוטרת חברתה, ויחלוץ לאיזו שירצה: שחליצת שתיהן גרועה)</span>!
שמע מינה.
אמר רב הונא אמר רב: שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד: חלץ לראשונה <span style="color:#2828AC;">(שנפלה ראשון)</span> – הותרה <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span>; חלץ לשנייה – הותרה <span style="color:#2828AC;">(לשוק; והוא הדין אם חלץ לשנייה ואחר כך לראשונה)</span>; מתה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(בלא חליצה)</span> - מותר בשנייה <span style="color:#2828AC;">(מותר לייבם את השניה, ואף על פי שבשעת נפילתהּ - אחות זקוקת ראשונה היתה, ואין אני קורא בה 'יבמה יבא עליה', כי מתה קמייתא - פקעה זיקה ושריא הך, ולית ליה הא דשנינן בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: הך מתניתין דהכא - אי למאן דאמר 'יש זיקה' - יש זיקה כו', דאוקימנא לעיל דהואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה - תו לא משתריא, ואיכא לאותובי ממתניתין, דקתני 'חולצות ולא מתייבמות' – אמאי? ליחלוץ חדא ולישתרי אידך? ולקמן מותבינן ליה מינה אסיפא דמילתיה, ולא מתרץ)</span>, ואין צריך לומר מתה שנייה <span style="color:#2828AC;">(ולא חלצה)</span> שמותר בראשונה - משום דהויא יבמה שהותרה <span style="color:#2828AC;">(שהיתה ראויה לייבם בשעת נפילתה)</span> ונאסרה <span style="color:#2828AC;">(אלא שנפלה זו אחרי כן ואסרתה)</span> וחזרה והותרה <span style="color:#2828AC;">(וכיון שמתה זו)</span> - תחזור להיתירה הראשון.      ורבי יוחנן אמר: מתה שנייה מותר בראשונה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובשעת נפילתה היתה ראויה לו)</span>, אבל מתה ראשונה - אסור בשנייה; מאי טעמא? שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' - הרי זו כאשת אח שיש לה בנים ואסורה.
ורב לית ליה האי סברא? והאמר רב 'כל אשה שאין אני קורא בה בשעת נפילה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה'?
הני מילי - היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(כגון שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של השני, דעלה איתמר הך דרב בפירקין (</span><span style="font-size:80%;">לקמן ל,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אסורה יבמתו עליו, הואיל ובשעת נפילה אחות אשתו הואי)</span>, אבל הכא - זיקה דרבנן היא <span style="color:#2828AC;">(וכיון דמתה - שריא)</span>.
איתיביה רבי יוסי בר חנינא לרבי יוחנן <span style="font-size:80%;">[מהמשנה דלעיל דף כו,א]</span>: 'ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' ואמאי? ליקו חד מינייהו לחלוץ לה לשנייה, ותיהוי ראשונה לגבי אידך כ'יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון'?
אמר ליה: אחיות - איני יודע מי שנאן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: זו אינה משנה)</span>.
ולימא ליה: מאי 'חולצות' נמי דקתני - חולצת חדא <span style="color:#2828AC;">(שנייה)</span>?
'חולצות' קתני.
ולימא ליה: מאי 'חולצות' = חולצות דעלמא <span style="color:#2828AC;">(כל היכא דמיתרמי כהאי גוונא - חולצות השניות)</span>?
'הרי אלו' קתני <span style="color:#2828AC;">(משמע הנך תרתי דאיירי בהו)</span>.
ולימא 'דחליץ ליה לראשונה ברישא' <span style="color:#2828AC;">(דתו לא משתריא שנייה: שלא נראית בשעת נפילה)</span>
'חולצות' –
<h3>דף כח.</h3>
לכתחלה קתני <span style="color:#2828AC;">(משמע, כלומר: אין כאן תקנה אחרת)</span>.
ולימא ליה <span style="color:#008A00;">['הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' זהו]</span> גזירה: דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא' <span style="color:#2828AC;">(אי אמרת להו 'חלוצו לשניה ויבמו ראשונה' – גזירה: דלמא קדים חד, וחליץ לראשונה, ואתי לייבומי אידך שניה, דסברי' מה איכפת בין זו לזו'? אבל בדיעבד, שחלץ לשנייה תחלה - שריא ליה לאידך לייבומי קמייתא, דמאן דחזי דחלץ לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא - אסיק אדעתיה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">יבין את הדבר לאשורו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ולא אתי למחלץ לקמייתא ולייבומי שניה)</span>?
'ולא מתייבמות' קתני <span style="color:#2828AC;">(דאי נמי חלץ לשניה)</span>, דליכא דין יבום הכא כלל.
ולימא ליה 'גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמין' <span style="color:#2828AC;">(והכי פירושו: לימא ליה רבי יוחנן: תנא דמתניתין - טעמיה לאו משום זיקה קא אסר לייבם שתי אחיות, דסבירא ליה אין זיקה; דאי טעמא משום זיקה - מכי חליץ לשניה ופקע זיקתה - שרי לייבומי ראשונה, כדאמרי אנא, אלא טעמא משום 'שמא ימות', כדאמר בריש פירקין: דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו', ומשום הכי שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי, ואפילו חלץ לחדא מינייהו, דלא בטלי תו מצות יבמין, כי היכי דלא ירגילו יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה קמי חליצה; ואדמייבם חד - מיית אידך, אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה רבי יוחנן - ליכא למיגזר הכי)</span>?
רבי יוחנן - למיתה לא חייש.
ולימא ליה 'רבי אלעזר היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קט)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור - נאסרה עליו עולמית' <span style="color:#2828AC;">(ואנא דאמרי כרבנן)</span>?
מדסיפא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין)</span> רבי אל[י]עזר <span style="color:#2828AC;">(דקתני:' רבי אל[י]עזר אומר: בית שמאי אומרים יקיימו</span> <span style="font-size:80%;">(כו')</span><span style="color:#2828AC;">, בית הלל אומרים יוציאו')</span> - רישא לאו רבי אלעזר.
ונימא להו דנפול בבת אחת, ורבי יוסי הגלילי היא, דאמר 'אפשר לצמצם'?
לא סתם לן תנא כרבי יוסי הגלילי.
ולימא ליה דלא ידעינן הי נפול ברישא <span style="color:#2828AC;">(דלימא ליה "חלוץ לשניה")</span>?
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דמשום דלא ידעינן הוא, הא אי הוה ידעינן מתייבמת ראשונה)</span> - היינו דקתני 'קדמו וכנסו – יוציאו' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הא דקתני 'יוציאו' - אמאי)</span>: בשלמא ראשונה אמרינן ליה "מאן שריא לך <span style="color:#2828AC;">(אפיק! דודאי באיסורא אתא לידך: דאי נמי ראשונה היא - מאן שריא ניהלך, הלא אחות זקוקה היא, ומי מאחיך חלץ לאחותה לאפקועי זיקה מינה"?)</span>; אלא <span style="color:#008A00;">[בשנתייבמת]</span> שניה? – אמר <span style="color:#2828AC;">(לימא)</span> <span style="color:#008A00;">[היבם השני]</span>: חבראי <span style="color:#2828AC;">(אחי, שייבם ראשון)</span> - שניה ייבם <span style="color:#2828AC;">(שניה אירע לחלקו)</span>, אנא ראשונה מייבם' <span style="color:#2828AC;">(והויא זו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">האשה שלקח השני</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ראשונה יבמה, שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, דהכי אמר בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כד,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'קדמו וכנסו אין מוציאין מידם', משום דליכא אלא ספק פגע באחות זקוקה, [והא נמי לשני ספק הוא])</span>!? היינו דקאמר ליה 'אחיות איני יודע מי שנאן' <span style="color:#2828AC;">(מצי לתרוצי כשמעתיה כלל)</span>.
תנן: 'היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה <span style="color:#2828AC;">(כגון חמותו או ערוה אחרת)</span> - אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן'. סלקא דעתא דנפלה חמותו תחלה <span style="color:#2828AC;">(זו שאסורה על האחד נפלה תחלה; והאי דנקט 'חמותו' - חדא מעריות נקט; וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא לאשכוחי)</span>; ואמאי <span style="color:#2828AC;">(שני אסור בשתיהן)</span>? ליקו חתן <span style="color:#2828AC;">(חתן של ראשונה)</span> לייבם <span style="color:#2828AC;">(לשניה,)</span> הך דאינה חמותו ברישא <span style="color:#2828AC;">(ואינה אחות זקוקה)</span>, ותהוי חמותו לגבי אידך <span style="color:#2828AC;">(אח)</span> כ'יבמה שהותרה <span style="color:#2828AC;">(בשעת נפילה)</span> ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתרה הראשון'?
אמר רב פפא: כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא <span style="color:#2828AC;">(ואי במייבם לה האיך ברישא - פיישא שנייה שנאסרה משעת נפילתה, הלכך תו לא מהני לה היתר)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[## אך אין הכי נמי שאם נפלה חמותו תחילה – ייבם החתן את זו שאינה יבמתו והאח השני – את אחותה!]</span>
רבי אליעזר אומר: <span style="color:#2828AC;">[בית שמאי אומרים: יקיים; ובית הלל אומרים: יוציאו]</span>:
תניא: 'רבי אליעזר אומר: בית שמאי אומרים: יקיימו, ובית הלל אומרים: יוציאו; רבי שמעון אומר: 'יקיימו'.
אבא שאול אומר: קל היה להם לבית הלל <span style="color:#2828AC;">(כלומר: בית הלל לקולא אמרי)</span> בדבר זה, שבית שמאי אומרים 'יוציאו', ובית הלל אומרים: יקיימו.' <span style="color:#008A00;">[בדיוק ההפך ממסורת רבי אליעזר!]</span>
רבי שמעון כמאן <span style="color:#2828AC;">(אליבא דמאן)</span>? אי כבית שמאי <span style="color:#2828AC;">(אתא למימר: בית שמאי אומרים יקיימו)</span> - היינו רבי אליעזר! אי כבית הלל <span style="color:#2828AC;">(קא מסהיד)</span> - היינו אבא שאול? <span style="color:#2828AC;">(והא ליכא למימר דטעמא דנפשיה קאמר, דלאו בר פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הוא!)</span>
הכי קאמר <span style="color:#008A00;">[רבי שמעון]</span>: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.
היתה אחת מהם <span style="color:#2828AC;">[אסורה על האחד איסור ערוה</span> <span style="font-size:80%;">(</span><span style="color:#008A00;">רש"י במשנה:</span> <span style="font-size:80%;">כגון חמותו ואם חמותו)</span> <span style="color:#2828AC;">- אסור בה ומותר באחותה</span> <span style="font-size:80%;">(דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי)</span><span style="color:#2828AC;">, והשני אסור בשתיהן.</span>]:
הא תנינא חדא זימנא <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">[דף כ,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'אחותה <span style="color:#2828AC;">(של ערוה)</span>, כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(והיינו נמי אסור בה ומותר באחותה)</span>!?
צריכא: דאי אשמועינן התם <span style="color:#2828AC;">(הוא)</span> משום <span style="color:#2828AC;">(דליכא אלא חד אחא לקמן)</span> דליכא למיגזר משום שני, אבל הכא, דאיכא למיגזר משום שני <span style="color:#2828AC;">(דלמא אתא שני לייבומי כאחיו [באחת] וקא פגע באחות זקוקתו, דקמי דידיה הוו רמיין תרווייהו)</span> - אימא <span style="color:#2828AC;">(אפילו האי דלא רמיא ערוה קמיה)</span> לא <span style="color:#2828AC;">(לייבם - קא משמע לן)</span>; ואי אשמועינן הכא - משום דאיכא שני, דקא מוכח <span style="color:#2828AC;">(דמדלא מייבם האי כאחיו [באחת] - איכא היכירא דאחות זקוקתו אסורה, והאי דייבם האי - משום טעמא דערוה לא רמיא קמיה, ולא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא)</span> אבל התם דליכא שני <span style="color:#2828AC;">(דליכא אלא חד אח)</span> אימא לא <span style="color:#2828AC;">(לייבם דלמא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא)</span> – צריכא.
איסור מצוה כו' <span style="color:#2828AC;">[ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת</span> <span style="color:#008A00;">(רש"י במשנה:</span> <span style="font-size:80%;">איסור מצוה - רמיא קמיה מדאורייתא; הלכך אסור באחותה, דאחות זקוקה היא</span><span style="color:#008A00;">)</span>]:
הא נמי תנינא <span style="font-size:80%;">(לעיל כ,א במשנה)</span>:
<h3>דף כח:</h3>
'איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה - אינו מותר באחותה, הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה - הואי אידך 'אחות זקוקתו', הלכך בעו חליצה)</span> '!?
התם <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'כיצד')</span> - <span style="color:#2828AC;">לא אשמעינן אלא)</span> איסור מצוה לחודה <span style="color:#2828AC;">((יבמה שנפלה לפניו שהיא אסורה עליו איסור מצוה - חולצת)</span>; הכא <span style="color:#2828AC;">(אשמועינן)</span> איסור מצוה ואחותה <span style="color:#2828AC;">(שנפלו לו משני אחין, דאחותה לא מייבמא: אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">דרבנן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- אינו מותר באחותה: הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה, הואי אידך 'אחות זקוקתו', הלכך בעו חליצה)</span>: סלקא דעתא אמינא ליקום איסור מצוה במקום <span style="color:#008A00;">[באותו תוקף כמו]</span> איסור ערוה <span style="color:#008A00;">[וכמו שבאיסור ערוה – אינה נחשבת בין הנופלות ליבום, ואחותה מתיבמת – נאמר כך גם באיסור מצוה]</span>, ותתייבם <span style="color:#008A00;">[השניה]</span>- קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(דלא תימא 'אוקי איסור מצוה במקום ערוה ותתייבם אחותה', ולא תיהוי כאחות זקוקתו)</span>.
<span style="color:#008A00;">[וכי יעלה על הדעת]</span> ותתייבם? כיון דמדאורייתא רמיא קמיה <span style="color:#008A00;">[האסורה משום מצוה]</span> - קא פגע באחות זקוקתו <span style="color:#008A00;">[ופשיטא שאסור, ולא תתיבם]</span>!?
סלקא דעתא אמינא משום מצוה עבוד רבנן <span style="color:#2828AC;">(שתתקיים מצות יבום, ולא העמידו איסור זיקה שהוא מדבריהם לאסור את אחותה היכא דהיא עליו איסור מצוה)</span> - קא משמע לן.
היתה אחת מהן <span style="color:#2828AC;">[אסורה על זה איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה: האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה]</span>:
הא תו למה לי <span style="color:#008A00;">[המקרה הזה במשנה אינו מחדש כלום, שהרי מיד לפני זה במשנה שנינו: היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה</span> <span style="font-size:80%;">(כגון חמותו ואם חמותו)</span> <span style="color:#008A00;">- אסור בה ומותר באחותה</span> <span style="font-size:80%;">(דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי)</span><span style="color:#008A00;">, והשני אסור בשתיהן</span>]?: היינו הך - מה לי לחד <span style="color:#008A00;">[אח שיבמתו אסורה לו]</span> מה לי לתרי?
צריכא: דאי אשמועינן התם - משום דאיכא שני <span style="color:#008A00;">[האח השני שאסור בשתיהן]</span> דמוכח <span style="color:#008A00;">[על ידי זה שהאח השני אינו לוקח את השניה - ניכר לכל שזה שיבם – היתה לו סיבה מיוחדת]</span>, אבל הכא דליכא שני דקא מוכח <span style="color:#2828AC;">(שהרי שתיהן מתייבמות ואתי למישרי אחות זקוקה בעלמא)</span> אימא לא <span style="color:#2828AC;">(לייבמן - קא משמע לן</span> <span style="color:#008A00;">[שצריך יבום או חליצה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ואי אשמועינן הכא – אדרבה: תרווייהו מוכחי אהדדי <span style="color:#2828AC;">(שזה לא יכול לישא את האחרת אלא זו, וכן זו - מוכחא מילתא שזו אסורה על זה וזו על זה; לפיכך ליכא אחות זקוקתו)</span> אבל אידך <span style="color:#008A00;">[כאשר יש רק אח אחד ליבם]</span> לא <span style="color:#008A00;">[מוכח]</span> – צריכא.
זו היא שאמרו <span style="color:#2828AC;">['אחותה כשהיא יבמתה</span> <span style="font-size:80%;">(אחותה של ערוה כשהיא יבמתה: אשת אחי בעלה כשנופלת עמה לייבום)</span> <span style="color:#2828AC;">- או חולצת או מתייבמת'</span> <span style="font-size:80%;">(דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה)</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
'זו היא' - למעוטי מאי?
למעוטי איסור מצוה לזה ואיסור מצוה לזה <span style="color:#008A00;">[שחולצות ולא מתיבמות]</span>.
הא תו למה לי, היינו הך <span style="color:#2828AC;">(דהא בהדיא קתני לה לעיל</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">במשנתנו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">'איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת')</span> - מה לי לחד מה לי לתרי?
מהו דתימא: כי לא אמרינן 'אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[להתיר - ולחייב]</span> <span style="color:#2828AC;">להתייבם אחותה)</span> - היכא <span style="color:#2828AC;">(דאין איסור מצוה אלא באחת על האחד, ולשני שתיהן זקוקות)</span> דאיכא למיגזר משום שני <span style="color:#2828AC;">(דאי שרית לייבומי להאי שהאחת אסורה עליו - אתי שני נמי לייבומי, וקא פגע באחות זקוקתו)</span>, אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור מצוה במקום איסור ערוה ולהאי [אוקימנא] איסור מצוה במקום איסור ערוה, ולייבמו - קמ"ל <span style="color:#008A00;">[שחולצות ולא מתיבמות]</span>.
אמר רב יהודה אמר רב, וכן תני רבי חייא: 'בכולן <span style="color:#2828AC;">(בכל חמש עשרה עריות דבפרק קמא)</span> אני קורא בהן 'האסורה לזה מותרת לזה' <span style="color:#2828AC;">(אפשר להן להיות שתי אחיות נופלות לשני אחין והאחת אסורה על זה משום אחת מכל העריות הללו ומותרת לזה, והשניה אסורה על זה משום אותו שם ערוה עצמו ומותרת לזה)</span> ו'אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(ומתוך כך נמצאו שתי אחיות מתייבמות ולא פגעו באחות זקוקה; וכולן פירשתי בפרק ראשון</span> <span style="font-size:80%;">(דף ט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
ורב יהודה מתרגם <span style="color:#008A00;">[מסביר את דברי רב]</span> מ'חמותו' ואילך, אבל שיתא בבי דרישא – לא; מאי טעמא? כיון דבתו - באונסין הוא דמשכחת לה, <span style="color:#2828AC;">(בבתו מאנוסתו, כגון ראובן אנס אשה והוליד בת ובא שמעון ואנס אנוסת אחיו, והוליד בת, ונישאו בת ראובן ובת שמעון ללוי ויהודה אֲחֵי אביהן, והרי הן אחיות מן האם; בת שמעון מותרת לראובן ובת ראובן מותרת לשמעון, ונמצאו שתי אחיות מתייבמות; וכן בת בתו וכן כולן: אף על גב דכל חמשה בבי דרישא משתכחי בנשואין)</span>, בנשואין לא משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובתו לא משתכחא שיהו שתי בנות של שני אחין אחיות מן האם</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהרי לאח השני היא אסורה משום אשת אחיו אלא ביבום, והרי מדובר שיש לה בת ממנו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, שאי אפשר שנשא יבמתו שיש לה בת)</span> - בנשואין קמיירי <span style="color:#008A00;">[במשנה]</span>, באונסין לא קא מיירי <span style="color:#2828AC;">(לא תני בהו 'האסורה לזה כו', הואיל וכולן איסור שֵׁם 'בת' הן)</span>.
ואביי מתרגם <span style="color:#008A00;">[מסביר את דברי רב]</span> אף בתו <span style="color:#2828AC;">(</span>באה<span style="color:#2828AC;">)</span> מאנוסתו - כיון דאשכוחי משכחת לה, אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנשואין תהוי, אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו – לא, כיון דאליבא דרבי שמעון <span style="font-size:80%;">[בדף יח,ב]</span> <a href="#footnote-20" id="noteref-20" title=" יבמות דף יח,ב משנה: שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואח">[20]</a> הוא דמשכחת לה <span style="color:#2828AC;">(האסורה לזה, כדמפרש רב ספרא לקמיה)</span>, אליבא דרבנן לא משכחת לה - בפלוגתא לא קמיירי <span style="color:#2828AC;">(רבי חייא)</span>.
ורב ספרא מתרגם <span style="color:#008A00;">[מסביר את דברי רב]</span>: אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה בשיתא אחי, ואליבא דרבי שמעון, וסימניך 'מת נולד וייבם מת נולד וייבם': ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות, לוי ויהודה נשואין שתי נכריות; מת ראובן נולד יששכר וייבם לוי, מת שמעון נולד זבולון וייבם יהודה, מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולן: 'האסורה לזה <span style="color:#2828AC;">(אשת לוי האסורה ליששכר שבא ומצאה אסורה עליו מזיקת ראובן שלא היה בעולמו)</span> מותרת לזה <span style="color:#2828AC;">(ומותרת לזבולן, שכשנולד כבר נתייבמה ללוי; ובייבם ולבסוף נולד שרי רבי שמעון)</span> והאסורה לזה <span style="color:#2828AC;">(ואשת יהודה אסורה לזבולון משום שמעון שלא היה בעולמו וכשנולד מצאה באיסור)</span> מותרת לזה' <span style="color:#2828AC;">(ומותרת ליששכר [</span><span style="color:#008A00;">שהיה בעולמו של שמעון</span><span style="color:#2828AC;">])</span>, ו<span style="color:#008A00;">[מתקיים גם ]</span>'אחותה שהיא יבמתה <span style="color:#008A00;">[או חולצת או מתיבמת]</span>'.
למה לי <span style="color:#008A00;">[בפירוש של רב ספרא]</span> 'ייבם יהודה'? בלא ייבם יהודה נמי <span style="color:#2828AC;">(שרי ליששכר, ובחמשה אחי)</span> משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(: מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי; מת שמעון נולד זבולון ומת לוי בלא בנים, ונפלו אשת לוי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיתה אשת ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ואשת שמעון</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיתה אשת לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לפני יששכר וזבולון: אשת לוי אסורה ליששכר מפני ראובן בעלה הראשון, ומותרת לזבולון, ואשת שמעון מותרת ליששכר שהרי בעולמו היה ואסורה לזבולון)</span>!
<span style="color:#2828AC;">(האי דנקט 'ייבם יהודה' -)</span> משום צרה <span style="color:#2828AC;">(דבעי אשכוחי נמי בצרה האסורה לזה מותרת לזה: אם באו יששכר וזבולון לייבם לנשי לוי ויהודה - הראשונה אשת לוי אסורה ליששכר משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיתה אשת ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, וכן אשת יהודה על זבולון, וכגון שהיו הצרות אחיות זו לזו; ו'נכריות' קרי להו אצל נשי ראובן ושמעון; דאיכא נמי השתא בצרות "האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה</span> <span style="font-size:80%;">[חולצת או מתיבמת]</span><span style="color:#2828AC;">"; ואי לא ייבם יהודה לא מיתוקם מילתא דרבי חייא באיסור צרתה, דאם נפלו שתי נשים משמעון - שתיהן אשת אח שלא היה בעולמו הן)</span>.
הא תינח צרה; צרה דצרה מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(היכי קרית 'האסורה לזה מותרת לזה' באיסור וצרות צרה, דהא 'צרות צרותיהן' נמי תנן בפרק קמא)</span>?
כגון דהדר ויבמינהו נמי גד ואשר <span style="color:#2828AC;">(לנשי לוי ויהודה הראשונות, ולהם נשים, וייבם גד את אשת יהודה ואשר ייבם אשת לוי, ומתו גד ואשר, ונפלו לפני יששכר וזבולון: ואם באים לייבם נשי גד ואשר הראשונות - אשת גד, צרת אשת יהודה, שהיתה צרת אשת שמעון שלא היה בעולמו - אסורה לזבולון ומותרת ליששכר; וכן אשת אשר על יששכר ומותרת לזבולון)</span>.
משנה:
שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות; ורבי שמעון פוטר.
היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה - אסור בה ומותר ב'אחותה' <span style="color:#008A00;">[כלומר: מותר ליבם את הקרובה שלה]</span>; איסור מצוה או איסור קדושה - חולצות ולא מתייבמות.
גמרא:
תניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום, שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לגלות ערותה עליה בחייה]</span>: בשעה שנעשו צרות זו לזו <span style="color:#2828AC;">(כגון השתא, שנפלו לפניו ונעשו שתי אחיות צרות זו לזו בזיקה)</span> לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.'
היתה אחת מהן <span style="color:#2828AC;">[אסורה עליו איסור ערוה - אסור בה ומותר באחותה]</span>:
הא תו למה לי? היינו הך!
לרבי שמעון איצטריך: סלקא דעתא אמינא הואיל ואמר רבי שמעון 'שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות', לגזור משום שתי אחיות דעלמא <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דהא נמי מרישא שמעינן - התם הוא לרבנן - לא גזרינן, דאי נמי אתי למישרי אחיות דעלמא - ליכא אלא איסור אחות זקוקה דרבנן; אבל לרבי שמעון, דאמר 'איסור אחות זקוקה ערוה גמורה היא', דרחמנא פטרה וקיימא עליה באיסור אשת אח - ליגזור היכא דאחותה אסורה משום ערוה ולא זקוקה ליה, ונימא לא לייבם לאחותה דלא ליתי לייבומי אחות זקוקה דעלמא)</span> - קמשמע לן.
איסור מצוה <span style="color:#2828AC;">[או איסור קדושה - חולצות ולא מתייבמות]</span>:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-20" id="footnote-20">[20]</a> יבמות דף יח,ב משנה: שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת השניה חולצת ולא מתייבמת. ר"ש אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה.</p>
<h3>דף כט.</h3>
והא אמר רבי שמעון 'שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות' <span style="color:#2828AC;">(והכא - אמאי בעי חליצה? הא כיון דמדאורייתא חזיא ליבומי - זקוקה היא, והוו להו כשאר שתי אחיות שנעשו צרות זו לזו, ורבי שמעון פוטר אחות זקוקה מחליצה)</span>?
<span style="color:#008A00;">[כאן]</span> - גזירה משום איסור מצוה דעלמא <span style="color:#2828AC;">(אי פטרת להו לגמרי - מאן דחזי סבר: טעמא לאו משום אחות זקוקה אלא משום ד'איסור מצוה הויא כערוה ופטורה מחליצה', ואתי למיפטר איסור מצוה דעלמא, דלאו אחיות, מחליצה)</span>.
הא תינח איהי <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[האחות שהיא]</span> <span style="color:#2828AC;">איסור מצוה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שנחייבה חליצה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אחותה מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(אמאי חלצה?: תיפטר משום אחות זקוקה, דהכא מאי אמרת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מה החשש שבגללו יש לחלוץ</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
גזירה אחותה משום לתא דידה <span style="color:#2828AC;">(משום מזל דידה דאיסור מצוה; האי 'לתא' יתור לשון הוא)</span>.
והא גבי ערוה לא גזרינן <span style="color:#2828AC;">(דאם היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה - אסור בה ומותר באחותה, הערוה יוצאה בלא חליצה, ולא אמרינן 'תחלוץ ערוה גזירה משום אחותה', שאין ערוה וראויה לייבום; והא נמי לרבי שמעון ערוה היא משנעשו צרות, ואמאי מצרכת לה חליצה משום גזרת אחותה)</span>?
שאני ערוה דמגמר גמירי לה אינשי <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">לשון שני ברש"י:</span> <span style="color:#2828AC;">וידעי דלא רמיא קמיה, ואחותה לאו אחות זקוקה היא)</span> וקלא אית לה <span style="color:#2828AC;">(ולא אתי למישרי אחות זקוקה דעלמא)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">לשון ראשון ברש"י:</span> <span style="color:#2828AC;">והכל יודעין שאין צריכה חליצה, [</span><span style="color:#008A00;">וכן יודעים – ממילא, היות והיא ערוה-</span><span style="color:#2828AC;">] ואחותה לאו אחות זקוקה היא, ולא אתי למשרי אחותה בלא חליצה; אבל ערוה דנעשו צרות דרבי שמעון - לא כולי עלמא גמירי הלכתא דאיסור שתיהן שוות, ואי מפקת לה בלא חליצה - אתי נמי למיפק אחותה שהיא איסור מצוה בלא חליצה, ונפקא מינה חורבה לאיסור מצוה בעלמא)</span>.
משנה:
שלשה אחין - שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לא נשוי</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני:
בית שמאי אומרים: אשתו עמו <span style="color:#2828AC;">(דמאמר ככנוסה דמיא, וכי נפלה אחותה - לא מיתסרא הך עליה משום אחות זקוקה)</span> והלזו תצא <span style="color:#2828AC;">(אף מן החליצה)</span> משום אחות אשה;
ובית הלל אומרים: מוציא את אשתו בגט ובחליצה ואשת אחיו בחליצה; זו היא שאמרו 'אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו'.
גמרא:
'זו היא' - למעוטי מאי?
למעוטי הך דרבי יהושע <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי', דקאמר נמי: אי לו על אשתו אי לו על אשת אחיו, ופליגי עלה רבן גמליאל ורבי אלעזר)</span>*, דלא עבדינן כוותיה, אלא אי כרבן גמליאל אי כרבי אליעזר.
*<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">יבמות פרק יג משנה ז: שני אחין נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן, תצא משום אחות אשה. וכן שתי חרשות. גדולה וקטנה, מת בעלה של קטנה, תצא הקטנה משום אחות אשה. מת בעלה של גדולה, רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו. רבן גמליאל אומר: אם מאנה, מאנה; ואם לאו, תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו משום אחות אשה. רבי יהושע אומר: אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו: מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אמר רבי אלעזר: לא תימא מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור <span style="color:#2828AC;">(ותהוי כאשתו)</span> דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא, אלא מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לדחות אחותה שלא תאסרנה לזו משום אחות זקוקה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כאילו מבטל את הזיקה של השניה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר רבי אבין: אף אנן נמי תנינא <span style="color:#2828AC;">(בריש פירקין)</span>: '<span style="color:#2828AC;">(אם קדמו וכנסו)</span> בית שמאי אומרים: יקיימו'*; יקיימו – אִין' לכתחלה - לא <span style="color:#2828AC;">(מייבמו, משום אחות זקוקתו)</span>
*<span style="color:#2828AC;">[במשנה:</span> <span style="color:#008A00;">ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, ואם קדמו וכנסו - יוציאו.</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
<h3>דף כט:</h3>
ואי סלקא דעתא מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור – <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אזי במקרה שבראש הפרק, בו שני אחיות נפלו לפני שני אחים, ואמרו במשנה</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="color:#008A00;">הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' – מדוע כך? אפשר לעשות יבום ממש:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> זה יעשה מאמר ויקנה <span style="color:#2828AC;">(אותה קנין גמור להיות אשתו, דהא אין איסור במאמר, ותצא אחותה מעליו, ולא הויא הך</span> <span style="font-size:80%;">[שעשה בה את המאמר]</span> <span style="color:#2828AC;">'אחות זקוקתו' - ויכנוס את אשתו)</span> וזה יעשה מאמר ויקנה! אלא מאי - דוחה דחייה גמורה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מאמר מנתק את הזיקה של אחותה, ויהא מותר לכנוס משום כך ולא חל איסור אחות זקוקתו</span><span style="color:#2828AC;">] (נהי נמי דלא קני קנין גמור, הא אמרת 'דוחה בצרה' [</span><span style="color:#008A00;">לא צרה ממש אלא באחת משתי אחיות הזקקות ליבם אחד</span><span style="color:#2828AC;">])? ( ותקשה לך נמי)</span> זה יעשה מאמר <span style="color:#2828AC;">(בזו)</span> וידחה <span style="color:#2828AC;">(ותדָחה אחותה, ויכנוס את אשתו)</span> וזה יעשה מאמר וידחה? אלא מאי אית לך למימר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מה דין מאמר במקרה כזה לפי בית שמאי</span><span style="color:#2828AC;">]</span>? מאמר דהתירא דחי <span style="color:#2828AC;">(מאמר שנעשה בהיתר דאי הוה בעי לייבומי בשעת מאמר הוה מצי לייבומי כגון במתניתין, דעדיין לא נפלה אחותה)</span>, דאיסורא <span style="color:#2828AC;">(כגון דנפלו שתי האחיות קודם מאמר)</span> לא דחי; הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(לענין קניה)</span>: מאמר - אפילו למאן דאמר 'מאמר קונה קנין גמור' - מאמר דהתירא קני, דאיסורא לא קני.
רב אשי מתני <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">את דברי רבי אלעזר ורבי אבין לעיל</span><span style="color:#2828AC;">]</span> הכי:
אמר רבי אלעזר: לא תימא מאמר לבית שמאי דחי דחייה גמורה, וצרתה <span style="color:#2828AC;">(אחותה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהיתה נשואה לאח אחר</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, שנעשית לה 'צרה בזיקה')</span> - חליצה נמי לא בעיא <span style="color:#2828AC;">(דתצא משום אחות אשה)</span>, אלא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אם נעשה לפני נפילת האחות השניה לייבום</span><span style="color:#2828AC;">]</span> דוחה <span style="color:#2828AC;">(אותה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">את האחות השניה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">מלאסור</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">את אחותה שהיא</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אשת בעל המאמר עליו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">על האח שעשה בראשונה מאמר</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ומשייר הוא <span style="color:#2828AC;">(דבעיא חליצה אם באת לינשא עד שלא כנס היבם את בעלת המאמר; ולקמיה פריך ליה: הא קתני 'הלזו תצא משום אחות אשה' - דמשמע אף מחליצה!)</span>.
אמר רבי אבין: אף אנן נמי תנינא: 'בית שמאי אומרים יקיימו': יקיימו - אִין, לכתחלה לא; ואי סלקא דעתא מאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה - זה יעשה מאמר וידחה <span style="color:#2828AC;">(את אחותה מעליו, ואחר כך ישא את זו!)</span> וזה יעשה מאמר וידחה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ומדוע אין עושים כך?</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">אלא לאו משום דלא דחי דחייה גמורה, וכל כמה דרמיא עליה לחליצה - זקוקתו היא, ואוסרת את זו עליו)</span>! ואלא הא קתני 'בית שמאי אומרים: אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ואין צורך בחליצה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: אלא יבמה דחזיא לכולהו - חזיא למקצתה, יבמה דלא חזיא לכולהו - לא חזיא למקצתה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אלא לעולם דוחה דחייה גמורה; ודקשיא לך 'התם נמי לידחי'? - לא דמיא למתניתין דהכא: דכי נפלה ועבד מאמר - הוה חזיא לכולהו מילי דיבמה להתייבם ולחלוץ, הלכך חזיא למקצתייהו למאמר, דמאמר דחיא אחותה לכשתפול, אבל התם, דתרוייהו נפלו קודם מאמר, ולא חזיא לכולהו מילי דיבמה - לא חזיא למקצתה, לפיכך אין מאמר דוחה אחותה)</span>.
בעי רבה: מאמר לבית שמאי - נישואין עושה או אירוסין עושה?
אמר ליה אביי: למאי הלכתא?: אילימא ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, השתא: ארוסה בעלמא <span style="color:#2828AC;">(דקידושין דידה דאורייתא)</span> תני רבי חייא: 'אשתו ארוסה לא אונן <span style="color:#2828AC;">(ליאסר בקדשים)</span> ולא מטמא לה <span style="color:#2828AC;">(אם כהן הוא, דהא לאו 'שארו הקרוב אליו</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,ב]</span><span style="color:#2828AC;">' היא)</span> וכן היא לא אוננת <span style="color:#2828AC;">(להיות אסורה בקדשים)</span> ולא מטמאת לו <span style="color:#2828AC;">(אינה צריכה להתעסק בו; ולאו דוקא נקט 'ולא מיטמאת', דהא בנות אהרן לא הוזהרו על הטומאה, אלא איידי דנקט 'לא אוננת', דאיצטריך ליה - נקט 'ולא מיטמאת', דבעי למתני תרתי בדידה ובדידיה; כך שמעתי; ולי נראה 'ולא מיטמאה' - כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מ-'ונבלתם לא תגעו</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יא,ח; דברים יא,ח]</span><span style="color:#2828AC;">' [במסכת ראש השנה</span> <span style="font-size:80%;">(טז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">])</span>; מתה - אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה <span style="color:#2828AC;">(ובדכתב לה מן האירוסין מיתוקמא בכתובות בפרק 'הכותב'</span> <span style="font-size:80%;">(פט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>'; <span style="color:#2828AC;">('אינו יורשה ואינו מטמא לה'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מן האירוסין, שהיא אשתו דאורייתא, אם כן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'עבד בה מאמר' <span style="color:#2828AC;">(מאמר יבמין מדרבנן הוא - דהא מדאורייתא 'יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ה]</span><span style="color:#2828AC;">' כתב רחמנא)</span> מיבעיא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ששאל 'מאי הילכתא - ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
ואלא לענין מסירה לחופה - מאי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מה דין המאמר</span><span style="color:#2828AC;">]</span>? נישואין עושה, ולא בעיא מסירה לחופה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ודין מאמר נלמד מדין יבום,</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">דאם בא עליה בעל כרחה בלא חופה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">קני, ואי בעי תו לאפוקי - בגיטא סגיא לה)</span> או דלמא אירוסין עושה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ודין מאמר נלמד מדין קידושין</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ובעיא מסירה לחופה?
אמר ליה: השתא לא עבד בה מאמר, כתיב <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="color:#2828AC;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> יבמה יבא עליה <span style="color:#2828AC;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> בעל כרחה <span style="color:#2828AC;">(דקני לה ונעשית כאשתו לכל דבר בביאה בעל כרחה, שאין בה חופה)</span> - עבד בה מאמר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ועל ידי כך חיזק את הקשר ביניהם</span><span style="color:#2828AC;">]</span> מיבעיא?
אמר ליה: שֶאֲנִי אומר 'כל העושה מאמר ביבמתו - פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">וכמו בכל אשה ארוסה חייב לעשות חופה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ונשואין של שאר נשים, ואם בא עליה לאחר מאמר בלא חופה - לא קנה)</span>.
מאי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מה ההלכה לפי בית שמאי? נישואין עושה או אירוסין עושה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
תא שמע <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"י מ"ו]</span>: 'שומרת יבם - בין יבם אחד בין שני יבמין: רבי אליעזר אומר: יפר <span style="color:#2828AC;">(אחד מהן את נדרה)</span>, רבי יהושע אומר: <span style="color:#2828AC;">(שומרת יבם)</span> לאחד <span style="color:#2828AC;">(יפר)</span>, ולא לשנים <span style="color:#2828AC;">(אבל שומרת לשני יבמין לא יפר לא זה ולא זה)</span>; רבי עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים', והוינן בה: בשלמא רבי עקיבא סבר אין זיקה <span style="color:#2828AC;">(דתיהוי ככנוסה)</span> אפילו לחד <span style="color:#2828AC;">(היכא דליכא אלא חד דודאי עליה רמיא - אפילו הכי אין זיקה)</span>; לרבי יהושע - לחד יש זיקה, לתרי אין זיקה <span style="color:#2828AC;">(דלא ידעינן להי מינייהו רמיא; ואפילו שניהם כאחד - אין הפרתן הפרה, דקלישא זיקתן)</span>; אלא לרבי אליעזר: נהי נמי דקסבר יש זיקה - בשלמא לחד מיפר, אלא לתרי אמאי <span style="color:#2828AC;">(נהי נמי דיש זיקה אפילו לתרי - מיהו 'יפרו שניהם' מיבעי ליה)</span>? ואמר רבי אמי <span style="color:#2828AC;">(</span>בר אהבה<span style="color:#2828AC;">) ('ואמר רמי בר אבא' גרסינן)</span>: הכא במאי עסקינן? - כגון דעבד בה מאמר, ובית שמאי היא, דאמר מאמר קונה קנין גמור: אי אמרת בשלמא נישואין עושה - משום הכי מיפר, אלא אי אמרת אירוסין עושה - היכי מצי מיפר? והתנן <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"י מ"א]</span>: 'נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירים נדריה'? <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ואם כן נראה שלבית שמאי מאמר עושה נישואין!</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
<span style="color:#2828AC;">תוספות מסכת יבמות דף כט עמוד ב ד"ה אביה ובעלה מפירים נדריה - ואם אין לה אב או שאינה ברשות אב לא מצי מיפר כדאמרינן בנדרים</span> <span style="font-size:80%;">(דף עא.)</span><span style="color:#2828AC;">. [וקשה לי: הרי היא אלמנה, ונקראת יתומה בחיי אביה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">כיצד אביה כאן מפר נדריה?]</span>
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי 'מיפר'? מיפר בשותפות <span style="color:#2828AC;">(הוא ואביה, כארוסה) [</span><span style="color:#008A00;">ולכן עושה המאמר הוא כבעלה מן הארוסין; ואין כאן מסקנה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
ולרבי אלעזר, דאמר 'מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות לצרה <span style="color:#2828AC;">(באחותה שנפלה לפניו אחר מאמר זו)</span> בלבד' - אמאי מיפר <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אפילו</span><span style="color:#2828AC;">]</span> בשותפות?
אמר לך רבי אלעזר: אימר דאמרי אנא: אינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד, דלא סגי לה בגיטא אלא בעי נמי חליצה <span style="color:#2828AC;">(העושה מאמר ביבמה ובא להוציאה בעיא חליצה וגט ולא אמרינן ככנוסה היא וסגי לה בגט)</span> - להפר נדריה מי אמרינן?
ואיבעית אימא אמר לך רבי אלעזר: ולרב נחמן בר יצחק מי ניחא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: נהי נמי דקונה, בשלמא אי נישואין עושה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שפיר, אלא לרב נחמן, דאמר לא עביד אלא אירוסין, מי ניחא)</span>? מי קתני 'יפרו'? 'יפר' קתני <span style="color:#2828AC;">(הא בשותפות ליכא למימר ד'יפר' קתני; 'יפרו' מיבעי ליה)</span>! אלא הכא במאי עסקינן? - שעמדה בדין <span style="color:#2828AC;">(לדידי [אפילו] בלא מאמר, ולרב [אמי] אחר מאמר, ולא רצה לכנוס ולא לפטור)</span>, ופסקו לה מזונות משלו <span style="color:#2828AC;">(כדתניא לקמן ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(מא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'עמד בדין וברח - נזונית משל יבם', דמהשתא 'בעלה' הוא, ועל דעתו נודרת: על מנת שירצה)</span>, וכדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת.
<h3>דף ל.</h3>
משנה:
שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה, רחל</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות <span style="color:#2828AC;">[כגון: בעלה של</span> <span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת: <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> הראשונה <span style="color:#2828AC;">(לנפילה)</span> יוצאה משום אחות אשה, ושניה <span style="color:#2828AC;">[ה</span><span style="color:#008A00;">נכרית</span><span style="color:#2828AC;">]</span> משום צרתה.
עשה <span style="color:#2828AC;">(נשוי נכרית)</span> בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">[על ידי המאמר נעשית כאילו צרתה]</span>.
גמרא:
טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - נכרית יבומי נמי מייבמה <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן 'משמת בעל האחות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ונפלה לייבם, הוזקקה לנשוי נכרית לבדו, דהא על בעל אחיות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">על בעל רחל</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לא רמיא, ונעשית זו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">הנכרית</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">צרתה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של לאה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בזיקה [ב"ח: ונעשית נכרית זו אחות אשה בזיקה], וכשמת - תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה [</span><span style="color:#008A00;">-ותהא מותרת לשוק ללא חליצה</span><span style="color:#2828AC;">]')</span>!
אמר רב נחמן: זאת אומרת אין זיקה - ואפילו בחד אחא <span style="color:#2828AC;">(כדפרישית: דאף על גב דתרי אחין נינהו - אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ולכן תתיבם</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
משנה:
שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית: מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת: הראשונה <span style="color:#2828AC;">(לנישואין)</span> יוצאת משום אחות אשה, ושניה משום צרתה.
עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת.
גמרא:
הא תו למה לי? היינו הך?! <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן הוא:)</span> השתא: ומה התם <span style="color:#2828AC;">(דנכרית עיקר נשואה היא)</span> דאחות אשה <span style="color:#2828AC;">(נפלה עליה)</span> הויא צרה לנכרית <span style="color:#2828AC;">(ונעשית צרתה במאמר)</span>, אמרת 'נכרית אסורה' - הכא <span style="color:#2828AC;">(דאחות אשה עיקר נשואה היא)</span>, דנכרית הויא צרה לאחות אשה - לא כל שכן <span style="color:#2828AC;">(דאוסרת נכרית שהיא טפלה)</span>?!
תנא הך תנא ברישא <span style="color:#2828AC;">(משנה אחרונה זו שנה תחלה)</span>, והך חזיא להתירא ושריא <span style="color:#2828AC;">(וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר)</span>, והדר חזיא לאיסורא <span style="color:#2828AC;">(משום דמכל מקום צרתה היא ותנייה)</span>; ואיידי דחביבה ליה <span style="color:#2828AC;">(דחידוש הוא)</span> אקדמהּ <span style="color:#2828AC;">(ותו לא הוה צריך למיתני סיפא)</span>, ומשנה לא זזה ממקומה <span style="color:#2828AC;">(אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה)</span>.
משנה:
שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה ורחל</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, וכנס נשוי נכרית את אשתו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ומתה אשתו של שני <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רחל</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ואחר כך מת נשוי נכרית <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שעכשיו הוא גם בעל לאה, שהרי יבם אותה, ואשתו הנכרית נעשתה צרתה של לאה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - הרי זו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הנכרית</span><span style="color:#2828AC;">]</span> אסורה עליו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">על בעל רחל</span><span style="color:#2828AC;">]</span> עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת <span style="color:#2828AC;">(בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון [</span><span style="color:#008A00;">אחרי שכנס בעל הנכרית</span><span style="color:#2828AC;">])</span>. <span style="color:#2828AC;">[וקשה: אם לא היה ענין של יבום, כאשר מתה האחות הנשואה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אחותה מותרת, אז מדוע ביבום חמור יותר ולא הותר במותה של אשתו האחות?]</span>
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> יבמה יבא עליה - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דהדר איחזיא)</span>.
מאי קא משמע לן? תנינא: 'הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'?
מהו דתימא 'הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה ראשונה, <span style="color:#2828AC;">(כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה)</span>, אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסהּ נשוי נכרית)</span> אימא תישתרי' - קא משמע לן.
הא - נמי תנינא <span style="font-size:80%;">[במשנה (לב,א)]</span>: 'שני אחין נשואים שתי אחיות; מת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית' הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'!?
מהו דתימא 'התם הוא <span style="color:#2828AC;">(שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה)</span> דאידחי לה מהאי ביתא לגמרי <span style="color:#2828AC;">(נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד)</span>, אבל הכא, דלא אידחי לה מהאי ביתא לגמרי <span style="color:#2828AC;">(בשעת נפילה, שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם)</span> – אימא: מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית <span style="color:#2828AC;">(עדיין זיקתה עליה, וכי מתה אחותה, ועודה בנפילה)</span> חזיא נמי להאי <span style="color:#2828AC;">(- תתייבם לזה בנפילה)</span>' - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(רב יהודה [אמר רב]- דלא)</span>.
משנה:
שלשה אחים, שנים מהם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן ושמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> נשואין שתי אחיות, ואחד <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לוי</span><span style="color:#2828AC;">]</span> נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="color:#2828AC;">]</span> ומת <span style="color:#2828AC;">(מותרת זו להתייבם</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לשמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, שהרי עד שלא כנסה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- גירש את הראשונה שהיא ערוה, ולא היתה צרתה מעולם)</span> - זו היא שאמרו <span style="color:#2828AC;">(בפרק ראשון)</span> 'וכולן שמתו או נתגרשו <span style="color:#2828AC;">(העריות)</span> - צרותיהן מותרות'.
גמרא:
טעמא דגירש <span style="color:#2828AC;">(בעל האחיות -</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואחר כך מת <span style="color:#2828AC;">(נשוי נכרית</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם)</span>, אבל מת <span style="color:#2828AC;">(נשוי נכרית</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, והוזקקה נכרית לבעלי אחיות)</span> ואחר כך גירש <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">(ונשאהּ לזו - הואיל וקודם שגירש נעשית 'צרתה בזיקה'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אמנם לא צרה ממש, אך מחוייבת יבום או חליצה מבעל אחת האחיות</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> – אסורה <span style="color:#2828AC;">(על אחיו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">כשימות המגרש</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, משום צרת אחות אשה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; בשלמא אי לא כנסה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span>- <span style="color:#2828AC;">הויא מותרת לזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">– אסורה, ואף על גב דלא היתה צרתה אלא בזיקה)</span>.
אמר רב אשי: זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרי אחי <span style="color:#2828AC;">(כגון הכא: דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה - היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות, ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני)</span>.
ולרב אשי קשיא דרב נחמן <span style="color:#2828AC;">(דדייק לעיל מסתם מתניתין 'זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא')</span>!?
אמר לך רב אשי: <span style="color:#2828AC;">(ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא;)</span> הוא הדין דאף על גב דלא עבד <span style="color:#2828AC;">(בעל הנכרית)</span> בה <span style="color:#2828AC;">(באחות אשת אחיו)</span> מאמר, <span style="color:#2828AC;">(כשימות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> נכרית <span style="color:#2828AC;">(אשתו)</span> מיחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה <span style="color:#2828AC;">(ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא - נעשה צרתה בזיקה)</span>; והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי <span style="color:#2828AC;">(</span>מ<span style="color:#2828AC;">)</span>בית שמאי דאמרי מאמר קונה
<h3>דף ל:</h3>
קנין גמור <span style="color:#2828AC;">(ואפילו חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה)</span> - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(חולצת)</span>, דלא כבית שמאי.
ולרב נחמן קשיא דרב אשי? וכי תימא 'הוא הדין דאפילו מת <span style="color:#2828AC;">(נשוי נכרית)</span> ואחר כך גירש <span style="color:#2828AC;">(אחד מבעלי אחיות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">את אשתו, וכנסה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">את האלמנה הנכרית</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- מותרת לשלישי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">כשימות זה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ולא אמרינן 'צרת אחות אשתו של זה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין',</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ולכן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> צרתה מותרת <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">לשמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - אלא 'זו היא' - למעוטי מאי?
למעוטי כנס <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="color:#2828AC;">] (הנכרית)</span> ואחר כך גירש <span style="color:#2828AC;">(את אשתו, ומת, דאסורה נכרית</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">על שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">משום צרת אחות אשה; ואף על גב דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו)</span>.
הניחא אי סבר לה <span style="color:#2828AC;">(רב נחמן)</span> כרבי ירמיה, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">[יג,א]</span><span style="color:#2828AC;">: כי רמינן הא מתניין ד'זו היא' דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני</span> <span style="font-size:80%;">[במשנה הראשונה (דף ב,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">'וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות'-</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ודייקו בגמרא בדף יג,א</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">'ואף על גב דכנס ולבסוף גירש', ואמר רבי ירמיה [</span><span style="color:#008A00;">שם</span><span style="color:#2828AC;">])</span> 'תברא: מי ששנה זו לא שנה זו', והאי תנא <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של המשנה הראשונה (דף ב,ב)</span><span style="font-size:80%;">]</span> סבר מיתה מפלת <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">רש"י בדף יג,א:</span> <span style="color:#2828AC;">מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא - שריא)</span> והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילים <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">רש"י בדף יג,א:</span> <span style="color:#2828AC;">ש</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כאשר</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">האשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית)</span>, 'זו היא' - למעוטי כנס ולבסוף גירש; אלא אי סבר לה כרבא, דאמר לעולם חד תנא הוא, ו'זו <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">רש"י בדף יג,א:</span> <span style="color:#2828AC;">דמתניתין דהכא</span> <span style="font-size:80%;">(דף ב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה')</span> ואין צריך לומר זו <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">רש"י בדף יג,א:</span> <span style="color:#2828AC;">דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס)</span>' קתני <span style="color:#2828AC;">(אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפילו לתנא דהכא)</span> – 'זו היא' למעוטי מאי? <span style="color:#2828AC;">(אי למעוטי 'מת אחיו ואחר כך גירש אשתו וכנס יבמתה' - השתא כנס ואחר כך גירש שריא, גירש ואחר כך כנס מיבעיא? ואי למעוטי 'מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ומת', דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי, והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן - ובהא מודי רבא, הא לרב נחמן ליכא למימר הכי: דהא 'אין זיקה' סבירא ליה, והלכך)</span> על כרחך <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רב נחמן</span><span style="color:#2828AC;">]</span> כרבי ירמיה סבירא ליה <span style="color:#2828AC;">(ולמעוטי כנס ואחר כך גירש, דאמר נישואין מפילין, והאי שעתא - צרת ערוה הויא)</span>.
ולרבא <span style="color:#2828AC;">(דאמר מיתה מפלת, וכנס ואחר כך גירש שריא) [</span><span style="color:#008A00;">שסובר מיתה מפלת לכל הדעות, ולפיכך הנוכרית, שכאשר היתה נשואה לראובן - היתה צרת אשתו של ראובן, שהיא האחות של אשת שמעון – עד שראובן גרש את אחותה של אשת שמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> - הניחא אי סבר לה כרב אשי <span style="color:#2828AC;">(דיש זיקה)</span>: 'זו היא' למעוטי מת בלא גירש <span style="color:#2828AC;">(ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר 'הא מת ואחר כך גירש - אסורה', דהא רבא 'מיתה מפלת' סבירא ליה, וכיון דגירש</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שריא! אלא הכי דייק: טעמא דגירש - דבשעת מיתה לאו צרות הוו - זו היא דנכרית מותרת, אבל מת שני זה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ראובן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס את הנכרית</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אסורה, דהואי 'צרת אחות אשה בזיקה', ואפילו בשעת מיתה - דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני; ואי תימא 'הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני - הויא אשת שני מתים, דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא' - לא היא, דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא, ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר: גזירה שמא יאמרו 'שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות')</span>, אלא אי סבר לה כרב נחמן <span style="color:#2828AC;">(דאין זיקה)</span> 'זו היא' - למעוטי מאי <span style="color:#2828AC;">(הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש, וההיא פשיטא, דהא בהדיא תנינא לה, ולא אתא 'זו היא' למעוטה)</span>?
על כרחך <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רבא</span><span style="color:#2828AC;">]</span> כרב אשי סבירא ליה.
משנה:
וכולן <span style="color:#2828AC;">(ט"ו עריות)</span> שהיו בהן <span style="color:#2828AC;">(לאחיו המת)</span> קדושין <span style="color:#2828AC;">(קידושי ספק)</span> או גרושין בספק <span style="color:#2828AC;">(הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה, ולגבי קידושין - דלמא לא מיקדשה)</span> - הרי אלו הצרות חולצות <span style="color:#2828AC;">(ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא)</span> ולא מתייבמות <span style="color:#2828AC;">(דלמא צרת ערוה היא)</span>.
כיצד 'ספק קדושין'?
זרק לה קדושין <span style="color:#2828AC;">(שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בדומה למקרה בגט בסוגיא זו בגיטין עח,א-ב</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, וארבע אמות קונות שם, וּזְרָקוֹ)</span> ספק קרוב לו <span style="color:#2828AC;">(ספק בארבע אמות הקרוב לו)</span> ספק <span style="color:#2828AC;">(בארבע אמות)</span> קרוב לה - זהו ספק קדושין;
'ספק גרושין'?
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים<span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(בבא בתרא דף קעה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין', אלמא כתב ידו בלא עדים - מילתא היא)</span>;
יש עליו עדים ואין בו זמן <span style="color:#2828AC;">(כתוב)</span>; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד <span style="color:#2828AC;">(ואינו כתב ידו של בעל)</span> - זהו ספק גרושין <span style="color:#2828AC;">(דאמרינן במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">(דף פו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו כו'; והכא נמי חולצת צרתה כיון דגיטא הוא, דאם ניסת - הולד כשר, ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא, דקרי להו 'פסול לכתחלה'; הלכך: אי שרית ליה - אמרי אינשי 'צרת ערוה מתייבמת'; ובגמרא בעי: אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו')</span>.
גמרא:
ואילו בגרושין 'ספק קרוב לו ספק קרוב לה' לא קתני <span style="color:#2828AC;">(דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה)</span> - מאי טעמא?
אמר רבה: אשה זו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">צרת הערוה, במקרה שהגט ספק היה קרוב לערוה ספק היה רחוק ממנה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> בחזקת היתר לשוק עומדת <span style="color:#2828AC;">(קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה היא)</span>, ומספק אתה בא לאוסרה <span style="color:#2828AC;">(שמא נתגרשה הערוה)</span>? אל תאסרנה מספק! <span style="color:#2828AC;">(אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!)</span>
אמר ליה אביי: אי הכי - בקדושין נמי <span style="color:#2828AC;">(אמאי אסרינן לה לייבומי)</span>? נימא 'אשה זו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הצרה</span><span style="color:#2828AC;">] (קודם שקידש בעלה את בת אחיו)</span> בחזקת היתר ליבם עומדת <span style="color:#2828AC;">(כשימות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בעלה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק'!?
התם <span style="color:#2828AC;">בארבע אמות (שנויא הוא)</span> – לחומרא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שתהא אסורה ליבם</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
האי - חומרא דאתי לידי קולא הוא: זימנין דאזיל הוא <span style="color:#2828AC;">(מקדש בספק)</span> ומקדש לה לאחותה <span style="color:#2828AC;">(של זו שקדש בספק)</span> קדושי ודאי <span style="color:#2828AC;">(בחיי בעלה)</span>!? ואי נמי זימנין דאתא אחר <span style="color:#2828AC;">(איניש אחרינא)</span> ומקדש לה לדידה <span style="color:#2828AC;">(להך מקודשת בקידושי ספק)</span> קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי <span style="color:#2828AC;">(לאביה של זו משום צרת הבת)</span> אמרי <span style="color:#2828AC;">(אינשי)</span> דקמא קדושין <span style="color:#2828AC;">(קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין)</span> ודבתרא לאו קדושין <span style="color:#2828AC;">(שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט; ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה)</span>?
<h3>דף לא.</h3>
כיון דקא מצרכת חליצה - מידע ידעי <span style="color:#2828AC;">(דקידושי דבת אחיו לאו קידושין; והאי דלא מתייבמת צרתה -)</span> דחומרא בעלמא הוא.
אי הכי, גירושין נמי ליתני <span style="color:#2828AC;">(ספק קרוב לו)</span> וליצרכה חליצה, ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה ודאי גירושין גמורין נינהו, דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה דקמייתא, קדיש דבתרייתא - לאו קידושין: לא תיחוש להכי, דמדלא מתייבמת צרתה - מידע ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא)</span>!?
אם אתה אומר חולצת - מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(וקמייבם צרת ערוה - דאוקמה אחזקה ופגע בכרת)</span>!
הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(גבי קידושין אמאי חולצת? הא אתי לייבומי! ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו וקמייבם לצרת ערוה)</span> אם אתה אומר חולצת – מתייבמת!
ותתייבם ואין בכך כלום אחזקה קא קיימא <span style="color:#2828AC;">(בחזקת היתר לייבם)</span>.
איתיביה אביי <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ז מ"ד]</span>: 'נפל הבית עליו ועל בת אחיו <span style="color:#2828AC;">(והיא אשתו)</span> ואין ידוע איזה מהם מת ראשון - צרתה חולצת <span style="color:#2828AC;">(לא מיפטרא בולא כלום משום צרת ערוה - שמא היא מתה ראשונה ואחר כך מת הוא; ותנן 'וכולן אם מתו'- העריות קודם לבעליהן</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'צרותיהן מותרות' בפרק קמא)</span> ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(שמא הוא מת ראשון והויא לה הך צרת בתו)</span>'; אמאי? הכא נמי נימא 'אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה - אל תאסרנה מספק'? וכי תימא הכי נמי לחומרא - חומרא דאתי לידי קולא הוא, שאם אתה אומר 'חולצת'– <span style="color:#2828AC;">[עלולים לחשוב שגם]</span> מתייבמת!?
גירושין, דשכיחי, גזרו בהו רבנן <span style="color:#2828AC;">(דספק גירושין בערוה - לא תחלוץ הצרה, שאם אתה אומר 'חולצת' -</span> <span style="font-size:80%;">[עלולים לחשוב שגם]</span> <span style="color:#2828AC;">מתייבמת)</span>; מפולת, דלא שכיחי, לא גזרו בהו רבנן; אי נמי גירושין דקיימא ערוה <span style="color:#2828AC;">(קמן)</span> דקא מוכח <span style="color:#2828AC;">(וקמוכחת דהכל רואין שזו צרת ערוה היתה)</span>, וצרתה קמצרכת לה חליצה - אמרי קמו ביה רבנן בגיטא, דגיטא מעליא הוא <span style="color:#2828AC;">(ואין זו צרת ערוה)</span> ואתו לייבומי לצרה; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> מפולת <span style="color:#2828AC;">(א"נ מצרכת לה חליצה)</span> - מי <span style="color:#2828AC;">(אתי למימר)</span> 'קמו בהו רבנן במפולת' <span style="color:#2828AC;">(אלו הדיינים המצריכים אותה חליצה - נביאים הם, וידעו שהיא מתה ראשונה דליתי לייבם לצרה - ומידע ידעי דהאי דחלצה - משום ספיקא היה</span> <span style="font-size:80%;">[ודאי אין חשש כזה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
וגבי גירושין מי לא תנן? והתנן '<span style="color:#2828AC;">(מפרש במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">[פ"ח מ"ב; בבלי דף עח,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה: קרוב לה – מגורשת, קרוב לו - אינה מגורשת; מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת', ואמרינן: למאי הלכתא <span style="color:#2828AC;">(קתני מגורשת)</span>? דאי כהן הוא - אסורה ליה, ואי ערוה היא - צרתה בעיא חליצה, ולא אמרינן "שאם אתה אומר 'חולצת' – מתייבמת"?
הא - איתמר עלה <span style="font-size:80%;">(גיטין עח,ב)</span> רבה ורב יוסף, דאמרי תרווייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן: אחת אומרת "קרוב לה" ואחת אומרת "קרוב לו", דהוה ליה ספיקא דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(כיון דתרי אמרי "קרוב לה" - לא מצי לאוקמי צרה אחזקה ולמיפטרא לעלמא בלא חליצה)</span>, "ומתניתין דהכא בכת אחת <span style="color:#2828AC;">(עד אומר "קרוב לו" ועד אומר "קרוב לה")</span> דהוה ליה ספיקא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(הלכך בקידושין - הוא דאיכא למיתנייה, משום דבחזקת היתר לייבם קיימא, ומשום עד אחד דאמר "קרוב לה" לא מפקינן לה מחזקה, וחלצה; אבל בגירושין ליכא למתנייה, דבחזקת היתר לשוק קיימא, ועד אחד דאמר "קרוב לה" בעי לאפוקי מחזקה; וכיון דליכא עדות שלם - אזלינן לקולא וקא מוקמינן אחזקה, ולא בעיא חליצה, שאם אתה אומר 'חולצת'</span> <span style="font-size:80%;">[עלולים לחשוב שגם]</span> <span style="color:#2828AC;">מתייבמת)</span>.
וממאי דמתניתין דהכא בכת אחת?
דומיא דקדושין: מה קדושין בכת אחת - אף גרושין בכת אחת <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אי הוה תני להו דעל כרחך הוה מיתוקמא דומיא דקידושין - משום הכי לא תני לה)</span>.
וקדושין גופייהו ממאי דבכת אחת? דלמא בשתי כיתי עדים?
אי בשתי כיתי עדים <span style="color:#2828AC;">(לא הוה תני 'ולא מתייבמת')</span> – <span style="color:#2828AC;">(אלא)</span> 'תתייבם ואין בכך כלום' <span style="color:#2828AC;">(דהא אוקמת אחזקה דמותרת לייבם הואי)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ופרכינן:)</span> קיימי עדים וקאמרי "קרוב לה" ואת אמרת 'תתייבם ואין בכך כלום' <span style="color:#2828AC;">(והאמרת שתי כיתי עדים ספיקא דאורייתא היא)</span>?
ותו <span style="color:#2828AC;">[ראיה נוספת לחיזוק לדברי אביי, אך לא אביי אמר אותה]</span>: <span style="color:#2828AC;">(ובגירושין גופייהו)</span> בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן היא, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי, ואשה אוקמה אחזקה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דכת אחת אומרת "קרוב לה" - לא הוה לן לאפוקי מחזקת היתר לשוק, כיון דאיכא כת אחריתי דאמרה "קרוב לו", ואמאי קתני 'חולצת')</span> <a href="#footnote-21" id="noteref-21" title=" המשך דברי רש">[21]</a> - מידי דהוה אנכסי דבר שטיא <span style="color:#2828AC;">[בן שטיון: אדם שהיה לעיתים שוטה ולפעמים חלים]</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות כ,א)</span>: דבר שטיא זבין נכסי; אתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים זבין" ואתו בי תרי ואמרו "כשהוא שוטה זבין", ואמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-21" id="footnote-21">[21]</a> המשך דברי רש"י ד"ה הכי גרסינן… ואית דמפרשי הכי: אי בשתי כיתי עדים מי הוה אמרינן לעיל בספק קידושין 'תתייבם ואין בכך כלום'? קיימי עדים ואמרי 'קרוב לה', ומקודשת ונעשית הראשונה צרת ערוה - ואת אמרת תתייבם? אלא ודאי בכת אחת, ומשום דליכא אלא חד דאמר 'קרוב לה' אמרינן 'אוקי צרה אחזקתה', דשריא ליבם; וכך שמעתי, וקשה בעיני משום דמייתי סייעתא למילתיה מדנפשיה דההוא 'תתייבם ואין בכך כלום' דלעיל הוא גופיה פירש הכי.</p>
<h3>דף לא:</h3>
וארעא אוקמא בחזקת בר שטיא!
אלא אמר אביי <span style="font-size:80%;">(איוב לו,לג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יגיד עליו ריעו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מקנה אף על עולה]</span>: תנא בקידושין <span style="color:#2828AC;">(ספק קרוב לו כו')</span> והוא הדין לגירושין, תנא בגירושין <span style="color:#2828AC;">(כתב בכתב ידו וכו')</span> והוא הדין לקידושין.
אמר ליה רבא: אי 'יגיד עליו ריעו' - מאי 'זהו' דקתני?
אלא אמר רבא: כל <span style="color:#008A00;">[ספק]</span> שיש בקידושין <span style="color:#2828AC;">(כגון ספק קרוב לו וכו')</span> - יש <span style="color:#2828AC;">(הוי נמי ספק)</span> בגירושין; ויש בגירושין מה שאין בקידושין <span style="color:#2828AC;">(שאין ספק לענין קדושין, כגון זמן, כדמפרש לקמן: דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר - לא תקנו זמן)</span>, ו'זהו' דגירושין - לאו דוקא <span style="color:#2828AC;">(דמשמעו 'זהו דהוי ספק בגירושין', אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין)</span>, אלא משום דתנא 'זהו' בקידושין <span style="color:#2828AC;">(דדוקא 'זהו' דקא משמע לן זהו - ספק קרוב - הוא דשייך בקידושין, אבל ספק זמן לא שייך בהו)</span> - תנא נמי 'זהו' בגירושין.
ו'זהו' דקידושין - למעוטי מאי?
למעוטי זמן, דליכא בקידושין.
ומפני מה לא תקנו זמן בקידושין? הניחא למאן דאמר 'משום פירי' <span style="color:#2828AC;">(בגיטין בפרק 'כל הגט'</span> <span style="font-size:80%;">(דף כו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטין? משום פירי: לידע מאימתי תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי מלוג שלה, דקסבר משעה שנתן עיניו בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות)</span> - ארוסה לית לה פירי <span style="color:#2828AC;">(לפיכך לא תקנוהו בשטר קידושין: שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה, דכי תקון רבנן פירי לבעל - משום פרקונה, ופרקונה לא קא מחייב בה אלא מכתובה ואילך, דתנאי כתובה הוא: 'דאם תשתבאי אפרקינך'</span> <span style="font-size:80%;">[בכתובות פרק נערה (דף נא,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, אלא למאן דאמר 'משום בת אחותו' <span style="color:#2828AC;">(שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה, ויאמר: "קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה")</span> - ליתקין זמן <span style="color:#2828AC;">(נמי בשטר קדושין, שמא תזנה ויאמר "קודם קידושין הוה")</span>!?
משום דאיכא דמקדש בכספא ואיכא דמקדש בשטרא - לא תקון רבנן זמן.
אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא עבדא <span style="color:#2828AC;">(מכירת עבד)</span> דאיכא דקני בכספא ואיכא בשטרא ותקון רבנן זמן <span style="color:#2828AC;">(בכל שטרי מכירה [של עבד כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדו)</span>?
התם רובא בשטרא, הכא רובא בכספא;
אי בעית אימא: משום דלא אפשר, היכי ליעביד?: לינחה גבי דידה - מחקה ליה <span style="color:#2828AC;">(לזמן, ותאמר קודם קידושין היה זנות זה)</span>, לינחה גבי דידיה - זמנין דבת אחותו היא ומחפה עלה; לינחה גבי עדים <span style="color:#2828AC;">(מאי מהני?)</span> אי דזכירי <span style="color:#2828AC;">( אימת הוה קידושין - אפילו אינו כתוב בשטר מצו לאסהודי)</span> - ליתו ליסהוד! ואי לא <span style="color:#2828AC;">(אלא להכי אמרת: דמהני דזימנין דלא דכירי)</span> - זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, <span style="color:#2828AC;">(והאי לאו עדות הוא:)</span> ורחמנא אמר <span style="color:#2828AC;">(על פי שנים עדים</span> <span style="font-size:80%;">(דברים יז,ו)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'מפיהם ולא מפי כתבם' <span style="color:#2828AC;">(ולא שיעידו על פי כתבם)</span>.
אי הכי בגירושין נמי נימא הכי <span style="color:#2828AC;">(אמאי תקנו זמן משום בת אחותו - גבי מאן נינחיה)</span>?
התם להצלה דידה קאתי <span style="color:#2828AC;">(וליכא למיחש דלמא מחקה ליה: דכי אתו סהדי דזינתה, אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי - מוקמינן לה בחזקת אשת איש! ומיהו אי לא תקון רבנן זמן - הוה מצי לאחפויי עלה, ומספיקא לא קטלינן לה, אבל השתא דתקון רבנן, אי לא מייתא ליה - מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה)</span>, הכא לחובה דידה קאתי <span style="color:#2828AC;">(זמן דקידושין, ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה - כבשה ליה לשטרא או מחקה ליה, וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא)</span>.
משנה:
שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומת אחד מהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> - שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין <span style="color:#2828AC;">(דכל זמן שלא כנסהּ זה - עדיין זיקת ראשון עליה, ונתוספת עליה זיקת מאמרו - הרי כשמת זה נותרו עלה זיקת שניהם, ואילו כנסהּ הוה פקעה זיקה דקמא, וכי מיית - לא הוה עלה אלא זיקת שני; אי נמי לא עבד בה מאמר - לא הוה עלה אלא זיקת ראשון)</span>.
רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו שירצה <span style="color:#2828AC;">(כדקתני טעמא בפרק שני בברייתא: 'אם מאמרו של שני מאמר - אשת שני הוא בועל, ואם אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!')</span> וחולץ לשניה <span style="color:#2828AC;">(דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך, דלמא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, וייבומי תרווייהו נמי לא - דלמא מאמר קני והוו להו שתי יבמות הבאות מבית אחד)</span>.
גמרא:
<span style="color:#2828AC;">(לרבנן פריך:)</span> ואי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!?
אלא מדרבנן <span style="color:#2828AC;">(דמדאורייתא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות משני בתים, ותרוייהו מצי לייבומי)</span>, וגזירה <span style="color:#2828AC;">(ורבנן הוא דגזרו)</span> שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'.
ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא?
גזירה שמא יאמרו 'בית אחד מקצתו בנוי
<h3>דף לב.</h3>
ומקצתו חלוץ' <span style="color:#2828AC;">(ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה')</span>.
ויאמרו!?
אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי; אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר לא יבנה</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]</span>, ורחמנא אמר: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה!
אמר רבא: <span style="color:#2828AC;">(אמתניתין קאי: שאם)</span> נתן <span style="color:#2828AC;">(זה העושה מאמר)</span> גט למאמרו <span style="color:#2828AC;">(ולא לזיקתו, ואחר כך מת)</span> – הותרה <span style="color:#2828AC;">(אשתו הראשונה</span> <span style="font-size:80%;">[של האח שעשה את המאמר]</span> <span style="color:#2828AC;">שהיא)</span> צרתה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר]</span> <span style="color:#2828AC;">להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שקליה</span> <span style="font-size:80%;">[על ידי הגט, כדלהלן]</span><span style="color:#2828AC;">, ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי)</span>, אבל היא אסורה <span style="color:#2828AC;">(ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה)</span>, דמחלפה בבעלת גט <span style="color:#2828AC;">(אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה)</span>.
איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא <span style="color:#2828AC;">(לשלישי כשימות שני)</span>.
מאי טעמא?
מאי דעבד בה – שקליה <span style="color:#2828AC;">(והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן נב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר)</span>.
משנה:
שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
גמרא:
פשיטא! השתא: ומה התם <span style="color:#2828AC;">(לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(ל,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה)</span>, דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא אני בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה')</span>, אמרת 'לא' <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה)</span> – הכא, דקא מידחיא <span style="color:#2828AC;">(בשעת נפילה)</span> מהאי ביתא לגמרי <span style="color:#2828AC;">(דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא)</span> - לא כל שכן!?
תנא - הא <span style="color:#2828AC;">(מתניתין דהכא)</span> תנא ברישא, והך <span style="color:#2828AC;">(דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי)</span> - חזיא <span style="color:#2828AC;">(מעיקרא)</span> להיתירא ושריא <span style="color:#2828AC;">([משום הכי לא תניא])</span>, והדר חזיא לאיסורא <span style="color:#2828AC;">(דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה')</span>; ואיידי דחביבה ליה <span style="color:#2828AC;">(משום דחידוש הוא)</span> אקדמהּ, ומשנה <span style="color:#2828AC;">(שיתֵירָה היא משנשנית זו) (הואיל והיתה שנויה מתחלה)</span> לא זזה ממקומה <span style="color:#2828AC;">(לעוקרה לגמרי)</span>.
תנו רבנן: 'בא <span style="color:#008A00;">[היבם]</span> עליה <span style="color:#008A00;">[על אחות אשתו שהיתה נשואה לאחיו בעת שמת ללא בנים]</span> <span style="color:#2828AC;">(בחיי אשתו)</span> - חייב עליה משום אשת אח <span style="color:#2828AC;">(דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים)</span> ומשום אחות אשה - דברי רבי יוסי; רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד <span style="color:#2828AC;">(כדמוקי טעמא לקמן)</span>'.
והא תניא: 'רבי שמעון אומר: 'אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'?
לא קשיא: כאן <span style="color:#008A00;">['אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד']</span> שנשא חי <span style="color:#2828AC;">(איסור אחות אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה)</span> ואחר כך נשא מת, כאן שנשא מת <span style="color:#2828AC;">(דאיסור אשת אח קדים)</span> ואחר כך נשא חי <span style="color:#2828AC;">(ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">רבי שמעון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אין איסור חל על איסור)</span>.
ורבי שמעון, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל - תתייבם יבומי!?
אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי <span style="color:#008A00;">[תלויה ועמדת]</span>: אי פקע איסור אשת אח - אתי איסור אחות אשה וחייל <span style="color:#2828AC;">(דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה)</span>, והילכך <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה - פטורה מן היבם)</span> לא פקע <span style="color:#2828AC;">(איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח)</span>.
וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור? והא תניא: 'עבר עבירה שיש בה שתי מיתות <span style="color:#2828AC;">(כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שריפה, ואאשת איש - חנק)</span> - נידון בחמורה <span style="color:#2828AC;">(בשריפה)</span> <span style="color:#008A00;">[##קים ליה בדרבה מיניה]</span>; רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו; ותניא: 'כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו'? חמותו ונעשית אשת איש <span style="color:#2828AC;">(שהיתה אלמנה כשנשא בתה)</span> - נידון בחמותו; אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דקיל הוא; אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש, דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה</span> <span style="font-size:80%;">[##</span><span style="color:#008A00;">ורבי יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
<h3>דף לב:</h3>
אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף <span style="color:#2828AC;">(שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה';</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אך לעומת זאת</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">דהאי דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה, אבל אם היה שוגג היה חייב שתי חטאות)</span>.
תינח היכא דנשא <span style="color:#008A00;">[האח ה]</span>חי <span style="color:#2828AC;">(דאחות אשה קדים)</span> ואחר כך נשא מת : מגו דאתוסף איסור <span style="color:#2828AC;">(אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אשת אח</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לגבי אחים - אתוסף איסור לגבי דידיה, אלא היכא דנשא מת <span style="color:#2828AC;">(דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי)</span> ואחר כך נשא חי <span style="color:#2828AC;">(אחותהּ)</span> - מאי איסור מוסיף איכא <span style="color:#2828AC;">(מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו')</span>? וכי תימא: 'מגו <span style="color:#2828AC;">(דבהנך נישואין דבתרייתא)</span> דאיתסר <span style="color:#2828AC;">(האי גברא</span> <span style="color:#008A00;">[האח החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> בכולהו אחוותא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[בכל האחיות]</span> <span style="color:#2828AC;">משום 'אחות אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> – האי <span style="color:#2828AC;">(לאו איסור מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אלא)</span> איסור כולל הוא <span style="color:#2828AC;">(דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה!)</span>
<span style="color:#008A00;">[## וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':]</span> <span style="color:#2828AC;">'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כלומר: מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו</span><span style="color:#008A00;">.</span>
<span style="color:#2828AC;">ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא, דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור)</span>.
אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת <span style="color:#2828AC;">(לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור)</span>; וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.
מאי נפקא מינה?
לקברו בין רשעים גמורים <span style="color:#2828AC;">(שהרשע נקבר אצל רשעים, דתנן בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ו מ"ה, דף מו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין)</span>, ובפלוגתא דאיתמר:
זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת <span style="color:#2828AC;">(תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת)</span>. קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי <span style="color:#2828AC;">(רבינו הקדוש)</span>: שתים!' קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!
התחיל בר קפרא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה <span style="color:#2828AC;">(סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות)</span>; אין כאן אלא זרות.
<span style="color:#008A00;">[וכן:]</span>
בעל מום ששימש בטומאה <span style="color:#2828AC;">(בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!' קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים תמימים <span style="color:#2828AC;">(דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים עז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הותרה: לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין; יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה.
התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום בעל מום.
<span style="color:#008A00;">[וכן:]</span>
זר שאכל מליקה <span style="color:#2828AC;">(הכהנים</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אוכלים חטאת העוף שנמלקה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - רבי חייא אומר: חייב שתים <span style="color:#2828AC;">(משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם'</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כט,לג)</span><span style="color:#2828AC;">, ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה)</span>; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'. קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה <span style="color:#2828AC;">(בחטאת העוף)</span> ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.
התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום זרות.
<h3>דף לג.</h3>
במאי קמיפלגי <span style="color:#008A00;">[רבי חייא ובר קפרא בדברי רבי]</span>?
באיסור כולל <span style="color:#2828AC;">(לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא)</span>, ואליבא דרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(דאמר בשאר איסורי 'איסור חל על איסור' על ידי 'מגו')</span>:
רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור כולל מיחייב תרתי <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה' - אפילו נשא מת ואחר כך נשא חי, דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל: מגו דמיתסר בכולהו אחוותא - כולל גם את זו עמהן)</span> <span style="color:#008A00;">[ולא כרבא לעיל</span><span style="color:#2828AC;">26 יבמות לב,ב: אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת (לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור); וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.</span> <span style="color:#008A00;">]</span>, בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא <span style="color:#2828AC;">(וכי חייביה רבי יוסי תרתי - בנשא חי ואחר כך נשא מת, דאיסור מוסיף הוא; והא דקתני 'רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח' - דאוקימנא בנשא מת ואחר כך נשא חי - רבי חייא תני לה, בר קפרא לא תני לה)</span>.
ומאי איסור כולל איכא הכא?: בשלמא זר, מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(קודם שבת זו)</span> שרי במלאכה ואסור בעבודה; אתיא לה שבת: מגו דקא מיתסר במלאכה <span style="color:#2828AC;">(משום שבת)</span> - מיתסר נמי בעבודה <span style="color:#2828AC;">(כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת; והכא לא שייך 'מוסיף': שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה; והיכי דמי 'מוסיף'? כגון אי הוה מצינו למימר הכי: עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים, הוה ליה שבת - מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת - איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת; והכי ליכא למימר, דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים)</span>! בעל מום, מעיקרא שרי באכילה <span style="color:#2828AC;">(בקדשים דכתיב 'ומן הקדשים יאכל'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,כב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואסור בעבודה; איטמי ליה - מגו דקא מיתסר באכילה <span style="color:#2828AC;">(משום טומאה)</span> מיתסר נמי בעבודה <span style="color:#2828AC;">(חייל נמי שם טומאה על העבודה)</span>; אלא מליקה – 'בבת אחת' היא דמשכחת לה, באיסור כולל לא משכחת לה <span style="color:#2828AC;">('כולל' לא משכחת לה, דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו: דכל זמן שלא נמלקה - היה עליה איסור מעילה, ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים; וכשנמלקה ונראית לכהנים - פקע מינה איסור אזהרת מעילה, וחייל עליה איסור זרות ד'זר לא יאכל' ואיסור מליקה - באיסור 'בת אחת')</span>.
אלא קמיפלגי באיסור בבת אחת ואליבא דרבי יוסי: רבי חייא סבר: רבי יוסי - באיסור בת אחת מיחייב תרתי <span style="color:#2828AC;">(דהא דקאמר לעיל 'חייב שתים', כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד; ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות, והן עשו שליח לקבל קידושיהן, ופגע שליח בשליח)</span>, ובר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא <span style="color:#2828AC;">(וכי חייב - באיסור מוסיף: בנשא חי ואחר כך נשא מת, כדמפרש לעיל)</span>.
והכא - מאי 'איסור בת אחת' איכא הכא?
זר ששימש בשבת - כגון דאייתי שתי שערות בשבת <span style="color:#2828AC;">(היום בשבת זו: דהשתא ליכא למימר כדלעיל 'מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה', דהא לא חל שום איסור עליו עד היום, דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו,)</span> דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי <span style="color:#2828AC;">(אבל הביא שתי שערות בחול - קדים זרות עליה)</span>!
בעל מום נמי - כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה <span style="color:#2828AC;">(כלומר דאיטמי קודם שתי שערות)</span> דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי <span style="color:#2828AC;">(ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות, ובשעת הבאה חלו שניהן, שהרי שניהן היו תלוין עליו)</span>; אי נמי שחתך אצבעו <span style="color:#2828AC;">(והוא המום)</span> בסכין טמאה <span style="color:#2828AC;">(ונטמאה בחתיכתו בסכין)</span>.
בשלמא לרבי חייא <span style="color:#2828AC;">(מצי לאוקמי גַמרֵיהּ ודבר קפרא הכי)</span>: כי אתנייה <span style="color:#2828AC;">(רבי)</span> לדידיה - אליבא דרבי יוסי, כי אתנייה לבר קפרא - אליבא דרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(ובר קפרא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דרבי יוסי אתנייה)</span>; אלא לבר קפרא <span style="color:#2828AC;">(דאמר: רבי אליבא דרבי יוסי אתנייה קולא - אם כן אליבא דמאן אתנייה לרבי חייא חומרא?)</span> - רבי חייא שקורי קא משקר <span style="color:#2828AC;">(וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא, דלא אתנייה רבי</span> <span style="font-size:80%;">[לרבי יוסי]</span> <span style="color:#2828AC;">מחייב שתים)</span>?!
אלא קמיפלגי באיסור 'בת אחת' ואליבא דרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(והכי קאמר רבי חייא: אף על גב דפליג רבי שמעון ופטר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הני מילי ב'כולל', אבל 'בבת אחת' מודה, הואיל ולא קדים חד לחבריה; ובר קפרא אמר 'בבת אחת' נמי פליג רבי שמעון)</span>: בשלמא לרבי חייא קא מישתבע לאפוקי לרבי שמעון מחזקיה <span style="color:#2828AC;">(דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא, ואישתבע לן רבי חייא דבבת אחת מודי)</span>; אלא לבר קפרא למה ליה לאשתבועי?
קשיא.
בשלמא לבר קפרא <span style="color:#2828AC;">(מצי לתרוצי לגַמרֵיהּ וגַמרֵיהּ דרבי חייא ולמימר)</span>: כי אתנייה רבי לדידיה <span style="color:#2828AC;">(פטור)</span> - אליבא דרבי שמעון, כי אתנייה לרבי חייא <span style="color:#2828AC;">(חיובא)</span> - אליבא דרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(ורבי חייא הוא דטעה, וסבר דרבי אליבא דרבי שמעון אתנייה)</span>; אלא לרבי חייא <span style="color:#2828AC;">(דאמר אליבא דרבי שמעון אתנייה רבי חיובא - אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן? וכי)</span> - בר קפרא שקורי קא משקר <span style="color:#2828AC;">(דלא אתנייה רבי פטורא כלל)</span>?
אמר לך רבי חייא: <span style="color:#2828AC;">(ודאי בר קפרא לא משקר, אלא טעי:)</span> כי אתנייה רבי לדידיה <span style="color:#2828AC;">(דרבי ודאי פטורא אתנייה;)</span> תרתי לפטור אתנייה <span style="color:#2828AC;">(ולא בכולהו אלא בתרתי: בזר ששימש בשבת, ובעל מום ששימש בטומאה, דמשתכח בין על ידי כולל בין על ידי בת אחת, כדאמר לעיל)</span>,
<h3>דף לג:</h3>
ואיסור כולל אתנייה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: היכי דאיתרמי על ידי כולל - אתניין רבי פטורא)</span> ואליבא דרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(והיכא דאיתרמו בבת אחת - אתניין חיובא; אבל מליקה לא אתנייה לפטור כלל, דלא משכחת לה ב'כולל' אלא בבת אחת, והתם רבי שמעון מודי)</span> וחזיא לבר קפרא לזר שאכל מליקה <span style="color:#2828AC;">(דדמיא להו דהוו נמי כקדשים: חדא דמיחייב עליה תרתי, וערבה בהדייהו לפטורא, וכי ערבה - לא אסיק אדעתיה דהא לא משתכחת ב'כולל')</span>; ואיידי דדמיא לה - ערבה בהדייהו <span style="color:#008A00;">[עם שני המקרים האחרים: זר ששמש בשבת וכהן בעל מום ששמש בטומאה]</span>, ועיין בה <span style="color:#2828AC;">(לאחר זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה שלשתן ביחד)</span> ולא אשכח אלא 'בבת אחת', וסבר: מדהא 'בבת אחת' <span style="color:#2828AC;">(ואשכח דלא מיתוקמא אלא בבת אחת, ושכח דהוא ערבה)</span> - הא נמי 'בבת אחת', ומדהנך לפטור - הנך נמי לפטור!
מיתיבי: 'זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה: יש כאן משום זרות ומשום שבת, ומשום בעל מום ומשום טומאה - דברי רבי יוסי; רבי שמעון אומר: אין כאן אלא משום זרות ובעל מום בלבד.' <span style="color:#008A00;">[ומעיר המַקשֶה:]</span> ואילו מליקה שיירה - למאן שיירה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: למאן מינייהו</span> <span style="font-size:80%;">[רבי שמעון ורבי יוסי]</span> <span style="color:#2828AC;">מודה בה דלא בעי לאיפלוגי)</span>? אילימא לרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(מודה בה)</span> - השתא רבי יוסי באיסור כולל מיחייב שתים <span style="color:#2828AC;">(חד מינייהו קדים - אמר רבי יוסי אחרון חל)</span>, באיסור בת אחת מיבעיא? אלא לאו - לרבי שמעון; <span style="color:#2828AC;">(ומדמודה במליקה - שמע מינה)</span> ובאיסור כולל הוא דפטר <span style="color:#2828AC;">(דהא דפליג בהנך - היכא דאיתרמו בכולל הוא דפליג)</span>, אבל באיסור בבת אחת מיחייב <span style="color:#2828AC;">(תרתי)</span>?
תיובתא דבר קפרא!
תיובתא!
'זר ששימש בשבת' – במאי?: אי בשחיטה - שחיטה בזר כשרה <span style="color:#2828AC;">(ואין כאן זרות)</span>! ואי בקבלה והולכה - טלטול בעלמא הוא <span style="color:#2828AC;">(ואין כאן שבות)</span>; אי בהקטרה <span style="color:#2828AC;">(רבי יוסי היכי מיחייב חטאת משום שבת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">דקסלקא דעתא חטאת מיחייב ליה)</span> – והאמר רבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">[דף ו,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'הבערה ללאו יצאתה'?
אמר רב אחא בר יעקב: בשחיטת פרו של כהן גדול <span style="color:#2828AC;">(ביום הכפורים, דשחיטה אב מלאכה היא, ומשום זרות נמי איכא)</span>, וכדברי האומר <span style="color:#2828AC;">(ביומא בפרק 'טרף בקלפי'</span> <span style="font-size:80%;">(דף מב,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שחיטת פרו של כהן גדול בזר פסולה.
אי הכי מאי איריא 'זר' - אפילו כהן הדיוט נמי <span style="color:#2828AC;">(דהא מאן דפסיל יליף טעמא מ'אהרן' ו'חוקה', דכתיב והקריב אהרן</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא טז,ו)</span><span style="color:#2828AC;">, וכתיב בסוף הפרשה</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק כט]</span> <span style="color:#2828AC;">'לחקת עולם' - וכל היכא דכתיב 'חוקה' עיכובא הוא; אלמא אהרן דוקא)</span>!
שזר אצלו קאמר.
מתקיף לה רב אשי: מידי 'חטאות' קתני או 'לאוי' קתני? אלא איסורי בעלמא קא חשיב!
למאי נפקא מינה?
לקוברו בין רשעים גמורים.
משנה:
שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה - הרי אלו חייבין משום אשת איש; ואם היו אחין - משום אשת אח; ואם היו אחיות - משום 'אשה אל אחותה'; ואם היו נדות - משום נדה; ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן <span style="color:#2828AC;">(שלא לחזור לבעליהן שמא מעוברות הן, ובניהם ממזרים; ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול, שלא יתלו העוברים בבעליהן)</span>; ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירים אותן מיד; ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש)</span>.
גמרא:
'החליפו'? - מידי ברשיעי עסקינן? ותו: הא דתני רבי חייא <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ה הלכה ט]</span>: 'הרי כאן שש עשרה חטאות' <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ה הלכה ט שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה - הרי אילו חייבין שש עשרה חטאות: משם אחים, ומשם אחיות, משם נדות, ומשם אשת איש; אם אינן אחין חייבין שתים עשרה; אם אין אחיות חייבין שמונה; אם אינן נדות חייבין ארבע; היו הם גדולים והן קטנות - חייבין שתים; הן גדולות והם קטנים - הן חייבות ארבע; אם הסיאן אביהן - חייבין שמונה. תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ה היו אחד גדול ואחד קטן הנבעלת לקטן חייבת שהיא אשתו של גדול והנבעלת לגדול פטורה שהיא אשתו של קטן(לכל אחד ארבע, וכן לנשים, דעל שניהם הוא אומר 'ונכרתו הנפשות העושות'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אי במזיד מי איכא קרבן?
אמר רב יהודה: תני 'הוחלפו'.
הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד'; ואי במזיד - מי שריא?
הא - לא קשיא: פיתוי קטנה - אונס נינהו, ואונס בישראל מישרא שרי <span style="color:#2828AC;">(לבעלה, דילפינן</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות נא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">מ'והיא לא נתפשה'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה,יג]</span> <span style="color:#2828AC;">- הא נתפשה מותרת)</span>; אלא דקתני 'מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן', הא לאו מעוברות - שריין <span style="color:#2828AC;">(ולאחר שלשה חדשים מותרות אף על גב שגדולות הן)</span>! ואי במזיד - מי שרי? אלא לאו שמע מינה 'הוחלפו' - שמע מינה.
<h3>דף לד.</h3>
ומאן האי תנא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין)</span> דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת <span style="color:#2828AC;">( איסור חל על איסור בין על ידי כולל בין באיסור מוסיף בין על ידי בת אחת? - כגון אלו שחייבין ארבע חטאות; וכשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח ואשת איש, והיינו בת אחת, וקמחייב ליה תנא דידן אתרוייהו; חזר שמעון וקידש לאה - מיגו דאסרי ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה - אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה, ואף על גב דאסורה עליה וקיימא, והיינו איסור כולל; ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה; פירסה נדה - מיגו דאיתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה - איתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון, הרי איסור מוסיף)</span>?
אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתנן <span style="font-size:80%;">[כריתות פ"ג מ"ד]</span>: 'יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ביום הכפורים <span style="color:#2828AC;">(משום טומאה - דאוכל קדשים בטומאת הגוף בכרת; ומשום חלב, ומשום נותר, ומשום יום הכפורים; ואשם מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר הוא)</span>: רבי מאיר אומר: אם היתה שבת והוציאו בפיו – חייב <span style="color:#2828AC;">(אבל משום יום הכיפורים לא הוי מחייב אהוצאה, דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים; והכי מפרש בכריתות; אלמא אית ליה לרבי מאיר כולהו: דהא הכא משנוצרה בהמה זו והיא חולין - נאסרה חלבה באכילה, ומותר בהנאה; הוקדשה - מיגו דאתוסף איסור הנאה על החלב משום [קדשים] איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות; ואף על גב דאסור וקאי באכילה - הוה ליה נותר, מיגו דאיתוסף איסור למזבח משום נותר - איתוסף נמי לכהן משום נותר; הרי הנך תרי משום איסור מוסיף; נטמא זה שעד עכשיו היה מותר בחתיכות בשר קדש, ועכשיו נאסר בהן, מיגו דמיתסר בשאר חתיכות משום טומאה - נאסר נמי בזו משום טומאה, והיינו איסור כולל; הוה ליה יום הכיפורים - מיגו דמיתסר בחולין משום יום הכיפורים - אסור נמי בקדשים משום יום הכיפורים, והיינו נמי איסור כולל; ומדמחייב ליה רבי מאיר משום הוצאת שבת - אלמא אית ליה איסור בת אחת חייל: דכשקידש היום חלו עליו איסור אכילת יום הכיפורים ואיסור שבת)</span>.
אמרו לו: אינו מן השם!?'
ורבי מאיר - אליבא דמאן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: נהי דסבר רבי מאיר איהו כהאי גוונא איסור חל על איסור - מיהו היכא דקא מתכוין לדבר מצוה - לישא אשה - כמאן מרבותיו סבירא ליה לרבי מאיר בטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה)</span>?: אי אליבא דרבי יהושע - האמר 'טעה בדבר מצוה פטור' <span style="color:#2828AC;">(האמר פטור</span> <span style="font-size:80%;">[במסכת שבת בפרק 'רבי אליעזר דמילה' (דף קלז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דתניא התם בגמרא: 'מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת, ושכח ומל את של אחד בשבת בשבת', דהיינו נמי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה שעדיין לא הגיע זמנו - פוטר רבי יהושע)</span>?
אלא אליבא דרבי אליעזר.
איבעית אימא: לעולם אליבא דרבי יהושע; כי קאמר רבי יהושע 'טעה בדבר מצוה פטור' – הני מילי גבי תינוקות, דזמנו בהול <span style="color:#2828AC;">(שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו)</span>, אבל האי <span style="color:#2828AC;">(גבי נשואין)</span> - כיון דאין זמנו בהול <span style="color:#2828AC;">(דאין זמן קבוע למצוה והוה ליה למידק)</span> – לא.
והרי תרומה, דאין זמנו בהול וקפטר, דתנן <span style="font-size:80%;">[תרומות פ"ח מ"א]</span>: 'היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.'
הא איתמר עלה אמר רב ביבי בר אביי: הכא בתרומה <span style="color:#008A00;">[תרומת חמץ]</span> בערב הפסח עסקינן, דזמנה בהול <span style="color:#2828AC;">(שלא תשרף)</span>.
ואי בעית אימא <span style="color:#2828AC;">(כולה מתניתין לאו רבי מאיר היא)</span>: באיסור בת אחת, ואליבא דרבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(אלא אפילו לרבי שמעון, דמיקל - הכא מודי, וכגון דחלו כולהו בבת אחת)</span>: בשלמא כולהו משכחת להו דשוינהו <span style="color:#2828AC;">(שני האחין)</span> שליח <span style="color:#2828AC;">(אחד להוליך את הקדושין לשתי אחיות)</span>, ושוו אינהו שליח <span style="color:#2828AC;">(והן עשו שליח אחד לקבל קדושין)</span>, ופגע שליח בשליח <span style="color:#2828AC;">(וחלו יחד זה על זה וזה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה)</span>; אלא נדות היכי משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(בבת אחת עם קדושין? אי קדושין קדמו לנדות זה - הרי אשת איש ואחות אשה ואשת אח קדמו, ותו לא אתי נדות וחייל; ואי נדות קדים - תו לא אתי איסור אחרינא וחייל)</span>?
אמר רב עמרם אמר רב: בשופעות מתוך שלשה עשר לאחר שלשה עשר <span style="color:#2828AC;">(משכחת לה ט"ז חטאות באיסור בת אחת בשופעות מתוך שלשה עשר שנה ללידת הבעלים לאחר שלשה עשר)</span> לאחיובי אינהו <span style="color:#2828AC;">(כלומר: טעם זה כדי לחייב הזכרים שחלו כולן עליהן בבת אחת דבהך יומא אתו לכלל עונשין)</span>, מתוך שנים עשר לאחר שנים עשר לחיובי אינהי <span style="color:#2828AC;">(שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום אחד, והזכר לי"ג ויום אחד; ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה, וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים, ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים: דיום אחד בשנת י"ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י"ד לזכרים; והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר; ואף על גב שהנדות קדם לא היו הן אסורות לאלו - לפי שאינן בכלל מצות, ולא אלו אסורים בהן לפי שאינן בני מצות - נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהם כשחשכה ראש השנה של י"ג לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדלותן, ותלוין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן; ולהכי נקט 'שופעות': דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אלא אם כן קדמו שעה אחת בקטנותן)</span>.
מפרישים אותן:
והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שבעלו ושנו.
ואלא הא דתנא רבי חייא: 'הרי כאן ט"ז חטאות' - תלתין ותרתין הויין <span style="color:#2828AC;">(דהא מתניתין - כרבי אליעזר אוקמינן לעיל, ושמעינן ליה דאמר 'חייב על כל ביאה וביאה' לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(דף צב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ובמסכת כריתות</span> <span style="font-size:80%;">(דף טו,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
וליטעמיך - לרבי אליעזר, דמחייב על כל כח וכח <span style="color:#2828AC;">(של ביאה [לקמן בפרק 'האשה'</span> <span style="font-size:80%;">(צב,א)</span><span style="color:#2828AC;">, והתם הכי תניא: 'בא עליה, חזר ובא עליה - חייב על כל אחת - דברי רבי אליעזר'; וכיון דשמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת - על כרחך שמעת ליה נמי בביאה אחת כמה חיובין, דכל כח וכח - הנאה של ביאה בפני עצמה היא; ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת, משום דכולן בהעלם אחת הן, ובשתי ביאות נמי לא הוו מיחייבי אלא חדא; אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד, כדתנן בשבועות</span> <span style="font-size:80%;">(פב מ:ד; דף יד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ובמסכת הוריות</span> <span style="font-size:80%;">(דף ו)</span><span style="color:#2828AC;">: 'היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">חייב, שיציאתו הנאה לו כביאתו'; ולרבי אליעזר דאמר 'ביאות מחלקות' אית ליה נמי 'כוחות מחלקין', ומתניתין כרבי אליעזר אוקימנא לעיל)</span> - טובא הויין <span style="color:#2828AC;">(והיכי תני רבי חייא שש עשרה ותו לא)</span>! אלא דבכח ראשון קחשיב? - הכי נמי דביאה ראשונה קחשיב.
אמר ליה רבא לרב נחמן:
<h3>דף לד:</h3>
והא תמר בביאה ראשונה איעברא <span style="color:#2828AC;">(מיהודה, כדאמר לקמן: דער ואונן שלא כדרכן שמשו)</span>!
אמר ליה: תמר באצבע מעכה <span style="color:#2828AC;">(קודם ביאה, ופתחה פתוח, והוו ליה כשתי ביאות)</span>, דאמר רבי יצחק: 'כל מועכות של בית רבי <span style="color:#2828AC;">(המשירות בתוליהן באצבעותיהן)</span> 'תמר' שמן, ולמה נקרא שמן 'תמר'? על שם תמר, שמעכה באצבעה!
והא הוו ער ואונן?
ער ואונן שמשו שלא כדרכן.
מיתיבי: 'כל עשרים וארבעה חדש <span style="color:#2828AC;">(שתינוק יונק)</span> דש מבפנים וזורה מבחוץ <span style="color:#2828AC;">(כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות)</span> - דברי רבי אליעזר', אמר ליה: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן <span style="color:#2828AC;">(אלמא תמר - פתח פתוח היה לה)</span>!?
כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן: כמעשה ער ואונן, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית לח,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לבלתי נתן זרע לאחיו]</span>, ולא כמעשה ער ואונן: דאילו התם שלא כדרכה, והכא כדרכה.
בשלמא אונן דכתיב ביה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושחת ארצה</span>', אלא ער מנלן?
אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית לח,י:</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וירע בעיני ה' אשר עשה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וימת גם אותו</span> - אף הוא באותו מיתה מת.
בשלמא אונן משום 'לא לו יהיה הזרע' אלא ער מאי טעמא עבד הכי?
כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא ג פ"ו מ"ח]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא טו,יח:</span> <span style="color:#2828AC;">ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וטמאו עד הערב</span> <span style="color:#2828AC;">('אותה' - מיעוטא הוא:)</span> אותה - פרט לכלה <span style="color:#2828AC;">(דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה כדמפרש טעמא לקמן)</span>, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: פרט לשלא כדרכה'.
אמר ליה הון <span style="color:#2828AC;">(שם חכם)</span> בריה דרב נחמן לרב נחמן: לימא קא סבר רבי יהודה 'התורה חסה על תכשיטי כלה <span style="color:#2828AC;">(כחל ושרק שנותנת על פניה, ואם תטבול יעבירום המים)</span>'?
אמר ליה: לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(ולא 'שכבת זרע' קרינן ביה, דאין ראוי להזריע; ומיהו מיעוטא מ'שכבת זרע' לא נפקא, הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה; ומשום 'נוגע בשכבת זרע' נמי לא מיטמיא, דטומאת בית הסתרים לא מטמאה, אלא שגזרת הכתוב היא בביאה, וכן הוא במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(דף מא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
במאי קמיפלגי?
רבנן סברי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שכבת זרע</span>' - פרט להעראה <span style="color:#2828AC;">(שלא הזריע; אי למאן דאמר נשיקה, אי למאן דאמר הכנסת עטרה)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אותה</span>' - פרט לשלא כדרכה; ורבי יהודה סבר: שלא כדרכה והעראה – מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">שכבת זרע</span>' נפקא <span style="color:#2828AC;">('שלא כדרכה' - אינו מקום זרע; 'העראה' - לאו שכבת זרע הוא, דאין כאן זרע, הלכך תרוייהו מ'שכבת זרע' מימעטי)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אותה</span>' - פרט לכלה.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת.
אמר רב נחמן: לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא - מתעברת.
אמר ליה רבא לבת רב חסדא <span style="color:#2828AC;">(אשתו דרבא)</span>: קא מרנני רבנן אבתריך <span style="color:#2828AC;">(ששהית עשר שנים אחר בעליך הראשון; ורמי בר חמא הוה)</span>.
אמרה ליה: אנא - דעתאי עלך הואי.
ההיא דאתיא לקמיה דרב יוסף, אמרה לו: רבי! אנא שהיתי אחר בעלי עשר שנים וילדתי!?
אמר ליה: בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים.
אמרה ליה: לנכרי נבעלתי!
אמר שמואל: וכולן <span style="color:#2828AC;">(הנשים שנבעלו)</span> צריכות להמתין <span style="color:#2828AC;">(מלהנשא)</span> שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(אחר ביאתן)</span> חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דסתם עובדת כוכבים ושפחה זונות הן, לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום)</span>.
אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(ומדקאמר שמואל 'חוץ מגיורת קטנה' מכלל ד'כולן' דקאמר - אקטנות נמי קאי: דקטנה בת ישראל צריכה להמתין, ואף על גב דלאו בת בנים היא, ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני - גזור בה רבנן משום גדולה)</span>.
ובמאי <span style="color:#2828AC;">(נפקא מבעלה קמא)</span>? אי במיאון - והאמר שמואל דלא בעיא <span style="color:#2828AC;">(אמתוני, דליכא למיגזר משום גדולה, דאין גדולה יוצאת במיאון)</span>! ואי בגט - האמרה שמואל חדא זימנא, דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים; נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא בזנות,
<h3>דף לה.</h3>
וגזרו רבנן קטנה משום גדולה <span style="color:#2828AC;">(וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא)</span>.
ומי גזרינן קטנה משום גדולה? והתנן: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד - מחזירין אותן מיד'?
אמר רב גידל אמר רב: הוראת שעה היתה.
מכלל דהואי <span style="color:#2828AC;">(בתמיה - וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים, והא 'שנים שקידשו' קתני ולא תני 'מעשה')</span>!
אלא 'כהוראת שעה היתה' <span style="color:#2828AC;">(ולא היתה, דלא גזרינן בה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בקטנה באופן כללי, אך כאן גזרו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; מאי טעמא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שלא גוזרים קטנה אטו גדולה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">? -)</span> וחילוף לא שכיח.
לישנא אחרינא אמרי לה:
אמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה; - <span style="color:#2828AC;">(מדקתני בהאי 'חוץ' – '</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ממשוחררת</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">גדולה', מכלל ד'צריכות להמתין' דקאמר - בגדולות קמיירי)</span>,
[אבל] קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין שלשה חדשים.
[<span style="color:#008A00;">'כולן' -שיצאו</span>] במאי? אי במיאון - האמרה שמואל חדא זימנא; אי בגט - הא קאמר שמואל דבעיא, דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים; נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים; אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח.
גיורת ומשוחררת, דשכיח בהו זנות – ליגזור <span style="color:#2828AC;">(שימתינו כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה)</span>?
הוא דאמר כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(דלא גזר)</span>, דתניא: 'הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד <span style="color:#2828AC;">(דמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר; ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת, ולא סבר כרבי יוסי דלא גזר בהו, כדאמר לקמן באנוסה ומפותה, אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית, דאפילו גיורת נשואה - כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה, כדלקמן)</span>.
אמר רבה: מאי טעמא דרבי יוסי? – קסבר: אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר.
אמר ליה אביי: בשלמא 'גיורת', כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה <span style="color:#2828AC;">(וממטיא מוך בהדה ומזומן לה)</span> כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה; 'שבויה' ו'שפחה' נמי, דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו; אלא 'יוצאת בשן ועין' <span style="color:#2828AC;">(דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה להשתחרר - לא מיטרחא ומזדהרא לאתויי מוך בהדה)</span> היכי משכחת לה <span style="color:#008A00;">[כיצד יש להבין מדוע אין רבי יוסי מחייב מתנה]</span>? וכי תימא 'כל דממילא מודה רבי יוסי' – והתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"ו מ"ו [ליברמן]]</span>: 'אנוסה ומפותה <span style="color:#2828AC;">(ישראלית והרי אונס ממילא הוא ואין לה מוך)</span> צריכה להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד'!?
אלא אמר אביי <span style="color:#008A00;">[טעמא דרבי יוסי]</span>: אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר <span style="color:#2828AC;">(ואף 'יוצאה בשן ועין' נמי ליכא השתא למפרך, דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח - מתהפכת היא: דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר)</span>.
ואידך <span style="color:#008A00;">[רבי יהודה – ## וכן רבה שהסביר את רבי יוסי לפי שמשמשת במוך – מדוע לא אמרו כאביי]</span>?
חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה.
ואם היו כהנות <span style="color:#2828AC;">[נפסלו מן התרומה]</span>:
כהנות <span style="color:#2828AC;">(בנות כהנים)</span> אִין, ישראלית לא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: הואיל ואשת כהן היא, אפילו בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן)</span>?
אימא 'אם היו נשי כהנים' <span style="color:#2828AC;">(אם בעליהן כהנים - נפסלו להן, דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה)</span>.
נשי כהנים אִין, נשי ישראלים לא? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: וכי אם בעליהם של אלו ישראלים, מי לא מיפסלו נמי לכהונה: שאם ימותו - אלו לא ינשאו לכהנים)</span>? והאמר רב עמרם הא מילתא: אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הביא לנו ראיה ממשנתנו; ואותה משנה לקמן ב'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(דף נו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'אשת ישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה <span style="color:#2828AC;">(מ'והיא לא נתפשה'</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">- הא נתפשה מותרת, אפילו הכי)</span> פסולה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(אם ימות בעלה)</span>.
אמר רבא: הכי קאמר: אם היו כהנות <span style="color:#2828AC;">(בנות כהנים, ואפילו)</span> נשואות לישראל <span style="color:#2828AC;">(דלא מהני האי זנות לאסרן לבעליהן)</span> - נפסלו מן התרומה דבי נשייהו <span style="color:#2828AC;">(שאם ימות בעלה, וזֶרע אין לה - אינה שבה אל בית אביה כנעוריה, דפסיל לה האי זנות, כדתניא לקמן ב'אלמנה לכהן גדול'</span> <span style="font-size:80%;">(סח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'כהנת לויה וישראלית שבא עליה גר עמוני כו' ויליף טעמא מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יב]</span> <span style="color:#2828AC;">- כיון שנבעלה לפסול לה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פסלה; ואף על גב דמותבינן 'ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות?' ומשנינן: 'כי תהיה' כתיב: הנך דאית בהו הוייה', אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה - הא הדר מייתינא התם קרא אחרינא 'כי תהיה אלמנה וגרושה'</span> <span style="font-size:80%;">[הפסוק הבא: ויקרא כב,יב]</span> <span style="color:#2828AC;">- למעוטי כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה; ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות, דהא אין לו אלמנות וגירושין בה; ומעיקרא פרכינן הכי: 'ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין')</span>.
הדרן עלך ארבעה אחין
<h2>פרק רביעי החולץ ליבמתו</h2>
משנה:
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה: בזמן שהולד של קיימא <span style="color:#2828AC;">(דלאו חליצה היא, דהא לא בעיא)</span> - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו <span style="color:#2828AC;">(מפרש לקמן במתניתין: הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו, וקרוביו שנאסרים על האשה מחמת בעלה)</span>, ולא פסלה מן הכהונה; אין הולד של קיימא <span style="color:#2828AC;">(שהיה נפל)</span> - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה: בזמן שהולד של קיימא - יוציא וחייבין בקרבן <span style="color:#2828AC;">(שבעל אשת אח שלא במקום מצוה)</span>, ואם אין ולד של קיימא – יקיים.
ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון – יוציא, והולד כשר <span style="color:#2828AC;">(ממה נפשך)</span>, וחייבין באשם תלוי. <span style="color:#008A00;">[רבה אומר בכריתות יז,ב שזו משנת רבי אליעזר.]</span>
גמרא:
איתמר: החולץ למעוברת והפילה: רבי יוחנן אמר: אינה צריכה חליצה מן האחין <span style="color:#2828AC;">(דהך חליצה מעלייתא היא)</span>; ריש לקיש אמר: צריכה חליצה מן האחין:
רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין: חליצת מעוברת שמה חליצה <span style="color:#2828AC;">(היכא דהפילה, דאיגלאי מילתא דבת חליצה הואי)</span> וביאת מעוברת שמה ביאה,
וריש לקיש אמר: צריכה חליצה מן האחין: חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה.
במאי קמפלגי?
איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא:
איבעית אימא סברא: רבי יוחנן סבר: אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלה - מי לאו בת חליצה ויבום היא? השתא נמי תגלי מילתא למפרע.
וריש לקיש אמר: תגלי מילתא למפרע לא אמרינן.
ואיבעית אימא קרא: רבי יוחנן סבר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּבֵן אֵין לוֹ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ]</span> אמר רחמנא, והא לית ליה! וריש לקיש סבר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובן אין לו</span>' - עיין עליו.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'אין הולד של קיימא - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת שמה חליצה' - משום הכי פסלה; אלא לדידך דאמרת 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה' אמאי פסלה מן הכהונה?
אמר ליה: מדרבנן, ולחומרא בעלמא <span style="color:#2828AC;">(דלמא אתי למישרי חלוצה לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת)</span>.
איכא דאמרי: איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: 'אין הולד של קיימא - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה' - היינו דקתני 'פסלה מן הכהונה', לחומרא, ולא קתני <span style="color:#2828AC;">(בהדיא)</span> 'אינה צריכה חליצה מן האחין'; אלא לדידך <span style="color:#2828AC;">(דאמרת 'חליצה מעלייתא היא')</span> 'אינה צריכה חליצה מן האחין' מיבעי ליה <span style="color:#2828AC;">(- לישמעינן הא דאינה צריכה חליצה, ואנא ידענא דאסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה)</span>?!
אמר ליה: אין הכי נמי, ואיידי דתנא רישא 'לא פסלה' <span style="color:#2828AC;">(ולא תנא חליצה, דהתם לא מצי למימר 'וצריכה חליצה')</span> - תנא סיפא 'פסלה' <span style="color:#2828AC;">(ולא איירי בחליצה)</span>.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '<span style="color:#2828AC;">(הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת-)</span> אין הולד של קיימא – יקיים'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה' - משום הכי קתני 'יקיים' <span style="color:#2828AC;">(דלא מצריך ביאה לאחר שהפילה, ואם בא לגרשה - בגט מגרשה, דאיפטרה לה בביאה קמייתא, וביאת מעוברת שמה ביאה; דקא סלקא דעתא 'יקיים' דקתני מתניתין - לאו חובה היא אלא התירא, משום דתנא רישא 'אם הולד של קיימא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">יוציא')</span>, אלא לדידך דאמרת 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה' – 'יחזור ויבעול ויקיים' מיבעי ליה!?
מאי 'יקיים' – 'יחזור ויבעול ויקיים', דלא סגי [בלאו הכי] <span style="color:#2828AC;">(דלא מיפטרה בלא ביאה לאחר שהפילה, דאם לא יחזור ויבעול - לא מצי למפטרה בגט, דאין אדם יכול להוציא את יבמתו בגט אלא אם כן כנסה תחלה; וביאת מעוברת לאו שמה ביאה, ובחליצה נמי לא אפשר למפטרה הואיל ומכל מקום בא עליה)</span>.
איכא דאמרי איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: 'אין הולד של קיימא – יקיים'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה' - היינו דקתני 'יקיים' = יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי בלאו הכי, אלא לדידך – 'רצה יוציא' <span style="color:#2828AC;">(בגט)</span>? 'רצה יקיים' מיבעי ליה!?
אין הכי נמי! איידי דתנא רישא 'יוציא' תנא נמי סיפא 'יקיים'.
מיתיבי <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"ו מ"ג [ליברמן]]</span>: 'הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת - הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא';
אדרבה: כי הוי הולד בן קיימא מיפטרה צרתה! אלא אימא 'שמא לא יהא הולד בן קיימא' <span style="color:#2828AC;">(ונמצאת זקוקה ליבם, וביאת מעוברת לא שמה ביאה)</span>; ואי סלקא דעתא 'ביאת מעוברת שמה ביאה' - אמאי לא תנשא צרתה? תיפטר בביאה של חבירתה <span style="color:#008A00;">[קשיא לרבי יוחנן]</span>!
אמר אביי: בביאה - כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, כי פליגי בחליצה: רבי יוחנן סבר 'חליצת מעוברת שמה חליצה, ביאת מעוברת לא שמה ביאה'; ריש לקיש סבר 'ביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה'.
אמר ליה רבא: מה נפשך: אי 'ביאת מעוברת שמה ביאה' - חליצת מעוברת שמה חליצה, ואי 'ביאת מעוברת לא שמה ביאה' - חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה, דהא קיימא לן
<h3>דף לו.</h3>
דכל העולה ליבום <span style="color:#2828AC;">(דביאתה פוטרתה)</span> עולה לחליצה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו')</span> וכל שאין עולה ליבום אינו עולה לחליצה!
אלא אמר רבא: הכי קאמר: 'הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת - הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא <span style="color:#2828AC;">(בולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה, דטעמא דרבי יוחנן משום 'שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי' והכא ליכא למימר הכי)</span>, וביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם'.
תניא כוותיה דרבא: 'הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת - הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא' ואין ביאה וחליצה פוטרת, אלא ולד פוטר, והולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם; - טעמא ד'שמא יהא ולד בן קיימא' הוא, הא לא הוי ולד בן קיימא <span style="color:#2828AC;">(דלמפרע בת יבום היא)</span> - מיפטר צרתה <span style="color:#2828AC;">(ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה)</span>! לימא תיהוי תיובתא דריש לקיש?
אמר לך ריש לקיש: הכי קתני: 'הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת - הרי זו לא תנשא צרתה שמא לא יהא הולד בן קיימא' <span style="color:#2828AC;">(כלומר לא קתני 'שמא יהא' אלא 'שמא לא יהא')</span>, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה; <span style="color:#2828AC;">(והאי דקתני סיפא 'ולד אינו פוטר כו' - דמשמע דבשל קיימא מיירי - הכי קאמר:)</span> ואי תימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן <span style="color:#2828AC;">(ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד)</span> - ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם.
אמר רבי אלעזר: אפשר איתא להא דריש לקיש ולא תנן לה במתניתין? נפק דק ואשכח, דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"טז מ"א]</span>: 'האשה שהלך בעלה <span style="color:#2828AC;">(ואין לו בנים)</span> וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעלך" - הרי זו לא תנשא ולא תתייבם <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא אפילו על ידי חליצה קאמר: דלא תנשא לשוק לעולם)</span> עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה <span style="color:#2828AC;">(אותה צרתה שהלכה עמו; אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תתייבם, ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים; ולהכי תנן 'היא צרתה', והכי מפרש בפרק 'האשה')</span>'. בשלמא יבומי לא - שמא יהא ולד בן קיימא ויפגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא לא תחלוץ <span style="color:#2828AC;">(ותנשא לשוק)</span> אמאי <span style="color:#2828AC;">(אי חליצת מעוברת שמה חליצה - תחלוץ ממה נפשך: דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת - הרי חליצה פוטרתה)</span>? בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' <span style="color:#2828AC;">(שמת)</span> לא <span style="color:#2828AC;">(אפשר)</span> - היינו ספק <span style="color:#2828AC;">(דהיינו ספק דבן תשע לראשון או בן ז' לאחרון: דאפילו נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון - אכתי איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא, ואף על פי שאין אלא ו' חדשים וב' ימים, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(ראש השנה יא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">יולדת לז' יולדת למקוטעין, ואף על גב דהיא לאו ודאי מעוברת דהא מדקתני 'שמא מעוברת צרתה' מכלל דאחר זמן מרובה שהלך בעלה למדינת הים קמיירי - לא פלוג רבנן בנשים, אלא כולן צריכות להמתין)</span>, אלא תחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר תשעה?!
<span style="color:#2828AC;">(רש"י ד"ה אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר כו': וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי? נהי נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה - הני מילי בנפל, אבל הכא - הא איכא למיחש שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא, ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי הכל, אלא ולד, והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם! ונראה בעיני דהכי גרסינן:</span>
<span style="color:#2828AC;">'בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' – לא, דהיינו ספק' - שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת, אלא ולד, והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם; ולא גרסינן 'אי בן תשע לראשון', ופירושו היה בספרים משובשים, אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' ממה נפשך: אי מיעברא צרתה והפילה, או לאו מעוברת הואי - הרי חלצה זו; ואי ולד של קיימא הוה - הרי יצא לאויר העולם; אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא, וההיא חליצה לא פטרה, כריש לקיש, הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא, דאמרינן 'עיין עליו'.)</span>
ולטעמיך <span style="color:#2828AC;">(אי טעמא דלא תחלוץ משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה)</span> - תחלוץ ותנשא לאחר תשעה <span style="color:#2828AC;">(דהשתא ודאי לאו מעוברת היא, ותנשא, ומאי טעמא קתני עד שתדע ואפילו לסוף כמה שנים)</span>!?
אלא בר מינה דההיא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מההיא לא תידוק סייעתא לריש לקיש, דהא דקתני 'לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט'' - התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא, אלא כדאביי בר אבין)</span>, דאביי בר אבא ורב חיננא בר אביי דאמרי תרוייהו: שמא יהא ולד <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[של]</span> <span style="color:#2828AC;">צרתה)</span> בן קיימא <span style="color:#2828AC;">(ונמצא חליצתה שלא לצורך, וכשרה לכהונה, ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה)</span> ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה <span style="color:#2828AC;">(ואתה צריך להכריז: "דעו שזו לא פסלתה חליצתה")</span>.
ולצרכה!
דלמא איכא איניש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואתי למימר 'קָשָׁרִי חלוצה לכהן'.
אמר ליה אביי: מידי 'לא תחלוץ ולא תתייבם' קתני <span style="color:#2828AC;">(דתידוק מינה סייעתא לריש לקיש)</span>? 'לא תנשא ולא תתייבם' קתני, בלא חליצה <span style="color:#2828AC;">(דלא תנשא לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר 'צרתי ילדה לבעלי' - אף על פי שרוב נשים יולדות)</span>, אבל אי חליץ לה <span style="color:#2828AC;">(אפילו בתוך ט')</span> - הכי נמי דשריא <span style="color:#2828AC;">(לאחר ט', דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה)</span>.
תניא כוותיה דריש לקיש: 'החולץ למעוברת והפילה - צריכה חליצה מן האחין'.
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #11 Daf 35b-36a ______________________________________________ | | DOING YIBUM OR CHALITZAH WITH A PREGNANT WOMAN | ______________________________________________ | | | (A) (B) | IF SHE GAVE BIRTH TO IF SHE GAVE BIRTH TO A | A CHILD WHO LIVED CHILD WHO DID NOT LIVE | ____________________ ______________________ | REBBI YOCHANAN | ______________ | | 1) IS THE YIBUM No No (Abaye)(2) | VALID? Yes (Rava)(1) | | 2) IS THE CHALITZAH No Yes(1) | VALID? | | 3) IS SHE PERMITTED Yes (Abaye)(1) No | TO MARRY OTHERS, No (Rava)(3) | WHILE PREGNANT? | | REISH LAKISH(4) | _______________ | | 4) YIBUM No No(5) | | 5) CHALITZAH No No(5) | | 6) PERMITTED TO MARRY No No | | ========== FOOTNOTES: ========== (1) Rebbi Yochanan's reasoning is that retroactively it becomes clarified whether she had a child or did not have a child ("Tigli Milsa l'Mafrei'a"). (2) According to Abaye, Rebbi Yochanan also agrees that if one has relations with the Yevamah while she is pregnant it cannot effect Yibum (even though we *do* say "Tigli Milsa l'Mafrei'a" if the Yavam did *Chalitzah* with her). (3) Rava's reasoning is that the child does not exempt her from the Isur of "Yevamah l'Shuk" (marrying a man other than the Yavam) until the child actually emerges from the womb into the world, even though she is not able to do Yibum or Chalitzah before the child is born. That is, there is no Zikah for Yibum or Chalitzah, but the Isur of Yevamah l'Shuk applies nonetheless. (4) The Halachah follows this opinion. (5) This is because according to Reish Lakish we do not say "Tigli Milsa l'Mafrei'a." Normally, when a child dies within thirty days it is considered to have been a stillborn and it is as if it never lived. With regard to Yibum, though, the RITVA explains that we rule differently, for one of a number of reasons: (a) Perhaps at the time that the Yavam had relations with her, the unborn child *was* fit to be a healthy child, and only afterwards something happened to it which caused it to die. Bi'ah with a woman bearing a child that is *able* to live, cannot effect Yibum. (According to this view, we are in *doubt* whether or not the Yibum or Chalitzah takes effect, according to Reish Lakish); (b) Whenever there exists the *possibility* that this woman is bearing a live child, Yibum and Chalitzah cannot be effected. (According to this view, we are *certain* that Yibum or Chalitzah do not take effect with a pregnant woman. This appears to be the intent of TOSFOS, DH Tigli, as well -- although the MISHNEH L'MELECH, Hil. Gerushin 6:3 seems to have a different understanding of Tosfos.).</span>
אמר רבא: הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת: חדא - הא דאמרן;
אידך – דתנן <span style="font-size:80%;">[בבא בתרא פ"ח מ"ה]</span>: 'המחלק נכסיו על פיו <span style="color:#2828AC;">(אחרי דברי פיו, ולא בסתם ירושה בשתיקה)</span>: ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור - דבריו קיימין <span style="color:#2828AC;">(דלכולן נתן בחייו, ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה, אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט מיעט)</span>; ואם אמר משום ירושה <span style="color:#2828AC;">("פלוני יירש שדה פלונית, ופלוני שדה פלונית")</span> לא אמר כלום <span style="color:#2828AC;">(שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל, הואיל ולא חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים)</span>; כתב, בין בתחלה <span style="color:#2828AC;">(תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה)</span> בין בסוף <span style="color:#2828AC;">(ירשה ותנתן לו)</span> בין באמצע <span style="color:#2828AC;">(ירשה ותנתן לו וירשה)</span> משום מתנה - דבריו קיימין',
<h3>דף לו:</h3>
ואמר ריש לקיש: לעולם לא קנה עד שיאמר "פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית, שנתתים להם במתנה וירשום" <span style="color:#2828AC;">(לא אמתניתין פליג, אלא התם ב'יש נוחלין' פליגי אמוראי בדיוקא דמתניתין: דכי אתא רבין אמר: "יִרש פלוני שדה פלוני ותנתן שדה פלוני לפלוני" - רבי יוחנן אמר: קנה אפילו האי דירושה, דמדאדכר לשון מתנה בהאי שטר צואה לחד מינייהו - כולהו נמי מתנה נינהו; וריש לקיש אמר: לעולם לא קנה ההוא דירושה, דאמרינן להאי הוה מתנה ולהאי ירושה - עד שיאמר כו': דתיקו לשון מתנה אתרוייהו)</span>;
ואידך - דתנן <span style="font-size:80%;">[בבא בתרא פ"ח מ"ז]</span>: 'הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו <span style="color:#2828AC;">(שכתב 'מהיום ולאחר מיתה' ואין לאב בהן אלא אכילת פירות בחייו)</span> - האב אינו יכול למכור מפני שנתנן לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב; מכר האב - מכורין <span style="color:#2828AC;">(לאכול הלוקח פירות כל ימי חיי האב שזכה בזכות שהיה לו לזה בהן)</span> עד שימות הוא; מכר הבן - אין ללוקח כלום עד שימות האב', ואיתמר: מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב - רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח <span style="color:#2828AC;">(אפילו לכשימות האב)</span>; וריש לקיש אמר: קנה לוקח:
רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח - קנין פירות <span style="color:#2828AC;">(שהיה לו לאב בנכסים הללו)</span> כקנין הגוף דמי <span style="color:#2828AC;">(ואין מכירת הבן מכירה; ומתניתין דקתני 'אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב' - הא כשימות האב יש לו - התם דמית האב בחיי הבן, ונתקיימה המתנה, ומה מכר ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו; אבל מת הבן - לא בא זכות לידו)</span>, וריש לקיש אמר: קנה לוקח - קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
אין הולד של קיימא כו' <span style="color:#2828AC;">[הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה: בזמן שהולד של קיימא - יוציא וחייבין בקרבן</span> <span style="font-size:80%;">(שבעל אשת אח שלא במקום מצוה)</span><span style="color:#2828AC;">, ואם אין ולד של קיימא – יקיים.]</span>
תנא: 'משום רבי אליעזר אמרו <span style="color:#2828AC;">(רבי אליעזר פליג אסיפא דמתניתין, וקאי א'אין הולד של קיימא יקיים' וקאמר איהו)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שאין הולד של קיימא)</span> יוציא בגט <span style="color:#2828AC;">(קנסינן ליה דיוציא בגט, משום דנכנס לספק איסור אשת אח; ואף על גב דהשתא איגלאי מילתא דייבום מעליא הואי; ומיהו בגט בלא חליצה סגי)</span>.
אמר רבא: רבי מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד: רבי אליעזר - הא דאמרן; רבי מאיר – דתניא: 'לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא – יוציא, ולא יחזיר עולמית - דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(דרבי מאיר נמי קניס את הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו לגרשה; אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה - אסורה להנשא עד עשרים וארבעה חדש, שכן תינוק יונק)</span>, וחכמים אומרים יוציא, ולכשיגיע זמנו לכנוס <span style="color:#2828AC;">(לסוף עשרים וארבעה חדש)</span> – יכנוס.
אמר ליה אביי: ממאי? דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: שהיקל להכנס לספק אשת אח שיש לו בנים דדלמא הוי ולד של קיימא הלכך קנסינן ליה)</span>, אבל התם דרבנן - כרבנן סבירא ליה! אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא משום דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה <span style="color:#2828AC;">(דמעוברת חברו - מדרבנן היא, וקא מזלזלי בה, ומשום הכי קנסוהו: דלא ליתי אחרינא למיעבד הכי)</span>, אבל הכא <span style="color:#2828AC;">(יבמה מעוברת)</span> מדאורייתא - מפרש פרשי מינה <span style="color:#2828AC;">(ובדילי מינה ולא בעי למיקנסיה להאי אטו אחריני)</span>!?
אמר רבא: ולדברי חכמים <span style="color:#2828AC;">(דאמרי: לכשיגיע זמנו לכנוס - יכנוס, מיהו עד שיגיע הזמן)</span> יוציאה בגט <span style="color:#2828AC;">(ולא סגי ליה בהפרשה בעלמא)</span><span style="color:#008A00;">[כרבי אליעזר]</span>!
אמר מר זוטרא: דיקא נמי דקתני '<span style="color:#2828AC;">(וחכמים אומרים)</span> יוציא' ולא קתני 'יפריש' - שמע מינה.
אמר ליה רב אשי לרב הושעיא בריה דרב אידי: התם <span style="font-size:80%;">(תוספתא שבת טז,ד בשם רבי שמעון; ברייתא בשבת קלה,ב; יבמות פ,ב; נדה מד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">(משום דקבעי למבעי 'הכא מאי')</span> תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהא באדם <span style="color:#2828AC;">(להכי נקט 'באדם' דתני סיפא 'ובבהמה שמונה ימים')</span> שלשים יום <span style="color:#2828AC;">(משנולד חי שלשים יום)</span> - אינו נפל <span style="color:#2828AC;">(ופוטר את אמו מן החליצה)</span>'; הא לא שהא - ספיקא הוי <span style="color:#2828AC;">(וחולצת ולא מתייבמת; ודוקא אי מספקא לן אי כלו לו חדשיו אי לא, אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו - תנן במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ה מ"ג; דף מג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'תינוק בן יומו... פוטר מן הייבום')</span>, ואיתמר: מת <span style="color:#2828AC;">(בן היבמה)</span> בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה <span style="color:#2828AC;">(בחזקת שפטורה משום בנה)</span> - רבינא משמיה דרבא אמר: אם אשת ישראל היא <span style="color:#2828AC;">(אם זה שקדשה ישראל הוא, שאם תחלוץ מן היבם לאחר קדושין לא תיאסר על בעלה)</span> – חולצת, ואם אשת כהן היא <span style="color:#2828AC;">(ואם זה שקדשה כהן הוא, שאם תחלוץ תיאסר עליו)</span> אינה חולצת <span style="color:#2828AC;">(וסמכינן אולד)</span>;
רב משרשיא משמיה דרבא אמר: אחת זו ואחת זו חולצת.
אמר ליה רבינא לרב משרשיא:
<h3>דף לז.</h3>
באורתא אמר רבא הכי <span style="color:#2828AC;">(כדקאמרת [</span><span style="color:#008A00;">שחולצת</span><span style="color:#2828AC;">])</span>; ובצפרא הדר ביה <span style="color:#2828AC;">(ושמעתי מפיו שאינה חולצת)</span>.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(לרבי יהושע בריה דרב אידי קבעי לה)</span>: שריתו <span style="color:#008A00;">[במקרה שמת בן היבמה בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה]</span>? - יהא רעוא דתשתרו אף תרבא <span style="color:#008A00;">[חֵלֶב]</span>!: הכא, גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן - מאי? מי עבוד רבנן תקנתא לכהן או לא <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דלישראל בעינן יוציא בגט עד שיגיע זמנו - התם הוא דלכשיגיע זמנו מצי לאהדורה, אבל הכא, דאי מגרש לה לא מצי מהדר לה - תסגי בהפרשה בעלמא)</span>?
אמר ליה: הכי<span style="color:#008A00;">[כך אתה חושב]</span>? השתא <span style="color:#008A00;">[עכשיו שים לב]</span>: בשלמא התם, כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל, דאמרי אף על גב דלא שהא - ולד מעליא הוי, גבי אשת כהן - כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן <span style="color:#2828AC;">(וסמכינן אולד)</span> <span style="color:#008A00;">[ולא כרבן שמעון בן גמליאל]</span>, אבל הכא <span style="color:#008A00;">[אם נשא אדם מעוברת חברו או מינקת חברו]</span> - כמאן נעביד? אי כרבי מאיר - הא אמר 'יוציא ולא יחזיר עולמית'! ואי כרבנן - האמרי 'בגט'!
איתמר: קדשה <span style="color:#2828AC;">(שום אלמנה או גרושה)</span> בתוך שלשה וברח - פליגי בה רב אחא ורפרם: חד אמר משמתינן ליה, וחד אמר עירוקיה מסתייה <span style="color:#008A00;">[היות וערק = ברח]</span> <span style="color:#2828AC;">(לא בעי למיכפייה דלכתוב גט: דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו)</span>.
הוה עובדא ואמר להו רפרם: עירוקיה מסתייה.
ספק בן תשע <span style="color:#2828AC;">[לראשון ובן שבעה לאחרון - יוציא, והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי]</span>:
אמר ליה רבא לרב נחמן: לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן <span style="color:#2828AC;">(ולייתי חטאת, דודאי בר קמא הוא, ואשת אח בת בנים בעל)</span>?!
אמר ליה: נשי דידן - לשבעה ילדן!
אמר ליה: נשי דידכו הוו רובא דעלמא?
אמר ליה: הכי קאמינא: רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה; וכל היולדת לתשעה - עוברה ניכר לשליש ימיה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב ויהי כמשלש חדשים</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית לח,כד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; וזו - הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה <span style="color:#2828AC;">(דאי הוכר לא הוה מספקא לן)</span> - איתרע ליה רובא <span style="color:#2828AC;">(דלא תשדייה בתר רוב נשים אלא ספק בתר מיעוט ספק בתר רוב)</span>.
אי 'כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, הא - מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה - ודאי בר שבעה לבתראה הוא'! אלא אימא: רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי - מדלא הוכר לשליש ימיה - איתרע ליה רובא.
תנו רבנן: 'ראשון <span style="color:#2828AC;">(דספק הוה)</span> - ראוי להיות כהן גדול <span style="color:#2828AC;">(ממה נפשך)</span> ושני ממזר מספק <span style="color:#2828AC;">(אם קיימהּ עד שילדה לו בן ודאי - ממזר מספק: שמא ראשון בן המת הוה וקאי עליה בכרת ואישתכח האי שני ולד חייבי כריתות וממזר)</span> רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק'.
מאי קאמר <span style="color:#2828AC;">(רבי אליעזר בן יעקב? היכי מצי לאפוקי מספק ממזר)</span>?
אמר אביי: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ספק ממזר ואסור בממזרת <span style="color:#2828AC;">(ובכשרה)</span>. רבי אליעזר [<span style="color:#008A00;">ב"ח: בן יעקב</span>] אומר: אינו ספק ממזר אלא ודאי ממזר <span style="color:#2828AC;">(כודאי ממזר הוי)</span>, ומותר בממזרת <span style="color:#2828AC;">(דקסבר ספיקן בודאן מותר)</span>.
רבא אמר: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ממזר ודאי מספק <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מתוך ספק זה נעשה כודאי ממזר)</span> ומותר בממזרת; ורבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק, אלא ספק ממזר ואסור בממזרת.
[<span style="color:#008A00;">רבא ואביי מעמידים את רבי אליעזר בן יעקב הפוך!</span>]
וקמיפלגי <span style="color:#2828AC;">(אביי ורבא)</span> בדרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(דמר מוקי רבי אליעזר בן יעקב להיתירא, ומר מוקי ליה לאיסורא)</span>: דתנן <span style="font-size:80%;">(קדושין פ"ד מ"ג; בבלי קידושין עד,א)</span> '<span style="color:#2828AC;">[כל האסורין מלבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה; רבי יהודה אוסר]</span> רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן מותר; ודאן בספקן <span style="color:#2828AC;">(שמא הספק כשר הוא, ונמצא בא ממזר בקהל)</span> וספקן בודאן וספקן בספקן אסור <span style="color:#2828AC;">(וכן ספק ממזר בספק ממזרת: דשמא זה פסול וזה כשר)</span>; ואלו הן ספקן: שתוקי <span style="color:#2828AC;">(שקורא אביו ואמו משתקתו)</span> ואסופי <span style="color:#2828AC;">(שנאסף מן השוק; ובכולהו איכא למיחש שמא מפסול נתעברה)</span> וכותי <span style="color:#2828AC;">(אין מקפיד על קידושי כסף ושטר, דלית ליה גזירה שוה ד'קיחה' 'קיחה', וכי מקדש חד - מנסבא לאידך, לפיכך כולן ספק ממזרים הם שמא נתקדשה אמו לאחר)</span>'; ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר; <span style="color:#2828AC;">(רב יהודה מסיים למילתיה ואזיל:)</span> כי אמריתה <span style="color:#2828AC;">(להא שמעתא: דרב אמר הלכה כרבי אליעזר)</span> קמיה דשמואל - אמר לי: הלל שָנָה 'עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני לויי וישראלי, חללי <span style="color:#008A00;">[בני כהנים מפסול כהונה]</span>, גירי, חרורי <span style="color:#008A00;">[עבדים משוחררים]</span>, ממזרי, נתיני <span style="color:#2828AC;">(גבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה ויש בהן צד עבדות, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(יהושע ט,כז)</span> <span style="color:#2828AC;">ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה)</span>, שתוקי, ואסופי; וכולן מותרין לבא זה בזה' <span style="color:#2828AC;">(אי אמרת בשלמא 'ספיקן בודאן מותר', וכל שכן ספיקן בספיקן - היינו דמשכחת ליה 'כולן מותרין זה בזה'</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לא כולן בכולן אלא באוכלוסיות חלקיות שונות</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">: כהנים לוים וישראלים מותרין זה בזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">קבוצה ראשונה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; לויי וישראלי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהם חלק הקבוצה הראשונה, ועוד</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">חללי, גירי, וחרורי, עבדים משוחררים מותרים זה בזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span> <span style="color:#008A00;">קבוצה שניה; מתוכה גירי וחרורי נמצאים גם בקבוצה השלישית</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">; גירי חרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים זה בזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ומכאן שגירי וחרורי מותרים הספקות: בשתוקי ובאסופי – ודאן בספקן; וכן ממזרים מתורים בספקות: שתוקי ואסופי!</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, דקהל גרים לא איקרי קהל; לפיכך ממזרים מותרים בהן; וכסדר הזה שנויים בקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(דף סט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(שאין ממזר מותר בשתוקי ולא שתוקי בשתוקי ולא שתוקי באסופי)</span>? <span style="color:#2828AC;">(אם כן לא משכחת לה כולהו מעורבים!?)</span>
אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה כהלל, ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא; רבא סבר לה כרב דאמר הלכה כרבי אלעזר, ומוקי לה לדרבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי
<h3>דף לז:</h3>
הלכתא אהלכתא <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי' במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">(סז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר אביי: מנא אמינא לה דכל ספיקא לרבי אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה? – דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתק קידושין פ"א ה"ד]</span>: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה <span style="color:#2828AC;">(נתעברה)</span> - נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזרין <span style="color:#2828AC;">(מספק קרו להו ממזרים)</span>, ועל זה נאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יט,כט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומלאה הארץ זמה</span>; ורבא אמר לך: הכי קאמר: <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">זמה</span> <span style="color:#008A00;">נדרש]</span> 'זו - מה היא?' <span style="color:#2828AC;">(לשון ספק)</span>.
'יתר על כן <span style="color:#2828AC;">(דאפילו הכא, דעל ידי נישואין הוה, והדבר מפורסם)</span> אמר <span style="color:#2828AC;">(גזר)</span> רבי אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו.'
איני - והא רב כי איקלע לדרדשיר, [מכריז] ואמר: 'מאן הויא ליומא' <span style="color:#2828AC;">(מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן)</span>, ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז] ואמר 'מאן הויא ליומא'!?
שאני רבנן דפקיע <span style="color:#2828AC;">(כולי עלמא)</span> שמייהו <span style="color:#2828AC;">(וקוראין לבתו על שמו, ואם יבא בנו ממקום אחר - ישמע שהיא בת אביו ויפרוש)</span>.
<span style="color:#008A00;">[איך אפשר שעשו כך? וכי רבא לא ידע מזה, ואף על פי כן]</span> והאמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים <span style="color:#2828AC;">(שמא מחמת חימוד פרסה נדה בשעה שנתפייסה)</span>?
רבנן - שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו <span style="color:#2828AC;">(שבעה יומי קודם ביאתן)</span>.
ואיבעית אימא: לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו, דאמר מר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
תנא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה משום שנאמר: <span style="font-size:80%;">(משלי ג,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך</span>.
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא; ספק אמר "אנא בר מיתנא הוא <span style="color:#008A00;">[בן המת אני]</span>, ונכסי דידי הוא" ויבם אמר "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי בנכסי" - הוי ממון המוטל בספק <span style="color:#2828AC;">(שאין זה מוחזק בזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בממון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">יותר מזה, דאם זה בן המת - אין ליבם בהן כלום, ואם בן היבם הוא - אין לו בהן כלום; הלכך אין כאן מוציא מחברו להטיל עליו הראיה)</span> וממון המוטל בספק חולקין; ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר: "ההוא גברא <span style="color:#008A00;">[אני הספק]</span> בר מיתנא הוא <span style="color:#008A00;">[בן המת אני]</span>, ונכסי - דידי הוא"; בני יבם אמרי "את - אחינו את, ומנתא הוא דאית לך בהדן" <span style="color:#2828AC;">(הספק מוחזק בהן ביותר, דממה נפשך</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אם איננו בן המת אלא בן היבם]</span> <span style="color:#2828AC;">אית ליה זכיה בגווייהו, אבל בני יבם - שמא אין להם חלק בהם, שזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">הספק</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בן ראשון הוא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">למת</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, וכולה שלו)</span>; <span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי)</span> סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר מתניתין היא <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'נושאין על האנוסה')</span> דתנן: '<span style="color:#2828AC;">(ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון)</span> הוא אינו יורש אותם <span style="color:#2828AC;">(לא זה ולא זה, דבני ראשון מדחו ליה אצל בני אחרון ובני אחרון אצל בני ראשון)</span> והם יורשין אותו <span style="color:#2828AC;">(בין שניהם)</span>; והכא איפכא <span style="color:#2828AC;">(דהוא מוחזק יותר)</span>: התם <span style="color:#2828AC;">(להכי מדחו ליה:)</span> אמרי ליה "אייתי ראיה <span style="color:#2828AC;">(דאחונא את)</span> ושקול"; הכא אמר להו "אייתו ראיה <span style="color:#2828AC;">(דאחוכון אנא)</span> ושקולו"!
אמר להו רב משרשיא: מי דמי? התם אינהו ודאי <span style="color:#2828AC;">(שהן יודעין מכח מי הן באין לירש)</span> ואיהו ספק; הכא - אידי ואידי ספק <span style="color:#2828AC;">(שאפילו הספק אין טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש)</span>! אלא אי דמיא למתניתין – [להא] דמיא: לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה, דהתם אמרי ליה: "אייתי ראיה דאחונא את ושקול" <span style="color:#2828AC;">(התם מיתוקמא מתניתין דהוא לא יורש אותן, דאמרי ליה "אייתי ראיה ושקול"; אבל בההיא דלעיל - שניהם ספק; ונראה בעיני דההיא מנתא דקמודו ליה - שקיל, ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין: הוא נוטל החצי ובין כולן החצי)</span>.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם, לבתר דפלג יבם בנכסי מיתנא <span style="color:#2828AC;">(עם ספק בנכסי מיתנא כדאמרן לעיל דחולקין)</span>: בני יבם אמרי "אייתי ראיה דאחונא את ושקול"; אמר להו ספק "מה נפשייכו: אי אחוכון אנא - הבו לי מנתא בהדייכו <span style="color:#2828AC;">(ואי משום דשקלי אנא פלגא בנכסי מיתנא - מהדרנא לכו ההוא פלגא ונחלוק הכל בשוה בין נכסי הראשון בין נכסי האחרו" וכגון שהיו נכסי היבם מרובין ואביו מועטין)</span>; ואי בר מיתנא אנא - הבו לי פלגא דפלג אבוכון בהדאי"!
רבי אבא אמר רב: קם דינא <span style="color:#2828AC;">(אחר שנעשה דין בנכסי המת - אין זה יכול לחזור ולערער עליהם, ומה שהוא שואל בנכסי היבם - אמרי ליה "אייתי ראיה")</span>! רבי ירמיה אמר: הדר דינא <span style="color:#2828AC;">(ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלג כולהו נכסי בשוה)</span>!
לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי, דתנן <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"יג מ"ז)</span>: 'מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו <span style="color:#2828AC;">(שהיתה שדהו מוקפת משדות אחרים, והיה לו דרך על אחת מן הרוחות, ואבדה: ששכחו על איזה מן הרוחות היתה)</span>: אדמון אמר: ילך בקצרה <span style="color:#2828AC;">(יתנו ביניהם דרך קצרה; ולקמן מפרש לה)</span>; וחכמים אומרים 'יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר'; והוינן בה:
לרבנן שפיר קאמר אדמון <span style="color:#2828AC;">(דקסלקא דעתא שהקיפו אדם אחד מכל רוחותיו דאמר אורחיה גביה הוא)</span>! ואמר רב יהודה אמר רב: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחות <span style="color:#2828AC;">(דכל חד וחד מדחי ליה)</span>.
אי הכי - מאי טעמא דאדמון?
ואמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה <span style="color:#2828AC;">(שארבעה אנשים מכרום לאלו)</span> וארבעה דאתו מכח חד - כולי עלמא לא פליגי דמצו מדחי ליה; כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה: אדמון סבר מצי אמר ליה "מכל מקום דרכי גבך הוא", ורבנן סברי דאמר ליה: אי שתקת - שתקת <span style="color:#2828AC;">(ולא אעלה עליך בדמים יקרים)</span>, ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו.
לימא רבי אבא דאמר כרבנן ורבי ירמיה דאמר כאדמון?
אמר לך רבי אבא: אנא דאמרי אפילו כאדמון: עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא משום דאמר ליה 'ממה נפשך
<h3>דף לח.</h3>
דרכי חד גבך הוא <span style="color:#2828AC;">(וטענת ברי הוא: דידע מאי קתבע מניה)</span>', אבל הכא - מי איכא למימר הכי <span style="color:#2828AC;">(הא לא ידע מאי קא תבע מניה: אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם, ומכח שתי טענות הוא בא עליהם; בכל אחת ואחת אומרים לו "הבא ראיה")</span>?
ורבי ירמיה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דאמר ליה "אי שתקת – שתקת, ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו", אבל הכא - מי איכא למימר הכי?
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא <span style="color:#2828AC;">(אבי המת והיבם)</span>: ספק אמר "האי גברא בר מיתנא הוא, ופלגא דידי הוא"; יבם אמר: "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי" - הוי יבם ודאי <span style="color:#2828AC;">(יורש ויודע מכח מי הוא בא, ומוחזק בנכסים, ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל: דהתם - אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך)</span> וספק ספק <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן)</span>, ואין ספק מוציא מידי ודאי.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא: ספק אמר "ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא"; ובני יבם אמרי "אחונא את, ומנתא אית לך בהדן": פלגא דקמודי להו – שקלי <span style="color:#2828AC;">(מששה זהובים נוטלין שלשה)</span>; תילתא דקא מודו ליה <span style="color:#2828AC;">(שני זהובים תילתא דכולהו נכסי)</span> – שקל <span style="color:#2828AC;">(דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי)</span>; פש להו דנקא <span style="color:#2828AC;">(דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן)</span> - הוי ממון המוטל בספק וחולקין <span style="color:#2828AC;">(הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי)</span>.
סבא ויבם בנכסי ספק <span style="color:#2828AC;">(סבא אמר: "האי - בר מיתנא הוא, וכיון דאין לו יורש - אני קודם, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(בבא בתרא פ"ח מ"ב; דף קטו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'האב קודם לכל יוצאי ירכו'; ויבם אמר: "בני הוא, ואני יורשו" - דהאב קודם)</span> או סבא וספק בנכסי יבם <span style="color:#2828AC;">(שאין ליבם בן אחר; סבא אמר "את בר מיתנא, ואני יורש את בני מקום שאין לו בן"; וספק אמר "בנו אני, ואני יורשו"')</span> הוי ממון המוטל בספק, וחולקין <span style="color:#2828AC;">(דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו דהאי; ואין לומר האב ודאי מוחזק, דאם זה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">הספק</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">בנו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של היבם</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- אין כאן לאב</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של היבם</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">כלום)</span>.
משנה:
שומרת יבם <a href="#footnote-22" id="noteref-22">[22]</a> <span style="color:#2828AC;">(ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה ב[</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">]'אף על פי' בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(דף סב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שנפלו לה נכסים <span style="color:#2828AC;">(מאביה, וסלקא דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם)</span> - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים;
מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה <span style="color:#2828AC;">(היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים, וכשהיא נכנסת - נכנסין עמה, וכשהיא יוצאת - יוצאין עמה)</span>?
בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב <span style="color:#2828AC;">(דספק נשואה היא, וזכה היבם בחצי ירושתו מספק, שהבעל יורש את אשתו; וזו שספק נשואה היא אצלו - זכי בפלגא; אבל בכתובתה מודים בית שמאי דבחזקת הבעל היא, ולא פלגי בה יורשי האב; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא)</span>;
ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים ויוצאין עמה - בחזקת יורשי האב;
כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובה על נכסי בעלה הראשון.
גמרא:
מאי שנא רישא <span style="color:#2828AC;">(כשהיא קיימת)</span> דלא פליגי <span style="color:#2828AC;">(בית שמאי, אלא בכח דילהּ מחזקינן לנכסי, דקאמרי 'מוכרת ונותנת' לכתחלה)</span>, ומאי שנא סיפא דפליגי <span style="color:#2828AC;">(מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי, ומאי שנא סיפא דפליגי: כשמתה לא מוקמי נכסי מלוג בחזקת יורשיה)</span>?
אמר עולא: רישא דנפלה כשהיא ארוסה <span style="color:#2828AC;">(שנפלה לייבום מאירוסין, ונפלו הנכסים לה כשהיא שומרת יבם)</span>, וסיפא דנפלה <span style="color:#2828AC;">(לפניו לייבום)</span> כשהיא נשואה <span style="color:#2828AC;">(הלכך רישא - דלגבי ארוסה ממש - קיימא להו לבית שמאי תמכור, כדתנן לקמן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בעמוד ב: המשנה בכתובות פ"ח, ושהובאה לעיל בהערה למשנה]</span><span style="color:#2828AC;">; כל שכן זו, שאינה אלא זקוקה בעלמא; ובית הלל, דאמרי בארוסה ודאי לא תמכור לכתחלה, אבל אם מכרה ונתנה קיים - הכא משום דספק ארוסה היא דאגידא ביה, ולאו אשתו ממש היא - מודו בית הלל דמוכרת ונותנת לכתחלה;</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מכאן מודפס בדף לח,ב:</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">סיפא, דגבי נשואה בעלמא אמרינן לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפילו בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הכא, לגבי זיקת נשואה, דספק היא ולא כנשואה ממש - קיימי נכסי בספק; הלכך לבית שמאי חלוקה עדיפא, ולבית הלל חזקה עדיפא)</span>.
וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה <span style="color:#2828AC;">(זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין - ספק ארוסה, ולא ודאי ארוסה; ואף על גב דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום - קרי לה 'ספק ארוסה', דלא מצי למימר קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום, דהא בעיא חליצה!)</span>,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-22" id="footnote-22">[22]</a> משנה זו היא משנה ו בפרק ח בכתובות, ולהבין אותה יש ללמוד קודם את שתי המשניות הראשונות: משנה א: האישה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס, מודים בית שמאי ובית הלל, שהיא מוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרין: תמכור [לכתחילה]; בית הלל אומרין: לא תמכור. אלו ואלו מודים [למי? לרבן גמליאל, שלשיטתו יש לחזק כח האשה] שאם מכרה ונתנה, קיים. אמר רבי יהודה: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באישה, לא יזכה בנכסים? אמר להן: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים!? משנה ב: נפלו לה משנישאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה, שיוציא הבעל מיד הלקוחות. עד שלא נישאת, ונישאת - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה, קיים. אמר רבי חנינה בן עקביה: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באישה, לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים אנו בושין, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים!?</p> 
<h3>דף לח:</h3>
זיקת נשואה עושה ספק נשואה:
זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה: דאי סלקא דעתא ודאי ארוסה - 'מודים בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים' <span style="color:#2828AC;">(בתמיה - אלא שמע מינה כספק ארוסה היא הלכך תמכור לכתחלה)</span>? והתנן: <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"ח מ"א, בבלי עח,א)</span> 'נפלו לה נכסים משנתארסה - בית שמאי אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!' אלא שמע מינה זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה! זיקת נשואה עושה ספק נשואה: דאי סלקא דעתא ודאי נשואה - 'בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב'? והתנן: <span style="font-size:80%;">(שם משנה ב)</span> 'נפלו לה נכסים משנישאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות'? - אלא שמע מינה: זיקת נשואה עושה ספק נשואה <span style="color:#2828AC;">(כדפרישית לעיל: דכיון דודאי נשואה - הבעל מוציא מיד הלקוחות, הכא - דספק נשואה היא - הוו נכסים בספק; ולבית שמאי חלוקה עדיפא: דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה, ולבית הלל חזקה עדיפא: דאין ידו כידה, הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל)</span>.
אמר ליה רבה <span style="color:#2828AC;">(לעולא)</span>: <span style="color:#2828AC;">(אי טעמא משום חלוקה עדיפא הוא -)</span> אדמפלגי בגופה <span style="color:#2828AC;">(של קרקע)</span> ולאחר מיתה - לפלגו בחייה, ולפירות <span style="color:#2828AC;">(דלבית שמאי פליג יבם פירי בהדה, דספק נשואה היא; דאילו ודאי נשואה הואי הוה שקיל להו בעל כרחה; ולבית הלל נכסים בחזקתה, ולא שקיל מידי; ומדנקט מתניתין מיתה בסיפא - שמע מינה טעמייהו דבית שמאי ברישא: דאלמוה לחזקה דילה משום דהיא קיימא)</span>!?
אלא אמר רבה: אידי ואידי דנפלה <span style="color:#2828AC;">(ליבום)</span> כשהיא נשואה, וזיקת נשואה עושה ספק נשואה: רישא, דאיהי קיימא, הוה לה איהי ודאי <span style="color:#2828AC;">(שהקרן שלה ממה נפשך</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בנכסי מלוג מדובר</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואינהו ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי <span style="color:#2828AC;">(הלכך אלימא חזקה דילה)</span>; סיפא, דמתה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ומתה)</span>, הללו באין לירש <span style="color:#2828AC;">(וטוענים מכח ירושה)</span> והללו באין לירש <span style="color:#2828AC;">(והיבם טוען מכח ירושה - הלכך שניהם ספק לבית שמאי: דאי זיקה ככנוסה - אין כאן ליורשי האב כלום, שהבעל יורש שלה; ואי לאו ככנוסה - אין כאן ליבם כלום; לפיכך ספק וספק הוא)</span> ויחלוקו <span style="color:#2828AC;">(ולבית הלל - הואיל ואלו קרובין ודאין הם, והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן - אמרינן אוקי אחזקתה; אבל בחייה ולפירות - אפילו בית שמאי מודו דנכסים בחזקתייהו ולא שקיל בעל מידי)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #12 Daf 38b נכסי מלוג אליבא דרבה: מי בעל הפירות ומי בעל הגוף ______________________________________________________ | | THE PROPERTY OF THE WIFE (NICHSEI MILUG): | WHO CONTROLS THE "GUF"(3) AND THE "PEROS" | (according to the explanation of Rabah) | ______________________________________________________ | | | (A) (B) | BEIS SHAMAI BEIS HILLEL | ___________ ___________ | IN HER LIFETIME | _______________ | | 1) SHE INHERITED She is permitted to She is not permitted to | THE PROPERTY sell the property sell the property. | AS AN ARUSAH(1) If she did, the sale is | valid(2) | | 2) SHE INHERITED She is not permitted She is not permitted | THE PROPERTY to sell the property.(3) to sell the property.(3) | AS A NESU'AH If she did, it may be If she did, it may be | seized from the buyers. seized from the buyers. | | 3) SHE INHERITED She is permitted to She is permitted to | THE PROPERTY sell the property(4) sell the property(4) | AS A YEVAMAH | | | AFTER HER DEATH | _______________ | | 4) SHE INHERITED It is divided(5) It goes to her father(5) | THE PROPERTY | AS A *YEVAMAH* | AND THEN SHE DIED | | 5) THE KESUVAH OF It goes to the Yavam(6) It goes to the Yavam(6) | THE YEVAMAH |</span> <span style="color:#2828AC;">========== FOOTNOTES: ========== (1) This applies only while she is an Arusah. Once she becomes a Nesu'ah, everyone agrees that she is not permitted to sell the property l'Chatchilah even though she inherited it as an Arusah (Mishnah, Kesuvos 78a). (2) The reason for this is that during Erusin, the husband has the rights to her property (that is, to the Peros -- and after the Takanah of Usha, even to the Guf; see footnote #3), because it is assumed that an Arusah will eventually become a Nesu'ah (TOSFOS there; see Insights here).. (3) If the Mishnah is discussing even when the woman tries to sell the Guf, for after her death, then it was written after the Takanah of Usha. If the Mishnah was written prior to the Takanah of Usha, then it is only discussing a situation where she tries to sell the Peros, for right now (Kesuvos 78b). (4) According to Rabah, this refers to when the property came to her while she was a Nesu'ah, and Zikah from Nesu'in makes a status of Safek Nesu'ah. Since she her Chazakah on the Guf of the property is beyond doubt, both the Guf and Peros belong to her (because "Ein Safek Motzi Midei Vadai"), and she may sell them l'Chatchilah (see Insights).</span> אין ספק מוציא מידי ודאי
<span style="color:#2828AC;">(5) Since she died, even the ownership of the Guf is in doubt (because her Yevamah might have inherited her), and therefore Beis Shamai says that it is divided. According to Beis Hillel, the Chazakah that it belongs in her family decides the doubt, since there is a Chazakah that her family has owned it until now. (When in doubt, property is given to the person who owned it until now -- "Chezkas Mari Kama").</span>חזקת מרא קמא
<span style="color:#2828AC;">(6) There is a Chazakah that the Kesuvah has been in the hands of the original husband, and therefore the Yavam (his brother), rather than the Yevamah's family, inherits it in a case of doubt.</span>
איתיביה אביי: ולבית שמאי אין ספק מוציא מידי ודאי? והתנן <span style="font-size:80%;">[בבא בתרא פ"ט מ"ח]</span>: 'נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו <span style="color:#2828AC;">(לו אין נכסים ולמורישים יש נכסים)</span>, והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים "הבן מת ראשון <span style="color:#2828AC;">(ולא זכה בנכסי האב, ואין לבעל חוב מה לגבות)</span> ואחר כך מת האב", ובעל החוב אומר "האב מת ראשון ואחר כך מת הבן": בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן' - והא הכא יורשי האב ודאי <span style="color:#2828AC;">(מוחזקים, שבאין מכח ירושה ודאית: שאפילו האב מת ראשון - נכסי הבן מסתמא נופלים לפני יורשין, דאילו בעל חוב מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו בית דין בהם)</span> ובעל החוב ספק <span style="color:#2828AC;">(דלא הוחזק שטרו עליהן)</span> וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!?
קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: גדול כח השטר, וכמו שמוחזק בנכסים, והרי הן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בעלי החוב</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים דמי; הלכך ספק וספק הוא, ואין כאן חזקה לזה יותר מזה; אם האב מת ראשון הוחזק בעל חוב מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא; ואם בן מת ראשון הוחזקו יורשים)</span>.
ומנא תימרא? - דתנן <span style="font-size:80%;">(סוטה פ"ד מ"ב)</span>: 'מתו בעליהן עד שלא שָתוּ <span style="color:#2828AC;">(כל אשה שקנא לה בעלה, ונסתרה, ומת עד שלא שתתה, נוטלת כתובתה, ואף על פי ששמא זינתה ואין לה כתובה)</span>: בית שמאי אומרים: נוטלות כתובתן ואינן שותות <span style="color:#2828AC;">(דבעינן 'והביא האיש את אשתו'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה,טו]</span> <span style="color:#2828AC;">וליכא)</span>; ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובתן.'
'או שותות'? <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והביא האיש את אשתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון]</span> אמר רחמנא, וליכא?
אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובתן; והא הכא דספק הוא: ספק זנאי ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי <span style="color:#2828AC;">(מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי - מוציאה זו כתובה מספק)</span>!? אלא <span style="color:#2828AC;">(לאו)</span> שמע מינה <span style="color:#2828AC;">(קסברי ב"ש)</span> שטר העומד לגבות כגבוי דמי <span style="color:#2828AC;">(וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה, ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום ספק זנאי, ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי; דאי לא כגבוי דמי, וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא - הוה להו למימר 'יחלוקו', ונשווי ספק כודאי, אבל לעלויי מינה - ליכא למאן דאמר! וגבי נפל הבית קאמר 'יחלוקו', דכי נמי אמרינן כגבוי דמי - לא מצינו לבעל חוב לשוויי ודאי טפי מיורשין, שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים, והשטר זה יוצא עליו ולא על האב; הלכך ספק וספק הוא: אם האב מת ראשון נמצא בעל חוב ודאי, דהאי שטר כגבוי דמי, ויורשים אינם כלום; ואם הבן מת ראשון - נמצאו יורשין ודאין ובעל חוב אין כלום)</span>!
ואביי <span style="color:#2828AC;">(דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות - כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">סדר נזיקין</span><span style="color:#2828AC;">28 על פי שבת לא,א: אמר ר"ל: מאי דכתיב (ישעיהו לג,ו) והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' [יראת ה' היא אוצרו]? אמונת זה סדר זרעים; עתיך זה סדר מועד; חסן זה סדר נשים; ישועות זה סדר נזיקין; חכמת זה סדר קדשים; ודעת זה סדר טהרות; ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו.</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - לותביה מהא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין היא בסדר נשים, דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(להכי לא אותביה מכתובה: דקסבר)</span> דלמא כתובת אשה שאני, משום חינא <span style="color:#2828AC;">(שאני כתובה משום חינא: שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרַצוּ להנשא, לפיכך החזיקוה מספק)</span>.
<span style="color:#008A00;">[## אבל אמר ריש לקיש 'טב למיתב תן דו מלמיתב ארמלו'?</span> <span style="font-size:80%;">(יבמות קיח,ב)</span> <span style="color:#008A00;">– ההיא בעניה, ומשום חינא – חעשירה!?]</span>
ולותביה כתובה דמתניתין <span style="color:#2828AC;">(דאמרי בית שמאי 'יחלוקו', דקא סלקא דעתא השתא דבית שמאי נמי - אכתובה אמרי 'יחלוקו', וקאתו יורשין דידה מספק, וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי; והתם ליכא למימר 'משום חינא', דהתם מתה! וגבי יורשין לא חיישינן לחינא, כדאמר ב'אלמנה ניזונת'</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות צז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">- אלא אם כן היו יורשיה נקבות)</span>?
לא פליגי <span style="color:#2828AC;">(דמודו בית שמאי שהיא בחזקת יורשי הבעל, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכל שהיא מתה בחייו של יבם - לא גבו יורשים דילָהּ כתובה, דיבם במקום בעל קאי; ואף על גב דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק 'האשה'</span> <span style="font-size:80%;">(פא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ניתנה כתובה לגבות מחיים' לבית שמאי - הני מילי להתחייב יבם בקבורתה, דאמר: מינה קא ירית כתובה, ולא מאחיו; אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה)</span>.
ולא? והא קתני <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"ח מ"ז)</span>: 'מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה? בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב; ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן'!
הכי קאמר: 'מתה - מה יעשה בכתובתה?' ושבקה <span style="color:#008A00;">[ועזבה את השאלה ללא מענה אלא פנתה לעניו קרוב]</span>; <span style="color:#008A00;">[והמשיכה]</span> 'נכסים הנכנסים והיוצאים עמה - בית שמאי אומרים: יחלוקו <span style="color:#2828AC;">(נכסי מלוג)</span> יורשי הבעל עם יורשי האב, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן.'
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני 'יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב' ולא קתני 'יורשי האב עם יורשי הבעל' <span style="color:#2828AC;">(וטעמא לא משום דשטר העומד לגבות הוא, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים)</span> <span style="color:#008A00;">[יחלוקו מי שאין לו כרגע חלק עם מי שעכשיו יש לו (הכל)]</span>
שמע מינה.
אביי <span style="color:#2828AC;">(מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי, ותרציה: לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא, דודאי סיפא נמי: אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן, אלא)</span> אמר: רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם <span style="color:#2828AC;">(לפיכך מוכרת לכתחלה, והוא הדין אם מתה - יורשיה יורשין אותה, דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא)</span>; סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל <span style="color:#2828AC;">(בעלה הראשון)</span>,
<h3>דף לט.</h3>
וקסבר אביי 'ידו כידה'; <span style="color:#2828AC;">(מדאוקי פלוגתייהו בנפלו לה תחתיו, ואפילו הכי לבית הלל נכסים בחזקתן - קסבר אביי נשואה ידו כידה ולא יותר; הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה - ידו גריעא מידה, ונכסים בחזקתה; ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה - ידו עדיפא מידה, וכשמת - יד היבם כידה, ויחלוקו; ובכתובות ב'הכותב'</span> <span style="font-size:80%;">(פג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">נמי פליגי אביי ורבא, דקאמר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה, ואמרינן התם: נפקא מינה לשומרת יבם)</span>.
אמר ליה רבא: אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דבעל, דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה <span style="color:#2828AC;">(ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי הבעל בנכסים)</span>; אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם: רישא דלא עבד בה מאמר <span style="color:#2828AC;">(קודם שנפלו לה הנכסים, הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים)</span>; סיפא דעבד בה מאמר <span style="color:#2828AC;">(ובית שמאי לטעמייהו, דאמרי מאמר קני [בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בית שמאי אומרים אשתו עמו כו'; ובית הלל לטעמיהו דאמרי לא קני)</span>.
וקסבר רבא <span style="color:#2828AC;">(קנין)</span> מאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה <span style="color:#2828AC;">(כלומר)</span>: ודאי ארוסה לדחות בצרה, וספק נשואה לחלוק בנכסים <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דבית שמאי ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצרה אחותה משום אחות אשה, כדקתני: 'אשתו עמו', מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה דילהּ, אלא כספק נשואה, ויחלוקו)</span>.
איתמר משמיה דרבי אלעזר כוותיה דרבא ואיתמר משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי <span style="color:#2828AC;">(דסיפא בדנפלו לה כשהיא תחת הבעל)</span>.
ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר: מאמר לבית שמאי אינה קונה אלא לדחות בצרה בלבד?
איפוך <span style="color:#008A00;">[רבי יוסי ברבי חנינא כרבא ורבי אלעזר כאביי]</span>.
ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך: אמר לך רבי אלעזר: כי אמרי אנא דלא סגי לה בגט, אלא דבעי נמי חליצה; לחלוק בנכסים דלא קני - מי אמרי?
אמר רב פפא: דיוקא דמתניתין כוותיה דאביי <span style="color:#008A00;">[שאמר שהסיפא עוסק בנכסים שנפלו לה כשבעלה היה חי]</span>, - ואף על גב דקשיא 'מתה' <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש)</span> - דקתני 'נכסים הנכנסים ויוצאים עמה' - מאי 'נכנסין' ומאי 'יוצאין' - לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל <span style="color:#2828AC;">(אלמא דנפלו לה תחת בעלה)</span> לרשות האב; ואף על גב דקשיא 'מתה' - אדמפלגי בגופה <span style="color:#2828AC;">(של קרקע)</span> ולאחר מיתה, לפלגו בחייה ולפירות <span style="color:#2828AC;">(הואיל וטעמא משום דידו כידה)</span>?!
ותו לא מידי <span style="color:#2828AC;">(אין להשיב על כך, דודאי דיקא כוותיה, וקשיא ליה 'מתה')</span>.
<span style="color:#008A00;">[## והסכום כאביי למרות שאיננו ביע"ל כג"מ – אולי כי רב פפא כמותו, ומדייק כך במשנה.]</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #13 Daf 39a _________________________________________________ | | THE ARGUMENT BETWEEN BEIS SHAMAI AND BEIS HILLEL | REGARDING CONTROL OF THE YEVAMAH'S "NICHSEI MILUG" | (according to Abaye and Rava) | _________________________________________________ | | | (A) (B) | ABAYE RAVA | _____ ____ | | INHERITED AS A NESU'AH | --------------------- | 1) SHE INHERITED THE Yado k'Yadah Yado | PROPERTY AS A | *NESU'AH*, HER | HUSBAND IS ALIVE | | 2) SHE INHERITED THE (Beis Shamai): (Beis Shamai): | PROPERTY AS A Yado k'Yadah(8) Yado | *NESU'AH* AND THEN | BECAME A *YEVAMAH* (Beis Hillel): (Beis Hillel): | AND IS STILL ALIVE Yadah Yado k'Yadah(1) | | | 3) SHE INHERITED THE (Beis Shamai): (Beis Shamai) | PROPERTY AS A Yado k'Yadah(2) Yado | *NESU'AH* AND THEN ** | BECAME A *YEVAMAH* (Beis Hillel): (Beis Hillel) | AND DIED Yadah Yado k'Yadah(1) | | | INHERITED AS A YEVAMAH | --------------------- | 4) SHE INHERITED THE Yadah(3) Yadah(3) | PROPERTY AS A * * | *YEVAMAH* AND SHE | IS STILL ALIVE | | | 5) SHE INHERITED THE Yadah(4) Yadah(4) | PROPERTY AS A | *YEVAMAH* AND THEN | SHE DIED | | 6) SHE INHERITED THE Yadah(5) (Beis Shamai): | PROPERTY AS A mi'Safek it is hers(7) | *YEVAMAH* AFTER | DOING *MA'AMAR* (Beis Hillel): | Yadah(5) | | | 7) SHE INHERITED THE Yadah(5) (Beis Shamai): | PROPERTY AS A mi'Safek they split(6) *YEVAMAH* AFTER ** | DOING *MA'AMAR* (Beis Hillel): | AND THEN SHE DIED Yadah(5) | * = This is the case of the REISHA of the Mishnah ** = This is the case of the SEIFA of the Mishnah ========== FOOTNOTES: ========== (1) This explains the RASHBA. (See also what the Rashba cites from the RIF, for another explanation of our Sugya.) (2) This is what Abaye holds, and it is identical to the logic of Ula (38b, and RASHI DH Oseh Safek). Rava challenges Abaye's view the same way Rabah challenged Ula's view earlier. (See also Rashba, citing the Rif, for another explanation of our Sugya [as noted above, #1].) (3) Since she has the upper hand, she may sell the property even *l'Chatchilah*. (See #8, below, and Insights to 39:1.) (4) Both Abaye and Rava hold that even after her death, she has the upper hand (and her father's family inherits the property), because of the Chazakah that this property had been in her family's possession until now. For this reason, Abaye and Rava reject Rabah's explanation of the Mishnah (on 38b), in which he rules that after death the Yevamah's family has no more Chazakah than the Yavam does. However, Rava rules that according to Beis Shamai, after *Ma'amar*, the ownership of the property (i.e. who has the upper hand) is in doubt and it is split after her death (just as Raba had ruled without Ma'amar). (5) Both Beis Shamai and Beis Hillel according to Abaye's explanation, and Beis Hillel according to Rava's explanation, hold that Ma'amar is inconsequential to this Halachah. Therefore, case 6) is identical to case 4), and case 7) is identical to case 5). (6) Beis Shamai follows his own opinion elsewhere, for he holds that Ma'amar makes a complete Kinyan. By doing Ma'amar, the Yevamah gets a status of a Safek Nesu'ah and the Yavam's control over the property is strengthened, making his hand in it as strong as hers. (7) According to Rava, the reason that the Yevamah has control over the property and may sell it as she pleases is because her ownership of the *Guf* is not in doubt. Even though there is a doubt over her ownership of the Peros, the principle of "Ein Safek Motzi Midei Vadai" entitles her to keep the Peros. Nevertheless, according to Rava, Beis Hillel holds that the woman is not permitted to sell the property *l'Chatchilah*, and it is like the property of a normal *Arusah* (see Chart #12, 1:B) since Ma'amar was done with her (and it is likely that the Yavam will eventually do Yibum with her). (TOSFOS DH Af Al Gav and other Rishonim; see Insights) (8) This is the case with which the Gemara has difficulty according to Abaye's explanation -- the Mishnah should have expressed the argument of Beis Shamai and Beis Hillel in this case, where the woman is alive, and with regard to the Peros -- since according to Abaye, Beis Shamai holds that they have equal control (Yado k'Yadah), and should split the property, even when she it still alive.</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 39 1) THE CONTROL OF PROPERTY IN THE HANDS OF A YEVAMAH QUESTION: Abaye and Rava argue about how to explain the difference between Beis Shamai's ruling in the first case of the Mishnah and his ruling in the second case of the Mishnah. In the first case of the Mishnah, where a Shomeres Yavam inherited property and she is still alive, Beis Shamai agrees with Beis Hillel that she has complete control over the property and may sell it l'Chatchilah. In the second case of the Mishnah, where the Shomeres Yavam inherited property and then she died, Beis Shamai says that the property is divided between her family ("Yorshei ha'Av") and her Yavam's family ("Yorshei ha'Ba'al"). The Gemara asks why, when she is alive, does Beis Shamai consider the property to be completely in her hands, while after she dies, Beis Shamai does not consider it to be completely in her hands (for otherwise, it would remain with her family), but rules that there is a doubt concerning who has control over the property? Abaye says that the first case of the Mishnah is referring to when the property came to her when she was already a Yevamah, after her husband died. The second case is referring to when the property came to her when she was a Nesu'ah, fully married to her husband (before he died). While she is a Nesu'ah, her husband has a strong hold on her property, and according to both Beis Shamai and Beis Hillel, "his hand is like her hand" ("Yado k'Yadah") -- his hold on the property is just as strong as hers. When the husband dies, according to Beis Hillel the hold of the husband becomes weaker, and thus she is left with complete control over the property. According to Beis Shamai, his hold remains the same after he dies and thus they still have an equal hold on the property (hence it is divided between her heirs and her husband's heirs). Rava says that it depends on entirely different factors. Both cases in the Mishnah are referring to when the property came to her when she was a Shomeres Yavam, after the death of her husband. The difference between the cases is that in the first case, the property came to her before she did Ma'amar, and in the second case, it came to her after she did Ma'amar. Beis Shamai -- who holds that Ma'amar is Koneh and gives her a status of a Safek Nesu'ah -- says that the property is divided among the two families because of the Safek. Beis Hillel, though, holds that Ma'amar does not effect any Kinyan with the woman, and therefore she retains full control over the property and may sell it. (See Chart #13) The Gemara concludes that the Halachah follows Abaye, even though there is an unanswered question on Abaye's way of learning. The question is that according to Abaye, why does the second part of the Mishnah have to discuss a case where the woman died, in which case Beis Shamai says that the families divide the property? It should have discussed a case where the Shomeres Yavam is still alive. There, too, Beis Shamai would say that they divide the Peiros, i.e. the produce of the property (because "his hand is like her hand" even after the husband's death) and Beis Hillel would say that the Peiros go to the Yevamah (because "her hand is stronger," after her husband's death)! That is the Gemara's question on Abaye's way of learning the Mishnah. Why does the Gemara ask this question only on Abaye? The same question can be asked according to Rava's way of learning as well! Rava says that the second case of the Mishnah is when Ma'amar was done, and that is why Beis Shamai says that the woman's family and the Yavam's family divide the property. According to Rava, though, this ruling of Beis Shamai is true regardless of whether or not the woman died! Ma'amar gives the Yavam a stronger hand according to Beis Shamai, even when the Yevamah is still alive. Why does the Mishnah say that *if she died* Beis Shamai says that they divide the property, when he would say that they divide the produce of the fields even when she is still alive, because Ma'amar makes her a Safek Nesu'ah! (TOSFOS) ANSWER: TOSFOS (DH Af Al Gav) and the other Rishonim explain that according to Rava, who says that Ma'amar creates a situation of "Safek Nesu'ah" according to Beis Shamai, when the woman is alive we decide the case in her favor, because of the principle that "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai"; the definite ownership of the Yevamah (on the Guf) overrides the doubtful claim of the Yavam (to the Peiros). If so, why didn't Rava suggest that the case discussed in the first part of the Mishnah is *also* a case where the Yavam performed Ma'amar, but since the Yevamah is still alive Beis Shamai agrees to Beis Hillel that the Yevamah can claim the property in question? Tosfos explains that Rava did not suggest that the first case of the Mishnah was when Ma'amar was done, because Rava's opinion is that even though she keeps control of the property because of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai," that principle is not strong enough to give her such total control over the property that she could sell the property l'Chatchilah (as Beis Shamai rules); if Ma'amar had been done and the woman is still alive, she would have a hold on the property, but she would *not* be permitted to sell it l'Chatchilah. Therefore, the first case must be when Ma'amar was not done, and that is why she may sell it l'Chatchilah. (See previous Insight.) If this is true according to Rava, why can we not offer the same answer according to Abaye? The Gemara should answer that when property fell to the woman when she was a Nesu'ah (which is the second case of the Mishnah according to Abaye), and then her husband died, it is true that we say "his hand is like her hand" even after his death according to Beis Shamai, but while the Yevamah is alive we apply the principle of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai," (because she has a definite claim to the Guf) and the Safek that her Yavam is now entitled to the (produce of the) property cannot override her Vadai claim! Beis Shamai would therefore say that they do not split the property if she is still alive, but it remains in her possession (because of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai") with the restriction that she cannot sell it l'Chatchilah (because that principle is not strong enough to give her total control)! The answer to this question is that according to Abaye, Beis Shamai does not consider the control of the property to be a Safek. He holds that they *both* have equal possession of the produce, and thus it cannot be said that she has a Vadai claim and his is only a Safek (see Rashi 38b, DH Oseh Safek Nesu'ah). Saying "his hand is like her hand" ("Yado k'Yadah") means that they *both* have a hold on the Peiros (produce), and since the Yavam has a Chazakah just like the Yevamah does, the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai" cannot be used: there is no question about the ownership of the Peiros in the first place. Consequently, Beis Shamai should still say, when the Yevamah is alive, that they split the produce. According to Rava, though, *her* hold is *stronger* ("Yadah Adifah") even after Ma'amar, even according to Beis Shamai. However, there is a *Safek* whether Zikah makes her like a Nesu'ah, and she loses claim to the Peiros, or not. In the case of a Safek we apply the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai," if the Yevamah is still alive, and that is why Beis Shamai would say that they do not split the property if she was still alive (even after Ma'amar). (It is not clear that Rashi, end of 38b DH Abaye, would agree to this argument, since he does not explain that Abaye and Rava argue with Rabah as to whether or not the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai" allows the Yevamah to sell the property l'Chatchilah.)</span>
כנסה - הרי היא <span style="color:#2828AC;">[כאשתו לכל דבר]</span>:
למאי הלכתא?
אמר רבי יוסי בר חנינא: לומר שמגרשה בגט <span style="color:#2828AC;">(ולא בעי חליצה)</span>, ומחזירה <span style="color:#2828AC;">(אם רצה, ולא מיתסרא עליה)</span>.
'מגרשה בגט' - פשיטא!?
סלקא דעתא אמינא הואיל וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבא עליה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחה לו לאשה ויבמה</span> - אמר רחמנא <span style="color:#008A00;">[שאפילו אחרי שהיא אשתו נקרא עליה '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויבמה</span><span style="color:#008A00;">']</span>: ועדיין יבומי הראשון עליה <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שלקחה קרי ליה 'ויבמה')</span>, בחליצה אין, בגט לא! - קא משמע לן.
'מחזירה' פשיטא!
סלקא דעתא אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה עבדה, השתא תיקום עליה באיסור אשת אח - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי <span style="color:#2828AC;">(אכולה מילתא קאי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">גם שמוציאה בחליצה, וגם שאינו יכול להחזירה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחה לו לאשה</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">ויבמה' מצי למכתב, למה לי דכתיב 'לאשה'? - שמע מינה הרי היא כאשתו)</span> כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר.
<span style="color:#2828AC;">('ויבמה' - אי לכדרבי בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל ח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">לאסור צרות ועריות, אי לכדרבנן 'ויבמה' - בעל כרחה)</span>
ובלבד שתהא כתובתה <span style="color:#2828AC;">[על נכסי בעלה הראשון]</span>:
מאי טעמא?
אשה הקנו לו <span style="color:#2828AC;">(לייבם)</span> מן השמים <span style="color:#2828AC;">(ולא שיעבד נכסיו לכתובתהּ, ויכול למוכרן בכל עת שירצה)</span>.
ואי לית לה מן הראשון <span style="color:#2828AC;">(דלית ליה נכסים)</span> - תקינו לה משֵּׁנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
משנה:
מצוה בגדול לייבם.
לא רצה - מהלכין על כל האחין;
לא רצו - חוזרין אצל גדול, ואומרים לו "עליך מצוה: או חלוץ או ייבם"! <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא.)</span>
תלה בקטן <span style="color:#2828AC;">(קטן ממש)</span> עד שיגדיל, או בגדול עד שיבא ממדינת הים <span style="color:#2828AC;">(שהיה גדול האחים במדינת הים ויש לו אח כאן הגדול מן האחין שלפנינו, ותלה גדול האחין שלפנינו בו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בגדול שבמדינת הים</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לומר 'המתינו לו שהוא גדול ממני שמא ייבם אותך'; והכי מוכח בגמרא, דאמרינן: תא שמע: 'ובגדול עד שיבא ממדינת הים... אין שומעין לו' - ואי סלקא דעתא חליצת גדול עדיפא, אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא אתי וחליץ? אלמא אותו שבמדינת הים - גדול שבכל האחין הוא)</span> או חרש או שוטה - אין שומעין לו, אלא אומרים לו "עליך מצוה: או חלוץ או ייבם <span style="color:#2828AC;">(שאף על פי שאחיך שבמדינת הים גדול ממך, כיון דאתה גדול האחין שלפנינו- עליך מצוה)</span>"! <span style="color:#2828AC;">(דשהויי מצוה לא משהינן; והכי מפרש בגמרא.)</span>
גמרא:
איתמר: ביאת קטן וחליצת גדול <span style="color:#2828AC;">(גדול רוצה לחלוץ, וקטן ממנו רוצה לייבם; והאי 'קטן' - לאו קטן ממש הוא, דקטן לאו בר חליצה וייבום הוא, שמא ימצא סריס; ואפילו מאן דלא חייש למיעוט, וקטן מותר לייבם - הכא ודאי סוגיא דשמעתין מוכחא דלאו קטן ממש הוא, מדקפריך לקמן 'תלה בקטן עד שיגדיל' ושני ליה 'שהויי מצוה לא משהינן' - אלמא בקטן ממש כולהו מודו)</span> - פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר ביאת קטן עדיפא, וחד אמר חליצת גדול עדיפא.
מאן דאמר 'ביאת קטן עדיפא' - דהא מצוה בייבום; ומאן דאמר 'חליצת גדול עדיפא' - במקום גדול ביאת קטן לאו כלום היא <span style="color:#2828AC;">(דהא מצוה - אגדול רמיא)</span>.
תנן: 'לא רצה - מחזירין על כל האחין' – מאי? לאו 'לא רצה לייבם - אלא לחלוץ', וקתני 'מהלכין אצל האחין' <span style="color:#2828AC;">(אולי ייבמה)</span> - שמע מינה ביאת קטן עדיפא!
לא! 'לא רצה לחלוץ ולא לייבם', דכוותה גבי האחין 'לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם'; אמאי חוזרים אצל הגדול? <span style="color:#2828AC;">(אי אמרת בשלמא דכל 'לא רצה' ו'רצו' דמתניתין - אייבום קאי, להכי חוזרין אצל גדול, דכיון דכולהו בעו למיחלץ ואיהו נמי בעי למיחלץ - איהו קדים; אלא אי אמרת אפילו מיחלץ לא בעי - אמאי חוזרין אצל גדול? פשיטא:)</span> למיכפייה <span style="color:#2828AC;">(למיחלץ)</span>? לכפייה לדידהו <span style="color:#2828AC;">(ולא נטרח בית דין כולי האי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">להתעסק ולחפש אחרי הגדול? אפשר לכפות כל אח לחלוץ</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!?
כיון דמצוה עליה דידיה רמיא - לדידיה כייפינן.
תנן: 'תלה בקטן עד שיגדיל - אין שומעין לו'; ואי ביאת קטן עדיפא - אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא גדיל ומייבם!
וליטעמיך – 'ובגדול עד שיבא ממדינת הים - אין שומעין לו' – אמאי? נינטר דלמא אתי וחליץ ומייבם? אלא: כל שהויי מצוה לא משהינן.
<h3>דף לט:</h3>
אית דאמרי <span style="color:#008A00;">[דיון דומה לדיון לעיל למדנו במקום אחר או בזמן אחר]</span>:
בביאה כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן <span style="color:#008A00;">[שאינו החא הגדול, אך ודאי מעל לשלשה עשר]</span> עדיפא; כי פליגי בחליצת קטן, והכי איתמר: חליצת קטן וחליצת גדול, פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר חליצת גדול עדיפא, וחד אמר כי הדדי נינהו.
מאן דאמר חליצת גדול עדיפא - דהא מצוה בגדול; ואידך? - כי אמרינן 'מצוה בגדול' - לענין יבום, אבל לענין חליצה כהדדי נינהו.
<span style="color:#008A00;">[המשך הלימוד החילופי:]</span>
תנן: 'לא רצו חוזרין אצל גדול' - מאי לאו 'לא רצו' - לייבם אלא לחלוץ, וקתני 'חוזרין אצל גדול', ושמע מינה חליצת גדול עדיפא!
לא, 'לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם', דכוותיה גבי גדול 'לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם'; אלא אמאי חוזרין אצל גדול? למכפייה!
לכפייהו לדידהו?
כיון דמצוה עליה דידיה רמיא - לדידיה כייפינן.
תא שמע: 'תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו' - ואי סלקא דעתא חליצת גדול עדיפא - אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא אתי וחליץ!
ולטעמיך – 'בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו' – אמאי? נינטר דלמא גדיל ומייבם <span style="color:#2828AC;">(</span>אי נמי [דלמא] אתי איהו ומייבמה<span style="color:#2828AC;">)</span>?
אלא כל שהויי מצוה לא שהינן.
<span style="color:#008A00;">[סוף הלימוד החילופי.]</span>
<span style="color:#2828AC;">DOING YIBUM WITH A KATAN OPINIONS: The Gemara discusses whether it is preferable to fulfill the Mitzvah of Yibum with "Bi'as Katan" or with "Chalitzas Gadol." RASHI explains that "Bi'as Katan" refers to doing Yibum with a *younger* brother (who is nevertheless above the age of thirteen), but not with an actual minor. Rashi proves that the Gemara here is referring to a younger brother and not to a real minor from the Gemara later that says that in the Mishnah's case of "Talah b'Katan," we do not wait until the Katan grows up, but rather we have her do Yibum with an older brother, because "we do not delay the performance of a Mitzvah." From there we see that by an actual Katan (in which case the fulfillment of the Mitzvah will be delayed), all agree that it is preferable for a Gadol to perform Chalitzah than for the Katan to perform Yibum. Since Rashi seems to entertain the possibility that the Yibum of an actual Katan could be preferable to the Chalitzah of a Gadol, this implies that he holds that a Katan *could do* Yibum, and the question is whether it is preferable to the Chalitzah of a Gadol or not. If so, why would the Yibum of a Katan cause delay in the performance of the Mitzvah? If, according to Rashi, a Katan *could do* Yibum, then why would we have to wait? (a) Rashi seems to be following his opinion in Kidushin (19a) that mid'Oraisa, a Katan (over the age of nine) could do Yibum and be Koneh the Yevamah. (This is notwithstanding the fact that if a Katan does Yibum with a Yevamah and she commits adultery, she is *not* Chayav Misah as an "Eshes Ish" since the Torah excludes the wife of a Katan from the prohibition of "Eshes Ish). The Chachamim ruled, though, that having relations with a Katan over the age of nine and under the age of thirteen is considered only like "Ma'amar," and therefore he has to perform Yibum again after he turns thirteen in order to complete the Mitzvah of Yibum (Yevamos 96b). (This is also the opinion of the RAMBAN [Yevamos 96a, MAGID MISHNAH Hil. Yibum 5:18].) This is what Rashi here means. Rashi considered the possibility that the Bi'ah of a minor (between the ages of nine and thirteen) might be better than the Chalitzah of a Gadol since mid'Oraisa his is a valid Yibum. Rashi concludes that since the Chachamim instituted that the Bi'ah of a Gadol is necessary in order to complete the Yibum, everyone agrees that we do not enter a situation where we will have to wait until the Katan grows up in order to finish the Mitzvah, but rather we have her do the Mitzvah now with a Gadol. (b) The RITVA cites an opinion of TOSFOS who argues with Rashi and says that when the Gemara says "Bi'as Katan" is preferable, it indeed means a real Katan (of nine years old), and not just a "younger" brother. The Ritva agrees with this explanation. This opinion obviously holds that a Katan can do Yibum mid'Oraisa, and that his Yibum might even be better than the Chalitzah of a Gadol (despite the fact that the Rabanan required him to perform Yibum a second time after he grows up). When the Gemara says that in the case of "Talah b'Katan" we do not delay the Mitzvah until the Katan comes of age, it is referring to a Katan who is *less* than nine years old. A Katan under nine is certainly not Koneh the Yevamah, since his Bi'ah is not considered a Bi'ah, and he must wait until he reaches the age of nine to fulfill the Mitzvah.. Since this delays the Mitzvah, we prefer the Chalitzah of a Gadol to the child's Yibum.. (c) However, TOSFOS in Kidushin (19a, DH u'mid'Oraisa, and Yevamos 57b, DH v'Chayavin) rules that the Bi'ah of a nine year old is only Koneh a woman mid'Rabanan. According to this opinion, it seems obvious that our Gemara that considers that a Bi'as Katan might be better than a Chalitzas Gadol must be talking about a younger brother who is older than thirteen, for if an actual Katan does an act of Yibum, the Mitzvah has not been fulfilled at all. Even if he performs Yibum again after coming of age, he will have delayed the Mitzvah, and the Gemara says that Chalitzah is preferable to causing a delay in the fulfillment of the Mitzvah. The RITVA later in Yevamos (68a) agrees with this opinion, that the Bi'ah of a Katan who is nine years old only makes a Kinyan d'Rabanan. This is difficult, though, because the Ritva in our Sugya seems to have learned that the Bi'ah of a Katan is Koneh a woman mid'Oraisa! Similarly, although Rashi in Kidushin writes that a Katan can be Koneh through Yibum mid'Oraisa, later in Yevamos he writes (96b, DH Harei Zu) that the Bi'ah of a Katan is *not* Koneh mid'Oraisa! This would seem to be inconsistent with what he writes here, earlier in the same Maseches. One possible answer is that Rashi and the Ritva hold that even if the Bi'ah of a Katan is *not* Koenh mid'Oraisa, it still might be better than the Chalitzah of a Gadol, since we assume that the Ma'amar (the act of Bi'ah of the Katan) will be consummated with a proper Yibum when the child grows up. Even though the Gemara says that we do not delay the fulfillment of a Mitzvah, that might only apply if we have *no idea* whether or not the delay will lead to a Yibum or a Chalitzah. If, however, we are confident that waiting will lead to Yibum -- for instance, in the case of a Katan who performed "Ma'amar" with the Yevamah (through the Bi'ah of a Katan), then we do wait to fulfill the Mitzvah of Yibum rather than have an immediate Chalitzah. Another possibility is that they learned that this is exactly the point in question in our Sugya. The opinion that prefers the Yibum of a Katan to the Chalitzah of a Gadol holds the Yibum of a Katan is valid mid'Oraisa, and the dissenting opinion holds that it is mid'Rabanan. They rule like the dissenting opinion.</span>
תנן התם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">בכורות פ"א מ"ז</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: 'מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה; עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום.'
אמר רב: אין כופין <span style="color:#2828AC;">(ואי ניחא לתרוייהו לייבומי - אין כופין אותו לחלוץ, דנימא 'לאו למצוה מכווני ופגע באיסור אשת אח', אלא אי בעי מייבם; ומיהו היכא דהוא צבי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">חפץ</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לייבומי ואיהי אמרה "לא בעינא ליה" ואמרה דברים ניכרים - אי מצינו לאטעוייה ולומר לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוּז" - מטעינן ליה, ואי לא - כפינן ליה וחליץ, דאמר רב ששת</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל ד,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה' - ולא תימא מוכה שחין דוקא, אלא כל אמתלא שתתן לדבריה, דאמר ב'המדיר'</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות עז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מעשה בציידן בבורסי שמת, ולו אח בורסי, ואמרו חכמים: יכולה שתאמר "לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל". ועוד פסקינן הלכתא בפרק 'אף-על-פי'</span> <span style="font-size:80%;">(שם סד,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם'; ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ ושקלה כתובה; וכל הני 'אין כופין' דהכא - היכא דתרוייהו ניחא להו)</span>.
כי אתו לקמיה דרב, אמר להו: אי בעית חלוץ אי בעית ייבם, בדידך תלא רחמנא: <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפוץ האיש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי]</span> - הא אם חפץ, אי בעי חליץ אי בעי ייבם!
ואף רב יהודה סבר 'אין כופין', מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה: 'איך פלונית בת פלוני אקרבת <span style="color:#2828AC;">(הקריבה)</span> ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא, ואשתמודעינהו <span style="color:#008A00;">[מבואר להלן]</span> דאחוה דמיתנא מאבא ניהו, ואמרי ליה: 'אי צבית <span style="color:#008A00;">[אתה חפץ]</span> ליבם – יבם, ואי לא - איטלע <span style="color:#2828AC;">(צדד לה)</span> לה רגליך דימינא <span style="color:#2828AC;">(רגל ימין)</span>'; ואיטלע לה רגלא דימינא, ושרת סיניה מעל רגלוהי, וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי דינא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">גירסת רש"י: '</span><span style="color:#2828AC;">דאיתחזי לנא' - דבעינן רוק הנראה לעיני דיינין</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק 'מצות חליצה' (לקמן קו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> על ארעא;
ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה: 'ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה'.
<span style="color:#008A00;">[##</span> <span style="color:#2828AC;">רש"י ד"ה ואקרינהו: 'לא חפצתי לקחתה':</span> <span style="color:#008A00;">נ"ל שהיה עדיף '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בית חלוץ הנעל</span><span style="color:#008A00;">'! אלא הכוונה שמקריאים לשניהם שיאמרו את הלשונות שנאמרו בתורה.</span>]
'אשתמודעינהו' - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בעדים <span style="color:#2828AC;">(להביא שני עדים שהוא אחי המת מאביו)</span> וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה, והלכתא: גלויי מילתא בעלמא הוא, ואפילו קרוב ואפילו אשה.
'בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה - מצות יבום קודמת למצות חליצה, ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה – אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום':
אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: אכשור דרי <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: וכי נתכשרו הדורות)</span>?
<span style="color:#008A00;">[לא היה שנוי בבני אדם אלא]</span> מעיקרא סברי לה כאבא שאול, ולבסוף סברי לה כרבנן, דתניא: 'אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר; וחכמים אומרים <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> - מכל מקום.'
מאן תנא להא דתנו רבנן <a href="#footnote-23" id="noteref-23" title=" סיפרא פרשת צו פרשה ב: (ט) 'מצות תאכל' – מצוה; לפי שהיתה בכלל היתר ונאמרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון? ת">[23]</a>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' - מצוה <span style="color:#2828AC;">('מצוה' גרסינן ולא גרס הכא 'למצוה' אלא לקמן, בתירוצא דרב יצחק בר אבדימי)</span>: שבתחלה <span style="color:#2828AC;">(עד שלא קדשה אחיו)</span> היתה עליו בכלל היתר; נאסרה <span style="color:#2828AC;">(כשקדשה אחיו)</span> וחזרה והותרה <span style="color:#2828AC;">(כשמת בלא בנים)</span> - יכול תחזור להתירה הראשון <span style="color:#2828AC;">(מפרש לקמן)</span>? - תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">'יבמה יבא עליה</span>' – מצוה.
מאן תנא <span style="color:#2828AC;">(ומאי קאמר)</span>?
אמר רבי יצחק בר אבדימי: אבא שאול היא, והכי קאמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> – מצוה' <span style="color:#2828AC;">(למצוה משמע, לשם מצות יבום, דכתב 'ויבמה')</span>: שבתחלה <span style="color:#008A00;">[כשהיתה פנויה]</span> היתה עליו בכלל היתר: רצה לשם נוי כונסה, רצה לשום אישות כונסה; נאסרה <span style="color:#008A00;">[על ידי נישואיה לאחיו]</span> חזרה והותרה <span style="color:#008A00;">[כשמת אחיו]</span> - יכול תחזור להתירה הראשון? - תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' – למצוה <span style="color:#008A00;">[בלבד, אך מִסִּבָּה אחרת - לא]</span>.
רבא אמר: אפילו תימא רבנן <span style="color:#2828AC;">(ולא תיתני 'למצוה' אלא 'מצוה')</span>, והכי קאמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> – מצוה' <span style="color:#2828AC;">(מצוה עליו ליבמה יותר מן החליצה)</span>: שבתחלה היתה בכלל היתר; רצה כונסה, רצה אינו כונסה; נאסרה חזרה והותרה - יכול תחזור להתירה הראשון: רצה כונסה רצה אינו כונסה -
'רצה אינו כונסה'? - הא אגידה ביה, בכדִי תיפוק <span style="color:#008A00;">[ללא כלום תצא]</span> <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: ותו לא: דאי בעי לא כניס לה)</span>?
אלא: אימא
'רצה כונסה רצה חולץ לה'?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> - מצוה.
אימא רישא <span style="color:#008A00;">[של הברייתא שהגמרא דנה בה לעיל: מאן תנא להא דתנו רבנן: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="color:#008A00;">– מצוה'; הברייתא מתחילה בענין מנחות]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא ו,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מצוֹת תאכל במקום קדוש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בחצר אהל מועד יאכלוה]</span> <span style="color:#2828AC;">(קרא יתירא הוא דכתיב ברישא דקרא 'והנותרת מן המנחה יאכלו')</span> – מצוה:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-23" id="footnote-23">[23]</a> סיפרא פרשת צו פרשה ב: (ט) 'מצות תאכל' – מצוה; לפי שהיתה בכלל היתר ונאמרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון? ת"ל מצת תאכל – מצוה. (י) וכיוצא בה 'יבמה יבוא עליה' – מצוה; לפי שהיתה בכלל היתר, ונאסרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון? תלמוד לומר 'יבמה יבא עליה'. (יא) מצות תאכל מה ת"ל לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה מנין אף מקצתה. תלמוד לומר תאכל. אפילו כל שהוא:</p>
<h3>דף מ.</h3>
שבתחלה <span style="color:#2828AC;">(קודם שהוקדשה מנחה זו)</span> היתה עליו בכלל היתר; נאסרה <span style="color:#2828AC;">(כשהוקדשה)</span> וחזרה והותרה <span style="color:#2828AC;">(בהקטרת הקומץ)</span> - יכול תחזור להיתירה הראשון <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש)</span>? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מצוֹת תאכל במקום קדוש</span>' – מצוה.'
בשלמא לרבא דאמר: הא מני רבנן היא <span style="color:#2828AC;">(ו'מצוה' קתני, ולא קתני 'למצוה')</span> - הכא הכי קאמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מצות תאכל במקום קדוש</span>' – מצוה': שבתחלה היתה עליו בכלל היתר: רצה <span style="color:#2828AC;">(כהן שעבד עבודתה)</span> אוכלה רצה אינו אוכלה, <span style="color:#2828AC;">(</span>נאסרה חזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון<span style="color:#2828AC;">)</span> רצה אוכלה רצה אינו אוכלה –
רצה אינו אוכלה? והכתיב <span style="font-size:80%;">(שמות כט,לג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואכלו אותם</span> <span style="color:#2828AC;">(את הקדשים)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר כופר בהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם]</span> - מלמד שהכהנים אוכלים <span style="color:#2828AC;">(כי היכי דתהוי כפרה שלימה)</span> ובעלים מתכפרין! <span style="font-size:80%;">[דומה לספרא שמיני פרשתא א פרק פ"ב ה"ד בשנוי הפסוק!]</span>
אלא 'רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה' - תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מצות תאכל במקום קדוש</span>' – מצוה <span style="color:#008A00;">[שיאכל אותו הכהן שהקריב]</span>;
אלא לרב יצחק בר אבדימי <span style="color:#2828AC;">(דתני ל'מצוה')</span>, דאמר אבא שאול היא - הכא מאי תרי גווני איכא <span style="color:#2828AC;">(דקא ממעט תנא 'יכול תחזור להיתירה הראשון תלמוד לומר דלא' - והא ליכא למימר 'תחזור להיתירה הראשון: רצה לשם מצוה אוכלה, רצה שלא לשם מצוה אוכלה- תלמוד לומר דלא' - דהא כל כמה דבעי ליכלה - דהתם הוא, כי בעיל שלא לשם מצוה - פגע בערוה, אבל הכא מאי קעביד? ועל כרחך בתרי גווני בעיא לאוקמי, דומיא דרישא)</span>? וכי תימא 'רצה לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה' - אכילה גסה מי שמה אכילה? והאמר ריש לקיש: האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור, מ"<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תעונה</span>"' <span style="color:#2828AC;">((דלא עבר על</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כג,כט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי כל הנפש] אשר לא תענה [בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה]</span> <span style="color:#2828AC;">- שאף זה עינוי הוא: שמזיק את עצמו;	וכיון דלאו אכילה היא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מ'יאכלו אהרן ובניו'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא ו,ט]</span> <span style="color:#2828AC;">דרישא נפקא)</span>!?
אלא <span style="color:#2828AC;">(תרי גווני הכי תיבעי למימר)</span> 'רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה'? - והכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא ו,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תאפה חמץ חלקם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]</span>, ואמר ריש לקיש: ואפילו חלקם לא תאפה חמץ <span style="color:#2828AC;">(להכי סמיך 'חלקם' ל'לא תאפה חמץ': לומר אפילו שירי מנחה שהם חלקם של כהנים לא תאפה חמץ, ומהתם נפקא)</span>!?
<span style="color:#2828AC;">[לרש"י אולי הגירסא היתה שונה קצת, ולפני 'והכתיב לא תאפה חמץ חלקם' היה 'ת"ל 'מצות תאכל' - ולא חמץ' ולכן פירש, ד"ה אלא: תרי גווני הכי תיבעי למימר רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה ת"ל מצות תאכל ולא חמץ]</span>
אלא 'רצה מצה אוכלה,רצה חלוט <span style="color:#2828AC;">(ברותחים)</span> אוכלה'.
האי חלוט היכי דמי: אי מצה היא - הא מצה היא <span style="color:#2828AC;">(והיכי מימעיט ממשמעות ד'מצות תאכל')</span>! ואי לא מצה היא – 'מצוֹת' אמר רחמנא <span style="color:#2828AC;">(בשירי מנחת חובה, דכתיב ב'צו את אהרן' [</span><span style="color:#008A00;">בשירי מנחת בני אהרן שמתו, (</span><span style="font-size:80%;">ויקרא י,יב</span><span style="color:#008A00;">)</span><span style="color:#2828AC;">] ואכלוה מצות - והוא הדין לשאר מנחות, ולמה לי 'מצות תאכל')</span>!?
<span style="color:#2828AC;">[אולי הגירסא היתה שונה קצת ולפיכך פירש ד"ה רצה חלוט אוכלה: ת"ל 'מצות' ולא חלוט.]</span>
לא, לעולם אימא לך מצה היא, ולהכי תנא ביה קרא: לעכב <span style="color:#008A00;">[שלא יעשו על ידי חליטה, ואם עשו אינו כשר]</span>.
אלא 'חלוט - מצה היא' דקאמרינן - למאי הלכתא?
לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: אף על פי דחלטיה מעיקרא, כיון דהדר אפייה בתנור - '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לחם עוני</span>' קרינא ביה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים טז,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך]</span>, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 40 1) DOING A MITZVAH WITH ULTERIOR MOTIVES QUESTION: The Gemara cites a Beraisa (39b) which discusses both the Mitzvah of Yibum and the Mitzvah of eating the Sheyarei ha'Minchah, the part of the Minchah offering which is not brought upon the Mizbe'ach. The Beraisa says with regard to these two Mitzvos that they involve something which should be done one way and not another way. The Gemara explains that if Aba Shaul authored the Beraisa, the Beraisa is teaching that Yibum when done in one manner is a Mitzvah, and if done in another manner is Asur; when it is done l'Shem Mitzvah, it is a Mitzvah, and when done for other motives, it is Asur. The Gemara then attempts to explain in a similar manner the part of the Beraisa that discusses the Mitzvah of eating the Sheyarei ha'Minchah. The Gemara says that at first, before it is made Hekdesh, the flour of the Minchah offering is permitted to be eaten. When it is made Hekdesh, it becomes prohibited to be eaten. Once the Kometz of the Minchah is offered upon the Mizbe'ach, the remaining Minchah becomes permitted to be eaten. We might have thought that the remaining Minchah may be eaten the same way that it could be eaten before it was made Hekdesh, and therefore the Torah teaches "l'Mitzvah" -- it must be eaten in the proper way and it may not be eaten in a different way. The Beraisa does not specify what other way there is to eat the Sheyarei ha'Minchah. What is the verse trying to exclude? The Gemara first suggests that it is excluding eating the Sheyarei ha'Minchah with Achilah Gasah, but it rejects that answer because *nothing* which requires a proper Achilah may be eaten with Achilah Gasah. The Gemara concludes that the verse is excluding eating the Sheyarei ha'Minchah in a state of "Chalut" (with boiling water poured over it). RASHI and TOSFOS ask why the Gemara did not simply answer that the verse is teaching that the Sheyarei ha'Minchah may not be eaten in the same manner in which Yibum may not be done -- she'Lo l'Shem Mitzvah (such as eating it out of hunger or in order to enjoy the taste). Perhaps the verse is teaching that it must be eaten l'Shem Mitzvah! RASHI and TOSFOS answer that the Gemara did not give this answer because the Sheyarei ha'Minchah may be eaten with whatever intention one wants; one does not need to have intention to eat it l'Shem Mitzvah. It is only when doing Yibum that one must have the proper intention, for if he has intention to do the act for his own pleasure, he is near to transgressing the Isur of "Eshes Ach." When eating the Minchah, though, he is doing nothing wrong if he eats it to enjoy it and not l'Shem Mitzvah. This answer is difficult to understand. (a) Why do Rashi and Tosfos assume that it is permitted to eat the Sheyarei ha'Minchah for personal benefit and there is no Isur involved? It should be Asur because the Minchah was made Hekdesh, at which point it was prohibited to be eaten. Now that the Torah permits eating it, it should only be permitted to be eaten l'Shem Mitzvah, because otherwise one is coming near to transgressing the Isur of benefiting from Hekdesh, just like we find in the case of Yibum (where one comes near to transgressing the Isur of "Eshes Ach")! (b) Second, the Acharonim (see KEREN ORAH) ask that we know that there is an opinion in the Gemara that holds "Mitzvos Tzerichos Kavanah" –</span> מצוות צריכות כוונה
<span style="color:#2828AC;">a person fulfills a Mitzvah only when he has Kavanah to fulfill it (Pesachim 114b, Rosh Hashanah 28b). Why do Rashi and Tosfos assume, then, that when one has Kavanah to enjoy the food, he fulfills the Mitzvah of eating the Sheyarei ha'Minchah? ANSWERS: (a) There is a basic difference between the Mitzvah of Yibum and the Mitzvah of Achilas Minchah. Why is it that Aba Shaul says that if a person has ulterior intentions, it is as if he is "Poge'a b'Ervah?" The RAMBAM (Teshuvos P'er ha'Dor 146, and cited by MAHARAM ALSHAKER 79; see also PERUSH HA'MISHNAYOS Bechoros, end of ch. 1), in explaining the Machlokes between Aba Shaul and the Chachamim, says that the Chachamim maintain that the Isur of "Eshes Ach" was removed as soon as the brother died and the wife fell to Yibum. Therefore, the Yavam cannot be "Poge'a b'Ervah" no matter what intentions he has at the time of the Yibum, because the Isur of "Eshes Ach" is no longer present at all and there is no remnant of it. Aba Shaul, though, maintains that the Isur of "Eshes Ach" is still present even after the brother died and his wife fell to Yibum. The Isur remains upon the woman until the act of Yibum is done, at which time it is pushed aside (see Insights to Yevamos 7:1). That is, the Isur is "Dechuyah," and not "Hutrah."</span> דחויה ולא הותרה <span style="color:#2828AC;">Accordingly, Aba Shaul could not be saying that the Sheyarei ha'Minchah may not be eaten without proper Kavanah to eat it l'Shem Mitzvah, because in the case of the Minchah offering it is clear that the Isur of Hekdesh was removed as soon as the Kometz was offered upon the Mizbe'ach. It is not that eating the Sheyarei ha'Minchah in the proper manner is Docheh the Isur of Hekdesh; the Isur was already removed. To explain this further, we know that the purpose of bringing the Minchah is not for the purpose of eating it. The purpose is to offer the Minchah upon the Mizbe'ach, and a secondary part of that Mitzvah of Hakravah is that we also eat the Sheyarei ha'Minchah. As such, it is not logical to say that it is so important to fulfill the Mitzvah of eating it that the Torah pushed aside the Isur of eating Hekdesh. Rather, we eat the Minchah *because* it became Mutar the moment the Kometz was brought on the Mizbe'ach; it did not become Mutar *in order* to be eaten. The act of Yibum, in contrast, is Docheh the Lo Ta'aseh of "Eshes Ach." (b) As for the second question, the Acharonim suggest that when eating the Sheyarei ha'Minchah, proper Kavanah is not necessary because the Mitzvah is not incumbent on the *person* (that he must eat the Sheyarei ha'Minchah), but rather the main point is for the Sheyarei ha'Minchah to be eaten. Even if the person does not have to have Kavanah to fulfill the Mitzvah, the Mitzvah has been fulfilled (since they were eaten). The CHAZON ISH, however, suggests a simpler answer. He says that the words of Rashi and Tosfos here have nothing to do with Mitzvos Tzerichos Kavanah. In this case of Yibum and Achilas Menachos under discussion, one has in mind *both* to fulfill the Mitzvah *and* to derive personal pleasure. The Mitzvah was done with Kavanah, since the person *does* have in mind to fulfill the Mitzvah. When Rashi explains that the Gemara did not say that the verse is teaching that the Sheyarei ha'Minchah must be eaten l'Shem Mitzvah, because the Sheyarei ha'Minchah may be eaten with whatever intention one wants, he means that one may eat it with *both* intention to fulfill the Mitzvah *and* intention to derive personal benefit; Kavanah for personal benefit does not detract from the Kavanah to fulfill the Mitzvah. However, Kavanah for fulfilling the Mitzvah is certainly necessary. According to the Chazon Ish, though, why did the Gemara not say that the case of eating the Sheyarei ha'Minchah improperly is when one has Kavanah *only* for pleasure and not for the Mitzvah? The answer is that if one holds that Mitzvos Tzerichos Kavanah and one does not have Kavanah for the Mitzvah, then one is certainly not Yotzei and we do not need a verse to teach us that. This might answer the original question as well. When Rashi and Tosfos say that one is Yotzei without intending to eat l'Shem Mitzvah, they may have made that statement only according to the opinion that holds that Mitzvos do *not* need Kavanah, and that is why they say that one is Yotzei. It is not logical that the Torah should be prohibiting eating without Kavanah for the Mitzvah, because it is no different than any other Mitzvah in this respect. According to the opinion that Mitzvos Tzerichos Kavanah, though, there is another reason why we do not need a verse here to tell us that one is not Yotzei the Mitzvah without Kavanah. That is, because one is *never* Yotzei without Kavanah -- like the Gemara says with regard to Achilah Gasah.</span>
משנה:
החולץ ליבמתו - הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה <span style="color:#2828AC;">(ולא הפסיד חלקו בנכסי אחיו)</span>; ואם יש שם אב - נכסים של אב.
הכונס את יבמתו - זכה בנכסים של אחיו <span style="color:#2828AC;">(ואפילו גירשה למחר)</span>.
רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך אם יש שם אב - נכסים של אב.
גמרא:
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(דלא איבד זכותו)</span>!?
סלקא דעתא אמינא 'חליצה במקום יבום קיימא, ונשקול <span style="color:#008A00;">[החולץ]</span> כולהו נכסי' - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לאו לאשמועינן דלא איבד זכותו תניא לה, אלא לאשמועינן דלא שקיל כולהו נכסי)</span>.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דלגרועי אתא)</span> 'הרי הוא כאחד מן האחים' – 'אינו אלא כאחד מן האחים' מיבעי ליה!?
אלא סלקא דעתא אמינא 'הואיל ואפסדה מיבום <span style="color:#2828AC;">(שפסלה על האחין)</span> - לקנסיה' - קא משמע לן.
אם יש שם אב <span style="color:#2828AC;">[נכסים של אב]</span>:
דאמר מר: אב קודם לכל יוצאי ירכו.
הכונס את יבמתו <span style="color:#2828AC;">[זכה בנכסים של אחיו]</span>:
מאי טעמא?
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיה הבכור אשר תלד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום על שם אחיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[המת ולא ימחה שמו מישראל]</span> <span style="color:#2828AC;">(ולא 'על שם אביו' כתיב)</span> אמר רחמנא - והרי קם <span style="color:#2828AC;">(וכיון דבשעה שקם על שם אחיו לא שקל - תו לא שקיל [דאי שקיל השתא - לא מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו, דהא ירתינהו]</span>.
רבי יהודה אומר <span style="color:#2828AC;">[בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב]</span>:
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה;
וכן אמר רבי יצחק נפחא: הלכה כרבי יהודה.
ואמר עולא ואיתימא רבי יצחק נפחא: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיה הבכור אשר תלד</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל]</span> – כבכור: מה בכור אין לו בחיי האב - אף האי נמי אין לו בחיי האב.
אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב, אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב <span style="color:#2828AC;">(אם מת האב לאחר יבומו של זה - מודה רבי יהודה דנוטל זה חלקו וחלק אחיו)</span>!?
מידי 'יקום על שם אביו' כתיב? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום על שם אחיו</span>' כתיב, ולא על שם אביו!?
אימא: 'היכא דליכא אב דלשקול נחלה - תתקיים מצות יבום, היכא דאיכא אב, [דלא] שקיל <span style="color:#2828AC;">(יבם)</span> נחלה - לא תתקיים מצות יבום'?!
מידי יבום בנחלה תלה רחמנא? יבומי מיבמי, ואי איכא נחלה – שקולי, ואי לא - לא שקיל.
יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה: פוק קרי קרייך לברא: אין הלכה כרבי יהודה.
תני תנא קמיה דרב נחמן: 'אין הלכה כרבי יהודה'. אמר ליה: אלא כמאן, כרבנן? פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!
אמר ליה: אסמייה? <span style="color:#2828AC;">(לכולה מתניתין, דמשנה שאינה צריכה היא) [</span><span style="color:#008A00;">אולי הכוונה: לכל דברי רבי יהודה במשנה</span><span style="color:#2828AC;">]?</span>
אמר ליה: לא <span style="color:#2828AC;">(תסמייה)</span>; את - הלכה <span style="color:#2828AC;">(כרבי יהודה)</span> אתנייך <span style="color:#2828AC;">(ומשנה צריכה הואי)</span>; ומוקשה הוא דאקשי לך <span style="color:#2828AC;">(היכי שביק רבנן ועביד כרבי יהודה)</span>, ואפכת <span style="color:#2828AC;">(לה)</span> – ולמאי דאפכת <span style="color:#008A00;">[נראה שרש"י לא גרס ולמאי דאפכת']</span> שפיר אפכת <span style="color:#2828AC;">(ושפיר עבדת דאפכת לה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[אם כן מדוע לא למחוק הכל? אולי: כשיטת רבי יהודה עצמו במשנה בעדויות פ"א מ"ד: שאם יאמר האדם 'כך אני מקובל' יאמר לו 'כדברי איש פלוני שמעת'.]</span>
משנה:
החולץ ליבמתו - הוא אסור בקרובותיה <span style="color:#2828AC;">(כאילו היא אשתו; וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה - אסורות מדרבנן בחלוצה)</span> והיא אסורה בקרוביו;
<h3>דף מ:</h3>
הוא אסור <span style="color:#2828AC;">(כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו, וגזרינהו רבנן בחלוצתו:)</span> באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת <span style="color:#2828AC;">(אאחותה קאי ולא אשאר עריות)</span>, והאחין מותרין; והיא אסורה באביו <span style="color:#2828AC;">(משום כלתו)</span> ובאבי אביו <span style="color:#2828AC;">(משום כלת בנו; אף על גב דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים, דהא כלת בנו משניות דרבנן היא - ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה)</span> ובבנו <span style="color:#2828AC;">(משום אשת אב)</span> ובבן בנו <span style="color:#2828AC;">(משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות)</span> באחיו <span style="color:#2828AC;">(משום אשת אח)</span> ובבן אחיו <span style="color:#2828AC;">(משום אשת אחי אביו)</span>.
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור בקרובותיה)</span> ואסור בצרת קרובת חלוצתו <span style="color:#2828AC;">(ראובן חלץ ללאה, ורחל נשואה לנכרי, ולה צרה, ומת הנכרי - אסורה הצרה לראובן; וטעמא מפרש בגמרא)</span>.
גמרא:
איבעיא להו: גזרו שניות בחלוצה או לא <span style="color:#2828AC;">(כגון אם אם אמה, ואם אם אביה, דגבי אשתו מיתסרו עליה משום שניות, כדתני רבי חייא בפרק כיצד (לעיל דף כב,א): רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה; הכא מאי)</span>?: בערוה, דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: באשתו, דאמה ואם אמה הוה ערוה דאורייתא)</span>, גזרו בהו רבנן שניות; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> בחלוצה <span style="color:#2828AC;">(דאפילו עריות דידה דרבנן)</span> לא גזרו רבנן שניות? או דלמא לא שנא?
<span style="color:#2828AC;">(וממתניתין לא דייק, דקתני 'היא אסורה... באבי אביו' משום כלת בנו, דהוי שניה - הא קמייתינן לה לקמן עלה דהא מילתא ומדחי ליה למימר: לאו משום חולץ אלא בשביל המת: שהיתה זו אשתו גמורה, לפיכך אבי אביו אסור בה משום כלת בנו.)</span>
תא שמע: 'הוא אסור באמה ובאם אמה' - ואילו 'אם אם אמה' לא קתני!
דלמא היינו טעמא דלא תני - משום דקבעי למיתני סיפא: 'והאחין מותרין', ואי תנא 'אם אם אמה' הוה אמינא 'האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל באם אמה ובאמה – לא' <span style="color:#2828AC;">(לא קאי אלא אאם אם אמה, דלא גזרו שניות בזיקה, אבל אמה ואם אמה דהוו להו עריות דאורייתא לגבי אשה גמורה - לא משתרו אחין, דגזרו עריות בזיקה, ואפילו לאחר חליצה נימא דאיהו שליחותייהו עבד, משום הכי לא תנייה)</span>!
וליתני 'אם אם אמה' וליתני 'האחין מותרין בכולן'?
קשיא.
תא שמע: 'היא אסורה באביו ובאבי אביו'; קתני מיהא 'אבי אביו', מאי, לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו?
לא, משום מיתנא דהויא לה כלת בנו.
תא שמע: 'ובבן בנו' מאי, לאו משום חולץ: דהויא לה אשת אבי אביו <span style="color:#2828AC;">(והיא מן השניות)</span>?
לא, משום מיתנא <span style="color:#2828AC;">(שהיתה זו אשתו גמורה, ואסורה על בן בנו של חולץ)</span> והויא לה אשת אחי אבי אביו <span style="color:#2828AC;">(וקא סלקא דעתא דהא נמי משניות היא)</span>.
הא אמימר מכשר <span style="color:#2828AC;">(בפרק כיצד</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> באשת אחי אבי אביו!?
אמימר מוקי לה <span style="color:#2828AC;">(להאי 'בן בנו' דמתניתין)</span> בבר ברא דסבא <span style="color:#2828AC;">(אסבא אביהן של מת; ו'חולץ' דתנא ברישא, דקתני 'היא אסורה באביו' והדר תני 'ובבנו' - של אביו, שהוא אחי המת והחולץ, וקמה עליה ב'לא יבנה' משחלץ לה האחד, ולבן בנו של אביהם דהויא ליה אשת אחי אביו)</span>.
אי הכי - היינו אחיו ובן אחיו!?
תנא 'אחיו מן האב' וקתני <span style="color:#008A00;">[אמימר]</span> 'אחיו מן האם' <span style="color:#2828AC;">(שהיה זה אחיו מן האם או בן אחיו מן האם, ולאו משום חולץ, דאם כן הויא לה שניות בחלוצה, דהא ליתא אלא אשת אחי האב מן האם, והא בשניות תנינן לה! אלא משום מיתנא, דהוי שניה משום ערוה דאורייתא, דאשתו מעלייתא הוה, וכגון שהיו היבם והחולץ אחין מן האב ומן האם, ולשניהם אח מן האם שלא מן האב)</span>.
תא שמע דתני רבי חייא <span style="color:#2828AC;">(בחלוצה)</span>: 'ארבע מדברי תורה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: דלגבי אשתו הויין דאורייתא)</span> וארבע מדברי סופרים: אב <span style="color:#2828AC;">(של חולץ אסור בה מן התורה מפני המת: דהויא ליה כלתו של אב)</span>, ובנו <span style="color:#2828AC;">(של חולץ, שהיה המת אחי אביו, וערוה היא לגביה)</span>, אחיו <span style="color:#2828AC;">(של חולץ דהוה נמי אחי המת וקם ליה בלא יבנה)</span> ובן אחיו <span style="color:#2828AC;">(של חולץ, שהיה המת אחי אביו)</span> מדברי תורה; אבי אביו <span style="color:#2828AC;">(משום כלת בנו)</span>, ואבי אמו <span style="color:#2828AC;">(משום כלת בתו)</span>, בן בנו <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא משום חולץ: דהויא ליה אשת אבי אביו)</span>, ובן בתו <span style="color:#2828AC;">(דהויא ליה אשת אבי אמו)</span> מדברי סופרים <span style="color:#2828AC;">(וכל הנך שניות נינהו)</span>.
קתני מיהא 'אבי אביו' - מאי לאו משום חולץ, והויא לה כלת בנו?
לא, משום מיתנא, דהויא לה כלת בנו
תא שמע: '<span style="color:#2828AC;">(וב)</span>אבי אמו' – מאי? לאו משום חולץ, דהויא לה <span style="color:#2828AC;">(ליה)</span> כלת בתו?
לא, משום מיתנא, דהויא לה כלת בתו <span style="color:#2828AC;">(וכגון שהיו אחין אף מן האם)</span>.
תא שמע: 'ובן בנו' – מאי, לאו משום חולץ, דהויא לה אשת אבי אביו?
לא, משום מיתנא, דהויא לה אשת אחי אבי אביו.
והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו?
אמימר מוקים לה <span style="color:#2828AC;">(ודאי כדקאמרת)</span> משום חולץ, וקסבר גזרו שניות בחלוצה <span style="color:#2828AC;">(אבל מאן דאסר באשת אחי אבי האב מצי לאוקמי משום מיתנא, ותיבעי לך אי גזרו שניות בחלוצה או לא)</span>.
תא שמע: 'ובבן בתו' - מאי לאו משום חולץ, דהויא לה אשת אבי אמו?
לא, משום מיתנא, דהויא לה אשת אחי אבי אמו;
והא גבי שניות דערוה לא גזרו!? אלא לאו - משום חולץ! ושמע מינה גזרו שניות בחלוצה.
שמע מינה.
מותר אדם <span style="color:#2828AC;">[בקרובת צרת חלוצתו (<span style="font-size:80%;">ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור בקרובותיה</span>)</span> <span style="color:#2828AC;">ואסור בצרת קרובת חלוצתו (<span style="font-size:80%;">ראובן חלץ ללאה, ורחל נשואה לנכרי, ולה צרה, ומת הנכרי - אסורה הצרה לראובן; וטעמא מפרש בגמרא</span>)</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: הבא על צרת חלוצה - הולד ממזר. מאי טעמא? - באיסורה קיימא <span style="color:#2828AC;">(חלוצה היא דקיימא ב'לא יבנה' ותו לא, אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת, והולד ממזר)</span>.
אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא: 'מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו': אי אמרת בשלמא צרה אבראי <span style="color:#2828AC;">(קיימא באיסורא קמא ולא אמרינן 'חלוצה שליחותא דידה עבדא')</span> - משום הכי מותר באחותה <span style="color:#2828AC;">(דלאו אחות חלוצה היא, ולגבי דידה נמי כיון דחלוצה לאו שליחות דידה עבדא - לא משויא ליה ב'לא יבנה', אלא באיסורא קמא קיימא)</span>, אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא <span style="color:#2828AC;">(דחלוצה שליחותא דידה עבדא, ומשוי לה ב'לא יבנה', אם כן הויא לה צרה כחלוצה,)</span> - אמאי מותר <span style="color:#2828AC;">(ואמאי שרי באחותה)</span>?
לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל י,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: בין הוא בין אחין - אין חייבין לא על החלוצה כרת, ולא <span style="color:#2828AC;">(החולץ ליבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין)</span> על צרתה כרת.
אמר לך רבי יוחנן: ותסברא <span style="color:#2828AC;">(דהא ראיה דרב יוסף דאייתי ממתניתין - ראיה היא?)</span> אחות חלוצה דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(וכי חלוצה גופא דאורייתא? (דרבנן היא), דכי אמרינן צרה כחלוצה יאסר באחות הצרה)</span>!
<span style="color:#008A00;">[ומאירה הגמרא:]</span> והאמר ריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(לקמן אמתניתין דלקמן)</span>: כאן שנה <span style="color:#2828AC;">(במשנה זו למדנו)</span> רבי: אחות גרושה מדברי תורה, אחות חלוצה מדברי סופרים <span style="color:#2828AC;">(ולקמן מפרש לה וכיון דאחות חלוצה גופה דרבנן - בחלוצה גזור באחותה בצרה לא גזור)</span>.
מאי שנא האי <span style="color:#2828AC;">(רישא: קרובת צרת חלוצה, דשריא)</span> ומאי שנא האי <span style="color:#2828AC;">(סיפא: צרת קרובת חלוצתו, ששתיהן נכריות: היא וצרתה נשואות לנכרי, וקתני 'אסור')</span>?
<h3>דף מא.</h3>
הך דאזלא בהדה לבי דינא - גזרו בהו רבנן <span style="color:#2828AC;">(כשלאה חולצת - מוליכה אחותה עמה לבית דין, וכולי עלמא לא ידעי הי מנייהו יבמתו, ואיכא דסבר דלרחל חלץ, וכי נסיב צרת רחל - דהיינו צרת קרובת חלוצתו - אמרי 'צרת חלוצתו נסיב', דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו, שהרי חלץ לרחל)</span>; האי דלא אזלא בהדה לבי דינא <span style="color:#2828AC;">(כשהיבמה חולצת - אין צרתה הולכת עמה, הלכך כי נסיב אחות צרה לא אמרינן 'אחות חלוצתו נסיב')</span> לא גזרו בהו רבנן.
משנה:
החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה, ומת <span style="color:#008A00;">[האח]</span> - <span style="color:#008A00;">[אלמנתו, שהיא אחות חלוצתו של האח החולץ]</span> חולצת ולא מתיבמת <span style="color:#2828AC;">(דהויא לה אחות חלוצתו; ומיהו מחליצה לא מפטרא, דמדאורייתא רמיא קמיה ואף על גב דאחותה קיימת, דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים)</span>;
וכן <span style="color:#2828AC;">(בגמרא בעי מאי 'וכן')</span> המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת <span style="color:#008A00;">[האח שנשא את אחות המגורשת]</span> - הרי זו <span style="color:#008A00;">[האלמנה אחות הגרושה]</span> פטורה <span style="color:#2828AC;">(אף מן החליצה, דיוצאה משום אחות אשה, הואיל ואשתו קיימא; ואחות גרושה מדברי תורה, דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה] עליה בחייה</span> <span style="color:#2828AC;">' - כל שבחייה)</span>.
שומרת יבם <span style="color:#008A00;">[רחל אלמנת ראובן]</span> שקידש אחיו <span style="color:#2828AC;">(אחד מן האחין [</span><span style="color:#008A00;">שמעון</span><span style="color:#2828AC;">])</span> את אחותה <span style="color:#2828AC;">( [</span><span style="font-size:80%;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">] לאחר שנפלה זוֹ</span> <span style="font-size:80%;">[רחל]</span> <span style="color:#2828AC;">לפניהם והוּזְקְקָה לכולן)</span>:
משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו <span style="color:#008A00;">[לשמעון]</span> "המתן <span style="color:#2828AC;">(מלכנוס, דקא פגעת באחות זקוקה)</span> עד שיעשה אחיך <span style="color:#008A00;">[לוי]</span> מעשה" <span style="color:#2828AC;">(שיכנסו האחין את היבמה או יחלצו, ותעקר זיקתהּ ממך)</span>; חלץ לה אחיו [<span style="color:#008A00;">לוי</span>] או כנסה - יכנוס [<span style="color:#008A00;">שמעון</span>] את אשתו; מתה היבמה [<span style="color:#008A00;">רחל</span>] - יכנוס [<span style="color:#008A00;">שמעון</span>] את אשתו [<span style="color:#008A00;">לאה</span>] <span style="color:#2828AC;">(דאפילו כנסה ומתה - מותר באחותה)</span>; מת יבם [<span style="color:#008A00;">לוי</span>] <span style="color:#2828AC;">(ולא נותר לו אח אלא זה</span> <span style="font-size:80%;">[שמעון]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - יוציא את אשתו [<span style="color:#008A00;">לאה אחות רחל אלמנת ראובן</span>] בגט, ואשת אחיו [<span style="color:#008A00;">רחל</span>] בחליצה <span style="color:#2828AC;">(אבל יבומי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, דאחות גרושתו היא)</span>.
גמרא:
מאי 'וכן <span style="color:#2828AC;">[המגרש...]</span>'?
אימא 'אבל המגרש' <span style="color:#2828AC;">    יש לשאול: מדוע המשנה לא התחילה בדברי תורה: במגרש את אשתו, ואח"כ אומרת 'וכן' על דברי חכמים? אולי היא הנותנת: משום דחביבא ליה שנאה בראש, כמו ששנינו בראש השנה יב,א: מאי נינהו מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן וקתני דאורייתא וליתני דאורייתא ברישא איידי דחביבא ליה - אקדמה.</span> .
אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי: אחות גרושה מדברי תורה, אחות חלוצה מדברי סופרים.
שומרת יבם שקידש <span style="color:#2828AC;">[משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו "המתן עד שיעשה אחיך מעשה"]</span>:
אמר שמואל: הלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא <span style="color:#2828AC;">(דיש זיקה, ואלימא למיסרא עליו)</span>.
איבעיא להו: מתה אשתו - מהו ביבמתו <span style="color:#2828AC;">(מי אמרינן כיון דמתה - פקע איסור אחות אשה, ושריא? או דלמא אף על גב דפקע איסור אחות אשה - קם עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם, ואין אני קורא בה 'יבמה יבא עליה' - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו)</span>?
רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו;
שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו.
אמר רבא: מאי טעמא דרב <span style="color:#2828AC;">(דשָרי - הרי נאסרה עליו שעה אחת)</span>? - משום דהואי יבמה שהותרה <span style="color:#2828AC;">(בשעת נפילתה)</span> ונאסרה <span style="color:#2828AC;">(כשקידש זה אחותה)</span> וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון.
מתיב רב המנונא <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ג מ"ה; עדויות פ"ד מ"ט]</span>: 'שלשה אחין, שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה: מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני <span style="color:#2828AC;">(ונפלה אחותה ואסרתה לראשונה עליו משום אחות זקוקה, ואף על גב דעבד בה מאמר - כדתנן בפרק 'ארבעה אחין': 'בית הלל אומרים 'אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו')</span>, ואחר כך מתה אשתו <span style="color:#008A00;">[של האח השני]</span> אחריו <span style="color:#2828AC;">(ונשארה בעלת מאמר זו)</span> - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת' ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון?
אישתיק.
לבתר דנפק אמר: אמאי לא אמרת ליה 'רבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">    במשניות: רבי אליעזר</span>היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יג מ"ו]</span><span style="color:#2828AC;">: 'המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם; רבי אלעזר אוסר')</span>: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור <span style="color:#2828AC;">(גרושת אח)</span> נאסרה עליו עולמית'?
הדר אמר <span style="color:#008A00;">[טוב שלא עניתי כך, כי יש לפרוך]</span>: אימור דאמר רבי אלעזר היכא דלא חזיא בשעת נפילה <span style="color:#2828AC;">(דמקמי נפילה איתסרא עליה)</span>, אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר?
הדר אמר: אִין, והתניא <span style="color:#008A00;">[בניחותא]</span>: 'רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו <span style="color:#2828AC;">(אמקדש אחות יבמתו קאי)</span> - מותר באשתו; מתה אשתו - אותה יבמה חולצת <span style="color:#2828AC;">(כשמואל ורב אסי)</span> ולא מתיבמת'.
לימא שמואל ורב אסי דאמרי כרבי אלעזר?
אפילו תימא כרבנן: עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי')</span> אלא <span style="color:#2828AC;">(גבי מגרש אשה והחזירה)</span> משום דמנפילה ואילך לא מיתסר עלייהו <span style="color:#2828AC;">(ואיסור שבחיי אחיו לא מהני השתא, דליכא למימר 'אין אני קורא בה בשעת נפילה' - דלאו בשעת נפילה הואי)</span>, אבל הכא <span style="color:#2828AC;">(בברייתא דמקדש אחות יבמתו)</span>, דאיתסר - אפילו רבנן מודו <span style="color:#2828AC;">(דמנפילה ואילך איתסרא עליה, והרי אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום 'יבמה יבא עליה' - לא פליגי)</span>.
משנה:
היבמה <span style="color:#2828AC;">(מפרש טעמא בגמרא)</span> לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים; וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים: אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות <span style="color:#2828AC;">(בגמרא בעי: מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות, בין נשואות לבעולות)</span>.
רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו <span style="color:#2828AC;">(דטעמא משום להבחין בין זרע ראשון לזרע שני הוא, שלא תלד ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון)</span> והארוסות <span style="color:#2828AC;">(- ובאירוסין ליכא למימר הכי,</span> <span style="font-size:80%;">[ולכן]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ינשאו <span style="color:#2828AC;">(מיד, דהא לא איעברא מן הראשון)</span> חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה <span style="color:#2828AC;">(דתנן פרק קמא דכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(דף יב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ביהודה היו מייחדים החתן והכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה' כלומר: רגיל ומצחק עמה שלא יהיו בושין זה מזה בבעילת מצוה, הלכך חיישינן דלמא בעיל)</span>.
רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה <span style="color:#2828AC;">(רבי יוסי - אנשואות קאי, והכי קאמר לרבי יהודה: כל הנשים נשואות יתארסו כדקאמרת, ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין; ומיהו בהא פליגנא עלך: שלא חלקת בין אלמנה לגרושה, והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה, ואנא סבירא לי: אלמנה מן הנשואין לא תארס כל שלשים ימי אבלה)</span>
<h3>דף מא:</h3>
<span style="color:#008A00;">[המשך המשנה]</span>
מפני האיבול <span style="color:#2828AC;">(אבילות; והאי 'כל הנשים יתארסו' - לאו למעוטי ארוסה לינשא, דהתם כרבי יהודה סבירא ליה דגבי הבחנה רבי יוסי מקיל טפי מרבי יהודה, כדאמר בשלהי גמרא ד'ארבעה אחים'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל לה,א)</span><span style="color:#2828AC;">30 דתניא: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. אלא באבילות אתי לפלוגי עליה)</span>.
גמרא:
בשלמא לא תתייבם - שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא לא תחלוץ? אמאי <span style="color:#2828AC;">(- ולאחר שלשה, אם אינה מעוברת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תנשא, או אם הפילה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תנשא, דהא חלצה)</span>? לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, דאמר: חליצת מעוברת שמה חליצה <span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי לא תחלוץ: שמא תפיל ותנשא בחליצה זו, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה)</span>?
ולאו מי אותביניה לרבי יוחנן חדא זימנא <span style="color:#2828AC;">(בריש פירקין</span> <span style="font-size:80%;">(לה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!?
לימא מהא נמי תיהוי תיובתא <span style="color:#2828AC;">(ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא - תיקום הך)</span>.
לא: הכא היינו טעמא: שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה.
ונצרכה?
דלמא איכא דהואי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה.
תינח אלמנה, גרושה <span style="color:#2828AC;">(אם היתה גרושה מאחֵר קודם שנשאה אחיו של זה, דהא פסולה היא לכהונה וקיימא)</span> מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">( אמאי לא תחלוץ)</span>?
משום דמפסיד לה מזונות <span style="color:#2828AC;">(דאית לה כל שלשה מנכסי בעלה, כדתניא בברייתא בשמעתין, ואי חלצה - לית לה מזוני, ואיהי לא מצי מינסבא עד לאחר שלשה, ומפסיד לה)</span>. <span style="color:#2828AC;">[תוספות ד"ה משום דמפסיד לה מזוני: עצה טובה קא משמע לה]</span>
תינח נשואה, ארוסה גרושה <span style="color:#2828AC;">(גירסת רש"י: וגרושה)</span> מאי איכא למימר? <span style="color:#2828AC;">(גרושה שנתארסה ומת בעלה ונפלה ליבום מן האירוסין - תחלוץ בתוך שלשה, דהכא לאו משום מזוני איכא, דארוסה לית לה מזוני מבעל; ולא משום כרוּז לכהונה, דהא פסולה היא משום גרושין קמאי!)</span>
אלא משום דרבי יוסי, דתניא:
'מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יוסי, אמר לו: מהו לחלוץ בתוך שלשה?
אמר לו: לא תחלוץ.
ותחלוץ ומה בכך?
קרא עליו מקרא זה <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">אם לא יחפוץ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי]</span>' - הא אם חפץ – יבם; כל העולה ליבום עולה לחליצה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה</span><span style="color:#2828AC;">] (וְזוֹ - הואיל ואינה עולה ליבום בתוך שלשה כדאמרן לעיל: שמא יפגע באשת אח - אינה עולה השערה לפני הזקנים לחליצה; ולרבי יוחנן לא תיקשי: דאי חלצה - ודאי חליצה דהאי 'אינה עולה לחליצה' - לאו חליצה פסולה משמע, שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר, אלמא חליצה היא; ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום - משהינן)</span>.
מתיב רב חיננא: 'הספקות חולצות ולא מתיבמות'; מאי 'ספקות'?: אילימא ספק קדושין <span style="color:#2828AC;">(כגון זרק לה אחיו קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה)</span> - אמאי לא מתיבמות? תתייבם ואין בכך כלום <span style="color:#2828AC;">(תתייבם ממה נפשך: אי היא יבמתו שפיר מייבם; ואי לאו קידושין הוו - נכרית בעלמא נסיב)</span>! אלא לאו - ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש <span style="color:#2828AC;">(ומת - שתיהן חולצות ולא מתייבמות, דלא מצי לייבומי: דלמא פגע באחות זקוקה; והא הכא דאינה עולה לייבום ועולה לחליצה)</span>, וקתני 'חולצת' <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן 'תמתין עד שיבואו עדים ויבררו את יבמתו'     ויש סתירה בין דברים אלה לבין הכלל שבהשמך דברי רבי יוסי המקוטעים למעלה: 'וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה' - כאן אמרו 'הספקות – שאינן עולות ליבום - חולצות ולא מתייבמות' - בניגוד לכלל! וקשיא על משנתנו מדוע לא תחלוץ!? )</span>.
הכי? השתא: התם <span style="color:#2828AC;">(עולה לייבום היא אי הוה ידעינן לה:)</span> אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש - בת חליצה וייבום היא; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה - מי משגח ביה ויבמינן לה <span style="color:#2828AC;">    ההבדל: במקום שאי אפשר לברר סומכים על אליהו אם יאמר לנו, אך אם אפשר לברר בדרך הטבע – לא שומעים אפילו לאליהו.</span>?
הא קטנה דלאו בת איעבורי היא, ואפילו הכי צריכה להמתין שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(הלכך לא חלצה; וכל הנך דאמרו רבנן 'חולצות ולא מתייבמות' - כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה - התם משום דלא אפשר הוא, דאם כן לעולם תאסר; הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא - חלצה; אבל הכא, דאפשר לשהויי - משהינן, ויצא הדבר בהיתר)</span>!
<span style="color:#008A00;">[## ולפי שהוא הדין בקטנה רואים שלא פלוג רבנן, גם כאשר אין בעיה של אבחנה, ואין צורך בתירוצים לעיל.]</span>
תנו רבנן: 'יבמה שלשה חדשים הראשונים <span style="color:#2828AC;">(שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה)</span> נזונת משל בעל <span style="color:#2828AC;">(שכן כתב לה 'את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך')</span>; מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם <span style="color:#2828AC;">(ואינה דומה לשאר אלמנה: דהתם, כל זמן שלא נשאת לאחֵר ואומרת "מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי" - יש לה מזונות; אבל הך אגידא ביבם, לפיכך אין לה על נכסי בעל מזונות, ולא משל יבם עד שתכנס לחופה)</span>; עמד בדין <span style="color:#2828AC;">(שתבעתו בדין: או כנוס או פטור)</span> וברח <span style="color:#008A00;">[או ברח]</span> - נזונת משל יבם <span style="color:#2828AC;">(דקנסינן ליה)</span>.
נפלה לפני יבם קטן, מיבָּם לית לה; מבַּעַל מאי <span style="color:#008A00;">[תאכל משלו או לא תאכל]</span>?
פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר אית לה <span style="color:#008A00;">[מזונות],</span> וחד אמר לית לה;
והלכתא: לית לה, משמיא קנסוה.
תנו רבנן: 'יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה - צריכה להמתין <span style="color:#2828AC;">(עד שיהיו לה)</span> שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(מיום מיתה)</span>;
<h3>דף מב.</h3>
לאחר שלשה - אין צריכה להמתין שלשה חדשים.'
הוי <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הוי לומד מכאן:')</span> השלשה חדשים שאמרו - משעת מיתת הבעל, ולא משעת חליצת היבם.
מאי שנא מגט, דרב אמר 'משעת נתינה' ושמואל אמר 'משעת כתיבה' <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה, דאם כן הוה ליה 'גט ישן' ואפילו הכי משעת נתינה מנינן, הכא נמי נמני משעת חליצה)</span>!?
אמר רבא: קל וחומר: איסור כרת <span style="color:#2828AC;">(ליבם)</span> התַּרתָּ <span style="color:#2828AC;">(לאחר שלשה חדשים מיד)</span> - איסור לאו <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span> לא כל שכן <span style="color:#2828AC;">(דמותרת לאחר חליצה מיד, הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה)</span>!
וכן שאר כל הנשים <span style="color:#2828AC;">[לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים]</span>:
בשלמא יבמה <span style="color:#008A00;">[שברישא של המשנה שצריכה שלשה חדשי הבחנה]</span> כדאמרן, אלא שאר כל הנשים אמאי?
אמר רב נחמן אמר שמואל: משום דאמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יז,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך</span> - להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני <span style="color:#2828AC;">(שאין השכינה שורה אלא על הוודאים, שזרעו מיוחס אחריו, והכי נמי קיימא לן בנדרים</span> <span style="font-size:80%;">(כ,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'וברותי מכם המורדים והפושעים בי</span> <span style="font-size:80%;">[יחזקאל כ,לח]</span><span style="color:#2828AC;">' - אלו בני ערבוביא)</span>.
מתיב רבא <span style="color:#008A00;">[אולי מברייתא שאינה בידינו, שמפרשת את משנתנו]</span>: 'לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים' <span style="color:#2828AC;">(גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין שלשה חדשים לפרוש זה מזה)</span> - הכא מאי להבחין איכא <span style="color:#2828AC;">(הרי אין כאן ראשון ושני)</span>?
הכא נמי איכא להבחין: בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה.
רבא אמר: <span style="color:#008A00;">[המתמת שלשת החדשים הם]</span> גזירה שמא ישא את אחותו מאביו <span style="color:#2828AC;">(אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן תשעה לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב)</span>, וייבם אשת אחיו מאמו <span style="color:#2828AC;">(שאם תלד לאחרון בן אחר, וישא אשה, וימות בלא בנים וייבמנה זה - כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת)</span>, ויוציא את אמו לשוק <span style="color:#2828AC;">(אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו לשוק בלא חליצה)</span> ויפטור את יבמתו לשוק <span style="color:#2828AC;">(אם יש לו אח מאביו הראשון, ולא היו לו בנים, ומת, ואין שם אח אלא הוא, והוא סבור שהוא בן האחרון, ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה!</span>
<span style="color:#2828AC;">וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש: כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו; שמא מעוברת היתה, וכשתלד סבורה היא שבן שבעה הוא, ובקדושה נזרע, ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו, דסבור שגם הוא נזרע בקדושה; וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו)</span>.
מתיב רב חנניה: 'בכולן <span style="color:#2828AC;">(כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם)</span> אני קורא בהן משום תקנת ערוה <span style="color:#2828AC;">(כדי שלא יבאו לידי ערוה)</span> וכאן <span style="color:#2828AC;">(בהמתנה של שלשה חדשים שאסרו חכמים לשאר נשים - אין כאן תקנת ערוה אלא)</span> משום תקנת ולד <span style="color:#2828AC;">(להבחין בן מי הוא)</span>'; ואם איתא <span style="color:#2828AC;">(דחשו חכמים לשמא ישא אחותו מן אביו)</span> כולהו משום תקנת ערוה <span style="color:#2828AC;">(הא נמי תקנת ערוה היא)</span>!
האי - משום תקנת ולד, דלא לפגע בהו ערוה <span style="color:#2828AC;">(דלא לפגע ולד בערוה, אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנת היא ובעל עצמו: דלא לפגעו בערוה)</span>.
בשלמא תמתין שני חדשים ותנשא - לא, דהיינו ספיקא אי בר תשעה לקמא אי בר שבעה לבתרא; אלא תמתין חדש אחד ותנשא, ואי לשבעה <span style="color:#008A00;">[מהנישואין]</span> ילדה - האי בר שבעה לבתרא הוא <span style="color:#2828AC;">(דאי מקמא איעברא כשמת אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא לא חיי)</span>, ואי לתמניא <span style="color:#008A00;">[מהנישואין]</span> ילדה - האי בר תשעה לקמא הוא!
אי נמי לתמניא ילדה <span style="color:#2828AC;">(תירוצא הוא)</span> - איכא למימר דבתרא הוא דלמא אישתהויי אישתהא חדש אחד <span style="color:#2828AC;">(לאחר שנשאה)</span> ואיעבר <span style="color:#2828AC;">(והוא הדין נמי דמצי לתרוצי 'אי נמי לשבעה ילדה - איכא למימר בר תשעה לקמא הוא: מעיקרא חדש אחד איעברא קודם מיתתו'! אלא הואיל ותירץ למילתיה בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק - סגי ליה בהכי)</span>.
ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא?: דאי לשבעה ילדה - האי בר שבעה לבתרא הוא, ואי לשיתא ופלגא ילדה - האי בר תשעה לקמא הוא: דאי בר בתרא הוא בר שיתא ופלגא לא חיי!
אי נמי לשיתא ופלגא ילדה - איכא למימר דבתרא הוא, דאמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין <span style="color:#2828AC;">(במסכת נדה בפרק 'בנות כותים')</span> - ילדה לשבעה - יולדת למקוטעין, שנאמר <span style="font-size:80%;">(שמואל א א,כ)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי לתקופות הימים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו]</span> - מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים <span style="color:#2828AC;">(הרי ששה חדשים ושני ימים)</span>?
ותמתין משהו <span style="color:#2828AC;">(שבוע או שבועים)</span> ותנשא - וכי מלו שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר)</span> לבדקה <span style="color:#2828AC;">(בדדיה, כדרך נשים, ואי מיעברא - ודאי בר קמא הוא: דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה, ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר - ודאי בר בתרא הוא)</span>?
אמר רב ספרא: אין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן.
ונבדקה בהלוכה <span style="color:#2828AC;">(מוליכין אותה בעפר תיחוח: אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה; כך מצאתי בתשובת הגאונים)</span>?
אמר רמי בר חמא: אשה מחפה עצמה <span style="color:#2828AC;">(שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא)</span> כדי שיירש בנה בנכסי בעלה <span style="color:#2828AC;">(שני)</span>.
היכא דקים לן דמעוברת היא תנשא <span style="color:#2828AC;">(הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא: שלא יהא ספק, כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון - תנשא!)</span>? אלמה תניא 'לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית'?
<span style="color:#2828AC;">(ומשני:)</span> גזרה שמא תעשה עוברה סנדל.
אי הכי - דידיה נמי <span style="color:#2828AC;">(לא ישמש עם אשתו מעוברת שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו צורה)</span>!?
אי למאן דאמר במוך – במוך, ואי למאן דאמר 'מן השמים ירחמו' - 'מן השמים ירחמו' <span style="color:#2828AC;">(פלוגתא היא בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(יב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, הכא נמי: אי למאן דאמר במוך - במוך, אי למאן דאמר 'מן השמים ירחמו' - 'מן השמים ירחמו'!?
אלא משום דחסה <span style="color:#2828AC;">(שממעכו בשעת תשמיש; 'דחסה' = לשון לחץ: שלוחצו, כדאמר לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(קג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי חליצה: 'צריך למידחסיה לכרעיה')</span>.
אי הכי דידיה נמי?
דידיה חייס עילויה.
הכא נמי חייס עילויה <span style="color:#2828AC;">(שאין אדם מתכוין להרוג הנפש)</span>! אלא סתם מעוברת למניקה קיימא <span style="color:#2828AC;">(כשתלד מניקתו)</span> -
<h3>דף מב:</h3>
<span style="color:#2828AC;">(ואי מינסבא)</span> דלמא איעברה <span style="color:#2828AC;">(לאחר לידתה)</span> ומעכר חלבה וקטלה ליה <span style="color:#2828AC;">(לברה ברעב YH 0000-00-00T00:00:00 ולפי זה צריכים להמתין עד סוף העיבור, ועוד כ"ד חודש או לכשימות הולד. )</span>.
אי הכי דידיה נמי?
דידיה ממסמסא ליה <span style="color:#2828AC;">(מאכילתו</span> <span style="font-size:80%;">[את התינוק]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> בביצים וחלב.
דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב?!
לא יהב לה בעל <span style="color:#2828AC;">(משום דלאו בריה הוא)</span>.
וליתבעיניה ליורשים <span style="color:#2828AC;">(של בעל ראשון)</span>?
אמר אביי: אשה בושה לבא לבית דין <span style="color:#2828AC;">(ולתבוע יורשים בשביל בנה)</span> והורגת את בנה <span style="color:#2828AC;">(על כרחה מת בנה ברעב)</span>.
אחת בתולות ואחת בעולות:
הי ניהו 'בתולות' והי ניהו 'ארוסות' <span style="color:#2828AC;">(הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה)</span>? הי ניהו 'בעולות' והי ניהו 'נשואות'?
אמר רב יהודה: הכי קאמר <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא תתני אחת ואחת, דמשמע תרי מילי, אלא כולה חדא קתני, ופרושי קמפרש)</span>: אחת בתולות ואחת בעולות <span style="color:#2828AC;">(וכגון)</span> שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין <span style="color:#2828AC;">(דהיינו בתולות)</span> בין מן הנשואין <span style="color:#2828AC;">(דהיינו בעולות)</span>.
רבי אלעזר לא על לבי מדרשא. אשכחיה לרבי אסי, אמר ליה: מאי אמור רבנן בבי מדרשא?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון; ונשואה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ליארס; והאי דנקט 'רבי יוסי' ולא 'רבי יהודה' - דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא - אלא משום דרבי יוסי נימוקו עמו)</span>.<span style="color:#008A00;">31 האם כוונת רש"י על מה שאמר רבי יוסי כאן במשנתנו 'מפני האיבול'? או שהיות ורב נחמן אמר 'אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נימוקו עמו' (בבא קמא כד,א), ובטוי זה שגור בש"ס? והאם הכוונה שהלכה אינה כרבי יהודה, ורבי יוסי חולק על רבי יהודה, אולי שמחמיר באלמנה, או לפי רש"י שמקל בדף לה? תוספות יבמות מב,ב ד"ה הלכה כרבי יוסי: ול"ג 'כרבי יהודה', דהא בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מו,ב) קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: 'רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כר"י; ר"י ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, ואין צ"ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי'; ודייק דליתנהו להני כללי, מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה; ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה.</span>
מכלל דיחידאה פליג עליה <span style="color:#2828AC;">(תנא קמא, דאמר 'לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות', דאסר אפילו ארוסות ליארס - כל שכן לינשא - יחידאה היא, ולאו סתמא דרבים היא)</span>?
אִין, והתניא <span style="color:#2828AC;">(בניחותא)</span> <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות (ליברמן) פרק ו הלכה ו]</span>: 'הרי שהיתה רדופה <span style="color:#2828AC;">(רגילה; וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא)</span> לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס בבית בעלה <span style="color:#2828AC;">(ולא שימשה)</span> או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה או שהפילה אחר מיתת בעלה, או שהיתה עקרה <span style="color:#2828AC;">(שנעקר רחמה ונטלה האם שלה)</span> או זקנה או קטנה או אילונית, <span style="color:#2828AC;">(ממעי אמה לקויה היא, ואין לה סימני שער ודדים)</span>, או שאינה ראויה לילד <span style="color:#2828AC;">(לאיתויי [מחמת] סמא או חולי)</span> - צריכה להמתין שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה)</span> - דברי רבי מאיר. רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד.'
אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן.
אמר רב יוסף: אי הדר ביה - ממתניתא דכרמא <span style="color:#2828AC;">(שנשנית בכרם ביבנה)</span> הדר ביה <span style="color:#2828AC;">(מחמת אותה משנה חזר בו)</span>, דתניא <span style="font-size:80%;">[בסיפא של הברייתא בתוספתא]</span>: 'אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה <span style="color:#2828AC;">(שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם)</span>: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה YH 0000-00-00T00:00:00 מדוע יחזור בו רבי יוחנן בגלל משנה מכרם ביבנה? הרי רבי יוסי היה מאוחר, וישב בצפורי שהיה מושב בית הדין אחרי יבנה? אולי משום שבברייתא אומר רבי יוחנן בן ברוקה 'שמעתי מםי חכמים' – כלומר: זו הלכה מקובלת.)</span>.
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: כי עיילת לקמיה דרבי אבהו - רמי ליה: מי אמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי'? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן <span style="color:#008A00;">[במשנתנו]</span>: 'כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים אחת בתולות ואחת בעולות'?
אמר ליה: דרמא לך הא - לא חש לקמחיה <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 אולי הרמז ל"אם אין קמח אין תורה" – לא חש לקמחיה כלומר גם לא חש ללימודו? ועיין פירוש הגר"א על משלי ו,ח: ותכין בקיץ לחמה(למה שהוא טוחן ומוציא מפיו, כלומר לדיבורו)</span>:
סתם ואחר כך מחלוקת היא <span style="color:#2828AC;">(דהא איפלגו עלה רבי יוסי ורבי יהודה)</span>, ואין הלכה כסתם, דאמר רב פפא ואיתימא רבי יוחנן: מחלוקת ואחר כך סתם <span style="color:#2828AC;">(בין שסתם אחריה מיד באחד מהם, בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר, כגון 'נתן צמר לצבע', דמחלוקת בבבא קמא</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ט מ"ד, דף ק,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ב'הגוזל', וסתם בבא מציעא</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ו מ"ב; דף עו,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'כל המשנה ידו על התחתונה', וסתם לן כרבי יהודה, דאמר "אם השבח יתר על היציאה כו'"</span> <span style="font-size:80%;">[ב"מ פ"ט מ"ד]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - הלכה כסתם; סתם ואחר כך מחלוקת <span style="color:#2828AC;">(כי מתניתין)</span> <a href="#footnote-24" id="noteref-24" title=" היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות. רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה. רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה">[24]</a> אין הלכה כסתם.
מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה, מנקיט ואזיל הלכתא מיניה <span style="color:#2828AC;">(מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני)</span>. בעא מיניה: מחלוקת ואחר כך סתם מאי?
אמר ליה: הלכה כסתם;
סתם ואחר כך מחלוקת מאי?
אמר ליה: אין הלכה כסתם.
סתמא דמתניתין ומחלוקת בברייתא מאי?
אמר ליה: הלכה כסתם.
מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא מאי?
אמר ליה:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-24" id="footnote-24">[24]</a> היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות. רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה. רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה</p>
<h3>דף מג.</h3>
וכי רבי <span style="color:#2828AC;">(שסידר את המשנה)</span> לא שנאה <span style="color:#2828AC;">(שתהא משנה, שלא רצה לסותמה)</span> - רבי חייא <span style="color:#2828AC;">(תלמידו)</span> מנין לו <span style="color:#2828AC;">(כמותה שסתמה בברייתא)</span> <span style="color:#008A00;">[ואין כלל שהלכה כסתם ברייתא]</span>!?
אמר ליה: והא תנן <span style="font-size:80%;">[כלים יג,ח]</span>: 'מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים <span style="color:#008A00;">[שתי שניים]</span> - טמאות <span style="color:#2828AC;">(דחזו למילתיה)</span>; ואחת טהורה <span style="color:#2828AC;">(דלא חזי למידי)</span>; וכולן <span style="color:#008A00;">[כל השניים]</span> שניטלו אחת אחת בפני עצמן <span style="color:#2828AC;">(שאינה תחובה במסרק)</span> - טמאות <span style="color:#2828AC;">(שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו)</span>; של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים <span style="color:#2828AC;">(שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית)</span> – טהור <span style="color:#2828AC;">(תו לא חזי)</span>; נשתיירו בו שלש במקום אחד – טמא; היתה החיצונה אחת מהן <span style="color:#2828AC;">(אחת מהשלימות הללו; שנשתיירו שלשה עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו, הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור)</span> – טהור; ניטלו שנים ועשאן למלקט <span style="color:#2828AC;">(מלקחים שקורין טנל"ש)</span> – טמאות; אחת, והתקינה לנר <span style="color:#2828AC;">(לנקר את הנר)</span> או למיתוח <span style="color:#2828AC;">(לפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים)</span> – טמאה' <span style="color:#2828AC;">(לקמן פריך: דהא תנא רישא 'כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה!?)</span>; וקיימא לן דאין הלכה כאותה משנה <span style="color:#008A00;">[ואין הלכה כמשנה סתמית זו]</span>!
אמר ליה: בר מינה דההיא, דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה.
מאי טעמא?
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא, דקתני: 'של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים – טהור' הא נשתיירו בו שתים במקום אחד – טמא; והדר תני 'נשתיירו בו שלש – טמא' - שלש אִין, שתים לא!
ומאי קושיא?: דלמא הא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'שתים טמא')</span> בגווייתא <span style="color:#2828AC;">(אמצעיות, דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק)</span>, הא בברייתא <span style="color:#2828AC;">(דקתני שלש</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אין, שתים - לא בברייתא - ולא בחיצונות [ממש] - דהא אמרינן 'היתה חיצונה אחת מהן טהור', אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי; הלכך שלש הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי) (לשון אחר והוא עיקר: 'בגווייתא' ו'ברייתא' - שתי שורות שינים יש למסרק של צמר: חיצונות ופנימיות: החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול; והלכך: בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימיות דיין בשתים)</span>!?
אלא מהכא: דקתני 'וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה, אימא סיפא 'אחת והתקינה לנר או למיתוח טמאה' - התקינה אִין, לא התקינה לא!
אמר אביי: ומאי קושיא?: דלמא הא <span style="color:#008A00;">[שן אחת]</span> בקתייהו <span style="color:#2828AC;">(שנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר)</span> הא בלא קתייהו!
אמר רב פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא <span style="color:#008A00;">[שצריכים בית יד שיתקינו להם]</span>, הא באלימתא <span style="color:#2828AC;">(עבות, ואינם צריכות בית יד)</span>!
אלא משום דמסיימי בה דווקני <span style="color:#008A00;">[המדייקים בגירסה]</span>: 'זו דברי רבי שמעון' <span style="color:#2828AC;">(ולאו סתמא הוא)</span>.
<span style="color:#008A00;">[הלכה למעשה בענין ארוסה שנפטר בעלה:]</span>
שלח רבי חייא בר אבין: מארסין תוך שלשה <span style="color:#008A00;">[חדשים]</span>, וכן עושים מעשה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: כך ראיתי מנהג חכמים עושים)</span>; וכן היה רבי אלעזר מלמדנו משום רבי חנינא הגדול: רובו של <span style="color:#2828AC;">(חודש)</span> ראשון ורובו של <span style="color:#2828AC;">(חודש)</span> שלישי <span style="color:#2828AC;">(אחרון)</span> ואמצעי שלם.
<span style="color:#008A00;">[למעשה נחסך פחות מחודש: ממתינים חודש שלם ועוד יותר משני חצאי חודש.]</span>
אמימר שרא ליארס ביום תשעים. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו'?
ההוא לענין מינקת איתמר, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו'.
והא ההוא דעבד סעודת אירוסין ביום תשעים, ואפסדיה רבא לסעודתיה?
ההיא סעודת נשואין הואי.
והלכתא: <span style="color:#2828AC;">(מניקה)</span> צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ו<span style="color:#2828AC;">(ואשה שאינה מניקה)</span>צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו.
<span style="color:#2828AC;">[רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו]</span> חוץ מן האלמנה <span style="color:#2828AC;">[מפני האיבול]</span>.
<span style="color:#2828AC;">('כל הנשים יתארסו' - אנשואות קאי, חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות, ולמעוטינהו מלינשא, דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר ב'ארבעה אחין'.)</span>
אמר רב חסדא <span style="color:#2828AC;">(רב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל שלשים, כדקתני לקמן: 'כמה איבול שלה? - שלשים יום')</span>: קל וחומר: ומה במקום שאסור לכבס <span style="color:#2828AC;">(שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה)</span> מותר ליארס <span style="color:#2828AC;">(דאירוסין לאו שמחה נינהו)</span>, מקום שמותר לכבס <span style="color:#2828AC;">(תוך שלשים יום של אבל; דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים, דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפרק 'ואלו מגלחין'</span> <span style="font-size:80%;">(מועד קטן כג,א)</span><span style="color:#2828AC;">, אבל כיבוס - לא, דהא תספורת גופה, אי לאו דאתיא 'פרע' 'פרע' מנזיר - לא מיתסרא)</span> אינו דין שמותר ליארס?
מאי היא <span style="color:#008A00;">[מקורו של רב חסדא]</span>? - דתנן <span style="font-size:80%;">[תענית פ"ד מ"ז]</span>: 'שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס; ובחמישי מותר מפני כבוד השבת', ותניא: 'קודם הזמן הזה <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא קודם תשעה באב, דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה -)</span> העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין <span style="color:#2828AC;">(דלאו שמחה היא ומצוה קעביד)</span> אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין'?
כי תניא ההיא <span style="color:#2828AC;">(דמארסין)</span> - קודם דקודם תניא <span style="color:#2828AC;">(קודם שבת שחל תשעה באב בתוכה, דהתם מותר לכבס, אבל תוך השבת - כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס, וליכא קל וחומר)</span>.
אמר רבא: וקודם דקודם - נמי קל וחומר: ומה במקום שאסור לישא וליתן מותר ליארס, מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר ליארס?!
לא תימא דרבי יוסי אומר 'כל הנשים יתארסו', אלא אימא 'כל הנשים ינשאו' <span style="color:#2828AC;">(חוץ מאלמנה; ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן, דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול, דהא שמחה היא! אלא 'ינשאו' אתא לאשמועינן, ופליג אדרבי יהודה דאמר 'כל הנשואות יתארסו' - אתא רבי יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו; ושלש מחלוקות בדבר: דתנא קמא אסר אפילו ארוסות ליארס, דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה, וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון; ורבי יהודה סבר הנשואות יתארסו, ולא גזר אירוסין אטו נשואין, והארוסות ינשאו, ולא גזר ארוסה אטו נשואה; אבל הבחנה מיהא אית ליה, ונשואה לא תנשא; ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה)</span>.
<h3>דף מג:</h3>
ולית ליה לרבי יוסי להבחין?
לית ליה.
ואיבעית אימא: לעולם אית ליה <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי 'ינשאו' קתני, [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי, והכי קאמר:)</span>, ואימא 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות <span style="color:#2828AC;">(כל הארוסות שנתגרשו)</span> ינשאו <span style="color:#2828AC;">(חוץ מן הארוסות אלמנות, מחמת האיבול)</span>'. <span style="color:#2828AC;">(ולקמן פריך: מי חייל איבול אארוסה?)</span>
אי הכי, היינו רבי יהודה? <span style="color:#2828AC;">(דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא; וליכא למימר הכא כדלעיל: דרבי יוסי - איבול אתא לאשמועינן: דנשואין אסור כל שלשים יום, דהא בנשואין כולי עלמא מודו דשמחה היא, ו'ינשאו' דקאמר רבי יהודה - אגרושה, דליכא איבול קאמר!)</span>
איכא בינייהו נשואה ליארס: רבי יהודה סבר נשואה מותרת ליארס <span style="color:#2828AC;">(דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו, דלא גזר אירוסין אטו נשואין)</span>, ורבי יוסי סבר נשואה אסורה ליארס <span style="color:#2828AC;">(ואתא רבי יוסי למימר: כל ארוסות [גרושות] ינשאו: הואיל וליכא איבול</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שרי, ומשום הבחנה לא מיתסרא, דהא לאו מעוברת היא, וארוסה אטו נשואה - לא גזרינן; אבל נשואות לא יתארסו, דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי)</span>.
וסבר רבי יוסי נשואה אסורה ליארס? והתניא: 'רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו <span style="color:#2828AC;">(ואפילו נשואות)</span> חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? - שלשים יום; וכולן <span style="color:#2828AC;">(הנשואות, בין גרושה בין אלמנה)</span> לא ינשאו <span style="color:#2828AC;">(משום הבחנה)</span> עד שיהו להן שלשה חדשים'!
האי - מאי קושיא <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">וכי זו קושיא</span><span style="color:#008A00;">]</span>? אילימא דקתני 'רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו' - מי אלימא ממתניתין, דאוקימנא בארוסות גרושות ינשאו – הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(תני הכי)</span> 'כל ארוסות גרושות ינשאו <span style="color:#2828AC;">(חוץ מן האלמנה אפילו ארוסה מפני האיבול)</span>'; אלא מסיפא, דקתני 'וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(וכולן הנשואות לא ינשאו אפילו גרושה, דליכא איבול, דחיישינן להבחנה)</span>' <span style="color:#2828AC;">(דעל כרחך א'נשואות לא ינשאו' קאי, דהא אוקמא רישא א'ארוסות ינשאו', ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות, הלכך סיפא - אנשואות קאי, דקתני 'לא ינשאו' דבעינן הבחנה)</span> - אינסובי הוא דלא, הא איתרוסי שפיר דמי <span style="color:#2828AC;">(ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין)</span>!
אמר רבא: תריץ ואימא הכי: <span style="color:#2828AC;">(דודאי סיפא - אנשואין קאי, כדקאמרת, ומיהו לא תיתני 'לא ינשאו' אלא 'לא יתארסו')</span>: 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? שלשים יום; ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים'. <span style="color:#008A00;">[לפי רבא נמצאו דברי רבי יוסי בברייתא כדבריו במשנה]</span>
ואלמנה מן האירוסין - מי אית לה איבול? והתני רבי חייא בר אמי: 'אשתו ארוסה - לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אינה מצווה להתעסק בו)</span>; מתה אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה' <span style="color:#2828AC;">(וכגון דכתב לה 'מן האירוסין')</span>?
אלא <span style="color:#2828AC;">(לעולם כדקתני מתניתין: כל הנשים יתארסו, וכדפרשינן בריש שמעתין, דאנשואות קאי, ואיבול איכא בינייהו, ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור; ודקשיא לך קודם הזמן דקתני 'ומארסין')</span> - תנאי היא <span style="color:#2828AC;">( דאיכא למאן דאסר; וההיא דקתני 'מארסין' - לאו דברי הכל היא, ולא סבירא ליה לרבי יוסי)</span> דתניא: 'מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא; שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס <span style="color:#2828AC;">(</span>ואסור ליארס<span style="color:#2828AC;">)</span>; ויש אומרים כל החדש אסור.'
מתקיף לה רב אשי: ממאי דליארס - ליארס ממש? דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור, הא ליארס שפיר דמי!?
אי הכי – 'מלישא' <span style="color:#008A00;">[שאמרו לעיל שנמנעים מלישא מראש חודש]</span> - לינשא נמי: למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא שפיר דמי!?
הכי? השתא: בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה?
אלא אמר רב אשי <span style="color:#2828AC;">(לא תוקמא כתנאי, ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין; ודקשיא לך 'קל וחומר הוא')</span>: שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה, ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד <span style="color:#2828AC;">(דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים, הלכך קילא)</span>.
משנה:
ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו: אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו.
מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
<h3>דף מד.</h3>
<span style="color:#008A00;">המשך המשנה</span>
היתה אחת כשרה <span style="color:#2828AC;">(לכהונה)</span> ואחת פסולה <span style="color:#2828AC;">(כגון שנתגרשה מאיש אחר)</span>: אם היה חולץ <span style="color:#2828AC;">(אם בא יבם לחלוץ)</span> - חולץ לפסולה <span style="color:#2828AC;">(ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אף על גב דהוא אין צריך להם</span> <span style="font-size:80%;">[ביבמות יא,ב</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="font-size:80%;">יב,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.
גמרא:
'ארבעה אחין'? סלקא דעתא <span style="color:#2828AC;">(כיון דלא הוו אלא ארבעה וכולן מתו כדקתני מתו מאן מייבם)</span>?
אלא אימא 'ארבעה מאחין'.
הרשות בידו:
ושבקי ליה <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: ובמה יפרנס כולן)</span>? והתניא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא רצ פסוק ח]</span>: '<span style="font-size:80%;">(דברים כה,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו זקני עירו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ודברו אליו, ועמד ואמר: לא חפצתי לקחתה]</span> - הן ולא שלוחן, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ודברו אליו</span>' - מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה אומרין לו "מה לך אצל ילדה", "מה לך אצל זקנה", "כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך"'!
לא, צריכא דאפשר ליה <span style="color:#2828AC;">(שעשיר הוא ויכול לזונן)</span>.
אי הכי - אפילו טובא נמי!
עצה טובה קא משמע לן: ארבע - אִין, טפי - לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש <span style="color:#2828AC;">(עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת, וזהו 'אשר פריו יתן בעתו'</span> <span style="font-size:80%;">[תהלים א,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(סב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דמטי לכל חדא עונה בחדש)</span>.
מי שהיה נשוי <span style="color:#2828AC;">[לשתי נשים ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה]</span>:
ונייבם לתרוייהו?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר לא יבנה את בית אחיו</span> - בית אחד הוא בונה, ואין בונה שני בתים.
ונחלוץ לתרוייהו?
אמר מר זוטרא בר טוביה: אמר קרא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בית חלוץ הנעל</span> - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים.
ונייבם לחדא <span style="color:#2828AC;">(ברישא והדר)</span> ונחלוץ לחדא?
אמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">אם לא יחפוץ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי]</span> - הא חפץ – ייבם: כל העולה ליבום עולה לחליצה, כל שאין עולה <span style="color:#2828AC;">(לבית דין)</span> לייבום <span style="color:#2828AC;">(שאינה זקוקה להתייבם, דרחמנא פטרה, דכתיב 'את בית אחיו' - בית אחד הוא בונה ולא שני בתים)</span> אין עולה לחליצה; ועוד: שלא יאמרו: "בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ".
ויאמרו?
אי דמייבם והדר חליץ, הכי נמי; אלא [דלמא] חליץ והדר מייבם, וקם ליה ב'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבנה</span>'.
ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום, כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום?
אם כן, צרת ערוה דאסר רחמנא למה לי? השתא: שתים בעלמא אמרת לאו בני חליצה ויבום נינהו - צרת ערוה מיבעיא <span style="color:#008A00;">[אם כאשר שתיהן מותרות אין מקימים מצות יבום – היתכן שיקיימו כאשר אחת אסורה]</span>? <span style="color:#008A00;">[וכמובן הגמרא דוחה מחשבה זו:]</span>
אלמה לא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה, כלומר: ואי שתי בתים בעלמא פטורה, מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה)</span>?
אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'ערוה - אבראי קיימא <span style="color:#2828AC;">(ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד)</span>, ותתייבם צרתה' - קא משמע לן דאסירא!?
אלא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמתו</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמתו</span>' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="color:#2828AC;">ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי]</span> – ריבה.
היתה אחת כשרה:
אמר רב יוסף: כאן <span style="color:#2828AC;">(במשנה זו)</span> שנה רבי <span style="color:#2828AC;">(למדנו רבי)</span>: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
משנה:
המחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(משנישאת)</span>, והנושא חלוצתו <span style="color:#2828AC;">(דקיימא עליו בלאו דשוב 'לא יבנה')</span>, והנושא קרובת חלוצתו - יוציא והולד ממזר <span style="color:#2828AC;">(לקמן בעי לן בגמרא: הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא!)</span> - דברי רבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(דסבר רבי עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין)</span>;
וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.
ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר <span style="color:#2828AC;">(דגרושתו כאשתו, ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו לגביה)</span>.
גמרא:
וסבר רבי עקיבא הנושא קרובת חלוצתו הולד ממזר? והאמר ריש לקיש: כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים!
תני 'קרובת גרושתו' <span style="color:#2828AC;">(ורבנן - אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו פליגי)</span>; הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר': אי אמרת בשלמא איירי בה - היינו דקתני 'ומודים', אלא אי אמרת לא איירי בה - מאי 'ומודים'?
ודלמא - הא קא משמע לן: דיש ממזר מחייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(והכי קאמר: אף על גב דפליגי רבנן בחייבי לאוין - מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר)</span>?
הא - קתני לה לקמן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]</span>: 'איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא - דברי רבי עקיבא; רבי שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים; והלכה כדבריו'!
ודלמא קסתים לן תנא כרבי שמעון התימני?
אם כן, ליתני שאר חייבי כריתות, קרובת גרושתו למה לי? אלא שמע מינה איירי בה.
[ודלמא] לעולם לא איירי בה <span style="color:#2828AC;">(ודקאמרת: לאשמועינן שאר חייבי כריתות)</span>, ואיידי דתנא <span style="color:#2828AC;">(רישא)</span> 'מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו' <span style="color:#2828AC;">(ופליגי רבנן עליה)</span> תני נמי 'קרובת גרושתו' <span style="color:#2828AC;">(ומודים בקרובת גרושתו)</span>? אלא <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> קרובת חלוצתו לרבי עקיבא הוי ממזר.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דרבי עקיבא: דאמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בית חלוץ הנעל</span>': הכתוב קראו 'ביתו' <span style="color:#2828AC;">(ולית ליה סתמא דמתניתין בריש פרקין</span> <span style="font-size:80%;">(מא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דקתני 'החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת - חולצת', דלרבי עקיבא פטורה לגמרי)</span>.
אמר רב יוסף אמר רבי שמעון בר רבי: הכל מודים במחזיר גרושתו
<h3>דף מד:</h3>
שהולד פגום <span style="color:#2828AC;">(ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה)</span> לכהונה.
מאן 'הכל מודים'? - שמעון התימני: דאף על גב דאמר שמעון התימני 'אין ממזר מחייבי לאוין' - נהי דממזר לא הוי, פגום מיהא הוי, מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום!
איכא למיפרך: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת <span style="color:#2828AC;">(שאם מת כהן גדול - אסורה אפילו לכהן הדיוט: שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה, דכתיב לא יחלל זרעו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,טו)</span><span style="color:#2828AC;">, ולא כתיב 'ולא יחל', ומשמע שני חילולים: אחד לה ואחד לזרעו, והכי מפרש בקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(עז,א)</span><span style="color:#2828AC;">; או אם בת כהן היא - פסלה מן התרומה, כדאמר במכילתין לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(סח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">- תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת? דאי למפסלה לכהן - לא מפסלה בהאי חזרה, דהא פסולה וקיימא משעת גירושין! ואי לתרומה - לא מתסרא בהכי, כדאמר בפרק 'אלמנה לכהן גדול'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן סט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ועוד: 'היא תועבה' כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטמאה כי תועבה הִוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה]</span>, ואין בניה תועבין; ועוד תניא: 'המחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(משנשאת)</span>, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו: רבי עקיבא אומר: אין לו בה קדושין <span style="color:#2828AC;">(דקסבר רבי עקיבא: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין)</span>, ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה <span style="color:#2828AC;">(לכהן, דזונה היא)</span>, וולדה פסול <span style="color:#2828AC;">(ממזר הוא)</span>, וכופין אותו להוציא; וחכמים אומרים: יש לו בה קדושין, וצריכה הימנו גט, והיא כשרה וולדה כשר. למאן <span style="color:#2828AC;">(קתני 'ולדה כשר')</span>? לאו לכהונה?
לא, לקהל!
אי הכי היא 'כשרה' – למאן? אילימא לקהל – פשיטא! משום דזניא אפסלה לקהל? אלא - לאו לכהונה? ומדהיא לכהונה - ולדה נמי לכהונה!
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא <span style="color:#2828AC;">(היא כשרה לכהונה, ולדה כשר לבא בקהל, אבל לכהונה פגום)</span>!
הכי נמי מסתברא <span style="color:#2828AC;">(דהא כדאיתא והא כדאיתא)</span>, דקתני רישא 'היא פסולה וולדה פסול': 'היא פסולה' למאן? אילימא לקהל - משום דזניא אפסלה ליה לקהל? אלא לאו - לכהונה; 'וולדה פסול' – למאן? אילימא לכהונה - הא לקהל כשר? האמר רבי עקיבא 'הולד ממזר'! אלא פשיטא - לקהל; ומדרישא הא כדאיתא והא כדאיתא - סיפא נמי הא כדאיתא והא כדאיתא.
<span style="color:#2828AC;">(דקא פרכת:)</span> 'והיא תועבה' <span style="color:#2828AC;">(היא תועבה ואין בניה תועבין - לא תידוק הכי, אלא)</span>: נמי 'היא תועבה ואין צרתה תועבה <span style="color:#2828AC;">(ליאסר לייבום, אלא מתייבמת)</span>', אבל בניה תועבין.
אלא אלמנה קשיא: מה לאלמנה, שכן היא עצמה מתחללת.
אלא אי אתמר הכי אתמר: אמר רב יוסף אמר רבי שמעון ברבי: הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום. מאן 'הכל מודים'? רבי יהושע <span style="color:#2828AC;">(דאמר במתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אין ממזר אלא מחייבי מיתות)</span>; דאף על גב דאמר רבי יהושע 'אין ממזר מחייבי כריתות' - נהי דממזר לא הוי, פגום מיהא הוי, מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל, בנה פגום - זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! וכי תימא: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת - הכא נמי כיון שבעלהּ - עשאה זונה <span style="color:#2828AC;">(ופסלה לכהונה, אבל לעיל, גבי מחזיר גרושתו - ליכא לשנויי הכי, דאמר בפרק 'אלמנה לכהן גדול' לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(סט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ואימא נבעלה לפסול לה' - מחזיר גרושתו? ומשני: זר אצלה מעיקרא בעינן)</span>.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהולד ממזר';
מאן 'הכל מודים'?
שמעון התימני, דאף על גב דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין – הני מילי
<h3>דף מה.</h3>
מחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין <span style="color:#2828AC;">(דנפקא לן בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו')</span>, אבל הכא - עובד כוכבים ועבד, כיון דלא תפסי בהו קדושין <span style="color:#2828AC;">(ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כב,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור; ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין, דכתיב בשבע אומות לא תתחתן בם</span> <span style="font-size:80%;">(דברים ז,ג)</span> <span style="color:#2828AC;">- לא יהא לך בהן חיתון; ובשאר אומות כתיב ואחר כן תבא</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כא,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">- מכלל דמעיקרא לית בה הויה; ומהני קראי נפקא לן בקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(סח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים, ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו; הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין)</span> כחייבי כריתות דמי <span style="color:#2828AC;">(ודמיא לחייבי כריתות; ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כ,ג)</span> <span style="color:#2828AC;">ודרשינן בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(נז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'בעולת בעל' יש להם; 'נכנסה לחופה ולא נבעלה' - אין להם; וכל שכן דארוסה לית להו; וביאה לשם קדושין נמי לית להו, דאיתקוש הויות להדדי)</span>.
מיתיבי: 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר. רבי שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת' <span style="color:#2828AC;">(והא האי תנא - כשמעון התימני סבירא ליה, וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר)</span>.
אלא אמר רב יוסף: מאן 'הכל מודים' – רבי: אף על גב דרבי אומר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'רבן גמליאל' 'אין ביאה אחר חליצה': דאם חלץ לזו ובעל את זו - אינה צריכה הימנו גט, וקאמר)</span> 'אין הדברים הללו <span style="color:#2828AC;">(דביאה אחר חליצה לא תפסה)</span> אמורים אלא לדברי רבי עקיבא, שהיה עושה חלוצה כערוה' - וליה לא סבירא ליה, <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי)</span> בעובד כוכבים ועבד – מודה; דכי אתא רב דימי אמר רב יצחק בר אבודימי משום רבינו <span style="color:#2828AC;">(רבי)</span>: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.
רבי אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מארמון <span style="color:#2828AC;">(לאנטוכי)</span> לטבריא. הוה חדא דאעברא מעובד כוכבים, ואתו לקמיה דרבי אמי. אמר להו: רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.
אמר רב יוסף: רבותא למחשב גברי! הא רב ושמואל בבבל, ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל - ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום – דאמרי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר!!
אלא אמר רב יוסף: רבי היא <span style="color:#2828AC;">(לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה, דהא נמי רבים אכשרי, אלא משום ההיא דרבי איכא למיפסליה, דהלכה כמותו)</span>, דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבודימי משום רבינו אמרו: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. רבי יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל. למאן? אילימא לקהל - הא אמר רבי יהושע <span style="color:#2828AC;">(בן לוי לעיל)</span> 'הולד כשר'? אלא לכהונה, דכולהו אמוראי דמכשרי - מודו שהולד פגום לכהונה, מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל <span style="color:#2828AC;">(עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית)</span> - אינו דין שבנה פגום <span style="color:#2828AC;">('בנה פגום' - לאו דוקא, דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא! ואי משום דלא ישא כהנת - כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת, שאין קדושה בנשים, דאפילו כשרות מותרות לפסולים, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(קדושין עג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים'; אלא משום בתה נקט: דאם תלד בת - פסולה לכהונה)</span>!
מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת!?
הכא נמי כיון שנבעלה – פסלה <span style="color:#2828AC;">(אפילו מתרומה דבי נשא, וכל שכן מלהנשא לכהן)</span>, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון: מנין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוּהָ <span style="color:#2828AC;">(כהנת מתרומת אביה, ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד - פסלה מתרומה, וכל שכן מכהונה)</span>? - שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ]</span> - מי שיש לו אלמנות וגירושין בה <span style="color:#2828AC;">(כגון ישראלית - הוא דכי מת וְזֶרַע אין לה ושבה אל בית אביה וגו'</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה <span style="color:#2828AC;">(שאין קדושין תופסין)</span>.
אמר ליה אביי <span style="color:#2828AC;">(לרב יוסף)</span>: מאי חזית דסמכת אדרב דימי <span style="color:#2828AC;">(דאמר משמיה דרבי 'הולד ממזר')</span>? סמוך אדרבין <span style="color:#2828AC;">(דמכשרי ליה משמיה דרבי)</span>, דכי אתא רבין אמר: רבי נתן ורבי יהודה הנשיא מורים בה להיתירא, ומאן 'רבי יהודה הנשיא'? – רבי! ואף רב מורה בה היתירא, דההוא <span style="color:#2828AC;">(בן עובד כוכבים מישראלית)</span> דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל מהו? אמר לו: הולד כשר.
אמר ליה: הב לי ברתך!
לא יהיבנא לך.
אמר שימי בר חייא לרב: אמרי אינשי: גמלא במדי אקבא רקדא <span style="color:#2828AC;">(גמל גדול מרקד בתוך קב קטן בארבע רגליו במלכות מדי - וגוּזמא)</span> - הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא <span style="color:#2828AC;">(יבא וירקד לפנינו! כלומר: אתה שהתרת דבר חידוש - הֲאַמֵּת דבריך ותן לו בתך)</span>?!
אמר ליה: אי ניהוי כיהושע בן נון - לא יהיבנא ליה ברתי!
אמר ליה: אי הוה כיהושע בן נון - אי מר לא יהיב ליה, אחריני יהבי ליה; האי - אי מר לא יהיב ליה, אחריני לא יהבי ליה!
לא הוה קאזיל מקמיה <span style="color:#2828AC;">(אותו בן העובד כוכבים דקא אמר ליה "הב לי ברתך")</span>. יהיב ביה עיניה ושכיב.
ואף רב מתנה מורה בה להיתירא, ואף רב יהודה מורה בה להיתירא: דכי אתא לקמיה דרב יהודה, אמר ליה: זיל איטמר <span style="color:#2828AC;">(לך במקום שלא יכירוך, ושא בת ישראל; שאילו יכירוך - לא יתנוה לך! אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל, שהרי ממזר מוּזְהר על הכשרה)</span> או נסיב בת מינך <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך; אבל ממזרת ושפחה לא תשא, אלמא כשר הוא)</span>. וכי אתא לקמיה דרבא אמר ליה: או גלי <span style="color:#2828AC;">(צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה)</span> או נסיב בת מינך.
שלחו ליה בני בי מיכסי <span style="color:#2828AC;">(מקום)</span> לרבה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו?
אמר להו: השתא עבד כולו אמרינן כשר - חציו מיבעיא?
אמר רב יוסף: מרא דשמעתא <span style="color:#2828AC;">(דאמר 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל בנו - כשר')</span>
<h3>דף מה:</h3>
מנו? רב יהודה <span style="color:#2828AC;">(כדאמר 'ואף רב יהודה מורה בה להיתירא')</span>? והא אמר רב יהודה <span style="color:#2828AC;">(גבי חציו עבד הבא על בת ישראל)</span>: 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל אותו ולד אין לו תקנה <span style="color:#2828AC;">(בבת ישראל, כלומר ממזר הוא)</span>'?
<span style="color:#008A00;">[עונה רבה:]</span> כי איתמר <span style="color:#2828AC;">(ההיא דאין לו תקנה)</span> דרב יהודה - כגון דקדיש <span style="color:#2828AC;">(מי שחציו עבד וחציו בן חורין)</span> בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך בא עליה: דכיון דקדשה - הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות)</span> דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש <span style="color:#2828AC;">(ולפיכך הולד ממזר: דכל הני דמכשרי - בפנויה מכשרי, אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר, וכל שכן עובד כוכבים ועבד! אבל היכא דבא עליה בלא קדושין - כשר)</span>.
<span style="color:#008A00;">[מקשה רב יוסף:]</span>- והאמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב: לדברי הפוסל - פוסל אפילו בפנויה; לדברי המכשיר <span style="color:#2828AC;">(בעבד הבא על בת ישראל)</span> מכשיר אפילו באשת איש! <span style="color:#2828AC;">(וטעמא מפרש ואזיל:)</span> ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב <span style="color:#2828AC;">(דממזרות לגבה כתיב, דכתיב 'לא יקח איש את אשת אביו'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">וסמיך ליה 'לא יבא ממזר'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ג)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מאן דפסיל סבר: מה אשת אב, דלא תפסי בה קדושין הולד ממזר - אף כל דלא תפסי בה קדושין הולד ממזר; ומאן דמכשר סבר: מה אשת אב, דלדידיה לא תפסי בה קדושין, לאחריני תפסי בה קדושין - לאפוקי עובד כוכבים ועבד, דלא תפסי בהו קדושין כלל.
<span style="color:#008A00;">[מסיימת הגמרא אליבא דרבה]</span> אלא כי איתמר דרב יהודה - כגון שבא על אשת איש <span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי הולד אין לו תקנה בבת ישראל)</span> ונמצא צד חירות שבו <span style="color:#2828AC;">(של עבד, כשבא עליה)</span> משתמש באשת איש <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דאי כולו עבד הולד כשר, כדאמרן: לדברי המכשיר מכשיר אפילו באשת איש - הכא ממזר משום צד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר)</span>.
אמר רבינא: אמר לי רב גזא: איקלע רבי יוסי בר אבין לאתרין והוה עובדא <span style="color:#2828AC;">(בעבד גמור)</span> בפנויה - ואכשר; באשת איש - ופסיל.
אמר רב ששת: לדידי אמר לי רב גזא: לא רבי יוסי בר אבין הוה, אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש <span style="color:#2828AC;">(כדאמרן: שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קדושין על אחרים)</span>.
אמר ליה רב אחא בריה דרבה לרבינא: איקלע אמימר לאתרין, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש.
והלכתא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש.
רבא אכשריה לרב מרי בר רחל <span style="color:#2828AC;">(מעובד כוכבים הבא על ישראלית הוה)</span> ומנייה בפורסי דבבל <span style="color:#2828AC;">(גבאים ממונים על ישראל)</span> ואף על גב <span style="color:#2828AC;">(דגר בעלמא אסור למנותו פרנס על ישראל)</span> דאמר מר '<span style="font-size:80%;">(דברים יז,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שום תשים עליך מלך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]</span> - כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך' - האי כיון דאמו מישראל '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מקרב אחיך</span>' קרינן ביה.
עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אִנְתְתָא <span style="color:#2828AC;">(לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות)</span>. אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה <span style="color:#2828AC;">(להיות גיורת גמורה, ואף על פי שלא טבלה לשם גירות; ואמר לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(מו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'לעולם אינו גר עד שימול ויטבול' - דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות;</span> <a href="#footnote-25" id="noteref-25">[25]</a> <span style="color:#2828AC;">דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה)</span> ובברתה <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דבת עבד הבא על בת ישראל היא, דהא נתגיירה זו, וכבת ישראל היא - אפילו הכי כשרה בתה)</span>:
בה - כדרב אסי, דאמר רב אסי <span style="color:#2828AC;">(בשמעתין: ההוא דהוו קרו ליה 'בר ארמייתא' שלא טבלה אמו לשם גירות, ואמר)</span>: מי לא טבלה לנדותה? <span style="color:#2828AC;">(אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות!</span>
<span style="color:#2828AC;">לשנא אחרינא: 'לשם אנתתא' - לשם אישות, וטבילת גירות הוה, אלא שאינה טבילה, דאמר ב'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש - אינן גרים; 'יכילנא לאכשורי בה' על ידי טבילות אחרות שטבלה אחר כך לנדותה; כך שמעתי; וקשיא לי: חדא: דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפילו למשנה ראשונה נמי: אי קמייתא לא סלקא לה - בתרא נמי לא סלקא לה, דלאו לשם שמים נתגיירה! ולשון ראשון עיקר, ונראה בעיני;)</span>
בברתה - עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר.
ההוא דהוו קרו ליה 'בר ארמייתא' <span style="color:#2828AC;">(שלא טבלה אמו כשנתגיירה)</span>.
אמר רב אסי: מי לא טבלה לנדותה <span style="color:#2828AC;">(ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות, דדת יהודית היא)</span>?
ההוא דהוו קרו ליה 'בר ארמאה'; אמר רבי יהושע בן לוי: מי לא טבל לקריו?
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלוקח עבד מן העובד כוכבים, וקדם וטבל לשם בן חורין - קנה עצמו בן חורין.
מאי טעמא?
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-25" id="footnote-25">[25]</a> The Tevilah of a Giyores : Samuel Kosofsky {sak2120@aol.com} asked: The gemara talks about a g'yoret who goes to the mikva for her nidut.  The question was whether she was really a g'yoret until now; i.e. if she had all the necessary prerequisites. She is now living as a Jewish woman. If she wasn't properly tovelet until now this t'vilah will be acceptable for gerut also.  My question is that if she wasn't really Jewish until now she wasn't really a Nidah according to the Torah yet either.  Non Jews don't carry tumah nor transmit tumah.  So now if she's going to the mikveh she's going for nidut which doesn't apply to her if she isn't Jewish.  She's not going l'shem gerut.  How does she become a g' yoret without the proper kavanah? The Kollel replies: Tevilah with Kavanah for the sake of "an act which is done by Jews" is sufficient. Therefore, even though she was not yet an actual Giyores, since she had in mind that she was doing an act of being Jewish, it is a valid Tevilah. - Mordecai Kornfeld.</p>
<h3>דף מו.</h3>
עובד כוכבים גופא לא קני ליה <span style="color:#2828AC;">(עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה, כדאמר לקמן 'ולא הם קונים זה את זה')</span>: מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל, וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין - אפקעיה לשעבודיה,
כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שעבוד <span style="color:#2828AC;">(עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף - פקע שיעבודא דקמא, אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא, כדתנן בערכין</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ו מ"ב; דף כג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן; או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח - פקע שיעבוד העובד כוכבים, הואיל ולא הוי ממש דידיה, וחייב זה לבערו; עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">משוחרר, ופקע ממונו של מלוה)</span>.
מתיב רב חסדא: מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו 'קנו עצמן בני חורין'; לפניה - אִין <span style="color:#2828AC;">(לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים, והעובד כוכבים [</span><span style="color:#008A00;">את</span><span style="color:#2828AC;">] ישראל - לא קני לגופיה)</span>, לאחריה לא <span style="color:#2828AC;">(אלמא גבי ישראל לא אמרינן 'קנה עבד עצמו בן חורין')</span>!
אמר רבא: לפניה - בין בסתם <span style="color:#2828AC;">(שלא פירש "הרי אנו טובלין לשם בני חורין")</span> בין במפורש <span style="color:#2828AC;">(כדרב חמא בר גוריא, דקתני 'וקדם וטבל לשם בן חורין')</span>; לאחריה - במפורש אִין, בסתם לא.
אמר רב אויא: לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים, אבל עובד כוכבים <span style="color:#2828AC;">(שמכר עצמו לישראל)</span> גופיה קני <span style="color:#2828AC;">(קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין)</span>, דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כה,מה)</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה]</span> - אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה ולא הם קונים מכם; למאי? אילימא למעשה ידיו - אטו עובד כוכבי לא קני ליה לישראל למעשה ידיו, והכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כה,מז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">או לעקר משפחת גר</span>, ואמר מר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">משפחת גר</span> - זה העובד כוכבים? אלא לאו – לגופיה, וקאמר רחמנא: 'אתם קונין מהם' - אפילו גופיה!
פריך רב אחא: אימא בכספא ובטבילה <span style="color:#2828AC;">(לשום עבדות - הוא דקאמר רחמנא ליקני, אבל אם קדם וטבל לשם בן חורין - הכי נמי דבן חורין הוא)</span>?
קשיא.
אמר שמואל: וצריך לתקפו במים <span style="color:#2828AC;">(כשמטבילו לשם יהדות לעבדות - צריך שיתקפנו לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, שאפילו יאמר הוא "לשם בן חורין" - לא קנה עצמו בן חורין, ולא יהא ממשות בדבריו)</span>.
כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי <span style="color:#2828AC;">(לשם יהדות לעבד)</span>. מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא, אמר להו: חזו דמינייכו קבעית ליה <span style="color:#2828AC;">(אם יקדים ויאמר "לשם בן חורין")</span>. רמו ליה ארויסא <span style="color:#2828AC;">(קביסטרי)</span> בצואריה, ארפו ליה וצמצמו ליה <span style="color:#2828AC;">(דחקוהו לקשור בצוארו משום לתוקפו במים: שהיה לו עניבה, וכשרוצים - מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו, וכשאין מושכין רפוי, והמים נכנסים על בשרו)</span>: ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה, צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים.
ולימא להו "לשם בן חורין אני טובל"?
בהדי דדלי רישיה ממיא - אנחו ליה זולטא דטינא <span style="color:#2828AC;">(כלי מלא טיט)</span> ארישיה, ואמרו ליה "זיל אמטי לבי מרך".
אמר ליה רב פפא לרבא: חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו <span style="color:#2828AC;">(כשאין נותנין כסף גולגולת למלך - תופסים אותם גבאי המלך; והני דבי פפא עשירים היו, ופורעים המס לגבאי המלך, וקונין אותם לעבדים מהם, ועובדי כוכבים היו אותן הנקנין, וקא מיבעיא ליה אי הוי קנין)</span>; כי נפקי, צריכי גיטא דחירותא או לא?
אמר ליה: איכו שכיבי - לא אמרי לכו הא מילתא? הכי אמר רב ששת: מוהרקייהו דהני <span style="color:#2828AC;">(חותמן של אלו)</span> - בטפסא <span style="color:#2828AC;">(ארגז; אשקרי"ן בלע"ז)</span> דמלכא מנח <span style="color:#2828AC;">(שהן לו לעבדים)</span> <span style="color:#008A00;">[כלומר: החופש של האנשים הללו תלוי במלך]</span>, ומלכא אמר: מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא' <span style="color:#008A00;">[ודינא דמלכותא דינא]</span> <span style="color:#2828AC;">(הילכך - מכר הוא, ובעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתרויי בבת ישראל YH 0000-00-00T00:00:00 לפיכך גוי יכול להיות לעבד של מי משמלם את המכס; וקשה ממה שראינו לעיל: (ויקרא כה,מה): וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו - אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה)</span>.
רבי חייא בר אבא איקלע לגבלא; חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו, וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל, וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל - ולא אמר להו ולא מידי. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: צא והכרז על בניהם שהם ממזרים, ועל יינם משום יין נסך, ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה <span style="color:#2828AC;">(אתורמוסין קאי, דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים, כדמפרש לקמן; אלא לפי שאינן בני תורה צא ואסור עליהן שלא יזלזלו בבשולי עובדי כוכבים)</span>.
'על בניהן שהם ממזרים' - רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'לעולם אין גר עד שימול ויטבול', וכיון דלא טביל - עובד כוכבים הוא; ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר;
'ועל יינם משום יין נסך' <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דלא נגעי אלא כחו בעלמא - הוא אסור)</span> - משום '"לך לך" אמרין נזירא "סחור סחור, לכרמא לא תקרב"';
'ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה' - הא בני תורה שרי! והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב: כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבים, והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים?
רבי יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה, דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב: כל שאין עולה על שולחן מלכים <span style="color:#2828AC;">(תורמוס אינו עולה על שלחן מלכים)</span> לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי עובדי כוכבים; וטעמא דאינן בני תורה, הא בני תורה שרי!
תנו רבנן: 'גר שמל ולא טבל: רבי אליעזר אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו <span style="color:#2828AC;">(בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה)</span>.
טבל ולא מל - רבי יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו <span style="color:#2828AC;">(נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן: דאם לא טבלו - במה נכנסו תחת כנפי שכינה?)</span>;
וחכמים אומרים: טבל ולא מל מל ולא טבל - אין גר עד שימול ויטבול.'
ורבי יהושע נמי נילף מאבות? ורבי אליעזר נמי נילף מאמהות?
- וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר <span style="color:#2828AC;">(אמהות אי אפשר למול)</span>, והתניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין <span style="color:#2828AC;">(ולא מדמי מעשר שני דאכתי מעשר שני לא הוה)</span>? נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות: מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין <span style="color:#2828AC;">(למעוטי מדמי מעשר שני</span> <span style="font-size:80%;">[במנחות ב'התודה' דף פב,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר לו רבי עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר <span style="color:#2828AC;">(מפסח מצרים: דהאי דלא בא מן המעשר - דאי אפשר הוא, דאכתי מעשר לא הוה)</span>?
<span style="color:#2828AC;">ה"ג: א"ל רבי עקיבא וכי דנין אפשר כו'. ומאן דגריס 'רבי יהושע' – קשיא: האמר רבי יהושע דנין מאמהות!</span>
אמר לו [<span style="color:#008A00;">רבי אליעזר</span>]: אף על פי שאי אפשר - ראיה גדולה היא ונלמד הימנה.'
אלא:
<h3>דף מו:</h3>
בטבל ולא מל - כולי עלמא לא פליגי דמהני; כי פליגי במל ולא טבל: רבי אליעזר יליף מאבות.
ורבי יהושע?
באבות נמי טבילה הוה.
מנא ליה?: אילימא מדכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יט,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם</span> - ומה במקום שאין טעון כבוס <span style="color:#2828AC;">(כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא טו) ולא כתיב יכבס בגדיו)</span> - טעון טבילה, מקום שטעון כבוס <span style="color:#2828AC;">(כגון בקבול תורה, דכתיב וכבסו שמלותם</span> <span style="font-size:80%;">[שמות יט,י]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אינו דין שטעון טבילה?
ודלמא נקיות בעלמא <span style="color:#2828AC;">(ההוא כיבוס - לאו משום טומאה הוה, דלטעון טבילה מקל וחומר, אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה)</span>?
אלא מהכא: <span style="font-size:80%;">(שמות כד,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויקח משה את הדם ויזרוק</span> <span style="color:#2828AC;">(הזאה הוא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על העם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה]</span>, וגמירי דאין הזאה בלא טבילה.
ורבי יהושע - טבילה באמהות מנלן?
סברא הוא: דאם כן - במה נכנסו תחת כנפי השכינה? <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 אולי נאמר כמו יפת תואר: בדברים כא,יב: והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה - שכך נכנסים תחת כנפי השכינה?</span>
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול.
פשיטא? יחיד ורבים הלכה כרבים!
מאן 'חכמים' - רבי יוסי, דתניא: 'הרי שבא ואמר "מלתי ולא טבלתי" - מטבילין אותו <span style="color:#2828AC;">(והוי כישראל מעליא, ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה)</span>, ומה בכך <span style="color:#2828AC;">(אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי)</span> - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אין מטבילין <span style="color:#2828AC;">(שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא, וצריך להטיף ממנו דם ברית;, דרבי יוסי תרתי בעי)</span>; לפיכך <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולרבי יהודה בחדא סגיא)</span> 'מטבילין גר בשבת <span style="color:#2828AC;">(מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו: דבמילה סגי ליה, וכי מטבלי ליה בשבתא - לא מתקני גברא)</span> - דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אין מטבילין.'
אמר מר: 'לפיכך מטבילין גר בשבת <span style="color:#2828AC;">(דברי רבי יהודה)</span>' – פשיטא: כיון דאמר רבי יהודה בחדא סגיא, היכא דמל לפנינו - מטבילין!
מאי 'לפיכך'?
מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר <span style="color:#2828AC;">(דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר 'ומה בכך')</span>, וטבילה בשבת לא, דקא מתקן גברא - קא משמע לן דרבי יהודה - או הא או הא בעי.
'רבי יוסי אומר: אין מטבילין' <span style="color:#2828AC;">(תרתי בעי, ואף על גב דמל בפנינו - טבילתו תקנתו)</span> פשיטא: דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן!?
מהו דתימא לרבי יוסי מילה עיקר, והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא - קא משמע לן דרבי יוסי תרתי בעי.
אמר רבה: עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי - ורב יוסף מתני 'רבי אושעיא בר רבי' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: רבי אושעיא נמי הוה בהדי רבי חייא)</span>, ורב ספרא מתני 'רבי אושעיא ברבי חייא' <span style="color:#2828AC;">(דאף רבי אושעיא ברבי חייא הוה בהדייהו)</span> - דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל;
אמרו ליה: שהי כאן <span style="color:#2828AC;">(לילה היה)</span> עד למחר ונטבלינך.
שמע מינה תלת: שמע מינה <span style="color:#2828AC;">(מדרב ספרא, דאמר תלתא הוו)</span> גר צריך שלשה, ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה.
ונימא 'שמע מינה נמי בעינן מומחין' <span style="color:#2828AC;">(כי הנך תלתא גברי - רבנן רברבי)</span>?
דלמא דאיקלעו <span style="color:#2828AC;">(הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני, אבל שלשה ודאי שמעינן, מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא)</span>.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך שלשה: 'משפט' כתיב ביה <span style="color:#2828AC;">(משפט אחד יהיה לכם ולגר</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר טו,טז)</span> <span style="color:#2828AC;">ואין משפט פחות משלשה)</span>.
תנו רבנן: 'מי שבא ואמר "גר אני" - יכול נקבלנו <span style="color:#2828AC;">(לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה)</span>? תלמוד לומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יט,לג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[גר בארצכם לא תונו אתו]</span> - במוחזק לך;
בא ועדיו עמו מנין <span style="color:#2828AC;">(שנאמן)</span>?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר בארצכם</span> <span style="color:#2828AC;">(מכל מקום; ולקמן פריך: כיון דעדיו עמו פשיטא, ומי בעי קרא)</span>.
<h3>דף מז.</h3>
אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אתך</span>' - בכל מקום שאתך. <span style="color:#2828AC;">(ולקמן פריך 'הא אפיקתיה'!?)</span>
אם כן מה תלמוד לומר: 'בארצכם'?
בארץ צריך להביא ראיה <span style="color:#2828AC;">(שבבית דין נתגייר, שמא גבעוני מהול הוא, ומשום שבחא דארץ ישראל הוא דקאמר הכי, ומשקר)</span>, בחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה.'
בא הוא ועדיו עמו - קרא למה לי?
אמר רב ששת: דאמרי "שמענו שנתגייר בבית דין של פלוני": סלקא דעתא אמינא <span style="color:#2828AC;">(מהו דתימא)</span> לא ליהמנייהו - קא משמע לן.
'בארצכם' - אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין?
תלמוד לומר: 'אתך' - בכל מקום שאתך.
והא אפיקתיה [<span style="color:#008A00;">למעלה: - בכל מקום שאתך</span>]?
חדא מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אתך</span>' וחדא מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">עמך</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כה,לה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך - והחזקת בו] גר ותושב וחי עמך</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך להביא ראיה.
ואלא הא כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בארצכם</span>'?
ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסלקא דעתא אמינא משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי, דליכא טיבותא <span style="color:#2828AC;">(דפסק חלב ודבש)</span>, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני - קא משמע לן [<span style="color:#008A00;">שמקבלים</span>].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך להביא ראיה.
פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!?
מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה, דקמסייעי ליה קראי <span style="color:#2828AC;">(דהא 'עמך' - כל מקום שאתך משמע, ואפילו בארץ; ו'בארצכם' למה לי? אלא לאו - אראיה קאי: דבארץ צריך להביא ראיה, ולא בחוצה לארץ)</span> - קא משמע לן.
תנו רבנן: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים א,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר: שמע בין אחיכם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו</span> - מכאן <span style="color:#2828AC;">(מדכתיב גר אצל 'ושפטתם')</span> אמר רבי יהודה: גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר; בינו לבין עצמו אינו גר <span style="color:#2828AC;">(גר בעי בית דין)</span>.
מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו: "נתגיירתי ביני לבין עצמי!"
אמר לו רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה 'לאו'.
יש לך בנים? אמר לו: 'הן'.
אמר לו: נאמן אתה לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן לפסול את בניך.'
[ומי] אמר רבי יהודה אבנים לא מהימן? והתניא <span style="font-size:80%;">[דומה לתוספתא מסכת קידושין (ליברמן) פרק ה הלכה ה]</span>: <span style="font-size:80%;">'[דברים כא,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי</span> <span style="color:#2828AC;">את הבכור בן השנואה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יכיר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו: כי הוא ראשית אֹנוֹ, לו משפט הבכרה]</span>- יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה: <span style="color:#2828AC;">(שאם אין בית דין מכירים אותו)</span> נאמן אדם <span style="color:#2828AC;">(אביו)</span> לומר: "זה בני בכור" <span style="color:#2828AC;">(ליטול פי שנים)</span>; וכשם שנאמן לומר "זה בני – בכור" כך נאמן לומר "בני זה - בן גרושה הוא" או "בן חלוצה הוא" <span style="color:#2828AC;">(וכהן חלל הוא)</span>; וחכמים אומרים: אינו נאמן.' <span style="color:#008A00;">[ואם כן, רבי יהודה אמר שאדם נאמן לפסול את בניו!?]</span>
אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר ליה: לדבריך - עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד כוכבים <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובניך מוחזקין בכשרות - אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן)</span>.
רבינא אמר: הכי קאמר ליה: "יש לך בנים?" - "הן!"; – "יש לך בני בנים?" – "הן!"; אמר לו: נאמן אתה לפסול בניך <span style="color:#2828AC;">(דנפקא לן מ'יכיר')</span>, ואי אתה נאמן לפסול בני בניך.
תניא נמי הכי <span style="font-size:80%;">[דומה לתוספתא מסכת קידושין (ליברמן) פרק ה הלכה ה]</span>: 'רבי יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו קטן ואין נאמן על בנו גדול'; ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא 'קטן' = קטן ממש, ולא 'גדול' = גדול ממש, אלא קטן ויש לו בנים - זהו גדול; גדול ואין לו בנים - זהו קטן.
והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק <span style="color:#2828AC;">(דאמר: לדבריו - עובד כוכבים הוא, ואין עדות לעובד כוכבים, ואפילו אבנים לא מהימן)</span>.
והתניא כוותיה דרבינא <span style="color:#2828AC;">(דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים; וקא סלקא דעתא דהא מתניתין - בגר שבא ואמר "גר אני" קמיירי)</span>?
ההוא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'נאמן הוא על בנו קטן')</span> לענין '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יכיר</span>' איתמר <span style="color:#2828AC;">(תניא אההיא מתניתא ד'יכיר' קאי דקתני 'וכשם שנאמן אדם לומר ז'ה בני בכור' כך נאמן לומר 'זה בני בן גרושה', ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן, דהא ישראל הוא, ויש לו עדות, והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו; אבל גבי גר - אפילו אבנו לא מהימן, דאין עדות לעובד כוכבים)</span>.
תנו רבנן: 'גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים <span style="color:#2828AC;">(שפלים וכפויין כמו סחופי כסא</span> <span style="font-size:80%;">(שבת דף סו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: כפיית הכלי)</span> ומטורפין ויסורין באין עליהם?" אם אומר "יודע אני ואיני כדאי <span style="color:#2828AC;">(ואיני ראוי להשתתף בצרתן, ומי יתן ואזכה לכך)</span>" - מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא)</span> מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות; אומרים לו: "הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת, אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה!"; וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן; אומרים לו "הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל
<h3>דף מז:</h3>
לא רוב טובה <span style="color:#2828AC;">(לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרינן במסכת סוכה</span> <span style="font-size:80%;">(נב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו)</span>, ולא רוב פורענות; ואין מרבין עליו <span style="color:#2828AC;">(דברים לאיים עליו שיפרוש)</span>, ואין מדקדקין עליו. קיבל - מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה <span style="color:#2828AC;">(חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה)</span> - חוזרים ומלין אותו שניה; נתרפא - מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות <span style="color:#2828AC;">(דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך, בשעת טבילת מצוה - צריך לקבל עליו עול מצות)</span>; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו.
אשה - נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
אחד גר ואחד עבד משוחרר <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו)</span>;
ובמקום שנדה טובלת <span style="color:#2828AC;">(בארבעים סאה)</span> - שם גר ועבד משוחרר טובלין <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות)</span>.
וכל דבר שחוצץ בטבילה - חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה <span style="color:#2828AC;">(לבעלה; ואף על פי שאין טבילתן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">של גר ועבד משוחרר</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לענין מגע טהרות כשאר טבילות)</span>.
אמר מר: 'גר שבא להתגייר אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר" ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות' - מאי טעמא? דאי פריש <span style="color:#2828AC;">(שלא יתגייר)</span>? – נפרוש <span style="color:#2828AC;">(ולא איכפת לן)</span>, דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו יד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב</span> <span style="color:#2828AC;">(לשון ספחת - שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר)</span>.
<span style="color:#008A00;">[עיין תוד"ה קשים ותוספות ישנים]</span>
'ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני':
מאי טעמא?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: <span style="color:#2828AC;">(שלא יאמרו "עניים הללו הלוקטין פאת שדה - גזלנים הם" ועומד עליהם והורגם בדיניהם; שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(נו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ואזהרתן זו היא מיתתן: דלא בעו התראה, לפיכך)</span> בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה <span style="color:#2828AC;">(דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט, ולגבי ישראל הויא מחילה)</span> ולא ניתן להשבון <span style="color:#2828AC;">(אינו בחזרה, אלא נהרג; דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ה,כג)</span><span style="color:#2828AC;">, אבל בני נח - אמרינן בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(נח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אזהרתן זו היא מיתתן', וכיון שעבר על אחת משבע מצות - נהרג)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כל כך, כדאמר ד'נהרג על פחות משוה פרוטה' - מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר; ולשון זה עיקר, דאי משום טעמא קמא - מאי לשון 'עון לקט שכחה ופאה'? יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו!)</span>
'ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו':
אמר רבי אלעזר: מאי קראה? - דכתיב: <span style="font-size:80%;">(רות א,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה</span>: אמרה לה: אסיר לן תחום שבת!
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">רות א,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך: כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלקיך אלקי]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">באשר תלכי אלך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי]</span>;
אסיר לן יחוד <span style="color:#2828AC;">(להתייחד עם אשת איש)</span>!
- '<span style="font-family: SBL Hebrew;">באשר תליני אלין</span>'
מפקדינן שש מאות וי"ג מצות!
- '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עמך עמי</span>'
אסיר לן עבודת כוכבים <a href="#footnote-26" id="noteref-26">[26]</a>!
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואלהיך אלהי</span>'
ארבע מיתות נמסרו לב"ד!
- <span style="font-size:80%;">(רות א,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">באשר תמותי אמות</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושם אקבר; כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך]</span>
שני קברים נמסרו לבית דין <span style="color:#2828AC;">(אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות, ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך)</span>!
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושם אקבר</span>'.
מיד <span style="font-size:80%;">(רות א,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותרא כי מתאמצת היא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ללכת אתה ותחדל לדבר אליה]</span>:
'קיבל - מלין אותו מיד':
מאי טעמא?
שהויי מצוה לא משהינן.
'נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה <span style="color:#2828AC;">[חוזרים ומלין אותו שניה]</span>:
כדתנן <span style="font-size:80%;">[שבת פ"יט מ"ו]</span>: 'אלו הן ציצין המעכבין המילה: בשר החופה את רוב העטרה <span style="color:#2828AC;">(שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה)</span>; ואינו אוכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(אם כהן הוא: דכהן ערל אסור בתרומה, כדאמר לקמן בפרק 'הערל')</span> <span style="color:#008A00;">[וכן אם הוא עבד של כהן, שהרי אלו 'ציצין המעכבין']</span>.
ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה רוב גובהה של עטרה <span style="color:#2828AC;">(של אותה שורה, ולא תימא רוב היקיפה)</span>.
'נתרפא - מטבילין אותו מיד':
'נתרפא' – אין, לא נתרפא – לא? מאי טעמא?
משום דמיא מרזו מכה <span style="color:#2828AC;">(מכבידין את חולי המכה, כמו 'מטרא רזיא לאילני' במסכת תענית</span> <span style="font-size:80%;">(ג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
<span style="color:#2828AC;">2) THE ORDER OF THE GEIRUS PROCESS QUESTION: The Gemara says that a Ger must have Milah done to him as soon as he accepts the Mitzvos without delay, before doing Tevilah, because "we do not delay the performance of a Mitzvah." After he heals from the Milah, he then does Tevilah. If we really want to expedite the conversion process. then why should he do Milah first, wait until it heals, and then do Tevilah? He should do Tevilah first and then he can do Milah right away, becoming a Ger immediately! ANSWERS: (a) The RAMBAN writes that the Ger must do Milah first because if we let him do it at the end of the process, he might back out when considers the pain involved, and he will have wasted the time and energy of Beis Din in being Tovel him. However, if b'Di'eved he did Tevilah first and then did Milah, it is also a valid Geirus. (b) TOSFOS and the TOSFOS HA'ROSH seem to say that the order *does* make a difference. Milah must be done first, or else the Geirus is not valid. The Rosh mentions the wording of the Gemara (Kerisus 9a) that says "our fathers entered the Bris of Hashem with Milah, Tevilah, and Haza'ah," putting Milah first and implying that this is the proper order. It seems that the source for the order is the order in which our ancestors underwent their Geirus process, and from there we learn that now, too, a Ger must do it in the same order. (c) The RASHBA and RITVA explain that Milah must be done first, because Milah -- the removal of the Orlah -- represents the removal of the Tum'ah of Nochrim (see Mishnah, Nedarim 31b). The Tevilah done afterwards is done in order to acquire the Kedushah of Yisrael. If Tevilah was done while he still had an Orlah, it would be like someone immersing in a Mikvah in order to become Tahor while holding a Sheretz in his hand. The Ritva adds that because of this, the Geirus is not valid if the order is reversed (the Rashba, though, remains uncertain about this). One difference between the different approaches could be whether a Nochri who had Milah without Tevilah is considered to be a partial Jew, or whether he is still a full-fledged Nochri. Does Milah start the process of Geirus, or is it necessary to have all of the components of Geirus in order for any degree of Geirus to be accomplished? The RADBAZ (3:917) writes that since Milah removes the Tum'ah of Nochrim from the Ger, even though he did not yet do Tevilah he is nevertheless considered a Jew in certain respects (for example, there is a Mitzvah to support him if he is poor, and if he touches wine it does not become Asur). The ARUCH LA'NER (in TESHUVOS BINYAN TZION YD 91) writes that if a Ger did Milah without Tevilah then he should observe Shabbos (he is no longer considered a Nochri who is prohibited from observing Shabbos). It might be that this view only follows the opinions that say that Milah removes him from the category of Nochri, and thus the process of Geirus has already begun. According to the other opinions, though, Milah alone might be worthless, because Geirus does not even begin until both Milah and Tevilah have been performed. Without either of them, he remains a complete Nochri. In fact, this difference in approach is evident elsewhere in the Rashba's words. The Gemara compares the Tevilah of Geirus to "Mishpat," a court decision (end of 46b). Tosfos (46b DH Ein) compares the Tevilah of Geirus to "Techilas Din," or the convening of a court to discuss a case, despite the fact that the Ger has already performed Milah. The Rashba, however, writes that it is comparable to the final decision in a court case, and not to the start of the case, since Milah has already been performed. The Rashba is simply following his opinion that Milah accomplishes the removal of the status of Nochri even before Tevilah has been performed.</span>
'ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו':
והא אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: 'גר צריך שלשה'?
הא אמר רבי יוחנן לתנא: תני 'שלשה'.
'טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו':
למאי הלכתא?
דאי הדר ביה <span style="color:#2828AC;">(לקדמותו ואחר כך)</span> ומקדש בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(מקודשת, וצריכה גט)</span> – 'ישראל מומר' קרינא ביה, וקידושיו קידושין <span style="color:#2828AC;">(דישראל הוא)</span>.
*
'אחד גר ואחד עבד משוחרר':
קסלקא דעתך <span style="color:#2828AC;">(דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים)</span> לקבל עליו עול מצות <span style="color:#2828AC;">(שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות)</span>,
ורמינהו: 'במה דברים אמורים? בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל <span style="color:#2828AC;">(בשעת שחרור, דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות , דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">למען ינוח עבדך ואמתך; ועוד: דגמרינן</span> <span style="font-size:80%;">(חגיגה ד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'לה' [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יט,כ:</span> <span style="color:#2828AC;">והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] 'לה' מאשה [</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,א:</span> <span style="color:#2828AC;">וכתב לה ספר כריתת])</span> <a href="#footnote-27" id="noteref-27">[27]</a>.
אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן, דתניא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כא,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובכתה את אביה ואת אמה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה]</span> – במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה <span style="color:#2828AC;">(להתגייר)</span>, אבל קבלה עליה - מטבילה ומותר בה מיד.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על פי שלא קבלה עליה - כופה ומטבילה לשם שפחות <span style="color:#2828AC;">(דכל טבילות עבדים על כרחן היא)</span>, וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה <span style="color:#2828AC;">(ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה)</span>,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-26" id="footnote-26">[26]</a> TELLING A GER ABOUT AVODAH ZARAH QUESTION: The Gemara derives the things that we tell a Nochri who wants to convert from the things that Naomi told Ruth when she wanted to convert. Naomi told her about the Mitzvah of Techum Shabbos, and that there are 613 Mitzvos that a Jew must observe, and that once a person becomes a Ger it becomes forbidden for the person to serve Avodah Zarah. Why do we tell a prospective Ger that if he becomes Jewish, he will no longer be permitted to serve Avodah Zarah? It is forbidden for a person to serve idols even if he is not Jewish! (MAHARSHA, 47a) ANSWERS: (a) The MAHARSHA answers that Naomi did not actually tell Ruth that it will be forbidden for her to serve Avodah Zarah if she converts. Rather, she told her that once she becomes Jewish, it will be prohibited for her to leave Eretz Yisrael and go to Chutz la'Aretz, because one who lives in Chutz la'Aretz is "as if he has no G-d" (Kesuvos 110b). (b) The ARUCH LA'NER answers that she was referring to forms of Avodah Zarah worship that are permitted only to a Nochri and not to a Jew, such as "Shituf" (worshipping another god along with Hashem), according to some Rishonim (see Tosfos, Sanhedrin 63b, DH Asur l'Adam). Other Acharonim (MITZPEH EISAN) add that a Jew may not derive benefit from an object worshipped as Avodah Zarah, while a Nochri may derive benefit from it. The TUREI EVEN (Chagigah 11b) says that it is prohibited (with an Isur Lav) for a Jew to kiss an object of Avodah Zarah, while a Nochri is prohibited only from serving it in one of the main forms of worship (by offering a Korban to it or prostrating oneself to it), or by serving it in the way it normally is served. The RIF on the Ein Yakov adds that it is prohibited for a Jew even to own an object of Avodah Zarah and to keep it in one's home, even if he does not intend to worship it, while a Nochri is permitted to keep such an object in his home. (c) The RIF on the Ein Yakov asks another question. Naomi had already told Ruth that there are 613 Mitzvos. Since the Isur against serving Avodah Zarah is one of the 613 Mitzvos, why did she have to state specifically that Avodah Zarah is Asur? The MITZPEH EISAN and IYUN YAKOV suggest that she was warning Ruth that the Avodah Zarah of a Jew remains Asur forever and cannot be annulled. In contrast, the Avodah Zarah of a Nochri becomes permitted once he shows that he no longer worships it. Naomi was telling Ruth not that there is an Isur of Avodah Zarah, but that the Avodah Zarah of a Jew is more severe than that of a Nochri.</p><p><a href="#noteref-27" id="footnote-27">[27]</a> THE SOURCE FOR AN SLAVE'S OBLIGATION IN MITZVOS QUESTION: The Gemara says that an Eved does not need Kabalas Mitzvos when he is freed in order to complete his Geirus. RASHI explains that when he first became an Eved and did Tevilah l'Shem Avdus (with intention to become an Eved), "he was already Shayach to Mitzvos." Which Mitzvos were applicable to him as an Eved? Rashi says that the Eved had the Mitzvah of "l'Ma'an Yanu'ach Avdecha" (Devarim 5:14), which requires that he rest from Melachah on Shabbos, and, in addition, we derive from a Gezeirah Shavah of "Lah Lah" that he is obligated in the same Mitzvos in which a woman is obligated. Therefore, since he is already obligated in certain Mitzvos at the time that he becomes an Eved, he does not have to undergo a new Kabalas Mitzvos at the time of the Tevilah of his emancipation. Why does Rashi mention two sources for the obligation of an Eved to observe Shabbos? It is clear that a slave must observe the Mitzvos in which a woman is commanded, as Rashi says. Why does Rashi mention that the Eved is commanded to keep Shabbos because of the verse "l'Ma'an Yanu'ach Avdecha?" (ARUCH LA'NER) Moreover, it does not seem correct to cite the verse of "l'Ma'an Yanu'ach Avdecha" as a source that an Eved is obligated in Mitzvos. That Mitzvah is specifically directed to a Jewish master and it is commanding him not to have his Eved work on Shabbos. It does *not* tell us that the Eved himself has a Mitzvah to refrain from working on Shabbos (like the Gemara mentions later, on 48b; see also Rashi there, DH Bein ha'Shemashos)! ANSWER: Rashi here is bothered by a problem in the Gemara. How can the Gemara say that the reason the Eved does not need a Kabalas Mitzvos when he is released is because he already had a Kabalas Mitzvos when he become an Eved? The Gemara itself says that one can force a person to become an Eved against his will. If an Eved can become an Eved against his will, then certainly he did not accept upon himself the Mitzvos at the time he became an Eved. How, then, can the Gemara say that he does not need Kabalas Mitzvos when he is released? The answer to this problem can be inferred from the Gemara later (48a). The Gemara there explains that there is a Machlokes Tana'im whether an Eved is exempt from Kabalas Mitzvos when he is freed only if he has been an Eved for a long time, or even if he is freed immediately after becoming an Eved. Rashi  (DH b'Yefas To'ar) explains that an Eved who has been an Eved for a long time does not need Kabalas Mitzvos at the time of his release, because during his Avdus he was *practicing* the Mitzvos in which an Eved is Chayav, and thus, through observing those Mitzvos, he accepted the Mitzvos upon himself. Apparently, even the opinion that holds that an Eved *does not* need Kabalas Mitzvos if he was released immediately after becoming an Eved (which is the opinion that the Gemara is discussing here) will also follow the same logic, even though the Eved has not yet had a chance to practice the Mitzvos. By virtue of becoming an Eved (whether voluntarily or not), he has become resigned to observing the Mitzvos *in the future*, and thus it is considered an acceptance of the Mitzvos. This is the logic for positing that the Gezeirah Shavah of "Lah Lah" makes his Kabalas Mitzvos unnecessary. However, Rashi may have been in doubt whether this is correct. Perhaps it is not proper to assume that an Eved, being immersed against his will, is already resigned to keeping the Mitzvos. Rather, just as the master immerses the Eved against his will, so, too, he "accepts the Mitzvos" for the Eved when he immerses the Eved against his will. The master, though, cannot accept for the Eved to do Mitzvos; rather, he accepts that *he*, the master, will observe the Mitzvos that apply to him due to the Eved -- such as Lema'an Yanu'ach, not making the servant work on Shabbos. His acceptance takes the place of the servant's. That is why Rashi mentions here that the obligation of Lema'an Yanu'ach makes an Eved "Shayach to Mitzvos."</p> 
<h3>דף מח.</h3>
ומותר בה מיד' <span style="color:#2828AC;">(אלמא לרבי שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור; ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי - סברי צריך לקבל)</span>.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל עבד איש מקנת כסף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומלתה אתו אז יאכל בו]</span> – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עבד איש</span>' ולא עבד אשה? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: ואשה שקנתה עבדים ולא מלו, מי לא הוו כשאר עבדים?)</span> אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו, ואי אתה מל בן איש בעל כרחו <span style="color:#2828AC;">(על כרחך האי 'איש' - אעובד כוכבים שמכרוֹ קאי, ולמעוטי בן איש, והכי קאמר: עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד, ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא, דלאו עבד, בעל כרחו. ומדכתב רחמנא 'איש' - קרא יתירא - למעוטי בן איש שמע מינה. 'ומלתה אותו' - בעל כרחו משמע, דאי מדעתו - היכי ממעט לבן איש? ואי לא כתיב 'איש' הוה אמינא האי 'עבד' - לאו למעוטי בן אתא, אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח. לשון אחר ועיקר: 'עבד איש' הכי קאמר: עבד שהוא איש: אף על פי שהוא גדול ובן דעת - ומלתה אותו בעל כרחו, ואי אתה מל בן [שהוא] איש: גר הבא להתגייר - אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו, דגבי בנים כתיב</span> <span style="font-size:80%;">[שמות יב,מח]</span> <span style="color:#2828AC;">המול לו כל זכר, ולא כתיב בהו 'איש', וגבי עבד כתיב 'איש' למעוטי בן)</span>.
ורבנן?
אמר עולא: כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו <span style="color:#2828AC;">(דהא לא כתיב בהו 'איש')</span> - כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו <span style="color:#2828AC;">(ומילתא בעלמא היא, ולא הקישא, אלא הכי קאמר ליה: כי היכי דמודית לן בבן - הוא הדין לעבד נמי, דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו)</span>, ואלא הכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כל עבד איש</span>'? - ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שחרור, שנאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כל עבד איש מקנת כסף</span>' – 'עבד איש' ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד.
[<span style="color:#008A00;">## מה ההבדל בין הפקיר ושחרר? עיין תוד"ה המפקיר]</span>
מתקיף לה רב פפא: אימור דשמעת להו לרבנן <span style="color:#2828AC;">(דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא)</span> ביפת תואר, דלא שייכא במצות, אבל עבד, דשייך במצות <span style="color:#2828AC;">(ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד - מי שמעת להו דצריך לקבל?)</span> - הכי נמי דאפילו רבנן מודו, דתניא: 'אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד כוכבים צריך לקבל' - הא לוקח מישראל אין צריך לקבל!? מני? אי רבי שמעון בן אלעזר - האמר לוקח מן העובד כוכבים נמי אין צריך לקבל! אלא לאו, רבנן! ושמע מינה דלוקח מן העובד כוכבים צריך לקבל, אבל לוקח מישראל אין צריך לקבל;
ואלא קשיא 'אחד גר ואחד עבד משוחרר' - כי תניא ההיא - לענין טבילה תניא <span style="color:#2828AC;">(ששניהם שוים בטבילה: שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור, אבל לענין קבלה לא הושוו: דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור)</span>.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פסקה ריב]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כא,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והבאתה אל תוך ביתך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה</span> - רבי אליעזר אומר: תקוץ <span style="color:#2828AC;">(אצפרנים קאי, ואף על גב דלאו ניוול - גזירת הכתוב היא)</span>! רבי עקיבא אומר: תגדיל!
אמר רבי אליעזר: נאמרה עשיה בראש <span style="color:#2828AC;">(כלומר: נאמר שם תיקון מצוה בראש, דכתיב וגלחה)</span> ונאמרה עשיה בצפרנים - מה להלן העברה אף כאן העברה!
רבי עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה בצפרנים: מה להלן ניוול אף כאן ניוול!
וראיה לדברי רבי אליעזר: <span style="font-size:80%;">(שמואל ב יט,כה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו</span> <span style="color:#2828AC;">(לא קצץ צפרני רגליו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא עשה שפמו</span> <span style="color:#2828AC;">(לא גלח שער שפמו)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום]</span> - מאי עשיה? העברה <span style="color:#2828AC;">(אלמא 'עשיה' קרי להעברה)</span>!
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פסקה ריג]</span>: ' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כא,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובכתה את אביה ואת אמה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה]</span>
<h3>דף מח:</h3>
רבי אליעזר אומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אביה</span>' - אביה ממש, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אמה</span>' - אמה ממש.
רבי עקיבא אומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אביה ואמה</span>' - זו עבודת כוכבים; וכן הוא אומר <span style="font-size:80%;">(ירמיהו ב,כז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אומרים לעץ אבי אתה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים, ובעת רעתם יאמרו 'קומה והושיענו']</span>.
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ירח ימים</span>': ירח שלשים יום; רבי שמעון בן אלעזר אומר: תשעים יום: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ירח</span>' – שלשים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ימים</span>' – שלשים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואחר כן</span>' – שלשים.' [<span style="color:#008A00;">## באופן כזה יהיו גם חדשי הבחנה!</span>]
מתקיף לה רבינא: אימא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ירח</span>' – שלשים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ימים</span>' – שלשים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואחר כן</span>' כי הני <span style="color:#2828AC;">(ששים, 'ואחר כן תבא אליה' - אחר שיעור אחר כזה תבא אליה)</span>?
קשיא.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא טו]</span>: 'מקיימין עבדים שאינם מלין - דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אין מקיימין.
אמר לו רבי ישמעאל: הרי הוא אומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וינפש בן אמתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והגר]</span> <span style="color:#2828AC;">(והאי - בעבד ערל כתיב, כדמפרש לקמן)</span>!
אמר לו: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר <span style="color:#2828AC;">(ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת, ולא על שבת הבאה, שהרי צריך למולו בשבת זו; וכיון דמל - מקרא אחר נפקא: מ'למען ינוח עבדך'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ה,יג]</span><span style="color:#2828AC;">, דלקמן מוקי לה בעבד שמל)</span>';
דכולי עלמא מיהת '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וינפש בן אמתך</span>' - בעבד ערל כתיב.
[<span style="color:#008A00;">## ורבי עקיבא אינו אומר שפסוק זה עוסק ביהודי שקנה לפני ערב שבת אך לא מל את העבד, ועברו יותר משבת אחת – כי אין רבי עקיבא סובר שהתורה נותנת מצוות לעברינים פרט למיעוט: שרפת נותר, השבת גזלה, וכל דיני עונשים.</span>]
מאי משמע?
דתניא<span style="font-size:80%;">[מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא כ]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וינפש בן אמתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והגר]</span> - בעבד ערל הכתוב מדבר.
אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד מהול?
כשהוא אומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים ה,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויום השביעי שבת לה' אלקיך: לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">למען ינוח עבדך ואמתך כמוך</span> - הרי עבד מהול אמור; הא מה אני מקיים 'וינפש בן אמתך'? - בעבד ערל.
'והגר' - זה גר תושב <span style="color:#2828AC;">(שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות; והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים)</span>.
אתה אומר זה גר תושב - או אינו אלא גר צדק?
כשהוא אומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כ,ט:</span> <span style="color:#2828AC;">ו</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יום השביעי שבת להי אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וגרך אשר בשעריך</span> - הרי גר צדק אמור; הא מה אני מקיים '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והגר</span>' - זה גר תושב.'
אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.
<span style="color:#2828AC;">Yevamoth 48b:</span>
<span style="color:#2828AC;">THE OBLIGATION OF A "GER TOSHAV" TO OBSERVE SHABBOS QUESTION: The Beraisa states that there is an obligation for an Eved and a Ger to rest from Melachah on Shabbos. The Gemara explains that the "Ger" to which the Beraisa is referring is a Ger Toshav, a Nochri who lives in Eretz Yisrael and has accepted upon himself the seven Mitzvos of Noach. How can a Ger Toshav be obligated to observe Shabbos? A Ger Toshav is a Nochri, not a Jew, and the Gemara (Sanhedrin 58b) clearly states that a Nochri who rests from Melachah on Shabbos is Chayav Misah! (TOSFOS DH Zeh) ANSWERS: (a) RASHI writes that a Nochri who accepts upon himself to observe the seven Mitzvos of Noach and not to serve Avodah Zarah is also required to keep Shabbos, because the desecration of Shabbos is compared to Avodah Zarah. The Acharonim (ARUCH LA'NER) explain that, according to Rashi, the Gemara in Sanhedrin is referring only to a Nochri who is involved in worshipping Avodah Zarah. Such a Nochri is indeed Chayav Misah if he rests from Melachah on Shabbos. However, once he accepts upon himself not to serve Avodah Zarah, he must observe Shabbos. (b) TOSFOS (DH Zeh) explains that a Ger Toshav has no obligation to observe Shabbos. Rather, the Gemara is saying that the obligation of a Ger Toshav is akin to that of an Eved -- a Jew is not allowed to have an Eved, or a Ger Toshav, do Melachah for him on Shabbos (Rashi himself says this with regard to an Eved, in DH Bein ha'Shemashos). Why did Rashi explain the obligation of a Ger Toshav differently than Tosfos? Rashi did not want to explain like Tosfos, because a Ger Toshav is not normally subject to the will of another person. Thus the verse cannot be telling us that we are not allowed to tell him to do Melachah, because he has no imperative to listen to what we tell him anyway! If he decides to do the Melachah, it is as if he is deciding to do it on his own accord, and there is no Isur d'Oraisa for a Nochri to do Melachah for a Jew. Therefore, it must be that the Torah is telling *him* not to do Melachah, and not that it is telling *us* not to ask him to do Melachah for us. (c) The TOSFOS YESHANIM explains that this Ger Toshav is actually a Ger Tzedek who is in the process of converting. If Shabbos arrives before he has completed his Gerus (similar to the case of an Eved that Rebbi Akiva discusses earlier), he must observe that Shabbos. Since he had intention to convert, he is not considered a Nochri anymore with regard to the prohibition against keeping Shabbos, and thus he must rest from Melachah on Shabbos.</span>
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר 'אין מקיימין' <span style="color:#2828AC;">(אפילו יום אחד)</span>?
אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי <span style="color:#2828AC;">(דאין מקיים)</span> - היכא דלא פסקא למילתיה <span style="color:#2828AC;">(דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו)</span>, אבל היכא דפסקא למילתיה – פסקא <span style="color:#2828AC;">(בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו - מגלגלין שמא יחזור ויתרצה - לשון מורי. לישנא אחרינא: הני מילי דאין מקיימין - היכא דלא פסק למילתיה, שמקיימין סתם, אבל היכא דפסק - דאמר לו "הריני מגלגל עמך שנים עשר חדש ואם לא תמול אמכור אותך" – מותר, דהוי גביה כשכיר בעלמא     ובשפחה כנענית מה הדין – הרי אין בה מילה: האם צריכה טבילה – אם כן האם העבד צריך טבילה? ואם כן – אם אינה רוצה לטבול לשם קבלת מצוות – האם יש לה י"ב חודש? ואם כן – האם בזמן הזה מותרת לעבד עברי? )</span>.
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא <span style="color:#2828AC;">(האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן)</span> קמיה דרב זביד מנהרדעא; אמר לי: אי הכי - כי אמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמשות' - לישני ליה הא <span style="color:#2828AC;">(כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל שנים עשר חדש)</span>?
חדא מתרי טעמי קאמר <span style="color:#2828AC;">(שני ליה)</span>.
שלח רבין משמיה דרבי אילעאי: 'וכל רבותי אמרו לי משמו <span style="color:#2828AC;">(דרבי אלעאי)</span>: איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו.'
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - האמר 'אין מקיימין'?
אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני – אתני.
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו' - לישני ליה הא!
וליטעמיך לישני ליה הך!
אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.
יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: 'עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי כוכבים'
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: 'הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות <span style="color:#2828AC;">(שמטמא את התרומות; דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו)</span>; ובעיר הסמוכה לספר <span style="color:#2828AC;">(מרק"א בלע"ז: כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים)</span> - אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים.'
תניא: 'רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח <span style="color:#2828AC;">(בעודן עובדי כוכבים, ועד השתא לא איפרעו מינייהו, דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא; אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן)</span>.
רבי יוסי אומר: גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי <span style="color:#2828AC;">(ואינו נענש על שעבר)</span>; אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל.
אבא חנן אומר משום רבי אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה <span style="color:#2828AC;">(מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם)</span>.
אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.'
אמר רבי אבהו ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה? <span style="font-size:80%;">(רות ב,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת</span> <span style="color:#2828AC;">(שמיהרת ולא איחרת)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לחסות</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תחת כנפיו]</span>.
<h3>דף מט.</h3>
משנה:
איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא</span>' <span style="color:#2828AC;">(כל קורבה שהיא בלאו, ואפילו אין בה כרת, כגון אנוסת אביו, וכרבי יהודה דהויא בלאו ד-לא יגלה כנף אביו</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,א]</span><span style="color:#2828AC;">; ומחמת קורבה, כגון נושא חלוצתו, דהוי ב'לא יבנה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span> <span style="color:#2828AC;">והוי לאו דקורבה בלא כרת)</span> - דברי רבי עקיבא.
שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים <span style="color:#2828AC;">(אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר)</span>;
והלכה כדבריו.
ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.
[<span style="color:#008A00;">## רבי יהושע חולק ואומר שאין ממזר אלא מחייבי מתות בית דין – האם רבי שמעון התימני מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת בית דין?]</span>
אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש <span style="color:#2828AC;">(חייבי מיתות כו')</span>' - לקיים דברי רבי יהושע <span style="color:#2828AC;">(לא היה כתוב במגלה, אלא ארישא קאי: אמר רבי שמעון בן עזאי לקיים דברי רבי יהושע כו' [מצאתי מגלת...])</span>.
<span style="color:#008A00;">[## לפי זה נראה לומר שרבי שמעון התימני אינו מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת בית דין – אחרת מנין הראיה שהלכה כרבי יהושע – אולי כרבי שמעון התימני? אלא המשנה למעלה אמרה על דברי שמעון התימני שהלכה כדברין – ולא כרבי יהושע? או ולא כרבי עקיבא?]</span>
אשתו שמתה - מותר באחותה; גרשה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה;
יבמתו שמתה - מותר באחותה; חלץ לה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.
גמרא:
מאי טעמא דרבי עקיבא?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו</span> - כנף שראה אביו לא יגלה; וסבר לה כרבי יהודה <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'נושאין על האנוסה'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא ממזר בקהל ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[גם דור עשירי, לא יבא לו בקהל ה']</span> <span style="color:#2828AC;">(וסמיך ליה לא יגלה)</span> - אלמא מהני הוי ממזר.
ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר <span style="color:#2828AC;">(בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(כט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ובקידושין</span> <span style="font-size:80%;">(סח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזרים חוץ מאלמנה לכהן גדול, שעושה חללין ולא ממזרים; מדקאמר 'חוץ מאלמנה' - אלמא אפילו חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה, כגון מחזיר גרושתו משנישאת, וכגון נתינה לישראל, דקיימא ב-לא תתחתן בם</span> <span style="font-size:80%;">(דברים ז,ג)</span><span style="color:#2828AC;">; ומשבעה אומות הוא, וכגון עמוני שנשא בת ישראל - בניו ממזרים)</span>, ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה <span style="color:#2828AC;">(מצרי או אדומי קודם שלש דורות, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">דור שלישי יבא להם - ולא שני [ואין שם לאו של נישואין או אפילו של ביאה:</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,ח]</span> <span style="color:#2828AC;">לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו;</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ט]</span> <span style="color:#2828AC;">בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה']; ולאו הבא מכלל עשה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">עשה; והא דרבי ישבב נמי בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר')</span> - נפקא להו מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו]</span>;
ושמעון התימני סבר לה כרבנן <span style="color:#2828AC;">(דפליגי אדרבי יהודה ב'נושאין על האנוסה'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> דאמרי 'בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר' <span style="color:#2828AC;">(ואמרי:האי 'לא יגלה כנף אביו'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">- בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא ליה)</span>, דהויא לה <span style="color:#2828AC;">(אשת אחי אביו)</span> חייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(ובכרת!)</span>, וסמיך ליה לא יבא ממזר <span style="color:#2828AC;">(והאי דהדר כתבה במשנה תורה - משום למסמך ליה 'לא יבא ממזר'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ג)</span><span style="color:#2828AC;">, ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות)</span> - אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר;
ורבי יהושע?
לכתוב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יגלה</span>' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אי בשומרת יבם של אביו משתעי, או באנוסת אביו משתעי - לכתוב 'לא יגלה כנף אביו' לחודיה, ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות - לרבנן, או מחייבי לאוין לרבי יהודה; וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח</span>' <span style="color:#2828AC;">(איש את אשת אביו - למה לי למכתב? אלא שמע מינה מדכתביה - הא קא משמע לן: ד'לא יבא ממזר' - עלה קאי, דמינה הוא, דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא; וא'לא יגלה כנף אביו' לא קאי; ואי קשיא 'כנף אביו' - למאי כתביה? אי בשומרת יבם - לעבור עליו בשני לאוין: ערות אחי אביך לא תגלה ולאו ד-לא יגלה כנף אביו; ואי באנוסת אביו - אשמעינן דאסורה)</span> ו'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יגלה</span>' למה לי? אלא לאו הכי קאמר: מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח</span>' עד '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יגלה</span>' <span style="color:#2828AC;">(דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ל-לא יגלה)</span> - הוי ממזר; טפי לא הוי ממזר.
אמר אביי: הכל מודים <span style="color:#2828AC;">(ואפילו שמעון התימני)</span> בבא על הנדה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דקאי בכרת - אין הולד ממזר)</span>
<h3>דף מט:</h3>
ועל הסוטה <span style="color:#2828AC;">(אשת איש שזינתה, וקיימא לן דאסורה לבעלה בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל יא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: מה אני מקיים אשר הוטמאה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד,ד)</span> <span style="color:#2828AC;">- לרבות סוטה שנסתרה; ואף על גב דחייבי לאוין היא - מודה בה רבי עקיבא, דפליג אדרבנן במתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">במחזיר גרושתו, וקאמר דהולד ממזר - אף על גב דלאו חייבי לאוין דשאֵר הוא, - הכא מודי)</span> שאין הולד ממזר <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר, משום דסוטה לאו מחייבי לאוין דשאָר היא)</span>; נדה - דהא תפסי בה קידושין, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">ויקרא טו,כד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם שכב ישכב איש אתה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותהי נדתה עליו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא]</span> - אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין <span style="color:#2828AC;">('תהי' - לשון הויה דקידושין עליו)</span>;
סוטה נמי, דהא תפסי בה קידושין <span style="color:#2828AC;">(לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים)</span>.
תניא נמי הכי: 'הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.'
ואביי - שומרת יבם <span style="color:#2828AC;">(לאחד מן השוק בלא חליצה)</span> מספקא ליה <span style="color:#2828AC;">(שאין הולד ממזר; ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתניתין; וטעמא משום דקידושין תופסין בה, מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">לא תהיה - בת הויה היא, והכי קאמר: לא תהיה אשת המת: לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר, אלמא קדושין תפסי בה; האי 'לא תהיה לאיש זר')</span> אי כרב <span style="color:#2828AC;">(דאמר</span> <span style="font-size:80%;">בפרק 'חמש עשרה נשים' (לעיל יג,ב) ובפרק 'האשה רבה' (להלן צב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מנין שאין קידושין תופסין ביבמה? דכתיב 'לא תהיה אשת המת [החוצה] לאיש זר'' - לא תהיה בה הויה לזר, והולד ממזר)</span> אי כשמואל <span style="color:#2828AC;">(דאמר</span> <span style="font-size:80%;">(שם, צב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בעניותינו' - בעניות דעתינו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'צריכה גט', דמספקא לן אי להכי הוא דאתא, כדקאמר רב, או דלמא לאוקמה בלאו אתא, וקידושין תפסי בה - מדאפיק לאו דידיה בלשון 'הויה')</span>.
אמר רבי שמעון בן עזאי <span style="color:#2828AC;">[מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש' - לקיים דברי רבי יהושע]</span>:
תני: 'שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה 'איש פלוני ממזר מאשת איש'; וכתוב בה 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב <span style="color:#2828AC;">(קב = מדה קטנה, כלומר: במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא])</span> ונקי <span style="color:#2828AC;">(בכל מקום שנזכר - הלכה כמותו)</span>' <span style="color:#008A00;">[מחלוקת לגבי דבריו בברייתות, ולכן הרש"י הסוגריים]</span>; וכתוב בה 'מנשה הרג את ישעיה.'
אמר רבא: מידן דייניה וקטליה: אמר ליה: משה רבך אמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות לג,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר: לא תוכל לראת את פני]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי לא יראני האדם וחי</span> - ואת אמרת <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו ו,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בשנת מות המלך עזיהו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושוליו מלאים את ההיכל]</span>'?
משה רבך אמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים ד,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו</span>' ואת אמרת <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נה,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דרשו ה' בהמצאו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[קראוהו בהיותו קרוב]</span> <span style="color:#2828AC;">(משמע פעמים שאינו מצוי)</span>?
משה רבך אמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,כו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה משכלה ועקרה בארצך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">את מספר ימיך אמלא</span> <span style="color:#2828AC;">(לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר)</span>, ואת אמרת <span style="font-size:80%;">(מלכים ב כ,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי]</span>!?
אמר ישעיה: ידענא ביה <span style="color:#2828AC;">(במנשה)</span> דלא מקבל מה דאימא ליה <span style="color:#2828AC;">(תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי)</span>, ואי אימא ליה אישוייה מזיד <span style="color:#2828AC;">(בהריגתי; דעכשיו הוא סבור להורגני בדין; מוטב שאברח מפניו)</span>. אמר: שם איבלע, בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה. כי מטא <span style="color:#2828AC;">(נרגא)</span> להדי פומא <span style="color:#2828AC;">(דישעיה, נסרוה לפומיה)</span> נח נפשיה, משום <span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי איענש לנסורי פומיה:)</span> דאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו ו,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי את המלך ה' צבאות ראו עיני]</span> <span style="color:#2828AC;">(משום דקרינהו לישראל 'עם טמא שפתים' מדעתו, שלא צוה לו הקב"ה, ולא מחמת תוכחה, דכתיב 'ואומר אוי לי כי נדמיתי'</span> <span style="font-size:80%;">[ישעיהו ו,ה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
מכל מקום קשו קראי אהדדי?!
<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואראה את ה'</span> – כדתניא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה <span style="color:#2828AC;">(וכסבורים לראות ולא ראו)</span> משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה <span style="color:#2828AC;">(וידע שלא ראהו בפניו)</span>.'
<span style="font-family: SBL Hebrew;">דרשו ה' בהמצאו</span> - הא ביחיד, הא <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בכל קוראינו אליו</span><span style="color:#008A00;">]</span> – בצבור;
ויחיד, אימת <span style="color:#008A00;">[המצאו]</span>?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
<span style="font-family: SBL Hebrew;">את מספר ימיך אמלא</span> - תנאי היא, דתניא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">את מספר ימיך אמלא</span> -
<h3>דף נ.</h3>
אלו שני דורות <span style="color:#2828AC;">(שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו)</span>: זכה משלימין לו, לא זכה פוחתין לו - דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים: זכה - מוסיפים לו <span style="color:#2828AC;">(והאי 'אמלא' - לשון תוספת הוא)</span>, לא זכה - פוחתין לו.
אמרו לו לרבי עקיבא: הרי הוא אומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה</span>'! אמר להם: משלו <span style="color:#008A00;">[של חזקיהו עצמו]</span> הוסיפו לו <span style="color:#2828AC;">(אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו)</span>; תדע <span style="color:#2828AC;">(שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת)</span>: שהרי נביא עומד ומתנבא <span style="color:#2828AC;">(בימי ירבעם, שנים הרבה קודם)</span>: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">מלכים א יג,ב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר: מזבח מזבח, כה אמר ה':]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך]</span> <span style="color:#2828AC;">(ובשעת חליו של חזקיה)</span> - ועדיין לא נולד מנשה <span style="color:#2828AC;">(שממנו יצא יאשיהו; הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות מִשָּׁנָיו, וכשזכה השלימו לו)</span>!
ורבנן?
מי כתיב 'מחזקיה'? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לבית דוד</span>' כתיב! אי מחזקיה נולד' אי מאינש אחרינא.
אשתו שמתה <span style="color:#2828AC;">[מותר באחותה; גרשה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה]</span>
יבמתו שמתה <span style="color:#2828AC;">[מותר באחותה; חלץ לה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה]</span>:
אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה <span style="color:#2828AC;">(דזיל קרי בי רב הוא: 'עליה בחייה' - שלא נאסרה אחותה אלא בחייה)</span>.
הדרן עלך 'החולץ'
<h2>פרק חמישי רבן גמליאל</h2>
<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הקדמת רש"י:</span><span style="color:#2828AC;">] סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים: סדר יבם אחד ויבמה אחת: תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר, ואחר כך מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט, ואחר כך דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה, ואחר כך דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה; וכן סדר יבם אחד ושתי יבמות</span>.
רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט <span style="color:#2828AC;">(שתי יבמות לאדם אחד מאח אחד, ונתן גט לזו וגט לזו - אינו אסור בקרובות שניה, דאי קמא אהני - הא פקעה זיקה דתרוייהו, והוי כמגרש נכרית; ואי קמא לא אהני למידחי - בתרא נמי לא אהני, והלכך לאו גרושתו היא; וכן שני יבמין ליבמה אחת, ונתן זה גט וזה גט - האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה, וטעמא כדפרישית)</span>, ולא מאמר אחר מאמר <span style="color:#2828AC;">(בין ביבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמים ליבמה אחת: האחרון אין כלום לפסול את הראשונה עליו, ואינה צריכה הימנו גט, ולא ליאסר בקרובות השניה)</span>, ולא בעילה אחר בעילה <span style="color:#2828AC;">(בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה - ביאת זנות בעלמא הוא, ואין אסור בקרובותיה)</span>, ולא חליצה אחר חליצה;
וחכמים אומרים: יש גט אחר גט <span style="color:#2828AC;">(דקמא לא דחה לגמרי, הלכך אכתי איכא פלגא זיקה, דהא בעיא חליצה! הלכך אהני בתרא, והויא גרושתו, ואסור בקרובותיה)</span>, ויש מאמר אחר מאמר, אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום.
כיצד? <span style="color:#2828AC;">(לאו אפלוגתא קאי, אלא מלתא באנפי נפשה היא, ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי, והכי קאמר: כיצד דין יבם ויבמה; והכי מפרש בגמרא.)</span>
עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט - צריכה הימנו חליצה <span style="color:#2828AC;">(ואם רצה לכנוס - לא יכנוס, דכיון דהתחיל בגירושין - קיימא עליה ב'לא יבנה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
עשה מאמר וחליצה - צריכה הימנו גט <span style="color:#2828AC;">(דחליצה אפקעתה לזיקתה, ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה, דחליצה לא מפקעת קידושין)</span>;
עשה מאמר ובעל - הרי זו כמצותה <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא: אף זו כמצותה)</span>;
נתן גט ועשה מאמר <span style="color:#2828AC;">(באותה יבמה עצמה - אפילו רבן גמליאל מודה דיש מאמר אחר הגט, דמספקא ליה אי גט דחי אי לא, ודלמא גט לא דחי, ואהני מאמר יבמין בה; וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט)</span> - צריכה גט <span style="color:#2828AC;">(למאמרו)</span> וחליצה <span style="color:#2828AC;">(לזיקתו, ויבומי לא - דמגט קמא קיימא עליה ב'לא יבנה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
נתן גט <span style="color:#2828AC;">(אסור לקיימה דקמה עליה ב'לא יבנה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ובעל - צריכה גט <span style="color:#2828AC;">(לביאתו)</span> וחליצה <span style="color:#2828AC;">(לזיקתו: גט לביאתו - ואפילו לרבי עקיבא, דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין - דהא הך מתניתין כולה רבי עקיבא היא, כדמפרש בגמרא - הכא מודי דתפסי קידושי ביאה, דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה; הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור; ובגט לחודיה לא מפטרא [כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט, משום דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי)</span>;
נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דחליצה פסולה היא, דאי הוה בעי לייבומי לא מצי, ואפילו הכי דחיא לגמרי ואין אחריה כלום, דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה - לא בעינן גט, וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין; והכי מפרש בגמרא, דמתניתין - רבי עקיבא היא)</span>;
חלץ ועשה <span style="color:#2828AC;">(בה)</span> מאמר, <span style="color:#2828AC;">(או)</span> נתן גט <span style="color:#2828AC;">(אחר חליצה)</span>, ובעל <span style="color:#2828AC;">(או בעל אחר חליצה - אינו כלום, כדתני בסיפא 'אין אחר חליצה כלום': שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה, כרבי עקיבא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">##</span> <span style="font-size:80%;">דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין]</span><span style="color:#2828AC;">; וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום, דלמאי ליהני? ליתסורי בקרובותיה? הא מיתסר וקאי מחמת חליצה! אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה, כדקתני 'או בעל ועשה מאמר ונתן גט' - לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים, ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה - תנא נמי גט דאחר חליצה; והכי מפרש בגמרא)</span>, או בעל ועשה מאמר, <span style="color:#2828AC;">(או)</span> נתן גט <span style="color:#2828AC;">(אחר ביאה)</span> וחלץ <span style="color:#2828AC;">(או חלץ אחר ביאה - אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים, דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה, ולא בעיא חליצה; ואם רצה להחזיר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מחזירה, וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום, דאין עליה זיקת יבמין; ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני, דפשיטא לן דלא מהני: דלמאי ליהני? הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת - בתרא כמאן דליתיה דמי, דמאי קעביד? הא מיתסר וקאי בקרובותיה! אלא: איידי דתנא רישא 'חלץ ועשה מאמר' דאיצטריך לאשמועינן כרבי עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו - תנא נמי 'בעל ועשה מאמר' והכי מפרש בגמרא)</span> - אין אחר חליצה כלום <span style="color:#2828AC;">(ארישא קאי, וכדפרישית לעיל, ואלישנא דסיפא, דקתני 'או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ' הוה שייך למיתני 'אין אחר ביאה כלום'! ובגמרא קא בעי ליה)</span>;
<h3>דף נ:</h3>
<span style="color:#2828AC;">המשך המשנה:</span>
אחת יבמה אחת ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד <span style="color:#2828AC;">(שוין, כמו שאמרנו: שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום, ואין אחר ביאה שבתחלה או אחר חליצה כלום)</span>
כיצד <span style="color:#2828AC;">(בשתי יבמות ליבם אחד)</span>?
עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין <span style="color:#2828AC;">(כרבנן, דיש מאמר אחר מאמר, וייבומי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא: דהיכי ליעביד?: אי לייבומי לתרוייהו - הוו להו שני בתים! ואי לחדא, הואיל וחברתה ביה אגידא הוה ליה בונה שני בתים!)</span> וחליצה <span style="color:#2828AC;">(לאחת מהן, ופוטרת צרתה)</span>;
מאמר בזו וגט לזו - צריכה גט וחליצה <span style="color:#2828AC;">(פסל גט של אחרונה את הראשונה, דקם ליה ב'לא יבנה', וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו: דחליצה לא מפקעא קידושין, וגט לא מפקע זיקה)</span>;
מאמר בזו ובעל את זו <span style="color:#2828AC;">(אסור לקיימה, דהואיל וקמייתא אגידא ביה - הוו להו שני בתים)</span> - צריכות שני גיטין <span style="color:#2828AC;">(זו גט למאמרו, וזו גט לביאתו)</span> וחליצה <span style="color:#2828AC;">(לאחת מהן, ופוטרת צרתה; אבל בגט לחודיה לא נפקא בעלת ביאה, הואיל דביאה פסולה היא)</span>;
מאמר בזו וחלץ לזו - הראשונה צריכה גט <span style="color:#2828AC;">(בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר, דחליצה דאידך לא מפקעה למאמרו)</span>;
גט לזו וגט לזו - צריכות הימנו חליצה <span style="color:#2828AC;">(אחת, ואִסוּר בקרובות שניה - דרבנן הוא, דאמרי יש גט אחר גט)</span>;
גט לזו ובעל את זו - צריכה גט וחליצה <span style="color:#2828AC;">(ואסור לקיימה, דקמה עליה ב'לא יבנה' משום גט דראשונה; ובגט לחודיה לא נפקא משום דביאה פסולה היא)</span>;
גט לזו ומאמר בזו - צריכה גט וחליצה;
גט לזו וחלץ לזו - אין אחר חליצה כלום <span style="color:#2828AC;">(דאי הדר מקדש לה לצרתה - לא תפסי בה קידושין כרבי עקיבא)</span>;
חלץ וחלץ <span style="color:#2828AC;">(וקתני סיפא 'אין לאחר חליצה כלום' - שום זיקת יבמין; וחליצה בתרייתא לאו כלום היא)</span>, או חלץ ועשה מאמר <span style="color:#2828AC;">(ו)</span>נתן גט <span style="color:#2828AC;">(וכן חלץ לזו ומאמר לזו, וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו)</span> ובעל <span style="color:#2828AC;">(וכן בעל לזו אחר חליצה של זו - אין מעשה האחרון כלום)</span>, או בעל <span style="color:#2828AC;">(תחלה וחזר)</span> ובעל <span style="color:#2828AC;">(לשניה)</span>, או בעל ועשה מאמר <span style="color:#2828AC;">(בשניה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(או)</span> נתן גט <span style="color:#2828AC;">(לשניה או)</span> [ו]חלץ <span style="color:#2828AC;">(לשניה) (- אין אחר ביאה ראשונה כלום, ומעשה אחרון לא חשיב, ומותר בקרובות שניה)</span> - אין אחר חליצה כלום <span style="color:#2828AC;">(ארישא קאי ואסיפא שייך למימר 'אין אחר ביאה כלום', ובגמרא קמיבעיא לה)</span>;
בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת <span style="color:#2828AC;">(בכל הדין האמור למעלה ביבם אחד ובשתי יבמות)</span> - חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום <span style="color:#2828AC;">(איבם אחד ואיבמה אחת קמהדר, ואף על גב דתניא לעיל - הדר תניא הכא, משום סיפא: דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה, כדקתני: חליצה - בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום, והבעילה - בזמן שהיא בתחלה כו'; ולאשמועינן פלוגתא דרבי נחמיה ורבנן)</span> - בין בתחלה, בין באמצע <span style="color:#2828AC;">(בין מאמר לגט, כגון גט לזו וחלץ לזו, וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט - לא מהני מאמר ולא בעיא גט למאמרו)</span> בין בסוף <span style="color:#2828AC;">(אחר מאמר וגט חלץ - אין אחריה כלום, וחליצה גמורה היא, ואי הדר עביד מאמר - לא בעיא גט, דחליצה גירושין גמורים היא וקמה בלאו גמור עליה, ואף על גב דחליצה פסולה הואי)</span>; והבעילה בזמן שהיא בתחלה - אין אחריה כלום; באמצע ובסוף יש אחריה כלום.
רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע <span style="color:#2828AC;">(כגון: גט לזו ובעל לזו, וחזר ועשה מאמר בשלישית - אסור בקרובותיה)</span> בין בסוף <span style="color:#2828AC;">(גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על האחת - יש אחר ביאה זו זיקת יבמין, וכי מפיק לה - בעיא חליצה, ולא סגי לה בגט)</span> אין אחריה כלום <span style="color:#2828AC;">(ונפקא בגט ובלא חליצה ואי הדר קדיש לאידך אחר ביאה - לא מהני)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #15 Daf 50a-50b _________________________________________ | | WHAT IS REQUIRED WHEN MULTIPLE PROCEDURES | ARE DONE WITH A YEVAMAH | _________________________________________ | | | FIRST, THE THEN, THE WHAT MUST STILL BE DONE, IN THE CASES OF: | YAVAM DID YAVAM DID 1 Yavam & 1 Yavam & 2 Yevamos | THIS... THIS... 1 Yevamah 2 Yevamim & 1 Yevamah | ____________ ____________ ______________ _____________________ | | 1) MA'AMAR Ma'amar - 2 Gitin & Chalitzah(1) | Get Chalitzah Get & Chalitzah | Chalitzah Get Get | Bi'ah NOTHING 2 Gitin & Chalitzah | | 2) GET Ma'amar Get & Chalitzah Get & Chalitzah | Get - Chalitzah | Chalitzah NOTHING NOTHING | Bi'ah Get & Chalitzah Get & Chalitzah | | 3) CHALITZAH Ma'amar NOTHING (2) NOTHING (2) | Get NOTHING NOTHING | Chalitzah - NOTHING | Bi'ah NOTHING (2) NOTHING (2) | | 4) BI'AH Ma'amar - NOTHING (3) | Get NOTHING NOTHING | Chalitzah NOTHING NOTHING | Bi'ah - NOTHING (3) | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This ruling follows the opinion of the Chachamim, at the start of the Mishnah, who rule "Yesh Ma'amar Achar Ma'amar." According to Raban Gamliel, only one Get is necessary. (RASHI 50b DH Tzerichos) (2) This is the Halachah as recorded in the Mishnah. However, the Gemara (52b, cited by Rashi here) makes it clear that this is not agreed upon by all. This follows the opinion of Rebbi Akiva, who asserts that Kidushin cannot be effected with Chayavei Lav, and therefore they cannot be effected with a Chalutzah. According to the Chachamim, Ma'amar or Bi'ah that follows a Chalitzah is considered to be a new act of Kidushin, and the Yavam must give her a Get in order to release her (since she is prohibited to him). (3) This is the Halachah as recorded in the Mishnah. However, from the Gemara (53a) it is clear that this ruling (in the case of two Yevamos and a single Yavam) also follows the opinion of Rebbi Akiva. Even though the second Yevamah ("Tzaras Yevimto") is Asur to the Yavam only with an Isur Aseh (Daf 11a), Rebbi Akiva holds that Kidushin cannot be effected between them (see Insights to 53a). (In the case of one Yevamah and two Yavams, the second Yavam obviously cannot effect Kidushin because of the Isurim of Eshes Ish and Eshes Ach -- see Insights to 50b.)</span>
<span style="color:#008A00;">50b "EIN ACHAREHA KLUM" AND THE PROCEDURES DONE WITH A YEVAMAH QUESTION: The Mishnah details the different combinations of procedures that one could do with his Yevamah. The Mishnah says that the Halachos are the same for one Yavam with two Yevamos, and for two Yevamim with one Yevamah. In the end of the Mishnah, the Mishnah re-lists the combinations of procedures with Chalitzah that it listed in the beginning of the Mishnah, "Chalatz -- v'Asah Ma'amar, Nasan Get, u'Ba'al," and says, "Ein Achar Chalitzah Klum..." -- "Nothing takes effect after Chalitzah was done, whether it was done at the beginning, in the middle, or at the end." RASHI (DH Chalatz v'Asah) says that the Mishnah here is repeating the Halachah of one Yavam with one Yevamah, and it is not a continuation of the Halachos of one Yavam with two Yevamos that the Mishnah was discussing until now. However, in his very next comment (DH Bein b'Techilah Bein b'Emtza), referring to the statement of the Mishnah that nothing takes effect when it follows Chalitzah no matter when the Chalitzah was done, Rashi explains that the case of "b'Emtza" (when Chalitzah was done in the middle) is referring to a case of one Yavam with *two* Yevamos, where the Yavam gave a Get to the first Yevamah and did Chalitzah with the second Yevamah, and then he did Ma'amar to one of them (in which case the Ma'amar is not effective and no Get is necessary, since Chalitzah was already done). Then (DH ha'Bi'ah b'Emtza) Rashi explains that the case of Bi'ah b'Emtza is where there are *three* Yevamos! Why does Rashi explain the cases as referring to multiple Yevamos, when just before he explained that the Mishnah is referring to a case of one Yavam with one Yevamah? (MAHARSHA) ANSWER: The MAHARSHA answers that Rashi does not mean that the Mishnah now is addressing specifically a case of one Yavam with one Yevamah. He means that the Mishnah is not continuing the previous discussion, and is referring back to what was written at the beginning of the Mishnah. The Mishnah already mentioned that this Halachah applies also to two Yevamos, and that is why, when describing the cases of Chalitzah and Bi'ah b'Emtza, Rashi sets up the case as referring to multiple Yevamos. Why, though, did Rashi mention at all that the Mishnah is referring back to "one Yavam and one Yevamah?" He should just have said that the Mishnah is referring to all of the cases mentioned earlier in the Mishnah! The TOSFOS YOM TOV (who also answers like the Maharasha) explains that Rashi understood that this part of the Mishnah is referring to a case of one Yavam with one Yevamah, because the Mishnah uses the same wording that it used earlier when referring to a case of one Yavam with one Yevamah. If the Mishnah here was referring to cases of more than one Yavam or one Yevamah, it would have added an additional possible case, not just "Chalatz v'Asah Ma'amar..." but rather "Chalatz *v'Chalatz*, v'Asah Ma'amar...." Since the Mishnah does not give the possibility of doing two Chalitzos or two Yibums, it must be referring only to a case of one Yavam with one Yevamah. Why did Rashi explain the case of Chalitzah b'Emtza as referring to a case of two Yevamos? The answer is that the case of Chalitzah b'Emtza is possible only with two Yevamos, because in order to have the Chalitzah in the middle, the Yavam must have given a Get to one Yevamah, and then did Chalitzah, and then did Ma'amar. If the case is referring to only one Yevamah, the Chalitzah is not "b'Emtza" but is a proper Chalitzah, because it is supposed to follow a Get with the same woman! In such a case the Chalitzah is not a Chalitzah Pesulah and it is certainly valid (and the Mishnah here is discussing the difference between a Chalitzah Pesulah and a Bi'ah Pesulah). Why, though, did Rashi not explain the case as referring to one Yevamah, and that the Yavam did *Ma'amar* first and then Chalitzah and then gave her a Get, in which case the Chalitzah is indeed a Chalitzah Pesulah? Rashi could not have explained like that, because in such a case there is no Chidush that "Ein Achar Chalitzah Klum," because nothing else is needed -- a Get was given for the Ma'amar, and the woman was permitted to remarry by the Chalitzah. It must be that there was a Ma'amar given after the Chalitzah, and the Mishnah's Chidush is that one does not have to give a Get for that Ma'amar. Why, though, did Rashi not explain the case as referring to one Yevamah, and there was Ma'amar both before and after the Chalitzah, and the Mishnah is teaching that the Ma'amar after the Chalitzah does not require a Get? The answer is that the Mishnah lists only cases in which each procedure is used only once. Therefore, the only case in which the Mishnah would be telling us a Chidush of "Ein Achar Chalitzah Klum" while using only one of each possible procedure is a case of two Yevamos, where the Yavam gave a Get to one, Chalitzah to the other, and then Ma'amar to one of them. The same question, though, applies for the case of Bi'ah b'Emtza, which Rashi says is referring to three Yevamos. There, the Yavam gave a Get to the first Yevamah, then did Bi'ah with the second, and then did Ma'amar with the third, in which case he needs to give a Get for the Ma'amar and he must do Chalitzah with one of them to release them (since the Bi'ah was a Bi'ah Pesulah, due to the Get that he gave to the first Yevamah). Why, though, does Rashi not explain the case to be referring to *two* Yevamos, where the Yavam gave a Get to the first Yevamah, and then did Bi'ah with the same one, and then did Ma'amar with the second Yevamah? Alternatively, the case could be where the Yavam gave a Get to the first Yevamah, did Bi'ah with the second, and then did Ma'amar with the first one. Why does Rashi have to explain the case as referring to *three* Yevamos? The TOSFOS YOM TOV (see also ARUCH LA'NER) says that indeed Rashi could have explained that two of the procedures were done with one Yevamah, but Rashi wanted to give an example of a case where there would be a consequence with regard to the Isur to marry the Yevamah's relatives, and in the case of two Yevamos, their relatives are already Asur to the Yavam (either because of the Get that he gave to one, or because of the Bi'ah he did with the other). This answer, however, needs further elucidation. First of all, it does not explain why Rashi did not suggest scenario where the Yavam gave a Get and then Bi'ah to the same Yevamah. Second, we can identify three practical ramifications for the Halachah of "Yesh Achareha Klum:" 1. the Bi'ah itself does not consummate a full Yibum, but rather it requires Chalitzah to break the Zikah entirely; 2. if the Yavam does Ma'amar after doing Bi'ah with a Yevamah, that Ma'amar takes effect and he will need to give that Yevamah a Get; 3. if he does Ma'amar after the Bi'ah and then divorces her with a Get, he becomes Asur to her relatives, since the Ma'amar and Get took effect. Here, in the case of Bi'ah b'Emtza, Rashi explains that the practical ramification of "Yesh Achareha Klum" is that the Yavam is Asur to her relatives (the third consequence). However, when explaining the consequences of Chalitzah b'Emtza, Rashi writes that the *Ma'amar* does not take effect after the Chalitzah (the second consequence)! When he discusses Bi'ah b'Sof, he says that the practical consequence is that the Yavam must do *Chalitzah* after the Bi'ah since the Bi'ah did not break the Zikah entirely (the first consequence)! Why does Rashi mention these different consequences in each case? This question requires further elucidation.</span>
<span style="color:#008A00;">THE ISUR OF "ESHES ACH" WHEN LIVING WITH A SECOND YEVAMAH QUESTION: The Gemara explains that the Chachamim required Chalitzah when Bi'as Yibum follows Ma'amar as a Gezeirah, lest people think that Bi'ah after *Bi'ah* is valid. RASHI (DH v'Iy Bi'ah Achar Ma'amar) explains that if only a Get was required (for the Ma'amar done before the Bi'ah), people might think that since the Bi'ah was an effective Yibum even though it followed Ma'amar, then it is also acceptable to do Bi'ah after doing *Bi'ah*. They will mistakenly assume that if one did Bi'ah with one Yevamah, that it is proper to do Bi'ah with the second Yevamah as well, and they will then transgress the Isur of "Eshes Ach" by doing Bi'ah with the second Yevamah. Why does Rashi say that the problem is that one might transgress the Isur of "Eshes Ach?" What Isur "Eshes Ach" is there in this case? The Gemara earlier (10b) says that according to Rebbi Yochanan, once one brother does Yibum with one Yevamah, all of the other brothers and Tzaros also lose the Isur "Eshes Ach." Hence there should be no Isur "Eshes Ach" in this case! Moreover, in the case that Rashi is discussing, which is when there is one Yavam doing Bi'ah with two Yevamos one after the other, then even Reish Lakish (10b) agrees that the Yavam is Asur to the second Yevamah only with an Isur Aseh, but not with a Lo Ta'aseh or with an Isur Kares! (YASHRESH YAKOV) ANSWERS: (a) The ARUCH LA'NER explains that Rashi does not mean the Isur of "Eshes Ach," but rather he means an Isur that *stems from* the Isur of "Eshes Ach." In this case, it is the Isur Aseh of living with a Yevamah with whom one's brother already did Yibum ("Keivan sh'Banah Shuv Lo Yivneh"). He finds proof for this interpretation in the words of Rashi, who writes that the brother will be "*Paga* (touch) b'Isur Eshes Ach," and not simply "Chayav (or Avar) b'Isur Eshes Ach." The HAGAHOS ON THE ME'IRI (Daf 11a #12) adds that this shows that Rashi held like those Rishonim who write that the Isur of "Lo Yivneh" is not a new Isur Lav, but it is the Torah revealing to us that the Isur of "Eshes Ach" in this situation is only Asur with a Lav and not with Kares. However, it is not clear why Rashi should decide to express the Isur Aseh in such terms here. He could have simply written that there is an Isur d'Oraisa, like he wrote earlier (DH Mishum d'Mehani). (b) The RASHASH suggests that Rashi at this point is not referring to a case of one Yavam with two Yevamos, but rather to a case of two Yavams with one Yevamah. In that case, according to Reish Lakish, the second Yavam to live with the Yevamah has an Isur of "Eshes Ach." (That is indeed the way the NIMUKEI YOSEF records the case here; with either two Yevamos and one Yavam or with two Yavam's and one Yevamah.) Why, though, should Rashi mention specifically the Isur of "Eshes Ach," which applies only according to Reish Lakish? The Gemara, which is explaining the Mishnah, must work out according to both Reish Lakish and Rebbi Yochanan; why would Rashi explain it specifically according to the view of Reish Lakish? Moreover, if two Yavams live with one Yevamah one after the other, there will not merely be an Isur of Eshes Ach, but an Isur of Eshes Ish! Perhaps the Rashash means that the Gezeirah is that one Yavam will take the other Yavam's wife *after he divorces her* (or after he dies and leaves behind children), and then there will be an Isur Kares of "Eshes Ach" (because of the *second* brother) according to everyone.</span>
גמרא:
עד כאן לא פליגי אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר, אבל גט אחד ביבמה <span style="color:#2828AC;">(או)</span> [ו]מאמר אחד ביבמה מהני <span style="color:#2828AC;">(מהני גט ביבמה למיקם עליה ב'לא יבנה', ושוב לא ייבם, ומאמר ביבמה מהני לה להצריכה גט למאמרו אי בעי לאפוקה)</span>.
מאי טעמא אמור רבנן גט ביבמה מהני <span style="color:#2828AC;">(הא מדאורייתא חליצה הוא דמהני בה, ומשום גט לא קרינא בה ש'לא בנה')</span>?
משום דמהני בעלמא <span style="color:#2828AC;">(בכל הנשים להתגרש)</span>; דאי אמרת <span style="color:#2828AC;">(הכא)</span> לא מהני <span style="color:#2828AC;">(ואם רצה לכונסה אחר הגט - יכנוס)</span> - אמרי <span style="color:#2828AC;">(אינשי:)</span> גט להוציאה וחליצה להוציאה, ומדגט לא מהני - חליצה נמי לא מהני, ואתי למיבעל אחר חליצה!
ומאי טעמא אמור רבנן מאמר ביבמה מהני <span style="color:#2828AC;">(לאסור חברתה עליו? הא מן התורה קנין לא הוי ביבמה אלא בביאה)</span>?
משום דמהני בעלמא <span style="color:#2828AC;">(קידושי אשה קונים אותה)</span>; דאי אמרת 'לא מהני' - אמרי 'מאמר לקנות וביאה לקנות, ומדמאמר לא מהני - ביאה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר ביאה <span style="color:#2828AC;">(והוה ליה בונה שתי בתים, דאיסורא דאורייתא)</span>!
ומאי טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום <span style="color:#2828AC;">(ביאה פסולה יש אחריה זיקת יבמין כדתנן לעיל: מאמר בזו ובעל לזו - צריכות שני גיטין וחליצה, ולא אמרינן תיסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותיפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה)</span>?
אמרי: אי ביאה אחר הגט היא <span style="color:#2828AC;">(כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכונסה)</span> - גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה <span style="color:#2828AC;">(דאי אמרת תיסגי לה בגט - אתי למימר: מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא - אלמא מעליותא היא, ואתי למיבעל לכתחלה אחר חליצה)</span>; ואי ביאה אחר מאמר היא <span style="color:#2828AC;">(כגון מאמר לזו ובעל לזו)</span> גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה <span style="color:#2828AC;">(להכי תנן 'צריכות שנים - גט וחליצה': דאי אמרת בגט סגי לה - אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעליותא היא, ואתי למעבד ביאה אחר ביאה, וקא פגע באיסור אשת אח)</span>.
ומאי טעמא אמור רבנן האי חליצה פסולה <span style="color:#2828AC;">(שאחר גט או אחר מאמר)</span> אין אחריה כלום <span style="color:#2828AC;">(דאי הדר עבד מאמר או גט לשלישית - לא מהני)</span>?
אמרי: מאי לגזור? נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה <span style="color:#2828AC;">(דלא ליתי למיחלץ לשתי יבמות זו אחר זו, או שני יבמין ליבמה אחת זה אחר זה)</span> - כל כי הני תחלוץ ותיזיל <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ)</span>? ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה <span style="color:#2828AC;">(דלא ליתי למימר 'יבמה כנוסה יוצאת בחליצה בלא גט' - לא אתו למימר הכי)</span> - אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו <span style="color:#2828AC;">(והא דאמרינן 'אין אחריה כלום' - בדבר העשוי אחריה קאמר, דאי הדר עביד גט או מאמר או חליצה בחברתה - לא מיתסר בקרובותיה)</span>? חליצה אחר ביאה נמי בעיא גט לביאתו.
אמר רבא:
<h3>דף נא.</h3>
מאי טעמא דרבן גמליאל <span style="color:#2828AC;">(דאמר 'אין גט אחר גט' בשתי יבמות או בשני יבמין, דלא מיתסר בתרא בקרובותיה)</span>?
דמספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי, מאמר אי קני אי לא קני:
גט אי דחי אי לא דחי: אי קמא דחי - בתרא מאי קעביד? אי קמא לא דחי - בתרא נמי לא דחי!?
מאמר אי קני אי לא קני: אי קמא קני - בתרא מאי קעביד? ואי קמא לא קני - בתרא נמי לא קני!
איתיביה אביי: 'ומודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר <span style="color:#2828AC;">(מאמר לזו וגט לזו - פסל את הראשונה, ואסור בקרובות שתיהן)</span>, ומאמר אחר הגט <span style="color:#2828AC;">(גט לזו ומאמר לזו - בעלת מאמר צריכה גט)</span>, וגט אחר ביאה ומאמר <span style="color:#2828AC;">(אחר ביאה שאֲחַר מאמר, כגון מאמר לזו ובעל לזו וגט לשלישית - מהני גט ואסור בקרובותיה (</span><span style="color:#008A00;">ברש"י יש שמוחקים את המילים</span><span style="font-size:80%;">:</span> <span style="color:#2828AC;">דביאה פסולה היא בשניה, דמאחר שעשה מאמר בראשונה - פסולות בשניה))</span>, ומאמר אחר ביאה וגט <span style="color:#2828AC;">(גט לזו ובעל לזו, ומאמר לשלישית - קונה מאמר וצריכה גט, ואסור בקרובותיה)</span>; ואי מספקא ליה לרבן גמליאל <span style="color:#2828AC;">(בדחיית הגט וקניית מאמר)</span> - תהוי <span style="color:#2828AC;">(הך ביאה אמצעית)</span> כביאה דלכתחלה <span style="color:#2828AC;">(כַבּיאה בַתּחִלה)</span> ותקני <span style="color:#2828AC;">(ולא תהני מעשה שלישית, בין בגט אחר ביאה ומאמר, בין במאמר אחר ביאה וגט - ממה נפשך: גט אחר ביאה ומאמר לא ליהני: דאי מאמר קמא קני לגמרי - תו לא מהני ביאה וגט אבתריה, ואי מאמר לא קני מידי - נמצאת ביאה של אחריו ביאה בתחלה, וכשרה, ותו לא מהני גט בשלישית)</span>, דהא תנן: 'הבעילה - בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום' <span style="color:#2828AC;">(וכן במאמר אחר ביאה וגט, דאי גט קמא דחי - תו לא מהני ביאה ומאמר אבתריה, ואי גט לא דחי מידי - נמצא ביאה שלאחריהן בתחלה, וכשרה היא, וקונה, ומאמר דבתריה לאו כלום היא)</span>!
אלא אמר אביי: לעולם פשיטא ליה לרבן גמליאל בגט דדחי <span style="color:#2828AC;">(קצת)</span>, ומאמר דקני <span style="color:#2828AC;">(קצת; הלכך ביאה של אחריהן אינה תחלה)</span>; מיהו <span style="color:#2828AC;">(מאי טעמא יש מאמר אחר גט וגט אחר מאמר, ואין מאמר אחר מאמר ולא גט אחר גט?)</span> אמור רבנן: הא יבמה - בחד צד מהני בה גט <span style="color:#2828AC;">(לדחות חציה)</span> ובחד צד מהני בה מאמר <span style="color:#2828AC;">(לקנות חציה)</span>; גט אחר גט לא דחי - דהא דחה ליה קמא <span style="color:#2828AC;">(כל כח גט; הלכך לאו כלום הוא, ומותר בקרובותיה)</span>, ומאמר אחר מאמר לא קני דהא קני ליה קמא <span style="color:#2828AC;">(וכן מאמר אחר מאמר: דהא קנה קמא כל כח מאמר)</span>; גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט: האי מילתא קא דחי <span style="color:#2828AC;">(גט אחר מאמר מאי דשייר מאמר מן קמייתא - דחי גט בבתרייתא; וכן בשני יבמין: מאי דשייר מאמר דקמא - דחי גט דבתרא)</span>, והאי מילתא <span style="color:#2828AC;">(מאמר אחר הגט)</span> קא קני <span style="color:#2828AC;">(מאי דשייר גט דקמא מן הזיקה דלא דחייה קני מאמר דבתרא)</span>.
ורבנן <span style="color:#2828AC;">(דפליגי עליה דרבן גמליאל, דאמרי יש גט אחר גט - אמרי לך)</span> כל חד וחד <span style="color:#2828AC;">(מן היבמין)</span> תקינו ליה רבנן גט ומאמר ביבמה <span style="color:#2828AC;">(בכל היבמות; הלכך ליכא למימר 'קמא דחה כל כח הגט', דקמא כל כח הגט דידיה, דאית ליה בהך יבמה - הוא דדחה, אבל כח גט דאחוה בהך יבמה וכח גיטא דידיה בצרתה - לא דחה; וכן לענין מאמר)</span>. והאי ביאה פסולה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: להכי אמר רבן גמליאל 'יש גט אחר ביאה שאחר מאמר, ויש מאמר אחר ביאה וגט': דהא ביאה אמצעית, שהיא פסולה)</span> עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר: עדיפא ממאמר: דאילו מאמר אחר מאמר לא מהני, ואילו ביאה אחר מאמר מהני <span style="color:#2828AC;">(כדקתני 'גט אחר ביאה ומאמר', אלמא יש ביאה אחר מאמר)</span>, וגריעא ממאמר דאילו מאמר אחר הגט קני לכוליה שיורא דגט <span style="color:#2828AC;">(כל מה ששייר גט למאמר ואין מאמר אחר מועיל כלום אחריו אם חזר ועשה מאמר בשלישית, כדקאמר רבן גמליאל 'אין מאמר אחר מאמר', ולא שנא אי הוה מאמר ראשון אחר גט אי לא - אין מאמר אחריו, ולא פלוג בין שהיה מאמר ראשון בתחלה בין שהיה אחר הגט, מדלא קתני 'מודה רבן גמליאל שיש מאמר אחר מאמר וגט')</span> ואילו ביאה אחר הגט לא קניא ליה לכוליה שיורא דגט <span style="color:#2828AC;">(כל מה ששייר גט לביאה, דיש מאמר אחר ביאה וגט כדתנן: 'הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום', אבל באמצע יש אחריה כלום, וכדאמר טעמא לעיל: 'מאי טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום כו')</span>.
תנו רבנן: 'כיצד אמר רבן גמליאל 'אין גט אחר גט'?
שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו: רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה, ומותר בקרובות שניה' <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן דאי חלץ לשניה הוי חליצה מעלייתא לאיפטורי קמייתא: דכיון דגט דשניה אין גט - חליצה דידה מעלייתא היא; אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו בקרובות שניה, שאם יחלוץ לה - נמצא זו גרושתו וזו חלוצתו, ואסור בקרובות שתיהן)</span>.
וחכמים אומרים: נתן גט לזו וגט לזו - אסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן, וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת <span style="color:#2828AC;">(נתן זה גט וזה גט ר"ג אומר חולץ לה הראשון והשני מותר בקרובותיה ולדברי חכמים שניהם אסורין בקרובות)</span>.
כיצד אמר רבן גמליאל 'אין מאמר אחר מאמר'?
שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ועשה מאמר בזו ומאמר בזו: רבן גמליאל אומר: נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה <span style="color:#2828AC;">(לקמן פריך: כיון דאין מאמר אחר מאמר - ייבומי נמי תתייבם קמייתא, דהא לא איפסלה עליה)</span>;
וחכמים אומרים נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן, וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת'.
<span style="color:#008A00;">"GET ACHAR GET": CHALITZAH WITH THE FIRST YEVAMAH QUESTION: The Beraisa discusses the case of "Get Achar Get" when there is one Yavam with two Yevamos. The Yavam first gives a Get to the first Yevamah and then gives a Get to the second Yevamah. Raban Gamliel says that only the first Get is effective, because he holds that there is only one opportunity to give a Get among all of the Yevamim and Yevamos. He rules that the Yavam must do Chalitzah with the first Yevamah (to whom he gave a Get). The Yavam then remains prohibited to the relatives of the first Yevamah, but he is permitted to the relatives of the second Yevamah. RASHI (DH Choletz l'Rishonah) is bothered by the wording of the Gemara. Why does it say that the Yavam should do Chalitzah with the *first* Yevamah? Chalitzah with the second Yevamah will also work! Rashi answers that the Beraisa is just giving good advice. Since the Yavam is already prohibited to the relatives of the first Yevamah because of the Get that he gave her, he might as well do Chalitzah with her and not with the second Yevamah, since he is *not* prohibited to her relatives. If he does Chalitzah with the second Yevamah, he will become prohibited to her relatives as well (because of the Isur of "the relatives of one's Chalutzah"). That is why the Beraisa suggests that the Yavam do Chalitzah with the first Yevamah (to whom he gave an effective Get). The MAHARSHA asks that there is a more basic reason for doing Chalitzah with the first Yevamah. The Gemara earlier (44a) says that if one has an option to do Chalitzah with one of two Yevamos -- one of which is already Pesulah to marry a Kohen, and the other is Muteres to marry a Kohen -- one should do Chalitzah with the one who is already Pesulah l'Kehunah, for "one should not spill out his washwater when someone else needs it." Here, too, the reason why the Yavam should do Chalitzah with the first Yevamah is because she is already Pesulah l'Kehunah, since she received a valid Get, and he should not do Chalitzah with the second Yevamah who is not yet Pesulah l'Kehunah! Why does Rashi not give this reason? ANSWERS: (a) The MAHARSHA answers that Rashi holds that even according to Raban Gamliel, the Get that was given to the second Yevamah also invalidates her  from marrying a Kohen. Even though it does not prohibit the Yavam from marrying her relatives, it does prohibit her from marrying a Kohen. Therefore, both Yevamos are Pesulos l'Kehunah, and that is why Rashi gives a different reason why the Yavam should do Chalitzah with the first Yevamah in particular. (b) The RASHASH rejects the Maharsha's answer based on the Gemara later (52a) which says that a Get which is effective enough to make a woman Pesulah l'Kehunah is also able to prohibit a Yevamah to the Yavam. If the Maharsha is correct that the second Get is able to invalidate the woman l'Kehunah, then it should also take effect to prohibit the Yevamah to the Yavam, and thereby make the Yavam prohibited to her relatives. The Rashash suggests instead that the reason Rashi does not give the reason that Chalitzah will make the Yevamah Pesulah l'Kehunah is because the Beraisa continues and says that the "same Halachah" applies to two Yevamim with one Yevamah. This implies that if two Yevamim each gave a Get to the Yevamah, only the first Get is effective (according to Raban Gamliel), and the *first* Yavam should do Chalitzah with the Yevamah. In that case, though, there is only one Yevamah, and she is going to become Pesulah l'Kehunah regardless of which Yavam does Chalitzah with her! The reasoning that one should not waste washwater does not explain why the first Yavam does Chalitzah in this case, and that is why Rashi says that it is advisable for the first Yavam to do Chalitzah in order that the second one not become Asur to the Yevamah's relatives unnecessarily. This answer is not entirely satisfactory, though. Who is the Beraisa advising, in the case of two Yevamim? It cannot be advising the second Yavam to have the first one perform Chalitzah, since that is not up to him; perhaps he will refuse. It certainly is not advising the first Yavam to do the Chalitzah, since he is not the one who stands to gain from it. If anything, the Beraisa might mean not to offer "good advice," but to declare that it is a *Mitzvah* for the first Yavam to do Chalitzah, to spare his brother from becoming prohibited to the relatives of the Yevamah. (The Rashash's question on the Maharsha can be resolved by pointing out that the Gemara on 52a is saying that what works as a "Rei'ach ha'Get" for a divorce for *marriage* is also Posel l'Kehunah. But a second Get given after a first Get is only Posel l'Kehunah as a Get *Yevamim*, which is different  from a Get that serves to break a bond of marriage, and thus it is certainly possible that such a Get will *not* be able to prohibit the Yavam to her relatives, even though it is able to make the Yevamah Pesulah l'Kehunah.) (c) It is possible that Rashi infers his reason from the words of the Beraisa. The Beraisa makes no mention of any condition that the women were able to marry Kohanim before each Get was given. This implies that the ruling of the Beraisa applies even if both women were already Pesulos l'Kehunah -- we still say that the Yavam should do Chalitzah with the first Yevamah. In such a case, the reasoning of "do not waste washwater" clearly does not apply. That is why Rashi had to say that the Beraisa is giving good advice to the Yavam that he do Chalitzah with the first Yevamah so that he not become prohibited to the relatives of the second Yevamah.</span>
אמר מר: 'נותן גט לזו וגט לזו: רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה' - לימא תיהוי תיובתא דשמואל, דאמר שמואל: <span style="color:#2828AC;">(נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן, ואחר כך)</span> 'חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה' <span style="color:#2828AC;">(משום דקלישא זיקתה ולא אלימא חליצה לאפקועי זיקה אלימתא דצרתה; והא הכא: כיון דאמר ר"ג 'אין גט אחר גט' - נמצאת זיקה שניה שלימה, וקתני 'חולץ לראשונה', וקשה לשמואל)</span>?! <span style="color:#2828AC;">(ומדרבנן ליכא לאותובי לשמואל: אע"ג דאמרי רבנן 'וחליצה לאחת מהן' - אלמא חליצת בעלת גט פוטרת צרתה - לא קשה לשמואל, דהכא היינו טעמא דתרוייהו זיקתא קלישא דהא אמרי רבנן 'יש גט אחר גט'.)</span>
אמר לך שמואל: כי אמרי אנא - אליבא דמאן דאמר יש זיקה <span style="color:#2828AC;">(אלימא זיקתה, ולא פקעה זיקה שלימה אלא בחליצה מעלייתא)</span>, ורבן גמליאל סבר אין זיקה <span style="color:#2828AC;">(כדאמר בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אם מיאנה מיאנה כו'; הלכך כיון דלאו אלימא זיקה - פקעה בחליצה כל דהו)</span>.
ומדרבן גמליאל סבר אין זיקה -
<h3>דף נא:</h3>
רבנן סברי יש זיקה <span style="color:#2828AC;">(לאקשויי אתי, כלומר: קא סלקא דעתא דכי היכי דפליגי רבנן ארבן גמליאל בגט אחר גט - הכי פליגי בזיקה, ואף על גב דממילתייהו לא שמעינן ליה)</span>, וקתני סיפא 'וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת' <span style="color:#2828AC;">(דאם נתנו שניהם גט - חולץ לה אחד מהם, ואפילו לרבנן דאמרי יש זיקה סגי לה בהך חליצה רעועה דחד מינייהו)</span> - לימא תיהוי תיובתא דרבה בר רב הונא אמר רב, דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: 'חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין' <span style="color:#2828AC;">(דהא [</span><span style="color:#008A00;">המקרה לעיל:דאם נתנו שניהם גט - חולץ לה אחד מהם'</span><span style="color:#2828AC;">] נמי חליצה פסולה היא, שאחר הגט באה)</span>?
אמר לך רבה בר רב הונא: בין לרבן גמליאל בין לרבנן סברי אין זיקה, והכא - בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר קמיפלגי <span style="color:#2828AC;">(ואנא דאמרי אליבא דמאן דאמר יש זיקה)</span>.
אמר מר: 'עשה מאמר בזו ומאמר בזו - רבן גמליאל אומר: 'נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה' - מכדי קסבר רבן גמליאל 'אין מאמר אחר מאמר' - ראשונה נמי תתייבם, גזירה דלמא אתי לייבומי לשניה!
אמר רבי יוחנן: רבן גמליאל, ובית שמאי, ורבי שמעון, ובן עזאי, ורבי נחמיה - כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור <span style="color:#2828AC;">(לא גמור ממש, אלא קנין חשוב)</span>.
רבן גמליאל - הא דאמרן <span style="color:#2828AC;">(אין מאמר אחר מאמר אלמא חשיב קמא למיקני כל כח מאמר)</span>;
בית שמאי - דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ג מ"ה]</span>: 'שלשה אחין, שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד מופנה: מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני: בית שמאי אומרים: 'אשתו עמו <span style="color:#2828AC;">(דקניה במאמר וכי נפלה אחותה לא רמיא קמיה)</span> והלזו <span style="color:#2828AC;">(כמו 'הארץ הלזו הנשמה</span> <span style="font-size:80%;">(יחזקאל לו,לה)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> תצא <span style="color:#2828AC;">(אף מן החליצה)</span> משום אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(דאחות אשה היא, ולא מיתסרא קמייתא עליה משום אחות זקוקה)</span>';
רבי שמעון - דתניא <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק 'האשה רבה': בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו, וחזר ובא אחיו בן תשע שנים ויום אחד עליה - פסולה על ידו, דביאת בן תשע שנים כמאמר שויוה רבנן, והוה ליה מאמר אחר מאמר ומקודשת אף לשני ופסלה אף על ראשון, כרבנן, דאמרי 'יש מאמר אחר מאמר'; ר"ש אומר: לא פסלה)</span>: אמר להו רבי שמעון לחכמים: אם ביאת ראשון ביאה <span style="color:#2828AC;">(קניה לגמרי)</span> - ביאת שני אינה ביאה <span style="color:#2828AC;">(דהביאה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום, ואינה מקודשת לשני ולא פסלה על הראשון; ואי משום דזינתה, דקי"ל ביאתו ביאה דתנן (נדה מה,א) בא על אחת מכל העריות שבתורה מתות על ידו - אפילו הכי לא מיתסרא על בעלה, דקיימא לן (כתובות דף ט,א.) אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקי קינוי וסתירה)</span>; אם ביאת ראשון אינה ביאה - ביאת שני נמי אינה ביאה!
- והא ביאת בן תשע דכמאמר שויוה רבנן <span style="color:#2828AC;">(דהכי תניא בפרק 'האשה'</span> <span style="font-size:80%;">[להלן צו,א]</span><span style="color:#2828AC;">: 'עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול')</span>, וקאמר רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(ביאת שני)</span> אינה ביאה <span style="color:#2828AC;">(אלמא מאמר ראשון חשוב לקנות כל כח מאמר)</span>!
בן עזאי - דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת <span style="color:#2828AC;">(דכל חד וחד תקינו ליה רבנן מאמר בה)</span> ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד <span style="color:#2828AC;">(דכל כח שתקנו חכמים במאמר קנה במאמר ראשון; לשון מורי.</span>
<span style="color:#2828AC;">לשון אחר הכי גרסינן: 'אין מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת' - דדומיא דקידושין בעלמא תקינו רבנן למאמר, ואין קידושין אחר קידושין באשה אחת; 'ויש מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד' - דהא תרוייהו קמיה רמיין, וכל חדא אית לה כח יבמין, דלא כח ביאה יהבי רבנן למאמר למיקני לגמרי, ולא פקע זיקה דחברתה, דביאה הוא דפטרה.</span>
<span style="color:#2828AC;">ולשון ראשון עיקר, דלקמן מוכחא מילתא בפירקין)</span>.
רבי נחמיה - דתנן: 'רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף - אין אחריה כלום'; והא ביאה פסולה, דכמאמר שויוה רבנן <span style="color:#2828AC;">(דלא נפקא מיניה בגט: דקא בעיא נמי חליצה לזיקתו)</span>, וקתני 'אין אחריה כלום'!?
כיצד? - עשה מאמר [<span style="color:#2828AC;">ונתן לה גט - צריכה הימנו חליצה</span>]:
<h3>דף נב.</h3>
האי - גט אחר גט הוא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה - וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא וחכמים אומרים 'יש גט אחר כו' ומפרש 'כיצד עשה מאמר כו' דהיינו גט אחר מאמר)</span>?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: גט אחר הגט ומאמר אחר מאמר – כדאמרן <span style="color:#2828AC;">(בברייתא דלעיל 'כיצד אמר רבן גמליאל כו' ובמתניתין לא פירש)</span>: יבם אחד ויבמה אחת - כיצד התרתן? עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט - צריכה הימנו חליצה.
עשה מאמר ובעל - הרי זו כמצותה:
לימא מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: מצות יבמה: מקדש ואחר כך בועל.
אימא - אף זה כמצותה.
פשיטא?
סלקא דעתא אמינא: כיון דאמר מר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונשואין' - אימא לאו מצוה קעביד? - קא משמע לן.
גופא אמר רב הונא: מצות יבמין: מקדש ואחר כך בועל, ואם בעל ועשה מאמר - קנה.
'אם בעל ועשה מאמר'? פשיטא: דהא קניה בביאה!
אלא אימא 'אם בעל בלא מאמר – קנה'.
והתניא '<span style="color:#2828AC;">[אם בעל בלא מאמר]</span> לוֹקֶה' <span style="color:#2828AC;">(ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה, אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת 'קנה')</span>?
מכת מרדות מדרבנן <span style="color:#2828AC;">(וקמשני: האי 'לוקה' - לאו מלקות ארבעים הוא, אלא מכת מרדות: מכת רידוי מדרבנן, שנהג קלות ראש בעצמו; ולעולם קנה)</span>, דרב מנגיד <span style="color:#2828AC;">(מכת מרדות)</span> מאן דמקדש בביאה <span style="color:#2828AC;">(משום פריצותא)</span>, ומאן דמקדש בשוקא <span style="color:#2828AC;">(אפילו בכספא, דמנהג זילות ופריצות היא)</span> ומאן דמקדש בלא שדוכי, ומאן דמבטל גיטא, ומאן דמסר מודעא אגיטא, ומאן דפקיר שליחא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(לשון חוצפא: שמעיז פניו להתריס עם שליח בית דין)</span>, ומאן דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לבי דינא ותבע לשמתיה, ועל חתנא דדאיר בבי חמוהי.
דדאיר אין, דחליף לא? והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוהי ונגדיה רב ששת!?
ההוא מידם הוה דיים מחמתיה <span style="color:#2828AC;">(חשודה היתה חמותו ממנו)</span>.
נהרדעי אמרי: בכולהו לא מנגיד רב אלא למקדש בביאה ובלא שדוכי;
ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי נמי, משום פריצותא.
תנו רבנן: 'כיצד 'מאמר'? נתן לה כסף או שוה כסף <span style="color:#2828AC;">(ואמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין"; ואף על גב דיהב לה מידי - לאו קידושין גמורים הן כקידושי תורה, שהרי אין קידושין תופסין באשת אח, והתורה לא התירתה לו ליעשות כאשה נכרית, אלא כסדר המצוה: וביאה - הוא דכתבה בה רחמנא)</span>.
ובשטר כיצד <span style="color:#2828AC;">(ואם קידש בשטר - כיצד כתב בו)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(והוינן)</span> 'כיצד'? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה; והא - כיון דקידושי כסף אמרת 'נתן לה כסף' כשאר נשים - ממילא שמעינן)</span> בשטר <span style="color:#2828AC;">(שטר נמי כשאר כל שטר אירוסין בעלמא)</span> כדאמרן <span style="color:#2828AC;">(בקידושין)</span>: 'כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה "הרי את מקודשת לי"'!
אמר אביי: הכי קאמר: <span style="color:#2828AC;">(האי תנא - לאו אשטר מאמר קאי, אלא אשטר כתובה קאי)</span> שטר כתובת יבמין כיצד? כתב לה "אנא פלוני בר פלוני קבילית ית פלונית יבמתי עלי לזון ולפרנסה כראוי" - ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון <span style="color:#2828AC;">(ולא על של יבם; מאי טעמא? - כדאמר ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף לט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'אשה הקנו לו מן השמים')</span>; ואי לית לה מראשון - תקינו לה רבנן מִשֵּנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
בעא מיניה אביי מרבה: נתן לה <span style="color:#2828AC;">(יבם ליבמתו)</span> גט ואמר "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" – מהו <span style="color:#2828AC;">(לפוסלה על אחיו ועליו בהאי גיטא, דתיקום עליה ב'לא יבנה')</span>?: גט יבמה דרבנן הוא, גט דמהני באשת איש מהני ביבמה, <span style="color:#2828AC;">(האי)</span> גט דלא מהני באשת איש <span style="color:#2828AC;">(להתירה לינשא)</span> לא מהני ביבמה <span style="color:#2828AC;">(והכא נמי לאו גירושין למיקם ב'לא יבנה')</span>? או דלמא אתי לאחלופי בגיטא <span style="color:#2828AC;">(ולכנוס יבמה אחר הגט)</span>?
אמר ליה: חיישינן דלמא אתי לאחלופי בגיטא.
מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה, יהיב לה ניירא בעלמא - הכי נמי דפסלה!?
אמר ליה: התם לא פסיל בכהונה, הכא קפסיל בכהונה <span style="color:#2828AC;">(כהן שנתן גט כזה לאשתו - אסרה עליו והלכך תיבעי לן אי מהני מדרבנן)</span>, דתניא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשה זנה וחללה לא יקחו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה גרושה מאישה לא יקחו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי קדש הוא לאלהיו]</span> - אפילו לא נתגרשה אלא מאישהּ <span style="color:#2828AC;">(ולא התירה לכל אדם)</span> - לא יקחו, והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה.'
אמר רמי בר חמא: הרי אמרו: אמר אחד ללבלר "כתוב גט לארוסתי, לכשאכנסנה אגרשנה" - הרי זה גט <span style="color:#2828AC;">(ואם נתנו משכנסה - הרי זו מגורשת)</span> מפני שבידו לגרשה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובידו לגרשה משנכתב; ואי משום גט ישן - דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין עט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">בית הלל פוסלין, ותנן</span> <span style="font-size:80%;">[עדויות פ"ד מ"ז; גיטין פ"ח מ "ד]</span><span style="color:#2828AC;">: 'איזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה אחר כתיבה'? - הא איתמר בפרק 'הזורק'</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין עט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אם נתגרשה - תנשא לכתחלה')</span>;
<h3>דף נב:</h3>
ולאשה בעלמא <span style="color:#2828AC;">(וכנסה וגירשה בו)</span> אין גט מפני שאין בידו לגרשה <span style="color:#2828AC;">(הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין)</span>.
בעי רמי בר חמא: ליבמתו מהו <span style="color:#2828AC;">(כתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו לה - מהו שתתגרש בו)</span>?: כיון דאגידא ביה - כארוסתו דמיא? או דלמא כיון דלא עבד בה מאמר - לא?
תיקו.
בעי רב חנניה: כתב גט לזיקתו ולא למאמרו, למאמרו ולא לזיקתו <span style="color:#2828AC;">(והוא עשה בה מאמר תחלה)</span> – מהו <span style="color:#2828AC;">(מהו שתיפסל עליו בכך)</span>? מאמר עילוי זיקה קא רמי <span style="color:#2828AC;">(כשעשה מאמר - נדבק עם הזיקה וניתוסף עליה, ואין גט מועיל לזה בלא זה; וכיון שנכתב בתוך הגט שלא עשאו אלא לאחד מהן)</span> והוה ליה כמגרש חצי אשה, והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום <span style="color:#2828AC;">(ומותרת לו)</span>? או דלמא: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי <span style="color:#2828AC;">(ומהני; והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו - אסורה עליו ועל אחָיו, דפקע זיקה, וקמה ב'לא יבנה'; ואי כתב למאמרו ולא לזיקתו - אסורה לו ומותרת לאחיו, דמאמר דעבד - שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא)</span>?
ותפשוט ליה מדרבא, דאמר רבא <span style="color:#2828AC;">(ב'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל לב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי זיקת [שני] יבמין: שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן [</span><span style="color:#008A00;">ונשארו שני אחים ליבם</span><span style="color:#2828AC;">] ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות כו', וקאמר רבא עלה)</span>: נתן גט למאמרו <span style="color:#2828AC;">(ולא לזיקתו, ואחר כך מת)</span> - הותרה צרתה <span style="color:#2828AC;">(אשתו הראשונה)</span>' <span style="color:#2828AC;">(שריא צרתה לאחיו השני, דאי לאו גט - הוה אסורה עליו משום זיקת שני יבמין, אלמא האי לחודיה קאי, מדאהני גט לאישתרויי צרתה לאחיו השני)</span>?! <span style="color:#2828AC;">(והוא הדין דהיא גופה נמי שריא לאחיו, אלא דמחלפא בבעלת גט גמור לזיקה דמקמי מאמר או לזיקה ומאמר. והכי אמרינן בארבעה אחין)</span>
לרבא פשיטא ליה, לרב חנניה מיבעיא ליה.
מאי?
תיקו.
'חלץ ועשה מאמר [<span style="color:#008A00;">[או]</span> <span style="color:#2828AC;">נתן גט</span> <span style="color:#008A00;">[אחרי החליצה]</span> <span style="color:#2828AC;">ובעל</span> <span style="color:#008A00;">[או בעל אחרי החליצה]</span> <span style="color:#2828AC;">או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]</span>:
אמר רב יהודה אמר רב: זו <span style="color:#2828AC;">(א'חלץ ועשה בה מאמר' קאי, דקתני לא תפיס מאמר)</span> דברי רבי עקיבא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל חכמים אומרים: יש אחר חליצה כלום.
ומי מצית מוקמת לה כרבי עקיבא? והא קתני רישא 'נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה', ואי רבי עקיבא - כיון דיהב לה גט, מי מהני בה מאמר? והתניא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא רע הלכה ד]</span>: 'רבי עקיבא אומר: מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית? - שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כד,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יוכל בעלה הראשון אשר שִּׁלְחָהּ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה]</span> - אחר שילוח <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מדכתיב 'אשר שלחה' - קרא יתירא דלא צריך - הכי קאמר: יש לך משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת, ואיזו זו? - יבמה! וכיון דבלאו קאי - היכי מהני בה תו מאמר?)</span>'.
אמר רב אשי: גט יבמין מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
תניא נמי הכי: 'אמר רבי: אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא, שהיה עושה חלוצה כערוה, אבל חכמים אומרים 'יש אחר חליצה כלום'; ואני אומר: אימתי <span style="color:#2828AC;">(יש אחר חליצה תפיסת קידושין)</span>? - בזמן שקדשה לשום אישות <span style="color:#2828AC;">(בקידושין גמורים ולא במאמר יבמין, דודאי קידושין תופסין בחייבי לאוין)</span>, אבל קדשה לשום יבמות <span style="color:#2828AC;">(אינן קידושין, שהרי אין כאן צד ייבום, והוו להו קידושי טעות)</span> - אין אחר חליצה כלום.'
תניא אידך: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, רבי אומר: אם קדשה לשום אישות - צריכה הימנו גט; לשום יבמות - אין צריכה הימנו גט; וחכמים אומרים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות - צריכה הימנו גט.'
אמר רב יוסף: מאי טעמא דרבי? - עשאוה כעודר <span style="color:#2828AC;">(חופר)</span> בנכסי הגר וכסבור שלו הן <span style="color:#2828AC;">(שהיה קרקע הגר סמוך לקרקעו, ומת הגר ואין לו יורשין, והמחזיק בנכסיו קנה, וְזה חופר בקרקע הגר וכסבור שזה קרקע שלו ולא נתכוון להחזיק)</span> דלא קני <span style="color:#2828AC;">(והאי נמי: סבור שקידושי יבמה תופסין בה ולא נתכוון לקנות אלא מכח ייבומי אחיו והא פקעו להו)</span>.
אמר ליה אביי: מי דמי? התם לא קא מכוין למיקני <span style="color:#2828AC;">(דהא סבור שלו הן)</span>, הכא קא מכוין למיקני <span style="color:#2828AC;">(מכל מקום)</span>! הא <span style="color:#2828AC;">(אביי הוא דאקשי ואזיל)</span> לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר הוא <span style="color:#2828AC;">(ומתכוון לקנות מכל מקום)</span>, דקני! <span style="color:#2828AC;">(והאי נמי קסבר לקנות מכח אחיו ואינו קונה אלא מכחו ומ"מ קנין הוא)</span>.
אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן? כגון דאמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין": רבי סבר מאמר עילוי זיקה קא רמי <span style="color:#2828AC;">(מאמר דתקינו רבנן לכל היבמין - לא תקון אלא היכא דקיימא זיקה, ואתא מאמר ואיתוסף עלה)</span> ואתאי חליצה אפקעתה לזיקה <span style="color:#2828AC;">(והכא ליכא למימר הכי)</span>; ורבנן סברי: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי <span style="color:#2828AC;">(ולא מהני זיקה למאמר [</span><span style="color:#008A00;">כלומר: אין קשר בין זיקה למאמר, שהרי מאמר הוא קידושין</span><span style="color:#2828AC;">] הילכך השתא כמעיקרא)</span>: מעיקרא <span style="color:#008A00;">[לפני החליצה]</span> אילו אמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין" - מי לא מהני <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דלא מהניא ליה זיקה, דהאי לחודה קיימא)</span>? השתא <span style="color:#008A00;">[לאחר החליצה]</span> נמי מהני!
רבא אמר: אי דאמר לה במאמר יבמין - כולי עלמא לא פליגי דמהניא, והכא במאי עסקינן? - כגון דאמר לה "התקדשי לי בזיקת יבמין": רבי סבר
<h3>דף נג.</h3>
יש זיקה <span style="color:#2828AC;">(האי דתפיס מאמר בעלמא בכי האי לישנא - משום דיש זיקה, והשתא)</span>, ואתאי חליצה אפקעתיה לזיקה <span style="color:#2828AC;">(וליכא למימר הכי)</span>, ורבנן סברי: אין זיקה <span style="color:#2828AC;">(אין כח לזיקה)</span>: <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי)</span> מעיקרא אילו אמר לה "התקדשי לי בזיקת יבמין" - מי לא מהני <span style="color:#2828AC;">(הוי מאמר)</span>? השתא נמי מהני!
רב שרביא אמר: בחליצה כשירה, אי דאמר לה <span style="color:#2828AC;">(בזיקת יבמין)</span> ,התקדשי לי בזיקת יבמין" - כולי עלמא לא פליגי דלא מהני <span style="color:#2828AC;">(דיש זיקה ואתיא חליצה ואפקעתה)</span>, והכא בחליצה פסולה <span style="color:#2828AC;">(כגון שחלץ אחר הגט)</span> קמיפלגי: מר סבר חליצה פסולה פוטרת, ומר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת <span style="color:#2828AC;">(רבנן סברי לא אפקעתה שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר)</span>.
רב אשי אמר: דכולי עלמא חליצה פסולה אינה פוטרת, והכא ביש תנאי בחליצה <span style="color:#2828AC;">(שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז)</span> קמיפלגי: מר סבר יש תנאי בחליצה <span style="color:#2828AC;">(ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע"י כסף זה בזיקת יבמין קני)</span> ומר סבר אין תנאי בחליצה <span style="color:#2828AC;">(רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו)</span>.
רבינא אמר: דכולי עלמא יש תנאי בחליצה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">חליצה מוטעת כשירה - הני תנאי לא סבירא להו)</span>, והכא - בתנאי כפול קמיפלגי <span style="color:#2828AC;">(וכגון דלא כפליה לתנאי)</span>: מר סבר בעינן תנאי כפול <span style="color:#2828AC;">(לרבי בעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן, והאי דלא כפליה "אם תתני תהא חליצה, ואם לא תתני לא תהא חליצה" - לא הוי תנאי לבטולי לחליצה)</span> ומר סבר לא בעינן תנאי כפול.
'חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל [<span style="color:#008A00;">[או]</span> <span style="color:#2828AC;">נתן גט</span> <span style="color:#008A00;">[אחרי החליצה]</span> <span style="color:#2828AC;">ובעל</span> <span style="color:#008A00;">[או בעל אחרי החליצה]</span> <span style="color:#2828AC;">או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]</span>:
וניתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' <span style="color:#2828AC;">(דהא ביאה שייכא למימר בסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ דהא או או קתני ובבעל ועשה מאמר או בבעל ונתן גט מאי חליצה איכא)</span>?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום' <span style="color:#2828AC;">(ולא צריך למיתני נמי אין לאחר חליצה כלום דכיון דתנא 'אין אחר ביאה כלום' - ה"ה נמי ד'אין אחר חליצה כלום', ולישנא קלילא הוא למיתני חדא: או ביאה או חליצה)</span>; ותנא דידן <span style="color:#2828AC;">(דלא נקט ביאה, ואף על גב דאיירי בה בסיפא)</span> - התרת יבמה לשוק עדיפא ליה <span style="color:#2828AC;">(משום דהיתר יבמה לשוק חביבא ליה לאורויי, ומינה שמעינן דאין אחר ביאה כלום, וטריחא לתנא למיתני תרתי 'אין אחר ביאה ואין אחר חליצה כלום')</span>.
<span style="color:#008A00;">DOING "MA'AMAR" WITH THE SECOND YEVAMAH AFTER DOING "BI'AH" WITH THE FIRST QUESTION: The Gemara says that when the Mishnah states, "Ein Acher Chalitzah Klum," it also means "Ein Acher *Bi'ah* Klum." This means that in a case where there are two Yevamos, and the Yavam did Bi'ah with the first Yevamah and then Ma'amar with the second, he does not need to give a Get to revoke the Ma'amar with the second Yevamah; once Bi'ah was done with one of the Yevamos, nothing else after it takes effect. However, we learned earlier (11a) that when a Yavam does Yibum with one of the Yevamos, the remaining Tzaros become Asur to him only with an Isur Aseh. Why, then should the Ma'amar (which is an act of Kidushin) not take effect with the second Yevamah? Kidushin takes effect with a woman who is Asur to the man with only an Isur Aseh! The Gemara here said that Ma'amar does not take effect after Chalitzah is done because there is an Isur Lav with the Tzarah of the woman who did Chalitzah, and the Mishnah here is following the view of Rebbi Akiva who holds that Kidushin does not take effect with a woman who is Asur to the man with an Isur Lav. But after doing Bi'ah with the first Yevamah, there is only an Isur Aseh to marry the second Yevamah, and thus the Kidushin *should* take effect! ANSWERS: (a) There are opinions in Kesuvos (29b) that maintain that Rebbi Akiva's opinion is that Kidushin also does not take effect with an Isur Aseh. Hence, when the Gemara says that our Mishnah is following the view of Rebbi Akiva, it means that Kidushin does not take effect even with Isurei Aseh. (This is what the Rosh implies in 5:6.) (b) However, the TOSFOS YESHANIM (11a), the RAMBAN and other Rishonim there cite this Gemara as proof that the Tzarah of one's Yevamah is Asur not only with an Isur Aseh, but also with an Isur Lo Ta'aseh. The Isur is "Lo Yivneh," a Lav, which says that "Keivan sh'Banah, Shuv Lo Yivneh ("since he has built one house through Yibum, he may not build another one"), and it is not an Isur Aseh ("Bayis Echad Hu Boneh, v'Eino Boneh Shnei Batim" -- "he must build one house through Yibum, and not two"). Since he did Yibum with this Yevamah and not the other one, it was as if he sent away the other one with Chalitzah. Even though the Gemara (44a) seems to support Rashi's view that the Isur of Bi'ah with two Yevamos is because of an Isur Aseh ("Bayis Echad Hu Boneh"), the ME'IRI (11a) explains that the Gemara does not mean that this verse is the source of the Isur, but rather the Gemara is just explaining what the Isur is. The source is actually the Lo Ta'aseh of "Lo Yivneh."</span>
'אחד יבמה אחת <span style="color:#2828AC;">[ליבם אחד]</span> אחד שתי יבמות <span style="color:#2828AC;">[ליבם אחד]</span>':
מתניתין <span style="color:#2828AC;">(דקתני אחת שתי יבמות: עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין)</span> דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת, ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד' <span style="color:#2828AC;">(ומתניתין בשתי יבמות ויבם אחד קא מיירי; וללישנא בתרא דגרסינן למילתיה דבן עזאי איפכא - קיימא הך אתקפתא אסיפא דמתניתין, דקתני 'בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת'. ומיסתברא כלישנא קמא, דאם כן לא הוה לן לאיתויי הך אתקפתא הכא, אלא בגמרא דסיפא דלקמן)</span>.
כיצד מאמר לזו <span style="color:#2828AC;">[כיצד: עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו ובעל לזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו , וגט לזו - צריכות גט וחליצה. מאמר בזו וחלץ לזו - הראשונה צריכה גט]</span>:
לימא מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: 'חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרתה' <span style="color:#2828AC;">(א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי: מדלא נקט חליצה אבעלת מאמר - מסייע לשמואל: דכיון דבעי גט למאמרו - לא הויא חליצה מעלייתא לאפוקי זיקה דחברתה)</span> ותיובתא דרב יוסף <span style="color:#2828AC;">(דאמר ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם, דהא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גט ונמצא פוסל את שתיהן מן הכהונה, ולא אמרינן ליחלוץ לקמייתא ותהא חברתה כשירה)</span>?
מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד.
[<span style="color:#008A00;">## איך יהיה כאן אסמכתא נגד רב יוסף? הרי</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אם התנא סובר כשמואל - אין אפשרות אחרת, לא שייך לבחור למי חולצים, שהרי שמואל אומר שלא נפטרה צרתה!? הרי רב יוסף אומר לא ישפוך וכו' כאשר אפשר, לא כאשר אי אפשר? האם התשובה: שהריהכל כאן מדרבנן, ואילו סברו כרב יוסף היו מתקנים אחרת?]</span>
<span style="color:#2828AC;">תוספות ד"ה לימא מסייע ליה לשמואל ותיובתא לרב יוסף: א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי; ואם תאמר אמאי הוי תיובתא לרב יוסף: דהא דאין חולץ לבעלת מאמר משום דשמואל דחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה! ויש לומר דהכי קאמר: לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף: דאי לא תסייע לשמואל ומיפטרה צרה בחליצת בעלת מאמר, אם כן האי דנקט 'מאמר לזו וחלץ לזו' - לאשמועינן דחולץ לאיזו שירצה, לאפוקי מדרב יוסף דקאמר: לא ישפוך מי בורו ואחרים צריכים לו.</span>
גט לזו וגט לזו [<span style="color:#2828AC;">צריכות הימנו חליצה</span>]:
לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: 'חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין' <span style="color:#2828AC;">('צריכות' משמע חליצה לכל אחת, דכיון דחליצת שתיהן רעועה - אין אחת מהן פוטרת חברתה) ממנו חליצה (וקתני סיפא וכן שני יבמין ליבמה אחת דאם נתן זה גט וזה גט צריכה חליצה משניהן)</span>?
מאי 'צריכות'? - צריכות דעלמא.
גט לזו וחלץ לזו <span style="color:#2828AC;">[אין אחר חליצה כלום]</span>:
<span style="color:#2828AC;">(מדלא נקט חליצה לבעלת הגט אלא לחברתה)</span> לימא מסייע ליה לשמואל <span style="color:#2828AC;">(דאמר בפרק 'ארבעה אחין': חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה)</span> ותהוי תיובתא דרב יוסף?
מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד.
חלץ וחלץ או חלץ <span style="color:#2828AC;">[ועשה מאמר, נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]</span>:
וליתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' <span style="color:#2828AC;">(בסיפא, דקתני 'או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר כו' - דהא משום הכי נקט לה, דהתם לא שייך למיתני 'אין אחר חליצה כלום', דהא ליכא חליצה!)</span>
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום', ותנא דידן - התרת יבמה לשוק עדיפא ליה.
בין יבם אחד לשתי יבמות [<span style="color:#2828AC;">בין שני יבמין ליבמה אחת - חלץ ועשה מאמר, נתן גט, ובעל; או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום</span>]:
בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'כולה ביתא <span style="color:#2828AC;">(כל האחין על החלוצה ועל צרתה)</span> בלאו <span style="color:#2828AC;">(בעלמא)</span> קאי <span style="color:#2828AC;">(כחולץ עצמו, דשליחות דידהו עבד)</span> - איצטריך לאשמועינן <span style="color:#2828AC;">(מתניתין 'חלץ לזו ועשה מאמר בזו אינו כלום': דאף על גב דלאו בעלמא היא גביה)</span> דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין <span style="color:#2828AC;">(וסתים לן בכולן כרבי עקיבא, וכן בשני יבמין ויבמה אחת)</span>; אלא לריש לקיש, דאמר <span style="font-size:80%;">(בפרק קמא (י,א))</span> 'כולה ביתא בכרת קאי' <span style="color:#2828AC;">(לבד מחולץ בחלוצה, אבל חולץ לגבי צרה וכל האחין בין בחלוצה בין בצרה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">בכרת, מאי איצטריך למיתני גבי שתי יבמות ויבם אחד ושני יבמין ויבמה אחת דאין מאמר השני תופס אחר חליצה?)</span> - איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות <span style="color:#008A00;">[פשיטא]</span>?
אמר לך ריש לקיש: וליטעמיך – סיפא, דקתני <span style="color:#2828AC;">(בשני יבמין ויבמה אחת)</span> 'בעל <span style="color:#2828AC;">(הראשון)</span> ועשה <span style="color:#2828AC;">(השני)</span> מאמר <span style="color:#2828AC;">(אין אחר ביאה כלום)</span>' - <span style="color:#2828AC;">(מי)</span> איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין באשת איש <span style="color:#2828AC;">(הרי כנסה וכאשתו היא לכל דבר)</span>? - אלא איידי דתנא התרת יבם אחד ויבמה אחת <span style="color:#2828AC;">(דאיצטריך לאשמועינן אפילו לריש לקיש דאין מאמר אחר חליצה, דהא ליתא גביה אלא בלאו ד'לא יבנה', ואיצטריך למיסתמיה כרבי עקיבא)</span> - תנא נמי שתי יבמות ויבם אחד, ואיידי דתנא שתי יבמות ויבם אחד - תנא נמי שתי יבמין ויבמה אחת.
<span style="color:#008A00;">DOING "MA'AMAR" WITH THE SECOND YEVAMAH AFTER DOING "BI'AH" WITH THE FIRST QUESTION: The Gemara says that when the Mishnah states, "Ein Acher Chalitzah Klum," it also means "Ein Acher *Bi'ah* Klum." This means that in a case where there are two Yevamos, and the Yavam did Bi'ah with the first Yevamah and then Ma'amar with the second, he does not need to give a Get to revoke the Ma'amar with the second Yevamah; once Bi'ah was done with one of the Yevamos, nothing else after it takes effect. However, we learned earlier (11a) that when a Yavam does Yibum with one of the Yevamos, the remaining Tzaros become Asur to him only with an Isur Aseh. Why, then should the Ma'amar (which is an act of Kidushin) not take effect with the second Yevamah? Kidushin takes effect with a woman who is Asur to the man with only an Isur Aseh! The Gemara here said that Ma'amar does not take effect after Chalitzah is done because there is an Isur Lav with the Tzarah of the woman who did Chalitzah, and the Mishnah here is following the view of Rebbi Akiva who holds that Kidushin does not take effect with a woman who is Asur to the man with an Isur Lav. But after doing Bi'ah with the first Yevamah, there is only an Isur Aseh to marry the second Yevamah, and thus the Kidushin *should* take effect! ANSWERS: (a) There are opinions in Kesuvos (29b) that maintain that Rebbi Akiva's opinion is that Kidushin also does not take effect with an Isur Aseh. Hence, when the Gemara says that our Mishnah is following the view of Rebbi Akiva, it means that Kidushin does not take effect even with Isurei Aseh. (This is what the Rosh implies in 5:6.) (b) However, the TOSFOS YESHANIM (11a), the RAMBAN and other Rishonim there cite this Gemara as proof that the Tzarah of one's Yevamah is Asur not only with an Isur Aseh, but also with an Isur Lo Ta'aseh. The Isur is "Lo Yivneh," a Lav, which says that "Keivan sh'Banah, Shuv Lo Yivneh ("since he has built one house through Yibum, he may not build another one"), and it is not an Isur Aseh ("Bayis Echad Hu Boneh, v'Eino Boneh Shnei Batim" -- "he must build one house through Yibum, and not two"). Since he did Yibum with this Yevamah and not the other one, it was as if he sent away the other one with Chalitzah. Even though the Gemara (44a) seems to support Rashi's view that the Isur of Bi'ah with two Yevamos is because of an Isur Aseh ("Bayis Echad Hu Boneh"), the ME'IRI (11a) explains that the Gemara does not mean that this verse is the source of the Isur, but rather the Gemara is just explaining what the Isur is. The source is actually the Lo Ta'aseh of "Lo Yivneh."</span>
<h3>דף נג:</h3>
חלץ ועשה מאמר ונתן <span style="color:#2828AC;">[גט</span> <span style="font-size:80%;">(וכן חלץ לזו ומאמר לזו, וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו)</span> <span style="color:#2828AC;">ובעל</span> <span style="font-size:80%;">(וכן בעל לזו אחר חליצה של זו - אין מעשה האחרון כלום)</span><span style="color:#2828AC;">, או בעל</span> <span style="font-size:80%;">(תחלה וחזר)</span> <span style="color:#2828AC;">ובעל</span> <span style="font-size:80%;">(לשניה)</span><span style="color:#2828AC;">, או בעל ועשה מאמר</span> <span style="font-size:80%;">(בשניה)</span><span style="color:#2828AC;">,</span> <span style="font-size:80%;">(או)</span> <span style="color:#2828AC;">נתן גט</span> <span style="font-size:80%;">(לשניה או)</span> <span style="color:#2828AC;">[ו]חלץ</span> <span style="font-size:80%;">(לשניה- אין אחר ביאה ראשונה כלום, ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות שניה)</span> <span style="color:#2828AC;">- אין אחר חליצה כלום</span> <span style="font-size:80%;">(ארישא קאי ואסיפא שייך למימר 'אין אחר ביאה כלום' ובגמרא קמיבעיא לה)</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
בשלמא חלץ ועשה מאמר <span style="color:#2828AC;">(איבם אחד ויבמה אחת קאי)</span> <span style="color:#008A00;">[כמו שפירש רש"י במשנה:]</span> – איצטריך <span style="color:#2828AC;">(דאוקמיה דצריך למתנייה דאינו כלום)</span>: סלקא דעתא אמינא <span style="color:#2828AC;">(אפילו לרבי עקיבא)</span> נגזור מאמר דבתר חליצה <span style="color:#2828AC;">(דליבעי גט)</span> אטו מאמר דקמי חליצה - קא משמע לן דלא גזרינן; אלא חלץ ונתן גט <span style="color:#2828AC;">(ביבם אחד ויבמה אחת)</span> למה לי <span style="color:#2828AC;">(למאי ליהני האי גט? אי למיסרה - הא איתסרא היא וקרובותיה עליו)</span>?
ולטעמיך אימא סיפא: 'בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט' <span style="color:#2828AC;">(ביבם ויבמה אחת - למה לי)</span>? בשלמא 'בָּעל ונתן גט' – איצטריך <span style="color:#2828AC;">(למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה)</span>: סלקא דעתא אמינא נגזור גט דבתר בעילה <span style="color:#2828AC;">(דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה)</span> אטו גט דקמי בעילה <span style="color:#2828AC;">(דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה)</span> - קא משמע לן דלא גזרינן, אבל 'בָּעל ועשה מאמר' למה לי <span style="color:#2828AC;">(למאי קבעי איתנויי? הלא אשתו היא)</span>? אלא איידי דתנא 'חלץ ועשה מאמר' תנא נמי 'בעל ועשה מאמר' ואיידי דבעי למיתני 'בעל ונתן גט' תנא נמי 'חלץ ונתן גט'.
<span style="color:#008A00;">UNNECESARY CASES IN THE MISHNAH QUESTION: The Gemara questions the Mishnah which rules "Ein Achar Chalitzah Klum" with regard to giving a Get after doing Chalitzah. The Gemara asks that it is obvious that the Get is ineffective, because Chalitzah was already done! The Gemara responds by asking "and according to you (ul'Ta'ameich) -- how do you understand the end of the Mishnah, which says that when Ma'amar was done after Bi'ah, nothing is needed for the Ma'amar." Why would we have thought that the Ma'amar is effective if Yibum was already done, asks the Gemara. This Gemara is difficult to understand, because if it is questioning the Mishnah's inclusion of the case of "Chalatz v'Nasan Get" and the case of "Ba'al v'Asah Ma'amar," why does the Gemara ask these questions at this point, when discussing the end of the Mishnah? Those cases appear in the first part of the Mishnah, as Rashi explains on the Mishnah, and thus the Gemara should have asked these questions earlier, when it explained the first part of the Mishnah! (MAHARSHA) ANSWER: The MAHARSHA answers that this Gemara is not beginning a new discussion on the Mishnah. Rather, it is actually a continuation of the previous discussion (as such, the colon should be omitted from the Gemara, for there should be no separation mark between this Sugya and the previous one). The Gemara preceding this discussion said that Rebbi Yochanan and Reish Lakish argue about the status of the Isur of the other brothers to the woman when one brother did Chalitzah with her. Rebbi Yochanan says that she is Asur to them with a Lav, and Reish Lakish says that she is Asur to them with Kares. The Gemara attempted to bring support for Rebbi Yochanan from the Mishnah. It said that according to Reish Lakish, there should be no reason for the Mishnah to add the Halachah that "Ein Achar Chalitzah Klum" applies to a case of two Yevamos, because it is obvious that the Yavam who did Chalitzah with one of the Yevamos is Asur b'Kares to the others, and thus anything he subsequently does with the others, such as Ma'amar, will not take effect. According to Rebbi Yochanan, though, the Mishnah needed to mention that case in order to teach that even though the Tzaros are only Asur to him with an Isur Lav, nothing can take effect with them (the Mishnah is teaching the view of Rebbi Akiva, that Kidushin does not take effect with an Isur Lav). Reish Lakish responded that the Mishnah indeed did not have to mention that case, but that it mentioned it in order to be parallel with the Reisha of the Mishnah, since it wants to expand and mention all of the possible scenarios in each case (with one Yevamah, and with two Yevamos). Reish Lakish proves that the Mishnah is mentioning cases that are not necessary other than for the purpose of consistency, because even according to Rebbi Yochanan, there is no other purpose for the Mishnah to mention that Ma'amar does not help after Bi'ah in a case where two Yavams do Bi'ah and then Ma'amar with one Yevamah; when the second Yavam does Ma'amar, the woman is already an Eshes Ish, so obviously the Ma'amar cannot take effect! It must be that even according to Rebbi Yochanan, the Mishnah mentions that case only for consistency. So, too, says Reish Lakish, the case of Ma'amar after Chalitzah is only for consistency. The Gemara now continues and tries again to prove that Rebbi Yochanan is correct. The Gemara says that even in the first part of the Mishnah, discussing one Yavam with one Yevamah, the Mishnah mentions an obvious Halachah -- that a Get does not take effect after Chalitzah. According to Reish Lakish, who says that all of the cases are mentioned only because of the first case of one Yavam with one Yevamah, then there is no reason for the Mishnah to mention "Chalatz v'Nasan Get" with one Yevamah if it does not teach us anything! According to Rebbi Yochanan, though, who holds that the Mishnah needs to teach us the Halachah of "Chalatz v'Nasan Get" in the case of two Yevamos, the Mishnah mentions that scenario in the case of one Yevamah as well, to be consistent with the second part of the Mishnah. To that challenge, Reish Lakish responds that even "according to you," to Rebbi Yochanan, what is the point of mentioning the case of "Ba'al v'Asah Ma'amar" in the case of one Yavam with one Yevamah? Even according to Rebbi Yochanan, it is not necessary to teach that scenario in the case of one Yevamah, nor is it necessary to teach it in the case of two Yevamos -- the is no reason to mention it at all! The Gemara answers that it nevertheless is mentioned in order to parallel the scenario of "Chalatz v'Asah Ma'amar," which does need to be mentioned in the Mishnah.</span>
<span style="color:#2828AC;">[חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף והבעילה]</span> בזמן שהיא <span style="color:#2828AC;">[אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום. רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום]</span>:
מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה - אין אחריה כלום; באמצע ובסוף - יש אחריה כלום.'
ושלש מחלוקת בדבר:
תנא קמא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין, דאמר: 'חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום')</span> סבר: ביאה, דאיכא למיגזר – גזרינן; חליצה, דליכא למיגזר - לא גזרינן;
ורבי נחמיה <span style="color:#2828AC;">(דאמר: 'אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום')</span> סבר ביאה נמי ליכא למיגזר;
ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה - כיון דחליצה דאורייתא - מידע ידעי; ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה - כיון דביאה דאורייתא הא מידע ידיעי;
ואבא יוסי בן חנן <span style="color:#2828AC;">(דאמר: 'אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף', כדפרישנא ליה במתניתין)</span> סבר לה כרבנן, דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה <span style="color:#2828AC;">(ביאה, דאיכא למיגזר, כדאמרן בריש פירקין</span> <span style="font-size:80%;">(נ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: אי ביאה אחר הגט היא - גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, דלא ליתי למיבעל אחר חליצה; ואי ביאה אחר מאמר כו' - חליצה ליכא למיגזר, כדאמר בריש פירקין (שם))</span>.
הדרן עלך רבן גמליאל
<h2>פרק ששי: הבא על יבמתו</h2>
משנה:
הבא על יבמתו בין בשוגג <span style="color:#2828AC;">(כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת)</span> בין במזיד <span style="color:#2828AC;">(לשם זנות ולא לשום מצוה)</span>, בין באונס בין ברצון, אפילו <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא)</span> הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה <span style="color:#2828AC;">(שלא גמר ביאתו)</span> ואחד הגומר - קנה <span style="color:#2828AC;">(וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה)</span>, ולא חילק בין ביאה לביאה <span style="color:#2828AC;">(בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה)</span>;
וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות <span style="color:#2828AC;">(לכהונה)</span>, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה <span style="color:#2828AC;">(לאו אפסולה לכהונה קאי, דהא פסולה וקיימא; ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר; ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה? אלא לענין העראה נקטה, ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה)</span> לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין <span style="color:#2828AC;">(באחת מכל הביאות הללו)</span> – פְּסָלָהּ <span style="color:#2828AC;">(משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן, דשויה חללה]; ודוקא עריות או פסולות, אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - לקמן בפירקין)</span>, ולא חילק בין ביאה לביאה.
גמרא:
מאי 'אפילו <span style="color:#2828AC;">[הוא שוגג והיא מזידה...]</span>'?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפילו הוא שוגג <span style="color:#2828AC;">(כסבור אשה אחרת היא)</span> והיא מזידה <span style="color:#2828AC;">(לביאת זנות מכוונת)</span> דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה - אפילו הכי קנה.
תני רבי חייא: 'אפילו שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים.'
אנוס דמתניתין - היכי דמי?: אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה - והאמר רבא: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת?
אלא בישן <span style="color:#2828AC;">(שנתקשה כשהוא ישן)</span>.
והאמר רב יהודה:
<h3>דף נד.</h3>
ישן לא קנה ביבמתו <span style="color:#2828AC;">(דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין)</span>?
אלא בנתקע <span style="color:#2828AC;">(שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו)</span>.
והא אמר רבה: 'נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים <span style="color:#2828AC;">(בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר ב'החובל'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא קמא פה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון, אבל בבושת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, כדמפרש לקמן)</span>, וביבמתו לא קנה <span style="color:#2828AC;">(דלא אכוין לביאה)</span>'!?
אלא כגון שנתכוון לאשתו <span style="color:#2828AC;">(ונתקשה לה)</span> ותקפתו יבמתו ובא עליה - שניהם אנוסים.
דבי רבי חייא - היכי דמי?
כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה.
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו לאשה ויִבמָהּ]</span> – מצוה <span style="color:#2828AC;">(כלומר בביאה יותר מבחליצה)</span>; דבר אחר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.'
והא אפיקתיה למצוה?
למצוה - מ'ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה: "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ז]</span>] נפקא; הא חפץ (מצוה ליבומי) – יבם, וכי אתא קרא ['יבמה יבא עליה'] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.
תניא אידך: ''<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' – כדרכה;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחה</span>' - שלא כדרכה <span style="color:#2828AC;">(לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה - קנה)</span>;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבם</span>' [<span style="color:#008A00;">זו דרשת החלק הראשון של המלה, שהרי '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויבמָהּ</span><span style="color:#008A00;">' כתיב</span>] - ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרין בה;
'ויבמָהּ' - בעל כרחה.
דבר אחר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' - בין בשוגג כו' [<span style="color:#2828AC;">בין במזיד בין באונס בין ברצון</span>]'
והא אפיקתיה ל'כדרכה'?
ההוא <span style="color:#008A00;">[כדרכה]</span> - מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">להקים לאחיו שם</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי]</span> נפקא: במקום שמקים שם, וכי אתא קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יבמה יבא עליה]</span> - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 שביאה שלא כדרכה קונה: הברייתא אומרת שמדברים כה,ה: 'יבמה יבא עליה ולקחה לו ויבמה' לומדים שיש קנין ביבמה בשוגג [שלא התכוין לקנותה בביאה זו], במזיד [שהוא התכוין אך היא לא התכוונה], באונס [וברצון], כדרכה ושלא כדרכה; 'יבמה יבא עליה' מלמד שוגג, מזיד, אונס ורצון, 'ולקחה' מלמד שלא כדרכה קונה. הגמרא שואלת שיש ברייתא האומרת שלומדים שביאה כדרכה קונה נלמד מ'יבמה יבא עליה', והגמרא שואלת כיצד ניתן ללמוד גם שוגג ואונס, מזיד ורצון? אפשר לשאול: מה היא שאלת הגמרא: אם הקנין נעשה בביאה בשוגג, הרי ביאה כדרכה אמורה! מה הססוה אמינה לחשוב ביאה אחרת? הרשב"א מסביר: לפני שאפשר ללמוד שוגג ואונס, צריך ללמוד את העיקר: שיבמה נקנית בביאה כדרכה! והרי 'יבמה יבא עליה' הוא המגדיר צורת 'ולקחה לו לאשה', ומנין ללמוד דברים לא רגילים כגון מזיד, אונס ושוגג? הרי קניינים צריכים כוונה! אי אפשר ללמוד מפסוק זה אלא כדרכה, בכוונה, וכן שהיא מסכימה, כמו בקידושין! אפשר ללמוד אחד מהמקרים האלה – שוגג - מהמילה 'ולקחה', אך מנין למזיד ולאונס? תשובה: 'להקים לאחיו זרע' – הוא אומר לנו שקנין יבמה הוא בביאה, שהרי כך מקים לאחיו זרע, ומהמילים 'יבמה יבא עליה' 'ולקחה לו' 'ויבמה' לומדים שיבמה נקנית גם בביאה באונס, במזיד, ושלא כדרכה.</span>.
גופא: אמר רב יהודה: ישן - לא קנה ביבמתו, דאמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>' - עד דמכוין לה לשם ביאה <span style="color:#2828AC;">(בעולם)</span>.
והתניא: 'בין ער בין ישן'?
אימא 'בין ערה בין ישנה'.
והתניא: 'בין ער הוא בין ישן הוא בין ערה היא בין ישנה היא'?
הכא במאי עסקינן? - במתנמנם.
היכי דמי מתנמנם?
אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.
<span style="color:#008A00;">WHY A MAN CANNOT DO YIBUM WHILE ASLEEP QUESTION: The Gemara says that if a Yavam has relations with his Yevamah while he is sleeping, he is not Koneh the Yevamah and has not fulfilled the Mitzvah. RASHI (DH Yashen Lo Kanah) explains that "a sleeping person is not a Bar Da'as (he has no Da'as) and his Kinyan is not a valid Kinyan." Why is this a reason for a sleeping person not to be Koneh the Yevamah? We know that there are other forms of Bi'ah where the Yavam does not have in mind to be Koneh her, and yet the Yibum is still valid. For example, when a man does a Bi'ah of Shogeg, or a Bi'ah of Ones, he does not have in mind to be Koneh her, and yet is still Koneh her! Second, a Katan does not have Da'as to be Koneh her, and yet when he does Yibum he is Koneh the Yevamah (mid'Oraisa, according to Rashi and some Rishonim; see Insights to 39:2 -- even if he is not Koneh mid'Oraisa, it is only because the Torah specifically excludes him from Yibum, and not because he lacks Da'as)! (TOSFOS DH Yashen, and RASHBA) ANSWERS: (a) The RITVA answers that Bi'as Shogeg and Bi'as Ones are inherently different from a sleeping person. In the cases of Bi'as Shogeg and Ones, the Yavam is capable of Da'as, of having conscious intention, at the moment of the act, but he just does not have in mind to be Koneh her. One who is sleeping, on the other hand, is not capable of having Da'as altogether. (That is what Rashi is emphasizing when he adds the words, "and his Kinyan is not a valid Kinyan" -- he is not capable of making a Kinyan at the moment that he is sleeping.) How, though, does a Yashen differ from a Katan? A Katan is also not capable of making a Kinyan, and yet we see that he is nevertheless Koneh a Yevamah!</span>
<span style="color:#008A00;">The Acharonim (see YA'AVETZ) answer that a Katan might not be able to make a Kinyan, but he certainly does have conscious thought processes, which can even have Halachic ramifications (see Chulin 13b). The ARUCH LA'NER adds that there are times when a Katan can even make a Kinyan (see TOSFOS in Sanhedrin 69b). Therefore, a Katan is not comparable to a sleeping person, who is incapable of making any sort of Kinyan. (b) TOSFOS (DH Yashen) and other Rishonim do not accept Rashi's reasoning. They write that a sleeping person cannot be Koneh his Yevamah for a different reason. The Gemara says (later on this Amud) that even though a person does not need Da'as to be Koneh a Yevamah, he does have to have Kavanah to do an act of Bi'ah. A person who is sleeping has no Kavanah to do an act of Bi'ah at all. A Katan, though, could have Kavanah to do Bi'ah, even though he does not have Da'as (i.e. willful *decision* to make a Kinyan). (Rashi might disagree with this contention, and maintain that even one who is sleeping is capable of Kavanah to do Bi'ah, see Nidah 43a.)</span>
גופא: אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה: בנזק <span style="color:#2828AC;">(שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: כמה היתה יפה וכמה היא יפה)</span>, בצער, בשבת, ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר: אין חייב על הבושת עד שיתכוון.
אמר רבא: נתכוון להטיח בכותל <span style="color:#2828AC;">(לאו לשום ביאה מיכוין)</span> והטיח ביבמתו - לא קנה; להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם.
אחד המערה:
אמר עולא: מנין להעראה מן התורה?
שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span> - מכאן להעראה מן התורה <span style="color:#008A00;">[ומכאן בנין אב לכל התורה שיש חשיבות להעראה, וממילא גם קונה ביבום]</span>.
<span style="color:#2828AC;">[## האם עולא שואל לאיסור או לחיוב? לפי שמביא פסוקים מויקרא פרק כ שעוסק בעונש – מכאן שעוסק בחיוב; אך מנין לאיסור? האם נלמד איסור מעונש?]</span>
אשכחן נדה, שאר עריות מנין? וכי תימא נילף מנדה - מה לנדה שכן מטמאה את בועלה <span style="color:#2828AC;">(להיות כמותה טמא שבעה, דכתיב 'ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא טו,כד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="color:#008A00;">[והיות וזה חידוש חמור, אין ללמוד ממנו על מקרים קלים יותר]</span>!
אלא אתיא מאשת אח, דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ערות אחיו גלה ערירים יהיו]</span> - וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא <span style="color:#2828AC;">(ואינה פוסקת)</span>? אלא כנדה: מה נדה בהעראה - אף אשת אח בהעראה <span style="color:#008A00;">[ומאשת אח נלמד בנין אב לכל העריות</span> <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 חיוב העראה נלמד מויקרא כ,יח הדן בנדה, ומויקרא כ,יט הדן בדודתו; האין כאן שני כתובים הבאים כאחד? תשובה: הגמרא עושה צריכותה, ולכן אין שני הפסוקים 'באים כאחד'.</span><span style="color:#008A00;">]</span>.
<span style="color:#008A00;">[ופרכינן:]</span> מה לאשת אח שכן בידו <span style="color:#2828AC;">(של אדם)</span> לרבות <span style="color:#2828AC;">(נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח)</span>: דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא <span style="color:#008A00;">[עד אלף נשים]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[ומכל מקום]</span> <span style="color:#2828AC;">ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות, כגון אשת אב, וכלתו, וחמותו, ואחות אשתו; אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, דאין בידו לרבות - מנלן)</span>!?
אלא <span style="color:#008A00;">[נסיון חדש ללמוד כל העריות ממקור אחד – לפי המשך הגמרא:]</span> אתיא מאחות אב ואחות אם, דכתיב: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עונם ישאו</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span>.
איכא למיפרך: מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו <span style="color:#008A00;">[ולכן כוחו גדול, ואין ללמוד על איסורי עריות אחרים שיש איסור או עונש - בהעראה]</span> <span style="color:#2828AC;">(ופשוט מינה [</span><span style="color:#008A00;">מכל מקום</span><span style="color:#2828AC;">]: אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין)</span>!?
מחדא לא אתיא, תיתי [חדא] מתרתי.
מהי תיתי <span style="color:#008A00;">[מתוך השלשה: נדה, אשת אח, ואחות אביו ואחות אמו]</span>?
תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם <span style="color:#2828AC;">(דכי פרכת 'מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו' - אשת אח תוכיח; 'מה לאשת אח שכן בידו לרבות'? - אחות אב ואם תוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה - אף אני אביא כל העריות בדין הזה)</span>.
מה להנך שכן אסורין משום שְׁאֵר <span style="color:#2828AC;">(ותפשוט כל האסורות משום שאר, אבל אשת איש, דלאו משום שאר - מנא תיתי)</span>!?
אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם.
מה להנך שכן איסור הבא מאליו!?
אלא תיתי מנדה ואשת אח, דמאי פרכת <span style="color:#008A00;">[לכל איסור אין החומרות של הצד השני ואף על פי כן נאסרה העראה: נדה באה מאליו ואינה משום שאר, ואין בידו לרבות, ואשת אח אינה באה מאליו, ואינה 'מטמאה את בועלה'; או באופן חיובי, כדברי רש"י לעיל, רק שנדה אינה משום שאר]</span>?
מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: מה לנדה ואשת אח, שכן אין להם היתר בחיי אוסרן <span style="color:#2828AC;">(כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח - אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה)</span>, תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה <span style="color:#2828AC;">(אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט)</span>!?
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר, אבל לאחר מכאן יש להם היתר? נדה
<h3>דף נד:</h3>
ביומי תליא מילתא <span style="color:#2828AC;">(אפילו אם מת האוסרה - שפסקה דם בראייה ראשונה - אסורה כל שבעה)</span>, אשת אח בבנים תליא רחמנא <span style="color:#2828AC;">(אם יש לה בנים אפילו מת אחיו)</span>!
אלא פריך הכי: מה לנדה ואשת אח, שכן אין אוסרן מתירן <span style="color:#2828AC;">(אין כח באוסר להתיר, אלא דבר אחר מתירה: ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי)</span>, תאמר באשת איש שאוסרה מתירה!?
אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מקרב עמם</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span> - הוקשו כל העריות כולן לנדה <span style="color:#2828AC;">(שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו, ונדה כתובה בפרשת עריות, הלכך 'בהעראה' ילפינן כולהו מנדה)</span>: מה נדה <span style="color:#008A00;">[יש חיוב כבר]</span> בהעראה - אף כל בהעראה.
ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח <span style="color:#2828AC;">(דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה)</span> למה לי?
לכדרב הונא, דאמר רב הונא: רמז ליבמה מן התורה מנין?
'מנין'? הא כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span>'?
אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה <span style="color:#2828AC;">(אם גירשה אחיו)</span> מנין?
האי - סברא היא: מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא - מכלל דבחיי בעלה אסורה.
ודלמא לאחר מיתת בעלה – מצוה, בחיי בעלה רשות!? אי נמי לאחר מיתת בעלה – אִין, בחיי בעלה – לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה <span style="color:#2828AC;">(אבל כרת ליכא YH 0000-00-00T00:00:00 יש כאן שימוש מושאל בבטוי זה. אין כאן 'לאו' או 'עשה', אלא הכוונה: היות ואין כאן לאו מפורש, אין לאיסור דינים של לאו מפורש, ואין עליו העונשים שיש לאיסור לאו. ויש מסבירים: הא נתפסה מותרת – והוא חייב לבא עליה, [על פי ספרי זוטא פרק ה ד"ה כח:] ונזרעה זרע - מותרת היא לזרע מעתה, ויש בכך מצוה, ולכהן אסורה.)</span>?
אמר קרא: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ערות אחיו גלה ערירים יהיו]</span> - וכי אשת אחיו נדה היא? אלא כנדה: מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בשעת איסורא בכרת - אף אשת אח [נמי]: אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בחיי בעלה בכרת.
אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו]</span> למה לי?
לכדבעא מיניה רבינא מרבא: 'המערה בזכור מהו'?
'בזכור' – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">משכבֵי אשה</span>' כתיבא <span style="color:#2828AC;">(וכיון דבאשה הוי העראה משכב - ממילא איתסרא בזכור, דהא בזכור כתיב 'משכבי אשה')</span>!?
אלא: 'המערה בבהמה <span style="color:#2828AC;">(שלא גמר ביאתו)</span> מהו'?
אמר ליה: אם אינו ענין להעראה, דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא <span style="color:#008A00;">[העראה]</span> בהקישא מדרבי יונה - תנהו ענין להעראה דבהמה.
מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(אחות אב ואחות אם לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה)</span>? לכתוב גבי מיתת בית דין <span style="color:#2828AC;">(כגון באמו וחמותו)</span>, ונילף מיתת בית דין ממיתת בית דין <span style="color:#2828AC;">(ולימא נמי 'אם אינו ענין להו - דאתיא בהיקישא דרבי יונה - תנהו ענין לבהמה)</span>?
איידי דכוליה קרא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו)</span> לדרשא אתי <span style="color:#2828AC;">(כדתניא לקמן)</span> כתיב ביה נמי הא מילתא <span style="color:#2828AC;">(העראה בלא צורך)</span> לדרשא <span style="color:#2828AC;">(דבהמה)</span>.
מאי דרשא?
דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה לספרא פרשתא י פרק יא הלכה ד]</span>: '<span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אחות אביך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שאר אביך היא]</span> <span style="color:#2828AC;">(קרא דאחרי מות קמא נקט)</span> – בין <span style="color:#2828AC;">(שהיא אחות אביך)</span> מן האב בין מן האם.
אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם'? או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו; מה אחותו בין מן האב בין מן האם <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'בת אביך או בת אמך'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יח,ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - אף כאן בין מן האב בין מן האם!
או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם <span style="color:#2828AC;">(שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב - אין אשתו עליו ערוה; ולקמן בעי מנלן)</span> - אף כאן מן האב ולא מן האם!?
נראה למי דומה: דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו, שאין איסור הבא מאליו <span style="color:#2828AC;">(אלא על ידי קדושי דודו)</span>! או כלך לדרך זה: דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו!?
<span style="color:#2828AC;">(וכיון דלא נפקא לן מדינא)</span> תלמוד לומר <span style="color:#2828AC;">(מקרא שני בפרשת קדושים תהיו</span><span style="color:#008A00;">36 נראה שרש"י – והגמרא – אינם מצטטים נכון את התורה!? בקדושים: (ויקרא כ,יט) וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו. ובאחרי מות: (ויקרא יח,יב) ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך היא (פסוק יג) ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך היא. כבר ראינו פעמים רבות שהגמרא אינה מדייקת – אבל לא שרש"י אינו מדייק?! תשובה: רש"י מצטט לפי הגמרא, והגמרא היא שהופכת את הסדר ומזכירה אחות האבי ראשון, וכן מעיר הרש"ש.</span> <span style="color:#2828AC;">: 'ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה', ואין צריך להזהיר, שכבר הזהיר, ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו: 'איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו' וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם)</span>: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אחות אביך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שאר אביך היא]</span>- בין מן האב בין מן האם – <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אחות אמך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי שאר אמך היא</span> <span style="font-size:80%;">(שם פסוק יג)</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> - בין מן האב בין מן האם.'
למה לי למכתבא באחות אב, למה לי למכתבא באחות אם <span style="color:#2828AC;">(לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה)</span>?
אמר רבי אבהו: צריכי: דאי כתב רחמנא באחות אב - שכן יש לה חייס <span style="color:#2828AC;">(דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב 'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם'</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר א,יח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, אבל אחות אם אימא לא! ואי כתב רחמנא באחות אם - שכן ודאית <span style="color:#2828AC;">(ודאי קרובתו)</span> <a href="#footnote-28" id="noteref-28" title=" וכי אין דנים על פי חזקת האב בכל מסכת העריות? מדוע כאן שואלים על החזקה? תשובה: ודאי סומכים על החזקות כאשר דנים באיסורים מקרבת האב; אך אם רוצים לטעון שאפשר ללמוד איסורי צד האב מאיסורי צד האם – אנו טוענים שאי אפשר ללמוד כך אלא צריכים ללמוד מכללי החזקות. ">[28]</a>, אבל אחות אב אימא לא <span style="color:#2828AC;">(שמא חס וחלילה אין זה אביו)</span>? צריכא!
ודודתו, דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם - מנא ליה?
אמר רבא: אתיא 'דודו' 'דודו': כתיב הכא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר ישכב את דדתו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות דודו גלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[חטאם ישאו]</span>, וכתיב התם <span style="font-size:80%;">(ויקרא כה,מט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">או דודו או בן דודו יגאלנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל]</span> - מה להלן מן האב ולא מן האם <span style="color:#2828AC;">(אם אחי אביו מן האב - הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר, ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם)</span> אף כאן מן האב ולא מן האם.
והתם מנלן?
אמר קרא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממשפחתו יגאלנו</span>' - משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.
והדתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"י מ"ד]</span>: 'אמרו לו: "מתה אשתך" ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה; מתה, ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה <span style="color:#2828AC;">(כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון, ושרה בת חצרון מקטורה, ורבקה בת קטורה מבתואל, ומלכה בת בתואל מחנה; וראובן נשא את מלכה, והלך למדינת הים. אמרו לו "מתה אשתך" ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה; חזרו ואמרו לו "מתה רבקה" ונשא את שרה, אחותה [</span><span style="color:#008A00;">של רבקה</span><span style="color:#2828AC;">] מאמה [</span><span style="color:#008A00;">קטורה</span><span style="color:#2828AC;">]; אמרו לו "מתה שרה" ונשא את יוכבד אחותה מאביה; אמרו לו "מתה יוכבד" ונשא את דינה אחותה מאמה [</span><span style="color:#008A00;">לאה</span><span style="color:#2828AC;">]; חזרו ואמרו לו 'כולן קיימות')</span> - מותר בראשונה <span style="color:#2828AC;">(במלכה אשתו)</span> ובשלישית <span style="color:#2828AC;">(שרה, לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן פ"יא מ"א; צז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'נושאין על האנוסה')</span> ובחמישית <span style="color:#2828AC;">(דינה; ואף על פי שהיא אחות יוכבד הרביעית, לפי שביאת יוכבד - פיתוי היא, ואינה קידושין, מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין!)</span> ופוטרות צרותיהן <span style="color:#2828AC;">(אם מת וחלצו האחין לאחת מהן - פוטרות צרותיהן)</span>; ואסור בשניה <span style="color:#2828AC;">(מפני הראשונה)</span> וברביעית <span style="color:#2828AC;">(מפני השלישית)</span>; ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית'
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-28" id="footnote-28">[28]</a> וכי אין דנים על פי חזקת האב בכל מסכת העריות? מדוע כאן שואלים על החזקה? תשובה: ודאי סומכים על החזקות כאשר דנים באיסורים מקרבת האב; אך אם רוצים לטעון שאפשר ללמוד איסורי צד האב מאיסורי צד האם – אנו טוענים שאי אפשר ללמוד כך אלא צריכים ללמוד מכללי החזקות.</p> 
<h3>דף נה.</h3>
אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות <span style="color:#2828AC;">(דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית)</span>!
מנלן יליף? – מאחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם - אף כאן בין מן האב בין מן האם;
ולילף מדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם?
מסתברא מאחותו הוה ליה למילף: שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו <span style="color:#2828AC;">(אחות אשה 'קרובי עצמו' חשיב לה: שמחמת עצמו נאסרה עליו, ולא מחמת אביו, ולאפוקי דודתו - דקרובת אביו היא)</span>.
אדרבה מדודתו הוה ליה למילף: שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין!?
אלא מאשת אח ילפינן: דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו.
ואשת אח גופה מנא לן?
דתניא: '<span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,טז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אשת אחיך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ערות אחיך היא]</span> - בין מן האב בין מן האם.
- אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם' - או אינו אלא מן האב ולא מן האם?
ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם.
או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם?
נראה למי דומה: דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב.
או כלך לדרך זו: דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו?
תלמוד לומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ערות אשת אחיך לא תגלה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אחיך היא</span>' - בין מן האב בין מן האם.'
ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה <span style="color:#2828AC;">(אם גירשה)</span> וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה?
'אין לה בנים בחיי בעלה' מדרב הונא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כ,כא]</span> <span style="color:#2828AC;">'אשת אחיו נדה היא' כדלעיל</span> <span style="font-size:80%;">(נד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> נפקא!
ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה?
'יש לה בנים לאחר מיתת בעלה' לא צריכא קרא; מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת - הא יש לה בנים אסורה!
ודלמא 'אין לה בנים' - אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים - שריא לעלמא ושריא ליבם? אי נמי 'אין לה בנים' – מצוה, יש לה בנים רשות? אי נמי 'אין לה בנים' – אין, יש לה בנים - לא, ולאו הבא מכלל עשה <span style="color:#2828AC;">('יבמה יבא עליה')</span> - עשה <span style="color:#2828AC;">( אבל כרת ליכא)</span>?
כתב קרא אחרינא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשת אחיו - נדה הוא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אחיו גלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ערירים יהיו]</span>.
ואימא: אשת אח מן האם כאשת אח מן האב - מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה <span style="color:#2828AC;">(בלא בנים)</span> שריא? <span style="color:#2828AC;">(ואי תימא 'הא ילפינן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל יז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">אחוה אחוה מבני יעקב - איכא למימר אחים מן האב</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מצוה, מן האם רשות!?)</span>
אמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">היא</span>' - בהוייתה תהא <span style="color:#2828AC;">(ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #16 Daf 54b _______________________________________________ | | PATRILINEAL AND MATRILINEAL DESCENT WITH ARAYOS | _______________________________________________ | | | (A) (B) | MUST THEY SHARE THE SOURCE | BOTH PARENTS, OR | JUST THE SAME FATHER | ____________________ __________ | | 1) FATHER'S SISTER Both parents "v'Ervas Achos Imcha(1) | MOTHER'S SISTER va'Achos Avicha Lo | ("ACHOS AVIV V'IMO") Segaleh" (Vayikra 20:19) | | 2) FATHER'S BROTHER'S Same father "O' Dodo O' Ben Dodo" | WIFE (Vayikra 25:49) | ("DODASO") [regarding the redemption| of an Eved Ivri] | | 3) HIS SISTER Both parents "Bas Avicha O' Bas | ("ACHOSO") Imecha" (Vayikra 18:9) | | 4) WIFE'S SISTER Both parents Derived from Eshes Achiv | ("ACHOS ISHTO") (both are Isurim formed | through Kidushin, and are| relatives of the same | generation) | | 5) BROTHER'S WIFE Both parents "Ervas Achicha Hi"(2) | ("ESHES ACHIV") (Vayikra 18:16) | =========== FOOTNOTES: =========== (1) As the RASHASH points out, RASHI DH v'Lo Sochi'ach (following the lead of the Gemara) arranges the Pasuk differently, putting Ervas Avicha before Ervas Imcha. In the actual Pasuk, though, Imcha is mentioned first. (2) This is the verse from which it is learned that relations with one's maternal brother's wife are prohibited (Rashi DH Ervas Achicha). The verse adds the word "Hi" -- "she remains" -- to emphasize that the wife of one's maternal brother does not become permitted through Yibum if her husband dies childless. (From this verse it may be learned that relations with one's maternal brother's wife are punishable with Malkus. As for the punishments of Kares and Ariri, see Tosfos Yevamos 2a DH Eshes Achiv and Insights to Daf 55a.)</span>
<span style="color:#008A00;">Yevamos 55 1) THE PUNISHMENT OF "KARES" FOR "ESHES ACHIV MIN HA'EM" QUESTION: The Gemara cites the phrase, "Ervas Achicha Hi" (Vayikra 18:16), which teaches that one is Chayav Kares for having relations with "Eshes Achiv" (one's brother's sister) even when he and his brother share only the same mother ("Eshes Achiv Min ha'Em"). However, that verse appears in the Parshah (Acharei Mos) that discusses the Isur Lo Ta'aseh of having relations with the various Arayos; it does not openly prescribe the punishment of Kares for Eshes Achiv in that Parshah. It might therefore be possible to argue that the verse "Ervas Achicha Hi" only includes "Eshes Achiv Min ha'Em" in the Lo Ta'aseh, but not in the punishment of Kares. TOSFOS (2a, DH Eshes Achiv), though, points out that the Mishnah at the beginning of Yevamos lists "Eshes Achiv Min ha'Em" as one of the Arayos that exempt a person from Yibum, and the Gemara (3b) says that all of the Arayos that exempt a person from Yibum are Arayos which are punishable with Kares. We see, then, that the Mishnah takes it for granted that "Eshes Achiv Min ha'Em" is Chayav Kares. Tosfos, however, points out that there are other sources that imply that there is *no* Kares for "Eshes Achiv Min ha'Em." The TORAS KOHANIM (Kedoshim 11) and YERUSHALMI (Shabbos 7:2) explain that the verse discussing the Kares of Eshes Achiv (in Parshas Kedoshim) adds the words "Nidah Hi," in order to teach that the Isur of "Eshes Achiv" is punishable by Kares when it is similar to a Nidah; just like the Isur of Nidah has a Heter (she can become Tahor), so, too, the type of "Eshes Achiv" that is Chayav Kares is that which has a Heter, i.e. "Eshes Achiv Min ha'Av" (the Heter being a situation of Yibum). This implies that only "Eshes Achiv Min ha'Av" is included in the punishment of Kares and not "Eshes Achiv Min ha'Em." Although the Toras Kohanim and Yerushalmi might disagree with our Gemara's interpretation of "Nidah Hi," they certainly could not be arguing with the Mishnah at the beginning of Yevamos, which states that "Eshes Achiv Min ha'Em" is exempt from Yibum (because it carries a punishment of Kares). How did the Toras Kohanim and the Yerushalmi learn the Mishnah? ANSWERS: (a) TOSFOS (2a) and the RAMBAN (54b) suggest that perhaps the Toras Kohanim means to say the same thing as our Gemara says (on 54b). The Gemara there derives that "Eshes Achiv Min ha'Av" -- in a case where the brother was childless, but *divorced* his wife -- is punishable with Kares, despite the fact that it is *permitted* to marry such a woman in a situation of Yibum, i.e. if her husband dies childless. This is learned from the words "Nidah Hi," which imply that the verse applies to the type of "Eshes Achiv" that can have a Heter (i.e., she is like a Nidah, who can become permitted). The Torah is telling us that even "Eshes Achiv Min ha'Av" will sometimes incur a punishment of Kares. Perhaps that is what the Toras Kohanim means as well: it is not saying that the verse is referring *only* to "Eshes Achiv Min ha'Av," but that the verse is referring *even* to "Eshes Achiv Min ha'Av." "Nidah Hi" teaches that even though that Eshes Ach has a Heter (when the brother dies and his wife falls to Yibum), the Chiyuv Kares remains when the brother divorces his wife. (b) Tosfos (2a and Kerisus 14b), however, rejects this explanation based on the wording of the Yerushalmi and the Toras Kohanim. Instead, he suggests a different explanation. The Toras Kohanim and Yerushalmi do not mean to exempt "Eshes Achiv Min ha'Em" from Kares. Rather, they learn from the words "Nidah Hi" that "Eshes Achiv Min ha'Em" is not punished with *Ariri*, whereas all of the other Arayos are punished with Ariri. (Even though the verse mentions Ariri only with regard to "Dodaso" (one's aunt) and "Eshes Achiv," by applying the Hekesh of Rebbi Yonah, which compares all of the Arayos to each other, we can learn from "Dodaso" that all of the Arayos carry the punishment of Ariri.) (Perhaps the logical understanding of this distinction is that since the person might have pure intentions when he has relations with the wife of his brother (from his mother) -- since he intends to "build the family" of his deceased brother by bearing children with his wife, such as is the case with Yibum of a paternal brother's wife -- Midah k'Neged Midah the Torah does not punish him with the death of his children - M. Kornfeld.) Tosfos points out that this explanation is viable only if Ariri and Kares are two separate punishments. Kares means simply "early death," while Ariri adds the aspect of dying childless. This is not the view of RASHI here (DH Aririm). If Kares and Ariri are different punishments, though, what is the Gemara's intention here when it asks why the Torah says "Aririm Yiheyu" in the verse of the Isur of "Dodaso?" The Torah has to write "Aririm" to teach the additional punishment of Ariri! The answer to this question is that the Gemara is asking why it says "Aririm" *twice*, once in the verse of "Dodaso" and a second time in the verse of "Eshes Achiv." The Torah could have mentioned it only once, and we would have learned from there that all the other Arayos are also punished with Ariri, through the Hekesh of Rebbi Yonah. (c) A third possibility, which is not mentioned by the Rishonim, is that the Yerushalmi actually exempts "Eshes Achiv Min ha'Em" from Kares. The Yerushalmi maintains that even though there is no Kares for "Eshes Achiv Min ha'Em," that relationship still exempts a person from Yibum, because it is included in the Hekesh of Rebbi Yonah, which teaches which women are exempt from Yibum (as Tosfos (3b DH Mah Achos) explains. That Hekesh is written in Parshas Acharei Mos, in which Eshes Achiv me'Imo *is* included (through the words "Eshes Achicha Hi"), as our Gemara concludes. (Even though the verse which Rebbi Yonah uses for the Hekesh to compare all of the Arayos (54b) with each other specifically mentions Kares, Eshes Achiv me'Imo is exempt from Kares because, according to the Yerushalmi, another verse ("Nidah Hi") excludes "Eshes Achiv Min ha'Em" from Kares.) Acharonim adduce proof from another statement in the Yerushalmi that the Yerushalmi indeed maintains that "Eshes Achiv Min ha'Em" is not punished with Kares. The Mishnah in Kesuvos (29a) lists types of Na'aros for which a man will be obligated to pay a penalty if he rapes them. One of the Na'aros mentioned in the Mishnah is "Eshes Achiv... even though she is Asur with an Isur Kares." The YERUSHALMI (cited by TOSFOS there, DH v'Al Eshes Achiv) asks how there can be a penalty for raping "Eshes Achiv?" In order for there to be a penalty, the Na'arah must be a Besulah, and must not be married at the time (because if she is, the rapist is given the death penalty and not a monetary penalty). If the rapist's brother dies and his wife is still a Besulah, the dead brother obviously did not bear children from her. If so, the live brother is not prohibited to her at all -- to the contrary, he has a Chiyuv to do Yibum with her, and thus there should be no Kares nor a penalty! The Yerushalmi answers that the Mishnah is referring to a case where the brother who died had children from another wife, and thus his wife does not fall to Yibum. Why does the Yerushalmi not give a very simple answer? The Mishnah could simply be referring to an "Eshes Achiv *Min ha'Em*!" Even though her husband died childless, there is no Chiyuv of Yibum with her (since the brothers do not share the same father), and thus the brother is Chayav to pay a penalty for raping her! (TOSFOS CHADASHIM on the Mishnayos; this is indeed how the RIF in Kesuvos answers the Yerushalmi's question. See also RASHASH, there.) If the Yerushalmi maintains that "Eshes Achiv Min ha'Em" bears no punishment of Kares, then the Yerushalmi's question is easy to understand. The Mishnah cannot be discussing "Eshes Achiv Min ha'Em" because it clearly says that the Eshes Achiv of the Mishnah incurs the punishment of Kares! (The RIF, and others, also suggest that the Eshes Achiv of the Mishnah might be his brother's *divorced* wife, and not his widow. It is possible, however, that the Yerushalmi understood that this cannot be so, for only later does the Mishnah (Kesuvos 38a) introduce the Halachos of raping a divorcee. (In fact, one Tana there says that in the case of a divorcee, there is no monetary penalty at all). Although all the commentaries (see Rashi there) equate the laws of a divorcee to those of a widow, it is possible that the Yerushalmi learned otherwise. The Yerushalmi might have maintained that all Tana'im agree that there *is* a monetary penalty for a widow, because she returns to her father's house after becoming widowed -- see the Mishnayos in Nedarim 70a, 71a.)</span>
אחותו, דכתב בה כרת <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]</span> <span style="color:#2828AC;">(כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו - כרת דאחותו מאי תדרוש ביה)</span> למה לי? <span style="color:#2828AC;">(הא כבר נכתב בכל העריות [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יח,כט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה</span><span style="color:#2828AC;">] ונכרתו הנפשות העושות [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מקרב עמם</span><span style="color:#2828AC;">]!?)</span>
לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת <span style="color:#2828AC;">(ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו, הוי אמינא 'היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא'; השתא הוי 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד' על הכלל כולו: דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה)</span>.
ולרבי יצחק, דאמר: כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות <span style="color:#2828AC;">(דאי התרו בו למלקות - אינו לוקה, דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא, לפיכך אין לוקין עליו, דלא הוה ליה לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר עליה - הלכך אזהרה - לאו למלקות נתנה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אלא לכרת</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, לחלק מנלן?
נפקא ליה מ-'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואל אשה בנדת טומאתה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא תקרב לגלות ערותה]</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יט)</span>' - לחייב <span style="color:#2828AC;">(לחלק)</span> על כל אשה ואשה <span style="color:#2828AC;">(שבפרשה זו; דהוה ליה למכתב 'ולנדה לא תקרב')</span>.
דודתו, דכתב בה רחמנא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימתו</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק כא)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים ימותו</span>' <span style="color:#2828AC;">(היינו נמי כרת: שזרעו נכרת)</span> למה לן?
לכדרבה, דרבה רמי: כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים יהיו</span> וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים ימותו</span> - הא כיצד? <span style="color:#2828AC;">('ערירים יהיו' - לשעת מיתתן משמע: סופן לבא לידי ערירי, דאם)</span> יש לו בנים – קוברן; <span style="color:#2828AC;">('ערירים ימותו' משמע)</span> אין לו בנים - הולך ערירי <span style="color:#2828AC;">(דאם הן עכשיו ערירים - כן ימות, ואפילו יולדו להם לאחר מעשה)</span>.
ואיצטריך למכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים יהיו</span>' ואיצטריך למכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים ימותו</span>'; דאי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים יהיו</span>' – הוה אמינא עד חטאיה <span style="color:#2828AC;">(והכי משמע: סופם להיות ערירים: שימותו בניהם שיש להם עתה, ויהיו ערירים)</span> אבל מחטאיה ואילך לא <span style="color:#2828AC;">(אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים: דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי)</span> - כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים ימותו</span>'; ואי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערירים ימותו</span>' הוה אמינא מחטאיה ואילך <span style="color:#2828AC;">(דהכי משמע: מ'חטאם ישאו' ואילך ערירים ימותו)</span>, אבל <span style="color:#2828AC;">(אבל בנים)</span> מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(דמעיקרא)</span> – לא <span style="color:#2828AC;">(לא מייתי)</span>; צריכא <span style="color:#2828AC;">(כתב רחמנא 'ערירים יהיו' - סופן לבא לידי ערירים, דמדכתיב 'ערירים יהיו' מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו)</span>!
Pasuk 20 deals with the aunt and pasuk 21 deals with the sister-in-law, so why is there a question?And why doesn't the gemara answer that the psukim talk about different women, instead of the following Tsrichuta, which is a strange one: where is the nafka-mina? Is it usual to have a tsrichuta which deals exclusively with the acts of the Bet-Din elyon?
Tosfos (2a) answers that since it is written with regard to one of them, we learn all of the others from there through the Hekesh of Rebbi Yonah. According to Rashi, who apparently argues (see there in Tosfos), it could be that it is not logical that the punishment of Ariri in these two cases should be different from each other.
העראה דחייבי לאוין מנלן?
מדגלי רחמנא 'שכבת זרע' גבי שפחה חרופה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יט,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה]</span> <span style="color:#2828AC;">(שפחה חרופה=שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כא,ד)</span> <span style="color:#2828AC;">אם אדוניו יתן לו אשה)</span> מכלל דחייבי לאוין בהעראה <span style="color:#2828AC;">(שפחה - חייבי לאוין היא, דכתיב בה 'לא יהיה קדש'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,יח)</span> <span style="color:#2828AC;">וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו, דכתיב 'שכבת זרע' - מכלל דחייבי מלקות, דלאו דאשם, כגון ממזר ושפחה שאין חרופה - בהעראה מיחייב)</span>!
אדרבה: מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה!?
אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה <span style="color:#2828AC;">(דלא לגלי 'שכבת זרע' בשפחה חרופה, ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 055a: What is a Shifchah Charufah Samuel Kosofsky {sak2120@aol.com} asked: On the same daf we discuss shifcha charufa. Rashi here indicates that we are speaking about a shifcha Knaanit who was meoorasa to an Eved Ivri. I don't understand this Rashi. The shifcha charufa for which one must bring an asham is in the case of a shifcha who was owned by two masters and was freed by one (i.e. 1/2 freed). If she was meurasa to a full Jew and someone else had relations with her he must bring an asham. (Seems like a rare situation.) How is a shifcha Knaanit ever meurasa to an Eved Ivri? He can simply leave when his 7 years are up. There's no get needed and the children are Avodim Knaanim. In fact she has no "yad" to accept kedushim. (I think that's why Pirkei Avot tells us that whoever has a lot of shefachot has a lot of "zima."  There's no marriage possible amongst them. Whatever relations they have are "zima.") So what does Rashi mean by his pshat here? -------------------------------- The Kollel replies: The Tana'im argue about what is a Shifchah Charufah (see Background to this Daf). Rashi here mentions only one of the opinions. You are correct that a Shifchah cannot become betrothed. Nevertheless, the part of the Shifchah that is free *is* able to become betrothed, and that is why one is Chayav for her. (As far as why the Gemara mentions Eved Ivri, this is because it is Asur for anyone else to be Mekadesh her, even the half of her that is free, due to the other part of her that is still a Shifchah. An Eved Ivri, though, is permitted to marry a Shifchah.) Mordecai Kornfeld</span>
העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן <span style="color:#2828AC;">(דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה)</span>?
אתיא 'קיחה' <span style="color:#2828AC;">(כתיב גבי חייבי כריתות [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יז:</span> <span style="color:#2828AC;">ו]איש אשר יקח את אחותו [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא</span><span style="color:#2828AC;">]) (וכתיב בחייבי לאוין)</span> 'קיחה' <span style="color:#2828AC;">(דכהונה: [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="color:#2828AC;">אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו])</span>.
דחייבי עשה <span style="color:#2828AC;">(כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי)</span> מנלן <span style="color:#2828AC;">(מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל, וקאי בעשה? כדכתיב דור שלישי יבא</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא שני, ולאו הבא מכלל עשה - עשה)</span>?
<h3>דף נה:</h3>
אתיא ביאה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו;</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק ט)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה']</span> ביאה <span style="color:#2828AC;">(מחייבי לאוין, דכתיב בהו</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">לא יבא ממזר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
יבמה לשוק <span style="color:#2828AC;">(בלא חליצה)</span> - מנלן <span style="color:#2828AC;">(דהעראה דידה כגמר ביאה)</span>?
אי למאן דאמר לאו <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'לא תהיה אשת המת'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">ילפינן העראה לחייבי לאוין)</span> – לאו; אי למאן דאמר עשה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">'יבמה יבא עליה' - ולא אחר, ולאו הבא מכלל עשה)</span>– עשה!? <span style="color:#2828AC;">(והאי 'לא תהיה' מפיק לה ל'אין קידושין תופסין בה', והכי קאמר: לא יהא בה הויה לזר; ופלוגתא דרב ושמואל היא ב'האשה' קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">!)</span>
אלא יבמה ליבם מנלן <span style="color:#2828AC;">(דקני לה בהעראה)</span>?
אתיא ביאה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> ביאה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבא ממזר בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']</span>;
אשה לבעלה <span style="color:#2828AC;">(לענין מקדש בביאה)</span> מנלן <span style="color:#2828AC;">(דבהעראה מקדשה)</span>?
אתיא קיחה <span style="color:#2828AC;">(כי יקח איש אשה ובעלה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ומהכא ילפינן קידושי ביאה; כתיב הכא קיחה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(וכתיב התם בחייבי כריתות)</span> קיחה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]</span>.
אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, שכבת זרע באשת איש <span style="color:#2828AC;">(ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כ)</span> <span style="color:#2828AC;">והא איתרבי בה העראה מהקישא דרבי יונה)</span>, שכבת זרע בסוטה <span style="color:#2828AC;">(הנסתרה, דנאסרת מספק: כתיב 'ושכב איש אותה שכבת זרע</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
דשפחה חרופה – כדאמרן <a href="#footnote-29" id="noteref-29">[29]</a> <span style="color:#2828AC;">(דבעינן גמר ביאה, דלא תימא 'כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה')</span>;
דאשת איש - פרט למשמש מת <span style="color:#2828AC;">(באבר מת, בלא קישוי, דאין ראוי להזריע)</span>;
הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור <span style="color:#2828AC;">(בשבועות בפרק ידיעות הטומאה)</span>, אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר?
אלא פרט למשמש מתה <span style="color:#2828AC;">(אשת איש לאחר מיתתה)</span>; דסלקא דעתא אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שארו</span>' <span style="color:#2828AC;">(דבעלה מיקרי, דכתיב גבי טומאה 'כי אם לשארו'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ואמרינן 'שארו' - זו אשתו, ליחייב עליה)</span>, אימא ליחייב עלה באשת איש - קא משמע לן.
דסוטה למה לי?
לכדתניא: 'שכבת זרע' - פרט לדבר אחר.
מאי 'דבר אחר'?
אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה <span style="color:#2828AC;">(שהיה חושדה עמו בכך, וכשאמר "אל תסתרי עמו" - ידוע לכל דלדעת כן הזהירה, דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא: לשקינא לה שלא כדרכה "אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה")</span>.
אמר ליה רבא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא פרק יח,כב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת זכר לא תשכב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">משכבי אשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תועבה הִוא]</span>' כתיב <span style="color:#2828AC;">(הוקשו שניהן)</span>!?
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים <span style="color:#2828AC;">(מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים)</span>.
אמר ליה אביי: פריצותא אסר רחמנא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא, דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה)</span>?!
אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה <span style="color:#2828AC;">(אבר נושק במקום תשמיש)</span>.
הניחא למאן דאמר <span style="color:#2828AC;">(לקמן בשמעתין)</span> העראה זו הכנסת עטרה <span style="color:#2828AC;">(אבל נשיקה - לאו העראה היא, ולא מיתסרא לבעלה בהכי - שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא)</span>, אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(היכי ממעט לה)</span>?
אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד! - קא משמע לן.
אמר שמואל: העראה - זו נשיקה: משל לאדם שמניח אצבעו על פיו - אי אפשר שלא ידחוק הבשר.
כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה <span style="color:#2828AC;">(מכלל דנשיקה - העראה היא כשמואל)</span>.
מתיב רב ששת: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שכבת זרע</span> <span style="color:#2828AC;">(בשפחה חרופה קאי:</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יט,כ]</span> <span style="color:#2828AC;">ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה)</span> - אינו חייב אלא על ביאת המירוק'; מאי, לאו - מירוק גיד <span style="color:#2828AC;">(שמזריע)</span>?
לא, מירוק עטרה <span style="color:#2828AC;">(ראש הגיד היא, ואינה מן הגיד אלא בשר)</span>. <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 וכי ומירוק העטרה היא כאשר מזריע ורק העטרה חדרה, ולא הגיד?</span>
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.
אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי <span style="color:#008A00;">[אלא אמר 'גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה']</span>?
אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי!
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.
אדרבה בר בר חנה ודאי פליג <span style="color:#2828AC;">(דהא אמר 'הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה' והכא קרי לה 'העראה')</span>, אדשמואל <span style="color:#2828AC;">(דאמר נשיקה הוי העראה)</span> מי לימא פליג <span style="color:#2828AC;">(דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה, ולרבין נשיקה לאו כלום היא? או דלמא תרוייהו: בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי)</span>?
לא: מנשיקה ועד הכנסת עטרה - העראה קרי לה.
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: העראה - זו הכנסת עטרה; גמר ביאה - גמר ביאה ממש;
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-29" id="footnote-29">[29]</a> אמרה הגמרא 'כדאמרן' לכאורה כדאמר רב אשי: 'אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה'; אך על פי המסורת רב אשי נולד האשר רבא נפטר; ואם אמנם יש שמערערים על כך, אין ערעור כזה בגמרא; ולפי זה, פירוש 'כדאמרן' – אינו תירוץ רב אשי אלא התירוץ הקודם: 'מדגלי רחמנא 'שכבת זרע' גבי שפחה חרופה [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] (שפחה חרופה=שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה, כדכתיב (שמות כא,ד) אם אדוניו יתן לו אשה) מכלל דחייבי לאוין בהעראה'; ולפיכך נראה שהשאלה: 'מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה!?' – לא נאמרה בזמן רבא!</p> 
<h3>דף נו.</h3>
מכאן ואילך <span style="color:#2828AC;">(מהכנסת עטרה ולמטה)</span> אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל <span style="color:#2828AC;">(ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה, והעראה רבינן לה לחיובי)</span>.
אחד המערה ואחד הגומר – קנה:
מאי קנה?
רב אמר: קנה לכל <span style="color:#2828AC;">(באחד מן הביאות גרועות הללו - קנה לה לכל דבר, ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא, אפילו הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה)</span> ושמואל אמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה <span style="color:#2828AC;">(בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה 'יבמה יבא עליה' דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון)</span>: לירש בנכסי אחיו <span style="color:#2828AC;">(דכתיב יקום על שם אחיו</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ולפוטרה מן הייבום <span style="color:#2828AC;">(דאם מת ולו בנים מאשה אחרת - מותרת לשוק, או אם הוציאה בגט - לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה - נפטרה בביאתו של זו)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(היכא דנפלה לפניו)</span> מן הנשואין לדברי הכל אכלה, דהא הות קאכלה מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(שכבר היתה אוכלת בימי אחיו, וכשמת ובטל קנינו - פסקה מלאכול - דכולי עלמא לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה)</span>; כי פליגי מן האירוסין: רב אמר: אוכלת, דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד! ושמואל אמר: כי רבי רחמנא - לאוקמיה במקום בעל <span style="color:#2828AC;">(שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> לאלומי מבעל <span style="color:#2828AC;">(דבחיי הבעל לא היתה אוכלת: דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה - האי נמי לא אלים מיניה; ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפילו לשמואל)</span> - לא.
<span style="color:#2828AC;">[## אבל מדאורייתא אוכלת משנתארסה, ורק חכמים גזרו שלא תאכל!! ולפי זה מתברר שהדיון כאן הוא לפי הדין דרבנן הלכה למעשה.]</span>
ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר רב נחמן אמר שמואל: כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל, וכל שאין הבעל מאכיל - יבם אינו מאכיל <span style="color:#2828AC;">(בביאה גרועה)</span>.
מיתיבי <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]</span>: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת <span style="color:#2828AC;">(דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש, כדאמרינן לקמן)</span>; מת <span style="color:#2828AC;">(חרש זה לאחר שכנסה)</span> ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת <span style="color:#2828AC;">(דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס: שאין מתכוין לקנות, ורבייה רחמנא לגבי יבם)</span>, ובזו יפה כח היבם מכח הבעל'. בשלמא לרב ניחא, אלא לשמואל קשיא <span style="color:#2828AC;">(דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא)</span>?!
אמר לך שמואל: אימא הכי 'ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה; כנס ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת <span style="color:#2828AC;">(אחר שכנסה ונתחרש)</span> ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת <span style="color:#2828AC;">(דהא אכלה מעיקרא)</span>'; ומאי 'בזו <span style="color:#2828AC;">(יפה כחו</span> <span style="font-size:80%;">[של היבם מכח הבעל]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>' <span style="color:#2828AC;">(ומאי ייפוי כח איכא? הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה)</span>? - דאילו בעל חרש מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(קודם שכנסה)</span> לא אוכלת, ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה.
ואיכא דאמרי: מן האירוסין דברי הכל לא אכלה, דהא לא אכלה בחיי בעל; כי פליגי מן הנשואין: רב אמר אוכלת, דהא הות אכלה מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה)</span>; ושמואל אמר: אינה אוכלת: כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד - לדברים האמורים בפרשה, אבל לכל מילי לא.
והאמר רב נחמן אמר שמואל: 'כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל'?
אימא: כל ביאה שהבעל מאכיל בה <span style="color:#2828AC;">(כגון ביאת חופה)</span> - יבם מאכיל בה, וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה - אין היבם מאכיל בה.
מיתיבי<span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]</span>: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, ובזו יפה כח יבם מכח בעל'; בשלמא לרב <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דהא מתניתא פריכא ליה, דקתני 'אכלה' - ואף על גב דלא אכלה מעיקרא, והויא כנופלת מן האירוסין, דאמרן לא אכלה אפילו לרב)</span> מתרץ כדתריץ מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(אליבא דשמואל: 'חסורי מחסרא והכי קתני: כנסה ואחר כך נתחרש</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אוכלת, דהא אכלה מעיקרא')</span>, אלא לשמואל קשיא <span style="color:#2828AC;">(דאפילו האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה)</span>!?
קשיא <span style="color:#2828AC;">(דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא - בלא כוונת קנין - ואכלה)</span>.
תנו רבנן: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; נולד לה בן – אוכלת <span style="color:#2828AC;">(בשביל בנה, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">- קרי ביה יאכילו)</span>; מת הבן <span style="color:#2828AC;">(והאב קיים)</span> - רבי נתן אומר: אוכלת <span style="color:#2828AC;">(בשביל בעלה)</span>; וחכמים אומרים: אינה אוכלת.'
מאי טעמא דרבי נתן?
אמר רבה: הואיל שכבר אכלה.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה <span style="color:#2828AC;">(בלא בן)</span> תיכול שכבר אכלה? אלא כיון דמית ליה - פקע ליה קדושתיה מינה; הכא נמי כיון דמית ליה פקע קדושתיה מינה <span style="color:#008A00;">[וכיצד ממשיכה לאכול בתרומה]</span>!?
אלא אמר רב יוסף: קסבר רבי נתן נשואי חרש <span style="color:#2828AC;">(דקדשה כשהוא פקח)</span> מאכילין בתרומה <span style="color:#2828AC;">(דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שם: ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו' – מיד, ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, כדאמרינן בכתובות ב[</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">] 'אף על פי'</span> <span style="font-size:80%;">(דף נז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">; הלכך - כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת, והשתא הכניסה לחופה, וליכא למיגזר 'שמא תשקה'</span> <span style="font-size:80%;">[כי היא כבר בבית בעלה]</span> <span style="color:#2828AC;">- אכלה)</span>, ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש <span style="color:#2828AC;">(דלאו בר קנין הוא; ורבנן, דאסרי - גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין)</span>.
אמר ליה אביי: אי הכי, 'נולד לה בן' למה לי <span style="color:#2828AC;">(בלא בן נמי אכלה לרבי נתן)</span>?
משום רבנן <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן היכא דנולד לה בן - מודו)</span>.
וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא?
שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו, והדר פליג עלייהו <span style="color:#2828AC;">(ו'אוכלת' דקאמר רבי נתן - אכולה מילתא קאי, בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן, דקאמרי רבנן אינה אוכלת)</span>.
אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא)</span> - ליתני 'מת הבן אינה אוכלת; רבי נתן אומר אוכלת' <span style="color:#2828AC;">(דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא, והדר ליפלוג רבי נתן אכולה! אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג)</span>?
קשיא.
וכן הבא על אחת מכל העריות <span style="color:#2828AC;">[שבתורה או פסולות</span> <span style="font-size:80%;">(לכהונה)</span> <span style="color:#2828AC;">כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין – פסלה, ולא חילק בין ביאה לביאה]</span>:
אמר רב עמרם: הא מלתא אמר לן רב ששת
<h3>דף נו:</h3>
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין <span style="color:#2828AC;">(ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה)</span>:
'אשת ישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה - מותרת)</span> - פסולה לכהונה' <span style="color:#2828AC;">(אם מת בעלה לא תנשא לכהן)</span>, ותנא תונא <span style="color:#2828AC;">(תנא דידן; כמו 'אבונא'</span> <span style="font-size:80%;">[אבינו]</span> <span style="color:#2828AC;">'אחונא'</span> <span style="font-size:80%;">[אחינו]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות'; מאי 'וכן' <span style="color:#2828AC;">(לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי, וקתני 'הבא על אחת מכל העריות פסלה... לכהונה', ואשת איש בכלל עריות היא)</span>? מאי, לאו - לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון, וקתני פסלה!?
לא, מאי 'וכן'? – אהעראה <span style="color:#2828AC;">(וברצון, דהויא 'זונה')</span>.
העראה דמאן? אילימא דעריות - למימרא דעריות ילפינן מיבמה? אדרבה יבמה ילפינן מעריות, דעיקר העראה בעריות כתיב <span style="color:#2828AC;">(והיכי מדמה לה מתניתא ליבמה כאילו מיבמה גמר לה)</span>!
אלא מאי 'וכן'? - אשלא כדרכה דעריות <span style="color:#2828AC;">(דקתני גבי יבמה 'ולא חילק בין ביאה לביאה' - דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה, ועלה תני 'וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה', ולעולם ברצון, וגמר 'ביאה' 'ביאה', מיבמה דרבינן בה 'ולקחה' שלא כדרכה)</span>.
אדרבה - עיקר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">משכבי אשה</span>' בעריות כתיב!
אלא מאי 'וכן'? - אשלא כדרכה דחייבי לאוין <span style="color:#2828AC;">(אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, דלא כתיב בהו 'משכבי אשה', אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה, דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מ'קיחה' 'קיחה' דעריות)</span>.
אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום זונה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'זונה... לא יקחו'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">וסתם 'זונה' היינו מנאפת תחת בעלה, שטעתה מאחר בעלה לזרים, וזו - אף על גב דנאנסה - גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון, כדגמרינן</span> <span style="font-size:80%;">[להלן]</span> <span style="color:#2828AC;">מ'והיא לא נתפשה', דהיא מיעוטא משמע: 'היא' - אשת ישראל, הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה, אבל אשת כהן אין חילוק)</span>.
'משום זונה' – אין, משום טומאה לא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: הא אמרינן בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(יא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הא מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה, דכתיב 'לא יוכל בעלה'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד,ד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
אימא 'אף משום זונה'.
מתיב רבי זירא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיא לא נתפשה</span> – אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי נתפשה אסורה, ואי זו? זו אשת כהן'; ולאו הבא מכלל עשה – עשה <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 יש כאן [כמו לעיל נד,ב] שימוש מושאל בבטוי זה. אין כאן 'לאו' או 'עשה', אלא הכוונה: היות ואין כאן לאו מפורש, אין לאיסור דינים של לאו מפורש, ואין עליו העונשים שיש לאיסור לאו. ויש מסבירים: הא נתפסה מותרת – והוא חייב לבא עליה, [על פי ספרי זוטא פרק ה ד"ה כח:] ונזרעה זרע - מותרת היא לזרע מעתה, ויש בכך מצוה, ולכהן אסורה.</span>!?
אמר רבה: הכל <span style="color:#2828AC;">(כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון)</span> היו בכלל זונה <span style="color:#2828AC;">(בכלל 'זונה... לא יקחו' הן, שהרי כולן נבעלו בעילת זנות)</span> כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והיא לא נתפשה</span> – אסורה, הא נתפשה מותרת' <span style="color:#2828AC;">(והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל)</span> - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא!
ואיכא דאמרי: אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום טומאה <span style="color:#2828AC;">('אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה)</span>.
משום טומאה – אין, משום זונה לא? אלמא באונס לא קרינא ביה 'זונה'!
מתיב רבי זירא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והיא לא נתפשה</span>' – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן', ולאו הבא מכלל עשה – עשה.
אמר רבא: הכל היו בכלל <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אחרי אשר הוטמאה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה]</span>; כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והיא לא נתפשה</span> – אסורה, הא נתפשה – מותרת' - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא.
משנה:
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה <span style="color:#2828AC;">(משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה - נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא)</span>.
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין <span style="color:#2828AC;">(עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,טו]</span> <span style="color:#2828AC;">'לא יחלל': שני חלולין: אחד לה ואחד לזרעה)</span>: נתארמלו או נתגרשו <span style="color:#2828AC;">(מן הכהנים הללו)</span>: מן הנשואין - פסולות <span style="color:#2828AC;">(דשוייה חללה בביאתו)</span>; מן האירוסין – כשרות <span style="color:#2828AC;">(דאפילו רבי מאיר [</span><span style="color:#008A00;">תנא קמא</span><span style="color:#2828AC;">] לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו - לא)</span>.
גמרא:
תניא: 'אמר רבי מאיר: קל וחומר: ומה קדושי רשות <span style="color:#2828AC;">(כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה)</span> אין מאכילין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אין מניחין אותן לאכול, דתנן לקמן האירוסין פוסלין</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (פ"ז מ"ד, דף סז,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, קדושי עבירה לא כל שכן!
אמרו לו: לא! אם אמרת בקידושי רשות - שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו <span style="color:#2828AC;">(לכהן זה)</span> להאכיל במקום אחר <span style="color:#2828AC;">(בראויה לו)*</span>?'
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא)</span> - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
לרבי מאיר, דאמר משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא לא אכלה - הא נמי לא אכלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא אכלה
<h3>דף נז.</h3>
הא נמי אכלה <span style="color:#2828AC;">(דקנין כספו היא, ואוכלת דבר תורה, ועד דבעיל לה, דשוייה חללה - אכלה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">*(כך שמעתי, ולבי מגמגם: חדא דאין זה לשון הש"ס, והכי איבעיא ליה למימר: ומה קידושי רשות פוסלין כו'; ועוד: מדקאמר רבי אושעיא 'פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל - באנו למחלוקת ר"מ ור"א' ולא קתני 'פצוע דכא כהן שקידש בת כהן' - שמע מינה דפלוגתא דמתניתין לאו בבת כהן לחודה היא, דאם כן היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אלעזר ורבי שמעון 'אכלה'? אימר דאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון בבת כהן, בבת ישראל מי אמרי?</span>
<span style="color:#2828AC;">לשון אחר והוא עיקר: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט: מן האירוסין לא יאכלו בתרומה' - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי: בבת כהן - כדפרישית, בבת ישראל - ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(פירוש הקונטרס מ"ב, דף נז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה', וקאמר רבי מאיר: אלמנה לכהן גדול - אף על פי דקדושיו קדושין וקנין כספו היא - לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה! מאי טעמא? דמשתמרת לביאת עבירה; ורבי אלעזר ור"ש מכשירין, דהא קנין כספו היא; ואי משום חללה - הרי כל זמן שלא בא בא עליה לא נתחללה;</span>
<span style="color:#2828AC;">נתארמלו או נתגרשו מן הכהנים הללו - מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו, וגבי גרושה - אם בת כהן היא כשרה לתרומה; מן הנשואין פסולה דשויוה חללה; ומה קדושי רשות ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה,</span>
<span style="color:#2828AC;">קדושי עבירה. כגון אלו – לא כל שכן!</span>
<span style="color:#2828AC;">במקום אחר אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו?</span>
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר, אבל הכא, דאין לו להאכיל במקום אחר <span style="color:#2828AC;">(שאין לך אשה שמותרת לו)</span> – לא! וכי תימא הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים <span style="color:#2828AC;">(דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל 'לא יבא פצוע דכא' ונושאה בהיתר, ומאכילה תרומה)</span> - והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא <span style="color:#2828AC;">(לקמן בשמעתין)</span> ולא פשיט ליה <span style="color:#2828AC;">(אי מאכילה בתרומה או לא)</span>!
<span style="color:#008A00;">Yervamoth 56b</span>
<span style="color:#008A00;">1) THE RIGHT OF AN "ARUSAH" TO EAT TERUMAH QUESTION: The Mishnah records a Machlokes regarding whether or not a Gerushah (a divorced woman) who is Arusah (engaged) to a Kohen may eat Terumah. Rebbi Meir says that she may not eat Terumah, while Rebbi Elazar and Rebbi Shimon say that she may eat Terumah. RASHI gives two explanations for the Mishnah. According to the first explanation, the Mishnah is referring to a Bas Kohen who, until now, was entitled to eat Terumah because after her divorce she returned to her father's home. The Machlokes is whether she may *continue* eating Terumah, or whether she becomes invalidated from eating Terumah once she becomes engaged to a Kohen (to whom she -- as a Gerushah -- is prohibited). It seems that according to this explanation, *all* Tana'im agree, when the Arusah is *not* a Bas Kohen, that she may not *begin* to eat Terumah based on her being an Arusah to a man to whom she is prohibited. (RASHI DH Kach Shamati) Rashi, though, prefers the second explanation. The Mishnah is referring to a Bas Yisrael as well, and the Machlokes is whether or not she may *begin* eating Terumah as a result of her engagement to the Kohen (to whom she -- as a Gerushah -- is prohibited). (Even though we rule that a Bas Yisrael who is Arusah to a Kohen may not eat Terumah lest she give it to her other family members, or lest she end up not marrying the Kohen, the Chachamim once issued a ruling that after twelve months of Erusin, she may eat Terumah since at that point she begins to receive financial support from her future husband. According to this second explanation of Rashi, the Mishnah was written at the time that this ruling was in effect.) Rashi adduces support for this second explanation from the wording of the Beraisa in the Gemara that says "they may *feed* Terumah to their wives (Ein Ma'achilin)," rather than "they *invalidate* (Poslos) their wives from eating Terumah." (From the Gemara later, 75a "b'Machlokes Shenuyah," it also seems that a Bas Yisrael may *start* to eat Terumah based on her marriage to a Kohen to whom she is prohibited.) The Gemara presents Rebbi Meir's argument. He asserts that there is a Kal v'Chomer that teaches that a Gerushah who is Arusah to a Kohen may not eat Terumah: if doing a Kidushin with a man to whom the woman is permitted does not allow her to eat Terumah, then certainly doing Kidushin with a man to whom she is prohibited will not allow her to eat Terumah. Rashi explains, according to the second approach, that the permitted Kidushin (which does not allow her to eat Terumah) in Rebbi Meir's Kal v'Chomer refers to Kidushin with a Ben Yisrael (a non-Kohen). Rebbi Meir is arguing that if we find that a Bas Yisrael who becomes Arusah to a Ben Yisrael cannot eat Terumah, then certainly when a Bas Yisrael who is a Gerushah becomes Arusah to a Kohen to whom she is prohibited, she cannot eat Terumah. For a number of reasons, Rashi's second explanation of this Gemara is very difficult to understand. First, how can Rebbi Meir make a Kal v'Chomer that since a Ben Yisrael does not feed Terumah to a Bas Yisrael (to whom he is permitted), then certainly a Kohen cannot feed Terumah to a Gerushah (to whom he is prohibited)? There is absolutely no reason why a Ben Yisrael *should* be able to feed Terumah to a Bas Yisrael! A Ben Yisrael can *never* feed Terumah to a Bas Yisrael by marrying her, because neither he nor she have any rights to eat Terumah, since they are not Kohanim; Rebbi Meir's logic has no basis! It is because of this question that all of the Rishonim prefer the first explanation in Rashi, that the Mishnah is discussing a Bas Kohen who becomes engaged to a Kohen. According to that explanation, the Kal v'Chomer of Rebbi Meir is being made  from a Bas *Kohen* who becomes engaged to a Yisrael. Second, REBBI AKIVA EIGER points out that even according to Rashi's second approach, the Mishnah is not discussing exclusively a Bas Yisrael who becomes engaged to a Kohen. It is also discussing a Bas Kohen who becomes engaged to a Kohen. Rebbi Meir is saying two Halachos -- first, that a Bas Yisrael who is a Gerushah who becomes engaged to a Kohen does not become entitled to eat Terumah, and second, a Bas Kohen who is a Gerushah who becomes engaged to a Kohen becomes *invalidated* from eating Terumah (which she was permitted to eat until the Erusin). Why, then, does Rebbi Meir make the Kal v'Chomer from a Bas Yisrael who is engaged to a Ben Yisrael? That only suffices to prove that a Bas Yisrael who is a Gerushah does not *begin* eating Terumah when she becomes engaged to a Kohen. But Rebbi Meir also teaches that a Bas Kohen who is a Gerushah *loses* her right to Terumah! As such, he should have made the Kal v'Chomer from a Bas *Kohen* who is engaged to a Yisrael, who not only does not start eating Terumah, but also *loses* the right to eat Terumah! From that, both points may be proven: 1. That the Bas Kohen *loses* her right to Terumah through her engagement to a Kohen to whom she is prohibited, and 2. *certainly* a Bas Yisrael may not *begin* to eat Terumah on the bases of her engagement to a Kohen to whom she is prohibited! ANSWER: We may suggest an answer to these very difficult questions as follows. According to Rashi's second explanation, Rebbi Meir does not feel it necessary to prove that a Bas Kohen engaged to a Kohen to whom she is prohibited loses her "rights-of-Kehunah" that allowed her to eat Terumah until now. Similarly, it is obvious that a Bas Yisrael does not *gain* the rights-of-Kehunah to eat Terumah by virtue of becoming an Arusah of such a Kohen. Why, then, does Rebbi Meir have to prove that a Bas Yisrael does not begin to eat Terumah based on her relationship with a Kohen to whom she is prohibited? Rebbi Meir's logic may be understood as follows. A person (man or unmarried woman) may only eat Terumah if he or she is a Kohen. If the person is not a Kohen, then he or she is prohibited by the Torah from eating Terumah because he or she is a Zar. Once a woman becomes married, though, then she becomes a Kinyan of her husband. It could be that a Kinyan does not have a status of a Zar, since a Kinyan is not considered to have its own individual identity. One has the status of a Zar only when he eats food by virtue of his own independent power. If so, when a woman is engaged to a Yisrael and she is considered to be his Kinyan, she might *not* be considered a Zar, since she no longer has her own independent identity. Thus, we might have thought that she *is* entitled to eat Terumah since she is not a Zar! (Obviously, this does not mean that we would have thought that she could eat Terumah that was not yet given to a Kohen, because such Terumah is still the collective property of all the Kohanim, and is not hers for the taking. Rather, we would have thought that if a *Kohen gave her Terumah*, she could eat it.) Nevertheless, the Torah does not grant her the right to eat Terumah. Her husbands "Zarus" affects her as well, (although she is only an Arusah, and not a Nesu'ah) preventing her from eating Terumah. (His Zarus prevents his other possessions, too, from eating Terumah, such as his animals -- see TOSFOS 66b DH Lo Ya'achilenah and TOSFOS YESHANIM.) The Kal v'Chomer of the Gemara, then, can be read as follows: We see that when a Bas Yisrael becomes engaged to a Ben Yisrael (to whom she is permitted), the fact that she is a Kinyan and loses the status of a Zar still does not allow her to eat Terumah, since she is affected by her husband's "Zarus," or *lack* of Kehunah. If so, certainly when a Gerushah becomes engaged to a Kohen and she is "Mishtameres l'Bi'ah Pesulah" (a prohibited relationship is pending), then certainly she should not be able eat Terumah. The prohibited relationship makes her a "pending Zonah" (or Chalalah), providing a reason to *disqualify* her from Kehunah, and *prevent* her from eating Terumah. This answers Rebbi Akiva Eiger's question as well. Rebbi Meir purposely made a Kal v'Chomer from a Bas Yisrael engaged to a Ben Yisrael and not from a Bas Kohen engaged to a Ben Yisrael. A Bas Kohen who becomes a Kinyan of another person certainly loses her own rights-of-Kehunah to eat Terumah. This requires no proof. One might think, though, that she (or a Bas Yisrael who becomes an Arusah of a Kohen) does not become a "Zarah" either, since her husband is not a Zar. Perhaps she may eat Terumah, if a Kohen feeds it to her, for this reason. Rebbi Meir proves that this is not true from a Kal v'Chomer. If we see that an Arusah's relationship with her "Zar" husband is strong enough to make her a "Zarah," and prohibit her from eating Terumah, then certainly such a relationship is strong enough to cause her to become a "pending Zonah," (which disqualifies her from Terumah because of the *Aveirah*) and to become disqualified from eating Terumah. (M. Kornfeld)</span>
איתמר <span style="color:#2828AC;">(לשנויי קושיין אתא)</span>: אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא יְדָעָהּ <span style="color:#2828AC;">(היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה, ונעשה פצוע דכא ובא עליה - לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה, ואם לא ידָעָהּ משנעשה פצוע דכא - הרי זו אוכלת; משנה היא בפרק 'הערל'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ח מ"א; לקמן ע,א)</span><span style="color:#2828AC;">; אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר, הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה)</span>.
רבא אמר: הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים.
אביי לא אמר כרבא: קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, ולא ילפינן קנין דאישות מקנין דעבדים; ורבא לא אמר כאביי: שאני התם, שכבר אכלה.
ואביי – 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שניסת לכהן ומית תיכול שכבר אכלה!?
ורבא?
התם <span style="color:#008A00;">[כשמת]</span> פקע קניניה, הכא לא פקע קניניה.
גופא: בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים, מהו שיאכילנה בתרומה?
אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא], ופשט ליה; ומנו? - ריש לקיש.
אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא: אטו רבי יוחנן לאו גברא רבה הוא?
אמר ליה: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי <span style="color:#2828AC;">(שאין [</span><span style="color:#008A00;">אדם אשר</span><span style="color:#2828AC;">] יודע לפרשה)</span>!
למאן?: <span style="color:#2828AC;">(הש"ס הוא דקא בעי לה, ומפרש ואזיל עד סיפא, ופשטה</span> <span style="font-size:80%;">[כדאמרינן לקמן: תא שמע וכו']</span><span style="color:#2828AC;">; אבל רבי אושעיא לא פשט בה מידי, כדאמרן לעיל: 'הא בעא מיניה כו')</span>
אי לרבי יהודה <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרק 'הערל'</span> <span style="font-size:80%;">(עו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מיבעיא לן: כהן פצוע דכא מהו בגיורת? בקדושתיה קאי ואסור כו'; והכא)</span> - בין בקדושתיה קאי <span style="color:#2828AC;">(כהן הנעשה פצוע דכא: בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה)</span> בין לאו בקדושתיה קאי <span style="color:#2828AC;">(ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה)</span> לא אכלה: אי בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמר מר 'בת גר זכר כבת חלל זכר' <span style="color:#2828AC;">(ובת חלל פסולה לכהונה (בפרק עשרה יוחסין) וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה, דאמרינן: הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו)</span>; אי לאו בקדושתיה קאי <span style="color:#2828AC;">(ואינה אסורה לו משום קדושת כהן - אפילו הכי)</span> לא אכלה <span style="color:#2828AC;">(שאסורה לו משום פצוע דכא)</span>, דהא אמרינן 'קהל גרים איקרי קהל' <span style="color:#2828AC;">(פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי בפרק עשרה יוחסין)</span>!
ואי לרבי יוסי, בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי – אכלה: בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'אף גר שנשא גיורת - בתו כשרה לכהונה'; אי לאו בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'!
<span style="color:#2828AC;">(ואית דמפרשי 'דלית ליה פתרי':אינה צריכה לפרש, דלמאן קבעי לה? אי לרבי יהודה כו', ושבוש הוא, מפני שני דברים: חדא דאמרן לעיל 'ולא פשט ליה', ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא - הא פשטה במסקנא! ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא 'תא שמע' - אלמא צריכה רבה.)</span>
אלא אליבא דהאי תנא <span style="color:#2828AC;">(קמיבעיא ליה לרבי יוחנן וכגון דאמה מישראל)</span> דתנן <span style="font-size:80%;">[ביכורים א,ה]</span>: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל' והכי קמיבעיא ליה: כשרות מיתוספא בה <span style="color:#2828AC;">(וראויה לכהונה; ולאו קדושה לאקרויי קהל; ומותרת לפצוע דכא)</span> ואכלה <span style="color:#2828AC;">(ממה נפשך: דאי נמי בקדושתיה קאי - הרי זו מותרת לו, ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל)</span>? או דלמא קדושה <span style="color:#2828AC;">(נמי)</span> מיתוספא בה <span style="color:#2828AC;">(וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא)</span> ולא אכלה?
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא מפי המורה: בת גר וגיורת קמיבעיא ליה אליבא דרבי אליעזר בן יעקב: מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי 'קהל', אבל בת גר וגיורת לאו 'קהל' היא, ואכלה</span> <span style="font-size:80%;">[בתרומה]</span> <span style="color:#2828AC;">שמותרת לפצוע דכא, והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה; או דלמא קדושה איתוספא בה לינשא לכהונה, והך דאין אמהּ מישראל, נהי דקדושה לית בה - כשרות מיהא אית בה, ובכלל 'קהל' היא, ואסורה לפצוע דכא, ולא אכלה; ולשון ראשון נראה עיקר.)</span>
תא שמע: כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא - אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה? - שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכהן כי יקנה נפש קנין כספו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הוא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יאכל בו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]</span>' – למאן? אילימא לרבי יהודה - האמר 'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה'? ואי לרבי יוסי – למה ליה קרא <span style="color:#2828AC;">(לרבי יוסי לא איצטריך 'נפש' יתירא)</span>?: האמר <span style="color:#2828AC;">(לעיל, דממה נפשך אכלה:)</span> 'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה'? אלא לאו לרבי אליעזר בן יעקב, ושמע מינה כשרות איתוספא בה, ואכלה?
שמע מינה.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #17 Daf 57a __________________________________________ | | MAY A KOHEN WHO IS A "PETZU'A DAKA" MARRY | A CONVERT'S DAUGHTER ("BAS GERIM")? | __________________________________________ | | | (A) (B) | MAY A KOHEN MARRY IS A GER INCLUDED | A "BAS GERIM"(1)? IN THE "KAHAL"(2)? | | ____________ _____________ | | R. YEHUDAH AND R. YOSI | ______________________ | | 1) REBBI YEHUDAH No is "Kahal" | | 2) REBBI YOSI Yes not "Kahal" | | | REBBI ELIEZER B. YAKOV(5) | ________________________ | | (1ST VERSION OF RASHI) | [the mother of the | "Bas Gerim" was Jewish] | | 3a) SHE HAS INCREASED Yes(3) not "Kahal" | "KASHRUS" | | 3b) SHE HAS INCREASED Yes(3) is "Kahal" | "KEDUSHAH" | | | (2ND VERSION OF RASHI) | [the mother of the | "Bas Gerim" was not Jewish] | | 4a) SHE HAS INCREASED No(4) not "Kahal" | "KASHRUS" | | 4b) SHE HAS INCREASED No(4) is "Kahal" | "KEDUSHAH" | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This question applies only if a Kohen Petzu'a Daka is considered to retain his Kedushah. If he no longer retains his Kedushah, then it is obvious that he may marry a Bas Gerim, or any other woman prohibited to other Kohanim. (However, even if he no longer retains his Kedushah with regard to matters of marriage he may still eat Terumah). (2) This question applies regardless of whether the Kohen Petzu'a Daka retains his Kedushah. If a Ger is considered "Kahal," then even a *Yisrael* Petzu'a Daka (and not just a Kohen) is prohibited to marry her. (3) That is, since her mother is Jewish, the Kohen Petzu'a Daka may marry the Bas Gerim. (4) This version maintains that a Kohen Petzu'a Daka no longer retains his Kedushah, and therefore he is permitted to marry a Bas Gerim whose mother is not Jewish. (If we would rule that a Kohen Petzu'a Daka retains his Kedushah, he certainly would be prohibited to marry her.) (5) The Gemara concludes that Rebbi Yochanan's question applies only according to Rebbi Eliezer ben Yakov, and his question was whether the Bas Gerim whose mother is a born Jew has "increased Kashrus" (relative to the Kashrus of her father, the convert), or whether she has "increased Kedushah" (relative to the Kedushah of her father). The difference between the two possibilities is whether she is considered to be part of "Kehal Hashem" or not. If she is considered to be part of the "Kahal" it is prohibited for a Petzu'a Daka to marry her; if she is not considered to be part of the "Kahal" then a Petzu'a Daka *may* marry her.</span>
איתמר: רב אמר:
<h3>דף נז:</h3>
יש חופה לפסולות <span style="color:#2828AC;">(כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה, ולא בא עליה, ומעיקרא נמי לא קידשה - אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא, דחופה ככניסת בעילה דמיא)</span>, ושמואל אמר: אין חופה לפסולות.
אמר שמואל: ומודה לי אבא <span style="color:#2828AC;">(משום דקשיש מיניה קרי ליה 'אבא' כמו לשון 'נשיאי' ו'רבי')</span> בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד: הואיל ואין לה ביאה <span style="color:#2828AC;">(אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה)</span> - אין לה חופה <span style="color:#2828AC;">(אין חופתה פוסלתה)</span>.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא <span style="color:#2828AC;">(דאין ביאתה פוסלתה; וכיון דאין ביאתה פוסלתה - כל שכן דאין חופתה פוסלתה, דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה, והיכא דביאה לא חשיבא - כל שכן חופה)</span> <span style="font-size:80%;">[נדה פ"ה מ"ד; דף מד,ב]</span>: 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם – קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה <span style="color:#2828AC;">(אם נדה היא)</span> לטמא <span style="color:#2828AC;">(בועלה)</span> משכב תחתון כעליון <span style="color:#2828AC;">(במסכת נדה מפרש לה: שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב: שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים - כתחתון של נדה עצמה, שהוא קרוי 'מדרס', ואב הטומאה)</span>; נשאת לכהן - אוכלת בתרומה; בא עליה אחד מכל הפסולין <span style="color:#2828AC;">(כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול)</span> – פסלהּ <span style="color:#2828AC;">(מתרומת בית אביה)</span>'; בת שלש שנים ויום אחד – הוא דמפסלהּ בביאה - מפסלהּ בחופה; הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, דלא מפסלה בביאה - לא מפסלה נמי בחופה!
שמע מינה.
אמר רמי בר חמא: יש חופה לפסולות - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
<h3>דף נח.</h3>
לרבי מאיר דאמר קדושין פסלי - חופה <span style="color:#2828AC;">(בלא קידושין)</span> נמי פסלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי קדושין לא פסלי - חופה נמי לא פסלה.
וממאי?: דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא בקדושין, דקני לה <span style="color:#008A00;">[ולכן יש לקדושין כח לפסול גם כן]</span>, אבל חופה, דלא קנה לה <span style="color:#2828AC;">(חופה אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(דף ה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="color:#008A00;">[כלומר: לחופה אין כח לעשות פנויה לאשת איש]</span> - לא? אי נמי: עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין, דלא קריבי לביאה, אבל חופה דקריבא לביאה הכי נמי דפסלה?
אלא: אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי, דתניא:
'נישאו זו וזו <span style="color:#2828AC;">(לכהן; ומאי זו וזו)</span>: כשרות ופסולות, או שנכנסו לחופה ולא נבעלו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה';
'נכנסו' - מכלל ד'נישאו' - נישאו ממש <span style="color:#2828AC;">(בבעילה, בתמיה: וכי ביאה בפסולה - מי איכא למאן דאמר דלא פסלה מתרומה דבי נשא)</span>?!
אלא לאו <span style="color:#2828AC;">(פירושי קא מפרש: 'נישאו' – כיצד?)</span> - כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו, וקתני 'אוכלות משלו ואוכלות בתרומה <span style="color:#2828AC;">(דחופה לא פסלה)</span>'!
'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שביאתה מאכילתה - חופתה מאכילתה, וכל שאין ביאתה מאכילתה - אין חופתה מאכילתה' <span style="color:#2828AC;">(אם בת ישראל היא, ואליבא דמשנה אחרונה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות פירוש הקונטרס מ"ג; דף נז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בית דין של אחריהם אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה'; ואמר רבי ישמעאל: חופה פסולה אינה מאכלת; והוא הדין ביאה: מדמקיש חופה לביאה - משמע דאם בת כהן היא חופה פוסלתה כביאתה)</span>!
ממאי? דלמא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'קדושין לא אכלה'?
האי – 'כל שאין ביאתהּ מאכילתה - אין חופתהּ מאכילתה'? 'כל שאין ביאתהּ מאכילתה - אין כספהּ מאכילתה' מיבעי ליה!?
דלמא איידי דאמר תנא קמא 'חופה' אמר איהו נמי 'חופה'.
אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין <span style="color:#2828AC;">(דמסכת סוטה)</span>: יש חופה לפסולות; ותנא תונא <span style="font-size:80%;">[סוטה פ"ב מ"ה]</span>:
'"<span style="font-family: SBL Hebrew;">אמן</span> <span style="color:#2828AC;">(אמן אמן תרי זימני: [</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,כב:</span> <span style="color:#2828AC;">ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך, ואמרה האשה "אמן אמן"] לרבות כל הני)</span> - שלא שטיתי ארוסה, ונשואה, שומרת יבם, וכנוסה' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: ואם היתה יבמתו וכנסה היבם - משקה אותה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה בעודה שומרת יבם, ומים בודקין אותה על שתיהן, דהא אי זנאי בעודה שומרת יבם - אסורה עליו, וכרבי עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה</span> <span style="font-size:80%;">(דף יח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין' דמשוי לה יבמה לשוק כאשת איש, וכי היכי דאשת איש מיתסרא אגברא בזנות - שומרת יבם נמי מיתסרא איבמה, וכיון דמיתסרא עליה - בת קינוי היא YH 0000-00-00T00:00:00 יבמות נח,א; בבא מציעא ד,א: גלגול שבועה - דאורייתא: רש"י: מקידושין כז,ב; סוטה יח,א: ואמרה האשה אמן אמן - אין כאן שבועת טוען ונטען בבית דין! האם גם לרמב"ם גלגול שבועה דאורייתא? [הלימוד כאן לכאורה מופרז בפרטים - משמע כולם אסמכתאות? לא: תוספות [קידושין כז,ב] ד"ה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר כו' - ואי תימא מנא לן כל הני, הא לא כתיב אלא תרי אמן? ויש לומר מחד אמן מפיק שפיר אלה, ושבועה, ואיש זה, ואיש אחר: שהרי אכל מה דכתיב בפרשה קאי, ואלה ושבועה בהדיא כתיב בפרשה, וכתיב נמי תחת אישך דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר; ואידך אמן קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה.)</span>;
<span style="color:#008A00;">[ודן רב ששת:]</span> האי 'ארוסה' - היכי דמי?:
אילימא דקני לה <span style="color:#2828AC;">(קינא לה והתרה בה "אל תסתרי עם איש פלוני")</span> כשהיא ארוסה, וקא משקה לה כשהיא ארוסה - ארוסה בת משתיא היא? והא תנן <span style="font-size:80%;">[סוטה פ"ד מ"א]</span> 'ארוסה ושומרת יבם לא שותות <span style="color:#2828AC;">(דבעינן 'תחת אישך'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה, פסוקיםיט,כ]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ולא נוטלות כתובה' <span style="color:#2828AC;">(אם קינא לה ונסתרה, שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו)</span>!?
אלא דקני לה כשהיא ארוסה, ואיסתתרה <span style="color:#2828AC;">(באירוסיה, ונשאה)</span> וקמשקה לה כשהיא נשואה? מי בדקי לה מיא? והתניא: '<span style="font-size:80%;">(במדבר ה,לא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקה האיש מעון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והאשה ההוא תשא את עונה]</span> - בזמן שהאיש מנוקה מעון <span style="color:#2828AC;">(שלא בא עליה לאחר שנסתרה: שהתורה אסָרָהּ עליו, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">והיא נטמאה') [אז]</span> המים בודקין את אשתו; אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו'!
אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה, ושמע מינה <span style="color:#2828AC;">(מדמשקה לה)</span> יש חופה לפסולות <span style="color:#2828AC;">(וקרינן ביה 'תחת אישך'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה, פסוקים יט,כ]</span><span style="color:#2828AC;">, דקני לה חופה, ואף על גב דלא חזיא לביאה, דהא אסורה לו משנסתרה)</span>!
אמר רבא: ותסברא דהא <span style="color:#2828AC;">(מתניתא)</span> מתרצתא היא? והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מבלעדי אישך</span> - מי שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל!'
אמר רמי בר חמא: משכחת לה <span style="color:#008A00;">[לברייתא שצטט רב ששת]</span> כגון שבא עליה ארוסה בבית אביה <span style="color:#2828AC;">(קודם סתירה [</span><span style="color:#008A00;">וקודם קנוי</span><span style="color:#2828AC;">] ולעולם מתרצתא היא)</span> <span style="color:#008A00;">[ולמרות שבעל אותה בבית אביה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אין זה נישואין, שהרי לא הכניסה לביתו; ואחרי שבעל אותה היא נסתרה, ואחר כך נכנסה לחופה, ולא בעל אותה אחר שנכנסה לחופה, אלא קינא לה ונסתרה</span> <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 במנחת חינוך מצוה שסה עונה על השאלה המתבקשת: מדוע לא נומר שהקידושין הם קידושי ביאה, וממילא הבעל קדם לבועל? ועונה שביאת קידושין אינה בעילת בעל.</span><span style="color:#008A00;">]</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ופרכינן:)</span> דכוותה גבי שומרת יבם, שבא עליה יבם <span style="color:#2828AC;">(לשם זנות)</span> בבית חמיה <span style="color:#2828AC;">(באלמנותה, והדר קינא לה ואיסתתרה, והכניסה לחופה ולא נבעלה, ומשקה לה ומשביעה ש'לא שטית' בסתירה הראשונה)</span> <span style="color:#008A00;">[כלומר: היבם מקנא לה על סתירה שנסתרה אחרי שבעל אותה]</span>? -
<h3>דף נח:</h3>
'שומרת יבם' קרית לה? אשתו מעליא היא! דהא אמר רב: קנה לכל <span style="color:#2828AC;">(בביאת שוגג ומזיד)</span>!
כשמואל, דאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה.
מידי הוא טעמא אלא לרב <span style="color:#2828AC;">(הא דמייתינן 'יש חופה לפסולות' - לסיועה לרב מייתינן לה, דאמר לעיל</span> <span style="font-size:80%;">[ראש דף נז,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">יש חופה לפסולות)</span>! הא אמר רב קנה לכל <span style="color:#2828AC;">(ולדידיה לא מיתרצתא היא)</span>!?
הכא במאי עסקינן? - כגון דעבד בה מאמר <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך בא עליה בזנות בבית חמיה)</span>, ובית שמאי היא, דאמרי <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'מאמר קונה קנין גמור' <span style="color:#2828AC;">(ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום, ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא, כדאמרינן ב'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">; ומשום הכי קרי לה 'שומרת יבם' אפילו לאחר ביאה; דאי לבית הלל, לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין, והוי קני לה בביאת זנות לגמרי)</span>.
אי הכי - היינו ארוסה <span style="color:#2828AC;">(גמורה, וארוסה - הא תנא לה)</span>?!
ולטעמיך 'נשואה' ו'כנוסה' - לאו חדא מילתא היא? אלא נשואה דידיה <span style="color:#2828AC;">(אשתו שלא היתה יבמתו)</span>, וכנוסה דחבריה <span style="color:#2828AC;">(אחיו; דביבמתו שייך לשון 'כניסה')</span>; הכא נמי ארוסה דידיה ושומרת יבם דחבריה.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא, ועיקר:</span>
<span style="color:#2828AC;">דכוותה גבי שומרת יבם</span> <span style="font-size:80%;">(בסוף עמוד א לעיל)</span> <span style="color:#2828AC;">דקשיא לך נמי בה: הא לאו בת אשקויי היא - מוקמת לה נמי כגון שבא עליה, דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה, דהא חופה ביבמה לא שייכא.</span>
<span style="color:#2828AC;">שומרת יבם קרית כו'. אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה, אלא כגון דעבד בה מאמר, ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור, וקרינן בה 'תחת אישך'!)</span>
רב פפא אמר: <span style="color:#2828AC;">(לעולם לא תדוק מינה דיש חופה, והכא - כגון דקינא לה כשהיא ארוסה ונשאה, ובא עליה והדר איסתתרה, ומשקה לה על ידי אותו קינוי)</span> האי תנא הוא, דתניא: 'אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה'.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: אמר רב פפא: לעולם דקינא לה כשהיא ארוסה, ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה [הג"ה עד שלא נבעלה; ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי תנא וכו'. עד כאן ההגהה] ודקשיא לך אין מנוקה מעון - האי תנא הוא דלית ליה הך דרשא, וזה הוא לשון מורי, והוא נראה עיקר, דללישנא קמא איכא למיפרך: אם כן מאי "לא שטיתי ארוסה" – ואדרבה, הא לא כשהיא ארוסה איסתתרה.)</span>
רב נחמן בר יצחק אמר: <span style="color:#2828AC;">(מתניתין - בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא ארוסה, אלא קינא לה משנשאה ואיסתתרה ומשקה לה על ידי קינוי של עכשיו)</span> על ידי גלגול <span style="color:#2828AC;">(ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה; ומכאן לגלגול שבועה מן התורה.)</span>
שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן: 'העושה מאמר ביבמתו [ויש לו אח], אפילו הוא כהן והיא כהנת - פסלה מן התרומה <span style="color:#2828AC;">(עד שיכנוס)</span>' – למאן?
אילימא לרבי מאיר - אימר דאמר רבי מאיר 'משתמרת לביאה פסולה <span style="color:#2828AC;">(שיש ביד אחיו לבא עליה, וביאתו ביאה, וכי היכי דהיא משתמרת לביאתו - כך היא משתמרת לביאת אחיו, שהיא פסולה מדרבנן, דיש ביאה אחר מאמר, כדתנן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף נ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מאמר לזו ובעל לזו כו' וכן בשני יבמין ויבמה אחת')</span> - לא אכלה' - מדאורייתא <span style="color:#2828AC;">(ביאה שהיא פסולה דאורייתא, כגון אלמנה לכהן גדול)</span>; דרבנן מי אמר?
ואלא לרבי אלעזר ורבי שמעון?: השתא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה, דרבנן מיבעיא?
אלא כי אתא רבין אמר: עשה בה מאמר ביבמתו - דברי הכל <span style="color:#2828AC;">(בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש)</span> אכלה <span style="color:#2828AC;">(בתרומה דבי נשא: דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא)</span>; יש לו <span style="color:#2828AC;">(לזה היבם)</span> אח חלל - דברי הכל אינה אוכלת <span style="color:#2828AC;">(אפילו היא בת כהן, ואף על גב דעבד בה מאמר כהן כשר אכתי 'משתמרת לביאה פסולה' היא - לביאת החלל, דהויא פסולה דאורייתא - ולא אכלה; ואפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון: כי מכשרי - באלמנה לכהן גדול קמכשרי, שיש לו להאכיל במקום אחר, אבל משתמרת ליבם חלל, דאין לו להאכיל, דהא כהן חלל זר הוא - פסל לה, ולא אכלה)</span>; לא נחלקו אלא שנתן לה <span style="color:#2828AC;">(כהן ליבמתו כהנת)</span> גט <span style="color:#2828AC;">(ואכתי לביאתו היא משתמרת, וביאתה פסולה מדרבנן היא, דגט מהני בה מדרבנן)</span>: רבי יוחנן אמר 'אוכלת' ריש לקיש אמר 'אינה אוכלת': רבי יוחנן אמר 'אוכלת' - אפילו לרבי מאיר, דאמר 'אינה אוכלת': הני מילי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא, אבל דרבנן – אכלה; וריש לקיש אמר: אינה אוכלת אפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי 'אוכלת' - הני מילי <span style="color:#2828AC;">(על ידי קידושין)</span> דיש לו להאכיל <span style="color:#2828AC;">(כי האי גוונא)</span> במקום אחר, אבל הכא <span style="color:#2828AC;">(על ידי גירושין)</span>, כיון דאין לו להאכיל <span style="color:#2828AC;">(על ידי גירושין)</span> במקום אחר – לא;      וכי תימא 'הכא נמי יש לו להאכילה <span style="color:#2828AC;">(על ידי גירושין גמורים)</span>: בחוזרת <span style="color:#2828AC;">(דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה)</span>' - חוזרת פסקה מיניה וקרובה לבי נשא, אבל הא - אגידא ביה.
נתארמלו או נתגרשו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">(מן הכהנים הללו)</span><span style="color:#2828AC;">: מן הנשואין - פסולות</span> <span style="font-size:80%;">(דשוייה חללה בביאתו)</span><span style="color:#2828AC;">; מן האירוסין – כשרות</span> <span style="font-size:80%;">(דאפילו רבי מאיר לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו לא)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>:
בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל: כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו <span style="color:#2828AC;">(בימי אירוסין, וכהן גדול אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין, ומצותו בקטנה או בנערה)</span> -
<h3>דף נט.</h3>
מהו <span style="color:#2828AC;">(לכונסה משבגרה או לא)</span>? בתר נישואין אזלינן <span style="color:#2828AC;">(וכיון דבגרה אסירא ליה)</span>, או בתר אירוסין אזלינן <span style="color:#2828AC;">(ושריא ליה)</span>?
אמר ליה: תניתוה <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ו מ"ג]</span>: 'נתארמלו או נתגרשו - מן הנשואין פסולות, מן האירוסין כשרות' <span style="color:#2828AC;">(אלמא בפסול כהונה - בתר נישואין אזלינן, מדלא פסיל אלמנה שנתארסה לכהן גדול ומת)</span>!
אמר ליה: לשוויה חללה לא קמיבעיא לי, דביאה היא דמשוויה חללה; כי קמיבעיא לי <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והוא אשה בבתוליה יקח</span> – מאי? קיחה דקדושין בעינן או קיחה דנישואין בעינן?
אמר ליה: הא נמי תניתוה <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ו מ"ד]</span>: 'אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול - יכנוס' <span style="color:#2828AC;">(אלמא בתר אירוסין אזלינן)</span>!
שאני התם דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יקח אשה</span>.
הכא נמי <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והוא - אשה בבתוליה יקח]</span> כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>' <span style="color:#2828AC;">(והאי 'אשה' קרא יתירא הוא, ומיניה מרבינן לקמן בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(סא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דאם אירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול - יכנוס)</span>?
אחת <span style="color:#2828AC;">(תירוצא הוא: אחת יש לך לרבות)</span> ולא שתים.
ומה ראית <span style="color:#008A00;">[להעדיף ללמוד להתיר אלמנה ארוסה לכהן לאחר שנתמנה להיות כהן גדול, ולא להתיר קטנה שנתבגרה]</span>?
הא <span style="color:#2828AC;">(בוגרת)</span> אישתני גופה <span style="color:#2828AC;">(נשתנה גופה מן אירוסין לנישואין)</span> והא <span style="color:#2828AC;">(אלמנה)</span> לא אישתני גופה.
משנה:
כהן גדול לא ישא אלמנה - בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנישואין; ולא ישא את הבוגרת <span style="color:#2828AC;">(פלוגתייהו מפרש בגמרא)</span>.
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.
[ולא ישא את מוכת עץ].
גמרא:
תנו רבנן: '<span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אלמנה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וגרושה וחללה זנה, את אלה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי אם בתולה מעמיו יקח אשה]</span> - בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנישואין.'
פשיטא <span style="color:#2828AC;">('אלמנה' - סתמא משמע)</span>!?
מהו דתימא 'לילף אלמנה אלמנה מתמר <span style="color:#2828AC;">('שבי אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית לח,יא)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה להלן מן הנישואין - אף כאן מן הנישואין' - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
דומיא דגרושה <span style="color:#2828AC;">(ובגרושה פשיטא ליה דסתמא היא: דלית לך למילף כדילפינן גזירה שוה באלמנה)</span>: מה גרושה - בין מן הנישואין בין מן האירוסין, אף אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין.
ולא ישא את הבוגרת:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשה ב הלכה ז]</span>: '<span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,יג]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והוא אשה בבתוליה יקח</span> - פרט לבוגרת, שכלו לה בתוליה, דברי רבי מאיר; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.'
במאי קא מיפלגי?
רבי מאיר סבר: <span style="color:#2828AC;">(אי הוה כתיב)</span> 'בתולה <span style="color:#2828AC;">(יקח)</span>' - אפילו מקצת בתולים משמע <span style="color:#2828AC;">(והואי מישתרי בוגרת)</span>; <span style="color:#2828AC;">(השתא דכתיב)</span> 'בתוליהָ' <span style="color:#2828AC;">(מיתסרא בוגרת, דמשמע)</span> עד דאיכא כל הבתולים; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בבתוליה</span>' <span style="color:#2828AC;">(בי"ת יתירא - דמשמע הכי למדרש: במקום בתוליה, דהיינו)</span> בכדרכה <span style="color:#2828AC;">( - אם נבעלה)</span> - אִין <span style="color:#2828AC;">(נפסלה לכהן גדול, אבל בבעילה)</span> שלא כדרכה - לא <span style="color:#2828AC;">(דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא, ולמידרש 'עד שיהו כל בתוליה קיימין ואפילו שלא כדרכה', כדדרשינן ליה אליבא דרבי אלעזר: כיון ד'בתולה' מִעֵט בוגרת - כל שכן בעולה שלא כדרכה; הלכך כי אתא קרא - למישרי אתא, וכדדרשינן)</span>;
ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: <span style="color:#2828AC;">(אי הוה כתיב)</span> 'בתולה' - בתולה שלימה משמע <span style="color:#2828AC;">(ומיתסרא בוגרת)</span>; <span style="color:#2828AC;">(השתא דכתיב)</span> 'בתוליהָ' - ואפילו מקצת בתולים <span style="color:#2828AC;">(משמע, לרבות בוגרת)</span>; '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בבתוליה</span>' <span style="color:#2828AC;">(ב' יתירא)</span> - <span style="color:#2828AC;">(משמע שתהא בבתוליה)</span> עד שיהיו כל בתוליה קיימין, <span style="color:#2828AC;">(שלא אבדה מהם כלום על ידי בעילה)</span> בין בכדרכה בין שלא כדרכה <span style="color:#2828AC;">(וכיון דאיתרבאי בוגרת להיתירא - איצטריך למיסר בעולה שלא כדרכה)</span>.
אמר רב יהודה אמר רב: נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(לכהן גדול שמצווה על הבתולה; אבל להדיוט - אפילו כדרכה כשרה, ואין 'זונה' אלא הנבעלת לאסור לה)</span>.
מתיב רבא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא רלז ד"ה ולו תהיה]</span>: <span style="color:#2828AC;">(במאנס נערה בתולה כתיב:)</span> '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כב,יט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולו תהיה לאשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יוכל לשלחה כל ימיו]</span> - באשה הראויה לו, פרט לאלמנה לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">(מן האירוסין, וזה המאנס כהן גדול הוא) (או)</span> גרושה וחלוצה <span style="color:#2828AC;">(או חלוצה מן האירוסין היא)</span> לכהן הדיוט <span style="color:#2828AC;">(אם כהן הדיוט הוא)</span>'; היכי דמי <span style="color:#2828AC;">(הך ביאת אונס שבא עליה כהן גדול זה)</span>?: אלימא בכדרכה - מאי איריא משום אלמנה <span style="color:#2828AC;">[שאמרת 'פרט לאמנה לכהן גדול']</span>? תיפוק ליה משום דהויא לה בעולה <span style="color:#2828AC;">(ותניא לקמן 'אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא')</span>!? אלא לאו - שלא כדרכה, ומשום אלמנה אִין, משום בעולה לא!
<h3>דף נט:</h3>
הא מני? - רבי מאיר היא <span style="color:#2828AC;">(דאמר 'בתולה' - עד שיהו כל בתוליה קיימין, פרט לבוגרת'; ואייתר ליה 'בבתוליה' - למעוטי בעולה שלא כדרכה, דשריא)</span>, ורב - דאמר <span style="color:#2828AC;">(פסולה)</span> כרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(דאמר לעיל 'בתוליה' - מקצת בתולים, לרבויי בוגרת; ואתא 'בבתוליה' למעוטי בעולה שלא כדרכה, כדלעיל)</span>.
אי כרבי אלעזר, מאי איריא משום בעולה? תיפוק ליה דהויא לה זונה <span style="color:#2828AC;">(ואפילו לכהן הדיוט אסורה)</span>, דהא אמר רבי אלעזר <span style="font-size:80%;">(לקמן בפירקין (סא,ב))</span>: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה!?
אמר רב יוסף: כגון שנבעלה לבהמה; דהתם משום בעולה איכא, משום זונה ליכא <span style="color:#2828AC;">(דילפינן לקמן בשמעתין 'אין זנות לבהמה')</span>.
אמר ליה אביי: ממה נפשך? אי בעולה הויא - זונה נמי הויא, ואי זונה לא הויא <span style="color:#2828AC;">(אם כן לאו ביאה היא)</span> - בעולה נמי לא הויא <span style="color:#2828AC;">(ואפילו לכהן גדול תשתרי)</span>!? וכי תימא 'מידי דהויא אמוכת עץ <span style="color:#2828AC;">(דהא רבי אלעזר קאמר במתניתין 'לא ישא את מוכת עץ')</span> שלא כדרכה <span style="color:#2828AC;">(ותיבעי למימר דאפילו במוכת עץ שלא כדרכה פסולה)</span>' - אם כן אין לך אשה שכשרה לכהונה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור <span style="color:#2828AC;">(של קינוח בית הכסא)</span>!
אלא אמר רבי זירא: בממאנת <span style="color:#2828AC;">(משכחת לה להא דרב אליבא דרבי אלעזר דהויא בעולה ולא זונה, ולא אלמנה ולא גרושה: בקטנה יתומה הנישאת לבעל, ובעלה שלא כדרכה ומיאנה בו: דאין כאן פסול זנות ואלמנות וגירושין, ואשמעינן רב דיש כאן פסול בעולה לכהן גדול)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos 59b</span>
<span style="color:#008A00;">1) "BI'AH SHE'LO K'DARKAH" QUESTIONS: The Gemara discusses the view of Rav, who says that if a woman has relations she'Lo k'Darkah, she becomes Pesulah l'Kehunah. The Gemara cites a Beraisa that implies that she is *not* Pesulah l'Kehunah. The Gemara answers that whether she is Pesulah to a Kohen Gadol depends on the Machlokes Tana'im (mentioned on 59a) between Rebbi Meir and Rebbi Elazar: Rav is ruling like Rebbi Elazar who is more stringent and holds that Bi'ah she'Lo k'Darkah makes her Pesulah l'Kehunah [Gedolah]; The Gemara asks that if Rav rules like Rebbi Elazar, then why does he say that she may not marry a Kohen Gadol because she is a Be'ulah? According to Rebbi Elazar, she is also Pesulah to a normal Kohen because she is a Zonah, for Rebbi Elazar holds that any Bi'ah out of wedlock ("Panuy ha'Ba Al ha'Penuyah") makes her into a Zonah! There are two questions on this Gemara. (a) First, why did the Gemara assume that Rav rules specifically like Rebbi Elazar? Rebbi Elazar is not the only Tana who is stringent with regard to Bi'ah she'Lo k'Darkah -- Rebbi Shimon is also of that opinion! As such, the Gemara should have said that Rav rules like *Rebbi Shimon*. That way it would have had no question that she is Pesulah because she is a Zonah, because Rebbi Shimon does not say that Bi'ah out of wedlock makes a woman into a Zonah! (b) Second, why does the Gemara ask why *Rav* says that she is Pesulah l'Kehunah because she is a Be'ulah, when the reason should be because she is a Zonah? The Gemara should have asked this question according to Rebbi Elazar himself! Rebbi Elazar says that there is a verse that teaches that Bi'ah she'Lo k'Darkah makes a woman into a Be'ulah and thus invalidates her to a Kohen Gadol. Why does Rebbi Elazar need a special verse for this? We already know that she is a Zonah and for that reason she is Pesulah l'Kehunah! ANSWERS: (a) The Rishonim suggest a number of answers to the first question. 1. The RASHBA (here, and in Teshuvos 1:1231) first answers that the Gemara prefers to say that Rav rules like *both* Rebbi Elazar and Rebbi Shimon, rather than saying he rules like only one of them (Rebbi Shimon). That is why the Gemara goes out of its way to explain Rav's ruling according to Rebbi Elazar. 2. The RASHBA (Teshuvos) adds that if Rav holds like Rebbi Shimon, then he would not be teaching us anything; he would merely be telling us that the Halachah follows the view of Rebbi Shimon. Therefore, the Gemara prefers to say that Rav holds like Rebbi Elazar, because then Rav is teaching us something new. He is teaching that even though a Bi'ah out of wedlock makes a woman into a Zonah, nevertheless it is possible to do Bi'ah with a woman she'Lo k'Darkah which will *not* make her into a Zonah (such as Bi'ah with a Behemah, or with a Mema'enes, as the Gemara concludes). 3. The TOSFOS HA'ROSH suggests that it would not help to say that Rav holds like Rebbi Shimon, because Rebbi Shimon also holds that a Bi'ah out of wedlock makes a woman a Zonah, as is evident from the Gemara in Sanhedrin (51a). (b) Regarding why the Gemara does not ask the question on Rebbi Elazar himself, the RASHBA answers that Rebbi Elazar interprets the verse to be saying that *in addition* to the Isur of Zonah, there is also an Isur of Be'ulah which invalidates her to a Kohen Gadol. The verse is just teaching that there is an additional Isur. Rav's statement, though, implies that the *only* reason she is not valid to a Kohen Gadol is that she is a Be'ulah (since in his Halachic statement he mentions only that she is Asurah because she is a Be'ulah and does not mention that she is Asurah because she is a Zonah).</span>
אמר רב שימי בר חייא: נבעלה לבהמה - כשרה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(אפילו לכהן גדול: דמוכת עץ בעלמא היא, ומאן דשרי במוכת עץ שרי בה)</span>.
תניא נמי הכי: 'נבעלה למי שאינו איש <span style="color:#2828AC;">(בהמה)</span> - אף על פי שבסקילה <span style="color:#2828AC;">(אם יש עדים והתראה)</span> - <span style="color:#2828AC;">(היכא דליכא עדים והתראה)</span> כשרה לכהונה.
כי אתא רב דימי אמר: מעשה בריבה אחת בהיתלו <span style="color:#2828AC;">(שם מקום)</span> שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי <span style="color:#2828AC;">(כלבים גדולים שצדין בהן חיות)</span> מאחריה <span style="color:#2828AC;">(שלא כדרכה, דאי כדרכה לא גרעה ממוכת עץ)</span> והכשירה רבי לכהונה.
אמר שמואל 'ולכהן גדול'!
בימי רבי כהן גדול מי הוה? <span style="color:#2828AC;">(רבי לאחר חורבן הבית היה כמה דורות, שהוא סוף התנאים, ובימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(ראש השנה כט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו'.)</span>
אלא 'ראויה לכהן גדול'.
אמר ליה רבא מפרקין לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'אין זנות לבהמה'?
דכתיב: <span style="font-size:80%;">(דברים כג,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם]</span>, ותנן <span style="font-size:80%;">[תמורה פ"ו מ"ג]</span>: 'אתנן כלב <span style="color:#2828AC;">(שאם אמר אדם לזונה "הילך טלה זה והבעלי לכלבי")</span> ומחיר זונה <span style="color:#2828AC;">(שהחליף זונה בטלה)</span> מותרין <span style="color:#2828AC;">(למזבח)</span>, <span style="color:#2828AC;">(</span>משום<span style="color:#2828AC;">)</span> שנאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">גם שניהם</span>'- שנים ולא ארבעה' <span style="color:#2828AC;">(ומדשרי אתנן כלב - אלמא לאו 'זנות' הוא)</span>.
תנו רבנן: 'אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא <span style="color:#2828AC;">(כהן גדול, דכתיב: בתולה [מעמיו] יקח [אשה]</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span><span style="color:#2828AC;">: בשעת ליקוחין תהיה בתולה)</span>, ואם נשא - נשוי; אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל; וחכמים אומרים: הולד כשר.'
<span style="color:#2828AC;">[הגמרא דנה בברייתא זו:]</span>
'אם נשא – נשוי':
אמר רב הונא אמר רב: ומוציא בגט.
ואלא הא דקתני: 'אם נשא - נשוי'?
אמר רב אחא בר יעקב: לומר
<h3>דף ס.</h3>
שאין משלם קנס במפותה <span style="color:#2828AC;">(שאם מפותה היא - אהנו ליה נשואין למפטריה מקנסא, שהמפתה אין משלם קנס אלא כשאין כונסה, דכתיב: אם מאן ימאן</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כב,טז)</span><span style="color:#2828AC;">, אבל 'אם מהור ימהרנה לו לאשה'</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כב,טו)</span> <span style="color:#2828AC;">- לא יתן כלום; אבל אונס נותן מיד, אפילו הוא כונסה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,כט)</span> <span style="color:#2828AC;">ונתן האיש השוכב עמה... ולו תהיה לאשה)</span>.
אזל רב גביהה מבי כתיל, אמרה לשמעתא <span style="color:#2828AC;">(להא דרב הונא דאמר 'ומוציאה בגט')</span> קמיה דרב אשי; אמר ליה: והא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו 'בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא - נשוי' – אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו - סופה להיות מוכת עץ תחתיו <span style="color:#2828AC;">(כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה)</span>! הכא נמי: סופה להיות בעולה תחתיו <span style="color:#2828AC;">('ואם נשא - נשוי' דקתני - לגמרי קאמר, דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה לו)</span>!?
קשיא.
'אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר.'
אמר רב הונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב; וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? סבר לה כרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(דאמר</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן סא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וקיימה עליה בלאו; ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל)</span>.
ומי סבר לה כותיה? והא קיימא לן 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי'!? ואילו בהא אמר רב עמרם אמר רב <span style="font-size:80%;">(לקמן בפירקין (שם))</span>: אין הלכה כרבי אלעזר?!
קשיא.
<span style="color:#008A00;">Yevamos 60 1) PERMITTING A KOHEN GADOL TO REMAIN MARRIED TO A "BE'ULAS ATZMO" QUESTION: Rav and Rebbi Yochanan rule that a Kohen Gadol may not marry a "Bogeres" or a "Mukas Etz," but if he does marry her, then, b'Di'eved, he does not have to divorce her. The reason is because even if he would have married her before she became a Bogeres or a Mukas Etz, the physical change in her would have happened in any case after he married her ("Sofah Liheyos Bogeres Tachtav..."). Therefore, when he married her after the physical change took place, b'Di'eved he may remain married to her. The logic seems to be that the Torah would not prohibit him from living with a woman who is a Bogeres or Mukas Etz, whether she became such before the Kohen married her or after he married her, because, otherwise, he would never be able to remain married (since every woman becomes a Bogeres and Mukas Etz after marriage). It must be that the Torah only prohibits the act of *marrying her* in the first place. But once he is already married to her, it is not prohibited to *remain married*. Even if the marriage was done b'Isur, he is no longer doing any Isur by staying married. The Gemara suggests that the same Halachah should apply to a woman who is a "Be'ulas Atzmo," someone whom the Kohen himself did Bi'ah with before marriage. He is not permitted to marry her, but if he did, then b'Di'eved he should be permitted to stay married to her, the same way he is permitted to stay married to a Bogeres or a Mukas Etz. Therefore, the Gemara questions Rav Huna's ruling in the name of Rav (end of 59b) that the Kohen Gadol may *not* remain married to a woman who is a "Be'ulas Atzmo." RASHI (DH Sofah Lihiyos) explains that the logic of "Sofah Liheyos..." applies to a woman with whom *the Kohen Gadol himself* did Bi'ah, because he will eventually do Bi'ah with her anyway. That is, the Gemara is only applying this logic to a woman with whom *he* did Bi'ah, but not to a woman with whom another man did Bi'ah. This is in fact implicit from the wording of the Beraisa (59b), because the Beraisa says that only a woman who is an "Anusas *Atzmo*" may remain married to the Kohen Gadol, implying that if she did Bi'ah with any other person, then she may not remain married to him. If the logic of "Sofah Liheyos" applies to a woman with whom the Kohen Gadol himself did Bi'ah before marriage, permitting him to remain married to her, then what difference does it make if it was that Kohen Gadol himself who did Bi'ah with her, or any other man? In either case, she is eventually going to become a "Be'ulah" after marriage, and thus the logic of "Sofah Liheyos" should permit them to stay married! Furthermore, the Poskim (RIF, RAMBAM, RASHBA) say that the Halachah follows Rav Huna's ruling in the name of Rav, that a Kohen must divorce a woman who was a "Be'ulas Atzmo," even though they also rule that a Kohen *may* remain married to a Bogeres and Mukas Etz! The reason for this, as the Rashba points out, is that the Gemara does not conclude with a "Teyuvta" on Rav's ruling, but only with a "Kashya." This implies that there is indeed a way to answer the Gemara's question, even though the Gemara itself leaves it unanswered. How can we answer why it is permitted for a Kohen Gadol to remain married to a Bogeres or Mukas Etz, but not to a "Be'ulas Atzmo?" ANSWERS: (a) A woman who loses her Besulim by becoming a Bogeres before marriage is losing it in the exact same way that she would lose it if she became a Bogeres after marriage. The Torah, therefore, cannot prohibit a Bogeres who loses her Besulim before marriage any more than if she loses it after marriage; if the Kohen is allowed to stay married to her when she becomes a Bogeres after marriage, then the Torah cannot prohibit her to him if she became a Bogeres before marriage. The same applies to a Mukas Etz. If she loses her Besulim because she was Mukas Etz before marriage, it is not possible for her to be more prohibited to the Kohen than a woman who loses her Besulim after marriage -- there is nothing different or unique about becoming a Mukas Etz before marriage that should not apply after marriage (when the husband removes the Besulim through Bi'ah)! However, when it comes to the Isur of marrying a Be'ulah, it is not the actual removal of the Besulim that makes her Asur as a Be'ulah, but rather it is the fact that she becomes a *Be'ulah* -- that there was an act of Bi'ah performed by somebody with her. The Gemara here is proposing that there is a difference when she is a Be'ulah because her husband himself did Bi'ah with her prior to marrying her ("Be'ulas Atzmo") and when she is a Be'ulah from another man. The Torah prohibits a Kohen Gadol from marrying a Be'ulah who did Bi'ah with another man, because the logic of "Sofah Lehiyos Be'ulah Tachtav" cannot apply -- the Bi'ah that she will do with her husband will be less disgraceful, since it will be his and not another man's. What happens after she marries is not identical to what happened before she married, and therefore the Bi'ah she did with another man before marriage will render her invalid from remaining married to a Kohen Gadol. This also explains the view of Rav Huna in the name of Rav (with whom the Poskim concur) that a Kohen must divorce a "Be'ulas Atzmo" and may not remain married to her, and the logic of "Sofah Liheyos" does not apply to her. Rav holds that the Bi'ah that will occur after marriage will be a Bi'ah of Ishus, of marriage, and that is not loathsome as a Bi'ah without Ishus, even if it is done by the same man who eventually marries her. Therefore, the case of a "Be'ulas Atzmo" cannot be compared to the cases of Bogeres and Mukas Etz.</span>
<span style="color:#008A00;">2) A KOHEN GADOL WHO MARRIES A WOMAN WHOM HE WAS "MEFATEH" OPINIONS: The Gemara says that according to Rav Huna, a Kohen Gadol who marries an "Anusas Atzmo," a woman whom he himself raped, may not remain married to her. However, his marriage to her is considered valid, even though he has to end it, with regard to exempting him from paying a Kenas (penalty) to a woman whom he was Mefateh. The Torah gives the option of marrying a Mefutah or paying a Kenas (Shemos 22:16). By marrying the woman he was Mefateh -- even though the Kohen Gadol is not permitted to do so and must divorce her -- he becomes exempt from the Kenas. The wording of the Beraisa implies that this Halachah applies only to the Isur of a Kohen Gadol marrying a Be'ulah. If she was Asur to the Kohen Gadol because of a different Isur as well -- for example, if he was Mefateh an Almanah who was widowed during Erusin (and thus she was not a Be'ulah) and then he married her, he would have to divorce her *and* pay the Kenas, even though he married her. What is unique about the Isur of Be'ulah that, by transgressing the Isur and marrying a Be'ulah whom he was Mefateh, the Kohen Gadol is exempt from paying the Kenas? (a) RABEINU TAM (cited by the TOSFOS YESHANIM on 55b; see also the note of REBBI SHLOMO EIGER in Chidushei Rebbi Akiva Eiger, Kesuvos 30a) says that a woman who is "Be'ulas Atzmo" is not prohibited to a Kohen Gadol mid'Oraisa, but only mid'Rabanan. According to Rabeinu Tam, it is clear why the Chachamim were lenient in a case where the Kohen Gadol married a Mefutah who is "Be'ulas Atzmo" and exempted him from the Kenas -- because she is only prohibited to him mid'Rabanan. (Even though he is not exempt from the Kenas when he marries women prohibited through other Isurei d'Rabanan, such as Sheniyos, the Isur of marrying a "Be'ulas Atzmo" is weaker -- because the Isur d'Oraisa itself of marrying a Be'ulah is only an Isur Aseh -- and the Chachamim were more lenient.) (b) TOSFOS (59a, DH Ileima) argues and says that the Isur of marrying a "Be'ulas Atzmo" is mid'Oraisa. Nevertheless, TOSFOS (60a, DH sh'Eino Meshalem), suggests that the Isur of *remaining* married to the "Be'ulas Atzmo" might be only mid'Rabanan, even according to Rav Huna in the name of Rav, who says that the Kohen must divorce her. According to this understanding, we can also understand why the Chachamim were more lenient in the case of a Kohen Gadol marrying a "Be'ulas Atzmo." Since the Isur to remain married to Be'ulas Atzmo is only mid'Rabanan, the Rabanan exempted him from the Kenas, as opposed to a Kohen Gadol who marries a woman prohibited to him through other Isurim (such as an Almanah), where she is prohibited to remain married to him mid'Oraisa. (c) However, TOSFOS (60a) is uncertain about this ruling that the Isur to *remain* married is only mid'Rabanan. He says that it is possible that both the Isur to marry her and to remain married to her are both Isurei d'Oraisa. If so, why should the Kohen be exempt from a Kenas when he marries a "Be'ulas Atzmo" whom he was Mefateh, any more than with other Isurei Kehunah? It must be that Mid'Oraisa, he is really exempt from the Kenas if he marries *any* woman who is prohibited to him -- even though he has to divorce her. In the case of Be'ulas Atzmo, the Chachamim were lenient and did not penalize him to pay the Kenas since the Isur of marrying such a woman is only an Isur Aseh which is "Eino Shaveh ba'Kol" (it applies only to a Kohen Gadol). Even though mid'Oraisa he is also exempt from the Kenas when he marries an Almanah, the Chachamim nevertheless required him to pay a Kenas. Moreover, it could be that the Chachamim were lenient with Be'ulas Atzmo because people are not aware of the Isur to marry a "Be'ulas Atzmo." Since the Kohen Gadol probably did not know that he was prohibited from marrying her, the Chachamim did not levy the Kenas upon him.</span>
רב אשי אמר: ביש חלל מחייבי עשה קמיפלגי <span style="color:#2828AC;">(רבי אליעזר בן יעקב לא כרבי אלעזר סבירא ליה, ולאו זונה היא, ולא קיימא עליה בלאו אלא בעשה, דכתיב 'בתולה... יקח' - ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה [ואף על פי כן לרבי אליעזר בן יעקב הולד חלל])</span>: רבי אליעזר בן יעקב סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה.
מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מעמיו יקח אשה]</span>, וכתיב <span style="font-size:80%;">[שם פסוק טו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא יחלל זרעו בעמיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי אני ה' מקדשו]</span> - אכולהו <span style="color:#2828AC;">(ואפילו אבתולה... יקח ולא בעולה, דעשה הוא)</span>.
ורבנן?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">את אלה לא יקח</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הפסיק הענין <span style="color:#2828AC;">(דכתיב 'אלה' בתר חייבי לאוין [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה</span><span style="color:#2828AC;">] לאשמועינן: אלה שהן חייבי לאוין חלוקין מדין חייבי עשה)</span>.
ורבי אליעזר בן יעקב אמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' - למעוטי נדה <span style="color:#2828AC;">(שאם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל)</span>.
כמאן אזלא הא דתניא 'מ-<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span> אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה'?
כמאן? כרבי אליעזר בן יעקב!
ורבי אליעזר בן יעקב - נכתביה ל'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה</span>' לבסוף <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולאו לפלוגינהו אתי)</span>?
קשיא <span style="color:#2828AC;">(לרב אשי, דמוקי פלוגתייהו בטעמא דהני קראי)</span>.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[מסכת שמחות פ"ד מ"ה, עם שנויים]</span>: 'אחותו ארוסה <span style="color:#2828AC;">(של כהן הדיוט, אבל נשואה פשיטא לן דאין מטמא, דכתיב ולאחותו הבתולה [אשר לא היתה לאיש לה יטמא]</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,ג]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: מטמא לה; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין מטמא לה. אנוסה ומפותה <span style="color:#2828AC;">(אחותו שנאנסה או שנתפתתה)</span> – דברי הכל אין מטמא לה <span style="color:#2828AC;">(וטעמא דכולהו מפרש לקמן)</span>; ומוכת עץ אין מטמא לה - דברי רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(רבי שמעון לטעמיה, דאמר במתניתין: 'מוכת עץ אסורה לכהן גדול', אלמא לאו בכלל 'בתולה' היא)</span>, שהיה רבי שמעון אומר: ראויה לכהן גדול - מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול - אין מטמא לה <span style="color:#2828AC;">(דהכא והכא 'בתולה' כתיב)</span>; ובוגרת מטמא לה - דברי כל אדם <span style="color:#2828AC;">(ואפילו לרבי מאיר דפסיל בוגרת לכהן גדול, הכא - לענין טומאה - איתרבי, כדלקמן)</span>.
מאי טעמא דרבי מאיר ורבי יהודה?
דדרשי הכי: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולאחותו הבתולה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - לה יטמא]</span> - פרט לאנוסה ומפותה <span style="color:#2828AC;">(שאינה בתולה)</span>.
יכול שאני מוציא אף מוכת עץ <span style="color:#2828AC;">(שאינה בתולה)</span>?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר לא היתה לאיש</span>' - מי שהוייתה על ידי איש, יצאה זו שאין הוייתה על ידי איש.
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">הקרובה</span>' - לרבות הארוסה <span style="color:#2828AC;">(ואיצטריך לרבויא: דלא תימא 'אשר לא היתה' - פרט לארוסה שהיתה לאיש, (ד'הויה' - לשון קידושין היא))</span>;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אליו</span>' - לרבות הבוגרת.
הא - למה לי קרא? והאמר רבי מאיר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span>' - אפילו מקצת בתולה משמע <span style="color:#2828AC;">(לעיל אמר הכי, מדאיצטריך למכתב 'בבתוליה' לגבי כהן גדול - להוציא את הבוגרת לרבי מאיר, מכלל ד'בתולה' - בוגרת נמי משמע)</span>!?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'נילף 'בתולה' 'בתולה' מהתם <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[מאנוסה:]</span> <span style="color:#2828AC;">כי ימצא איש נערה בתולה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,כח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה להלן נערה - אף כאן נמי נערה' - קא משמע לן.
ורבי יוסי ורבי שמעון - מאי טעמייהו?
דרשי הכי: '<span style="font-size:80%;">[דומה לספרא אמור פרשתא א הלכה יא-יב, פרט לענין מוכת עץ:]</span>'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולאחותו הבתולה</span>' - פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר לא היתה</span>' - פרט לארוסה;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">הקרובה</span>' - לרבות ארוסה שנתגרשה;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אליו</span>' - לרבות את הבוגרת.'
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">הקרובה</span>' - לרבות ארוסה שנתגרשה?
<h3>דף ס:</h3>
והא אמר רבי שמעון <span style="color:#008A00;">[באותה ברייתא ממסכת שמחות]</span>: 'ראויה לכהן גדול - מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול - אין מטמא לה'?
שאני התם, דרבי רחמנא '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ה]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">קרובה</span>'.
אי הכי, מוכת עץ נמי רבי?
קרובה אחת ולא שתים.
ומה ראית?
הא אתעביד בה מעשה, הא לא אתעביד בה מעשה.
ורבי יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה <span style="color:#2828AC;">(דגבי מוכת עץ לא פליג אלא רבי שמעון לחודיה, ושבקיה רבי יוסי דהוה בר זוגיה בארוסה)</span> - מכלל דבמוכת עץ כרבי מאיר סבירא ליה <span style="color:#2828AC;">(לרבי יוסי דמטמא לה)</span>; מנא ליה?
מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא היתה לאיש</span>' <span style="color:#2828AC;">(דדריש ליה לרבי מאיר: מי שהוייתה על ידי איש)</span>.
והא אפיקתיה <span style="color:#2828AC;">(רבי יוסי להוציא את הארוסה)</span>?
חד - מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא היתה</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשר לא היתה</span> <span style="color:#008A00;">הוא מיעוט של</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לה יטמא</span><span style="color:#008A00;">]</span> <span style="color:#2828AC;">להוציא את הארוסה)</span> וחד מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לאיש</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לאיש</span> <span style="color:#008A00;">הוא מיעוט של המיעוט]</span><span style="color:#2828AC;">למישרי מוכת עץ, שאין מקולקלת על ידי איש)</span>.
'אליו' - לרבות הבוגרת? והא אמר רבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(לעיל)</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span>' - בתולה שלימה משמע <span style="color:#2828AC;">(מדאיצטריך 'בתוליה' למישרי בוגרת לכהן גדול)</span>?
טעמא דידיה נמי התם מהכא, דדריש הכי: מד'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אליו</span>' - לרבות הבוגרת, מכלל ד'<span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span>' - בתולה שלימה משמע.
תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(לא מחזקינן לה כזונה)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(במדבר לא,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם</span> - והרי פנחס עמהם!'
ורבנן?
לעבדים ולשפחות.
אי הכי - בת שלש שנים ויום אחד נמי <span style="color:#2828AC;">(ליתכשר לרבי שמעון, ובלבד שלא תהא נבעלת, דהא קרא - אנבעלה הוא דקא קפיד ליה, וקאמר 'כל שאין נבעלת החיו לכם')</span>?
כדרב הונא <span style="color:#2828AC;">(לא מצית אמרת דבת שלש שנים לימא קרא 'החיו')</span>, דרב הונא רמי: כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר לא,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועתה הרגו כל זכר בטף ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו</span>; הא אינה יודעת – קיימו <span style="color:#2828AC;">('אשה' משמע גדולה, וקאמר קרא 'יודעת.. הרוגו', ושאינה יודעת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">החיו)</span>! מכלל דהטף - בין ידעו בין לא ידעו – קיימו <span style="color:#2828AC;">(לא שנא הכי ולא שנא הכי, החיו)</span>! וכתיב <span style="color:#2828AC;">(במדבר לא,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם</span> הא ידעי – הרוגו!
<span style="color:#2828AC;">(מדקשו קראי אהדדי, על כרחך 'יודעת' דקרא 'ואשר לא ידעו' - לאו ידיעה ממש קאמר, דאם כן לא מיתרצא דוקיא דקרא, אלא)</span> הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר <span style="color:#2828AC;">(דכל אשה הראויה לידע</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הרוגו; והשתא משמע 'אשה' - אפילו טף בת שלש, דראויה לידע, ולא תידוק 'הא טף בין ידעי בין לא ידעי החיו, דהא בראויה קא מישתעי קרא'; אלא 'החיו לכם' דקאמר רחמנא - בפחותה מבת שלש קאמר)</span>.
תניא נמי הכי: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל אשה יודעת איש</span> - בראויה ליבעל הכתוב מדבר <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שלא נבעלה)</span>.
אתה אומר 'בראויה ליבעל'? או אינו אלא נבעלה ממש?
כשהוא אומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[החיו]</span> <span style="color:#2828AC;">(הא אשה - אף על פי שלא ידעה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הרוגו)</span> - הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר.'
מנא ידעי?
אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ: כל שפניה מוריקות <span style="color:#2828AC;">(נס היה)</span> בידוע שהיא ראויה ליבעל; כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה ליבעל.
אמר רב נחמן: סימן לעבירה - הדרוקן <span style="color:#2828AC;">(פניהן של עוברי עבירה מוריקין)</span>.
כיוצא בדבר אתה אומר <span style="font-size:80%;">(שופטים כא,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו איש למשכב זכר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויבאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען]</span> <span style="color:#2828AC;">(בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים, והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים)</span>.'
מנא ידעי?
אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין: בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף.
ונעברינהו לפני ציץ?
אמר רב כהנא בריה דרב נתן: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כח,לח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם; והיה על מצחו תמיד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לרצון להם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לפני ה']</span> כתיב - לרצון ולא לפורענות.
אי הכי במדין נמי?
אמר רב אשי: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' כתיב; להם לרצון ולא לפורענות, ולעובדי כוכבים אפילו לפורענות.
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי.
אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך <span style="color:#2828AC;">(מיניה דרבי יהושע בן לוי)</span> או מכללא שמיע לך <span style="color:#2828AC;">(דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כרבי שמעון)</span>?
מאי כללא <span style="color:#2828AC;">(מאיזה כלל היה לו לומר)</span>?
דאמר רבי יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער <span style="color:#2828AC;">(לפסול משפחת העיר)</span>, ושגר רבי את רבי רומנוס <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">נראה שהיה משרת נאמן אבל</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">לפחות בתחילה - לא היה יהודי</span><span style="color:#2828AC;">39 ירושלמי שבת כז,ב פ"ג ה"ז: תמן תנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי האבן והאוכלין בתוכה לא הוינן אמרין כלום. שהרי רבי רומנוס הוצא מחתה משל בית רבי מליאה גחלים בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן. אלא בשיש לתוכו שמן. א"ר אבהו קיימתיה קרטים של בבלי שבת מז,א: א"ר יוחנן אמר ר' חנינא אמר רבי רומנוס: לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה א"ל רבי זירא לרבי אסי מי אמר רבי יוחנן הכי והתנן נוטל אדם ירושלמי מגילה טו,א פרק א הלכה יא גמרא	מהו לעשות לו קטורת? א"ל חסר בה אחת מסממניה. לא כן תני (שמות ל) 'לא תעשו לכם' - לכם אין אתם עושין אבל עושין הם אחרים לכם! א"ר חנניה בגין ר' רומנוס דשלחיה רבי יעבדיניה ליה. בבלי נדרים לח,א [יונה נתן] שכרה וירד בה וא"ר יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה אמר ר' רומנוס שכרה של ספינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא ]</span> ובדקה ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה <span style="color:#2828AC;">(הניחה תחת בעלה כהן)</span>.
אמר ליה: בפירוש שמיע לי;
ואי מכללא <span style="color:#2828AC;">(ואי מהאי כללא שמיע ליה לרבי יעקב)</span> מאי <span style="color:#2828AC;">(אית ליה לרבי זירא לאותביה דקא בעי מיניה בפירוש שמיע לך או מכללא)</span>?
דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב אנסיב, דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא – נשוי.
הכי? השתא: בשלמא התם - סופה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות בעולה תחתיו; הכא סופה להיות זונה תחתיו? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: אי סבירא ליה דפסול משום זנות סבירא ליה, ואם כן לא שנא לכתחלה ולא שנא דיעבד אסירא?)</span>
רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה <span style="color:#2828AC;">(כדאקשי: דלמא התם הואיל ואינסיב אינסיב)</span>; ומשני ליה הכי <span style="color:#2828AC;">(כדשנינן: בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו כו')</span>.
ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: מאי האי?
אמר ליה: דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי!
אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא - מפיקנא לך רבי יעקב בר אידי מאונך <span style="color:#2828AC;">(כלומר: משמתינן לך ותפיק על כרחך)</span>.
תניא: 'וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר:
<h3>דף סא.</h3>
קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל <span style="color:#2828AC;">(את המאהיל עליהם)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(יחזקאל לד,לא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אני אלקיכם - נאם ד' ה']</span> - אתם קרויין אדם <span style="color:#2828AC;">(וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר יט,יד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.
מיתיבי: <span style="color:#2828AC;">(במדין כתיב:)</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר לא,מ)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונפש אדם ששה עשר אלף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומכסם לה' שנים ושלשים נפש]</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ומשני: הא דקרי להו אדם -)</span> משום בהמה <span style="color:#2828AC;">(משום דבעי למכתב בהמה גבייהו, כדכתיב 'וחמורים ובקר'; וגבי בהמה מיקרו 'אדם', אבל אדם סתמא לא מיקרו)</span>.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יונה ד,יא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה</span> <span style="color:#2828AC;">(אנשי נינוה עובדי כוכבים היו)</span>?
- משום בהמה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובהמה רבה]</span>.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר לא,יט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם]</span> <span style="color:#2828AC;">(במדין כתיב; ומדבעו טומאת שבעה - אלמא מיטמו)</span> <span style="color:#008A00;">[והרי באנשי מדין מדובר]</span>?
דלמא איקטיל חד מישראל.
ורבנן?
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר לא,מט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמרו אל משה: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו, ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">לא נפקד ממנו איש.</span>
ורבי שמעון בן יוחי?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא נפקד ממנו איש</span>' – לעבירה.
רבינא אמר: נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר יט,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">זאת התורה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אדם כי ימות באהל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים]</span> - ממגע ומשא מי מעטינהו קרא <span style="color:#2828AC;">(וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב 'אדם', הלכך אף על גב דלא מיקרו אדם - מטמו במגע ובמשא)</span>?!
<span style="color:#008A00;">Yevamos 61 1) HALACHAH: "TUM'AH" AND THE GRAVES OF NOCHRIM OPINIONS: The Gemara cites a Machlokes Tana'im regarding whether or not the graves of Nochrim are Metamei with Tum'as Ohel. Rebbi Shimon maintains that they are not Metamei b'Ohel, and the Chachamim maintain that they are. The Gemara concludes that even if they are not Metamei b'Ohel, like Rebbi Shimon, they are nevertheless Metamei with Tum'as Maga u'Masa (by touching or carrying). This Gemara is Halachically pertinent today for Kohanim, who are prohibited to be Metamei with Tum'as Mes. What Halachic conclusions emerge from this Gemara with regard to Kohanim walking over graves of Nochrim or in a cemetery of Nochrim? (a) As far as the specific Halachah of our Sugya is concerned, the RAMBAM (Hilchos Tum'as Mes 1:13) rules that graves of Nochrim are not Metamei b'Ohel, like Rebbi Shimon. (The Rambam in Teshuvos (PE'ER HA'DOR #57) seems to have understood that even according to the *Chachamim*, graves of Nochrim are not Metamei b'Ohel, but are only Metamei b'Maga u'Masa. According to Rebbi Shimon they are not Metamei even b'Maga u'Masa. This also seems to be the view of the YERE'IM (#322). According to this understanding of the Gemara, the Rambam is ruling like the Chachamim when he says that graves of Nochrim are not Metamei b'Ohel but only b'Maga u'Masa.) However, TOSFOS (DH mi'Maga) and the other Rishonim here, as well as the ROSH (Teshuvos 30:1), understand the Gemara in the straightforward sense and rule like the Chachamim that graves of Nochrim are Metamei b'Ohel. For this reason, the SHULCHAN ARUCH and REMA (YD 372:2) write that a person should be stringent and not to walk over graves of Nochrim. (Teshuvos V'SHAV HA'KOHEN #75 rules even more stringently and says that it is not just a stringency not to walk over graves of Nochrim, but it is the letter of the law, since the majority of Poskim rule that graves of Nochrim are Metamei b'Ohel.) (b) However, there is another issue that affects the practical ramifications of this Halachah. The RA'AVAD (Hilchos Nezirus 5:16) rules that if a Kohen or Nazir is already Tamei with Tum'as Mes, he is not punished for touching a Mes again. (The ROSH (in Hilchos Tum'as Kohanim #6) cites RABEINU TAM who rules, similarly, that if a Kohen touched a Mes on a certain day, and then he touched a Mes again on the *same day*, he is not punished for touching the second Mes -- since it does not lengthen the amount of days that he must remain Tameh before Haza'ah.) The CHASAM SOFER (YD 339) points out that this appears to be the opinion of RASHI in Nazir as well. The RA'AVAD concludes by remarking that because of this, since Kohanim today are all Tamei with Tum'as Mes, they are not Chayav for becoming Tamei to a Mes again. Even though the Rambam and Tosfos disagree and say that a Kohen who is Tamei is still obligated to observe the Isur of becoming Tamei, the MISHNEH L'MELECH (Hilchos Avel 3:5) suggests that a Kohen should be permitted to be lenient and walk atop graves of Nochrim because of a S'fek S'feika. The first Safek is that some Poskim rule that a Nochri is not Metamei b'Ohel, and second, even if a Nochri is Metamei b'Ohel, some Poskim rule that a Kohen is not obligated today to guard himself from becoming Tamei today. The DAGUL MERAVEVAH (YD 372) cites this view as the Halachah. However, in a note added later, the Dagul Meravevah retracts this opinion, saying that even the Ra'avad does not *permit* a Kohen Tamei to touch a Mes; he merely says that there is no Chiyuv (Malkus) for doing so. The Chasam Sofer (ibid.), though, disagrees with this and says that, at worst, the Isur according to the Ra'avad would be an Isur d'Rabanan, and therefore there *is* a S'fek S'feika to permit a Kohen to walk into a cemetery of Nochrim. (c) Another point that is important to note is the Chidush of the VILNA GAON (in ADERES ELIYAHU, Parshas Chukas) as cited by the OR SAME'ACH (Hilchos Tum'as Mes 1:13). The Vilna Gaon says that even if the grave of a Nochri is not Metamei b'Ohel, it is Metamei b'Maga not only if touched directly, but even if someone merely touches the gravestone or any object that is resting directly above the Mes. The reason for this is as follows. There is a Halachah in the laws of Tum'as Ohel that if an object comes within less than a Tefach above the Mes, the Tum'ah of the Mes penetrates the object and goes out the other side. (This is called "Tum'ah Retzutzah"). The Vilna Gaon rules that touching the object through which the Tum'ah is penetrating is the same as touching the source of the Tum'ah (the Mes) itself. Therefore, walking over (and touching) the grave of a Nochri would be like touching the Mes itself (unless, of course, there is a Tefach of space between the top of the Mes and the roof of the coffin or object above the Mes). According to this, it is Asur for a Kohen to touch the grave of a Nochri. The OR SAME'ACH points out that this answers a number of problematic statements in the Gemara. For example, the YERUSHALMI (cited by TOSFOS 12a, DH sh'Iber) states that one time in the Beis ha'Mikdash, all of the Kohanim became Tamei because the skull of a Nochri (Aravnah ha'Yevusi, the previous owner of the land on which the Mizbe'ach was erected) was found underneath the Mizbe'ach. The MISHNEH L'MELECH (Hilchos Beis ha'Bechirah 1:13) asks that according to those who rule like Rebbi Shimon, the skull should not have made anyone Tamei, because no one touched it and it is not Metamei b'Ohel! According to the Vilna Gaon, though, it may easily be understood why it was Metamei the Kohanim. They touched the Mizbe'ach which rested on top of the Nochri's skull, and thus they became Tamei with Tum'as Maga. The Or Same'ach concludes, based on the view of the Vilna Gaon, that a Kohen who is a Yerei Shamayim should be careful not to touch even the top of the grave of a Nochri for this reason. (The Rogatchover Gaon, in Teshuvos TZAFNAS PANE'ACH (Warsaw) #256, also discusses this matter and concludes that Tum'ah Retzutzah does not apply to the grave of a Nochri.)</span>
משנה:
אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול – יכנוס; ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול - וכנסה.
שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול, אף על פי שעשה בה מאמר הרי זה לא יכנוס.
גמרא:
תנו רבנן: <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשתא ב פרק ב משנה ו]</span>: 'מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס?
תלמוד לומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זנה, את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יקח אשה</span> <span style="color:#2828AC;">(האי 'אשה' לא איצטריך אלא לדרשא)</span>.'
אי הכי, שומרת יבם נמי?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>' - ולא יבמה.
מעשה ביהושע וכו':
'מנהו' - אִין <span style="color:#2828AC;">(כלומר: המלך מינהו, אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מנוהו)</span>, 'נתמנה' לא <span style="color:#2828AC;">('נתמנה' לא קתני דהוי משמע דראוי היה לכך)</span>!
אמר רב יוסף: קטיר קחזינא הכא <span style="color:#2828AC;">(קשר של רשעים אני רואה כאן: שלא היה ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו)</span>, דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.
משנה:
כהן גדול שמת אחיו - חולץ <span style="color:#2828AC;">(כהן גדול)</span> ולא מייבם <span style="color:#2828AC;">(דאלמנה היא, ואסורה לו)</span>.
גמרא:
קא פסיק ותני - לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין?!
בשלמא מן הנשואין: עשה ולא תעשה הוא <span style="color:#2828AC;">('אלמנה לא יקח' 'בתולה יקח'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא בעולה)</span>, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה; אלא מן האירוסין, יבא עשה וידחה את לא תעשה?
גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה <span style="color:#008A00;">[כי למרות שנעשית אשתו של הכהן הגדול כאשר יבם אותה, 'אלמנה' היא נשארת]</span>.
משנה:
כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו [אשה] ובנים <span style="color:#2828AC;">(משום דמצוּוה על פריה ורביה; והוא הדין לישראל; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'כהן')</span>.
רבי יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה ובנים - לא ישא אילונית, שהיא 'זונה' האמורה בתורה <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא מפרש לה)</span>;
וחכמים אומרים: אין 'זונה' אלא גיורת ומשוחררת <span style="color:#2828AC;">(דביאת עכו"ם ועבד פסלה)</span>, ושנבעלה בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה)</span>.
גמרא:
אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: מאי טעמא? משום פריה ורביה? אפריה ורביה כהנים הוא דמפקדי, וישראל לא מפקדי?
אמר ליה: משום דקא בעי למיתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה
<h3>דף סא:</h3>
ויש לו בנים - לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה' - דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי - משום הכי קתני 'כהן'.
אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(הושע ד,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי את ה' עזבו לשמר]</span> - כל ביאה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות. <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יפרוצו</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">רש"י במקום: לא יגדלו בבנים.]</span>
תניא: 'רבי אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה.'
אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה <span style="color:#2828AC;">(אמאי לא ישא את הקטנה)</span>, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך.
נפק, עיין בה: רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי יהודה: סבר לה כרבי מאיר דחייש למיעוטא <span style="color:#2828AC;">(כדתניא לקמן: 'קטן</span> <span style="font-size:80%;">[לא ייבם]</span> <span style="color:#2828AC;">- שמא ימָצֵא כו' הכי נמי חייש רבי אליעזר דשמא תִמָּצא קטנה זו אילונית)</span>, וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: אילונית - זונה הויא.
וכרבי מאיר מי סבר לה? והתניא:
'קטן וקטנה <span style="color:#2828AC;">(או קטן או קטנה)</span> לא חולצין ולא מיבמין - דברי רבי מאיר. אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש</span>' כתיב בפרשה <span style="color:#2828AC;">(בפרשת חליצה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span><span style="color:#2828AC;">:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו [ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל! לא אבה יבמי</span><span style="color:#2828AC;">')</span> ומקשינן אשה לאיש; אלא מאי טעמא אין מיבמין? אמא להם: קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה <span style="color:#2828AC;">(כיון דלאו בני הקמת שם נינהו - פגע באשת אח שלא במקום מצוה, דרחמנא פטריה: דכתיב אשר תלד</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ו)</span> <span style="color:#2828AC;">פרט לאילונית)</span>; ותניא: 'קטנה מתייבמת ואינה חולצת <span style="color:#2828AC;">(דאינה נפטרת לשוק בחליצתה: דאין מעשה קטנה כלום! אבל מתייבמת ותגדל אצלו, ותתקיים מצות יבום)</span> - דברי רבי אליעזר.'!? <span style="color:#008A00;">[רבי מאיר אומר שאין מייבמין קטנה ורבי אליעזר אומר שמייבמין, ואינו חושש למיעוטא של קטנות.]</span>
וכרבי יהודה מי סבר לה? והתניא:
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">זונה</span> - זונה כשמה <span style="color:#2828AC;">(לשון טועה: שטועה מתחת בעלה לאחרים)</span> דברי רבי אליעזר <span style="color:#2828AC;">(דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש)</span>;
רבי עקיבא אומר: 'זונה' - זו מופקרת <span style="color:#2828AC;">(ואפילו פנויה, מאחר שהפקירה עצמה לכל - קרויה 'זונה', אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה)</span>;
רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו הלך בעלה <span style="color:#2828AC;">(לבית דין הגדול והוליכהּ)</span> להשקותה <span style="color:#2828AC;">(מי המרים: שקינא לה ונסתרה, ואסורה לו עד שתשתה)</span> ובא עליה בדרך - עשאה זונה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ונבעלה לפסול לה; ואם מת אסורה לכהן)</span>;
רבי יהודה אומר: 'זונה' - זו אילונית; וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת <span style="color:#2828AC;">(דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים)</span> ומשוחררת <span style="color:#2828AC;">(וכן משוחררת; דעובד כוכבים ועבד - הואיל ולאו בני קדושין נינהו - פסלי)</span> ושנבעלה בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(לפסול לה, כגון אחד מכל העריות, וכגון בת ישראל לנתין וממזר)</span>;
רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.' <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אם כן רבי אליעזר שאומר '</span><span style="color:#2828AC;">זונה כשמה</span><span style="color:#008A00;">' חולק על רבי יהודה שאומר שאיילונית היא זונה!</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אלא אמר רב אדא בר אהבה: הכא בכהן גדול עסקינן <span style="color:#008A00;">[שלא ישא את הקטנה]</span>: לאימת קני לה? - לכי גדלה <span style="color:#2828AC;">(דקידושי קטנה לאו כלום הן)</span> - בעולה היא <span style="color:#2828AC;">(והויא ליה כאנוסת עצמו ומפותת עצמו)</span>!?
אמר רבא: מכלי לב <span style="color:#2828AC;">(כמו 'מבלי לב'</span> <span style="color:#008A00;">[כלומר: אין דברי רב אדא בר אהבה מסתברים]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: אי דקדשה אבוה - מההיא שעתא הוא דקני לה <span style="color:#2828AC;">(האב זכאי לקדש בתו קטנה</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק קמא דקידושין דף ג,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">את בתי נתתי לאיש הזה</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כב,טז]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>! ואי דקדשה נפשה - הא רבי אליעזר היא, ולא רבנן?! <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: דקתני לעיל 'רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה', ומשמע דפליגי רבנן עליה; וכהאי גוונא מי פליגי רבנן!?)</span>
אלא אמר רבא: לעולם בכהן הדיוט, וחיישינן שמא תתפתה עליו <span style="color:#2828AC;">(ותזנה עליו, לפי שאין בה דעת כלום)</span>.
אי הכי, ישראל נמי?
פתויי קטנה - אונס הוא, ואונס בישראל מישרא שרי.
רב פפא אמר: בכהן גדול; והאי תנא הוא <span style="color:#2828AC;">(דאסר קטנה מגזירת הכתוב)</span>, דתניא <span style="font-size:80%;">[דומה אך לא זהה לספרי במדבר פיסקא קנג משנה ו]</span>:
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מעמיו יקח אשה]</span> - יכול קטנה?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>'.
אי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>' - יכול בוגרת?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span>.
הא כיצד?
יצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באתה.'
רב נחמן בר יצחק אמר: האי תנא הוא, דתניא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בתולה</span> - אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר <span style="font-size:80%;">(בראשית כד,טז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והנערה טובת מראה מאד בתולה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל]</span>.
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 061: Rivka's age and the use of the words Na'arah and Betulah Michael S. Winokur {michaelswinokur@yahoo.com} asked: According to Rashi's opinion in Chumash, Rivka was three years old when she married Yitzhak. The Torah uses the word na/arah to describe her. But a na'arah is twelve to twelve and one-half years old. This does not seem to conform to that definition of na'arah. According to the third Tosafot on Amue Beth, Rivka was fourteen years old when she married Yitzhak. But the Torah uses the word betulah to describe her. According to the Gemorrah, a betulah is under the age of bagrut, i.e., under twelve and one-half years old, and once she attains the age of twelve and one-half years she is called a bogeret. Tosefot's opinion also does not seem to conform to the words in the posuk. It seems that the only way to explain these difficulties with the language of the posuk is to define these words in the posuk other than in accordance with the way in which they are defined in the posuk. Is there any other explanation? Michael S. Winokur, Forest Hills, New York, U.S.A. ---------------------------------------------- The Kollel replies: Let us relate to your second question first. Ramban (Chidushei Yevamos) explains that Na'arus is the six-month period which follows Katnus, which ends with the development of Simanim. If Simanim appear only at a later age than twelve, Na'arus commences then. It is therefore possible that Rivka was a Na'arah at age fourteen, and not yet a Bogeret. Your first question is actually one of the reasons given by the Rishonim to favor the version that Rivka was fourteen over the version that she was three. However, Tosefos on 64a brings the opinion of the Gemarah that in early generations women were able to bear children at an early age. The ability to bear children is considered proof of Gadlus (see 12b) and therefore the title Na'arah would apply. - DOV ZUPNIK</span>
'רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה.'
<span style="color:#2828AC;">[## ולא סובר רבי אלעזר 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות']</span>
אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר.
משנה:
לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים.
בית שמאי אומרים: שני זכרים;
ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית ה,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">זכר ונקבה בראם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם]</span>.
גמרא:
הא יש לו בנים - מפריה ורביה בטיל, מאשה לא בטיל <span style="color:#2828AC;">(מדקתני 'לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים' ולא קתני 'לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים' - שמע מינה: הא יש לו בנים - מאשה לא בטיל: דצריך לישא אשה, אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים)</span>.
מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל, דאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים - אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ב,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אלקים:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא טוב היות האדם לבדו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אעשה לו עזר כנגדו]</span>.
ואיכא דאמרי: הא יש לו בנים - בטיל מפריה ורביה ובטיל נמי מאשה.
נימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל?
לא! אין לו בנים - נושא אשה בת בנים; יש לו בנים - נושא אשה דלאו בת בנים; נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים <span style="color:#2828AC;">(כדי לישא בת בנים; ואם יש לו בנים - לא ימכור, אלא ישא עקרה או זקנה)</span>.
בית שמאי אומרים: שני זכרים <span style="color:#2828AC;">(אבל לא זכר ונקבה)</span>:
מאי טעמייהו דבית שמאי?
ילפינן ממשה, דכתיב: <span style="font-size:80%;">(דברי הימים א כג,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בני משה גרשום ואליעזר</span> <span style="color:#2828AC;">(שכיון שהיו לו שני בנים - פירש מן האשה)</span>; ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם <span style="color:#2828AC;">(אדם וחוה)</span>.
ובית שמאי לילפי מברייתו של עולם?
אין דנין אפשר
<h3>דף סב.</h3>
משאי אפשר <span style="color:#2828AC;">(דאי לא איבראי חוה - לא הוה נקבה אחריתי, אבל הכא, מי שיש לו שני זכרים - נקבות הרבה בעולם)</span>.
ובית הלל נמי לילפו ממשה?
אמרי לך: משה מדעתיה <span style="color:#2828AC;">(משום שכינה)</span> הוא דעבד <span style="color:#2828AC;">(ואסור לשאר כל אדם לעשות כן)</span>, דתניא: 'שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר הלוחות, והוסיף יום אחד.'
'פירש מן האשה' - מאי דרש?
אמר: ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יט,טו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר אל העם: היו נכנים לשלשת ימים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל תגשו אל אשה</span> – אני, שמיוחד לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן <span style="color:#2828AC;">(אימתי ידבר עמי שאפרוש יום אחד קודם)</span> - על אחת כמה וכמה!
והסכימה דעתו לדעת המקום, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים ה,כו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לך אמור להם שובו לכם לאהליכם</span> <span style="color:#2828AC;">(לנשיכם)</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק כז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואתה פה עמוד עמדי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה]</span><span style="color:#2828AC;">.</span>
'שיבר את הלוחות' - מאי דרש?
אמר: ומה פסח שהוא אחד משש מאות ושלש עשרה מצות, אמרה תורה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל בן נכר לא יאכל בו</span> - התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה!
והסכימה דעתו לדעת המקום, דכתיב: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות לד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה: פסל לך שני לחת אבנים כראשנים, וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר שברת</span>; ואמר ריש לקיש: אמר ליה הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשר</span><span style="color:#2828AC;">' לשון 'יישר')</span>.
'הוסיף יום אחד מדעתו' <span style="color:#2828AC;">(הקב"ה אמר לו 'וקדשתם היום ומחר' והוא אמר 'היו נכונים לשלשת ימים'</span> <span style="font-size:80%;">[שמות יט,טו]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - מאי דרש?
דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יט,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה: לך אל העם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וקדשתם היום ומחר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכבסו שמלתם]</span>: היום כמחר: מה מחר לילו עמו - אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא! והסכימה דעתו לדעת המקום: דלא שריא שכינה עד שבתא. <span style="color:#2828AC;">(במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא'</span> <span style="font-size:80%;">(דף פו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גמרינן לה דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו חמישי וששי שלימים, ובשבתא שריא שכינה, והוא שלישי לימים השלמים ויום ראשון</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">היום הראשון שהיה יום רביעי בשבת</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לא חשיב, שלא היה לילו עמו.)</span>
תניא: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה.'
אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית שמאי?
דכתיב: <span style="font-size:80%;">(בראשית ד,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותוסף ללדת את אחיו את הבל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה]</span>: הבל ואחותו קין ואחותו <span style="color:#2828AC;">('את'ין - רבויין [הן], לומר נקבות היו עמהן)</span>; וכתיב: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ד,כה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא תשלומין בעי, ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות)</span>.
ורבנן?
אודויי הוא דקא מודית. <span style="color:#2828AC;">(תרי תנאי אליבא דרבי נתן.)</span>
תניא אידך: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: זכר ונקבה;
ובית הלל אומרים: או זכר או נקבה.'
אמר רבא: מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל <span style="color:#2828AC;">('או זכר או נקבה', ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה)</span>?
שנאמר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו מה,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תהו בראה</span> <span style="color:#2828AC;">(לא ברא עולמו לתוהו, אלא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לשבת</span> <span style="color:#2828AC;">(להיות עסוקים ביישובו של עולם)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יצרה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אני ה' ואין עוד]</span>, והא עבד לה שֶׁבֶת.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #18 Daf 61b-62a _________________________________________ | | FULFILLING THE MITZVAH OF PIRYAH V'RIVYAH | _________________________________________ | | | (A) (B) | BEIS SHAMAI BEIS HILLEL | ___________ ___________ | | 1) OUR MISHNAH 2 sons(2)(4) 1 son and | 1 daughter(1)(3) | | 2) REBBI NASAN 2 sons and 1 son and | (1ST VERSION) 2 daughters(5) 1 daughter(3) | | 3) REBBI NASAN 1 son and 1 son *or* | (2ND VERSION) 1 daughter(3) 1 daughter(6) | ========== FOOTNOTES: ========== (1) The Yerushalmi says that Beis Hillel means that one fulfills the Mitzvah of Piryah v'Rivyah by having either one male and one female, *or* by having two males (for males are preferable to females for the purpose of fulfilling this Mitzvah, as implied by the Gemara at the beginning of 62b). Accordingly, Beis Hillel is lenient as compared to Beis Shamai (which is consistent with the fact that this Machlokes is not recorded among the Kulos of Beis Shamai in Eduyos, ch. 4). This is also the view of TOSFOS CHAD MI'KAMAI and PISKEI RID, as well as the RASHBA in TESHUVOS (3:339). However, the RASHBA in his comments to our Gemara, as well as the other Rishonim here, reject this explanation and prove that the Bavli argues with the Yerushalmi on this point. According to the Bavli, Beis Hillel holds that one only fulfills Piryah v'Rivyah with one male and one female, and not with two males. (2) RASHI explains that Beis Shamai holds that one fulfills the Mitzvah with specifically two males, and *not* with one male and one female. (This is also clear from the Yerushalmi mentioned in footnote #1). However, a different text of Rashi is cited by the RASHBA, ME'IRI, and RABEINU AVRAHAM MIN HA'HAR, in which Rashi says that Beis Shamai holds that both having two males, or one male and one female, is a fulfillment of the Mitzvah, and Beis Shamai is being more lenient than Beis Hillel. (They ask, however, that according to this explanation this Machlokes should have been included among the Kulos of Beis Shamai in Eduyos -- see Rashba.) (3) This is learned from the creation of the world. See Insights to 61b. (4) This is learned from Moshe Rabeinu, who separated from his wife after having two sons. (5) This is learned from the children that Adam and Chavah bore. (6) This is because having even one child "settles the world."</span>
<span style="color:#008A00;">Yevamoth 61b</span>
<span style="color:#008A00;">2) THE MITZVAH OF PIRYAH V'RIVYAH QUESTION: In the Mishnah, Beis Shamai and Beis Hillel argue what is the requirement for fulfilling the Mitzvah of Piryah v'Rivyah. Beis Shamai says that one must have two sons, and Beis Hillel says that one fulfills the Mitzvah by having one son and one daughter (see Chart #18). Beis Hillel learns this from Beri'as ha'Olam, when Hashem created the world with one male and one female, Adam and Chavah. Beis Shamai argues that no proof can be adduced from the creation of Adam and Chavah," because "Ein Danin Efshar mishe'Iy Efshar" ("we cannot derive something that is possible from something that is not possible"): it was not possible for Hashem to have created the world any other way. He wanted to create one man and one woman, and not two men, in order for mankind to propagate. According to the Gemara, it seems that Beis Hillel's ruling is based on the premise that we *may* derive "something that is possible from something that is not possible." How can this be? We learned earlier (46a) that the Halachah follows Rebbi Akiva who holds that we may *not* derive Halachos in this manner! Moreover, how could Rebbi Akiva argue with Beis Hillel with regard to the Mitzvah of Piryah v'Rivyah? (MAHARSHA) ANSWERS: (a) The MAHARSHA answers that even if we do not derive that which is possible from that which is not possible, when it comes to the number of children one must have in order to fulfill the Mitzvah, we *may* make such a derivation. Since there is a *logical basis* to say that one fulfills the Mitzvah with one son and one daughter -- for that will provide replacement for the past generation and will allow the world to continue to be populated -- we may learn "Efshar" from "Iy Efshar." (b) The ARUCH LA'NER writes that when there is no other source from which to derive the details of a Halachah other than by deriving "Efshar" from "Iy Efshar," we may do so. Here, Beis Hillel has no other source, because Beis Hillel holds that we cannot learn it from Moshe Rabeinu, as the Gemara describes. (See also TOSFOS CHAD MI'KAMAI here.) (c) In this case, learning from the creation of Adam and Chavah is not absolutely "Iy Efshar." We may indeed learn the Halachah from there, because it *was* possible for Hashem to have created two males at Beri'as ha'Olam. If the Mitzvah would have been to have two sons, then Hashem would have created the world with *two males* and *one female* in order to teach us that one must have two sons in order to fulfill the Mitzvah. (The only reason a female was created was to propagate the world, for without a female, it would not be possible to propagate the world.) Since Hashem did *not* create the world like that, but rather He created one male and one female, it must be that one fulfills the Mitzvah of Piryah v'Rivyah with one son and one daughter. When Beis Shamai says that learning from the creation of the world is considered learning something that is possible from something that is not possible, that is because he holds that Hashem wanted to create the world only with the *amount of people* that we must also give birth to in order to fulfill the Mitzvah of Piryah v'Rivyah, and therefore he created only two persons. When creating two humans, it was impossible to create a populated world from only two males, and thus He created one of the humans as a female. But Beis Hillel holds that we can learn from the creation of the world that one must have a son and a daughter, since Hashem did not create another male at the time. (M. Kornfeld)</span>
איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר:
רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה,
וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה.
רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה - דהא הוו ליה!
וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר: רבי יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה <span style="color:#2828AC;">(בן בכור שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי שנים)</span>, דהא הוה ליה ראשית אונו!
וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
וצריכא: דאי אשמעינן בההיא קמייתא - בההיא קאמר רבי יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו <span style="color:#2828AC;">(בני נח - בני פריה ורביה נינהו דכתיב 'ויאמר להם פרו ורבו'</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית ט,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אבל לענין נחלה, דלאו בני נחלה נינהו <span style="color:#2828AC;">(בנכריותן לאו בני דין נחלה נינהו: דבת כבן ובכור כפשוט, אבל ירושה נהגא בהו, כדאמרינן בקדושין</span> <span style="font-size:80%;">(יח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה')</span>, אימא מודי ליה לריש לקיש; ואי איתמר בהא - בהא קאמר ריש לקיש, אבל בההיא אימא מודה ליה לרבי יוחנן – צריכא.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: <span style="font-size:80%;">(מלכים ב כ,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא בנים מיקרו!)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מלך בבל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ספרים ומנחה אל חזקיהו, כי שמע כי חלה חזקיהו]</span>.
אמר ליה: בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס <span style="color:#2828AC;">(מתייחסין אחרי אביהם)</span>; נתגיירו - לית להו חייס <span style="color:#2828AC;">(מראשונים, דכקטן שנולד דמי)</span>.
אמר רב: הכל מודין בעבד שאין לו חייס, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית כב,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר אברהם אל נעריו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שבו לכם פה עם החמור</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם]</span> - עם הדומה לחמור <span style="color:#2828AC;">(אליעזר עבד אברהם הוה)</span>.
מיתיבי: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל ב ט,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן אדניך לחם ואכלו, ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולציבא</span> <span style="color:#2828AC;">(עבד כנעני של מפיבושת הוה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">חמשה עשר בנים ועשרים עבדים</span> <span style="color:#008A00;">[אם כן מתיחסים לבנים אצל עבד כנעני]</span>!'?
אמר רב אחא בר יעקב: כ'פר בן בקר' <span style="color:#008A00;">[## המלה 'בן' כאן אינה לשון יוצא חלציו ודאים וברורים, כשם שאצל פרים אין האב ידוע</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">בעדר שבה הרביה טבעית]</span>.
אי הכי – הכא <span style="color:#008A00;">[בבראדך]</span> נמי <span style="color:#008A00;">[ומדוע לא תירצו ככה]</span>!
שאני התם, דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון <span style="color:#2828AC;">(שהזכיר שמו [ושמו] של אביו בלאדן בן בלאדן, אלמא בנים איקרו)</span>, והכא לא מפרש <span style="color:#2828AC;">(אבל הכא לא הוזכרו בשמותן)</span>.
ואיבעית אימא: יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">מלכים א טו,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה', ואת אוצרות בית מלך ויתנם ביד עבדיו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר</span>.
איתמר: היו לו בנים ומתו: רב הונא אמר: קיים פריה ורביה; רבי יוחנן אמר לא קיים.
רב הונא אמר 'קיים', משום דרב אסי, דאמר רב אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו נז,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי רוח מלפני יעטוף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונשמות אני עשיתי]</span> <span style="color:#2828AC;">(כלומר: טעמא דפריה ורביה - משום דרב אסי, והאי - כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף - הרי קיים מצות פריה ורביה)</span>.
ורבי יוחנן אמר: לא קיים פריה ורביה: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לשבת יצרה</span>' בעינן, והא ליכא!
<span style="color:#2828AC;">[## וכי יש דבר אחר שאדם יצא ידי חובתו לפני שנים [כשנולדו וחיו הבנים, וחיו שנים שרות, ונהרגו או מתו] - ועכשיו 'חוזר וניעור'?]</span>
מיתיבי:
<h3>דף סב:</h3>
'בני בנים הרי הן כבנים' <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן, שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו - אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה, וטעמא שהיה לו למת בן; הא לאו הכי לא קיים, ד'שבת' בעינן, וקשיא לרב הונא)</span>?!
כי תניא ההיא – להשלים <span style="color:#2828AC;">(כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת - פטור הזקן: שהרי השלים זה את חובתו! אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים - קיים פריה ורביה)</span>.
מיתיבי 'בני בנים הרי הם כבנים; מת אחד מהם או שנמצא סריס - לא קיים פריה ורביה'! תיובתא דרב הונא!
תיובתא.
בני בנים הרי הם כבנים:
סבר אביי למימר: ברא לברא וברתא לברתא, וכל שכן ברא לברתא, אבל ברתא לברא לא.
אמר ליה רבא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לשבת יצרה</span>' בעיא, והא איכא!
דכולי עלמא <span style="color:#2828AC;">(בין לאביי בין לרבא)</span> מיהת תרי מחד <span style="color:#2828AC;">(והשני מת בלא בנים)</span> - לא <span style="color:#2828AC;">(לא קיים הזקן פריה ורביה)</span>.
ולא? והא אמרי ליה רבנן לרב ששת: נסיב איתתא ואוליד בני!, ואמר להו: בני ברתי - בני נינהו!
התם - דחויי קמדחי להו; דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא <span style="color:#2828AC;">(שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים, כדתניא בבכורות</span> <span style="font-size:80%;">(מד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר ליה רבה לרבא בר מארי: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'בני בנים הרי הן כבנים' <span style="color:#2828AC;">(אבני בתו קאי, דבן בנו פשיטא לן)</span>?: אילימא מדכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית לא,מג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויען לבן ויאמר אל יעקב:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הבנות בנותי והבנים בני</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא; ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו]</span> - אלא מעתה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">והצאן צאני</span>'?
הכי נמי!
אלא 'דקנית מינאי'? הכא נמי דקנית מינאי!
אלא מהכא: <span style="font-size:80%;">(דברי הימים א ב,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והוא לקחה, והוא בן ששים שנה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותלד לו את שגוב</span>; וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שופטים ה,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מני מכיר ירדו מחוקקים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומזבולן משכים בשבט ספר]</span> <span style="color:#2828AC;">(ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו)</span>; וכתיב <span style="color:#2828AC;">( קרא אחרינא:)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">תהלים ס,ט; תהלים קח,ט:</span> <span style="color:#2828AC;">לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי -</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יהודה מחוקקי</span> <span style="color:#2828AC;">(ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר - אלמא בני בתו כבניו)</span>.
מתניתין <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'אלא אם כן כו' הא אם יש לו יבטל)</span> דלאו כרבי יהושע, דתניא: 'רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו; היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: <span style="font-size:80%;">(קהלת יא,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בבקר זרע את זרעך ולערב</span> <span style="color:#2828AC;">(לעת זקנתו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר</span> <span style="color:#2828AC;">(איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים</span>.
רבי עקיבא אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו; היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בבקר זרע את זרעך</span> וגו'
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס <span style="color:#2828AC;">(בין העיירות הללו היו כולם)</span> וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שָמֵם <span style="color:#2828AC;">(שנשתכחה תורה)</span> עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.
תנא: 'כולם מתו מפסח ועד עצרת.'
אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה.
מאי היא?
אמר רב נחמן: אסכרה.
אמר רב מתנא: הלכה כרבי יהושע.
אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יד,כו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושמחת אתה וביתך</span> <span style="color:#2828AC;">(ביתך: אשה)</span>:
בלא ברכה - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יחזקאל מד,ל:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם - לכהנים יהיה; וראשית ערסותיכם תתנו לכהן]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להניח ברכה אל ביתך</span>;
בלא טובה - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ב,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אלקים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא טוב היות האדם לבדו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אעשה לו עזר כנגדו]</span>.
במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה:
בלא תורה - דכתיב <span style="font-size:80%;">(איוב ו,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">האם אין עזרתי בי</span> <span style="color:#2828AC;">(אשתי, דכתיב עזר כנגדו</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית ב,יח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">-</span> <span style="color:#2828AC;">(מיד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותושיה נדחה ממני</span> <span style="color:#2828AC;">(שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח)</span>;
בלא חומה - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ירמיהו לא,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עד מתי תתחמקין הבת השובבה: כי ברא ה' חדשה בארץ:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נקבה תסובב גבר</span>.
רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב <span style="font-size:80%;">(איוב ה,כד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וידעת כי שלום אהלך</span> <span style="color:#2828AC;">(בזמן שיש לך אהל, ואין אהלו אלא אשתו, שנאמר: שובו לכם לאהליכם</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ה,כו]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ופקדת נוך ולא תחטא</span>.
אמר רבי יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה <span style="color:#2828AC;">(בתשמיש בעת עונתה)</span> נקרא חוטא, שנאמר <span style="font-family: SBL Hebrew;">וידעת כי שלום אהלך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ופקדת נוך ולא תחטא]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שלום אהלך</span> <span style="color:#2828AC;">- שלימה ביראת שמים)</span>;
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך <span style="color:#2828AC;">(משום שמתאוה לו באותה שעה יותר)</span>, שנאמר <span style="font-family: SBL Hebrew;">וידעת כי שלום אהלך</span> וגו'
הא - מהכא נפקא? מהתם נפקא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ג,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אל האשה אמר: הרבה ארבה עצבונך והרנך; בעצב תלדי בנים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואל אישך תשוקתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והוא ימשל בך]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תשוקתך</span> <span style="color:#2828AC;">=תאותך)</span> - מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך.
אמר רב יוסף: לא נצרכה אלא סמוך לווסתה <span style="color:#2828AC;">([אף על גב] דאמור רבנן</span> <span style="font-size:80%;">(שבועות דף יח:)</span> <span style="color:#2828AC;">חייב אדם לפרוש מאשתו וכו', ואפילו הכי כשיוצא לדרך יפקדנה)</span>.
וכמה?
אמר רבא: עונה <span style="color:#2828AC;">(אם רגילה לראות ביום - אסורה כל היום, ואם רגילה לראות בלילה - אסורה כל הלילה)</span>; והני מילי לדבר הרשות <span style="color:#2828AC;">(דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות)</span> אבל לדבר מצוה מיטרידי <span style="color:#2828AC;">(אבל לדבר מצוה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, משום דטריד במצוה; אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה)</span>.
<span style="color:#008A00;">2) BEING WITH ONE'S WIFE BEFORE DEPARTING ON A TRIP OPINIONS: The Gemara says that when a man departs on a trip, he must first be with his wife ("Lifkod Es Ishto"). The Gemara adds that this obligation applies even when she is "Samuch la'Vestah," when she is near the time that she expects to become a Nidah. Anyone who fulfills this obligation is assured with the verse, "...you will visit your home and you will not sin." (Iyov 5:24). We know that a man must separate from his wife when she is "Samuch la'Vestah" (Nidah 63b). How, then, can he be obligated to be with his wife before departing on a trip when she is "Samuch la'Vestah?" (a) The RASHBA and RITVA explain that the Isur to be with one's wife when she is "Samuch la'Vestah" is d'Rabanan, and the Chiyuv to be with her when he departs on a trip is also d'Rabanan. Therefore, the Rabanan have the right to override their own enactment where they see fit to do so. This appears to be the opinion of RASHI here as well. (b) The RITVA in Shevuos (18b) suggests that even if the Isur of being with one's wife when she is "Samuch la'Vestah" is d'Oraisa, the Torah itself is informing us here that a man is permitted to be with his wife if he is about to depart on a trip, and that the Isur does not apply in such a situation. That is why the verse concludes, "And you will not sin." The verse is promising the person that since he is fulfilling his obligation to be with his wife for the purpose of a Mitzvah, because he is departing on a trip, his wife will not become a Nidah at that moment even though she is "Samuch la'Vestah." (c) The NIMUKEI YOSEF here and the RITVA (in the name of RAMAH) in Shevuos explain that when our Gemara says that a man must be with his wife when he departs on a trip even when she is "Samuch la'Vestah," it is not referring to the same "Samuch la'Vestah" of the Gemara in Nidah. Our Gemara means "close to the time that she is going to go *to the Mikvah*," and not close to the time that she is going to see her menstrual flow. It refers to a woman who is already a Nidah at the time that her husband plans to depart. The Gemara is teaching that if she is close to the time of immersing in the Mikvah when he plans to depart (within twelve hours), then he should wait for her to become Tahor before he departs, and he should not leave until she becomes Tahor so that he can be with her before his trip. According to this explanation, the next words of the Gemara are easily understood. The Gemara says that if he is going on a trip for a Devar Mitzvah, he is not obligated to be with his wife, because "he might become distracted [from doing the Mitzvah.]" According to the Nimukei Yosef's explanation, this means that he should not delay his trip in order to wait for his wife's Tevilah, because by delaying he might miss the opportunity to do the Mitzvah. (d) Other Rishonim explain that the "Pekidah" of being with one's wife does not refer to marital relations at all, but rather it refers to other signs of affection. TOSFOS (DH Chayav) in the name of RABEINU TAM explains that the Gemara means that if he is at a distance from his wife at the time that he wants to leave, he must first go home and talk to his wife affectionately and formally take leave of her before he goes. The Gemara, though, says that this should be done even "Samuch la'Vestah," even when it is close to the time that she expects to become a Nidah. If all he is doing is taking leave of her as Rabeinu Tam asserts, then why may he not do so even when she is an actual Nidah? The RITVA here explains, according to those who explain the Gemara this way, that since he is going on a trip she has a stronger desire for him and speaking to her affectionately before he leaves might lead to an Aveirah if she is a Nidah at the time. TOSFOS explains that our Girsa, "even if his wife is Samuch la'Vestah," is incorrect and that the correct Girsa in the Gemara is "even if his wife is a Nidah." Indeed he should take leave of her in this manner even if she is a Nidah. (e) The RASHBA (Toras ha'Bayis 7:2) explains that when our Gemara says that one should "visit" his wife before departing on a trip, it is referring to "Divrei Hergel," showing strong signs of affection (such as Chibuk v'Nishuk), which are normally prohibited when his wife is "Samuch la'Vestah." Since such strong signs of affection are prohibited mid'Rabanan, the Rabanan permitted them when he is going on a trip. (Of course, if his wife is an actual Nidah, then such signs of affection are also prohibited.) HALACHAH: The SHULCHAN ARUCH (YD 184:10) cites our Gemara as the Halachah. The REMA cites the first two opinions above ((a) and (b)) which say that it is permitted to have relations with one's wife even when she is "Samuch la'Vestah." He adds, however, that "ha'Machmir Tavo Alav Berachah" -- it is better to be stringent and to refrain, and instead to just show signs of affection, like Tosfos writes (d). The SHACH there (#27) adds that even Chibuk v'Nishuk is permitted, like the Rashba writes (e). The Rema then cites the opinion of the Nimukei Yosef (c) that if his wife is a Nidah but will be immersing herself within twelve hours from the time that he wants to depart, he should delay his trip in order to be with her after the Tevilah.</span>
תנו רבנן: 'האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו <span style="color:#2828AC;">(דזילותא דאיתתא קשה מדגברא)</span> והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר <span style="font-family: SBL Hebrew;">וידעת כי שלום אהלך</span>; האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו <span style="color:#2828AC;">(גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו)</span>
<h3>דף סג.</h3>
והמלוה סלע לעני בשעת דחקו - עליו הכתוב אומר: <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נח,ט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און]</span> <span style="color:#2828AC;">(לעיל מיניה כתיב 'כי תראה ערום וכסיתו' - היינו דוחק העני, 'ומבשרך לא תתעלם'</span> <span style="font-size:80%;">[ישעיהו נח,ז]</span> <span style="color:#2828AC;">- היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו, ומקרב את קרוביו, ונושא בת אחותו)</span>.
<span style="color:#2828AC;">3) MARRYING ONE'S NIECE QUESTION: The Gemara says that a person who marries "Bas Achoso" (the daughter of one's sister) is assured of the promise in the verse, "Then you will call, and Hashem will answer; you will cry out, and He will say, 'Here I am'" (Yeshayah 58:9). Why does the Gemara say this specifically with regard to marrying one's *sister's* daughter, and not one's *brother's* daughter ("Bas Achiv")? Both are his nieces and are related to him just the same! ANSWERS: (a) The RAMBAM (Hilchos Isurei Bi'ah 2:14) says that it is commendable to marry one's sister's daughter, *and the same applies* to marrying one's brother's daughter. Why, then, does the Gemara specify "Bas Achoso?"</span>
<span style="color:#008A00;">TOSFOS, quoting the RASHBAM, explains that it is simply more common to marry the daughter of one's sister, because his sister is the one who entreats him to marry her daughter more than his brother does. Since it is more common for such a request to occur, the Gemara says that if he concedes to that request, he will be blessed. The CHIDA (Birkei Yosef EH 2:5) quotes a similar explanation from a Rishon named RABEINU TUDRUS (who wrote a commentary on Yevamos). He says that the Gemara is referring to marrying the daughter of a sister to help that sister when she has no money, presumably because she is a widow. One's brother, though, if he is living, earns money himself and does not need to have his daughter marry her uncle. (b) RASHI, however, suggests that it is indeed preferable to marry the daughter of one's sister, because it is natural for a man to love his sister more than he loves his brother, and thus the marriage with her daughter will be more successful. TOSFOS mentions a similar idea in the name of RABEINU TAM who points out that most children resemble the mother's brother (Bava Basra 110a). Therefore, one's sister's daughter is likely to be more similar to her uncle, and the marriage will fare better. (c) TOSFOS later (99a, DH Safek) in the name of the RIVAN says that not only is it better to marry the daughter of one's sister, but there is something *improper* about marrying the daughter of one's brother. By marrying the daughter of one's brother, one runs the risk of annulling the Mitzvah of Yibum, because if he dies childless, then his brother's daughter falls to her father for Yibum, and he cannot do Yibum with her! HALACHAH: The REMA (EH 2:6 and 15:25) cites both opinions regarding whether the Mitzvah is to marry specifically "Bas Achoso" or also to marry "Bas Achiv."</span>
<span style="color:#008A00;">However, RABEINU YEHUDAH HA'CHASID in his will (#22) writes that a person should *not* marry the daughter of his brother or sister! The NODA B'YEHUDAH (EH 2:79) and many others wonder how Rabeinu Yehudah ha'Chasid could say such a thing which contradicts our Gemara and all of the Poskim, all of whom imply that it is a positive, commendable act to marry one's niece! How can he advise not to do so? RAV REUVEN MARGOLIOS (in Hagahos to Sefer Chasidim) quotes EVEN HA'ROSHAH (#31) who explains that the Sefer Chasidim is consistent with his reasoning elsewhere (in #488), where he writes that if a person who is a "Chasid," a righteous person, marries the daughter of his sister, then it is a commendable act. But if he is a Rasha and he is marrying her only because he is physically attracted to her, then it is not a good thing to do (for he is taking advantage of his position as her uncle in order to marry her). The Even ha'Roshah explains further that we know that there is a significantly higher incidence of genetic defects when close relatives marry each other and bear children. Therefore, if one marries his sister's daughter with pure intentions, l'Shem Shamayim, Hashem will help him and his offspring will be healthy. But if he does it with impure intentions, then his fate will be left to the natural course and he will face a higher risk of genetic defects in his offspring. Nowadays, says the Even ha'Roshah, there is a greater chance that people will not have pure intentions, and thus the Sefer Chasidim advised against marrying one's niece. This might be what the Gemara means by applying the verse, "Then you will call, and Hashem will answer" to one who marries his niece. If one marries his niece, it will indeed be necessary for him to "call out to Hashem" and pray that He protect them from having a child with defects. If he married her l'Shem Shamayim, "Hashem will answer" his prayer.</span>
סימנים: אשה וקרקע עזר זאת שתי הברכות תגרי פחתי:
אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה - אינו אדם, שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית ה,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">זכר ונקבה בראם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויברך אתם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויקרא את שמם אדם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ביום הבראם]</span>.
ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' <span style="color:#2828AC;">(תהלים קטז,טז)</span> השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ב,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אעשה לו עזר כנגדו</span> - זכה עוזרתו לא זכה כנגדו <span style="color:#2828AC;">(חלוקה עליו וסותרת דבריו)</span>.
ואיכא דאמרי: רבי אלעזר רמי: כתיב 'כנגדו', וקרינן 'כניגדו': זכה כנגדו, לא זכה מנגדתו <span style="color:#2828AC;">(מדלא כתיב יו"ד - לשון נגדא, דמלקות)</span>.
אשכחיה רבי יוסי לאליהו. אמר ליה: כתיב: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אעשה לו עזר</span>' - במה אשה עוזרתו לאדם?
אמר ליה: אדם מביא חיטין - חיטין כוסס <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>? פשתן - פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ב,כג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר האדם:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת]</span>? <span style="color:#2828AC;">('זאת הפעם')</span> מלמד <span style="color:#2828AC;">(מכלל דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו)</span> שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה.
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יב,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואברכה מברכיך ומקללך אאר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונברכו בך כל משפחות האדמה</span>? - אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות <span style="color:#2828AC;">(כמו 'מבריך את הגפן'</span> <span style="font-size:80%;">(כלאים פ"ז מ"א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> יש לי להבריך בך: רות המואביה ונעמה העמונית <span style="color:#2828AC;">(יצאו מהם מלכים ונביאים: נעמה אמו של רחבעם, ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפע דהוו צדיקים גמורים, וישעיהו הנביא, דאמר מר: אמוץ ואמציה אחים הוו</span> <span style="font-size:80%;">(מגילה דף י,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">כל משפחות האדמה</span>' - אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל;
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יח,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואברהם - היו יהיה לגוי גדול ועצום; ונברכו בו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל גויי הארץ</span> - אפילו ספינות הבאות מגליא <span style="color:#008A00;">[צרפת]</span> לאספמיא <span style="color:#008A00;">[ספרד, שאינן באות לארץ ישראל]</span> - אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.
ואמר רבי אלעזר: עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע <span style="color:#2828AC;">(יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(יחזקאל כז,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וירדו מאניותיהם</span> <span style="color:#2828AC;">(לשון ירידת עניות)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו</span>.
ואמר רבי אלעזר: אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וירדו</span>'.
רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא <span style="color:#2828AC;">(זרע כרוב; לישנא אחרינא 'כרבא' = 'חרישה', כמו 'כרוב ותני'</span> <span style="font-size:80%;">(ב"ב דף יב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'כמה דמסיק תעלא מבי כרבא'</span> <span style="font-size:80%;">(נדה סה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לפותיא <span style="color:#2828AC;">(לרוחב הערוגה)</span>; אמר ליה: אי תשדייה לאורכיך <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אפילו תחזור ותחרשנה - לא יועיל כלום לפי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בהשוואה עם</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">עסקא)</span> הפוכי בעיסקא טב מינך <span style="color:#2828AC;">(להרויח יותר)</span>.
רב על לביני שיבלי, חזנהו דקא נייפן <span style="color:#2828AC;">(הרוח מנשבת זו בזו; 'תניפנו' לשון 'הניפי לי במניפה'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא מציעא פו,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; אמר להו: אי נייפת איתנופי <span style="color:#2828AC;">(כמה שתרצו תנופפו)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אין תועלת בהן)</span> הפוכי בעיסקא טב מינך <span style="color:#2828AC;">(לפי</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בהשוואה עם</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">פרקמטיא)</span>.
אמר רבא: מאה זוזי בעיסקא - כל יומא בשרא וחמרא; מאה זוזי בארעא - מילחא וחפורה <span style="color:#2828AC;">(שחת ששכרה מועט ואוכל עשבים וחזיז במלח; [</span><span style="color:#008A00;">לשון אחר</span><span style="color:#2828AC;">] חפורה - ירק מן התבואה עד שלא הביאה שליש)</span>, ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא <span style="color:#2828AC;">(משכבת אותו על הארץ לשמור כל הלילה)</span> ומרמיא ליה תיגרי <span style="color:#2828AC;">(בשבילה מתקוטט עם בני אדם)</span>.
אמר רב פפא: זְרַע <span style="color:#2828AC;">(תבואה לאכילת ביתך)</span> ולא תזבין <span style="color:#2828AC;">(לא תקנה תבואה מן השוק)</span>; אף על גב דכי הדדי נינהו <span style="color:#2828AC;">(אפילו חיטין בזול וקרקעך אינו חשוב ואין לך שכר לפי השעה)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי)</span> הני מברכן <span style="color:#2828AC;">(מתברכין: ברכה מצויה בדבר שאין לוקח בדמים ואין כלה מהר) (ברכה: פלישו"ן בלע"ז)</span>; זבין <span style="color:#2828AC;">(מכור כלי תשמישך והשתמש בדמים בפרקמטיא)</span> ולא תיזול <span style="color:#2828AC;">(קודם שתבא לידי עניות)</span>; הני מילי ביסתרקי <span style="color:#2828AC;">(כלי הבית: טאפי"ט בלע"ז)</span>, אבל גלימא <span style="color:#2828AC;">(שהיא להתכבד בלבישתה לא ימכור)</span> - <span style="color:#2828AC;">(דלמא כי הדר בעי לה)</span> לא מיתרמיא ליה <span style="color:#2828AC;">(הגונה כמותה)</span>; טום <span style="color:#2828AC;">(תרגום של 'סתום', כמו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">סתמום פלשתים</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כו,טו)</span> <span style="color:#2828AC;">'טומינון פלשתאי')</span> ולא תשפיץ <span style="color:#2828AC;">(אם יש לך חור קטן בכותל רעוע - סתום אותו מיד, ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ולבנים הרבה ליפותו)</span>, שפוץ <span style="color:#2828AC;">(שפוץ: פלשטי"ר בלע"ז; ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך - הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה)</span> ולא תיבני <span style="color:#2828AC;">(לא תפיל את כל הכותל ותבנהו)</span>: שכל העוסק בבנין מתמסכן; קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא <span style="color:#2828AC;">(המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית)</span>; נחית דרגא נסיב איתתא <span style="color:#2828AC;">(לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה)</span>, סק דרגא בחר שושבינא <span style="color:#2828AC;">(אוהב טוב: בחר לך אדם חשוב</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">פטרון</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">להדבק אחריו)</span>.
אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל <span style="color:#2828AC;">(ליראם כדי שיחזרו בתשובה)</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(צפניה ג,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב]</span>; וכתיב <span style="font-size:80%;">(צפניה ג,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו כל עלילותם]</span>.
רב הוה מיפטר מרבי חייא; אמר ליה: רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא.
ומי איכא מידי דקשה ממותא?
נפק דק ואשכח: <span style="font-size:80%;">(קהלת ז,כו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומוצא אני מר ממות את האשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה]</span>.
רב, הוה קא מצערא ליה דביתהו: כי אמר לה "עבידי לי טלופחי" עבדא ליה חימצי <span style="color:#2828AC;">(מין קטנית)</span>; "חימצי" - עבדא ליה טלופחי.
כי גדל חייא בריה אפיך לה <span style="color:#2828AC;">(היה אומר האב לבנו "אמור לאמך לעשות עדשים" והוא אומר לה "עשי חימצי" והיא עושה עדשים)</span>.
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רב לחייא בנו]</span>: איעליא <span style="color:#008A00;">[עלתה, השתפרה]</span> לך אמך!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[חייא לאביו]</span>: אנא הוא דקא אפיכנא לה.
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רב לחייא בנו]</span>: היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך - טעמא מלפך <span style="color:#2828AC;">(פעמים שהבן מחכים את אביו! אני היה לי לעשות כן)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> את לא תעביד הכי <span style="color:#2828AC;">(דבר שקר הוא)</span>, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ירמיהו ט,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.</span>
רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו; כי הוה משכח מידי <span style="color:#2828AC;">(דבר הראוי לה)</span> - צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה.
אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר?
אמר ליה: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו
<h3>דף סג:</h3>
מן החטא <span style="color:#2828AC;">(הרהור עבירה)</span>.
מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: <span style="font-size:80%;">(קהלת ז,כו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומוצא אני מר ממות את האשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה]</span>.
אמר ליה: כגון מאן?
כגון אמך.
והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(משלי ה,יח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך</span>; ואמר ליה: כגון מאן? <span style="color:#008A00;">[וענה לו אביו:]</span> כגון אמך: מתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במלה <span style="color:#2828AC;">(נוחה לרצות ומעברת על מדותיה)</span>.
היכי דמי אשה רעה?
אמר אביי: מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא <span style="color:#2828AC;">(לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו)</span>.
רבא אמר: מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא <span style="color:#2828AC;">(שלא לאכול עמו ומצערתו)</span>.
אמר רבי חמא בר חנינא: כיון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקין <span style="color:#2828AC;">(נסתמין; לשון 'ויפק' כמו 'פוקקין הנקבים'</span> <span style="font-size:80%;">(שבת קכה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שנאמר <span style="font-size:80%;">(משלי יח,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה</span>.
במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי: 'מצא' או 'מוצא'?
'מצא' – דכתיב <span style="font-size:80%;">[משלי יח,כב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מצא אשה מצא טוב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויפק רצון מה']</span>'; 'מוצא' – דכתיב <span style="font-size:80%;">[קהלת ז,כו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומוצא אני מר ממות את האשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה]</span>.
אמר רבא: אשה רעה - מצוה לגרשה, דכתיב <span style="font-size:80%;">(משלי כב,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון</span>;
ואמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה - צרתה בצדה <span style="color:#2828AC;">(ישא אחרת אצלה)</span>, דאמרי אינשי: בחברתה <span style="color:#2828AC;">(מקבלת תוכחה יותר)</span> ולא בסילתא <span style="color:#2828AC;">(קוץ)</span>.
ואמר רבא: קשה אשה רעה כיום סגריר <span style="color:#2828AC;">(יום ברד ורוח)</span> שנאמר <span style="font-size:80%;">(משלי כז,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה</span> <span style="color:#2828AC;">(דלף טורד וגו' ואשת מדינים נשתוה - שוין הן)</span>.
ואמר רבא: בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה: כמה טובה אשה טובה, דכתיב: <span style="font-family: SBL Hebrew;">מצא אשה מצא טוב</span>: אי בגוה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה; אי בתורה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה! כמה רעה אשה רעה - דכתיב <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומוצא אני מר ממות את האשה</span>: אי בגוה משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה; אי בגיהנם משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ירמיהו יא,יא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לכן כה אמר ה':]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וזעקו אלי ולא אשמע אליהם]</span>:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה וכתובתה מרובה.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">איכה א,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי, הכשיל כחי;]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נתנני ה' בידי לא אוכל קום</span>; אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה וכתובתה מרובה.
במערבא אמרו: זה שמזונותיו תלוין בכספו <span style="color:#2828AC;">(שאין לו זריעה בקרקע: דכל שעה מיצר ודואג שמא תייקר התבואה או ינעלו שערי שבר)</span>.
<span style="font-size:80%;">(דברים כח,לב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בניך ובנותיך נתונים לעם אחר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך]</span>: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשת האב.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים לב,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בגוי נבל אכעיסם</span>: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה.
רבי אליעזר אומר: אלו הצדוּקים, וכן הוא אומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">תהלים יד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">למנצח לדוד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אמר נבל בלבו אין אלהים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב]</span> <span style="color:#2828AC;">(מי שאמר אין אלהים קרי נבל)</span>.
במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק; שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.
רבי יוחנן אמר: אלו חברים <span style="color:#2828AC;">(פרסיים רשעים ומבזין, ואינם מכירים כבודם של ישראל)</span>.
אמרו ליה לרבי יוחנן: אתו חברי לבבל שגא <span style="color:#2828AC;">(כפף)</span> נפל <span style="color:#2828AC;">(מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם)</span>. אמרו ליה: מקבלי שוחדא <span style="color:#2828AC;">(לבטל גזירתא)</span>! תריץ יתיב <span style="color:#2828AC;">(ושמח)</span>.
גזרו על שלש מפני שלש <span style="color:#2828AC;">(אמר להם מפני שלשה עבירות שהיו ביד בני בבל)</span>: גזרו על הבשר <span style="color:#2828AC;">(שלא יאכלו בשר שחוטה)</span> מפני המתנות <span style="color:#2828AC;">(אמר להם מפני עבירה שבידם: שהיו גוזלים מתנות כהונה: זרוע ולחיים וקיבה)</span>; גזרו על המרחצאות מפני הטבילה <span style="color:#2828AC;">(שלא היו זהירין בה)</span>; קא מחטטי שכבי <span style="color:#2828AC;">(מוציאים הנקברים מקבריהם)</span> מפני ששמחים ביום אידם <span style="color:#2828AC;">(באה עליהם זו הגזרה להתאבל בה)</span>, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל א יב,טו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פי ה']</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם</span> <span style="color:#2828AC;">(ואבותם כבר מתו)</span>.
אמר רבה בר שמואל <span style="color:#2828AC;">(ומה מכה יש בהן, אלא)</span>: זו חטוטי שכבי, דאמר מר: בעון חיים - מתים מתחטטין.
אמר ליה רבא לרבה בר מארי: כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ירמיהו ח,ב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום, ואשר השתחוו להם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו</span>; וכתיב <span style="font-size:80%;">(ירמיהו ח,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונבחר מות מחיים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יקוק צבאות]</span> <span style="color:#2828AC;">(בתריה דההוא קרא, דהואיל ואין ניתנים לקבורה - היאך יבחרו החיים למות)</span>.
אמר ליה: <span style="color:#2828AC;">(האי)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נבחר מות</span> לרשעים שלא יחיו בעולם הזה, ויחטאו ויפלו בגיהנם <span style="color:#2828AC;">(לא קאמר שיהו הן בוחרין מות מחיים, אלא נביא הוא דקאמר להו: מוטב להן לרשעים שימותו ממה שיחטאו ויחיו)</span>.
כתוב בספר בן סירא:
אשה טובה - מתנה טובה לבעלה; וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים; תנתן אשה רעה צרעת לבעלה.
מאי תקנתיה? - יגרשנה ויתרפא מצרעתו;
אשה יפה - אשרי בעלה, מספר ימיו כפלים <span style="color:#2828AC;">(כלומר: שמח בחלקו, ודומה לו כאילו ימיו כפלים)</span>.
העלם עיניך מאשת חן <span style="color:#2828AC;">(של אחרים)</span> פן תלכד במצודתה; אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה <span style="color:#2828AC;">(המוכר בשמים לנשים להתקשט בהן, ומצוי בו ניאוף, ובא בעלה ופצעו)</span>.
כניצוץ מבעיר גחלת <span style="color:#2828AC;">(כן יצרו מבעירו)</span> ככלוב <span style="color:#2828AC;">(קן עופות)</span> מלא עוף - כן בתיהם מלאים מרמה.
אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום: שמא מחר בא <span style="color:#2828AC;">(מחר מת ואיננו בעולם ולא יראה אותה דאגה שהוא מיצר וירא ודואג עליה)</span> ואיננו נמצא מצטער <span style="color:#2828AC;">(אתמול)</span> על העולם שאין שלו.
מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך.
רבים יהיו דורשי שלומך - גלה סוד לאחד מאלף.
אמר רבי אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף <span style="color:#2828AC;">(פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים, ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות)</span> שנאמר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו נז,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי רוח מלפני יעטוף</span> <span style="color:#2828AC;">(הגאולה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונשמות אני עשיתי</span>. <span style="color:#2828AC;">(יעטוף - לשון עכבה, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית ל,מב)</span> <span style="color:#2828AC;">והיה העטופים ללבן ורישיה משתעי בגאולה: כי לא לעולם אריב וגו')</span>
תניא: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית ט,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שופך דם האדם באדם דמו ישפך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי בצלם אלקים עשה את האדם]</span>, וכתיב בתריה <span style="font-size:80%;">(פסוק ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואתם פרו ורבו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שרצו בארץ ורבו בה]</span>.
רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית ט,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שפך דם האדם באדם דמו ישפך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי בצלם אלהים עשה את האדם</span> וכתיב בתריה <span style="font-size:80%;">[פסוק ז:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואתם פרו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ורבו שרצו בארץ ורבו בה]</span> <span style="color:#2828AC;">(בתריה דתרוייהו כתיב, הלכך כמו שעשה שתיהן הוא)</span>.
בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואתם פרו ורבו</span>.
אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש - ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים?!
אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה? אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים!
תניא אידך: <span style="font-family: SBL Hebrew;">רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה 'ואתם פרו</span>' וגו'
רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות.
בן עזאי אומר וכו' אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש וכו'
תנו רבנן: <span style="font-size:80%;">(במדבר י,לו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל</span>
<h3>דף סד.</h3>
מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל: הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה - לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?
<span style="color:#2828AC;">[האם הברייתא הזאת חולקת על המשנה אבות פ"ג מ"ג ומ"ז? אולי: על יחידים שורה, אך על צבור כצבור "ישראל"- לא שורה אלא ב- 22000?</span>
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ג,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקרבם אש זרהלפני ה' במדבר סיני]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובנים לא היו להם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם]</span>; הא היו להם בנים - לא מתו.
אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יז,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך</span>; בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה; אין זרעך אחריך - על מי שורה? על העצים ועל האבנים!
<span style="color:#2828AC;">[## רמז לעבודה זרה?]</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 064a: Upon how many Jews does the Shechinah descend Yeshayahu HaKohen Hollander asked: (Translated from Hebrew:) The Beraisa derives from a verse (Bamidbar 10:36) that "the Shechinah does not dwell upon less than 22,000 Jews." Consequently, "if there are 22,000 less one Jews, and one person refrains from performing the Mitzvah of Piryah v'Rivyah, has he not caused the Shechinah to be removed from the Jewish people?!" How does this Beraisa reconcile with the Mishnah in Avos (3:3) that says two who sit and are Osek ba'Torah, the Shechinah is with them, as it says, 'Az Nidabru...' (Malachi 3:16)", and the Mishnah there (3:7) and the Gemara in Berachos (6a) which state that "the Shechinah is with" ten people who are Osek ba'Torah, as derived from Tehilim (82:1), and even with five (Amos 9:6), and even three (Tehilim 82:1), and even two (Malachi 3:16), and even one (Shemos 20:20)? Perhaps there is a difference between the Shechinah dwelling upon individuals, and the Shechinah dwelling upon the nation as a whole? Or perhaps there is a difference between "Shechinah Shoreh" and "Shechinah Imahem?"</span>
<span style="color:#2828AC;">Rav Joseph Pearlman replies: The concept of "Shechinah" is obviously a relative concept only, and used in very many different contexts with a wide variety of shades of meaning. See Bava Kama 83a, Tosfos DH Shnei, who distinguish between Nevi'im and Mishkan, where 22,000 is relevant, and "Kol Bei Asarah" where 10 works. See also Zohar Mishpatim 117b (8 lines from bottom), "Les Kol Shechinto Shekilin." In Yoma 9b and 21b the Gemara says that there was no Shechinah in second Beis ha'Mikdash, yet in Avos 3:3 and Megilah 29a it says that the Shechinah went into exile with us. There are very numerous Ma'amarei Chazal where "Shechinah" occurs with differing degrees of divine inspiration. For example, the Shechinah that dwells with a man and wife (Sotah 17a), the Shechinah that is with a sick person (Shabbos 12b), one who recites Keri'as Shema (Berachos 57a), one who learns Torah at night (Tamid 32b), etc. We see that there are thus different degrees and depths of Shechinah depending on the relevant case. Joseph Pearlman, London</span>
משנה:
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל <span style="color:#2828AC;">(אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה)</span>;
גירשה - מותרת לינשא לאחר <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן עקרה היא, דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה)</span>, ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים;
ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
גמרא:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ח הלכה ה]</span>: 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה; אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית טז,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה]</span> <span style="color:#2828AC;">(בא על הגר)</span> - <span style="color:#2828AC;">(והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם)</span> ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין <span style="color:#2828AC;">(דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים)</span>'; לפיכך <span style="color:#2828AC;">(הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון -)</span> חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.
<span style="color:#008A00;">Yevamos 64 1) CHILDLESS, OUTSIDE OF ISRAEL QUESTION: The Mishnah states that if a man and woman are married for ten years without having children, he should divorce her and marry another woman in order to fulfill the Mitzvah of Piryah v'Rivyah. The Gemara derives the ten-year period from Avraham Avinu, who took a second wife after ten years. The Gemara points out that he married his second wife ten years after arriving in Eretz Yisrael; he was actually married to Sarah Imeinu for more than ten years when he took a second wife. The Gemara says that those years are not counted because Avraham Avinu was in Chutz la'Aretz during those years, and thus perhaps it was the fault of living in Chutz la'Aretz that caused him not to have children. Does this mean that anyone who is in Chutz la'Aretz has no grounds on which to divorce his wife if they do not have children for ten years, and it is assumed that it is the fault of living in Chutz la'Aretz that prevents them  from having children? We see that many people in Chutz la'Aretz do have children, so how can it be that living in Chutz la'Aretz causes a particular couple not to have children? ANSWERS: (a) The RASHBA cites RASHI (to Bereishis 16:3) who explains that the reason Avraham Avinu had to wait ten years after coming to Eretz Yisrael is because Hashem only promised him, "I will make you a great nation," after Avraham fulfilled the commandment to go to Eretz Yisrael ("Lech Lecha..."). Hence, it was only Avraham Avinu for whom the years of living in Chutz la'Aretz did not count. Avraham was physically unable to have children, and Hashem promised him that his nature would change and he would have children only after coming to Eretz Yisrael. Therefore, there was no point in counting the years during which he lived in Chutz la'Aretz. Those years did not count because he was physically unable to have children there, and not because of the misdeed of living in Chutz la'Aretz. (b) The ROSH (6:12) explains that we find that Avraham was in Eretz Yisrael at the time of Bris Bein ha'Besarim, when he was 70 years old (as Rashi says in Shemos 12:40). At the time that he moved to Eretz Yisrael with his family, however, he was 75 years old (Rashi, Bereishis 12:4). How could he be traveling to Eretz Yisrael when he was 75 if he was already there when he was 70? The answer is that Avraham made a "pilot trip" at age 70, without the rest of his family. Five years later he returned with his family in fulfillment of Hashem's command to him. Hence, we find that Avraham delayed the fulfillment of Hashem's command for five years, and that is why he did not merit to have a child in Chutz la'Aretz. He was punished for staying in Chutz la'Aretz because of his delaying of Hashem's specific command to him to go to Eretz Yisrael. Other people, though, do not have such a specific command, and thus they do count the years that they live in Chutz la'Aretz towards the ten years of marriage with no children. In addition, the ROSH and RA'AVAD (cited by the RASHBA) point out that after his first trip, Avraham left Eretz Yisrael to go to Chutz la'Aretz. *Leaving* Eretz Yisrael to go to Chutz la'Aretz is considered a misdeed that can cause a person not to have children, and that is why Avraham did not count the years that he lived in Chutz la'Aretz. In contrast, one who always lived in Chutz la'Aretz and who did not leave Eretz Yisrael to go there is not held accountable and does count the years that he lives in Chutz la'Aretz, childless. (c) The RAMBAN explains that perhaps a person is required to divorce and remarry after ten years in Chutz la'Aretz. However, if he goes to Eretz Yisrael after ten years the count starts anew, because perhaps the *Zechus* of Eretz Yisrael will enable him to have children (and not that the *sin* of living in Chutz la'Aretz prevents him from having children). (d) The HAGAHOS MAIMONIYOS (Hilchos Ishus 15:4) cites a number of Rishonim (Tosfos, Semag, Ra'avyah) who indeed say that a person in Chutz la'Aretz cannot be forced to divorce his wife, because it might be the sin of Chutz la'Aretz that is preventing him from having children, and thus it will not help to marry another wife. That this Halachah applies to anyone living in Chutz la'Aretz is also implied by Rashi (DH Miketz) in our Sugya. (For the current day practice regarding this matter, see next Insight.) 64b-----------------------------------64b 2) HALACHAH: GETTING DIVORCED AFTER TEN YEARS OF CHILDLESSNESS OPINIONS: The Gemara concludes that even nowadays, the law of the Mishnah remains in force. If a couple have not had children after being married for a full ten years, then they should get divorced and the man should marry a new wife in order to have children. Does this Halachah require that Beis Din force a man to divorce his wife after ten years, or is it merely an obligation upon the husband himself to divorce her on his own accord, and Beis Din does not get involved? This question is debated among the Amora'im in Kesuvos (77a) and it is also the topic of discussion among the Rishonim in our Sugya. (a) RASHI (65b, DH Hu and DH Hi) says that Beis Din forces a man to divorce his wife. This is also the ruling of the RIF and the RAMBAM (Hilchos Ishus 15:7). They write that Beis Din forces him to divorce her, even if it means that they must use physical force, in order to have him fulfill the Mitzvah of Piryah v'Rivyah. (The ROSH (6:15-16) adds that this means that Beis Din also forces him to marry another wife; otherwise there would be no point in divorcing the first one. Similarly, he adds, Beis Din is enjoined to force, at a certain point, a bachelor who refuses to get married.) (b) TOSFOS (DH Yotzi) and RABEINU CHANANEL rule, based on the YERUSHALMI (Kesuvos 11:7), that Beis Din does not force the man to divorce his wife. Rather, Beis Din tells him that he is obligated to divorce his wife and that if he does not, it will be permitted to call him a sinner. HALACHAH: (a) As far as *who* is enjoined to remarry after ten years: 1. The Poskim cite the YERUSHALMI which states that the Halachah of our Sugya applies not only to someone who did not have children or who had stillborns, but even to a person who had children who died and he no longer has any living children (or grandchildren) -- he must divorce his wife if ten years go by and they do not have any more children. 2. The Mishnah says that this applies if ten years pass "without giving birth." The RAMBAN and other Rishonim infer from here that if a man's wife bore him a single child, he does not have to divorce her (even though he has not fulfilled the Mitzvah of Piryah v'Rivyah with the birth of but a single child). The REMA cites this ruling. The PISCHEI TESHUVAH adds, quoting the ME'IL TZEDAKAH (#93), that even if the wife is no longer capable of having children and they will never have a second child, Beis Din still does not force him to marry another wife. (b) As far as the actual current practice on this issue: 1. The SHULCHAN ARUCH (EH 154:10) cites the RIF and the RAMBAM who rule that Beis Din forces the man to get divorced after ten years. However, others limit, or entirely do away with, this practice for a number of reasons: 2. A number of Rishonim (RASHI, HAGAHOS MAIMONI; see previous Insight) rule that this applies only in Eretz Yisrael and not in Chutz la'Aretz. 3. The Hagahos Maimoni (Hilchos Ishus 15:4) adds in the name of the AVI'ASAF that nowadays, even in Eretz Yisrael Beis Din does not force a person to divorce after ten years, because the Gemara in Bava Basra (60b) states that the Chachamim wanted to make a Gezeirah prohibiting marriage from the time that the nations started persecuting the Jewish people, on the grounds that it is better for us to refrain from having children and cause our own end than for our enemies to destroy us, but the Chachamim could not make such a stringent Gezeirah on the people. Nevertheless, the proposition of such a Gezeirah teaches us that it is enough that Beis Din not force a person to fulfill the Mitzvah of Piryah v'Rivyah. 4.The REMA (EH 154:10) concludes that nowadays, it is not the practice of Beis Din to use force (in such matters of Ishus in general). Regarding whether the person himself should divorce his wife l'Chatchilah, even though Beis Din does not force him to, the PISCHEI TESHUVAH cites the SEFER BIGDEI KEHUNAH (#1) who rules that if a man's wife is a G-d-fearing woman and they are happily married, then they may remain married even l'Chatchilah, because of the opinions which maintain that in Chutz la'Aretz one does not need to divorce his wife, and because of the logic that one can never know for sure that the source of the problem is not his own inability to have children (and thus divorcing her and marrying someone else will not help). Therefore, he should remain with his wife. This has been seen to be the practice of many great Talmidei Chachamim who, Rachmana Litzlan, did not have children, as mentioned by RAV MOSHE STERNBUCH, shlit'a, in TESHUVOS V'HANHAGOS (1:790). Rav Sternbuch adds that even if the couple are living in Eretz Yisrael, nowadays we are all so sullied with sin that we cannot be sure that it is not one's sins causing him not to have children. (In his Teshuvah, Rav Sternbuch describes some interesting Segulos that he recommends for couples trying to have children.)</span>
אמר ליה רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק <span style="color:#2828AC;">(ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת)</span>, דכתיב <span style="font-size:80%;">(בראשית כה,כ)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה]</span> וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית כה,כו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם</span>!?
אמר ליה: יצחק עקור היה <span style="color:#2828AC;">(ויודע שמחמת עצמו הוא; ולקמן נפקא לן דעקור היה)</span>.
אי הכי - אברהם נמי עקור היה <span style="color:#2828AC;">(כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה)</span>?
ההוא <span style="color:#2828AC;">(כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה'</span> <span style="font-size:80%;">[בראשית כה,כו]</span> <span style="color:#2828AC;">- לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא)</span> מיבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא <span style="color:#2828AC;">(אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם</span> <span style="font-size:80%;">[בראשית טז,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">- אף על גב דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא</span> <span style="font-size:80%;">[בראשית טז,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">'מקץ עשר שנים'?)</span>, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב <span style="color:#2828AC;">(לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר; ובשלהי גמרא דמגילה</span> <span style="font-size:80%;">(יז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים שנה'</span> <span style="font-size:80%;">[בראשית כה,כו]</span> <span style="color:#2828AC;">מייתי ליה התם, דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר - לא נענש עליהם)</span>.
אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית כה,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי עקרה הוא; ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו]</span>; 'על אשתו' לא נאמר אלא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לנוכח</span>' - מלמד ששניהם עקורים היו.
אי הכי – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויעתר לו</span>'? <span style="color:#2828AC;">(בשלמא אי אמרת תפלת יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל עליה 'ותהר רבקה אשתו'</span> <span style="font-size:80%;">[בראשית כה,כא]</span><span style="color:#2828AC;">; אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -)</span> ויעתר להם מיבעי ליה!?
לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">אינה דומה</span> <span style="color:#2828AC;">תפלתו, שהיה צדיק בן צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב)</span>.
אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר <span style="color:#2828AC;">(עתר: פל"א בלע"ז)</span> <span style="color:#008A00;">[קלשון]</span>? - מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו נא,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי ה']</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הביטו אל צור</span>
<h3>דף סד:</h3>
<span style="font-family: SBL Hebrew;">חוצבתם</span> <span style="color:#2828AC;">(נעשה לו זכרות)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואל מקבת בור נוקרתם</span> <span style="color:#2828AC;">(נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים</span> <span style="font-size:80%;">(ישעיהו לז,כה)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וכתיב <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נא,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו]</span>.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית יא,ל)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותהי שרי עקרה אין לה ולד</span> - אפילו בית ולד אין לה. <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אין לה ולד</span><span style="color:#2828AC;">' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.)</span>
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו <span style="color:#2828AC;">(דשוהה עשר שנים)</span> אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים <span style="color:#2828AC;">(כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה)</span>.
רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה <span style="color:#2828AC;">(שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש השנה וגוזר עליהן הריון)</span>.
אמר רבה: ליתנהו להני כללי <span style="color:#2828AC;">(דקאמר: כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן)</span>: מכדי מתניתין - מאן תקין? רבי! והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">(</span><span style="color:#2828AC;">תהלים צ,י</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה]</span>'.
והאי 'שמא לא זכה להבנות הימנה' - ודלמא איהי דלא זכיא <span style="color:#2828AC;">(ולא תטול כתובה)</span>?
איהי - כיון דלא מפקדא אפריה ורביה - לא מיענשה <span style="color:#2828AC;">(לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה)</span>.
איני <span style="color:#2828AC;">(אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה)</span>! והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא: נסיב איתתא ואוליד בני! ואמר להו: אי זכאי - הוו לי מקמייתא!
התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דרבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא; רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא; רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא; רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא; רב אחא בר יעקב אחדתיה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אחזה אותו</span><span style="color:#2828AC;">]</span> סוסכינתא <span style="color:#2828AC;">(חולי מעוצר השתן, ואדם נעקר הימנו)</span>; תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא <span style="color:#2828AC;">(ירוק ככף תמר)</span>.
אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא, דקיימי בנפשאי <span style="font-size:80%;">(קהלת ז,יב)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">החכמה תחיה בעליה</span>.
גירשה - מותרת [<span style="color:#2828AC;">לינשא לאחר,ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים</span>]:
שני אִין, שלישי לא <span style="color:#2828AC;">(דהוחזקה עקרה)</span>! מתניתין מני? רבי היא, דתניא: 'מלה הראשון ומת, שני ומת: שלישי לא תמול - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול.'
והתניא איפכא?
הי מינייהו אחריניתא <span style="color:#2828AC;">(איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא)</span>?
תא שמע: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת; רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל. אמר לה 'אל תמולי' <span style="color:#2828AC;">(אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה)</span>.
ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה?
אם כן מאי אסהדותיה דרבי חייא בר אבא?
ודלמא הא קא משמע לן: דאחיות מחזקות <span style="color:#2828AC;">(דכי היכי דאשה מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה)</span>!
אמר רבא: השתא דאמרת 'אחיות מחזקות' - לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין <span style="color:#2828AC;">(חולין)</span> ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני.
מאי הוה עלה?
כי אתא רב יצחק בר יוסף - אמר: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו. אמר לה: לכי ומולי!
אמר ליה אביי: חזי דקשרית איסורא <span style="color:#2828AC;">(שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת)</span> וסכנתא <span style="color:#2828AC;">(סכנת נפשות)</span>!
סמך עלה אביי <span style="color:#2828AC;">(על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה)</span>, ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב.
אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא <span style="color:#008A00;">[## לפעמים בגמרא במשמעות: נסיון מדעי]</span> בנפשיה <span style="color:#2828AC;">(בסכנת נפשו)</span> כי האי!
והא איהו דאמר: אבין דסמכא <span style="color:#2828AC;">(מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו)</span>, יצחק סומקא לאו בר סמכא: אבין ישנו בחזרה <span style="color:#2828AC;">(חוזר על תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו)</span>, יצחק סומקא אינו בחזרה <span style="color:#2828AC;">(אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע)</span>! ועוד: אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי?
אין! והתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא שבת (ליברמן) פרק טו הלכה ח]</span>: 'ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.'
בשלמא גבי מילה - איכא משפחה דרפי דמא <span style="color:#008A00;">[שהדם אינו נקרש יפה]</span> ואיכא משפחה דקמיט דמא <span style="color:#008A00;">[שהדם נקרש יפה]</span>, אלא נישואין מאי טעמא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם.
ורב אשי אמר: מזל גורם.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאירסה <span style="color:#2828AC;">(השלישי)</span> ומית; אי נמי <span style="color:#2828AC;">(דנסבה וסלק לדיקלא)</span> דנפל מדיקלא ומית <span style="color:#2828AC;">(למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי)</span>.
אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: 'הלכה כרבי'? ואמר לי: אִין!; <span style="color:#2828AC;">(ופעם אחרת שאלתיו)</span> 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? ואמר לי: אִין! אחוכי אחיך בי <span style="color:#2828AC;">(וכמדומה אני ששחק בי)</span>!?
אמר ליה: לא <span style="color:#2828AC;">(לא שיחק בך)</span>, סתמי היא <span style="color:#2828AC;">(סתומות של משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים)</span>, ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי; וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל.
נישואין - הא דאמרן <span style="color:#2828AC;">(דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא)</span>;
מלקיות – דתנן <span style="font-size:80%;">[סנהדרין פ"ט מ"ה]</span>: 'מי שלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת <span style="color:#2828AC;">(אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה)</span>'.
וסתות – דתנן <span style="font-size:80%;">[נבה פ"ט מ"י]</span>: 'אין האשה
<h3>דף סה.</h3>
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים <span style="color:#2828AC;">(לסמוך עליה להיות דייה שעתה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף פ"א מ"א, דף ב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה' ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת; ועוד: דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה, דאורח בזמנו בא)</span> ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים <span style="color:#2828AC;">(אפילו נעקרה פעמים: שבדקה בשני וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר שתי פעמים - אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע, ואם לא בדקה טמאה: דאורח בזמנו בא)</span>.
ושור המועד – דתנן <span style="font-size:80%;">[ב"ק פ"ב מ"ד]</span>: 'אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים'. <span style="color:#008A00;">[הציטוט אינו מלה במלה.]</span>
תנו רבנן: 'ניסת לראשון ולא היו לה בנים; לשני ולא היו לה בנים - לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים; נישאת למי שאין לו בנים - תצא בלא כתובה.'
איבעיא להו: נישאת לשלישי ולא היו לה בנים - מהו דליתבעוה הנך קמאי? מי מצו אמרי לה "איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת"? או דלמא מצית אמרה להו: "השתא הוא דכחשי"?
מסתברא מצית אמרה להו "השתא הוא דכחשי".
איבעיא להו: נישאת לרביעי והיו לה בנים, מהו דתיתבעיה לשלישי?
אמרינן לה: 'שתיקותיך יפה מדיבוריך', דמצי אמר לה 'אנא אדעתא דהכי לא גרשתיך <span style="color:#2828AC;">(אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך)</span>' <span style="color:#2828AC;">(ונמצא גט בטל למפרע)</span>.
מתקיף לה רב פפא: אי איהי 'שתקא' <span style="color:#2828AC;">(ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי)</span>, אנן מי שתקינן <span style="color:#2828AC;">(הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה)</span>? נמצא גט בטל ובניה ממזרין <span style="color:#2828AC;">(אלא מדשתקינן - ודאי לא מצי לבטולי, דאמרינן ליה: מספיקא קא מגרשת לה, ולא איכפת לך בה, וגמרת בדעתיך לגרושין)</span>! אלא <span style="color:#2828AC;">(אי איכא למפטריה - הכי פטרינן ליה)</span> אמרינן <span style="color:#2828AC;">(ליה)</span>: השתא הוא דברייתא <span style="color:#2828AC;">(שחזרה להיות בריאה מחולייה)</span>.
הוא אמר מינה <span style="color:#2828AC;">("יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים, ולא אתן כתובה")</span> והיא אמרה מיניה - אמר רבי אמי: 'דברים שבינו לבינה נאמנת.
וטעמא מאי?
היא - קיימא לה ביורה כחץ, הוא לא קים ליה ביורה כחץ. <span style="color:#2828AC;">(כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת.)</span>
אמר איהו 'איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי' <span style="color:#008A00;">[מהו הדין]</span>?
אמר רבי אמי: אף בזו יוציא ויתן כתובה, שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה.
רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיזיינינהי.
<h3>דף סה:</h3>
הוא אמר <span style="color:#2828AC;">(כשאנו באין לכופו להוציא)</span>: "אפלת בגו עשר" <span style="color:#2828AC;">(הפילה בתוך עשר, ועדיין אין זמן להוציא, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">[פ"ו מ"ו; לעיל סד,א]</span> <span style="color:#2828AC;">'מונה משעה שהפילה')</span> והיא אמרה "לא אפלית <span style="color:#2828AC;">(אלא עקרה אני)</span>" <span style="color:#008A00;">[מה הדין]</span>?
אמר רבי אמי: אף בזו היא נאמנת, דאם איתא דהפילה - נפשה בעקרתה לא מחזקה.
הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה - הוחזקה לנפלים <span style="color:#2828AC;">(ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה ליבנות ממנה)</span>.
הוא אמר "אפילה תרי <span style="color:#2828AC;">(ולא אוציא)</span>" והיא אמרה "תלת"?
אמר רבי יצחק בן אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא ואמרו: היא מהימנא <span style="color:#2828AC;">(וכופין אותו; ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה)</span>, דאם איתא דלא אפלה - נפשה בניפלי לא מחזקה.
משנה:
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה <span style="color:#2828AC;">(וטעמא מפרש בגמרא)</span>.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: [על שניהם הוא אומר <span style="font-size:80%;">(בראשית א,כח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ומלאו את הארץ וכבשה; ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ]</span>.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אמר קרא: <span style="color:#2828AC;">(שם)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומלאו את הארץ וכבשוה</span>: איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש.
אדרבה: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכבשוּהָ</span>' תרתי משמע!?
אמר רב נחמן בר יצחק '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכבשה</span>' כתיב.
רב יוסף אמר מהכא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית לה,יא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר לו אלהים:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אני אל שדי פרה ורבה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו]</span> ולא קאמר 'פרו ורבו'.
ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יט,יז)</span> <span style="color:#2828AC;">הוכח תוכיח: להוכיח מי שמקבל הימנו)</span> - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
רבי אבא אומר: חובה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(משלי ט,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך</span>.
ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית נ,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויצוו אל יוסף לאמר:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אביך צוה</span> <span style="color:#2828AC;">(יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לפני מותו לאמר]</span> <span style="font-size:80%;">(שם פסוק יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כה תאמרו ליוסף אנא שא נא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך; ויבך יוסף בדברם אליו]</span>;
רבי נתן אומר: מצוה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(שמואל א טז,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויאמר ה'</span> <span style="color:#2828AC;">(לשנות)</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי]</span>.
דבי רבי ישמעאל תנא: 'גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו: דמעיקרא כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יח,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואדוני זקן</span> <span style="color:#2828AC;">(שרה אמרה לשון בזוי)</span>, ולבסוף <span style="color:#2828AC;">(וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם)</span> כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יח,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר: האף אמנם אלד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואני זקנתי</span> <span style="color:#2828AC;">(ושינה הדבר מפני השלום)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos 65b 1) LYING FOR PEACE QUESTION: Rebbi Ila'i teaches that it is permitted to alter the truth for the sake of peace, as he derives from the conduct of the brothers of Yosef, who told him that their father had commanded before his death that Yosef forgive them (when their father did not actually make such a statement). Rebbi Nasan asserts that it is a Mitzvah to alter the truth for the sake of peace, as he derives from Hashem's command to Shmuel to alter the truth when speaking to Shaul and to tell him that he was on his way to sacrifice a Korban to Hashem (when he was really on his way to corronate David ha'Melech). D'Vei Rebbi Yishmael adds that "great is peace, because even Hashem altered the truth for the sake of peace." He derives this from Hashem's statement to Avraham Avinu concerning what Sarah said when she was informed that she would have a child. Hashem told Avraham (Bereishis 18:13) that she said, "Can I really have a child! But I have become old!" In truth, though, she said, "My husband is old!" Hashem altered her words when relating them to Avraham in order not to cause them to quarrel. How do we see from there that Hashem changed her statement for the sake of peace? There were actually two parts to Sarah's statement (Bereishis 18:12): first, she said, "After I have become old, how could I become youthful again," and second, she added, "And my husband is old!" When Hashem quoted her as having said, "I have become old," perhaps Hashem was quoting the first part of her statement ("after I have become old, how could I become youthful again") and thus he was not changing her words at all! ANSWERS: (a) The MIZRACHI explains that in her statement, Sarah was not wondering how she could regain her youth. Rather, she was making a declarative statement, saying that, "After I have become old, *I have become youthful again*," since she indeed experienced a rejuvenation of her womanly attributes, as Rashi there explains. She wondered that "even though I have regained my youth, how can my husband have children -- he is old!" Thus, when Hashem told Avraham that she wondered because *she* was old, He indeed was changing her statement. (b) Rashi on the verse and other Rishonim, however, do explain that Sarah was asking wondering how she could return to her youth after being old. The MAHARSHA answers that, nevertheless, when Hashem quoted Sarah, he obviously was quoting the second part of her statement that "my husband is old" ("Adoni Zaken") because Hashem used a parallel phrase ("Ani Zakanti" -- and not the word "Belosi" that Sarah used when referring to herself). Therefore, He was indeed changing what she said. (c) The RAMBAN there explains that when Hashem changed what she said, it means that instead of informing Avraham of both parts of her statement, instead He only told him one part (that *she* was old). This is also the explanation given by the CHAFETZ CHAIM (Hilchos Rechilus, Be'er Mayim Chaim 1:14), who adds that although Hashem did not actually change Sarah's statement but He merely omitted part of it, it is permitted to even misquote and change a statement, as the Gemara learns from what the brothers of Yosef told him. This distinction might answer a number of questions. Rebbi Ila'i said that it is *permitted* to alter the truth for the sake of peace, quoting the brothers of Yosef. Why, then, did Rebbi Nasan say that it is a *Mitzvah* and bring proof from Shmuel? Furthermore, the ARUCH LA'NER asks how can it be a Mitzvah to lie? We can understand that the Torah might permit it under certain circumstances, but how can it be a *Mitzvah*? On the contrary, the Torah says that a person should distance himself from lying ("mi'Devar Sheker Tirchak"). Finally, the OR HA'CHAIM asks how it is possible to say that Hashem, whose essence is "Emes," truth, told a Navi something that is not true? The answer might be that there are two types of altering the truth for the sake of peace. The first manner is to say an outright lie. When a person actually lies for the sake of peace, it is only *permitted* to do so, but there is no obligation or Mitzvah to do so. The example of this is the case of the brothers of Yosef. It cannot be a Mitzvah, because the Torah tells us clearly that one may not lie. We never find Hashem altering the truth in such a way, even for the sake of peace. There is a second manner of altering the truth for the sake of peace, which the Gemara calls a Mitzvah. That is the way that Hashem altered the truth when He quoted Sarah, and when He told Shmuel what to say to Shaul. In those cases, Hashem did not say an untruth; rather, He said a true statement that was left open for misinterpretation. When He spoke to Avraham, He merely omitted part of Sarah's statement. When He spoke to Shmuel, He was not telling him to lie, because Shmuel really did go to bring a Korban. This manner of altering the truth for the sake of peace is what the Gemara calls a Mitzvah. (SALMAS CHAIM #485 and the Taz in DIVREI DAVID, Bereishis 18:15) (d) Others (ANAF YOSEF on Bava Metzia 23b and ARUCH LA'NER here) explain that the Gemara says only that it is "Mutar *l'Shanos*" ("to change") for the sake of peace; it does not say "Mutar *l'Shaker*" ("to lie"). They write that not only when Hashem quoted Sarah did He not say an actual lie, but even when the brothers misquoted their father to Yosef, they did not lie outright. The Aruch la'Ner explains that the brothers did not say to Yosef openly that their father had told them to tell Yosef to forgive them. Rather, they told him (via messengers) what their father had said before his death (unrelated to their sin against Yosef), and then they added on their own that *the messengers* should ask Yosef to forgive them. When they said, "Your father commanded, saying" -- "Avicha Tzivah Leimor," that was the end of their quote of their father; they were saying that Yakov had expressed his final will and testament. Then, the brothers added on their own to their messengers, "So shall you say to Yosef...." They did not tell their messengers to say that their father had said it, but rather they said it in a way that would mislead the messengers into thinking that it was their father who said it. However, SEFER DIVREI SHALOM (4:38) rejects this based on the Gemara in Beitzah (20a), which relates that Hillel once brought a male animal to the Beis ha'Mikdash on Yom Tov to be offered as a Korban Olah, contrary to the opinion of Beis Shamai who held that an Olah may not be offered on Yom Tov. When students of Shamai confronted Hillel, he told them that the animal was female and that he was bringing it as a Korban Shelamim. Rashi explains that Hillel altered the truth, in his great humility, for the sake of peace. It is clear from here that it is permitted to say even an outright lie for the sake of peace. 2) WHEN LYING FOR PEACE IS PROHIBITED QUESTION: The Gemara tells us that it is permitted to lie or to alter the truth in order to maintain peace. Earlier (63a), we were told that when Rav would send a request to his wife via his son Chiya, Chiya would reverse Rav's requests because he knew that his mother would do the opposite of whatever Rav requested. When Rav found out about this he told his son to stop doing this, because it is improper to train oneself to lie. Why did Rav stop him, if our Gemara says that it is permitted to lie in order to maintain peace? ANSWERS: (a) The ME'IRI answers that in the case of Rav, the peace of the home was not at stake. Rav never became angry when his wife did not fulfill his requests and he was entirely forgiving. Therefore it was not necessary for his son to lie for the sake of peace. (b) The SEFER CHASIDIM (#426) writes that when the Chachamim permitted lying , they did so only when it is necessary to lie in order to correct a situation *that has already arisen* which can potentially lead to strife. One may alter the truth in order to avoid the quarrel. Lying in such a situation is considered to be fixing something that happened already, and it is permitted. In contrast, to lie about something in the future, such as what a person will or should do, is prohibited. RAV RE'UVEN MARGULIOS, in his footnotes, cites the DIVREI SHAUL (Yevamos, here) and MAHARI ASAD (YD #316) who explain the logic of this distinction. Where the situation has already arisen, one may lie because it will not give him any reinforcement to lie again in the future; he is lying only to correct a situation that already arose, so he will only lie if such a situation arises again. He will not learn that it is permitted to lie all the time. In contrast, if a person lies about the future, he will get into the habit of lying about what will happen in the future and get used to it, since he can constantly find excuses for lying about his plans "to avoid strife. The YAM SHEL SHLOMO (here) uses a similar distinction to explain why Rav told his son not to lie. He explains that in the cases cited by the Gemara, the situation that could cause strife was already in existence. In the case of Rav's wife, though, his wife had not yet mishandled his present request. His son was lying in order to prevent strife between his mother and father from arising when the situation for that strife had not yet arisen. Lying under such circumstances is not permitted.</span>
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: <span style="color:#2828AC;">[על שניהם הוא אומר</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית א,כח)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו [ומלאו את הארץ וכבשה; ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ]]</span>
אתמר: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה, וחד אמר אין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה.
תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר 'אין הלכה', דיתיב רבי אבהו וקאמר משמיה דרבי יוחנן: "הלכה <span style="color:#2828AC;">(כרבי יוחנן בן ברוקה)</span>", ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו <span style="color:#2828AC;">(דלא אמרה רבי יוחנן מעולם, וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו; רבי אבהו קרוב למלכות הוה, כדאמר בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(דף יד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ובכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(דף יז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה)</span>;
ואיכא דאמרי: רבי חייא בר אבא אמר, ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו.
אמר רב פפא: בשלמא למאן דאמר רבי אבהו אמרה - משום כבוד בי קיסר לא אמרו ליה ולא מידי, אלא למאן דאמר רבי חייא בר אבא אמרה - לימרו ליה 'לא אמר רבי יוחנן הכי'?
מאי הוה עלה?
תא שמע, דאמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אבהו אמר רבי אסי: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דקיסרי <span style="color:#2828AC;">(והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים)</span>, ואמר: 'יוציא ויתן כתובה'; ואי סלקא דעתא לא מפקדה - כתובה מאי עבידתה?
דלמא בבאה מחמת טענה, כי ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמי <span style="color:#2828AC;">(ותובעתו לגרשה)</span>; אמרה ליה: הב לי כתובה!
אמר לה: זיל, לא מיפקדת <span style="color:#2828AC;">(ואם רוצה את לצאת - אין לך כתובה)</span>!
אמרה ליה: מסיבו דילה, מאי תיהוי עלה דהך אתתא <span style="color:#2828AC;">(בזקנתה מה תהא עליה)</span>?
אמר: כי הא - ודאי כפינן.
ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן. אמר לה "לא מיפקדת"!
אמרה ליה: לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה <span style="color:#2828AC;">(עץ שתשען עליו לעת זקנתה)</span> ומרה <span style="color:#008A00;">[מעדר]</span> לקבורה <span style="color:#2828AC;">(ואם תמות יקברנה)</span>?
אמר: כי הא - ודאי כפינן.
יהודה וחזקיה <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">בני רבי חייא</span><span style="color:#008A00;">]</span> תאומים היו: אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה; יהודית, דביתהו דרבי חייא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">היה לה רחם כפול</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, הוה לה צער לידה; שנאי מנא <span style="color:#008A00;">[החליפה בגדים, התחפשה]</span> ואתיא לקמיה דרבי חייא, אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה? אמר לה: לא! אזלא אשתיא סמא דעקרתא <span style="color:#008A00;">[סמים מעקרים]</span>; לסוף איגלאי מילתא. אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא <span style="color:#2828AC;">(ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים)</span>, דאמר מר: יהודה וחזקיה אחי <span style="color:#2828AC;">(תאומים)</span> פזי וטוי
<h3>דף סו.</h3>
אחוותא <span style="color:#2828AC;">(תאומות ובנותיו היו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">פזי וטוי</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
ולא מיפקדי <span style="color:#008A00;">[נשים על פריה ורביה]</span>? והאמר רב אחא בר רב קטינא אמר רבי יצחק: מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין <span style="color:#2828AC;">(כדי שתהא מותרת לינשא; ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא)</span>?
אמר רב נחמן בר יצחק: מנהג הפקר נהגו בה <span style="color:#2828AC;">(לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה)</span>.
הדרן עלך הבא על יבמתו
<span style="color:#2828AC;">=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=</span>
<h2>פרק שביעי אלמנה לכהן גדול</h2>
משנה:
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג <span style="color:#2828AC;">(יש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה; הן 'נכסי מלוג' והבעל אוכל פירות, והקרן שלה קיים; ואם מתו - מתו לה, או פחתו - פחתו לה)</span> ועבדי צאן ברזל <span style="color:#2828AC;">(מה שהאשה מכנסת לבעל ושָׁמָה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה, כמו שכותבין 'ודא נדוניא דהנעלת ליה', והוא מוסיף כנגדן, וכותב 'סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה' - קורין 'צאן ברזל'. לשון 'צאן ברזל': קרן קיים, שאין פוחת ונפסד, שאפילו מתו - כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה)</span>: עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה <span style="color:#2828AC;">(לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמ' מפרש טעמא)</span>, עבדי צאן ברזל יאכלו.
ואלו הן עבדי מלוג: אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה; אף על פי שהוא חייב במזונותן - הרי אלו לא יאכלו בתרומה.
ואלו הן עבדי צאן ברזל: אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו; הואיל והוא חייב באחריותן - הרי אלו יאכלו בתרומה.
בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים: בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל - הרי אלו יאכלו בתרומה <span style="color:#2828AC;">(אפילו עבדי מלוג שאינן שלו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">יאכלו, דהיינו 'קנינו': שקנה קנין; וילפינן בגמרא דקנינו שקנה - קנין אוכל)</span>;
ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים: בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל - הרי אלו לא יאכלו בתרומה.
גמרא:
ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה? אמאי? להוי כקנינו שקנה קנין, דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשתא ה הלכה א]</span>: 'מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים <span style="color:#2828AC;">(או קנה עבדים)</span> - שיאכלו בתרומה? - שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו <span style="color:#2828AC;">[ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]</span>;
ומנין לאשה <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל לכהן)</span> שקנתה עבדים <span style="color:#2828AC;">(מנכסי מלוג שלה)</span>, ועבדיו <span style="color:#2828AC;">(או עבדיו של כהן)</span> שקנו עבדים - שיאכלו בתרומה? שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו <span style="color:#2828AC;">('קנין כספו' - קרא יתירא, ודרשינן דלהכי אתא; והכי משמע: 'כהן כי יקנה קנין כספו נפש': שעבדו יקנה עבד)</span> הוא יאכל בו - קנינו שקנה קנין אוכל; <span style="color:#2828AC;">(ואי תימא 'מה שקנה עבד קנה רבו', ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו? משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מנה על מנת שאין לרבו רשות בו)</span>'.
כל האוכל מאכיל, כל שאין אוכל אינו מאכיל.
ולא? והרי ערל <span style="color:#2828AC;">(כהן ערל אינו אוכל, ועבדיו אוכלין, כדתנן לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(דף ע,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וכל הטמאים, שאינן אוכלין ומאכילין!?
התם - פומייהו כאיב להו <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הפה שלהם כואב להם</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">כנראה זהו פתגם, ופירושו: זו בעיה זמנית שלהם</span><span style="color:#2828AC;">] (כלומר: מחוסרי תקנתא הם</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מלשון: מחוסרי כפרה, כלומר: יש להם תקנתא, שטרם נעשה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אבל עומדים ליתקן ולאכול; אבל זו שהיא נעשית חללה - אין לה תיקון עולמית     כלומר: היות והם יכולים לאכול בפוטנציאל – הם בכלל אכילה, אך מי שאינו יכול לאכול בתרומה כלל – אינו מאכיל)</span>.
והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל? <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל שניסת לכהן וילדה בת, והבת ניסת לממזר וילדה בן ומתה, והבן קיים, והרי אם אמו אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה זרע מן הכהן, כדתנן בסיפא בפרקין</span> <span style="font-size:80%;">(סט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">[ממזר פוסל ומאכיל</span><span style="color:#008A00;">]</span><span style="color:#2828AC;">, והוא אינו אוכל, דזר הוא! והוא הדין נמי אי כשר הוה: שנולד מישראל כשר נמי - אין אוכל, ומאכיל אם אמו; והא דנקט לאותובי 'ממזר' - משום דמתניתין היא;)</span>
אמר רבינא: 'קנין אוכל' קאמר: קנין אוכל – מאכיל; שאינו אוכל אינו מאכיל <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">כלומר: אנו עוסקים רק בקנינים שמאכילים, ולא בכל המאכילים</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
ורבא אמר: מדאורייתא מיכל אכלי <span style="color:#2828AC;">[עבדי מלוג של אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט]</span>, ורבנן הוא דגזרי בהו, כדי שתאמר "אני איני אוכלת, עבדי אינן אוכלין - זונה היא אצלו"? הלכך <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מהכעס שלה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> אתי לאפוקה.
רב אשי אמר: גזירה שמא תאכיל <span style="color:#2828AC;">(עבדי מלוג שלה)</span> לאחר מיתה <span style="color:#2828AC;">(לאחר מיתת הכהן בעלה; אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למגזר, דהשתא לאו משום דידה אכלי אלא משום כהן שהוא רבן)</span>.
אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל <span style="color:#2828AC;">(עבדי מלוג בתרומה)</span> - גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה <span style="color:#2828AC;">(אלמה תנן במתניתין 'בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו')</span>?
אלא אמר רב אשי: באלמנה כהנת <span style="color:#2828AC;">(בת כהן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">לכהן גדול, ונתחללה בביאתו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(ואי אמרינן 'יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין', דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה עבדים) [</span><span style="color:#008A00;">אומרת המשנה שלא יאכלו:</span><span style="color:#2828AC;">]</span> דאתיא לאורויי <span style="color:#2828AC;">(היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה, דאמרה)</span>: "מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(באלמנותי הראשון)</span> אכלי <span style="color:#2828AC;">(היו עבדי אוכלין)</span> בתרומה דבי נשא; אינסבי ליה להאי <span style="color:#2828AC;">(לכהן גדול)</span> - אכלי <span style="color:#2828AC;">(עבדי)</span> בתרומה דגבראי, והשתא <span style="color:#2828AC;">(כשמת)</span> - הדרי לי למילתיה קמייתא <span style="color:#2828AC;">(ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא כמעיקרא באלמנותי הראשון)</span>!", ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה, השתא שויתה לנפשה חללה.
תינח אלמנה כהנת, אלמנה בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(דלא אתיא לאורויי)</span> מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(מאי טעמא לא אכלי בחייו, הא לא גרעה מעבד שקנה עבדים)</span>?
באלמנותה לא פליגי רבנן <span style="color:#2828AC;">(לא חילקו בין אלמנה לאלמנה)</span>.
איתמר: המכנסת שׁוּם לבעלה <span style="color:#2828AC;">(נכסי צאן ברזל שֶׁשָּׁמָה לו בכתובתה, והיו בהן כלים ודבר המסויים)</span>, <span style="color:#2828AC;">(וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה)</span> היא אומרת "כלי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן <span style="color:#2828AC;">(כמו שקבלתי עלי בשומא, ומאז הן באחריותי ושלי הן)</span>" - הדין עם מי?
רב יהודה אמר:
<h3>דף סו:</h3>
הדין עמה <span style="color:#2828AC;">(ותטול כליה)</span>; ורבי אמי אמר: הדין עמו.
<span style="color:#2828AC;">[הגמרא מנתחת את המחלוקת:]</span>
רב יהודה אמר: 'הדין עמה': משום שבח בית אביה - דידה הוי!
רבי אמי אמר: הדין עמו: כיון דאמר מר 'אם מתו - מתו לו, ואם הותירו - הותירו לו, הואיל וחייב באחריותן – יאכלו' <span style="color:#2828AC;">(ומדאכלי בתרומה שמע מינה דידיה נינהו)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[## וכי רב יהודה אינו מסכים לכך? רב יהודה אומר שהוא חייב למכור לה אותם! ורבי אמי אינו מסכים לשיקול של 'שבח בית אביה'.]</span>
אמר רב ספרא: מי קתני 'והן שלו'? 'הואיל וחייב באחריותן' קתני, ולעולם לאו דידיה נינהו.
וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה? והתנן <span style="font-size:80%;">[תרומות יא,ט]</span>: 'ישראל ששכר פרה מכהן [הרי זה] יאכילנה כרשיני תרומה; כהן ששכר פרה מישראל - אף על פי מזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה' <span style="color:#2828AC;">(והא שוכר חייב באחריותה אם נגנבה או נאבדה,וקתני 'לא יאכילנה כרשיני תרומה')</span>!?
ותסברא? נהי נמי דמחייב בגנבה ואבדה, באונסיה <span style="color:#2828AC;">(שוכר פטור מן האונסין)</span> בכחשה <span style="color:#2828AC;">(וכן אם כחשה)</span> ובנפחת דמיה <span style="color:#2828AC;">(ואם הוזל דמיה)</span> מי מיחייב? הא <span style="color:#2828AC;">(מתניתין)</span> לא דמיא אלא לסיפא: 'ישראל שֶׁשָּׁם פרה מכהן - לא יאכילנה כרשיני תרומה, אבל כהן שֶׁשָּׁם פרה מישראל <span style="color:#2828AC;">(בדמים: כששכרה הימנו - שׁמָאָהּ לו, והתנה עמו להחזירה לו בדמים הללו: שאם תכחש או תאנס או יוזלו פרות בעולם - יתן הדמים)</span> יאכילנה כרשיני תרומה' <span style="color:#2828AC;">(הואיל וקבלה באחריותו, ואף על פי שחוזרת בעיניה אם לא יפחתו דמיה, כל כמה דלא הדרה - דידיה הוא, וגבי עבדים נמי: אף על גב דהדרי בעינייהו - כיון דלענין יוקרא וזולא קיימי ברשותיה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אכלי)</span>.
יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן <span style="color:#2828AC;">(כשסיים הדרשה)</span>, ויתבי וקאמרי:
תניא כותיה דרב יהודה ותניא כותיה דרבי אמי:
תניא כותיה דרבי אמי: 'עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש <span style="color:#2828AC;">(אם סימא הבעל את עינו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ולכן אין הבעל מחזירם אלא את דמיהם</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אבל לא לאשה <span style="color:#2828AC;">(אם סימתה עינו: דלאו דידה הוא)</span>.'
תניא כותיה דרב יהודה: 'המכנסת שׁוּם לבעלה, אם רצה הבעל למכור - לא ימכור <span style="color:#2828AC;">(שאם יגרשנה תטול כליה)</span>! ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שׁוּם משלו, אם רצה הבעל למכור לא ימכור; מכרו שניהם <span style="color:#2828AC;">(או זה או זה)</span> לפרנסה <span style="color:#2828AC;">(אורחא דמילתא נקט, שאין אדם מוכר כלי תשמישיו אלא למזונות)</span> - זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל, ואמר: הבעל מוציא מיד הלקוחות.' <span style="color:#2828AC;">(לא מיבעיא דאם מכר הוא בלא דעתה, ומת, או גרשה - דהיא מוציאה מיד הלקוחות, אלא אפילו מתה היא - הוא מוציא מיד הלקוחות, דמכירה לאו מכירה הואי (שמא ימות הוא בחייה ונמצאת מכירה שלא כדין) כל זמן שהיא קיימת)</span>.
אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה כרב יהודה!
אמר ליה רבא לרב נחמן: והתניא כותיה דרבי אמי?
אף על גב דתניא כותיה דרבי אמי - מסתברא טעמא דרב יהודה משום שבח בית אביה.
ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מבד מילת, צמר מעולה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> בכתובתה; שכיב - שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">על המת</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
אמר רבא: קנייה מיתנא <span style="color:#2828AC;">(תכריכי המת איסורי הנאה הן כהקדש, דגמר</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק 'נגמר הדין' סנהדרין מז,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">'שם'* 'שם'** מעגלה ערופה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">**</span><span style="font-size:80%;">במדבר כ,א:</span> <span style="color:#2828AC;">ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם</span>
<span style="color:#2828AC;">**</span><span style="font-size:80%;">דברים כא,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל</span>
אמר ליה נאנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא: והאמר רבא אמר רב נחמן 'הלכה כרב יהודה'?
אמר ליה: מי לא מודה רב יהודה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דהדין עמה מודה הוא)</span> דמחוסר גוביינא? וכיון דמחוסר גוביינא <span style="color:#2828AC;">(דכל כמה דלא גבתינהו מיניה לאו ברשותה קיימי אלא שיעבודא בעלמא אית לה עלייהו דהא אם נאנסו או נאבדו חייב באחריותן)</span> - ברשותיה קאי <span style="color:#2828AC;">(וכיון דברשות יתמי נינהו - אתי הקדש דאקדשוה יתמי ומפקע לה לשיעבודייהו, ויהבי דמי)</span>.
רבא לטעמיה, דאמר רבא: הקדש <span style="color:#2828AC;">(הקדש דוקא קדושת הגוף כי האי גוונא, אבל קדושת דמים</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, כדתנן</span> <span style="font-size:80%;">(ערכין פ"ו מ"ב, דף כג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו כו')</span>, חמץ <span style="color:#2828AC;">(עובד כוכבים שהלוה את ישראל על חמצו - אחר הפסח אסור בהנאה, דאתי איסור חמץ ומפקע ליה לשיעבודא דעובד כוכבים; והא דתנן בפרק 'כל שעה'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים ל,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'מותר בהנאה' - רבא מוקי לה התם 'כשהרהינו אצלו': שנתנו ישראל בביתו של עובד כוכבים, דההוא לא מיחסר גוביינא)</span>,
<h3>דף סז.</h3>
ושחרור <span style="color:#2828AC;">(ישראל ששיעבד עבדו לבעל חוב, ושחררו הלוה)</span> - מפקיעין מידי שעבוד <span style="color:#2828AC;">(יצא לחירות, והמלוה גובה מלוה ממקום אחר)</span>.
אמר רב יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים: אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה.
מאי קא משמע לן? 'שבח בית אביה דידה הוי'? הא אמרה רב יהודה חדא זימנא?
מהו דתימא 'הני מילי היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא <span style="color:#2828AC;">(אלא שלו הן עולמית)</span> - קא משמע לן!
משנה:
בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה)</span> - לא יאכלו עבדיה <span style="color:#2828AC;">(עבדי צאן ברזל)</span> בתרומה, מפני חלקו של עובר <span style="color:#2828AC;">(לפי שהן של יורשים, ויש לעובר בהן חלק, ואין לעובר כח להאכילן בתרומה; אי משום דקסבר: 'עובר במעי זרה' - זר הוא, אי משום דקסבר: 'ילוד מאכיל, שאין ילוד אין מאכיל', שנאמר</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו - קרי ביה 'יאכילו')</span>: שהעובר פוסל <span style="color:#2828AC;">(אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר - פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יג)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואינו מאכיל <span style="color:#2828AC;">(אם בת ישראל לכהן היא, ומת והניחה מעוברת - אין בעובר כח להאכילה, והוא הדין לעבדים)</span> - דברי רבי יוסי.
אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר <span style="color:#2828AC;">(כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל - היאך העבדים אוכלין בתרומה? מפני חלקו של עובר, שהרי עבדיו הן, ואין אוכלים אלא בשבילו, והוא אין בו כח להאכיל)</span>?!
גמרא:
איבעיא להו: טעמא דרבי יוסי משום דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא' <span style="color:#2828AC;">    כמו 'כל היוצא מטהור – טהור, וכל היוצא מטמא – טמא'</span>, או דלמא 'ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל'?
למאי נפקא מינה?
לעובר במעי כהנת <span style="color:#2828AC;">(בת כהן מעוברת מכהן: אי אמרת משום זרות</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ליכא, ואי משום ש'אין ילוד' איכא)</span>.
מאי?
אמר רבה: היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא'.
רב יוסף אמר: 'ילוד מאכיל; שאין ילוד אינו מאכיל'.
מיתיבי: 'אמרו לו לרבי יוסי: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - בת כהן לכהן מהו?
אמר להם: זו שמעתי וזו לא שמעתי <span style="color:#2828AC;">(לאיסור, אלא להיתירא)</span>';
אי אמרת בשלמא 'עובר במעי זרה - זר הוא' היינו דקאמר ליה 'זו שמעתי וזו לא שמעתי', אלא אי אמרת 'ילוד מאכיל - שאין ילוד אין מאכיל' - מאי 'זו שמעתי וזו לא שמעתי'? איהי היא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">בת כהן לכהן</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">גם כאן מדובר בעובר ואותו עקרון קיים במקרה של בת כהן לכהן</span><span style="color:#2828AC;">]</span>!
קשיא.
אמר רב יהודה: אמר שמואל: זו דברי רבי יוסי, אבל חכמים אומרים: יש לו בנים <span style="color:#2828AC;">(אחרים לבד מעובר זה)</span> - אוכלים <span style="color:#2828AC;">(העבדים)</span> משום בנים <span style="color:#2828AC;">(בשביל בנים, דעובר לית ליה זכיה)</span>; אין לו בנים - אוכלים משום אחים; אין לו אחים - אוכלים משום משפחה כולה <span style="color:#2828AC;">(שאין אחד מישראל שאין לו יורשין, וכל זמן שלא נולד העובר - זוכה הקרוב</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שהוא עצמו כהן?</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לירושת כהן ואוכלים בגינו)</span>.
'זו <span style="color:#2828AC;">(דברי רבי יוסי)</span>'? ולא סבירא ליה <span style="color:#2828AC;">(לשמואל דעובר אית ליה זכיה)</span>? הא אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה <span style="color:#2828AC;">(בעל אגדה; לשון אחר: שם מקום שהוא בבבל, ששמו בגדד)</span>: פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך באנפייהו <span style="color:#2828AC;">(לפרסם את הדבר)</span>: המזכה לעובר קנה!?
אלא 'זו' - וסבירא ליה מאי? קא משמע לן דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי.
ומי פליגי? מתיב והאמר רבי זכאי: 'זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה ואבטליון, והודו לו'.
אמר רב אשי: מי קתני 'וקבלו'? 'והודו לו' קתני: דמסתבר טעמיה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ואף על פי כן לא קבלו להלכה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות (ליברמן) פרק ט הלכה א]</span>: 'הניח בנים <span style="color:#2828AC;">(הכהן ולא הניחה מעוברת)</span> - אלו ואלו <span style="color:#2828AC;">(עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל)</span> אוכלים <span style="color:#2828AC;">(דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה; ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים)</span>;
הניחה מעוברת <span style="color:#2828AC;">(ולא הניח לה בנים)</span> - אלו ואלו אין אוכלים <span style="color:#2828AC;">(שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים)</span>;
הניח בנים והניחה מעוברת: עבדי מלוג אוכלים <span style="color:#2828AC;">(שהם שלה, ואין לעובר חלק בהן)</span> כדרך שהיא אוכלת <span style="color:#2828AC;">(והיא אוכלת בשביל בניה)</span>; עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר <span style="color:#2828AC;">(שיש לו חלק בהן: דאית ליה זכייה, ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו, לפיכך עבדים אסורים לאכול)</span>, שהעובר פוסל <span style="color:#2828AC;">(בת כהן המעוברת מישראל)</span> ואינו מאכיל <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו)</span> - דברי רבי יוסי;
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת מאכלת <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש לה)</span>, הבן אינו מאכיל.
רבי שמעון בן יוחי אומר: זכרים <span style="color:#2828AC;">(אם יש זכר בבנים)</span> יאכלו <span style="color:#2828AC;">(אוכלים העבדים בשבילו; ולא חיישינן לחלקו של עובר: דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן; ואם תימצי לומר זכר הוא - שמא תפיל; שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, ויש שמפילות: סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות - הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן!)</span> כולן נקבות לא יאכלו, שמא ימצא עובר זכר, ואין לבנות במקום הבן כלום.
מאי איריא 'שמא ימצא עובר זכר'? תיפוק ליה דנקבה <span style="color:#2828AC;">(דאי נמי הויא נקבה)</span> נמי פסלה <span style="color:#2828AC;">(דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות, יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה</span> <span style="font-size:80%;">[ועובר אינו מאכיל]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?!
חדא ועוד קאמר: חדא דנקבה נמי פסלה; ועוד שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום.
'זכרים יאכלו'? והאיכא עובר?
קסבר
<h3>דף סז:</h3>
אין חוששין למיעוטא <span style="color:#2828AC;">(לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן, דבתר רובא אזלינן, ורובא יולדות או נקבות או מפילות, כדפרישית לעיל)</span>.
ואיבעית אימא: לעולם קסבר חוששין למיעוטא: דעבדינן ליה תקנתא <span style="color:#2828AC;">(בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו, ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים; אבל היכא דכולן נקבות - לא מצינו למיעבד תקנתא: שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו)</span> כרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים <span style="color:#2828AC;">(קטנים)</span> שבאו לחלוק בנכסי אביהם: בית דין מעמידין להם אפוטרופוס <span style="color:#2828AC;">(מעמידין אפוטרופוס לכל אחד ואחד)</span> ובורר להם חלק יפה <span style="color:#2828AC;">(ובורר כל אפוטרופוס חלק אחד יפה לחלקו)</span>; הגדילו <span style="color:#2828AC;">(היתומים)</span> - יכולין למחות <span style="color:#2828AC;">(ומהניא חלוקה לפירות דעד מחאה)</span>;
ורב נחמן דידיה אומר: הגדילו - אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין יפה?
לימא דרב נחמן - תנאי היא <span style="color:#2828AC;">(מדאמר רבי שמעון 'זכרים יאכלו' - משום תקנתא דרב נחמן; מכלל דתנא קמא, דאמר עבדי צאן ברזל לא יאכלו - אפילו בתקנתא קאמר, ולית ליה דרב נחמן, ואינן רשאין לחלוק עד שיגדילו)</span>?
לא! <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">אפשר לומר</span><span style="color:#2828AC;">]</span> דכולי עלמא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שני התנאים: תנא קמא ורבי שמעון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> אית להו דרב נחמן <span style="color:#2828AC;">(ואי דעבד להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו לתנא קמא)</span>, והכא בחוששין למיעוטא קמיפלגי <span style="color:#2828AC;">(בדלא עביד תקנתא פליגי, וקאמר רבי שמעון 'יאכלו' ולא חייש למיעוטא, ותנא קמא חייש למיעוטא)</span>.
'רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא הכי קאמר: אם יש כאן בת ולא בן)</span> מאכלת <span style="color:#2828AC;">([את ה]עבדים)</span>, הבן אינו מאכיל <span style="color:#2828AC;">(אבל אם זכרים הם - לא יאכלו העבדים)</span>':
מאי שנא בן דלא מאכיל? משום חלקו של עובר? - בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר?
אמר אביי: הכא בנכסים מועטים עסקינן <span style="color:#2828AC;">(דתקון רבנן 'הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים'</span> <span style="font-size:80%;">[בבא בתרא פ"ט מ"ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, וכגון דאיכא בן בהדי בת <span style="color:#2828AC;">(דהוו כולהו בחזקת הבן מדאורייתא)</span>: מה נפשך: אי האי דמעברא בן הוא <span style="color:#2828AC;">(אי עובר זכר הוא)</span> - לא עדיף מהאי דקאי <span style="color:#2828AC;">(דשקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת)</span>; אי בת היא - אמאי אכלה <span style="color:#2828AC;">(כיון דיש בן זכר לפנינו אין לעובר נקיבה חלק בהן)</span>? - <span style="color:#2828AC;">(אלא)</span> בתקנתא דרבנן; כמה דלא נפק לאויר העולם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">טרם לידה, בעודו עובר</span><span style="color:#2828AC;">]</span> לא תקינו רבנן <span style="color:#2828AC;">(ולהכי נקט בן בהדה, דאי לא הוה בן - אית ליה זכייה לעובר נקבה מדאורייתא בנכסים, בתורת ירושה, בהדי הך בת; והכי מפרש מילתא דרבי ישמעאל: הבת עם הבן מאכלת, אבל אם יש בן בלא בת - אינו מאכיל)</span>.
במאי אוקימתא? בנכסים מועטים? אימא סיפא: 'שמא ימצא העובר זכר ואין לבנות במקום בן כלום' – אדרבה: נכסים מועטים דבנות נינהו!?
סיפא אתאן לנכסים מרובין.
ונכסים מועטים דבנות נינהו? והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים - מה שמכרו מכרו <span style="color:#2828AC;">(וכיון דלענין מכירה ברשותייהו קיימי - היכי אכלי)</span>!?
ואלא מאי? 'בת' דקתני = אם <span style="color:#2828AC;">(והכי קאמר: האם מאכלת עבדי מלוג שלה כדרך שהיתה אוכלת, והבן אינו מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו של עובר)</span>.
אי הכי היינו רבי יוסי?
כולה רבי ישמעאל ברבי יוסי קתני לה.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #19 Daf 67a-67b ___________________________________________ | | THE STATUS OF SERVANTS OF A BAS YISRAEL WHO | WAS MARRIED TO A KOHEN, IF THE KOHEN DIED | LEAVING LIVING SONS AND A PREGNANT WIFE | ___________________________________________ | | | (A) (B) (C) | AVDEI MILUG AVDEI TZON BARZEL: AVDEI TZON BARZEL: | HE HAS DAUGHTERS HE HAS NO DAUGHTERS| ___________ __________________ ___________________| | 1) REBBI YOSI They do eat They do not eat They do not eat | Terumah(4) Terumah(1) Terumah(1) | | 2) REBBI YISHMAEL They do eat If there are *also* They do not eat | B'REBBI YOSI Terumah(4) daughters, the Terumah(1) | (acc. to the slaves eat Terumah | Havah Amina)(2) (3) | | 3) REBBI SHIMON They do eat If there are *only* They do eat | BAR YOCHAI Terumah(4) daughters, the Terumah(5) | slaves do not eat | Terumah(5) | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This is because of the portion of the servants that is owned by the fetus, on the chance that it is a male and thus inherits a portion of the Avdei Tzon Barzel. (2) According to the Maskanah, Rebbi Yishmael holds exactly like his father, Rebbi Yosi (row 1 above), and is not a separate opinion. (3) This applies when the Kohen dies leaving only a small amount of property bequeathed to his children (i.e., only a bit more than enough for marrying off his daughters). The servants may eat Terumah regardless of what the fetus is: if it is a male, it does not inherit any of the property when the property is minimal since the daughters receive it all, and if the fetus is a female, a female does not receive inheritance where there are sons (and the Chachamim did not enact that an *unborn* female receive the property in a case where there is a only small amount of property). (4) This is because the servants belong to the woman, and she eats Terumah because of her son or sons. (5) This is because of one of two reasons: 1. When there are sons, we are not concerned for the Mi'ut, the minority possibility, that the fetus will be a healthy male. We assume that it will be either a female or a stillborn, in which case it does not inherit with the living sons. But when there are only daughters, the fetus invalidates the servants from eating Terumah in either case. Whether the fetus is male or whether it is female, it inherits a portion of the servants (since there are no brothers, only sisters). 2. Beis Din rectifies the situation (to enable the servants to eat Terumah) by designating an overseer ("Apotropus") for the fetus who will take for the fetus property *other* than the servants, as its portion of the inheritance. This leaves the servants in the hands of the living children. This tactic cannot be done when the siblings other than the fetus are only daughters, however. In that case, the fetus -- if it is a male -- inherits everything mid'Oraisa, and there is no way to choose for him a portion other than the servants. (According to this explanation, the wording of the Beraisa, "perhaps the fetus will be found to be a *male*," is very appropriate. The reason why it is not possible to designate an overseer to choose what property the fetus will receive is only because the fetus might be a male.)</span>
משנה:
העובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש לה)</span> פוסלין ולא מאכילין.
<span style="color:#2828AC;">(העובר פוסל בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת, ואינו מאכיל בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת; והיבם: בת כהן שומרת ליבם ישראל - פסלה מתרומת אביה, ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה; והאירוסין: בת כהן מאורסת לישראל – פסלה, ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה.)</span>
ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו <span style="color:#2828AC;">(הוי נמי כבן תשע, ופוסל; ואמילתא דלעיל קאי)</span>; ספק הביא שתי שערות וספק שלא הביא <span style="color:#2828AC;">(לעיל קאי, לענין האירוסין, דקתני 'פוסלין', והכי קאמר: קטן שקדש האשה: ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין, ספק שלא הביא - פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה</span> <span style="font-size:80%;">[אם אינו כהן, שאם הוא כהן אוכלת ממה נפשך]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
נפל הבית עליו ועל בת אחיו <span style="color:#2828AC;">(שהיא אשתו)</span> ואין ידוע אי זה מת ראשון <span style="color:#2828AC;">(ספק היא מת תחילה ונפלו שתיהן לפני אחיו, ופוטרת צרתה משום 'צרת הבת', ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(פ"א מ"א; לעיל ב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'וכולן אם מתו או מיאנו - צרותיהן מותרות')</span> - צרתה חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו)</span>.
גמרא:
העובר:
אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="color:#2828AC;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]</span> 'כנעוריה' <span style="color:#2828AC;">(משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה)</span> - פרט למעוברת; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה: ילוד מאכיל <span style="color:#2828AC;">(ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד; בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים מ-[</span><span style="font-size:80%;">וכהן כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו]</span> <span style="color:#2828AC;">ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">- קרי ביה 'יאכילו', ומהכא ילוד הוא דמשתמע)</span>, שאינו ילוד אינו מאכיל.
היבם:
אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה; 'ושבה אל בית אביה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג]</span> - פרט לשומרת יבם <span style="color:#2828AC;">(שאינה ברשותה לשוב, דהא אגידא ביה)</span>' <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשה ו פרק ו משנה א]</span>; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יא:</span> <span style="color:#2828AC;">וכהן כי יקנה נפש ]</span> קנין כספו <span style="color:#2828AC;">[הוא יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו]</span> אמר רחמנא, והא קנין דאחיו הוא!
והאירוסין <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">פסול ואינו מאכיל</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה,
<h3>דף סח.</h3>
דהא קניה בהויה <span style="color:#2828AC;">(ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא <span style="color:#2828AC;">(במסכת כתובות בפרק 'אף על פי'</span> <span style="font-size:80%;">(דף נז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יא]</span><span style="color:#2828AC;">, ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה)</span>.
והחרש <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">פסול ואינו מאכיל</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה, דהא קניה בתקנתא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(דחרש, אף על גב דלאו בר דעת הוא - תקינו ביה רבנן נישואין</span> <span style="font-size:80%;">[לקמן בפרק 'חרש שנשא' (קיב,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">קנין כספו</span>' אמר רחמנא, והאי - לאו בר קנין הוא.
ובן תשע שנים <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">פסול ואינו מאכיל</span><span style="color:#2828AC;">]</span>:
קא סלקא דעתא בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד <span style="color:#2828AC;">(ולא בא עליה)</span>; למאי <span style="color:#2828AC;">(ולמאי הלכתא נקט בן תשע)</span>? אי למיפסל <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דכיון דחזי לביאה - פסיל לה בזיקת יבמין)</span> - <span style="color:#2828AC;">(מאי איריא בן תשע, אפילו)</span> קטן נמי <span style="color:#2828AC;">(דלא קרינן בה 'ושבה אל בית אביה', ולשמעינן בציר מבן תשע)</span> מיפסל פסיל!? אי לאכולי <span style="color:#2828AC;">(ואי להכי נקט בן תשע, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזי לביאה - לא מאכיל יבמתו בזיקתו)</span> - גדול נמי לא מאכיל <span style="color:#2828AC;">(אפילו גדול ממש לא מאכיל, דלאו קנינו הוא, דהא אשמעינן בגדול ברישא דמתניתין</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="color:#2828AC;">והיבם</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!?
אמר אביי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן <span style="color:#2828AC;">(דאילו גדול הוה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אכלי; ואשמועינן רבותא: דאף על גב דביאתו ביאה - לא מאכיל; ו'פוסלין' דקתני במתניתין - אשארא קאי: אעובר, ויבם בלא ביאה, ואירוסין, וחרש; אבל בן תשע לא נקט ליה אלא משום 'ואין</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">במשנתנו:</span> <span style="color:#2828AC;">ולא</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">מאכילין')</span>: דמדאורייתא קניא ליה; סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומדאורייתא קניא ליה, וביאתו ביאה - אימא לוכיל'? קא משמע לן: עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול.
אמר ליה רבא: אי הכי <span style="color:#2828AC;">(דמשום 'אינו מאכיל' נקט ליה)</span> – <span style="color:#2828AC;">(למה לי למיתני)</span> סיפא, דקתני 'ספק בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו' <span style="color:#2828AC;">(הוי נמי כבן תשע)</span> - השתא ודאי בן תשע לא מאכיל, ספק מיבעיא?
<span style="color:#2828AC;">[בגלל קושיא זו רבא מוציא את המשנה מפשוטה:]</span>
אלא אמר רבא: בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים <span style="color:#2828AC;">(כגון ממזר ונתין)</span> קתני <span style="color:#2828AC;">(ומשום 'פוסלין' נקט ליה, ו'לא מאכילין' - לא אבן תשע קאי, אלא אשארא: עובר, ויבם, אירוסין, וחרש)</span>, דפסלי בביאתן, וכדתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד <span style="color:#2828AC;">(שהוא)</span> גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי <span style="color:#2828AC;">(מצרי ואדומי - עד דור שלישי - בעשה [לאו הבא מכלל עשה:</span> <span style="font-size:80%;">דברים כג,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו;</span> <span style="font-size:80%;">(ט)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה'</span><span style="color:#2828AC;">])</span>, כותי, נתין <span style="color:#2828AC;">(כותי ונתין</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ב'לא תתחתן בם'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ז,ג]</span><span style="color:#2828AC;">, דקסבר גירי אריות הן)</span>, חלל <span style="color:#2828AC;">(חלל פסול לכהונה)</span>, וממזר <span style="color:#2828AC;">(דאסורין לבא בקהל)</span> - שבאו על כהנת, לויה, וישראלית - פסלוה <span style="color:#2828AC;">(אם בת כהן - מן התרומה, ולויה וישראלית - לינשא לכהונה עולמית)</span>.
והא מדקתני סיפא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין</span> <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ז מ"ה, דף סט,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים' - מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן!
רישא - פסולי קהל <span style="color:#008A00;">[כמו הברייתא שהביא רבא]</span>, סיפא פסולי כהונה <span style="color:#2828AC;">(חלל; ואף על גב דקתני 'שאינן ראוין לבא בישראל' - לא מיירי אלא בכהונה; דמרישא הוה אמינא: פסולי קהל - הוא דפסלי, אבל ביאת חלל לא; להכי תני סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל)</span>.
גופא: 'בן תשע שנים ויום אחד, גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה, וישראלית – פסלן <span style="color:#2828AC;">(כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה)</span>.
רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו.' <span style="color:#2828AC;">(טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.)</span>
מנא הני מילי <span style="color:#008A00;">[שביאות אלה פוסלות מן הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן</span> <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 הפסוקים אותם דורשים בגמרא: ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. ויקרא כב,יא: וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו; ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל. ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו.</span> <span style="color:#008A00;">]?</span>
אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל]</span> - כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה.
האי - מיבעי ליה דקאמר רחמנא: בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול!
ההיא – מ-<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכל זר לא יאכל בו</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יג]</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> נפקא: מדקאמר רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושבה אל בית אביה ... תאכל</span>' - מכלל דמעיקרא <span style="color:#008A00;">[שנישאת, ולא חזרה]</span> - לא אכלה!
<span style="color:#2828AC;">סיכום ביניים:</span>
<span style="color:#2828AC;">פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל;</span>
<span style="color:#2828AC;">פס' יג – פוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו</span>
אי מההיא <span style="color:#008A00;">[פסוק יג]</span>- הוה אמינא: לאו <span style="color:#008A00;">[שלא תאכל בתרומה]</span> הבא מכלל עשה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">['ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל']</span> – עשה <span style="color:#008A00;">[כלומר: פסוק יג אינו יוצר לאו לבת כהן שאינה חוזרת לבית אביה]</span>; כתב רחמנא האי <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">פסוק יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל]</span> ללאו <span style="color:#008A00;">[ופסוק יג לעשה - ועדיין אין לנו לימוד לבת כהן שבא עליה מהפוסלים שבמשנה ובברייתא!]</span>.
'לאו' <span style="color:#008A00;">[וכי מפסוק יב אתה דורש איסור בלאו]</span>? מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל זר לא יאכל קדש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תושב כהן ושכיר, לא יאכל קדש'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,י)</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> נפקא! <span style="color:#008A00;">[קצת קשה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">כיצד יודעים שפסוק זה כולל בת כהן שנישאה לישראל, שנקרא לה 'זר'? ורש"י אומר:]</span> <span style="color:#2828AC;">(והשתא סלקא דעתך דקסבר דהך בת כהן נמי משתמע מיניה, הואיל וניסת לישראל)</span>
<span style="color:#2828AC;">סיכום ביניים:</span>
<span style="color:#2828AC;">פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל;</span>
<span style="color:#2828AC;">פס' י – הוא הלאו הפוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו</span>
<span style="color:#2828AC;">פסוק יג – ללאו הבא מכלל עשה.</span>
<h3>דף סח:</h3>
ההוא <span style="color:#008A00;">[פסוק י]</span> - מיבעי ליה לגופיה <span style="color:#2828AC;">(לזר גמור, אבל הך, דלאו זרה היא, איצטריכא 'ובת כהן'</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יב]</span> <span style="color:#2828AC;">לאסרה)</span>!
<span style="color:#2828AC;">[ואם כן יש לנו רק פסוק יב, שלפי פשוטו עוסק בבת כהן שנישאת לישראל, שמפסיקה לאכול בתרומת הקדשים - מנין לפסול בת כהן שנבעלה לאחד הפסולים דלעיל?]</span>
תרי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל זר</span>' כתיבי <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש</span><span style="color:#2828AC;">; (ועוד גבי בת כהן כתיב)</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק יג)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו</span>] <span style="color:#2828AC;">(ומהכא</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יג]</span> <span style="color:#2828AC;">תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל לאוסרה תחת בעלה לתרומה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[סיכום: יש שלשה פסוקים: י,יב,יג, ובפסוק י ובפסוק יג יש לאוים; בפסוק יג לבת כהן, בפסוק י לזר, ונשאר פסוק יב לבת כהן שנבעלה לפסול.]</span>
ואכתי מיבעי ליה <span style="color:#008A00;">[אחד מהפסוקים בהם כתוב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל זר</span><span style="color:#008A00;">' – לכאורה פסוק י]</span> לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'הערל', להתיר אונן בתרומה)</span>: <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל זר</span> - זרות אמרתי לך, ולא אנינות.
<span style="color:#2828AC;">[ואם כן אין לנו מקור לפסול בת כהן שנבעלה לפסול!]</span>
דרבי יוסי ברבי חנינא - מן 'זר' ו'כל זר' נפקא!
[<span style="color:#008A00;">מהדיוק ולא מכל הפסוק, ולכן נשאר לנו פסוק לפסול בת כהן:</span>
זר	פסוק י: כל זר
היתר אונן	וכל זר (פסוק י)
בת כהן שנישאה	פסוק יג
בת כהן שנבעלה לפסול	פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל
ואכתי מיבעי ליה <span style="color:#008A00;">[לפסוק יב בו כתוב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל</span><span style="color:#008A00;">]</span>, לכדתניא: 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(האי ד'בת כהן כי תהיה' - מיבעי ליה לליקוחין גמורים, ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה - אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות, כדכתיב: אתה ובניך ובנותיך</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא י,יד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ואמר רב חסדא אמר רבינא בר רב שילא: מאי קרא? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל</span> - לא תאכל במורם מן הקדשים.
אם כן, לכתוב קרא 'היא בקדשים לא תאכל', מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בתרומת הקדשים</span>'? שמעת מינה תרתי <span style="color:#008A00;">[שבת כהן החוזרת ללא ילדים נפסלה מחזה ושוק, וגם שפסול פוסל בת כהן מלאכות בתרומה]</span>.
אשכחן כהנת <span style="color:#2828AC;">(דמיפסלא לתרומה בביאת פסול)</span>; לויה וישראלית מנלן?
כדאמר רבי אבא אמר רב <span style="color:#2828AC;">(בפרק</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">תשיעי</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">'יש מותרות')</span>: 'בת' 'ובת' - הכא נמי 'בת' 'ובת' <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל</span><span style="color:#008A00;">, ולמרות שהפסוק עוסק כולו בבת איש כהן</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">מדוע ה'וו'? שיש עוד שנפסלות]</span>.
כמאן?
כרבי עקיבא, דדריש ווין <span style="color:#2828AC;">(בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות'</span> <span style="font-size:80%;">(נא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'ישמעאל אחי, 'בת' 'ובת' אני דורש')</span>.
אפילו תימא רבנן: כוליה 'ובת' קרא יתירא הוא <span style="color:#2828AC;">(דהא כתיב לעיל מיניה</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יא]</span><span style="color:#2828AC;">'וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו' - ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה לאיש זר' [</span><span style="color:#008A00;">כלומר לפי רש"י: המילים '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן</span><span style="color:#008A00;">' בפסוק יב; אך קשה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">מנין שמדובר בבת כהן? ונראה אולי לומר מפסוק יג, שהרי בבת כהן עסקינן, שכבר נאמר בפסוק יב; וכן כתב בתורה תמימה</span><span style="color:#2828AC;">])</span>.
אשכחן לתרומה <span style="color:#008A00;">[נמצא המקור לפסול גם לויה וישראלית שנבעלה לפסול שאינה אוכלת בתרומה אף אם תינשא לכהן]</span>, לכהונה מנלן <span style="color:#2828AC;">(שלא תנשא עוד לכהן משבא עלה פסול)</span>?
אטו לויה וישראלית - לא לכהונה מרבינן להו? דאי לתרומה - בנות מיכל תרומה נינהו <span style="color:#008A00;">[בת לוי וישראל אין צריכות לאסור עליהן לאכול בתרומה כי ממילא אינן אוכלות, שהרי אינן ממשפחת כהנים, ולכן בודאי כאשר חל עליהם איסור חדש</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אינו אלא לפסלם להינשא לכהן, וכמו שלוה וישראלית נפסלו לינשא לכהונה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">גם בת כהן]</span>?
אלָמָה לא <span style="color:#2828AC;">(בתמיה!)</span> <span style="color:#008A00;">[וכי בת לוי או בת ישראל אף פעם אינן אוכלות בתרומה]</span>? משכחת לה דקאכלה <span style="color:#008A00;">[גם בת לוי או בת ישראל]</span> בשביל בנה <span style="color:#2828AC;">(והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה - תיאסר)</span>!
בשביל בנה <span style="color:#008A00;">[שאינה אוכלת אחרי שנבעלה לפסול]</span> - קל וחומר <span style="color:#2828AC;">(ולא איצטריך 'ובת' לרבויה)</span>: ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה, פסיל לה - לויה וישראלית, דלא אכלה אלא בשביל בנה - לא כל שכן?!
והיא הנותנת <span style="color:#2828AC;">(קושיא היא, כלומר: איצטריך לרבויה, דקל וחומר ההוא דקָיַלְפַת מיניה איסורא -'היא' - המדה [</span><span style="color:#008A00;">עצמה</span><span style="color:#2828AC;">]– 'נותנת' [</span><span style="color:#008A00;">את</span><span style="color:#2828AC;">] הדין להתיר ולא לאסור)</span>: כהנת, דקדיש גופה, פסיל לה; הא, דלא קדיש גופה - לא פסיל לה!
אלא <span style="color:#008A00;">[שבת כהן לויה או ישראלית, שנבעלה לפוסל</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">נפסלה גם להינשא]</span> לכהונה - קל וחומר מגרושה: ומה <span style="color:#008A00;">[בת כהן]</span> גרושה <span style="color:#008A00;">[מישראל שדחוזרת לבית אביה אם אין לה ילדים]</span>, שמותרת בתרומה, אסורה לכהונה – זו, שאסורה בתרומה - אינו דין שפסולה לכהונה!
וכי מזהירין מן הדין <span style="color:#2828AC;">(מדין קל וחומר, לאוקמיה בלאו גמור? הא קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(מכות יז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאין מזהירין מן הדין)</span>?
גלוי מילתא בעלמא הוא <span style="color:#2828AC;">(ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה, דממילא - כיון דאיפסלה לתרומה - איפסלה לכהונה, דתרומה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אכילת תרומה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">היינו קדושת כהונה)</span>.
ואימא 'נבעלה לפסול לה' - חייבי כריתות <span style="color:#2828AC;">(שאם בא עליה אחיה - פסלה מתרומה דבי נשא, אבל חייבי לאוין - כיון דתפסי להו בה קידושי - לא פסלי לה, וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן)</span>?
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי תהיה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאיש זר' הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל]</span> אמר רחמנא: הנך דאית בהו הויה <span style="color:#2828AC;">(מדאפקה להך ביאה בלשון 'הויה' שמע מיניה בבני קדושין משתעי קרא, ואפילו הכי פסלי)</span>, חייבי כריתות לאו בני הויה <span style="color:#2828AC;">(בקדושין בפרק 'האומר לחבירו'</span> <span style="font-size:80%;">(סז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אי הכי - <span style="color:#2828AC;">(אימא קרא דוקא בני קידושין נקט)</span> - עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו? <span style="color:#2828AC;">(והוא הדין דמצי נמי למימר 'חייבי כריתות לא ליפסלי'; אלא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שואלת הגמרא כך כאן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">משום דאיירי בהו לעיל, דקתני 'כותי' - היינו עובד כוכבים, ובמתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"ז מ"ה, לקמן סט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">תנן 'העבד פוסל משום ביאה'!?)</span>
<span style="color:#2828AC;">רש"י ד"ה עבד כנעני: לית ליה קדושין דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית כב,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">'עם החמור' - עם הדומה לחמור; עובד כוכבים לית ליה קידושין, דאמרינן</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין נב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אשת רעהו' - פרט לאשת אחרים; ובשאלתות דרב אחאי יליף לה מדתני רב חנני' [גירסתנו: חנינא]</span> <span style="font-size:80%;">(שם נז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: בעילת בעל יש להן, מידי אחרינא לא; וגבי ישראל מקיש הוויות להדדי: מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר - אית ליה בה קידושי ביאה, אבל עובד כוכבים, דלית ליה קידושי כסף ושטר - לית ליה קידושי ביאה. ומשני [</span><span style="color:#008A00;">להלן בגמרא</span><span style="color:#2828AC;">]: פסיל מדרבי יוחנן [</span><span style="color:#008A00;">משום רבי ישמעאל</span><span style="color:#2828AC;">]; ומהאי קרא גופיה משתמעי חייבי כריתות לפסולא.</span>
<span style="color:#2828AC;">ואית דמפרשי 'ואימא נבעלה לפסול לה - חייבי כריתות נמי': מאי שנא דלא תני להו לעיל? ומשני 'כי תהיה' כתיב: מדאפקה רחמנא לבעילה בלשון 'הויה' - לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא, דבני הויה, לאפוקי חייבי כריתות, דלאו בני הויה נינהו כו'; וסבירא להו דחייבי כריתות לא פסלי.</span>
<span style="color:#2828AC;">וקשיא לי בגוה טובא: חדא (דתמיה היא: דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">– זהו הקו"ח להלן, אולי היו שתי גירסאות ברש"י</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">דתנן בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל לג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש; ועוד קל וחומר: חייבי לאוין פסלי - חייבי כריתות לא פסלי? ועוד: הא אמרינן ב'עשרה יוחסין'</span> <span style="font-size:80%;">(קדושין עז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, וכיון דזונה היא - בעילתו פוסלתה, דתניא</span> <span style="font-size:80%;">(תוספתא יבמות פ"ח הלכה ב [ליברמן], לקמן צא,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - נותנים לה מעשר ואוכלת': לויה אִין, אבל תרומה לכהנת - לא; ועוד: הא תנן במתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ז מ"ה, לקמן סט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'ממזר פוסל ומאכיל' ולא משכחת לה אלא באם אמו, ואי חייבי כריתות לא פסלי בביאתם - משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו, כיצד: בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן - פוסל מן התרומה; ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן, וילדה לו בן - הרי זה ממזר ומאכילה! אלא מדלא נקט 'אמו' - שמע מינה ביאת אחיה אפילו בלא ילדה נמי פוסלתה.</span>
הנך <span style="color:#008A00;">[עובד כוכבים ועבד]</span> - פסלי מדרבי ישמעאל, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה <span style="color:#2828AC;">(מן התרומה)</span>? - שנאמר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]</span> -
<h3>דף סט.</h3>
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה <span style="color:#2828AC;">(אני קורא בה 'ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל')</span>, יצאו עובד כוכבים ועבד <span style="color:#2828AC;">(ולא מעובד כוכבים ועבד)</span> שאין לו אלמנות וגירושין.'
אשכחן כהנת <span style="color:#2828AC;">(דפסיל לה עבד)</span>; לויה וישראלית מנא לן?
כדאמר רבי אבא אמר רב: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בת</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וּבת</span>' - הכי נמי 'בת' 'ובת'.
כמאן?
כרבי עקיבא, דדריש וָוֵי.
אפילו תימא רבנן - כולה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]</span> קרא יתירא הוא <span style="color:#2828AC;">(דהא כתיב בקרא דלעיל מיניה</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יב]</span> <span style="color:#2828AC;">'ובת כהן' ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה אלמנה וגרושה')</span>.
ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, כי לית ליה זרע קאכלה, כי אית ליה זרע לא אכלה; מי שאין לו אלמנות וגירושין בה, אף על גב דאית ליה זרע נמי תיכול <span style="color:#2828AC;">(וכבהמה בעלמא חשיב)</span>!?
אם כן <span style="color:#2828AC;">(דהאי קרא לקולא כתיב, ולאשמועינן דזרע דעובד כוכבים ועבד לא פסיל)</span> רבויי לויה וישראלית <span style="color:#2828AC;">(דכתיב ביה)</span> למה לי <span style="color:#2828AC;">(דכתב 'ובת' קרא יתירא - השתא כהנת גופה אשמועינן דלא מיפסלא בזרע עובד כוכבים ועבד, לויה וישראלית מיבעיא)?</span>
<span style="color:#2828AC;">(ואי משום לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין - אפילו הכי: כי אית לה זרע מיניה לא תיכול, ואיצטריך למיסר לויה וישראלית האוכלת בתרומה בשביל בנה כהן דכי תינשא לזר ויהא לה זרע ממנו לא תשוב לתרומה במיתת בעלה - הא פשיטא לן: דכיון דכהנת גופה מיפסלא בזרע ישראל מתרומה דבי נשא - כל שכן ישראלית האוכלת בשביל בנה! אלא ודאי כי רבי קרא לויה וישראלית - להכי רבייה: שאם אוכלת בשביל בנה ונבעלה לעובד כוכבים ועבד, אפילו אין לה זרע</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">נפסלה, דלא נפקא לן מכהנת כדאמרינן לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(סח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">כהנת היא דקדיש גופה כו'!)</span>
ולרבי עקיבא <a href="#footnote-30" id="noteref-30">[30]</a>, דאמר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין <span style="color:#2828AC;">(אין קידושין תופסין לאדם פסול)</span>' ומאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כי תהיה לאיש זר</span>' - <span style="color:#2828AC;">(לאו משום הויה נקט, ולמימרא דאין ביאת פסול פוסלת אלא במי שראוי לקדש, דהא אין קידושין לשום פסול! והאי 'כי תהיה' - אם בא ללמד על ביאת פסולין)</span> כי תיבעל <span style="color:#2828AC;">(אינו אלא לשון בעילה, וכל הזרים אצלה במשמע שתהא ביאתם פוסלת, אפילו עובד כוכבים ועבד)</span>, 'אלמנה וגרושה' <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן עובד כוכבים ועבד)</span> למה לי <span style="color:#008A00;">[שהרי הם בכלל הלאוים]</span>?
'אלמנה' - להחמיר עליה, 'וגרושה' - להקל עליה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לאו למעוטי מי שיש לו אלמנות וגירושין, אלא לגופיה איצטריך, כדי להחמיר עליה:)</span>, וצריכא: דאי אשמעינן 'אלמנה' <span style="color:#2828AC;">(דאי לא כתיב, הוה אמינא 'אלמנת ישראל והיא בת כהן תיכול, ואף על גב דאית לה זרע')</span> - אלמנה הוא דכי לית לה זרע אכלה, משום דחזיא לכהונה, אבל גרושה <span style="color:#2828AC;">(וגרושה איצטריך לכתביה רחמנא להקל עליה ולמימר (דכי נתגרשה מישראל להקל) דכי לית לה זרע מישראל</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תיכול)</span> - דלא חזיא לכהונה, אימא: אף על גב דלית לה זרע לא אכלה <span style="color:#2828AC;">(דאי לא כתביה הוה אמינא 'אף על גב דלית לה זרע - לא תיכול' דכיון דאיפסלה מכהונה - מתרומה נמי מיפסלה)</span>! ואי אשמעינן 'גרושה' - גרושה הוא דכי אית לה זרע לא אכלה, משום דלא חזיא לכהונה, אבל אלמנה - דחזיא לכהונה - אימא אף על גב דאית לה זרע נמי תיכול!
צריכא.
ואימא נבעלה לפסול לה – אף מחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(משנישאת לאחר, דהא זר הוא אצלה, ותפסי לו בה קידושין - אלָמָה תניא ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(מד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'היא כשרה וולדה כשר', ואוקימנא כשרה לכהונה, וכל שכן לתרומה)</span>?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לאיש זר</span>' אמר רחמנא - מי שזר אצלה מעיקרא, לאפוקי האי דלא זר אצלה מעיקרא הוא.
אי הכי חלל, דלאו זר <span style="color:#2828AC;">(אצלה)</span> הוא [מעיקרא] - לא לפסול <span style="color:#2828AC;">(דהא חלל מותר אפילו בכהנת)</span>?
אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יחלל זרעו בעמיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי אני ה' מקדשו]</span> - מקיש זרעו <span style="color:#2828AC;">(של כהן גדול מן האלמנה)</span> לו: מה הוא פוסל <span style="color:#2828AC;">(האלמנה בביאתו מן התרומה, כדיליף בפרק עשרה יוחסין</span> <span style="font-size:80%;">(קדושין עז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'ולא יחלל' - מי שהיה כשר ונתחלל, וזו היא האלמנה)</span> - אף זרעו <span style="color:#2828AC;">(החלל)</span> נמי פוסל <span style="color:#2828AC;">(אשה בביאתו מן התרומה)</span>.
ואימא <span style="color:#2828AC;">(מדאפקה רחמנא בלשון 'כי תהיה')</span> משעת הויה <span style="color:#2828AC;">(אי קידש פסול את האשה - פסולה עולמית, ואפילו מת - כאילו בא עליה)</span>?
דומיא דכהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה - בביאה <span style="color:#2828AC;">(הוא דפסיל, כדכתיב: (ויקרא כא) 'לא יחלל זרעו' - כשיש זרע חילל)</span> אף האי נמי בביאה <span style="color:#2828AC;">(והכי נמי תנן בהבא על יבמתו (נו,ב) 'נתארמלו או נתגרשו מן הנישואין פסולות, מן האירוסין כשרות')</span>.
ואימא עד דאיכא הויה וביאה?
דומיא דכהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה - בביאה לחודה, אף האי נמי - בביאה לחודה.
'ורבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל, וכל שאין זרעו פסול - אינו פוסל':
מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי?
אמר רבי יוחנן: מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו <span style="color:#2828AC;">(מצרי שני פסול, וזרעו כשר לת"ק: כיון דהוא פסול - פוסלה בביאה; לרבי יוסי לא פסיל)</span>.
ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה: תנא קמא סבר: מה כהן גדול באלמנה, שביאתו בעבירה ופוסל - אף האי נמי פוסל; ורבי יוסי סבר: ככהן גדול: מה כהן גדול שזרעו פסול, ופוסל - אף כל שזרעו פסול פוסל, לאפוקי מצרי <span style="color:#2828AC;">(ואדומי)</span> שני <span style="color:#2828AC;">(ביאתן בעבירה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">[דור] שלישי - ולא שני)</span> דאין זרעו פסול דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'</span>.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #20 Daf 68b-69a ___________________________________________________ | | THE SOURCE THAT RELATIONS WITH CERTAIN TYPES OF MEN | WILL INVALIDATE A WOMAN FROM EATING TERUMAH(1) | ___________________________________________________ | | | (A) (B) | A BAS KOHEN A BAS LEVI AND | BAS YISRAEL(2) | ___________ ______________ | | 1) A BAS KOHEN WITH "v'Chol Zar Lo | A YISRAEL(3) Yochal Bo"(4) --- | (Vayikra 22:13) | | | 2) WITH A MAN WHO IS "Ki Siheyeh l'Ish "u'Vas" | ASUR TO HER "B'LAV" Zar"(5) (Vayikra 22:12) | (Vayikra 22:12) | | 3) WITH A "NOCHRI" "Ki Siheyeh Almanah "u'Vas" | OR "EVED" u'Gerushah"(6) (Vayikra 22:13) | (Vayikra 22:13) | | 4) WITH A "CHALAL"(7) "v'lo Yechalel Zar'o" "v'Lo Yechalel Zar'o" | (Vayikra 21:15) (Vayikra 21:15) | | 5) WITH A MAN WHO IS "Ko Siheyeh Almanah "u'Vas" | ASUR TO HER "B'KARES" u'Gerushah"(8) (Vayikra 22:13) | (Vayikra 22:13) | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This chart shows the source in the Torah for invalidating these women  from eating *Terumah*. From the Gemara it is clear that any woman who is Pesulah from Terumah is also Pesulah from *marrying a Kohen*. This is derived  from a Kal v'Chomer (from Gerushah, who is prohibited to a Kohen even though she is permitted to eat Terumah). Punishments are also issued on the basis of this Kal v'Chomer, since it is only a "Giluy Milsa" as the Gemara explains (and thus it is not considered "Onshin Min ha'Din"). In some of the cases, the woman is also invalidated because of the Isur of "Ishah Zonah... Lo Yikachu" (Vayikra 21:7) as the Rishonim point out; see Insights. (2) Even if this woman was permitted to eat Terumah because she had a son  from a Kohen prior to having relations with this man, she nevertheless becomes Pesulah from Terumah. (3) This refers to when she was married with Nesu'in to a Yisrael and is still married to him. She is also prohibited from eating Terumah after she was widowed or divorced from the Yisrael if she has children from him. (4) It says in this verse, "v'Shavah El Beis Aviha," from which it may be implied that *before* she has returned to her father's house (i.e. while she is still married to the Yisrael), she is prohibited from eating Terumah. Afterwards the verse states, "v'Chol Zar Lo Yochal Bo," which teaches that she is prohibited with a *Lav* from eating Terumah while she is married to the Yisrael. (5) The word "Siheyeh" implies that there is "Havayah" (binding Kidushin) between her and the man (see footnote #8 with regard to whether included in this verse are men to whom she is prohibited with an Isur Kares, even though Kidushin cannot be effected with them). (6) According to Rebbi Akiva, who holds that Kidushin does not take effect with Isurei Lav (like Isurei Kares), we learn from the verse "Ki Siheyeh l'Ish Zar" that *all* of the above-listed types of men (those who are Asur with Isurei Lav, Kares, and an Eved and Nochri) invalidate a woman from eating Terumah. The verse "Almanah u'Gerushah" is used to teach something else, as the Gemara explains (69a). (7) That is, she is invalidated from eating Terumah if she marries a Chalal, even though she is permitted to marry him. The Gemara concludes that the source for this Pesul is the verse, "v'Lo Yechalel Zar'o," in which "Zar'o" (the child who is a Chalal) is compared to "him" (that is, the Kohen Gadol who had relations with an Almanah, making her a Chalalah and invalidating her  from eating Terumah). This teaches that just as the father made his wife Pesulah from Terumah by having relations with her, so, too, the son who is a Chalal makes a woman Pesulah from eating Terumah by having relations with her. (8) This is according to Rashi's conclusion; this verse teaches that any man with whom Kidushin cannot be effected will invalidate a woman from eating Terumah. According to Tosfos, however, the source that a man who is Asur b'Isur Kares invalidates a woman from Terumah is from the verse "Ki Siheyeh l'Ish Zar."</span>
רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה <span style="color:#2828AC;">(כהן)</span> נושא בתו - אתה <span style="color:#2828AC;">(כהן)</span> נושא אלמנתו וכו':
מאי איכא בין רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל?
אמר עולא: גר עמוני ומואבי <span style="color:#2828AC;">(הוא ובנו ובן בנו עד סוף העולם פסולין, אבל בתו כשרה, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(עו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'עמוני ולא עמונית')</span> איכא בינייהו; ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה: רבי יוסי סבר: מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל - אף כל שזרעו פסול פוסל <span style="color:#2828AC;">(לרבי יוסי דתלי טעמא בכל שזרעו פסול - הואיל ויש בזרעו פסול</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פוסל)</span>; רבי שמעון בן גמליאל סבר <span style="color:#2828AC;">(ולרבי שמעון דתלי טעמא בבתו - לא פסיל)</span>: מה כהן גדול באלמנה, שכל זרעו פסול ופוסל - אף שכל זרעו פסול ופוסל, לאפוקי עמוני ומואבי דאין כל זרעו פסול, דאמר מר: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
משנה:
האונס והמפתה והשוטה <span style="color:#2828AC;">(אפילו על ידי חופה וקדושין)</span> - לא פוסלין ולא מאכילין <span style="color:#2828AC;">(דאין קנינו קנין)</span>; ואם אינן ראויין לבא בישראל - הרי אלו פוסלין <span style="color:#2828AC;">(שהרי נתחללה בביאת פסול לה)</span>.
כיצד?
<span style="color:#2828AC;">(</span>היה<span style="color:#2828AC;">)</span> ישראל שבא על בת כהן <span style="color:#2828AC;">(באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין)</span> - תאכל בתרומה;
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-30" id="footnote-30">[30]</a> חוזר ללימוד הברייתא בדף סח,א: גופא: בן ט' שנים ויום אחד, גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה, וישראלית – פסלן (כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה). רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל. רשב"ג אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו. (טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.) מנא הני מילי [שביאות אלה פוסלות מן הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן]? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] - כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה. והשאלה על רב, ששיטתו לפרש כל מה שאפשר כדברי הכל – האם גם אימרה זו היא כדברי ר"ע ג"כ</p> 
<h3>דף סט:</h3>
<span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">המשך המשנה:</span><span style="color:#2828AC;">)</span> עיברה - לא תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(כדילפינן לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(סז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">עובר פוסל דכתיב 'כנעוריה</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יג]</span> <span style="color:#2828AC;">- פרט למעוברת')</span>; נחתך העובר במעיה - תאכל <span style="color:#2828AC;">(מיד; והוא הדין נמי אם ילדתו ומת)</span>;
היה כהן שבא על בת ישראל - לא תאכל בתרומה; עיברה - לא תאכל <span style="color:#2828AC;">(שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר העולם, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">'ויליד ביתו הם יאכלו': ילוד מאכיל, שאין ילוד אין מאכיל)</span>; ילדה – תאכל; נמצא כחו של בן גדול משל אב <span style="color:#2828AC;">(שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קידושין, ולאו קנינו הוא, ובנו מאכילה)</span>.
העבד פוסל משום ביאה <span style="color:#2828AC;">(אם בא על כהנת - פסלה מן התרומה, כדאמרינן בגמרא לעיל (דף סח,ב))</span> ואינו פוסל משום זרע <span style="color:#2828AC;">(אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר, שהוא עבד, ומת בעלה ישראל, ונשאר זה - לא אמרינן 'הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה' דעבד ודאי לאו זרע הוא, ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד)</span>!
כיצד?
בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה <span style="color:#2828AC;">(נדחק ונדבק עליה לשם מכבש פריש"א בלע"ז, ולשון גנאי הוא)</span>, וילדה הימנו בן - הרי זה עבד <span style="color:#2828AC;">(שולד שפחה כמוה, דכתיב האשה וילדיה [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תהיה לאדניה</span><span style="color:#2828AC;">] (שמות כא))</span>; היתה אם אביו [<span style="color:#008A00;">של העבד</span>] בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא)</span>; בת כהן לישראל - תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(אם מת אביו והוא קיים, אע"ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן (ע,א) זרע זרעה מנין כו', האי - לא פסיל, דהא לאו בתר אבוה אזיל, ולאו זרעו הוא)</span>!
ממזר פוסל ומאכיל <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 האם זו שיטת רבי עקיבא [וכן אומר ריש לקיש בדף סט,ב] או גם שיטת רבי אליעזר?</span> .
כיצד?
בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לעובד כוכבים וילדה הימנו בן - הרי זה ממזר; היתה אם אמו <span style="color:#008A00;">[של העבד]</span> בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, בת כהן לישראל - לא תאכל בתרומה.
כהן גדול - פעמים שהוא פוסל <span style="color:#2828AC;">(את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל)</span>.
כיצד?
בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן – הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח, מאכיל את אמו <span style="color:#2828AC;">(לאחר מיתת אביו)</span> ופוסל אֵם אמו <span style="color:#2828AC;">(אפילו לאחר מיתת אמו, דאי לאו הוא הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה, כדאמר ב'יש מותרות'</span> <span style="font-size:80%;">(פז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מת בנה מישראל - תאכל בתרומה')</span>; זאת <span style="color:#2828AC;">(האשה</span> <span style="font-size:80%;">[הסבתא בת הכהן]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> אומרת: "לא כבני כהן גדול <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא ירבו כמותו)</span> שהוא פוסלני מן התרומה".
גמרא:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום' <span style="color:#2828AC;">(אלמא אין קנין לשוטה)</span>.
'כיצד? היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה; עיברה - לא תאכל':
כיון <span style="color:#2828AC;">(דאי פשיטא לן)</span> דעיברה <span style="color:#2828AC;">(אמרינן לה)</span> לא תאכל - <span style="color:#2828AC;">(אמאי קתני מתניתין 'ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל')</span> ליחוש שמא עיברה? מי לא תנן <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">[משנה יג]</span> <span style="color:#2828AC;">גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה)</span> 'מפרישין אותן <span style="color:#2828AC;">(מבעליהן)</span> שלשה חדשים שמא מעוברות הן' <span style="color:#2828AC;">(והולדות ממזרין, ובעינן הבחנה בין ולד כשר לולד פסול; אלמא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אפילו</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לחדא ביאה חיישינן)</span>?
אמר רבה בר רב הונא: ליוחסין חששו <span style="color:#2828AC;">(מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק)</span>, לתרומה לא חששו.
ולתרומה לא חששו? והתניא: '<span style="color:#2828AC;">(כהן לבת ישראל:)</span> "הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי" - אסורה לאכול בתרומה מיד' <span style="color:#2828AC;">(דכל שעתא אמרינן 'השתא מיית', אלמא אסרי לה מספק)</span>!
אלא אמר רבה בר רב הונא <span style="color:#2828AC;">(לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי)</span>: בנישואין <span style="color:#2828AC;">(כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה)</span> חששו <span style="color:#2828AC;">(לשמא נתעברו דהא לא הפכו)</span>, בזנות לא חששו <span style="color:#2828AC;">(כדקיימא לן: אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר, הלכך ליכא ספק)</span>.
ובנישואין מי חששו? והתניא: 'בת כהן שנישאת לישראל ומת <span style="color:#2828AC;">(בעלה בו ביום)</span> - טובלת <span style="color:#2828AC;">(משום ביאה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא טו,יח)</span><span style="color:#2828AC;">: ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע [ורחצו במים וטמאו עד הערב])</span> ואוכלת בתרומה לערב!?
אמר רב חסדא: טובלת ואוכלת עד ארבעים <span style="color:#2828AC;">(יצירת הולד ארבעים יום)</span>, דאי לא מיעברא - הא לא מיעברא, ואי מיעברא - עד ארבעים מיא בעלמא היא.
אמר ליה אביי: אי הכי - אימא סיפא: 'הוכר עוברה במעיה - תהא מקולקלת למפרע' <span style="color:#2828AC;">(לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש: דאשתכח דזָרָה הויא, ואכלה תרומה בשוגג; ואי כדקאמרת)</span> - מאי 'מקולקלת' <span style="color:#2828AC;">( הא ודאי כל ארבעים לאו זרה הויא)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(אם אכלה לאחר ארבעים תהא מקולקלת למפרע)</span> עד <span style="color:#2828AC;">(יום)</span> ארבעים <span style="color:#2828AC;">(ומדמתרץ רב חסדא 'אוכלת עד ארבעים' - שמע מינה 'מת בעלה' דקתני בברייתא - הוי דמת בו ביום שנשאה, דאי שהה אצלה זמן מרובה - לאלתר אסורה, דלמא מעוברת היא, דהרי כבר ארבעים יום)</span>.
איתמר: הבא על ארוסתו בבית חמיו: רב אמר: הולד ממזר <span style="color:#2828AC;">(אף על פי ששניהם מודים שבא עליה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">חיישינן: הואיל ופרוצה היא - אחֵר נמי בא עליה, ואיעברה מיניה)</span>; ושמואל אמר: הולד שתוקי <span style="color:#2828AC;">(ספק ממזר, דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר, אי מאיניש אחרינא הוא - הלכך ממזר ספק הוא)</span>.
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב <span style="color:#2828AC;">(דמשוי ליה ממזר ודאי)</span> דדיימא מעלמא <span style="color:#2828AC;">(שחשודה מאחרים, דליכא לאכשורי כשאר בני: דומה שהם כשרים, דהתם, כיון דנשואה היא - רוב בעילות הלך אחר הבעל, אבל הכא לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה)</span>, אבל לא דיימא מעלמא - בתרא דידיה שדינן ליה.
אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני <span style="color:#2828AC;">(במתניתין)</span> '<span style="color:#2828AC;">[עיברה - לא תאכל]</span> יָלְדָה <span style="color:#2828AC;">(אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן)</span> - תאכל' <span style="color:#2828AC;">(בתרומה משום בנה, דמחזקינן ליה בכהן)</span>: היכי דמי? אילימא דדיימא <span style="color:#2828AC;">(נמי)</span> מעלמא – 'ילדה' אמאי תאכל? אלא לאו, מיניה <span style="color:#2828AC;">(לחודיה)</span> דיימא, ולא דיימא מעלמא <span style="color:#2828AC;">(וקשדינן ליה אבתריה)</span>; ומה התם <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">באנוסה ומפותה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>: דלהאי איסורא ולהאי איסורא <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דלדידיה איסורא ככולי עלמא, דגזרו על יחוד של פנויה)</span> - בתרא דידיה שדינן ליה – הכא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">בבא על ארוסתו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, דלהאי איסורא <span style="color:#2828AC;">(לעלמא באיסורא)</span> ולהאי היתירא <span style="color:#2828AC;">(וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר)</span> - לא כל שכן <span style="color:#2828AC;">(ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן, בתריה שדינן ליה לולד)</span>!
אמר ליה אביי: לעולם אימא לך: כל היכא דדיימא מיניה, אף על גב דלא דיימא מעלמא - אמר רב 'הולד ממזר'; מאי טעמא? – דאמרינן: מדאפקרא נפשה לגבי ארוס - אפקרא נפשה לעלמא.
ומתניתין?
שהיו שניהם חבושים בבית האסורין <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">ביחד</span> <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 ולא היה שם אחר, אפילו סוהר?</span><span style="color:#008A00;">]</span>.
איכא דאמרי: בבא עליה <span style="color:#2828AC;">(היכא דמודה שבא עליה)</span> - כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה, והכי איתמר: ארוסה שעיברה: רב אמר 'הולד ממזר' <span style="color:#2828AC;">(ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה, ומאיניש אחרינא הוי)</span>, ושמואל אמר 'הולד שתוקי'.
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא,
<h3>דף ע.</h3>
אבל דיימא מניה - אף על גב דדיימא מעלמא - בתריה דידיה שדינן ליה.
אמר רבא: מנא אמינא לה? - דקתני <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">באנוסה ומפותה בת ישראל מכהן</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'ילדה - תאכל': היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא - צריכא למימר דתיכול? אלא לאו דדיימא נמי מעלמא; ומה התם: דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה, הכא - דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן <span style="color:#2828AC;">(דאי דיימא מניה ומעלמא - דבתריה דידיה שדינן ליה)</span>?
אמר ליה אביי: לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מניה - אמר רב 'הולד ממזר', ומתניתין בדלא דיימא כלל <span style="color:#2828AC;">(מקמי הכי, לאו מניה ולאו מעלמא; הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל, דאמרינן בהך ביאה נתעברה)</span>.
העבד פוסל משום ביאה כו' <span style="color:#2828AC;">[רש"י במשנה</span> <span style="font-size:80%;">(סט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: אם בא על כהנת - פסלה מן התרומה, כדאמרינן בגמרא לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(דף סח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">41 ומה שלמדנו ביבמות סח,ב: הנך [עובד כוכבים ועבד] - פסלי מדרבי ישמעאל, דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה (מן התרומה)? שנאמר: (ויקרא כב,יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו' [וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] - (יבמות סט,א) מי שיש לו אלמנות וגירושין בה (אני קורא בה 'ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל'), יצאו עובד כוכבים ועבד (ולא מעובד כוכבים ועבד) שאין לו אלמנות וגירושין.) ואינו פוסל משום זרע!]</span>:
מאי טעמא <span style="color:#2828AC;">[ואינו פוסל משום זרע]</span>?
אמר קרא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כא,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות]</span> האשה וילדיה תהיה <span style="color:#2828AC;">[לאדניה, והוא יצא בגפו] [</span><span style="color:#008A00;">וכן פירש רש"י בהסבר המשנה:</span> <span style="color:#2828AC;">כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה הימנו בן - הרי זה עבד (שולד שפחה כמוה, דכתיב האשה וילדיה</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כא,ד)</span><span style="color:#2828AC;">); היתה אם אביו בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה (בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן, ובנו = בן בנה קיים, והוא עבד - לא תאכל בתרומה: דלאו זרע הוא); בת כהן לישראל - תאכל בתרומה (אם מת אביו והוא קיים, אף על גב דולד ולד בעלמא פסיל, כדאמרן</span> <span style="font-size:80%;">(ע,א)</span> <span style="color:#2828AC;">זרע זרעה מנין כו', האי - לא פסיל, דהא לאו בתר אבוה אזיל, ולאו זרעו הוא!)]</span>.
ממזר פוסל ומאכיל:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשה ו פרק ה משנה ג]</span>: '<span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="color:#2828AC;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה]</span> וזרע אין לה <span style="color:#2828AC;">[ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]</span> - אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - מכל מקום; אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - עיין עלה.' <a href="#footnote-31" id="noteref-31" title=" דומה ללימוד ביבמות כב,ב: מי שיש לו בן מ">[31]</a>
והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'?
'זרע זרעה' - לא איצטריך קרא: בני בנים הרי הן כבנים <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; כי איצטריך קרא לזרע פסול.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: כמאן <span style="color:#2828AC;">(מתניתין דקתני 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר')</span>? – כרבי עקיבא, דאמר יש ממזר מחייבי לאוין.
אפילו תימא רבנן; בעובד כוכבים ועבד מודו; דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו <span style="color:#2828AC;">(רבי)</span>: 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר' <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דשמעינן דפליג אדרבי עקיבא בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(נב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאמר 'אין דברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא', וליה לא סבירא ליה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודה, כדאמר ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(מה,א)</span><span style="color:#2828AC;">: עובד כוכבים 'לא תתחתן'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ז,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">ועבד 'לא תהיה קדשה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,יח]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
כהן גדול פעמים שפוסל:
תנו רבנן: '"הריני כפרת בן בתי כוזא <span style="color:#2828AC;">(כלי קטן, כלומר ממזר שהוא גרוע)</span> שמאכילני בתרומה, ואיני כפרת בן בתי כדא <span style="color:#2828AC;">(כלי חשוב כלומר כהן גדול)</span> שפוסלני מן התרומה."'
הדרן עלך אלמנה
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-31" id="footnote-31">[31]</a> דומה ללימוד ביבמות כב,ב: מי שיש לו בן מ"מ פוטר וכו': ' מכל מקום' לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר. מאי טעמא? דאמר קרא (דברים כה,ה) [כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם] ובן אין לו [לא תהיה אשת המת החוצה, לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה] (מצי למכתב ובן אן לו כדאמרינן בקדושין (ד,א) אן כסף וכמו מאן יבמי (דברים כה) מאן בלעם (במדבר כב)) - עיין עליו</p>
<h2>פרק שמיני – הערל</h2>
<h3>דף ע.</h3>
משנה:
הערל <span style="color:#2828AC;">(כהן שמתו אחיו מחמת מילה)</span>, וכל הטמאים - לא יאכלו בתרומה; נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה <span style="color:#2828AC;">(דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים, אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא)</span>.
פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן <span style="color:#2828AC;">(של פצוע דכא וכרות שפכה)</span> לא יאכלו <span style="color:#2828AC;">(דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה)</span>, ואם לא יְדָעָהּ <span style="color:#2828AC;">(לא בא עליה)</span> משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה <span style="color:#2828AC;">(והיתה נשואה לו קודם לכן)</span> - הרי אלו יאכלו.
ואי זהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן;
וכרות שפכה - כל שנכרת הגיד; ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה <span style="color:#2828AC;">(שנכרת מעטרה ואילך)</span> כשר <span style="color:#2828AC;">(דהתם בישרא בעלמא הוא, ולא גיד, שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף; 'עטרה' = שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה)</span>.
גמרא:
תניא: 'אמר רבי <span style="color:#2828AC;">אלעזר</span> אליעזר: מנין לערל שאין אוכל בתרומה? נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב ושכיר</span>' בפסח <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תושב ושכיר לא יאכל בו]</span>, ונאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושכיר</span>' בתרומה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,י:</span> <span style="color:#2828AC;">וכל זר לא יאכל קדש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תושב כהן ושכיר</span> <span style="color:#2828AC;">לא יאכל קדש]</span>; מה תושב ושכיר האמור בפסח - ערל אסור בו <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו]</span>, אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו.
רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">מזרע אהרן והוא צרוע או זב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]</span> - לרבות הערל <span style="color:#2828AC;">(כטמא אצל אכילת תרומה, דבהאי קרא - YH 0000-00-00T00:00:00 הרי זה לא באותו פסוק ואפילו לא בפסוק שלאחריו, אלא זה בפסוק ד וזה בפסוק ז?וכי רש"י אינו יודע סדר הפסוקים בתורה? אך למרות שאינו כתוב – הרי נרמז: בפסוק ד כתוב "בקדשים לא יאכל" ובפסוק ז: "מן הקדשים" שהם לחמו – כלומר: תרומה! וזאת משמעות "בהאי קרא כתיב" בלשון רש"י כאן.תרומה כתיב, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא] - והיינו תרומה, דסגי ליה בהערב שמש)</span>.'
אמר מר: 'רבי אליעזר אומר: נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב ושכיר</span>' בפסח ונאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושכיר</span>' בתרומה: מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו - אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו';
מופנה? דאי לאו מופנה איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו <span style="color:#2828AC;">(קרבן חטאת)</span> משום פיגול ונותר וטמא <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 מ'טמא' אין ראיה, שהרי טמא אסור בתרומה גם כן(אם אכלו פגול או נותר או בטומאת הגוף, דכולהו בכרת, דהא קדשים הוא)</span>!?
לאיי, אפנויי מופנה.
הי מופנה? אי דתרומה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש]</span> - מצרך צריכי, דתניא <span style="font-size:80%;">[מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק מה]</span>:
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב</span> - זה קנוי קנין עולם <span style="color:#2828AC;">(עבד עברי הנרצע, ובא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילהו בתרומה ככנעני)</span>; <span style="font-family: SBL Hebrew;">שכיר</span> - זה קנוי קנין שנים <span style="color:#2828AC;">(סתם עבד שיוצא בשש שנים)</span>;
ויאמר 'תושב' ואל יאמר 'שכיר' ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן?
אילו כן <span style="color:#2828AC;">(דלא נאמר אלא תושב)</span> הייתי אומר 'תושב' - זה קנוי קנין שנים <span style="color:#2828AC;">(משום הכי אסור בתרומה; בא 'שכיר' יתירא ולימד על כרחך דהאי קרא - לנרצע אתא, וכיון דתרי כתיבי - מסתברא ד'תושב' - זה המיושב אצלו לזמן מרובה, ו'שכיר' - זה העומד לצאת)</span>, אבל קנוי קנין עולם אוכל; בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' שאף על פי שקנוי קנין עולם - אין אוכל.'
אלא דפסח <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תושב ושכיר לא יאכל בו]</span> מופני;
האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח <span style="color:#2828AC;">('לא יאכלו בו')</span> - מאי ניהו?: אי נימא תושב <span style="color:#2828AC;">(נרצע)</span> ושכיר <span style="color:#2828AC;">(קנוי קנין שנים)</span> ממש - משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח? והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל <span style="color:#2828AC;">    והנה רש"י בחומש: תושב: זה גר תושב; ושכיר: זה הנכרי. ומה ת"ל? והלא ערלים הם, ונאמר 'וכל ערל לא יאכל בו'? אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר! לא כמו הגמרא כאן! ותוספות דף ע,ב ד"ה אלא לאפנויי: ואם תאמר בשביך לאפנויי כתב שקר, דכתב 'לא יאכל בו' והם אוכלין? ואמר ר"י דאיכא לאוקמי קרא בשכיר ותושב עובד כוכבים. ומכל מקום לגופיה לא איצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר! ובהדיא דריש במכילתא הכי: תושב – זה גר תושב; שכיר זה העובד כוכבים; (תוספות ישנים: ועוד יש לומר אגב דכתב בתרומה 'לא יאכל בו' – כתיב נמי בפסח 'לא יאכל בו' אי נמי מכיוון שהג"ש מלמדת איסור לומר דערל אסור בתרומה כתבה בלשון איסור, ולהכי כתיב 'לא יאכל בו') (וממשכים התוספות:) ואם תאמר: כיון דלעובד כוכבים לא איצטריך לכתוב 'תושב ושכיר יאכל בו' ונוקמיה בישראל ולאפנויי! ואמר רבנו יצחק": דאם כן הוה משמע גזירה שוה להקל, והוה דרשינן גזירה שוה להתיר אונן בפסח; והא דילפינן לקמן (דף עג,א) דאונן אסור בפסח מגזירה שוה ד'ממנו' 'ממנו' ממעשר – לא הוי דרשי הכי אלא הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כדלקמן (דף עד,א)</span> ,
<h3>דף ע:</h3>
אלמא לא קני ליה רביה - הכא נמי לא קני ליה רביה <span style="color:#2828AC;">(לא קני גופיה לרביה, וישראל מעליא הוא, וחייב בפסח)</span>! אלא לאפנויי.
ואכתי מופנה מצד אחד הוא, ושמעינן ליה לרבי אליעזר [<span style="color:#008A00;">בספרים: אלעזר</span>] דאמר מופנה מצד אחד למדין <span style="color:#2828AC;">(אם אין להשיב)</span> ומשיבין <span style="color:#2828AC;">(ואם יש להשיב</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">משיבין)</span>!?
<span style="color:#2828AC;">(וכאן יש תשובה: מה לפסח שכן חייבין עליו כו', כדלעיל. ולקמן בפרק 'מצות חליצה' (קד,א) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, דקתני: 'חלצה בשמאל פסולה, ורבי אליעזר מכשיר', ואמרינן: מאי טעמא? דתנא קמא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע, דכתיב ביה 'על בהן רגלו הימנית' וקרא יתירא הוא, דכיון דכתיב 'על דם האשם', ובדם האשם כתיב 'ברגל ימנית', ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן! ואמרינן במנחות בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(דף י,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מופנה הוא למדרשיה ''יד' 'יד' לקמיצה, 'רגל' 'רגל' – לחליצה, 'אוזן' 'אוזן' – לרציעה'; ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל, דלא גמר ממצורע, דאיכא למיפרך: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת; ומקשינן התם</span> <span style="font-size:80%;">(ולקמן דף קד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ורבי אליעזר לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'מנין לרציעה שהיא בימין כו' ומשנינן 'אוזן' 'אוזן' – מופנה, 'רגל' 'רגל' - לא מופנה; ואף על גב דג"ש מופנה מצד אחד, כהוא ד'רגל' דמצורע מופנה - הואיל ו'רגל' דחליצה לא מופנה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פרכינן.)</span>
כיון דלגופיה לא צריך <span style="color:#2828AC;">(לא 'תושב' ולא 'שכיר', דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל - הוה ליה תרי קראי יתירי)</span> - שדי חד אלָמֵד [<span style="color:#008A00;">תרומה שאינה נאכלת על ידי ערל</span>] ושדי חד אמְלַמֵד [<span style="color:#008A00;">קרבן פסח</span>], והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין <span style="color:#2828AC;">(ומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב)</span>.
אי מה פסח - אונן אסור בו <span style="color:#2828AC;">(דילפינן</span> <span style="font-size:80%;">(עג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">לכולהו קדשים קל וחומר ממעשר)</span> - אף תרומה - אונן אסור בה!
אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא: 'זר' <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל זר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש]</span> - זרות אמרתי לך <span style="color:#008A00;">[שאסור בתרומה]</span>, ולא אנינות <span style="color:#008A00;">[ולא נאמר יהא אונן אסור בתרומה]</span>.
אימא <span style="color:#008A00;">['זרות אמרתי לך', שזר אסור בתרומה,]</span> ו'לא ערלות' <span style="color:#008A00;">[וערל יהא מותר]</span>!?
הא כתיב <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">בפסח:</span> <span style="font-size:80%;">שמות יב,מה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב ושכיר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יאכל בו]</span> <span style="color:#008A00;">[ומכאן שערלים אסורים בפסח]</span>!
ומה ראית <span style="color:#008A00;">[להעדיף לפרש שיש איסור ערל, ולא איסור אונן]</span>?
מסתברא! ערלות הוה ליה לרבויי, שכן <span style="color:#2828AC;">(</span>מעשים כרותים בדבר העבד <span style="color:#2828AC;">(סימנא הוא ומפרש ליה)) 1)</span> מחוסר מעשה, <span style="color:#2828AC;">2)</span> ומעשה בגופו, <span style="color:#2828AC;">3)</span> וענוש כרת <span style="color:#2828AC;">(על המילה)</span>, <span style="color:#2828AC;">4)</span> וישנו לפני הדבור, <span style="color:#2828AC;">5)</span> ומילת זכריו ועבדיו מעכבת <span style="color:#2828AC;">(אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול - אסור האב או האדון לאכול בפסח אלא אם כן מלו, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מח)</span> <span style="color:#2828AC;">המול לו כל זכר ואז יקרב; וגבי עבד כתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מד)</span> <span style="color:#2828AC;">'ומלתה אותו אז יאכל בו' - האיש, בעליו, דאי משום עבד - הא כתב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מח)</span> <span style="color:#2828AC;">'כל ערל לא יאכל בו')</span>!
אדרבה! אנינות הוה ליה לרבויי <span style="color:#2828AC;">(אנינות פסל טפי מערלות)</span>, שכן <span style="color:#2828AC;">1)</span> ישנה בכל שעה <span style="color:#2828AC;">(דהא אית ביה חומרא: שנוהג כל שעה שמת לו מת, אבל ערלות דגופיה - משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו)</span>, <span style="color:#2828AC;">2)</span> ונוהגת באנשים ונשים, <span style="color:#2828AC;">3)</span> ואין בידו לתקן את עצמו!
הנך נפישן.
רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת <span style="color:#2828AC;">(דנילף תרומה מפסח לענין אנינות, ומוקי קרא דמיעוטא לערלות,</span> <span style="color:#008A00;">[וכי]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שבקינן ערלות, דכתיב בגופיה דפסח <span style="color:#2828AC;">(ולא מגמרינן לה מתרומה בגזירה שוה דתושב ושכיר)</span> <span style="color:#008A00;">[ונתיר ערל בפסח]</span>, וילפינן אנינות מפסח? דפסח גופיה <span style="color:#008A00;">[איסור אנינות]</span> ממעשר גמרינן <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרקין</span> <span style="font-size:80%;">(עג,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת - אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת!?
אמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל עבד איש]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומלתה אותו אז יאכל בו</span>: מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה.
אי הכי <span style="color:#008A00;">[אם דורשים '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בו</span><span style="color:#008A00;">']</span>, אימא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]כל ערל לא יאכל בו</span> – 'בו' <span style="color:#008A00;">[בקרבן פסח]</span> אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה!
הא כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תושב</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושכיר</span>' <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש</span> <span style="color:#008A00;">- ומכאן למדנו לאסור כהן ערל בתרומה]</span>!
ומה ראית <span style="color:#008A00;">[לאסור את הכהן הערל עצמו בתרומה ולא את עבדיו ובניו]</span>?
מסתברא! ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי, שכן מעשה בגופו וענוש כרת! אדרבה! מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה!
הנך נפישן.
ואי בעית אימא: בלא 'הנך נפישן' - נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה, ערלות דאחריני מעכבא ביה!?
השתא, דאמרת '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בו</span>' לדרשה הוא דאתא - <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל בן נכר לא יאכל בו</span> - למה לי?
בו
<h3>דף עא.</h3>
המרת דת פוסלת <span style="color:#2828AC;">(דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו)</span>, ואין המרת דת פוסלת במעשר.
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]כל ערל לא יאכל בו</span> - למה לי <span style="color:#2828AC;">('בו' מאי ממעט? [ולא גרסינן 'תושב ושכיר' כלל, דהא אוקימנא כולי קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי])</span>?
בו <span style="color:#008A00;">[בקרבן פסח]</span> אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור.
ואיצטריך למכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערל</span>' ואיצטריך למכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כל בן נכר</span>': דאי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ערל</span>' - משום דמאיס, אבל בן נכר - דלא מאיס - אימא לא! ואי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כל בן נכר</span>' - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל, דלבו לשמים - אימא לא! צריכא.
<span style="color:#2828AC;">(- כיון דאמרת 'בו' למעוטי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'ממנו' נמי למעוטי משמע!</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">ואם כן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,יט:</span> <span style="color:#2828AC;">אל תאכלו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">נא ו</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו]</span> למה לי?
לכדרבה אמר רבי יצחק <span style="color:#2828AC;">(לקמן בפרקין</span> <span style="font-size:80%;">(דף עד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח' כו')</span>.
אמר מר: 'רבי עקיבא אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">מזרע אהרן והוא צרוע או זב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span> - לרבות הערל <span style="color:#2828AC;">(כטמא אצל אכילת תרומה)</span>'
ואימא לרבות את האונן?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אמר קרא: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל זר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש]</span> - זרות אמרתי לך, ולא אנינות.
אימא 'ולא ערלות'?
הא כתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span>'.
ומה ראית?
מסתברא: ערלות הוה ליה לרבויי, שכן מעשים כרותים בדבר העבד: מחוסר מעשה ומעשה בגופו, וענוש כרת, וישנו לפני הדבור, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת.
אדרבה - אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה, ונוהגת באנשים ונשים, ואין בידו לתקן עצמו!?
הנך נפישן.
רבא אמר בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span>' - איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה? - הוי אומר זה ערלות.
ורבי עקיבא - האי תושב ושכיר <span style="color:#2828AC;">(דפסח)</span> מאי עביד ליה <span style="color:#2828AC;">(הא ליכא לאוקמי בעבד עברי כלל)</span>?
אמר רב שמעיא: לאתויי ערבי מהול וגבעוני <span style="color:#2828AC;">(שֵׁם אומה שמוהלין עצמן)</span> <a href="#footnote-32" id="noteref-32" title=" פירוש אחר: גבעוני הוא מתחזה, כמו ביהושע ט, במיוחד רמז בפסוק ו.">[32]</a> מהול <span style="color:#2828AC;">(שלא יאכלו בפסח)</span>.
והני - מולין נינהו <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: ולמה לי למעוטינהו? הא ערלים נינהו, ומ'כל ערל' מימעטי)</span>? והא תנן <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"ג מ"יא]</span>: '"קונם שאני נהנה לערלים" - מותר בערלי ישראל <span style="color:#2828AC;">(לענין נדר מולין נינהו, דהלך אחר לשון בני אדם, וישראלים לא קרי להו ערלים)</span> ואסור במולי עובדי כוכבים <span style="color:#2828AC;">(ועובדי כוכבים לא קרי להו 'מולין')</span>; "קונם שאני נהנה למולין" - מותר במולי עובדי כוכבים ואסור בערלי ישראל'!?
אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול, וקסבר <span style="color:#2828AC;">(רבי עקיבא: קטן שנולד מהול)</span> צריך להטיף ממנו דם ברית <span style="color:#2828AC;">    כיצד אפשר לומר כך? הרי בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, אך אין זה לשון מקרא! ואם תאמר דברה תורה כלשון בני אדם – אין זו שיטתו של רבי עקיבא!? – עונה תוספות ד"ה והני מולין נינהו: והני מולין נינהו והתנן קונם שאני נהנה - אין להקשות היכי פריך מנדרים ללישנא דקרא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם דבסיפא דמתני' דהכא מפיק ליה מקרא שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב! ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא לישראל! ויש מקומות שהתנא לומד נדרים מלישנא דקרא, כגון הכא ובריש פסחים (דף ב.) גבי הללוהו כל כוכבי אור דקאמר: הא קמשמע לן דאור כוכבים – 'אור' הוא; למאי נפקא מינה? – לנודר, כדתנן: הנודר מן האור - אסור באורן של כוכבים', והיינו דוקא היכא שאין הלשון ידוע מייתי שפיר ראיה מלישנא דקרא אבל במקום שלשון בני אדם חלוק מלישנא דקרא - בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, כדאמר בפרק 'האומר משקלי' (ערכין דף יט:) דאורייתא היד עד הפרק, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.</span>.
ורבי אליעזר <span style="color:#2828AC;">(דלא ממעט להו - אזיל)</span> לטעמיה, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בהחולץ)</span>: 'גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא', וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית.
ורבי אליעזר - האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span>' - מאי עביד ליה?
דברה תורה כלשון בני אדם.
בעי רב חמא בר עוקבא: קטן ערל <span style="color:#2828AC;">(תוך שמנה)</span> - מהו לסוכו בשמן של תרומה <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(שבת פו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דסיכה כשתיה, דנפקא לן מ'ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'</span> <span style="font-size:80%;">[תהלים קט,יח]</span> <span style="color:#2828AC;">[וכן ביומא])</span>? - ערלות שלא בזמנה מעכבא <span style="color:#2828AC;">(מאכילת תרומה)</span> או לא מעכבא?
אמר רבי זירא: תא שמע: 'אין לי <span style="color:#2828AC;">(לעכב בפסח)</span> אלא מילת זכריו <span style="color:#2828AC;">(שיש לו)</span> בשעת עשיה <span style="color:#2828AC;">(דגבי מילת זכריו כתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מח)</span> <span style="color:#2828AC;">ואז יקרב לעשותו - והיינו שחיטה)</span>, ועבדיו בשעת אכילה <span style="color:#2828AC;">(וגבי עבדיו כתיב 'אז יאכל בו'</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,מד)</span><span style="color:#2828AC;">: דאפילו לא הוה ליה עבד בשעת עשיה והיה לו בשעת אכילה - מעכבו מן אכילת פסחו)</span>; מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה <span style="color:#2828AC;">(דגבי בנים נמי: אם ראוי לימול בשעת אכילה, ולא היה לו בשעת עשיה - מנין שמעכבו מאכילת פסחו)</span>? תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">'אז</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אז</span>' לגזירה שוה. <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל ערל, לא יאכל בו.</span> <span style="font-size:80%;">שמות יב,מד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו</span>]
בשלמא עבדיו, משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו <span style="color:#2828AC;">(דמרבינן להו בשעת אכילה - אלמא)</span> דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה - היכי משכחת לה? לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה? שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות!
אמר רבא: ותסברא? <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,מח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה']</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">המול לו כל זכר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ; וכל ערל לא יאכל בו]</span> אמר רחמנא, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואז יקרב לעשותו</span>' - והאי לאו בר מהילא הוא!
אלא הכא במאי עסקינן? כגון שחלצתו חמה <span style="color:#2828AC;">(שהיה חולה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בזמן השחיטה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ונתרפא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">בערב לפני אכילה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה)</span>.
וניתוב ליה כל שבעה <span style="color:#2828AC;">(</span>דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה<span style="color:#2828AC;">) (ואי ביני וביני איתפח [</span><span style="color:#008A00;">נתרפא</span><span style="color:#2828AC;">] - אמאי מעכב ליה מאכילה? אכתי לא מטא זמניה, דתניא לקמן: 'יום הבראתו כיום הולדו' דעד שבעה יומי לא מהלינן ליה)</span> <span style="color:#008A00;">[ולא יעכב אכילת הפסח]</span>.
<span style="color:#008A00;">[הכא במאי עסקינן? -]</span> דיהבינן ליה כל שבעה <span style="color:#2828AC;">(שכבר נתרפא זה שמונה ימים, וחל שמיני שלו להיות ערב הפסח)</span>.
ונימהליה מצפרא <span style="color:#2828AC;">(וכיון דמצפרא בר מהילא הוא - אשתכח דמעכב ליה מעשיה, ולמה לי קרא לרבויי שעת אכילה)</span>?
<span style="color:#008A00;">[לתנוק שחלצתו חמה]</span> בעינן
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-32" id="footnote-32">[32]</a> פירוש אחר: גבעוני הוא מתחזה, כמו ביהושע ט, במיוחד רמז בפסוק ו.</p>
<h3>דף עא:</h3>
מעת לעת <span style="color:#2828AC;">(כגון שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח' ימים)</span>.
והתני לודאה <span style="color:#2828AC;">(שם חכם</span> <span style="font-size:80%;">(שבת קלז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'יום הבראתו כיום הולדו' <span style="color:#2828AC;">(צריך להמתין שמונה ימים [מיום הבראתו)</span>? מאי לאו <span style="color:#2828AC;">(הכי קאמר)</span>: מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת!?
לא <span style="color:#2828AC;">(והא דתנא לודאה 'כיום הולדו': הא אתא לאשמועינן שצריך להמתין עד יום שמיני</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אך בנוסף</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.
רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא, ואיתפח ביני וביני <span style="color:#2828AC;">(בין עשיה לאכילה ואין נותנין שבעה ימים אלא למי שחלצתו חמה)</span>.
רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין. <span style="color:#2828AC;">(בשעת עשיה, ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים, והם אינן יכולין לעשות את פסחן, ושחט שלוחן עליהם; ואשמעינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה - מילת בנו מעכבתו.)</span>
רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר: כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.
רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור <span style="color:#2828AC;">(וכבר עברו שבעה ימים, ומההיא שעתא הוה ליה 'ולד', דקיימא לן במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(דף כט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'יצא ראשו - הרי הוא כילוד'; והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף, דהויא ליה זמן מילה)</span>.
ומי חיי? והתניא <span style="color:#2828AC;">(ב</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">'המפלת' במסכת נדה: פיו סתום וטבורו פתוח)</span>: 'כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום <span style="color:#2828AC;">(פיו)</span> ונסתם הפתוח <span style="color:#2828AC;">(טבורו)</span>, שאלמלא כן אין יכול לחיות <span style="color:#2828AC;">(משום דלא יניק)</span> אפילו שעה אחת'!?
הכא במאי עסקינן? כגון דזנתיה אישתא <span style="color:#2828AC;">(החולי זן את החולה)</span>.
אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה <span style="color:#2828AC;">(שאחזתו חמה, וכשיצא חלצתו)</span> - אי הכי כל שבעה <span style="color:#2828AC;">(משיצא)</span> בעי <span style="color:#2828AC;">(אמתוני) (דהא אמרן 'יום הבראתו כיום הולדו')</span>!
אלא דזנתיה אישתא דאימיה.
ואיבעית אימא: הני מילי היכא דלא מעוי <span style="color:#2828AC;">(צועק, כמו 'עוי עוי' ולא אשגחו ביה' בפרק בתרא דיומא</span> <span style="font-size:80%;">(דף עז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, אבל היכא דמעוי - מחייא חיי.
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: ערל <span style="color:#2828AC;">(ישראל שנטמא במת)</span> מקבל הזאה <span style="color:#2828AC;">(ליטהר מטומאתו, וכשימול אינו צריך לחזור ולהזות ואוכל בקדשים, ולא אמרינן 'הזאת ערלות לא שמה הזאה')</span> שכן מצינו באבותינו <span style="color:#2828AC;">(בימי יהושע בפסח גלגל)</span> שקבלו הזאה <span style="color:#2828AC;">(מטומאת מת)</span> כשהן ערלים, שנאמר <span style="font-size:80%;">(יהושע ד,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו]</span>; בעשרה לא מהילי <span style="color:#2828AC;">(אותן שהיו במדבר שהיו ערלים)</span> - משום חולשא דאורחא; הזאה - אימת עביד להו <span style="color:#2828AC;">(לטומאת מת שעליהן: שרוב צבור טמאי מת היו, שנטמאו באבותיהן: שכל יוצאי מצרים מתו במדבר, ואלו הן בניהם, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(יהושע ה,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע)</span>? לאו כשהן ערלים <span style="color:#2828AC;">(והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת שלישי ושביעי כשהן ערלים?: או כל אחד ואחד קבל הזאה לשלישי ושביעי שלו בעודו במדבר, או עכשיו הזו עליהן כולן יחד בעשור לחדש ובערב הפסח, והיו להן ארבעה ימים כמשפט בין הזאה להזאה! דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה - נמצאת הזאה שניה מחוסרת זמן!)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ואית דמפרש להו: הזאה - משום ד'כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר'; ולאו מילתא היא, דהא אמר רבי יוחנן בפרק 'האשה' במסכת פסחים</span> <span style="font-size:80%;">(דף צב,א)</span><span style="color:#2828AC;">: לא שנו אלא ערל עובד כוכבים, אבל ערל ישראל - דברי הכל טובל ואוכל מיד את פסחו לערב; ולשון ראשון שמעתי מפי</span> <span style="color:#008A00;">מורי[ב"ח]</span> <span style="color:#2828AC;">הזקן)</span>
ודלמא לא עבוד פסח כלל?
לא סלקא דעתא, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יהושע ה,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויחנו בני ישראל בגלגל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויעשו את הפסח</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בארבעה עשר יום לחדש, בערב, בערבות יריחו</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
מתקיף לה מר זוטרא: ודלמא פסח הבא בטומאה היה?
אמר ליה רב אשי: תניא בהדיא: 'מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה'.
אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, שנאמר <span style="font-size:80%;">(יהושע ה,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושוב מל את בני ישראל שנית]</span>.
ודלמא הנך דלא מהול, דכתיב <span style="font-size:80%;">(יהושע ה,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו]</span>?
אם כן - מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שוב</span>' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע זמנא אחריתי!)</span> - אלא לאו <span style="color:#2828AC;">(שמע מינה)</span> לפריעה!
ומאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שנית</span>' <span style="color:#2828AC;">(השתא דדרשת 'שוב', 'שנית' מאי תדרוש ביה)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: 'מאי "שוב" ומאי "שנית"? אלא לאו לפריעה' ולהאי לישנא גרסינן 'ודלמא לאקושי סוף מילה כו', ולאו לפריעה אתא אלא לעיכוב YH 0000-00-00T00:00:00 אולי ההבדל בין הלשון הראשון לשני הוא שלפי השני פריעה מעכבת; ואז שאלה: אם הרקמה שצריך לפרוע חסרה - האם קיימו מצות מילה? מי שאומר "חרבות" – אחד לפריעה, כי הרקמה בזקן צריכה חיתוך ואין די בקריעה על ידי צפורן – זה אולי במבוגר ערל, אך בערבי מהול – וכי יש רקמה לפריעה?.)</span>
לאקושי סוף מילה <span style="color:#2828AC;">(ציצין שנשתיירו שלא חתך כל הערלה)</span> לתחלת מילה: מה תחלת מילה מעכבת - אף סוף מילה מעכבין בו, דתנן <span style="font-size:80%;">[שבת פ"יט מ"ו]</span>: 'אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את [רוב] העטרה ואין אוכל בתרומה.'
אמר רבינא, ואיתימא רב ירמיה בר אבא, אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דאין רוב הקיפה)</span>.
ובמדבר מאי טעמא לא מהול?
איבעית אימא משום חולשא דאורחא,
<h3>דף עב.</h3>
ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית <span style="color:#2828AC;">(ביום ולא זרחה חמה עליהם; רוח צפונית נוחה: לא חמה ולא צוננת, וחמה זורחת)</span>, דתניא: 'כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית' - מאי טעמא?
איבעית אימא משום דנזופים הוו <span style="color:#2828AC;">(ממעשה העגל, ולא היו ראויין לאור נוגה)</span>, ואי בעית אימא <span style="color:#2828AC;">(משום הכי לא נשבה: כי היכי)</span> דלא נבדור ענני כבוד <span style="color:#2828AC;">(שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס)</span>.
אמר רב פפא: הלכך יומא דעיבא <span style="color:#2828AC;">(יום המעונן)</span> ויומא דשותא <span style="color:#2828AC;">(שרוח דרומית מנשבת, והיא קשה מכל הרוחות)</span> לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן <span style="color:#008A00;">[מקיזים דם]</span> ביה; והאידנא, דדשו בה רבים <span style="font-size:80%;">(תהלים קטז,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שומר פתאים ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[דלתי ולי יהושיע]</span>.
תנו רבנן: 'כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר - לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(שמות יב,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה]</span>.'
מאי תלמודא <span style="color:#008A00;">[כיצד למדנו זאת מפסוק זה]</span>?
הא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">מפסוק זה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> קא משמע לן <span style="color:#008A00;">[למדנו]</span> דעֵת רצון - מילתא היא <span style="color:#2828AC;">(וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות - הואי נמי עת רצון לרוח צפונית, ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה, וזה היה סימן לדוד: כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון; כיון שהגיע חצות לילה - רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור; והאי דנקט הכא 'ארבעים שנה' לומר לך: שאפילו אותן ארבעים שנה, דנזופים היו, ולא נשבה להו בימים - נשבה להו בחצות לילה, משום דעת רצון הוא)</span>.
אמר רב הונא: דבר תורה - משוך <span style="color:#2828AC;">(מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה)</span> אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל.
מיתיבי <span style="font-size:80%;">(תוספתא שבת פט"ז)</span>: 'משוך צריך שימול'?
מדרבנן.
ודקארי לה <span style="color:#008A00;">[מי שהקשה מהברייתא '</span><span style="color:#2828AC;">משוך צריך שימול</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="color:#2828AC;">]</span>- מאי קארי לה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">איך הוא הבין את הברייתא בצורה לא נכונה לחשוב שהחיוב הוא דאורייתא? וכלשון רש"י בכתובות לו,א ד"ה ודקארי:</span> <span style="color:#2828AC;">'מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש - מה עלתה על רוחו?...]</span>? הא 'צריך' קתני <span style="color:#2828AC;">(מדרבנן, מדלא קתני 'משוך הרי זה ערל')</span>!
קטעי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">הוא טעה</span><span style="color:#2828AC;">]</span> בסיפא <span style="color:#008A00;">[בהבנת הסיפא]</span>:
'רבי יהודה אומר: לא ימול מפני שסכנה היא לו <span style="color:#2828AC;">(שמא יעשה כרות שפכה)</span>.
אמרו לו: והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא <span style="color:#2828AC;">(שמשכום עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר, וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם, ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה, וחזרו ומלו בימיו)</span> והולידו בנים ובנות, שנאמר <span style="font-size:80%;">(בראשית יז,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">המול ימול</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יליד ביתך ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם]</span> - אפילו מאה פעמים, ואומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יז,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו - ונכרתה הנפש ההוא מעמיה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">את בריתי הפר</span> - לרבות את המשוך.'
<span style="color:#008A00;">[ועל זה שאלו:]</span> מאי 'ואומר' <span style="color:#008A00;">[מדוע צריך עוד פסוק, הרי מהדרשה הראשונה הבננו שאפשר למול שנית ואין בכך סכנה]</span>?:
וכי תימא האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">המול ימול</span>' - לרבות ציצין המעכבים את המילה - תא שמע: <span style="color:#008A00;">[כדי למנוע פירוש זה דרשו]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">את בריתי הפר</span> - לרבות את המשוך.'
<span style="color:#008A00;">[היות ולמד '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">את בריתי הפר</span><span style="color:#008A00;">' - לרבות את המשוך]</span> הוא <span style="color:#2828AC;">(ההוא, דאותיב לעיל לרב הונא מרישא)</span> סבר: מדקא נסיב לה הש"ס קרא - דאורייתא היא <span style="color:#2828AC;">(מדנסבי לה רבנן לימוד למילתייהו מדאורייתא - אלמא מדאורייתא הוא)</span>, ולא היא! מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
מיתיבי <span style="color:#2828AC;">(בסיפא גרס 'קתני מיהא משוך' תיובתא דרב הונא תיובתא)</span>:
'טומטום אין אוכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(שמא אם היה נקרע ימצא זכר והרי הוא ערל)</span>; נשיו ועבדיו אוכלין <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש נשים לטומטום - מנא ליה)</span>;
משוך ונולד כשהוא מהול - הרי אלו אוכלים;
אנדרוגינוס אוכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(אנדרוגינוס. מהול מותר לאכול בתרומה ממה נפשך בין שהוא איש בין שהוא אשה בין שהוא בריה בפני עצמה זרעו של כהן הוא)</span>, ואין אוכל בקדשים <span style="color:#2828AC;">(בקדשי קדשים קמיירי כגון חטאת ואשם ושירי מנחות שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה הוא)</span>;
טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש אמאי הדר נקט ליה)</span>.'
קתני מיהת 'משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין' <span style="color:#2828AC;">(אלמא לא גזור עליה)</span>; תיובתא דרב הונא <span style="color:#2828AC;">(דאמר מדבריהן גזרו עליו)</span>!? תיובתא!
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא גרסינן: [לימא] מסייע ליה [לרב הונא]: טומטום אינו אוכל כו', והאי 'אוכלין' דמשוך ונולד מהול - מדאורייתא קאמר, וסייעתא דרב הונא! וזו שמעתי והיא נראית עיקר: מדקאמרינן לקמן 'לימא כתנאי כו' מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן' - אלמא ליכא למאן דמכשיר לגמרי!)</span>
אמר מר: 'טומטום אינו אוכל בתרומה; נשיו ועבדיו אוכלים' - נשיו לטומטום מנא ליה? אילימא דקדיש <span style="color:#2828AC;">(שקידש אשה, ושמא זכר הוא וקדושיו קדושין)</span>, דתניא: 'טומטום שקידש - קדושיו קדושין <span style="color:#2828AC;">(מספק, וצריכה גט)</span>, נתקדש - קדושיו קדושין <span style="color:#2828AC;">(ונפקא מינה לאיתסורי האי דקדשיה באחותו של טומטום ובאמו - שמא אשה הוא)</span>' - אימר דאמר לחומרא <span style="color:#2828AC;">(דבעינן גט מיניה)</span>, לקולא מי אמרינן <span style="color:#2828AC;">(דניחזקיה כזכר ודאי, ויאכיל בת ישראל בתרומה)</span>? ספק אשה הוא, ואין אשה מקדשת אשה!
אמר אביי: כשביציו ניכרות מבחוץ.
רבא אמר: מאי 'נשיו'? - אמו!
אמו – פשיטא!
מהו דתימא 'מוליד מאכיל <span style="color:#2828AC;">(את אמו בתרומה, דדייקינן לה: ויליד ביתו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">- בראוי להוליד)</span>, שאין מוליד אינו מאכיל' - קא משמע לן.
תא שמע: 'טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.' בשלמא לאביי - תנא רישא ערל ודאי, וקתני סיפא ספק ערל; אלא לרבא - טומטום דסיפא למה לי?
מאי 'טומטום' <span style="color:#2828AC;">(דקתני בסיפא)</span>? ערל <span style="color:#2828AC;">(גמור)</span>!
השתא? ספק ערל לא אכיל, ודאי ערל אכיל?
מה טעם קאמר <span style="color:#2828AC;">(סיפא לפרושי רישא אתא והכי קאמר)</span>: מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה - מפני שספק ערל הוא, וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.
<span style="color:#2828AC;">[## אם שביציו בחוץ, כאביי - הוא ודאי ערל, שהרי לא נימול, שהגיד אינו בחוץ!?]</span>
לימא כתנאי <span style="color:#2828AC;">(מילתא דרב הונא - תנאי היא אי הוי משוך דאורייתא או דרבנן)</span>: 'משוך ונולד כשהוא מהול <span style="color:#2828AC;">(שצריך להטיף ממנו דם ברית)</span>, וגר שנתגייר כשהוא מהול <span style="color:#2828AC;">(כגון ערבי וגבעוני שנתגיירו, וצריך להטיף ממנו דם ברית)</span> וקטן שעבר זמנו, ושאר כל הנימולים - '
- לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות <span style="color:#2828AC;">(שני עורות, זו על גבי זו)</span> -
'אינן נימולין אלא ביום; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: בזמנו
<h3>דף עב:</h3>
אין נימולין אלא ביום, שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה' מאי? לאו בהא קמיפלגי? דמר <span style="color:#008A00;">[תנא קמא]</span> סבר משוך דאורייתא, ומר <span style="color:#008A00;">[רבי אלעזר ברבי שמעון]</span> סבר משוך דרבנן!?
ותסברא? 'קטן שעבר זמנו' - מי איכא למאן דאמר דרבנן?
אלא דכולי עלמא 'משוך' דרבנן, ו'קטן שעבר זמנו' – דאורייתא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר דרשינן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וביום</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וביום השמיני ימול בשר ערלתו]</span> <span style="color:#2828AC;">(וי"ו יתירא: דמצי למכתב 'ביום השמיני ימול' וכתיב 'וביום', לאיתויי מילה שלא בזמנה; ואף על גב דמשוך מהכא לא מיתרבי, דהא מדרבנן הוא, ובתר הכי תקון - כיון דקטן שעברה זמנו מתרבי, ואף על גב דשלא בזמנו הוא - האי נמי תקנוה רבנן כעין דאורייתא)</span> ומר סבר לא דרשינן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וביום</span>' <span style="color:#2828AC;">(ולא גמרינן מיניה קטן שעברה זמנו, ונימול אפילו בלילה, וכל שכן משוך, דמדרבנן הוא)</span>;
<span style="color:#2828AC;">[ומוסיפה הגמרא בענין דרשה דומה:]</span>
כי הא <span style="color:#2828AC;">(בתיובתא דאותביה רבי אלעזר לרבי יוחנן דקטן שעברה זמנו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מ'וביום השמיני' איתרבי דאינו נימול אלא ביום)</span> דיתיב רבי יוחנן וקדריש: 'נותר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא ז,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף]</span> – בזמנו אינו נשרף <span style="color:#2828AC;">(ביום שנעשה נותר אין נשרף, אלא ביום, דכתיב [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא ז,יז:</span> <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והנותר מבשר הזבח</span><span style="color:#2828AC;">] ביום השלישי [</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">באש ישרף</span><span style="color:#2828AC;">])</span>, אלא ביום, שלא בזמנו <span style="color:#2828AC;">(ששהה שריפתו)</span> נשרף בין ביום בין בלילה', ואיתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן: אין לי אלא נימול לשמיני שאין נימול אלא ביום, מנין לרבות לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר <span style="color:#2828AC;">(כדקתני בפרק 'רבי אליעזר' במסכת שבת</span> <span style="font-size:80%;">(דף קלז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'נולד בין השמשות - נימול לתשעה; בין השמשות של ערב שבת - נימול לעשרה; חל יום טוב לאחר השבת - נימול לי"א; שני ימים טובים של ראש השנה - נימול לי"ב')</span> – מנין <span style="color:#008A00;">[שנימול דוקא ביום]</span>? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וביום</span>'.
ואפילו למאן דלא דריש וא"ו <span style="color:#2828AC;">(כגון רבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר לעיל שלא בזמנו נימול אפילו בלילה)</span> - וא"ו וה"י דריש <span style="color:#2828AC;">(כגון והנותר: איכא ו"ה יתירא)</span> <span style="color:#008A00;">[וכיצד אמר רבי יוחנן שנשרף בלילה? ועוד: באופן זה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">וא"ו ה"א</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">דורשים גם את המלה '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וּבַיּוֹם</span><span style="color:#008A00;">', שיש בו ה"א הידיעה מובלעת בפתח שתחת האות ב, ולכן חייבים לומר גם במילה כך!]</span>.
אישתיק.
בתר דנפק, אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה <span style="color:#2828AC;">(בלשון תנאים)</span>!
<span style="color:#2828AC;">(רבי אלעזר בן פדת - לאו תנא היה, ואמורא היה, תלמידו של רבי יוחנן; והוא רבי אלעזר סתם דמיירי בכל הש"ס בגמ'; ורבי אלעזר סתמא דמשנה וברייתא הוא רבי אלעזר בן שמוע.)</span>
אמר ליה ריש לקיש: דידיה היא? מתניתא היא!
היכא תנא ליה?
בתורת כהנים.
נפק, תנייה <span style="color:#2828AC;">(לתורת כהנים)</span> בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי.
אמר רבי אלעזר: ערל שהזה - הזאתו כשרה, מידי דהוה אטבול יום: שאף על פי שאסור בתרומה <span style="color:#2828AC;">(לקמן בהאי פירקא</span> <span style="font-size:80%;">(עד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">קראי דרשינן)</span> - כשר בפרה <span style="color:#2828AC;">(ומותר להזאה, להזות על טמא מת כדאמר לקמן בשמעתין לימד על טבול יום שכשר בפרה)</span>.
מה לטבול יום שכן מותר במעשר?
אטו אנן לאכילה קאמרינן <span style="color:#2828AC;">(בתמיה - וכי אנן לאכילה דפרה אדומה קמרבינן ליה, דתיפרוך 'תאמר בערל שאסור באכילת מעשר - לפיכך אסור בפרה)</span>? אנן לנגיעה קאמרינן <span style="color:#2828AC;">(לנגיעה בעלמא קשרינן ליה; ובנגיעה ליכא לאקשויי 'תאמר בערל שאסור בנגיעת מעשר', דהא אפילו בנגיעת קדשים מותר! והכי דרשינן: ומה טבול יום, שאסור בנגיעה דתרומה, כדגמרינן לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(עה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מ'במים יובא וטמא עד הערב'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יא,לב]</span><span style="color:#2828AC;">, והכא - נגיעה היא, דבכלי משתעי קרא, וקאמר דבעי הערב שמש)</span>: ומה טבול יום, שאסור בנגיעה דתרומה - מותר <span style="color:#2828AC;">(בהזאה)</span> בפרה, ערל, שמותר בנגיעה - אינו דין שמותר בפרה!
תניא נמי הכי: 'ערל שהזה - הזאתו כשרה; ומעשה היה והכשירו חכמים הזאתו.'
מיתיבי: 'טומטום שקידש <span style="color:#2828AC;">(שעירב אפר במים)</span> - קידושו פסול, מפני שהוא ספק ערל, וערל פסול לקדש; ואנדרוגינוס <span style="color:#2828AC;">(מהול)</span> שקידש - קידושו כשר <span style="color:#2828AC;">(שאפילו אשה כשרה לקדש לרבנן ולקמן ילפינן טעמייהו)</span>. רבי יהודה אומר: אף אנדרוגינוס שקידש קדושיו פסולים, מפני שספק אשה, ואשה פסולה מלקדש.'
קתני מיהא 'ערל וספק ערל פסול מלקדש'!
אמר רב יוסף: האי תנא - תנא דבי רבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(בריש פירקין (דף ע, בברייתא))</span> הוא, דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא <span style="font-size:80%;">[חגיגה ד,ב]</span>: 'רבי עקיבא אומר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ד)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">מזרע אהרן והוא צרוע או זב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]</span> - לרבות הערל <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[רש"י ע,א:]</span> <span style="color:#2828AC;">כטמא אצל אכילת תרומה;) (מדרבי לערל גבי טמאים - שמע מינה דכי הדדי נינהו, ואפילו לנגיעה דתרומה אסור)</span>.
אמר רבא: הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף, וקשיא לי: <span style="color:#2828AC;">(אם איתא דרבי עקיבא לכל מילי ערל כטמא משוי ליה)</span> לא לישתמיט תנא וליתני <span style="color:#2828AC;">(לא לישתמיט תנא בעלמא דליתני לענין מגע טומאות)</span> 'הערל והטמא' <span style="color:#2828AC;">(כי הדדי)</span>, ולימא רבי עקיבא היא <span style="color:#2828AC;">(מדלא אשכחן הכי הכא - משום חומרא דפרה היא, אבל לענין מגע תרומה ערל מותר)</span>!?
ולא? והא קתני 'הערל והטמא פטורים מן הראייה'?
התם משום דמאיס <span style="color:#2828AC;">(ליראות בעזרה)</span>. <span style="color:#008A00;">[## ורבא דחה את ראיית רב יוסף.]</span>
ואזדו לטעמייהו <span style="color:#2828AC;">(רבי יהודה ורבנן דאיפליגו לעיל באנדרוגינוס)</span>, דתניא: 'הכל <span style="color:#2828AC;">(כל הטהורים)</span> כשרים לקדש <span style="color:#2828AC;">(לקדש מי חטאת, אפילו אשה; אבל ערל וטמא לא רבי)</span>, חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס'.
מאי טעמא דרבנן?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(במדבר יט,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונתן עליו מים חיים אל כלי]</span> <span style="color:#2828AC;">(בתר אסיפת אֶפְרָהּ כתיב הך עבודה דקידוש, ואין עבודה מפסקת בינתים)</span> - הנך דפסלי באסיפה פסולין בקידוש <span style="color:#2828AC;">(והתם</span> <span style="font-size:80%;">(יומא מג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דרשינן 'ואסף איש' - ולא קטן; 'טהור' - להכשיר את האשה, וליכא למדרש איפכא: 'איש' - ולא אשה, 'טהור' - ואפילו קטן, דאמר בפרק 'טרף בקלפי'</span> <span style="font-size:80%;">(יומא מב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע, וע"כ סוגיא דשמעתתא הכי איתא התם)</span>, הנך דכשרין באסיפה - כשרים בקידוש;
ורבי יהודה אמר לך: אם כן <span style="color:#2828AC;">(דההוא אסיפה נקט לגבי מקדש)</span> - נימא קרא 'ולקח' <span style="color:#2828AC;">(לכתוב 'ולקח לטמא', כי היכי דכתב באסיפה 'ואסף' - לשון יחיד)</span>, מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחו</span>'? דאפילו הנך דפסולין התם <span style="color:#2828AC;">(כגון קטן)</span> - כשרים הכא.
אי הכי - אשה נמי?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונתן</span>' ולא 'ונתנה'.
ורבנן?
אי כתיב 'ולקח' 'ונתן' - הוה אמינא שקיל חד <span style="color:#2828AC;">(אֶפְרָהּ)</span> ויהיב חד <span style="color:#2828AC;">(מים)</span>, כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולקחו</span>'; ואי כתב רחמנא 'ולקחו' 'ונתנו' - הוה אמינא דשקלי תרי ויהבי תרי; כתב רחמנא 'ולקחו' 'ונתן' - דאפילו שקלי תרי ויהיב חד.
<h3>דף עג.</h3>
<span style="font-size:80%;">(במדבר יט,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והזה הטהור על הטמא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב]</span>; 'טהור' <span style="color:#2828AC;">(שטהרתי לך כאן)</span>, מכלל שהוא טמא! <span style="color:#2828AC;">(לדבר אחר- כגון טבול יום שטמא לתרומה; דאי סלקא דעתא טהור ממש - לישתוק קרא מיניה, ואנא ידענא דטמא אסור בפרה, דהא 'חטאת' קרייה רחמנא! אלא מאי 'טהור'? - טהור כל דהו, ואשכחן טבול יום דמיקרי טהור, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד, פסוקים ח,ט; טו,יג; במדבר יט,יט)</span> <span style="color:#2828AC;">ורחץ במים וטהר)</span> - לימד על טבול יום שכשר בפרה.
בעו מיניה מרב ששת: ערל מהו במעשר? כי היכי דיליף פסח ממעשר לענין אנינות <span style="color:#2828AC;">(גבי מעשר כתיב, ולא בפסח, ומיניה ילפינן)</span> יליף נמי מעשר מפסח לענין ערלות? או דלמא חמור מקל יליף, קל מחמור לא יליף?
אמר להו: תניתוה <span style="font-size:80%;">[בכורים פ"ב מ"א]</span>: 'התרומה והבכורים חייבים עליהן מיתה <span style="color:#2828AC;">(טמא האוכלהּ [</span><span style="color:#008A00;">את התרומה</span><span style="color:#2828AC;">], כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">ומתו בו כי יחללוהו; ובכורים כתרומה, דאמר מר</span> <span style="font-size:80%;">(מכות יז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ותרומת ידך'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים יב,יז]</span> <span style="color:#2828AC;">- אלו הבכורים)</span> וחומש <span style="color:#2828AC;">(זר האוכלן בשוגג; אבל במעשר שני</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, דהא זרים אכלי ליה, ואין חומש אלא בפודה את מעשרו)</span>, ואסורין לזרים, והן נכסי כהן <span style="color:#2828AC;">(לקדש בהן את האשה, וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה; אבל מעשר - לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, ואין אשה מתקדשת בו; וסתם משנה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">רבי מאיר דאמר</span> <span style="font-size:80%;">(ב"ק סט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">מעשר - ממון גבוה הוא; ואף על גב דקולא הוא לגבי תרומה ובכורים, אפילו הכי חשיב ליה; והכי נמי אמרינן בבבא מציעא פרק 'הזהב'</span> <span style="font-size:80%;">(נג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דקולא הוא)</span>, ועולין באחד ומאה <span style="color:#2828AC;">(אבל מעשר בטל ברוב, ולא בעי אחד ומאה)</span>, וטעונין רחיצת ידים <span style="color:#2828AC;">(אפילו הן פירות, דסתם ידים שניות הן מדרבנן, ופוסלות את התרומה, אבל מעשר וחולין קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(חולין קו,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח')</span> והערב שמש <span style="color:#2828AC;">(כדילפינן בהאי פירקא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן עד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: טבול יום מותר במעשר ואסור בתרומה)</span>; הרי אלו בתרומה ובבכורים, מה שאין כן במעשר' - ואם איתא <span style="color:#2828AC;">(דקל מחמור לא יליף, ומותר ערל במעשר)</span> - ניתני 'ערל אסור בהן מה שאין כן במעשר'!?
תנא ושייר.
ומאי שייר דהאי שייר?
שִייר, דקא תני סיפא: 'יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה: שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום <span style="color:#2828AC;">(אבל תרומה נאכלת בגבולין)</span> וטעונין וידוי <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">(דברים כו,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">בערתי הקדש מן הבית,</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כו,י)</span> <span style="color:#2828AC;">הנה הבאתי את ראשית בבכורים)</span> ואסור <span style="color:#2828AC;">(בכורים)</span> לאונן; ורבי שמעון מתיר <span style="color:#2828AC;">(בכורים לאונן, ולקמן מפרש טעמייהו)</span>; וחייבין <span style="color:#2828AC;">(בכורים ומעשר שני)</span> בביעור <span style="color:#2828AC;">(בשנה השלישית שאם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה - מוליכן בשלישית לירושלים, ומתודה: בערתי הקדש מן הבית וכו', ואם לא הוליכן - מתבערין בכל מקום שהן)</span>; ורבי שמעון פוטר <span style="color:#2828AC;">(בבכורים)</span>' - ואילו <span style="color:#2828AC;">(לתנא קמא, דמקיש בכורים למעשר לכל מילי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הוה ליה למיתני 'ואסור להדליק מהן אם נטמאו' דאין טומאתן מתירתן להבערה, ולא אמרינן אף על גב דלא ניתן מעשר אלא לאכילה ושתיה וסיכה, כדכתיב (שם יד) 'ואכלת' - הני מילי טהור אבל היכא דנטמא, דלא חזי לאכילה, ידליק בו, אלא)</span> 'אסור לבער מהן בטומאה <span style="color:#2828AC;">( כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(שם כו,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא בערתי ממנו בטמא)</span>,
<h3>דף עג:</h3>
ואוכלן בטומאת עצמן <span style="color:#2828AC;">(שהגוף טהור והם טמאים)</span> לוקה <span style="color:#2828AC;">(כדיליף לקמן)</span>, מה שאין כן בתרומה' – לא קתני! אלמא תני ושייר <span style="color:#2828AC;">(ומדלא קתני ליה - שמע מינה תנא ושייר YH 0000-00-00T00:00:00 שני הדינים אינן בתרומה: תרומה מותר לבער בטומאתה, ואין איסור לאו לאוכלן כשהן טמאים, אלא איסור לאו הבא מכלל עשה, ואין לוקין עליו; וברש"י מחולק ענין זה לשני דדבורים: בדף עג,א: ד"ה משא"כ בתרומה: 'דטומאתה מתירתה בהבערה כדיליף לקמן בשמעתין', ([בדף עג,ב: ד"ה]מה שאין כן בתרומה: דאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף, כדכתיב (ויקרא כב,ד) בקדשים לא יאכל וגו', אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה, אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין))</span>!
'ואסורין לאונן, ורבי שמעון מתיר':
מנא להו?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים יב,יז)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובכרת בקרך וצאנך; וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותרומת ידך</span>', ואמר מר <span style="color:#2828AC;">(במסכת מכות</span> <span style="font-size:80%;">(דף יז,א) [ספרי דברים פיסקא עב ד"ה מעשר]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תרומת ידך</span>' - אלו בכורים <span style="color:#2828AC;">(דבעי הבאת מקום כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ושמת בטנא והלכת; והתם אשמעינן [</span><span style="color:#008A00;">שיש מצות</span><span style="color:#2828AC;">] עשה, והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין, דאילו תרומה ממש - קדשי הגבול היא, ולא בעיא חומה)</span>; ואיתקש בכורים למעשר: מה מעשר אסור לאונן - אף בכורים אסור לאונן;
ורבי שמעון?
'תרומה' קרינהו רחמנא: מה תרומה מותרת לאונן <span style="color:#2828AC;">(כדאמר בריש פירקין</span> <span style="font-size:80%;">(דף ע,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'זרות אמרתי לך ולא אנינות')</span> - אף בכורים מותר לאונן.
'וחייבין בביעור, ורבי שמעון פוטר':
מר <span style="color:#2828AC;">(תנא קמא)</span> מקיש <span style="color:#2828AC;">(למעשר, דכתיב ביה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כו,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">בערתי הקדש)</span> ומר <span style="color:#008A00;">[רבי שמעון]</span> לא מקיש.
'ואסור לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה' - מנלן?
דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא שג]</span>: 'רבי שמעון אומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כו,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא אכלתי באני ממנו, ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">לא בערתי ממנו בטמא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני]</span> - בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא; והיכא מוזהר על אכילתו - איני יודע'.
<span style="color:#2828AC;">(והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו' - והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא ד'לא תוכל': מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא; והיכן מוזהר על אכילה? איני יודע! ת"ל לא תוכל כו'.</span>
<span style="color:#2828AC;">והכי פירושו: מכלל שנאמר בוידוי מעשר 'לא בערתי ממנו בטמא', דמשמע: בין שאני טמא כו' - הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר, וכל שכן בטהור, דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה - וממילא שמעינן - מדלא הוצרך להתודות על הטהור - שמע מינה הכי קאמר: אפילו בשעת הטומאה, שלא יכולתי לאוכלו - לא נתתיו להדלקה! אלמא אינו נאכל בטומאה; והיכן מוזהר על כך? איני יודע לאו מפורש, לכך נאמר 'לא תוכל' והשתא פריך הש"ס, מקמי דליסליק למילתיה:)</span>
טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים</span> <span style="color:#2828AC;">(ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(דף עד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">כדכתיב: כי אם רחץ בשרו במים - ולא בעי הערב שמש!) (ואמאי קתני 'איני יודע')</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ומשנינן:)</span> הכי קמיבעיא ליה: טומאת עצמו מנין?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ותירושך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך]</span>, ולהלן הוא אומר <span style="color:#2828AC;">(בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר)</span> <span style="font-size:80%;">(דברים טו,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל</span>, ותנא דבי רבי ישמעאל: 'אפילו טמא וטהור אוכלין על שולחן אחד בקערה אחת ואינן חוששין', וקאמר רחמנא: ההוא דאמרי לך התם '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בשעריך תאכלנו</span>' <span style="color:#2828AC;">(דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה)</span> - <span style="color:#2828AC;">(קאמינא לך)</span> הכא <span style="color:#2828AC;">(במעשר שני)</span> לא תיכול.
'מה שאין כן בתרומה' - מנא לן?
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: דאמר קרא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כו,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא אכלתי באני ממנו ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">לא בערתי ממנו בטמא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני]</span>- ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא.
ואימא 'ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של קדש <span style="color:#2828AC;">(כגון שהוקדש למנחות ונטמא)</span> שנטמא'?
לאו קל וחומר הוא?: ומה מעשר הקל, אמרה תורה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא בערתי ממנו בטמא</span>', קדש, חמור לא כל שכן?!
אי הכי תרומה נמי קל וחומר הוא?
הא - כתיב 'ממנו' <span style="color:#008A00;">[ולא מתרומה]</span>.
ומה ראית?
מסתברא: קדש לא ממעיטנא, שכן <span style="color:#2828AC;">(מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה)</span> פנקעכ"ס: פגול נותר קרבן <span style="color:#2828AC;">(וקרוי קרבן להביאו לפנים)</span> מעילה <span style="color:#2828AC;">(ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג)</span> כרת <span style="color:#2828AC;">(לאוכלו בטומאת הגוף)</span> ואסור לאונן!
אדרבה: תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז: מיתה <span style="color:#2828AC;">(מיתה לאוכלו בטומאת הגוף, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">ומתו בו כי יחללוהו)</span> וחומש <span style="color:#2828AC;">(לזר האוכלה בשוגג לעולם, ואף על פי שמותרת לכהנים; אבל קדש - משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש)</span> ואין לה פדיון <span style="color:#2828AC;">(לתרומה; אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי)</span> ואסורה לזרים <span style="color:#2828AC;">(ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים)</span>!
הנך נפישן.
ואיבעית אימא: כרת עדיפא.
'ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מה שאין כן בתרומה' - מילקא הוא דלא לקי, הא איסורא איכא <span style="color:#2828AC;">(לאכול תרומה טמאה)</span>; מנלן?
אמר קרא: <span style="font-size:80%;">(דברים טו,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בשעריך תאכלנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל]</span>- לזה ולא לאחר, ולאו הבא מכלל עשה – עשה.
אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה דתנא ושייר: מדלא קתני
<h3>דף עד.</h3>
'ונוהגין <span style="color:#2828AC;">(תרומה ובכורים)</span> בשאר שני שבוע <span style="color:#2828AC;">(בכל שנות השמיטה, אבל מעשר שני אין נוהג בשלישית ובששית)</span> ואין להם פדיון, מה שאין כן במעשר - שמע מינה.
תא שמע: 'נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה - הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר.' מאי - לאו מעשר דגן?
לא, מעשר בהמה.
'מעשר בהמה'? - היינו 'קדשים'?
וליטעמיך - מי לא תנן 'פסח' וקתני 'קדשים'??
בשלמא פסח וקדשים - צריכי: דאי תנא פסח - משום דערלות בפסח כתיבא, אבל קדשים אימא לא; ואי תנא קדשים – הוה אמינא מאי 'קדשים' – פסח! אלא 'מעשר בהמה' למה לי?
אלא מעשר ראשון, ורבי מאיר היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'יש מותרות'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן פה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'מעשר ראשון אסור לזרים' <span style="color:#2828AC;">(הלכך לענין ערלות נמי חמור)</span>.
תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי: 'ערל אסור בשתי מעשרות' – מאי, לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה?
הכא נמי מעשר ראשון, ורבי מאיר.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ג הלכה טו-יח]</span>:
'אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה <span style="color:#2828AC;">(דקדשי בדק הבית היא, ולא קדשי מזבח; ומצינו טבול יום מותר בה, וכל שכן אונן)</span>; טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר;
מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר' <span style="color:#2828AC;">(מחוסר כפרה= טומאה, דבעיא קרבן: כל שלא הביא כפרתו - אסור בה, דמחוסר מעשה הוא, וכמי שטומאתו עליו דמי, וכל שכן טבול יום דילה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שצריך קרבן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, דאיכא תרתי; אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ - מותר בה, דשמשא ממילא ערבא, ולאו מחוסר מעשה הוא; הלכך: כי כתיב 'והזה הטהור על הטמא' - טהור מכלל שהוא טמא, למישרי טבול יום אתא, ולא מחוסר כפורים)</span>
- ואם איתא <span style="color:#2828AC;">(דערל מותר במעשר)</span> - ניתני 'ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר <span style="color:#2828AC;">(כדאמר לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(עב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: ערל שהזה - הזאתו כשרה)</span>' <span style="color:#2828AC;">(ומדלא תניה - שמע מינה: משום מעשר הוא דשבקה)</span>!?
האי - תנא דבי רבי עקיבא היא <span style="color:#2828AC;">(דאסר ליה נמי בפרה, כדתני לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(עב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'טומטום שקידש - קדושו פסול' ואוקמינן כרבי עקיבא)</span>, דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא <span style="font-size:80%;">[לעיל ע,א; עב,ב]</span>:
'רבי עקיבא אומר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ד)</span> איש איש <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="color:#2828AC;">מזרע אהרן והוא צרוע או זב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]</span> - לרבות הערל.' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[רש"י ע,א:]</span> <span style="color:#2828AC;">כטמא אצל אכילת תרומה; (</span><span style="font-size:80%;">[רש"י עב,ב:]</span> <span style="color:#2828AC;">מדרבי לערל גבי טמאים שמע מינה דכי הדדי נינהו, ואפילו לנגיעה דתרומה אסור.)</span>
ומאן תנא <span style="color:#2828AC;">(דלעיל, דאכשר ערל בפרה)</span> דפליג עליה דרבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(כדקתני לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">'ערל שהזה הזאתו כשרה')</span>?
תנא דרבי יוסף הבבלי היא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[הברייתא היא ברייתא מבית מדרשו של יוסף הבבלי, והחולק הוא]</span> <span style="color:#2828AC;">תנא קמא דיוסף הבבלי, דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה)</span>, דתניא <span style="font-size:80%;">(בתוספתא פרה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ג)</span>:
'שרפת אונן ומחוסר כפורים - כשרה. רבי יוסף הבבלי אומר: אונן - כשרה, מחוסר כפורים – פסולה <span style="color:#2828AC;">(דכיון דמחוסר מעשה הוא - עדיין טומאה עליו, ולא קרינא ביה טהור)</span>. <span style="color:#2828AC;">(והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני 'מחוסר כפורים פסול בפרה'; וכי היכי דפליג</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">תנא קמא של רבי יוסף הבבלי</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">אמחוסר כפורים - איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל).</span><span style="color:#2828AC;">)</span>
ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר <span style="color:#008A00;">[שני]</span>, דאמר רבי יצחק: מנין לערל שאסור במעשר <span style="color:#008A00;">[שני]</span>? נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' במעשר <span style="color:#008A00;">[שני; ראה להלן בדברי רבא אמר רבי יצחק]</span> ונאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' בפסח <span style="color:#008A00;">[מיד להלן בדברי רבא]</span> - מה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' האמור בפסח - ערל אסור בו, אף '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' האמור במעשר - ערל אסור בו.
מופני? דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא!
לאיי, אפנויי מופני.
מאי מופני?
אמר רבא: אמר רבי יצחק:
תלתא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' כתיבי בפסח <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות יב,ט:</span> <span style="color:#2828AC;">אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו,</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק י)</span> <span style="color:#2828AC;">לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו]</span>: חד לגופיה, וחד לגזירה שוה, וחד: למאן דאמר בא הכתוב <span style="color:#2828AC;">(באש תשרופו</span> <span style="font-size:80%;">(שמות יב,י)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ליתן לך עשה אחר לא תעשה <span style="color:#2828AC;">(לומר שאין לוקין עליו)</span> - איידי דכתיב 'נותר' כתיב נמי 'ממנו'; ולמאן דאמר 'ליתן לו בקר שני לשריפתו' <span style="color:#2828AC;">(דמצי למכתב 'והנותר ממנו באש תשרופו'; מאי 'עד בקר'? הא כתיב ברישא דקרא 'לא תותירו ממנו עד בקר'? אלא הכי קאמר: והנותר - לבקר הראשון, שהוא יום טוב - המתן עד בקר שני, שהוא חול, ושורפו; ללמדך שאין שורפין קדשים ביום טוב; ותרוייהו ב'כיצד צולין'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים דף פג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - איידי דכתיב 'עד בקר' כתיב נמי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>'.
תלתא 'ממנו' כתיבי במעשר <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">דברים כו,יד:</span> <span style="color:#2828AC;">לא אכלתי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">באני ממנו,</span> <span style="color:#2828AC;">ולא בערתי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ממנו בטמא,</span> <span style="color:#2828AC;">ולא נתתי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(דאמר לעיל: למישרי הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה)</span>, וחד לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא: מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(שבת פו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דסיכה כשתיה, והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה)</span>? -שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כו,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא נתתי ממנו למת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני]</span> - למת הוא דלא נתתי <span style="color:#2828AC;">(לעיל מיניה כתיב 'לא בערתי ממנו בטמא' וכתיב בתריה 'ולא נתתי ממנו למת' – כלומר: מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת)</span>, הא לחי דומיא דמת נתתי; איזה דבר <span style="color:#2828AC;">(נתינה)</span> ששוה בחיים ובמתים <span style="color:#2828AC;">(משכחת במת)</span>? הוי אומר זו סיכה <span style="color:#2828AC;">(וקדייקינן: דכוותיה בחי - שרי)</span>.
מתקיף לה מר זוטרא: ואימא <span style="color:#2828AC;">('לא נתתי ממנו למת' - לא בסיכה קאמר, אלא כך הוא מתְוַדֶּה:)</span> ליקח לו ארון ותכריכים <span style="color:#2828AC;">(לא קניתי ממנו ארון ותכריכים למת, אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו, ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת; הא לחי דומיא דמת - נתתי, ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, אם נטמא - מותר לחללו לקנות ממנו חלוק)</span>?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממנו</span>' – מגופו.
רב אשי אמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא נתתי</span>' דומיא ד'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא אכלתי</span>': מה להלן מגופו אף כאן מגופו.
ואכתי מופנה מצד אחד הוא <span style="color:#2828AC;">(דההוא דפסח מופנה לגזירה שוה, אבל דמעשר - כולהו תלתא אצרכת להו)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[ביחס לתוקף של לימוד גזירה שוה 'מופנה מצד אחד': האם למדין ומשיבין או למדין ואין משיבין, יש מחלוקת:</span> <span style="color:#2828AC;">פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(דף כב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין, אלא למאן דאמר למדין ומשיבין - מאי איכא למימר?
הך דרבי אבהו <span style="color:#2828AC;">(דמפיק חד ממנו למישרי הדלקה בשמן תרומה שנטמאת)</span> - מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מאי דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר יח,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וידבר ה' אל אהרן:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם]</span>? - בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לך</span>' - שלך תהא להסקה תחת תבשילך.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #21 Daf 70a-74a ______________________ | | THE LAWS OF AN AREL(1) | ______________________ | | | (A) (B) | THE HALACHAH THE REASON | ____________ __________ | | 1) EATING TERUMAH Prohibited Machlokes between | (70a) R. Elazar and R. Akiva(2) | | 2) EATING THE KORBAN Prohibited(3) "An Arel shall not eat it" | PESACH (AND KODSHIM) (Shemos 12:48) | | 3) RECEIVING HAZA'AH Permitted Derived from our forefathers| (71b) when they entered Israel | | 4) DOING HAZA'AH ON OTHERS Machlokes Those who prohibit do so | (72b) because of the stringency | of the Parah Adumah(4) | | 5) EATING MA'ASER SHENI Prohibited Derived from the "Mimenu" | (73a) written with regard to | Korban Pesach(5) | | 6) BIKURIM Prohibited They are compared to Terumah| (73b) | | 7) EATING MA'ASER RISHON Machlokes Rabanan: it is permitted | (74a) Rebbi Meir: Ma'aser Rishon |                                        is like Terumah, since it is|                                              prohibited to a Zar(6)      | ========== FOOTNOTES: ========== (1) See Insights to 70a, regarding whether these laws also apply to a man who is an Arel because his brothers died as a result of Milah, or whether they apply only to one who deliberately transgressed the Mitzvah of Milah. Regarding the status of a boy who did not have Milah because he was less than eight days old, the Gemara (71a) is in doubt whether he is considered an Arel or not. TOSFOS (70a, DH ha'Arel) cites a Yerushalmi that concludes that he is *not* considered an Arel. (2) According to Rebbi Elazar, this prohibition is derived from a Gezeirah Shavah of "Toshav v'Sachir" that is written with regard to the Korban Pesach. According to Rebbi Akiva, an Arel is compared to a Tamei in the verse, "Ish Ish." This teaches that just like a Tamei may not eat Terumah, so, too, an Arel may not eat Terumah. (3) An Arel is permitted, though, to eat Matzah and Maror (71a). Regarding the Korban Pesach, not only if *he* is an Arel is he prevented from eating the Pesach, he is prevented from eating it even if he has a son or servant who is an Arel. (However, his son or servant who is an Arel does not prevent him from eating the Pesach when he was *unable* to circumcise the child or servant (71a; Ritva 70a), even according to those who maintain (footnote #1) that when *he* is unable to circumcise himself it prevents him from eating the Pesach. (4) This is what RASHI (72b, DH Lo Lishtamit) writes. It is not clear whether this logic prohibits an Arel to do Haza'ah only according to Rebbi Akiva, or even according to the Rabanan who argue with Rebbi Akiva and do not compare an Arel to a Tamei (footnote #2). See ARUCH LA'NER to 74a, and Insights there. (5) This is the teaching of Rebbi Yitzchak. (Some deduce from the wording of the Gemara that according to Rebbi Akiva, who compares an Arel to a Tamei, it is also clear that an Arel is Asur to eat Ma'aser Sheni; see Aruch la'Ner cited in previous footnote, but see RASHI DH Tana d'Vei Rebbi Akiva, who seems to learn otherwise.) (6) According to Rebbi Meir, just like Ma'aser Rishon is as stringent as Terumah as far as being Asur to a Zar (a non-Levi and non-Kohen; RASHI 86a DH Michlal), so, too, it is as stringent as Terumah as far as being Asur to an Arel, like Terumah.</span>
וכל הטמאים <span style="color:#2828AC;">[לא יאכלו בתרומה]</span>:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: אמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע]</span> - אי זהו דבר ששוה
<h3>דף עד:</h3>
בזרעו של אהרן <span style="color:#2828AC;">(בזכרים ונקבות; דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים - אין נאכלים אלא לזכרי כהונה)</span>? - הוי אומר זו תרומה.
ואימא בחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(דשלמים, הניתן לכהנים, ונאכל לנשיהן, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא י,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">'אתה ובניך ובנותיך', והני הוא דאסר רחמנא לטמאים, משום דקדשים נינהו, אבל תרומה לא)</span>?
אינה בחוזרת <span style="color:#2828AC;">(בת כהן אלמנה מישראל, וזרע אין לה, דאמר בפרק 'אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק')</span>.
תרומה נמי אינה בחללה?
חללה לאו זרעו דאהרן היא.
וממאי דהאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד אשר יטהר</span>' - עד דאיכא הערב שמש <span style="color:#2828AC;">(ותו לא, דאמר לעיל 'מחוסר כפורים מותר בתרומה')</span>? אימא עד דמייתי כפרה?
לא סלקא דעתא, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בזב בעל שתי ראיות <span style="color:#2828AC;">(לאו בר קרבן הוא, כדתניא במסכת מגילה</span> <span style="font-size:80%;">(ח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא; הא כיצד? שתים לטומאה ושלש לקרבן')</span> ובמצורע מוסגר <span style="color:#2828AC;">(נמי לאו בר קרבן הוא, כדתנן התם: 'אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים'; וכיון דתגלחת ליכא - קרבן נמי ליכא, דבהדי דתגלחת כתיב קרבן)</span> הכתוב מדבר', דומיא דטמא נפש: מה טמא נפש - דלאו בר כפרה הוא, הני נמי - דלאו בני כפרה נינהו.
ואימא 'הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה <span style="color:#2828AC;">(כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט)</span> - עד דמייתי כפרה'? ותו: הא דתנן <span style="font-size:80%;">[לכאורה כאן צירוף של משניות שונות]</span>: 'טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים' - מנא לן?
אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי: כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים</span> - הא רחץ טהור! וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי לחמו הוא]</span>; וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא תמצא ידה די שה - ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכפר עליה הכהן וטהרה</span> - הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים.
ואיפוך אנא?
מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 לעיל עג,ב: מיתה (מיתה לאוכלו בטומאת הגוף) וחומש (לזר האוכלה בשוגג לעולם, ואף על פי שמותרת לכהנים, אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים - אין בו מעילה ולא חומש) ואין לה פדיון (לתרומה; אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי) ואסורה לזרים (ותרומה אסורה לזרים, אבל קדשים קלים מותרים לזרים)</span>.
אדרבה מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב <span style="color:#2828AC;">(הבאת מקום; וידוי אסור לאונן, ולבער ממנו בטומאה, ואוכלו בטומאת עצמו - לוקה וחייב בביעור: ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה)</span>!?
אפילו הכי מיתה עדיפא.
רבא אמר: בלא 'מיתה עדיפא' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נפש</span>' <span style="color:#2828AC;">(בקרא ד-כי אם רחץ בשרו</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,ו]</span> <span style="color:#2828AC;">כתיב נפש כי תגע בו, אלמא קרא קמא במעשר משתעי)</span> - איזהו דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר.
ואכתי <span style="color:#2828AC;">(אימא)</span> הני מילי <span style="color:#2828AC;">(דסגי בהערב שמש לתרומה)</span> - היכא דלאו בר כפרה <span style="color:#2828AC;">(דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא)</span>, אבל היכא דבר כפרה <span style="color:#2828AC;">(לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה)</span> - עד דמייתי כפרה!?
אמר אביי: תרי קראי כתיבי ביולדת <span style="color:#2828AC;">(דבת כפרה היא)</span>: כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">עד מלאת ימי טהרה</span> - כיון שמלאו ימיה <span style="color:#2828AC;">(ארבעים לזכר ושמונים לנקבה)</span> – טהרה <span style="color:#2828AC;">(והוא הערב שמש שלה, דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר - היא נקראת 'טבולת יום ארוך'</span> <span style="font-size:80%;">[במסכת נדה (עא,א)]</span><span style="color:#2828AC;">, דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים 'טבולי יום ארוך': משעת טבילתם עד הערב שמש, דליל הבאת קרבנותיהם למחרת; (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה))</span>; וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא תמצא ידה די שה, ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכפר עליה הכהן וטהרה</span>, הא כיצד? - כאן <span style="color:#2828AC;">(בהערב שמש)</span> לתרומה <span style="color:#2828AC;">(וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש, דהא אמרן לעיל: הא רחץ טהור: דלא בעי הערב שמש, ולענין טבול יום - מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה)</span>, כאן לקדשים.
ואיפוך אנא?
מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 לעיל עג,ב פגול נותר קרבן מעילה כרת (וקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף) ואסור לאונן!</span>!
אדרבה, תרומה חמורה שכן מחפ"ז!
הנך נפישן.
רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' לא מצית אמרת? אמר קרא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וכפר עליה הכהן וטהרה</span>' - מכלל שהיא טמאה <span style="color:#2828AC;">(עד השתא)</span>; ואי סלקא דעתך <span style="color:#2828AC;">(קרא קמא, דשרי למיכל מאורתא)</span> – בקדשים, איקרי כאן <span style="font-size:80%;">(ויקרא ז,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[-באש ישרף; והבשר - כל טהור יאכל בשר]</span> <span style="color:#2828AC;">(והאי מחוסר כפורים - טמא מקרי, כדכתיב 'וטהרה' - מכלל שהיא טמאה)</span>! אלא שמע מינה – בתרומה.
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא '<span style="font-size:80%;">(ויקרא יב,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דבר אל בני ישראל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאמר</span> <span style="color:#2828AC;">אשה כי תזריע</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וילדה זכר - וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא]</span> - אין לי אלא בני ישראל <span style="color:#2828AC;">(בנות ישראל מטמאות בלידה)</span>, גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>'; ואי סלקא דעתך בתרומה - גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 גיורת – אם נתגיירה – ישראלית היא? אולי צריכא להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, שמשום שהורתה שלא בקדושה סלקא דעתא שלא תטמא, שהרי כתיב: אשה כי תזריע – תלתה התורה את הטומאה בזמן שנזרעה, והיא נזרעה גויה?</span>?
אמר רבא: ולא?
<h3>דף עה.</h3>
והכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בכל קדש לא תגע</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה]</span> <span style="color:#2828AC;">(בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות</span> <span style="font-size:80%;">(יד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'בכל קדש')</span> - לרבות התרומה <span style="color:#2828AC;">(דאסורה בה כל ימי טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה)</span>! אלא קרא - מילי מילי קא חשיב.
ותלתא קראי בתרומה <span style="color:#2828AC;">([</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,ד</span><span style="color:#2828AC;">: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל] עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר - דבר השוה בזרעו של אהרן;</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,ז]</span> <span style="color:#2828AC;">ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא]; [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ד:</span> <span style="color:#2828AC;">ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה)</span> למה לי?
צריכי: דאי מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד אשר יטהר</span>' - לא הוה ידענא במאי <span style="color:#2828AC;">(איזהו היא גמר טהרתו, דעל כרחך גמר טהרה משמע)</span> - כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובא השמש וטהר</span>'; ואי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובא השמש</span>' – הני מילי דלאו בר כפרה <span style="color:#2828AC;">(דהא כולה ענינא בבעל שתי ראיות, ומצורע מוסגר, וטמא שרץ ומת משתעי)</span>, אבל דבר כפרה - אימא עד דמייתי כפרה! כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד מלאת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ימי טהרה]</span>' <span style="color:#2828AC;">(דאפילו יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש)</span>; ואי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד מלאת</span>' - הוה אמינא אפילו בלא טבילה; כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד אשר יטהר</span>'.
ולהך תנא <span style="color:#2828AC;">(</span>דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל<span style="color:#2828AC;">)</span> דאמר: 'בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר', והאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עד אשר יטהר</span>' - עד דמייתי כפרה <span style="color:#2828AC;">(ועל כרחך בקודש מוקמת לה, דהא כתיב קרא אחרינא 'ובא השמש וטהר' דמוקמת ליה בתרומה)</span>, תרי קראי בקדשים <span style="color:#2828AC;">('עד אשר יטהר',</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יב,ז</span><span style="color:#2828AC;">: והקריבו לפני ה'] וכפר עליה וטהרה [ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה])</span> למה לי <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דעד דמייתי כפרה)</span>?
צריכי: דאי כתב רחמנא ביולדת - משום דמרובה טומאתה <span style="color:#2828AC;">(שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים)</span>, אבל בזב אימא לא; ואי כתב רחמנא בזב, דלא הותר מכללו - אבל יולדת <span style="color:#2828AC;">(יולדת הותרה מכללה: שרואה דם וטהורה לבעלה, אבל זב לא הותר מכללו, דכל כמה דלא פסיק - טמא)</span> אימא לא? צריכא!
<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יא,לב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">במים יובא וטמא עד הערב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וטהר]</span>' <span style="color:#2828AC;">(על כרחך לתרומה איירי, מדבעי הערב שמש)</span> למה לי <span style="color:#2828AC;">(תיפוק לי מ'ובא השמש וטהר'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,ז]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
אמר רבי זירא: לנגיעה <span style="color:#2828AC;">(דקרא דלעיל - באכילה משתעי, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,ז]</span> <span style="color:#2828AC;">ואחר יאכל מן הקדשים, והאי קרא בכלים משתעי, דנגיעה בעלמא היא; ואשמעינן כלי, והוא הדין לאדם טבול יום - לא יגע בתרומה)</span>, דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא שמיני פרשה ו ד"ה פרק ח משנה ט]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יא,לב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וטמא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[עד הערב וטהר]</span> <span style="color:#2828AC;">('במים יובא וטמא' - אף לאחר ביאת המים קראו 'טמא')</span> - יכול לכל <span style="color:#2828AC;">(הוי טמא)</span>? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וטהר</span>' <span style="color:#2828AC;">(מדלא כתיב 'ויִטְהר' משמע דאמעיקרא קאי, קודם הערב שמש)</span>; אי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וטהר</span>' - יכול לכל?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וטמא</span>'!
הא כיצד?
כאן למעשר כאן לתרומה.' <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 בספרא הסיום: הא כיצד? - טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך</span>
ואיפוך אנא?
מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר – הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 Rafi Magid a}ked: (a) in 75a the gemara ask could we say that maaser is more stringent than trumah? What is the HAVA AMINA for that? Formerly, the gemara states that trumah is stringent? (because MHPZ) The Kollel replies: The Gemara needs only a slight reason to be Docheh the Gemara's Limud  from the Pasuk. The Gemara's Havah Amina might be that we do find that Ma'aser has certain Chumros that Terumah does not have, such as those listed earlier on 73a (Ma'aser must be brought to Yerushalayim, it requires Viduy, it is prohibited to be eaten by an Onen, it requires Bi'ur).</span> .
ואיבעית אימא: נגיעה דתרומה <span style="color:#2828AC;">(לטבול יום)</span> מהכא נפקא: <span style="color:#2828AC;">(דתניא)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יב,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בכל קדש לא תגע</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה]</span> - אזהרה לאוכל <span style="color:#2828AC;">(שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך)</span>;
או אינו אלא לנוגע?
תלמוד לומר: <span style="font-family: SBL Hebrew;">בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא</span> - מקיש קדש למקדש: מה מקדש: דבר שיש בו נטילת נשמה <span style="color:#2828AC;">(הבא למקדש טמא בכרת, שנאמר</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר יט,כ)</span> <span style="color:#2828AC;">'ונכרתה ... כי את מקדש ה' טמא')</span>, אף קדש: דבר שיש בו נטילת נשמה' <span style="color:#2828AC;">(דהיינו אכילה בטומאה, שהוא גבי קדש בכרת, ואוכל תרומה בטומאה במיתה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">ומתו בו כי יחללוהו)</span> <span style="color:#008A00;">[ומסבירה הגמרא]</span> ובנגיעה נטילת נשמה ליכא; והאי דאפקיה בלשון נגיעה - הכי קאמר: נגיעה כאכילה <span style="color:#2828AC;">(האסור לאכול אסור ליגע)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yeavamos Chart #22 Daf 74b-75a              ________________________________________________________    |                                                                          |              THE DEGREES OF TAHARAH REQUIRED FOR EATING (OR TOUCHING)    |                           MA'ASER, TERUMAH, AND KODSHIM                  |              ________________________________________________________    |                                                                          |                                                                          |                           (A)              (B)               (C)         |                       TO WHOM DOES     HOW DOES HE    TO WHICH KODSHIM   |                     THE VERSE REFER?  BECOME TAHOR? DOES THE VERSE REFER?|                     ________________  _____________ _____________________|                                                                          | 1) "[A Metzora or  (a)Metzora Musgar,  (a)Sundown(3)     (a)Terumah*,    |    Zav] shall not  Zav who saw twice   (b)Korban (1)     (b)Kodshim(1)   |    eat Kodshim     (b)Metzora Muchlat,                                   |    *Ad Asher       Zav who saw three(1)                                  |    Yithar*"        ("Bar Kaparah")                                       |    (Vayikra 22:4)                                                        |                                                                          | 2) "He shall not    Tamei Mes,          Tevilah          Ma'aser Sheni   |    eat from the     Tamei Sheretz                                        |    Kodshim, *Ki     & Ba'al Keri                                         |    Im Rachatz*"                                                          |    (Vayikra 22:6)                                                        |                                                                          | 3) "*u'Va ha'Shemesh                                                     |    v'Taher*, and    same as above       Sundown           Terumah**      |    afterwards he                                                         |    may eat from the                                                      |    Kodshim"                                                              |    (Vayikra 22:7)                                                        |                                                                          | 4) "*v'Chiper Aleha*    Yoledes         Korban            Kodshim(5)     |    ha'Kohen         ("Bar Kaparah")                                      |    v'Taherah"                                                            |    (Vayikra 12:8)                                                        |                                                                          | 5) "She may not         Yoledes        Sundown(2)         Terumah***     |    touch Kodesh...  ("Bar Kaparah")                     (eating it and   |    *Ad Melos Yemei                                      touching it)(4)  |    Taharah*"                                                             |    (Vayikra 12:4)                                                        |                                                                          | 6) "Every vessel...   A vessel that     Sundown            Terumah       |    shall be brought   became Tamei                      (touching it)    |    into water and     by a Sheretz                                       |    remain Tamei *Ad                                                      |    ha'Erev* and then                                                     |    become Tahor"                                                         |    (Vayikra 11:32)                                                       | THE THREE VERSES THAT DISCUSS EATING "TERUMAH" AT SUNDOWN: *  = This verse teaches that sundown is not enough -- Tevilah is also required. ** = This teaches that the thing which is Metaher him (together with Tevilah) is sundown. ***= This teaches that even one who must bring a Korban in order to eat Kodshim (a "Bar Kaparah"), becomes Tahor for Terumah with sundown. (See also Insights to 75a.) ========== FOOTNOTES: ========== (1) There is a Machlokes regarding to which Metzora and Zav this verse refers: some say that it refers to a Metzora *Musgar* and a Zav who saw *two* flows (who do not bring a Korban for Kaparah), and "Asher Yithar" refers to sundown. Others say that it refers to a Metzora *Muchlat* and a Zav who saw *three* flows (who *do* bring a Korban for Kaparah), and "Asher Yithar" refers to the Korban. According to this latter view, the verse is discussing specifically what to do before he may eat *Kodshim*. (2) Throughout the days of Tum'ah and Dam Tohar following the birth she is considered a "Tevulas Yom Aruch." That is, the sundown that permits her to eat Terumah is the sundown after "the *completion* of the days of her Taharah." (3) Since the Torah is discussing a person who is *not* obligated to bring a Korban in order to become Tahor, "Ad Asher Yithar" must mean sundown (74b). (4) According to the second answer of the Gemara, it seems that this verse teaches when *Terumah* may be touched. However, TOSFOS proves that it is not  from here that we learn that touching Terumah requires He'erev Shemesh (because the verse is referring to touching *Kodesh*). Rather, we learn from this verse that it is logical for a Tamei who is prohibited from eating an item due to its Kedushah, to be prohibited from touching that item as well. Because of this course of logic, we will learn from the verse "b'Mayim Yuva" (row "6)") that *Terumah* may not be touched by a Tevul Yom, and not that *Ma'aser Sheni* may not be touched by a Tevul Yom. (5) According to the opinion that "Ad Asher Yithar" (row "1)") is also discussing a person who must bring a Korban in order to become Tahor (i.e., he is a "Bar Kaparah") (see footnote #1), two verses are necessary to teach that one must bring the Korban before touching Kodshim: one for Yoledes, and one for Zav. (One could not be learned from the other, as the Gemara explains.)</span>
פצוע דכא <span style="color:#2828AC;">[וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן</span> <span style="font-size:80%;">(של פצוע דכא וכרות שפכה)</span> <span style="color:#2828AC;">לא יאכלו</span> <span style="font-size:80%;">(דשוויוה חללה בביאתן, שהרי נבעלה לפסול לה)</span><span style="color:#2828AC;">, ואם לא ידעה</span> <span style="font-size:80%;">(לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן)</span> <span style="color:#2828AC;">משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו]</span>:
מאן תנא 'משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה' <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו' - אף על גב דמצפה ומשתמרת לביאתו)</span>?
אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל נו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין')</span>, ורבי אלעזר ורבי שמעון היא.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: שאני הכא שכבר אכלה.
ורבי אלעזר 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה!
ורבי יוחנן?
התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.
איזהו פצוע [<span style="color:#2828AC;">דקא? - כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן</span>]:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא רמז]</span>: 'איזהו 'פצוע דכא'?
כל שנפצעו <span style="color:#2828AC;">(כמו פצע [תחת פצע]</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כא,כה)</span><span style="color:#2828AC;">: מכת חרב וסכין)</span> ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נמוקו <span style="color:#2828AC;">(מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן)</span> ואפילו חסרו <span style="color:#2828AC;">(כל שהוא)</span>.
אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה <span style="color:#2828AC;">(שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות)</span>: כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר.'
'סריס חמה'? סלקא דעתך <span style="color:#2828AC;">(הא - סריס חמה בידי שמים הוא, מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא)</span>?
אלא 'הרי הוא כסריס חמה, וכשר' <span style="color:#2828AC;">(דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות)</span>.
וניקב לא מוליד? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא
<h3>דף עה:</h3>
וחרזיה סילוא בביצים <span style="color:#2828AC;">(נקבו קוץ בביציו; וחרזיה - לשון 'מחרוזות של דגים'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא מציעא כא,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ונפק מיניה <span style="color:#2828AC;">(שכבת זרע)</span> כחוט דמוגלא <span style="color:#2828AC;">(כמין ליחה, ואפילו הכי)</span>, ואוליד <span style="color:#2828AC;">(בתר הכי)</span>?
הא - שלח שמואל לקמיה דרב, ואמר ליה: צא וחזר על בניו מאין הם <span style="color:#2828AC;">(זנתה אשתו)</span>.
אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים <span style="color:#2828AC;">(על ידי רעמים וברד, או ממעי אמו)</span> כשר.
אמר רבא היינו דקרינן 'פצוע' ולא קרינן 'הפצוע' <span style="color:#2828AC;">(אי הוה כתיב 'הפצוע' הוי משמע הפצוע מעיקרו, כגון ממעי אמו)</span>.
במתניתא תנא 'נאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא פצוע</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[דכא וכרות שפכה בקהל ה']</span> ונאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא ממזר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בקהל ה'; גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']</span> - מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם.'
אמר רבא: 'פצוע' - בכולן <span style="color:#2828AC;">(ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס)</span>; 'דך' – בכולן; 'כרות' – בכולן.
'פצוע' – בכולן: בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו <span style="color:#008A00;">[שני ה]</span>ביצים, בין שנפצעו <span style="color:#008A00;">[שני]</span> חוטי ביצים; '
דך' – בכולן: בין שנידך הגיד בין שנידכו <span style="color:#008A00;">[שני ה]</span>ביצים בין שנידכו <span style="color:#008A00;">[שני]</span> חוטי ביצים;
'כרות' – בכולן: בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו <span style="color:#008A00;">[שני ה]</span>ביצים, בין שנכרתו <span style="color:#008A00;">[שני]</span> חוטי ביצים.
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ממאי דהאי פצוע דכא - באותו מקום? אימא מראשו?
אמר ליה: מדלא מנה ביה דורות <span style="color:#2828AC;">(מדלא כתיבא ביה 'עד דור שלישי' או 'עשירי', כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי)</span> - שמע מינה <span style="color:#2828AC;">(משום דלאו בר אולודי הוא:)</span> באותו מקום.
ודלמא האי דלא מנה בו דורות - דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר? דומיא דכרות שפכה: מה כרות שפכה באותו מקום –מ אף האי נמי באותו מקום.
וכרות שפכה גופיה ממאי דבאותו מקום הוא? אימא משפתיה <span style="color:#2828AC;">(ששופכים רוק)</span>?
'שפכה' כתיב, במקום ששופך <span style="color:#2828AC;">(ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק)</span>.
ואימא מחוטמו?
מי כתיב '<span style="color:#008A00;">[כרות]</span> בשפוך' <span style="color:#2828AC;">(ממקום הרגיל לשפוך קודם לכן)</span>? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כרות שפכה</span>' כתיב: מי שעל ידי כריתה שופך <span style="color:#2828AC;">(שותת)</span>, שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי <span style="color:#2828AC;">(קודם כריתה ולאחר כריתה)</span> שופך הוא.
במתניתא תנא: 'נאמר: <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא פצוע דכא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכרות שפכה בקהל ה']</span> ונאמר: <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא ממזר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']</span> - מה להלן באותו מקום אף כאן באותו מקום.'
ניקב למטה מעטרה <span style="color:#2828AC;">(בסוף הגיד כלפי קרקע, והולך הנקב באלכסון)</span> שכנגדו <span style="color:#2828AC;">(ויוצא כנגדו)</span> למעלה מעטרה <span style="color:#2828AC;">(כלפי הגוף)</span> - סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה, דכל למטה מעטרה - בשר בעלמא הוא, כדקתני מתניתין 'אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר'. 'עטרה' = שורה גבוה המקפת סביבות הגיד)</span>.
אמר ליה רבי אסי: הכי אמר רבי יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא <span style="color:#2828AC;">(כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא)</span> - מעכבת <span style="color:#2828AC;">(מעכבת תולדתו ופסול)</span>.
ואם נשתייר מעטרה <span style="color:#2828AC;">[אפילו כחוט השערה</span> <span style="font-size:80%;">(שנכרת מעטרה ואילך)</span> <span style="color:#2828AC;">- כשר] (מתניתין היא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף ע,א)</span><span style="color:#2828AC;">, ואכריתה קאי (פירש: אכרות שפכה ולא אפצוע דכא))</span>:
יתיב רבינא וקמיבעיא ליה: 'מלא החוט' שאמרו - על פני כולה או על פני רובה?
אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: מלא החוט על פני רובה, וכלפי רישא <span style="color:#2828AC;">(לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה, אבל אם נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע - פסול)</span>.
אמר רב הונא: כקולמוס <span style="color:#2828AC;">(כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב בה)</span> – כשרה; כמרזב <span style="color:#2828AC;">(שנחקק כסילון, ויש לו דפנות משני צדדים, והחקק באמצע כמין צנור)</span> - פסולה: האי שליט בה אוירא <span style="color:#2828AC;">(הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל)</span>, והאי לא שליט בה אוירא <span style="color:#2828AC;">(כקולמוס לא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו)</span>.
ורב חסדא אמר: כמרזב – כשרה, כקולמוס – פסולה: האי <span style="color:#2828AC;">(כמרזב)</span> גריד <span style="color:#2828AC;">(שכבת זרע מן הגוף בשעת תשמיש, ומזריע, שהרי לא נחסר הגיד מעוביו, ונוגע בצידי הרחם, ומתחמם ומוציא ויורה כחץ)</span>, והאי <span style="color:#2828AC;">(כקולמוס)</span> לא גריד <span style="color:#2828AC;">(על ידי שנחסר עוביו ואינו נוגע בכותלי הרחם - אין מתחמם כל כך, ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת)</span>.
אמר רבא: כוותיה דרב הונא מסתברא: האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא; אי משום גרידותא - מידי דהוה אברזא דחביתא <span style="color:#2828AC;">(שקצר ודק מלפניו, ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו; וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע; כך אף על גב שאין ראש הגיד נוגע מפניו - מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו; אית דאמרי: כקולמוס גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט; ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים)</span>.
אמר ליה רבינא למרימר: הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: בין כקולמוס בין כמרזב כשרה, מיהו מיבעיא ליה: למטה מעטרה או למעלה? פשיטא דלמעלה מעטרה, דאי סלקא דעתא למטה מעטרה - אפילו נכרת הגיד נמי <span style="color:#2828AC;">(כל הגיד, דהא תנן 'אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר' אף על פי שנחתך כל שמעטרה ולמטה)</span>!?
ורבינא - לשבושי למרימר הוא דבעי <span style="color:#2828AC;">(לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו)</span>.
ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא: שפייה מר בר רב אשי כקולמוס <span style="color:#2828AC;">(חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס)</span> ואכשריה <span style="color:#2828AC;">(כרב הונא)</span>.
ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא: איסתתים גובתא דשכבת זרע <span style="color:#2828AC;">(קנה: נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות</span> <span style="font-size:80%;">(מד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת השום')</span> ואפיק במקום קטנים <span style="color:#2828AC;">(מי רגלים)</span>.
סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי <span style="color:#2828AC;">(שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות)</span>,
אמר רב פפי: משום דאתו
<h3>דף עו.</h3>
ממולאי <span style="color:#2828AC;">(ממשפחה אומללה: מבית עלי, דאמרינן בפרק קמא דראש השנה</span> <span style="font-size:80%;">(דף יח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'אביי ורבא מדבית עלי קאתו')</span> - אמריתו מילי מוליתא: במקומה מבשלה <span style="color:#2828AC;">(מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי)</span>, שלא במקומה לא מבשלה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב <span style="color:#2828AC;">(נקב קטן)</span> ונסתם <span style="color:#2828AC;">(שנסתם בכל שהוא ואין ניכר - רואים)</span>: כל שאילו נקרי ונקרע <span style="color:#2828AC;">(אם גדול כל כך שאם נקרי האיש הזה - נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף)</span> – פסול, ואי לאו כשר.
הוי בה רבא: היכא? אילימא למטה מעטרה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">עטרה</span> <span style="color:#2828AC;">דהוא בראש הגיד; ולמעלה מעטרה [</span><span style="color:#008A00;">לצד הגוף</span><span style="color:#2828AC;">] ליכא לאוקומי, דהתם ודאי לא מקרע, שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו)</span> - אפילו נכרת נמי [<span style="color:#008A00;">כשר</span>]! אלא בעטרה עצמה.
איתמר נמי: אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה ונסתם - כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר.
שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו היכי עבדינן <span style="color:#2828AC;">(כי אתי לקמן לאורויי: היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה)</span>?
אמר ליה: מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחינן ליה אבי פוקרי <span style="color:#2828AC;">(נקב בית הרעי)</span> – ומקרי <span style="color:#2828AC;">(ומחמת חמימותו הוא נקרי [כך שמעתי])</span>, וחזינן ליה.
אמר אביי: אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית מט,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ראובן בכרי אתה שאת ויתר עז]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כחי וראשית אוני</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יתר שאת ויתר עז]</span>- שלא ראה קרי מימיו <span style="color:#2828AC;">(היא היתה טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא ראה קרי מימיו; כלומר: דמצרכת ליה כולי האי)</span>?
אלא אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין <span style="color:#2828AC;">(של אשה והוא מהרהר באשה ונקרי)</span>.
אמר רבא: אטו כולי עלמא ברזילי הגלעדי הוא <span style="color:#2828AC;">(ברזילי הגלעדי שטוף בזימה היה, דכתיב ביה 'אם יטעם עבדך' ואמרינן במסכת שבת בפרק 'ואל אדם'</span><span style="font-size:80%;">(דף קנב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">שטוף בזימה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה, דההיא אמתא דהויא בי רבי בת צ' ותרתין שנין וטעמה קידרא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אולי: היה לה טעם בביאה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">לשון נקיה כמו: 'אכלה ומחתה פיה' במשלי</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פ"י מ"ד]</span>: 'ניקב פסול מפני שהוא שותת <span style="color:#2828AC;">(שמחמימות התאוה - יוצא דרך הנקב (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו) אין יורה כחץ, וקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(חגיגה דף טו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו מזריע)</span>; נסתם כשר מפני שהוא מוליד; וזהו פסול שחוזר להכשירו.'
'זהו' - למעוטי מאי?
למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בָרֵיאָה, דאינו קרום <span style="color:#2828AC;">(משום דהדר מיפחת; והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא בהו חיותא)</span>.
שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי: היכי עבדינן <span style="color:#2828AC;">(רפואה לסתום גיד שניקב)</span>? מייתינן שערתא <span style="color:#2828AC;">(שעורה)</span>, ומסרטינן ליה <span style="color:#2828AC;">(כל סביבות הנקב כדי שיגליע ויוציא דם, ומתוך כך הוא מעלה ארוכה ובשר עולה)</span>, ומייתינן תרבא <span style="color:#008A00;">[חֵלב]</span> ושייפינן, ומייתינן שומשנא גמלא <span style="color:#2828AC;">(נמלה גדולה)</span> ומנכתינן ליה <span style="color:#2828AC;">(מניחין ראשה שם ונושך, ונדבק ראשו בנקב)</span>, ופסקינן ליה לרישיה <span style="color:#2828AC;">(להיות סתומה; וכל זמן שהוא הולך ובלה - הבשר עולה ומתחבר)</span>;
ודוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף <span style="color:#2828AC;">(עושה חבורה; אשגרטינ"א</span> <span style="font-size:80%;">[לשרוט]</span> <span style="color:#2828AC;">בלע"ז; לישנא אחרינא מזרף זריף מעלה נפח; אופל"א</span> <span style="font-size:80%;">[מנפח]</span> <span style="color:#2828AC;">בלע"ז)</span>;
והני מילי קטן, אבל גדול <span style="color:#2828AC;">(לאחר שעלה ארוכה)</span> - מיקפולי מיקפל <span style="color:#2828AC;">(חוזר ונקלף ונסתר)</span>.
אמר רבה בר רב הונא: המטיל מים משתי מקומות פסול.
אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא:
ברא - הא דאמרן;
אבא - דאמר רב הונא: נשים המסוללות זו בזו <span style="color:#2828AC;">(דרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות נקבתן זו לזו וכן 'המסוללת בבנה קטן' דסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(סט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> פסולות לכהונה <span style="color:#2828AC;">(משום זנות)</span>; ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - הני מילי איש אבל אשה - פריצותא בעלמא.
משנה:
פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת <span style="color:#2828AC;">(דלא איקרו קהל)</span> ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'</span>.
גמרא:
בעו מיניה מרב ששת: פצוע דכא כהן - מהו בגיורת ומשוחררת <span style="color:#2828AC;">(כהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם; פצוע דכא כהן, שאסור בישראלית - מהו לישא גיורת)</span>?: בקדושתיה קאי ואסיר? או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי <span style="color:#2828AC;">    Rafi Magid }sked: in 76a rav sheshet was asked about A PETZU'A DAKA  kohen whether he can take gioret etc. his answer is discussing about petzua daka israel with NETINA? How can he say that since israel dose'nt exist in kedushato -  the kohen has the same  HALACHA? Kohen is stringent and maybe his case is different? The Kollel replies: On the contrary, if even the Kedushah of a Yisrael -- which is the same for every member of the Jewish people -- is removed when he becomes a Patzu'a Dakah, then certainly a Kohen loses his Kedushah when he becomes a Patzu'a Dakah. (In the Insights, we mentioned that the RAMBAM indeed differentiates between a Yisrael and a Kohen and says that *only* a Kohen loses his Kedushah, and not a Yisrael.)</span> ?
אמר ליה רב ששת: תניתוה: 'פצוע דכא [ישראל]* מותר בנתינה <span style="color:#2828AC;">(משבע אומות מן הגבעונים)</span>', ואי סלקא דעתא בקדושתיה קאי <span style="color:#2828AC;">(היכי שרי ישראל בנתינה?)</span> - <span style="color:#2828AC;">(הא)</span> אקרי כאן <span style="font-size:80%;">(דברים ז,ג)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תתחתן בם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך]</span>?
<span style="color:#2828AC;">*רש"י ד"ה פצוע דכא ישראל: ה"ג 'פצוע דכא מותר בנתינה' ולא גרסינן 'כהן'.</span>
אמר רבא: אטו התם <span style="color:#2828AC;">(דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים)</span> - משום קדושה ולאו קדושה הוא <span style="color:#2828AC;">(דליסרינהו אפילו נתגיירו, כגון נתינים שהם גרים)</span>? <span style="color:#2828AC;">(התם טעמא)</span> דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים; והני מילי <span style="color:#2828AC;">(הלכך קרא)</span> בהיותן עובדי כוכבים <span style="color:#2828AC;">(כתיב)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> כי מגיירי בישראל <span style="color:#2828AC;">(נתגיירו)</span> שרו <span style="color:#008A00;">[שבעה עממין]</span>, ורבנן הוא דגזרו בהו <span style="color:#2828AC;">(דהא דאמור רבנן 'ישראל כשר לא ישא נתינה' - גזירה הוא דגזור, כדאמרינן בהאי פירקא</span> <span style="font-size:80%;">(דף עח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דוד גזר עליהן)</span>; וכי גזרו בהו רבנן - בהנך דבני אולודי <span style="color:#2828AC;">(דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי)</span>, אבל האי דלאו בר אולודי - לא גזרו ביה רבנן.
אלא מעתה ממזר דבר אולודי <span style="color:#2828AC;">(ומוּזְהָר על כל איסורין שבתורה, ומדאורייתא אסור בעובדת כוכבים)</span> הכי נמי דאסיר <span style="color:#2828AC;">(מדרבנן בנתינה)</span>!? והא תנן: 'ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה'! אלא כי גזור רבנן - בכשרים, בפסולים <span style="color:#2828AC;">(כגון פצוע דכא וממזר)</span> לא גזור רבנן <span style="color:#2828AC;">(משום דמילתא דלא שכיחא היא; אי נמי שלא היתה זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן, לכך לא אסר את הפסולים)</span>.
הדר אמר רבא: לאו מילתא היא <span style="color:#2828AC;">(דאוקימנא קרא)</span> בהיותן עובדי כוכבים, <span style="color:#2828AC;">(דבהיותם עובדי כוכבים)</span> לית להו חתנות; נתגיירו אית להו חתנות <span style="color:#2828AC;">(אלא ודאי קרא - בגרים כתיב, ומשום קדושה היא, ומדשרינן פצוע דכא בנתינה - שמע מינה לאו בקדושתיה קאי)</span>.
מתיב רב יוסף: <span style="font-size:80%;">(מלכים א ג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה', ואת חומת ירושלם סביב.]</span> - גייורי גיירה? והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה <span style="color:#2828AC;">(קשיא הוא)</span>?
[<span style="color:#008A00;">על מי "מתיב רב יוסף"? על המסורת שאומרת שלא קבלו גרים בימי שלמה? או על המשנה להלן, (עו,ב) שמצרי אסור עד שלשה דורות? ואולי שלשמה סבר כרבי שמעון במשנה שמצרית מותרת מיד?</span>]
מידי הוא טעמא <span style="color:#2828AC;">(האי דלא קבלו גרים)</span> אלא לשולחן מלכים <span style="color:#2828AC;">(משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים)</span>
<h3>דף עו:</h3>
הא - לא צריכא ליה <span style="color:#2828AC;">(הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה)</span>!
ותיפוק ליה <span style="color:#2828AC;">(דאפילו גיירה)</span> - דהא מצרית ראשונה היא <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי קרי ליה חתנות)</span>!? וכי תימא 'הנך אזלי לעלמא <span style="color:#2828AC;">(מתו וטבעו בימי פרעה; וכי אזהר רחמנא - מערב רב)</span> והני אחריני נינהו' <span style="color:#2828AC;">(אומות אחרים באו וישבו בארצם)</span> - והא תניא: 'אמר רבי יהודה: מנימין – גר מצרי היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, אמר: "אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל"!' <span style="color:#2828AC;">(שאם אשיאנו מצרית ראשונה - יהא בנה שני לה, דאמרינן בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן עח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הלך אחר פסולן', אלמא לא אזדו לעלמא, והני - מצרית נינהו)</span>!
<span style="color:#2828AC;">[והרי סנחרב בלבל את האומות? אלא שסנחרב נפל בירושלים ולא הגיע למצרים. עיין בהערות]</span>
אמר רב פפא: אנן - משלמה ליקו ונתיב? שלמה לא נסיב מידי <span style="color:#2828AC;">(אלא לזנות היה מתכוין)</span>, דכתיב ביה <span style="font-size:80%;">(מלכים א יא,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה</span>' <span style="color:#2828AC;">(לאהבה - ולא לאישות)</span>; אלא קשיא <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויתחתן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב]</span>!? - מתוך אהבה יתירה שאהבָהּ - מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה.
אמר ליה רבינא לרב אשיף והא אנן תנן* 'פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת' <span style="color:#2828AC;">(גיורת ומשוחררת אין, דלישראל כשר נמי שריא)</span> - הא בנתינה אסירי <span style="color:#2828AC;">(כישראל מעליא דבקדושתיה קאי)</span>!
אמר ליה: וליטעמיך - אימא סיפא 'ואינן אסורין אלא מלבא בקהל', הא בנתינה שרו! אלא מהא ליכא למשמע מינה.
<span style="color:#008A00;">[*גירסת רש"י:</span> <span style="color:#2828AC;">והא אנן לא תנן הכי כי הך מתניתא דקתני לעיל</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">עו,א</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">לפי גירסת רש"י בברייתא שהביא רב ששת</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">'פצוע דכא מותר בנתינה']</span>
משנה:
עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד.
מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.
אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות - אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!
אמרו לו: אם הלכה <span style="color:#2828AC;">(שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי)</span> - נקבל <span style="color:#2828AC;">(ממך)</span>, ואם לדין <span style="color:#2828AC;">(שאתה דן ק"ו מעצמך)</span> - יש תשובה <span style="color:#2828AC;">(יש תשובות להשיב! ובגמרא מפרש לה)</span>.
אמר להם: לא כי <span style="color:#2828AC;">(אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה, כדמפרש בגמרא)</span>, <span style="color:#2828AC;">(ומכל מקום)</span> הלכה אני אומר.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">(</span><span style="color:#2828AC;">שמואל א יז,נה</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער, אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי!</span>' - ולא ידע ליה <span style="color:#2828AC;">(שאול לדוד)</span>? והכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל א טז,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויבא דוד אל שאול, ויעמד לפניו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים</span>'!? אלא אאבוה קא משאיל.
ואביו לא ידע ליה? והכתיב <span style="font-size:80%;">(שמואל א יז,יב)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והאיש בימי שאול זקן בא באנשים</span>', ואמר רב ואיתימא רבי אבא: זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא <span style="color:#2828AC;">(שר על ששים רבוא)</span>!?
הכי קאמר שאול: אי מפֶרֶץ אתי אי מזֶרַח אתי: אי מפרץ אתי - מלכא הוי, ש'המלך פורץ <span style="color:#2828AC;">(גדרות של אחרים)</span> לעשות <span style="color:#2828AC;">(לו)</span> דרך <span style="color:#2828AC;">(קצר מביתו לפרדסו או לכרמו)</span> ואין ממחין בידו'; אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש: דחזא ביה סימני מלכות, הלכך לא אפשר דלא הוי רישא)</span>.
מאי טעמא אמר ליה 'שאל עליה' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל א יז,נו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם]</span> <span style="color:#2828AC;">(מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא)</span>?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(שמואל א יז,לח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וילבש שאול את דוד מדיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונתן קובע נחשת על ראשו; וילבש אתו שריון]</span> – כמדתו, וכתיב ביה בשאול <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל א ט,ב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ולו היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו;]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">משכמו ומעלה גבוה מכל העם</span>!
אמר ליה דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו - שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו! מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה!
אמר ליה אבנר: תנינא 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!
אלא מעתה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממזר</span>' - ולא ממזרת!?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ממזר</span>' כתיב: מום זר <span style="color:#2828AC;">(כל שיש בו מום זרות)</span>.
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">מצרי</span>' - ולא מצרית!
שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא <span style="font-size:80%;">[דברים כג,ה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[דבר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך]</span> - דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם.
היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים!
אישתיק.
מיד '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם</span>'; התם קרי ליה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נער</span>' הכא קרי ליה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עלם</span>'?
הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך - צא ושאל. בבית המדרש שָאַל. אמרו ליה: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'.
<h3>דף עז.</h3>
אקשי להו דואג כל הני קושייתא – אישתיקו.
בעי לאכרוזי עליה; מיד <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל ב יז,כה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת עמשא שם אבשלם תחת יואב על הצבא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אחות צרויה אם יואב]</span>, וכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברי הימים א ב,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואביגיל ילדה את עמשא; ואבי עמשא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יתר הישמעאלי</span>?!
אמר רבא: מלמד שחגר חרבו כישמעאל – ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!
ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא - אם קודם מעשה <span style="color:#2828AC;">(שבאת הוראה לידו)</span> אמרה <span style="color:#2828AC;">(ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו)</span> - שומעין לו <span style="color:#2828AC;">(בשעת הוראה)</span>, ואם לאו - אין שומעין לו <span style="color:#2828AC;">(שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה)</span>!
שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים <span style="color:#2828AC;">(ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה)</span>.
מכל מקום קשיא!?
הכא תרגמו <span style="font-size:80%;">(תהלים מה,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל כבודה בת מלך פנימה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ממשבצות זהב לבושה]</span>; במערבא אמרי, ואיתימא רבי יצחק: אמר קרא <span style="font-size:80%;">(בראשית יח,ט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאמרו אליו איה שרה אשתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויאמר הנה באהל]</span> <span style="color:#2828AC;">(דאין דרך אשה לצאת מביתה)</span>.
כתנאי <span style="color:#2828AC;">(דאיכא דנפקא ליה מעמוני ואיכא דנפקא ליה מעל דבר)</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עמוני</span>' - ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית – דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך]</span> - דרכו של איש לקדם וכו'
דרש רבא: מאי דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">תהלים קטז,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">פתחת למוסרי</span>? - אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם: שני מוסרות <span style="color:#2828AC;">(מוסרות הן רצועות שקושרין בהן העול)</span> שהיו עלי פתחתָם: רות המואביה ונעמה העמונית <span style="color:#2828AC;">(אמו של רחבעם, וממנה יצאו מלכי בית דוד)</span>.
דרש רבא: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(תהלים מ,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו</span>'?: 'אלי' לא נאמר אלא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אלינו</span>'? - מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד; אמר לו: 'עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו' <span style="color:#2828AC;">(עלי ועל רחבעם בן בני חשבת לטובה כשהתרת את הנקבות)</span>.
דרש רבא: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(תהלים מ,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי</span>? - אמר דוד: אני אמרתי <span style="color:#2828AC;">(בשעה שנמשחתי)</span> עתה באתי <span style="color:#2828AC;">(לגדולה, ומקרוב פסקו לי גדולה זו)</span> ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי <span style="color:#2828AC;">(שמימי אברהם נכתבה עלי במגילת ספר)</span>: התם כתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יט,טו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר: קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הנמצאֹת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[פן תספה בעון העיר]</span> הכא כתיב <span style="font-size:80%;">(תהלים פט,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו</span>.
אמר עולא אמר רבי יוחנן: בת גר עמוני כשרה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתך עמוני שנתגיירה אשתו עמו והורתה ולידתה בקדושה)</span>.
אמר ליה רבא בר עולא לעולא: כמאן?: אי כרבי יהודה - הא אמר בת גר זכר כבת חלל זכר <span style="color:#2828AC;">(פסולה לכהונה; בפרק 'עשרה יוחסין')</span>? ואי כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי בפרק 'עשרה יוחסין')</span> – פשיטא: הא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה! וכי תימא 'בהנך דראוין לבא בקהל, אבל האי דאין ראוי לבא בקהל לא' - מנא ליה <span style="color:#2828AC;">(מנא תיתי לן האי: דמשום דאין ראוי לבא בקהל בתו פסולה יותר משאר גרים הואיל ונקבותיהן מותרות)</span>? דיליף מכהן גדול באלמנה <span style="color:#2828AC;">(דהואיל ואינו ראוי בה - בתו חללה ופסולה לכהונה)</span>? מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה <span style="color:#2828AC;">(תאמר בעמוני שנשא עמונית שאין ביאתו בעבירה)</span>!?
חלל <span style="color:#2828AC;">(זכר)</span> יוכיח <span style="color:#2828AC;">(שמותר בבת ישראל ואין ביאתו בה בעבירה ובתו פסולה לכהונה)</span>;
מה לחלל שכן יצירתו בעבירה <span style="color:#2828AC;">(שביאת אביו ואמו בעבירה - תאמר בעמוני שאין יצירתו בעבירה)</span>?
כהן גדול יוכיח <span style="color:#2828AC;">(שאין יצירתו בעבירה ובתו מאלמנה פסולה)</span>, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה <span style="color:#2828AC;">(אינן כשאר רוב ישראל: שהרי יש בכולן צד פגום: כהן גדול - ביאתו בעבירה; חלל - יצירתו בעבירה; עמוני אינו ראוי לבא בקהל)</span> - אף כאן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה.
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה <span style="color:#2828AC;">(בת כהן גדול - יצירתה בעבירה; בת חלל - יצירת אביה בעבירה, תאמר בעמונית שאין עבירה לא ביצירתה ולא ביצירת אביה, ופשיטא שכשרה)</span>?
דלמא ודאי בעמוני שנשא בת ישראל קאמרת: אף על גב דביאתו בעבירה - בתו כשרה?
אמר ליה: אִין <span style="color:#2828AC;">(ולקמן יליף מ'עמיו')</span>, דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בת גר עמוני ובת מצרי שני <span style="color:#2828AC;">(שנשאו בת ישראל וביאתן בעבירה)</span> - רבי יוחנן אמר: כשרה, וריש לקיש אמר: פסולה; ריש לקיש אמר פסולה דיליף לה מכהן גדול באלמנה; רבי יוחנן אמר כשרה
<h3>דף עז:</h3>
דתני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מהאי כללא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר)</span>: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אלמנה וגרושה וחללה זנה, את אלה לא יקח:]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי אם בתולה מעמיו יקח אשה</span> - להביא גיורת מכנה <span style="color:#2828AC;">(ממכונה, כלומר: שאביה ואמה מעם אחד, ונולדה בקדושה)</span> שהיא כשרה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(לאפוקי גר עמוני שנשא בת ישראל, דלאו מכנה היא, הואיל וביאתה בעבירה - בתו פסולה)</span>; ואמר ליה: אני שונה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עמיו</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעמיו</span>' <span style="color:#2828AC;">(מדמצי למכתב 'בתולה עמיו יקח' וכתיב 'מעמיו' - אפילו ממקצת עמיו ועם אחר)</span> - להביא בתולה הבאה משני עממין <span style="color:#2828AC;">(ומהכא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר)</span> - ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא?
מאי 'שני עממין'? אילימא עמוני שנשא עמונית - ומאי 'משני עממין': דזכרים אסורין ונקבות מותרות - היינו גיורת מכנה! אלא בעמוני שנשא בת ישראל <span style="color:#008A00;">[ומכאן שרבי יוחנן מתיר בת גר עמוני ובת מצרי שני]</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #23 Daf 77a-b                  __________________________________________________      |                                                                          |                  THE STATUS OF THE DAUGHTER OF AN AMONI OR A MITZRI      |                           WITH REGARD TO MARRYING A KOHEN                |                             (according to Rebbi Yosi(1))                 |                  __________________________________________________      |                                                                          |                                                                          |                              (A)                   (B)                   |                        HER MOTHER IS          HER MOTHER IS              |                        THE SAME TYPE          A BAS YISRAEL              |                        OF CONVERT AS                                     |                        HER FATHER                                        |                      ________________         _____________              |                                                                          | 1) HER FATHER IS     She is permitted        Reish Lakish: Prohibited(4) |    AN AMONI          to a Kohen(2)           R. Yochanan : Permitted(5)  |                                                                          | 2) HER FATHER IS     She is permitted        Reish Lakish: Prohibited(6) |    A MITZRI SHENI    to a Kohen(3)           R. Yochanan : Permitted(7)  |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) Rebbi Yosi permits daughters of most converts to marry Kohanim. (Rebbi Yehudah, though, prohibits daughters of *any* converts from marrying a Kohen). (2) She is a "Giyores mi'Kanah" who is permitted according to everyone, since there was no transgression committed in her conception. (3) This is because she is a Mitzris Shelishis, and the third generation is permitted. In addition, since there was no transgression committed in her conception she is a "Giyores mi'Kanah" and is permitted even to a Kohen. (4) Since she was conceived through the transgression of a Lav, she is prohibited to a Kohen. This is derived from a "Mah ha'Tzad" from the daughter of an Almanah to a Kohen Gadol and the daughter of a Chalal, both of which are prohibited from marrying a Kohen. Their common denominator is that some sort of transgression was involved in either their birth or their father's birth. We learn from here that the daughter of any union in which some sort of transgression (of a Lav) was involved is prohibited to a Kohen. (5) Rebbi Yochanan permits her, because he derives from the verse "Besulah *me'Amav*" that a Besulah who comes from "two nations" is permitted. (6) Since she was conceived through the transgression of an *Aseh*, she is prohibited to a Kohen. This is derived from a "Mah ha'Tzad" from the daughter of an Almanah to a Kohen Gadol and the daughter of a Chalal (the mother of whom transgressed an Isur *Aseh*, i.e. his mother was a Be'ulah who married a Kohen Gadol -- TOSFOS DH Mitzri Sheni) both of which are prohibited from marrying a Kohen. Their common denominator is that some sort of transgression was involved in either their birth or their father's birth. We learn from here that the daughter of any union in which some sort of transgression (of even an Aseh) was involved is prohibited to a Kohen. (Compare to footnote #4) (7) According to the first version in the Gemara, Rebbi Yochanan permits her because of the verse "Besulah me'Amav" (as in footnote #5). According to the second version, which holds that "me'Amav" refers only to the daughter of a Ger Amoni, Rebbi Yochanan permits the daughter of a Ger Mitzri through a "Mah ha'Tzad" from the daughter of a Ger Amoni to a Jewish mother (1:B) and the daughter of a Mitzri Sheni to a mother who was a Mitzris Sheniyah (2:A).</span>
ואיכא דאמרי: אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רבי יוחנן לרבי זכאי]</span>: אני שונה 'עמיו' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעמיו</span>' - להביא בתולה הבאה משני עממין <span style="color:#008A00;">[בת ישראל לגר עמוני]</span> ומעם שיש בו שני עממין <span style="color:#008A00;">[בת גר עמוני ומואבי, שנקראים 'שני עממין' משום 'דזכרים אסורין ונקבות מותרות']</span>, ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא!?
ולהך לישנא <span style="color:#2828AC;">(דקתני בהדיא דלא מרבי אלא בת עמוני דקתני 'מעם שיש בו שני עממין')</span> - בת מצרי שני <span style="color:#2828AC;">(שנשא ישראלית, וביאתו בעבירה)</span> דכשרה לכהונה - מנא ליה <span style="color:#2828AC;">(לרבי יוחנן דכשרה)</span>?
וכי תימא דיליף מעמוני שנשא בת ישראל <span style="color:#008A00;">[שכשרה בתו]</span> - מה לעמוני שנשא בת ישראל שכן נקבות מותרות <span style="color:#2828AC;">(עמוניות מותרות מיד, תאמר במצרי שני שהחמיר בהם הכתוב לעשות נקבות כזכרים עד שלשה דורות)</span> <span style="color:#008A00;">[ואם כן אי אפשר ללמוד מעמוני שנשא ישראלית]</span>!
מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח <span style="color:#2828AC;">(שבתו כשרה, שהרי שלישית היא! ואף על פי שיש בהן צד חמור, כדקאמר, ואפילו הכי שריא - אף אני אביא את זו: הואיל והרי היא שלישית - כשרה לכהונה)</span>!
מה למצרי שני שנשא מצרית שניה, שכן אין ביאתו בעבירה <span style="color:#008A00;">[ולכן אין ממנו ראיה]</span>- עמוני שנשא בת ישראל <span style="color:#008A00;">[שהיא כשרה]</span> יוכיח <span style="color:#008A00;">[שאין העבירה מונעת כשרות הבת]</span> וחזר הדין וכו' <span style="color:#2828AC;">(וחזר הדין: הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל, ובתו כשרה)</span>.
אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה לרב יהודה דאמר 'עמיו' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעמיו</span>', ולא ידענא מאי קאמר <span style="color:#2828AC;">(מה הוה דריש בה, אבל השתא ידענא דלאכשורי בת עמוני שנשא בת ישראל קאתי)</span>.
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: הכי תנא <span style="color:#2828AC;">(רבי זכאי)</span> קמיה <span style="color:#2828AC;">(דרבי יוחנן)</span>: אשה עמונית כשרה; בנה מעמוני פסול; ובתה מעמוני כשרה; במה דברים אמורים? - בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה <span style="color:#2828AC;">(מפרש לה לקמיה)</span>.
אמר ליה: פוק תני לברא! מאי דאמרת? <span style="color:#2828AC;">(דמאי דקאמר)</span> 'אשה עמונית כשרה <span style="color:#2828AC;">(לקהל)</span>' - <span style="color:#2828AC;">(שפיר קאמר, ד)</span>'עמוני ולא עמונית'! 'בנה מעמוני פסול' <span style="color:#2828AC;">(לקהל)</span> - דהא עמוני הוא! 'ובתה מעמוני כשרה' – למאי? אילימא לבא בקהל - השתא אמה <span style="color:#2828AC;">(שלא נולדה בקדושה)</span> כשרה, היא מיבעיא? אלא לכהונה. <span style="color:#2828AC;">(והדר תני:)</span> 'במה דברים אמורים? - בעמוני ועמונית שנתגיירו <span style="color:#2828AC;">(וילדה לו בת, דאין יצירתה בעבירה, והיא גיורת מכנה)</span>, אבל בתה מעמוני – פסולה' - מאי 'בתה מעמוני' <span style="color:#2828AC;">(ומאי היא)</span>?: אילימא עמוני שנשא עמונית <span style="color:#2828AC;">(בתה של עמונית מעמוני</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שנולדה לאחר שנתגיירו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - היינו גיורת מכנה <span style="color:#2828AC;">(והא אכשרת לה דהא תני רישא 'בתה מעמוני כשרה')</span>! אלא <span style="color:#2828AC;">(ודאי סיפא דקא פסלת)</span> עמוני שנשא בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(משום דביאתו בעבירה)</span>!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רבי יוחנן]</span>: פוק תני לברא <span style="color:#2828AC;">(דהא נמי כשרה שהרי אני שונה 'עמיו' 'מעמיו</span>'<span style="color:#2828AC;">)</span>!
<span style="color:#2828AC;">[## אבל לפי ריש לקיש הברייתא מתאימה!]</span>
מצרי ואדומי אינם אסורים [<span style="color:#2828AC;">אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!</span>
<span style="color:#2828AC;">אמרו לו: אם הלכה - נקבל, ואם לדין - יש תשובה!</span>
<span style="color:#2828AC;">אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר.</span>]
מאי 'תשובה'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: משום דאיכא למימר: עריות יוכיחו, שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות <span style="color:#2828AC;">(בת בתו אסורה לו, והוא בכלל (דהויא דור שלישי))</span>, אחד זכרים ואחד נקבות <span style="color:#2828AC;">(ועשה בהן נקבות כזכרים: בת בתו כבת בנו)</span>.
מה לעריות שכן כרת <span style="color:#2828AC;">(תאמר במצרי ואדומי, שאינו אלא עשה: 'דור שלישי יבא להם'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,ט]</span> <span style="color:#2828AC;">- ולא ראשון ושני; ולאו הבא מכלל עשה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">עשה! הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים)</span>?
ממזר יוכיח <span style="color:#2828AC;">(שאין כרת בביאתו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אלא רק לאו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ועשה בו בתו כבנו, דאחד ממזרת ואחד ממזר אסור)</span>.
מה לממזר שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם!
עריות יוכיחו <span style="color:#2828AC;">(שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים)</span>, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שאסורין ואחד זכרים ואחד נקבות - אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין אחד זכרים ואחד נקבות!
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת <span style="color:#2828AC;">(שהרי ממזר, אף על פי שאין כרת בביאתו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מכל מקום יש כרת ביצירתו: שנולד מאשה שהיא לאביו בכרת)</span>!
ורבנן <span style="color:#2828AC;">(דאמרי יש תשובה - פרכין ליה לרבי שמעון)</span> מחלל דחייבי עשה <span style="color:#2828AC;">(כגון כהן גדול שנשא אנוסה או מפותה, שהיא עליו בעשה: 'בתולה... יקח'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,יד]</span> <span style="color:#2828AC;">- ולא בעולה; ואין כאן לאו דזונה, דליכא למאן דאמר ביאת פנויה זנות היא אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, כדאמר בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(דף סא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וכרבי אליעזר בן יעקב <span style="color:#2828AC;">(וקאמר רבי אליעזר בן יעקב התם: 'הולד חלל';</span>
<span style="color:#2828AC;">והכי פרכי ליה רבנן לרבי שמעון: עריות יוכיחו: מה לעריות שכן כרת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">חלל, דחייבי עשה, יוכיח שאין בו כרת, ואסורה הבת כבן! מה לחלל שכן יצירתו בעבירה - לפיכך עשה נקבות כזכרים? עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר בת בתו כבת בנו)</span>
ומאי 'לא כי' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע דאין תשובתכם תשובה)</span>?
הכי קאמר להו: לדידי לא סבירא לי דרבי אליעזר בן יעקב <span style="color:#2828AC;">(דאין חלל מחייבי עשה; ומחלל דחייבי לאוין לא מציתו למיפרך; דאיכא למפרך 'מה להנך שכן לאו, תאמר במצרי ואדומי שהן עשה'? ואין חמור)</span>; לדידכו, דסבירא לכו <span style="color:#2828AC;">(יש חלל)</span> כרבי אליעזר בן יעקב - הלכה אני אומר <span style="color:#2828AC;">(שהנקבות מותרות)</span>.
תניא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים רנג]</span>: 'אמר להן רבי שמעון: הלכה אני אומר, ועוד מקרא מסייעני: 'בנים' - ולא בנות <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה']</span>.
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים רנג]</span>: 'בנים ולא בנות - דברי רבי שמעון.
אמר רבי יהודה: הרי הוא אומר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם</span> <span style="color:#2828AC;">(כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דור שלישי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יבא להם בקהל ה']</span> - הכתוב תלאן בלידה!
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: תלאן בלידה - תלה הבנים באם שיולדת אותם, דאם היא ראשונה - הבן שני; ואי לאו ד'נקבות אסורות' - למאי הלכתא תלאן בלידה?)</span>
אמר רבי יוחנן: אי לאו דאמר רבי יהודה 'הכתוב תלאן בלידה <span style="color:#2828AC;">(ונקבות נמי אסורות)</span>' - לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא היה יכול לעמוד בדבריו)</span>; כיון דאמר מר 'קהל גרים איקרי קהל' <span style="color:#2828AC;">(במסכת קידושין</span> <span style="font-size:80%;">(דף עג,א)</span><span style="color:#2828AC;">: אי איתא דנקבות שריין - לאלתר הוו להו קהל, ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני)</span>
<h3>דף עח.</h3>
מצרי שני במאי יטהר <span style="color:#2828AC;">(- במה יטהרו ויבואו לידי דור שלישי)</span>?
דלמא דאי עבר ונסיב <span style="color:#2828AC;">(או בת ישראל או גיורת)</span>?
'דאי' - לא כתיב קרא <span style="color:#2828AC;">(מידי דעל ידי עבירה קאתי - לא כתב קרא, למימר 'בנים אשר יולדו כו'', דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי)</span>.
הרי ממזר 'דאי' <span style="color:#2828AC;">(דאיהו לא הוי ממזר אלא על ידי עבירה שבא אביו על חייבי כריתות)</span>, וכתביה קרא <span style="color:#2828AC;">('לא יבא ממזר' ואף על גב דלא שכיח - איצטריך קרא למיכתביה, דלכי מיתרמי - לא נטמע ביה)</span>!
'דאי' לאיסורא כתב, 'דאי' להיתרא <span style="color:#2828AC;">(כגון 'שלישי יבא' וגו')</span> לא כתב.
הרי מחזיר גרושתו <span style="color:#2828AC;">(משניסת לאחר)</span> 'דאי' <span style="color:#2828AC;">(הוא, וכתב קרא)</span> להיתרא - וכתביה <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד,ד)</span> <span style="color:#2828AC;">כי תועבה היא, ודרשינן</span> <span style="font-size:80%;">(קידושין עז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'היא תועבה, ואין בניה תועבין')</span>!?
התם - משום עיקר איסורא הוא דכתביה <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא)</span>.
תנו רבנן: 'אם נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה']</span>, למה נאמר 'דורות', ואם נאמר 'דורות' למה נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים</span>' <span style="color:#2828AC;">(לכתוב 'בן שלישי יבא' וגו' או 'דור שלישי יבא להם' ולא לכתוב 'בנים')</span>? אם נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים</span>' ולא נאמר 'דורות' הייתי אומר: <span style="color:#2828AC;">(גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר)</span> בן ראשון ושני אסור, שלישי מותר <span style="color:#2828AC;">(הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר)</span> - לכך נאמר 'דורות' <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דכל בניו אסורים ובני בנים מותרים)</span>; ואם נאמר 'דורות' <span style="color:#2828AC;">(ואם נאמר דור שלישי)</span> ולא נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים</span>' הייתי אומר: לאותן <span style="color:#2828AC;">(ישראלים)</span> העומדים על הר סיני <span style="color:#2828AC;">(הוא אומר: 'דור שלישי שלכם יבוא להם בקהל', כלומר: בכם ובבניכם אסורין מצרי ואדומי, אבל בבני בנים מותרים, ומשם והלאה מותרין מצריים - אפילו גר ראשון)</span>! לכך נאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בנים</span>';
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' – מהם מנה <span style="color:#2828AC;">(הוא ראשון בנו שני ובן בנו מותר)</span>;
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' <span style="color:#2828AC;">(תרי להם כתיבי, ומשמע 'הלך אחריהם')</span>: הלך אחר פסולן <span style="color:#2828AC;">(דאם נטמעו בכשרים, כגון מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית - הלך אחריהן, והולד פסול עד דור שלישי)</span>.
ואיצטריך למיכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע דמהם מנה)</span> ואיצטריך למיכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יולדו</span>': דאי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יולדו</span>' – הוה אמינא 'מבניהם מְנֶה', כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' <span style="color:#2828AC;">(דלא תימא "'אשר יולדו' - מבניהם מנה", וקשו קראי אהדדי, אלא למילתא אחריתי איצטריך)</span>; ואי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה [היא ו]בנה – חד <span style="color:#008A00;">[כלומר: שהבן הנולד בקדושה נקרא ראשון]</span>, כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יולדו</span>' <span style="color:#2828AC;">(למימר דכל לידה דמגרות ואילך - חדא דרא היא)</span> <span style="color:#008A00;">[והבן הנולד מגיורת מעוברת כבר נקרא 'שני']</span>;
ואיצטריך למיכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">להם</span>' הכא ואיצטריך למיכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לו</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה']</span> גבי ממזר <span style="color:#2828AC;">(למימר הלך אחר פסולו, שאם נשא כשרה בנו ממזר)</span>: דאי כתב רחמנא הכא - משום דבא מטיפה פסולה, אבל ממזר, דבא מטיפה כשרה <span style="color:#2828AC;">(מישראל טהור)</span> - אימא לא!? ואי כתב רחמנא גבי ממזר - משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא - צריכא!
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שלישי הואי - אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה.
מתיב רב יוסף <span style="font-size:80%;">[קידושין פ"ג מ"יג]</span>: 'רבי טרפון אומר: יכולין ממזרים ליטהר! כיצד? ממזר נשא שפחה - הולד עבד; שחררו - נמצא בן חורין!' - אלמא בתר דידה שדינן ליה!
שאני התם <span style="color:#2828AC;">(גבי שפחה; גזירת הכתוב היא דולד שפחה כשפחה)</span> דאמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כא,ד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">האשה וילדיה תהיה לאדוניה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והוא יצא בגפו]</span>.
מתיב רבא: 'אמר רבי יהודה: מנימין - גר מצרי, היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: 'אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה; אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל' - ואי סלקא דעתא בתריה דידיה שדינן ליה - אפילו ראשונה נמי <span style="color:#2828AC;">(ישיא לבנו)</span>!
הא - אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני '<span style="color:#2828AC;">[אשיא לבני מצרית]</span> ראשונה'.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני הואי - אלמא בתר אימיה שדינן ליה!
אמר ליה אביי <span style="color:#008A00;">[לרב דימי]</span>: אלא הא דאמר רבי יוחנן: הפריש חטאת מעוברת וילדה - רצה מתכפר בה <span style="color:#2828AC;">(והולד ירעה)</span>, רצה מתכפר בולדה <span style="color:#2828AC;">(והיא תרעה)</span> - אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא <span style="color:#2828AC;">(משום הכי 'רצה בולדה מתכפר', דהוי חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי נפשה)</span> - הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות <span style="color:#2828AC;">(שאם תאבד האחת - יתכפר בחברתה)</span>, ואמר רב אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן <span style="color:#2828AC;">(וכי אמרינן 'ולד חטאת למיתה' - היכא דאפריש בהמה ריקנית ונתעברה וילדה)</span>, והשניה תרעה <span style="color:#2828AC;">(וכי אמרינן</span> <span style="font-size:80%;">(תמורה טז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא' - כגון שהפריש חטאת, ואבדה, והקריב אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת ראשונה)</span>; אלא אי אמרת 'עובר ירך אמו הוא' - הוה ליה ולד חטאת, וולד חטאת למיתה אזיל!
אישתיק <span style="color:#008A00;">[רב דימי] [## ולא אמר 'רבי יוחנן - כמאן דאמר עובר לא ירך אמו']</span>.
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[אביי לרב דימי]</span>: דלמא שאני התם, דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יולדו</span>' - הכתוב תלאו בלידה <span style="color:#2828AC;">(הלך אחר האם)</span>?
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רב דימי לאביי]</span>: קרקפנא <span style="color:#2828AC;">(אדם חשוב     אולי: מלשון קרקפת = ראש; אדם בעל ראש חושב נכון!)</span>! חזיתיה לרישך ביני עמודי <span style="color:#2828AC;">(היכא דגרסי)</span> <span style="color:#008A00;">[כאילו ראיתי ראשך בין התלמידים שלמדו דברי רבי יוחנן]</span>! כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא, טעמא דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר יולדו</span>', הא בעלמא - בתר אבוה שדינן ליה <span style="color:#2828AC;">(ו [</span><span style="color:#008A00;">כאילו</span><span style="color:#2828AC;">] מפי השמועה אמרת, ולא מדעתך)</span>.
אלא הא דאמר רבא 'נכרית מעוברת שנתגיירה - בנה אין צריך טבילה <span style="color:#2828AC;">(לשום גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה)</span>' - אמאי 'אין צריך טבילה'? וכי תימא משום דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: 'דבר תורה - רובו ומקפיד עליו חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ' <span style="color:#2828AC;">(והכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולדא, דרביתיה הוא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">כמו קליפה, שאינה חוצצת, והפרי הוכשר לקבל טומאה דרך הקליפה, וגם מקבל טומאה דרך הקליפה</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, ואף על גב דאמר התם: 'גזרו על רובו שאין מקפיד כו' - הכא אוקימנא אדאורייתא     בבא קמא מז,א תוד"ה מאי טעמא גופה היא: מדאמר רבא בפרק כל האסורין בתמורה (ל,ב) ושם ובסנהדרין בפרק הנשרפין (פ,א) ושם ולד הנרבעת והנוגחת אסור היא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו; אך משמעתין יש להוכיח: כי ליתא לפרה להשתלם - משתלם מן הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם מולד חלקו וחלק הפרה? אטו שני שוורים תמים שהזיקו אם נאבד אחד מהן מי הוה משלם [הנשאר] חלקו וחלק חבירו? ותימה, דרבא גופיה אית ליה בפרק בהמה המקשה (חולין עה,א) השוחט את הטריפה ומצא בה בן תשע חי דמותר דארבע סימנין אכשר ביה רחמנא. ואור"י דבכל מקום עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון שיש לו חיות בפני עצמו ליכא למימר שנטרף עם אמו וכן הלכה דבכ"מ עובר ירך אמו הוא לבר מטריפה אע"ג דבפרק כל האסורין (תמורה ל,ב ושם) [במשנה: כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין. רבי אליעזר אמר: ולד טרפה לא יקרב על גבי מזבח, ועל זה אומרת הגמרא:] אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: מחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו, דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא - אע"פ שהולד עצמו נהנה ברביעה - אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר רב נחמן התם כשנרבעו ולבסוף עברו פליגי בזה וזה גורם אבל עברו ולבסוף נרבעו אסור ואותו לשון דרבא אמר רב נחמן הוא עיקר דמייתי לה בפרק כל הצלמים (ע"ז מו,ב) גבי המשתחוה לקמה וכן משמע בתמורה בפרק כיצד מערימין (כה,ב) דמסיק אדרבי יוחנן דאמר עובר לאו ירך אמו תיובתא דברי יוחנן תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי היא כן דרך הגמרא כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין (גיטין נג,ב) דמסיק תיובתא דמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא ואע"ג דבפרק הערל (יבמות עח,א) ושם מייתי מילתיה דרבי יוחנן דתמורה ופריך עלה הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו' ודחיק לשנויי שאני עובר כו' לא משום שהיה מילתיה דרבי יוחנן עיקר אלא משום דבעי לאוקמי מילתיה דרבא דנכרית כו' לדברי הכל [דהא] רבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו. )</span> -
<h3>דף עח:</h3>
והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא רובו, אבל כולו חוצץ <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דלא מקפיד, והכא כולו הוא מכוסה)</span>!
שאני עובר, דהיינו רביתיה <span style="color:#2828AC;">(ולאו חציצה היא)</span>.
כי אתא רבינא אמר רבי יוחנן: באומות <span style="color:#2828AC;">(בשבע אומות, לענין 'לא תחיה כל נשמה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כ,טז]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הלך אחר הזכר <span style="color:#2828AC;">(וכדמפרש לקמן)</span>; נתגיירו - הלך אחר פגום שבשניהם <span style="color:#2828AC;">(לענין יוחסין, וכדמפרש)</span>:
'באומות הלך אחר הזכר'
כדתניא: 'מנין לאחד מן האומות <span style="color:#2828AC;">(שאינו משבעה אומות ואינו בכלל 'לא תחיה כל נשמה')</span> שבא על הכנענית והוליד בן - שאתה רשאי לקנותו בעבד <span style="color:#2828AC;">(ואי אתה מצווה להמיתו, דשדינן ליה בתר אבוה)</span>? שנאמר <span style="color:#2828AC;">(ויקרא כה,מה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וגם מבני התושבים הגרים עמכם</span> <span style="color:#2828AC;">(שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מהם תקנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה]</span>; יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר הולידו בארצכם</span>' - מן הנולדים בארצכם <span style="color:#2828AC;">(שאמו מארצכם וילדתו שם)</span>, ולא מן הגרים בארצכם <span style="color:#2828AC;">(שנולד במקום אחר, שאמו מן שאר אומות, ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם; דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות, הלכך הנולדים בארץ - ודאי אמו משבעה אומות, אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות; ומסתברא כי מעטינהו קרא - היכא דאביו כנעני)</span>';
'נתגיירו - הלך אחר פגום שבשניהם'
במאי? אילימא במצרי שנשא עמונית <span style="color:#2828AC;">(וקאמר דשדינן זרעם אחר האב, דאפילו ילדה נקבה - אסורה עד שלשה דורות, ולא שדינן לה בתר אמה למישרייה לאלתר ד'עמוני ולא עמונית')</span> - מאי 'פגום שבשניהם' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע דשניהם פגומים, אלא שזה פגום מזה)</span>? אית בה 'עמוני ולא עמונית' <span style="color:#2828AC;">(- הא עמונית לא פגומה מידי, ד'עמוני כתיב ולא עמונית')</span>!? אלא בעמוני שנשא מצרית <span style="color:#2828AC;">(דשניהם פוגמים, דמצרית ראשונה אסורה)</span> - אי זכר הוי <span style="color:#2828AC;">(אם יולד להם זכר)</span> - שדייה בתר עמוני <span style="color:#2828AC;">(ויאסר לעולם)</span> אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית <span style="color:#2828AC;">(ותהיה מצרית שניה, ואסורה לישראל, ולא תשדייה בתר עמוני לאישתרויי לאלתר משום 'עמונית')</span>.
משנה:
ממזרין ונתינים <span style="color:#2828AC;">(גבעונים שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים)</span> אסורין, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות.
גמרא:
אמר ריש לקיש: ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת.
יליף 'עשירי' 'עשירי' מעמוני ומואבי <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כג,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה';</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ד]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם]</span>: מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות! <span style="color:#2828AC;">(בספרי: 'מה עשירי האמור בעמוני - עד עולם, אף עשירי האמור בממזר - עד עולם; הלכך מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן כו')</span>
אי מה להלן מיד אף כאן מיד?
כי אהני גזירה שוה - מעשירי ואילך <span style="color:#2828AC;">(דעד עשרה דורות, דאיסורא בגופיה דממזר כתיב - ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות, דהא 'ממזר' - 'מום זר' משמע, ואפילו נקבות; אבל מעשירי ואילך, דאיסורא בגזירה שוה ד'עמוני ומואבי' יליף, דהא לאו בממזר כתיבא - הלכך היתירא נמי לנקבות מיניה יליף, דאמר 'דון מינה ומינה', כדלקמן)</span>.
והאנן תנן 'ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות'?
לא קשיא: <span style="color:#2828AC;">(פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ב'העור והרוטב'</span> <span style="font-size:80%;">(חולין קכ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הא <span style="color:#2828AC;">(ריש לקיש)</span> כמאן דאמר 'דון מינה ומינה' <span style="color:#2828AC;">(כי גמרינן מילתא ממילתא בגזירה שוה - גמרינן לה כולה מילתא מינה)</span>, הא <span style="color:#2828AC;">(תנא דידן)</span> כמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא' <span style="color:#2828AC;">(למאי דצריכי גמרינן, למאי דלא צריכינן מוקמינן באתרא; והכא מאי גזרה שוה איכא: בממזר לא כתיב 'עד עולם' ובעמוני ומואבי כתיב 'עד עולם', וילפינן ממזר מעמוני בגזרה שוה, כדתני בספרי דבי רב</span> <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא רמח]</span><span style="color:#2828AC;">: 'נאמר כאן 'עשירי' ונאמר למטה 'עשירי' - מה עשירי האמור למטה עד עולם אף עשירי האמור כאן עד עולם')</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ריש לקיש סבר כמאן דאמר 'דון מינה ומינה': מה להלן 'עד עולם' - אף כאן 'עד עולם', ומינה: מה להלן זכרים ולא נקבות - אף כאן זכרים ולא נקבות; מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן, דהא כל עשרה לא איצטריכו לן למילף בגזרה שוה!</span>
<span style="color:#2828AC;">ותנא דידן סבר לה כמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא': דון מינה: מה להלן 'עד עולם' - אף ממזר עד עולם; ואוקי באתרא: כדמעיקרא: עשר דורות דקרא - אחד זכרים ואחד נקבות, דכתיב 'ממזר' – 'מום זר'; הכי נמי 'עד עולם', דמייתינן בגזרה שוה - אחד זכרים ואחד נקבות - כך שמעתי, וכן עיקר; ויש שמפרש לה בלשון אחר.)</span>
'שאלו את רבי אליעזר: ממזרת לאחר עשרה דרי מהו? אמר להם: מי יתן לי דור שלישי <span style="color:#2828AC;">(כלומר: דבר שאי אפשר הוא)</span> ואטהרנו!'
אלמא קסבר 'ממזרא לא חיי' <span style="color:#2828AC;">(שלא יטמעו כשרים בדורותיו)</span>! וכן אמר רב הונא 'ממזרא לא חיי'!
והא אנן תנן 'ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם'?
אמר רבי זירא: לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה: דידיע <span style="color:#2828AC;">(לכל בברור)</span> – חיי <span style="color:#2828AC;">(הוא ודורותיו, דלא מיטמעי ביה)</span>, דלא ידיע <span style="color:#2828AC;">(כלל)</span> - לא חיי <span style="color:#2828AC;">(אפילו הוא שלא ישא כשרה)</span>; דידיע ולא ידיע <span style="color:#2828AC;">(עד תלת דרי, דזהירי אינשי)</span> - עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי <span style="color:#2828AC;">(דכיון דלאו דבר ברור הוא - משתכחא מילתא)</span>.
ההוא דהוי בשבבותיה דרבי אמי, אכריז עליה דממזרא. הוה בכי ואזיל. אמר ליה: חיים נתתי לך!
אמר רב חנא בר אדא: נתינים - דוד גזר עליהם שנאמר <span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה</span> <span style="color:#2828AC;">(כלומר אינם ראויין לבא בקהל)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי אם מיתר האמרי; ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה.]</span>
מאי טעמא גזר עלייהו?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויבקש דוד, את פני ה'; ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים]</span>: שנה ראשונה אמר להם: שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יא,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יז:]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וחרה אף ה' בכם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועצר את השמים ולא יהיה מטר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והאדמה לא תתן את יבולה; ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם]</span>?
בדקו ולא מצאו.
שניה אמר להם: שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב <span style="font-size:80%;">(ירמיהו ג,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מאנת הכלם]</span>?
בדקו ולא מצאו.
שלישית אמר להם: שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם, ואין נותנין, דכתיב <span style="font-size:80%;">(משלי כה,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר</span> <span style="color:#2828AC;">(שפוסק ואין נותן גורם לעצירת גשמים)</span>?
בדקו ולא מצאו.
אמר: אין הדבר תלוי אלא בי.
מיד <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל ב כא,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבקש דוד את פני ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים]</span>.
מאי היא?
אמר ריש לקיש: ששאל באורים ותומים.
מאי משמע?
אמר רבי אלעזר: אתיא 'פני' 'פני': כתיב הכא <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבקש דוד את פני ה'</span>, וכתיב התם <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר כז,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ולפני אלעזר הכהן יעמד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושאל לו במשפט האורים לפני ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ על פיו יצאו ועל פיו יבאו, הוא וכל בני ישראל אתו, וכל העדה]</span>;
<span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה': אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים</span> -
<span style="font-family: SBL Hebrew;">אל שאול</span> - שלא נספד כהלכה, <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואל בית הדמים</span> - <span style="font-family: SBL Hebrew;">על אשר המית הגבעונים</span>. וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון <span style="color:#2828AC;">(לגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[ביהושע ט,כג]</span> <span style="color:#2828AC;">ולא יכרת מכם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי)</span> - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.
קא תבע <span style="color:#2828AC;">(הקדוש ברוך הוא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל שאול</span> <span style="color:#2828AC;">(בכבוד שאול)</span> שלא נספד כהלכה, <span style="color:#2828AC;">(והדר)</span> וקא תבע <span style="color:#2828AC;">(בפורענותיה דשאול)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על אשר המית הגבעונים</span>?
אִין, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(צפניה ב,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בקשו צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה']</span>? - באשר משפטו <span style="color:#2828AC;">(במקום שדנים האדם)</span> - שם פעלו <span style="color:#2828AC;">(שם מזכירין פועל צדקותיו)</span>.
אמר דוד: שאול נפקו להו
<h3>דף עט.</h3>
תריסר ירחי שתא <span style="color:#2828AC;">(לאו דוקא, דהא קרוב לתלתין שנין הוא! שהרי סוף שנותיו של דוד היה!)</span> ולא דרכיה למספדיה <span style="color:#2828AC;">(אלא לפי שאין דרך כבוד לספוד אחר שנים עשר חודשים, אחר שנתקבלו תנחומין על המת, כדאמר במועד קטן</span> <span style="font-size:80%;">(דף כא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; נתינים ניקרינהו ונפייסינהו.
<span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה.</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ג]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר דוד אל הגבענים]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ד]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויאמרו לו הגבעונים: אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו</span> <span style="color:#2828AC;">(אין לנו לתבוע לשאול ולביתו לא כסף ולא זהב כי אם נפשות ואין לנו להמית בשאר ישראל כי אם בזרעו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואין לנו איש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[להמית בישראל; ויאמר: מה אתם אמרים אעשה לכם.</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ה]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמרו אל המלך: האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבל ישראל</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק ו]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ינתן]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום</span> <span style="color:#2828AC;">(תלייה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בגבעת שאול בחיר ה'; ויאמר המלך: אני אתן]</span>.
[<span style="color:#008A00;">דוד</span>] מיפייס ולא פייסינהו [<span style="color:#008A00;">והם לא התפייסו</span>]!
אמר [<span style="color:#008A00;">להם</span>]: שלשה סימנים יש באומה זו <span style="color:#2828AC;">(ישראל)</span>: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים:
'רחמנים' - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יג,יח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו] ונתן לך רחמים ורחמך והרבך [כאשר נשבע לאבתיך]</span>;
'ביישנין' - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כ,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר משה אל העם: אל תיראו! כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים; ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">בעבור תהיה יראתו על פניכם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לבלתי תחטאו]</span>;
'גומלי חסדים' - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יח,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ידעתיו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו]</span>:
כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו <span style="color:#2828AC;">(והני גבעונים - כיון דלא מרחמי - אינן ראויין לידבק בהן; מיד גזר עליהן דוד, לכך נאמר '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והגבעונים לא מבני ישראל המה</span><span style="color:#2828AC;">')</span>.
<span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי</span>
מאי שנא הני?
אמר רב הונא: העבירום לפני ארון: כל שארון קולטו – למיתה; כל שאין ארון קולטו – לחיים.
מתיב רב חנא בר קטינא: <span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[על שבעת ה' אשר בינתם - בין דוד ובין יהונתן בן שאול]</span> <span style="color:#2828AC;">(ואי בארון תליא מילתא, כיון דלא קלטו ארון מהו חמלתו של דוד)</span>!?
<span style="color:#2828AC;">(ומשני:)</span> - שלא העבירו.
וכי משוא פנים יש בדבר <span style="color:#2828AC;">(וכי היה לו לדוד לישא פנים בדיני נפשות)</span>? <span style="color:#2828AC;">( היה לו להעביר את כולן)</span>! אלא שהעבירו וקלטו, ובקש עליו רחמים ופלטו.
ואכתי משוא פנים יש בדבר <span style="color:#2828AC;">(הואיל וקלטו ארון לא היה לו להמית אחר תחתיו)</span>!
אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון.
והא כתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כד,טז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יומתו אבות על בנים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובנים לא יומתו על אבות: איש בחטאו יומתו]</span>!
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא <span style="color:#2828AC;">(שיהיו האומות אומרים: אין אומה זו ראויין לידבק בה, שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהן נקמה)</span>.
<span style="font-size:80%;">(שמואל ב כא,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים</span> <span style="color:#2828AC;">(עד ימות הגשמים לא ניתנו לקבורה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה</span>.
והא כתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כא,כג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תלין נבלתו על העץ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלקים תלוי; ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה]</span>?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים:
מה טיבן של אלו?
- הללו בני מלכים הם!
– ומה עשו?
– פשטו ידיהם בגרים גרורים.
אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו: ומה בני מלכים כך - בני הדיוטות על אחת כמה וכמה; ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר <span style="font-size:80%;">(מלכים א ה,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר</span>.
ודלמא ישראל הוו?
לא סלקא דעתך, דכתיב <span style="font-size:80%;">(מלכים א ט,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו]</span>.
ודלמא דוגזר <span style="color:#2828AC;">(שכירים)</span> בעלמא?
אלא מהכא: <span style="font-size:80%;">(דברי הימים ב,טז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וימצאו מאה וחמשים אלף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושלשת אלפים, ושש מאות]</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויעש מהם שבעים אלף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נושא</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">סבל ושמונים אלף חוצב בהר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושלשת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את העם]</span>
ונתינים - דוד גזר עליהם? משה גזר עליהם, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כט,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מחוטב עציך עד שואב מימיך</span> <span style="color:#2828AC;">(מדקרינהו לחוטבי עצים באנפייהו - שמע מינה לאו בכלל ישראל נינהו, ולאו בכלל גרים, אלא עבדים - ועבדים פסולים נינהו; וגבעונים חוטבי עצים נינהו, דלהכי אקצינהו יהושע)</span>!
משה גזר לההוא דרא <span style="color:#2828AC;">(על חוטבי עצים שהיו בימיו)</span>, דוד גזר לכולי דרא.
ואכתי יהושע גזר עלייהו, דכתיב <span style="font-size:80%;">(יהושע ט,כז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[עד היום הזה אל המקום אשר יבחר]</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא עבדים נינהו, ויהושע לדורות הבאים גזר דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(יהושע ט,כג)</span> <span style="color:#2828AC;">לא יכרת מכם חוטבי עצים)</span>!
יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים <span style="color:#2828AC;">(דכתיב (שם) למזבח ה')</span> דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים.
<h3>דף עט:</h3>
בימי רבי בקשו להתיר נתינים. אמר להם רבי: חלקנו - נתיר <span style="color:#2828AC;">(דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן פט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הפקר בית דין היה הפקר')</span>; חלק מזבח מי יתיר?
ופליגא דרבי חייא בר אבא <span style="color:#2828AC;">(האי דקאמר 'חלק המזבח מי יתיר' - ואף על גב דמזבח בימי רבי לא הוה - קאמר דחלק מזבח אסור! פליגא דרבי חייא)</span>, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: חלק עדה לעולם אסור <span style="color:#2828AC;">(עד שיתירוהו)</span>, חלק מזבח - בזמן שבית המקדש קיים - אסור; אין בית המקדש קיים – שרי.
משנה:
אמר רבי יהושע: שמעתי ש'הסריס חולץ וחולצין לאשתו' ו'הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו <span style="color:#2828AC;">(דכתיב לא ימחה שמו מישראל</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ו]</span> <span style="color:#2828AC;">- פרט לסריס ששמו מחוי)</span>' ואין לי לפרש <span style="color:#2828AC;">(איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור)</span>!?
אמר רבי עקיבא: אני אפרש: סריס אדם <span style="color:#2828AC;">(שנסתרס לאחר שנולד)</span> חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר; סריס חמה <span style="color:#2828AC;">(ממעי אמו)</span> לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר.
רבי אליעזר אומר: לא כי, אלא: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה; סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה <span style="color:#2828AC;">    מדוע דברי רבי עקיבא לפני דברי רבי אליעזר? אולי: משנה זו מספרת כיצד היה הדיון: רבי יהושע אמר את השאלה בבית המדרש כאשר רבי עקיבא היה שם, אך רבי אליעזר לא היה שם – אולי כי כבר נידוהו! ודומני שגם הפירוש של רש"י בסריס אדם וסריס חמה אינו כבמקומות אחרים, ששם: סריס אדם שנכרת מאברי ההולדה, סריס חמה – ממחלה, כמו לעיל, סוף עה,א: 'סריס חמה'? סלקא דעתך (הא סריס חמה בידי שמים (הוא), מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא)? אלא 'הרי הוא כסריס חמה וכשר' (דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות).</span>!
העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(עדות זו של רבי יהושע בן בתירא - לקיים דברי רבי עקיבא העיד)</span>.
הסריס לא חולץ ולא מייבם, וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת.
הסריס שחלץ ליבמתו - לא פְסָלָהּ <span style="color:#2828AC;">(מן הכהונה שאין חליצתן חליצה)</span>: בּעלָהּ – פְּסָלָהּ, מפני שהיא בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה)</span>.
וכן איילונית שחלצו לה אחין - לא פְּסָלוּהָ; בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מפני שבעילתה בעילת זנות.
גמרא:
מכדי שמעינן לרבי עקיבא דאמר 'חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו' <span style="color:#2828AC;">(דאמר רבי עקיבא ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'יש ממזר מחייבי לאוין', וסריס אדם - מחייבי לאוין הוא, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">לא יבא פצוע דכא, והיכי קאמר רבי עקיבא סריס [חולץ] את אשת אחיו? הא לא רמיא קמיה, ואבראי קיימא, כחייבי כריתות)</span>, וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו <span style="color:#2828AC;">(וקאי עלה באיסור אשת אח)</span>?
אמר רבי אמי: הכא במאי עסקינן? - כגון שנשא אחיו גיורת; ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר 'קהל גרים לא אקרי קהל'.
אי הכי <span style="color:#008A00;">[במקרה רגיל, לא בגיורת]</span> - יבומי נמי מייבם?
אין הכי נמי; ואיידי דאמר רבי יהושע 'חולץ' <span style="color:#2828AC;">(דלרבי יהושע - יבומי לא, דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל; ומיהו מיחלץ חלצה, דחייבי לאוין לרבי יהושע - בני חליצה נינהו)</span> - אמר איהו נמי 'חולץ'. דיקא נמי <span style="color:#2828AC;">(דלרבי עקיבא יבומי נמי שרי)</span> דקתני 'העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא' - שמע מינה.
מתיב רבה: 'פצוע דכא, וכרות שפכה, סריס אדם <span style="color:#2828AC;">(הואיל והיתה לו שעת הכושר; ורבי עקיבא היא)</span>, והזקן <span style="color:#2828AC;">(נקט ליה בהדי הנך משום דדמי להו: דהיתה לו שעת הכושר והשתא פסק מלידה)</span> - או חולצין או מייבמין.
כיצד?
מתו, ולהם נשים, ולהם אחין, ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט <span style="color:#2828AC;">(כלומר: או נתנו לה גט)</span> או שחלצו - מה שעשו עשו <span style="color:#2828AC;">(וצריכות גט למאמרן, או אם נתנו גט - אסורין שוב לייבמן)</span>, ואם בעלו - קנו; מתו אחין, ועמדו הן, ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו - מה שעשו עשו, ואם בעלו = קנו, ואסור לקיימן <span style="color:#2828AC;">(לאו אזקן קאי)</span>, משום שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כג,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'</span>' - אלמא בקהל עסקינן [וכיצד אפשר לומר שרבי עקיבא עוסק בגרה שאינה ב'קהל']?!
אלא אמר רבה: כגון שנפלה לו <span style="color:#2828AC;">(והוּזְקְקָה לייבום)</span> ולבסוף נפצע <span style="color:#2828AC;">(דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה)</span>.
אמר ליה אביי: וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום! מי לא תנן: 'רבן גמליאל אומר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי', בגדולה שנפלה לפני בעל אחות קטנה)</span>: אם מיאנה – מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה' - אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דבשעת נפילה איחזיא)</span>! הכא נמי ניתי איסור פצוע, ונידחי!
אלא אמר רב יוסף: <span style="color:#2828AC;">(שנפצע ואחר כך נפלה לו; ודקאמרת 'הא אית ליה לרבי עקיבא חייבי לאוין כחייבי כריתות'?)</span> האי תנא הך - תנא דבי רבי עקיבא היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(ב'החולץ ליבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'אי זהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא',)</span> מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר <span style="color:#2828AC;">(ודלא כרבי סימאי דאמר</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות כט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה לא יקח</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא יחלל</span> <span style="font-size:80%;">[שם פסוק טו]</span><span style="color:#2828AC;">, אבל מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא קורבה - הולד ממזר)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(ופרכינן: ואמאי סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת הכושר?)</span> איקרי כאן <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להקים לאחיו שם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בישראל, לא אבה יבמי]</span> - והא לאו בר הכי הוא!?
אמר רבא: אם כן <span style="color:#2828AC;">(דשעת הכושר דמעיקרא לאו מלתא היא, הואיל ובשעת מיתה לא חזי)</span> - אין לך אשה שכשרה ליַבֵם, שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו <span style="color:#2828AC;">(ייסורי מיתה מתישים כחו! אלא אמרינן 'הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה, בת חליצה היא - הכא נמי לא שנא)</span>!
לרבי אליעזר - פירוקא דרבא פירכא היא <span style="color:#2828AC;">(גמרא פריך, כלומר: האי פירוקא דרבא - פירכא היא לרבי אליעזר, דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא, ואמאי קאמר רבי אליעזר 'סריס אדם אין חולץ' דלא מהניא ליה שעת הכושר דמעיקרא? הא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה, אפילו הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא)</span>!
התם - כחישותא דאתחילה ביה <span style="color:#2828AC;">(ולאו 'סריס' הוא, אלא מיתה מכחשת כחו)</span>.
היכי דמי סריס חמה <span style="color:#2828AC;">(דקאמרת שלא היתה לו שעת הכושר)</span>?
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל
<h3>דף פ.</h3>
שלא ראה שעה אחת בכשרותו <span style="color:#2828AC;">(שלקה ממעי אמו)</span>.
מנא ידעינן?
אמר אביי: כל המטיל מים ואינו עושה כיפה <span style="color:#2828AC;">(אדול"ר: שאין קילוח השתן הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה ככיפה)</span>.
ממאי הואי?
דאפיה אימיה <span style="color:#2828AC;">(לחם בתנור)</span> בטיהרא <span style="color:#2828AC;">(שמחממתה חום התנור וחום הצהרים)</span> ושתיא שיכרא מרקא <span style="color:#2828AC;">(שכר מזוג; ואיכא דאמרי: חזק)</span>.
אמר רב יוסף: היינו דשמענא לאמי דאמר: 'כל שממעי אמו לקוי' ולא ידענא מאי ניהו <span style="color:#2828AC;">(כלומר ולא ידענא ממאי הוי)</span>. <span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא הכי גרסינן: היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא: כלומר לא הוה ידענא אהיכא קאי, אבל השתא - ודאי ידענא, דסריס חמה קמפרש ואזיל)</span>.
וליחוש שמא הבריא בינתים <span style="color:#2828AC;">(שעה אחת, ואשתכח דהוה ליה שעת הכושר)</span>?
כיון דתחלתו וסופו לקוי - לא חיישינן.
מתיב רב מרי <span style="color:#2828AC;">בבכורות</span> <span style="font-size:80%;">[פ"ו מ"ג]</span> <span style="color:#2828AC;">קאי)</span>: '<span style="color:#2828AC;">[חוורור והמים הקבועים - הרי זה מום; ואיזה הוא 'חוורור הקבוע'? כל ששהה שמונים יום;]</span> רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום <span style="color:#2828AC;">(בראש שמונים ובאמצע שמונים ובסוף שמונים; אבל בבדיקה תחלה וסוף לא סגי, שמא בינתים עבר ונמצא שאין קבוע! ולא אמרינן 'הואיל ותחלתו וסופו לקוי ודאי לא עבר')</span>'?
לחד אבר <span style="color:#2828AC;">(לעין)</span> חיישינן, לכוליה גופא <span style="color:#2828AC;">(סריס חמה מחמת חולי כל הגוף הוא)</span> לא חיישינן.
רבי אליעזר אומר: לא כי <span style="color:#2828AC;">[אלא: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה; סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה!]</span>:
ורמינהו <span style="font-size:80%;">[נדה פ"ה מ"ט]</span>: 'בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, <span style="color:#2828AC;">(אם בית דין מצריכין את היבמה לחלוץ ולייבם)</span> יביאו <span style="color:#2828AC;">(קרובי היבמה)</span> ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס <span style="color:#2828AC;">(כלומר: ונולדו בו סימני סריס; והכי מפרש בנדה בפרק 'יוצא דופן'</span> <span style="font-size:80%;">(מז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, דאי לא נולדו לו סימני סריס</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אמרינן: האי דלא מייתי - משום קטנות הוא, ומחזקינן ליה כקטן עד רוב שנותיו)</span> - לא חולץ ולא מייבם <span style="color:#2828AC;">(ותיפטר בלא חליצה ויבום)</span>; בת עשרים ולא הביאה שתי שערות, יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית: לא חולצת ולא מתייבמת - דברי בית הלל; ובית שמאי אומרים: זה וזה בני שמנה עשרה. רבי אליעזר אומר: הזכר כדברי בית הלל <span style="color:#2828AC;">(אלמא לרבי אליעזר סריס חמה לא חליץ)</span> ונקבה כדברי בית שמאי, מפני שהאשה ממהרת לבא לפני האיש.'
[<span style="color:#008A00;">בברייתא רבי אליעזר אינו מחלק בין סריס חמה לסריס אדם, אך במשנה רבי אליעזר מחלק!</span>]?
אמר רמי בר דיקולי אמר שמואל: חזר בו רבי אליעזר.
איבעיא להו: מהי [<span style="color:#008A00;">מאיזה: מהברייתא או מהמשנה</span>] הדר ביה?
תא שמע, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים.' <span style="color:#2828AC;">(כי מתניתין, וסמי הך דלעיל [</span><span style="color:#008A00;">הברייתא</span><span style="color:#2828AC;">] מקמי תרתי; ושמע מינה מההיא הדר ביה; אי נמי מדקא מייתי מעשה דאלכסנדריא לדבריו שמע מינה מההיא דלעיל הדר ביה; וממתניתין ליכא למיפשט הכי - דקתני 'שיש לו רפואה' - משום דמשמע דמסברא קאמר הכי     וכי דברים רפואיים נקבעים מסברא? האם לרש"י זו דרך הלימוד של התנאים?!)</span>
רבי אלעזר אומר: לעולם לא הדר ביה, וכי תנן ההיא <span style="color:#2828AC;">('הזכר כדברי בית הלל' - לאו אמאי דאמרי 'לא חולץ', אלא)</span> - לעונשין <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דעד שיהא בן עשרים - חשבינן ליה קטן אם לא הביא, ומכאן ואילך אמרינן גדול הוא אם לא הביא, אלא שהוא סריס, וחייב בעונשין שבתורה)</span>.
איתמר: אכל[ה] חֵלב מבן שתים עשרה <span style="color:#2828AC;">(דפחות משתים עשרה ולא הביאה - ודאי קטנה היא, דזמן הבאת שתי שערות לתינוקת משתים עשרה ואילך; בפרק 'יוצא דופן' במסכת נדה</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ויום אחד עד בן שמנה עשרה, ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות <span style="color:#2828AC;">(אתינוקת קאי, כרבי אליעזר, דאמר 'נקבה כבית שמאי'; ומרישא נמי שמעינן ליה, דקאמר שתים עשרה ויום אחד - ואי בתינוק, אין זמנו להביא עד י"ג שנה ויום אחד [בפרק 'יוצא דופן'</span> <span style="font-size:80%;">(נדה מו,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: רב אמר: נעשה סריס למפרע <span style="color:#2828AC;">(איידי דאיירי בלשון זכר קתני 'סריס'; כיון שעברה שמנה עשרה כרבי אליעזר ולא הביא - אף על פי שחזר והביא - אינו כלום, דלא אמרינן 'כיון דהשתא אייתי איגלאי מילתא דעד השתא קטן הוה', דבשערות תליא מילתא, אלא בסריס מחזקינן ליה וחשבינן לה בת עונשין משנים עשר ואילך שהיתה ראויה להביא, דאמר: האי דלא אייתי - משום דסריס הוה; והא דתניא לקמן, ד'אפילו הביא לאחר מכאן - הרי הוא כסריס לכל דבריו' - למפרע הוא דקאמר, ומשנים עשר הויא גדולה, וסריס הוה)</span>; ושמואל אמר: קטן היה באותה שעה <span style="color:#2828AC;">(דלא מחזקינן ליה בגדול, אלא משמונה עשר ואילך, שהוא מוחזק בסריס; והא דתניא לקמן 'הרי הוא כסריס לכל דבריו' - מכאן ולהבא קאמר, אבל למפרע הוי קטן; והוא הדין נמי דאפילו לא הביא לאחר זמן - קחשיב ליה שמואל קטן עד י"ח; ומשום רב נקיט ליה, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזר והביא - סריס הוא)</span>.
מתקיף לה רב יוסף: לרב <span style="color:#2828AC;">(דאמר: נעשה גדול למפרע מי"ב ואילך)</span>, אילונית, לרבי מאיר - יהא לה קנס <span style="color:#2828AC;">(חמשים כסף? אלמה תניא במסכת כתובות</span> <span style="font-size:80%;">(ב'אלו נערות', דף לה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'איילונית אין לה לא קנס ולא פתוי', ומוקמינן לה כרבי מאיר, דאמר 'קטנה אין לה קנס', ואיילונית - הואיל ואין לה שערות - קטנה היא בימים שהיתה ראויה לנערות, ולא אמרינן 'כיון שעברו י"ח ולא הביאה - נעשית גדולה למפרע, לחייב קנס את האונסה בימי נערות')</span>?
אמר ליה אביי: <span style="color:#2828AC;">(לעולם נעשית גדולה למפרע, והא דאין לה קנס לרבי מאיר - משום ד)</span>מקטנותה יצתה לבגר <span style="color:#2828AC;">(דנערות בסימנים תלוין, וזו שאין לה סימנים - חשבינן כל ימי קטנותה - קטנה, ובימי נערות</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">בוגרת; וזו וזו לרבי מאיר אין לה קנס, אבל לרבנן: איילונית בימי קטנותה יש לה קנס, דרבנן פליגי עליה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">על רבי מאיר</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ואמרי: קטנה יש לה קנס; ימי קטנות עד שנים עשר שנה ויום אחד)</span>.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(רב יוסף)</span>: <span style="color:#2828AC;">(שפיר קאמרת:)</span> כל כי הני מילי מעלייתא יתאמרו משמאי, דתניא: 'אין הסריס נידון כבן סורר ומורה, לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון; ואין אילונית נידונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר.'
אמר רבי אבהו: סימני סריס ואילונית ובן שמנה - אין עושין בהן מעשה <span style="color:#2828AC;">(להחזיקם בגדולים וסריסים)</span> עד שיהו בן עשרים <span style="color:#2828AC;">(ולא הביאו; ומשנים עשר עד עשרים מצפים להם אם יביאו - הרי הם קטנים עד עכשיו; ואם לא יביאו- גדולים הם; ובן שמנה - שנולד לשמנה חדשים - אין עושין בו מעשה להחזיקו כבן קיימא בשביל סימנים, כלומר: אף על פי שגמרו סימני שערו וצפרניו כשנולד, אפילו הכי לא אמרינן 'בר קיימא הוא ודאי' עד שיהיה בן עשרים שנה)</span>.
ובן שמנה מי קחיי? והתניא: 'בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו
<h3>דף פ:</h3>
מפני הסכנה' <span style="color:#2828AC;">(סכנת שניהם: הבן והאם: שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס ותמות)</span>!
הכא במאי עסקינן? - כשגמרו סימניו, דתניא: 'איזהו 'בן שמנה'? כל שלא כלו לו חדשיו. רבי אומר: סימנין מוכיחין עליו: שערו וצפרניו שלא גמרו.'
טעמא <span style="color:#2828AC;">(בניחותא, וסיומא דמילתא היא)</span>: דלא גמרו, הא גמרו אמרינן האי בר שבעה הוא <span style="color:#2828AC;">(ולשבעה נגמרה צורתו)</span>, ואישתהויי הוא דאישתהי <span style="color:#2828AC;">(אלא שנשתהא; וחזר ואשמעינן רבי אבהו דאפילו לרבי לא מחזקינן ליה בבר קיימא עד שיהא בן עשרים)</span>.
אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא <span style="color:#2828AC;">(שלא חזר וילדה אשתו לסוף שנתה)</span> ואכשריה <span style="color:#2828AC;">(רבא [</span><span style="color:#008A00;">תוספאה</span><span style="color:#2828AC;">] - דקסבר משתהא הולד אחר גמר צורתו, וזה נשתהא שלשה חדשים, ולא אמרינן 'לאחר שהלך בעלה נתעברה מאחר')</span> – כמאן? כרבי, דאמר משתהא.
כיון דאיכא רבן שמעון בן גמליאל דאמר משתהי - כרבים עבד, דתניא: 'רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהה <span style="color:#2828AC;">(שחיה)</span> שלשים יום באדם אינו נפל <span style="color:#2828AC;">(ואפילו לא כלו לו חדשי עיבור, דאמרינן 'לשבעה נגמרה צורתו ואישתהי עד שמיני'. להכי נקט 'באדם': דאילו בבהמה - קתני התם שמנה ימים שהה אין נפל)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #24 Daf 80a-b Note: The words in [brackets] apply to females.                       ________________________________________           |                                                                          |                       WHEN IS A MALE [OR FEMALE(1)] CONSIDERED           |                              TO HAVE REACHED ADULTHOOD?                  |                       ________________________________________           |                                                                          |                                                                          |                                 (A)                  (B)                 |                          ONE WHO HAS THE       ONE WHO DOES NOT HAVE     |                          SIGNS OF A SERIS(2)   THE SIGNS OF A SERIS      |                          ________________      ________________          |                                                                          | 1) WHEN TWO HAIRS GREW   (He is a Katan)       (He is a Katan)           |    PRIOR TO AGE 13                                                       |    [OR 12](3)                                                            |                                                                          | 2) WHEN TWO HAIRS GREW   At the appearance     At the appearance         |    BETWEEN THE AGES OF   of two hairs(4)       of two hairs              |    13 [OR 12] AND 20(1)                                                  |                                                                          | 3) WHEN TWO HAIRS GREW   At age 20 (Shmuel)    At the appearance         |    BETWEEN THE AGES OF   At age 13(5) (Rav)    of two hairs              |    20(1) AND 35                                                          |                                                                          | 4) WHEN TWO HAIRS GREW   At age 20 (Shmuel)    At the age of 35          |    AFTER AGE 35 (OR NO   At age 13(5) (Rav)    and one day               |    HAIRS GREW AT ALL)                                                    |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This is according to Beis Hillel who holds that the age of adulthood for both a male and female with Simanei Seris is 20. (Rebbi Eliezer rules that the age for a female is 18. Beis Shamai rules that the age of adulthood for both a male and female with Simanei Seris is 18. The RAMBAM and SHULCHAN ARUCH rule like Beis Hillel.) (2) The Simanei Seris of a male include: lack of beard, limp hair, soft flesh (that is, lacking in bodily hair). Other Tana'im add other Simanim, and the RAMBAM brings down all of them. The Beraisa also mentions the Simanei Seris of a female (an Aylonis). Rav Huna and Rebbi Yochanan argue whether one must have *all* of the Simanim to be considered a Seris, or just one of them. (The Gemara adds that all Amora'im agree that if one has two hairs in his beard, he needs all of the Simanei Seris; see Insights.) (3) Even if hair that grow before the age of 13 remain past the age of 13, they are not signs of adulthood. Rather, we assume them to be mole hairs. (There is an opinion in Nidah (46a) that if two hairs during the thirteenth year (or twelfth year for a female), when the thirteenth (or twelfth) year is completed, the hairs *are* considered to be signs of adulthood, because of the principle  "Toch Zeman kil'Achar Zeman.") (4) Even though he has the other Simanei Seris, since he grew two pubic hairs before the age of 20 he is not a Seris. Rather, he is considered an adult at the time he grows the hairs. (This is based on the Beraisa's words, "If a person reaches age 20 *and he has not grown two pubic hairs*." According to the VILNA GAON (in his gloss here and in Mishnayos Nidah, end of Perek 5), it appears that this is true only when the child has *some*, and not *all*, of the Simanei Seris. When he has all of the Simanei Seris, then even if he *has* two hairs, he is a Seris (at least according to Rebbi Yochanan -- see above footnote #2) and is considered an adult from the age of 13 according to Rav and from 20 according to Shmuel.) (5) That is, according to Rav he becomes a Seris retroactively from age 13, when he reaches age 20 without growing pubic hairs. (This is true only when he also has Simanei Seris, as the Gemara explains.)</span>
תנו רבנן: 'איזהו סריס חמה? - כל שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות; ואפילו הביא לאחר מכאן - הרי הוא כסריס לכל דבריו.
ואלו הן סימניו: כל שאין לו זקן ושערו לקוי <span style="color:#2828AC;">(רך)</span> ובשרו מחליק <span style="color:#2828AC;">(חָלָק כבשר אשה; דרך בשר איש להיות שעיר; אשפר"א בלע"ז</span> <span style="font-size:80%;">[מחוספס]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר: כל שאין מימיו מעלין רתיחות <span style="color:#2828AC;">(אשקומ"א</span> <span style="font-size:80%;">[קצף]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
ויש אומרים: כל המטיל מים ואין עושה כיפה <span style="color:#2828AC;">(קילוח ארוך למרחוק)</span>;
ויש אומרים: כל ששכבת זרעו דוחה <span style="color:#2828AC;">(שאינו קשור, אלא צלול כמים)</span>;
ויש אומרים: כל שאין מימי רגליו מחמיצין <span style="color:#2828AC;">(מסריחין כששוהים בכלי)</span>;
אחרים אומרים: כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל <span style="color:#2828AC;">(חמימות כעין עשן)</span>.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. ואיזו היא אילונית? כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות; ואפילו הביאה לאחר מכאן - הרי היא כאילונית לכל דבריה.
ואלו הן סימניה: כל שאין לה דדים ומתקשה בשעת תשמיש <span style="color:#2828AC;">(תשמיש קשה לה)</span>;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאין לה שיפולי מעים <span style="color:#2828AC;">(כמין כף למעלה מאותו מקום כדאמר בפרק 'יוצא דופן'</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף מז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> כנשים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש.'
איתמר: 'סימני סריס': רב הונא אמר: עד שיהו כולם. רבי יוחנן אמר: אפילו באחד מהן.
היכא דהביא שתי שערות בזקן - כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כולן; כי פליגי בשלא הביא.
אלא הא דאמר להו רבה בר אבוה לרבנן: עיינו ביה ברב נחמן אי בשרו מעלה הבל איתיב ליה ברת <span style="color:#2828AC;">(אלמא כיון דליתנהו כולהו סימני סריס, דבצר ליה האי - לא מחזקינן ליה כסריס)</span> – כמאן? כרב הונא!
לא! רב נחמן סיכי דיקנא הויא ליה <span style="color:#2828AC;">(יתדות הזקן, כלומר: בכמה מקומות הוה לו שער בזקנו)</span>.
הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן אילונית <span style="color:#2828AC;">[לא חולצת ולא מתייבמת]</span>:
קתני סריס דומיא דאילונית: מה אילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים; וסתמא כרבי עקיבא, דאמר בידי אדם <span style="color:#2828AC;">(כלומר סריס אדם)</span> - אִין <span style="color:#2828AC;">(בעי חליצה)</span>, בידי שמים <span style="color:#2828AC;">(סריס חמה)</span> - לא.
הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה <span style="color:#2828AC;">(- לא פסָלָהּ (רש"י במשנה: מן הכהונה שאין חליצתן חליצה): בּעלָהּ – פְּסָלָהּ' מפני שהיא בעילת זנות (שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה))</span>:
טעמא - דבעלה הוא <span style="color:#2828AC;">(דהויא זונה, דנבעלה לאחי בעלה שלא במקום מצוה, והיא היתה עליו בכרת)</span>; הא אחר לא!
<h3>דף פא.</h3>
לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר: שומרת יבם שזינתה - פסולה ליבמה <span style="color:#2828AC;">(כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה; וכיון דזונה היא - אסורה לכהונה)</span>.
לא! הוא הדין אפילו לאחר נמי, ואיידי דתנא רישא בדידיה - תנא נמי סיפא בדידיה.
וכן איילונית שחלצו לה אחין <span style="color:#2828AC;">[- לא פְּסָלוּהָ; בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מפני שבעילתה בעילת זנות]</span>:
טעמא דבעלוה, הא לא בעלוה – לא!
כמאן? דלא כרבי יהודה, דאי רבי יהודה - האמר 'איילונית - זונה היא' <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ויליף לה מ'הזנו ולא יפרוצו'</span> <span style="font-size:80%;">[הושע ד,י]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
משנה:
סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה. <span style="color:#2828AC;">(אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא - דהיינו פצוע דכא.)</span>
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה.
רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ <span style="color:#2828AC;">(אם יש אח אחר)</span> מפני שהוא כסריס.
אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא <span style="color:#2828AC;">(שהוא כזכר והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר)</span>.
רבי אליעזר [אלעזר] אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש פלוגתייהו)</span>.
גמרא:
[<span style="color:#008A00;">על הנאמר ברישא של המשנה:</span><span style="color:#2828AC;">סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה</span> <span style="color:#008A00;">שואלת הגמרא:</span>] פשיטא?
מהו דתימא 'מוליד מאכיל <span style="color:#2828AC;">(דדייקינן 'ויליד ביתו הם יאכלו' - הראוי להוליד יאכיל)</span> שאינו מוליד אינו מאכיל' – קא ממשמע לן <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">שאין קשר</span><span style="color:#2828AC;">]</span>.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס <span style="color:#2828AC;">[כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה]</span>:
אמר ריש לקיש: מאכילה בתרומה - ואין מאכילה בחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש לה בתרומה בזמן הזה, דרבנן, אבל במידי דאורייתא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא; מאי טעמא? ספק איש ספק אשה הוא)</span>.
רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק.
ולריש לקיש - מאי שנא חזה ושוק? דאורייתא? תרומה נמי דאורייתא?
הכא במאי עסקינן? - בתרומה בזמן הזה, דרבנן.
[<span style="color:#008A00;">הגמרא חוקרת:</span>]
אבל בזמן שבית המקדש קיים מאי? לא? אדתני 'אין מאכילה בחזה ושוק' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? בתרומה דרבנן, אבל בתרומה דאורייתא לא!'
הכי נמי קאמר <span style="color:#2828AC;">(והכי משתמע מילתיה דריש לקיש)</span>: כשהוא מאכילה - מאכילה בתרומה, <span style="color:#2828AC;">(כלומר)</span> בזמן הזה <span style="color:#2828AC;">( שאין נוהג אלא תרומה)</span> דרבנן, ואין מאכילה <span style="color:#2828AC;">(בכלום)</span> בזמן חזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(בזמן שחזה ושוק נוהגין, דהיינו כשהמקדש קיים)</span>; ואפילו בתרומה דרבנן <span style="color:#2828AC;">(כגון תרומת פירות; הואיל ואיכא תרומה דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר     אם רש"י אומר 'כגון' – האם כוונתו שיש עוד יבול שבהם תרומה דאורייתא – כפי שסובר הרמב"ם?)</span> - <span style="color:#2828AC;">(גזרינן)</span> דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא.
ורבי יוחנן אמר: אף מאכילה בחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(דזכר מעליא הוא)</span>.
אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: מי סברת תרומה בזמן חזה דרבנן <span style="color:#2828AC;">(דקמוקמת לה למתניתין במידי דרבנן ואסרת לה בחזה ושוק)</span>?
אמר ליה: אִין! שאני שונה <span style="color:#2828AC;">(ברייתא:)</span> 'עיגול בעגולים עולה' <span style="color:#2828AC;">(עיגול של תרומה בטל במאה של חולין, או עיגול של תרומה טמאה בטל במאה עיגולים של תרומה טהורה; ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא - כיון דעיגול דבר חשוב הוא, ודרכו לימנות - לא בטיל אף על גב דתרומת תאנים דרבנן: הואיל ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן דרבנן, גזרה דרבנן אטו דאורייתא)</span>.
אמר ליה: <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מי אית לך למיגזר בהא דרבנן אטו דאורייתא? אי נמי אתית לבטולי בדאורייתא - לאו איסורא הוא)</span> והלא <span style="color:#2828AC;">(שהרי)</span> אני שונה 'חתיכה בחתיכות עולה' <span style="color:#2828AC;">(חתיכה של חטאת טמאה בטיל בטהורה; והכא מידי דאורייתא הוא, ואף על גב דדרכו לימנות)</span>!
מי סברת 'כל שדרכו לימנות <span style="color:#2828AC;">(דלא בטיל)</span>' שנינו? 'את שדרכו לימנות <span style="color:#2828AC;">(במנין)</span>' שנינו <span style="color:#2828AC;">(שעשאוהו מיוחד למנין, אבל חתיכה ועיגול - פעמים שהם נמכרים באומד; אף על גב דרגילים לימנות - הואיל ואינן מיוחדים בכך - בטלין)</span>!
מאי היא <span style="color:#008A00;">[מה המקור של המחלוקת בין 'כל שדרכו לימנות' לבין 'את שדרכו לימנות']</span>?
דתנן <span style="font-size:80%;">(ערלה פ"ג מ"ו)</span>: 'מי שהיו לו חבילי תלתן <span style="color:#2828AC;">(פניגר"י</span> <span style="font-size:80%;">[חילבה]</span> <span style="color:#2828AC;">מין קטנית הוא, ולמתק הקדירה בא)</span> של כלאי הכרם – ידלקו <span style="color:#2828AC;">(כלאים בשריפה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">'פן תוקדש'</span> <span style="font-size:80%;">[ומדרש ההלכה דורש:]</span> <span style="color:#2828AC;">תוקד אש)</span>.
נתערבו באחרות <span style="color:#2828AC;">    ביצה ג,ב תוד"ה ואחרות באחרות וכו'. תימה דאם כן אוסר ספק ספיקא וב'התערובות' (זבחים עד,א ושם) דקאמר: מי איכא דאסר ספק ספיקא באסורי הנאה? - אמאי לא פשיט ליה מהכא, דאסרינן אף על גב דאיכא ספק ספיקא!? בשלמא ההיא דלעיל דאמר וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות - נוכל לפרש כדפירש ר"ת: 'נתערבה באלף' - אאיסור עצמו קאי. אי נמי הא דלעיל ברייתא היא, ומאי אולמא דהך ברייתא דהכא מהך ברייתא דהתם! אבל (מברייתא קשיא למשנה) ע"כ לא גריס ר"ת "ואחרות באחרות". ורבינו יצחק ב"ר ברוך אומר דגרס ליה שפיר, וה"פ: שנתערב גם האיסור; דסד"א שמותר הואיל ואיכא כעין תרי רובי - קא משמע לן. ועוד תירץ הר"ר יצחק דגרס ליה שפיר ואף על פי כן לא מצי למיפשט מהכא: דקים לן כל דבר שיש לו חשיבות אינו בטל אלא בתרי רובי לכך אינו בטל הכא אבל התם מוכיח ליה מתרי רובי דקאמר אם נתערב רובא בתוך רובא והתניא וכו' אבל הכא אין כאן תרי רובי שהתערובת הראשון היה שוה ובפרק הערל (יבמות פא,א ושם בד"ה נתערבו) פירשתי.</span>-
<h3>דף פא:</h3>
כולן ידלקו <span style="color:#2828AC;">(דלא בטלי)</span> - דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">כדקתני טעמא</span> <span style="color:#008A00;">[להלן במשנה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים.
שהיה רבי מאיר אומר: כל שדרכו לימנות מקדש <span style="color:#2828AC;">(את המתערב עמו, ואין בטל ברוב, שכלאי הכרם בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים, כדאמר בפסחים (ב'לו עוברין'</span><span style="font-size:80%;">(דף מח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'מן...המאתים'</span> <span style="font-size:80%;">[יחזקאל מה,טו]</span> <span style="color:#2828AC;">- ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור; מיכן לערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים)</span>,
וחכמים אומרים: אינו מקדש <span style="color:#2828AC;">(מאתים או שלש מאות, דלא בטל)</span> אלא ששה דברים בלבד.
ר"ע אומר: שבעה! אלו הן: אגוזי פרך <span style="color:#2828AC;">(מקום)</span> ורמוני בדן, וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקולחי כרוב ודלעת יונית; ור"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב.
הראוין לערלה <span style="color:#2828AC;">(כגון אגוזים ורימון וחביות)</span> – ערלה <span style="color:#2828AC;">(מקדשין ואוסרין את הכשרים משום ערלה)</span>; <span style="color:#2828AC;">(הראוין)</span> לכלאי הכרם <span style="color:#2828AC;">(כגון תרדין וכרוב ודלעת)</span> - כלאי הכרם.
רבי יוחנן סבר: 'את שדרכו לימנות <span style="color:#2828AC;">(שמיוחד במנין)</span>' שנינו <span style="color:#2828AC;">(דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים אע"ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי לימכר באומד בטלי)</span>, וריש לקיש סבר 'כל שדרכו לימנות <span style="color:#2828AC;">(אפילו לפרקים)</span>' שנינו <span style="color:#2828AC;">(דלא בטיל; הלכך עיגול - אי ס"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא - לא היה בטיל     וריש לקיש אינו פוסק כחכמים נגד רבי מאיר אלא כרבי מאיר נגד חכמים? ורבי מאיר חולק גם על רבי עקיבא רבו, ואין הלכה כתלמיד בפני רב? אולי כל הכללים האלה מאוחרות, וחלק מהם אמר רבי יוחנן בערובין, ועליהם גם חולק ריש לקיש)</span>.
מאי 'חתיכה'?
דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ח הלכה כא]</span>: 'חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות – תעלה;
רבי יהודה אומר: לא תעלה <span style="color:#2828AC;">(דקסבר רבי יהודה: בכל דוכתא מין במינו לא בטיל)</span>;
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה' <span style="color:#2828AC;">(תנא קמא מודה, הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט; וחתיכה ופרוסה - דרכן לימנות; משום הפסד מועט לא מבטלינן</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מדרבנן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">איסורא דאורייתא</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אף על פי דמדאורייתא בטיל ברוב</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">. ואף על גב דעיגול בטל בחולין, ולא מזבנינן ליה לכהן - התם הוא, דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא; ורישא תעלה, דאין להם תקנה אלא שריפה, ואיכא הפסד קדשים)</span>.
קתני מיהת רישא 'תעלה' <span style="color:#2828AC;">(קשיא לריש לקיש, דאמר 'כל שדרכו לימנות' שנינו, דהא הכא דרכן לימנות, ובטיל)</span>!?
אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה.
אי הכי - מאי טעמא דרבי יהודה?
<h3>דף פב.</h3>
רבי יהודה לטעמיה <span style="color:#2828AC;">(ב</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">'כיסוי הדם' וב</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">'הקומץ')</span>, דאמר 'מין במינו לא בטיל' <span style="color:#2828AC;">    ואף על פי שיבואו קודשים לבית הפסול! והרי כאן חומרא שמביאה לידי קולא?</span>.
אבל לא נימוח – מאי? לא תעלה? אדתני 'אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות - לא תעלה' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע טעמא משום דהפסד מעט הוא)</span> - ניפלוג וניתני בדידה: 'במה דברים אמורים - בשנימוחה, אבל לא נימוחה לא תעלה' <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דליכא תקנתא לא בטלה)</span>!?
טהורות בטהורות עדיף ליה <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן: דאף על גב דשתיהן טהורות, ושייך בהו ביטולא טפי, דאשכחן במסכת תרומות</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ה מ"ג)</span> <span style="color:#2828AC;">דתרומה טהורה בחולין טהורין - הכל מודין שעולין, ובתרומה טמאה בטהורה חלוקים בית שמאי ובית הלל</span> <span style="font-size:80%;">(שם מ"ד)</span> <span style="color:#2828AC;">ועוד דנימוחה - ואפילו הכי לא תעלה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(בשלמא לרבי יוחנן דמוקי לה בשלימה, סיפא - כיון דהפסד מועט הוא - לא מבטלינן חתיכה שלימה, הואיל ודרכו לימנות, ואף על גב דלרבי יוחנן עיגול דתרומה בטל בחולין, דקא מהדר לריש לקיש 'והלא אני שונה כו' מכלל דמודה בעיגול דבטיל משום הפסד מועט, בחתיכה מודה דיהבינן כולהו לכהן: הואיל והיא גופה דאורייתא לא חיישינן להפסד מועט;)</span>
<span style="color:#2828AC;">(אלא)</span> ולריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(דאמר מידי דאורייתא לא בטיל, והכא משום דנימוח לא חשיב תו איסור דילה, ובטלה     מדוע רש"י אומר זאת? הרי לאחר שנימוח אינו חתיכה ולכן אין דרכה להימנות? ובד"ה אמר רב שישא בריה דרב אידי אומר רש"י: 'הואיל ואין דרכו לימנות'?)</span>
- מאי שנא רישא [<span style="color:#008A00;">בקדשים טמאים בין טהורים, שעולה</span>] ומאי שנא סיפא [<span style="color:#008A00;">בקדשים בין חולין, שאינו עולה</span>] <span style="color:#2828AC;">(אמאי לא תעלה? הא ליתא לאיסורא בעיניה)</span>?
אמר רבי שישא בריה דרב אידי: <span style="color:#2828AC;">(לעולם בנימוחה)</span> רישא בטומאת משקין דרבנן <span style="color:#2828AC;">(כגון שנטמאה חתיכה על ידי משקין טמאין שנגעו בכלי, דמדאורייתא אין משקה מטמא כלי; ואף על גב דאיכא למיגזר משום טומאה דאורייתא - מודה ריש לקיש דבטיל, הואיל ואין דרכו לימנות)</span>, סיפא <span style="color:#2828AC;">(קדשים לזר)</span> דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(איסור דאורייתא הוא, ומידי דאורייתא - מין במינו להאי תנא סבירא ליה דלא בטיל אפילו שאין דרכו לימנות)</span>.
אבל טומאת שרץ מאי? לא תעלה? אדתני סיפא 'אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות לא תעלה' - ניפלוג וליתני בדידה <span style="color:#2828AC;">(בטומאה וטהרה, כדנקט מילתיה ואתי: מאי שנא דשבקיה תנא למילתיה למנקט חולין וקדשים)</span>: במה דברים אמורים - בטומאת משקין, אבל בטומאת שרץ לא'!?
טהורה בטהורות עדיף ליה <span style="color:#2828AC;">(וניחא ליה לתנא למיתני טהורות בטהורות, דשייך בהו ביטולא טפי, כדפרישית לעיל, ואפילו הכי אזלינן לחומרא הואיל ואיסור דאורייתא)</span>.
רבה אמר: רישא - איסור לאו <span style="color:#2828AC;">(טומאת בשר קדשים לאוכלו בלאו:</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ז,יט)</span> <span style="color:#2828AC;">והבשר אשר יגע בכל טמא [לא יאכל; באש ישרף; והבשר - כל טהור יאכל בשר])</span>, סיפא <span style="color:#2828AC;">(קדשים בחולין)</span> - איסור כרת <span style="color:#2828AC;">(אתי לידי כרת, דאכיל להו בטומאת הגוף, וטומאת הגוף בכרת, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ז,כ)</span> <span style="color:#2828AC;">והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] - ולעולם בשנימוחה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: לעולם בשלא נימוחה; ועיגול הינו טעמא דריש לקיש דבדאורייתא בטל: דכיון דתרומה לזר – במיתה [בידי שמים], ככרת דמיא)</span>
והא רבה הוא דאמר <span style="font-size:80%;">(בפרק בתרא (קיט,א))</span> 'כל בדאורייתא <span style="color:#2828AC;">(לא בטיל)</span>, לא שנא איסור לאו ולא שנא איסור כרת' <span style="color:#2828AC;">(אם חשו רבנן לכרת חשו נמי ללאו ועבוד תקנתא)</span>?!
קשיא.
רב אשי אמר: סיפא <span style="color:#2828AC;">(בנימוחה)</span> משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין <span style="color:#2828AC;">(דמותרין לכהן)</span>, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל.
והא דרב אשי בדותא היא <span style="color:#2828AC;">(דהא דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(ביצה דף ג,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דבר שיש לו מתירין לא בטיל - כגון דמשתרייא למחר למאן דאסירא ליה השתא, כגון ביצה שנולדה ביום טוב)</span>: למאן? אי לכהן מישרא שרי <span style="color:#2828AC;">(אפילו השתא)</span>, אי לישראל לעולם אסור! אלא הא דרב אשי בדותא היא.
וסבר רבי יוחנן תרומה בזמן הזה דאורייתא? והתניא: 'שתי קופות: אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי סאין: אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו בתוך אלו - הרי אלו <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[קופת]</span> <span style="color:#2828AC;">החולין)</span> מותרים <span style="color:#2828AC;">(לזר)</span>, שאני אומר "תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין בתוך חולין נפלו"'; ואמר ריש לקיש: והוא שרבו חולין <span style="color:#2828AC;">(שבקופת חולין)</span> על התרומה <span style="color:#2828AC;">(שבסאה תרומה; הלכך תלינן ב'שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו'; דאי נמי הוי איפכא ונפלה סאה תרומה בקופת חולין - בטלה ברובא)</span>; ורבי יוחנן אמר: אף על פי שלא רבו חולין על התרומה <span style="color:#2828AC;">(דסמכינן א'שאני אומר')</span>! - בשלמא לריש לקיש, קסבר: בדרבנן נמי רבויא הוא דבעינן, אלא לרבי יוחנן קשיא <span style="color:#2828AC;">(דמי תלינן לקולא באיסור דאורייתא)</span>?
[<span style="color:#008A00;">לקושיא זו יענה רבי יוחנן:</span>] הא [<span style="color:#008A00;">הברייתא</span>] - מני? - רבנן היא,
<h3>דף פב:</h3>
ואנא דאמרי <span style="color:#2828AC;">(דהא מתניתין)</span> כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(- רבי יוסי קאמר לה: אנדרוגינוס כהן וכו', ולדידיה אמינא אף מאכילה בחזה ושוק, דהא תרומה נמי לרבי יוסי דאורייתא היא אף בזמן הזה)</span>, דתניא בסדר עולם <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים ל,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והביאך ה' אלקיך אל הארץ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אשר ירשו אבותיך וירשתה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והיטבך והרבך מאבתיך]</span>- ירושה ראשונה <span style="color:#2828AC;">(בימי יהושע הויא ירושה)</span> ושניה <span style="color:#2828AC;">(וכן שניה דבימי עזרא: דכשגלו גלות ראשונה - בטלה קדושת הארץ)</span> יש להן, ושלישית אין להן <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא; ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס)</span>; ואמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר עולם - רבי יוסי.
וסבר רבי יוחנן בדרבנן לא בעינן רבויא <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא האי דמותיב דטעמא דרבי יוחנן - לאו משום דסמיך א'שאני אומר', אלא משום דאי הוי נמי איפכא לא איכפת לן, דלא בעינן רבויא בדרבנן, אלא מכי איערב בטיל ליה)</span>? והא <span style="color:#2828AC;">(גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ)</span> תנן <span style="font-size:80%;">(במסכת מקואות פ"ז מ"ו)</span>: 'מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות: נתן סאה ונטל סאה - כשר' <span style="color:#2828AC;">(ואשמועינן דאף על גב דחזר ונטל, ואיכא למימר הא חסר ליה מקוה, שהסאה הזאת אין משלימתו, שאין ראויה למקוה - אפילו הכי כשר; דמכי יהבו לגביה - בטל ליה, והוו להו ארבעים וחד - כולן ראוין וכי שקל חד סאה פשו ארבעים; אבל איפכא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא! דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי הדר מלייה הוה ליה מקוה חסר דמשקין הללו אין משלימין את המקוה)</span>; ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: עד רובו.
מאי,לאו דנשתייר רובו <span style="color:#2828AC;">(עד י"ט סאה יכול לעשות כן, אבל טפי לא, דבעינן דניהוי רובא מי גשמים; אלמא אף על גב דפסול שאיבה דרבנן, בעיא רובא בכשרות)</span> <span style="color:#008A00;">[אם כן רואים שגם בדבר דרבנן מחייב רבי יוחנן רוב]</span>?
לא; דלא נשקול רובו <span style="color:#2828AC;">(אבל עד פלגא שפיר דמי</span> <span style="color:#008A00;">[מחצה אינו פוסל; ולפי זה נראה שגם לעניננו '</span><span style="color:#2828AC;">אע"פ שלא רבו חולין על התרומה</span><span style="color:#008A00;">']</span> <span style="color:#2828AC;">דסמכינן א'שאני אומר')</span>.
ואיבעית אימא: <span style="color:#2828AC;">(לעולם בעינן רבויא בדרבנן)</span> שאני הכא, דאיכא למימר 'שאני אומר' <span style="color:#2828AC;">(והאי דקאמר 'אף על פי שלא רבו חולין' משום דתלינן א'שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו', ואין כאן איסור; אבל הכא ליכא למימר 'שאני אומר' כהאי גוונא: דהא מיא מיד מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה)</span>.
תנן: 'אנדרוגינוס נושא' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[לשון]</span><span style="color:#2828AC;">לכתחלה; אלמא זכר מעליא הוא, וקשיא לריש לקיש דאמר 'אין מאכיל בחזה ושוק')</span>.
תני 'אם נשא' <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">אם נשא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">נשוי'; דבעיא גיטא מיניה משום ספק זכר, ולעולם ספיקא הוא)</span>.
והא 'נושא' קתני!
וליטעמיך - מאי 'אבל לא נישא' <span style="color:#2828AC;">(משמע דיעבד)</span>? אלא מאי - נישא דיעבד? נושא נמי דיעבד [<span style="color:#008A00;">וכריש לקיש</span>].
אמרי: לא, 'נושא' - לכתחלה משמע, אבל 'לא נישא' - דיעבד נמי לא <span style="color:#2828AC;">(ומותביה לרבי יוחנן)</span>.
והא מדקתני סיפא 'רבי אלעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר' - מכלל דתנא קמא ספוקי מספקא ליה!
בין למר בין למר מפשט פשיטא ליה; איכא בינייהו סקילה משני מקומות <span style="color:#2828AC;">(אפילו בנקבותו וטעמא מפרש לקמן מקרא בשמעתין)</span>, דמר סבר חייבין עליו סקילה משני מקומות ומר <span style="color:#2828AC;">(ורבי אלעזר)</span> סבר כזכר <span style="color:#2828AC;">(במקום זכרות אין במקום נקבות לא)</span>.
אמר רב:
<h3>דף פג.</h3>
ליתא למתניתין <span style="color:#2828AC;">(דקתני לרבי יוסי: אנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה)</span> מקמי ברייתא <span style="color:#2828AC;">(דקתני לרבי יוסי ספיקא הוא)</span>, דתניא: 'רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה'.
אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין: מדשבקיה רבי יוסי ל<span style="color:#2828AC;">(רבי שמעון)</span>בר זוגיה <span style="color:#2828AC;">(דאיירי בהדיה במתניתין ואיירי בברייתא לחודיה)</span> - שמע מינה הדר ביה <span style="color:#2828AC;">(ולאו תנאי היא, דתימא 'סמי תנא דברייתא מקמי תנא דמתניתין', דאי תנאי היא - תרוייהו הוה תני להו נמי בברייתא, ומפיך לדרבי שמעון כדאפכא לדרבי יוסי)</span>!
ושמואל אמר ליתא לברייתא מקמי מתניתין.
אדרבה - ליתא למתניתין מקמי ברייתא, דהא שמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה <span style="color:#2828AC;">(דאמר שמואל בהחולץ</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">הלכה כרבי יהודה בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה; ומהכא אמרינן לה במסכת מגילה בפרק 'הקורא'</span> <span style="font-size:80%;">(יח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!?
הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין, אבל כי מתעקרא מתניתין - לא חייש.
<span style="color:#008A00;">[## אולי משום שאם רבי יהודה רשם אימרה זו במשנה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">רבי יהודה נתן לה תוקף]</span>.
אמרי בי רב <span style="color:#2828AC;">(היינו רב הונא, כדלקמן)</span> משמיה דרב <span style="color:#2828AC;">(ופליג אדאמרן לעיל אליבא דרב 'ליתא למתניתין')</span>: הלכה כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין)</span> באנדרוגינוס ובהרכבה; ושמואל אמר: בקושי ובקידוש. <span style="color:#2828AC;">('ובהרכבה' לקמן מפרש לה; וכן 'קושי' ו'קידוש'; ובכולהו איירי רבי שמעון בהדיה, הלכך מסתברא דאדרבי יוסי דבמתניתין קאי, דאיירי רבי שמעון בהדיה)</span>.
'אנדרוגינוס' - הא דאמרן;
'הרכבה' – דתנן <span style="font-size:80%;">[שביעית פ"ב מ"ו]</span>: 'אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב – יעקור <span style="color:#2828AC;">(דקא קלטה בשביעית דאין הרכבה קולטת בפחות משלשים יום)</span>; רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: שתי שבתות'; ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר 'שלשים' צריך שלשים ושלשים <span style="color:#2828AC;">(כדי שתקלוט שלשים לפני שביעית, דכל שלשים לפני שביעית - כשביעית דמו; דנפקא לן מ'בחריש ובקציר תשבות'</span> <span style="font-size:80%;">[שמות לד,כא]</span> <span style="color:#2828AC;">ב[</span><span style="color:#008A00;">פרק</span><span style="color:#2828AC;">]'משקין בית השלחין'</span> <span style="font-size:80%;">(מועד קטן ג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; לדברי האומר 'שלשה' צריך שלשה ושלשים <span style="color:#2828AC;">(לקליטה שתקלוט קודם זמן האיסור)</span>; לדברי האומר 'שתי שבתות' צריך שתי שבתות ושלשים.
ושמואל אמר: 'בקושי וקידוש':
'קושי' – דתנן <span style="font-size:80%;">[נדה פ"ד מ"ה]</span>: 'כמה יהא קישויה? <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף לו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">בנדה דאורייתא: המקשה בתוך י"א שבין נדה לנדה ורואה דם שלשה ימים רצופים מחמת צער וולדה - אינה באה לידי זיבה להיות צריכה ספירת שבעה נקיים כיולדת בזוב, אלא ימי טומאת לידה כיולדת גרידתא, דתניא</span> <span style="font-size:80%;">(שם; ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ה)</span> <span style="color:#2828AC;">'כי יזוב זוב דמה</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא טו,כה]</span><span style="color:#2828AC;">: דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד'; וכמה יהא קישויה דאמרינן מחמת ולד הוא)</span>? רבי מאיר אומר: <span style="color:#2828AC;">(אפילו)</span> או ארבעים או חמשים יום <span style="color:#2828AC;">(קודם לידה)</span>; רבי יהודה אומר: דייה חדשה <span style="color:#2828AC;">(חדש תשיעי שהיא יולדת בו; ופעמים שאין יותר מיום או יומים, כגון שילדה בשני בחדש - אין הולד מטהר אלא דמים שראתה מראש חודש ואילך, שאין באה על ידו לזיבה אם לא ראתה שלשה ימים רצופים קודם ראש חודש; דקסבר רבי יהודה שיפורא גרים (שופר שבית דין תוקעים לקידוש גורם הקשוי); ופעמים שהוא מטהר את כל החדש, כגון אם ילדה בסופו; ואין הטהרה אלא מזיבה, אבל מנדה אינו מטהרה בימי נדה; ואם שפתה מן הצער סמוך ללידה יום אחד - אף מזיבה לא טהרה, והרי היא יולדת בזוב, וצריכה שבעה נקיים, דאגלאי מלתא דצער קמא לאו מחמת ולד הוה)</span>; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות';
'קידוש' <span style="color:#2828AC;">(לשון 'פן תקדש'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,ט)</span><span style="color:#2828AC;">: אסר תבואת חברו וחייב לשלם)</span> – דתנן <span style="font-size:80%;">[כלאים פ"ז מ"ד]</span>: 'המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו, הרי זה קדש וחייב באחריותו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים:
<h3>דף פג:</h3>
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.'
איבעיא להו: באנדרוגינוס - מה לי אמר שמואל?
תא שמע, דאמר שמואל לרב ענן: ליתא לברייתא מקמי מתניתין.
'הרכבה' - מה לי אמר שמואל?
תא שמע, דאמר ליה שמואל לרב ענן: תני כמאן דאמר 'שלשה ושלשים'.
'קושי' - מה לי אמר רב?
תיקו.
'קידוש' - מה לי אמר רב?
אמר רב יוסף: תא שמע, דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי.
אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא: דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
'אמרי בי רב' <span style="color:#2828AC;">(דאמור לעיל 'הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה', דקמיבעיא לן אליבייהו 'קידוש מאי')</span> – מנו? רב הונא <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא דסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">(יז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ורב הונא אמר 'אין הלכה' <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דמשנינן התם 'אמרי בי רב' = רב המנונא, היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב, דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר; אבל היכא דאיתמר סתמא - ודאי הוי רב הונא)</span>.
רבי יהודה אומר: טומטום <span style="color:#2828AC;">[שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ (אם יש אח אחר) מפני שהוא כסריס]</span>:
אמר רבי אמי: מאי עביד ליה רבי יהודה לטומטום דבירי <span style="color:#2828AC;">(שהיה באותו מקום)</span>, דאותבוה אבי כורסיה ואיקרע ואוליד שבע בנין <span style="color:#2828AC;">(אלמא לאו סריס הוא)</span>?
ורבי יהודה אמר ליה: חזר על בניו מאין הם <span style="color:#2828AC;">(אשתו זינתה)</span>.
תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום לא יחלוץ, שמא יקרע ונמצא סריס חמה.'
אטו כל דמקרע - זכר הוי <span style="color:#2828AC;">(דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה, אלא לסריס הוא דחייש, ודינו כסריס: דלא חולץ ולא מייבם)</span>?
הכי קאמר: שמא יקרע ונמצא נקבה; ואפילו נמצא זכר - שמא ימצא סריס חמה.
מאי בינייהו <span style="color:#2828AC;">(מאי איכא בין רבי יוסי ברבי יהודה לאבוה)</span>?
אמר רבא: לפסול במקום אחין <span style="color:#2828AC;">(אם יש אחין שלימים עמו וחלץ לה טומטום: לרבי יהודה, דאמר שהוא כסריס, מחזיק ליה בסריס ודאי, ולא פסלהּ על האחין, ומתייבמת! ולרבי יוסי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'שמא' קתני: ספיקא הוא, ופסלה על האחין דלמא לאו סריס הוה, וחליצה היא)</span> ולחלוץ שלא במקום אחין איכא בינייהו <span style="color:#2828AC;">(אם אין שם אח אלא הוא: לרבי יהודה לא בעיא חליצה מיניה; לרבי יוסי ברבי יהודה בעיא חליצה מספק)</span>.
אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אחוה דרבי יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות.
מיתיבי <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"י מ"ב [ליברמן]]</span>: 'רבי אליעזר אמר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר; במה דברים אמורים? בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו – פטור.'
הוא [<span style="color:#008A00;">רב</span>] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'רבי סימאי אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות.'
מאי טעמא דרבי סימאי?
אמר רבא: בר המדורי אסברא לי: <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואת זכר לא תשכב משכבי אשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תועבה הוא]</span> - אי זהו זכר שיש בו שני משכבות? הוי אומר זה אנדרוגינוס <span style="color:#2828AC;">(ועל שני משכבות הזהיר הכתוב)</span>.
ורבנן?
אף על גב דאית ביה שני משכבות – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">את זכר</span>' כתיב <span style="color:#2828AC;">(והכי קאמר: את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות - לא תשכב)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(בשלמא לרבי סימאי 'ואת זכר' - כל זכרים במשמע; 'משכבי' לרבות משכב שני של אנדרוגינוס; אלא)</span> ורבנן <span style="color:#2828AC;">(דמיבעי להו 'זכר' למעוטי נקבות דאנדרוגינוס)</span> - זכר גרידא מנא להו?
מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואת אשה</span>';
באשה שלא כדרכה מנא להו <span style="color:#2828AC;">(בין למר בין למר: דהויא ביאה לענין עונשין של עריות, הואיל ומפקי להאי 'משכבי' לאנדרוגינוס)</span>?
מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">אשה</span>' <span style="color:#008A00;">[על פי הב"ח]</span>.
אמר רב שזבי אמר רב חסדא: לא לַכֹּל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא, שאם אתה אומר כן - במוקדשין יקדש <span style="color:#2828AC;">(ליקרב)</span>!
ומנלן דלא קדש?
דתנו רבנן <span style="color:#2828AC;">(במלוקין דקדשים קמיירי)</span>: 'הנרבע <span style="color:#2828AC;">('הרובע' לא גרסינן: שאין לך עוף רובע אשה)</span> והמוקצה <span style="color:#2828AC;">(שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים)</span> והנעבד <span style="color:#2828AC;">(שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים)</span> והאתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס מטמאין בגדים אבית הבליעה <span style="color:#2828AC;">(כדין נבלת עוף טהור [נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,ח)</span> <span style="color:#2828AC;">לא יאכל לטמאה בה]; דכיון דאין ראויין להקרבה, כדתניא 'מן הבהמה' - להוציא רובע ונרבע' כו' בתמורה בפרק בתרא</span> <span style="font-size:80%;">(דף כח,א)</span><span style="color:#2828AC;">, ומליקתו נבלה)</span>.
רבי אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, שהיה רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר 'זכר' ו'נקבה' <span style="color:#2828AC;">(זכר ודאי נקבה ודאית)</span> אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם <span style="color:#2828AC;">(אלמא לרבי אליעזר לא קדשי)</span>; ועוף - הואיל ולא נאמר בו 'זכר' ו'נקבה' - אי אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם <span style="color:#2828AC;">(כדדרשינן</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף כח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'רבי אליעזר אומר:
<h3>דף פד.</h3>
'הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס <span style="color:#2828AC;">(הכלאים פסול להקרבה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,כז)</span> <span style="color:#2828AC;">שור או כשב - פרט לכלאים</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">כי יולד - פרט ליוצא דופן</span> <span style="font-size:80%;">[ספרא אמור פרשתא ח הלכה ג]</span><span style="color:#2828AC;">;)</span> לא קדושין ולא מקדשין' <span style="color:#2828AC;">(והני חמשה יליף רבי אליעזר מקראי בתמורה בפרק 'יש בקרבנות' דלא חייל קדושה עליהן; ואף על גב דשאר פסולי הקרבה, כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר - חיילא עלייהו קדושת הגוף, וצריכין מום קבוע ליפדות עליו, ולאחר פדיון אסורין בגיזה ועבודה - הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת דמים, כדיקלא בעלמא, ונפדין בלא מום ומותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן)</span>; ואמר שמואל: לא קדושין בתמורה <span style="color:#2828AC;">(לא מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשי, דאפילו בעל מום שקדם מומו להקדשו לא נחתא ליה קדושת הגוף, כדאמר בבכורות בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(דף יד,א)</span><span style="color:#2828AC;">, אלא אפילו אם המיר קודש בהן - הני לא מקדשי, דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף משיפדה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כז,י)</span> <span style="color:#2828AC;">טוב ברע אם המר ימירנו, אפילו הכי - אהני לא חיילא)</span> ולא מקדשין בעושה תמורה <span style="color:#2828AC;">(ואין מקדש לעשות תמורה: אם הם קדושים והמיר חולין בהם - אינן עושין תמורה; והתם מותבינן במסכת תמורה: וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין? אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, במקדיש ולד ויצא דרך דופן, אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס שנפסלו משעת יצירתם, אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות קדשים שהיתה אמן קדושה; ומה תקנתם? ירעו ויסתאבו ויפדם ויאכלם והטרפה תקבר)</span>.
שמע מינה.
רבי אלעיזר אומר: חייבין עליו סקילה כזכר:
תניא: 'אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא <span style="color:#2828AC;">(בקיאים וחריפים ואין מניחין תרנגול נכרי ביניהם)</span> ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו: רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.'
הדרן עלך הערל:
<h2>פרק תשיעי</h2>
משנה:
יש מוּתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן; מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן; מותרות לאלו ולאלו, ואסורות לאלו ולאלו.
ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן:
כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול <span style="color:#2828AC;">(הוא הדין לבתולה, דכשמת - נעשית אלמנה, ואסורה לכהן גדול אחיו; ובגמרא פריך 'ליתני בתולה?')</span>;
חלל שנשא כשרה, ויש לו אח כשר <span style="color:#2828AC;">(כהן אסור לייבמה: שנתחללה בביאת חלל, כדילפינן מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,יב]</span> <span style="color:#2828AC;">בפרק 'אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סח,א)</span><span style="color:#2828AC;">; וחלל מותר בכשרה)</span>;
ישראל שנשא בת ישראל, ויש לו אח ממזר;
ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן:
כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[דוקא קידש]</span> <span style="color:#2828AC;">אבל נשא [</span><span style="color:#008A00;">כהן גדול אלמנה</span><span style="color:#2828AC;">] - נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה הדיוט)</span>;
<span style="color:#008A00;">[כהן]</span> כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל;
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר;
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן.
ואלו אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול;
או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר;
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל;
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר - אסורות לאלו ולאלו.
ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.
שניות מדברי סופרים: שנייה לבעל ולא שנייה ליבם <span style="color:#2828AC;">(אֵם אמו של בעל, ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם)</span> - אסורה לבעל ומותרת ליבם;
שנייה ליבם ולא שנייה לבעל - אסורה ליבם ומותרת לבעל;
שנייה לזה ולזה - אסורה לזה ולזה.
<span style="color:#008A00;">[לכל הנשים הללו]</span> אין לה לא כתובה ולא פירות <span style="color:#2828AC;">(אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל משלה, ואף על גב דקיימא לן בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(דף מז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'תקנו פרקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן</span> <span style="font-size:80%;">(שם דף נא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'לא כתב לה 'דאם תשתבאי אפרקינך' - חייב לפדותה, שהוא תנאי בית דין' - וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן ביה 'ואותבינך לאנתו' - אפילו הכי לא ישלם לה פירות שאכל משלה, כדמפרש בגמרא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף פט,א)</span><span style="color:#2828AC;">: תנאי כתובה ככתובה דמי, וכי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא מיניה כתובת נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירקונה, שהוא תנאי בית דין שאין כתוב בשטר כתובה)</span> ולא מזונות <span style="color:#2828AC;">(לא מיבעיא היכא דיתבה תותיה דלא כייפינן ליה לזונה דהא ב'עמוד והוצא' קאי, אלא אפילו אם הלך למדינת הים ולָותה ואכלה לא משלם; וא"ת ה"ה לכשרה דהא קי"ל</span> <span style="font-size:80%;">(בכתובות דף קט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">כמאן דאמר 'הניח מעותיו על קרן הצבי' - לאו מילתא היא, ולא דמי; התם קתני</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"יג מ"ב, דף קז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס אשתו' שלא הלוה לה כלום אלא בשביל בעלה פרנסה, דהתם ממאן תבע? היא לא לָוְתה, הוא לא בקש הימנו! הלכך מצוה הוא דעבד, אבל היכא דהלוה לה בתורת הלואה - הוא תובעה, והיא תובעת את בעלה, ומשלם, כדאמר לקמן בגמרא; ושמא תתאלמן או תתגרש ותשלם משלה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(בבא קמא פ"ח מ"ד, דף פז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'נתגרשה האשה נשתחרר העבד - חייבין לשלם')</span> ולא בלאות <span style="color:#2828AC;">(אם עדיין יש לה בלאות ושחקים מן בגדים שהכניסה לו - אינה נוטלתן כשיוצאה, דקנסוה רבנן)</span> והולד כשר וכופין אותו להוציא.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להן כתובה <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא טעמא)</span>.
גמרא:
מאי איריא דתני '<span style="color:#008A00;">[כהן הדיוט ש]</span>נשא' <span style="color:#2828AC;">(א'נשא' דרישא קאי)</span>? ליתני 'קידש' <span style="color:#2828AC;">(דהא נמי מותרת לבעלה ואסורה ליבמה)</span>?!
וכי תימא טעמא ד'נשא' - דהוה ליה עשה <span style="color:#2828AC;">(בתולה מעמיו יקח</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא בעולה)</span> ולא תעשה <span style="color:#2828AC;">(אלמנה ... לא יקח</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">ואין עשה דיבום דוחה את לא תעשה ועשה)</span>, אבל 'קידש' <span style="color:#2828AC;">(אבל קידש הדיוט בתולה אלמנה מן האירוסין, ומת גם הוא באירוסין)</span> – <span style="color:#2828AC;">(מייבם לה כהן גדול:)</span> אתי עשה ודוחה לא תעשה <span style="color:#2828AC;">(דאלמנה)</span>.
והא כולה פירקין עשה ולא תעשה הוא <span style="color:#2828AC;">(עשה דיבום ולא תעשה דאיסור - הוא דרמו אהדדי)</span>, ולא אתי עשה <span style="color:#2828AC;">(דיבום)</span> ודחי לא תעשה <span style="color:#2828AC;">(לאו דאיסור, כגון: ממזרת לישראל, או ממזר לישראלית, וכן חללה לכהן, ומאי טעמא דהא נפקא לן בפרק שני</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כ,א)</span> <span style="color:#2828AC;">מ'ועלתה יבמתו השערה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ז]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!?
משום דקבעי למיתני סיפא: 'כהן גדול שנשא את האלמנה' - דוקא נשא, דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה <span style="color:#2828AC;">(ליבם הדיוט)</span>, תנא נמי רישא 'נשא'!
ואדתני <span style="color:#2828AC;">('נשא')</span> משום סיפא - ליתני <span style="color:#2828AC;">('קידש')</span> משום מציעתא <span style="color:#2828AC;">(דקתני)</span>:'כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט' <span style="color:#2828AC;">(דלא מצי למיתני 'נשא')</span>!
אלא <span style="color:#2828AC;">(הא דתני 'נשא' ברישא דפרקין)</span> משום בת בוקתא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: השנויה בצדה)</span> דקבעי למיתני 'חלל שנשא כשרה' - טעמא דנשא, דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה; משום הכי קתני 'נשא'.
ומאי איריא דקתני 'אלמנה'? ליתני 'בתולה' <span style="color:#2828AC;">(וכשמת נעשית אלמנה)</span>
<h3>דף פד:</h3>
וכי תימא קסבר האי תנא 'נישואין הראשונים <span style="color:#2828AC;">(שנשאה אח שמת)</span> מפילין <span style="color:#2828AC;">(מפילין אותה לייבום, ובתר ההיא שעתא אזלינן; ואי לאו אלמנה מאחֵר הואי - שרינן</span> <span style="font-size:80%;">לה</span> <span style="color:#2828AC;">לכהן גדול [ל]יבמה)</span>' - הרי חלל שנשא כשרה <span style="color:#2828AC;">(ואסר לה לייבומי לאח כשר)</span> ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילין'!
הא - ודאי משום סיפא: משום דקבעי למיתנא סיפא: 'כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט' - דוקא אלמנה <span style="color:#2828AC;">(שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט)</span>, אבל בתולה - חזיא ליה <span style="color:#2828AC;">(להתייבם)</span>, משום הכי קתני 'אלמנה'.
מתקיף לה רב פפא: אם איתא להא <span style="color:#2828AC;">(דרב דימי; אם הלכה כמותו)</span>: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: 'מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני'; הוי לתני נמי 'מצרי שני שנשא שתי מצריות - אחת ראשונה ואחת שנייה - והיו לו בנים מראשונה ומשנייה <span style="color:#2828AC;">(דהוה להו דור שלישי ודור שני)</span> - אי נסוב כי אורחייהו <span style="color:#2828AC;">(שלישי נשא ישראלית, ושני - מצרית שנייה)</span> מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן <span style="color:#2828AC;">(דשלישי - ישראל הוא, ואסור בשנייה, דמצרי ואדומי - אחד זכרים ואחד נקבות - אסורין עד דור שלישי, ושֵׁני אסור בישראלית)</span>, ואי איפוך ונסוב <span style="color:#2828AC;">(שנשא שלישי שנייה, ושני נשא ישראלית)</span> - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן! מותרות לאלו ולאלו <span style="color:#008A00;">[לשלישיים ולשניים]</span>: גיורות <span style="color:#2828AC;">(מותרת לשלישי, דישראל הוא, ולשני - דקהל גרים לא איקרי קהל; ולא קרינן 'שלישי יבא בקהל ולא שני', דזו - לאו קהל הואי; ואם נשא האחר גיורת ומת - מותרת ליבמה כלבעלה)</span>; אסורות לאלו ולאלו: אילוניות <span style="color:#2828AC;">(ישראלית)</span>' <span style="color:#2828AC;">(אם שני נשא ישראלית והיא איילונית - אסורה לו משום דישראלית היא, וכשמת - אסורה ליבמה משום 'אשר תלד</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ו]</span> <span style="color:#2828AC;">- פרט לאיילונית שאינה יולדת')</span>!
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר פצוע דכא <span style="color:#2828AC;">(דהוה מצי למיתני ביה כולהו: פצוע דכא שנשא ישראלית - אסורה לבעלה ומותרת ליבמה</span> <span style="font-size:80%;">[ה]</span><span style="color:#2828AC;">כשר; והכשר שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא - אסורה ליבמה ומותרת לבעלה; פצוע דכא שנשא ישראלית ויש לו אח פצוע דכא - אסורה לבעלה וליבם; גיורת מותרת לזה ולזה)</span>.
אי משום פצוע דכא - לאו שיורא, דהא תנא ליה 'חייבי לאוין'!
אטו 'חייבי לאוין' - מי לא קתני והדר תני <span style="color:#008A00;">[מקרים נוספים]</span>? והא קתני 'כהן הדיוט שנשא אלמנה', ו'חלל שנשא כשרה'?
ההוא <span style="color:#2828AC;">(דחלל שנשא כשרה איצטריך ליה, ובכהנת עסקינן, ולאו משום אסורה ליבמהּ, אלא משום מותרת לבעלה)</span> - איצטריכא ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין <span style="color:#2828AC;">(וקמשמע לן דלא הוזהרו כשרות וכהנות מלינשא לפסולין: לחללין, שמותרין בישראל; ואף על פי שהכהן הוזהר בחללה - כהנות לא הוזהרו בחללים)</span>.
והא קתני 'חלל שנשא כשרה <span style="color:#2828AC;">[ויש לו אח כשר]</span>... וישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר'?
הא נמי לא מהדר מיתנא היא, דאשמועינן: לאו שאין שוה בכל, וקמשמע לן לאו השוה בכל.
הא קתני 'ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל'! אלא לאו שמע מינה תנא ושייר!
שמע מינה.
גופא אמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין.
לימא מסייע ליה: 'חלל שנשא כשרה' מאי לאו כהנת, ומאי כשרה - כשרה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן: כהן - כל זמן שמוצא לישא בת כהן - לא ישא בת ישראל, דאמר בפסחים 'סעודת הרשות = בת ישראל לכהן' ['באלו עוברין'</span> <span style="font-size:80%;">(דף מט,א)</span><span style="color:#2828AC;">])</span>!
לא! ישראלית! ומאי 'כשרה'? - כשרה לקהל.
אי הכי 'יש לו אח כשר' - נמי 'כשר לקהל', מכלל דהוא פסול לקהל!?
אלא לאו – <span style="color:#008A00;">[האח]</span> כהן <span style="color:#008A00;">[כשר]</span>, ומדהוא כהן - היא כהנת.
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא!
מתיב רבין בר נחמן: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשה זנה וחללה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקחו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואשה גרושה מאישה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקחו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי קדש הוא לאלקיו]</span> <span style="color:#2828AC;">(למה לי למכתב 'לא יקחו' תרי זימני?)</span> מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש <span style="color:#2828AC;">(להזהיר האשה על ידי האיש! קא סלקא דעתא להזהיר כשרות שלא ינשאו לחללים)</span>!
אמר רבא: כל היכא דהוא מוזהר - היא מוזהרת <span style="color:#2828AC;">(והאי קרא - לאו להזהיר כשרות אתי, אלא פסולות, שלא לינשא לכשרים: שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה וחללה - כך היא מוזהרת שלא תשאנו, כגון חלל בכשרה)</span>, וכל היכא דהוא לא מוזהר - היא לא מזדהרא.
והא - מהכא נפקא: מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל <span style="font-size:80%;">[מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכת נזיקין פרשתא ו]</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">דבר אל בני ישראל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא]</span> <span style="color:#2828AC;">-</span> השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה <span style="color:#2828AC;">(לאו וכרת)' (אבל</span> <span style="font-size:80%;">[מצות]</span> <span style="color:#2828AC;">עשה לא הוי עונש, הלכך מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות; אבל לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות)</span>.
אי מההיא - הוה אמינא לאו השוה בכל, אבל לאו שאינו שוה בכל <span style="color:#2828AC;">(דכהונה אינו שוה בכל: שאין נוהגין בישראל! הילכך אי לא אשמעינן 'לא יקחו' הוה אזלינן לקולא ומיפטרו נשים)</span> – לא!
<h3>דף פה.</h3>
והרי טומאה <span style="color:#2828AC;">(לאו דטומאה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">איסור טומאת מת לכהן</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, דלאו שאין שוה בכל <span style="color:#2828AC;">(דאין ישראל מוזהרין שלא ליגע, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">אמור אל הכהנים בני אהרן [לנפש לא יטמא בעמיו]: כהנים מוזהרין ולא ישראל)</span>, וטעמא דכתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בני אהרן</span>' - ולא בנות אהרן, הא לאו הכי הוה אמינא נשים חייבות, מאי טעמא - לאו משום דרב יהודה אמר רב <span style="color:#2828AC;">(אלמא אפילו לאו שאין שוה בכל נפקא לן מהתם דנשים חייבות)</span>?
לא, דגמרינן מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקחו</span>' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מ'איש או אשה' לא נפקא לן אלא לאו השוה בכל; והא דאיצטריך למעוטי 'ולא בנות אהרן' - משום דאי לא מעטינן - הוה גמרינן מ'לא יקחו' דמחייב לנשים אלאו שאין שוה בכל)</span>.
איכא דאמרי: קיחה איצטריכא ליה <span style="color:#2828AC;">(למיכתב: דבלאו שאין שוה בכל נשים מוזהרות, ואף על גב דמדרב יהודה משתמעא)</span>: סלקא דעתא אמינא ליגמר מטומאה <span style="color:#2828AC;">(דלאו שאין שוה בכל הוא, ונשים פטורות)</span> - קמשמע לן.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו להינצבו <span style="color:#2828AC;">    גירסת הב"ח: לשכנצבו, ואולי צ"ל לשכנציב, כמו במועד קטן כח,ב: אמר רבא: נשי דשכנציב אמרן הכי</span>, לאתריה דרב אידי בר אבין. בעו מינייהו: הוזהרו כשרות להנשא לפסולין או לא?
אמר להו רב פפא: תניתוה <span style="font-size:80%;">[קידושין פ"ד מ"א]</span>: 'עשרה יוחסין עלו מבבל: כהנים לוים וישראלים, חללים גרים וחרורים וממזרים, נתינים, שתוקי ואסופי; כהנים לוים ישראלים מותרין לבא זה בזה; לוים ישראלים חללים גרים חרורים מותרין לבא זה בזה <span style="color:#2828AC;">(אבל כהני בחללי וחללי בכהנות - לא)</span>; גירי חרורי וממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה' ואילו 'כהנות לחלל' לא קתני <span style="color:#008A00;">[שמותרות]</span>!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע: <span style="color:#2828AC;">(לעולם חללי בכהנות - שפיר דמי, והא דלא תננהו - משום דכהני בחללי אסירי לא פסיקא ליה, ד)</span>כל היכא דהני נסבי מהני, והני נסבי מהני קתני; כהן, כיון דאילו בעי למינסב חללה אסירא ליה - לא קתני.
אתו לקמיה דרב אידי בר אבין. אמר להו: דרדקי! הכי אמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים.
שניות מדברי סופרים <span style="color:#2828AC;">[שנייה לבעל ולא שנייה ליבם</span> <span style="font-size:80%;">(אֵם אמו של בעל, ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם)</span> <span style="color:#2828AC;">- אסורה לבעל ומותרת ליבם; שנייה ליבם ולא שנייה לבעל - אסורה ליבם ומותרת לבעל; שנייה לזה ולזה - אסורה לזה ולזה; אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות]</span>:
בעו מיניה בני בירי <span style="color:#2828AC;">(מקום)</span> מרב ששת: שניה לבעל ולא שניה ליבם - יש לה כתובה מיבם או לא?
כיון דאמר מר <span style="font-size:80%;">(לעיל דף לח,א)</span> 'כתובתה <span style="color:#2828AC;">(של יבמה)</span> על נכסי בעלה הראשון' - לית לה <span style="color:#2828AC;">(מיבם, ואף על גב דהא מראשון לית לה)</span>? או דלמא כיון דאילו לית לה <span style="color:#2828AC;">(ליבמה דעלמא)</span> מראשון <span style="color:#2828AC;">(כגון דלית ליה נכסים)</span> תקינו לה רבנן משני אית לה <span style="color:#2828AC;">(והא נמי לית לה מראשון הילכך אית לה מיבם)</span>?
אמר להו רב ששת: תניתוה: 'כתובתה על נכסי בעלה הראשון <span style="color:#2828AC;">(אכל יבמות קאי)</span>' <span style="color:#2828AC;">(וקתני:)</span> ואם היתה שניה לבעל - אפילו מיבם - אין לה.' <span style="color:#2828AC;">(שמע מינה)</span>.
מכלל, דאיכא דאית לה מיבם <span style="color:#2828AC;">(בתמיה!? כלומר: בעיין איפשיטא, מיהא לישנא דברייתא קשיא, דקתני 'אפילו מיבם אין לה', ומשמע מדקתני 'אפילו' - מכלל דאיכא יבמה אחריתי דאית לה כתובה מיבם; והא קתני רישא 'כתובתה על נכסי בעלה הראשון')</span>?
חסורי מיחסרא והכי קתני: כתובתה על נכסי בעלה הראשון, ואי לית לה מראשון - תקינו לה משני <span style="color:#2828AC;">(כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה</span> <span style="font-size:80%;">[כמו שהוסבר לעיל נב,א]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ואם היתה שניה לבעל - אפילו מיבם אין לה.
בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - יש להן מזונות או אין להן מזונות?
היכי דמי? אילימא דיתבה תותיה – ב'עמוד והוצא' קאי, מזונות אית לה?
לא, צריכא: שהלך הוא למדינת הים, ולָוְתָה ואכלה – מאי? מזוני תנאי כתובה נינהו <span style="color:#2828AC;">(שכך כתב לה בכתובה 'את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך')</span>, מדאית לה כתובה אית לה מזוני? או דלמא כתובה דלמשקל ומיפק אית לה, מזוני - דלמא תיעכב גביה - לית לה?
אמר ליה: לית לה.
והתניא: 'יש לה'?
כי תניא ההיא - לאחר מיתה <span style="color:#2828AC;">(אם מת ולא גירשה - יש לה מזונות כל ימי אלמנותה כשאר אלמנה, דמזוני תנאי כתובה, והכא ליכא למיגזר דלמא תתעכב גביה)</span>.
אית דאמר: אמר ליה: תניא: 'יש לה';
הא ב'עמוד והוצא' קאי? ואלא התניא 'יש לה'. כי תניא ההיא - לאחר מיתה.
תנו רבנן: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - יש לה כתובה, פירות <span style="color:#2828AC;">(שאף על פי שאכל את הפירות - כיון דשלא כדין אכלן, שהרי לא היה לו בה נישואין מעולם; ואף על גב דאמרינן</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות עט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי כשרה 'מה שאכל</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אכל, ומה שהוציא - הוציא' - הכא קנסינן ליה דמשלם אפילו מה שאכל, מפני שהוא מרגילה לעבירה)</span> מזונות, בלאות; והיא פסולה וולדה פסול; וכופין אותו להוציא; שניות מדברי סופרים - אין לה כתובה, לא פירות, לא מזונות, ולא בלאות; והיא כשירה וולדה כשר, וכופין אותו להוציא.
אמר רבי שמעון בן אלעזר: מפני מה אמרו "אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה"?
מפני שהוא פסול והיא פסולה, וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה –
<h3>דף פה:</h3>
קנסו אותו כתובה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא קנסוה משאר כל הנשים) (רש"י ד"ה הכי גרסינן: וכן מצאתי בתשובת הגאונים: מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו רבנן כתובה והכי פירושא: מפני שהוא פסול - כדתנן בבכורות</span> <span style="font-size:80%;">(מה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה' והיא פסולה על ידו)</span>; ומפני מה אמרו 'שניות מדברי סופרים אין להן כתובה'? - מפני שהוא כשר והיא כשרה, וכל מקום שהוא כשר והיא כשרה - קנסו אותהּ כתובה <span style="color:#2828AC;">(והאי דקנסוה רבנן לשניה כתובה - כדי שלא תתעכב אצלו הוא; דכיון דלא תיהוי לה כתובה מיניה - שבקא ליה ונפקא, אבל הכא - לא צריך, דממילא שבקא ליה, דכיון דהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם; וכן כשהיא נפסלת על ידו)</span>;
רבי אומר: הללו דברי תורה, ודברי תורה אין צריכין חיזוק, והללו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק;
דבר אחר: זהו <span style="color:#2828AC;">(אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - הוא)</span> מרגילה <span style="color:#2828AC;">(ומַסִּיתהּ לינשא לו)</span> וזו <span style="color:#2828AC;">(שניה - דכיון דלא איהי מיפסלא ולאו זרעה מיפסיל ולא מפסדה מידי בביאתו)</span> - היא מרגילתו <span style="color:#2828AC;">(שהאשה רוצה להנשא יותר מן האיש)</span>.'
'דבר אחר' מאן קתני לה?
איכא דאמר: רבי שמעון בן אלעזר קתני לה, ו'מה טעם' קאמר: מה טעם אמרו 'הוא פסול והיא פסולה... קנסו אותו כתובה'? - מפני שהוא מרגילה; ומה טעם 'הוא כשר והיא כשרה... קנסו אותה כתובה'? - מפני שהיא מרגילתו.
איכא דאמר: רבי קתני לה <span style="color:#2828AC;">(שנתן טעם לדבריו מפני שהן של תורה)</span>, וחלוצה קא קשיא ליה: והא חלוצה <span style="color:#2828AC;">(לאו דאורייתא אלא)</span> דרבנן <span style="color:#2828AC;">(כדאמר ב'עשרה יוחסין'</span> <span style="font-size:80%;">(קדושין עח,א)</span><span style="color:#2828AC;">, מ'ואשה גרושה' מריבויא דוי"ו, ומוקמינן לה מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא)</span> ואית לה כתובה!? הדר אמר: כיון דפסיל לה מדרבנן - זהו מרגילה, וזו היא מרגילתו <span style="color:#2828AC;">(והיינו 'דבר אחר' דקאמר)</span>.
מאי איכא בין רבי לרבי שמעון בן אלעזר?
אמר רב חסדא: ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא; מאן דאמר מפני 'שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואינה גרועה מחמתו - טרחא ומהדרא לינשא לישראל, כדי להעלות זרעה, ואף על גב דבנה נמי ממזר, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף עח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'הלך אחר פסולן' - אפילו הכי, כיון דאיכא תקנתא לממזרים כרבי טרפון, דאמר בקידושין</span> <span style="font-size:80%;">(דף סט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'יכולין ממזרים ליטהר' - טרחא ומינסבא לישראל)</span>!
ולרבי אליעזר <span style="color:#2828AC;">(דפליג עליה דרבי טרפון</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> דאמר 'הרי זה עבד וממזר <span style="color:#2828AC;">(ממזר שנשא שפחה והוליד בן - אינו נטהר מן הממזרות בשביל עבדותו)</span>' – הא, <span style="color:#2828AC;">(כיון דליכא תקנתא לזרעה)</span> לא מרגלא ליה ולא מידי <span style="color:#2828AC;">(לא מהדרא למיפסל זרעיה דגברא לפי שהיא מקניטתו תמיד)</span>!?
אלא אמר רב יוסף: מחזיר גרושה משניסת איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא; ומאן דאמר מ'פני שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה.
ולרבי עקיבא, דאמר 'יש ממזר מחייבי לאוין' - הא לא מרגלא ליה ולא מידי!?
אלא אמר רב פפא: בעולה <span style="color:#2828AC;">(פנויה)</span> לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מצות]</span> <span style="color:#2828AC;">עשה איכא: '[כי אם] בתולה [מעמיו יקח אשה]'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כא,יד]</span> <span style="color:#2828AC;">- ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">עשה; ולאו ד'זונה' ליכא הכא, דאין זונה אלא הנבעלת ביאה אסורה)</span> איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא <span style="color:#008A00;">[ולכן לא בטלה הכתובה]</span>; ומאן דאמר 'מפני שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה.
ולרבי אליעזר בן יעקב, דאמר <span style="color:#2828AC;">(ב'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל ס,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'יש חלל מחייבי עשה' - הא לא מרגלא ליה ולא מידי?
אלא אמר רב אשי: מחזיר ספק סוטתו <span style="color:#2828AC;">(שקינא לה, ונסתרה, וקאי עלה באיסורא דאורייתא דכתיב 'ונטמאה' שני פעמים [</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,יד:</span> <span style="color:#2828AC;">ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]: אחד לבעל ואחד לבועל)</span> איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא; ומאן דאמר 'מפני שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה!
ולרבי מתיא בן חרש, דאמר: אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה - הא לא מרגלא ליה ולא מידי <span style="color:#2828AC;">(דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלא מכהונה)</span>!
אלא אמר מר בר רב אשי: סוטה ודאי <span style="color:#2828AC;">(אשת איש שזינתה, דאסירא ליה מדאורייתא, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">והיא לא נתפשה, דמשמע: הואיל ולא נאנסה - אסורה)</span> איכא בינייהו.
<span style="color:#2828AC;">(ואי קשיא: הא נמי חייבי לאוין היא לרבנן, דפליגי עליה דרבי יוסי בן כיפר בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל יא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאמרי 'אחרי אשר הוטמאה'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כד,ד]</span> <span style="color:#2828AC;">- לרבות סוטה, וליפרך: ולרבי עקיבא, דאמר יש ממזר כו' - לאו פירכא הוא, דאיכא לתרוצי: דהא אמרינן לעיל ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(דף מט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר.)</span>
משנה:
בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל - לא תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(כדתנן בפרק 'אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">העובר והיבם והאירוסין</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פוסלין</span> <span style="font-size:80%;">[לאכול מבית אביה]</span> <span style="color:#2828AC;">ולא מאכילין</span> <span style="font-size:80%;">[מבעלה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל - לא תאכל במעשר <span style="color:#2828AC;">(בגמרא פריך: זרה גופה - מי לא אכלה במעשר?)</span>.
בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר <span style="color:#2828AC;">(תרומה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">כדאמרן, דלויה נמי לענין תרומה זרה היא; מעשר מפרש בגמרא)</span>.
גמרא:
ותהא זרה - זרה מי לא אכלה במעשר <span style="color:#2828AC;">('כל זר לא יאכל קדש' כתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,י)</span> <span style="color:#2828AC;">ומעשר ראשון לאו 'קדש' איקרי)</span>?
אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר: מעשר ראשון אסור לזרים, דתניא:
<h3>דף פו.</h3>
'תרומה <span style="color:#2828AC;">(נתינתהּ)</span> לכהן, ומעשר ראשון ללוי - דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(קתני 'מעשר... ללוי' דומיא דתרומה לכהן: מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן - ולא לזר, אף מעשר ללוי: אכילתו ללוי ולא לזר! דאי לאו הכי סבירא ליה לרבי מאיר</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'תרומה' למאי קתני? נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן, כרבי אלעזר בן עזריה, אלא 'תרומה' למה לי?)</span>; רבי אלעזר בן עזריה מתירו לכהן.' <span style="color:#2828AC;">(ועוד: מדקמהדר ליה רבי אלעזר לשון היתר - מכלל דרבי מאיר נמי באיסור והיתר איירי!)</span>
'מתירו' - מכלל דאיכא מאן דאסר <span style="color:#2828AC;">(מעשר לכהן לאכול, בתמיה)</span>? <span style="color:#2828AC;">(והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו, כדאמר לקמן, דכהנים איקרו לוים)</span>!
אלא אימא 'נותנו אף לכהן' <span style="color:#2828AC;">(כדקאמר לקמן טעמא)</span>.
מאי טעמא דרבי מאיר?
אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא <span style="color:#2828AC;">(כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד רבי מאיר; ששמע משמו, ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דרבי מאיר)</span>: <span style="font-size:80%;">(במדבר יח,כד)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה [נתתי ללוים לנחלה; על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה]</span> - מה תרומה אסורה לזרים - אף מעשר ראשון אסור לזרים.
אי מה תרומה חייבין עליו מיתה וחומש, אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש?
אמר קרא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ומתו בו כי יחללוהו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אני ה' מקדשם] [</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש כי יאכל קדש בשגגה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויסף חמישיתו עליו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונתן לכהן את הקדש]</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בו</span>' - ולא במעשר, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">עליו</span>' - ולא על מעשר.'
ורבנן?
מה תרומה טובלת <span style="color:#2828AC;">(שכל זמן שלא הופרשה - חייבין מיתה על אכילתו של טבל, דהא מיתה כתיב ביה)</span> - אף מעשר ראשון נמי טובל <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דבדידיה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">באכילת מעשר ראשון על ידי מי שאיננו לוי</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ליכא מיתה - חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו)</span>, וכדתניא <span style="font-size:80%;">[ספרי דברים פיסקא עב]</span>:
'רבי יוסי <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="font-size:80%;">בספרי:</span> <span style="color:#2828AC;">הגלילי]</span> אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר; הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני <span style="color:#2828AC;">(דקיל, כצדקה בעלמא, דלאו צד קדושה אית ביה)</span> – מנין? תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(דברים יב,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תוכל לאכול בשעריך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]</span> <span style="font-size:80%;">[עד כאן בספרי]</span>, ולהלן הוא אומר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כו,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואכלו בשעריך ושבעו</span> <span style="color:#2828AC;">(בשנה השלישית משתעי קרא)</span> - מה שעריך האמור להלן מעשר עני - אף שעריך האמור כאן מעשר עני, ואמר רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תוכל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאכול]</span>'! ואי מהתם הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא - קא משמע לן.
לישנא אחרינא: מעשר ראשון דטביל - מדרבי יוסי נפקא.
אי מההיא - הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא! - קא משמע לן.
במאי אוקימתא - כרבי מאיר? אימא סיפא: 'בת לוי מאורסת לכהן ובת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר' – הכא <span style="color:#008A00;">[בבת כהן ללוי]</span> מאי זרות איכא?
אמר רב ששת: מאי 'אינה אוכלת' דקתני <span style="color:#2828AC;">(כולה מתניתין לגבי מעשר)</span>? - אינה נותנת רשות <span style="color:#2828AC;">(לשלוחה)</span> לתרום <span style="color:#2828AC;">(מעשר של ארוס, ולהרים ממנו תרומת מעשר, והוה ליה כתורם שלא מדעת)</span>.
מכלל דנשואה נותנת רשות?
אִין! והתניא '<span style="color:#008A00;">[במעשר ראשו כתיב]:</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר יח,לא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד]</span> <span style="color:#2828AC;">(השוה הכתוב אשתו לו ['</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אתם וביתכם'</span><span style="color:#2828AC;">])</span> - לימד על נשואה בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(בת ישראל נשואה ללוי)</span> שנותנת רשות לתרום <span style="color:#008A00;">[מעשר ראשון]</span>.
אתה אומר 'רשות לתרום'? או אינו אלא לאכול?
אמרת תרומה חמורה אוכלת, מעשר הקל לא כל שכן!? אלא לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום.'
מר בריה דרבנא אמר: לומר שאין חולקין לה <span style="color:#008A00;">[לארוסה]</span> מעשר בבית הגרנות. <span style="color:#2828AC;">(והכי פירושו: רישא כדאוקימנא, באכילה ממש, ורבי מאיר; וסיפא: בת לוי לכהן ובת כהן ללוי, דקתני לגבי מעשר, לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה, והוא הדין לנשואה; ולקמן פריך: אפילו נשואה נמי!?)</span>
הניחא למאן דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'נושאין על האנוסה'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף ק,א)</span><span style="color:#2828AC;">) (אין חולקין תרומה לאשה בגורן)</span> משום ייחוד, אלא למאן דאמר <span style="color:#2828AC;">(טעמא)</span> משום גרושה <span style="color:#2828AC;">(שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה ואין הכל יודעים ויחזרו ויתנו תרומה לזרה)</span> - גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר <span style="color:#2828AC;">(ואמאי בת לוי שנתארסה לכהן דקתני 'אין חולקין לה מעשר בגורן בשביל בעלה' - אמאי גזור בה רבנן? הא אי נמי מגרש לה - שפיר קאכלה מעשר)</span>?
וליטעמיך <span style="color:#2828AC;">(כלומר: וליטעמיך, דמותבת אמתניתין לגבי מעשר - הכא נמי בפרק 'נושאין'</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">דאיתמר עיקר מילתא, דקתני: אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן, ופרשינן טעמא: משום גרושה, ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובת כהן לכהן)</span> - גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה?
אלא גזירה משום גרושה בת ישראל.
<span style="color:#2828AC;">(ומאן דגריס איפכא - לא מיתוקמא כלל, דהיכי מצי פריך מתרומה דמתניתין, דקתני 'בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה' - הא ודאי שפיר קתני, דאיפסלה בארוסיה, וטעמא לאו משום שמא תתגרש הוא!)</span>
אי הכי - מאי איריא מאורסת? אפילו נשואה נמי!?
איידי דתנא רישא מאורסת <span style="color:#2828AC;">(לגבי אכילה ממש, דהתם דוקא מאורסת: דגבי בת כהן לישראל וללוי לענין תרומה ובת לוי לישראל לענין מעשר אשמועינן דפסיל לה אירוסין, וגבי בת ישראל לכהן וללוי ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה)</span> - תנא נמי סיפא מאורסת <span style="color:#2828AC;">(בת כהן ללוי ובת לוי לכהן לענין חלוקה דמעשר)</span>.
תנו רבנן: 'תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי - דברי רבי עקיבא.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
<h3>דף פו:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[מעשר ראשון]</span> לכהן.'
לכהן ולא ללוי <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: הא ודאי קרא 'לוים' קאמר)</span>?
אימא 'אף לכהן'.
מאי טעמא דרבי עקיבא?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(במדבר יח,כו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם - והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר]</span> - בלוים קא משתעי קרא.
ואידך?
כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים 'לוים', וזה אחד מהם: <span style="font-size:80%;">(יחזקאל מד,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והכהנים הלוים בני צדוק</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי - המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם ד' ה']</span> <span style="color:#2828AC;">('בני צדוק' - וצדוק כהן הוה וקרא לבניו 'הלוים')</span>.
ורבי עקיבא?
הכא לא מצית אמרת, דכתיב <span style="font-size:80%;">(במדבר יח,לא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואכלתם אותו בכל מקום</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד]</span> - מי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות!
ואידך?
כל היכא דבעי: דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי.
ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה <span style="color:#2828AC;">(רבי אלעזר בן עזריה כהן הוה, כדאמר בברכות</span> <span style="font-size:80%;">(דף כז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דהוא עשירי לעזרא)</span>; אזל רבי עקיבא אהדריה לפתחא לבי קברי. אמר <span style="color:#008A00;">[רבי אלעזר בן עזריה]</span>: "עקיבא <span style="color:#2828AC;">(משום דרבי עקיבא רעיא</span> <span style="font-size:80%;">[רועה צאנו]</span> <span style="color:#2828AC;">דכלבא שבוע הוה)</span> בתרמילו <span style="color:#2828AC;">(תרמילו: חמת של עור; בשטייל"א בלע"ז; ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו)</span> ואנא חיי".
איתמר: מפני מה קנסו לוים במעשר? <span style="color:#2828AC;">(לאו לעיל קאי, דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי 'לוים' איקרו, כדאמרן, אלא דאמר בכמה דוכתין בהש"ס 'בתר דקנסינהו עזרא'</span> <span style="font-size:80%;">(חולין קלא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, ובמסכת סוטה</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ט מ"י; מז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">תנן: 'יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר',</span> <span style="font-size:80%;">[ובגמרא שם]</span> <span style="color:#2828AC;">ואמר: 'מפני שאין מפרישין אותו כתקנן, דרחמנא אמר 'יהבה ללוים', ואנן יהבינן לכהנים!' והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא, דאהדריה לפתחא לבי קברי;)</span>
פליגי בה רבי יונתן וסביא: חד אמר: שלא עלו בימי עזרא, וחד אמר: כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן.
בשלמא למאן דאמר 'שלא עלו' - משום הכי קנסינהו, אלא למאן דאמר 'כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן' - משום כהנים קנסינהו ללוים?
אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר קנסא לעניים, ומר סבר: כהנים בימי טומאתן - עניים נינהו <span style="color:#2828AC;">(בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום הכי אהדריה רבי עקיבא לפתחא לבי קברי, אלא למאן דאמר לכהנים - אמאי אהדריה לפתחא לבי קברי?)</span>
אלא רבי עקיבא, מאי טעמא אהדריה לפתחא לבי קברא <span style="color:#2828AC;">(למאן דאמר קנסא לכהנים קפריך: אם איתא דתקנתא לכהנים הואי - מי הוה מהדר רבי עקיבא לפתחא לבי קברי? נהי נמי דקרא בלוים כתיב, מיהו רבי עקיבא לבתר דקנסינהו עזרא הוה!)</span>?
הכי קאמר ליה: אי דקא אתית בתורת קנסא - אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה - לית לך.
ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא?
דכתיב <span style="font-size:80%;">(עזרא ח,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם</span> - אמר רב חסדא: בתחלה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברי הימים ב יט,יא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה', וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושוטרים הלוים לפניכם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[חזקו ועשו ויהי ה' עם הטוב]</span>; עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל, שנאמר 'ושוטרים הרבים בראשיכם' <span style="color:#2828AC;">(דהיינו ישראל, שהם רבים מלוים)</span>.
<span style="color:#2828AC;">[מאיר מסורת הש"ס: פסוק זה לא נמצא בתנ"ך! עיין העמק דבר שמות יג,טז]</span>
משנה:
בת ישראל שניסת לכהן - תאכל בתרומה;
מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה;
ניסת ללוי <span style="color:#2828AC;">(אחר שילדה מכהן)</span> - תאכל במעשר <span style="color:#2828AC;">(ולא בתרומה, דהדר הויא זרה [</span><span style="color:#008A00;">ואף על פי שבנה כהן, כפי שרש"י מסביר להלן</span><span style="color:#2828AC;">])</span>;
מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר <span style="color:#2828AC;">(בשביל בנה; והאי בן - פסיל לה מתרומה, שהרי יש לה זרע מן הזר, וכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יג)</span> <span style="color:#2828AC;">וזרע אין לה ושבה, והרי יש לה זרע! ואף על גב דקרא בבת כהן כתיב - מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת, שחוזרת ואוכלת בשביל בנה; הלכך: כי היכי דבת כהן - כי אית לה זרע מישראל - לא הדרה, בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן נמי: כי אית לה זרע - בין מלוי או מישראל - לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן)</span>;
ניסת לישראל - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר;
מת, ולה הימנו בן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר;
מת בנה מישראל - תאכל במעשר <span style="color:#008A00;">[בזכות בנה הלוי]</span>;
מת בנה מלוי - תאכל בתרומה <span style="color:#008A00;">[בזכות בנה הכהן]</span>;
מת בנה מכהן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
<h3>דף פז.</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה:]</span>
בת כהן שניסת לישראל - לא תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(דפסיל לה, מדקאמר רחמנא 'וזרע אין לה ושבה' - מכלל דבחיי בעלה לא אכלה)</span>;
מת, ולה הימנו בן - לא תאכל בתרומה;
ניסת ללוי - תאכל במעשר;
מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר.
ניסת לכהן - תאכל בתרומה;
מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה.
מת בנה מכהן - לא תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(דפסיל לה לוי)</span>.
מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר.
מת בנה מישראל - חוזרת לבית אביה; ועל זו נאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכל זר לא יאכל בו]</span>.
<span style="color:#008A00;">[עיין בהערות</span> <span style="color:#2828AC;">    A WOMAN WITH ONE SON WHO IS A KOHEN AND ONE SON WHO IS A YISRAEL QUESTION: The Mishnah states that if a Bas Yisrael was married to a Kohen and they had a son, after the Kohen dies she may continue to eat Terumah by virtue of her son who is a Kohen. If she later marries a Yisrael and has a son from the Yisrael and then the Yisrael dies, her Kohen son no longer entitles her to eat Terumah. The Mishnah continues and says that if a *Bas Kohen* married a Yisrael and had a son from the Yisrael and then the Yisrael died, she may *not* eat Terumah due to the fact that she has a son who is a Yisrael. If she later marries a Kohen and has a son from the Kohen, even if the Kohen dies she *may still eat* Terumah. Why may the woman not eat Terumah in the first case, where she had a son from a Yisrael and a son from a Kohen, while in the second case she may eat Terumah when she has a son from a Yisrael and a son from a Kohen? ANSWERS: The ARUCH LA'NER here offers two possible explanations. (a) First, he says that when there are two sons -- a Kohen and a Yisrael -- their respective powers to enable or hinder the mother's right to eat Terumah cancel each other out, so to speak, and she is left with her "default" status. Thus, if the woman herself is a Bas Yisrael (first Mishnah), she has no basis for eating Terumah. If the woman is a Bas Kohen (second Mishnah), she may eat Terumah by virtue of the fact that she is a Bas Kohen. (b) Alternatively, the Aruch la'Ner suggests that it depends on the order in which she was married to the Kohen and the Yisrael. In the first Mishnah, the woman first married a Kohen; when she later marries a Yisrael she loses her ability to eat Terumah. Since she has a son from him, she never regains the ability to eat Terumah. However, in the second case of the Mishnah, she first married a Yisrael. Later, she married a Kohen and acquired the ability to eat Terumah. Since she has a son from the Kohen, even if the Kohen himself dies she retains the ability to eat Terumah. There are two cases that demonstrate the basic differences between these two explanations: (1) A *Bas Kohen* married a Kohen first and *then a Yisrael* and she had sons from both. According to the first explanation, she may eat Terumah, because whenever she has children from both a Kohen and a Yisrael she goes back to the status of being a member of her father's (the Kohen's) family. According to the second explanation, she may no longer eat Terumah since she could not eat Terumah during her most recent marriage. (2) A *Bas Yisrael* first married a Yisrael and *then a Kohen* and she had sons from both. According to the first explanation she still may not eat Terumah, since the two sons cancel each other out. According to the second reason, she will be able to eat Terumah since she was able to eat Terumah during her most recent marriage. Is there any support for either of these two explanations of the Aruch la'Ner? The RAMBAM (Hilchos Terumos 6:19) rules, "If a Bas Yisrael marries a Yisrael *first* and has a son from him, and then she marries a Kohen... and the Kohen died and left her with a son from him, she may eat Terumah because of the son." The Rambam clearly rules in accordance with the second reasoning; it all depends on the order of the marriages. However, it seems that RASHI in Kerisus (7a, DH v'Einah Meshalemes) rules in accordance with the first explanation -- that the son from a Kohen (or even a live *husband* who is a Kohen) and the son from a Yisrael  "cancel each other out." Rashi there writes that "if the husband (Yisrael) of a Bas Kohen dies *and then she marries a Kohen*, she may eat Terumah." Why must the daughter of a Kohen remarry to a Kohen in order to eat Terumah? Even if she is single she should be permitted to eat!. Rashi may mean that if she remarries to a Kohen, she may eat Terumah *even if* the Yisrael left her with a son. Since Rashi says that *only* a Bas Kohen may eat Terumah when she has a son from a Kohen, even though she also has a son from a Yisrael, this proves that eating Terumah depends on the woman's "default" status, and not necessarily on whom she was married to most recently. (See also Insights to Kerisus 7:1)</span> <span style="color:#008A00;">]</span>
גמרא:
<span style="color:#2828AC;">(דקתני מתניתין גבי בת ישראל:)</span> 'מת בנה מלוי - תאכל בתרומה' <span style="color:#2828AC;">(בשביל בנה [</span><span style="color:#008A00;">מהכהן</span><span style="color:#2828AC;">])</span>:
דהדרא אכלה משום בנה <span style="color:#2828AC;">(דזָרָה האוכלת בשביל בנה, וניסת לזר, ומת ואוכלת)</span> מנלן <span style="color:#2828AC;">(שחוזרת ואוכלת)</span>?
אמר רבי אבא אמר רב: 'בת' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וּבת</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="color:#2828AC;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו</span><span style="color:#2828AC;">)</span>
כמאן?
כרבי עקיבא, דדריש ווי <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'ארבע מיתות'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין נא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי: 'בת' '</span>ו<span style="color:#2828AC;">בת' אני דורש')</span>.
אפילו תימא רבנן: כולא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת</span>' קרא יתירא הוא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב לעיל מיניה</span> <span style="font-size:80%;">[פסוק יב]</span> <span style="color:#2828AC;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] וסמיך ליה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' ומצי למיכתב 'וכי תהיה אלמנה וגרושה', ואנא ידענא דבבת כהן משתעי, דהא מינה סליק)</span>.
תנו רבנן: '<span style="color:#2828AC;">(אקרא קאי: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה)</span> כשהיא חוזרת <span style="color:#2828AC;">(לבית אביה)</span> - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק' <span style="color:#2828AC;">(אבל 'אוכלת בשביל בנה' דמתניתין - חוזרת אף לחזה ושוק, כדאמר לקמן;)</span>
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא? - <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">היא בתרומת הקדשים לא תאכל</span>' - במורם מן הקדשים <span style="color:#2828AC;">(חזה ושוק)</span> לא תאכל <span style="color:#2828AC;">(מדהוה מצי למכתב 'בקדשים' וכתב 'בתרומת' - למורם הוא דאתא; והאי 'לא תאכל' - לעולם הוא; ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל, כדמשמע קרא 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' - דהא אוקימנא להאי קרא בפרק 'אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">בנבעלה לפסול לה, כגון נתין וממזר וחלל, שפסיל עולמית; וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מ'ושבה אל בית אביה'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כב,ג]</span> <span style="color:#2828AC;">ילפינן: מכלל דמעיקרא לא אכלה; ומילתיה דרב חסדא מ'בתרומת' נפקא, דאם כן דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא - ליכתוב 'בקדשים לא תאכל'; מאי 'בתרומת'? - שמע מינה הכי קאמר: יש לך אחרת שאוכלת בקדשים, כגון תרומה, ואינה אוכלת במורם; ואי זו? - זו חוזרת, דסמיך לה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' והכי תריצנא להא מילתא בפרק 'אלמנה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מלחם</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]</span> - ולא כל לחם: פרט לחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(והאי 'לחם' - כל מאכל משמע, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דניאל ה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">בלשצר מלכא עבד לחם רב; הילכך איצטריך מיעוטא     וכן בערבית: 'לחם'=בשר!)</span>.
מתקיף לה רמי בר חמא: אימא 'פרט להפרת נדרים' <span style="color:#2828AC;">(ולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא - תיהדר נמי לענין נדרים)</span>?
אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: '<span style="font-size:80%;">(במדבר ל,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונדר אלמנה וגרושה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כל אשר אסרה על נפשה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יקום עליה</span> - מה תלמוד לומר? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל <span style="color:#2828AC;">(ומי יפר לה)</span>! אלא: הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בית אביה</span>' של זו <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר)</span>? או 'בית בעלה' של זו <span style="color:#2828AC;">(והרי היא נשארה אלמנה, ואין האב מפר)</span>? אלא <span style="color:#2828AC;">(לכך יצא מקרא הזה)</span> לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר.'
רב ספרא אמר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span> <span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מלחם אביה תאכל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וכל זר לא יאכל בו]</span> - לחם ולא בשר.
רב פפא אמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מלחם אביה תאכל</span>' - לחם הקנוי לאביה <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">תרומה</span><span style="color:#2828AC;">]</span>, פרט לחזה ושוק, דמשלחן גבוה קא זכו <span style="color:#2828AC;">(תרומה היא קנויה לכהנים, שאינה שירי שלחן מלך; אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים, שהן שירי שלחנו)</span>.
ורבא אמר: <span style="font-size:80%;">(ויקרא י,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[במקום טהור]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אתה ובניך ובנותיך אתך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל]</span> -בזמן שאתך.
אמר רב אדא בר אהבה תנא: כשהיא <span style="color:#2828AC;">(בת כהן)</span> חוזרת לבית אביה - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק; <span style="color:#2828AC;">(אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה, כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת)</span> בשביל בנה - חוזרת אף לחזה ושוק <span style="color:#2828AC;">(דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי)</span>.
אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי; אמר: מהיכא קא מתרביא? מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ובת</span>'? מי עדיפא לה מינה?
התם <span style="color:#008A00;">[לגבי בת כהן החוזרת]</span> כתיבי מיעוטי, הכא <span style="color:#008A00;">[לגבי בת ישראל וילדה כהן, שנישאה אחר כך לזר ומת ואין לה ילדים ממנו]</span> לא כתיבי מיעוטי.
בת כהן שניסת לישראל וכו' <span style="color:#008A00;">[מתיחס לכל המשנה שבדף פז,א]</span>:
תנו רבנן: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושבה אל בית אביה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו]</span> - פרט לשומרת יבם <span style="color:#2828AC;">(שאינה חוזרת לבית אביה, דהא אגידא ביה)</span>; <span style="font-family: SBL Hebrew;">כנעוריה</span> - <span style="color:#2828AC;">(בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה)</span> - פרט למעוברת.
והלא דין הוא <span style="color:#2828AC;">(ולמה לי קרא?)</span>: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני <span style="color:#2828AC;">(ניסת לאחד, וילדה לו, ומת; וניסת לאחר ומת בלא בנים - צריכה ייבום)</span> לפוטרה מן הייבום <span style="color:#2828AC;">(ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון)</span>, עשה עובר כילוד <span style="color:#2828AC;">(שאם היתה מעוברת</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">מן השני</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">פטורה, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ה)</span> <span style="color:#2828AC;">'בן אין לו' - עיין עליו בכל עניינים)</span> - מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני <span style="color:#2828AC;">(בת כהן שניסת לישראל, וילדה לו, ומת, וניסת לאחר ומת בלא בנים)</span> לפוסלה מן התרומה <span style="color:#2828AC;">(- עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון, דהא כתיב 'וזרע אין לה' - והרי יש לה)</span> - אינו דין שנעשה עובר כילוד!?
לא: מה לי עשה עובר כילוד לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים <span style="color:#2828AC;">(מת בעלה ואחר כך מת בנה - הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם, כדאמרן בשמעתין: 'דרכיה דרכי נועם')</span> - נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים <span style="color:#2828AC;">(בת כהן שילדה מישראל, ומת בעלה, ואחר כך בנה - חוזרת לבית אביה; וכולהו נפקי מקראי בשמעתין)</span>? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">כנעוריה</span>' - פרט למעוברת.'
ואיצטריך למכתב <span style="color:#2828AC;">('כנעוריה' למעוטי)</span> מעוברת, ואיצטריך למכתב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וזרע אין לה</span>' <span style="color:#2828AC;">(למעוטי יש לה ולד ילוד)</span>: דאי כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וזרע אין לה</span>' - מעיקרא חד גופא, והשתא תרי גופי! אבל מעוברת, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא - אימא תיכול? צריכא! ואי כתב רחמנא 'מעוברת', דמעיקרא גופא
<h3>דף פז:</h3>
סריקא <span style="color:#2828AC;">(ריקה, כמו 'אילן סרק'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא בתרא כז,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> והשתא גופא מליא; אבל '<span style="font-family: SBL Hebrew;">זרע אין לה</span>', דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא? צריכא!
סימן <span style="color:#008A00;">(1)</span>אמר ליה <span style="color:#008A00;">(2)</span>לא נעשה <span style="color:#008A00;">(3)</span>מעשיה במיתה <span style="color:#008A00;">(4)</span>נעשה <span style="color:#008A00;">(5)</span>ולא נעשה <span style="color:#008A00;">(6)</span>בולד
<span style="color:#008A00;">(7)</span>יבם <span style="color:#008A00;">(8)</span>ותרומה <span style="color:#008A00;">(9)</span>יבום <span style="color:#008A00;">(10)</span>ותרומה סימן:
<span style="color:#008A00;">(1)</span>אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא: <span style="color:#008A00;">(2)</span>לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר: ומה במקום שעשה <span style="color:#008A00;">(6)</span> ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - לא עשה מתים כחיים, מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן <span style="color:#008A00;">(7)</span>הייבום - אינו דין שלא נעשה מתים כחיים <span style="color:#2828AC;">(ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן)</span>!? תלמוד לומר: <span style="font-size:80%;">(משלי ג,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום</span> <span style="color:#2828AC;">(וזו, שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה - אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה! הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר, והרי יש לו     THE TORAH'S WAYS ARE WAYS OF PLEASANTNESS OPINIONS: The Gemara tells us that a woman does not fall to Yibum if her husband's children die *after* her husband dies. Even though it turns out that her deceased husband is now childless, she has no obligation of Yibum because the Torah says, "Deracheha Darchei Noam" -- the ways of the Torah are ways of pleasantness, and thus a woman who was exempt from Yibum at the time of her husband's death cannot suddenly be obligated to do Yibum when the reason for her exemption is removed. In what way would requiring her to do Yibum if all of her husband's children die be a lack of pleasantness? The Rishonim offer three explanations. (a) RASHI here explains that if the woman is obligated to do Chalitzah after she has remarried another man, her act of Chalitzah with her first husband's brother will cause her present husband to become disgusted with her. (One might wonder what exempts her from Yibum if she does *not* get married before her husband's son dies? The answer to this is that, according to Rashi, the principle of "Deracheha Darchei Noam" leads us to conclude that the verses that discuss the Mitzvah of Yibum apply only to a situation where the husband has no children *at the time of his death*. Consequently, even in a case where the woman does not remarry a second husband before the children die, she is nevertheless exempt from Chalitzah and Yibum, since her husband had children at the time of his death.) (b) The RITVA here explains that it is a lack of pleasantness for a woman who remarried already to leave her husband (with a divorce) and do Yibum or Chalitzah. (Rav Aharon Yaffen, in his footnotes to the Ritva, writes that the RAMBAN and RASHBA (17b) also seem to have learned this way.) Why, though, will she have to become divorced from her present husband? Let her Yavam perform Chalitzah while she is still married! Rav Yaffen explains that she will have to get divorced before performing Chalitzah, because her Chalitzah is not valid in a situation in which Yibum is not an option. (We find the same situation in the case of a Me'uberes (35b-36a), where since she cannot do Yibum, her Chalitzah is ineffective). However, Rav Yaffen asks that the Gemara later (92b) seems to accept that a woman who is married *may* perform Chalitzah! It is possible that the Ritva simply means that her husband must divorce her until Chalitzah is performed, because it is prohibited to live with a woman who is a Yevamah until she does Chalitzah. (In addition, the Yavam might want to do Yibum, and the present husband has no right to withhold from the Yavam the option of doing Yibum.) (c) TOSFOS (2a, DH v'Achos Ishto) explains that it is not pleasant for a woman who was *permitted* to become married to another man to suddenly have the obligation of Yibum thrust upon her. Moreover, even if the obligation of Yibum is still upon her but her Zikah to *one* of the brothers was removed (i.e., one of the brothers became invalidated from performing Yibum or Chalitzah), although she is still Zekukah to the other brothers, it is not "ways of pleasantness" for the Zikah of that brother to be reinstated (since she had assumed that she no longer had any connection to him, see Insights to 30:1). 3) MAKING AN "ESHES ISH" DO YIBUM QUESTION: The Gemara tells us that a woman does not fall to Yibum if her husband's children die *after* her husband dies. Even though it turns out that her deceased husband is now childless, she has no obligation of Yibum because the Torah says, "Deracheha Darchei Noam" -- the ways of the Torah are ways of pleasantness. Thus a woman who was exempt from Yibum at the time of her husband's death cannot suddenly be obligated to do Yibum when the reason for her exemption is removed. RASHI explains that if the woman would have been obligated to do Chalitzah after she married another man, her act of Chalitzah with her first husband's brother will cause her present husband to become disgusted with her, and that is not "ways of pleasantness" (see (a), in previous Insight). However, if the woman remarried before her children die, then when they die, why should there be a Chiyuv of Yibum at all? At that point, she is an Ervah to the Yavam ("Eshes Ish"), and we know that all of the Arayos are exempted from Yibum and Chalitzah from a Mah ha'Tzad or Hekesh (Gemara, 3b, and Tosfos ibid. DH Mah Achos Isha -- the Gemara in Kidushin 68a openly includes Eshes Ish" in Rebbi Yonah's "Hekesh of the Arayos"). The Halachah that an Ervah is exempt from Yibum should apply to the Ervah of "Eshes Ish" as well! (NODA B'YEHUDAH EH 2:150; see also REBBI AKIVA EIGER 16a.) ANSWERS: (a) The NODA B'YEHUDAH and REBBI AKIVA EIGER answer based on the words of TOSFOS (16a, DH Bnei Tzaros). Tosfos proves from the Gemara on 16a that if a woman who is a Shomeres Yavam marries someone else, the Chiyuv Yibum does not leave -- even though it does leave if she becomes an "Achos Ishah" (i.e. the Yavam marries her sister) after she falls to Yibum. Why is "Eshes Ish" different? Tosfos gives two explanations: (1) Since the Isur of "Eshes Ish" could be rectified through the act of divorce, it is "in our hands" to remove the Isur and thus the Chiyuv of Yibum remains. In contrast, "Achos Ishah" is not "in our hands" to remove, for it can only be removed through the death of her sister, and therefore the Zikah for Yibum falls away. (2) Second, Tosfos answers in the name of the RI that perhaps we learn from the verse, "Lo Sihyeh Eshes ha'Mes ha'Chutzah l'Ish Zar" (Devarim 25:5), that even by doing an act of Kidushin ("Sihyeh," which refers to "Havayah" or Kidushin), she does not become permitted to marry another man, but rather the Zikah for Yibum remains and she must divorce her husband and go back to the Yavam to do Yibum. The Acharonim (ACHIEZER #2, CHAZON ISH 134:5, KOVETZ HE'OROS 4:6), though, point out that this answer would not seem sufficient. Tosfos (10a, DH l'Olam) says explicitly that an Eshes Ish *could* exempt her Tzarah from Yibum (in a case where one of the Tzaros is Asur to the Yavam because she is an Eshes Ish with regard to him, due to a Tenai in the Gerushin of a previous marriage which excluded that Yavam from the Gerushin). It is clear that Tosfos differentiates between an Eshes Ish at the time of Nefilah l'Yibum and an Eshes Ish who become such after the Nefilah. If she was an Eshes Ish at the time of the Nefilah she certainly *is* exempt from Yibum (due to the Hekesh to "Achos Ishah"). Tosfos on Daf 16a is only teaching that if she becomes an Eshes Ish *after* the Nefilah, she is not exempt from Yibum because she is an Ervah (as opposed to Achos Isha, which does become exempt from Yibum). In such a case, "Ne'esarah" will not apply to make her Asur forever (for the reason's Tosfos gives), and she can later become permitted to do Yibum (through the death of her husband or through divorce). According to this, in our case -- where the woman is already remarried at the time that her son dies and she falls to Yibum -- the answers of Tosfos should not apply. Rather, she should be exempt from Yibum because she is an Eshes Ish! (The Noda b'Yehudah himself addresses this problem, but others refute his arguments -- see, for example, Kovetz He'oros 6:8). (b) RAV AHARON YAFFEN discusses the Noda b'Yehudah's question at great length (Mosad Harav Kook, Milu'im 3:5, printed at the end of the first volume of the Ritva on Yevamos). He suggests that perhaps Rashi held that at the moment of the death of her husband's child, the woman falls to Yibum *retroactively* from the time of her husband's death. If Rashi holds that at the time that her son dies the woman falls to Yibum retroactively from the time of her husband's death, and not just from the time that her son dies, then her new marriage happened *after* the Zikah to do Yibum started. As such, it *is* comparable to the case discussed by Tosfos (16a), and the logic of Tosfos will suffice to explain why she is not exempt from Yibum because of her present marriage. However, Rashi (DH v'Lo Na'aseh) does not seem to be saying that she falls to Yibum retroactively, but rather the moment at which her deceased husband has no children ("u'Ven Ein Lo") is the moment at which the Zikah begins. (c) The CHAZON ISH (134:5) writes that if not for what Tosfos (16a) says, he would have offered another answer for why a woman's present marriage cannot exempt her from Yibum. The reason might be simple logic: The Zikah to Yibum makes the Yevamah "acquired" to the Yavam, like a Kinyan. The Kidushin which another person does with her (which makes her an Ervah and prevents her from doing Yibum) causes her to become a Kinyan of the man who was Mekadesh her. However, it is not reasonable that he should be able to remove the Kinyan that the Yavam already has with her by creating a new Kinyan with her, through Kidushin. For this reason, it is logical for the Zikah of the Yavam to remain and not to be overridden by the new husband's Kinyan. (A logical argument is stronger than even a Hekesh; see Insights to Yevamos 3:2.) Perhaps we may apply this logic to our case as well. Even though the Yevamah's Zikah should only start when her husband's child dies (according to the Gemara's Havah Amina that there is Zikah in such a case), nevertheless the *cause* for the Zikah would certainly be the death of her first husband.  It is not appropriate for a Kinyan that she makes later, after the death of her husband, to be able to prevent her from falling to Yibum when her son dies, because the cause for her Zikah preceded that Kinyan. Even though an Eshes Ish is also an Ervah, her Ervah comes only by way of a Kinyan, and since that Kinyan would be overriding the Kinyan of Zikah which preceded it, the Ervah cannot prevent her from doing Yibum. This logic would be justified even according to the Rashba and Ritva (2a), who (like Tosfos on *10a*) accept that possibility that the Ervah of Eshes Ish can, in theory, cause a woman and her Tzarah to become exempt from Yibum. The case in which they allow the Ervah of Eshes Ish to exempt from Yibum is one in which the Ervah of Eshes Ish *preceded* the marriage of the deceased husband (whose death caused the Zikah). That case cannot be compared to the case of our Gemara, in which the Ervah of Eshes Ish *followed* the death of the deceased husband. Tosfos (16a), who does not accept this reasoning and gives different reasons why the Ervah of Eshes Ish (which occurs after a woman falls to Yibum) does not exempt a woman from Yibum, is following his own reasoning elsewhere, for he gives a different explanation of the exemption of "Deracheha Darchei Noam" (see previous Insight), which has nothing to do with Zikah persisting after a woman becomes married to somebody else. )</span>.
ונעשה מתים כחיים לענין <span style="color:#008A00;">(8)</span> תרומה מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום - עשה מתים כחיים, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - אינו דין <span style="color:#008A00;">(3)</span> שנעשה מתים כחיים!? תלמוד לומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כב,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וזרע אין לה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו.]</span> - והא אין לה!
<span style="color:#008A00;">(4)</span>ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום <span style="color:#008A00;">(9)</span> מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה - עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום - אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובן אין לו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.]</span> - והא אין לו!
<span style="color:#008A00;">(5)</span>ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני <span style="color:#008A00;">(10)</span>לתרומה מקל וחומר: מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום - לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אין לה</span>' - והא יש לה!
הדרן עלך 'יש מותרות'
<h2>פרק עשירי האשה רבה</h2>
<span style="color:#2828AC;">מתוך "גמרא נוֹחָה"</span>
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר <span style="color:#2828AC;">הכ"מ</span>
<h3>דף פז:</h3>
משנה:
האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה <span style="color:#2828AC;">(בעד אחד     PERMITTING AN "ESHES ISH" TO REMARRY BASED ON THE TESTIMONY OF A SINGLE WITNESS QUESTION: The Mishnah (87b) discusses the case of a woman who received word that her husband had died abroad. She married another man, and then her first husband returned, alive. The Gemara teaches that the Chachamim were lenient in such a case "Mishum Iguna," and they permitted the woman to remarry based on the testimony of a single witness. Because of that leniency, however, the Chachamim imposed a number of severe stringencies upon her, as detailed in the Mishnah (87b), if her husband turns out to be alive. The purpose of these stringencies is to ensure that she will be very careful to check into the testimony of that witness and make sure that her husband is actually dead. How could the Chachamim be lenient and permit her to marry based on the testimony of a single witness, when, according to the Torah, she is an Eshes Ish? How can the Chachamim override the Isur d'Oraisa of Eshes Ish? (Although the Gemara later (89a-90b) says that there are times when the Rabanan do override Torah law, we do not find that they have the power to do so "b'Kum va'Aseh," actively, but rather "b'Shev v'Al Ta'aseh," passively. In the case under discussion, they allowed the woman to go and marry another person, in what would appear to be an active violation of Torah law.) ANSWERS: (a) TOSFOS (DH Mitoch) explains that the Chachamim are authorized to override an Isur in the Torah, but they may not *uproot* an Isur in the Torah (unless it is done b'Shev v'Al Ta'aseh, as the Gemara says later on 90b). The difference between "overriding" and "uprooting" an Isur d'Oraisa is that to "uproot" an Isur means to do something that everyone can see is contradictory to the Torah. In contrast, when the Chachamim are doing something that seems to have some logical (if not scriptural) basis and does not *appear* to be contradicting something in the Torah, then it is considered to be "overriding" an Isur and not uprooting it. In the case of our Gemara, there is good reason ("Ketzas Ta'am u'Semach," as Tosfos writes) to assume that the woman's husband is dead, since a woman always investigates the matter before remarrying. Thus, it is not considered "uprooting" an Isur in the Torah, but rather "overriding" it. It seems that according to Tosfos, the Gemara accepts that this is one of the powers with which the Torah invests the Chachamim; the Torah gives the Chachamim the authority to do as they deem appropriate, as long as they do not "uproot" something written in the Torah. When they are relying on sound judgment and reason, even though the Torah does not give Halachic recognition to such reason, it is not called "uprooting." Since the Torah does not openly say *not* to accept such reasoning (and thus, issuing such a ruling will not inadvertently cause people to disrespect the Torah or the Rabanan), Chazal have the leeway to institute what they see as necessary. (b) RASHI in Shabbos (145b, cited by REBBI AKIVA EIGER in Gilyon ha'Shas) writes that in this situation, the Chachamim uprooted the Kidushin retroactively (a principle the Gemara later, 90b, calls "Afke'inhu") in order to permit the woman to remarry. Thus, she was retroactively never married to her original husband. The RITVA and Rishonim ask that if she was never married to the first man, then her marriage to the second man is a full-fledged marriage mid'Oraisa. However, from the Gemara it is clear that the *first* marriage is considered the real one (91a), and not the second! The Rishonim (ME'IRI, TESHUVOS HA'RASHBA 1:1162) answer that according to Rashi, the Chachamim uprooted the first Kidushin *on condition* that the husband does not come back. If he eventually returns, then they never uprooted the original Kidushin. (The reason the woman may remarry meanwhile, even though there exists the possibility that her first husband will return alive, is because there is a Chazakah that since right now he is not here, he will not return; see Tosfos Gitin 33a DH Afke'inhu.) (c) The RITVA cites the RE'AH who says that the testimony of the single witness is not accepted as "testimony," but rather as a "Giluy Milsa b'Alma" that she is no longer married. That is, the Torah does not always require the formal testimony of two witnesses to prove facts. Rather, any clear circumstantial proof ("Anan Sehadi" -- "*we* bear testimony") that she is not married suffices. The Torah left it to the Chachamim to decide what proof is considered clear enough to permit her to remarry. In the case of our Mishnah, the fact that a single witness testified to the death of the husband is considered to be very strong proof that the husband is dead, because a person would not lie in court about an indisputable fact when his lie will eventually become known to all (through the return of the supposedly dead husband -- the Gemara introduces this logic later in the Sugya, 93b). Additional proof is afforded by the fact that a woman would not rely on the testimony of a single witness to get married unless she herself has investigated the matter to her satisfaction. Since the Rabanan decided that there is sufficient circumstantial proof of the death of her husband, the woman may get married mid'Oraisa and not just mid'Rabanan. (See also TOSFOS YESHANIM.) This might be the intention of the RAMBAM as well. In several places (see Hilchos Edus 5:2; Hilchos Yibum 3:11) the Rambam writes that the trustworthiness of a single witness is "mi'Divreihem" (mid'Rabanan). However, in the end of Hilchos Gerushin (13:29) the Rambam comments that we should not wonder why the Chachamim permitted an Ervah to marry based on the testimony of a single witness (or a woman), because the Torah only requires formal testimony for an event that can *only* be known through witnesses (for example, that a person transgressed a specific prohibition, or that one person lent another person money). However, if a fact is in question, but it will eventually become known on its own (in our case, such as the husband's return), the Torah does not require formal testimony, since it is very uncommon for a single witness to lie about such a matter. The Rambam concludes, "Therefore, the Chachamim were lenient and believed a single witness... in order that women should not remain Agunos." The Rambam's words at the end of Hilchos Gerushin are unclear. He begins and ends his comments by saying that the single witness is believed mid'Rabanan -- like he seems to write elsewhere -- while in between he says that the witness is believed mid'Oraisa! The SHEV SHEMAITSA (7:11) explains that even though the witness is believed mid'Oraisa as the Rambam says, the Chachamim are usually very stringent with Isurim such as that of Eshes Ish and they require two witnesses. Here, also, they should have been stringent and decreed that an Eshes Ish may not remarry on such questionable testimony, and they should have required two witnesses, mid'Rabanan. The reason they did not require this here was in order to prevent women from becoming Agunos (like the Ritva wrote). This is what the Rambam means when he says that the Chachamim were lenient, while at the same time the witness is believed mid'Oraisa. This is also why the Rambam writes in Hilchos Yibum that a single witness is believed only "Mishum Iguna." When the Rambam (in Hilchos Edus) says that a single witness is believed "mi'Divreihem," he means that it is not explicitly written in the Torah that he is believed in this case, but rather the Chachamim derived it from the verses. (The Rambam consistently refers to such Halchahos mid'Oraisa as "mi'Divreihem.") The witness, through, is trusted mid'Oraisa. (The Rambam, unlike the Ritva, does not mention the logic that a woman thoroughly investigates the testimony of a witness, as our Gemara says, apparently because it would seem from our Gemara that this logic is entirely mid'Rabanan and does not affect the Halachah mid'Oraisa. The Ra'avad, ibid., notes -- like the Ritva -- that this logic also serves to lend credence to the testimony of the witness.) (d) The RAMACH in his comments on the R ambam (end of Hilchos Gerushin) takes a different approach and differentiates between the trustworthiness of a valid single witness (i.e. a Jewish male), and that of a single witness who would not be valid as one of a pair of witnesses. In the former case, the testimony is accepted to allow the woman to remarry mid'Oraisa (like the Ritva said), while in the latter, the witness is trusted only mid'Rabanan (like Tosfos)., כדדייקינן בגמרא מסיפא)</span> "מת בעליך" וניסת, ואחר כך בא בעלה:
תצא מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">(כשאר אשת איש שזינתה, דהך - לאו אנוסה היא, ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא, טעמא? מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא; והא דלא דייקא - קנסי לה)</span>
וצריכה גט מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">(אם תרצה להנשא לאחר; וטעמא דבעיא גט משֵני מפרש בגמרא)</span>,
ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות <span style="color:#2828AC;">(ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו)</span> ולא בלאות <span style="color:#2828AC;">(ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה - לא תוציא משם)</span> - לא על זה ולא על זה;
ואם נטלה מזה ומזה תחזיר;
והולד ממזר מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">(אם ילדה משני ממזר גמור; ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו - הוי ממזר מדבריהם)</span>;
ולא זה וזה מטמא לה;
ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה <span style="color:#2828AC;">(משום זונה)</span>; ובת לוי מן המעשר <span style="color:#2828AC;">(קנסא דרבנן)</span>, ובת כהן מן התרומה.
ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה; <span style="color:#2828AC;">(בגמרא פריך: כתובה מאי היא?)</span>
ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה - חולצין ולא מייבמין <span style="color:#2828AC;">(אחיו של ראשון - מדאורייתא חולץ; ורבנן גזור דלא לייבם; ואחיו של שני חולץ מדרבנן, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמרא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן פח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי גט)</span>.
רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
רבי אלעזר אומר: הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.
רבי שמעון אומר <span style="color:#2828AC;">(ארישא פליג דקתני 'לא מייבמין')</span>: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממנו ממזר <span style="color:#2828AC;">(אם החזירה הראשון)</span>;
ואם ניסת שלא ברשות <span style="color:#2828AC;">(שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין)</span> - מותרת לחזור לו <span style="color:#008A00;">[לראשון]</span> <span style="color:#2828AC;">(דאנוסה היא)</span>.
ניסת על פי בית דין – תצא, ופטורה מן הקרבן <span style="color:#2828AC;">(דיחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור)</span>; לא ניסת על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(אלא בעדים)</span> תצא וחייבת בקרבן <span style="color:#2828AC;">(חייבת קרבן, דשוגגת היא, ואין זה אונס להפטר מן הקרבן: דאיבעי לה לאמתוני)</span>: יפה כח בית דין שפוטרה מן הקרבן.
הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה - חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא לינשא.
גמרא:
מדקתני סיפא 'נשאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו' - שלא ברשות בית דין אלא בעדים, מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד; אלמא עד אחד נאמן! ותנן נמי <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"טז מ"ז]</span>: 'הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה', אלמא עד אחד מהימן, ותנן נמי <span style="font-size:80%;">[כריתות פ"ג מ"א]</span>: 'עד אחד אומר "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" פטור'; - טעמא דאמר "לא אכלתי", הא אישתיק – מהימן <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן: חולין לעזרה קא מייתי)</span>; אלמא: עד אחד מהימן!
מדאורייתא מנא לן <span style="color:#008A00;">[שעד אחד נאמן</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">הראיה לעיל היא רק ממשנה!]</span>?
דתניא <span style="font-size:80%;">[ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז משנה א-ב]</span>:
'<span style="font-size:80%;">(ויקרא ד,כג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">או הודע אליו חטאתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר חטא בה והביא את קרבנו: שעיר עזים זכר תמים]</span> - ולא שיודיעוהו אחרים;
יכול אף על פי שאינו מכחישו יהא פטור?
תלמוד לומר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">או הודע אליו</span>' – מכל מקום.'
היכי דמי?: אילימא דאתו תרי <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">ו</span><span style="color:#2828AC;">אמרו לו "אכלת חלב")</span> ולא קא מכחיש להו - קרא למה לי? אלא לאו חד, וכי לא קא מכחיש ליה – מהימן! שמע מינה: עד אחד נאמן <span style="color:#2828AC;">(אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר, דקא מייתי חטאת אפומיה, ומיתאכלא; דאי לא מהימן - היכי מתאכלא? דלמא חולין בעזרה נינהו!)</span>.
וממאי דמשום דמהימן - דלמא משום דקא שתיק, ושתיקה כהודאה דמיא? תדע, דקתני סיפא <span style="font-size:80%;">[כריתות פ"ג מ"א]</span>: 'אמרו שנים "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" – פטור. רבי מאיר מחייב. <span style="font-size:80%;">[ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז מ"ג]</span> אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה - לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי <span style="color:#2828AC;">(הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן, דאין עדים מצו להכחישו בהא; הילכך אי אמר נמי "לא אכלתי" - נאמן)</span>?! <span style="color:#2828AC;">(ומדאיפליגו בהא - מכלל דרישא: עד אחד אומר אכלת כו', דדייק מינה 'הא אישתיק חייב' - דברי הכל היא!)</span>
רישא,
<h3>דף פח.</h3>
מאי טעמא קא מחייבי רבנן <span style="color:#2828AC;">(כי אישתיק)</span>?: אילימא משום דמהימן - והא תרי בעלמא, דאף על גב דקא מכחיש להו אינהו מהימני, וקא פטרי רבנן! אלא לאו משום דאישתיק, ושתיקה כהודאה דמיא?
אלא סברא היא: מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר: ברי לי דשומן הוא – דמהימן. <span style="color:#2828AC;">(והא ודאי פשיטא לן דסמכינן עליה כל זמן שלא נחשד, דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו!)</span>
מי דמי? התם לא איתחזק איסורא <span style="color:#2828AC;">(בההיא חתיכה)</span>, הכא איתחזק איסורא דאשת איש, ואין דבר שבערוה פחות משנים!? הא <span style="color:#2828AC;">(קושיא היא)</span> - לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב, ואתא עד אחד ואמר "ברי לי דשומן הוה", דלא מהימן.
מי דמי? התם אפילו אתו בי מאה לא מהימני, הכא - כיון דכי אתו בי תרי מהימני - חד נמי להימניה, מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דאיתחזק איסורא - סמכינן עליה)</span>.
האי טבל היכי דמי? אי דידיה - משום דבידו לתקנו; אלא דאחר? מאי קסבר? אי קא סבר 'תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים' - משום דבידו לתקנו, ואי קסבר צריך דעת בעלים, ואמר 'אנא ידענא ביה דמתקן' - היא גופה מנלן?
הקדש נמי: אי קדושת דמים - משום דבידו לפדותו; אי קדושת הגוף <span style="color:#2828AC;">(קדשי מזבח)</span>: אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה, אלא דאחר, ואמר 'ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן?
קונמות נמי: אי קסבר 'יש מעילה בקונמות' <span style="color:#2828AC;">(דקדשי בדק הבית הן משאמר 'קונם דבר זה עלי')</span>, וקדושת דמים נחתא להו - משום דבידו לפדותו; ואי קסבר 'אין מעילה בקונמות' <span style="color:#2828AC;">(דקונם לשון נדר הוא)</span>, ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה - אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה; אלא דאחר, ואמר 'אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן?
אמר רבי זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה <span style="color:#2828AC;">(שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים האלו שבמשנתנו)</span> - הקלת עליה בתחלה <span style="color:#2828AC;">(להתירה לינשא, מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה שפיר)</span>.
לא ליחמיר ולא ליקיל?
משום עיגונא אקילו בה רבנן.
תצא מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">[וצריכה גט מזה ומזה]</span>:
אמר רב: לא שנו אלא שניסת בעד אחד, אבל ניסת על פי שני עדים - לא תצא. <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא 'לא תצא' - משני.)</span>
מחכו עליה במערבא: אתא גברא וקאי ואת אמרת 'לא תצא'?
לא, צריכא: דלא ידעינן ליה <span style="color:#008A00;">[כאשר בא אדם וטוען שהוא הבעל, אבל אין מכירים אותו]</span>.
אי דלא ידעינן ליה - בעד אחד אמאי תצא?
לא, צריכא: דאתו בי תרי ואמרי: "אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא <span style="color:#008A00;">[ואנחנו מכירים שזהו אותו אדם]</span> ואתון הוא דלא ידעיתו ליה" <span style="color:#008A00;">[והבעיה היא בגלל שאתם, שלא ראיתם אותו שנים רבות - אינכם מכירים אותו]</span> <span style="color:#2828AC;">(הלכך,</span> <span style="font-size:80%;">[כ</span><span style="color:#008A00;">שבאו שני עדים ואמרים כך</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">לגבי עד אחד מהימני, אבל לגבי תרי - הואיל וניסת - לא תצא)</span>, דכתיב <span style="font-size:80%;">(בראשית מב,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו</span>, ואמר רב חסדא: מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.
סוף סוף תרי ותרי נינהו,
<h3>דף פח:</h3>
והבא עליה באשם תלוי קאי!
אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה <span style="color:#008A00;">[והוא ודאי בטוח שבעלה הראשון מת, ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון]</span>.
היא גופה באשם תלוי קיימא <span style="color:#008A00;">[שהרי מנין לה הבטחון שבעלה הראשון מת]</span>!?
באומרת 'ברי לי <span style="color:#008A00;">[שבעלי הראשון מת ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון]</span>' <span style="color:#2828AC;">(כגון על ידי סימנים; ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו)</span>.
אי הכי מאי למימרא - אפילו רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר אלא כשבאו עדים <span style="color:#2828AC;">(ואמרי "לא מת")</span> ואחר כך ניסת <span style="color:#2828AC;">(ואוקימנא לההיא בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(כב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת "ברי לי")</span>, אבל ניסת ואחר כך באו עדים - לא אמר, דתניא: 'שנים אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת"; שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם ניסת - לא תצא; רבי מנחם ברבי יוסי אמר: תצא. אמר רבי מנחם ברבי יוסי: אימת אני אומר 'תצא'? בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת, אבל ניסת ואחר כך באו עדים - הרי זו לא תצא"'; <span style="color:#008A00;">[ואם כן מה לימד אותנו רב באמרו 'לא תצא', שהרי כבר אמר כך רבי מנחם ברבי יוסי?]</span>
כי קאמר רב נמי בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת <span style="color:#2828AC;">(והכי קאמר רב: לא שנו אלא בעד אחד, דהתם - אף על גב דניסת ואחר כך בא בעלה, כדקתני מתניתין</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תצא; אבל על פי שנים עדים - אפילו בא בעלה ואחר כך ניסת - לא תצא אי לא ידעינן ליה, וכדתריצנא)</span>, לאפוקי מדרבי מנחם ברבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי - על כרחך בהכי מיתוקמא, ואשמעינן: הלכה כתנא קמא)</span>.
ואיכא דאמר <span style="color:#2828AC;">(הא אתא רב - לאשמועינן)</span> טעמא ד'ניסת ואחר כך באו עדים' <span style="color:#2828AC;">(כי מתניתין התם הוא דדייקית: 'אבל בשני עדים לא תצא')</span> - אבל <span style="color:#2828AC;">(בעלמא אפילו בשני עדים כגון)</span> באו עדים ואחר כך ניסת – תצא <span style="color:#2828AC;">(ומדאמרה רב למילתיה אמתניתין - שמע מינה 'אבל בעלמא לא')</span>; כמאן? <span style="color:#2828AC;">(אלמא)</span> כרבי מנחם ברבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(סבירא ליה)</span>.
מתיב רבא: 'מנין שאם לא רצה <span style="color:#2828AC;">(כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות)</span> - דפנו <span style="color:#2828AC;">(הכהו וקדשו בעל כרחו)</span>? תלמוד לומר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וקדשתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי את לחם אלקיך הוא מקריב; קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם]</span> - בעל כרחו!' היכי דמי? אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה <span style="color:#008A00;">[שהיה כהן ונשא את האשה, שהיא האלמנה לפי דעתו]</span> ולא קאמרה "ברי לי" - צריכא למימר דדפנו <span style="color:#2828AC;">(דהא ודאי באיסור מפורסם, ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא, דודאי כפינן ליה)</span>? אלא לאו <span style="color:#2828AC;">(כהאי גוונא:)</span> דניסת <span style="color:#2828AC;">(תחלה)</span> לאחד מעדיה, וקאמרה "ברי לי" <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת, ולא רצה להוציא משום זונה)</span>, וקתני 'דפנו' - אלמא מפקינן לה מיניה <span style="color:#2828AC;">(וקשיא לרב; ובעד אחד לא מצי לאוקומי, דאם כן למה לי קרא? הא ודאי אין אחד במקום שנים)</span>!
איסור כהונה שאני.
ואיבעית אימא: מאי דפנו - דפנו בעדים <span style="color:#2828AC;">(בית דין מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה, אבל משניסת - לא תצא)</span>.
ואבעית אימא: <span style="color:#2828AC;">(לעולם דניסת וכגון)</span> כשבאו עדים ואחר כך ניסת <span style="color:#2828AC;">(ובהא מודה רב)</span>, ורבי מנחם ברבי יוסי היא.
רב אשי אומר: מאי 'לא תצא' דקאמר רב <span style="color:#2828AC;">(לעיל: 'אבל בשני עדים לא תצא')</span>? לא תצא מהיתירה הראשון <span style="color:#2828AC;">(דחוזרת לראשון, דאנוסה הואי)</span>.
הא - אמרה רב חדא זימנא, דתנן: 'ניסת שלא ברשות - מותרת לחזור לו', ואמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא!?
- חדא <span style="color:#008A00;">[אחד המימרות של רב]</span> מכללא דחברתה איתמר <span style="color:#008A00;">[נלמדה מתוך המימרא האחרת]</span>.
אמר שמואל: לא שנו <span style="color:#2828AC;">(מתניתין ד'תצא')</span> - אלא שלא מכחשתו, אבל מכחשתו - לא תצא.
במאי עסקינן? אילימא בבי תרי <span style="color:#2828AC;">(דאמרי "זה בעלה")</span> - כי מכחשתא ליה מאי הוי? אלא בחד; טעמא – דמכחשתו, הא שתקה – תצא? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים <span style="color:#2828AC;">(הרי הוא חשוב כשנים, כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה)</span> <span style="color:#008A00;">[והתורה האמינה לעד אחד האומר שבעלה מת כאילו שהוא שני עדים]</span>, ואין דבריו של אחד <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">במקרה שבמשנתנו:</span> <span style="color:#2828AC;">דאמר "לא מת")</span> במקום שנים <span style="color:#008A00;">[ואם כן</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">מדוע תצא</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
הכא <span style="color:#008A00;">[לא כפי שנאמר: בעד אחד, אלא בשנים, ואף על פי כן]</span> <span style="color:#2828AC;">(דכי מכחשא לא נפקא)</span> - במאי עסקינן? - בפסולי עדות <span style="color:#2828AC;">(ולעולם בתרי, כגון קרובים או נשים אתו בהדיה, דאמרי "זהו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">הבעל הראשון</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">"; וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה)</span>, וכדרבי נחמיה, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד <span style="color:#2828AC;">(אין דין עדות בדבר - מדעד אחד נאמן בה! הלכך פסולים נאמנים ככשרין,)</span> הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד <span style="color:#2828AC;">(המכחישות איש אחד)</span> כשני אנשים באיש אחד <span style="color:#2828AC;">(דמהימני)' (הלכך: אילו לא בא הבעל ועֵד אומר "מת" ושני פסולי עדות אומרים "לא מת" - לא נפקא לה מחזקת אשת איש, דהלך אחר רוב דעות; וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים "זהו", והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו, כי לא מכחשא להו - נפקא, דהא שתי נשים מכחישות עֵד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה, אבל היכא דאמרה "ברי לי שאין זה" - דל עד קמא מהכא;</span>
<span style="color:#2828AC;">אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף, שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר, הלכך כמאן דליתנהו דמו, ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון)</span>;
ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(דאמר "מת")</span> אפילו מאה נשים <span style="color:#2828AC;">(אתיין אחר שנשאת ואמרי "לא מת")</span> - כעד אחד דמיין <span style="color:#2828AC;">(והוו להו עֵד מכחיש עֵד, ואחרון אינו כלום, כדעולא, ולא נפקא; ולשמואל אפילו שתקה)</span>; הכא <span style="color:#2828AC;">(- דכי שתקה, [</span><span style="color:#008A00;">ו</span><span style="color:#2828AC;">] אמר שמואל 'תצא')</span> במאי עסקינן? - כגון דאתיא אשה מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(שניסת על פי אשה מעיקרא; הלכך כדהדרן ואתיין תרי - אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא)</span>, ותרצה לדרבי נחמיה הכי: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד <span style="color:#2828AC;">(ולא תני בה 'עשו שתי נשים באיש אחד כו' כשני אנשים באיש אחד)</span>, אבל שתי נשים באיש אחד - כפלגא ופלגא דמי <span style="color:#2828AC;">(כעד מכחיש עד, ואפילו שתקה איהי - לא תצא, הואיל וניסת, כדעולא: דראשון נאמן כשנים, והנך כולהי - כעד אחד)</span>.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #26 Daf 88b               ______________________________________________________     |                                                                          |               WHEN THE TESTIMONY OF A SINGLE WITNESS IS CONTRADICTED     |                   (E.G. REGARDING THE DEATH OF A WOMAN'S HUSBAND)        |               ______________________________________________________     |                                                                          |                                                                          |                          (A)               (B)                 (C)       |                    CONTRADICTED BY   CONTRADICTED BY     CONTRADICTED BY |                    A SINGLE WITNESS  SEVERAL WITNESSES   A SINGLE WITNESS|                    WHO IS PASUL      WHO ARE PESULIM     WHO IS KOSHER   |                    ________________  _________________   ________________|                                                                          | 1) ONE KOSHER,      The first is     1st version: We       The first is  |    SINGLE WITNESS   believed         follow Rov De'os(2)   believed(3)   |    TESTIFIED FIRST                   2nd version: The                    |                                      first is believed(3)                |                                                                          | 2) ONE PASUL(1),    The first is     We follow Rov         The first is  |    SINGLE WITNESS   believed(3)      De'os(2)              believed      |    TESTIFIED FIRST                                                       |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) A Pasul witness means an Ishah or an Eved, who may not testify regarding monetary and corporal matters. (2) This is the ruling of Rebbi Nechemyah. Regarding a woman who remarries based on the testimony of a single witness, and a number of witnesses who are Pesulim then testify that her husband is alive, the Halachah is as follows: If she has already remarried, and she claims that she is certain ("Bari Li") that her husband is dead (like the first witness says), she may remain with her new husband. Since she is not contradicting the testimony of valid witnesses, but only Pesulim, she is believed regarding her own matters. (RASHI DH v'Asu; according to the RAMBAM [Hilchos Gerushin 12:20] she is only believed against *two* witnesses who are Pesulim, since she joins with the original witness to make it two against two, see HAGAHOS HA'GRA.) (3) The Gemara calls this case, "Palga u'Palga." According to Rashi, this means that b'Di'eved, if she already married based on the testimony of the first witness, she does not need to separate from her new husband based on the new testimony. (RASHI DH k'Palga u'Palga Dami; according to the RAMBAM [Hilchos Gerushin 12:20] this is only true if she married one of the witnesses, see NIMUKEI YOSEF.)</span>
צריכה גט מזה ומזה:
בשלמא מראשון תבעי גט, אלא משני אמאי? זנות בעלמא הוא?
אמר רב הונא: גזירה שמא יאמרו <span style="color:#2828AC;">(כשרואין הראשון חי)</span>: גירש זה ונשא זה <span style="color:#2828AC;">(סבורים ששני זה, כשנשאה - על ידי שגירשה ראשון נשאה, ואשת איש גמורה היא [</span><span style="color:#008A00;">לבעל השני</span><span style="color:#2828AC;">], ואם מוציאה שלא בגט)</span> <span style="color:#008A00;">[הדבר יראה כאילו]</span> ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.
אי הכי – סיפא, דקתני: 'אמרו לה "מת בעלך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו' - התם נמי נימא 'גירש זה וקדש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט'?
לעולם בעיא גט.
אי הכי, נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה, דסברי גירש זה וקידש זה, וחזר וגירש</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">השני</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- וחזרה לראשון)</span>!?
כרבי יוסי בן כיפר, דאמר: מן הנשואין – אסורה, מן האירוסין מותרת. הא מדקתני סיפא: 'אף על פי
<h3>דף פט.</h3>
שנתן לה אחרון <span style="color:#2828AC;">(שאירסה)</span> גט - לא פסלה מן הכהונה' מכלל דלא בעיא גט <span style="color:#2828AC;">(אפילו מדרבנן)</span>, דאי בעיא גט - אמאי לא פסלה מן הכהונה <span style="color:#2828AC;">(הא קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דאפילו ריח הגט פוסל לכהונה)</span>? אלא סיפא <span style="color:#2828AC;">(לגבי קידושין, ודאי כדקאמרת, דלא בעיא גט; ודקשיא לך 'שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו'- לא אתי למימר הכי, אלא מדנפקא בלא גט)</span> אמרי: קידושי טעות הוו <span style="color:#2828AC;">(כגון "על מנת שאני כהן" ונמצא ישראל)</span>? - רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו!?
קנסוה רבנן <span style="color:#2828AC;">(ולא תלינן לקולא)</span>.
סיפא נמי ליקנסוה?
רישא דעבדא איסורא – קנסוה; סיפא דלא עבדא איסורא - לא קנסוה רבנן.
אין לה כתובה:
מאי טעמא?
תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה; הא - תהא קלה בעיניו להוציאה.
אין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות:
תנאי כתובה ככתובה דמי. <span style="color:#2828AC;">(תנאי כתובה: 'מזונייכי וכסותייכי'; ופירות שאכל נמי לא משלם אף על גב דאין לה כתובה, משום דרבנן קנסוה; ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות שאכל - הוא דאיצטריך למימר הכא דאין לה)</span>.
נטלה מזה ומזה:
פשיטא!?
מהו דתימא 'כיון דתפשה לא מפקינן מינה' - קא משמע לן.
הולד ממזר:
<span style="color:#008A00;">[כאן מתחילה הגמרא בדיון ארוך כהקדמה לשאלה בדף פט,ב:</span> <span style="color:#2828AC;">א"ל ואת לא תסברא? והתנן: הולד ממזר מזה ומזה'</span> <span style="color:#008A00;">- ממשנתנו; ויתכן שכל הלימוד הרשום כאן הינו בעצם לימוד לא של מסכת יבמות אלא של מסכת תרומות.]</span>
תנן התם <span style="font-size:80%;">(תרומות פ"ב מ"ב)</span>: 'אין תורמין מן הטמא על הטהור <span style="color:#2828AC;">(משום הפסד כהן)</span>, ואם תרם בשוגג - תרומתו תרומה <span style="color:#2828AC;">(כדרבי אלעאי לקמן)</span>; במזיד - לא עשה ולא כלום.'; מאי 'לא עשה ולא כלום'?
אמר רב חסדא: לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גריוא <span style="color:#008A00;">[כמות של סאה]</span> <span style="color:#2828AC;">(דתרומה)</span> הדר לטיבליה.
רב נתן ברבי אושעיא אמר: לא עשה ולא כלום לתקן את השירים <span style="color:#2828AC;">(את הטהור, שזה</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">התרומה שהופרש</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">היה עושה אותו שירים)</span>, אבל תרומה הוי <span style="color:#2828AC;">(וקדשה, ויחזור ויתרום מן הטהור)</span>.
רב חסדא לא אמר כרב נתן ברבי אושעיא, דאי אמרת 'הוי תרומה' - זימנין דפשע ולא <span style="color:#2828AC;">(הדר)</span> מפריש <span style="color:#2828AC;">(מן הטהור; ולקמן פריך: כיון דמדאורייתא תרומה היא, מדקתני 'בשוגג תרומתו תרומה' - היכי מפקעינן לה מקדושתה משום 'דלמא פשע')</span>! מאי שנא מהא דתנן <span style="font-size:80%;">(תרומות פ"ג מ"א)</span>: 'התורם קישות ונמצאת מרה <span style="color:#2828AC;">(שוגג הוא: מדקתני 'נמצאת' - מכלל דמעיקרא לא הוה ידע)</span>, אבטיח ונמצאת סרוח – תרומה, ויחזור ויתרום'!?
שוגג אמזיד קרמית? שוגג לא עבד איסורא, מזיד קעבד איסורא <a href="#footnote-33" id="noteref-33" title=" כי אין הגדרה של ">[33]</a>!?
ורמי שוגג אשוגג: הכא קתני: 'בשוגג - תרומתו תרומה'; התם קתני: 'תרומה ויחזור ויתרום'!?
התם שוגג קרוב למזיד, דאיבעי ליה למיטעמיה.
ורמי מזיד אמזיד: הכא קתני 'במזיד לא עשה כלום', התם תנן <span style="font-size:80%;">(דמאי פ"ה מ"י)</span> 'התורם משאין נקוב על נקוב - תרומה ויחזור ויתרום'!?
בתרי מאני ציית <span style="color:#2828AC;">(כלומר: התם, כיון דמתרי מאני - כי אמרת ליה 'הדר תרום מאידך' - ציית לך, וליכא למגזר דלמא פשע)</span>; בחד מנא לא ציית <span style="color:#2828AC;">(אבל מטמא על הטהור, דתרוייהו בחד מנא רבו</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">גדלו</span><span style="font-size:80%;">]</span><span style="color:#2828AC;">, בעציץ נקוב - כי אמרת ליה 'תן זו וחזור והפרש אחרת' - אינו שומע לך, ונותן את הטמאה לכהן; ומוטב תחזור זו לטיבלה ויתן טהורה לכהן)</span>.
ולרב נתן ברבי אושעיא דאמר 'לא עשה ולא כלום' - לתקן שירים, אבל תרומה הוי <span style="color:#2828AC;">(והכהן מדליקה מיד)</span> -
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-33" id="footnote-33">[33]</a> כי אין הגדרה של "שוגג" באיסור דרבנן, ואין עבירה על דבריהם בשוגג מהוה עבירה?</p>
<h3>דף פט:</h3>
מאי שנא מהא דתנן <span style="font-size:80%;">(דמאי פ"ה מ"י, בסיפא, בשנוי: כאן יותר מפורש)</span>: 'מן הנקוב על שאין נקוב - תרומתו תרומה, ולא תֵאָכֵל <span style="color:#2828AC;">(לכהן)</span> עד שיוציא עליה <span style="color:#2828AC;">(שיתן על סאה זו)</span> תרומה ומעשר ממקום אחר <span style="color:#2828AC;">(דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו, כדמוכח בפרק 'במה מדליקין'</span> <span style="font-size:80%;">(שבת כו,א)</span><span style="color:#2828AC;">])</span>?!
שאני הכא <span style="color:#2828AC;">(בטמא וטהור)</span>: דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא <span style="color:#2828AC;">(אבל מן הנקוב על שאין נקוב - הוה ליה מהחיוב על הפטור, וכיון דאפטור קא מפריש - לא חייל עלה שם תרומה, הלכך טבל הוא, ואסור אף לכהן; ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן, הואיל וקרא עליה שם תרומה; וישראל זה, שנתנה, צריך להפריש עלה תרומה ומעשר, ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב, דתרומה דיליה - מדרבנן היא, והא אפריש עליה; ומן שאין נקוב על הנקוב - דאמרינן לעיל 'תרומה היא ומותר לכהן' - דהוה ליה מן הפטור על החיוב; הלכך אף על גב דהא דאפריש עלה - לא מיפטר בהך תרומה, ולא חייל עליה שם תרומה - אפילו הכי לא אמרינן 'לא תאכל כו', דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל, דאין עליה דין טבל ותרומה כו')</span>, כדרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה - שתרומתו תרומה? דכתיב <span style="font-size:80%;">(במדבר יח,לב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו]</span>; <span style="color:#2828AC;">(הא אם לא תרימו מן המובחר - תשאו חטא)</span> ואם אין קדוש – 'נשיאות חטא' למה? מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
<span style="color:#008A00;">Yevamos Chart #27 Daf 89a-b                    ________________________________________________      |                                                                          |                    WHEN FRUITS ARE IMPROPERLY SEPARATED AS TERUMAH,      |                              DOES THE TERUMAH TAKE EFFECT?               |                    ________________________________________________      |                                                                          |                                                                          |                         (A)                  (B)               (C)       |                  ARE THE FRUITS THAT  DO THE FRUITS OF   DO THE FRUITS   |                  WERE SEPARATED       *TERUMAH* NEED     *LEFTOVER* NEED |                  CONSIDERED TO BE     TO HAVE TERUMAH    TO HAVE TERUMAH |                  TERUMAH OR TEVEL?    SEPARATED FOR      SEPARATED FOR   |                                       THEM AGAIN?        THEM AGAIN?     |                  ___________________  _________________  _______________ |                                                                          | 1) ONE SEPARATED     Terumah(2)              No                No        |    TAMEI FRUITS                                                          |    AS TERUMAH                                                            |    FOR TAHOR ONES                                                        |    [SHOGEG]                                                              |                                                                          | 2) ONE SEPARATED    R. Chisda:          R. Chisda: Yes         Yes       |    TAMEI FRUITS         Tevel(1)                                         |    AS TERUMAH       R. Nasan :          R. Nasan : No                    |    FOR TAHOR ONES       Terumah                                          |    [MEZID]                                                               |                                                                          | 3) ONE SEPARATED     Terumah(2)              No                Yes(6)    |    BITTER FRUITS                                                         |    AS TERUMAH                                                            |    FOR GOOD ONES                                                         |    [SHOGEG]                                                              |                                                                          | 4) ONE SEPARATED     Terumah(3)              No(5)             Yes       |    FRUITS GROWN IN                                                       |    AN UNPERFORATED                                                       |    POT AS TERUMAH                                                        |    FOR FRUITS GROWN                                                      |    IN A PERFORATED                                                       |    POT [MEZID]                                                           |                                                                          | 5) ONE SEPARATED     Tevel(4)                Yes               No(7)     |    FRUITS GROWN IN                                                       |    A PERFORATED                                                          |    POT AS TERUMAH                                                        |    FOR FRUITS GROWN                                                      |    IN AN UNPERFORATED                                                    |    POT [MEZID]                                                           |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) According to Rav Chisda, the Rabanan made the fruit Chulin and removed its status of Terumah, because if the fruits would remain Terumah the owner might be negligent and fail to separate Terumah again properly ( -- since we see that he already purposefully transgressed an enactment of the Rabanan by separating Tamei fruits as Terumah for Tahor ones, TOSFOS DH Mezid). (2) Since it was done inadvertently, we do not suspect that the owner will be negligent and not separate Terumah again properly. Therefore, the Rabanan did not make the fruits Chulin, according to Rav Chisda. (3) Even according to Rav Chisda, the Rabanan did not make the fruits Chulin, since a person is not suspected of negligence when there are two separate vessels holding the fruits. He will certainly separate Terumah from the second vessel (the perforated pot). (4) Even though the Mishnah says that it is "Terumah," since the Mishnah then explains that one must separate Terumah from other fruits (5:B), it is clear that mid'Oraisa, the fruits are Tevel. The Mishnah refers to them as "Terumah" only inasmuch as they must be given to a Kohen and they are the property of the Kohen. However, they are not prohibited to be eaten by Zarim once Terumah has been taken for them (RIVAN in TOSFOS DH Lo Sochal; this also seems to be the view of RASHI DH Shani Hacha). According to the RI, though, (Tosfos ibid.) the fruits are also prohibited to Zarim mid'Rabanan, since this Terumah fulfilled the Chiyuv d'Rabanan to separate Terumah for the fruits growing in the unperforated pot. (5) Since the fruits that were separated as Terumah grew in an unperforated pot, they have no status of Tevel or Terumah, and they do not need Terumah to be separated for them (RASHI). (Even though fruits that grow in an unperforated pot are Chayav mid'Rabanan to have Terumah separated from them, one fulfilled his obligation by separating Terumah from them for the fruits in the perforated pot.) (6) One is obligated to separate Terumah again even though he separated the bitter fruits accidentally, b'Shogeg, and not b'Mezid. This is because his error could have been avoided by taking one fruit from the batch, separating Terumah for it, and then tasting it to make sure that the batch of fruit was fit to be Terumah for the rest of the fruits. (TOSFOS DH Iba'i) (7) One is not obligated to separate Terumah again for the fruits that grew in the unperforated pot, because the Chiyuv to separate Terumah from such fruits is only mid'Rabanan. Since he already separated Terumah for those fruits (from the fruits in the perforated pot), he does not need to separate Terumah again (RASHI, DH Shani Hacha).</span>
אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת 'לא עשה ולא כלום כל עיקר', דאפילו ההוא גריוא הדר לטיבליה - מאי טעמא? גזירה דלמא פשע ולא מפריש? מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה ומשום 'דלמא פשע' אפקוה רבנן לחולין? וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה?
אמר ליה: ואת לא תסברא? והתנן 'הולד ממזר מזה ומזה' - בשלמא משני ממזר, אלא מראשון אמאי? אשתו היא, וישראל מעליא הוא - וקא שרינן ליה בממזרת!?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: 'אסור בממזרת'.
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'אסור בממזרת'.
ואמאי קרי ליה 'ממזר'?
לאוסרו בבת ישראל <span style="color:#2828AC;">(וקנסא בעלמא הוא, ולהחמיר ולעשות סייג לתורה, ואין זוֹ עקירה; אבל להקל על דברי תורה - עקירה היא)</span>.
שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא: ואין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה? והתניא: 'מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה <span style="color:#2828AC;">(אם מתה, ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי; וביתומה עסקינן)</span>? בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה <span style="color:#2828AC;">(כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער)</span>; ובית הלל אומרים: משתכנס לחופה; רבי אליעזר אומר: משתבעל; ויורשה ומיטמא לה ואוכלת בגינו תרומה'!?
'בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה' - אף על גב דלא נכנסה לחופה <span style="color:#2828AC;">(והא קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל כט,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">אפילו בגדולה, אשתו ארוסה - לא אונן ולא מיטמא לה, מתה אין יורשה)</span>?
אימא 'משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה', והכי קאמרו ליה בית שמאי לבית הלל: דקאמריתו מ'שתכנס לחופה' - אי עמדה בקומתה מהניא לה חופה, ואי לא - לא מהניא לה חופה.
'רבי אליעזר אומר: משתבעל'.
והאמר רבי אליעזר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קח,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: אין מעשה קטנה כלום?
אימא 'משתגדיל ותבעל'.
קתני מיהת 'יורשה', והא הכא דמדאורייתא אבוה ירית לה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: קרובי האב ירתי לה, דנישואי קטנה מדרבנן נינהו: משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר ב'חרש שנשא פקחת'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קיב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">; אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה)</span> ומדרבנן ירית לה בעל!?
הפקר בית דין <span style="color:#2828AC;">[היה]</span> הפקר <span style="color:#2828AC;">(וכל מידי דממונא לאו עקירה היא)</span>, דאמר רבי יצחק: 'מנין שהפקר בית דין <span style="color:#2828AC;">[היה]</span> הפקר? שנאמר <span style="color:#2828AC;">(בספר עזרא)</span>: <span style="font-size:80%;">(עזרא י,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת</span> <span style="color:#008A00;">[בתנ"ך:כעצת]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה</span>
רבי אלעזר אמר: מהכא: <span style="font-size:80%;">(יהושע יט,נא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בגורל בשלה לפני ה' פתח אהל מועד; ויכלו מחלק את הארץ]</span> וכי מה ענין ראשים אצל אבות <span style="color:#2828AC;">('וראשי האבות למטות' - הוי ליה למכתב 'וראשי מטות בני ישראל')</span>? - אלא לומר לך: מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו - אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.
'ומיטמא לה'? - והא הכא דמדאורייתא אביה מיטמא לה, ומדרבנן מיטמא לה בעל?
משום דהויא לה מת מצוה.
ומי הוי מת מצוה? והתניא: 'אי זהו מת מצוה? כל שאין לו קוברין; קורא ואחרים עונין אותו - אין זה מת מצוה'!?
הכא נמי כיון דלא ירתי לה – קריא ולא ענו לה.
[<span style="color:#2828AC;">עיין</span> <span style="color:#008A00;">בהערות</span>]
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 89b</span> ירושת קטנה
<span style="color:#2828AC;">1) WHO INHERITS A MARRIED "KETANAH" QUESTION: In order to prove that Beis Din may uproot a Mitzvah in the Torah, the Gemara cites a Beraisa which states that a man who is married to a Ketanah (where the Kidushin is only mid'Rabanan since she is a minor) inherits the property of the Ketanah if she dies. In addition, he may be Metamei for her even if he is a Kohen. How, asks the Gemara, could the Rabanan enact that the husband inherit her, if mid'Oraisa her father inherits her? It must be that the Rabanan have the authority to uproot that which is written in the Torah. The Gemara refutes this proof and says that the reason the husband, and not the father, inherits the Ketanah is *not* because the Rabanan uprooted that which is written in the Torah, but because of the principle of "Hefker Beis Din Hefker." RASHI explains that when the Gemara says that mid'Oraisa the husband does not inherit the Ketanah but her "father" does, it cannot mean literally that in this case the father inherits his daughter, because the father is no longer living! The only time a girl becomes married mid'Rabanan is when she is a minor and her father died before marrying her off, and instead other members of her family marry her off. Rashi explains that the Gemara means that mid'Oraisa, the *relatives of* her father inherit her. (The same presumably applies to being Metamei for her. When the Gemara says that mid'Oraisa her father is Metamei for her, it cannot mean literally that her "father" is Metamei for her, since he is no longer living.) REBBI AKIVA EIGER asks why Rashi has to say that the Gemara is referring to the father's relatives. We know that there is a concept of a "Yesomah b'Chayei ha'Av" -- it is possible for a Ketanah to get married while her father is still alive, and that Kidushin is only mid'Rabanan. This occurs in a case where the father already *married her* once to one husband, and then she was divorced and remarried someone else. When she was married to her first husband, she left the domain of her father and he is no longer able to marry her off (as RASHI himself explains: 2b, DH v'Chulan sh'Meisu, 12a DH Mishum, 107b DH Kol she'Yecholah). Accordingly, why did Rashi here have to say that "her father" means her father's relatives? It could mean her father as well, in a case of "Yesomah b'Chayei ha'Av!" ANSWER: The MISHNAH L'MELECH (Hilchos Avel 2:7) asks another question. The Gemara continues its attempt to prove that the Rabanan can uproot an Isur of the Torah from the Beraisa's statement that the husband of a Mema'enes may be Metamei for her. Since the Ketanah is married only mid'Rabanan, the Gemara points out, it is her father who may be Metamei for her mid'Oraisa, and yet the Rabanan enacted that her husband may be Metamei for her. The Gemara refutes this proof as well and says that the husband may indeed be Metamei for her mid'Oraisa, because the Mema'enes has the status of a Mes Mitzvah for whom a Kohen may be Metamei. She is a Mes Mitzvah because no one (other than the husband) will have an interest in burying her since it is the husband who inherits her. Why does the Gemara introduce this proof by saying that "mid'Oraisa the father is Metamei for his daughter?" If the Gemara meant to say that the husband is not Metamei mid'Oraisa it should have stated just that; "Mid'Oraisa the *husband* is *not* Metamei" (without mentioning the father). It seems that the Gemara is saying that the Rabanan changed the Halachah as it is written in the Torah not only by giving the husband the responsibility to be Metamei, but by *taking away* from the father the responsibility to be Metamei (if she is a Yesomah b'Chayei ha'Av). But where do we see that they took away the right to be Metamei from the father? What proof is there from this Beraisa that the father may no longer be Metamei for his daughter? *All* of her relatives should be obligated to bury her, including both her husband and her father! Even after she is married mid'Rabanan (or mid'Oraisa, for that matter), her father is obligated to be Metamei for her! (It is true that her brothers are not permitted to be Metamei for her after she is married, as the Torah states. A father, though, is Metamei for his daughter even if she is a Be'ulah, and thus the father should be Metamei for her in this case!) The ARUCH LA'NER answers that when the Gemara says that the father is Metamei for her mid'Oraisa, it means that *if there would be a father*, he would be the only one who could be Metamei for her mid'Oraisa. In this case, though, since her father has died, *no* Kohen -- including her husband -- should be permitted to be Metamei for her mid'Oraisa. That is what the Gemara means when it says that mid'Oraisa her father is Metamei for her; mid'Oraisa not only her husband may not be Metamei for her, but *no* Kohen may. The Aruch la'Ner therefore concludes that the father of a Ketanah who is a "Yesomah b'Chayei ha'Av" *is* indeed obligated to be Metamei for her, even after the Rabanan enacted that the husband is (also) Metamei for her. If what the Aruch la'Ner says is correct, it is indeed clear from the wording of the Gemara that the Ketanah we are discussing has no living father, as Rashi says, and she is *not* a "Yesomah b'Chayei ha'Av." We can prove further that there is no father in this case from the fact that the Gemara says that if the husband would not bury her, there would be no one else to bury her, because the husband inherits her. Why would there be no one to bury her? The Torah obligates the father to bury her even if he receives no inheritance! It must be that the Gemara is discussing a Ketanah that has no father. The husband of a "Yesomah b'Chayei ha'Av," though, might *not* be permitted to be Metamei for her, since she is not similar to a Mes Mitzvah (because her father is obligated mid'Oraisa to bury her). Rashi explains that the case of the Beraisa is when she has no father, because the discussion of the Gemara regarding the enactment that the husband may be Metamei for his wife who is a Ketanah implies that the Beraisa is indeed referring to a Ketanah who has no father. (M. Kornfeld)</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 90</span> לעקור דבר מן התורה <span style="color:#2828AC;">1) PROVING THAT THE RABANAN ARE EMPOWERED TO UPROOT A TORAH LAW QUESTIONS: The Gemara continues to attempt to prove that the Rabanan have the authority to uproot something that is written in the Torah. The Gemara cites a Beraisa which discusses Tashlumei Terumah -- compensation paid by a Zar for deriving personal benefit from Terumah. The Beraisa says that if a person ate Terumah Tehorah and intentionally pays Terumah Teme'ah to the Kohen, Rebbi Meir states that "Ein Tashlumav Tashlumin," his payment is not valid. The Chachamim argue and say that his payment is accepted, but he must pay a second time. The Gemara proves from Rebbi Meir's opinion that the Rabanan are able to uproot something that is written in the Torah, because mid'Oraisa, a payment of Terumah Teme'ah is a valid payment, and it is the Rabanan who revoked the validity of the payment. The enactment of the Rabanan goes so far as to invalidate a Kidushin that the Kohen performed with the payment, and the woman whom he was Mekadesh is *not* Mekudeshes (and she may marry someone else without a Get)! TOSFOS (DH Azil) asks a number of questions about this proof. (a) Why does the Gemara infer that the Rabanan are able to change a Halachah in the Torah from the fact that the Kidushin of the woman whom the Kohen was Mekadesh with the Terumah Teme'ah does not take effect? There is a much simpler proof. Normally, the fruit paid as compensation for eating Terumah itself turns into Terumah mid'Oraisa. Here, Rebbi Meir states that mid'Rabanan the payment is not valid, and thus the decree of the Rabanan prevents it from turning into Terumah. The Rabanan removed the status of Terumah from the payment, even though mid'Oraisa it becomes Terumah! (That is, this case is the same as the one that the Gemara cited earlier on 89a, at the beginning of the Sugya.) (b) The proof from the fact that the Kidushin performed with this payment does not take effect does not seem to be a valid proof at all. When it comes to monetary matters, we apply the principle of "Hefker Beis Din Hefker." How, then, can the Gemara prove from the fact that the Rabanan took the payment away from the recipient (the Kohen) that the Rabanan have the power to uproot something written in the Torah? The Gemara already taught that "Hefker Beis Din Hefker" is different and is not considered to be "uprooting something in the Torah!" ANSWERS: (a) TOSFOS answers that the Gemara cannot bring proof that the Rabanan are able to uproot a Torah law from the fact that the payment does not turn into Terumah according to Rebbi Meir, because Rebbi Meir did not say that outright. He said merely that the payment is not a valid payment. This might mean that the payment is returned to the payer, in contrast to the view of the Rabanan who say that the payment is kept by the recipient, and the payer must pay a second time. When the money is returned to the payer, though, perhaps it retains the status of Terumah! Just because it is not a valid payment and it is returned does not mean that it loses its status of Terumah that it obtained at the moment it was given to the Kohen. (b) TOSFOS answers the second question by explaining that the principle of "Hefker Beis Din Hefker" cannot apply in this case. Applying "Hefker Beis Din Hefker" here would mean taking away money from the recipient (i.e. the Kohen) that legally belongs to him. The Rabanan have do not apply Hefker Beis Din Hefker to take money away from a person if it is rightfully his, and he did nothing to deserve losing the money. It was the payer who did something wrong here, and not the Kohen. Thus, "Hefker Beis Din Hefker" cannot be applied in this situation. QUESTIONS: The Acharonim ask a number of questions on this last answer of Tosfos. 1. The MAHARSHA (in MAHADURA BASRA) asks that taking away the payment of Terumah Teme'ah from the Kohen is in no way harming the Kohen. On the contrary -- it is to his advantage, for in order to receive a payment of a higher quality (i.e. Terumah Tehorah), the Rabanan took away the Terumah Teme'ah that he originally received so that the person who paid will pay again with Terumah Tehorah! Why, then, should the Rabanan not apply "Hefker Beis Din Hefker" in this case, when it is for the Kohen's benefit? (See ARUCH LA'NER) 2. REBBI AKIVA EIGER points out that the Gemara is trying to prove that Rebbi Meir *does* hold that the payment is not a valid payment, and the Rabanan *did* take away the money from the Kohen. If it is not because of "Hefker Beis Din Hefker," then it is because the Rabanan may uproot a Torah law. According to Tosfos, who says that the Rabanan would not take away money from the Kohen since he did nothing wrong, then why should they uproot a Torah law to take it away from him? The same reason why they do not apply "Hefker Beis Din Hefker" (so as not to harm the Kohen) is also grounds for not taking away the money from the Kohen by uprooting the Torah law that says that the payment is valid! Conversely, for whatever reason they are able to uproot a Torah law in order to revoke the payment even though it is harming the Kohen, they should also be able to take away the payment from him by applying "Hefker Beis Din Hefker!" 3. How can Tosfos say that we do not apply the principle of "Hefker Beis Din Hefker" to take away something from someone who did nothing wrong? The Gemara earlier said that in the case of the married Ketanah who dies, we apply "Hefker Beis Din Hefker" to take away her estate from the father and give it to the husband, even though the father did nothing wrong! ANSWERS: We could answer these questions as follows: 1. If the intent of the Rabanan was to make the Zar pay the Kohen the full amount, they still did not have to take away the money that was paid already to the Kohen. They could have simply required that the Zar continue to pay the Kohen more until his payment equals the value of the Terumah Tehorah that he ate. There is no need to take away the Terumah Teme'ah from the Kohen that was already paid. (True, in the case of the person who separates Terumah from Tamei produce to exempt produce which is Tahor (89a), the Gemara did suggest that the Rabanan uprooted the Terumah in order to *remind* its owner to separate Terumah a second time from produce which is Tahor. They did not simply require him to separate additional Terumah to make up for the loss in value. However, that logic cannot be applied here. Making the Kohen return the payment to the Zar will not ensure that the Zar pays the Tashlumei Terumah in full, since returning the payment does not cause *harm* to the Zar. Uprooting the Terumah, in case of one who separates from Tamei produce for produce that is Tahor, ensures that the owner will separate Terumah again simply because he will realize that he cannot eat the *rest* of his produce until he does so, because it is Tevel mid'Oraisa if the Terumah he separated is not valid. Besides, uprooting the Terumah in the case of "Min ha'Tahor Al ha'Tamei" is done for the sake of enforcing the laws of Terumah, and not for the benefit of the Kohen, as we will explain shortly in the answer to question #2.) 2. Regarding Rebbi Akiva Eiger's question, perhaps we may suggest as follows. Tosfos does not mean to say that the Rabanan required only that the Kohen return the Terumah Teme'ah, and that they did *not* rescind its status as Terumah. Rather, Tosfos means that *we might have thought* that this is what Rebbi Meir in the Beraisa is saying ("Hava Matzi Lemeimar," as Tosfos himself puts it). The Gemara is proving that Rebbi Meir does *not* mean that, since he says "Ein Tashlumav Tashlumin" -- the payment is not valid -- which implies, at the very least, that the fruits paid to the Kohen *cannot* be used for Kidushei Ishah. Why should the Kohen not be able to use the money? The enactment of the Rabanan is for his benefit, so that he should receive the full value of the Terumah that the Zar ate. What point is there in taking away the money from him, either through "Hefker Beis Din Hefker" *or* through uprooting a Torah law? The Gemara is showing that it must be that Rebbi Meir means *something else* when he says that the payment is not valid. He must mean that the Rabanan indeed revoked the status of Terumah from the payment such that the Chulin Teme'im that the Zar gave to the Kohen does *not* become Terumah in the first place. Consequently, the Kohen must give it back because is was given to him by mistake -- that is, it is not a valid Tashlumei Terumah, and the Zar only gave it to him because he thought it *was* Tashlumei Terumah. Since, if the Terumah is uprooted, the payment was not the Kohen's in the first place, we are not directly *taking anything away from the Kohen* by uprooting the Terumah from the Tashlumim. In this sense, uprooting the Tashlumei Terumah is identical to the case in which the Rabanan uprooted the Terumah that was taken from Tamei produce to exempt produce that was Tahor (89a). There, too, if the owner gives the Kohen the invalid Terumah the Kohen must return it. He indirectly loses Terumah because of the Takanah, since what was separated improperly remains Tevel. (Another way of saying this is, if the Takanah was that the Terumah does not become Terumah in the first place, it was not enacted simply for the benefit of the Kohen, so that he should receive the full value of what was eaten. Rather, it was enacted to protect the honor of Terumah. By paying Tashlumei Terumah with fruits that are Tamei -- and less valuable than the Terumah he ate -- the Zar is degrading the honor of the Terumah that he ate, and that is why the Rabanan enacted that the payment is not valid. If the Kohen loses money indirectly through this Takanah -- and perhaps even if he would lose money directly -- it does not stop the Rabanan from enacting such a Takanah, since they felt it important to ensure that proper respect is given to Terumah.) 3. The reason the Rabanan applied "Hefker Beis Din Hefker" and took away the Ketanah's inheritance from the father was because he willingly married his daughter to a man while she was a Ketanah. He had a choice in the matter, and he chose to give her away, knowing that he will thereby lose the right to inherit her. Therefore, the Rabanan may apply "Hefker Beis Din Hefker" to take away the money that he otherwise would have been entitled to receive. Here, though, the Kohen had no choice in the matter, and thus the Rabanan did not take away his money through "Hefker Beis Din Hefker." (In addition, the Gemara thinks at this stage that the Takanah is only being made for the Kohen's own benefit, so the Rabanan certainly are not interested in causing *harm* to the Kohen through their Takanah.) (M. Kornfeld)</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos 090b:  Eliyahu on Mt. Carmel</span>אליהו בהר הכרמל <span style="color:#2828AC;">Yosey Goldstein {yoseyg@juno.com} asked: The Gemorah tries to prove that CHAZAL can make a decree although it contradicts a Commandment from the Torah, (Yesh Koach beyad Chachomim la-kor dovor min hatorah) from the Posuk of Ailov Tishmaun, Listen to him, an established Novi, Even if he tells you to transgress on a mitzvah in the Torah. as was the case by Eliyahu bringing a sacrifice on Mt. Carmel. The Gemorah answers that this can not be a source because Migdar Milsa Shaani, one can not extrapolate a law based on a case which came to safeguard the Torah laws and way of life. This explanation of how Eliyahu was allowed to bring the Sacrifice on Mt. Carmel is quoted by Rashi Devorim (18:22) However earlier in Devorim (Chapter 12 Verses 11 - 13) The Torah tells us the prohibition against bringing a Korbon anyplace we choose. We are only allowed to bring a Korbon in the Mishkon or the Bais Hamikdosh.  Posuk 13 says: "Be careful not to bring a Korbon wherever you see" (A loose translation) Rashi explains on the words "Anyplace you see" Anyplace that YOU want to bring a korbon. However you may bring a korbon in anyplace the NOVI chooses, such as Eliyahu on Mt. Carmel."</span>
<span style="color:#2828AC;">From this Rashi it seems that there was no prohibition at all against bringing a sacrifice on Mt. Carmel because a NOVI said "This is a fitting place to bring a Korbon"! That being the case, I ask you, How can we use the rule that a Chochom can tell us to do something against the Standard Torah rules, as is the case with Eliyahu on Mt. Carmel, that was NOT a good example since there Eliyahu was a Novi and since he said to bring the Korbon there, it was 100% permitted!</span>
<span style="color:#2828AC;">You can not use the same incident to illustrate the ruling that a Novi is permitted to bring a Korbon anyplace and on the other hand prove that although the bringing of the Korbon was not allowed in this case because it was Lemigdar Milsah it was allowed! I know this is a slight tangent but IF you have an answer I would appreciate it. This question has been bothering me for several years now and no one has given me a satisfacory answer. Tizku Lemitzvos. Yosey -------------------------------- The Kollel replies: Your fascinating question has brought us to the following conclusion. The Pasuk in Devarim deals with the Isur of Hala'ah ba'Chutz, bringing a sacrifice out of the Bais ha'Mikdosh. It is on this Issur that Rashi brings the Sifri that one may bring a Korbon where the Novi chooses. Our Gemara, on the other hand is dealing with the Issur of Shechutei Chutz, slaughtering Kodesh outside the Azarah (See Tosefos d"h v'Ligmar) on which the only Heter is l'Migdar Milsa. (The Pasuk permits Ha'ala'ah ba'Chutz when it does not incorporate Shechutei Chutz, such as when an animal was slaughtered in the Mikdash and offered out of the Mikdash.) Thank you for your insight. Dov Z. ----------------------------------------------------------------------</span>
<h3>דף צ.</h3>
'ואוכלת בגינו תרומה':
בתרומה דרבנן.
תא שמע: 'אכל תרומה טמאה <span style="color:#2828AC;">(בשוגג)</span> - משלם חולין טהורים <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כב,יד)</span> <span style="color:#2828AC;">ונתן לכהן את הקדש - דבר הראוי להיות קדש; בפרק 'כל שעה'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים לב,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג <span style="color:#2828AC;">(אם בשוגג שילם טמאים, כסבור טהורים הם)</span> - תשלומיו תשלומין, במזיד <span style="color:#2828AC;">(דקנסינן ליה)</span> - אין תשלומיו תשלומין; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין' והוינן בה: 'במזיד אין תשלומיו תשלומין' <span style="color:#2828AC;">(אמאי קנסת ליה? מאי 'מזיד' יש כאן? אף על פי שיודע שהן טמאים נתכוין הוא לתשלומין הגונים)</span>? תבא עליו ברכה: דאכל מיניה מידי דלא קחזי ליה בימי טומאתו, וקא משלם מידי דקחזי ליה בימי טומאתו! <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דתשלומין נעשים תרומה ולא חזו ליה בימי טומאה, הא מיהא לתשלומין מעליא איכוון! תרומה טמאה לא חזיא לאכילה: כהן טהור קאי עלה בעשה, בפרק 'הערל'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל עג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, וכהן טמא קאי עלה במיתה, דלא חלק הכתוב לגבי טומאת הגוף בין קדשים טהורים לקדשים טמאים)</span> ואמר רבא - ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו <span style="color:#2828AC;">(ואפילו חולין טמאים)</span>; אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורין; שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג - תשלומיו תשלומין, במזיד אין תשלומיו תשלומין; וחכמים אומרים: בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין' - והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי <span style="color:#2828AC;">(דחולין טמאים נמי ראויין להיות קדש, כדרבי אילעי לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(דף פט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, דאי מקדש בהו כהן אשה - תפסו לה קידושי, ואמור רבנן 'אין תשלומיו תשלומין' <span style="color:#2828AC;">(מדרבי מאיר קמותיב)</span> וקשרינן אשת איש לעלמא?!
מאי 'אין תשלומיו תשלומין' דקאמר רבי מאיר? - דבעי למיהדר שלומי חולין טהורין.
אי הכי, סומכוס היינו רבנן?
אמר רב אחא בריה דרב איקא: קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו <span style="color:#2828AC;">(לרבי מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין, ולא בעי לשלומי תו טהורים, ואתו רבנן למימר: בין בשוגג בין במזיד בעי מיהדר תשלומין)</span>.
תא שמע: 'דם שנטמא וזרקו: בשוגג – הורצה, במזיד לא הורצה' והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא: 'על מה הציץ מרצה? - על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור' <span style="color:#2828AC;">    תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק א הלכה ו: על מה הציץ מרצה? - על טומאת הדם ועל הקמיצה ועל הנסכים</span> ואמרי רבנן 'לא הורצה', וקא הדר מעייל חולין לעזרה!?
אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי 'לא הורצה' דקאמר? להתיר בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו בו <span style="color:#2828AC;">(ולא בעי לאתויי קרבן אחרינא)</span>.
סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר, וכתיב <span style="font-size:80%;">(שמות כט,לג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואכלו אתם אשר כפר בהם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[למלא את ידם לקדש אתם; וזר לא יאכל כי קדש הם]</span> - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים?
אמר ליה: שב ואל תעשה שאני <span style="color:#2828AC;">(לאו עקירה היא, כגון: אכילת בשר - עשה היא, ואמור רבנן: שב ואל תאכל - לאו עקירה בידים הוא אלא ממילא היא מיעקרא, אבל תרומה דקאמר - לא עשה ולא כלום, ומפקת לה לחולין - עקירה ממש היא)</span>.
<h3>דף צ:</h3>
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(רב חסדא לרבא)</span>: בעאי לאותובך <span style="color:#008A00;">[חשבתי להקשות עליך]</span> <span style="color:#2828AC;">(דכל הני</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">שלהלן</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- עוקרין בית דין דבר מן התורה)</span>: ערל <span style="color:#2828AC;">(דאמר בפסחים</span> <span style="font-size:80%;">(צב,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר' וגר שנתגייר ערב הפסח - אין שוחטין עליו, ואמר בגמרא: טעמא דבית הלל: גזירה שמא יטמא לשנה הבאה כו'</span> <span style="font-size:80%;">(בפרק 'האשה')</span> <span style="color:#2828AC;">- אלמא משום גזירה דרבנן מבטלינן ליה מפסח)</span> הזאה <span style="color:#2828AC;">(שבות, ולית עלה בשבת אלא איסורא דרבנן, ועומדת בפני הפסח ומבטלתו, דאמרינן 'הזאה שבות ואינה דוחה שבת')</span> ואזמל <span style="color:#2828AC;">(לגבי מילה אמור רבנן (שבת קל,ב) אין מביאין אותו דרך גגות וקרפיפות, והוצאה דידהו מדרבנן, ומיעקרא מילה בזמנה!)</span> סדין בציצית <span style="color:#2828AC;">(דמדאורייתא שרי, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,יא)</span> <span style="color:#2828AC;">'לא תלבש שעטנז' אבל 'גדילים תעשה לך' , וגזור רבנן משום כסות לילה שפטור מן הציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה</span> <span style="font-size:80%;">[במסכת מנחות ב'התכלת' (מ,א)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וכבשי עצרת <span style="color:#2828AC;">(לא קבלתי מרבותי, ומכל מקום כך נראה בעיני וכשר הדבר: ששנו בתוספתא - ומייתי לה במסכת ביצה בגמרא</span> <span style="font-size:80%;">[פרק שני (כ,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">: 'כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן - הדם יזרק והבשר יאכל' ד'כל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה', והרי הן כשלמים דעלמא; ואם היתה שבת, שחלה עצרת בשבת, וניתנה שבת לדחות אצל 'לשמן', וטעה זה ושגג בשלא לשמן - לא יזרוק, ואם זרק - הורצה כו'; והא הכא דזריקה בשבת שבות בעלמא הוא, כדשנינן התם: שאני שבות דשבת כו', וקתני 'לא יזרוק' ועקרא שבות דרבנן שלשה עשה: דזריקת דם, ודהקטרת אימורים, ודאכילת בשר - אלא שב ואל תעשה שאני)</span> ושופר ולולב <span style="color:#2828AC;">(מצות עשה, ומבטלינן להו בשבת מדרבנן, משום גזירה שמא יטלנו בידו כו')</span>; - השתא דשנית לן 'שב ואל תעשה' לא מיעקר הוא - כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו.
תא שמע: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יח,טו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אליו תשמעון</span> <span style="color:#2828AC;">(בנביא אמת כתיב)</span> - אפילו אומר לך: עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל <span style="color:#2828AC;">(שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה, ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה)</span> - הכל לפי שעה - שמע לו'.
שאני התם דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אליו תשמעון</span>'.
וליגמר מיניה?
מיגדר מילתא <span style="color:#2828AC;">(לעשות גדר ותקנה, כי התם: שהשיבן על ידי כן מעבודת כוכבים)</span> - שאני.
תא שמע: 'בטלו <span style="color:#2828AC;">(בעל ששלח גט לאשתו וקדם ובא אצלה, או ששלח לה שליח ואמר לה "גט ששלחתי לך בטל הוא")</span> - מבוטל <span style="color:#2828AC;">(הרי זה בטל; ותנן</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין פ"ד מ"ב;לב,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו, ולא היה מודיע לה; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תקון העולם': דזימנין דמבטל ולא ידעה, ואינסבא ובניה ממזרים - ועלה תני 'בטלו לגט לפני בית דין במקום אחר אחר תקנת רבן גמליאל</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מבוטל')</span> - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו: אם כן מה כח בית דין יפה!? והא הכא דמדאורייתא בטל גט <span style="color:#2828AC;">(עד דמטי ליָדָהּ, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כד, פסוקים א,ג)</span> <span style="color:#2828AC;">'ונתן בידה' - ועד דמטי לידה לאו גיטא הוא)</span>, ומשום 'מה כח בית דין' <span style="color:#2828AC;">(שהתקינו שלא לעשות כן)</span> קא שרינן אשת איש לעלמא?
מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש <span style="color:#2828AC;">(תולה בדעת חכמים, דהא 'כדת משה וישראל' קאמר)</span>, ואפקעינהו רבנן <span style="color:#2828AC;">(על ידי גט זה)</span> לקידושין <span style="color:#2828AC;">(מינה, ושוינהו למעות דקידושין מתנה למפרע, דהפקר בית דין היה הפקר)</span>.
אמר ליה רבינא לרב אשי: התינח דקדיש בכספא <span style="color:#2828AC;">(איכא למימר אפקעתא דשוינהו למעות מתנה)</span>, קדיש בביאה מאי <span style="color:#2828AC;">(אפקעתא)</span> איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(האי ביאה מאי שויוה)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(אמר ליה: כיון דבדעתא דרבנן תלה, ורבנן אמור דכי יהיב לה גט כי האי)</span> - שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(תבטל ביאה, דתיהוי בעילת זנות)</span>. <span style="color:#2828AC;">(ואית דאמרי: תינח קדיש בכספא - דקידושי כסף דרבנן, קדיש בביאה - דקידושין דמדאורייתא נינהו - מאי איכא למימר? וטעות גדול הוא בידם, דקידושי כסף דאורייתא נינהו, ומגזרה שוה דקיחה קיחה משדה עפרון גמר לה</span> <span style="font-size:80%;">[במסכת קידושין (דף ב,א)]</span><span style="color:#2828AC;">, וגזרה שוה בסיני נאמרה, וכל י"ג מדות; ואי קידושי כסף מדרבנן - מי קטלינן נפשא עלייהו, דבעל ארוסה בסקילה? ועוד: מאי שינויא דשני: שויוה רבנן כו' הא קשיא ליה היכי מצו רבנן לאפקועי מידי דאורייתא, ומשני ליה שויוה רבנן - הא נמי אפקעתא היא!?)</span>
תא שמע: 'אמר רבי אלעזר בן יעקב: 'שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה; ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[ביצה פ"ה מ"ב]</span> <span style="color:#2828AC;">'ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה'</span> <span style="font-size:80%;">(ביצה לו,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו <span style="color:#2828AC;">(כמחלל שבת גמור)</span>: לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך <span style="color:#2828AC;">(היתה עת צרה והיו פרוצין בעבירה)</span>; ושוב מעשה באדם אחד שהטיח <span style="color:#2828AC;">(בעל)</span> באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו: לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך!'
מיגדר מילתא שאני.
ולא זה וזה מטמאין לה:
מנלן?
דכתיב: <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי אם לשארו הקרוב אליו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו]</span>; ואמר מר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">שארו</span> - זו אשתו'; וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא כא,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יטמא בעל בעמיו להחלו</span>: יש בעל שמיטמא ויש בעל שאין מיטמא; הא כיצד? מיטמא הוא לאשתו כשרה, ואינו מיטמא לאשתו פסולה.
ולא זה וזה זכאין במציאתה וכו':
טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה'? - כי היכי דלא תיהוי ליה איבה; הכא תיהוי ליה איבה ואיבה!
ובמעשה ידיה:
טעמא מאי אמרי רבנן 'מעשה ידיה לבעלה' - משום דקאכלה מזוני; הכא, כיון דמזוני לית לה - מעשה ידיה לאו דידיה!
ולא מיפר נדריה:
טעמא מאי אמר רחמנא 'בעל מיפר' - כדי שלא תתגנה <span style="color:#2828AC;">(על בעלה, כגון נדרי עינוי נפש שלא ארחץ שלא אתקשט)</span>; הכא תתגנה ותתגנה!
היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה <span style="color:#2828AC;">[ובת לוי מן המעשר, ובת כהן מן התרומה]</span>:
<h3>דף צא.</h3>
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(זונה היא)</span>?
בת לוי מן המעשר איצטריכא ליה.
ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות? והתניא: 'לויה שנשבית <span style="color:#2828AC;">(וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים)</span> או שנבעלה בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל; וכל הנך דאמר ב'אלמנה לכהן גדול'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל סח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דמפסלא בהו בת כהן מתרומה - גבי לויה לא פסלי ממעשר)</span> - נותנין לה מעשר ואוכלת'!?
אמר רב ששת: קנסא!
בת כהן מן התרומה:
אפילו בתרומה דרבנן <span style="color:#2828AC;">(דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני, דכיון דקנסוה אמעשר – כל שכן אתרומה)</span>.
ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה וכו':
'כתובה' - מאי עבידתה <span style="color:#2828AC;">(הא תנן ברישא 'אין לה כתובה')</span>?
אמר רב פפא: כתובת בנין דיכרין <span style="color:#2828AC;">(דתנן בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(נב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">כתובת בנין דיכרין: 'דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא - בני שניה, אפילו הן נקבות - נוטלין כתובת אמן כחוב גמור, שהרי נתאלמנה מאביהן; ובני ראשונה - אם יש זכרים - נוטלין כתובת אמן, ואף על גב דמתה בחייו; דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו; והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה)</span>.
פשיטא?
מהו דתימא: לדידה דעבדא איסורא קנסוה רבנן, לזרעה לא קנסו רבנן - קא משמע לן.
אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין:
אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ולא מייבם מדרבנן <span style="color:#2828AC;">(דרבנן קנסוה)</span>; אחיו של שני חולץ מדרבנן <span style="color:#2828AC;">(דמדאורייתא לא רמיא קמיה, ורבנן הוא דאצרכוה חליצה, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט)</span> ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן <span style="color:#2828AC;">    1) YIBUM WITH A WOMAN TO WHOM ONE'S BROTHER WAS NEVER REALLY MARRIED אחיו של זה ואחיו של זה חולצין QUESTION: The Mishnah (87b) states that when a woman marries another man, thinking that her first husband died, and then her first husband returns alive, she is prohibited to both men. The Mishnah continues and says that if either the first or the second husband dies (with no children), the brother of that man must do Chalitzah and may not do Yibum. The Gemara explains that the brother of the first husband does Chalitzah because he was the woman's real husband, and thus there is a Mitzvah d'Oraisa to do Chalitzah or Yibum. The brother cannot do Yibum, though, because the Rabanan penalized the woman and considered her to be like a Sotah mid'Rabanan (a Sotah, or a woman who was unfaithful to her husband, cannot do Yibum). The brother of the second husband performs Chalitzah only mid'Rabanan, because mid'Oraisa there is no need for Chalitzah since he was never really married to her. The Gemara here adds that the brother of the second husband does not do Yibum, "not mid'Oraisa [because she was not really married to him], and not mid'Rabanan [because the Rabanan do not allow her to marry the brother of the second husband]." Earlier (88b-89a), the Gemara discussed why the second husband must give the woman a Get. The Gemara explained that a Get was instituted as a penalty for the woman for not checking into the matter sufficiently to make sure that her husband really was dead. As a penalty, the Rabanan applied the fear that perhaps people will say that the first husband divorced the woman and she was really married to the second husband, and thus they required that she receive a Get. RASHI (89a, DH Kansuha, as explained by the ROSH 10:1) makes it clear that the Rabanan do not administer the penalty to require a Get unless there is logical basis for such a penalty, because people might think she was divorced from the first husband and married the second. It is the combination of the two factors which require her to receive a Get. (This is also clear from the Gemara on 95b.) If a penalty is not issued unless it has a logical basis, why is the brother of the second husband not allowed to perform Yibum? The case under discussion is when the second husband did not divorce her, because he died before divorcing her. While the reason to penalize her (for marrying another man without first verifying that her first husband was dead) remains, that is not enough to make her prohibited to the man's brother. Some logical basis is required. The logical factor, though, (that people might say that her first husband divorced her and she was really married to the second man) does not justify prohibiting the brother of the second husband from performing Yibum. If it is true that the first husband divorced her and she married the second man, then she is *certainly* allowed to perform Yibum with the brother of the second husband! And if she was not married to the second husband (which is the truth of the matter), then she is not doing anything wrong by marrying the second husband's brother, because she was never "Eshes Achiv!" (MAHARSHA, REBBI AKIVA EIGER) ANSWERS: (a) The MAHARSHA suggests that when it comes to Yibum, the Rabanan administer a penalty even without a logical basis, because Yibum involves an act of Bi'ah which is "Ikar Isura," a primary act of Isur itself. This is difficult to understand, though, because it is only called "Ikar Isura" with regard to the brother of the first husband (if she had relations with another man while married to her first husband, she is a Sotah and may not do Yibum when her husband dies). There is no "actual Isur" with regard to the brother of the second husband, where Yibum may be done (because she was never married to that man, and thus there is no Isur of "Eshes Achiv" to his brother)! (See YASHRESH YAKOV.) (b) Perhaps here the Rabanan indeed instituted a penalty without a logical basis and prohibited the brother from doing Yibum as pure penalty. Even though they did not institute a pure penalty when it came to requiring the second husband to write a Get, they did institute such a penalty when it came to preventing the brother of the second husband from performing Yibum. The reason for this is because it is easier to institute a passive penalty, that *prohibits* an action (Yibum) than to institute an positive penalty that requires action (to write a Get). (M. Kornfeld -- the YASHRESH YAKOV offers a similar solution.) (c) RABEINU AVRAHAM MIN HA'HAR (87b) explains that in the case of Yibum, too, the penalty is instituted because people will say that the first husband divorced her and the second husband married to her *after having committed adultery with her* while she was married to the first husband. Since the second husband committed adultery with her he is Asur to her (because a Sotah is Asurah to the man with whom she committed adultery). Just as the brother of a Sotah's *husband* may not perform Yibum, the brother of the Sotah's *adulterer* may not perform Yibum (if the adulterer marries the Sotah and then dies). The CHELKAS MECHOKEK (EH 17:150) and the RASHASH here suggest the same answer. (Whether or not the brother of the adulterer is actually prohibited to perform Yibum is actually a question discussed at length by the Rishonim and Acharonim -- see Tosfos 3b, DH l'Fi, and Mishnah l'Melech, Hilchos Yibum 6:19). (d) The RASHASH suggests that the Mishnah and the Gemara might mean something else entirely. When the Gemara says that the brother of the second husband "does not do Yibum mid'Rabanan," it does not mean that he is not permitted to do Yibum, but rather that he has no *Mitzvah* of Yibum. When the Gemara says "he may not do Yibum, not mid'Oraisa and not mid'Rabanan," it means that there is no *Mitzvah* for him to do Yibum, neither mid'Oraisa nor mid'Rabanan. This means that if the brother of the second husband desires to marry her, he certainly may marry her. However, if he marries her through an act of Bi'ah b'Ones or Bi'ah b'Shogeg (situations which *would* effect Yibum, but which do *not* effect Kidushin), then she does not require a Get from him. (That is, although we find that there normally is a concern that people will say that she was really married to the second man, and they will think that Yibum does apply to her, nevertheless the Rabanan did not go so far as to require a Get in a case where the brother does Bi'as Ones or Bi'as Shogeg.) Yevamot 91b יבמות צא,ב הלכו צרות ונישאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה 2) AN "AYLONIS" EXEMPTING HER "TZAROS" FROM YIBUM QUESTIONS: The Gemara gives two cases of a woman who is obligated to do Yibum but marries another man, thinking that Yibum was not required. In both cases, when it later turns out that Yibum *was* required, the Chachamim penalized her with all of the stringencies mentioned in the Mishnah (87b). The first such case is when a woman whose husband died childless went and married a second husband because her Tzarah performed Yibum, and then it turned out that her Tzarah was an Aylonis. RASHI (DH v'Halchah) explains that if the Tzarah is an Aylonis, then the laws of Yibum do not apply to her, because the Torah exempts her from Yibum. As a result, Yibum must be performed with one of the other Tzaros, who are now all prohibited to remarry until one of them does Yibum or Chalitzah. The second case is when a woman whose husband died childless went and married a second husband because her Tzarah was an Ervah to the Yavam, and we know (2a) that an Ervah exempts all of the other Tzaros from Yibum or Chalitzah. Later it was discovered that the Ervah was an Aylonis. RASHI (DH Halchu Tzaros) explains that since the Ervah was an Aylonis, her Kidushin was a Mekach Ta'us, an error, and thus she was never married to the man who died and is not a candidate at all for Yibum with his brothers. (This is true only if the deceased husband did not know at the time he married her that she was an Aylonis. If he was aware that she was an Aylonis, then the Kidushin with her does take effect.) Rashi seems to be saying that if the Kidushin with the Ervah who was an Aylonis did take effect, then indeed the Tzaros would be exempt from Yibum and would be justified in having remarried, since they *are* Tzaros Ervah. (If this were not so, Rashi should have been consistent with his explanation of the first case, and explained that the Tzarah is not exempt even if the Ervah turns out to be an Aylonis who *was* married properly to the deceased brother.) Rashi's comments are difficult to understand for several reasons. (a) Earlier (12a-b), the Gemara cited two opinions whether an Aylonis exempts her Tzarah from Yibum. Rav Asi says that an Aylonis (even if she is *not* an Ervah) exempts her Tzarah from Yibum. Rava argues and says exactly the opposite: an Aylonis does not exempt her Tzarah from Yibum, even if the Aylonis *is* an Ervah. Whose opinion is Rashi following in our Sugya? The first comment of Rashi says that when one of the Tzaros is an Aylonis, then the other Tzarah *is* obligated to do Yibum, and only the Aylonis is exempt. Rashi here is following the view of Rava who says that an Aylonis does *not* exempt her Tzaros. The second comment of Rashi, though, seems to be following Rav Asi's opinion, for Rashi implies that an Ervah who is an Aylonis does not exempt the Tzarah only because of the Mekach Ta'us involved. Had the husband known that she was an Aylonis, the marriage would have been valid and the Ervah would have exempted the Tzarah from Yibum! (REBBI AKIVA EIGER; see also YASHRESH YAKOV.) (b) In Gitin (80a, the source for the Mishnah quoted by our Gemara), Rashi explains in both cases that the reason why the Tzarah is not exempt from Yibum is because the marriage with the Aylonis was a Mekach Ta'us. Rashi seems to be ruling like Rav Asi, that had the Kidushin taken effect (and had not been a Mekach Ta'us), the Aylonis would have exempted the Tzaros. Rashi says this again in Yevamos (2b, DH v'Chulan sh'Meisu), where the Mishnah says that an Ervah who is an Aylonis does not exempt her Tzarah. Rashi explains that it is because her Kidushin was a Mekach Ta'us. Why does Rashi always explain the according to opinion of Rav Asi? The Gemara (12b) states clearly that the Halachah follows the view of Rava, who says that an Aylonis does *not* exempt her Tzaros! Rashi here should have explained that even if the marriage to the Aylonis was not a Mekach Ta'us, her Tzarah is still obligated to do Yibum! (NIMUKEI YOSEF 2b, citing the RASHBA) (REBBI AKIVA EIGER (30b) explains that Rashi on Mishnah (2b) is explaining the Mishnah according to the Gemara's original understanding, which concurs with Rav Asi's view. It is the style of Rashi to explain the Mishnah in accordance with the Gemara's initial understanding. However, this does not answer why Rashi seems to explain the Gemara according to Rav Asi in the other places.) ANSWERS: (a) RAV SIMCHAH M'DESVA (in his glosses, printed at the end of the Vilna editions of Yevamos) answers that perhaps Rashi understood that there was a *third* opinion in the Gemara (12b) regarding whether or not an Aylonis exempts the other wives from Yibum. After the Gemara there rules like Rava, that a Tzarah of an Aylonis is obligated to do Yibum even if the Aylonis is an Ervah, the Gemara mentions the view of Ravin that a Tzarah of an Aylonis is obligated to do Yibum. The Gemara does not add that she must do Yibum even if the Aylonis is an Ervah. Perhaps we can infer that Ravin holds that a Tzarah of an Aylonis must do Yibum only when the Aylonis is not an Ervah, but when the Aylonis is an Ervah, the Tzarah is exempt from Yibum. Rashi might be following the opinion of Ravin. This answer is somewhat forced, because the Gemara does not imply that Rava and Ravin are arguing. This answer also does not address the second question. (b) Perhaps we can answer both questions with the following approach. Although the Gemara (12b) rules like Rava even in a case where the Aylonis is an Ervah, the Gemara has a good question on Rava's view. The Gemara asks that the wording of the Mishnah does not conform to Rava's explanation. The Mishnah says that an Aylonis who is an Ervah does not exempt the Tzarah if she was "*found* to be an Aylonis," implying that if the husband knew all along that she was an Aylonis, then she *does* exempt her Tzarah from Yibum. The Gemara answers that according to Rava, we must change the wording of the Mishnah from "found to be an Aylonis" to "was an Aylonis." Because of this forced answer, Rashi learned that the Halachah does *not* follow Rava with regard to the Tzarah of an Aylonis who is an Ervah, since Rava's view in this matter is contradicted by the straightforward reading of the Mishnah. If she is an Ervah, then she exempts the Tzarah even if she is an Aylonis. Support for this ruling can be found in the words of a Tana Kama in a Beraisa earlier in Yevamos (15a). (We could add that when the Gemara (12b) says "even if the Aylonis was an Ervah her Tzarah is obligated to do Yibum," it might not be part of the Halachic ruling that immediately precedes this statement. Rather, the Gemara is asking a question: "*Is* this the Halachah even in the case of the Tzarah of an Aylonis who is an Ervah?" Even though the Gemara does not say that the Halachah is *not* like Rava in the case of an Aylonis who is an Ervah, Rashi chose not to rule like Rava because of the question from the Mishnah which the Gemara asks there.) According to this, Rashi in our Sugya does not contradict himself. An Aylonis does not exempt her Tzarah, even if the man knew she was an Aylonis at the time of the Kidushin. However, if she is an Ervah, then she does exempt her Tzarah from Yibum. Hence, Rashi must write that the reason she does not exempt her Tzarah is because her marriage was a Mekach Ta'us. This also explains Rashi on the Mishnah (2b) and Rashi in Gitin, where the Mishnayos are discussing an Aylonis who is an Ervah. How, though, does this explain the second Rashi in Gitin, where he writes that the Yibum of an Aylonis who is *not* an Ervah does not exempt the other Tzaros because the marriage to the Aylonis was a Mekach Ta'us? Even without the reason of Mekach Ta'us, the Aylonis cannot perform Yibum and if she does perform Yibum, her Yibum does not exempt the Tzarah. The Tzarah must still do Yibum! The answer might be that Rashi there is giving the reason of Mekach Ta'us simply out of convenience. That is, in Gitin, the case of the Aylonis who was an Ervah is mentioned *before* the case of the Aylonis who was not an Ervah. Since Rashi already explained the reason of Mekach Ta'us when he explained the beginning of the Mishnah, he repeats this reason in the second case. In our Gemara, where the cases are brought in the opposite order, Rashi explains that the reason in the first case -- discussing an Aylonis who is *not* an Ervah -- is because the Halachah is that an Aylonis does not exempt the Tzaros from Yibum. (M. Kornfeld)</span> .
רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה וכו':
אמר רב הונא: בתראי מודו לקמאי, קמאי לא מודו לבתראי: רבי שמעון מודי ליה לרבי אלעזר, דמה ביאה דעיקר איסורא לא קניס <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'ביאתה קונה אותה לפטור צרתה')</span>, וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא; ורבי אלעזר לא מודי ליה לרבי שמעון: מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא - לא קניס, אבל ביאה, דאיסורא הוא - קניס;
ותרוייהו מודו ליה לרבי יוסי: הני דיתבא תותיה <span style="color:#2828AC;">(ואיכא למימר: אתי לקיומה, הואיל ונוהג בה מנהג נשים, ואפילו הכי)</span> לא קניס; וכל שכן כתובה, דלמשקל ומיפק קאי <span style="color:#2828AC;">(דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה)</span>. ורבי יוסי לא מודי להו: כתובה, דלמשקל ומיפק - הוא דלא קניס, אבל הני דיתבא תותיה - קניס!
רבי יוחנן אמר: קמאי מודו לבתראי, בתראי לא מודו לקמאי: רבי יוסי מודי ליה לרבי אלעזר: כתובה דמדידיה לדידה לא קניס, וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דמדידה לדידיה; ורבי אלעזר לא מודי ליה: מציאתה ומעשה ידיה – הוא, דמדידה לדידיה - לא קניס, אבל כתובה, דמדידיה לדידה – קניס; ותרוייהו מודו ליה לרבי שמעון: ומה הני, דמחיים <span style="color:#2828AC;">(בחיי בעלה)</span> - לא קנסי, ביאה דלאחר מיתה לא כל שכן! ורבי שמעון לא מודי להו: ביאה הוא, דלאחר מיתה - לא קניס, אבל הני דמחיים - קניס.
<span style="color:#2828AC;">(רבי שמעון קאמר לה:)</span> נשאת שלא ברשות <span style="color:#2828AC;">[במשנה פז,ב: ואם ניסת שלא ברשות</span> <span style="font-size:80%;">(שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין)</span> <span style="color:#2828AC;">- מותרת לחזור לו [</span><span style="color:#008A00;">לראשון</span><span style="color:#2828AC;">]</span> <span style="font-size:80%;">(דאנוסה היא)</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
אמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא.
אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון - אימא 'הלכה כרבי שמעון' דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה, וכי תימא 'אי אמינא: 'הלכה כרבי שמעון' משמע אפילו בקמייתא' <span style="color:#2828AC;">(ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד)</span> - אימא 'הלכה כרבי שמעון באחרונה'!?
קשיא.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא; 'הלכה' - מכלל דפליגי <span style="color:#2828AC;">(רבנן עליה דרבי שמעון בסיפא, בנשאת בעדים)</span> - מאי הוה לה למיעבד? מיאנס אנסה! ועוד, תניא: 'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט <span style="color:#2828AC;">(אם ניסת למי שהיא ערוה עליו)</span> חוץ מאשת איש שניסת <span style="color:#2828AC;">(בעד אחד)</span> על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתניתין)</span>' - על פי בית דין הוא דבעיא גיטא, על פי עדים לא בעיא גיטא <span style="color:#2828AC;">(דאנוסה היא)</span>! מני?: אילימא רבי שמעון - על פי בית דין מי בעיא גט? והתניא: 'רבי שמעון אומר: 'עשו בית דין בהוראתן <span style="color:#2828AC;">(הורוה לינשא בעד אחד)</span> כזדון איש באשה <span style="color:#2828AC;">(כהבא בזדון על אשת איש, ונאסרה על בעלה)</span>, על פי עדים - כשגגת איש באשה <span style="color:#2828AC;">(ולא נאסרה)</span>.' - אידי ואידי <span style="color:#2828AC;">(מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג)</span> לא בעיא גט; אלא לאו - רבנן היא <span style="color:#2828AC;">(ושמע מיניה בעדים מודו)</span>!?
לעולם רבי שמעון היא <span style="color:#2828AC;">(הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו') ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין]</span>, ותריץ הכי: רבי שמעון אומר: עשו בית דין בהוראתן ככוונת איש באשה <span style="color:#2828AC;">(כפנויה שנתכוון לקדשה, דבעיא גיטא)</span> [ובעיא גט]; על פי עדים - כשלא בכוונת איש באשה <span style="color:#2828AC;">(כבא על הפנויה שלא לשם קדושין)</span> [ולא בעיא גט].
רב אשי אמר: לענין איסורא קתני <span style="color:#2828AC;">(ולעולם כדקא סלקא דעתא מעיקרא: כזדון איש באשת איש, ומיהו לענין גט לא קמיירי, דאף על גב דמדמי לה לזדון - בעיא גיטא)</span>, והכי קאמר: עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה - ומיתסרא על בעלה; על פי עדים - כשגגת איש באשה ולא מיתסרא על בעלה.
<h3>דף צא:</h3>
רבינא אמר: לענין קרבן קתני: 'עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה' - ולא מתיא קרבן <span style="color:#2828AC;">(דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב,ב) מבעשותה)</span>; 'על פי עדים כשגגת איש באשה' ומתיא קרבן; ואיבעית אימא: הא קמייתא <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'חוץ מאשת איש'</span> <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין</span><span style="color:#008A00;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- כולה)</span> רבנן היא, <span style="color:#2828AC;">(ולא תיתני 'שניסת', דמשמע 'אבל בעדים לא', אלא)</span> ותריץ הכי <span style="color:#2828AC;">(ומשתמעין תרוייהו)</span>: 'חוץ מאשת איש <span style="color:#2828AC;">(דהיינו בעדים)</span> ושניסת על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(בעד אחד, דתרוייהו בעו גט; וכיון דבעינן גיטא - אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא     Yevamos Chart #28 Daf 91a-b                    _____________________________________________         |                                                                          |                    THE STATUS OF A WOMAN WHO REMARRIED A SECOND          |                    HUSBAND BASED ON TESTIMONY OF WITNESSES THAT          |                    HER FIRST HUSBAND DIED, AND THEN HE SHOWS UP          |                    _____________________________________________         |                                                                          |                                                                          |                          (A)                       (B)                   |                  SHE REMARRIED BASED       SHE REMARRIED BASED           |                  ON THE TESTIMONY OF       ON THE TESTIMONY OF           |                      ONE WITNESS              TWO WITNESSES              |                  ___________________       ___________________           |                                                                          | 1) RABANAN        -All of the stringencies  Rav:                         |                    must be observed(1)       -All of the stringencies    |                   -She *requires* a Get         must be observed         |                                              -She *requires* a Get(2)    |                                                                          |                                             Rav Sheshes:                 |                                              -The stringencies are not   |                                               observed                   |                                              -She does not need a Get    |                                                                          |                                                                          | 2) REBBI SHIMON  Rav and "Iy Ba'is Eima":    -The stringencies are not   |                   -All of the stringencies    observed                   |                    must be observed          -She does not need a Get    |                   -She does not need a Get                               |                                                                          |                  Amora'im, according to                                  |                  Rav Sheshes:                                            |                   -All of the stringencies                               |                    must be observed                                      |                   -She *requires* a Get                                  |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) This refers to all of the stringencies and penalties mentioned in our Mishnah ("Kol ha'Derachim ha'Elu Bah"). (2) See MAHARSHA and KARNEI RE'EM. )</span>.
[<span style="color:#008A00;">כאן מתחיל דיון בסוגיא אי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד?'</span>]
מתיב עולא: מי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'? והתנן: 'כתב לשם מלכות שאינה הוגנת <span style="color:#2828AC;">(סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת, כגון לשם מלכי רומי; ותנא קרי לה 'שאינה הוגנת' משום דאין להם לא כתב ולא לשון, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(עובדיה א,ב)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בזוי אתה מאד</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון, 'לבנין הבית' 'לחורבן הבית', היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח - תצא מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">(אם ניסת באותו גט)</span> וכל הדרכים האלו בה <span style="color:#2828AC;">(כל הנך קלקולי דמתניתין)</span>' ואמאי? לימא 'מאי הוה לה למיעבד' <span style="color:#2828AC;">(סבורה היתה שהוא גט כשר)</span>? איבעי לה לאקרויי לגיטא <span style="color:#2828AC;">(לפני חכם)</span>!
אמר רב שימי בר אשי: תא שמע: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת <span style="color:#2828AC;">(לשוק, שנפטרה בייבום חברתה, ואחר כך)</span> ונמצאת זו אילונית <span style="color:#2828AC;">(ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(יב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'פרט לאילונית שאין יולדת')</span> תצא <span style="color:#2828AC;">(צרתה)</span> מזה <span style="color:#2828AC;">(שניסת לו)</span> ומזה <span style="color:#2828AC;">(ומיבמה; ורבי עקיבא היא (לקמן צב,א) דעביד חייבי לאוין, כגון יבמה לשוק - כחייבי כריתות: כאשת איש ממש)</span>, וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'?
איבעי לה לאמתוני.
אמר אביי: תא שמע: 'כל עריות שאמרו פוטרות צרותיהן <span style="color:#2828AC;">(לשוק בלא חליצה ויבום, כגון ט"ו נשים דפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(ב,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: הלכו צרות ונישאו <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span> ונמצאו אלו אילונית <span style="color:#2828AC;">(ונמצאת הערוה אילונית, ונודע שהוזקקה צרתה לייבום למפרע, דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה, דאילונית מקח טעות הוא, ולאו אשתו היא, ואין זו צרת ערוה, וזקוקה ליבם, כדתנן בפ"ק (שם): וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות)</span> - תצא <span style="color:#2828AC;">(הצרה)</span> מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'?
איבעי לה לאמתוני.
אמר רבא: תא שמע: 'כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה <span style="color:#2828AC;">(שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר, שאם לא היתה נותנת לו שובר - לא יפרע לה כתובה)</span> וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה וזה לזה <span style="color:#2828AC;">(כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט)</span>, ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'?
איבעי לה לאקרויי לגיטא.
אמר רב אשי: תא שמע: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'?
איבעי לה לאקרויי לגיטא.
אמר רבינא: תא שמע: 'כנסה בגט קרח - תצא מזה ומזה <span style="color:#2828AC;">(בגט מקושר קמיירי, כדאמר בבבא בתרא</span> <span style="font-size:80%;">(דף קס,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'גט פשוט עדיו מתוכו, גט מקושר עדיו מאחוריו': כשהיה כופלו - חותם העד על הכפל, וחוזר וכופלו וחותם עד שני, וכן שלישי; ואם היו קשריו מרובים מעדיו - היינו גט קרח ופסול)</span> כו'
איבעי לה לאקרויי לגיטא.
רב פפא סבר למיעבד עובדא <span style="color:#2828AC;">(ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים)</span> ב'מאי הוה לה למיעבד'; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: והתניא כל הני מתנייתא <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד')</span>!
אמר ליה: ולאו שנינהו?
אמר ליה: ואשינויי ליקו וליסמוך <span style="color:#2828AC;">(אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה - אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד')</span>!
ופסק <span style="color:#2828AC;">(ונמנע ולא עבד עובדא)</span>.
אמר רב אשי: ולקלא <span style="color:#2828AC;">(אם ניסת בבית דין, ואחר כך יצא קול שבעלה חי, ולפנינו לא בא)</span> לא חיישינן? הי קלא? אילימא קלא דבתר נשואין - הא אמרה רב אשי חדא זימנא, דאמר רב אשי:
<h3>דף צב.</h3>
'כל קלא דבתר נשואין <span style="color:#2828AC;">(כגון כהן שנשא אשה ואחר כך יצא עליה קול גרושה או זונה)</span> לא חיישינן'!
מהו דתימא 'הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן' <span style="color:#2828AC;">(הואיל והוצרכה לבא לבית דין להתירה)</span> - כקלא דקמי נשואין דמי <span style="color:#2828AC;">(אלמא בְּחַי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי)</span> ותיתסר? - קא משמע לן.
ניסת על פי בית דין - תצא <span style="color:#2828AC;">[ופטורה מן הקרבן; לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן: יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן]</span>:
אמר זעירי: ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא, דתני בי מדרשא: 'הורו בית דין ששקעה חמה <span style="color:#2828AC;">(בשבת, והתירו לעשות מלאכה)</span> ולבסוף זרחה - אין זו הוראה <span style="color:#2828AC;">(לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם, או אם עשו צבור על פיהם - אין מביאין פר כשאר העלם דבר, אלא כל אחד כשבה או שעירה, שאין זה 'העלם דבר')</span> אלא טעות <span style="color:#2828AC;">(כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא, דהא לכולי עלמא גליא השתא דטעות הואי! והכא נמי דמתניתין טעות היא: כסבורים שמת והנה בא בעלה, והכל רואים אלא אעד סמוך)</span>.
ורב נחמן אמר: הוראה היא.
אמר רב נחמן: תדע דהוראה היא <span style="color:#2828AC;">(על ידי הוראת בית דין היא ניסת, ועלייהו תליא, ולא אעד; דהא)</span>: דבכל התורה כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן <span style="color:#2828AC;">(דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו)</span> - מאי טעמא? לאו משום דהוראה היא <span style="color:#2828AC;">(וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והנא נמי אדעתייהו הוא דסמיך, דאומרי כל אשה דייקא ומינסבא, ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא)</span>?
אמר רבא: תדע דטעות הוא, דאילו הורו בית דין בחלב ובדם להיתירא, והדר חזו טעמא <span style="color:#2828AC;">(טעם מובהק)</span> לאיסורא - כי הדרי ואמרי להיתירא <span style="color:#2828AC;">(בטעם שאינו מובהק)</span> לא משגחינן להו <a href="#footnote-34" id="noteref-34" title=" מדוע? האם כאן ענין של כיצד הציבור יתיחסו לבית דין כזה? או יותר מזה?">[34]</a>, ואילו היכא דאתא עד אחד שרינא, אתו תרי אסרנא <span style="color:#2828AC;">(הרי טעם ברור)</span>, כי הדר אתא עד <span style="color:#2828AC;">(אחד)</span> אחרינא <span style="color:#2828AC;">(ואמר "עכשיו מת")</span> - שרינן לה; מאי טעמא?: לאו משום דטעות הוא <span style="color:#2828AC;">(דאמרינן עד קמא אטעיין, והאי בתראה מהימן; דאי קמייתא הוראה היא, דאדעתין סמכי - מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר - היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא)</span>?
ואף רבי אליעזר סבר דטעות הוא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר <span style="color:#2828AC;">(בניסת על פי בית דין)</span>: יקוב הדין את ההר <span style="color:#2828AC;">(לא אמרינן 'על פי בית דין הוא, ומפטרא' אלא הולכין אחר עומק הדברים, ואמרינן: טעותא הוא, דאעד סמוך)</span>, ותביא חטאת שמינה'; אי אמרת בשלמא דטעות הוא - משום הכי מתיא קרבן, אלא אי אמרת דהוראה היא - אמאי מתיא קרבן?
ודלמא קסבר רבי אליעזר 'יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב'?
אם כן מה 'יקוב הדין את ההר' <span style="color:#2828AC;">(מדתני הכי - משמע דאי לא מעיינין בה שפיר, לפום ריהטא הוה פטר לה     BEIS DIN'S PERMISSION FOR A WOMAN TO REMARRY BASED ON ONE WITNESS QUESTION: The Gemara cites a Machlokes Amora'im regarding the nature of the Heter that allows a married woman, an Eshes Ish, to marry another man based on the testimony of a single witness that her first husband is dead. Ze'iri says that the Heter is not considered a Heter instituted by Beis Din on her behalf. Rather, it is the Torah's Heter which the Beis Din is merely applying, because Beis Din thought that the husband actually was dead. If the husband returns, then it turns out that they were mistaken. Rav Nachman argues and says that Beis Din does institute its own Heter for her; the Rabanan are the ones who grant permission to the woman to remarry, and even if the husband returns, it does not make the ruling an error. Rather, if the husband returns, then their permission for her to remarry is revoked. Rava attempts to prove that Ze'iri is correct and that when the husband returns, Beis Din is considered to have made a mistake. Rava says that in a case where Beis Din issued a ruling about a certain questionable food item and permitted it, and then they readdressed the question and prohibited the food because they saw a reason to do so, and then they permitted it again -- no one would listen to that Beis Din to eat the questionable item. Here, though, the same thing is happening, and yet the Beis Din's words are accepted: Beis Din permits the woman to remarry based on the testimony of a single witness, and when two witnesses come and testify that the husband is alive, the Beis Din prohibits her to remarry, and when another single witness comes and says that her husband is dead, the Beis Din again permits her to remarry! Why does Beis Din revert to its initial Heter? If Beis Din instituted the Heter that she may remarry based on the testimony of one witness, then why do they allow her to remarry the second time? It must be that there is no enactment of Beis Din involved, but rather that they just made a mistake in applying the Torah's Heter. What is Rava's proof for Ze'iri? In the case where a second single witness comes after a set of two witnesses, it should become a case of "Trei u'Trei" -- two against two -- in which case the woman is not permitted to get married to anyone other than one of the two witnesses who say that her husband is dead (as we learned on 88b). But this has nothing to do with whether the Heter is a specific enactment of the Rabanan, or whether the Rabanan permitted her to remarry based on a mistake! In either case, the laws of "Trei u'Trei" should apply here! ANSWERS: (a) RASHI (DH Ki Hadar, as explained at length by the Rishonim), says that the second single witness did *not* corroborate and uphold the testimony of the first single witness, and thus it is not a case of "Trei u'Trei." Rather, the second single witness said an entirely new testimony. He said that *now* the husband is dead, even though he was not dead at the time that the first witness testified that he was. The second witness is giving a new reason to permit her to remarry. Accordingly, Rava's proof seems to be as follows: If we permit her to get married as a specific Heter instituted by Beis Din, then really there is no strong proof that her husband is dead, but nevertheless the Rabanan permit her to remarry (Mishum Iguna), since we do not know where the husband is and a single witness says that he is dead. If the Heter is a specific enactment of the Rabanan, then when two witnesses testify that the husband is still alive, thereby requiring the woman to leave her second husband and to suffer all of the penalties of the Mishnah (87b), then she certainly will not want to get married again based on the testimony of another single witness with the same weak Heter of the Beis Din. Hence, there is no point in issuing the Heter for her a second time. (This is the meaning of "Lo Mashgechinan Lehu" -- the woman will not listen to the Heter of Beis Din since she has suffered from the Heter once before.) In contrast, if the reason we permit her to remarry is not because of a provision of Beis Din but because Beis Din feels that there is sufficient *proof* that her husband died, then even though it turns out that the first time Beis Din was mistaken and the single witness turned out to be a liar and the woman did not check out the facts before she remarried, nevertheless when another single witness comes we have no reason to assume that *he* is a liar or that the woman will not check out the facts this time. (Just because they were mistaken in one case, Beis Din does not lose their credence for all future matters.) Therefore, Beis Din may permit her to remarry the second time a single witness testifies. (In Insights to 88a, we discussed why a single witness is trusted here to permit a woman to remarry. Tosfos says that it is an enactment of the Rabanan and is not based on a law in the Torah. Other Rishonim maintain that the Torah permits the Rabanan to rely on circumstantial evidence in such a case. The Gemara here seems to be debating this very point. Ze'iri says that it is not a Heter of the Rabanan, but that the Rabanan are relying on a Halachah in the Torah. In contrast, Rav Nachman says that it is a Heter of the Rabanan -- that even though there is not sufficient proof to permit her to remarry mid'Oraisa, the Rabanan nevertheless allowed her to remarry.) (b) The RASHBA cites RAV MOSHE BAR YOSEF who explains that Rava's proof is as follows: If the Beis Din would be permitting her to remarry based on their own Heter, then once they have contradictory evidence about the permissibility of a food or about a woman's marital status, they should rely on the Chazakah that the food, or the woman, is Asur. That is, since until now the food was Asur to eat and the woman Asur to remarry, they remain Asur. Nevertheless, after the second single witness comes and supports the testimony of the first single witness, we consider it "Trei u'Trei" and we permit her to marry one of the witnesses. Why may she marry if there is a Chezkas Isur? It must be that when Beis Din permits her to get married based on the testimony of one witness, it is not a Heter, but rather the testimony of one witness is a proof that the husband is dead. If two witnesses come later and testify to the contrary, then we declare the testimony -- and the ruling based on that testimony -- of the first witness to have been a mistake. The logic of Rav Moshe bar Yosef may be understood as follows. If it is a Heter of the *Rabanan* that is permitting her to remarry, then what the Rabanan enacted was that the first witness who comes is given the trustworthiness of two witnesses to permit the woman to remarry. If so, why do we not believe that witness when two witnesses come and contradict him? Is it because in a case of "Trei u'Trei," we do *not* allow her to marry one of the witnesses? But when a second single witness comes, we *do* allow her to marry one of her witnesses, and if so apparently by "Trei u'Trei" there is no basis to allow her to marry one of the witnesses. (This is what the Gemara's means by bringing an example from forbidden foods. If the Rabanan prohibit a certain food which they once permitted, how can they suddenly decide to embrace their original ruling, and permit the food, when *no further proof* has come to that effect!) It must be that the first witness was never given the trustworthiness of two witnesses. Rather, the *Rabanan permitted her* to remarry based on only the testimony, and trustworthiness, of a single witness, considering it to be sufficient proof. Consequently, when two witnesses come, they override his testimony, and when another single witness comes and corroborates his testimony, he joins with the first witness to increase his degree of trustworthiness, so that their testimony together now counters the other set of two witnesses. In short, if it were a Heter enacted by Beis Din that allows her to remarry, then the Rabanan made a new way of looking at things: we view one witness like two witnesses. If the Rabanan are merely applying the Torah's Heter and not making their own enactment, then the Torah is permitting us to accept the testimony of a single witness, even though we might end up having made a mistake. (M. Kornfeld) )</span>?
הורוה בית דין להנשא <span style="color:#2828AC;">[והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא]</span>:
מאי 'קלקלה'?
רבי אליעזר אלעזר אומר: זינתה.
רבי יוחנן אמר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.
מאן דאמר 'זינתה' - כל שכן אלמנה לכהן גדול <span style="color:#2828AC;">(דלהכי לא שריוה)</span>; מאן דאמר אלמנה לכהן גדול - אבל זינתה לא; מאי טעמא? - [דאמרה]: אתון הוא דשויתין פנויה.
תניא כוותיה דרבי יוחנן <span style="font-size:80%;">(תוספתא יבמות יא,ה)</span>: 'הורוה בית דין להנשא והלכה וקלקלה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה - דברי רבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות, וטעמא במסכת כריתות</span> <span style="font-size:80%;">(דף טו,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> דברי רבי אלעזר <span style="color:#008A00;">[בן שמוע? או רבי אליעזר? נראה באמת רבי אליעזר הגדול, שהרי בסוף המשנה בתוספתא מובאים דברי רבי שמעון שמובאים בדרך כלל לפני דברי רבי אלעזר בן שמוע]</span>, וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד)</span>; ומודים חכמים לרבי אל[<span style="color:#008A00;">י</span>]עזר שאם נשאת לחמשה בני אדם - שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין.'
משנה:
האשה שהלך בעלה ובנה <a href="#footnote-35" id="noteref-35" title=" מדוע לא 'ובנו' – שהרי אין לענין יבום חשיבות אלא לבנו, ולא לבנה!?">[35]</a> למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך" <span style="color:#2828AC;">(ולא הוזקקה לייבום)</span> ונשאת <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span>, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא)</span> ממזר <span style="color:#2828AC;">(וכרבי עקיבא מיתוקמא, דאמר</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'יש ממזר מחייבי לאוין')</span>.
אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה "מת בעליך" וניסת, ואחר כך אמרו לה "קיים היה <span style="color:#2828AC;">(כשניסת)</span>, ומת" - תצא והולד ראשון ממזר <span style="color:#2828AC;">(שהיה לה בעודנו חי)</span> והאחרון אינו ממזר.
אמרו לה "מת בעליך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה אחרון גט - לא פסלהּ מן הכהונה.
את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשה זנה וחללה לא יקחו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה גרושה מאישהּ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]</span> - ולא מאיש שאינו אישהּ.
גמרא:
מאי 'ראשון' ומאי 'אחרון'?: אילימא 'ראשון' - לפני שמועה, ו'אחרון' - לאחר שמועה - ליתני 'הולד ממזר'!
משום דקבעי למיתני סיפא: 'אמרו לה "מת בעליך", ונשאת ואחר כך אמר לו "קיים היה ומת" - הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - תנא נמי רישא 'ראשון ואחרון ממזר'.
תנו רבנן: 'זו דברי רבי עקיבא, שהיה אומר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין', אבל חכמים אומרים: אין ממזר מיבמה <span style="color:#2828AC;">(שנשאת לשוק בלא חליצה, הואיל וליתה עליה אלא בלאו)</span>'.
ולימא 'אין ממזר מחייבי לאוין'?
האי תנא <span style="color:#2828AC;">('וחכמים אומרים: אין ממזר מיבמה' - אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן)</span> - הך תנא דבי רבי עקיבא הוא דאמר 'מחייבי לאוין דשאֵר הוי ממזר <span style="color:#2828AC;">(דאיכא תנא בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">אליבא דרבי עקיבא דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין דשאֵר דמחמת קורבה, כגון אנוסת אביו לרבי יהודה דאמר: קאי עלה בלאו, בפרק 'נושאין'</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה ב-</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבנה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ט)</span><span style="color:#2828AC;">; ולאו דקורבא הוא הוי ממזר)</span>, מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר' <span style="color:#2828AC;">(כגון יבמה לשוק ודומה לה)</span>.
אמר רב יהודה
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-34" id="footnote-34">[34]</a> מדוע? האם כאן ענין של כיצד הציבור יתיחסו לבית דין כזה? או יותר מזה?</p><p><a href="#noteref-35" id="footnote-35">[35]</a> מדוע לא 'ובנו' – שהרי אין לענין יבום חשיבות אלא לבנו, ולא לבנה!?</p>
<h3>דף צב:</h3>
אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין ביבמה? - שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">] לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> - לא תהא בה הויה לזר.
ושמואל אמר: בעניותינו <span style="color:#2828AC;">(מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פירוש המקרא)</span> צריכה גט.
מספקא ליה לשמואל האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה אשת המת</span>' - אי ללאו הוא דאתא <span style="color:#2828AC;">(הרי היא כשאר חייבי לאוין, ותפסי בה קדושין)</span>, אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא.
אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל.
אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר 'הלכתא כוותיה דשמואל' - אם היה יבמה כהן <span style="color:#2828AC;">(וְזוֹ נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ואמר שמואל 'בעיא גט', וכיון דיהיב לה גיטא - מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה)</span> חולץ לה <span style="color:#2828AC;">(יבם)</span> ושריא ליה <span style="color:#2828AC;">(לבעלה)</span>.
איתגורי איתגר <span style="color:#008A00;">[הרויח הבעל השני]</span>, אם כן מצינו חוטא נשכר!? אלא אם היה יבמה ישראל - נותן לה שני גט והותרה לו <span style="color:#2828AC;">(ליבם)</span>.
אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין אין בה, נשואין יש בה <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא לענין גט: דאם ניסת לזר, שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך בנך" - צריכה גט)</span>.
אי קדושין אין בה - נשואין נמי אין בה!?
אימא 'קדושין ונשואין אין בה'.
ואיבעית אימא: מאי 'נשואין יש בה'? – בזנות <span style="color:#2828AC;">(דהוי כזנות, ומיתסרא איבם)</span>, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה <span style="color:#2828AC;">(ורב אשי דאמר לעיל 'נותן לה שני גט והותרה לו' - לית ליה דרב המנונא)</span>.
ואי בעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא: 'קדושין אין בה, נשואין יש בה <span style="color:#008A00;">[לחייבה גט דרבנן]</span>' דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. <span style="color:#2828AC;">(ולאו משום דקדושי נינהו, אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט - אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט; אבל נתקדשה - לא בעיא גיטא, דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט, כדתנן: 'אף על פי שנתן לה האחרון גט - לא פסלה מן הכהונה')</span>.
אמר רבי ינאי: בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה <span style="color:#2828AC;">(דדרשינן '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תהיה [אשת המת החוצה לאיש זר]</span><span style="color:#2828AC;">' - לא תהא בה הויה)</span>.
אמר ליה רבי יוחנן: רבי - לא משנתנו היא זו? דתנן <span style="font-size:80%;">[קידושין פ"ג מ"ה]</span>: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת <span style="color:#2828AC;">(כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי - לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם)</span>'.
אמר ליה: אי לאו דדלאי לך חספא <span style="color:#2828AC;">(אי לאו דאמרי לך)</span> - מי משכחת מרגניתא תותיה <span style="color:#2828AC;">(לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא, אלא [</span><span style="color:#008A00;">שהטעם הוא</span><span style="color:#2828AC;">] דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו)</span>?
אמר ליה ריש לקיש <span style="color:#2828AC;">(לרבי יוחנן)</span>: אי לאו דקלסך גברא רבה <span style="color:#008A00;">[רבי ינאי]</span> - הוה אמינא לך אנא: מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.
ואי רבי עקיבא - כי אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - ליתפסי בה קידושי, דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם', דתנן <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"יא מ"ד]</span>:
<h3>דף צג.</h3>
<span style="color:#2828AC;">(אשה שאמרה לבעלה)</span> '"קונם שאני עושה לפיך <span style="color:#2828AC;">(מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם)</span>" - אין צריך להפר <span style="color:#2828AC;">(דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה - לא מציא נדרה)</span>; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו <span style="color:#2828AC;">(דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות סד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'מה היא עושה לו? משקל ה' סלעים שתי כו' - וטפי לא משעבדא ליה, ואהעדפה חייל נדר, ואף על גב דעדיין לא נעשית המלאכה)</span>'!
הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" <span style="color:#008A00;">[לקב"ה, והקדש מוציא מידי שיעבוד; ולענין הטענה 'שלא בא לעולם' -]</span> דידים איתנהו בעלמא.
ופליגא <span style="color:#2828AC;">(הא דאוקימנא דלרבי עקיבא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם)</span> דרב נחמן בר יצחק, דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא - כרב <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מרב - שהוא רביה - קבלה)</span>, ורב - כרבי ינאי <span style="color:#2828AC;">(ורב - מרבי ינאי, וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה)</span>, ורבי ינאי - כרבי חייא, ורבי חייא - כרבי, ורבי - כרבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי אליעזר בן יעקב, ורבי אליעזר בן יעקב - כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
'רב הונא' - מאי היא?
דאיתמר: המוכר פירות דקל <span style="color:#2828AC;">(בימות הגשמים)</span> לחברו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם <span style="color:#2828AC;">(אם בא לחזור בו קודם ניסן, שאז האילנות מוציאין)</span> - יכול לחזור בו, משבאו לעולם אין יכול לחזור בו <span style="color:#2828AC;">(דכי אתו - חייל זביני; אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם)</span>; ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. אמר רב נחמן: מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה.
'רב' - דאמר רב הונא אמר רב: האומר לחברו <span style="color:#2828AC;">(קודם שקנה את השדה)</span> "שדה זו שאני לוקח - לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו" - קנה <span style="color:#2828AC;">(והויא מתנה; אלמא מרב שמיע ליה)</span>.
'רבי ינאי כרבי חייא' - דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא; ההוא יומא נגה ליה <span style="color:#2828AC;">(שהה יותר מזמנו)</span> ולא אתא; שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו <span style="color:#008A00;">[הפריש מעשר עליו מביתו]</span> <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דאכתי לא אתו)</span>, אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: שפיר עבדת, דתניא: '<span style="color:#2828AC;">(גבי תרומה ומעשרות כתיב:)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים יד,כג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים</span> - אלו שבתות וימים טובים.' <span style="color:#2828AC;">(הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל     THE REASON FOR THE PROHIBITION OF SEPARATING TERUMOS AND MA'ASEROS ON SHABBOS תיקון טבל בשבת ויום טוב QUESTION: The Gemara says that it is prohibited mid'Rabanan to separate Terumos and Ma'aseros on Shabbos because doing so involves "Tiltul Muktzah," handling Muktzah (because Tevel is Muktzah). Why does the Gemara say that the reason is because of Tiltul? The Gemara in Beitzah (37a) implies that the reason is because of a Gezeirah to prevent one from conducting business transactions (Mekach u'Memkar), because when one is Makdish an item to Hekdesh, one thereby transfers its ownership to Hekdesh. Separating Terumos and Ma'aseros is also prohibited for that reason. RASHI in Beitzah (9a, DH Ochel v'Holech) gives another reason to prohibit it; he says that the act of separating Terumos makes the produce edible, and thus it is prohibited because it appears like one is fixing an item (Metaken). Why, then, does the Gemara here say that it is prohibited because of Tiltul? (REBBI AKIVA EIGER in GILYON HA'SHAS) ANSWER: The TOSFOS YOM HA'KIPURIM (Yoma 83b) says that both prohibitions exist. The Isur of Metaken is necessary for a case when one does not need to pick up or handle the Tevel (such as when the fruit is already separated into two piles, and one merely has to designate one of the piles as the Terumah fruits), in which case there is no Tiltul. Why, though, does the Gemara mention the smaller problem of Tiltul, if Metaken is all-encompassing and applies in every case? The Gemara is saying that although the Isur d'Rabanan of Tiltul is a very strong Isur which is on par with an Isur d'Oraisa (as the TOSFOS YESHANIM says in Beitzah 3b), nevertheless it is only a d'Rabanan, and thus it cannot be what the Torah is referring to in the verse "Lema'an Tilmad l'Yir'ah." It goes without saying that the Isurim of Metaken and Mekach u'Memkar are certainly not what the Torah is referring to. The point the Gemara is making is that we should not think that Tiltul, which is Asur mi'Divrei Kabalah -- it is learned from verses in the Nevi'aim, (Shabbos 123b) -- is considered an Isur d'Oraisa. (M. Kornfeld -- see Insights to Yoma 83b.) Yevamot 93b עד אחד ביבמה 2) CAN A SINGLE WITNESS EXEMPT A WOMAN FROM YIBUM QUESTION: The Gemara discusses whether the testimony of a single witness is accepted to permit a woman to marry in cases other than that of the Mishnah (87b). The second version of the Gemara asserts that a single witness is certainly believed to say that the woman's husband died in order to allow her to do Yibum when her husband had no children. This is because a single witness is believed *more* than a woman is believed, and we know that a woman alone is believed to say that her husband died without children and thereby permit herself to do Yibum (114b). The question is only if a single witness is believed to testify that a woman does *not* have to do Yibum (by testifying that her Yavam died, or that her husband died before his children died), even though there is a Chazakah that she is obligated to do Yibum. In such a case, the woman is not believed, as the Mishnah later says. The Gemara inquires whether the single witness should be believed because his testimony is "Avida Ligluyei" (will eventually become known), or whether he is not believed because the woman does not carefully attempt to verify the facts because she wants to exempt herself from Yibum, since she hates the Yavam. Why does the Gemara ask specifically about the Halachah in this case -- when the single witness testifies against the Chazakah and says that the woman is *not* obligated to do Yibum? The same can be asked about a case where he testifies against a Chazakah that she is exempt from Yibum, testifying that she *is* obligated to do Yibum (such as by testifying that her husband died after his children died)! (TOSFOS DH Ki) ANSWERS: (a) TOSFOS first answers that the two questions are indeed identical, and the Gemara mentions the question of a witness permitting her to marry by exempting her from Yibum because it happens to be that this was the question that was posed due to an incident than occurred at the time. (b) The RAMBAN and other Rishonim suggest that the Gemara chose the case of exempting her from Yibum in order to teach the point that even though exempting her from Yibum involves only a question of an Isur Lav (the Isur of Yevamah la'Shuk) and not an Isur Kares, and, in addition, even though the testimony of the single witness that the Yavam died is something that is "Avida Ligluyei" (will become known later) -- nevertheless it is not clear that the witness should be believed, because the woman might not check it out so carefully. (c) TOSFOS and the RA'AVAD (cited by the Ramban) suggest another explanation. They say that although we find that a woman is not believed, without the testimony of witnesses, to permit herself to the Yavam (by saying that her child died before her husband died), it is not because she does not check it out. The love for a Yavam does not overcome the woman's common sense to persuade her to testify that her husband is dead without checking it out. Why, then, is she not believed? She is not believed because the reason to be lenient of "Mishum Iguna" does not apply, since there will be no "Igun" if she does not end up becoming permitted to the Yavam. If so, when there is a single witness testifying that she is permitted to the Yavam, the testimony of the witness *combined with* the fact that a woman checks the story out for herself provide enough reason to be lenient (even when there is no "Igun") and to allow her to theYavam. On the other hand, when the woman testifies that she is *not* obligated to do Yibum, then not only is there no reason to be lenient because of "Iguna" (since she will not be left unable to marry; she can marry the Yavam), but we also suspect that she will not properly verify that she is really exempt. Since we suspect her of hating the Yavam, she will fail to investigate whether she is really exempt from Yibum, for her hate *can* overcome her common sense. The emotion of hate tends to be more powerful than the emotion of love. Therefore, even when a single witness testifies on her behalf, his testimony cannot be accepted because we do not have the added factor that the woman checks out the facts for herself carefully. That is why the Gemara questions only what the Halachah is with regard to *exempting* her from Yibum. )</span>. למאי הלכתא <span style="color:#2828AC;">(ומה אתא קרא לאזהורי)</span>? אילימא לעשורי ומיכל <span style="color:#2828AC;">(ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דשבת הוא מתקנן)</span> - <span style="color:#2828AC;">(פשיטא! וכי)</span> איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן <span style="color:#2828AC;">(הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">[ביצה פ"ה מ"ב]</span><span style="color:#2828AC;">: 'אלו הן משום שבות:... לא מגביהין תרומות ומעשרות</span> <span style="font-size:80%;">במסכת ביצה (לו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא, דאיצטריך למשרייה הכא)</span>?
<h3>דף צג:</h3>
אלא לאו כי האי גוונא <span style="color:#2828AC;">(דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת)</span>?
אמר ליה: והא אקריון בחלמא <span style="color:#2828AC;">(ליל שבת זה)</span> קנה רצוץ <span style="color:#2828AC;">(מקרא אחד ושמו קנה רצוץ</span> <span style="color:#008A00;">[ובדיוק במילים אלה יש כמה פסוקים במקרא]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
מאי לאו הכי קאמרי לי: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">מלכים ב יח,כא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">עתה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה, כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו]</span> <span style="color:#2828AC;">(ולאו שפיר עבדית)</span>!?
לא! הכי קאמרי לך <span style="color:#2828AC;">(קרא אחרינא אקריוך)</span>: <span style="font-size:80%;">(ישעיהו מב,ג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאמת יוציא משפט]</span> <span style="color:#2828AC;">(סיפיה דקרא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לאמת יוציא משפט</span><span style="color:#2828AC;">' דשפיר עבדת)</span>.
'רבי' – דתניא: '<span style="font-size:80%;">(דברים כג,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תסגיר עבד אל אדוניו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר ינצל אליך מעם אדניו]</span>; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו <span style="color:#2828AC;">(ומוזהר שלא להשתעבד בו)</span> הכתוב מדבר'; - היכי דמי? - אמר רבי נחמן בר יצחק: דכתב ליה "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו".
'רבי מאיר' – דתנן <span style="font-size:80%;">[קידושין פ"ג מ"ה]</span>: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת. רבי מאיר אומר: מקודשת.'
'רבי אליעזר בן יעקב' – דתניא: 'יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב: אפילו אם אמר "פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים", או "פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש <span style="color:#2828AC;">(דהוי גמר מלאכה, כדאמר בראש השנה</span> <span style="font-size:80%;">(דף יג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועשת את התבואה לשלש</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כה,כא]</span> <span style="color:#2828AC;">אל תקרי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לִשְׁלשׁ</span> <span style="color:#2828AC;">אלא לשליש)</span> ויתלשו" והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.'
'רבי עקיבא' – דתנן <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"יא מ"ד]</span>: 'קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו [<span style="color:#008A00;">והרי עבודתה הוא דבר שלא בא לעולם, ואעפ"כ אומר רבי עקיבא שעבודה נאסרת מראש</span>].
בעו מיניה מרב ששת: עד אחד ביבמה <span style="color:#2828AC;">(מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם)</span> – מהו <span style="color:#008A00;">[האם נאמין לעד אחד לחייבה יבום]</span>? <span style="color:#008A00;">[האם]</span> טעמא דעד אחד <span style="color:#008A00;">[שמאמינים לעד אחד במקרה שאין שאלה של יבום, שיש לבעל ילדים]</span> משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, והכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא, והכא, כיון דזימנין דרחמא ליה <span style="color:#2828AC;">(אוהבת את יבמה)</span> - לא דייקא ומינסבא?
אמר להו רב ששת: תניתוה <span style="font-size:80%;">[במשנתנו]</span>: 'אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון ממזר <span style="color:#2828AC;">(דבר חייבי כריתות הוא, דאשת אח שיש לה בנים בכרת)</span>'; <span style="color:#008A00;">[ומסביר רב ששת:]</span> היכי דמי? אילימא תרי ותרי - מאי חזית דסמכת אהני, סמוך אהני!? ועוד: 'ממזר'? ספק ממזר הוא?! וכי תימא 'לא דק' - והא מדקתני סיפא 'הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - שמע מינה דוקא קתני <span style="color:#008A00;">[שהמשנה מדוייקת]</span>! אלא לאו שמע מינה <span style="color:#008A00;">[שהעדות הראשונה היתה של עד]</span> חד, וטעמא - דאתו בי תרי אכחשוה, הא לאו הכי מהימן <span style="color:#008A00;">[גם לחייב יבום</span> <span style="color:#2828AC;">    CAN A SINGLE WITNESS EXEMPT A WOMAN FROM YIBUM QUESTION: The Gemara discusses whether the testimony of a single witness is accepted to permit a woman to marry in cases other than that of the Mishnah (87b). The second version of the Gemara asserts that a single witness is certainly believed to say that the woman's husband died in order to allow her to do Yibum when her husband had no children. This is because a single witness is believed *more* than a woman is believed, and we know that a woman alone is believed to say that her husband died without children and thereby permit herself to do Yibum (114b). The question is only if a single witness is believed to testify that a woman does *not* have to do Yibum (by testifying that her Yavam died, or that her husband died before his children died), even though there is a Chazakah that she is obligated to do Yibum. In such a case, the woman is not believed, as the Mishnah later says. The Gemara inquires whether the single witness should be believed because his testimony is "Avida Ligluyei" (will eventually become known), or whether he is not believed because the woman does not carefully attempt to verify the facts because she wants to exempt herself from Yibum, since she hates the Yavam. Why does the Gemara ask specifically about the Halachah in this case -- when the single witness testifies against the Chazakah and says that the woman is *not* obligated to do Yibum? The same can be asked about a case where he testifies against a Chazakah that she is exempt from Yibum, testifying that she *is* obligated to do Yibum (such as by testifying that her husband died after his children died)! (TOSFOS DH Ki) ANSWERS: (a) TOSFOS first answers that the two questions are indeed identical, and the Gemara mentions the question of a witness permitting her to marry by exempting her from Yibum because it happens to be that this was the question that was posed due to an incident than occurred at the time. (b) The RAMBAN and other Rishonim suggest that the Gemara chose the case of exempting her from Yibum in order to teach the point that even though exempting her from Yibum involves only a question of an Isur Lav (the Isur of Yevamah la'Shuk) and not an Isur Kares, and, in addition, even though the testimony of the single witness that the Yavam died is something that is "Avida Ligluyei" (will become known later) -- nevertheless it is not clear that the witness should be believed, because the woman might not check it out so carefully. (c) TOSFOS and the RA'AVAD (cited by the Ramban) suggest another explanation. They say that although we find that a woman is not believed, without the testimony of witnesses, to permit herself to the Yavam (by saying that her child died before her husband died), it is not because she does not check it out. The love for a Yavam does not overcome the woman's common sense to persuade her to testify that her husband is dead without checking it out. Why, then, is she not believed? She is not believed because the reason to be lenient of "Mishum Iguna" does not apply, since there will be no "Igun" if she does not end up becoming permitted to the Yavam. If so, when there is a single witness testifying that she is permitted to the Yavam, the testimony of the witness *combined with* the fact that a woman checks the story out for herself provide enough reason to be lenient (even when there is no "Igun") and to allow her to theYavam. On the other hand, when the woman testifies that she is *not* obligated to do Yibum, then not only is there no reason to be lenient because of "Iguna" (since she will not be left unable to marry; she can marry the Yavam), but we also suspect that she will not properly verify that she is really exempt. Since we suspect her of hating the Yavam, she will fail to investigate whether she is really exempt from Yibum, for her hate *can* overcome her common sense. The emotion of hate tends to be more powerful than the emotion of love. Therefore, even when a single witness testifies on her behalf, his testimony cannot be accepted because we do not have the added factor that the woman checks out the facts for herself carefully. That is why the Gemara questions only what the Halachah is with regard to *exempting* her from Yibum.</span> <span style="color:#008A00;">]</span>.
ואיכא דאמר: הא לא תיבעי לך, דאפילו איהי נמי מהימנא <span style="color:#008A00;">[וכל שכן עד אחד]</span>, דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"טו מ"א]</span>: 'האשה שאמרה "מת בעלי" <span style="color:#2828AC;">(אם אין כאן יבום)</span> – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם' <span style="color:#2828AC;">    יבמות פ"טו מ"א: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם</span> . <span style="color:#008A00;">[אלא]</span> כי תיבעי לך - למישרי יבמה לעלמא <span style="color:#2828AC;">(עד אחד מתירה לשוק, שאומר לה "מת יבמיך" או "מת בעליך ואחר כך מת בנך")</span>: מאי טעמא דעד אחד - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, הכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד - משום דאיהי דייקא ומינסבא, והא לא דייקא ומינסבא, דמיסנא הוא
<h3>דף צד.</h3>
דסניא ליה <span style="color:#2828AC;">(ליבם)</span>!?
אמר להו רב ששת: תניתוה <span style="font-size:80%;">[במשנתנו]</span>: 'אמרו לה "'מת בעליך ואחר כך מת בנך" ונשאת, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון ממזר' <span style="color:#2828AC;">(כרבי עקיבא)</span> - היכי דמי? אילימא תרי ותרי - מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני!? ועוד 'ממזר'? ספק ממזר הוא!? וכי תימא 'לא דק' - הא מדקתני סיפא 'הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' שמע מינה דדוקא קתני! אלא לאו, חד! וטעמא - דאתו בי תרי אכחשוה, הא לאו הכי מהימן!
לעולם תרי ותרי, וכדאמר רב אחא בר מניומי: בעדי הזמה – הכא נמי בעדי הזמה <span style="color:#2828AC;">    A SECOND SET OF WITNESSES WHO SAY THAT "THE OPPOSITE OCCURRED" QUESTION: The Gemara attempts to prove that a single witness is believed to exempt a woman from Yibum. The Gemara quotes the Mishnah that says that if witnesses "told her that her husband died before her son died (and thus she is exempt from Yibum), and then she remarried, and afterwards two other witnesses told her that the opposite occurred (her son died before her husband died, and thus she is obligated to do Yibum), she must leave both husbands." The Gemara asks how many witnesses does the Mishnah mean when it says that they testified that she could remarry; if it was two witnesses, then even when another two witnesses come they should not be able to override the first pair (rather, it should be a situation of "Trei u'Trei")! It must be that the first testimony was given by a single witness, and when two witnesses come they are able to override his testimony. The Gemara rejects this proof by saying that the first testimony was indeed given by two witnesses, and the reason why the second pair is able to override the first pair's testimony is because the second pair of witnesses are Edim Zomemim who are believed to refute the testimony of -- or, more specifically, disqualify -- the first pair of witnesses, and thus the situation is not one of "Trei u'Trei." How can the Gemara say that when the Mishnah says that a second pair of witnesses came and testified that "the opposite occurred" (the son died before the father died) it is referring to Edim Zomemim? Edim Zomemim only testify that the first set of witnesses could not be telling the truth because they were not where they claimed to have been when they saw the events about which they are testifying, and thus they could not have seen those events. The second pair of witnesses are not testifying that "the opposite occurred," but merely that what the first pair of witnesses cannot be true! It cannot be suggested that the Gemara means that the second pair of witnesses said two things -- first, that the first pair was with them at the time the events occurred, and second, that the opposite of what they say occurred -- because such testimony would not suffice to make the other pair of witnesses Edim Zomemim (see Makos 5a, RAMBAM Hilchos Edus 18:2 and Lechem Mishnah)! (ARUCH LA'NER) In addition, it cannot be suggested that there are *two* additional pairs of witnesses testifying against the first pair -- one pair serving to make the first pair Zomemim, and the other pair testifying that the opposite of what the first pair said occurred -- because the words of Rashi and the Rishonim imply that only one other set of witnesses came! ANSWER: Perhaps when the Mishnah says that the second pair of witnesses say that "the opposite occurred," it does not mean that those witnesses testify that the opposite actually happened, but rather they say that the opposite *might* have happened. Why, though, does the Mishnah emphasize that the "opposite" might be true? If the second pair of witnesses made the first pair into Zomemim, there is an even greater concern -- that the husband is still alive! The answer is that the Mishnah is teaching that the second pair of witnesses made the first into Zomemim *only with regard* to the first pair's testimony concerning the timing of the death of the son. The husband, though, is certainly dead, just like the first pair testified, and what remains in question is whether the son died before the father or after him. The Mishnah uses such a case in order to demonstrate that if the son indeed died first, the children that the woman subsequently bears from another husband are Mamzerim, in accordance with the view of Rebbi Akiva who says that the children of a Yevamah la'Shuk are Mamzerim. (M. Kornfeld)</span> .
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, ואמרי ליה רב אחא לרב אשי: תא שמע: 'אין האשה נאמנת לומר "מת יבמי, שאנשא" ולא "מתה אחותי שאכנס לביתה <span style="color:#2828AC;">(ואינסבא לבעלה)</span>"'; היא ניהי דלא מהימנא, הא עד אחד מהימן.
ולטעמיך, אימא סיפא: 'אין האיש נאמן לומר "מת אחי, שאייבם את אשתו", ולא "מתה אשתי, שאשא את אחותה"'; הוא ניהו דלא מהימן, הא עד אחד מהימן <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: מי מהימן עד אחד לומר "מתה אשתך" לישא אחותה)</span>?! בשלמא גבי אשה - משום עיגונא אקילו בה רבנן, אלא גבי איש מאי איכא למימר? אלא <span style="color:#2828AC;">(לא תידוק מיניה 'הא עד אחד מהימן')</span> כי איצטריך <span style="color:#2828AC;">(דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דלא מהימנא)</span> - <span style="color:#2828AC;">(ואליבא)</span> לרבי עקיבא איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ואמר רבי עקיבא 'יש ממזר מחייבי לאוין' <span style="color:#2828AC;">(מיבמה לשוק)</span> - אימא חיישא אקלקולא דזרעא ודייקא <span style="color:#2828AC;">(וכי אמרה "מת יבמי" תנשא)</span>' - קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(דלא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה, וכדאמרן; אבל גבי בעלה - לא אמרינן סניא ליה)</span>.
[<span style="color:#2828AC;">(ואית דגרס)</span> דאקלקולא דידה חיישא <span style="color:#2828AC;">(כגון "מת בעלי", דאי אתי בעלה אמרינן תצא מזה ומזה; וכל קלקולי דמתניתין</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">בה, הלכך מהימנא)</span> אקלקולא דזרעא <span style="color:#2828AC;">(כגון מת יבמה: דאי נמי משקרא - לא מקלקלא אלא זרעה, ואפילו לרבי עקיבא)</span> לא חיישא!
<span style="color:#2828AC;">(ולא נהירא לי: דהא לרבי עקיבא - היא גופה מקלקלא בכל קלקולי דמתניתין, כדתנן במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">(פ,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ולעיל בשמעתין מייתינן לה בתיובתא: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה', ואוקימנא כרבי עקיבא, אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל הני קלקולי! ועוד: אי איהי לא מיקלקלא - למה לי למיתנייה כלל? הא מסיפא שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא, דקתני 'אינה נאמנת לומר "מתה אחותי שאכנס לביתה"' והני ודאי לדברי הכל ממזרים נינהו, וקתני דלא מהימנא! וכל שכן "מת יבמי", דחייבי לאוין בעלמא נינהו! אלא הא איצטריך לאשמועינן: דאף על גב דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה ומיבם - לא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה)</span>!
רבא אמר: עד אחד נאמן ביבמה מקל וחומר: לאיסור כרת <span style="color:#2828AC;">(לומר "מת בעליך, הנשאי!")</span> התרת, לאיסור לאו לא כל שכן!
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: היא <span style="color:#008A00;">[האלמנה]</span> עצמה תוכיח, דלאיסור כרת התרת, לאיסור לאו לא התרת <span style="color:#008A00;">[שאינה נאמנת לומר "מת יבמי"]</span>!? ואלא איהי - מאי טעמא לא מהימנא? - דכיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא - עד אחד נמי: דכיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא.
זה מדרש דרש רבי אלעזר בן מתיא <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשה זנה וחללה לא יקחו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה גרושה מאישה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]</span> - ולא מאיש שאינו אישה:
אמר רב יהודה אמר רב: הוה ליה לרבי אלעזר למדרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא.
מאי מרגניתא?
דתניא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אשה זנה וחללה לא יקחו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואשה גרושה מאישה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]</span> - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה <span style="color:#2828AC;">(כגון שכתב לה גט ואמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם" - שלא נתגרשה זו לגמרי, אלא מאישה נפרדה)</span> - פסולה לכהונה <span style="color:#2828AC;">(אם מת והותרה לינשא)</span>' והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה.
משנה:
מי שהלכה אשתו למדינת הים, באו ואמרו לו "מתה אשתך" ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו - מותרת לחזור
<h3>דף צד:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
לו <span style="color:#2828AC;">(דקדושי שניה אינן כלום, והרי היא כזנות, ואמר בגמרא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה')</span>, ומותר בקרובות שניה <span style="color:#2828AC;">(לישא בתה, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן צז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'נושאין על האנוסה ועל המפותה')</span>, ושניה מותרת בקרוביו; ואם מתה ראשונה - מותר בשניה.
אמרו לו מתה אשתו, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו "קיימת היתה ומתה" - הולד ראשון ממזר והאחרון אין ממזר.
רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש לה)</span>.
גמרא:
ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו <span style="color:#2828AC;">(בעל אחות אשתו)</span> למדינת הים <span style="color:#2828AC;">(ובא עד אחד ואמר לו "מתה אשתך" ולזו אמר "מת בעליך", ועמד ונשאה, ואחר כך באו אשתו וגיסו)</span> - דאהני הני נשואים דקמיתסרא אשת גיסו אגיסו – אפילו הכי אשת גיסו אסירא, אשתו שריא, ולא אמרינן 'מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו - תיאסר אשתו עליו';
לימא מתניתין <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'מותרת לחזור לו')</span> דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - <span style="color:#2828AC;">(כיון דבעיא הך</span> <span style="font-size:80%;">[</span><span style="color:#008A00;">אשתו השניה, אחות אשתו האשונה</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">גיטא מיניה</span> <span style="color:#008A00;">[כפי שיוכח להלן]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הויא לה <span style="color:#2828AC;">(אשתו)</span> אחות גרושתו, דתניא: 'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(ומשום גזרה: שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(פח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה' <span style="color:#2828AC;">(והשתא סלקא דעתא אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו - בעיא גט, וכן באחות אשה; וטעמא לא ידעינן: דהכא ליכא למימר 'גירשה זה ונשאה זה', שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה; וכן לגבי אחות אשה: מאחר שבאת אשתו - גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין, ואפילו הכי קניס לה רבי עקיבא אגיטא)</span> וכיון דאמר רבי עקיבא בעיא גט - ממילא איתסרא עליה, דהויא לה אחות גרושתו!
ולאו איתמר עלה 'אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: האי אשת אח <span style="color:#008A00;">[שאמר עליה רבי עקיבא שצריכה גט]</span> - היכי דמי? - כגון שקדש אחיו את האשה, והלך למדינת הים, ושמע שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו - דאמרי אינשי <span style="color:#2828AC;">(כי חזו לארוס קמא אמרי)</span> 'הך קמא - <span style="color:#2828AC;">( - מדנסבה אחוה)</span> תנאה הוה ליה <span style="color:#2828AC;">(לקמא)</span> בקידושין <span style="color:#2828AC;">(ולא נתקיים)</span>, והאי <span style="color:#2828AC;">(בתרא)</span> שפיר נסיב' <span style="color:#2828AC;">(ואי מפיק לה בלא גט נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא גט, וכן אחות אשה כו')</span>; והאי אחות אשה נמי - היכי דמי? - כגון שקידש את אשה, והלכה למדינת הים, ושמע שמתה, עמד ונשא את אחותה - דאמרי אינשי 'הך קמייתא תנאי הוה ליה בקדושיה, והא שפיר נסיב';
אלא נשואין <span style="color:#2828AC;">(כי מתניתין, דאשתו הראשונה היתה נשואה לו)</span> מי איכא למימר 'תנאה הוה ליה בנשואין' <span style="color:#2828AC;">(הא כולי עלמא ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות; הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום)</span>?
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אי <span style="color:#2828AC;">(מתניתין)</span> רבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(היא, דקמהפכת לאוקומי נמי כרבי עקיבא)</span> - ליתני נמי 'חמותו' <span style="color:#2828AC;">(אמרו לו "מתה אשתך" ונשא אמה)</span>, דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר 'חמותו לאחר מיתה - לאו בשרפה' <span style="color:#2828AC;">( - דלרבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו שריא</span> <span style="color:#008A00;">[רבא להלן דוחה את המחשבה שיש היתר כזה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, דתניא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה - זמה הוא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">באש ישרפו אתו ואתהן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא תהיה זמה בתוככם]</span> – 'אותו ואת אחת מהן' <span style="color:#2828AC;">(שכן בלשון יוני קורין לאחת 'הינא', ואמרה רחמנא: אחרונה שנשא באיסור - תשרף)</span> - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן.'
<span style="color:#2828AC;">(כדקבעינן התם בסנהדרין</span> <span style="font-size:80%;">[עו,ב]</span><span style="color:#2828AC;">: מאי בינייהו? הא ודאי אשתו גמורה לא אמר רבי עקיבא דבשרפה, שהרי עניה זו מה חטאה, הרי בהיתר נשאת לו!? ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו: דרבי עקיבא סבר תרתי כתיבי: חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה, דהכי אמר קרא: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">איש כי יקח את אשה ואת אמה</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כ,יד]</span> <span style="color:#2828AC;">ושתיהן לאיסור, כגון שנשא חמותו ואם חמותו -</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">באש ישרפו</span><span style="color:#2828AC;">; ורבי ישמעאל סבר: חדא כתיב: חמותו לחודה שמעינן מינה, דהאי '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי יקח את אשה</span><span style="color:#2828AC;">' היינו אשתו הראשונה, הנשאת בהיתר, '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת אמה</span><span style="color:#2828AC;">' - זו חמותו, ואמר רחמנא 'ישרפו אותו ואת אחת מהן'; ואם חמותו דבשרפהמ גזרה שוה נפקא לן ב'אלו הן הנשרפין'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין עה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">; ורבא אמר: חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו: דלרבי ישמעאל בשרפה, דהכי קאמר: 'אותו ואת אחת מהן' - אפילו אין שתיהן קיימות, כגון שמתה אשתו ונשא את אמה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תשרף; ורבי עקיבא סבר 'אותו ואת שתיהן' - בזמן ששתיהן קיימות - אשתו וחמותו - ישרפו אותו; ומסתמא כדינו כן דין חמותו, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה;)</span>
<span style="color:#2828AC;">(ומתניתין, דלא קתני 'חמותו')</span> - בשלמא <span style="color:#2828AC;">(הניחא)</span> לאביי, דאמר 'משמעות דורשין איכא בינייהו, דרבי ישמעאל סבר: חדא כתיב, ורבי עקיבא סבר: תרתי כתיב – <span style="color:#2828AC;">(לרבי עקיבא נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא, ולרבי ישמעאל לא נפקא ליה מהכא, ולא איירי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחמותו לאחר מיתה כלל</span> <span style="color:#008A00;">–</span><span style="color:#2828AC;">)</span> שפיר! אלא לרבא דאמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו - ליתני נמי 'חמותו' <span style="color:#2828AC;">    MARRYING ONE'S MOTHER-IN-LAW AFTER THE DEATH OF ONE'S WIFE OPINIONS: The Gemara cites a Machlokes between Rebbi Yishmael and Rebbi Akiva (according to the way Rava learns the Machlokes) regarding whether a person is punished for living with his wife's mother (Chamoso) after his wife has died. The Gemara concludes that even according to Rebbi Akiva -- who says that one is punished with Sereifah only when he commits the Isur while his wife is still alive -- an *Isur* nevertheless remains even after the wife's death. What is the Isur that remains after the wife's death? It cannot be the verse in Parshas Kedoshim (Vayikra 20:14) which ascribes the death penalty for marrying a woman and her mother, because that verse applies only when the wife is alive, according to Rebbi Akiva! What, then, is the Isur? (a) TOSFOS (DH mei'Isura, and 98b, DH Kalash), the RAMBAM (Hilchos Isurei Bi'ah 2:5), and the RA'AVAD (quoted by the ME'IRI in Sanhedrin 76b) write that the Isur that remains is an Isur of Kares and a Lo Ta'aseh, as derived from the verse in Parshas Acharei Mos (Vayikra 18:17) which ascribes Kares and a Lav to the act and does not limit the Isur of Kares and Lav to when they are both alive. (b) However, RASHI in Sanhedrin (76b, DH Rebbi Akiva) explains that according to Rebbi Akiva, there is *no* Isur Kares or Lo Ta'aseh at all for marrying one's mother-in-law after the death of one's wife. Rather, after the death of one's wife, marrying one's mother-in-law is only "Asur b'Arur" -- the Torah places a curse on one who marries his mother-in-law, as the verse states in Parshas Ki Savo (Devarim 27:23). There is no distinct negative prohibition, though. Strong support for the view of Rashi can be derived from the wording of the Gemara in Sanhedrin (as the MAHARSHAL here points out), which says that marrying one's mother-in-law after the death of one's wife involves an "Isura b'Alma" -- only a "minor Isur." Further support can be adduced from the Gemara later in Yevamos (98b), as TOSFOS there (DH Kalash) writes. Rashi's opinion is also that of the RASHBA and RAMBAN (98b) who say that there is only an Isur Arur for one to marry his mother-in-law after the death of his wife. 1. The ARUCH LA'NER here asks that there are actually *six* relatives who are prohibited by the Isur of "Ishah u'Vitah:" one's mother-in-law and *her* mother or mother-in-law, one's wife's daughter and her son's or daughter's daughter. The verse of "Arur," however, refers to only one of these relatives -- to one's mother-in-law. Consequently, there should be no Isur at all, not even an Arur, for having relations with one's wife's daughter or granddaughter, or with one's wife's mother's mother or mother-in-law, after the death of one's wife! And if it is true that one's wife's mother's mother is permitted to him l'Chatchilah after the death of his wife, then the question of the Gemara returns: why did Rebbi Akiva not say that there is another Ervah who needs a Get? If one was Mekadesh a woman and then he heard that she had died, and he went and married her mother's mother who is permitted to him l'Chatchilah since his wife is presumed to be dead, then if his wife returns alive, he should have to give a Get to her mother's mother! The Gemara has not answered its question that there is an additional Ervah which Rebbi Akiva should have included in his list! The RAMBAN and RASHBA (98b) answer that the verse teaching the Isur of Arur includes not only one's mother-in-law, but also her mother, and her mother-in-law. (See Aruch la'Ner who suggests a different answer.) 2. However, this answer only explains why Rebbi Akiva did not list one's wife's grandmother among his list of Arayos who need a Get if one marries them by accident under the presumption that one's wife is dead. However, why did he not mention the Ervah of one's wife's daughter or granddaughter? If one thinks that his wife is dead and he marries his wife's daughter or granddaughter, then he should have to give her a Get since they are permitted after his wife's death, and the verse of Arur does not apply to them! The RAMBAN and RASHBA (ibid.) explain that Rebbi Akiva's view that the Isur of "Ishah u'Vitah" does not apply after the death of one's wife is said *only* with regard to one's wife's mother or grandmother, which is what the verse "Oso v'Es'hen" (Vayikra 20:14) is discussing. One's wife's daughter or granddaughter, though, are not permitted after the death of one's wife. However, the RAMBAM (Hilchos Isurei Bi'ah 2:7-8) understands that Rebbi Akiva is referring to any of the Arayos in the two generations above *or below* one's wife, and not just to those in the two generations above one's wife (i.e. one's wife's mother or grandmother). According to the Rambam, in all of these cases, Rebbi Akiva says that there is no Isur of Sereifah! Rashi also seems to agree with the Rambam in this point, as is evident from Rashi's words earlier (2a and 9b; see Insights to 9b), where Rashi implies that one's wife's daughter or granddaughter becomes permitted to him after his wife's death. If so, she should be permitted to him l'Chatchilah, since the Torah does not write an Arur that applies to one's wife's daughter or granddaughter! Apparently, the answer is that Rashi indeed learned that the Arur of living with one's wife's close relatives applies to all of the Arayos that are included in "Es Ishah v'Es IMah." Just like Rashi learns that the words "Es Ishah v'Es Imah" (from which Rebbi Akiva learns that one's mother-in-law is permitted after the death of one's wife) refer to either the wife and her mother or grandmother, or the wife and her daughter or granddaughter, so too, when the Torah writes "Chosanto" (his mother-in-law) in the verse of the Arur it includes all of those included in "Es Ishah v'Es Imah." (Although it is true that Rashi in Sanhedrin says that the "Isur" mentioned by Rebbi Akiva here means that there is only an "Arur," TOSFOS YESHANIM here and the RITVA (98b) quote Rashi as saying that after the death of one's wife, his mother-in-law *is* prohibited with Kares and a Lav, but not with Sereifah. Apparently, they inferred this from the words of Rashi later (98b, DH Kalash), where Rashi writes that after the death of one's wife, the man is "not punished with Seriefah" for living with his mother-in-law. This implies that an Isur Kares and a Lav do remain. However, as we have seen, the words of Rashi in our texts both in Sanhedrin and in Yevamos seem to say otherwise and to prohibit one's mother-in-law and one's wife's daughter after the death of one's wife with only an Isur of Arur, but not with an Isur of Kares and Lav.)</span> ?!
<span style="color:#2828AC;">(ומשנינן:)</span> אמר ליה: נהי דמיעטה קרא משרפה - מאיסורא מי מיעטה קרא?
ותאסר <span style="color:#2828AC;">(אשתו הראשונה עליו)</span> בשכיבה דאחותה, מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים <span style="color:#2828AC;">(דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון, ואף על פי שהיא שוגגת - ואמאי קתני מתניתין 'מותרת לחזור לו')</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ומשנינן:)</span> לא דמי <span style="color:#2828AC;">(אשה שהלך כו')</span>: אשתו דבמזיד אסירא מדאורייתא <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והִוא לא נתפשה</span><span style="color:#2828AC;">, דמשמע איסורא, הלכך)</span> - בשוגג <span style="color:#2828AC;">(כגון על פי בית דין)</span> גזרו בה רבנן;
<h3>דף צה.</h3>
אחות אשה דבמזיד <span style="color:#2828AC;">(דאפילו במזיד בא על אחותה)</span> לא אסירא מדאורייתא <span style="color:#2828AC;">(לא מיתסרא אשתו עילויה מדאורייתא, כדקתני לקמן, הלכך)</span> בשוגג לא גזרו בה רבנן.
ומנלן דלא אסירא?
דתניא: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושכב איש אֹתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה, והִוא לא נתפשה]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אותה</span>' - אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה;
שיכול <span style="color:#008A00;">[שאילולא נכתב כך - היינו יכולים לחשוב]</span> והלא דין הוא <span style="color:#2828AC;">(שתאסר, ולכך נאמר '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אותה</span><span style="color:#2828AC;">')</span>: ומה במקום שבא על איסור קל <span style="color:#2828AC;">(לקמן מוקים לה באשת איש; ואמאי קרי לה 'איסור קל'? שאין האוסרה אוסרה כל ימיו, שהרי היתר יש בגט)</span> נאסר האוסר <span style="color:#2828AC;">(נאסר בה</span> <span style="color:#008A00;">[באשה שזנתה]</span> <span style="color:#2828AC;">בעלה</span> <span style="color:#008A00;">[שחייב לגרש אותה, ובעלה הוא]</span> <span style="color:#2828AC;">האוסרה לאחרים</span> <span style="color:#008A00;">[כי לולא היתה נשואה היתה מותרת לכל העולם]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, מקום שבא על איסור חמור <span style="color:#2828AC;">(כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה)</span> אינו דין שנאסר האוסר <span style="color:#2828AC;">(שתאסר אשתו האוסרת את אחותה)</span>! <span style="color:#2828AC;">(לכך נאמר '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אותה</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="color:#008A00;">[שלא נאמר קל וחומר זה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו <span style="color:#2828AC;">(שפוסל את אשתו עליו, ולקמן יליף לה מקרא)</span>; על מה נחלקו? - בבא על אחות אשתו: שבית שמאי אומרים: פוסל <span style="color:#2828AC;">(מקל וחומר, כדאמרן, ו'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אותה</span><span style="color:#2828AC;">' לא דרשי)</span>, ובית הלל אומרים: לא פוסל.
אמר רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו <span style="color:#2828AC;">(דדורשין '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אותה</span><span style="color:#2828AC;">')</span>; על מה נחלקו? - בבא על חמותו: שבית שמאי אומרים: פוסל <span style="color:#2828AC;">(דדרשינן '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אותו ואתהן</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא כ,יד]</span><span style="color:#2828AC;">, כדלקמן)</span> ובית הלל אומרים: לא פוסל; <span style="color:#2828AC;">(רבי יוסי מפרש טעמא דלא נחלקו [</span><span style="color:#008A00;">בית שמאי ובית הלל</span><span style="color:#2828AC;">] על אחות אשה:)</span> לפי שבתחלה <span style="color:#2828AC;">(עד שלא קדש אשתו)</span> הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת בכל האנשים שבעולם; קִדְּשָהּ - הוא אוסרה <span style="color:#2828AC;">(על כל אדם)</span> והיא אסרתו <span style="color:#2828AC;">(בקרובותיה)</span>.
מרובה איסור שֶאֲסָרָהּ מאיסור שֶאֲסָרָתְהוּ, שהוא אֲסָרָהּ בכל אנשים שבעולם, והיא לא אסרתהו אלא בקרובותיה; והלא דין הוא: ומה הוא, שֶאֲסָרָהּ בכל אנשים שבעולם, שגגה באסור לה - אינה נאסרת במותר לה <span style="color:#2828AC;">(כדדרשינן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף נו)</span><span style="color:#2828AC;">: הא נתפשה - מותרת)</span>, היא - שלא אסרתהו אלא בקרובותיה - שגג באסור לו <span style="color:#2828AC;">(באחותה)</span> - אינו דין שלא נאסר לו במותר לו?! וזה הדין לשוגג <span style="color:#2828AC;">(הדין הזה מלמדנו על השוגג שלא פסלה)</span>; למזיד מנין? תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אותה</span>'- אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה.' <span style="color:#2828AC;">    BECOMING PROHIBITED TO THE ONE WHO MADE HER PROHIBITED TO THE OTHER QUESTION: The Gemara searches for a case that fits the description of a man who lives with a woman who is Asur to him, "and that man causes her to become Asur to the one who made her Asur to him in the first place." The Gemara suggests that it might be referring to a Sotah. If a Sotah -- after being alone with another man ("Setirah") when her husband had warned her not to be alone with him -- has relations with her husband (which is prohibited once she has become a Sotah), then that act of prohibited relations with her husband causes her to become Asur "to the one who made her Asur [to her husband]" in the first place -- the Bo'el (the suspected adulterer). The Gemara rejects this, saying that it is not the prohibited relations between the husband and the Sotah that causes her to become Asur to the Bo'el. Rather, she is Asur to the Bo'el even if the husband does not have relations with her, but instead gives her a Get or refuses to let her drink the Mei Sotah. Hence, it is not correct to say that it is the prohibited act of the husband living with her that causes her to become prohibited to the Bo'el. What was the Gemara's initial intention when it said that when the husband lives with his Sotah wife, he makes her prohibited to her Bo'el? The Bo'el is already Asur to her even before the husband lives with her, because the rule is that after she has been alone with him, she is Asur to both her husband and the Bo'el! In what way does living with her husband make her Asur to the Bo'el? ANSWERS: (a) TOSFOS explains that even though the Bo'el is prohibited to the Safek Sotah, it is nevertheless possible for her to become Mutar to him by drinking the Mei Sotah and proving her innocence. Once the husband lives with her, though, the husband is no longer "Menukeh me'Avon" and the Mei Sotah will no longer be effective in determining whether his wife was innocent or not. Therefore, living with his wife causes her to become Asur *permanently* to the Bo'el by depriving her of the ability to vindicate herself by drinking the Mei Sotah. That is why the Gemara says that the prohibited act of relations with her husband causes the Bo'el to become Asur to her -- it causes the Bo'el to become Asur to her in a more permanent fashion than he was until now. However, Tosfos has difficulty with this explanation. If this is what the Gemara means, then why does the Gemara say that even if the husband says that he does not want to give his wife the Mei Sotah to drink, he also causes her to become Asur to the Bo'el? Just because he says that he is not going to give her the Mei Sotah now is not a reason to say that she will *never* be able to prove her innocence! Perhaps her husband will change his mind the next day and decide to give her the Mei Sotah, and then she will be able to prove her innocence, and thus the Bo'el still has a possibility of being permitted to the Sotah! Tosfos suggests a novel ruling based on this question. Tosfos suggests that if a husband says that he does not want his wife to drink the Mei Sotah, he cannot change his mind. He is given only one opportunity to let her drink, and once he forfeits that opportunity, he can no longer opt to bring her to drink the Mei Sotah. This suggestion, though, is problematic. Tosfos himself has difficulty finding a source for such a law. Moreover, we may add that if this is what the Gemara means, the Gemara should not have to mention that her husband can prevent her from drinking the Mei Sotah in one of two ways -- by giving her a Get, or by saying that he does not let her drink the Mei Sotah. Preventing her from drinking the Mei Sotah by giving her a Get is basically the same as saying that he will not let her drink, because he is divorcing  her and refusing to let her drink the Mei Sotah and prove her innocence. Thus, the Gemara did not have to mention that he could prevent her from drinking the Mei Sotah by giving her a Get, for giving a Get is essentially the same as refusing to let her drink! The reason she will not be able to drink the Mei Sotah after the Get is because her husband did not want to give her the Mei Sotah to drink in the first place. They are not two ways of stopping her from drinking; they are one and the same. (b) RASHI does not mention anything about the requirement that the husband must be "Menukeh me'Avon" in order for the wife to drink the Mei Sotah. ("Menukeh m'Avon" was the rule that Tosfos, above (a), invoked to show that the husband may not have his wife drink the Mei Sotah once he has had relations with her after she became a Sotah.) It appears that Rashi is following his view expressed elsewhere (58b and 85b; see Insights there), where Rashi holds that there is a Tana that does not agree to the requirement that the husband be "Menukeh me'Avon" in order to have his wife drink the Mei Sotah. Rather, even after he lives with his wife, he can give her the Mei Sotah to drink. Several Gemaras seem to follow that opinion. Accordingly, our Gemara also means that the husband *is* able to give the Mei Sotah to his wife even after he lives with her. If so, our original question returns: why did the Gemara say that when the husband lives with her, he causes her to become Asur to the Bo'el? She is already Asur to the Bo'el because she is a Safek Sotah! The Gemara must mean that in a normal case of a Safek Sotah, when the husband does not live with her wrongfully, we assume that he is going to give her the Mei Sotah in order for her to become permitted to him once again by proving her innocence. A further consequence of her innocence will be that she becomes Mutar to the Bo'el. However, by having relations with her, the husband shows that he is disregarding the fact that she is a Sotah, and he is showing that he has no intentions of giving her the Mei Sotah to drink! Hence, she will remain Asur to the Bo'el by default. The fact that the husband lived with her establishes a Chazakah that he will not give her the Mei Sotah, for he does not care that she is a Sotah. In that sense, he is prohibiting her to the Bo'el by having relations with her. When the Gemara rejects the suggestion that it is the relations of the husband which makes her Asur to the Bo'el, for "even if he says 'I will not give her to drink,' and even if he divorces her," she is still Asur to the Bo'el, the Gemara means to say simply that she is Asur without any act on the part of her husband, merely because she is a Safek Sotah. The husband's act is not *creating* an Isur to the Bo'el. "Even if the husband divorces her," permitting her to the rest of the world, the Bo'el may not marry her -- even if the husband did not live with her after she became a Sotah. "Even if he says 'I will not give her to drink'" means that even if the husband *dies* without agreeing to give her the Mei Sotah, and she now becomes permitted to the rest of the world, she is still Asur to the Bo'el. (See Rashi end of DH Iy Neima.) Consequently, in contrast to the way Tosfos learns the Gemara, there is no proof from the Gemara that the husband may not change his mind when he says that he is not going to let her drink the Mei Sotah. (Nor can it be proven from here that the husband cannot give her to drink after divorcing her and remarrying her, see Tosfos 85b DH ul'Rebbi, and Insights there.) The Gemara is just saying that if he does not give her the Mei Sotah to drink and therefore she does not prove her innocence, she is going to be Asur to the Bo'el simply because of her act of Setirah with him (as we pointed out in the question with which we started). The fact that the husband had relations with her, thereby showing that he does not intend to give her the Mei Sotah, does not create any *new* Isur; it just shows that he is not going to give her the opportunity to become Mutar. That is why the Gemara rejects the suggestion that the "one who causes the prohibition in the first place" is referring to the Bo'el. (M. Kornfeld)</span>
אמר רבי אמי אמר ריש לקיש: מאי טעמא דרבי יהודה <span style="color:#2828AC;">(דאמר 'הבא על חמותו פסל את אשתו')</span>? דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה - זמה הוא]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">באש ישרפו אתו ואתהן</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולא תהיה זמה בתוככם]</span>; וכי כל הבית כולו בשרפה <span style="color:#2828AC;">(אשתו מה חטאת [</span><span style="color:#008A00;">בכך שבעלה בא על אמה</span><span style="color:#2828AC;">])</span>? אם אינו ענין לשרפה - תנהו ענין לאיסורא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יהודה.
ההוא דעבד איסורא בחמתיה, אתייה רב יהודה נגדיה: אמר ליה: אי לאו דאמר שמואל 'אין הלכה כרבי יהודה' אסריתה עלך <span style="color:#2828AC;">(לאנתתך)</span> איסורא דעלם.
מאי 'איסור קל'?
אמר רב חסדא: מחזיר גרושתו משנשאת: בא עליה האי <span style="color:#2828AC;">(כשנשאה האחרון)</span> - אסרה עליה דהאי <span style="color:#2828AC;">(על הראשון)</span>; בא עליה אידך <span style="color:#2828AC;">(גירשה השני והחזירה הראשון - הרי לך איסור קל בלאו)</span> אסרה עליה דהאי <span style="color:#2828AC;">(ואסרה על השני דהדר הויא לגביה גרושתו משנשאת) (והיינו 'נאסר האוסר' - נאסר שני זה שהיה אוסרה על זה הראשון שהחזירה)</span>!
מה למחזיר גרושתו משנשאת, שכן נטמא הגוף, ואיסורה ברוב <span style="color:#2828AC;">('איסורה ברוב' לא גרסינן)</span> ואיסורה איסור עולם <span style="color:#008A00;">[גם לראשון וגם לשני]</span> <span style="color:#2828AC;">(תאמר בבא על אחות אשתו</span> <span style="color:#008A00;">[שאיסורה רק בזמן שאשתו בחיים]</span> <span style="color:#2828AC;">שתאסר אשתו, שלא נטמא גופה!? ואיסור אחות אשתו אינו איסור עולם, שאם מתה אשתו - מותר באחותה)</span>!?
אלא אמר ריש לקיש: <span style="color:#008A00;">[מאי 'איסור קל'? -]</span> יבמה.
'יבמה'? למאן <span style="color:#2828AC;">(מי בא עליה באיסור)</span>? אילימא לאחר <span style="color:#2828AC;">(שבא עליה אחד מן השוק, והיינו 'איסור קל', דלאו בעלמא, וקתני 'נאסר האוסר' - נאסר בה יבמה, שהיה אוסרה על זה,)</span> וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה – <span style="color:#008A00;">[אין לומר שזה 'איסור קל', שהרי]</span> מה ליבמה שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב <span style="color:#2828AC;">(לכל אדם היא באיסור עד שלא חלצה - תאמר באחות אשה שאינה אסורה אלא לזה)</span>!?
אלא יבמה לאחין <span style="color:#2828AC;">(שבא עליה אחד מן האחין באיסור - אסרה על האוסרה עליו; והיכי דמי? -)</span> עָבַד בה מאמר האי <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[אח]</span> <span style="color:#2828AC;">קמא)</span> - אסרה עליה דהאי <span style="color:#2828AC;">(ואסרה על אידך; והאי מאמר יבמין - דרבנן הוא, ולאו קדושין גמורין, למיהוי אשת איש)</span>; בא עליה אידך <span style="color:#2828AC;">(וכי בא עליה שני - בא על איסור קל הוא, ואפילו הכי)</span> אסרה עליה דהאי <span style="color:#2828AC;">(אסרה על הראשון האוסרה עליו)</span>.
מאי איריא שבא עליה שני <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'מקום שבא על איסור קל')</span>? אפילו עבד בה נמי מאמר <span style="color:#2828AC;">(אפילו חזר ועשה בה מאמר - נמי אסרה לבעל המאמר הראשון, כרבנן, דאמרי 'יש מאמר אחר מאמר')</span>!?
הא - לא קשיא, כרבן גמליאל, דאמר 'אין מאמר אחר מאמר'.
אלא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אלא פריך הכי:)</span> אפילו נתן לה גט <span style="color:#2828AC;">(אפילו עשה זה מאמר ובא אחיו ונתן גט)</span> ואפילו חלץ לה <span style="color:#2828AC;">(או חלץ - פסלה על ידו)</span>!?
אלא אמר רבי יוחנן: סוטה.
סוטה למאן <span style="color:#2828AC;">(למי נבעלה, דקרי לה 'איסור קל')</span>? אילימא לבעל <span style="color:#2828AC;">(שנבעלה לבעל אחר שקינא לה ונסתרה, דאסירא ליה, דכתיב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונסתרה והיא נטמאה</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ה,יג)</span><span style="color:#2828AC;">, וקתני 'נאסר האוסר')</span> בא עליה בעל - אסרה עליה דבועל <span style="color:#2828AC;">(אסרה על הבועל אפילו לאחר מיתתו, או אפילו כשיגרשנה)</span>!
מאי איריא בא עליה <span style="color:#2828AC;">(בלא בא עליה נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה, כדתנן</span> <span style="font-size:80%;">(סוטה פ"ה מ"א, דף כז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נטמאה נטמאה</span> <span style="color:#2828AC;">שתי פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל)</span> אפילו נתן לה גט ואפילו אמר "אין אני משקה"!
אלא סוטה <span style="color:#2828AC;">(שנבעלה)</span> לבועל <span style="color:#2828AC;">(נאסר בעלה האוסרה עליו)</span>.
האי 'איסור קל' הוא <span style="color:#2828AC;">(מי הוי בא על איסור קל)</span>? איסור חמור הוא, דהיינו אשת איש!
<h3>דף צה:</h3>
אלא אמר רבא: אשת איש <span style="color:#2828AC;">(והיינו 'איסור קל' לגבי אחות אשה: לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו, שאפילו בחייו יש לה היתר בגט; אבל אשתו האוסרתו באחותה - אוסרתו כל ימיה)</span>.
וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: אשת איש.
ומאי קרי לה 'איסור קל'?
שאין האוסרה אוסרה כל ימיו <span style="color:#2828AC;">    THE LENIENCY OF THE ISUR OF "ESHES ISH" QUESTION: Rava concludes that the case about which it was said that living with a woman with whom one is prohibited causes the person who made her prohibited in the first place to become Asur to her as well, is the case of "Eshes Ish." If a man lives with an Eshes Ish, another man's wife, he causes her to become Asur to her husband, who was the one who made her Asur to every other man to begin with (by virtue of marrying her). The Beraisa (95a) is making a Kal v'Chomer from that case: if, in a lighter Isur like "Eshes Ish," when a man has prohibited relations with the woman, he causes the person who created the Isur (i.e. her husband) to become Asur to her, then certainly in a more severe Isur like "Achos Ishto," when a man has prohibited relations with the woman (his wife's sister), she should cause the person who created the Isur (i.e. his wife) to become Asur to him. The Gemara asks how can we make such a Kal v'Chomer? The Isur of "Eshes Ish" is more severe than "Achos Ishto" in many ways! The Gemara explains that the Isur of "Eshes Ish" is less severe because it is possible to remove the Isur even in the lifetime of the one who makes her Asur, meaning the husband, by his giving her a Get. In contrast, the Isur of "Achos Ishto" cannot be removed during the lifetime of the one who makes her Asur, meaning the wife, because it is never permitted to marry the sister of one's wife during her lifetime. (Only after his wife dies does he become permitted to marry her sister). This is a problematic statement. The Gemara earlier, when searching for a case that fit the description of the statement of "Ne'esar ha'Osrah," rejected the possibility that it refers to the Isur of "Machzir Gerushaso" or to the Isur of "Yevamah la'Shuk." There are various reasons, asserted the Gemara, why those Isurim are not more lenient than the Isur of "Achos Ishto." One reason was that in the case of "Yevamah la'Shuk," the woman herself is "Nitma ha'Guf;" it was the woman herself who did something wrong and thereby caused her husband to become Asur to her, while in the case of "Achos Ishto" it is the *sister* who became "Nitma," making her sister -- the man's wife -- Asur to him. Another reason to be more stringent in the case of "Yevamah la'Shuk" was that the Isur of "Yevamah la'Shuk" causes the woman to be prohibited to *all* men in the world, while the Isur of "Achos Ishto" only makes the woman Asur to one man (her sister's husband). For this reason, the Gemara says that "Yevamah la'Shuk" cannot be called a "more lenient" Isur than the Isur of "Achos Ishto." Why, now in the conclusion of the Gemara, does the Gemara say that the Isur of "Eshes Ish" can be removed during the life of the one who makes her prohibited (the husband)? What about all of the other objections which the Gemara raised for making a Kal v'Chomer from "Yevamah la'Shuk" and from "Machzir Gerushaso?" Those objections also apply to making a Kal v'Chomer from the Isur of "Eshes Ish!" (TOSFOS DH Ela) In addition, the Isur of "Yevamah la'Shuk" also has this leniency of being able to be permitted in the lifetime of the Oser (i.e. the Yavam who makes her Asur)! If the Yavam does Chalitzah with her, she becomes permitted to marry la'Shuk! Why, then, does Rava have to say that the Beraisa is referring to an Eshes Ish? He could have said that the statement refers to a Yevamah la'Shuk, whose Isur is more lenient than "Achos Ishto" because it can be removed during the lifetime of the Yavam! ANSWER: The TOSFOS HA'ROSH answers in the name of the RIVA that in the case of an Eshes Ish, that fact that she has a Heter in the lifetime of her husband is such a tremendous leniency that it overrides any of the other Chumros that she might have (such as the fact that the Isur is punishable with Chenek, it is a case of "Nitma ha'Guf," and it is "Isurah b'Rov"). If this leniency overrides all of the Chumros, then why did the Gemara not say the same thing about the Isur of "Yevamah la'Shuk?" The answer is that the Isur of "Yevamah la'Shuk" is only an Isur Lav. The fact that an Isur Lav is able to become permitted in the lifetime of the one who causes that Isur is not such a tremendous leniency over the Isur of "Achos Ishto." Since the Isur is only an Isur Lav, it can be removed, while it stands to reason that Achos Ishto, which is an Isur Kares, cannot become removed. In contrast, if we find that the Isur of "Eshes Ish," which is an Isur *Chenek*, and which is more severe than an Isur Kares, can nevertheless be removed in the lifetime of the one who makes that Isur -- if that very strong Isur can still be removed, then it shows that the Isur is much more lenient than the Isur of "Achos Ishto," which is a less severe Isur (and Isur Kares) and yet it cannot be removed. That is why only with regard to the Isur of "Eshes Ish" could we say that the fact that it is permissible in the life of the one who causes the Isur shows the leniency of that Isur!</span> .
תניא נמי הכי: 'אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: אשת איש: ומה במקום הבא על איסור קל, שאין האוסרה אוסרה כל ימיו, נאסר האוסר - הבא על איסור חמור, שהאוסרה אוסרה כל ימיו, אינו דין שנאסר האוסרה!? ת"ל 'אותה' - אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.'
רבי יוסי אומר: כל שפוסל [<span style="color:#008A00;">ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו, וכל שאין פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו</span>]:
מאי קאמר רבי יוסי?: אילימא דקאמר תנא קמא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים - אשת גיסו אסירא, ואשתו שריא, וקאמר ליה רבי יוסי: כי היכי דאשתו שריא - אשת גיסו נמי שריא, אי הכי [<span style="color:#008A00;">מדוע אמר</span>] 'כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו'? 'כל שאין פוסל על ידי עצמו אינו פוסל על ידי אחרים' מיבעיא ליה?
ואלא כי היכי דאשת גיסו אסירא, אשתו נמי אסירא <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה - אהנו נמי להיות חשובה כאשתו, ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה - מדרבנן)</span> - התינח 'כל שפוסל', 'כל שאינו פוסל' מאי עבידתיה <span style="color:#2828AC;">('אינו פוסל' - מאן איירי בה לעיל)</span>?
אמר רבי אמי: <span style="color:#2828AC;">(האי 'כל שאינו פוסל')</span> ארישא <span style="color:#2828AC;">(קאי, דאיירי באינו פוסל על ידי אחרים, דאיירי לעיל ב)</span>ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן <span style="color:#2828AC;">(והיא מותרת לבעלה)</span>, על פי עדים תצא וחייבת בקרבן: יפה כחו של בית דין שפטרה מן הקרבן; וקאמר תנא קמא <span style="color:#2828AC;">( וקתני סיפא 'ואחר כך באתה אשתו - מותרת לחזור לו')</span>: לא שנא על פי עדים <span style="color:#2828AC;">(שאמרו לו "מתה אשתך" ולאחות אשתו אמרו "מת בעליך")</span> דאשת גיסו שריא <span style="color:#2828AC;">(לחזור לבעלה)</span>, ולא שנא על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(על פי עד אחד)</span> דאשת גיסו אסירא <span style="color:#2828AC;">(אשתו שריא)</span>, וקאמר ליה רבי יוסי: על פי בית דין <span style="color:#2828AC;">(פליגנא עלך)</span>, דפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו <span style="color:#2828AC;">(דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו)</span>, על פי עדים דאינו פוסל על ידי אחרים - אינו פוסל על ידי עצמו <span style="color:#2828AC;">(אבל בעל פי עדים מודינא לך)</span>.
רבי יצחק נפחא אמר: לעולם אסיפא <span style="color:#2828AC;">(כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד, ומאי 'פוסל' ו'אין פוסל' איכא?) (</span>הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו<span style="color:#2828AC;">)</span> הא דאזלי ארוסתו וגיסו <span style="color:#2828AC;">(למדינת הים)</span> הא דאזלי אשתו וגיסו <span style="color:#2828AC;">(למדינת הים)</span>; וקאמר תנא קמא: לא שנא אשתו וגיסו ולא שנא ארוסתו וגיסו: אשת גיסו אסירא ואשתו שריא, וקאמר ליה רבי יוסי: אשתו וגיסו, דליכא למימר תנאה הוה ליה <span style="color:#2828AC;">(להאי)</span> בנשואין <span style="color:#2828AC;">(באשתו ראשונה, וכולי עלמא ידעי דנשואי שניה טעות הן, ולא אתי למימר 'גירשה בעלה ונשאה זה', דהא אפילו גירשה בעלה - אסורה להאי, ומידע ידעי דסהדי אטעינהו)</span>, דאינו פוסל על ידי אחר <span style="color:#2828AC;">(על ידי גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד, דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי 'זה מחזיר גרושתו מן הנשואין' אבל הכא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, הלכך)</span> אינו פוסל על ידי עצמו; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> ארוסתו וגיסו <span style="color:#2828AC;">(היכא דהואי קמייתא ארוסתו)</span>, דאיכא למימר 'תנאה הוה ליה בקידושין' <span style="color:#2828AC;">(סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי 'גירשה בעלה ונשאה זה' ואי משום אחות אשה - תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים, ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך)</span> ופוסל על ידי אחרים <span style="color:#2828AC;">(והואיל ואהנו מעשיו)</span> - אף פוסל על ידי עצמו. <span style="color:#2828AC;">(ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור - לאו משום 'שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת' אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר; הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא     The Gemoro says that if Reuven's brother-in-law (Moshe) went away to Medinas HaYam (with Reuven's wife), and Reuven married Moshe's wife (Rochel, his wife's sister) - on Moshe's return Reuven must give Rochel a Get, but she is not permitted to return to Moshe. Reb Yitzchok Nafcha explains that when Reuven gives Rochel a Get, people may think that Moshe also had given Rochel a Get before he went away, which would mean that if Rochel were allowed to return to Moshe - it looks like Machzir Gerushoso. The question is: if people see Reuven give Rochel a Get - doesn't that imply that Moshe had NOT given Rochel a Get?! (If Moshe had given a Get - Reuven would be legally married to Rochel, and would not HAVE to give a Get!) [The only answer I could think of is that people may not know that Reuven is giving a Get on instruction of Beis Din due to the return of Moshe, but may think he is Stam giving a Get] Kol Tuv Mark Bergman Manchester, UK The Kollel replies: Your answer is right on the mark, Mark. It is generally assumed that when people see a Get that they will take for granted that the couple were married. Dov Zupnik.)</span>
<span style="color:#2828AC;">הכי גרסינן: הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו, והכי גרסינן: אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים:</span>
<span style="color:#2828AC;">לישנא אחרינא גרס לה: הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו' - ואין אדם יכול להעמידה.</span>
<span style="color:#2828AC;">אבל הב"ח ס"ק ב העמידה.</span>
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי <span style="color:#2828AC;">(קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל, ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד - משום 'שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת', וכל היכא דאיכא למימר הכי - מיתסרא, ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון, הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא     Yevamos Chart #29 Daf 95b                    _______________________________________________                    THE ARGUMENT BETWEEN REBBI YOSI AND THE RABANAN                                 IN THE MISHNAH (94b)                    __________________________________ CASE: *Rachel*, the wife of Reuven, and *Shimon*, the husband of Rachel's sister Leah, travelled abroad. When Reuven was informed (by a single witness) that Rachel and Shimon had died abroad, Reuven married Leah, the wife of Shimon. Afterward, it became known that Rachel and Shimon were still alive. Is Shimon permitted to return to his wife, Leah, and is Reuven permitted to return to his wife, Rachel?                   (A)                 (B)                 (C)            |             WHEN RACHEL WAS   WHEN REUVEN MARRIED   WHEN RACHEL WAS      |              *NESU'AH* TO        LEAH BASED ON        *ARUSAH* TO        |                REUVEN(1)       TESTIMONY OF TWO        REUVEN (2)        |                                   WITNESSES(2)                           |             _______________   ___________________   _______________      |                                                                          | 1) REUVEN     Permitted to        Permitted to      Tana Kama: Permitted |               his wife(3)         his wife(4)         to his wife(3)     |                                                     R. Yosi: Prohibited  |                                                       to his wife(5)     |                                                                          | 2) SHIMON   Tana Kama:            Permitted to        Prohibited to      |               Prohibited to       his wife(7)         his wife(8)        |               his wife(6)                                                |             R. Yosi:                                                     |               Permitted to                                               |               his wife                                                   |                                                                          | ========== FOOTNOTES: ========== (1) Rebbi Yosi's first statement, "Anyone who is Posel others [to their wife], is Posel himself as well," is referring to this case. (2) These two cases (column B and C) are brought to explain Rebbi Yosi's second statement, "Anyone who is not Posel others, is not Posel himself either" (column B is Rebbi Ami's explanation of that statement, and column C is Rebbi Yitzchak Nafcha's explanation; see footnote 8 below). (3) The reason for this is that since Leah, the wife of Reuven's brother-in-law Shimon, is prohibited to Reuven with an Isur Kares ("Achos Ishto") as long as Reuven's wife (Rachel) is alive, everyone knows that Kidushin does not take effect between Reuven and Leah. When Shimon returns they will not say that "this one (Shimon) divorced her, and this one (Reuven) married her." Therefore, Reuven does not have to give a Get to Leah, and his own wife does not become Asur to him as "Achos Gerushaso." (4) Since they were married based on the testimony of two witnesses, the Rabanan do not penalize them, and whenever the Rabanan do not penalize them, there is no need for the second man to give a Get. (That is, when there is no need to penalize them, we do not fear that people will say that Leah's first husband divorced her and Reuven married her -- Gemara 89a). Since Reuven does not have to give a Get to Leah (his own wife's sister), Reuven's real wife does not become Asur to him as "Achos Gerushaso." (5) Rebbi Yosi is concerned that people will say that her first husband divorced her and the second man married her, in a case where Reuven was only betrothed (with Erusin) to Rachel and did not yet marry her (with Nesu'in). Since he did not marry her yet, people will say that there was a condition in the Kidushin which was not fulfilled (like Rebbi Akiva on 94b), and thus Rachel was never married at all to Reuven. Consequently, they will think that Reuven's marriage to Leah, Rachel's sister, took effect, and thus he must give her a Get. Since Reuven must give Leah a Get, Rachel becomes Asur to him because of "Achos Gerushaso." (Shmuel -- according to one explanation of Abaye at the end of the Amud -- holds that Reuven's wife Rachel is Asur to him for a different reason: even though we are not afraid that people will say that Reuven was never married to Rachel because there was an unfulfilled condition in the Kidushin, nevertheless when Shimon returns alive before Rachel returns, we are afraid that people will say that Reuven's wife Rachel *did die* before he married Leah, and thus his marriage to Leah was valid and therefore he must give her a Get -- RASHI DH Dilma) (6) According to the Rabanan, even though Reuven did not give a Get to Leah, and it does not appear that Shimon is being Machzir Gerushaso, nevertheless Leah is Asur to Shimon as a penalty for not verifying that her husband had actually died before she remarried. Rebbi Yosi permits her to him, because he does not hold of this penalty. He rules that since Shimon does not appear as though he is being Machzir Gerushaso, Leah is permitted to return to Shimon (see TOSFOS DH v'ka'Amar, and REBBI AKIVA EIGER). (7) According to Rebbi Yosi, Leah may return to Shimon since she does not need a Get from Reuven (as mentioned above in footnote #4). According to the Rabanan, Leah may return to Shimon because we do not penalize someone who got married based on the testimony of two witnesses, and the penalty mentioned above in footnote #6 is not relevant here. (8) According to the Rabanan, his wife is Asur to him because of a penalty, as mentioned above in footnote #6. According to Rebbi Yosi, his wife is Asur to him because it appears that he is being Machzir Gerushaso, since Rebbi Yosi holds that we are afraid people will say that there was an unfulfilled condition in Reuven's Kidushin with Rachel and the Kidushin was annulled, and thus Reuven's marriage to Leah, Rachel's sister, was valid. Hence, Reuven must give Leah a Get, and as a result, if Leah were to return to Shimon it would appear as though he is being Machzir Gerushaso.(According to Shmuel, the reason why Reuven must give Leah a Get is because people will say that Reuven's wife Rachel died before he married Leah, as mentioned above in footnote #5.) (It should be noted that according to Shmuel, the words of Rebbi Yosi should be explained in a different manner than either Rebbi Ami or Rebbi Yitzchak Nafcha explained (above, footnote #2). The Gemara should have said that the first statement of Rebbi Yosi refers to when Reuven's wife Rachel returned alive *before* Shimon did, and therefore Reuven does not have to give a Get to Leah, Shimon's wife, because she is an Ervah to him and it is obvious to all that the Kidushin with her did not take effect. In contrast, the second statement of Rebbi Yosi refers to when Shimon returned alive before Reuven's wife did, and therefore at the time that Shimon returns, the people think that Shimon divorced his wife Leah and Reuven married her, since they think that Reuven's wife is dead and he is able to marry Leah. Reuven is therefore obligated to give Leah a Get, and she thereby becomes Asur to her husband Shimon because of Machzir Gerushaso, while Rachel becomes Asur to Reuven because of Achos Gerushaso.) )</span>.
מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי? והאתמר: 'יבמה - רב אמר: הרי היא כאשת איש <span style="color:#2828AC;">(רב הונא מפרש מאי היא)</span>, ושמואל אמר: אינה כאשת איש', ואמר רב הונא <span style="color:#2828AC;">(מאי 'אשת איש' דקאמר רב)</span>: כגון שקדש אחיו את האשה, והלך לו למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו <span style="color:#2828AC;">(שאלמלא נשאה ראשון - תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו, דליכא למימר 'מחזיר גרושתו הוא', דהא הכל יודעים שטעות היתה, שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל 'קידש' - בההיא)</span> דרב אמר 'הרי היא כאשת איש' <span style="color:#2828AC;">(הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה)</span> - ואסורה ליבם <span style="color:#2828AC;">(וזו נמי אסורה לראשון, שהוא עכשיו יבמהּ, דאמרי אינשי 'הראשון - תנאה הוה ליה בקדושין, ולא נתקיים, ומותרת היתה לשני, ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון - ונמצא נושא את אשת אחיו')</span>, ושמואל אמר 'אינה כאשת איש' ושריא ליה <span style="color:#2828AC;">(לראשון, דלא אמרי 'תנאה הוה', דמלתא דלא שכיחא היא, אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי; אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו; וגבי ארוסתו וגיסו - אמאי אמר שמואל 'הלכה כרבי יוסי' דמיתסרא אשת גיסו לגיסו)</span>? <a href="#footnote-36" id="noteref-36" title=" לכאורה המחלוקת בין רב ושמואל כאן היא באומד דעת הצבור.">[36]</a>
אמר ליה אביי: וממאי דכי אמר שמואל 'הלכה כרבי יוסי' - אדרבי יצחק נפחא קאמר? דלמא אדרבי אמי קאמר <span style="color:#2828AC;">(כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי: דלא איירי בתנאה כלל, דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל, ואף על גב דליכא למיחש לתנאה; ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא, דלא דמי אחות אשה ואשת אח: דאחות אשה - אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו - הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו, ובעיא גט משני, משום 'שמא יאמרו גירש זה ונשא זה'! ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו, אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו)</span>? ואי נמי אדרבי יצחק נפחא - ממאי דאפוסל <span style="color:#2828AC;">(קאמר שמואל הלכה)</span>,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-36" id="footnote-36">[36]</a> לכאורה המחלוקת בין רב ושמואל כאן היא באומד דעת הצבור.</p>
<h3>דף צו.</h3>
<span style="color:#2828AC;">(ותקשה לך)</span> ודלמא 'אאינו פוסל' <span style="color:#2828AC;">(דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל - והאי דקאמר 'הלכה כרבי יוסי' א'אין פוסל' קאמר: לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא - קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא)</span>?
אי נמי: ממאי דאיתא לדרב הונא? דלמא ליתא דרב הונא כלל, ובדרב המנונא קמיפלגי, דאמר רב המנונא <span style="font-size:80%;">[לעיל צה,א]</span>: 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה' דרב אמר: הרי היא כאשת איש, ומיפסלא בזנות, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזנות?
ואי נמי בקדושין תופסין ביבמה קמיפלגי: דרב אמר: הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה קדושין, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין!
והא אפליגו בה חדא זימנא חדא <span style="color:#2828AC;">(בהאי פירקא גופיה</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף צב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאמר שמואל 'בעניותינו צריכה גט')</span> - מכלל דחברתה איתמר <span style="color:#008A00;">[שנלמד אחד מהשני, ואל תשאל 'והא אפליגו בה זימנא חדא']</span>.
משנה <span style="font-size:80%;">[הרישא הובא ונתפרש פרק שני בדף נד,ב]</span>:
אמרו לו "מתה אשתך", ונשא אחותה מאביה <span style="color:#2828AC;">(שלא מאמה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(וחזרו ואמרו לו)</span> "מתה <span style="color:#2828AC;">(השנייה)</span>" ונשא אחותה <span style="color:#2828AC;">(של שנייה)</span> מאמה <span style="color:#2828AC;">(ולא מאביה, ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה, ולא קרובתה היא)</span>, <span style="color:#2828AC;">(חזרו ואמרו לו)</span> "מתה" ונשא אחותה <span style="color:#2828AC;">(של שלישית זו)</span> מאביה <span style="color:#2828AC;">(ולא מאמה - נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה, וכל שכן מן הראשונה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(חזרו ואמרו לו)</span> "מתה" ונשא אחותה מאמה <span style="color:#2828AC;">(ורחוקה מן השלישית)</span>, ונמצאו כולן קיימות <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך אמרו לו "כולן קיימות")</span> - מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית <span style="color:#2828AC;">(שאין קרובות זו לזו; ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שריא, דקדושי שנייה לא תפסי, דאחות אשה היא, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף צז)</span><span style="color:#2828AC;">: 'אנס אשה - מותר לישא בתה', דלא אסרה תורה אלא אחות אשה; והיכא דלא תפוס קדושין - לאו אשה היא! וכן חמישית: אף על פי שהיא אחות הרביעית</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מותרת: הואיל ותפסי קדושי שלישית, נמצאת ביאת רביעית - שהיא אחות שלישית - ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו)</span> ופוטרות צרותיהן <span style="color:#2828AC;">(אם מת, ובא יבם וייבם את אחת מהן - נפטרה צרתה)</span>; ואסור בשניה וברביעית <span style="color:#2828AC;">(בשניה משום ראשונה</span> <span style="color:#008A00;">[שהיא</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">השניה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אחות הראשונה מאביה]</span> <span style="color:#2828AC;">וברביעית משום שלישית</span> <span style="color:#008A00;">[שהיא</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">הרביעית</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אחות השלישית מאביה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה <span style="color:#2828AC;">(שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו)</span> - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית <span style="color:#2828AC;">(מפני שנייה</span> <span style="color:#008A00;">[שהיא</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">השלישית</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אחות השניה מאמה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ובחמישית <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[שהיא</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">החמישית</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אחות הרביעית מאמה]</span> <span style="color:#2828AC;">מפני רביעית)</span>, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה <span style="color:#2828AC;">(כשבעל תחלה אבל לא בסוף, כדמפרש בגמרא)</span> והאחין פוסלין תחלה וסוף.
כיצד?
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פסל על ידי אחין; באו עליה אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו - פוסלין על ידו <span style="color:#2828AC;">(דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא; והא קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף נ)</span> <span style="color:#2828AC;">דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר)</span>.
גמרא:
<span style="color:#008A00;">[על הנאמר במשנה באמצעה: '</span><span style="color:#2828AC;">ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה</span><span style="color:#008A00;">']</span> - אטו כולהו <span style="color:#008A00;">[שנשא את כל הנשים השניה והשלישית וכו']</span> לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו? אמר רב ששת: לאחר מיתת ראשונה ודאי <span style="color:#008A00;">[שכוונת המשנה שכל הנישואין הנוספים היו לאחר מותה של הראשונה]</span>.
בן תשע שנים <span style="color:#008A00;">[ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף]</span>:
בן תשע שנים ויום אחד - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל <span style="color:#2828AC;">(אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע - לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר)</span>? והתני רב זביד ברבי אושעיא: 'העושה מאמר ביבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה – פסלהּ' <span style="color:#008A00;">[זאת אומרת ביאתו פסולת גם בסוף]</span>!
אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף; מאמר תחלה פסיל, בסוף לא פסיל <span style="color:#2828AC;">(ביאת בן תשע פסלה אפילו בסוף, אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פסיל, לבסוף לא פסיל)</span>.
וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני 'אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו <span style="color:#008A00;">[פסל על ידי אחין]</span> <span style="color:#2828AC;">(ומפרש ביאה לאלתר, אלמא אביאה קאי)</span>?
חסורי מיחסרא, והכי קתני: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף; במה דברים אמורים? - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפילו בסוף; כיצד? - בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל על ידי אחין <span style="color:#2828AC;">(שעשו בה מאמר תחלה; דהא 'כיצד' - אבסוף קאי)</span>'.
ומי אית ליה <span style="color:#008A00;">[לבן תשע ויום]</span> מאמר כלל על ידי אחין <span style="color:#008A00;">[כלומר: האם יש תוקף כלשהו למאמר של בן תשע ויום, שמשום מאמר זה אין האחים הגדולים יכולים ליבם]</span>? והתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים: הוא פוסל על ידי אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה'?
ביאה, דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה <span style="color:#008A00;">[הדין בביאה הוא ברור וחד משמעי, ולכן הוא לימד דין ביאת בן תשע שפוסלת]</span>; מאמר, דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה <span style="color:#008A00;">[כלומר: הדין אינו פשוט וחד משמעי, ולכן לא הזכירו]</span>.
איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'יש לו גט' <span style="color:#2828AC;">(לפוסלה על ידי אחין, דקיימא עלייהו ב'כיון שלא בנה שוב לא יבנה')</span> וכן אמר רב תחליפא בר אבימי 'יש לו מאמר'.
תניא נמי הכי: 'יש לו גט ויש לו מאמר - דברי רבי מאיר.'
וסבר רבי מאיר יש לו גט? והתניא: 'עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול; רבי מאיר אומר: עשו חליצת בן תשע <span style="color:#2828AC;">(לדחות)</span> כגט בגדול' <span style="color:#2828AC;">(שפוסל על ידי אחין, וצריכה חליצה - כן חליצת בן תשע אינה לפטור אלא לפסול)</span>; ואם איתא <span style="color:#2828AC;">(אית ליה</span> <span style="color:#008A00;">[לבן תשע]</span> <span style="color:#2828AC;">גט)</span> - ליתני 'כגיטו'!?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה, וזוטר <span style="color:#2828AC;">(מגט דגדול; אבל חליצתו הויא כגט דגדול, ומשום הכי לא תני 'כגיטו')</span>.
<span style="color:#2828AC;">(והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול:)</span> לרבן גמליאל, דאמר 'אין גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן – מהני; לרבנן, דאמרי 'יש גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול - לא מהני.
<h3>דף צו:</h3>
משנה:
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד - פוסל על ידו <span style="color:#2828AC;">(דהויא ליה כמאמר אחר מאמר, דשניהם תופסין בה; וכיון דבעיא גט משני - קם ביתא עליה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה')</span>.
רבי שמעון אומר: לא פוסל <span style="color:#2828AC;">(כדתני טעמא בגמרא, וכגון דבביאת שני שגגה; דאי במזיד - הא קיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(נדה דף מה)</span> <span style="color:#2828AC;">'ביאתו ביאה, ונהרגת עליו'     QUESTION: The Mishnah discusses a case of a nine year-old boy who lived with his Yevamah, and then his nine year-old brother also lived with her. The Tana Kama rules that the woman becomes prohibited to both of them. Rebbi Shimon rules that she remains permitted to the first Katan. RASHI asks how is it that she remains permitted to the first Katan? After the second Katan lives with her, she becomes a Sotah, for she committed adultery with him! Rashi adds that even though the adulterer was a Katan, nevertheless his Bi'ah is considered a real Bi'ah and she is punishable with Misah for such a Bi'ah. Rashi answers that when she lived with the second Katan, she did so b'Shogeg (inadvertently), not realizing that it was not her husband, or not aware that it was prohibited, and therefore she does not become a Sotah and she remains permitted to her husband. It seems that Rashi is following his view (in Kidushin 19a, DH d'mid'Oraisa; see Insights to Yevamos 39a) that the Yibum performed by a nine year-old is considered a valid Yibum mid'Oraisa, and therefore the act of Yibum creates a bond of Kidushin, and the woman will become a Sotah if she lives with someone else after doing Yibum with the nine year-old. Even so, Rashi's words are difficult to understand. Rashi writes that "the Bi'ah of a nine year-old is a real Bi'ah and she is killed for the Bi'ah (having adultery) with a nine year old." However, the Gemara in Kidushin (19a) clearly says otherwise. The Gemara there derives from a verse that a man who commits adultery with the wife of a Katan (and the wife herself as well) is *exempt* from punishment! Even according to Rashi --  who learns that there is Kidushin mid'Oraisa with a Katan -- there still is no punishment of Misah mid'Oraisa because the verse excludes adulterers from punishment in such a case! (TOSFOS YESHANIM, RABEINU AVRAHAM MIN HA'HAR) ANSWER: The MAHARSHA and YASHRESH YAKOV explain that Rashi does not mean that in *this* case, when the woman is married to a nine year-old, the woman can be killed for committing adultery with another nine year-old. Rather, Rashi means that in a case where she is married to a *Gadol*, she would be killed for committing adultery with a nine year-old. (This is similar to what Rashi writes on 51b, DH Bi'as Sheni.) Rashi is simply proving from the fact that she would be killed for committing adultery with a nine year-old, in a normal case when she is married to a Gadol, that the Bi'ah of a nine year-old is considered a Bi'ah and can make her Asur to her husband. Accordingly, there is no longer proof from here that Rashi is following his view that the Yibum of a nine year-old is mid'Oraisa. Even if his Yibum is only mid'Rabanan and has the status of Ma'amar, Rashi could still ask that she should become Asur from the Kidushin *d'Rabanan* with the Katan if she lives with someone else after the Yibum (as TOSFOS writes on 51b, DH Iy Bi'as Rishon). However, even though there is no proof from Rashi's words here, Rashi does seem to hold that the Yibum of a nine year-old is mid'Oraisa (in Kidushin, loc. cit., and in Sanhedrin 55a, DH Kan'ah; see Insights to 39a). The RAMBAN here points out that Rashi later on this Amud seems to contradict himself and say that a nine year-old's Yibum is *mid'Rabanan*. Rashi (DH Harei Zu Peturah) writes that a Katan cannot be *Mekadesh* a woman with normal Kidushin until he show signs of maturity and grows two hairs. However, the Rabanan gave his act of *Yibum* with her the status of Ma'amar, because she is already Zekukah to him. Rashi seems to be saying that the Rabanan are *instituting* a new bond of Kidushin, and not *removing* a bond of Kidushin, when they say that a Katan's Yibum is equated to Ma'amar (see Yashresh Yakov)! In light of what we quoted from Rashi elsewhere, it is likely that Rashi here does not mean that the Rabanan are *creating* the bond of the Katan's Yibum. Rather, Rashi is saying that if the Rabanan invalidated the Yibum d'Oraisa of a nine year-old and ruled that it does not create a true bond because a regular Kidushin done by a nine year-old is not valid, then they should not have given it even the status of Ma'amar! They should have said that after a Katan lives with his Yevamah, it is as if nothing happened and she remains a Yevamah and is permitted to the other brothers! To that question, Rashi answers that since she is Zekukah to the Katan, the Rabanan said that there is a bond between them, even though he is a Katan. How, though, can Rashi be asking that the Rabanan should have instituted that the Yibum of a Katan is completely invalid, and does not even have a status of Ma'amar? Mid'Oraisa, the woman is married to the Katan who did Yibum with her, and she is an Eshes Ish and needs a Get. Certainly, she cannot do Yibum with any of the other brothers after that! The Katan's Yibum should at least be like Ma'amar as far as prohibiting her to the other brothers! The answer is that Rashi means that the Rabanan should have made it like Ma'amar *only* with regard to prohibiting her from doing Yibum with the other brothers, and not like Ma'amar with regard to anything else. There are other ramifications of Ma'amar that the Rabanan should not have instituted. Rashi in Nidah (45a) and in Sanhedrin (55b) writes that once the nine year-old lives with the Yevamah, he is considered like her husband and inherits her property. Apparently, Ma'amar grants a Yavam the property of his brother, and since a nine-year-old's Bi'ah is like Ma'amar,  he, too, inherits the Yevamah's property. Rashi here is asking that the Katan's Yibum should not have the status of Ma'amar with regard to inheriting her, mid'Rabanan. To that, Rashi answers that since she is Zekukah to him, the Rabanan allowed his Yibum to have the status of Ma'amar in all respects. That is what the Beraisa (96a) means when it says "the Rabanan made the Bi'ah of a nine-year-old like the Ma'amar of a Gadol." They allowed him to acquire his brother's property just like a Yavam who does Ma'amar. <h4>דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא, אלא ספק קניא ספק לא קניא: אי קניא - קני לגמרי, ולא קמהניא ביאת אחיו, וכן ביאתו בצרתה</h4></span> <span style="color:#008A00;">[לא מהניא, שהרי כבר בעל את הראשונה והיא אשתו, ולכן צרתה אינה נעשית אשתו]</span><span style="color:#2828AC;">; ואי לאו קניא - הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו, ומותר לקיים הראשונה; אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים)</span>.
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה - פוסל על ידי עצמו <span style="color:#2828AC;">(פסלה לראשונה על עצמו, וכל שכן לשנייה, ד'בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים'; וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור - מהניא ביאת שנייה להצריכה גט; וכיון דיהיב גט - קם כוליה ביתא ב'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבנה</span><span style="color:#2828AC;">')</span>.
רבי שמעון אומר: לא פוסל.
גמרא:
תניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה - ביאה שנייה אינה ביאה; ואם ביאה ראשונה אינה ביאה - ביאה שנייה [נמי] אינה ביאה' <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף נ)</span> <span style="color:#2828AC;">'אין ביאה אחר ביאה', והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא, וכיון דשוגגת היא - שריא)</span>!
מתניתין <span style="color:#2828AC;">(דחשיב ביאה זו כמאמר, וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות, כי סיפא</span> <span style="color:#008A00;">[במשנה בדף נ, תחילת פרק רבן גמליאל]</span> <span style="color:#2828AC;">בין שני יבמין ויבמה אחת, כגון רישא)</span> דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת <span style="color:#2828AC;">(דתרוייהו מעיקרא - לענין זיקה - כי הדדי נינהו, ומאמר דקמא - לאו קנין גמור הוא, דביאה - הוא דכתב רחמנא, ורבנן הוא דאמור דליהני</span> <span style="color:#008A00;">[מאמר]</span> <span style="color:#2828AC;">משום גזירה כדמפרש בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף נ)</span><span style="color:#2828AC;">; הילכך לא גרע בתרא מקמא, דלכל חד וחד תקינו מאמר בה)</span> ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד <span style="color:#2828AC;">(שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה, ודחה את השנייה)</span>. <span style="color:#2828AC;">(ואית דגרס לה איפכא, ולשון ראשון נראה, וכן שמעתי.)</span>
משנה:
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת - חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(שיש עליה זיקת שני יבמין, שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה - וחלה עליה זיקת נפילה שנייה! ותנן בפרק 'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ג מ"ט, לעיל דף לא)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין')</span>.
נשא אשה <span style="color:#2828AC;">(שאינה יבמתו, ולו אחין)</span> ומת - הרי זו פטורה <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דביאתו ביאה - קידושיו אינן קידושין, ואין קנין קטן כלום עד שיביא שתי שערות; אבל ביבמה - הואיל וזקוקה ליה - שויוה רבנן כמאמר)</span>.
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת - אם לא ידע את הראשונה משהגדיל - הראשונה חולצת ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעָהּ משהגדיל, ולא יצאה מידי נפילה ראשונה)</span> והשנייה או חולצת או מתייבמת.
רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה <span style="color:#2828AC;">(דלית ליה זיקת שני יבמין; ובהא נמי פליג רבי שמעון ב'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וחולץ לשנייה <span style="color:#2828AC;">(דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה; ויבומי תרוייהו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא: הואיל והויא צרתה במקצת - במאמר דרבנן - אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות)</span>;
אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות <span style="color:#2828AC;">(שניהם שוים לכל דין של מעלה</span> <span style="color:#008A00;">[של עליה להחשב איש גדול]</span> <span style="color:#2828AC;">דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא)</span>.
גמרא:
אמר רבא: הא דאמור רבנן 'זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה' - לא תימא היכא דאיכא צרה <span style="color:#2828AC;">(כגון הך ד'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ג מ"ט)</span><span style="color:#2828AC;">, דתנן: 'שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות', ואמרינן בגמרא: אי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!)</span> דאיכא למגזר משום צרה <span style="color:#2828AC;">(ומשנינן: מדרבנן, גזירה שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו')</span>; דהא הכא ליכא צרה <span style="color:#008A00;">[ואף על פי כן]</span> מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה.
נשא אשה ומת <span style="color:#008A00;">[- הרי זו פטורה]</span>:
תנינא להא! דתנו רבנן: 'שוטה וקטן שנשאו ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.'
בן תשע וכו' ומשהגדיל וכו':
ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול <span style="color:#2828AC;">(לדחות אשתו גמורה מייבום, כי ההיא ד'ארבעה אחין'</span> <span style="font-size:80%;">(שם)</span> <span style="color:#2828AC;">דקתני: 'הרי אלו חולצות'! ואפילו אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין; ואמאי קתני מתניתין 'שנייה - או חולצת או מתייבמת')</span> ותדחה צרה מיבום?!
אמר רב: 'לא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול'; ושמואל אמר: 'עשו ועשו' וכן אמר רבי יוחנן 'עשו ועשו' <span style="color:#008A00;">[ותדחה השיה מיבום]</span>?
'ויעשו' <span style="color:#2828AC;">(ואמאי מייבמה שנייה)</span> - תנאי היא: הך תנא ד'ארבעה אחין' גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול - והוא הדין בקטן; והאי דאמר 'גדול' - משום דבגדול קאי;
והאי תנא דהכא סבירא ליה 'עשו', ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול; והאי דקאמר בקטן - דבקטן קאי.
אזל רבי אלעזר, אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן. שמע רבי יוחנן, איקפד. עול לגביה רבי אמי ורבי אסי. אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא <span style="color:#2828AC;">(שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש)</span>, שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי <span style="color:#2828AC;">( ונחלקו בו לענין נעילת דלת: רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר, לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו)</span> עד שקרעו ספר תורה בחמתן?
'קרעו'? סלקא דעתך?
אלא אימא 'שנקרע ספר תורה בחמתן';
והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: 'תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים' - וכן הוה.
הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי <span style="color:#2828AC;">(את תלמידי אתם עושים חבירי, שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים)</span>!?
עול לגביה רבי יעקב בר אידי, אמר ליה: <span style="font-size:80%;">(יהושע יא,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה</span> <span style="color:#2828AC;">(העיד עליו המקרא שכל מה שעשה - מפי משה עשה, ואפילו מה שאמר סתם)</span> וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם "כך אמר לי משה" <span style="color:#2828AC;">(שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר "כך אמר משה" ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה)</span>? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא - אף רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא.
אמר להם <span style="color:#008A00;">[לרבי אמי ולרבי אסי]</span>: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו?
ורבי יוחנן - מאי טעמא קפיד כולי האי?
דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(תהלים סא,ה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אגורה באהלך עולמים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אחסה בסתר כנפיך סלה]</span> - וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים?- אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יהי רצון
<h3>דף צז.</h3>
שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה <span style="color:#2828AC;">(שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי)</span>, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות <span style="color:#2828AC;">(נעות, לשון דבר שמרתיח ומבצבץ)</span> בקבר.
אמר רבי יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? <span style="font-size:80%;">(שיר השירים ז,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים</span> - ככומר של ענבים <span style="color:#2828AC;">(כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין, ויינו נוח לצאת; כמו 'מכמר בישרא' ד'תמיד נשחט'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים נח,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב <span style="color:#2828AC;">(היין רוחש ונע ויוצא למעלה; 'דובב' = פריט"ה)</span> אף תלמידי חכמים: כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה - שפתותיהם דובבות בקבר.
אחד בן תשע שנים <span style="color:#008A00;">[ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות</span> <span style="font-size:80%;">(שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא)</span><span style="color:#008A00;">]</span>:
ורמינהו <span style="font-size:80%;">[נדה פ"ה מ"ט]</span>: 'בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות - יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס: לא חולץ ולא מייבם <span style="color:#2828AC;">(דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא, אלמא כגדול חשיב, ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו)</span>; בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות - יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית: לא חולצת ולא מתייבמת' <span style="color:#008A00;">[ובמשנה למדנו שאחרי ביאת קטן – חולצת ולא מתיבמת]</span>?
הא <span style="color:#2828AC;">(דקתני דחשבינן ליה כגדול)</span> - אתמר עלה: אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס <span style="color:#2828AC;">(דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי - משום דסריס הוא, אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס - תלינן ביה קטנות, וחיישינן דלמא אתו</span> <span style="color:#008A00;">[וחולצת ולא מיבמת]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר רבא: דיקא נמי דקתני 'והוא הסריס'!
שמע מינה.
וכי לא נולדו לו סימני סריס - עד כמה <span style="color:#2828AC;">(נידון כקטן)</span>?
תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו <span style="color:#008A00;">[עד שלושים וחמש, חצי ממחצית '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ימי שנותנו בהם שבעים שנה</span><span style="color:#008A00;">']</span>.
כי אתו לקמיה דרבא <span style="color:#2828AC;">(בן עשרים שלא הביא, למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות)</span> - אי כחוש אמר להו 'זילו אבריוהו' <span style="color:#2828AC;">(האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן)</span>, ואי בריא אמר להו 'זילו אכחשוהו', דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין דנתרי מחמת בריותא.
הדרן עלך האשה רבה
<h2>פרק אחד עשר נושאין על האנוסה</h2>
משנה:
נושאין על האנוסה ועל המפותה <span style="color:#2828AC;">(לאחר שאנס ופתה את האשה - מותר לישא בתה ואחותה ואמה)</span>. האונס והמפתה על הנשואה <span style="color:#008A00;">[קרובה של אשתו]</span> – חייב.
נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו.
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש טעמא)</span>.
גמרא:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'אנס אשה - מותר לישא בתה; נשא אשה - אסור לישא בתה.'
ורמינהו <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"ד מ"ה [ליברמן]]</span>: 'הנטען <span style="color:#2828AC;">(הנחשד ויצא עליו קול)</span> מן האשה - אסור באִמָהּ ובבתהּ ובאחותהּ'!
מדרבנן <span style="color:#2828AC;">(משום גזירה, שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה, והוה 'אונס ומפתה על הנשואה')</span>.
וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני 'נושאין' <span style="color:#008A00;">[שהוא לשון]</span> לכתחלה <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>?
כי תנן מתניתין - לאחר מיתה <span style="color:#2828AC;">(שמתה האנוסה והמפותה, דתו ליכא למגזר מידי)</span>.
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: 'בכולן <span style="color:#2828AC;">(בכל עריות בפרשה 'קדושים תהיו': בכלתו ודודתו, בזכור ובבהמה)</span> נאמר 'שכיבה', וכאן <span style="color:#2828AC;">(באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו)</span> נאמר 'קיחה' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">איש כי יקח את אשה ואת אמה</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כ,יד)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואשה אל אחותה לא תקח</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לומר לך: דרך ליקוחין אסרה תורה <span style="color:#2828AC;">(שהיתה ראשונה לקוחתו - חייב על השניה כשבא עליה, דבשניה ליכא למימר 'ליקוחין', דהא לא תפסי בה קידושין)</span>'.
אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי אחותו, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כ,יז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ו]</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]</span> - הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור, דרך שכיבה שרי!?
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[אביי לרב פפא]</span>: ליקוחין כתיבי בתורה סתם: הראוי לקיחה – קיחה, הראוי לשכיבה <span style="color:#2828AC;">(היכא דליכא למימר ליקוחין ממש)</span> - שכיבה.
<span style="color:#2828AC;">תוספות ד"ה הראוי לקיחה: מדלא כתיב בלשון 'שכיבה' משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא; לכך בא</span>
<span style="color:#2828AC;">למעט אונסין, אבל 'כי יקח את אחותו' - התם ליכא למיטעי שרצה לומר קיחה אלא שכיבה, דכולי עלמא ידעי דאין</span>
<span style="color:#2828AC;">קדושין תופסין באחותו     ונשאר לברר מדוע בכל זאת כתבה התורה באחות לשון קיחה ולא לשון שכיבה..</span>
רבא אמר: 'אנס אשה - מותר לישא בתה' – מהכא: כתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,י)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי ערותך הנה]</span> - הא בת בנה דידה, ובת בתה דידה – גלי! וכתיב <span style="font-size:80%;">(ויקרא יח,יז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לגלות ערותה שארה הנה זמה היא]</span> - הא כיצד? - כאן באונסין כאן בנשואין!
איפוך אנא <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בת בנך</span><span style="color:#2828AC;">' דממעט לבת בנה - בנשואתו משתעי, ואידך קרא, דאסר לבת בנה ואף על גב דלאו מיניה - באנוסה מוקמינן ליה)</span>?
עריות – 'שְׁאֵר' כתיב בהו: בנשואין איכא שְׁאֵר, באונסין ליכא שאר.
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו <span style="color:#2828AC;">[ומפותת אביו]</span>:
אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב <span style="font-size:80%;">(דברים כג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו</span> - כנף שראה אביו לא יגלה.
וממאי דבאנוסה כתיב?
דכתיב מעילויה דקרא <span style="font-size:80%;">(דברים כב,כט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונתן האיש השוכב עמה</span> <span style="color:#008A00;">[שאנס אותה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לאבי הנערה חמשים כסף</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה - לא יוכל שלחה כל ימיו]</span>.
ורבנן?
אי הוה סמיך ליה [<span style="color:#008A00;">דברים כב,כט והפסוק שלפניו, שעוסק באנוסה:</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כב,כז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי בשדה מצאה; צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה</span>] – כדקאמרת, השתא דלא סמיך ליה <span style="color:#008A00;">[שהרי פסוק כט, שעוסק באנוסה, היא פרשה לעצמה! ובפסוק '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יקח איש</span><span style="color:#008A00;">' מתחילה פרשה חדשה; ומשום כך יש לומר שאין הוא עוסק באנוסה, אלא:]</span> - מיבעי ליה לכדרב ענן, דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר; ומאי 'כנף אביו'? - כנף הראוי לאביו לא יגלה.
ותיפוק ליה משום דודתו <span style="color:#008A00;">[ששומרת יבם של אביו היתה נשואה לאח של אביו והרי היא דודתו]</span>?
לעבור עליה בשני לאוין.
ותיפוק ליה משום יבמה לשוק?
לעבור עליה בשלשה לאוין.
ואיבעית אימא: לאחר מיתה <span style="color:#2828AC;">(שמת אביו, דליכא לאו דיבמה לשוק</span> <span style="color:#008A00;">[כאשר לא היו אחים נוספים]</span> <span style="color:#2828AC;">ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו)</span>.
<h3>דף צז:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[להלן נראה מובאות חידות בעניני אישות; ובלשון רש"י: משלות הן ורגילים בני אדם לאומרן]</span>
"אח מאב ולא מאם, והוא <span style="color:#008A00;">[האח]</span> בעלה דאם <span style="color:#2828AC;">(אחי מאבי נשא את אמי: היינו דיעקב אנס את אשה, והוליד בת, ונשא ראובן [בן יעקב] את אנוסת אביו)</span>, ואנא ברתה דאנתתיה <span style="color:#008A00;">[ואני בת אשתו]</span>" <span style="color:#2828AC;">(ובת יעקב אומרת כן)</span>?
אמר רמי בר חמא: דלא כרבי יהודה דמתניתין <span style="color:#008A00;">[לדעת רבי יהודה אדם אסור באנוסת אביו]</span>!
"אח הוא, וברי הוא <span style="color:#2828AC;">(בני הוא)</span>, אחתיה אנא דהאי דדרינא אכתפאי <span style="color:#008A00;">[אני אחותו של זה שאני נושאת על כתפי]</span>"?
משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בתו <span style="color:#008A00;">[והמדברת היא הבת שילדה בן לאביה; ואולי</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">לשיטת רמי בר חמא שהפתרון חייב להיות ללא עבירה, באב ובתו שהתגיירו, ואחר כך בא עליה, שאין בזה איסור תורה, וכן להלן; ומה שנאר בחידה האחרונה:</span> <span style="color:#2828AC;">הא - בהיתירא נמי משכחת לה –</span> <span style="color:#008A00;">שאפילו ליהודים אין בזה איסור]</span>.
"שלמא לך ברי <span style="color:#2828AC;">(שלום לך בני)</span>, בת אחתיך אנא"?
משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בתו <span style="color:#2828AC;">(והוליד בן, ונמצאת</span> <span style="color:#008A00;">[המדברת]</span> <span style="color:#2828AC;">זו אמו ובת אחותו, שאמה של זו אחותו מן האב)</span>.
"דלאי דדלו דוולא <span style="color:#2828AC;">(לבני פועלין המשקין את השדות</span> <span style="color:#008A00;">[אולי משל ללומדי תורה שנמשל למים]</span> <span style="color:#2828AC;">אני שואלת חידה זו)</span>: ליפול בכו סתר פתר <span style="color:#2828AC;">(הרי נפלה לכם חידה סתומה ומוסתרת להפתר)</span>: דהאי דדרינא <span style="color:#008A00;">[זה שאני נושאת אותו]</span> הוא ברי ואנא ברת אחוה"?
משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו.
<span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: בר הוא, ואנא בת אחוה - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו.)</span>
"בייא בייא מאח <span style="color:#2828AC;">(קובלת אני על אחי)</span> והוא אב <span style="color:#2828AC;">(שהוא אבי)</span> והוא בעל <span style="color:#2828AC;">(ובעלי)</span> והוא בר בעל <span style="color:#2828AC;">(ובן בעלי)</span> והוא בעלה דאם <span style="color:#2828AC;">(שהולידני מאמי; והיינו נמי דהוא אב, אלא לאפושי מילי הוא)</span> ואנא ברתה דאיתתיה - ולא יהיב פיתא לאחוה יתמי בני ברתיה" <span style="color:#2828AC;">(אלו בני הזקן שהוליד ממנה, דהוו אחין מאביו ובני ברתיה)</span>?
משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו והוליד ממנה בת, וחזר ובא על אותה בת, <span style="color:#2828AC;">(וקאמרה הך בת של אביה הכי: דהוא אחיה מן האם, וגם אביה הוא, ובעלה - שחזר ובא עליה;) ('ובן בעלה' - ש)</span>[ו]חזר זקן <span style="color:#2828AC;">(אביו של זה)</span> ובא עליה והוליד ממנה בנים.
"אנא ואת אחי, אנא ואבוך אחי, אנא ואמך אחי"?
משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו, והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן, והוליד ממנה בן, וקריא ליה 'אחתיה דאימא', וקאמרה ליה הכי: אנא ואת - בני אחי, אנא ואבוך - בני אחי, אנא ואמך - בני אחי <span style="color:#2828AC;">(וקאמרה ליה אחות אמו: אנא ואת - אחי מאב אחד; אנא ואמך - אחי מן אב אחד, ואנא ואבוך - אחי מן האם)</span>.
הא - בהיתירא נמי משכחת לה, כגון ראובן שיש לו שתי בנות ואתא שמעון ונסב חדא מינייהו, ואתא בר לוי ונסב חד מינייהו, וקאמר ליה בריה דשמעון לבר בריה דלוי <span style="color:#2828AC;">("אנא ואת - בני אחי: בני שתי אחיות; אנא ואבוך - בני שני אחים; אנא ואמך - בני שני אחים)</span>.
משנה:
הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה <span style="color:#2828AC;">(דאחוָה מן האב בעינן, וגר אין לו שְׁאֵר האב, דרחמנא אפקריה כזרע בהמה, שנאמר</span> <span style="font-size:80%;">(יחזקאל כג,כ)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וזרמת סוסים זרמתם</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה.
גמרא:
בני יודן אמתא <span style="color:#008A00;">[שני בני האמה ששמה יודן]</span> אשתחרור; שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי <span style="color:#2828AC;">(אשת אחיו, ולאו משום ייבום, אלא אפילו במקום בנים, דקסבר 'אין קורבה': גר - דכקטן שנולד דמי)</span>.
אמר ליה רבא: והא רב ששת אסר?
אמר ליה: הוא אסר, ואנא שרינא.
מן האב ולא מן האם - כולי עלמא לא פליגי דשרי; מן האם ולא מן האב - כולי עלמא לא פליגי דאסיר <span style="color:#2828AC;">(דאתי לאיחלופי בישראל)</span>; כי פליגי מן האב ומן האם: מאן דשרי - בתר אבא שדינן, דהא "בני פלניא" קרו להו <span style="color:#2828AC;">(הלכך לא מסקי אינשי אדעתייהו שהן אחין מן האם, ומידע ידעי דהאי דשרינן להו משום דאין אחוה מן האב לגר, דסתם עובדת כוכבים זונה היא, ומאיש אחר הוא)</span>;
ורב ששת?
קרו להו נמי "בני פלונית" <span style="color:#2828AC;">(ואמרי אינשי: הני ודאי אחי נינהו, וקא שרינן להו באשת אחיו; ואתי למישרי נמי בישראל כהאי גוונא)</span>.
ואיכא דאמר: פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומאי טעמא? - גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
תנן: 'הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין'; מאי טעמא? לאו משום דאסירי <span style="color:#2828AC;">(משום אחוָה; ואשמעינן מתניתין דלא שייכא בהו יבום, וקיימא עליה באשת אח)</span>?
לא - דאינה בתורת חליצה וייבום, ושריא לעלמא, ואינהו נמי שרו.
והא קתני 'אפילו <span style="color:#2828AC;">[הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה]</span>'?! אי אמרת בשלמא 'אסירי' <span style="color:#2828AC;">('לא מייבמין' דקתני מתניתין - הכי אשמעינן: דאסירא לייבם)</span> - היינו דקתני 'אפילו': דאף על גב דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה, וכשתי אמהות דמו <span style="color:#2828AC;">(ואיכא למימר דתיהוי עליה כנכרית ואי בעי ליבומי - מייבם)</span> - אפילו הכי אסירי; אלא אי אמרת שרו <span style="color:#2828AC;">(מתניתין לא אתא לאשמועינן אלא דשריא לעלמא)</span> - מאי 'אפילו' <span style="color:#2828AC;">(דמשמע: אף על גב דכשתי אמהות דמו - שרו לעלמא לגבי יבמה לשוק: לא איכפת לן אי בני אם אחת נינהו או לא)</span>?
דאף על גב דתרוייהו לידתן בקדושה ואתי לאיחלופי בישראל <span style="color:#2828AC;">(ולמישרי יבמה לשוק בלא חליצה)</span> - אפילו הכי שרי <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי שרו לעלמא: דמידע ידעי דייבום מן האב הוא, ועובד כוכבים אין לו אב; ודוקא לעלמא, אבל לדידהו - מודי רב אחא דאפילו כרת דאשת אח איכא: כיון דלידתן בקדושה - הרי כאן אחוָה מן האם; ודקא משני רב אחא 'ולדידהו נמי שריין' - ארישא קאמר, ולא אסיפא     THE FAMILIAL TIES OF A "GER" QUESTIONS: The Gemara says that when two brothers who share the same mother become Gerim, after they convert they may not marry each other's former wives. The Rabanan prohibited them from marrying each other's wives as a Gezeirah, lest people not realize that the laws of Gerim are different and think that it is permitted to marry "Eshes Achiv," the wife of one's brother. In contrast, when the two brothers share the same *father*, they *may* marry each other's former wives. RASHI explains that the reason for this difference is because no one will mistake the two Gerim (who do not share the same mother) for two normal brothers. Since they are Gerim, and were born to an Ovedes Koachavim, people assume that they were permitted to marry each other's wives since they are not really brothers, because it is known that an Ovedes Kochachim involves herself in Z'nus, and thus it can be assumed that her sons were not born to the same father. The Mishnah states that when a child is born to a Ger and a Giyores, and the child was conceived before the woman converted ("Horaso sh'Lo b'Kedushah"), the sons born afterward do not do Yibum with the first brother's wife (and he does not do Yibum with their wives). RASHI in the Mishnah explains that the reason is because a Ger does not have familial ties to his father, as the verse states, "Zirmas Susim Zirmasam" (Yechezkel 23:20), and thus the first son is not considered to have the same father as his brothers have. Why does Rashi offer two different reasons for why a Ger is not considered to be related to his father -- Zirmas Susim, and the Z'nus of the mother? In fact, Rashi's source for his comments in the Mishnah is the Gemara later (98a). The Gemara says that even twins who converted have no obligation to do Yibum for each other -- although they clearly had the same father, Z'nus or not Z'nus -- because of Zirmas Susim. Why, then, does Rashi in the Gemara say that the reason is because of the assumption of Z'nus? He should have said the same reason that he gives in the Mishnah, that a Ger is considered to have no familial ties! The same question may be asked on Rashi earlier in Yevamos (42a, DH v'Yiftor). The Gemara there says that if a Ger and Giyores who are married convert together, they are obligated to separate for three months in order that we should be able to determine whether the child born to them after Gerus was conceived after the Gerus or before Gerus. Rashi there explains that this separation period is necessary because if the child was conceived before the Gerus, the child would be prohibited from doing Yibum for the brothers born after the Gerus and he would not know it. He would be prohibited because of the assumption that an Ovedes Kochachim is involved in Z'nus and thus the child conceived before the Gerus has a different father than the brothers conceived after the Gerus, even though they share the same mother. Why does Rashi give that reason for requiring the Ger and Giyores to separate? Even if the woman was *not* involved in Z'nus and the child was indeed conceived from her husband and not from another man, the child still may not do Yibum for the brothers conceived after the Gerus. He is not considered to be related to them through the father, because of "Zirmas Susim Zirmasam!" (The MAHARSHA asks this question on Rashi on 42a and leaves it unanswered, suggesting that "perhaps an erring Talmid inserted these words into Rashi," to which the ARUCH LA'NER concurs.) (b) Later in the Sugya, the Gemara tells us that when Gerim convert, even if they are from the same mother, they are not considered related to each other because "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolad Dami" -- a Ger who converts is like a newborn child. If so, why does the Gemara (98a) and Rashi in the Mishnah say that the reason a Ger is not considered related to his father is because of "Zirmas Susim Zirmasam?" The Gemara and Rashi should have said that the Ger is not related even to brothers from the same mother, because he is "k'Katan sh'Nolad Dami!" (c) How can the Gemara say that a Nochri is not considered related to his father's family because of "Zirmas Susim Zirmasam?" The Gemara earlier (62b) clearly proves that a Nochri *is* considered related to his father (i.e., they have "Chayas")! Moreover, the Gemara in Kidushin (19b) says that mid'Oraisa a Nochri inherits his father, which clearly shows that they are related! (HAGAHOS MAHARSHAM, citing SHO'EL U'MESHIV 3:3:34) ANSWERS: (a) The ARUCH LA'NER and RAV SIMCHAH M'DESVA answer that when Rashi says, in our Sugya, that brothers who share the same father are permitted to marry each other's former wives (and the Rabanan did not prohibit them) because they are probably not from the same father, Rashi is *not* explaining the Halachic logic. Rather, Rashi is explaining *what people think*. People do not realize that "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolad Dami," so they will wonder why a Ger can may marry his brother's former wife. Likewise, they are not aware of the principle of "Zirmas Susim Zirmasam" and that the Torah removes the familial ties of the Ger. How, then, will people justify the fact that brothers who are Gerim are permitted to marry each other's wives when they share the same father? It is because people will think that the reason we permit them to each other's wives is because they do not really share the same father. In truth, though, the reason they are permitted to each other's wives is because of "Katan sh'Nolad Dami," which permits them even if they have the same mother. The Rabanan, however, prohibited Gerim with the same mother to each other's wives because people do not realize that it is the principle of "k'Katan sh'Nolad Dami" that permits them, and thus the people will mistakenly permit a normal brother to marry his brother's wife. This answer does not explain Rashi's comments earlier (42a), however, because there Rashi is not discussing what people will think. There, he is discussing the actual Halachic reason for requiring a three-month separation. The NODA B'YEHUDAH (EH 1:23) suggests that Rashi might agree with the view cited by the SHACH (YD 269:6) in the name of the NIMUKEI YOSEF (3b of the pages of the Rif, DH d'Tanu Rabanan). The Nimukei Yosef says that if two brothers who are Gerim were conceived before their mother's conversion ("Hora'asan sh'Lo b'Kedushah") and born after their mother's conversion ("Leidasan b'Kedushah"), then they are prohibited to marry each other's wives, like the Beraisa says, because they share the same mother. But if one brother was conceived before the mother's conversion, and the other brother was conceived after her conversion, then they are not considered related and are permitted to marry each other's wives. The logic behind this ruling seems to be that since one of them was conceived before the Gerus and one after the Gerus, it is as if they were born to different mothers (ARUCH LA'NER -- this logic is mentioned by the Gemara here, as a Hava Amina). Rashi earlier (42a) is describing the relationship between one child who was conceived before Gerus, and another child who was conceived after Gerus. However, according to the Shach, they are not related through the mother, and therefore they cannot be Asur to each other's wives mid'Oraisa. When Rashi there says that it is Asur for them to do Yibum, he must be referring to an Isur d'Rabanan. Rav Acha bar Yakov, though, holds that they are not Asur mid'Rabanan to marry each other's wives when they share both the same mother and father (because people look only at the father and not the mother, and they assume that they have different fathers and are not really related). The only time that they are Asur, then, is when they share *only* the same mother and not the same father. That is why Rashi says there that they probably do not have the same father because it is assumed that the Ovedes Kochavim is a Zonah. Since they have the same mother but not the same father, it is Asur mid'Rabanan for them to marry each other's wives, and they may not do Yibum. There are a number of problems with the answer of the Noda b'Yehudah. First, Rashi clearly disagrees with what the Shach quotes in the name of the Nimukei Yosef. (See Rashi 97b, DH d'Af Al Gav; 98a, DH Nasa; and see RASHASH here.) The Noda b'Yehudah himself notes this in DAGUL MERAVEVAH (YD ibid.). Indeed, the Acharonim point out that all of the Rishonim in this Sugya, including the Nimukei Yosef, concur with Rashi on this point. Therefore, it seems that the Nimukei Yosef earlier (on 3b) did not really mean to say that two brothers are not considered to have the same mother when one was conceived before the mother's Gerus and one after her Gerus. (See YASHRESH YAKOV, ARUCH LA'NER) Second, according to the logic of the Noda b'Yehudah, every time two Gerim share the same mother and father, they should be prohibited to marry each other's former wife, since we assume that they really do *not* have the same father (due to Z'nus), and only share a mother. Yet Rav Acha bar Yakov says that if they have the same father and mother, it *is* a reason to permit them to each other's wives. For these reasons and others the Acharonim reject the answer of the Noda b'Yehudah. We may suggest another answer for the words of Rashi on 42a, but first let us answer the second question that we asked on Rashi. (b) Regarding why Rashi, and the Gemara, do not mention the reason of "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolad Dami," Rashi himself deals with this question (98a, DH Ha d'Amur). Rashi asserts that "k'Katan sh'Nolad Dami" is applied only to a person (a Nochri) who was born before his mother converted ("Leidaso sh'Lo b'Kedushah"), and after he was born he converted. If, however, he was conceived before his mother's conversion but was born afterward, then since he was born to a Jewish woman we do not say that he is "k'Katan sh'Nolad Dami," like a newborn child with no parents. When the Gemara (98a) says that Nochrim have no familial ties because of "Zirmas Susim Zirmasam," the Gemara is referring to two twins who were both conceived before the mother's conversion and were born after her conversion. Similarly, in the Mishnah -- which is discussing a child who was conceived before his mother's conversion and born after his mother's conversion -- Rashi gives the reasoning of "Zirmas Susim Zirmasam" and not "k'Katan sh'Nolad Dami." This is difficult to understand, because the Gemara earlier (78a) states that if a pregnant Nochris immerses herself in a Mikvah for the sake of Gerus, the Tevilah is effective for her unborn child as well. The Gemara says that this is because the mother's body is not considered a Chatzitzah, an intervention, between the Mikvah and the fetus (this is according to the opinion that "Ubar Lav Yerech Imo," a fetus is not considered part of the mother's body). It seems clear from this Gemara that the child himself is a Ger in his own right, even when he is born *after* his mother's conversion! Why, then, does Rashi assert that he is not like a "Katan sh'Nolah" in such a case? Perhaps Rava in our Gemara is following his own view elsewhere. Rava holds that "Ubar Yerech Imo" -- a fetus *is* considered part of the mother's body (see TOSFOS 78a, DH Ela), and that is why he does not consider the child himself to be a Ger when the child is born after the mother's conversion. Alternatively, even though the child is considered a Ger, like the Gemara there (78a) implies, he does not have the status of a "Katan sh'Nolad," because he was born to a woman who was Jewish at the time of his birth. His status is based on his birth, and not on his conception, and at the time of his birth he was already Jewish. Perhaps we can take this one step further. Just like "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolah Dami" applies only when the child who later converted was both conceived and born before his mother converted, the principle of "Zirmas Susim Zirmasam" also applies only when the child's father was a Nochri at the time of his *birth*. If the father converted together with the mother and at the time the child was born the father was already Jewish, then perhaps we do not apply the logic of "Zirmas Susim Zirmasam," since at the time of his birth his father was Jewish. If this is correct, it might explain why Rashi earlier (42a) writes that the reason the two sons of the Gerim would be prohibited to each other's wives is only because the child that was conceived before Gerus might have been conceived from a different father. "Zirmas Susim Zirmasam" will not apply because his father converted before his birth! Therefore, the only Isur to each other's wives is an Isur because of a Safek that the first son might have been conceived by a different father, and thus they are not eligible for Yibum. (This logic cannot be used to l'Kula, to *permit* brothers who are Gerim to each other's wives by assuming that they are not related, because we only consider it *possible* (i.e. l'Chumra) that they have different fathers. We do not know *for sure* that their fathers are different. That is why the Gemara normally uses the logic of "Zirmas Susim Zirmasam" to permit brothers who share the same father to each other's wives.) What we have outlined above describes Rashi's approach to the difference between "Zirmas Susim Zirmasam" and "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolad Dami." However, Tosfos seems to have had an entirely different approach to the matter. TOSFOS in Bechoros (46a, Dh Nisgairah) says that the only reason Gerim are not considered related to each other is because of "Ger sh'Nisgayer k'Katan sh'Nolad Dami" and not because of "Zirmas Susim Zirmasam." Tosfos says that "Zirmas Susim Zirmasam" is merely used by the Gemara to explain what people *think* (the same way Rashi uses the logic of Z'nus). That is, the Rabanan did not prohibit two brothers who converted from marrying each other's wives, because people will not confuse those two brothers who are Gerim with normal Jewish brothers. They will realize that the Gerim are *not* like brothers who were born Jewish because of "Zirmas Susim Zirmasam." (The logic that an Ovedes Kochavim is assumed to be involved in Z'nus is not mentioned altogether by Tosfos.) (c) We asked how the Gemara can say that "Zirmas Susim Zirmasam" teaches that a Nochri is not considered to have Halachic familial ties, while the Gemara earlier (42a) proves that a Nochri *is* considered related to his family members. According to Tosfos in Bechoros, as cited above, "Zirmas Susim Zirmasam" is not a true Halachic argument, but rather it is merely what people think to themselves when they justify how Gerim from the same father can marry each other's wives. Indeed, Tosfos brings the Gemara (62b) which says that Nochrim are related to their fathers  as proof against Rashi who says that "Zirmas Susim Zirmasam" makes them not related, for we see that they are indeed considered related even before they convert. According to Rashi, we can offer two answers to our question. First, it could be that Rashi holds that there is a difference between the relationship between Gerim from the same father with regard to an Isur Ervah (such as marrying each other's wives), and their relationship with regard to all other matters (such as inheritance and Piryah v'Rivyah). Alternatively, it could be that Rashi holds that "Zirmas Susim Zirmasam" is only applied in a relative sense, when comparing a Ger to a Yisrael. But while the two brothers are Nochrim and have not converted, they are certainly considered fully related to each other. Only when comparing someone conceived  from a Nochri to someone who is presently a Jew do we apply the principle of "Zirmas Susim Zirmasam." If this is true, Rashi is following his opinion on 42a (as described above, end of answer (b)), in which he explains that Zirmas Susim simply means a Jew cannot be directly related to a Nochri. For this reason, if  the father becomes a Ger before his child is born, they are indeed considered to be related and Zirmas Susim does not apply. We must still ask, even if Zirmas Susim does not apply, why shouldn't we say, according to Rashi, that a Nochri is not related to his father because we do not really know who his true father is, as Rashi said on 42a? However the answer to this is clear. The Torah does know who is whose true son, so it could write "Bal'adan ben Bal'adan." When the Gemara discusses whether a Ger who had children before Gerus must have new children after Gerus, it is apparently discussing a situation where the father knows for certain that the children are his. (For instance, he is confident that his wife was faithful, or he and his wife were locked in prison together, in which case he can assume the son is his based on "Rov," see Chulin 11b). With regard to inheriting his father, even if the man who raised him is not his true father, there is nobody else who has as strong a claim to the inheritance as the purported son does, so he inherits his purported father before anybody else. )</span>.
איכא דאמרי: הכי נמי מסתברא, דשרו, דקתני 'אפילו': אי אמרת בשלמא שרו - היינו דקתני 'אפילו': דאף על גב דתרוייהו לידתן בקדושה דאתי לאיחלופי בישראל - אפילו הכי שרו; אלא אי אמרת אסירי - מאי 'אפילו'?
דאף על גב דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה, דכשתי אמהות דמי - אפילו הכי אסירי <span style="color:#2828AC;">    THE REASON WHY A GER MAY NOT MARRY HIS RELATIVES QUESTION: The Beraisa states that a Ger who was conceived before his mother converted ("Horaso sh'Lo b'Kedushah") and born after his mother converted ("Leidaso b'Kedushah") is prohibited from marrying his relatives from his mother's side, such as his sister from his mother, or his mother's sister. He may marry only his relatives from his father's side. RASHI says that the reason for this Isur d'Rabanan is because if the Ger would be permitted to marry his sisterfrom his mother (since she was born before his mother converted), then he might come to marry his sister from his mother who was born *after* his mother converted, which would be an Isur d'Oraisa of "Achoso." However, Rashi earlier gives a different reason. We learned earlier (97b) that Rav Sheshes prohibited the two sons of Yudan Amsa from marrying each other's former wives (their sisters-in-law), even though the brothers were both conceived and born before their mother converted. There, the reason for the prohibition cannot be that they might come to marry a sibling from the same mother after the Gerus, because since they themselves were born before the Gerus, they would not be related to any children born after the Gerus! Rather, the reason there, as Rashi there explains, is because people will mistakenly think that if a Ger is permitted ot marry his brother's wife, then a normal Jew may also marry his brother's wife. This reason -- that people will confuse the laws of Arayos of a normal Jew with the Heter of a Ger -- applies in our Gemara as well, so why did Rashi give a different explanation in the Sugya here? (TOSFOS DH Nasa) ANSWER: Rashi understood that the Isur in the Sugya here cannot cannot be for the same reason as the Isur in the case of the sons of Yudan Amsa. The Beraisa here is specifically discussing a Ger who was born after his mother converted, "Leidaso b'Kedushah." The implication of the Beraisa is that a Ger who was born *before* his mother converted would *not* be prohibited to marry his relatives, and the reasoning that people might confuse the Ger with a normal Jer does not apply to prohibit the Ger from marrying his relatives. (Tosfos has difficulty explaining the wording of the Beraisa and offers numerous solutions how to explain it, but Rashi's explanation avoids the question entirely.) Why, though, does that reasoning not apply here? A number of explanations are suggested. (a) RAV ELAZAR MOSHE HOROWITZ suggests that the reasoning that people might confuse a Ger with a normal Jew is only a reason to prohibit a Ger from marrying his relatives *l'Chatchilah* (such as the case on 97b). The Beraisa here says that even b'Di'eved, if a Ger marries his sister, he must divorce her. This stringency that he must divorce her is only because of a Gezeirah that he might think that it is permitted to marry his sister who was born *after* their mother converted. (b) Rashi might hold that the reasoning that people will confuse a Ger with a normal Jew cannot apply to *natural relatives*, such as one's sister. Every Jew knows that it is forbidden to marry one's sister (c.f. Shabbos 145b). It is only a relative through marriage, such as one's sister-in-law (Eshes Achiv), that is subject to error, whom a Jew might mistakenly think that it is permitted to marry when he sees that a Ger may marry such a relative. Thus, the reasoning for the Isur that Rashi mentions earlier (97b) does not apply in the case of our Beraisa. On the other hand, the Isur of our Beraisa -- a Gezeirah lest the Ger confuse the Heter to marry a sister born before the mother converted with a sister born after the mother converted, applies *only* to natural relatives. The Rabanan did *not* institute such a Gezeirah for a relative through marriage, as Rashi says later (98b, DH u'Mutar). Thus, the two different Isurim complement each other.</span> .
תא שמע: 'שני אחים תאומים <span style="color:#2828AC;">(דהני ודאי אחים נינהו מן האב, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף צח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">טיפה אחת היא ומתחלקת לשתים - אפילו הכי לא חולצין ולא מייבמין)</span> גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח <span style="color:#2828AC;">(אפילו קידשו לאחר שנתגיירו: דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הלכך אין לו אחוה ואפילו מן האם)</span>;
היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - לא חולצין ולא מייבמין <span style="color:#2828AC;">(דצד ייבום - מן האב הוא, והני אין להם אב: דזרע מצרי כבהמה)</span>, אבל חייבין <span style="color:#2828AC;">(כרת)</span> משום אשת אח <span style="color:#2828AC;">(מן האם, שהרי היא כישראלית שילדה בנים)</span>;
היתה הורתן ולידתן בקדושה - הרי הן כישראלים לכל דבריהן'.
קתני מיהת 'אין חייבין משום אשת אח'?
חיובא ליכא,
<h3>דף צח.</h3>
הא איסורא איכא <span style="color:#2828AC;">(מדרבנן, דלא ליתי לאיחלופי בישראל, וקשיא לרב אחא)</span>!?
הוא הדין דאפילו איסורא נמי ליכא, ואיידי דבעי למיתני סיפא 'אבל חייבין' - תנא נמי רישא 'אין חייבין'.
אמר רבא: הא דאמור רבנן 'אין אב למצרי' <span style="color:#2828AC;">    Yehayahu HaKohen Hollander }sked: On Yevamot 98a the Gemara says: Ha d'amur rabbanan 'Ein Av L'mitsri' - and the gemara goes on to explain this. Should the gemara not first have asked: Why state 'Mitsri' - and the whole sugya relates to all gentiles? Should the girsa not be "Nochri"? The pasuk in Yehezkel may be understood to mean Bavli, not Mitsri - and, in any case, the pasuk has been used often enough to relate to all gentiles! Perhaps the gemara relates to a folk-saying, but does not mean to refer to Mitzri more than to another nation? -------------------------------- The Kollel replies: Although it is unlikely that the Girsa of Mitzri is unreliable, K'sav Yad Minchen (the Munich library manuscript of the Talmud) indeed has the Girsa as "l'Goi." By the way, "d'Amri Inshi" can be a folk-saying; "d'Amri Rabanan" is gospel. Dov Zupnik Not always. "d'Amri Inshi" IS a folk-saying; "d'Amri Rabanan" may be a tadition which is not accepted. שבת נח,א וכי הא: דאמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילא: כולהו רבנן דבי ריש גלותא לא ליפקו בסרבלי חתימי (היו עושין חותמות לטליתות שלהן, כעין עבדים, להראות שהן כפופין לריש גלותא; לא ליפקו, דאי מפסקי - מרתתי ומקפלי להו) שבת קיב,א: ורצועות מנעל וסנדל: איתמר: התיר רצועות מנעל וסנדל, תני חדא 'חייב חטאת', ותניא אידך 'פטור אבל אסור', ותניא אידך 'מותר לכתחילה'; קשיא מנעל אמנעל, קשיא סנדל אסנדל!? מנעל אמנעל לא קשיא: הא דקתני חייב חטאת – בדאושכפי (בקשר שהאושכף עושה, כשתוחב הרצועה במנעל קושר קשר מתוכו שלא תוכל לצאת; והוא קיים לעולם); פטור אבל אסור – בדרבנן (כשקושרים סביב רגלים - אין קושרין בדוחק: שפעמים שחולצו כשהוא קשור ונועלו כשהוא קשור; ומיהו קשר של קיימא לא הוי: שבשעת הטיט - מתירין אותו וקושרין אותו בדוחק, שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו); מותר לכתחלה - בדבני מחוזא (שהם רחבי לבב ומקפידים על לבושיהן ונעליהן להיות מכוונין, וקושרין אותו בדוחק, וצריך להתירו ערבית); בדרבנן = של רבים מהצבור</span> <span style="color:#2828AC;">(ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי, כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור, ואין לו שאר מן האב)</span> - לא תימא משום דשטופי בזמה דלא ידיע <span style="color:#2828AC;">(אבוה מנו?)</span>, אבל ידיע <span style="color:#2828AC;">(כגון היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר)</span> חיישינן <span style="color:#2828AC;">(ואי נולד בקדושה, דליכא למימר 'כקטן שנולד' - ליהוי ליה נמי שאֵר אב, דהא ודאי אבוה הוא)</span>, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן; דהא שני אחין תאומים דטפה אחת היה ונחלקה לשתים וקתני סיפא '<span style="color:#2828AC;">[היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה]</span> לא חולצין ולא מייבמין' - שמע מינה אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה <span style="color:#2828AC;">(ומסיפא יליף טעמא)</span> דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יחזקאל כג,כ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ותעגבה על פלגשיהם אשר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם</span> <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">זרמת</span><span style="color:#2828AC;">' = זרע, שהוא יורה כחץ כזרם מים המקלח בכח)</span>. <span style="color:#2828AC;">(דאי מרישא</span> <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח</span><span style="color:#008A00;">]</span> <span style="color:#2828AC;">- לא מצי למילף, דאפילו שאֵר האם אין לו: דטעמא לאו משום ד</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">זרמת סוסים</span> <span style="color:#2828AC;">הוא, אלא משום דכקטן שנולד דמי.)</span>
תא שמע, דאמר רבי יוסי: 'מעשה בניפטיים הגר שנשא אשת אחיו מאמו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו 'אין אישות לגר''.
ואלא גר דקדיש הכי נמי לא תפסי בה קדושין?
אלא אימא 'אין איסור אשת אח לגר'; מאי לאו דנסבא אח <span style="color:#2828AC;">(אחיו המת)</span> כשהוא גר <span style="color:#008A00;">[אחיו התגייר]</span> <span style="color:#2828AC;">(דהויא קידושיו קידושין</span> <span style="color:#008A00;">[ואחרכך נשא אשה ואחרכך מת]</span><span style="color:#2828AC;">, ושריא לאחיו</span> <span style="color:#008A00;">[נפטיים]</span><span style="color:#2828AC;">- דאין לו אחוה, דכקטן שנולד דמי)</span>?
לא, דנסבא כשהוא עובד כוכבים <span style="color:#2828AC;">(ומשנתגייר לא ידעָהּ     ואם ידעה אח"כ מאי הוי? וכי נעשית אשתו על ידי זה? ומדוע אינה כפנויה שבא עליה אחיו? , דלא הוה ליה בה קידושין, הלכך שרי לאחוה)</span>.
כשהוא עובד כוכבים מאי למימרא <span style="color:#008A00;">[מה בא מימרא זו להשמיענו? מה החידוש]</span>?
מהו דתימא 'ליגזור כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר' - קא משמע לן.
תא שמע, דאמר בן יאסיין: 'כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו. אמרתי לו: בני - מי הרשך? אמר לי: הרי אשה <span style="color:#2828AC;">(גיורת)</span> ושבעה בניה <span style="color:#2828AC;">(שהתיר להן רבי עקיבא לישא איש את אשת אחיו, ומהן למדתי)</span>; על ספסל זה ישב רבי עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו; ואמר: <span style="font-size:80%;">(יונה ג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר</span>' שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה';
קתני מיהת 'גר נושא אשת אחיו מאמו' מאי לאו דנסבא אחיו כשהוא גר?
לא, דנסבא כשהוא עובד כוכבים.
מאי למימרא <span style="color:#008A00;">[מה בא מימרא זו להשמיענו? מה החידוש]</span>?
מהו דתימא 'נגזור כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר' - קא משמע לן.
ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא - אם קודם <span style="color:#2828AC;">(שבא)</span> מעשה <span style="color:#2828AC;">(לידו)</span> אמרה <span style="color:#2828AC;">(היה רגיל לשנותו לתלמידיו)</span> - שומעין לו, ואם לאו <span style="color:#2828AC;">(הואיל ודבר חידוש הוא)</span> - אין שומעין לו <span style="color:#2828AC;">(שמא בשביל מעשה שבא לידו אומרה)</span>!? איבעית אימא: מורה ובא היה, ואיבעית אימא: משום דקאמר 'הרי אשה ושבעה בניה' <span style="color:#2828AC;">(ראיה של קודם לכן הביא)</span>, ואיבעית אימא: שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדה <span style="color:#2828AC;">(דקאמר מילתא דיונה בן אמתי בהדה, ומגו דמהימן אהא - מהימן נמי אהא, דניכרין דברי אמת, שביחד קבלן)</span>.
אמר מר: <span style="font-size:80%;">(יונה ג,א)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר</span>' - שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו'; והא כתיב <span style="font-size:80%;">(מלכים ב יד,כה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הוא</span> <span style="color:#2828AC;">(ירבעם בן יואש)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אשר מגת החפר]</span> <span style="color:#008A00;">[והנה דבר אתו הקב"ה פעם נוספת]</span>!?
אמר רבינא: על עסקי נינוה קאמר <span style="color:#2828AC;">(דלא דברה עמו על עסקי נינוה אלא שתי פעמים)</span>.
רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר: כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו הנביא: כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה - כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה.
תא שמע: 'גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - יש לו שְׁאֵר האם, ואין לו שאר האב.
כיצד?
נשא אחותו מן האם <span style="color:#2828AC;">(שנולדה בהיותה עובדת כוכבים)</span> – יוציא <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דלאו אחותו היא, דכקטן שנולד דמי: גזירה דלמא אתי למנסב אחותו שנולדה אחריו, דבההיא איכא כרת: דלידת שניהם בקדושה, ואחותו גמורה מן האם הויא, כישראלית שילדה בן ובת)</span>;
מן האב – יקיים <span style="color:#2828AC;">(שהכל יודעין דאין אב לעובד כוכבים, ואי נמי אתי למנסב בת אביו שיוליד מאשה אחרת משנתגייר - לא איכפת לן, דהא לאו בנו הוא)</span>;
אחות האב מן האם – יוציא <span style="color:#2828AC;">(גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן)</span>;
<h3>דף צח:</h3>
מן האב – יקיים;
אחות האם מן האם – יוציא;
מן האב: רבי מאיר אומר: יוציא <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואיכא צד אם)</span>, וחכמים אומרים: יקיים <span style="color:#2828AC;">(דלא דמיא לאחות האב מן האם; דבההיא איכא למגזר משום אחותו מן האם, דדמיא לה, אבל אחות האם מן האב - לא דמיא לאחותו מן האם)</span>; שהיה רבי מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר האם – יוציא; משום האב – יקיים;
ומותר באשת אחיו <span style="color:#2828AC;">(ואפילו)</span> מאמו <span style="color:#2828AC;">(שנולד בהיותו עובד כוכבים, ולא גזור רבנן משום אשת אחיו הנולד אחריו, דבקורבה גזור רבנן אבל במידי דלא אתי אלא ע"י קידושין לא גזור)</span>, ובאשת אחי אביו;
ושאר כל העריות מותרות לו;
לאיתויי אשת האב <a href="#footnote-37" id="noteref-37" title=" נראה שהמלים '- לאיתויי אשת האב' הם תוספת הסבר של הגמרא שהוכנסו לתוך הברייתא, להסביר מה נובע מהכלל 'ושאר כל העריות מותרות לו'.">[37]</a>.
נשא אשה ובתה <span style="color:#2828AC;">(אגר דעלמא קאי, שנשא בהיותו עובד כוכבים אשה ובתה, ונתגיירו עמו; דאילו האי דנולד בקדושה לא נסיב אשה ובתה! ואי תימא שנשא גיורות שנתגיירו האם והבת, דלית להו קורבה דכקטן שנולד דמי - למה לי גר? אפילו בישראל נמי מצי למימר הכי)</span> - כונס אחת ומוציא אחת <span style="color:#2828AC;">(דלא ליתי למישרי בישראל אשה ובתה)</span>; לכתחלה לא יכנוס <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש)</span>;
מתה אשתו - מותר בחמותו <span style="color:#2828AC;">(דכולי האי לא גזור רבנן)</span>.
ואיכא דתני 'אסור בחמותו' <span style="color:#2828AC;">(פלוגתייהו מפרש לקמן)</span>.
קתני מיהת 'מותר באשת אחיו'; מאי? לאו דנסבה אחיו כשהוא גר?
לא, דנסבה כשהוא עובד כוכבים.
מאי למימרא?
מהו דתימא 'ליגזור כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר' - קא משמע לן.
אמר מר: 'נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת; לכתחלה לא יכנוס' - השתא אפוקי מפיק, לכתחלה מיבעיא?
התם קאי, והכי קאמר: הך דאמור רבנן 'יקיים' <span style="color:#2828AC;">(כגון אחותו מן האב וחברותיה)</span> - לכתחלה לא יכנוס.
'מתה אשתו מותר בחמותו' ואיכא דתני 'אסור בחמותו':
חדא כרבי ישמעאל וחדא כרבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא מפרש [לעיל] ב'האשה רבה'</span> <span style="font-size:80%;">(דף צד,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מאן דאסר - כרבי ישמעאל, דאמר 'חמותו לאחר מיתה באיסורא קיימא', וגבי גר גזרו ביה רבנן; ומאן דשרי - כרבי עקיבא, דאמר 'חמותו לאחר מיתה - קלש ליה איסורא' <span style="color:#2828AC;">(דלגבי ישראל אינה בשריפה)</span>, וגבי גר לא גזרו ביה רבנן.
משנה:
חמש נשים שנתערבו ולדותיהן <span style="color:#2828AC;">(זכרים, ויש לכל אחת בן ודאי שלא נתערב)</span>; הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו - ארבעה חולצין <span style="color:#2828AC;">(בן ודאי של כל אחת מן הארבע חולץ)</span> לאחת <span style="color:#2828AC;">(מהן, דכל חד ספק ליה באשת אחיו)</span> ואחד מייבם אותה <span style="color:#2828AC;">(ובן החמישית ישאנה ממה נפשך: אם אשת אחיו היא - הרי טוב; ואם לאו - הרי חלץ לה יבמה)</span>; הוא ושלשה <span style="color:#2828AC;">(זה שייבם חולץ לאחרת ושלשה עמו)</span> חולצין לאחת - ואחד מייבם <span style="color:#2828AC;">(והחמישי מייבם ממה נפשך; וחוזרים השנים הללו וחולצין לשלישית ושנים עמהן, והחמישי מייבם; וכן כולם)</span>; נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת <span style="color:#2828AC;">(ארבעה חולצין תחלה לפי שאין אחד רשאי לייבם עד שיחלצו לה הארבעה, דלא ליפגע ביבמה לשוק; והוא הדין נמי דמצו ארבעה למיחלץ לכולהו, והחמישי ישא את כולן, אלא אמרינן בגמרא דהכי שפיר טפי - דלמא לכל חד מתרמיא דידיה ומיקיימא מצות ייבום)</span>.
גמרא:
ודוקא מיחלץ <span style="color:#2828AC;">(מכל ארבעה הודאין)</span> והדר יבומי <span style="color:#2828AC;">(לחמישי)</span>, אבל יבומי ברישא – לא, דקפגע ביבמה לשוק.
מאי 'הוא ושלשה חולצין לאחת' <span style="color:#2828AC;">(מאי איכפת לן אי חלצי לה הנך ארבעה גופייהו והאי דייבם לקמייתא לייבם נמי הך)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ומשני:)</span> דלא תימא ליבמינהו חד לכולהו, אלא כל חד וחד מייבם חדא דלמא מתרמיא ליה דידיה.
[<span style="color:#008A00;">סוף דברי רש"י על המשנה גם הסבירו את דברי הגמרא האלו.</span>]
תנו רבנן: 'מקצתן אחין ומקצתן שאין אחין - האחין חולצין, ושאין אחין <span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: שאינן אחין)</span> מייבמין'.
מאי קאמר?
אמר רב ספרא: הכי קאמר: מקצתן <span style="color:#2828AC;">(של ודאין)</span> אחין <span style="color:#2828AC;">(לבני התערובות)</span> מן האב, ומקצתן <span style="color:#2828AC;">(יש להן בהני תערובות)</span> אחין מן האם <span style="color:#2828AC;">(שלא מן האב, לבד אחים שיש להן בתוכן מן האב; כגון: ראובן שנשא רחל וחנה, וילדה לו רחל את יוסף; גירשה לרחל ונשאָהּ בועז, ולו בן מאשה אחרת, ונתעברה רחל וילדה היא וחנה אשתו של ראובן, ושלש נשים אחרות - חמשה זכרים במחבא, ונתערבו; נמצא שיש לו ליוסף בתערובות הללו שני אחין: אחד מן האב ואחד מן האם: בנה של חנה אחִיו מן האב, ובנה של רחל מבועז - אחִיו מן האם)</span> - אחין מן האם חולצין <span style="color:#2828AC;">(יוסף זה, שיש לו בתערובות אח מן האם - חולץ לכולן, לפטור את אשת אחיו מן האב, ואינו רשאי לייבם אחת מהן אפילו לאחר חליצתה מארבעה חבריו, שמא יפגע באשת אחיו מאמו, שהיא בכרת)</span> ואחין מן האב <span style="color:#2828AC;">(ארבעה האחרים שאין להם בתערובות אלא אחין מן האב)</span> מייבמין <span style="color:#2828AC;">(כל אחת ואחת, אחר שחלצה מן הארבעה - ישאנה החמישי; נמצא אחד מייבם שתים, או יהיו לאחת חמש חליצות; והכי מיתוקמא לישנא קמייתא דשמעתא: מקצתן אחין של ודאין אחין מן האם לאחד מן התערובות, ומקצתן שאינן להם אחין מן האם אלא מן האב - אחין חולצין: אותן שהן אחין מן האם חולצין לכולם, ושאינן אחין להן מן האם אלא מן האב מייבמין)</span>; מקצתן <span style="color:#2828AC;">(של ודאין ותערובתן)</span> כהנים, ומקצתן שאינן כהנים - כהנים חולצין <span style="color:#2828AC;">(לכולן)</span>, שאינן כהנים מייבמין <span style="color:#2828AC;">(ואי אפשר להם לייבם, הואיל וחלצה ארבע חליצות - שמא האחד החולץ לה היה יבמה, וחליצתו חליצה, וכהן אסור בה)</span>; מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם - אלו ואלו חולצין ולא מייבמין.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-37" id="footnote-37">[37]</a> נראה שהמלים '- לאיתויי אשת האב' הם תוספת הסבר של הגמרא שהוכנסו לתוך הברייתא, להסביר מה נובע מהכלל 'ושאר כל העריות מותרות לו'.</p>
<h3>דף צט.</h3>
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[דומה לתוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק יב הלכה ד]</span>: יש חולץ לאמו מספק, לאחותו מספק <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שהיא מחמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן, וכן לבתו ואמו     כנראה לגירסת רש"י הסדר כאן היה: קודם אחות ואחר כך בתו ואמו)</span>, לבתו מספק.
כיצד?
אמו ואשה אחרת, ולהן שני זכרים <span style="color:#2828AC;">(ודאין, כגון רחל אשת יעקב שהיה לה יוסף ממנו, וחנה אשת ראובן שהיה לה חצרון ממנו)</span>, וחזרו וילדו שני זכרים במחבא <span style="color:#2828AC;">(ומתו יעקב וראובן)</span>, ובא <span style="color:#2828AC;">(יוסף)</span> בנה של זו <span style="color:#2828AC;">(רחל)</span> ונשא <span style="color:#2828AC;">(חנה)</span> אמו של זה <span style="color:#2828AC;">(חצרון)</span>, ובנה של זו <span style="color:#2828AC;">(חצרון)</span> נשא אמו של זה <span style="color:#2828AC;">(רחל)</span> ומתו <span style="color:#2828AC;">(יוסף וחצרון)</span> בלא בנים <span style="color:#2828AC;">(ונפלו לפני התערובות: רחל לפני בנה של חנה, שהוא אחי חצרון; וחנה לפני בנה של רחל, שהוא אחי יוסף! ומתוך שאין ידוע מי בנה ומי יבמה - צריכה חליצה משניהן)</span>: זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן - נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק.
לאחותו מספק כיצד?
אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא, ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום, ומתו בלא בנים - חולץ לשתיהן - נמצא חולץ לאחותו מספק.
<span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: לאחותו מספק – כיצד? אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ועמדו שני אחים מן האב ונשאום - חולץ לשתיהן נמצא חולץ לאחותו מספק. כך שנויה בתוספ' (דמכילתין פי"ב): אמו שילדה מאיש אחר, שנשאה לאחר מיתת אביו, וילדה עם אשה אחרת, שתיהן שתי נקבות, ואין ידוע איזו בת לאיזו אם, ועמדו שני אחין שהיו לזה מאביו שלא מאמו ונשאום לשתי הנקבות הללו המעורבות, ונפלו שתיהן לפני זה ליבום - ואחת מהן אחותו מאמו; ואילו היה מכירה לא היתה צריכה חליצה, ועכשיו שאין מכירה - שתיהן צריכות חליצה.</span>
<span style="color:#2828AC;">לישנא אחרינא: ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של חצרון נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו, ושמא אחותו היא! וכן חצרון.</span>
<span style="color:#2828AC;">זו שמעתי ולבי מגמגם בה: דהא שמא לאו אחותו היא, והכי איבעי ליה למימר: זה חולץ לספק אחותו וזה חולץ לספק אחותו אבל 'לאחותו מספק' משמע שחלץ ודאי לאחותו מחמת ספק שבידו.)</span>
לבתו מספק כיצד?
אשתו ואשה אחרת <span style="color:#2828AC;">(אשת ראובן ואשת כלב)</span> שילדו שתי נקבות במחבא <span style="color:#2828AC;">(נמצאת האחת בתו)</span> ובאו אחיהן <span style="color:#2828AC;">(אחי הבעלים הם, [</span><span style="color:#008A00;">כגון</span><span style="color:#2828AC;">] שני אחי ראובן)</span> ונשאום ומתו בלא בנים - זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק. <span style="color:#2828AC;">(נמצא ראובן חולץ לבתו מספק, ששתיהן צריכות חליצה, ואם היה מכיר בתו - היתה פטורה; ואם שני אחי כלב נשאום - הרי כלב חולץ לבתו מספק.</span>
<span style="color:#2828AC;">ולשון מורי: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של כלב נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו - ואע"פ שספק בתו היא, וכן כלב; ולאו היינו נמי חולץ לבתו מספק אלא חולץ לספק בתו)</span>.
תניא: 'היה רבי מאיר אומר: איש ואשה - פעמים שמולידין חמש אומות. כיצד? ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק, ולהן שני בנים, ונתגייר אחד מהן: נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים <span style="color:#2828AC;">(דבנים שילדה בעודה תחת ידי העובד כוכבים המוכרה - אינן עבדים, דקי"ל בהחולץ (לעיל מו,א): 'מהם תקנו' - אתם קונים מהם ולא הם מכם, ולא הם קונין זה מזה)</span>; הטבילן לשם עבדות, ונזקקו זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד; שחרר את השפחה <span style="color:#2828AC;">(והרי היא כישראלית)</span> ובא עליה העבד <span style="color:#2828AC;">(הולד ממזר)</span> - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר; שחרר שניהם והשיאן זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר וישראל.'
מאי קא משמע לן?
עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.
תנו רבנן: 'יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה.
כיצד?
ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק, ולהם בן <span style="color:#2828AC;">(ולא קנה את הבן)</span>, ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה <span style="color:#2828AC;">(ומת, והרי אמו תובעת כתובתה מן הנכסים)</span> - נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה!'
מאי קא משמע לן?
כולה רבי מאיר היא <span style="color:#2828AC;">(הא מתניתא בתרייתא דיש מוכר - רבי מאיר נמי אמרה, וסיפא דקמייתא היא)</span>; ועבדא מטלטלי, ומטלטלי משתעבדי לכתובה.
<span style="color:#2828AC;">(ומשום הכי קתני עבד משועבד לכתובה - דרבי מאיר סבר מטלטלים משתעבדי לכתובה [במסכת כתובות בפרק 'האשה שנפלו'</span> <span style="font-size:80%;">(דף פ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">, דקתני: הניח פירות התלושים מן הקרקע כו')</span>
ואיבעית אימא הא קמשמע לן: עבדא כמקרקע דמי.
משנה:
האשה שנתערב ולדה בולד כלתה; הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו:
בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו;
בני הזקנה או חולצין או מייבמין, שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.
מתו הכשרים - התערובות לבני הזקנה <span style="color:#008A00;">[אלה שיתכן והם בני הזקנה]</span> חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו; לבני הכלה <span style="color:#2828AC;">(לאשת בן הכלה ודאי)</span> - אחד <span style="color:#2828AC;">(מן התערובות)</span> חולץ <span style="color:#2828AC;">(תחלה, ואחר כך)</span> ואחד <span style="color:#2828AC;">(השני)</span> מייבם <span style="color:#2828AC;">(ממה נפשך: אם יבמתו היא - הרי טוב; ואם אשת בן אחיו היא - הרי חלץ לה יבמה, ומותרת לו)</span>.
כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה - הרי אלו:
אוכלים בתרומה <span style="color:#2828AC;">(אחד כהן ואחד עבד כהן)</span>
וחולקין חלק אחד בגורן <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא)</span>,
<h3>דף צט:</h3>
[<span style="color:#008A00;">המשך המשנה</span>]
ואינן מטמאין למתים,
ואינן נושאין נשים, בין כשרות <span style="color:#2828AC;">(משום עבד)</span> בין פסולות <span style="color:#2828AC;">(כגון שפחה משום כהן)</span>.
הגדילו התערובות ושחררו זה את זה:
נושאין נשים ראויות לכהונה <span style="color:#2828AC;">(ולא גרושה וחלוצה משום כהן)</span>,
ואינן מטמאין למתים - ואם נטמאו אינן סופגין הארבעים <span style="color:#2828AC;">(דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא (והתראת ספק היא))</span>,
ואינן אוכלין בתרומה; ואם אכלו - אינן משלמין קרן וחומש;
ואינן חולקין על הגורן <span style="color:#2828AC;">(אין נותנין להם תרומה על הגורן, שהמשוחרר - ישראל הוא)</span>;
ומוכרין את התרומה <span style="color:#2828AC;">(תרומת תבואתן כשמפרישין אותה; אין צריכין לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן 'אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול'! ומכל מקום לאוכלה אי אפשר אלא מוכרין אותה לכהנים)</span> והדמים שלהן;
ואינן חולקין בקדשי המקדש <span style="color:#2828AC;">(כגון עורות קדשים)</span>,
ואין נותנים להם קדשים;
ואין מוציאין שלהם מידיהם <span style="color:#2828AC;">(אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה - אין כופין אותם לתתן לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר, דכל חד אמר "אנא כהן" ותניא</span> <span style="font-size:80%;">(בבא קמא קט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו כל שעה שירצה ואפילו במשמר שאין שלו? תלמוד לומר: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובא בכל אות נפשו ושרת</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[דברים יח,ו]</span><span style="color:#2828AC;">; ומנין שעבודתם ועורם שלו? תלמוד לומר: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש את קדשיו לו יהיו</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר ה,י]</span><span style="color:#2828AC;">'; ותערובות הללו - הואיל והאחד מהן כהן - אין בית דין יכולין להוציא מידן בעל כרחם ולתתם לאנשי משמר, אלא יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו, או הללו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב את קרבנם, או ישהו את קרבנם עד שיתרצו הם לתתן לאנשי משמר.</span>
<span style="color:#2828AC;">לשון אחר ועיקר. ואין נותנים להם קדשים: בבכור וחרמים קאמר, ואין מוציאין את שלהם מידם דאמר "אנא כהן"; וגבי חרמים נמי תנן</span> <span style="font-size:80%;">(ערכין פ"ח מ"ה, דף כח,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'הכהנים אין מחרימין, שהחרמים שלהן'!</span>
<span style="color:#2828AC;">וללשון ראשון קשה לי דאמרינן ב'הגוזל'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא קמא קי,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דהיכא דלא מצי עביד עבודה - שליח נמי לא מצי משוי)</span>,
ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה,
<span style="color:#2828AC;">(והדר אורי מאי קעביד בבכור שלו:)</span> ובכורו יהא רועה עד שיסתאב <span style="color:#2828AC;">(ירעה עד שיסתאב, ולא יקריבנו תם, דאם כן לא יאכל את בשרו: שהמקריב יעכבנו; ובכורו ירעה עד שיסתאב - אפילו בזמן הבית, דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו, ואינהו נמי לא מצו למיתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר, דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים, דכתיב ביה</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר יח,יח]</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ובשרם יהיה לך כחזה התנופה</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[בבכורות פרק 'עד כמה' (דף כח,א)]</span><span style="color:#2828AC;">; הילכך ירעה עד שיסתאב, ומותר לשוחטו במדינה, ויאכלוהו הם - דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה, והכא גזל ליכא, דהמוציא מחבירו עליו הראייה)</span>;
ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים <span style="color:#2828AC;">(מפרש בגמרא     A "SAFEK KOHEN" OFFERING A KORBAN QUESTIONS: The Mishnah teaches that if the son of a Kohenes becomes mixed up with the son of her maidservant, each son is a Safek Kohen and Safek Eved. When they grow up, they free each other, and then each son is a Safek Kohen and Safek Yisrael. As such, we do not give them Kodshim which normal Kohanim are entitled to. On the other hand, the normal Kohanim are not entitled to take away the Kodshim of those sons, because each son can claim that he is a Kohen. Similarly, if they have an animal that is a Bechor, they are not required to give it to a Kohen, but rather they may let it graze until it gets a blemish, and then they may eat it themselves. RASHI offers two explanations for what the Mishnah means when it says that "we do not give them Kodshim, but we may not take Kodshim away from them." According to Rashi's first explanation, the Kodshim that the Mishnah is referring to are Korbanos. These two Safek Kohanim may not personally offer Korbanos on the Mizbe'ach themselves, because they might be Zarim. On the other hand, if they have a Korban that they need to offer, we cannot take it away from them and force them to give it to the Kohanim who are serving in the Beis ha'Mikdash at that moment so that those Kohanim will be able to keep the parts of the animal to which they are entitled (the hide and parts of the meat). Rather, since each son is a Safek Kohen, they can claim that they have the right to offer the Korban themselves and to keep the hide and meat. Although they may not actually offer the Korban themselves, they have three options regarding what they may do with their Korban: (1) They can give it to the Kohanim of the Mishmar serving at the present moment and stipulate that those Kohanim must return to them the hide and the meat (and then they may give the meat to whichever Kohen they want); (2) They may designate any Kohen as a Shali'ach to bring the Korban, even though it is not presently his Mishmar. (A Kohen does not have to wait until his Mishmar to bring his own Korban, and thus the Safek Kohen may appoint a Shali'ach who is a definite Kohen to bring his Korban for him even though it is not his Mishmar); (3) They may simply wait for the Mishmar to whom they want to give their Korban to have its turn in the Mikdash, and then they may give their Korban to that Mishmar to benefit from it. This is Rashi's first explanation of the Mishnah. According to Rashi's second explanation, the "Kodshim" that the Mishnah refers to are not Korbanos, but rather Bechor and Chermei Kohanim. We do not give the Safek Kohanim a Bechor or Chermei Kohanim, because of their doubtful status. But if they own their own Bechor or Chermei Kohanim, other Kohanim may not take it away from them. Rather, they keep the Charamim mi'Safek, and they let the Bechor graze until it gets a blemish. They are advised not to bring the Bechor as a Korban, for then the Kohen who sacrifices it will keep it for himself and not give it to them. Rashi continues and explains why, in his second explanation, he rejected the approach of the first explanation. He says that it does not seem correct that the Safek Kohen should be able to appoint a Shali'ach to bring the Korban for him. Since he cannot bring the Korban himself, he does not have the authority to make a Shali'ach to do so. Therefore, there is no way for him to retain the hide or the meat by having the Kohen of his choice bring it for him. There are a number of difficulties with Rashi's explanation (as the ARUCH LA'NER points out). (a) Rashi's second explanation says that if the Safek Kohen gives the Bechor to a Kohen, the Kohen will keep it for himself, and therefore it is better to let it graze and get a blemish. It is implicit in Rashi's words that it is permitted for a Safek Kohen to eat the Bechor before it gets a blemish, but the Kohen to whom he would give it to sacrifice it will not consent to let him eat it. However, in Rashi's next comment (DH u'Vechoro), Rashi says that an unblemished Bechor may be eaten only by Kohanim, and not by a Safek Kohen! (b) Rashi rejects the first explanation just because a Safek Kohen cannot make a Shali'ach to bring a Korban for him. Rashi earlier mentioned that a Safek Kohen has three options. Besides making a Shali'ach, he may give it to the present Mishmar of Kohanim and make a stipulation that he is to receive the hide and meat back, or, alternatively, he may give it to whichever Mishmar he so desires when that Mishmar's turn arrives. Why, does Rashi reject the first explanation? The two options would seem still viable! Indeed, in the following gloss of Rashi (DH u'Vechoro), Rashi discusses why one may not give an unblemished Bechor to a Kohen with a stipulation that he return the hide and meat to the owner. It seems that Rashi *is* accepting the first option as valid, and if so, why does he reject the first explanation as if that option is not valid? ANSWERS: מחלוקת בית שמאי ובית הלל (a) In truth, there is a Machlokes between Beis Shamai and Beis Hillel in the Mishnah (Bechoros 32b) whether or not a non-Kohen is permitted to eat the meat of a Bechor. Beis Hillel says that even a Nochri may eat it, and certainly a Zar may eat it. Beis Shamai  says that only a Kohen may eat it. When Rashi says here that it can only be eaten by Kohanim, he is clearly following the opinion of Beis Shamai. Why, though, does Rashi explain our Mishnah according to Beis Shamai and not according to Beis Hillel? The reason is because according to the first explanation of Rashi, the Mishnah can *only* be understood to be following the view of Beis Shamai, for otherwise, the Safek Kohen would not have to wait for the Bechor to get a blemish. He could give it to a Kohen with the stipulation that the Kohen give him back the meat. The Mishnah must be following Beis Shamai's opinion that only a Kohen may eat the Bechor, and thus the only way that the Safek Kohen can get to eat the meat is by waiting for the Bechor to get a blemish. When Rashi, in his second explanation, advises that the Safek Kohen should not give the Bechor to a Kohen because the Kohen will not let him eat it, he means that according to the second explanation, the Mishnah can be following the view of Beis Hillel, who *permits* a non-Kohen to eat the Bechor. In the next gloss (DH u'Vechoro), Rashi is returning to his first explanation. That is why he writes that a Bechor cannot be eaten by a non-Kohen, because according to the first explanation the Mishnah follows the opinion of Beis Shamai. It is further evident that Rashi (DH u'Vechoro) is returning to the first explanation because he repeats what he said about making a stipulation to get back the hide and meat when giving the Korban to the Kohen, an option which the second explanation does not accept. (b) From Rashi's words in DH u'Vechoro it is evident that he is following the first explanation, and that is why he mentions the possibility of making a stipulation with the Kohen (as we mentioned above, (a)). The second explanation, though, does not permit making a stipulation, because a Safek Kohen cannot make a normal Kohen into a Shali'ach to bring his Korban. Why, though, can he not give it to one of the Kohanim of the present Mishmar with a stipulation that the Kohen give him back the hide and the meat? The answer seems to be that if the Safek Kohen gives the animal to a Kohen to sacrifice for him, then unless that Kohen is his Shali'ach, that Kohen may assert his hold on the animal and say that it belongs to him (evoking the principle of "ha'Motzi me'Chavero Alav ha'Re'ayah"). Therefore, if the Kohen in the present Mishmar is not considered to be his Shali'ach, once he gives the Kohen the Korban to sacrifice, the Kohen does not have to return anything because he can claim that the person is a Zar and not a Kohen. That is what Rashi means when he says "the Kohen who is Makriv the Bechor will "keeps the meat for himself." For the same reason, the Safek Kohen does not have the option to wait for the Mishmar of his choice to give them his Korban. Let us first analyze this option. What is this Safek Kohen doing that a Vadai Zar, a definite non-Kohen, is not able to do? Can't any Zar wait to give a Korban to a specific Mishmar, as long as he does not delay giving the Korban too long and transgress the Isur of "Bal Te'acher?" (RASHASH) Apparently not. Once the Korban has already been designated, the Gizbar (treasurer) of Hekdesh has the right to take it away from the owner and bring it to the Mikdash as a sacrifice. The Safek Kohen, though, may object to the Gizbar, and the Gizbar has no right to take it from him, because the Safek Kohen may claim that he is a Kohen, and that he has appointed a Kohen from another Mishmar to be his Shali'ach to bring the Korban. Hence the Gizbar has no right to take possession of the Korban for the present Mishmar. But if the Safek Kohen cannot make a Shali'ach, then the Kohanim of a later Mishmar have no more right to sacrifice the Korban than those of the present Mishmar, and thus the Gizbar may claim it for the Mikdash immediately. Only if he is able to make another Kohen his *Shali'ach* is he able to avoid the Gizbar. That is why Rashi's second explanation rejected the assertion that the Safek Kohen can delay giving the Korban to the Gizbar until the Mishmar of his choice is serving. (M. Kornfeld) )</span>.
גמרא:
מתו הכשרים <span style="color:#2828AC;">[- התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו]</span>
אלא הנך, משום דאיערוב להו - הוו להו פסולין?
אמר רבי פפא: אימא 'ומתו הודאין'.
[<span style="color:#2828AC;">התערובות</span>] לבני הכלה אחד חולץ <span style="color:#2828AC;">[ואחד מייבם]</span>:
דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא - דקפגע ביבמה לשוק.
כהנת שנתערב <span style="color:#2828AC;">[ולדה בולד שפחתה - הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן]</span>
'חלק אחד' <span style="color:#2828AC;">(חלק אחד משמע של כל אחד)</span>? פשיטא!
אימא 'חלק כאחד' <span style="color:#2828AC;">(אם באו שניהם על הגורן - נותנים להם, אבל זה בלא זה - אין חולקין להם, דקסבר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דלמא אתי לאסוקי ליוחסין, דסברי כהן הוא)</span>.
תנן - כמאן דאמר 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו', דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יכול שיאמר <span style="color:#2828AC;">(אספק כהן וספק עבד קאי, כי מתניתין)</span> "אם כהן אני - תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו לי בשביל רבי".
במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין <span style="color:#2828AC;">(לאו מאכילתה אלא מחלוקה הלכך אין חולקין לו דלא ליתי לאסוקי ליוחסין)</span>, במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.'
תניא: 'אמר רבי אלעזר בר צדוק: מימי לא העדתי אלא עדות אחד והעלו עבד לכהונה על פי.'
'העלו'? סלקא דעתא? השתא: בהמתן של צדיקים <span style="color:#2828AC;">(חמורו של רבי פנחס בן יאיר)</span> אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן!? אלא אימא "בקשו להעלות עבד לכהונה על פי": <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">רבי אלעזר בר צדוק</span><span style="color:#2828AC;">]</span> חזא באתריה דרבי יוסי, ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה.
תנו רבנן: 'עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן:
<span style="color:#2828AC;">1)</span>חרש 2<span style="color:#2828AC;">)</span>שוטה 3<span style="color:#2828AC;">)</span>וקטן <span style="color:#2828AC;">4)</span>טומטום <span style="color:#2828AC;">5)</span>ואנדרוגינוס <span style="color:#2828AC;">6)</span>העבד <span style="color:#2828AC;">7)</span>והאשה <span style="color:#2828AC;">(אשת כהן)</span>
<span style="color:#2828AC;">8)</span>והערל <span style="color:#2828AC;">(כהן שמתו אחיו מחמת מילה) 9)</span>והטמא <span style="color:#2828AC;">10)</span>ונושא אשה שאינה הוגנת לו;
וכולן משגרין להם לבתיהם <span style="color:#2828AC;">(ואוכלין וערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו)</span> חוץ מטמא <span style="color:#2828AC;">(לקמיה מפרש)</span> ונושא אשה שאינה הוגנת לו <span style="color:#2828AC;">(פסולה לכהונה)</span>.'
בשלמא חרש שוטה וקטן - לאו בני דיעה נינהו <span style="color:#2828AC;">(וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל)</span>; טומטום ואנדרוגינוס נמי -
<h3>דף ק.</h3>
בריה בפני עצמה נינהו <span style="color:#2828AC;">(והויא זילותא דקדשים)</span>; עבד נמי - דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין; ערל וטמא - משום דמאיסי; נושא אשה שאינה הוגנת לו - משום קנסא; אלא אשה מאי טעמא לא?
פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: חד אמר משום גרושה <span style="color:#2828AC;">(שמא יגרשנה בעלה, והיא זרה, ולא ידעי אינשי ופלגי לה)</span>, וחד אמר משום יחוד.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי <span style="color:#2828AC;">(משום גרושה ליכא, דהא סמוך למתא הוא, וידעי לה אי גרושה היא; ומשום יחוד איכא, הואיל דלא שכיחי ביה אינשי)</span>; אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי <span style="color:#2828AC;">(משום גרושה איכא משום יחוד ליכא)</span>.
'וכולן משגרין להם לבתיהן, חוץ מטמא <span style="color:#2828AC;">(קנסא הוא דלא איזדהר)</span> ונושא אשה שאינה הוגנת לו' - אבל ערל משגרינן ליה - מאי טעמא?
משום דאניס.
טמא נמי הא אניס?
האי נפיש אונסיה <span style="color:#2828AC;">(שמתו אחיו)</span> והאי לא נפיש אונסיה.
תנו רבנן: 'העבד והאשה - אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות; ובמקום שחולקין - נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד.'
מאי קאמר <span style="color:#2828AC;">(קתני 'אין חולקין' והדר קתני 'במקום שחולקין')</span>?
<span style="color:#2828AC;">(האי 'במקום שחולקין' - לאו אתרומה קאי) (ו)</span>הכי קאמר: 'במקום שחולקין <span style="color:#2828AC;">(ודבר שחולקין נמי לנשים כגון)</span> מעשר עני <span style="color:#2828AC;">(שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי)</span> - נותנין לאשה תחלה'
מאי טעמא?
משום זילותא <span style="color:#2828AC;">(משום דזילא בה מילתא למיקם)</span>. <span style="color:#2828AC;">(מעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית, כדכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לגר ליתום ולאלמנה</span> <span style="color:#2828AC;">וגו'</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כו,יב)</span><span style="color:#2828AC;">, ועוד: משום דלא ליכספו עניים)</span>.
אמר רבא: מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי <span style="color:#2828AC;">(זה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל דינה ואין הדין בין שניהם)</span> הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא <span style="color:#2828AC;">(הייתי נזקק לאיש תחלה לגמור את דינו, ואחר כך הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל דינה)</span>, אמינא דמיחייב במצות; כיון דשמענא להא - שרינא תיגרא דאתתא ברישא; מאי טעמא? - משום זילותא.
הגדילו התערובות <span style="color:#2828AC;">[ושחררו זה את זה נושאין נשים ראויות לכהונה]</span>
'שיחררו' - אי בעי - אִין, אי לא בעי - לא <span style="color:#2828AC;">(כלומרף לא כפינן להו לשחרר זה את זה</span> <span style="color:#008A00;">–</span><span style="color:#2828AC;">בתמיה!)</span>? ואמאי? לישא שפחה אינו יכול' בת חורין אינו יכול <span style="color:#2828AC;">(ותנן גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין 'כופין את רבו ועושה אותו בן חורין'</span> <span style="font-size:80%;">[גיטין פ"ד מ"ד]</span> <span style="color:#2828AC;">משום האי טעמא)</span>?
אמר רבא: אימא: כופין אותן ומשחררין זה את זה.
נותנין עליהם חומרי <span style="color:#2828AC;">[ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים]</span>:
למאי הלכתא <span style="color:#2828AC;">[</span><span style="color:#008A00;">האם נשארו חומרי כהנים שלא פרט שבמשנה? או מה הן חומרי ישראלים</span><span style="color:#2828AC;">]</span>?
אמר רב פפא <a href="#footnote-38" id="noteref-38">[38]</a>: למנחתם: נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים.
<span style="color:#2828AC;">(מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלים, כדכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וקמץ</span><span style="color:#2828AC;">' '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ו,ט)</span><span style="color:#2828AC;">; ומנחת כהן אין נקמצת לפי שכולה כליל, שנאמר</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ו,טז)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כל מנחת כהן כליל תהיה</span><span style="color:#2828AC;">'; ואחד מתערובות הללו שמתנדב מנחה - צריכה קמיצה, שמא ישראל הוא; ומנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט; ושיריה אין נאכלין דלמא כהן הוא)</span>
הא כיצד?
הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן - איקרי כאן 'כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו' <span style="color:#2828AC;">(היכי מצי מקטיר להו לשירים? ודלמא מנחת ישראל היא, ושירים גמורים הן, והרי הן בבל תקטירו, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ב,יא)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תקטירו ממנו אשה לה'</span> <span style="color:#2828AC;">- כל שממנו לאישים - שנקטר הימנו דבר הראוי להקטיר - הרי השירים בבל תקטירו)</span>!
אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כרבי אלעזר אליעזר <a href="#footnote-39" id="noteref-39" title=" ביומא מז,ב: רבי אליעזר, וכן מסתבר מזבחים במשנה פ">[39]</a>, דתניא: 'רבי אלעזר אליעזר אומר: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא ב,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח]</span> <span style="color:#2828AC;">(בתריה דהאי קרא ד'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תקטירו</span><span style="color:#2828AC;">' כתיב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לריח ניחוח</span> אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים' <span style="color:#2828AC;">(ומילתיה דרבי אליעזר בזבחים בפרק 'התערובות'</span> <span style="font-size:80%;">(דף עז.)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי אברי חטאת שנתערבו באברי עולה: 'רבי אליעזר אומר: ינתנו כולם למעלה ורואה אני את בשר החטאת שהן שירים, ובבל תקטירו - כאילו הן עצים: דכיון דלא מכוין לאקטורי - לאו הקטרה היא, ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה; וחכמים אומרים: תעובר צורתם ויצאו לבית השרפה)</span>
הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבנן מאי איכא למימר?
דעביד לה כרבי אלעזר ברבי שמעון, דתניא <span style="color:#2828AC;">(גבי כהן המטמא הקדש בדלי דלות שמביא מנחת חוטא</span> <span style="font-size:80%;">(מנחות עד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">וכתב בה במנחת חוטא</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא ה,יג]</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיתה לכהן כמנחה</span><span style="color:#2828AC;">' כלומר: אם חוטא זה כהן הוא - הרי היא כמנחת ישראל: מה מנחת ישראל נקמצת - אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת; אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זה שיריה נאכלין? - תלמוד לומר: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכל מנחת כהן כליל תהיה</span><span style="color:#2828AC;">'; הא כיצד? הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי רבי שמעון)</span>: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר : הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן <span style="color:#2828AC;">(למטה, מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה, והיינו אצל המזבח)</span>'.
ואפילו רבנן <span style="color:#2828AC;">(עד כאן)</span> לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון <span style="color:#2828AC;">(ואמרו דשירים קריבים)</span> אלא במנחת חוטא של כהנים, דבת הקרבה היא <span style="color:#2828AC;">(דסבירא להו: כולה בת הקרבה היא, כמנחת נדבתו)</span>, אבל הכא <span style="color:#2828AC;">(דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים הם ובבל תקטירו)</span> - אפילו רבנן מודו <span style="color:#2828AC;">(דמתפזרין)</span>.
משנה:
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים, ונשאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון:
היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני - חולצין ולא מייבמין <span style="color:#2828AC;">(לאשתו של ספק זה: בני הראשון חולצין שמא בן אביהם היה, ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא, והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב, וזו עליהם בכרת; וכן בני האחרון)</span> וכן הוא להם <span style="color:#2828AC;">(לנשותיהם)</span> - חולץ ולא מייבם.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-38" id="footnote-38">[38]</a> מדוע אינו עונה: לפדיון הבן, שלא יקח פדיון אלא ישאיר לכהן ודאי? ותשובה זו עדיפה, כי היא להלכה גם בזמן הזה!? תשובת הכולל: The Kollel replies: In the case that the Gemara brings, the Safek has in a single instance both the Chumra of the Yisrael -- that his Minchah needs a Kemitzah, and the Chumra of a Kohen -- that his Minchah is not eaten. In contrast, there are obviously many rights to which he is not entitled merely because he is not definitely a Kohen, such as Matnas Kehunah which you mentioned, and Nesi'as Kapayim which he obviously must forgo. These stem from the fact that he is not a Kohen Vadai, and not because he has the Chumra of a Yisrael, and therefore do not fit the definition of Chumras Shneihem. Dov Zupnik</p> <p><a href="#noteref-39" id="footnote-39">[39]</a> ביומא מז,ב: רבי אליעזר, וכן מסתבר מזבחים במשנה פ"ח מ"ד [בבלי עז,א]: איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים. וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. [וכן בתוספתא זבחים ה,ח]</p> 
<h3>דף ק:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם - הוא חולץ ומייבם <span style="color:#2828AC;">(או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון: אם אחיו הוא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">הרי טוב! ואם לאו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">נכרית היא אצלו; וכגון שאין אח אלא הוא, דליכא לספוקי ביבמה לשוק; וכן לאשת בן האחרון)</span>, והם <span style="color:#2828AC;">(אחין)</span>: אחד חולץ ואחד מייבם <span style="color:#2828AC;">(או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה, וחברו</span> <span style="color:#008A00;">[מהקבוצה השניה]</span> <span style="color:#2828AC;">מייבם: אם יבמתו היא הרי טוב, ואם לאו נכרית היא, ומשום יבמה לשוק</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ליכא, שהרי חלץ לה יבמה)</span>.
היה אחד ישראל ואחד כהן:
נושא אשה ראויה לכהן ואין מטמא למתים, ואם נטמא אינו סופג את הארבעים <span style="color:#2828AC;">(דלמא לאו כהן הוא)</span>;
אינו אוכל בתרומה, ואם אכל אינו משלם קרן וחומש;
ואינו חולק על הגורן;
ומוכר התרומה והדמים שלו;
ואינו חולק בקדשי הקדשים;
ואין נותנין לו את הקדשים;
ואין מוציאין את שלו מידו;
ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה;
ובכורו יהא רועה עד שיסתאב;
ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים.
היו שניהם כהנים - הוא אונן עליהם <span style="color:#2828AC;">(לחומרא, שמא זה אביו, וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו)</span> והם אוננים עליו <span style="color:#2828AC;">(וכן הן אוננים עליו, וביום מותו אסורים שניהם בקדשים; ופריך בגמרא: ה"ד? דשניהם חיין? אי תימא בגרושה - אמאי הוא אין מטמא לראשון? אם בנו הוא - הרי טוב, ואם אינו בנו - הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא)</span>;
הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו;
הוא אינו יורש אותן <span style="color:#2828AC;">(דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו)</span>, אבל הם יורשין אותו <span style="color:#2828AC;">(דמי מעכב על ידן, והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם)</span>;
ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה,
עולה במשמרו של זה ושל זה <span style="color:#2828AC;">(לעבוד, ואין בני משמר מעכבין עליו)</span>;
ואינו חולק <span style="color:#2828AC;">(אבל אינו חולק: דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה)</span>.
אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד.
גמרא:
דוקא מיחלץ והדר יבומי <span style="color:#2828AC;">(היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם, דקתני מתניתין: 'והן - אחד חולץ ואחד מייבם' - דוקא מיחלץ חד, והדר יבומי חבריה)</span> אבל יבומי ברישא לא, דקא <span style="color:#2828AC;">(דלמא)</span> פגע ביבמה לשוק <span style="color:#2828AC;">(שמא יבמתו של חברו היא, ולא שלו)</span>.
אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי <span style="color:#2828AC;">(וכשר הוא, דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא)</span>.
מאי 'שתוקי'?: אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו – פשיטא: מי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתקין אותו מדין כהונה <span style="color:#2828AC;">(מלעבוד עבודה; ואף על גב דלענין יוחסין, לישא אשה כשר הוא - פסול לעבודה)</span>; מאי טעמא? - אמר קרא <span style="font-size:80%;">(במדבר כה,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיתה לו ולזרעו אחריו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל]</span> בעינן זרעו מיוחס אחריו <span style="color:#2828AC;">(שניכר זרעו שהוא שלו)</span> וליכא.
מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, גבי אברהם דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית יז,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך</span> - התם מאי קא מזהר ליה רחמנא <span style="color:#2828AC;">(הואיל וההוא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אחריך</span><span style="color:#2828AC;">' קא דרשת ליה לענין פסול כהונה - הכא מאי פסול קא דרשת ביה? הא ודאי גבי ישראל כשר הוא: כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל)</span>?
הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרהּ <span style="color:#2828AC;">(כדאמר בפרק שלישי דקידושין</span> <span style="font-size:80%;">(סח,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'שפחה - הוולד כמוה, דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">האשה וילדיה [תהיה לאדניה]</span><span style="color:#2828AC;">'; עובדת כוכבים</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">[דברים ז,ד]</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי יסיר את בנך</span><span style="color:#2828AC;">' - בנך הבא מן הישראלית קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך' אלא בנה)</span>.
מיתיבי: 'ראשון ראוי להיות כהן גדול' <span style="color:#2828AC;">(היכא שמייבם אשת אחיו בתוך שלשה [</span><span style="color:#008A00;">חדשים</span><span style="color:#2828AC;">] וילדה ספק בן תשע לראשון ספק בן שבעה לאחרון (בפרק 'החולץ' [</span><span style="font-size:80%;">משנה פ"ז מ"ו, דף סט,ב:</span> <span style="color:#2828AC;">בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן – הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח]))</span> - והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא!?
זרעו מיוחס אחריו – דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; וכי גזור רבנן – בזנות; בנשואין לא גזור רבנן.
ובזנות מי גזור רבנן? והתנן <span style="font-size:80%;">[במשנתנו]</span>: 'מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה' מאי 'אחר בעלה'?: אילימא 'אחר מיתת בעלה' - אימא סיפא: 'הוא אונן עליהם והם אוננים עליו': בשלמא 'הוא אונן עליהם' - משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(אפילו בנשואין:)</span> בנשואין דשני, <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דקמא מית ליה, כגון)</span> וליקוט עצמות דקמא <span style="color:#2828AC;">(שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות; אונן זה ספק עליהם, ואסור בקדשים דתנן בפסחים</span> <span style="font-size:80%;">(צא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'השומע על מתו והמלקט עצמות - אוכל בקדשים לערב', אבל כל היום אסור)</span>; אלא 'הם אוננים עליו' - היכי משכחת לה?: קמא הא מית ליה? ואלא בגרושה? ומאי 'אחר בעלה' - אחר 'גט בעלה'? אימא סיפא: 'הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו': בשלמא 'הן אין מטמאין לו' – לחומרא, דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא, אלא 'הוא אין מטמא להם' – אמאי? בשלמא לשני לא ליטמי ליה <span style="color:#2828AC;">(שמא בן הראשון הוא, וכהן כשר הוא)</span>, אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך: אי בריה הוא - שפיר קא מטמא ליה, ואי בר בתרא הוא - שפיר קא מטמא ליה, דחלל הוא! אלא לאו – בזנות <span style="color:#2828AC;">(ששניהם באו עליה בזנות, והלכך אין מיטמא להן: דבין כך ובין כך כהן כשר הוא; ומשכחת 'הוא אונן עליהם והן עליו' - דהא תרווייהו חזו ליה)</span>, ומאי 'אחר בעלה'? - אחר בועלה! וקתני סיפא 'עולֶה במשמר של זה ושל זה' ותיובתא דשמואל!
אמר רב שמעיא: <span style="color:#2828AC;">(לעולם בזנות לא מיתוקמא, דהא פסול לעבודה [</span><span style="color:#008A00;">כדעת שמואל</span><span style="color:#2828AC;">], ולא מצי למיתני 'עולה במשמרו של זה ושל זה', אלא היכי משכחת לה? - דרואה במיתת שניהם, ואין מיטמא להן, דכהן כשר הוא)</span> <span style="color:#008A00;">[אלא]</span> בממאנת <span style="color:#2828AC;">(בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה שלשה חדשים וניסת     A KOHEN WHO IS UNSURE WHO HIS FATHER IS כהן שתוקי QUESTION: Shmuel asserts that there is a Gezeirah d'Rabanan prohibiting a Kohen who does not know the identity of his father from serving in the Beis ha'Mikdash, even though he knows that the man who fathered him was a Kohen. He is a valid Kohen and has the laws of a Kohen, but he may not perform the Avodah. The Gemara explains that the Gezeirah d'Rabanan applies only in a case where the Kohen's mother was involved in Z'nus. The Gezeirah does not apply when the Kohen's doubt about his father's identity arose for reasons unrelated to Z'nus. For example, if his mother was married to one Kohen, and then she married a different Kohen without waiting three months, and she had a son seven months later, that son is a "Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah l'Sheni" -- there is a doubt whether his father was the first Kohen or the second Kohen. In such a case, he is permitted to perform the Avodah. The Gemara attempts to disprove Shmuel's assertion that the Rabanan prohibited a Kohen from serving in the Beis ha'Mikdash when he is in doubt about the identity of his father, even when that doubt arose as a result of his mother's involvement in Z'nus. The Gemara cites our Mishnah (100a) that states that a Kohen who is a "Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah l'Sheni" may not be Metamei for either of the two possible fathers upon their deaths. The Gemara questions how could it be that he is prohibited to be Metamei for the first possible father? If the case is where the woman married a second husband after her first husband died (and, as an Almanah, she is permitted to marry another Kohen), then obviously the Mishnah cannot be saying that the son may not be Metamei for him, because that Kohen died before the son was born! If the case is where the woman married a second husband after her first husband *divorced* her, then the child born from that union is a Chalal, because a Gerushah is not permitted to marry the second Kohen. If so, the child should be permitted to be Metamei for the first father in any case: If the child is the son of the first father (and thus he is not a Chalal), then he may be Metamei for him because the man is his father; if he is the son of the second husband, then he may also be Metamei for the first one because he is a Chalal, and a Chalal is permitted to be Metamei l'Meisim! Therefore, says the Gemara, it must be that his mother had Z'nus. The first Kohen was not married to her at all and thus he did not have to divorce her. He is still living after she marries the second Kohen, and the child who is born does not know who his true father is. Thus we see that even though the child does not know who his father is because of the Z'nus, the Mishnah concludes that he may still serve in the Beis ha'Mikdash! RASHI (DH Ela Lav b'Znus) says that when the Gemara says that she had Z'nus, it means that she had Z'nus with *both* the first Kohen and the second Kohen. Why does Rashi say that *both* men lived with the woman as Z'nus? It suffices to say that she had Z'nus with the first Kohen, and that she married the second Kohen! It is only necessary to say that she had Z'nus with the first Kohen and was not married to him, in order that the woman not be a Gerushah and her child, if he is from the second Kohen, not be a Chalal! (MAHARSHA) In fact, the Mishnah states clearly that after she lived with the first Kohen, "she married [another Kohen] and gave birth." According to Rashi's explanation, the term "she married" in the Mishnah is Lav Davka and it really means that she was Mezanah. Why does Rashi take the Mishnah out of its simple meaning without any indication in the Gemara to do so? ANSWERS: (a) The MAHARSHA explains that Rashi's words are Lav Davka. The main point is that her relationship with the first Kohen was one of Z'nus. This answer is difficult to accept, as the YASHRESH YAKOV points out, for why would Rashi write that she had Z'nus with both men if it is not necessary to explain the Gemara that way? (b) The BEIS SHMUEL (EH 3:16) suggests that Rashi understood that when the Gemara says that the Gezeirah d'Rabanan, according to Shmuel, applies only in a case where the Kohen is in doubt about his father's identity because his mother had Z'nus, this means when she had Z'nus with *both* Kohanim (that is, with all of the possible men who might be his father). If she had Z'nus with only one Kohen, the Gezeirah does not invalidate the child from doing the Avodah, since one of the possible fathers was indeed married to her. However, the Beis Shmuel himself questions this approach. If it is true that the Gezeirah to invalidate the Kohen from Avodah applies only when all possible fathers had Z'nus with his mother, then why did the Gemara not give a simple answer for the question it asks on Shmuel, by saying that the second Kohen was married to her and did not have Z'nus with her? In that case, one of the possible fathers was married to her, and thus the Gezeirah should not apply! It must be that even if only one of the possible fathers had Z'nus with her, the Gezeirah still applies. (c) The CHELKAS MECHOKEK (EH 3:12) explains that Rashi is answering a different question. If the first Kohen had Z'nus with her and the second Kohen married her, then we should apply the rule of "Rov Be'ilos Achar ha'Ba'al" (see 69b). That rule would tell us that the child was most likely fathered by her husband, and not by the man with whom she had Z'nus. This rule is normally applied in a case where a woman was married and had Z'nus while married. Afterwards, she was found to be pregnant. The rule of "Rov Be'ilos Achar ha'Ba'al" states that the child is assumed to be her husband's child and was not conceived through the act of Z'nus. However, the Acharonim (Beis Shmuel and others) ask that we do not apply this rule unless she had Z'nus while she was married. In this case, though, she had Z'nus with the first Kohen before she was married to the second Kohen, so there should be no reason to assume that the child came from the second Kohen, to whom she was married, than from the first Kohen, with whom she had Z'nus! (Moreover, the only way that the child could have been fathered by her husband (the second Kohen) is if it was conceived on the very first day of the marriage, since it was born after seven months of pregnancy. This is an unlikely possibility which certainly negates the application of the rule "Rov Be'ilos Achar ha'Ba'al.") (d) The YASHRESH YAKOV and ARUCH LA'NER answer that Rashi is answering a different question. When a woman has Z'nus, she is careful to be "Mis'hapeches" (to turn herself over) to prevent becoming pregnant from the Z'nus (35a; see also Rashi 69b, DH Aval b'Znus). Since she married the second Kohen, we should assume that it is definitely his child, because she was probably "Mis'hapeches" after the Z'nus so that she would not have children from that relationship, and why, then, is there any doubt? It must be she had Z'nus with both men. The fact that she became pregnant shows that she was not "Mis'hapeches," and therefore the child can be attributed equally to either of the Kohanim. (Rashi may have learned this point from the fact that the Gemara does not answer what the Beis Shmuel suggested it should answer: that perhaps Shmuel's Gezeirah only applies if both potential father's had Z'nus, and the Mishnah's case is when only the first potential father had Z'nus with the mother. Since the Gemara does not offer this answer, it appears that in the case where only one of the father's had Z'nus and not the other, the child is indeed attributed to the second father and is not in doubt as to his lineage. The Mishnah, therefore, cannot be discussing this case.))</span>.
ממאנת מי קא ילדה? והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך <span style="color:#2828AC;">(מותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו)</span>: קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל <span style="color:#2828AC;">(עובר שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו</span> <span style="font-size:80%;">[ב'המפלת' (נדה כה)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, מניקה - שמא תגמול את בנה וימות; ואיזו היא קטנה <span style="color:#2828AC;">(שמתעברת ומתה)</span> - מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד <span style="color:#2828AC;">(ולענין מיאון - נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת, ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה)</span>; פחות מיכן <span style="color:#2828AC;">(אינה מתעברת כלל)</span> או יתר על כן <span style="color:#2828AC;">(אי מיעברא - לא מתה)</span> משמשת כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו, שנאמר <span style="font-size:80%;">(תהלים קטז,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שומר פתאים ה'</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[דלותי ולי יהושיע]</span>?
משכחת לה בקידושי טעות <span style="color:#2828AC;">(על תנאי, ולא נתקיים, דנפקא מיניה בלא גיטא, וניסת בתוך שלשה, ומשכחת לה דרואֶה מיתת שניהן, וכהן כשר הוא; לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו לעבוד: דבזנות כהאי גוונא דהוי על ידי נשואין לא גזור רבנן)</span>, וכדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר ה,יג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה והיא לא נתפשה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיא לא נתפשה</span> – אסורה, הא נתפשה – מותרת <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">היא</span><span style="color:#2828AC;">' - מיעוטא הוא, והכי קאמר: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">היא</span><span style="color:#2828AC;">' – כלומר: אשה גמורה, דכי לא נאנסה וזינתה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אסורה)</span>; ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה <span style="color:#2828AC;">(שנבעלה תחת בעלה ברצון)</span> מותרת <span style="color:#2828AC;">(לבעלה)</span>, ואי זו? - זו שקדושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב לה על כתפה - ממאנת והולכת לה <span style="color:#2828AC;">(וכיון דלא בעיא מיניה גיטא - לאו אשתו הויא; ואי זינתה - הרי היא כפנויה שזינתה, ומותרת לו)</span>.
<h3>דף קא.</h3>
היו שניהם כהנים <span style="color:#2828AC;">[- הוא אונן עליהם והם אוננים עליו; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה...]</span>:
תנו רבנן <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"יב מ"ז [ליברמן]]</span>: 'הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת <span style="color:#2828AC;">(שחבטן במקל בהכאה אחת)</span> – חייב <span style="color:#2828AC;">(שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עובר והכהו     HITTING TWO PEOPLE AT THE SAME TIME QUESTION: The Gemara cites a Beraisa that states that if a person is a "Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah l'Sheni" (i.e. he is not sure which of two men is his real father) and that person hits both possible fathers at once, he is Chayav. If he hits one after the other, then whether or not he is Chayav depends on the argument among the Tana'im whether "Hasra'as Safek" is considered Hasra'ah. In what way does the child hit both possible fathers at the same moment? RASHI (DH b'Vas Achas) explains that he takes a long stick, swings it, and hits both men at the same time. RASHI in Chulin (82b) suggests a more basic explanation of how the son hits both possible fathers at the same time. He simultaneously hits one of the men with one hand, and the other man with his other hand. RASHI in Makos (16a, DH) offers an even simpler explanation. He hits both possible fathers in the normal manner (with his dominant hand, one after the other), but he does so "Toch Kedei Dibur" -- within a very short amount of time, so that the Hasra'ah serves to be Mechayev him for both beatings. Why does Rashi give a different explanation in each place for hitting two men at the same time ("b'Vas Achas")? What advantage does each explanation have over the other? (see NEHOR SHRAGA) ANSWER: Apparently, Rashi had a different problem with each explanation, and in the different Sugyos he chose to explain "b'Vas Achas" in different ways in order to avoid the problems with the other two ways of explaining it. Since each explanation had its own advantage, each time Rashi chose the explanation that he felt was the best explanation at that time. The advantages of each approach may be as follows: (a) The simplest explanation is that the child hit both men "Toch Kedei Dibur." Rashi's basis for explaining that the two beatings were done "Toch Kedei Dibur" is because we find that the Hasra'ah does not have to come immediately before the act of the Aveirah, but it may come a few seconds before the Aveirah, as long as it is within "Toch Kedei Dibur" of the Aveirah. Rashi in Yevamos and in Chulin rejects that explanation, because he understands that the Hasra'ah only works "Toch Kedei Dibur" when a single act was done within a few seconds of the Hasra'ah. To be Chayav for a second act, a second Hasra'ah would be necessary, even though that second act was also done "Toch Kedei Dibur." That is why Rashi here and in Chulin does not explain that "b'Vas Achas" means that both beatings occurred within "Toch Kedei Dibur." (b) The reason Rashi here says that "b'Vas Achas" means that the son uses one stick to hit both men at the same time, and he does not say that the son uses both of his hands to hit both men at the same time, is because using both of his hands would be considered to be two different actions. Even if those two actions happened simultaneously, the Hasra'ah would only apply only to one action. For two actions, two Hasra'os would be necessary. Alternatively, Rashi holds "Iy Efshar l'Tzamtzem" -- it is not possible for two events to occur at exactly the same time. When the son hit the two men with his two hands, one action had to precede the other, and thus he would not be Chayav for hitting them "b'Vas Achas." When he hits them both with a single swing of a stick, though, it is one action, and for that the Hasra'ah is able to make him Chayav for the two different results of the single action. (c) Rashi in Chulin says that the son hit the two men with his two hands. Why does Rashi there not say that he hit them both with one stick? Rashi there chose to give the simpler case, which is when he hits them with two different hands, rather than with one stick. Rashi in Chulin did not feel that there was any way to explain the case according to those who say "Iy Efshar l'Tzamtzem." If one cannot be Metzamtzem, then even hitting two people with a single stick will not cause the Hasra'ah to apply to both hits, since one of the two people inevitably was hit before the other. The fact that the two hits came from a single swing is not sufficient reason for the Hasra'ah to apply to both hits, according to Rashi in Chulin; the fact that they were brought about by the same *swing* does not make them into a single action. Two hits are always called two actions. Since the only way to explain the Beraisa that discusses hitting both at the same time is if the hits occur at the selfsame moment, this Beraisa must hold Efshar l'Tzamtzem. (The mechanics behind the difference in opinion expressed in Rashi in Chulin and in Yevamos might involve whether Hasra'ah means warning a person not to do a particular *action* (Rashi in Yevamos), or not to do a particular *Aveirah* (Rashi in Chulin). According to the former, a single Hasra'ah can apply to two Aveiros that stem from a single action, while according to the latter it cannot.) )</span>;
רבי יהודה אומר: בבת אחת חייב <span style="color:#2828AC;">(דבהתראת ודאי התרו בו: "אל תכה שניהם, שבמכה זו אתה מתחייב")</span>, בזה אחר זה פטור <span style="color:#2828AC;">(דאיכא שתי התראות, וכל חדא וחדא הוה התראת ספק; ולתנא קמא התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר)</span>'.
והתניא: 'רבי יהודה אומר: 'פטור בבת אחת'!?
תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.
מאי טעמא דמאן דפטר <span style="color:#2828AC;">(בבת אחת? הא ודאי התראה היא)</span>?
אמר רבי חנינא: נאמר ברכה למטה <span style="color:#2828AC;">(באביו ואמו)</span> ונאמר ברכה למעלה <span style="color:#2828AC;">(כלפי מעלה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי יקלל אלהיו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא כד,טו)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה למעלה שאין בה שותפות - אף למטה שאין בה שותפות; ואיתקש הכאה לקללה <span style="color:#2828AC;">(בפרשת 'ואלה המשפטים' סמכן הענין, אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן; ואיכא למאן דאמר היקש הוא, ב'אלו הן הנחנקין'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין פה,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
ועולה במשמרו <span style="color:#2828AC;">[עולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק]</span>:
וכי מאחר דאינו חולק - למה עולה?
'למה עולה?' האמר בעינא דניעביד מצוה <span style="color:#2828AC;">(בתמיה גרסינן לה: דקא אמרת 'למה עולה' הא ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבודה)</span>!
אלא 'עלה' לא קתני <span style="color:#2828AC;">(אלא בעי הכי: 'עלה' לא קתני, דניתני 'עלה במשמרו אינו חולק')</span>, אלא 'עולה' - בעל כרחו <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דאינו חולק - כפינן ליה לעבוד)</span>?
אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משום פגם משפחה <span style="color:#2828AC;">(שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם "פסול הוא לעבודה"; (ובני משמרות יכולין לכופו ולומר לו "הואיל ואומרים עליך שאתה ממשפחה שלנו - עבוד במשמר שלנו, שלא יאמרו בני אדם שלא ראוך עובד במשמר אחר "פסול הוא זה"; וכן במשמרו של אחר))</span>.
ואם היו שניהם במשמר <span style="color:#008A00;">[אחד - נוטל חלק אחד]</span>:
מאי שנא שני משמרות, דלא, דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה - משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה?
<span style="color:#2828AC;">(כל משמר חלוק לששה בתי אבות, וכל אחד עובד את יומו ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו.)</span>
אמר רב פפא: הכי קאמר: אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד - נוטל חלק אחד.
הדרן עלך נושאין על האנוסה
<span style="color:#2828AC;">=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=</span>
<h2>פרק שנים עשר 'מצות חליצה'</h2>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי</span>
<span style="font-family: SBL Hebrew;">להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,ח:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה</span>
<span style="font-family: SBL Hebrew;">יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,י:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל.</span>
משנה:
מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות <span style="color:#2828AC;">(שאינן מסנהדרי עירן; בגמרא פריך 'אי דיינין?')</span>.
חלצה במנעל <span style="color:#2828AC;">(מנעל - של עור רך הוא, כעין שלנו)</span> - חליצתה כשרה <span style="color:#2828AC;">(אבל לכתחלה לא, כדמפרש לקמן: משום מנעל המרופט שניטל גבו; אבל עיקר חליצה בסנדל, והוא של עור קשה ומבושל; ומשנפחת - אין לו תקנה ואין דרך לנועלו)</span>;
באנפיליא <span style="color:#2828AC;">(של בגד; קלצו"ן בלע"ז)</span> - חליצתה פסולה <span style="color:#2828AC;">(דמידי דמגין בעינן, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">נעלו</span><span style="color:#2828AC;">' - ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(יחזקאל טז,י)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואנעלך תחש</span><span style="color:#2828AC;">' והוא עור)</span>. בסנדל שיש לו עקב <span style="color:#2828AC;">(שול"א בלע"ז)</span> – כשר, ושאין לו עקב – פסול.
מן הארכובה ולמטה - חליצה כשרה; מן הארכובה ולמעלה <span style="color:#2828AC;">(שנחתך רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה)</span> - חליצה פסולה.
חלצה בסנדל שאין שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה <span style="color:#2828AC;">(אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">פלוגתא)</span>;
חלצה בגדול <span style="color:#2828AC;">(סנדל שלא היה למדת רגלו אבל)</span> שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה.
גמרא:
ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות - דיינין למה לי?
הא קא משמע לן: דבעינן בשלשה שיודעים להקרות <span style="color:#2828AC;">(ליבם - "</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא חפצתי לקחתה</span><span style="color:#2828AC;">"</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ח)</span> <span style="color:#2828AC;">"</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מאן יבמי להקים</span> <span style="color:#2828AC;">וגו' "</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה לאיש</span><span style="color:#2828AC;">" וכולן בלשון הקדש)</span> כעין דיינים.
תנינא להא, דתנו רבנן <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק יב הלכה ט ]</span>: 'מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמשה.'
מאי טעמא דתנא קמא?
דתניא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">זקנים</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> – שנים, ואין בית דין שקול; מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן שלשה.'
ורבי יהודה?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">זקני</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו זקני עירו</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - שנים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">זקנים</span>' <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> – שנים <span style="color:#2828AC;">(אבל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ט)</span> <span style="color:#2828AC;">לא קא חשיב, דכיון דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">הזקנים</span><span style="color:#2828AC;">' - אהנך דלעיל קאי)</span>, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה.
ותנא קמא - האי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">זקני</span>' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות.
ורבי יהודה - הדיוטות מנא ליה?
נפקא ליה 'מלעיני' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים...]</span>, דאמר מר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לעיני</span>' – פרט לסומים; ומדאיצטריך 'לעיני' למעוטי סומים - שמע מינה דאפילו הדיוטות, דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן - למה לי למעוטי סומין? מדתני רב יוסף [<span style="color:#008A00;">שהוא עצמו נעשה סומא</span>] נפקא, דתני רב יוסף: 'כשם שבית דין מנוקים בצדק - כך בית דין מנוקים מכל מום,
<h3>דף קא:</h3>
שנאמר <span style="font-size:80%;">(שיר השירים ד,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כולך יפה רעיתי ומום אין בך</span> <span style="color:#2828AC;">(דאיירי בסנהדרין)</span>.
ואידך - ההוא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לעיני</span>' מאי עביד ליה?
ההוא - לכדרבא הוא דאתא, דאמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לעיני הזקנים וירקה</span>'.
ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא?
אין הכא נמי.
ואלא הדיוטות מנא ליה?
נפקא מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">בישראל</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">להקים לאחיו שם בישראל</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק ז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - ישראל כל דהו.
ואידך האי 'ישראל' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בישראל</span> - בבית דין של ישראל ולא, בבית דין של גרים.'
ואידך?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">בישראל</span>' אחרינא כתיב <span style="font-size:80%;">(פסוק י)</span>.
ואידך?
מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חלוץ הנעל</span>''.
ואידך?
מ'<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקרא</span>' נפקא.
אלא מעתה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וקראו</span>' <span style="font-size:80%;">(פסוק ח)</span> – שנים, '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ודברו</span>' <span style="color:#2828AC;">(שם)</span> – שנים!?
הכי נמי.
לרבי יהודה הרי כאן תשעה, לרבנן הרי כאן שבעה!?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו</span> - ולא שלוחם; <span style="font-family: SBL Hebrew;">ודברו אליו</span> - מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו 'מה לך אצל ילדה' 'מה לך אצל זקנה' 'כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך'.
אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה: חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה <span style="color:#2828AC;">(במתניתין)</span>.
אמר ליה רבא: לרב נחמן <a href="#footnote-40" id="noteref-40" title=" ואין לומר שאמר כך לרב נחמן עצמו, שהרי רבא מקור לשאלתו מדברי רב יוסף בר מניומי; ויתכן שמטרת רבא כאן להקשות על המסורת של רב יוסף בר מניומי, שסותרת את המסורת שלו מרב נחמן; אך משום כבודו של רב יוסף בר מניומי נוסח את דבריו כחקירה בדברי רב נחמן">[40]</a>, אי הכי - מיאון נמי, דתנן: 'המיאון והחליצה בשלשה' <span style="font-size:80%;">(וסתמא היא בפרק קמא דסנהדרין [משנה ג])</span>; וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'מיאון: בית שמאי אומרים בית דין <span style="color:#2828AC;">(סנהדרין)</span> מומחין, ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין; אלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי ברבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים', ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג!
התם חד סתמא והכא תרי סתמי <span style="color:#2828AC;">(חליצה תרי סתמי נינהו: הך מתניתין דידן והך דסנהדרין)</span>.
התם נמי תרי סתמי נינהו, דתנן <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'כיצד'</span> <span style="font-size:80%;">(יבמות פרק ב משנה י)</span>: '<span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">מי שאסר את האשה בנדר - הרי זה לא ישאנה</span><span style="color:#2828AC;">)</span> מיאנה או שחלצה בפניו - ישאנה <span style="color:#2828AC;">(וליכא משום הסר ממך עקשות פה)</span>, מפני שהוא בבית דין' <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לא יחיד היה שם, דנימא בשבילו נתכוין, שהרי בית דין היה שם; ואין בית דין פחות משלשה)</span>!
אלא התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי.
מכדי הא סתמא והא סתמא - מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: הואיל וסתם במקום מחלוקת , דתנן <span style="font-size:80%;">[סנהדרין פ"א מ"ג]</span>: 'סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה - דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה.' - ולא קפליג רבי יהודה, שמע מינה הדר ביה רבי יהודה – שמע מינה. <span style="color:#2828AC;">(הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא, שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר, ובדבר זה לא נחלק - שמע מינה הדר ביה; אבל מיאון - לאו סתמא במקום מחלוקת היא, דהנך תנאי: רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי - לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי, דנימא 'מדלא איפלוג בהא שמע מינה הדרי בהו')</span>.
אמר רבא: צריכי דייני למיקבע דוכתא <span style="color:#2828AC;">(לשם כך)</span>, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועלתה יבמתו השערה</span> <span style="color:#2828AC;">(מקום מזומן לכך משמע [</span><span style="color:#008A00;">לשער הידוע</span><span style="color:#2828AC;">])</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל הזקנים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי]</span>.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה; כמאן? כרבי יהודה.
והא הדר ביה?
לפרסומי מילתא <span style="color:#2828AC;">(דחלוצה היא, ולא לינסבא לכהן; אי נמי דליתו אינשי וליקפצו עלה)</span>.
רב אשי איקלע לבי רב כהנא; אמר ליה: סליק מר לגבן למלויי בי חמשה. אמר רב כהנא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני <span style="color:#2828AC;">(חבילה של קנים, והלכו לישב שם לשם חליצה זו)</span> לאיצטרופי בי חמשה' <span style="color:#008A00;">[לבוא לדון בהרכב חמשה, ולכן היה צריך לזרז</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">כי לא חשבו שיש טעם להשלים את השלשה שכבר ישבו לחמשה דיינים]</span>.
אמרו ליה: למה לי חמשה?
אמר להו: כי היכי דליפרסם מילתא.
רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה. אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא.
אמר ליה: תנינא <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">תנינא' - גרסינן: יש ברייתא בידי, וקתני בה:)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">בישראל</span> - בבית דין ישראל ולא בב"ד של גרים <span style="color:#2828AC;">(והכי אמר לעיל: דרב שמואל בר יהודה קתני לה)</span>, ואנא - גר אנא <span style="color:#2828AC;">(הוא ואביו נתגיירו, הלכך פסילנא לחליצה)</span>!
אמר רב יהודה: כגון רב שמואל בר יהודה - מפיקנא ממונא אפומיה. 'מפיקנא'? סלקא דעתא? והא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">על פי שנים עדים</span>' אמר רחמנא!?
אלא מרענא שטרא אפומיה <span style="color:#2828AC;">(דאי אומר "ידענא ביה דפריע" - לא מיזדקיקנא למיגבא ביה)</span>.
אמר רבא:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-40" id="footnote-40">[40]</a> ואין לומר שאמר כך לרב נחמן עצמו, שהרי רבא מקור לשאלתו מדברי רב יוסף בר מניומי; ויתכן שמטרת רבא כאן להקשות על המסורת של רב יוסף בר מניומי, שסותרת את המסורת שלו מרב נחמן; אך משום כבודו של רב יוסף בר מניומי נוסח את דבריו כחקירה בדברי רב נחמן</p>
<h3>דף קב.</h3>
גר דן את חבירו <span style="color:#2828AC;">(דיני נפשות, דאילו דיני ממונות - אפילו לכל ישראל, דתנן '</span><span style="font-size:80%;">(סנהדרין פ"ד מ"ב; דף לב,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'הכל כשרים לדון דיני ממונות', ואמרינן: 'הכל' - לאתויי מאי? לאתויי גר)</span> דבר תורה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים יז,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]</span> - עליך הוא דבעינן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מקרב אחיך</span>', אבל גר דן את חבירו גר <span style="color:#2828AC;">(אפילו חבירו אתה מקים עליו) (דיין בכלל מלך, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(משלי כט,ד)</span><span style="color:#2828AC;">:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מלך במשפט יעמיד ארץ</span><span style="color:#2828AC;">: אם דומה דיין למלך, שאין צריך כלום -</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יעמיד ארץ</span><span style="color:#2828AC;">, ועוד שִימות הרבה כתובים כאן: כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך)</span>; ואם היתה אמו מישראל - דן אפילו ישראל; ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל</span>' <span style="color:#2828AC;">(משמע שיהא ישראל מכל צדדין)</span>.
אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל <span style="color:#2828AC;">(מנעל לכתחלה - לא)</span>;
ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "אין חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל <span style="color:#2828AC;">(וכל כמה דלא אמר לן אליהו 'אין חולצין במנעל' - חלצינן לכתחלה)</span>.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו מנעל לכתחלה.
ולמאן דאמר אפילו לכתחלה – והתנן: 'חלצה במנעל חליצתה כשרה' - דיעבד אין, לכתחלה לא!
הוא הדין דאפילו לכתחלה, ואיידי דבעי למיתני סיפא 'באנפיליא - חליצתה פסולה', דאפילו דיעבד - תנא נמי רישא דיעבד.
ומנעל לכתחלה - תנאי היא, דתניא: 'אמר רבי יוסי: פעם אחת הלכתי לנציבין; מצאתי זקן אחד. אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהודה בן בתירא?
אמר לי: הן, ועל שולחני הוא תדיר.
"כלום ראית שחלץ ביבמה"?
אמר לי: ראיתי שחלץ הרבה פעמים.
"במנעל או בסנדל"?
אמר לי: וכי חולצין במנעל <span style="color:#2828AC;">(</span>והתורה אמרה <span style="font-family: SBL Hebrew;">נעלו</span> ולא 'מנעלו'<span style="color:#2828AC;">)</span>? <span style="color:#2828AC;">(ולא גרסינן 'והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו', שאין מנעל כתוב בכל התורה אלא 'נעלו' כגון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שַל נעלך</span> <span style="font-size:80%;">(שמות ג,ה)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שלף איש נעלו</span> <span style="font-size:80%;">(רות ד,ז)</span><span style="color:#2828AC;">, דמשמע בין סנדל בין מנעל, ד'מנעל' לשון חכמים, ו'נעל' לשון תורה; והאי דאמר 'מנעל לכתחלה אסור' - לאו מקרא יליף אלא משום גזירה, כדלקמן; והאי דכתיב באורייתא</span> <span style="font-size:80%;">(דברים לג,כה)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ברזל ונחשת מנעליך</span> <span style="color:#2828AC;">- לשון מנעול ובריח הוא.)</span>
אמרתי לו: אם כן מה ראה רבי מאיר לומר 'חלצה במנעל חליצתה כשירה'; רבי יעקב אומר משמו <span style="color:#2828AC;">(דרבי מאיר)</span> 'חולצין במנעל לכתחלה'?
ומאן דאמר 'לכתחלה לא' - מאי טעמא? אילימא משום דהויא פנתא <span style="color:#2828AC;">(גב המנעל)</span> 'מעל', וארקתא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שרוך נעל</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית יד,כג)</span> <span style="color:#2828AC;">מתרגם 'ארקתא דמסאנא': שכופלין רצועות על אזניו)</span> 'מעל דמעל' <span style="color:#2828AC;">(והוו ליה כשני נעלים זה על גב זה, אבל סנדל - אין קושרין וכופלין רצועות של אזניו, שהרי קשה הוא, ואין הרצועה דוחקתו; אבל בשפת פיו יש כמו קשר לקצר את פיו)</span>, והתורה אמרה 'מעל' ולא 'מעל דמעל' - אי הכי אפילו דיעבד נמי לא <span style="color:#2828AC;">(אלא מדאמרינן 'חליצתו כשרה' - שמע מינה גלויי כרעא בעינא, ואפילו שני מנעלים זה על גב זה - כי שולפת לתרוייהו - שפיר דמי, כדאמר לקמן: 'שני מנעלים כו' – מהו? ועד כאן לא מיבעיא ליה אלא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, אבל שלפתינהו לתרוייהו - שפיר דמי)</span>, גזירה משום מנעל מרופט <span style="color:#2828AC;">(מרופט: מבוקע, קרוע מלמעלה; דכיון דרכיך - אף על גב דקרוע מייתב ליה אכרעיה, אבל סנדל שהוא קשה אין יכול ליישבו על רגלו משנפחת, וליכא למיגזר מידי)</span>!? אי נמי משום חצי מנעל? אמר רב: אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ בסנדל דאית לה שינצין <span style="color:#2828AC;">(אשטר"ל</span> <span style="color:#008A00;">[שרוכים]</span><span style="color:#2828AC;">, ונוח לחולצו)</span> - אנא לא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא, דמיהדק טפי, והאי דידן - אף על גב דאית ביה חומרתא <span style="color:#2828AC;">(קשר קשור על שפתיו, ומעמידו שלא יצא מן הרגל - אפילו הכי בשעת חליצה)</span> קטרינן ביה מיתנא כי היכי <span style="color:#2828AC;">(דתיתי היא ותישרי והדר תחלוץ)</span> דתהוי חליצתה מעלייתא.
סימן: התרת יבמה סנדל <span style="color:#008A00;">[שלש מימרות 'אמר רב יהודה אמר רב' בענין התרת הסנדל]</span>:
אמר רב יהודה אמר רב: התרת יבמה לשוק - בשמיטת רוב העקב <span style="color:#2828AC;">(כגון ששמטה את רוב העקב מן הסנדל, אף על פי שלא חלצתו כולו - הותרה) (עקב: שלו"ן)</span>.
מיתיבי: 'הותרו רצועות מנעל וסנדל <span style="color:#2828AC;">(שלא התירתן היא)</span> או ששמט <span style="color:#2828AC;">(הוא)</span> רוב הרגל <span style="color:#2828AC;">(והיא חלצתו לגמרי)</span> - חליצתה פסולה' <span style="color:#008A00;">[והאמרת התרתה לשוק ברוב]</span>?
טעמא דשמט הוא, הא שמטה היא - חליצתה כשרה.
<span style="color:#008A00;">[עוד קושיא מהברייתא:]</span> 'רוב הרגל' – אִין, 'רוב העקב' – לא <span style="color:#008A00;">[רוב העקב אינו מספיק]</span>!
לא, היינו 'רוב הרגל' היינו 'רוב העקב', ואמאי קרו ליה 'רוב הרגל'? דכולא חיילא דכרעא עליה דחיס <span style="color:#2828AC;">(נסמך; לשון 'דחיס'; בריימב"ר בלעז</span> <span style="color:#008A00;">[לחוץ]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
<span style="color:#008A00;">[לשון הברייתא]</span> מסייע ליה <span style="color:#2828AC;">(הא דקתני 'הותרו רצועות כו')</span> לרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בין שהתיר הוא ושמטה היא, בין שהתירה היא ושמט הוא - חליצתה פסולה, עד שתתיר היא ותשמיט היא.
בעי רבי ינאי: קרעתהו מהו? שרפתהו <span style="color:#2828AC;">(השליכה גחלת על הסנדל כשהוא כרוך ברגלו ושרפתו)</span> מהו? גלויי כרעא בעינן, והאיכא! או דלמא חליצה בעינן וליכא?
תיקו.
בעא מיניה רבי נחמיה מרבה: שני מנעלים, זה על גב זה מהו?
היכי דמי? אילימא דשלפתיה לעילאי וקאי תתאי – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעל</span>' אמר רחמנא ולא 'מעל דמעל'!
לא, צריכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, וקאי עילאי – מאי? חליצה בעינן והא איכא? או דלמא גלויי כרעא בעינן וליכא?
<h3>דף קב:</h3>
ומי איכא כי האי גוונא?
אִין, דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי <span style="color:#008A00;">[## אולי צ"ל זוגי]</span> מוקי לשוקא <span style="color:#2828AC;">('מוקי' =קלשונ"ש: קשים הם; וכן בלשון ערבי קורין למנעלים 'אלמוק')</span>.
אמר רב יהודה אמר רב: יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין, ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן.
טעמא דלא חזינן, הא חזינן <span style="color:#2828AC;">(דחלצה)</span> - חיישינן <span style="color:#2828AC;">(דלמא חליצה היא לפוסלה עליהן, ואף על גב דלא נתכוונו לחליצת מצוה)</span>? והא תניא: 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד'?
הכי קאמר: אף על גב דחזינן - אין חוששין שמא כוונו.
ואיכא דאמרי <span style="color:#2828AC;">(אין, ודאי טעמא דלא חזינן דחלצה, הא חזינן דחלצה -)</span>: טעמא דלא חזינן <span style="color:#2828AC;">(דחלצה)</span>, הא חזינן <span style="color:#2828AC;">(דחלצה)</span> – חוששין <span style="color:#2828AC;">(דלמא נתכוונו, ומיפסלא עלייהו)</span>; ודקא תנא בעי כוונה - הני מילי לאישתרויי לעלמא, אבל לאחין - מיפסלא.
אמר רב יהודה אמר רב: סנדל התפור בפשתן <span style="color:#2828AC;">(שתפור בתוכו בגד פשתן כעין שתופרין בתוכו לבדין [פלטרא"ש] לשון אחר: התפור בפשתן: שתפרו במשיחה כעין שלנו)</span> אין חולצין בו <span style="color:#2828AC;">(דבעינן כוליה דעור)</span>, שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">יחזקאל טז,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואלבישך רקמה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ואנעלך תחש</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואחבשך בשש ואכסך משי]</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא לא קרי ליה 'נעל' עד שיהא כולו של עור)</span>.
ואימא תחש – אִין, מידי אחרינא <span style="color:#2828AC;">(עור בהמה אחרת, או סנדל)</span> לא?
'נעל' 'נעל' - ריבה. <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו</span> <span style="font-size:80%;">(פסוק י)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל]</span>
אי 'נעל נעל ריבה' - אפילו כל מילי נמי?
אם כן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">תחש</span>' מאי אהני ליה!
בעא מיניה רבי אלעזר מרב: הוא של עור ותריסיותיו <span style="color:#2828AC;">(רצועותיו)</span> של שֵׂעָר <span style="color:#2828AC;">(מנוצה של עזים)</span> – מהו?
אמר ליה: מי לא קרינן ביה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואנעלך תחש</span>'?
אי הכי - כולו של שֵׂעָר נמי!?
ההוא – 'קרקא' <span style="color:#2828AC;">( קורקא</span> <span style="color:#008A00;">[נעל בית]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> מקרי.
אמר ליה רב כהנא לשמואל: ממאי דהאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">וחלצה נעלו מעל רגלו</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]</span> - מישלף הוא?
דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יד,מ:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וצוה הכהן]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא]</span>.
ואימא זרוזי הוא <span style="color:#2828AC;">(שנוטלתו מעל גבי קרקע ומנעילתו ברגלו)</span>, דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">במדבר לא,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וידבר משה אל העם לאמר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">החלצו מאתכם אנשים לצבא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין]</span>?
התם נמי: שלופי מביתא לקרבא.
והכתיב <span style="font-size:80%;">(איוב לו,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יחלֵץ עני בעניו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויגל בלחץ אזנם]</span> <span style="color:#2828AC;">(כלומר: יזרזנו ויתן לו כח!)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ומשני:)</span> בשכר עניו יחלצו מדינהּ של גיהנם <span style="color:#2828AC;">(הכא נמי שלופי הוא, והכי קאמר: בשכר עניו שכפר עליו בחייו - יחלצנו ויצילנו מדינהּ של גיהנם)</span>.
אלא הא דכתיב <span style="font-size:80%;">(תהלים לד,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם</span> <span style="color:#2828AC;">(קא סלקא דעתא זרוזי הוא שיחליפו כח)</span>?
בשכר יראיו יחלצם מדינהּ של גיהנם.
אלא הא דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ישעיהו נח,יא:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ועצמותיך יחליץ</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו]</span>, ואמר רבי אלעזר: זו מעולה שבברכות, ואמר רבא: זרוזי גרמי?!
אִין, משמע הכי ומשמע הכי, דהכא: אי סלקא דעתא זרוזי הוא - אם כן לכתוב רחמנא 'וחלצה נעלו ברגלו'!?
אי כתב רחמנא 'ברגלו' – הוה אמינא 'ברגלו - אִין, בשוקו <span style="color:#2828AC;">(אם נחתך רגלו)</span> לא! כתב רחמנא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעל רגלו</span>' - דאפילו בשוקו.
אם כן, לכתוב רחמנא 'במעל רגלו'? מאי '<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעל רגלו</span>' - שמע מינה מישלף הוא.
<span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: אם כן נכתוב במעל רגלו מאי מעל רגלו שמע מינה שלופי הוא.)</span>
אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל: <span style="color:#008A00;">[אתם היהודים הנכם]</span> עמא דחלץ ליה מריה מיניה, דכתיב <span style="font-size:80%;">(הושע ה,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חָלַץ מהם</span>'?'
אמר ליה: שוטה! מי כתיב 'חלץ להם'? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חלץ מהם</span>' כתיב <span style="color:#2828AC;">(הוא קיבל חליצה מהם)</span>! ואילו יבמה דחלצו לה <span style="color:#2828AC;">(דחלצי מינה)</span> אחין <span style="color:#2828AC;">(שהיבם קיבל הימנה)</span> - מידי מששא אית ביה?
באנפיליא חליצתה פסולה כו':
למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא? ותנן נמי <span style="font-size:80%;">[שקלים פ"ג מ"ב]</span>: 'אין התורם <span style="color:#2828AC;">(את הלשכה)</span> נכנס <span style="color:#2828AC;">(לתרום)</span> לא בפרגוד חפות <span style="color:#2828AC;">(חלוק שיש בו אימרא, שלא יחשדוהו לומר "בתוך האימרא החביא כספים"; וחברו במסכת יומא</span> <span style="font-size:80%;">(דף עז:)</span> <span style="color:#2828AC;">שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו)</span> ולא באנפיליא <span style="color:#2828AC;">(נמי משום חשד)</span> ואין צריך לומר במנעל וסנדל <span style="color:#2828AC;">(דבלאו חשד נמי אסור)</span> לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה <span style="color:#2828AC;">( דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ישעיהו א,יב)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי</span><span style="color:#2828AC;">; ומדקתני 'אין צריך לומר כו' - מכלל דאנפיליא לאו בכלל מנעל)</span>.
ורמינהו <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ד הלכה ח]</span>: 'אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן <span style="color:#2828AC;">(ביום הכפורים)</span> לא מבית לבית ולא ממטה למטה' <span style="color:#2828AC;">(דהויא נעילת סנדל)</span>?
אמר אביי: דאית ביה כתיתי <span style="color:#2828AC;">(כתיתין: חתיכות דקות של מוכין ועור רך)</span>, ומשום תענוג <span style="color:#2828AC;">(ולאו משום דתיהוי נעילה)</span>.
אמר ליה רבא: ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי? והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק!
אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן באנפיליא של עור <span style="color:#008A00;">[אסור]</span>, כאן באנפיליא של בגד <span style="color:#008A00;">[מותר]</span> <span style="color:#2828AC;">(מתניתא דתרומת הלשכה - באנפיליא של בגד, דלאו מגין הוי, ולא הוי נעל</span> <span style="color:#008A00;">[ואף על פי כן אסרו להכנס באנפיליא משום חשד]</span><span style="color:#2828AC;">; ולגבי עזרה נמי ליכא בזיון, דאין דרך להכניסה בטיט; והא דיום הכפורים בשל עור)</span>. הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - קשיא יום הכפורים איום הכפורים, דתניא: 'לא יטייל אדם בקורדקיסין <span style="color:#2828AC;">(מנעלים דקים שנועלין תחת מנעלים עבים להגין מן המים, ונקראים אונדרשו"ך בלשון אשכנז)</span> בתוך ביתו, אבל מטייל הוא באנפילין בתוך ביתו' אלא לאו שמע מינה כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד!?
שמע מינה.
תניא כוותיה דרבא: 'חלצה במנעל הנפרם <span style="color:#2828AC;">(הנפרם: לשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תפרומו</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא י,ו)</span><span style="color:#2828AC;">; ושייך פרימה במנעל; ו'פחיתה' ו'קיבול' שייך בסנדל)</span> שחופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל, בסנדל של שעם ושל סיב <span style="color:#2828AC;">(שעם וגמי</span> <span style="color:#008A00;">[אולי רש"י גורס 'גמי' במקום 'סיב']</span> <span style="color:#2828AC;">קשה הוא, ומגין הוא)</span>, בקב הקיטע <span style="color:#2828AC;">(שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול קטן ומכניס שם ראש שוקו, ואין נסמך עליו; והוא קרוי 'קב', ולמשענת הליכה יש לו אשקינ"א</span> <span style="color:#008A00;">[מוט]</span> <span style="color:#2828AC;">קשורה בשוקיו ומשענת ידיו שקורין קרוק"א</span> <span style="color:#008A00;">[קב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, במוק <span style="color:#2828AC;">(קילצו"ן</span> <span style="color:#008A00;">[נעל בד]</span> <span style="color:#2828AC;">של לבד קשה ומגין)</span>, בסמיכת הרגלים <span style="color:#2828AC;">(מי שמהלך בידו וגורר את רגליו - עושה להם סמיכה של עץ או של עור ומכניס לתוכו)</span>, באנפיליא של עור;
והחולצת מן הגדול
<h3>דף קג.</h3>
בין עומד בין יושב בין מוטה, והחולצת מן הסומא - חליצתה כשרה;
אבל במנעל הנפרם שאין חופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל, ובסמיכת הידים <span style="color:#2828AC;">(שעושה לידיו בתים של עור מפני שמכניסם בטיט, וסומך עליהן וגורר את רגליו)</span>, ובאנפיליא של בגד, וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.'
<span style="color:#008A00;">[בברייתא לעיל למדנו:]</span> 'קב הקיטע' <span style="color:#2828AC;">(דחשיב ליה מנעל)</span> <span style="color:#008A00;">[וחליצתה כשרה]</span> - מני?
רבי מאיר היא, דתנן <span style="font-size:80%;">(שבת פ"ו מ"ח (בבלי סה,ב))</span>: 'הקיטע יוצא <span style="color:#2828AC;">(בשבת)</span> בקב שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר.'
<span style="color:#008A00;">[הברייתא לעיל למדנו:]</span> 'באנפיליא של בגד' <span style="color:#2828AC;">(דקתני סיפא חליצתה פסולה)</span> - אתאן לרבנן <span style="color:#2828AC;">(דפליגי עליה דרבי מאיר בקב הקיטע, אלמא דלא הוי מנעל; דאי רבי מאיר - כיון דקב הקיטע הוה נעל, אלמא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואנעלך תחש</span><span style="color:#2828AC;">' לא דייק - אנפיליא נמי תהוי נעל!)</span>
<span style="color:#2828AC;">[רבנן חולקים על רבי מאיר גם באנפיליא של בד וגם בקב; ורבי יוסי חולק בקב ואוסר לצאת בשבת, ולא באנפיליא של בגד שמכשיר את החליצה.]</span>
אמר אביי: מדסיפא רבנן - רישא <span style="color:#2828AC;">(דקב הקיטע)</span> נמי רבנן <span style="color:#2828AC;">(ודייקי '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואנעלך תחש</span><span style="color:#2828AC;">')</span> ורישא <span style="color:#2828AC;">(ודקתני קב הקיטע כשר)</span> - במחופה עור.
אמר ליה רבא: אבל אין מחופה עור – מאי? פסול!? אי הכי אדתני סיפא 'באנפיליא של בגד <span style="color:#2828AC;">(פסולה)</span>' <span style="color:#2828AC;">(האי הוא ודאי דלאו נעל הוא, דהא לא מגין)</span> - ליפלוג בדידה: במה דברים אמורים - <span style="color:#2828AC;">(לישמעינן חילוק בקב הקיטע:)</span> במחופה עור, אבל אין מחופה עור – פסול <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דמגין - לאו נעל, וכל שכן האי)</span>!
אלא אמר רבא: מדרישא רבי מאיר - סיפא נמי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(ולא דייק '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">תחש</span><span style="color:#2828AC;">', ואפילו הכי של בגד לא, משום דלא מגין)</span>: האי מגין <span style="color:#2828AC;">(אבל קב הקיטע מגין, הלכך אפילו אין מחופה עור- כשר)</span> והאי <span style="color:#008A00;">[אנפיליא של בגד]</span> לא מגין.
אמר אמימר: האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה <span style="color:#2828AC;">(לדחוף רגלו בקרקע)</span>.
אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'בין עומד בין יושב בין מוטה' <span style="color:#2828AC;">(מוטה לאו אורחיה למדחסיה)</span>?
אימא 'ולעולם דדחיס לכרעיה'.
ואמר אמימר: האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה <span style="color:#2828AC;">(שרגלו הפוך, ודורס בעליונו של רגל)</span> - לא חליץ.
<span style="color:#2828AC;">('ליחתא' - לשון לווחים</span> <span style="font-size:80%;">(שבת מז,א)</span><span style="color:#2828AC;">: פלנק"א, כלומר שאינו דורס במקום מדרס רגלו; ואף על גב דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל קא,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'מן הארכובה ולמטה כשרה' - התם הוא, דכי נחתך רגלו - קם ליה שוק, ורחמנא אמר '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מעל רגלו</span><span style="color:#2828AC;">' - דהיינו שוקו; אבל האי - לאו רגל הוא.)</span>
אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'סמוכות הרגלים <span style="color:#2828AC;">(כשרה)</span>'!? לאו דחליץ בה איהו <span style="color:#2828AC;">(הגורר את רגליו והם עקומים)</span>?
לא, דיהיב ליה <span style="color:#008A00;">[את סמוכות הרגלים]</span> לאחר <span style="color:#2828AC;">(שרגלו ישרה)</span> <span style="color:#008A00;">[שינעל אותה, ועל ידי זה יכשיר את הסמוכות שיקרא 'נעל', ואחר כך יחזיר אותה ליבם והיבם ינעל אותה]</span>, וחליץ.
אמר רב אשי: למאי דקאמר אמימר - לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף חליץ <span style="color:#2828AC;">(בר אובא ובר קיפוף - בפרק 'אלו מגלחין'</span> <span style="font-size:80%;">(מועד קטן כה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דאחלשו לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך כרעייהו)</span>.
מן הארכובה ולמטה <span style="color:#2828AC;">[כשרה]</span>:
ורמינהי: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמות כג,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שלש]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">רגלים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[תחג לי בשנה]</span> - פרט לבעלי קבין <span style="color:#2828AC;">(שפטורים מן הראייה; אלמא שוק לאו רגל הוא)</span>!?
שאני הכא דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מעל רגלו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וירקה בפניו, וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]</span> <span style="color:#2828AC;">(משמע מדבר שהוא על רגלו, מדלא כתיב 'וחלצה נעלו מרגלו')!</span>
אי הכי למעלה מן הארכובה נמי?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">מעל</span>' ולא 'מעל דמעל'.
אמר רב פפא: <span style="color:#2828AC;">(ממתניתין דקא מכשר מן הארכובה ולמטה)</span> שמע מינה: האי איסתוירא <span style="color:#2828AC;">(קביל"א המפסקת בין שוק לרגל</span> <span style="color:#008A00;">[קרסול]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> עד ארעא נחית <span style="color:#2828AC;">(ואין עוד פרק אחר למטה הימנה בעקב)</span>; דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק - הוה ליה איהו 'מעל', ושוקא 'מעל דמעל'.
אמר רב אשי: אפילו תימא מיפסק פסיק; כל דבהדי כרעא <span style="color:#2828AC;">(השוה ועומד למול כף הרגל לאו '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מעל</span><span style="color:#2828AC;">' הוא)</span> – <span style="color:#2828AC;">(ו)</span>ככרעא דמי.
מן הארכובה ולמעלה <span style="color:#2828AC;">[חליצה פסולה]</span>:
מתיב רב כהנא: '<span style="font-size:80%;">(דברים כח,נז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ובשליתה היוצאת מבין רגליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחסר כל, בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך]</span> <span style="color:#2828AC;">(אלמא ירכים נמי מיקרו רגל)</span>!
אמר אביי: בשעה שכורעת לילד נועצת עקביה בירכותיה ויולדת <span style="color:#2828AC;">(והולד יוצא מבין רגליה ממש, והיינו דכתיב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מבין רגליה</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
תא שמע: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל ב יט,כה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא עשה רגליו</span> <span style="color:#2828AC;">(לא הסיר שער זקן התחתון)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ולא עשה שפמו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום]</span> <span style="color:#008A00;">[## נראה שהכונה שמכאן רואים שהחלק העליון נקרא רגל]</span>
<span style="color:#008A00;">[אין כאן לשון רגילה אלא]</span> לישנא מעליא.
תא שמע: <span style="font-size:80%;">שמואל א כד,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ויבא שאול להסך את רגליו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">להסך את רגליו</span> <span style="color:#2828AC;">- מי רגלים, אלמא ירכים</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'רגל' מיקרו)</span>!
לישנא מעליא.
תא שמע: <span style="color:#2828AC;">(בעגלון מלך מואב כתיב)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שופטים ג,כד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות; ויאמרו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אך מסיך הוא רגליו בחדר המקירה</span>!
לישנא מעליא.
<span style="font-size:80%;">[שופטים פרק ה,כז:</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בין רגליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">בין רגליה</span> <span style="color:#2828AC;">= בין ירכותיה; שבא עליה סיסרא, ונתכוונה כדי לייגעו)</span>!
לישנא מעליא.
אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, שנאמר <span style="font-size:80%;">(שופטים ה,כז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד</span> <span style="color:#2828AC;">(כרע, נפל, שכב - שבעה כתיבי בקרא)</span>.
והא קא מתהניא <span style="color:#008A00;">[יעל]</span> מעבירה?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל טובתן של רשעים -
<h3>דף קג:</h3>
רעה היא אצל צדיקים <span style="color:#2828AC;">(ששונאים הרשעים, וקצה נפש צדיק בהנאתן, הלכך לאו הנאה היא)</span>, שנאמר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">בראשית לא,כד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע</span>; בשלמא רע – לחיי, אלא טוב - אמאי לא? אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים <span style="color:#2828AC;">    RECEIVING BENEFIT FROM A "RASHA" QUESTION: The Gemara mentions that Yael had relations with Sisera in order to make him weary. The Gemara asks how could she do such a thing, deriving pleasure from doing an Aveirah? The Gemara answers that any good or pleasure received from Resha'im is abhorred by Tzadikim. The Gemara cites proof for this from the verse in which Hashem warned Lavan not to speak to Yakov "neither good nor bad" (Bereishis 31:24). Why, asks the Gemara, was Lavan warned not to say anything *good* to Yakov? From here the Gemara proves that even the good words of Resha'im are bad to the Tzadikim. The Gemara proceeds to ask what "bad" would Yakov have to endure if Lavan would speak good things to him? The Gemara answers that perhaps Lavan would mention the name of an Avodah Zarah while speaking to Yakov. The Gemara then asks what "bad" was there in the pleasure of the act that Yael did with Sisera? The Gemara answers that "he infused her with Zuhama" (a form of spiritual contamination). RASHI explains that the reason why any good of a Rasha is bad for a Tzadik is because the Tzadik hates Resha'im, and the Tzadik's sensitivities are disgusted by any benefit that he receives from a Rasha. Therefore, the benefit is not at all pleasurable to him. Why does Rashi say this? The Gemara itself gives completely different reasons for why the good words of Lavan would be bad for Yakov, and why the pleasure of the act with Sisera was abhorrent to Yael. The Gemara does not say, as Rashi says, that even Lavan's good words, and even the pleasure from Sisera, were bad for Yakov and Yael respectively because they were disgusted with the Resha'im! Why does Rashi say this? (CHESHEK SHLOMO) ANSWER: RASHI was bothered by the wording of the Gemara. Rebbi Yochanan says that "all of the good [given by] the Resha'im is bad for the Tzadikim." He was clearly stating a general rule and not referring to any specific case. What is the reason that in *every* situation of a benefit provided by a Rasha for a Tzadik, the benefit is bad for the Tzadik? If, as the Gemara says, it is because the Rasha might mention the name of an Avodah Zarah, or the Rasha might infuse the Tzadik with "Zuhama," those reasons will not apply to many situations -- such as when a Rasha gives a present to a Tzadik without talking to him and without having any other interaction with him! Why, then, in *all* cases should the good of a Rasha be bad for the Tzadik? It must be that there is a more general reason behind this statement. Rashi informs us that the reason is because Tzadikim are so disgusted by Resha'im that any good that they receive from the Resha'im is abhorrent to them. (See also IYUN YAKOV.) However, according to this, why does the Gemara ask what bad was there in the case of Lavan and in the case of Yael? According to Rashi's words, it is obvious why Yakov did not want to receive any good from Lavan, and why any pleasure derived from Sisera was not pleasurable to Yael! The answer is that Rashi's logic only explains why the Tzadik *does not derive pleasure* from any benefit received from a Rasha. However, the Tzadik's disgust does not actually cause him pain; it just causes him not to experience pleasure from what is given to him by a Rasha. As Rashi puts it, because the Tzadik abhors receiving benefit from a Rasha, "Lav Hana'ah Hi," he does not derive pleasure from it. The Gemara's question is why did Hashem have to command Lavan not to speak even good to Yakov. If Yakov will simply not derive pleasure from the good that Lavan does for him, then what harm will from that? Why did Hashem have to warn Lavan not to do it? The Gemara answers that the harm involved, in this case, was that Lavan might mention the name of an Avodah Zarah and thereby disturb the Tzadik by causing him to hear the name of an Avodah Zarah. But in the case of Yael, why does the Gemara ask what detriment there was in the act with Sisera? Who says that Yael suffered some detriment; perhaps she simply did not enjoy the act, but she also did not suffer from it? TOSFOS (103a, DH v'Ha) explains that when the Gemara asks how could Yael derive pleasure from an Aveirah, it is referring to the Gemara in Nazir (23b) which lists Yael's act was a classic example of an "Aveirah performed Lishmah." The Gemara here is asking that if Yael derived benefit and enjoyed the act that she did with Sisera, then it cannot be called entirely Lishmah! Consequently, when the Gemara answers that Sisera infused her with "Zuhama," the Gemara means that if Yael merely had not had any pleasure from the act with Sisera, it would not have been an act done Lishmah. Her act would not have been anymore Lishmah than any other act done for a positive purpose. What made it Lishmah was that not only did she not have pleasure, but she even *suffered* from the act and was still willing to do it for the sake of saving the Jewish people. How did she suffer, the Gemara wants to know. It answers that she suffered from the "Zuhama" that the Rasha infused into her. There is still another question, though. If, in the case of Lavan, there was a detriment to Yakov because Lavan might mention the name of an Avodah Zarah, then how could the Gemara prove from Lavan that *all* benefits of Resha'im are bad for Tzadikim? Perhaps it is only a benefit such as Lavan's that is bad for Tzadikim, where the Rasha might mention the name of an Avodah Zarah! The answer is that if Yakov Avinu would have enjoyed a benefit that Lavan did for him or gave to him, then even though Lavan might also mention the name of an Avodah Zarah, the benefit would have offset the detriment of hearing the name of an Avodah Zarah. As such,  Hashem would not have commanded Lavan not to do or say something good to Yakov. It is because Yakov would *only* be hurt by any benefit from Lavan that Hashem warned Lavan not to speak "good or bad" with Yakov. Accordingly, we can prove from there that the Tzadik is indeed disgusted by any benefit given to him by a Rasha and he does not enjoy it. (M. Kornfeld)</span> .
בשלמא התם <span style="color:#008A00;">[עם לבן]</span> - דלמא מדכר ליה שמא דעבודת כוכבים <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">למה גנבת את אלהי'</span> <span style="font-size:80%;">(בראשית לא,ל</span> <span style="color:#2828AC;">    QUESTION: The Gemara explains that Hashem warned Lavan not to speak to Yakov "either good or bad" (Bereishis 31:24) in order that Yakov not hear the name of an Avodah Zarah that Lavan might mention while speaking to him. RASHI gives an example of such a statement spoken by Lavan in which he mentions Avodah Zarah. When Lavan accused Yakov of stealing his Terafim, he said, "Why did you steal my gods?" (Bereishis 21:20), referring to his Avodah Zarah. Rashi in Horayos (10b) explains that Hashem wanted tp prevent Lavan from *swearing* in the name of an Avodah Zarah, and that is why He warned Lavan not to speak at all to Yakov. The MAHARSHA in Horayos asks, how could it be that this is what Hashem was warning Lavan not to do? We know that Lavan was careful not to transgress what Hashem commanded him, for Lavan himself admitted that had Hashem not warned him not to, he might have harmed Yakov (ibid. 31:29). It seems clear that Lavan was careful to obey Hashem's command. If Lavan listened to Hashem's command, then how could it be that Hashem warned him not to say  the name of an Avodah Zarah? Lavan *did* do that, and he would not have done it if Hashem had commanded him not to! The same question may be asked according to Rashi in Horayos. We see that Lavan *did* swear in the name of an Avodah Zarah, saying, "May the... god of Nachor judge between us..." (Bereishis 31:53, and Rashi there)! We see that he was not careful to avoid swearing in the name of Avodah Zarah! How could it be, then, that Hashem warned Lavan not to say these things? ANSWERS: (a) RAV YAKOV EMDEN (in HAGAHOS HA'YA'AVETZ) explains that when Rashi says that Lavan said, "Why did you steal my gods," Rashi is just giving an example to show that Lavan was accustomed to use the name of Avodah Zarah all the time. However, this particular mention of Avodah Zarah was not "good" or "bad," and thus Lavan did not transgress the command of Hashem by speaking in this manner to Yakov. This answer is difficult to understand, because it seems clear that this statement of Lavan *was* "bad," for he was accusing Yakov Avinu of stealing his gods! (b) The ARUCH LA'NER explains that the Maharsha's question on Rashi in Horayos does not begin. There was nothing wrong with swearing in the name of "the god of Nachor," since Lavan did not swear *only* in the name of that god, but he also mentioned the name of Hashem ("May the G-d of Avraham and the god of Nachor judge between us..."). TOSFOS in a number of places (see Bechoros 2b) mentions that a Nochri is commanded only against making an oath in the name of Avodah Zarah alone. He is not prohibited from swearing in the name of Hashem, together with the name of an Avodah Zarah. Since Lavan mentioned the name of Hashem with the name of the Avodah Zarah, he was not doing any Isur and he was not transgressing what Hashem had commanded him. Regarding the words of Rashi in our Sugya, the Aruch la'Ner explains that Rashi is not really saying that the name of Avodah Zarah that Lavan mentioned was in his statement, "Why did you steal my gods." Rather, Rashi is explaining, like he does in Horayos, that Lavan was told not to swear in the name of Avodah Zarah. Rashi here is answering a question: how do we know that Lavan actually considered his Terafim to be gods? Perhaps he just considered them to be symbolic figureheads. Rashi quotes this verse to show that Lavan actually considered them to be gods, and therefore there was cause for concern that he might swear in the name of Avodah Zarah. (c) Another approach may be suggested as follows. Lavan, it seems, deluded himself into misconstruing what Hashem commanded him. This is evident from a simple reading of the verses. Hashem told Lavan, "Do not *speak* to Yakov, either good or bad" (Bereishis 31:24). Lavan, however, when justifying himself to Yakov, said, "I have the power *to harm you*, but Hashem told me last night, 'Be careful not to speak with Yakov, good or bad'" (Bereishis 31:29). Lavan obviously told himself that when Hashem told him not to "speak" to Yakov good or bad, He meant not to "speak *to do*" to Yakov good or bad (i.e. not to threaten Yakov with physical harm or bribe him with financial gain). That is why Lavan was careful not to actually threaten to do harm to Yakov. However, he did feel comfortable *speaking* good or bad to Yakov (i.e. accusing him etc.), and in that regard he did not fulfill the command of Hashem. The Gemara explains that Hashem's command was to be taken at face value, that Lavan was not to *speak* good or bad to Yakov. Lavan did not heed that part of the command because in his wickedness, he took the command of Hashem out of its literal meaning and permitted himself to speak with Yakov harshly, as long has he did not *do* bad to Yakov. (M. Kornfeld)</span> <span style="font-size:80%;">)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, אלא הכא מאי רעה איכא?
דקא שדי בה זוהמא, דאמר רבי יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה - הטיל בה זוהמא; ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן.
חלצה במנעל שאינו שלו <span style="color:#2828AC;">[או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה; חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה]</span>:
תנו רבנן <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]</span>: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נעלו</span>'; אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנין? - תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נעל</span>' – '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נעל</span>' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ונקרא שמו בישראל] בית חלוץ הנעל</span> <span style="font-size:80%;">[(דברים כה,י)</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">]</span> - מכל מקום!
אם כן מה תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">נעלו</span>'?
נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלוך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו, ופרט לסנדל המסוליים <span style="color:#2828AC;">(הנפחת)</span> שאין לו עקב <span style="color:#2828AC;">(שול"א)</span><span style="color:#008A00;">.</span>
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: על שם מקומו נקרא 'מסוליים' (לשון מורי))</span>.
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף; אתאי יבמה לחלוץ; אמר ליה: הב ליה סנדלך <span style="color:#2828AC;">(ליבם ותחלוץ בו)</span>.
יהיב ליה סנדלא דשמאלא. <span style="color:#2828AC;">(במתכוין עבד, דלא סבירא ליה לאביי דסנדל שאין שלו מותר לכתחלה!)</span>
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(רב יוסף)</span>: אימר דאמור רבנן <span style="color:#2828AC;">(במתניתין 'בשל שמאל בימין - חליצתה כשרה')</span> דיעבד - לכתחלה מי אמר?
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[אביי מרחיב את הדיון מסנדל של שמאל לסנדל של אחר]</span>: אי הכי - סנדל שאין שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד, לכתחלה מי אמור?
אמר ליה: הכי קאמינא: לך הב ליה ואקני ליה <span style="color:#2828AC;">(שיהא שלו במתנה)</span>.
סנדל של עץ:
<span style="color:#2828AC;">(סנדל של עץ דקתני מתניתין 'חליצתה כשרה')</span> מאן תנא?
אמר שמואל: רבי מאיר היא <span style="color:#2828AC;">(דאמר קב הקיטע - נעל הוא לצאת בו בשבת)</span>, דתנן <span style="font-size:80%;">[שבת פ"ו מ"ח; דף סה,ב]</span>: 'הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר.'
אבוה דשמואל אומר: <span style="color:#008A00;">[משנתנו]</span> במחופה עור, ודברי הכל. <span style="color:#008A00;">[ושמואל חולק על אביו!]</span>
אמר רב פפי משמיה דרבא: סנדל המוסגר <span style="color:#2828AC;">(שפרחה בו הצרעת)</span> לא תחלוץ בו <span style="color:#2828AC;">(בימי הסגרו, דלא ליתי למיעבד במוחלט)</span>, ואם חלצה חליצתה כשרה <span style="color:#2828AC;">(דלאו בר שריפה הוא ושיעוריה קאי)</span>; סנדל המוחלט לא תחלוץ בו, ואם חלצה חליצתה פסולה <span style="color:#2828AC;">(דלשריפה קאי, ואנן שיעורא בעינן: 'חופה את רוב רגלו' והאי - כתותי מיכתת שיעוריה)</span>.
רב פפא משמיה דרבא אמר: אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט - לא תחלוץ בו, ואם חלצה חליצתה כשרה.
מיתיבי <span style="font-size:80%;">[נגעים פ"יג מ"ד]</span>: 'בית המוסגר - מטמא מתוכו <span style="color:#2828AC;">(במגע - ואף על גב דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא משום '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והבא אל הבית</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יד,מו]</span> <span style="color:#2828AC;">- אם נגע בכותל מטמא)</span>; מוחלט - מתוכו ומאחוריו <span style="color:#2828AC;">(מטמא אף מאחוריו)</span>; וזה וזה מטמאין בביאה' <span style="color:#2828AC;">(אם נכנס דרך ביאה - כיון שנכנס רובו לתוכו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">טמא, משום '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והבא אל הבית</span><span style="color:#2828AC;">'; ומקראי נפקא לן בתורת כהנים</span> <span style="font-size:80%;">[ספרי מצורע פרשתא ז הלכה יג]</span> <span style="color:#2828AC;">דמוסגר מטמא מתוכו ולא מן אחוריו, ובמוחלט כתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">טמא הוא</span><span style="color:#2828AC;">' - הוסיף לו טומאה אחרת לומר לך שמטמא מאחוריו)</span>; ואי סלקא דעתך כדמכתת דמי - והא בעינן <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד,מו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והבא אל הבית</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כל ימי הסגיר אתו - יטמא עד הערב]</span> – וליכא <span style="color:#008A00;">[אין כבר בית, מכתת שיעוריה]</span>?
שאני התם, דאמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד,מה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ונתץ את הבית</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית; והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא]</span> - אפילו בשעת נתיצה קרוי 'בית'.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[תוספתא נגעים פ"ז הלכה ו [צוקרמנדל]]</span>: 'מטלית <span style="color:#2828AC;">(בגד המנוגע)</span> שיש בו שלש על שלש <span style="color:#2828AC;">(הוי בגד, דחזי לעניים)</span>, אף על פי שאין בו כזית <span style="color:#2828AC;">(שחוטהּ דק)</span>, כיון שנכנס רובה לבית טהור – טמאתהו' <span style="color:#2828AC;">(טימאה את כל כלי הבית, דמצורע מטמא בביאה; וכן בגד ואבן המנוגעת - כולן מטמאים באהל; והא - כיון דעל</span> <span style="color:#008A00;">[שנכנס]</span> <span style="color:#2828AC;">רובה - ככולה דמיא</span> <span style="color:#008A00;">[ומטמאה את הבית]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; מאי לאו מוחלטת <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי אמרת 'שדי מיעוטא בתר רובא', והוה ליה כמאן דעיילא כולה; ואי כמאן דמכתתא דמיא - זיל בתר מה דעייל, ואין בבית שלש על שלש)</span>?
לא, מוסגרת.
אי הכי אימא סיפא: 'היו בה כמה זיתים <span style="color:#2828AC;">(ואין בה אלא שלש על שלש, אלא שחוטהּ עבה)</span>, כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור - טמאתהו' <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי שאין כאן בגד, דהא לא על</span> <span style="color:#008A00;">[נכנס]</span> <span style="color:#2828AC;">רובה)</span>;
אי אמרת בשלמא 'מוחלטת' <span style="color:#2828AC;">(היינו דמטמא בכזית, אפילו אין כאן בגד שלש על שלש)</span> - היינו דאיתקש למת <span style="color:#2828AC;">(משום דמוחלט איתקש למת, ומת מטמא בכזית; והיכא איתקש? דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אל נא תהי כמת</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר יב,יב]</span><span style="color:#2828AC;">: שמִרְיָם מוסגרת הואי, וקאמר ליה אהרן למשה: אל נא תחלט, שלא תהא כמת)</span>, אלא אי אמרת 'מוסגרת' - אמאי איתקש למת?
שאני התם: דאמר קרא <span style="font-size:80%;">(ויקרא יג,נב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ושרף את הבגד</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[או את השתי או את הערב, בצמר או בפשתים, או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע, כי צרעת ממארת הוא, באש תשרף]</span> - אפילו בשעת שריפה קרוי 'בגד' <span style="color:#2828AC;">(ולעולם במוחלט, ומשום הכי שדינן מיעוטא בתר רובא לענין טומאה ולא אמרינן כמאן דמכתת דמי דכתיב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושרף</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
וליגמר מיניה <span style="color:#2828AC;">(לענין חליצה להיות חשוב שלם)</span>?
איסור מטומאה לא גמרינן <span style="color:#2828AC;">(שהלכות טומאה חדוש הוא)</span>.
אמר רבא: הלכתא: אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של עבודת כוכבים <span style="color:#2828AC;">(שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום)</span> - לא תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה כשרה <span style="color:#2828AC;">(מוחלט - כדאמרן: שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד, ולאו מילף הוא, אלא גילוי מילתא בעלמא הוא; ושל עבודת כוכבים נמי: הואיל להילוכא עביד; ומשמשי עבודת כוכבים לאו לשריפה קיימי, דאית להו תקנתא בביטול; ואי משום איסור הנאה - חליצה לאו הנאה היא, דמצות לאו ליהנות ניתנו)</span>; של תקרובת עבודת כוכבים <span style="color:#2828AC;">( שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון, וקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(עבודה זרה נ,א)</span> <span style="color:#2828AC;">תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית, דאיתקש למת, דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאכלו זבחי מתים</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[תהלים קו,כח]</span> <span style="color:#2828AC;">- הלכך לית ליה תקנתא, וכתותי מיכתת שיעורא)</span>
<h3>דף קד.</h3>
ושל עיר הנדחת <span style="color:#2828AC;">(נמי לשריפה קיימא)</span> ושל זקן העשוי לכבודו <span style="color:#2828AC;">(לתכריכי מיתה, הואיל ולאו להילוכא עביד - לאו נעל הוא)</span> - לא תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה פסולה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו, דלאו להילוכא עביד - דבי דינא <span style="color:#2828AC;">(סנדל שהיה לבית דין ומיוחד לחליצה)</span> - נמי לאו להילוכא עביד!
אמר ליה: אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא - מי קפיד עליה דיינא?
משנה:
חלצה בלילה - חליצתה כשרה, ורבי אל[י]עזר פוסל; בשמאל - חליצתה פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר.
גמרא:
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כל ריב וכל נגע</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כא,ה)</span><span style="color:#2828AC;">: מה נגעים ראייתם ביום, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יג,יד)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וביום הראות בו</span> <span style="color:#2828AC;">- אף ריבים ביום; וחליצה - דין הוא, דגובה כתובתה)</span> ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים?
לא, דכולי עלמא לא מקשינן ריבים לנגעים; דאי מקשינן - אפילו גמר דין בלילה נמי לא <span style="color:#2828AC;">(ואנן תנן 'דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה'</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין פ"ד מ"א; דף לב,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
והכא - בהא קמיפלגי: מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא <span style="color:#2828AC;">(דנפקא לן בסנהדרין ב'אחד דיני ממונות'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ד מ"א; דף לד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דתחלת דין ביום)</span>, ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא.
[<span style="color:#008A00;">## וכי דין שנעשה בלילה בטל וללא תוקף? ודאי שלא! אם כן מדוע חליצה בלילה תפסל?</span>]
רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שאינו של עור)</span> וביחידי, ובלילה. אמר שמואל: 'כמה רב גובריה' <span style="color:#2828AC;">(בלשון גנאי אמרה)</span> דעביד כיחידאה.
[<span style="color:#008A00;">## אמנם כרבי אליעזר!</span>]
מאי קשיא? אי מוק – סתמא תניא <span style="color:#2828AC;">(בברייתא דלעיל</span> <span style="font-size:80%;">(קב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">בקב הקיטע, במוק, בסמיכת הרגלים)</span>; אי לילה - סתמא תני<span style="color:#008A00;">[נ]</span>א <span style="color:#2828AC;">(במתניתין חליצתה כשרה)</span>! אלא יחידי <span style="color:#2828AC;">(יחידאה תני לה במתניתין)</span> קא קשיא ליה: היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה, דתנן <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יב,מ"ה; דף קה,ב]</span>: 'חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה; ורבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים; ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר' ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן]: אין הלכה כאותו הזוג.
<span style="color:#008A00;">[## אם 'אותו הזוג' הם רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר – אם כן הלכה כתנא קמא או כרבי עקיבא? ומה היה המעשה שבא לפני רבי עקיבא? שאשה חלצה לאחי בעלה כאשר היו לבדם בבית האסורים, ללא בית דין כלל, ורבי עקיבא הכשיר בדיעבד? או ה'אחד' היה דיין אחד, שנכח בעת החליצה?]</span>
ואי בעית אימא: כולהו נמי יחידאה קתני להו, דתניא: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה.'
[<span style="color:#008A00;">## מה פירוש 'יחידאה קתני להו'?: אם גם רבי עקיבא מסכים</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">אם כן יש כאן לפחות שנים: רבי עקיבא ורבי ישמעאל בן אלישע! אלא נראה שיש להדגיש את המילים 'קתני לה', כלומר: במשנתנו כאשר מביאה דין זה היא מנסחת את הנאמר כאילו שנאמר על ידי יחיד</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">כי כוונת העורך</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">רבי</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">להראות בזה שזהו דעת יחיד, ואין הלכה כך.]</span>
בשמאל - חליצתה <span style="color:#008A00;">[פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר]</span>:
מאי טעמא דרבנן?
אמר עולא: ילפינן 'רגל' <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וחלצה נעלו מעל רגלו]</span> - רגל ממצורע <span style="color:#2828AC;">(דכתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">על בֹהן רגלו הימנית</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא יד,יד ועוד)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: מה להלן דימין - אף כאן דימין.
ורבי אל[י]עזר לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'רבי אל[י]עזר אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן <span style="color:#008A00;">[בעבד]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אזן</span>' ונאמר להלן <span style="color:#2828AC;">(במצורע)</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אזן</span>' - מה להלן ימין אף כאן ימין'!
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה. <span style="color:#008A00;">[במשנתנו: 'בשמאל חליצתה כשרה; ורבי אליעזר פוסל.]</span>
רבא אמר: לעולם לא תיפוך; 'אזן' 'אזן' מופני <span style="color:#2828AC;">(משני צדדין, בין במצורע בין בנרצע, דקרא דמצורע עני - מיותר לגמרי, כדאמרן במנחות בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(דף י,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'יד' 'יד' לקמיצה, 'רגל' 'רגל' לחליצה, 'אזן' 'אזן' לרציעה; וגבי רציעה תרי 'אזנו' כתיבי:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ורצע אדניו את אזנו</span> <span style="font-size:80%;">(שמות כא,ו)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונתת באזנו ובדלת</span> <span style="font-size:80%;">(דברים טו,יז)</span><span style="color:#2828AC;">52 שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה; ורצע אדניו את אזנו במרצע, ועבדו לעלם דברים טו,טז: והיה כי יאמר אליך 'לא אצא מעמך', כי אהבך ואת ביתך, כי טוב לו עמך. (פסוק יז) ולקחת את המרצע, ונתתה באזנו ובדלת, והיה לך עבד עולם; ואף לאמתך תעשה כן. [## אך לא ברור מה מופנה כאן – לולא הפסוק בפרשת משפטים שמות כא])</span>, 'רגל' 'רגל' לא מופני <span style="color:#2828AC;">(משני צדדין, אלא מצד אחד: דמצורע מיותר, אבל בחליצה לא, וליכא אלא חד, וקסבר רבי אל[י]עזר: מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה, ואם יש להשיב - משיבין)</span>.
וכי לא מופני - מאי פירכא איכא <span style="color:#2828AC;">( והכא מאי פירכא איכא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לרבי אל[י]עזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין</span> <span style="font-size:80%;">(שבת קלא,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>?
איכא למיפרך: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת.
<span style="color:#2828AC;">[## לכן יש רבוי פרט גם לענין ימין, אך בחליצה אין כל הפרטים חשובים ומוזכרים מתורה.]</span>
משנה:
חלצה ורקקה אבל לא קראה - חליצתה כשרה <span style="color:#2828AC;">(דקריאה לא מעכבא, דכתיב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כה,ט]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; קראה ורקקה אבל לא חלצה - חליצתה פסולה;
חלצה וקראה, אבל לא רקקה: רבי אל[י]עזר <a href="#footnote-41" id="noteref-41" title=" וכן הוא רבי אליעזר בדף קה,א; ועוד: דבריו מוזכרים במשנה לפני דברי רבי עקיבא, אך דברי רבי אלעזר – אחרי דברי רבי עקיבא, כי רבי אלעזר היה תלמידו של רבי עקיבא.">[41]</a> אומר חליצתה פסולה;
רבי עקיבא אומר: חליצתה כשרה.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-41" id="footnote-41">[41]</a> וכן הוא רבי אליעזר בדף קה,א; ועוד: דבריו מוזכרים במשנה לפני דברי רבי עקיבא, אך דברי רבי אלעזר – אחרי דברי רבי עקיבא, כי רבי אלעזר היה תלמידו של רבי עקיבא.</p>
<h3>דף קד:</h3>
<span style="color:#008A00;">[המשך המשנה]	</span>
אמר [ליה] רבי אל[י]עזר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]</span> כל דבר שהוא מעשה - מעכב <span style="color:#2828AC;">(דכי כתיב '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה</span><span style="color:#2828AC;">', דמשמע עיכובא - אמעשה כתיב [</span><span style="color:#008A00;">חליצת הנעל</span><span style="color:#2828AC;">], וקרייה [</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה לאיש...</span><span style="color:#008A00;">'</span><span style="color:#2828AC;">] - דבורא בעלמא הוא, ורקיקה מעשה היא)</span>.
אמר לו רבי עקיבא: משם ראיה? '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה לאיש</span>' - כל דבר שהוא מעשה באיש <span style="color:#2828AC;">(חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה, דלאו מעשה באיש הוא)</span>.
החרש שנחלץ <span style="color:#2828AC;">(חליצתו פסולה לפוטרה במקום אח כשר)</span> והחרשת שחלצה <span style="color:#2828AC;">(היא עצמה אינה נפטרת בחליצתה כדאמרינן לקמן בפרק 'בית שמאי'</span> <span style="font-size:80%;">(קי,א)</span> <span style="color:#2828AC;">ואין לה תקנה אלא בייבום; ואם רצה להוציא - יוציא בגט)</span> וחולצת לקטן - חליצתה פסולה.
קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה.
חלצה בשנָים <span style="color:#2828AC;">(כשרים)</span> או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול <span style="color:#2828AC;">(דהדר הוו להו שנים)</span> - חליצתה פסולה.
רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין <span style="color:#2828AC;">(ולא גרסינן 'בשנים', דהא בשנים עסיק נמי תנא קמא!)</span>.
ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר.
גמרא:
אמר רבא: השתא דאמרת קריאה לא מיעכבא - לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן כשירה!
<span style="color:#008A00;">[## האם חליצתן כשרה? והרי]</span> תנן: 'חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה'. מאי טעמא? לאו משום דלא בני קרייה נינהו?
לא, משום דלאו בני דעה נינהו.
אי הכי - אלם ואלמת נמי <span style="color:#008A00;">[שחליצתן תהא פסולה כי לאו בני דעה נינהו, והרי סתירה למסקנה מהמשנה, כפי למדנו שאמר רבא: '</span><span style="color:#2828AC;">אלם ואלמת שחלצו - חליצתן כשרה']</span>!?
אמר רבא: אלם ואלמת בני דעה נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו.
והא אמרי דבי רבי ינאי <span style="color:#2828AC;">(ומפרש טעמא דמתניתין: דחרש וחרשת)</span> 'לפי שאינו ב'אמר' ו'אמרה' <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועמד ואמר</span><span style="color:#2828AC;">' '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וענתה ואמרה</span><span style="color:#2828AC;">') (מפני שאינן ב'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואמר</span><span style="color:#2828AC;">' '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואמרה</span><span style="color:#2828AC;">', דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(תרומות פ"א מ"ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'חרש שדברו חכמים בכל מקום - שאינו לא שומע ולא מדבר')</span>?
אלא כי אתמר דרבא - אסיפא אתמר: 'חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה' אמר רבא: השתא דאמרת קרייה מעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה; ומתניתין <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'לא קראה - חליצתה כשירה')</span> כרבי זירא, דאמר רבי זירא <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'המנחות והנסכים'</span> <span style="font-size:80%;">(מנחות קג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת <span style="color:#2828AC;">(דקתני: 'האומר "הרי עלי ששים ואחד עשרונים" - מביא ששים בכלי אחד, ואחד בכלי אחר'; ומפרש טעמא משום דקים להו לרבנן דששים נבללות בכלי אחד אבל ששים ואחד אינן נבללות יפה; ומותבינן 'וכי אין נבללין - מאי הוי? והתנן</span> <span style="font-size:80%;">(שם יח,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'אם לא בלל</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">כשר'! ומשני רבי זירא: הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, דאפילו לא בלל - כשר; ושאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו, דראוי לבילה בעינן, דאפשר להתקיים בה מצות מנחה; והכא נמי: אף על גב דקרייה לא מעכבא - בראוי לקרייה, אבל בשאין ראוי - מעכבת)</span>.
שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה <span style="color:#2828AC;">(לפני בית דין)</span> – תחלוץ.
מכלל דאיפסלא לה מאחין <span style="color:#2828AC;">(דנפסלת עליהן מייבום)</span>? מני? אילימא רבי עקיבא – השתא: ומה במקום מצוה <span style="color:#2828AC;">(בשעת חליצה, שהרקיקה מצוה)</span>, דאיכא למימר 'מידי דהוה אאימורים': דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי <span style="color:#2828AC;">(אימורים, דכי איתנהו - מעכבי בשר מאכילה [בפרק 'תמיד נשחט'</span> <span style="font-size:80%;">(פסחים נט,ב)</span><span style="color:#2828AC;">], וכי ליתנהו לא מעכבי - כגון שנטמאו או שאבדו; והכא נמי נימא: אף על גב דלאו מעשה חשוב באיש הוא, הואיל ואפשר לרוק</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ליעכב)</span>, אמר רבי עקיבא <span style="color:#008A00;">[הרקיקה]</span> לא מעכבא - מאחין איפסלא? <span style="color:#008A00;">[שהרי אין לרקיקה לבדה תוקף להתיר לשוק</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">לא יהא לרקיקה כח לאסור מיבום!]</span>
ואלא לרבי אל[י]עזר <span style="color:#2828AC;">(דאמר במתניתין מעכבא - אלמא מעשה הוא)</span>? והא 'שני דברים המתירין' נינהו <span style="color:#008A00;">[החליצה והרקיקה]</span>, ושני דברים המתירין - אין מעלין זה בלא זה <span style="font-size:80%;">[מנחות עט,א ועוד]</span>?
אלא כרבי, דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא מנחות פ"ה ה"ד [צוקרמנדל]]</span>: 'כבשי עצרת אין מקדשין הלחם <span style="color:#2828AC;">(להיות קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ולינה)</span> אלא בשחיטה <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי שהן טעונין תנופה חיין עם הלחם - אין תנופתן מקדשן אלא שחיטתן, דגמר מאיל נזיר, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(במדבר ו,יז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות</span> <span style="color:#2828AC;">- תלה הכתוב עשיית סל המצות בזביחת האיל [בפרק 'התכלת'])</span>, כיצד?<span style="color:#2828AC;">(כיצד לא גרסינן)</span>: שחטן לשמן, וזרק דמן לשמן, קדש הלחם; שחט שלא לשמן וזרק לשמן - לא קדש הלחם; שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן - קדוש ואינו קדוש <span style="color:#2828AC;">(לחם קדוש ליפסל ביוצא, ואין קדוש להיות ניתר באכילה)</span> - דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.'
ומי אמר רבי עקיבא רקיקה לא פסלה? והתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"יב ה"יב [ליברמן]]</span>: 'חלצה ולא
<h3>דף קה.</h3>
רקקה, ולא קראה - חליצתה כשירה; רקקה ולא חלצה ולא קראה - חליצתה פסולה <span style="color:#2828AC;">(ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל)</span>; קראה ולא רקקה ולא חלצה - אין כאן בית מיחוש' <span style="color:#2828AC;">(ואפילו מייבום לא פסלה)</span> - מני? אילימא רבי אליעזר – 'חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה'? - והא אמר רבי אליעזר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו]</span> כל דבר שהוא מעשה – מעכב'?
אלא פשיטא - רבי עקיבא, וקתני 'רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה'? למאן <span style="color:#2828AC;">(כלומר למאי הלכתא תני 'פסולה')</span>? אילימא <span style="color:#2828AC;">(דלא משתריא בה)</span> לעלמא – פשיטא: מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא? אלא לאו <span style="color:#2828AC;">(לאשמועינן דאיפסלה)</span> לאחין <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">(כד,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">כל מקום ששנינו 'חליצה פסולה' - פסולה ופוסלת על האחין, 'גט פסול' - פסול ופוסל מן הכהונה)</span>.
שמע מינה!
ולרבי עקיבא - מאי שנא רקיקה <span style="color:#2828AC;">(דפסלה)</span> ומאי שנא קרייה <span style="color:#2828AC;">(דלא פסלה, דקתני 'אין כאן בית מיחוש' - הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי)</span>?
קרייה דאיתא בין בתחלה <span style="color:#2828AC;">(בין קודם חליצה: "</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מאן יבמי..."</span><span style="color:#2828AC;">)</span> בין בסוף <span style="color:#2828AC;">(בין לאחר חליצה: "</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה</span><span style="color:#2828AC;">")</span> - <span style="color:#2828AC;">(אי נמי אמרינן תתייבם)</span> לא מיחלפא ליה <span style="color:#2828AC;">(לא מיחלפא לאינשי בחלוצה, דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם, דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> רקיקה - דבתחלה ליתא ולבסוף איתא <span style="color:#2828AC;">(דליתא אלא בתר חליצה)</span> - מיחלפא ליה <span style="color:#2828AC;">(לאינשי)</span>, <span style="color:#2828AC;">(ויאמרו 'הך מדרקקה - ודאי חלצה לה ברישא, ואפילו הכי הדרה ומתייבמת')</span> ואתו למישרי חלוצה לאחין.
<span style="color:#2828AC;">[## ולמה לא לומר שבענין לפסול לאחים מסכים רבי עקיבא לרבי אליעזר, ומשום שיש ברקיקה מעשה, אך בקריאה אין מעשה?]</span>
ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה <span style="color:#008A00;">[לאבוה דשמואל]</span>: יבמה שרקקה - תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת.
כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי, הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה; רקקה מקמי דתחלוץ.
אמר ליה רבי אמי: חלוץ לה ושרי לה תיגרא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: פטור ושלחנה מבית דין)</span>.
אמר ליה רבי אבא: והא בעינן מירק?
<span style="color:#008A00;">[רבי אמי:]</span> הא רקקה לה!
<span style="color:#008A00;">[רבי אבא:]</span> - ותירוק ומה בכך!?
<span style="color:#008A00;">[רבי אמי:]</span> נפיק מיניה חורבא, דאי אמרת 'תיהדר ותירוק' - אמרי 'רקיקה קמייתא לית בה מששא' <span style="color:#2828AC;">(ולא פסלה מאחין, ומאן דחזי דמתייבמה סבר 'רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין')</span>, ואתי למישרי חלוצה לאחין!
<span style="color:#008A00;">[רבי אבא:]</span> והא בעינן כסדרן!?
<span style="color:#008A00;">[רבי אמי:]</span> כסדרן לא מעכבא.
הוא סבר דחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח דתניא: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'
לוי נפק לקרייתא; בעו מינה:
גידמת מהו שתחלוץ <span style="color:#2828AC;">(בשיניה)</span>?
יבמה שרקקה דם מהו <span style="color:#2828AC;">(מי הואי חליצה מעלייתא)</span>?
<span style="font-size:80%;">(דניאל י,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואין אחד מתחזק עמי על אלה, כי אם מיכאל שרכם.]</span> <span style="color:#2828AC;">(מקרא הוא בדניאל, שהמלאך אמר לו: אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת)</span> - מכלל דאיכא <span style="color:#2828AC;">(בשמים)</span> כתב שאינו אמת <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>?
לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא.
אמרו ליה: מי כתיב 'וחלצה ביד'? ומי כתיב 'וירקה רוק' <span style="color:#2828AC;">(דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק? 'וירקה' - סתמא כתיב, ואפילו רוק ודבר אחר; והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק)</span> אבל '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אגיד לך הרשום בכתב אמת</span> וכי יש כתב שאינו אמת' - לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה <span style="color:#2828AC;">(שהקב"ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו)</span>, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה;
כדרב שמואל בר אמי, דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע? - שנאמר: <span style="font-size:80%;">(שמואל א ג,יד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם</span>.
אמר רבה <span style="color:#2828AC;">('אמר רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'ואמר רבא')</span>: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה.
אביי אמר: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בגמילות חסדים.
רבה ואביי מדבית עלי קאתו; רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין; אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.
תנו רבנן: 'משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי.
אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, שנאמר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">שמואל א ב,לג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל מרבית ביתך ימותו אנשים</span> - לכו ועסקו בתורה ותחיו.
הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן 'משפחת יוחנן' על שמו.'
אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב: מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם?
'אינו נחתם'? והא כתיב <span style="font-size:80%;">(ירמיהו ב,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני</span>?
אלא: מנין שאפילו נחתם – מתקרע?
שנאמר <span style="font-size:80%;">[דברים ד,ז]</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כי]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מי</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כה' אלהינו בכל קראנו אליו</span>!
והכתיב <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נה,ו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">דרשו ה' בהמצאו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[קראהו בהיותו קרוב]</span> <span style="color:#2828AC;">(משמע שאין מצוי בכל עת)</span>?
לא קשיא: הא ביחיד הא בציבור.
יחיד אימת?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה דם תחלוץ <span style="color:#2828AC;">(ולא תתייבם עוד, דאיפסלה עלייהו)</span> לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק.
מיתיבי: 'יכול יהא דם היוצא מפיו <span style="color:#2828AC;">(טמא כרוק)</span> ומפי האמה טמא <span style="color:#2828AC;">(ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו, שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה)</span>? תלמוד לומר: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא טו,ב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש, כי יהיה זב מבשרו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">זובו טמא</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[הוא]</span> <span style="color:#008A00;">[## גם 'הוא' - מיעוט]</span> ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור!
לא קשיא: כאן במוצצת <span style="color:#2828AC;">(אי אפשר בלא צחצוחי רוק)</span> כאן בשותת.
חרש שנחלץ <span style="color:#2828AC;">[והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.]</span>
<h3>דף קה:</h3>
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(דאמר ב'האשה רבה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל צו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'עשו חליצת בן תשע כגט בגדול')</span>, אבל חכמים אומרים <span style="color:#2828AC;">(דפליגי עליה התם ואמרי: עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול, אבל בחליצה - לא ס"ל כותיה)</span>: אין חליצת קטן כלום <span style="color:#2828AC;">(אפי' לפוסלה עליו)</span>.
קטנה שחלצה <span style="color:#008A00;">[תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה בשנָים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה]</span>:
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין)</span>, דאמר '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש</span>' כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש <span style="color:#2828AC;">(דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפוץ האיש</span><span style="color:#2828AC;">' - ולא קטן; ואשה נמי: אף על גב דלא כתיב מיעוטא - בעינן גדולה כאיש, דאיתקש לה, דכתיב בההוא קרא 'ועלתה יבמתו השערה')</span>, אבל חכמים אומרים: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש</span>' כתיב בפרשה, אשה - בין גדולה בין קטנה.
מאן 'חכמים'?
רבי יוסי היא, דרבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי. פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה <span style="color:#2828AC;">(כלפי ארץ ישראל, משום דשכינה התם קיימא)</span> שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">מלכים א ט,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אליו: שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני; הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">והיו עיני ולבי שם כל הימים</span>.
וחד אמר עיניו למעלה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(איכה ג,מא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">נשא לבבנו אל כפים</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[אל אל בשמים]</span>.
אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בתפלה. אמר להו: כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו.
אדהכי אתא רבי למתיבתא <span style="color:#2828AC;">(למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה)</span>; אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו; רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה <span style="color:#2828AC;">(רבי ישמעאל ברבי יוסי בעל בשר הוה, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא מציעא פד,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> הוה מפסע ואזיל <span style="color:#2828AC;">(הולך לאט)</span>.
אמר ליה אבדן <span style="color:#2828AC;">(תלמידו של רבי היה)</span>: מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש?
אמר ליה: אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי.
אמר ליה: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי?
אמר ליה: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?
אמר ליה: וכי משה אתה?
אמר ליה: וכי רבך אלהים הוא?
אמר רב יוסף: שקליה רבי למטרפסיה <span style="color:#2828AC;">(לגמולו על ששמע ולא מיחה)</span> דקאמר ליה 'רבך' ולא 'רבי'. <span style="color:#008A00;">[רבי שמע שרבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לאבדן "רבך" ולא אמר "רבי" או "רבנו", ולא מחה על כך – קבל שכר על ענותנותו.]</span>
אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי. אמר ליה רבי לאבדן: פוק בדקה <span style="color:#2828AC;">(אם הביאה שתי שערות)</span>.
לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל <span style="color:#008A00;">[ברבי יוסי]</span>: כך אמר אבא: איש כתוב בפרשה, אבל אשה - בין גדולה בין קטנה!
אמר ליה <span style="color:#008A00;">[רבי לאבדן]</span>: תא לא צריכת <span style="color:#2828AC;">(למיבדקה)</span>, כבר הורה זקן <span style="color:#2828AC;">(רבי יוסי)</span>.
קמפסע אבדן ואתי.
אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש - היאך יפסע על ראשי עם קדוש?
אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך!
תאנא: באותה שעה נצטרע אבדן <span style="color:#2828AC;">(עונשו של לשון הרע נגעים)</span> וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו.
אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא.
אמר רבי אמי: מדבריו של ברבי <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">ברבי' - רבי יוסי: כל 'ברבי' - לשון אדם גדול)</span> נלמוד: קטנה חולצת בפעוטות <span style="color:#2828AC;">(משהיא כפעוטות: כבר שית כבר שבע, דתנן במסכת גיטין</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין פ"ה מ"ז, דף נט,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין' הלכך לענין חליצה - הואיל ולא כתיב מיעוט - כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין)</span>.
רבא אמר: עד שתגיע לעונת נדרים <span style="color:#2828AC;">(שנה אחת קודם לזמן שתי שערות, כדתנן בפרק 'יוצא דופן'</span> <span style="font-size:80%;">(נדה פ"ה מ"ו; דף מה,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים': אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה - דבריה קיימין)</span>.
והלכתא: עד שתביא שתי שערות.
חלצה בשנָים <span style="color:#008A00;">[או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה. רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין]</span>:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג <span style="color:#2828AC;">(אלא כתנא קמא דבעי שלשה)</span>.
והא אמר רב נחמן חדא זימנא <span style="color:#2828AC;">(בריש פירקא</span> <span style="font-size:80%;">(דף קא,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: חליצה בשלשה!?
צריכי: דאי איתמר הך קמייתא - הוה אמינא 'הני מילי לכתחילה, אבל דיעבד אפילו תרי' - קא משמע לן אין הלכה כאותו הזוג <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים, וקתני מִכּשֵירִין)</span>; ואי אשמועינן 'אין הלכה כאותו הזוג' אלא כתנא קמא - הוה אמינא <span style="color:#2828AC;">(הני מילי דסגי בתלתא)</span> דיעבד <span style="color:#2828AC;">(כדקתני 'חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פסולה', הא כולם כְּשֵרִים - חליצה כשירה)</span>, אבל לכתחילה ליבעי חמשה <span style="color:#2828AC;">(כרבי יהודה)</span> – צריכא <span style="color:#2828AC;">(קא משמע לן גבי פלוגתא דרבי יהודה - הלכתא כתנא קמא)</span>.
מעשה שחלצו <span style="color:#008A00;">[ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר]</span>:
בינו לבינה - מי ידענא?
אמר רב יהודה אמר שמואל: ועדים רואין אותו מבחוץ.
איבעיא להו: 'מעשה שחלצו בינו לבינה' אבראי, 'ובא מעשה לפני רבי עקיבא <span style="color:#008A00;">[כאשר רבי עקיבא היה]</span> בבית האסורין'? או דלמא 'מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין'?
אמר רב יהודה אמר רב: בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה.
<h3>דף קו.</h3>
תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה.'
אי זו היא חליצה מוטעת?
אמר ריש לקיש: כל שאומרים לו "חלוץ - ובכך אתה כונסה".
אמר ליה רבי יוחנן: אני שונה 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד' - ואת אמרת חליצתה כשירה? אלא: 'כל שאומרים לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דלא יהבא ליה - חליצתה כשירה, כדמפורש בכתובות, ב'המדיר'</span> <span style="font-size:80%;">(דף עד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דכל תנאי - מבני גד ובני ראובן גמרינן: תנאי שאפשר להתנות על ידי שליח - שעשה משה את יהושע שליח לתת להם את ארץ הגלעד - הוי תנאיה תנאה, וכל תנאי דלא אפשר לעשות על ידי שליח, כגון חליצה - אין תנאי מועיל בה; וזהו טעמו של דבר)</span>.
תניא נמי הכי: 'חליצה מוטעת כשירה. אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז". ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה.'
ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא. אמר לה: "בתי, עמודי <span style="color:#2828AC;">(עמודי והתייבמי לו)</span>!
אמרה ליה אימא אמהּ: ישיבתה <span style="color:#2828AC;">(מהתייבם לו)</span> - זו היא עמידתה <span style="color:#2828AC;">(זו היא תקנתה)</span>.
אמר לה: ידעת ליה <span style="color:#2828AC;">(מכרת היא בו שום דבר גנאי)</span>?
אמרה ליה: אִין, ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה <span style="color:#2828AC;">(דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא בתי עמודי: עמודי על רגליך דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים יט,יז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ועמדו שני האנשים</span> <span style="color:#2828AC;">בעמידה. ישיבתה זו היא עמידתה. קיטעת היא או חולה. אמר לה 'ידע לה'? מכיר הוא בה שרוצה לייבמה? אמרה ליה: אין, וממונא חזא בה.)</span>
אמר לה: לא ניחא לך?
אמרה ליה: לא.
אמר ליה: חלוץ לה, ובכך אתה כונסה.
לבתר דחלץ לה אמר ליה: השתא מינך אפסלא לה, חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא.
בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: חלוץ לה ובכך אתה כונסה.
אמר ליה רב פפא: לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(דאמר לעיל 'עד שיתכוונו שניהם')</span>?
ואלא היכי אימא ליה?
אמר ליה: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז.
לבתר דחלץ לה, אמר לה: זיל הב ליה <span style="color:#2828AC;">(דהא קבילת עלה! ואף על גב דחליצה בהכי לא מיפסלא - מיהא איחייבא לקיומי תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא)</span>.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(כיון דחליצה כשירה היא משום דינא נמי לית ליה, דכיון דעליה רמיא למיעבד ולא בעי)</span> : 'משטה אני בך' עבדה ליה; מי לא תניא: 'הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא <span style="color:#2828AC;">(מעבר ים בספינה)</span> לפניו, ואמר ליה: טול דינר והעבירני! אין לו אלא שכרו', אלמא אמר ליה "משטה אני בך" - הכא נמי 'משטה אני בך'.
אמר ליה <span style="color:#2828AC;">(לרב פפא)</span>: אבוך היכא <span style="color:#2828AC;">(כלומר: כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך, לפיכך קא מחדדן שמעתיך)</span>?
אמר ליה: במתא!
אימך היכא?
אמר ליה: במתא.
יהיב בהו עיניה - ושכיבן <span style="color:#2828AC;">(אבוה ואימיה)</span>.
תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה, גט מוטעה פסול <span style="color:#2828AC;">(אם אינה מקיימת תנאה, דאיפשר לגט על ידי שליח: שהאומר לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו, הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה תנאה)</span>; חליצה מעושית פסולה, גט מעושה כשר.'
היכי דמי? אי דאמר "רוצה אני" - אפילו חליצה נמי! ואי לא אמר "רוצה אני" - גט נמי לא!?
הכי קאמר: חליצה מוטעת - לעולם כשר, וגט מוטעה - לעולם פסול; חליצה מעושית וגט מעושה - זימנין כשר וזימנין פסול: הא דאמר "רוצה אני", הא דלא אמר "רוצה אני",
דתניא <span style="font-size:80%;">(ספרא פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ג משנה טו)</span>: '<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא א,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אֹתוֹ לרצנו לפני ה']</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">יקריב אותו</span>' - מלמד שכופין אותו.
יכול בעל כרחו?
תלמוד לומר: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לרצונו</span>'!
הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".' [<span style="color:#008A00;">עד כאן לשון הספרא</span>]
וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: חולצין אף על פי שאין מכירין <span style="color:#2828AC;">(יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה - נזקקין להן בית דין וחולצין)</span>; ממאנין <span style="color:#2828AC;">(בית דין נזקקין למיאון)</span> אף על פי שאין מכירין; לפיכך <span style="color:#2828AC;">(הואיל ונזקקין להם אף על פי שאין מכירין אותם)</span> אין כותבין גט חליצה <span style="color:#2828AC;">(עדים הרואים בחליצה ובמיאון - אין כותבין ונותנין לה להיות בידה לזכות)</span> אלא אם כן מכירין <span style="color:#2828AC;">(שהן יבם ויבמה; והשתא דאין כותבין אלא אם כן מכירין אי נמי לאו יבמה הוא)</span> ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין <span style="color:#2828AC;">(לא נפיק חורבה מיניה, דכל כמה דלית לה גט חליצה לא נסבי לה)</span> דחיישינן לבית דין טועין. <span style="color:#2828AC;">(אם כתבו לה עדים 'ראינו שחלצה בפנינו מפלוני', ואפילו לא כתבו בו 'ואישתמודעינהו' - חיישינן שמא תראה גט זה לבית דין אחר, ויסמוכו עליו, ולא יבדקו אם פלוני זה הכתוב בגט זה - יבמה הוא אם לאו, וישיאו אותה, ויהיו טועין בהלכה, שאין יודעין שחולצין וממאנין ואף על פי שאין מכירין!)</span>
ורבא דידיה אומר: אין חולצין אלא אם כן מכירין, ואין ממאנין אלא אם כן מכירין, לפיכך <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואין חולצין אלא אם כן מכירין)</span> כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין, וכותבין גט מיאון אף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן לבית דין טועין <span style="color:#2828AC;">(עדים שראו שחלצה יכולין לכתוב לה, ואף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן שמא טעו בית דין בהלכה זו לומר חולצין אף על פי שאין מכירין וחלצו לה ממי שאינו יבמה)</span>.
<h3>דף קו:</h3>
משנה:
<span style="font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,ט:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.</span>
<span style="font-size:80%;">דברים כה,י:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל</span><span style="font-family: SBL Hebrew;">]</span>
מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה הוגנת לו <span style="color:#2828AC;">("כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך")</span>, שנאמר <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וקראו לו זקני עירו ודברו אליו</span>, והיא אומרת <span style="font-family: SBL Hebrew;">"מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי</span>", והוא אומר "<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא חפצתי לקחתה</span>". ובלשון הקדש היו אומרים <span style="color:#2828AC;">(במסכת סוטה</span> <span style="font-size:80%;">(לב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">נפקא לן מקראי בפרק 'אלו נאמרין')</span>.
<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו</span> - רוק הנראה לדיינים.
<span style="font-family: SBL Hebrew;">וענתה ואמרה: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"</span>'.
עד כאן היו מקרין.
וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם <span style="color:#2828AC;">(בתלמידים היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה)</span>, וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל</span>'.
מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים.
רבי יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר 'חלוץ הנעל'.
גמרא:
אמר רב יהודה: 'מצות חליצה קוראה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מאן יבמי</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וקורא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא חפצתי לקחתה</span> <span style="font-size:80%;">(שם,ח)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> וחולצת ורוקקה וקוראה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ככה יעשה לאיש</span> <span style="font-size:80%;">(שם,ט)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>'.
מאי קמשמע לן? מתניתין היא!?
הא קמשמע לן: מצוה הכי, ואי אפיך לית לן בה.
תניא נמי הכי: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'
אמר אביי: האי מאן דמקרי גט חליצה <span style="color:#2828AC;">(המקרא את האשה בשעת חליצתה)</span> - לא ליקרי לדידה 'לא' לחודיה ו'אבה יבמי' לחודיה, דמשמע 'אבה יבמי', אלא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא אבה יבמי</span>'; ולא ליקרי לדידיה 'לא' לחודיה 'חפצתי' לחודיה, דמשמע חפצתי לקחתה אלא '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא חפצתי לקחתה</span>'
<span style="color:#2828AC;">[## כנראה היו מקרין אותם מילה במילה בדרך כלל, ואביי מזהיר שלא לעשות כן בבטויים הללו, שלא יישמע במובן הפוך.]</span>
רבא אמר: אפסוקי מילתא היא, ואפסוקי מילתא לית לן בה <span style="color:#008A00;">[אין להקפיד על כך שהרי מקריאים מילה במילה]</span>.
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא אבה יבמי</span>'. אמר ליה: לא סבר ליה מר להא דרבא?
אמר ליה: מודה רבא ב'<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא אבה יבמי</span>' <span style="color:#2828AC;">(דבעינן שלא יפסיק, דאי מפסיק - משמע דהאי 'לא' - ארישא קאי, דאמרה 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל' – 'לא', כלומר 'לא מאן, אלא אבה יבמי'! אבל ב'לא חפצתי לקחתה', שהיא פתיחת קריאתו - ליכא למימר הכי 'לא' לעיל קאי, ואי מפסיק - לית לן בה)</span>.
אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא דחליצתא - ליכתוב הכי 'אקרינוה לדידה מן מאן יבמי <span style="color:#2828AC;">(ומפני שהגט אינו משורטט - לא בעי למיכתב כוליה פסוק, דקיימא לן</span> <span style="font-size:80%;">(גיטין דף ו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'אין כותבין ארבע תיבות בלא שרטוט')</span> עד '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אבה יבמי</span>' ואקרינוהו לדידיה מן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לא</span>' עד '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לקחתה</span>', ואקרינוה לדידה מן '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ככה</span>' ועד '<span style="font-family: SBL Hebrew;">חלוץ הנעל</span>'.
מר זוטרא משרטט <span style="color:#2828AC;">(גט חליצה)</span>, וכתיב לכולא פרשה <span style="color:#2828AC;">(אקרינוה לדידה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">מאן יבמי</span> <span style="color:#2828AC;">וגו', וכן כולם; וקיימא לן שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שרטוט, ארבע אין כותבין</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק קמא דגיטין (דף ו,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
מתקיף לה מר בר אידי: והא לא ניתן ליכתב <span style="color:#2828AC;">(פרשה בפני עצמה במסכת גיטין בפרק 'הניזקין'</span> <span style="font-size:80%;">(דף ס,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דקתני 'אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה')</span>!
והלכתא כוותיה דמר זוטרא <span style="color:#2828AC;">(דכותבין, דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה; דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה, דתיהוי כמגילה קטנה, וקים לן (שם): תורה חתומה ניתנה; אבל האי - ספירת דברים הוא, ולאו בקדושתיה הוא, הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי)</span>.
אמר אביי: רקקה וקלטתו הרוח <span style="color:#2828AC;">(לרוק, והעבירו, שלא בא לפני היבם)</span> - לא עשתה ולא כלום.
מאי טעמא?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">וירקה בפניו</span>' בעינן.
הלכך הוא ארוך והיא גוצה - קלטתהו הרוח - איכא בפניו <span style="color:#2828AC;">(כיון שיצא מפיה - היה בפניו)</span>; היא ארוכה והוא גוץ - בעינן עד דמטי להדי אפיה <span style="color:#2828AC;">(לנגד פניו: שיראהו למול פניו קודם שיקלטהו הרוח)</span> והדר אזיל.
אמר רבא: אכלה תומא <span style="color:#2828AC;">(שומים)</span> ורקתה, אכלה גרגישתא <span style="color:#2828AC;">(ארזיל"א</span> <span style="color:#008A00;">[טין]</span><span style="color:#2828AC;">:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">במעבה האדמה</span> <span style="font-size:80%;">(מלכים א ז,מו)</span> <span style="color:#2828AC;">מתרגמינן 'בגרגישתא דארעא')</span> ורקתה - לא עשתה ולא כלום.
מאי טעמא?
'<span style="font-family: SBL Hebrew;">וירקה</span>' - מעצמה בעינן, וליכא.
ואמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב '<span style="font-family: SBL Hebrew;">לעיני הזקנים וירקה</span>'.
<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל</span>; מצוה בדיינין ולא בתלמידים:
תניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל'!'
הדרן עלך מצות חליצה<span style="color:#2828AC;">:</span>
<h2>פרק שלשה עשר 'בית שמאי'</h2>
<h3>דף קז.</h3>
משנה:
בית שמאי אומרים: אין ממאנין <span style="color:#2828AC;">(יתומה שהשיאוה אמה ואחיה)</span> אלא ארוסות <span style="color:#2828AC;">( אלא מן האירוסין)</span>; ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות.
בית שמאי אומרים: בבעל, ולא ביבם <span style="color:#2828AC;">(אבל אם מת, ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם - אינה יוצאת במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ)</span> ; ובית הלל אומרים: בבעל וביבם.
בית שמאי אומרים: בפניו <span style="color:#008A00;">[מדרבנן: עיין קז,ב]</span>; ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו.
בית שמאי אומרים: בבית דין; ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין.
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים.
אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר <span style="color:#2828AC;">(ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן)</span>! אלא ממאנת <span style="color:#2828AC;">(בזה)</span> וממתנת עד שתגדיל <span style="color:#2828AC;">(ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים, ולא תצא עוד משני במיאון)</span> ותמאן ותנשא <span style="color:#2828AC;">(ותמאן בראשון ותנשא)</span>. <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא פריך: הא מיאנה בו כבר חדא זימנא!?)</span>
גמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי <span style="color:#2828AC;">(דאמרי</span> <span style="color:#008A00;">[קטנה שנפלה ליבום]</span> <span style="color:#2828AC;">נשואה</span> <span style="color:#008A00;">[מן הנישואין]</span> <span style="color:#2828AC;">לא ממאנה? הא קטנה היא)</span>?
לפי שאין תנאי <span style="color:#2828AC;">(מועיל)</span> בנשואין <span style="color:#2828AC;">(של גדולה; ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין - אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה, וחיילא להו קדושין קמאי)</span>, ואי <span style="color:#2828AC;">(אמרת)</span> נשואה <span style="color:#2828AC;">(קטנה)</span> תמאן - אתי למימר יש תנאי בנשואין <span style="color:#2828AC;">(לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא, אלא אמרי: 'תנאה הוה ליה בנישואין', ואתו למימר 'יש תנאי בנישואי גדולה')</span>.
נכנסה לחופה ולא נבעלה - מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(לבית שמאי?: אמאי לא ממאנת, דקאמרי 'אין ממאנין אלא ארוסות', ומשמע לאפוקי 'נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל', דנפקא לה מכלל ארוסה)</span>?
לפי שאין תנאי <span style="color:#2828AC;">(מועיל)</span> בחופה <span style="color:#2828AC;">(ואי אמרת 'קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">תמאן' אמרי 'תנאה הוה להו', ואתי למימר 'יש תנאי בחופה')</span>.
מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(אי נמי אתי למימר 'תנאי מועיל במסירה' - שפיר קאמרי!: שהרי אין כאן חיבה, דנימא 'אחליה לתנאיה דקדושין'!?</span>
<span style="color:#2828AC;">האי 'מסר האב' - לאו דוקא, דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון, דהאב זכאי בקידושי בתו, ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה; והכי קאמר: מסר האב לשלוחי הבעל - דקיימא לן בכתובות</span> <span style="font-size:80%;">(מח,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">דנישואין נינהו; ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין - הוו נישואין, ולבית שמאי לא ממאנת - מאי איכא למימר)</span>?
לא פלוג רבנן <span style="color:#2828AC;">(בין נישואין לנישואין)</span>;
ובית הלל?
מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו.
רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(קיב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">בחרש שנשא: ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה, דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן)</span> –
נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר?
לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא <span style="color:#2828AC;">(דבעילת זנות)</span>.
מסר האב לשלוחי הבעל <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן דנישואין נינהו, ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין, ולבית שמאי לא ממאנה, דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות)</span> מאי איכא למימר <span style="color:#2828AC;">(לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי)</span>?
לא פלוג רבנן.
ובית הלל?
כיון דאיכא קדושין וכתובה - לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.
רב פפא אמר: טעמא דבית שמאי משום פירי <span style="color:#2828AC;">(שלא יפסיד פירות נכסי מלוג, אבל ארוס לית ליה פירי)</span>, טעמא דבית הלל משום פירי:
טעמא דבית שמאי משום פירי: דאי אמרת נשואה תמאן - שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא <span style="color:#008A00;">[ימהר לאכול ואפילו יעשה נזק לפירות, ואפילו לרכוש עצמו]</span>!
ובית הלל: אדרבה: כיון דאמרת 'תמאן' - אשבוחי משבח להו; סבר דאי לא <span style="color:#2828AC;">(דאם איני משביחן)</span> עייצי לה קרוביה ומפקי לה מיניה.
רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שאין אדם טורח בסעודה <span style="color:#2828AC;">(סעודת נישואין)</span> ומפסידה <span style="color:#2828AC;">(הילכך: אי אמרת תמאן - מימנעי ולא נסבי)</span>, ובית הלל: תרוייהו ניחא להו כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות <span style="color:#2828AC;">(הילכך לא מימנעי)</span>.
בית שמאי אומרים בבעל <span style="color:#2828AC;">[ולא ביבם; וב"ה אומרים: בבעל וביבם]</span>:
אמר רבי אושעיא: <span style="color:#2828AC;">(לבית הלל, דאמרי ממאנת ביבם)</span> - ממאנת למאמרו <span style="color:#2828AC;">(שאם עשה בה מאמר - ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו)</span> ואינה ממאנת לזיקתו <span style="color:#2828AC;">(אבל חליצה שהיא בשביל זיקה - לא עקרא)</span>.
אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? - מאמר, דמדעתה - מציא עקרא; זיקה, דבעל כרחה <span style="color:#2828AC;">(מקידושי ראשון, ומכח נישואין רמיא עליה, ובראשון לא מיאנה)</span> - לא מציא עקרא.
והרי ביאה <span style="color:#2828AC;">(ביאת יבם)</span>, דבעל כרחה <span style="color:#2828AC;">(בעל כרחה היא, כדאמר ב'הבא על יבמתו'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל נד,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span><span style="color:#2828AC;">' – בעל כרחה)</span>
<h3>דף קז:</h3>
ומציא עקרא <span style="color:#2828AC;">(שלא תהא צריכה גט לביאתו, דהא אמרי בית הלל 'ממאנת ביבם' - דומיא דבעל)</span>?
אלא ביאה ומאמר, דהוא קעביד - מציא עקרא, זיקה - דרחמנא רמא עלה - לא מציא עקרא.
עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי טעמא? - נישואי קמאי קא עקרא <span style="color:#2828AC;">(ושוב אין כאן זיקה)</span>!
איתיביה רבא לעולא: 'כל שיכולה למאן <span style="color:#2828AC;">(בפרק קמא</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל ב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין, כגון שהשיאה אביה תחלה לאחֵר ונתגרשה, והיא 'יתומה בחיי האב', ויכולה למאן)</span> ולא מיאנה <span style="color:#2828AC;">(ומת)</span> - צרתה חולצת <span style="color:#2828AC;">(שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה, הואיל והבת יכולה למאן - אינן נישואין גמורין)</span> ולא מתייבמת <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולא מיאנה הבת, הויא לה הך 'צרת ערוה במקצת')</span>' – ואמאי? תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי, ותתייבם צרתה!?
צרת ערוה שאני <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה - לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">שהוא יבמה</span> <span style="color:#008A00;">[במקרה שהיתה נשואה לאחי אביה שמת ללא בנים]</span> <span style="color:#2828AC;">- למיהוי צרתה מותרת ליבם)</span>, דתני רמי בר יחזקאל: '<span style="color:#2828AC;">(קטנה ש)</span>מיאנה בבעל –מותרת <span style="color:#2828AC;">(לינשא)</span> לאביו <span style="color:#2828AC;">(דעקרתינו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל מת בעלה ולא מיאנה בו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">ומיאנה)</span> ביבם <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דנפקא בלא חליצה - אלמא נישואי קמאי עקרא)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי)</span> אסורה לאביו' <span style="color:#2828AC;">(מפני מראית העין)</span> אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו <span style="color:#2828AC;">(דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם כלתו של חמיה)</span> - הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דעקרא לנישואי קמאי)</span> בשעת נפילה נראית כצרת בתו <span style="color:#2828AC;">(הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה)</span>!
אמר רב: מיאנה בזה <span style="color:#2828AC;">(יבמה: באחד מן האחין יבמין)</span> אסורה לזה <span style="color:#2828AC;">(אסורה לכולן)</span>, מידי דהוה אבעלת הגט: בעלת הגט - לאו כיון דאיתסרא לה לחד איתסרא להו לכולהו <span style="color:#2828AC;">(אם נתן לה האחד גט - פסלה על כולן)</span> - הכא נמי לא שנא.
ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא דמיא לבעלת הגט: בעלת הגט הוא דקא עביד בה, הכא - היא קעבדא ביה, דאמרה "לא רעינא בך ולא צבינא בך" - בך הוא דלא רעינא, הא בחברך רעינא.
רב אסי אמר: מיאנה בזה <span style="color:#008A00;">[ביבם זה]</span> - מותרת אפילו לו!
לימא כרבי אושעיא סבירא ליה, דאמר 'אינה ממאנת לזיקתו'?
בחד יבם, הכי נמי דמציא עקרא; הכא - בשני יבמין עסקינן, דאין מיאון לחצי זיקה.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מיאנה בזה מותרת לאחין - ולא הודו לו.
מאן לא הודו לו?
אמר אביי: רב <span style="color:#2828AC;">(רב לא הודה לו, דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה)</span>;
רבא אמר: רבי אושעיא <span style="color:#2828AC;">(לא הודה לו: מדקאמר רבי יוחנן 'מותרת לאחין' - אף על גב דאיהו גופיה נמי במשמע, ומיהו אי איכא אחין - אִין, דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי! אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה; ולרבי אושעיא אפילו בחד יבם נמי שריא, דאין מיאון לזיקה)</span>; ואמרי לה רב אסי <span style="color:#2828AC;">(נמי לא הודה לו, וכל שכן רבי אושעיא: דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר, ולא לו)</span>.
בית שמאי אומרים בפניו <span style="color:#2828AC;">[ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו]</span>:
תניא: 'אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא פישון הגמל - מיאנה אשתו שלא בפניו!
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: פישון הגמל - במדה כפושה מדד <span style="color:#2828AC;">(במדה כפויה מדד; לשון אונאה, כמודד בשולי המדה; וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות</span> <span style="font-size:80%;">[פ"ו הלכה ג [צוקרמנדל]]</span><span style="color:#2828AC;">: 'קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה' לשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">הכפישני באפר</span> <span style="font-size:80%;">(איכה ג,טז)</span><span style="color:#2828AC;">: שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה)</span>, לפיכך מדדו לו במדה כפושה.'
מדקא אכיל פירי - פשיטא נשואה היא, והאמרי בית שמאי נשואה לא ממאנה?
תרי קיטרי עבדו ביה <span style="color:#2828AC;">(שני קשרים עשו עליו לרעתו)</span>.
בית שמאי אומרים בפני בית דין [<span style="color:#2828AC;">ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין</span>]:
תנן התם <span style="font-size:80%;">[סנהדרין פ"א מ"ג]</span>: 'החליצה והמיאונין בשלשה'.
מאן תנא?
אמר רבה: בית שמאי היא.
אביי אמר: אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין, אבל שלשה בעינן, כדתניא: 'בית שמאי אומרים: בפני בית דין, ובית הלל אומרים: בפני בית דין ושלא בפני בית דין; ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים.'
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג.
<span style="color:#2828AC;">[במשנה: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר</span> <span style="font-size:80%;">(ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן)</span><span style="color:#2828AC;">! אלא ממאנת</span> <span style="font-size:80%;">(בזה)</span> <span style="color:#2828AC;">וממתנת עד שתגדיל</span> <span style="font-size:80%;">(ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון)</span> <span style="color:#2828AC;">ותמאן ותנשא</span> <span style="font-size:80%;">(ותמאן בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא)</span><span style="color:#2828AC;">]</span>
בית שמאי אומרים תמאן:
והא מיאנה חדא זימנא <span style="color:#2828AC;">(בבעלה, ואמאי קתני 'ותמאן ותנשא')</span>?
אמר שמואל: <span style="color:#2828AC;">(שמא חזרה</span> <span style="color:#008A00;">[בה מהמיאון, ולכן יש להמתין]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> עד שתגדיל ותאמר "רוצה אני במיאונים הראשונים".
עולא אמר: תרתי קתני <span style="color:#2828AC;">(לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי, אלא תרתי מילי נינהו)</span>: או שתמאן ותגדיל ותיארס <span style="color:#2828AC;">(ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, כדי שלא תחזור ותמאן בשני)</span>, או <span style="color:#2828AC;">(אם רצתה להנשא)</span> שתמאן <span style="color:#2828AC;">(ממאנת בבעל)</span> ותנשא לאלתר <span style="color:#2828AC;">(דתוּ לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא)</span>.
בשלמא עולא - היינו דקתני 'עד שתגדיל ותנשא', אלא לשמואל 'עד שתגדיל ותאמר' מיבעי ליה!
קשיא.
משנה:
אי זו היא קטנה שצריכה למאן?
כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה;
השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה <span style="color:#008A00;">[שלא תיבעל לאחר?]</span> אינה צריכה למאן.
רבי אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה <span style="color:#2828AC;">(כדקתני</span> <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"ז מ"ה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה' <span style="color:#2828AC;">(דכמי שלא נשאת דמי)</span>.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש <span style="color:#2828AC;">(כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו)</span> - כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא מפרש מה היא)</span>.
גמרא:
אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון 'לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה'; כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי
<h3>דף קח.</h3>
אתי לאיחלופי בגיטא <span style="color:#2828AC;">(שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה)</span> - תקינו הכי: 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא'.
תנו רבנן: 'אי זהו מיאון?
אמרה "אי אפשי בפלוני בעלי", "אי אפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי".
יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו יושבת באפריון <span style="color:#2828AC;">(ונושאין אותה)</span> והולכת מבית אביה לבית בעלה <span style="color:#2828AC;">(לחופה)</span>, ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" <span style="color:#2828AC;">(דאיכא למימר אי לא בעיא ליה - תיחות ותזיל!)</span> - <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי)</span> זהו מיאון.
יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם "אי אפשי בפלוני בעלי" <span style="color:#2828AC;">(דליכא בית דין; ותו: דהני [</span><span style="color:#008A00;">האורחים</span><span style="color:#2828AC;">] מישתק שתקי ולא קא מודעי)</span> - הרי הוא מיאון.
יתר על כן אמר רבי יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" <span style="color:#2828AC;">(דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו)</span> - אין לך מיאון גדול מזה.'
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת <span style="color:#2828AC;">[שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן]</span>:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס.
תנא: 'קטנה שלא מיאנה, <span style="color:#2828AC;">(לא גרסינן 'והגדילה')</span> ועמדה ונשאת - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.'
איבעיא להו: נתקדשה <span style="color:#2828AC;">(לאחר בלא מיאון)</span> מהו?
תא שמע: 'קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.'
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה או לא?:
אם תימצי לומר פליגי - בקידושין <span style="color:#2828AC;">(שנתקדשה לאחֵר פליגי דלא הוי מיאון, אבל בנישואין מודו)</span> או <span style="color:#2828AC;">(דלמא)</span> אפילו בנישואין <span style="color:#2828AC;">(שנישאת לאחֵר בלא מיאון פליגי)</span>?
ואם תימצי לומר פליגי אפילו בנישואין - הלכה כמותו <span style="color:#2828AC;">(אתרוייהו איתמר)</span> או אין הלכה כמותו?
ואם תימצי לומר הלכה כמותו - בנישואין או אפילו בקידושין?
תא שמע: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.
'הלכה' - מכלל דפליגי <span style="color:#008A00;">[ונתבררו שתי השאלות: חולקים עליו, והלכה כמותו]</span>!
ואכתי תיבעי לך: דהוה נסיבא מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(לראשון</span> <span style="color:#008A00;">[ולא ליבם, ששם יותר סברא שהיא יוצאת במיאון קל]</span><span style="color:#2828AC;">, ואפילו הכי נפקא במיאון קל)</span> או דלמא מיקדשא?
תא שמע: דכלתיה דאבדן <span style="color:#008A00;">[תלמיד רבי, לעיל, הקטנות]</span> אימרוד. שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו <span style="color:#2828AC;">(אי הוו מיהדרין ממרדייהו)</span>. אמרי להו: נשי! חזו גברייכו דקאתו.
אמרי להו: ניהוו גברייכו דידכו!
אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה.
מאי לאו - דהוה נסיבא?
לא דהוה מיקדשא קידושי.
והלכה כרבי יהודה בן בתירה ואפילו בנישואין דקמא.
רבי אלעזר אומר <span style="color:#2828AC;">[אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה]</span>:
אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כרבי אלעזר, שעשאה רבי אלעזר כמטיילת עמו בחצר ועומדת מחיקו; <span style="color:#2828AC;">(אם בת כהן לישראל היא)</span> וטובלת <span style="color:#2828AC;">(מפני תשמיש ששמשה)</span> ואוכלת בתרומה לערב.
תניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"יג ה"ג [ליברמן]]</span>: 'רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה; כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון.
רבי יהושע אומר: בעלה זכאי במציאתה <span style="color:#2828AC;">(דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר)</span>, ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה <span style="color:#2828AC;">(אם כהן הוא, ואף על גב דנישואין דידה דרבנן - הא אוקימנא ב'האשה' - כיון דירית לה - הויא לה כמת מצוה)</span>; כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון.
אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה מדותיו בקטנה ורבי יהושע חלק <a href="#footnote-42" id="noteref-42">[42]</a>'.
מאי חלק? אי אשתו היא - תיבעי גט לרבי אליעזר נמי! אי לאו אשתו היא - מיאון נמי לא תיבעי!?
אלא <span style="color:#008A00;">[לרבי אליעזר, היתכן]</span> בכדי תיפוק? <span style="color:#008A00;">[אלא ודאי צריכה מיאון.]</span>
רבי אליעזר בן יעקב אומר <span style="color:#2828AC;">[כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו]</span>:
היכי דמי 'עכבה שהיא מן האיש' ו'עכבה שאינה מן האיש'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: תבעוה לינשא <span style="color:#2828AC;">(בעודה תחתיו)</span> ואמרה "מחמת פלוני בעלי" <span style="color:#2828AC;">(ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו, וצריכה מיאון)</span> - זו היא עכבה שהיא מן האיש. "מחמת בני אדם שאינם מהוגנין לי" - זו היא עכבה שאינה מן האיש.
אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: נתן לה גט - זו היא 'עכבה שהיא מן האיש' <span style="color:#2828AC;">(דכיון שלא מיאנה בו - גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו)</span> והוא אסור בקרובותיה <span style="color:#2828AC;">(ואשתו היא ליאסר בקרובותיה)</span> והיא אסורה בקרוביו, ופסלה <span style="color:#2828AC;">(בגיטו)</span> מן הכהונה; מיאנה בו - זו היא 'עכבה שאינה מן האיש' <span style="color:#2828AC;">(לא נתעכבה אצלו בשביל אישות)</span>, והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
הא - קתני לקמן <span style="color:#008A00;">[במשנה]</span> 'הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה' <span style="color:#008A00;">[אם כן מה חידשו לנו אביי בר אבין וחנינא בר אבין]</span>?
פרושי קמפרש <span style="color:#008A00;">[המשנה הבאה מסבירה את המשנה לעיל]</span>.
משנה:
הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט <span style="color:#2828AC;">(ואפילו היא קטנה)</span> - <span style="color:#2828AC;">(הרי היא כשאר גרושות:)</span> הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה;
נתן לה גט <span style="color:#008A00;">[לקטנה שהשיאוה אמה ואחיה]</span> והחזירה, מיאנה בו ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - מותרת לחזור לו <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה - אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו - אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר)</span>;
מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-42" id="footnote-42">[42]</a> תוספתא יבמות יג,ב: הממאנת באיש אין לה כתובה; נתן לה גט יש לה כתובה. ר"א אומר אין מעשה הקטנה כלום: אין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה [ולא בהפרת[ נדריה]; אין יורשה ואין מטמא לה ואינה כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה הימנו במיאון. רבי יהושע אומר: זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה [והרי[ היא כאשתו לכל דבר] ובלבד שתצא[ ממנו במיאון. אמר רבי ישמעאל: חזרתי על כל מדת חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות חוץ מר' אליעזר ורואה אני את דברי ר"א מדברי ר' יהושע שר' אליעזר השוה את מדתו ור' יהושע חלק.</p>
<h3>דף קח:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו <span style="color:#2828AC;">(כלומר: אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה, אם נשאת לאחֵר מתוך גט - אסורה לחזור לו; מתוך המיאון מותרת לחזור לו)</span>.
הממאנת באיש, ונשאת לאחֵר וגירשה, לאחֵר ומיאנה בו <span style="color:#2828AC;">(כלומר: חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו)</span>, לאחֵר וגירשה - זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט - אסורה לחזור לו <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שיצתה משל אחריו במיאון - לא בטליה לגיטא דידיה)</span>, במיאון - מותרת לחזור לו.
<span style="color:#2828AC;">(ובגמרא פרכינן רישא לסיפא.)</span>
גמרא:
אלמא <span style="color:#008A00;">[ברישא]</span> אתי מיאון ומבטל גט!? ורמינהי <span style="color:#008A00;">[בסיפא של המשנה]</span>: 'הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה - זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו' - אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה!
אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא <span style="color:#2828AC;">(קשיין אהדדי</span> <span style="color:#008A00;">[הרישא והסיפא]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>! מי ששנה זו לא שנה זו.
אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה?
ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא <span style="color:#2828AC;">(דקמא לאישתרויי לה לקמא)</span>, דידיה - איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו <span style="color:#2828AC;">(דקמא)</span> אזל משבש ומייתי לה <span style="color:#2828AC;">(עד דממאנת בבתרא ומהדר לה)</span>.
מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה: דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה?
הא - כבר שבשא ולא אישבשא <span style="color:#2828AC;">(שהרי לאחר גירושין החזירה, ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו, ומיאנה בו; הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא; וכן כל היוצאת במיאון - לא חיישינן לשיבושא, דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה; אבל כי נישאת לאחר - מתוך הגט הולך ומפייסה, ואמר "מתחרט אני בגירושין", והיא אוהבתו - שהרי על כרחה יצתה ממנו - הילכך הדרה וממאנת בשני)</span>.
אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא: 'מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו' טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו <span style="color:#2828AC;">(לראשון)</span>, אלמא אתי מיאון דחבריה <span style="color:#2828AC;">(ומגלה על קטנות)</span> ומבטל גיטא דידיה <span style="color:#2828AC;">(מקמא)</span>! ורמינהי <span style="font-size:80%;">[בסיפא]</span>: 'הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו - זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו; במיאון - מותרת לחזור לו' אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה!
אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו.
עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין <span style="color:#2828AC;">(שהוציאה שלש פעמים בגט)</span>, דמיחזיא כגדולה <span style="color:#2828AC;">(תו לא הדרא לחד מינייהו, דלא אתי מיאון דאחר לבטולי, אבל קודם שתשלש - אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא, ואי בעיא לאהדורה - מהדר לה)</span>.
מאן תנא <span style="color:#2828AC;">(דאמרן לעיל 'מי ששנה זו לא שנה זו')</span>?
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(איכה ה,ד)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מֵימֵינו בכסף שתינו עֵצינו במחיר יבאו</span> <span style="color:#2828AC;">(על ידי שכירות למדנו)</span>? - בשעת הסכנה <span style="color:#2828AC;">(שנגזר שלא יעסקו בתורה)</span> נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון - מהו שתחזור לראשון?
שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר. <span style="color:#2828AC;">('את רבי ישמעאל ברבי יוסי והתיר' לא גרסינן. אלא אדרב פליג, ואמר: לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא; ו'תנאי' דקאמר - היינו רב ורבי ישמעאל</span> <span style="color:#008A00;">[ברבי יוסי]</span><span style="color:#2828AC;">, דרב נמי תנא הוא.)</span>
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: לזו לא הוצרכנו: לאיסור כרת הִתַּרְתָ <span style="color:#2828AC;">(איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט, אלמא אין מעשה שלה כלום)</span>, לאיסור לאו <span style="color:#2828AC;">(דמחזיר גרושתו)</span> לא כל שכן <span style="color:#2828AC;">(דגלי דקטנה היא, ולא הוה גיטה כלום)</span>!? ברם כך שאלו: הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו <span style="color:#2828AC;">(שנייה מדברי סופרים; גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה)</span>, ונשאה אחיו מאביו ומת - מהו שתמאן השתא <span style="color:#2828AC;">(בנישואין הראשונים)</span> ותעקרינהו לנישואין קמאי <span style="color:#2828AC;">(שלא תהא שנייה לו)</span> ותתייבם <span style="color:#2828AC;">(</span>צרתה<span style="color:#2828AC;">)</span>? יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא? <span style="color:#2828AC;">(אבל באישות דערוה, כגון אשת אחיו מאמו קטנה, ומת ונשאה אחיו מאביו - פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה!)</span> שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר.
אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו. <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה, נהי דלדידיה לא הדרה - אבל לגבי אחיו נתבטל, דלא תיהוי 'גרושת אחיו'; והא דקתני מתניתין 'נתן לה גט אסורה בקרוביו' - היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון, דלא איבטל גיטא דקמא)</span>.
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(דהא תנן במתניתין אתי מיאון ומבטל גיטא, ואפילו דידיה לא אסרנא)</span>! הוא ניהו דמַכֶּרֶת ברמיזותיו וקריצותיו <span style="color:#2828AC;">(אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה)</span>, אבל אחיו - לא <span style="color:#2828AC;">(אבל אחיו ליכא למימר הכי)</span>!
מהו דתימא ליגזר האי <span style="color:#2828AC;">(אחיו)</span> אטו האי <span style="color:#2828AC;">(הוא; דאי שריא ליה לאחיו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אמרי: הא חזינן דבטל גיטא, ואתי איהו למינסב)</span> - קא משמע לן.
ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו - כך אסורה לאחין.
והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם?
גזירה אחיו אטו הוא.
משנה:
המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם <span style="color:#2828AC;">(ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם, והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו, והויא ליה גרושת אחיו')</span>
<h3>דף קט.</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
ורבי אלעזר אוסר <span style="color:#2828AC;">(מפרש טעמא בגמרא)</span>.
וכן המגרש את היתומה <span style="color:#2828AC;">(קטנה שהשיאוה אמה ואחיה)</span> והחזירה <span style="color:#2828AC;">(בין בקטנותה בין בגדלותה)</span> - מותרת ליבם <span style="color:#2828AC;">(כדאמר: דמיתה מפלת, ובשעת מיתה היתה אשתו)</span>; ורבי אלעזר אוסר.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה <span style="color:#2828AC;">(בקטנותה, וקבל אביה גיטה, כדאמר בפרק 'נערה שנתפתתה'</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"ד מ"ד, דף מו,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'ומקבל את גיטה')</span> - <span style="color:#2828AC;">(הרי היא)</span> כיתומה בחיי האב <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שאביה חי הוא - היא כיתומה לענין קידושין: דשוב אין לו כח לקבל קידושיה, כדאמר התם 'אם משהשיאה - אין לאביה רשות בה')</span> - והחזירה <span style="color:#2828AC;">(בקטנותה)</span> - דברי הכל אסורה ליבם <span style="color:#2828AC;">(אם מת בקטנותה; ואפילו לרבנן; דגירושיה - גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב, והיא אין לה יד, והויא לה כגרושה ועומדת)</span>.
גמרא:
אמר עיפה <span style="color:#2828AC;">(שם חכם)</span>: מאי טעמא דרבי אלעזר? - הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא <span style="color:#2828AC;">(באיסור גרושת אחיו, שהיא בכרת)</span>.
אמרו ליה רבנן לעיפה: אי הכי - חליצה נמי לא תיבעי! וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'משום רבי אלעזר אמרו חולצת'!?
אלא אמר עיפה: רבי אלעזר - לא ידענא מאי טעמא <a href="#footnote-43" id="noteref-43" title=" 'הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא' - והגמרא נסוגה מהסבר זה, וצ">[43]</a>.
אמר אביי: היינו טעמא דרבי אלעזר: מספקא ליה אי מיתה <span style="color:#2828AC;">(מיתת בעל)</span> מפלת <span style="color:#2828AC;">(לייבום)</span>, אי נשואין הראשונים <span style="color:#2828AC;">(או כח נישואין הראשונים)</span> מפילים: אי מיתה מפלת - הא רמיא קמיה לייבום; אי נשואין הראשונים מפילים - הא עמדה עליו שעה אחת באיסור <span style="color:#008A00;">[ולכן מספק אסורה ליבם]</span>!
רבא אמר: לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת, ומיהו הכל בקיאין בגירושין <span style="color:#2828AC;">(הכל רואין שגרשה, דגירושין קלא אית להו)</span> ואין הכל בקיאין בחזרה <span style="color:#2828AC;">(אבל חזרה לית ליה קלא)</span>.
אדרבה: חזרה, כיון דיתבא תותיה - אית ליה קלא!?
מי לא עסקינן <span style="color:#2828AC;">(מי ליכא לאוקומי נמי מתניתין בהכי, דזימנין דהוי הכי)</span> דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא <span style="color:#2828AC;">(דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה, ואמרי "זה מייבם גרושת אחיו")</span>?
רב אשי אמר: היינו טעמא דרבי אלעזר: דגזר הני <span style="color:#2828AC;">(כל מוחזרת גזר)</span> משום 'יתומה בחיי האב והחזירה' <span style="color:#2828AC;">(דאמרינן במתניתין דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה)</span>.
הכי נמי מסתברא: מדקתני סיפא 'קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה דברי הכל שאסורה ליבם' - האי מאי למימרא? פשיטא <span style="color:#2828AC;">(דהואיל ואין לאביה רשות בה, והיא קטנה - אין חזרתה חזרה, והרי היא כגרושה)</span>! אלא לאו הא קא משמע לן <span style="color:#2828AC;">(אלא להכי תנייה במתניתין)</span>: <span style="color:#2828AC;">( לאשמועינן)</span> טעמא דרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">( דטעמא דקמייתא משום הא)</span>: דגזר הנך משום האי.
שמע מינה.
תניא כוותיה דרב אשי: 'מודים חכמים לרבי אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה - שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; במה דברים אמורים <span style="color:#2828AC;">(דחכמים מודים)</span>? - שגירשה כשהיא קטנה <span style="color:#2828AC;">(וקבל אביה גיטה)</span> והחזירה כשהיא קטנה <span style="color:#2828AC;">(דאין כח - לא לאביה ולא לה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לקדשה, ומת כשהיא קטנה, דלא בעלָהּ משגדלה דתהוי ביאה משגדלה קידושין)</span>, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה - אי נמי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו <span style="color:#2828AC;">(אמרינן סתם ביאה ראשונה משגדלה - קידושין הן)</span>, ומת - או חולצת או מתייבמת. משום רבי אלעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת.' <span style="color:#2828AC;">(ומדקתני לעיל 'ומודים חכמים לרבי אלעזר ביתומה בחיי האב' - אלמא איירי בה רבי אלעזר, דטעמא דבאחרנייתא - משום הא)</span>.
בעא מיניה רבא מרב נחמן: צרתה <span style="color:#2828AC;">(דמוחזרת גדולה, לרבי אלעזר)</span> מהו?
אמר ליה: היא גופה גזירה <span style="color:#2828AC;">(משום יתומה בחיי האב)</span>, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה <span style="color:#2828AC;">(צרתה אטו היא)</span>? והא תניא: 'משום רבי אלעזר אמרו: 'היא וצרתה חולצת' – 'היא וצרתה' סלקא דעתך? אלא לאו 'או היא או צרתה חולצת'!?
לאו תרוצי קמתרצת; תריץ הכי: 'היא חולצת <span style="color:#2828AC;">(אם בא יבם להזקק לה - חולצת ופוטרת צרתה ולא מתייבמת)</span>; צרתה <span style="color:#2828AC;">( אבל אם נזקק לצרתה)</span> - או חולצת או מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(והיא נפטרת)</span>.
משנה:
שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן – [הלזו] תצא משום אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(ופטורה מחליצה ומייבום)</span>;
וכן שתי חרשות, גדולה וקטנה:
מת בעלה של קטנה - תצא הקטנה משום אחות אשה;
מת בעלה של גדולה <span style="color:#2828AC;">(ונפלה לפני בעל הקטנה: זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו, דנישואיה מדרבנן, ולא אלימא לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו, ומה יעשו?)</span>
רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו <a href="#footnote-44" id="noteref-44">[44]</a> <span style="color:#2828AC;">(ותעקור נישואיה, ויהא מייבם את הגדולה)</span>.
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה – מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(אין זיקתה אוסרת את זו, דרבן גמליאל סובר אין זיקה, כלומר: לא אלימא זיקה כדפירשתי בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל נא,א)</span><span style="color:#2828AC;">; הלכך אם מיאנה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מיאנה, ותתייבם גדולה, ואם לאו - תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל, ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו</span> <span style="color:#008A00;">[הגדולה]</span> <span style="color:#2828AC;">משום אחות אשה; אבל מיחלץ לגדולה לא - דפסל את הקטנה עליו משום 'אחות חלוצה')</span>.
רבי יהושע אומר: אי לו <span style="color:#2828AC;">(אוי לו)</span> על אשתו, אי לו על אשת אחיו! מוציא את אשתו בגט <span style="color:#2828AC;">(ואין מלמדין אותה למאן, כדאמר בגמרא: יתרחק אדם מן המיאונין; ומיתב נמי לא יתבה תותיה, דקסבר יש זיקה; אלא תצא בגט)</span> ואשת אחיו <span style="color:#2828AC;">(וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא)</span> בחליצה.
גמרא:
ומי שרי <span style="color:#2828AC;">(ללמד קטנה שתמאן)</span>? והתני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים <span style="color:#2828AC;">(מפרש טעמא דכולהו לקמן)</span>: ידבק בשלשה דברים: בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים; ויתרחק משלשה דברים: מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות <span style="color:#2828AC;">(שלא יהא ערב)</span>'!?
מיאון דמצוה שאני.
גופא: תני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים: בחליצה' - כאבא שאול, דתניא <span style="color:#2828AC;">(פרק 'החולץ')</span>: 'אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, לשם אישות, לשם דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר'.
'בהבאת שלום' - דכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">תהלים לד,טו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">סור מרע ועשה טוב]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">בקש שלום ורדפהו</span>;
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-43" id="footnote-43">[43]</a> 'הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא' - והגמרא נסוגה מהסבר זה, וצ"ע - ולכן יש לעיין מחדש בסוגיה ביבמות כח,א ויבמות מא,א - אך הסברה נאמרה גם על ידי רבי יוסי - מקואות פ"ג מ"א אמר רבי יוסי...פסול, מפני שנקרא עליו שם פסול.</p> <p><a href="#noteref-44" id="footnote-44">[44]</a> נדה ז,ב: ותו ליכא? והאיכא, דתנן: רבי אליעזר אומר (ח,א) מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר (רש"י: בפרק בית שמאי ביבמות (קט,א) ב' אחין נשואין ב' אחיות יתומות, אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של גדולה ונמצאת זקוקה ליבם בעל הקטנה ודוחה זיקתה נישואי אחותה הקטנה ואוסרתה עליו, שאין נישואי קטנה כלום; ואם יגרשנה לקטנה בגט שוב אינו יכול ליבם את הגדולה שאחות גרושתו היא! אלא מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומיאון עוקר נישואין הראשונים ומותר ליבם הגדולה: ## - ומדוע לא יחלוץ לגדולה? לקיים מצות ייבום, וכבר זמן המשנה אמרו חליצה עדיפה? או בגלל שבמקום שאין יבום - אין חליצה?)</p> 
<h3>דף קט:</h3>
ואמר רבי אבהו <span style="color:#2828AC;">(במסכת קידושין)</span>: אתיא 'רדיפה' 'רדיפה': כתיב הכא: <span style="font-family: SBL Hebrew;">בקש שלום ורדפהו</span>, וכתיב התם: <span style="font-size:80%;">(משלי כא,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד</span> <span style="color:#2828AC;">(תשלום שכר גדול להבאת שלום: שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כגמילות חסדים דכתיב בהו '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ימצא חיים צדקה</span> <span style="color:#2828AC;">- בעולם הבא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכבוד</span> <span style="color:#2828AC;">- בעולם הזה)</span>.
'בהפרת נדרים' - כרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה <span style="color:#2828AC;">(בשעת איסור הבמות, דחוטא הוא, דכתיב</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כג)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וכי תחדל לנדור [לא יהיה בך חטא]</span> <span style="font-size:80%;">[דברים כג,כג]</span> <span style="color:#2828AC;">- הא לא תחדל יהיה בך חטא)</span>, והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן <span style="color:#2828AC;">(שעבר עליו שתי עבירות! אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך)</span>'!
ויתרחק משלשה דברים:
'מן המיאונין' - דלמא גדלה ומיחרטא בה;
'מן הפקדונות' - בבר מתא <span style="color:#2828AC;">(לא יקבל פקדון מבן עירו)</span>, דבייתיה כי בייתיה דמי <span style="color:#2828AC;">(שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו)</span>.
'מן הערבון' - בערבי שלציון <span style="color:#2828AC;">(שם מקום; שמניחין הלוה ותופסין הערב)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(לישנא אחרינא: 'שלציון' קוראין שם הערבון, על שם נוטריקון</span> <span style="color:#008A00;">[כפי שמסביר להלן רבי יצחק]</span><span style="color:#2828AC;">: שלוף דוץ: שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב)</span>, דאמר רבי יצחק: מאי דכתיב <span style="font-size:80%;">(משלי יא,טו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">רע ירוע</span> <span style="color:#2828AC;">(רעה אחר רעה)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי ערב זר</span> <span style="color:#2828AC;">(המערב זרים גרים בישראל - והנכנס בערבון נמי משמע)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ושנא תקעים בוטח]</span>: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון; <span style="color:#2828AC;">(סיפא דקרא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ושונא תוקעים בוטח</span><span style="color:#2828AC;">' וכולה מפרש לה:)</span> ולתוקע עצמו לדבר הלכה <span style="color:#2828AC;">(שאומר: "הריני שונה ואיני מקיים, ואקבל שכר למוד")</span>.
'מקבלי גרים' - כרבי חלבו דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל <span style="color:#2828AC;">(שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן)</span> כספחת בעור <span style="color:#2828AC;">(לישנא דקרא נקט: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">(ישעיהו יד,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>;
'ערבי שלציון' - דעבדי שלוף דוץ <span style="color:#2828AC;">(לשון תיקוע, כדאמר 'דצה שלפה'</span> <span style="font-size:80%;">(שבת דף נ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>
'תוקע עצמו לדבר הלכה' – דתניא: 'רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה <span style="color:#2828AC;">(אינו עוסק בתורה)</span> - אין לו תורה <span style="color:#2828AC;">(אין מקבל שכר למוד)</span>.'
פשיטא <span style="color:#008A00;">[אם אינו לומד</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">שכר לימוד מנין]</span>?
אלא: 'כל האומר אין לו אלא תורה <span style="color:#2828AC;">(ואין מקיים)</span> - אין לו אלא תורה.'
הא נמי פשיטא!?
אלא: דאפילו תורה אין לו <span style="color:#2828AC;">(אפילו שכר לימוד אין לו)</span>.
מאי טעמא?
אמר רב פפא: אמר קרא: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ולמדתם</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ועשיתם</span>' - כל שישנו בעשיה - ישנו בלמידה; כל שאינו בעשיה - אינו בלמידה.
<span style="color:#2828AC;">[## אין פסוק כזה בדברים ה, אך יש שני פסוקים בהם למוד ועשיה:</span>
<span style="color:#2828AC;">דברים ה,א: ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם: שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם.</span>
<span style="color:#2828AC;">פסוק כח: ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה]</span>
ואיבעית אימא: לעולם כדאמריתו מעיקרא: 'כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה'; <span style="color:#2828AC;">(ודקאמרת 'האי נמי פשיטא')</span> – לא, צריכא: דקא מגמר לאחריני ואזלי ועבדי; מהו דתימא 'אית ליה אגרא <span style="color:#2828AC;">(דעשיה)</span> לדידיה' - קא משמע לן.
ואיבעית אימא: תוקע עצמו לדבר הלכה - בדיינא דאתי דינא לקמיה, וגמר הלכה <span style="color:#2828AC;">(יודע הלכה שאין דומה לדין הבא לפניו כל כך)</span> ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל <span style="color:#2828AC;">(לרביה; והיינו תוקע: שסומך ונשען על ההלכה שהוא יודע)</span>, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר <span style="font-size:80%;">(שיר השירים ג,ז)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הנה מטתו</span> <span style="color:#2828AC;">(מטתו: בית המקדש ששם לשכת הגזית)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">שלשלמה</span> <span style="color:#2828AC;">(שהשלום שלו)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ששים גבורים</span> <span style="color:#2828AC;">(דיינים)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">סביב לה מגבורי ישראל</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">פסוק ח:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">מפחד בלילות</span>: מפחד של גיהנם שדומה ללילה.
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה <span style="color:#008A00;">[מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה]</span>:
בעא מיניה רבי אלעזר מרב: מאי טעמא דרבן גמליאל <span style="color:#2828AC;">(דאמר כשתגדיל זו תצא זו בולא כלום)</span>?: משום דקסבר קידושי קטנה מיתלא תלו, וכי גדלה - גדלי בהדה אף על גב דלא בעל <span style="color:#2828AC;">(דניקדשה השתא מכל מקום: משגדלה תפסי קידושי מעיקרא, ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך - לא כלום הוא)</span>? או דלמא משום דקסבר <span style="color:#2828AC;">(קידושין קמאי לא כלום נינהו, ומשום קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה, ואף על גב דזיקה קודמת לקידושין)</span> 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' <span style="color:#2828AC;">(קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה)</span>? אי בעל - אִין, אי לא בעל לא!?
אמר ליה: היינו טעמא דרבן גמליאל: משום דקסבר 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' - אי בעל אִין, אי לא בעל לא.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'המקדש את הקטנה - קידושיה תלויין' מאי 'תלויין'? לאו כי גדלה גדלי בהדה ואף על גב דלא בעל?
אמר ליה רבין בריה דרב נחמן: הא מילתא דקטנה - מיתלא תליא וקיימא <span style="color:#2828AC;">(כל ימי קטנות ספק יבעול משתגדיל ותהיה אשתו, ספק לא יבעול ולא סמכה דעתה)</span>: אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא, דאמרה: הוא עדיף מינאי <span style="color:#2828AC;">(ויוציאני בגט בעל כרחי)</span> ואנא עדיפנא מיניה <span style="color:#2828AC;">(וכל זמן שארצה אצא במיאון על כרחו)</span>.
וסבר רב 'אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא'? והא איתמר: 'קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת: רב אמר: אינה צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני -
<h3>דף קי.</h3>
מאי לאו - דלא בעל <span style="color:#2828AC;">(ראשון משגדלה, וקאמר רב 'אינה צריכה גט משני' דחלו קידושין הראשונים כשגדלה)</span>!
לא, דבעל <span style="color:#2828AC;">(לפיכך אינה צריכה גט משני: דבעילה שבעל הראשון משגדלה - סתמא לשם קדושין נתכוון, דיודע היה שאין קידושי קטנה כלום)</span>.
אי דבעל - מאי טעמא דשמואל?
קסבר כל הבועל - על דעת קדושין הראשונים הוא בועל.
והא פליגי בה חדא זימנא, דאיתמר: קִדשהּ על תנאי <span style="color:#2828AC;">(שאין עליה נדרים או מומין)</span> וכנסהּ סתם <span style="color:#2828AC;">(ואחר כך נמצאו עליה נדרים)</span>: רב אמר 'צריכה הימנו גט', ושמואל אמר 'אינה צריכה הימנו גט':
רב אמר 'צריכה הימנו גט': כיון דנסבה - אחולי אחליה לתנאיה <span style="color:#2828AC;">(דביאה לשם קידושין הואי: דיודע היה שאין קידושין הראשונים כלום)</span>; ושמואל אמר 'אינה צריכה הימנו גט' - כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל; <span style="color:#008A00;">[ומדוע מלמדים בבית המדרש את שתי המחלוקות באותו ענין]</span>?
צריכא: דאי איתמר ההיא - בההיא קאמר רב, משום דאיכא תנאה, וכיון דבעל אחליה לתנאיה <span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: צריכא דאי איתמר בהא - בהא קאמר רב משום דליכא תנאי; והכי איתא בכתובות פרק 'המדיר'</span> <span style="font-size:80%;">(דף עג,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי קטנה שלא מיאנה: בהא קאמר רב דאסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין משגדלה משום דליכא תנאה אין פסול קידושין הראשונים משום תנאי, אלא משום קטנות, ואדם יודע שאין קידושין הראשונים כלום, וחזר ובעל לשם קידושין)</span> אבל בהא <span style="color:#2828AC;">(אבל בההיא דאיכא תנאי)</span> אימא מודה ליה לשמואל <span style="color:#2828AC;">(ואדעתא דתנאי בעיל, כסבור שאין עליה נדרים וקיימא תנאי שביניהן)</span>; ואי איתמר בהא - בהך קאמר שמואל, אבל בהך - אימא מודה ליה לרב? – צריכא.
ומי אמר רב 'כי בעל - אִין, אי לא בעל - לא'? והא ההיא עובדא דהוה בנרש ואיקדישה כשהיא קטנה וגדלה, ואותביה אבי כורסייא <span style="color:#2828AC;">(באפריון; וקא סלקא דעתא כשאר חופות שעדיין לא בעלה)</span> ואתא אחרינא וחטפה מיניה; ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי)</span> ולא הצריכוה גיטא מבתרא <span style="color:#2828AC;">(אלמא חלו קדושי קמאי)</span>!
אמר רב פפא: בנרש מינסב נסיבי <span style="color:#2828AC;">(ונתקדשה בבעילה משגדלה)</span> והדר מותבי אבי כורסייא.
רב אשי אמר: הוא עשה שלא כהוגן - לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה <span style="color:#2828AC;">(דכל דמקדש תולה בדעת חכמים הוא, דהא "כדת משה וישראל" קאמרינן, ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעלה לא ניהוי קידושין)</span>.
אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא <span style="color:#2828AC;">(איכא למימר דאפקעינהו לקידושין, ושוו מעות</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מתנה: דהפקר בית דין הפקר)</span>; קדיש בביאה מאי <span style="color:#2828AC;">(מאי הפקר בית דין איכא למימר)</span>?
שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות <span style="color:#2828AC;">(והוא - בדעתם תלה)</span>!
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר <span style="color:#2828AC;">(דמלמדין הקטנה למאן)</span>; וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר.
משנה:
מי שהיה נשוי לשתי יתומות <span style="color:#2828AC;">(נכריות)</span> קטנות, ומת - ביאתה או חליצתה <span style="color:#2828AC;">(לאחר שתגדיל)</span> של אחת מהם פוטרת צרתה; וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה <span style="color:#2828AC;">(לא ידעינן בהי ניחא ליה והי חשיבה אשתו טפי)</span> <a href="#footnote-45" id="noteref-45">[45]</a>.
פקחת וחרשת - ביאת הפקחת פוטרת החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת.
גדולה וקטנה - ביאת הגדולה פוטרת הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה.
גמרא:
<span style="color:#2828AC;">(דקתני מתניתין 'וכן שתי חרשות':)</span> וחרשת בת חליצה היא? והתנן <span style="font-size:80%;">(לעיל קד,ב)</span>: 'חרש שנחלץ, וחרשת שחלצה, וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה' <a href="#footnote-46" id="noteref-46">[46]</a>?
אמר רב גידל אמר רב: אביאה <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">ביאתה של אחת מהן פוטרת צרתה</span><span style="color:#008A00;">, לא החליצה]</span>.
רבא רבה אמר: אפילו תימא אחליצה: כאן בחרשת מעיקרא כאן בפקחת ואחר כך נתחרשה: חרשת מעיקרא כי היכי דעל <span style="color:#2828AC;">(לבעל הראשון שכנסה: ברמיזה)</span> - הכי נפק <span style="color:#2828AC;">(הכי נמי נפיק מיבם: ברמיזה)</span>; פקחת ואחר כך נתחרשה – לא, דמעכבא בה קרייה.
איתיביה אביי: וחרשת מעיקרא בת חליצה היא? והתנן <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב)</span>: 'שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת <span style="color:#2828AC;">(פקחת לפקח וחרשת לחרש)</span>: מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - כונס <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[את החרשת]</span> <span style="color:#2828AC;">שאינה בת חליצה, משום קרייה, אלא כונסה)</span>; ואם רצה להוציא <span style="color:#2828AC;">(אחר כך)</span> – יוציא <span style="color:#2828AC;">(בגט; ש'כשם שנכנסה ברמיזה - כך תצא ברמיזה'</span> <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב</span> <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 קשה למה התכוין רש"י בציטוט זה. ראה שוטנשטיין הערה 26</span><span style="font-size:80%;">]</span> <span style="color:#2828AC;">ולא צריכה חליצה)</span>; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - כונס, ואינו מוציא לעולם <span style="color:#2828AC;">(שאין גיטו מפקיע קידושי אחיו פקח שהזקיקוה לו ליבום)</span>'; מאי לאו בחרשת מעיקרא וקתני 'כונס' - אִין,
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-45" id="footnote-45">[45]</a> THE REASON WHY A "KETANAH" AND A "CHARESHES" CANNOT EXEMPT EACH OTHER FROM YIBUM QUESTION: The Mishnah (110a) states that if two Tzaros, a Ketanah and a Chareshes, fall to Yibum together, the Yibum or Chalitzah of one does not exempt the other. The Gemara explains that the reason is because it is assumed that the deceased brother preferred either the Ketanah or the Chareshes, and whichever one he preferred as his wife is considered the main wife whose Yibum or Chalitzah exempts the other wife. Since we are in doubt which wife the brother preferred, neither one can exempt the other. Rashi quotes this reason in the Mishnah. However, a few lines later the Gemara gives a completely different reason for why the Yibum or Chalitzah of a Chareshes or Ketanah does not exempt the other! The Gemara says that the Kinyan of a Chareshes is a "half-Kinyan," while the Kinyan of a Ketanah is a Safek Kinyan -- it might be a fully valid Kinyan, and it might not be a Kinyan at all. It is because of *that* doubt that neither one can exempt the other. This seems to be an entirely different reason than the one the Gemara just gave a moment earlier! How do we reconcile these two Sugyos? ANSWERS: (a) When the Gemara says that there is a doubt which wife the deceased brother preferred -- the Chareshes or Ketanah, Rav Ada bar Ahavah suggests that if the dead brother himself was a Cheresh, then obviously he preferred the Chareshes over the Ketanah. Rav Nachman rejects this and says that even if the brother was a Cheresh, we are still in doubt which wife he preferred, the Chareshes or Ketanah. It is possible that Rav Nachman argues because he understands the Safek to be an entirely different question. Rav Nachman holds that it does not depend on whether the first husband was more fond of one type of wife than the other. Rather, he holds that it depends on whether the Kinyan of a Ketanah is a stronger or weaker Kinyan that that of the Chareshes. Accordingly, the rest of the Gemara follows the opinion of Rav Nachman and discusses only the question of the strength of the Kinyan of the Ketanah relative to the Kinyan of the Chareshes. (b) However, the RASHBA (Teshuvos 1:1196) has a slightly different Girsa in the Gemara. According to his Girsa, it is clear that even Rav Nachman holds that the question is which wife the Cheresh preferred. Rav Nachman holds that even though the brother was a Cheresh, he might have preferred the Ketanah over the Chareshes. The Rashba explains that the Sugyos actually argue with each other, and the Gemara is indeed changing its explanation of the Mishnah at this point.</p> <p><a href="#noteref-46" id="footnote-46">[46]</a> Yevamos 110 THE YIBUM OF A "CHERESH" QUESTION: The Gemara quotes the Mishnah earlier (104b) that states that Chalitzah cannot be performed by a Cheresh or by a Chareshes. The Gemara, both here and there, explains that the reason is because they are unable to speak, and in order to do Chalitzah one must say the words in the Parshah of Chalitzah (Devarim 25:7-8). However, a Cheresh or Chareshes are able to do *Yibum*, as we see from the Mishnah here. There is a basic question on this Gemara. If a Cheresh and Chareshes cannot do Chalitzah, then why should they be able to do Yibum? The Rishonim tell us that there is a rule that whenever Chalitzah cannot be done, Yibum also cannot be done, just as the Gemara (44a) teaches that whenever Yibum cannot be done, Chalitzah cannot be done (see TOSFOS 44a, DH u'Neyabem). How, then, can a Cheresh -- who cannot do Chalitzah -- be able to do Yibum? ANSWER: TOSFOS (44a, DH Kol sh'Eino) asks this question. Tosfos answers that the only reason a Cheresh cannot do Chalitzah is because he cannot pronounce the words that must be recited as part of the Chalitzah procedure. It is not that a Cheresh is unfit to do Chalitzah as a person; rather, he is fit to do Chalitzah, but there is something impeding his performance of the Chalitzah. He is like a person whose mouth hurts him and he cannot talk (as the Gemara on 104b says). Therefore, a Cheresh is considered someone fit for Chalitzah, and thus he may do Yibum. Tosfos seems to be following his reasoning as expressed elsewhere (104b, DH v'Ha Amri), where he says that even a person who does not have Da'as is able to do Chalitzah, as we find in the Gemara (105b) that a Ketanah is able to do Chalitzah even though she does not have Da'as. Why, though, can a Ketanah or Chareshes do Chalitzah if she cannot have the proper intentions in mind (Kavanah)? After all, the Gemara (106a) says that Chalitzah is valid only when one has the proper intentions in mind! Tosfos answers that since Chalitzah is done in the presence of Beis Din and they tell the Ketanah or Chareshes to have Kavanah, she is able to have sufficient Kavanah for Chalitzah (as we find in Gitin 22b, regarding a Katan writing a Get Lishmah). (Even though the Tosefta (Perek 11) tells us that a woman who is a Shotah cannot perform Chalitzah, that is because a Shotah has such little Da'as that even when the Beis Din tells her what Kavanah to have, she is unable to have Kavanah l'Shem Chalitzah.) The other Rishonim argue with Tosfos and give other reasons why the Chalitzah of a Cheresh is not valid. The RAMBAN, RASHBA and RITVA (104b) explain that a Cheresh indeed lacks Da'as, and for that reason he cannot perform Chalitzah -- not simply because he cannot speak the words. (A Ketanah, however, is able to do Chalitzah, because she does have enough Da'as to have proper Kavanah for Chalitzah, see RASHBA Chulin 12b.) According to these Rishonim, why does the Gemara say that a Cheresh is Pasul from Chalitzah because "he cannot speak?" The Ramban and Ritva answer that the Gemara is discussing a Cheresh who is able to speak, but who cannot hear. When the Gemara says that the reason he cannot do Chalitzah is because he cannot speak, it means that he is unable *to hear* what the *other party* is speaking. The Rashba (104b) writes that although a Cheresh is Pasul for Chalitzah because he has no Da'as, the Gemara says he is Pasul because he is unable to speak, in order to teach us that even an *Ilem* -- who can hear but cannot speak -- is also excluded from doing Chalitzah. According to these Rishonim, what is the Halachah regarding a Cheresh who is not able to speak nor hear? Can he do Yibum? If such a Cheresh is considered to have no Da'as, then he is completely Pasul from doing Chalitzah and thus he should not be able to do Yibum! It seems that these Rishonim disagree with Tosfos (44a) and hold that the rule that Yibum is dependent on Chalitzah works only one way: if one is not fit to do Yibum, then one cannot do Chalitzah. It does not work the other way around, that if one is not fit to do Chalitzah, then he cannot do Yibum. Rather, even if one is not fit to do Chalitzah, he is still able to do Yibum. Indeed, none of the Rishonim mention this logic of Tosfos at all.</p>
<h3>דף קי:</h3>
חולץ לא <span style="color:#2828AC;">(משום קרייה)</span>!
לא, בפקחת ואחר כך נתחרשה.
תא שמע: <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"יד מ"ד; להלן קיב,ב)</span> 'שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל החרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - כונס, ואם רוצה להוציא יוציא; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת? - או חולץ או מייבם' מאי לאו - מדהוא פקח מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא, וקתני 'כונס' – אִין, חולץ לא!?
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.
איתיביה: <span style="font-size:80%;">(להלן קיב,ב)</span> 'שני אחין: אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות: אחת פקחת ואחת חרשת: מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - מוציא את אשתו בגט <span style="color:#2828AC;">(דזיקת אחותה פקחת אוסרתה, שנישואיה גמורין וְזוֹ ספק, ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום 'אחות אשה')</span> ואשת אחיו אסורה לעולם' <span style="color:#2828AC;">(דחרש לא מצי חליץ, ומיכנס נמי לא מצי כניס לה: דאחות גרושתו היא, דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש, הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא); ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא, דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת, שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר 'כי היכי דעל הכי נפיק'! אלא להכי מייתי לה: לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא, דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי, דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתניתין לקמן ב'חרש שנשא פקחת'</span> <span style="font-size:80%;">(דף קיב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; וכי תימא 'הכי נמי בפקח ואחר כך נתחרש' - מי מצי מפיק <span style="color:#2828AC;">(דקתני 'מוציא את אשתו בגט' ומדקתני 'בגט' - משמע שתהא מותרת לאחרים)</span>? והתנן 'נתחרשה – יוציא; נשתטית - לא יוציא <span style="color:#2828AC;">(פקחת שנשתטית - לא תצא מבעלה: אף על פי שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון - רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, לפי שאינה יודעת לשמור עצמה; אבל נתחרשה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">יוצאת, דלא בעינן דעת אשה בגט, שהרי אפילו פקחת בעל כרחה מוציא! והכא לא תקון רבנן מידי, דהא יודעת לשמור עצמה)</span>; נתחרש הוא או נשתטה - לא יוציא עולמית! <span style="color:#2828AC;">(דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת)</span>'! אלא לאו בחרש מעיקרא; ומדהוא חרש מעיקרא - היא נמי חרשת מעיקרא; ומד'אחיות' חרשות מעיקרא – 'נכריות' נמי חרשות מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(הנך תרתי דלעיל - חרשות מעיקרא קאמר, דהא גבי הדדי תניין!)</span>, ותנן גבי נכריות 'כונס – אִין, חולץ לא'! <span style="color:#2828AC;">(והמגמגם לומר 'למה לי כל הנך דיוקי דקאמר: מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו''- לותיב מחד: ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא, וקתני בהו 'כונס - אין חולץ לא' - לאו מילתא היא, דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהן פקחת מכח קידושי פקח, וליכא למימר 'כי היכי דעל הכי נפק'; אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי, ואפילו הכי קתני 'כונס פקח' ולא חולץ!)</span>
אישתיק.
כי אתא <span style="color:#008A00;">[אביי]</span> לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: מאי טעמא תותביה מהא, דיכול לשנויי לך אחיות חרשות מעיקרא, נכריות פקחות ואחר כך נתחרשו! אלא איבעי לך לאותביה מהא: <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"יד מ"ד; להלן קיב,ב]</span> 'שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות, או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש - הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום <span style="color:#2828AC;">(נישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת, שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה; וכן שתי חרשות - כניסתן ברמיזה; ואף על פי שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש - נישואיהן שוין; הילכך יוצאת היבמה משום אחות אשה)</span>; ואם היו נכריות <span style="color:#2828AC;">(ומת אחד מהן - יכנוס השני, דלאו בר חליצה הוא; או היא אינה בת חליצה)</span> יכנוסו; ואם רצו להוציא - יוציאו' - היכי דמי?: אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו - מי מצי מפקי? והתנן: <span style="font-size:80%;">(יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב)</span> 'נשתטית לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית'? אלא לאו - אחרשין מעיקרא; ומדהן חרשין מעיקרא אינהו נמי חרשות מעיקרא, וקתני 'אם היו נכריות יכנוסו' - יכנוסו אִין, יחלצו לא! תיובתא דרבה!
תיובתא.
קטנה וחרשת <span style="color:#008A00;">[אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה]</span>:
אמר רב נחמן: אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה, דיתבי וקמקוו אקוותא <span style="color:#2828AC;">(מקהילים תלמידים סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם; לשינא אחרינא: דמקהו אקהתא: משיבין קושיות זה לזה)</span> בשוקא דפומבדיתא, ואמרי: הא דתנן 'קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה' - הני מילי דנפלה ליה מאחיו פקח, דלא ידעינן אי בקטנה ניחא ליה אי בחרשת ניחא ליה: אי בקטנה ניחא ליה, דאתיא לכלל דיעה, אי בחרשת ניחא דגדולה היא ובת ביאה היא; אבל נפלה מאחיו חרש ודאי בחרשת ניחא ליה: דבת ביאה היא ובת מיניה היא;
ואמינא להו אנא: אפילו נפלה ליה מאחיו חרש - נמי מספקא ליה. <a href="#footnote-47" id="noteref-47">[47]</a>
כיצד תקנתן <span style="color:#2828AC;">(דקטנה וחרשת, הואיל ואין האחת פוטרת צרתה, וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה, ואי מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל - מיפסלא קמייתא עליה, דקם ליה ב'</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא יבנה</span><span style="color:#2828AC;">', דהא ביאה דחרשת לא דחיא זיקה דנימא 'אין אחריה כלום')</span>?
אמר רב חסדא אמר רב: כונס החרשת ומוציאה בגט <span style="color:#2828AC;">(דחליצת קטנה תפסל לה עליה)</span>, וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ.
אמר רב חסדא: שמע מינה קסבר רב: 'חרשת קנויה <span style="color:#2828AC;">(במקצת)</span> ומשויירת; קטנה <span style="color:#2828AC;">(ספק)</span> קנויה <span style="color:#2828AC;">(כולה)</span> ו<span style="color:#2828AC;">(ספק)</span> אינה קנויה' <span style="color:#2828AC;">(כלל)</span>, דאי סלקא דעתא 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - חרשת אמאי כונס ומוציאה בגט?
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-47" id="footnote-47">[47]</a> THE REASON WHY A "KETANAH" AND A "CHARESHES" CANNOT EXEMPT EACH OTHER FROM YIBUM QUESTION: The Mishnah (110a) states that if two Tzaros, a Ketanah and a Chareshes, fall to Yibum together, the Yibum or Chalitzah of one does not exempt the other. The Gemara explains that the reason is because it is assumed that the deceased brother preferred either the Ketanah or the Chareshes, and whichever one he preferred as his wife is considered the main wife whose Yibum or Chalitzah exempts the other wife. Since we are in doubt which wife the brother preferred, neither one can exempt the other. Rashi quotes this reason in the Mishnah. However, a few lines later the Gemara gives a completely different reason for why the Yibum or Chalitzah of a Chareshes or Ketanah does not exempt the other! The Gemara says that the Kinyan of a Chareshes is a "half-Kinyan," while the Kinyan of a Ketanah is a Safek Kinyan -- it might be a fully valid Kinyan, and it might not be a Kinyan at all. It is because of *that* doubt that neither one can exempt the other. This seems to be an entirely different reason than the one the Gemara just gave a moment earlier! How do we reconcile these two Sugyos? ANSWERS: (a) When the Gemara says that there is a doubt which wife the deceased brother preferred -- the Chareshes or Ketanah, Rav Ada bar Ahavah suggests that if the dead brother himself was a Cheresh, then obviously he preferred the Chareshes over the Ketanah. Rav Nachman rejects this and says that even if the brother was a Cheresh, we are still in doubt which wife he preferred, the Chareshes or Ketanah. It is possible that Rav Nachman argues because he understands the Safek to be an entirely different question. Rav Nachman holds that it does not depend on whether the first husband was more fond of one type of wife than the other. Rather, he holds that it depends on whether the Kinyan of a Ketanah is a stronger or weaker Kinyan that that of the Chareshes. Accordingly, the rest of the Gemara follows the opinion of Rav Nachman and discusses only the question of the strength of the Kinyan of the Ketanah relative to the Kinyan of the Chareshes. (b) However, the RASHBA (Teshuvos 1:1196) has a slightly different Girsa in the Gemara. According to his Girsa, it is clear that even Rav Nachman holds that the question is which wife the Cheresh preferred. Rav Nachman holds that even though the brother was a Cheresh, he might have preferred the Ketanah over the Chareshes. The Rashba explains that the Sugyos actually argue with each other, and the Gemara is indeed changing its explanation of the Mishnah at this point.</p>
<h3>דף קיא.</h3>
<span style="color:#2828AC;">(דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא)</span> תיתיב גביה ממה נפשך <span style="color:#2828AC;">(דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו קנויה וְזוֹ אינה קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה)</span>: אי קנויה היא - הא קנויה היא <span style="color:#2828AC;">(ותו ליכא זיקה אבתרייתא)</span>! ואי לאו קנויה היא - הא נכרית בעלמא היא <span style="color:#2828AC;">(ולא פסלה לה חליצת קטנה)</span>! וכי תימא 'קטנה - אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? <span style="color:#2828AC;">(ישאנה מתחלה)</span> תיתיב גביה <span style="color:#2828AC;">(ותשב אצלו ממה נפשך)</span>: אי קנויה היא - הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא - נוכריתא בעלמא היא' - אם כן חרשת במה תיפוק? <span style="color:#2828AC;">(הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני 'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו? - תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן.)</span>
אמר רב ששת: הכי נמי מיסתברא, כדקא מתרץ <span style="color:#2828AC;">(חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה)</span> רב חסדא אליבא דרב, דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות פ"יג ה"ו [ליברמן]]</span>: 'שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות, קטנה וחרשת: מת בעלה של קטנה - חרשת יוצאה בגט <span style="color:#2828AC;">(דזיקת קטנה אוסרתה עליו, דחרשת קנויה ומשויירת, וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו)</span> וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ; מת בעלה של חרשת - קטנה יוצאה בגט <span style="color:#2828AC;">(דזיקת חרשת אחותה אוסרתה, שמא קטנה אינה קנויה כלל, והויא כמפותה; וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו - אחות זקוקתו)</span> וחרשת אסורה לעולם <span style="color:#2828AC;">(לכונסה אי אפשר - שמא קטנה קנויה היא, וזו אחות גרושתו, ואין זקוקה לו; ואפילו מתה קטנה אחר כך, ופקע איסור אחות אשה - אסורה משום אשת אח, הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו; ובחליצה אי אפשר, דלאו בת חליצה היא)</span>; ואם <span style="color:#2828AC;">(עבר ו)</span>בא על החרשת <span style="color:#2828AC;">(אחר שגירש הקטנה)</span> - נותן לה גט והותרה <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span>' - אי אמרת בשלמא 'חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה' - משום הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה, דאמרת ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - הא נפקא <span style="color:#2828AC;">(נפקא לה הך מרישא)</span> משום אחות אשה <span style="color:#2828AC;">(והך כניסה - זנות בעלמא היא)</span>; אי <span style="color:#2828AC;">(קטנה)</span> לאו קנויה שפיר מיבם! אלא אי אמרת 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - כי בא על חרשת אמאי נותן גט והותרה <span style="color:#2828AC;">(הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו, וזקוקה לו, וקטנה לא דחיא לה, דקנויה ומשויירת היא)</span> הויא ליה ביאה פסולה <span style="color:#2828AC;">(וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא)</span> וביאה פסולה לא פטרה <span style="color:#2828AC;">(מייבום, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו! וחרשת לאו בת חליצה היא)</span>!?
הא מני? רבי נחמיה היא, דאמר <span style="color:#2828AC;">(בפרק 'רבן גמליאל'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל נ,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> 'ביאה פסולה פוטרת מחליצה'.
אי רבי נחמיה - אימא סיפא <span style="font-size:80%;">[שם הלכה ז]</span>: 'מי שהיה נשוי שתי יתומות <span style="color:#2828AC;">(משום קטנה נקט)</span>: קטנה וחרשת <span style="color:#008A00;">[גם גדולה]</span>, ומת; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - נאסרו שתיהן עליו <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך: אי קטנה קנויה - ליכא מידי בתר ביאתה; ואי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא! אפילו הכי אסורה, כדמפרש לקמן: משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא, וביאת קטנה פסלה לה, דשמא קנויה היא כולה, ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה)</span>; כיצד תקנתן? - חרשת יוצאת בגט <span style="color:#2828AC;">(ושריא ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה; ואי לאו קנויה היא - פטורה בביאה דידה)</span> וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ <span style="color:#2828AC;">(כדמפרש טעמא)</span>: אי אמרת בשלמא <span style="color:#2828AC;">(רישא גבי אחיות, דקתני 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', משום)</span> חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה <span style="color:#2828AC;">(וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא: אי משום אחות אשה, אי משום יבומה שהיה בהיתר, שאחותה לא היתה קנויה; אבל אי הוה אמרינן איפכא: קטנה קנויה היא, ומשויירת, וחרשת ספק - תו לא מיפטרא חרשת בגט: דלמא קנויה היא! ולא נפקא משום אחות אשה, שקנין אחותה הקטנה משויירת! ובביאתה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, שהרי אחות אשתו היא)</span> ורבנן היא <span style="color:#2828AC;">(ומתניתין רבנן היא)</span> - משום הכי <span style="color:#2828AC;">(קתני סיפא גבי נכרית קטנה)</span> 'תמתין עד שתגדיל ותחלוץ' <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי, וגיטה גט גמור - משום גזירה)</span> דדלמא קדים ובעיל חרשת ברישא <span style="color:#2828AC;">(ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט, וקטנה שהיא אחרונה - לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה, דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת)</span>, והויא ליה ביאה דקטנה ביאה פסולה <span style="color:#2828AC;">(ובביאה דידה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, דקם עליה באיסור שני בתים)</span>; אלא אי אמרת רבי נחמיה - הא אמר 'ביאה פסולה פטרה'! אלא שמע מינה רבנן היא!
שמע מינה.
<span style="color:#2828AC;">(רש"י בפירוש נוסף: אי אמרת בשלמא. אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת, וחרשת ספק, ומרישא - דקתני באחיות 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה' - שמעינן דביאה פסולה פוטרת, סיפא בנכרית - אמאי קטנה בעיא חליצה? בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה, ופסלה לה עילויה, אלא בגיטא תיסגי לה: דביאת עצמה פוטרתה, דביאה כשרה היא! ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי - הא אמר רבי נחמיה 'ביאה פסולה פטרה'.)</span>
אמר רב אשי: מרישא נמי <span style="color:#2828AC;">(גבי אחיות)</span> שמע מינה דרבנן היא, דקתני <span style="color:#2828AC;">(גבי מת בעלה של חרשת)</span> 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', ולא קתני <span style="color:#2828AC;">(גבי מת בעלה של קטנה, דקתני 'קטנה תמתין')</span> 'אם בא על הקטנה - נותן לה גט והותרה' <span style="color:#2828AC;">(אלמא רבנן היא; ומשום הכי לא נפקא בגט, דביאתה פסולה: דחרשת קנויה במקצת, וְזוֹ אסורה משום אחות אשה; ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה, וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה)</span>!
אי משום הא לא איריא: חרשת, דלית לה תקנתא דהיתירא <span style="color:#2828AC;">(דקתני בה, וחרשת אסורה לעולם)</span> - קתני תקנתא דאיסורא; קטנה, דאית לה תקנתא דהיתירא - לא תני תקנתא דאיסורא.
משנה:
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת, ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניה -
<h3>דף קיא:</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
לא פסל את הראשונה <span style="color:#2828AC;">(שהרי ביאתן שוה; ואי ראשונה קנויה היא - הרי היא אשתו, ואחרונה ביאת זנות; ואי לאו קנויה היא - הרי שתיהן נכריות אצלו, שלא היתה קנויה לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו; אבל אחרונה לא: דלמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה - קמה הך עליה באיסור שני בתים)</span>;
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת: בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - פסל את הקטנה <span style="color:#2828AC;">(משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, וכדאמר בגמרא; ואף על גב דממה נפשך היא שריא ליה, הואיל וראשונה היא: אי קנויה היא - הא קנויה היא; אי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא)</span>;
בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החרשת <span style="color:#2828AC;">(שמא קטנה קנויה כולה, וקנין החרשת משויירת)</span>.
פקחת וחרשת: בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפקחת; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת - פסל את החרשת.
גדולה וקטנה: בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה.
רבי אלעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו <span style="color:#2828AC;">(ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה)</span>.
<span style="color:#2828AC;">('רבי אלעזר' הכי גרסינן במתניתין, ובקמייתא</span> <span style="font-size:80%;">[דף קט,א]</span> <span style="color:#2828AC;">'רבי אליעזר' גרס, והכי אמרן בפרק קמא דנדה</span> <span style="font-size:80%;">(דף ח,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>
גמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר;
וכן אמר רבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(בן פדת, דאמורא הוא)</span>: הלכה כרבי אלעזר <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין, והוא רבי אלעזר בן שמוע)</span>.
וצריכא <span style="color:#2828AC;">(לשמואל ורבי אלעזר בן פדת, למימר בקמייתא הלכה כרבי אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר, דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן)</span>: דאי איתמר בהא קמייתא <span style="color:#2828AC;">(גבי אחיות</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף קט,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר <span style="color:#008A00;">[</span><span style="font-size:80%;">במשנה בדף קט,א:</span> <span style="color:#2828AC;">מלמדין את הקטנה שתמאן בו]</span>, משום דלא קיים מצות ייבום <span style="color:#2828AC;">(משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום, הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן, ותתייבם יבמתו)</span>, אבל בהא, דאיקיים מצות ייבום <span style="color:#2828AC;">(בשתיהן)</span> - אימא <span style="color:#2828AC;">(לא אמר שמואל 'הלכה כרבי אלעזר', אלא)</span> תרוייהו לפקו בגט <span style="color:#2828AC;">(יוציא שתיהן בגט)</span>; ואי אשמעינן בהא - משום דגדולה רמיא קמיה <span style="color:#2828AC;">(לייבומי, משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה)</span>, אבל אידך <span style="color:#2828AC;">(בההיא דאחיות, דגדולה אחות אשתו היא - נימא 'לא רמיא קמיה')</span> לא <span style="color:#2828AC;">(ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה)</span> – צריכא.
משנה:
יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה <span style="color:#2828AC;">(ואם בא לגרשה - אינו יכול עד שיגדיל: דגט קטן אינו גט)</span>; בא על יבמה גדולה – תגדלנו.
היבמה שאמרה "בתוך שלשים יום <span style="color:#2828AC;">(שכנסה היבם)</span> לא נבעלתי <span style="color:#2828AC;">(לו)</span>" <span style="color:#2828AC;">(ליבם, וגט יבמין יוצא מתחת ידה, כדמפרש בגמרא, והוא אומר "בעלתיך, ודייך בגט"!)</span> - כופין אותו שיחלוץ לה <span style="color:#2828AC;">(דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול)</span>;
לאחר שלשים יום <span style="color:#2828AC;">(הוא נאמן, דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול; ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה)</span> - מבקשין הימנו שיחלוץ לה <span style="color:#2828AC;">(אבל כופין</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">לא, דהא בעל)</span>;
ובזמן שהוא מודה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.
הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה <span style="color:#2828AC;">(ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה, אלא שהיה להם כעס זה עם זה)</span> - כופין אותו שיחלוץ לה;
לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה;
ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
גמרא:
לימא מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין - דברי רבי מאיר <span style="color:#2828AC;">(קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית, ואינם בני ייבום - נמצאו פוגעין בערוה)</span>'.
אפילו תימא רבי מאיר; כי אמר רבי מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא <span style="color:#2828AC;">(קטן בגדולה, דגדולה בת עונשין היא, ושמא הקטן ימצא סריס, והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה! וכן גדול בקטנה: אם תמצא איילונית - נמצא שפגע גדול בערוה)</span>; אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר <span style="color:#2828AC;">(אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום, כגון הוא סריס והיא אילונית - אין כאן איסור, דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו; והכא נמי: שניהן לאו בני עונשין)</span>.
והא קתני 'בא על יבמה גדולה – תגדלנו'?
אמר רבי חנינא חוזאה: 'בא' – שאני.
והא 'תגדלנו' קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא?
אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר.
קרי כאן <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">להקים לאחיו שם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[בישראל לא אבה יבמי]</span>, והאי לאו בר הכי הוא?
אמר אביי: אמר קרא: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> - כל דהו.
רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ולבתר שעתא <span style="color:#2828AC;">(כשיגדלו)</span> שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ה:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ולקחה לו לאשה ויבמה]</span> - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה!?
ואימא הכי נמי <span style="color:#2828AC;">(לעולם אסורה לו)</span>?
אמר קרא: <span style="font-family: SBL Hebrew;">כי ישבו אחים יחדו</span> - אפילו <span style="color:#2828AC;">(ישבו יחדו)</span> בן יום אחד <span style="color:#2828AC;">(קאמר קרא '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יבמה יבא עליה</span><span style="color:#2828AC;">', ואפילו לא הוי משמע כל דהו - מסברא שריא ליה בקטנות, כדאמר)</span>.
יבמה שאמרה בתוך שלשים יום <span style="color:#008A00;">["לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה]</span>.
מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?
אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא, דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק א הלכה ד]</span>: 'טענת בתולים <span style="color:#2828AC;">(להפסיד כתובתה)</span> - כל שלשים יום <span style="color:#2828AC;">(דיכול לטעון "לא בעלתי עד עתה")</span> - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: נסתרה – לאלתר <span style="color:#2828AC;">(הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק, והשתא הוא דרתח עלה)</span>; לא נסתרה - אף לאחר כמה שנים.'
רבה אמר: אפילו תימא רבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא בארוסתו, דגיס בה, אבל אשת אחיו
<h3>דף קיב.</h3>
מיבזז בזיז מינה <span style="color:#2828AC;">(בוש הימנה)</span>.
עד שכופין אותו לחלוץ - ניכפנו לייבם?!
אמר רב: בשגיטה יוצא מתחת ידה <span style="color:#2828AC;">(שנתן לה גט, וקא סלקא דעתא גט גמור לביאתו הוא)</span>.
מיתיבי:
'יבמה שאמרה בתוך שלשים יום "לא נבעלתי": בין שהוא אומר "בעלתי" בין שהוא אומר "לא בעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
היא אומרת "נבעלתי" <span style="color:#2828AC;">(לאחר שלשים קאי)</span> והוא אומר "לא בעלתי" - הרי זה יוציא בגט <span style="color:#2828AC;">(אם בא להוציאה - דיה בגט, דהיא נאמנת, דכולי האי לא מוקים)</span>.
הוא אומר "בעלתי" והיא אומרת "לא נבעלתי", אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי" - צריך גט <span style="color:#2828AC;">(לביאתו, משום דאמר "בעלתי", ולאחר שלשים יום איהו מהימן)</span> וחליצה <span style="color:#2828AC;">(משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא)</span>'
<span style="color:#2828AC;">(ומדקאמר 'צריכה גט' - מכלל דבאין לה גט עסקינן, ואמאי קתני רישא 'כופין לחלוץ'? ניכפינהו לייבם!)</span>?
אמר רבי אמי: <span style="color:#2828AC;">(לעולם בשגיטה בידה, והכי קאמר:)</span> צריכה חליצה עם גיטה <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי דקתני א'מבקשים' קאי - והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", דאיכא למימר 'כופין' הואיל ומודה - אפילו הכי אין כופין, אלא צריכה חליצה; ואי לא בעי למיחלץ - לא כייפינן, דסמכינן אדיבוריה קמא, הואיל ולאחר שלשים יום הוא)</span>.
רב אשי אמר: <span style="color:#2828AC;">(לעולם צריכה גט אחֵר, לבד גט הראשון:)</span> התם גט לזיקתו <span style="color:#2828AC;">(ונפסלה עליו, לפיכך לא נכפינן לייבם)</span> הכא גט לביאתו <span style="color:#2828AC;">(וכיון דאמר "בעלתי" צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט; והשתא מסתברא 'אף על פי' דקתני, והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה - אפילו הכי בעיא גט)</span>.
הנהו 'שניהם מודים' <span style="color:#2828AC;">(שלא נבעלה, ומעיקרא אמר "בעלתי")</span> דאתו לקמיה דרבא. אמר להו רבא: חלוצו לה ושרו לה תיגרא.
אמר ליה רב שרביא לרבא: והתניא: 'צריכה גט וחליצה'!?
אמר ליה: אי תניא – תניא.
בעא מיניה הון <span style="color:#2828AC;">(כך שמו)</span> בריה דרב נחמן מדרב נחמן: צרתה מהו <span style="color:#2828AC;">(יבמה שכנסהּ היבם ונפטרה צרתה, ואמרה יבמה לאחר זמן "לא נבעלתי" - מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו)</span>?
אמר ליה: וכי מפני שאנו כופין ומבקשין <span style="color:#2828AC;">(לצרכה, דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא)</span> תיאסר צרה <span style="color:#2828AC;">(נאסרה צרתה? ודאי לא מיתסרא, דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר)</span>?
הנודרת הנאה <span style="color:#008A00;">[מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה]</span>:
תנן התם <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"יא מ"יב]</span>: 'בראשונה היו אומרים 'שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה: האומרת "טמאה אני לך" <span style="color:#2828AC;">(אשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" דאיתסרא עליה, וכתובתה לא מיפסדה; ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים)</span>; "השמים ביני לבינך <span style="color:#2828AC;">(גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו)</span>"; "נטולה אני מן היהודים" <span style="color:#2828AC;">(נדרה היא שלא תיבעל ליהודים; ומדאסרה נפשה אכולי עלמא - שמע מינה תשמיש קשה לה, ואנוסה היא, לפיכך נוטלת כתובתה)</span>; חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר <span style="color:#2828AC;">(ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה, ותנשא לו)</span> ומקלקלת על בעלה; אלא האומרת "טמאה אני לך" תביא ראיה לדבריה <span style="color:#2828AC;">(ואם לאו - לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה)</span>; "השמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה <span style="color:#2828AC;">(לבעל להתנהג בה מנהג יפה)</span>; "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ומשמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.'
איבעיא להו: "נטולה אני מן היהודים" - ליבם מהו <span style="color:#2828AC;">(מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא)</span>? מי מסקה אדעתה דמיית בעלה <span style="color:#2828AC;">(בלא בנים)</span> ונפלה קמי יבם <span style="color:#2828AC;">(ונדרה נמי אדעתא דידיה, ובעל לא הפר אלא לחלקו, ויבם נמי לא מצי מיפר שאפילו בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו)</span> או לא? <span style="color:#2828AC;">(או לא אסקה אדעתה, ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו על ידי גירושי בעלה; ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחֵר כדי שיתרצה לגרשה, אבל איָבָם שאסורה לו ועומדת אפילו אחר גירושין לא נתכוונה' ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה?)</span>
רב אמר: 'יבם אינו כבעל' <span style="color:#2828AC;">(שיהיה צריך להפר כבעל, דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר, אבל ליבם מותרת בלא הפרה)</span>, ושמואל אמר 'יבם הרי הוא כבעל'.
אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתנן <span style="font-size:80%;">[נדרים פ"יג מ"יג]</span>: 'הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ', ואם איתא דמסקה אדעתה
<h3>דף קיב:</h3>
'מבקשין' מיבעי ליה <span style="color:#2828AC;">(דאיכא למימר להכי איכוונה)</span>!?
הכא במאי עסקינן? באשה שיש לה בנים, דכולי האי לא מסקה אדעתה.
אבל אין לה בנים מאי? 'מבקשין'? אדתני 'אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים בשיש לה בנים, אבל אין לה בנים - מבקשין' אלא שמע מינה לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים - כופין אותו, כרב!
שמע מינה!
הדרן עלך 'בית שמאי'
<h2>פרק ארבעה עשר "חרש שנשא"</h2>
משנה:
<span style="color:#008A00;">[משנה א]</span> חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת: אם רצה להוציא – יוציא, ואם רצה לקיים – יקיים;
כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה. <span style="color:#2828AC;">(מה טעם קאמר, כלומר: כקידושין כך גירושין; וכן פקח בחרשת: ברמיזה כנס, שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה - אם רצה להוציא</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">יוציא.)</span>
פקח שנשא פקחת ונתחרשה <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שקידושיה גמורים)</span> אם רצה יוציא <span style="color:#2828AC;">(דבגט לא בעינן דעת האשה, כדמפרש לקמן במתניתין)</span> ואם רצה יקיים.
נשתטית - לא יוציא <span style="color:#2828AC;">(בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר; ותקנתא דרבנן היא)</span>.
נתחרש הוא או נשתטה <span style="color:#2828AC;">(לאחר קידושין)</span> - אינו מוציאה עולמית <span style="color:#2828AC;">(הואיל וקידושיה גמורים היו)</span>.
אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא?
אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.
<span style="color:#008A00;">[משנה ב]</span> העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה <span style="color:#2828AC;">(בקטנותה, וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים)</span> שהיא יוצאה בגט <span style="color:#2828AC;">(ואפילו משגדלה ופקע כח אב - מקבלת היא את גיטה)</span>.
אמרו לו: אף זו <span style="color:#2828AC;">(פקחת שנתחרשה)</span> כיוצא בה.
<span style="color:#008A00;">[משנה ג]</span> שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת, או שתי אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח - הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום <span style="color:#2828AC;">(דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים - כקידושי זו כך קידושי זו, ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה)</span>; ואם היו נכריות יכנוסו <span style="color:#2828AC;">(שאין חליצה בחרשת וחרש, שאינן ב'אמר' ו'אמרה')</span>; ו<span style="color:#2828AC;">(ואחר כך)</span> אם רצו להוציא יוציאו <span style="color:#2828AC;">(בגט, דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו, דהִוא ברמיזה)</span>.
<span style="color:#008A00;">[משנה ד]</span> שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות פקחות; מת חרש בעל הפקחת - מה יעשה פקח בעל הפקחת? תצא משום אחות אשה.
מת פקח בעל הפקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא אשתו בגט <span style="color:#2828AC;">(דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה)</span>; ואשת אחיו אסורה לעולם <span style="color:#2828AC;">(דחרש לא חליץ; ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה)</span>.
<span style="color:#008A00;">[משנה ה]</span> שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה.
מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל החרשת? מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.
<span style="color:#008A00;">[משנה ו]</span> שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם.
<span style="color:#008A00;">[משנה ז]</span> שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות; מת חרש בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מייבם.
מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? כונס ואינו מוציא לעולם <span style="color:#2828AC;">(דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון)</span>.
<span style="color:#008A00;">[משנה ח]</span> שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא – יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.
<span style="color:#008A00;">[משנה ט]</span> שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא יוציא.
מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם.
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #31 Daf 112b ___________________________________ 			| 						| THE YIBUM OF A CHERESH OR CHARESHES 			| ___________________________________ 			| 						| 						| (A) (B) 					| THE WIFE OF THE DEAD THE WIFE OF THE DEAD 			| BROTHER AND THE WIFE BROTHER AND THE WIFE 		| OF THE LIVE BROTHER OF THE LIVE BROTHER 			| ARE SISTERS ARE *NOT* SISTERS 			| ____________________ ____________________ 		| 						| WHEN BOTH WIVES 					| *OR* BOTH BROTHERS 				| ARE CHARASHIM 					| _________________ 				| 						| 1a) THE DEAD BROTHER She is exempt from 	He does Yibum with her, 	| AND LIVE BROTHER Yibum and Chalitzah and afterwards he may 	| ARE CHARASHIM 			divorce her with a Get 	| 						| 1b) THE WIFE OF THE She is exempt from 	He does Yibum with her,	| DEAD BROTHER AND Yibum and Chalitzah 	and afterwards he may 	| THE WIFE OF THE 		divorce her with a Get 	| LIVE BROTHER ARE 				| CHARASHIM 					| 						| WHEN ONLY ONE OF 				| THE FOUR SPOUSES 				| IS A CHERESH 					| ________________ 				| 						| 2a) THE DEAD BROTHER She is exempt from Yibum or Chalitzah 	| WAS A CHERESH 	 Yibum and Chalitzah 	 		| 						| 2b) THE LIVE BROTHER He must give his wife He does Yibum with her, | IS A CHERESH 	 a Get, and the Yevamah and he can never divorce| 		 remains prohibited to her 		| 		 remarry 					| 						| 2c) THE WIFE OF THE She is exempt from 	He does Yibum with her, 	| DEAD BROTHER IS Yibum and Chalitzah 	and afterwards he may 	| A CHARESHES 			divorce her with a Get 	| 						| 2d) THE WIFE OF THE He must give his wife Yibum or Chalitzah 	| LIVE BROTHER IS a Get, and do Chalitzah 		| A CHARESHES with the Yevamah					 | 						| WHEN ONE BROTHER *AND* 				| HIS WIFE ARE CHARASHIM 				| ______________________ 				| 						| 3a) THE DEAD BROTHER She is exempt from He does Yibum with her, 	| AND HIS WIFE Yibum and Chalitzah and afterwards he may 	| ARE CHARASHIM 		divorce her with a Get 	| 						| 3b) THE LIVE BROTHER He must give his wife He does Yibum with her, 	| AND HIS WIFE 	 a Get, and the Yevamah and he can never divorce	| ARE CHARASHIM 	 remains prohibited to her 		| 		 remarry 			| ========== FOOTNOTES: ========== The order of the cases in the Mishnah are: Row 1 Column A; Row 1 Column B; Row 2 Column A; Row 3 Column A; Row 2 Column B; Row 3 Column B.</span>
גמרא:
אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת, דתקינו להו רבנן נשואין <span style="color:#2828AC;">(דקתני מתניתין שצריכות חליצה - אלמא יש נישואין וקידושין לחרש, ואף על גב דלאו בר דעה הוא, ומדאורייתא אין קנינו קנין)</span> ומאי שנא דשוטה ושוטה, דלא תקינו להו רבנן נישואין? דתניא: 'שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'?
חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(שדרכן להיות שלום ביניהם, אפילו חרש עם חרשת, וכל שכן כשהאיש פקח)</span> - תקינו להו רבנן נשואין; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן <span style="color:#2828AC;">(אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח - אין שלום ביניהם, וכל שכן שוטה לשוטה)</span> - דאין אדם דר עם נחש בכפיפה <span style="color:#2828AC;">(בתוך קופה)</span> אחת - לא תקינו רבנן נשואין.
ומאי שנא קטן <span style="color:#2828AC;">(דקתני לעיל 'שוטה וקטן שנשאו כו'')</span> דלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין?
חרש, דלא אתי <span style="color:#2828AC;">(לעולם)</span> לכלל נשואין <span style="color:#2828AC;">(דאורייתא)</span> - תקינו רבנן נשואין <span style="color:#2828AC;">(כדי שלא יבטל</span> <span style="color:#008A00;">[מפריה ורביה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; קטן, דאתי לכלל נשואין - לא תקינו רבנן נשואין.
והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין!?
התם - שלא ינהגו בה מנהג הפקר <span style="color:#2828AC;">(אי לא מוצאה דמנסבה - אין לה מי ישמרנה, וינהגו בה מנהג הפקר בזנות)</span>.
ומאי שנא קטנה דממאנה, ומאי שנא חרשת דלא ממאנה?
דאם כן
<h3>דף קיג.</h3>
מימנעי ולא נסבי לה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולעולם היא יכולה למאן מפני חרשותה; אבל קטנה - גבול יש לה, וסבר מפייסנא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה)</span>.
ומאי שנא קטנה <span style="color:#2828AC;">(אם השיאתה אמה לכהן)</span>, דאכלה בתרומה, ומאי שנא חרשת <span style="color:#2828AC;">(שלא השיאה אביה בקטנותה, שאין נישואיה גמורין, אלמא לא אכלה)</span> דלא אכלה בתרומה, דתנן <span style="font-size:80%;">[עדויות פ"ז מ"ט]</span>: 'העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה <span style="color:#2828AC;">(בקטנותה)</span> שיוצאה בגט <span style="color:#2828AC;">(ואפייו משתגדיל, ואין אביה מקבל גיטה - מקבלתו היא ויוצאה, ואף על גב דקידושיה גמורין הוו, וגירושיה בלא דעת - הוי גיטא, לפי שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה)</span>, ועל קטנה בת ישראל <span style="color:#2828AC;">(יתומה הנישאת על פי אמה)</span> שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה' <span style="color:#2828AC;">(אף על פי שאין נישואיה נישואין גמורים - אכלה בתרומה דרבנן; כך אוקימנא ב'האשה רבה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל צ,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - ואילו חרשת לא אכלה <span style="color:#2828AC;">(מדשבקה לחרשת דקעסיק בה, ואתי ונקט קטנה, ולא קתני 'ועל החרשת שנישאת מעצמה שאוכלת בתרומה')</span>?
גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת.
<span style="color:#2828AC;">(והאי - לאו שינויא מעליא הוא: מה לי פקח בחרשת מה לי חרש בחרשת - שניהן אינן נשואין!)</span>
<span style="color:#2828AC;">[ולכן ממשיכים לשאול:]</span>
<span style="color:#2828AC;">(ואם זו מותרת - אף זו מותרת:)</span> וליכול, קטן אוכל נבלות הוא!? <span style="color:#2828AC;">(שהרי צד היתר שלהן אינו אלא משום דלאו בני עונשין נינהו, והוו כקטן אוכל נבלות!)</span>
<span style="color:#2828AC;">(אלא כולה משום)</span> גזירה: שמא יאכיל חרש בפקחת <span style="color:#2828AC;">(דאיכא עליה חיוב מיתה</span> <span style="color:#008A00;">[בידי שמים]</span><span style="color:#2828AC;">, כדאמרינן במסקנא דמילתא; ולהכי נקט ברישא 'שמא יאכיל חרש בחרשת' ולא נקט 'שמא יאכיל חרש בפקחת' - משום דחרש בפקחת לא מיחלף בפקח בחרשת, אבל חרשת אשת חרש מיחלפא בחרשת אשת פקח, והדר מיחלף חרש בעל פקחת בחרש בעל חרשת! אבל קטנה לגדול ליכא למיגזר משום גדולה לקטן, דאין לקטן נישואין)</span>.
וחרש בפקחת נמי ליכול <span style="color:#2828AC;">(אפילו חרש בפקחת)</span> בתרומה דרבנן <span style="color:#2828AC;">(- הא אית לה נשואין מדרבנן)</span>?
גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא.
ומאי שנא קטנה, דאית לה כתובה, ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה <span style="color:#2828AC;">(לקמן בעי: תרוייהו מנא לן דהא אית לה והא לית לה)</span>?
דאם כן מימנעי ולא נסבי לה <span style="color:#2828AC;">(אבל בקטנה לא מימנעי, דאתיא לכלל דיעה)</span>.
וקטנה - מנלן דאית לה כתובה?
דתנן <span style="font-size:80%;">[כתובות פ"יא מ"ו]</span>: 'הממאנת <span style="color:#2828AC;">(לית לה כתובה, דהא בעל כרחו נפקא)</span> והשנייה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[אשה האסורה]</span> <span style="color:#2828AC;">מדברי סופרים; דרבנן קנסוה, כדאמר ב'יש מוּתרות'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל פה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ואיילונית <span style="color:#2828AC;">(משום דמקח טעות הוא)</span> אין להן כתובה' <span style="color:#008A00;">[עד כאן לשון המשנה בכתובות; ולכאורה יש כאן דיוק של הגמרא: כתובה אין להן,]</span> אבל יוצאה בגט; וקטנה יש לה כתובה <span style="color:#2828AC;">(מדיוקא דמתניתין, דקתני 'ממאנת' - שמעינן מינה טעמא משום דבעל כרחו נפקא, הא הוציאה - אית לה! אלמא יש כתובה לקטנה)</span>.
וחרשת - מנלן דלית לה כתובה?
דתניא: 'חרש ושוטה שנשאו פקחות - אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה - אין להם עליהם כלום <span style="color:#2828AC;">(דאין להם דעת ואין תנאו הראשון תנאי; ואף על גב דתקון רבנן נשואין לחרש - לא תקינו לה רבנן כתובה מיניה, כדמפרש לקמן: יותר ממה שהאיש רוצה לישא - אשה רוצה להנשא)</span>; רצו לקיימן - יש להם כתובה; ופקח שנשא חרשת או שוטה, אפילו כתב לה מאה מנה - כתובתה קיימת, מפני שרצה לזוק בנכסיו' <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי שלא (נשא) תקנו לה חכמים כתובה - הרי הוא כתב לה, הואיל ורוצה להפסיד ולהיות נזוק מנכסיו - תנאו קיים)</span> טעמא דרצה, הא לא רצה <span style="color:#2828AC;">(דלא כתב לה)</span> - אין לה <span style="color:#2828AC;">(מתקנת חכמים)</span>, דאם כן <span style="color:#2828AC;">(דבעי למיתב לה כתובה)</span> מימנעי ולא נסבי לה.
אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה, דאם כן מימנעי ולא מינסבי?
יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.
ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו. אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה. אמר רבא: מאן חכים כרב מלכיו, דגברא רבה הוא; קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה? כל שכן הכא, דאיכא תרתי!
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי <span style="color:#2828AC;">(דנימא ספק אשת איש היא: ספק היה בו דעת ספק אין בו, והבא עליה באשם תלוי; דודאי אין לו שום קנין מן התורה)</span>.
לימא מסייע ליה <span style="font-size:80%;">[תרומות פ"א מ"א]</span>: 'חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו <span style="color:#2828AC;">(ולא צוהו בעל הבית; דשליחות נפקא לן</span> <span style="font-size:80%;">(קדושין מא,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">מ'אתם' '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כן תרימו] גם אתם</span><span style="color:#2828AC;">'</span> <span style="font-size:80%;">[במדבר יח,כח]</span> <span style="color:#2828AC;">- לרבות שלוחכם; הלכך מה אתם לדעתכם - אף שלוחכם לדעתכם)</span>, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל - אין תרומתו תרומה <span style="color:#2828AC;">(דבעינן 'מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית')</span>' <span style="color:#2828AC;">(וקתני מיהא חרש אין תרומתו תרומה, ומותרת לזר - ואי ספק הוא 'תרומה ויחזור ויתרום' מיבעי ליה)</span>.
הוא - דאמר כרבי אל[י]עזר, דתניא: 'רבי יצחק אומר משום רבי אל[י]עזר: 'תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק'.
אי סבירא כרבי אל[י]עזר - אשם תלוי נמי ליחייב <span style="color:#2828AC;">(כלומר: מהא לא תסייעיה, דגבי תרומה סבירא ליה לשמואל כרבי אלעזר דספק הוא, וגבי אשתו אף על גב דספק הוא - אינה באשם תלוי)</span>!?
בעינן חתיכה משתי חתיכות <span style="color:#2828AC;">(דגבי אשם תלוי כתיב</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">אחת מכל מצות ה'</span> <span style="font-size:80%;">(ויקרא ה,יז)</span> <span style="color:#2828AC;">וקרינן 'מצוות', דמשמע חדא מתרתי: שיש היתר ואיסור לפניו, כגון אשתו ואשת איש עמו בבית, וסבור אין שם אלא אשתו, ובא על האחת, ולבקר נמצאו שתיהן, ולא ידע על אי זו בא; וכן חלב ושומן לפניו, וסבר שתיהן שומן, ואכל אחת מהן, ולסוף נודע לו שהאחת חלב, ולא ידע אי זו אכל! דאי ידע - מייתי חטאת נקבה וכל דהו אפילו בת דנקא; והשתא דלא ידע - מביא אשם זכר ב</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כסף שקלים</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא ה,טו]</span><span style="color:#2828AC;">; אבל הכא, שהספק תלוי בחתיכה אחת - ספק איסור ספק היתר - לא מייתי אשם תלוי)</span>.
ומי בעי רבי אל[י]עזר חתיכה משתי חתיכות? והתניא: 'רבי אל[י]עזר אומר: כוי חייבין על חלבו אשם תלוי <span style="color:#2828AC;">(והא הכא - כל הספק תלוי בה)</span>!
שמואל סבר כרבי אל[י]עזר בחדא ופליג עליה בחדא.
ואיכא דאמרי: אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי.
מיתיבי: 'חמשה לא יתרומו' - סבר לה כרבי אל[י]עזר.
בעא רב אשי: מאי טעמא דרבי אל[י]עזר <span style="color:#2828AC;">(באשת חרש)</span>? מיפשט פשיטא ליה דחרש - דעתא קלישתא הוא <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">קלישתא' – דקה, כלומר: דעתו מועטת, שאין מחודד להבין כשאר בני אדם)</span> ומיהו מספקא ליה אי <span style="color:#2828AC;">(אותה קצת הדעת שיש לו)</span> דעתא צילותא <span style="color:#2828AC;">(- אם צלולה היא, ובמה שהוא נותן דעתו ועושה דבר ודאי - כוונתו כוונה)</span>
<h3>דף קיג:</h3>
אי לאו דעתא צילותא <span style="color:#2828AC;">(אי לאו דעתו צלולה היא)</span>, ולעולם חדא דעתא הוא <span style="color:#2828AC;">(ולעולם כל ימיו של חרש פשיטא ליה לרבי אל[י]עזר דחדא דעתא אית ליה לחרש דאינו עתים חלים עתים שוטה)</span>? או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא, והכא היינו טעמא <span style="color:#2828AC;">(דמספקא ליה)</span>: כיון דעתים חלים ועתים שוטה <span style="color:#2828AC;">(דעתים שהוא חלים לגמרי ודעתו צלולה, וחיישינן שמא בשעת קידושין חלים היה)</span>.
למאי נפקא מינה?
להוציא אשתו בגט <span style="color:#2828AC;">(מעיקרו: לרבי אלעזר, אם יכול לגרש או לא?)</span>: אי אמרת 'חדא דעתא הוא' - כקדושין כך גירושין; ואי אמרת 'עתים חלים ועתים שוטה' - קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש.
<span style="color:#2828AC;">(דבשלמא לרבנן - פשיטא לן דמוציא, כדאמרינן במתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל קיב,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: 'כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה'; אלא לרבי אלעזר, דמשוי ליה ספק)</span> - מאי?
תיקו.
נשתטית <span style="color:#008A00;">[לא יוציא; נתחרש הוא או נשתטה - אינו מוציאה עולמית]</span>:
'אמר רבי יצחק: דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה אפקחת - בעל כרחה, ומה טעם אמרו 'אינה מגורשת'? - שלא ינהגו בה מנהג הפקר.'
היכי דמי? אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה - מי נהגי בה מנהג הפקר? אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה - דבר תורה שוטה מתגרשת? והא אמר דבי רבי ינאי <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כד,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר - וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ונתן בידה</span>' - מי שיש לה יד לגרש עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה! ותנא דבי רבי ישמעאל: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ושלחה מביתו</span>' - מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת <span style="color:#2828AC;">(שכן מנהג השוטים שאין בושין)</span>!
לא, צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה: דבר תורה שוטה מתגרשת, דהא יודעת לשמור גיטה, ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
אמר אביי: דיקא נמי, דקתני גבי דידה: 'נשתטית לא יוציא' וגבי דידיה 'לא יוציא עולמית': מאי שנא הכא דקתני 'עולמית' ומאי שנא התם דלא קתני 'עולמית'? - אלא שמע מינה הא דאורייתא הא דרבנן.
אמר רבי יוחנן בן נורי <span style="color:#008A00;">[מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט. אמרו לו: אף זו כיוצא בה]</span>:
איבעיא להו: רבי יוחנן בן נורי - איש פשיטא ליה ואשה קמיבעיא ליה? או דלמא אשה פשיטא ליה ואיש קמיבעיא ליה?
תא שמע: מדקאמרו ליה 'אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' – שמע מינה איש קמיבעיא ליה <span style="color:#2828AC;">(ואשה פשיטא ליה, דאי אשה מיבעיא ליה ואיש פשיטא ליה - הכי איבעי להו לאהדורי: 'אינו דומה אשה המתגרשת לאיש המגרש')</span>!
אדרבה! מדקאמרו ליה <span style="color:#008A00;">[לדברי רבי יוחנן בן גודגדא]</span> 'אף זו כיוצא בָהּ' <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">רש"י בפירוש המשנה:</span> <span style="color:#2828AC;">אף זו</span> <span style="color:#008A00;">-</span> <span style="color:#2828AC;">פקחת שנתחרשה, כיוצא בה</span> <span style="color:#008A00;">- בחרשת</span><span style="color:#2828AC;">)</span>' שמע מינה אשה קמיבעיא ליה!
אלא רבי יוחנן בן נורי - לדבריהם קאמר להו: לדידי, כי היכי דאיש לא מצי מגרש - אשה נמי לא מיגרשא <span style="color:#2828AC;">(ועלה קמייתו לה רבנן ראיה לדבריהם 'אף זו כיוצא בה'; ו'אינו דומה', דקמהדרי ליה [</span><span style="color:#008A00;">לרבי יוחנן בן נורי</span><span style="color:#2828AC;">] – אאיש, משום דאיהו הכי קאמר:)</span>, אלא לדידכו <span style="color:#2828AC;">(דאמריתו אשה מיגרשא)</span> מאי שנא אשה ומאי שנא איש?
אמרו ליה: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת.
העיד רבי יוחנן <span style="color:#008A00;">[בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט. אמרו לו: אף זו כיוצא בה]</span>:
אמר רבא: מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא <span style="color:#2828AC;">(דאמר דאפילו במקום קידושין גמורים לא בעינן דעתא דאשה בגירושין)</span>: אמר לעדים "ראו גט זה שאני נותן" <span style="color:#2828AC;">(והיא לא שמעה; וחזר ואמר לה לאשתו פקחת)</span> "כנסי שטר חוב זה" <span style="color:#2828AC;">(ולא הודיעה שהוא גיטה)</span> - הרי זו מגורשת: מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה? הכא נמי לא בעינן דעתה <span style="color:#2828AC;">(דאשה בגירושין דקתני חרשת יוצאת בגט)</span>!
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(דלרבי יוחנן ודאי הכי הוא)</span>?
מהו דתימא 'מדאמר לה "כנסי שטר חוב זה" - בטולי בטליה'? - קא משמע לן.
אי איתא דבטליה - לעדים הוה קאמר להו, ומדלא אמר לעדים - לא בטליה ולא מידי! והאי דקאמר הכי - מחמת כיסופא הוא דקאמר להו!
רב יצחק בר ביסנא - אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא. אתא לקמיה דרבי פדת. אמר ליה: 'זיל
<h3>דף קיד.</h3>
דבר <span style="color:#2828AC;">(הנהג)</span> טלי וטליא <span style="color:#2828AC;">(תינוקות זכרים ונקבות)</span> וליטיילו התם <span style="color:#2828AC;">(ישחקו שם)</span> דאי משכחי להו מייתי להו' <span style="color:#2828AC;">(שבת היתה)</span> - אלמא קסבר קטן אוכל נבלות – אין בית דין מצווין להפרישו! לימא מסייע ליה: 'לא יאמר אדם לתינוק: "הבא לי מפתח", "הבא לי חותם <span style="color:#2828AC;">(דרך רשות הרבים בשבת)</span>", אלא מניחו תולש, מניחו זורק.'
אמר אביי: תולש בעציץ שאינו נקוב, זורק בכרמלית דרבנן.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[שבת פ"טז מ"ו]</span>: 'עובד כוכבים שבא לכבות <span style="color:#2828AC;">(הדליקה)</span> - אין אומרים לו "כבה" ו"אל תכבה", מפני שאין שביתתו עליהם; קטן הבא לכבות - אומרים לו "אל תכבה" <span style="color:#008A00;">[במשנה שם:</span> <span style="color:#2828AC;">אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו</span><span style="color:#008A00;">]</span>, ששביתתו עליהם.
אמר רבי יוחנן: בעושה על דעת אביו <span style="color:#2828AC;">(שהתינוק צופה באביו, ורואה שנוח לו בכך; ואביו עומד עליו - דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות; אבל הנך מפתחות דרב יצחק - לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו)</span>.
דכוותיה גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל - מי שרי?
עובד כוכבים - אדעתא דנפשיה עביד <span style="color:#2828AC;">(אפילו בלא ידיעת ישראל; העובד כוכבים מתכוין להנאתו, שיודע שיטול שכר)</span>.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[תוספתא דמאי (ליברמן) פרק ג הלכה ה]</span>: 'בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ - אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים <span style="color:#2828AC;">(שאינן מעושרין)</span>; מצא בידו פירות - אין זקוק לו <span style="color:#2828AC;">(ליטלו הימנו)</span>'.
אמר רבי יוחנן: בדמאי הקילו.
אלא טעמא – דדמאי, הא ודאי בעא לעשורי? והאמר רבי יוחנן <span style="color:#2828AC;">(לעיל)</span> 'בעושה על דעת אביו' <span style="color:#2828AC;">(אבל להפרישו אינו מצווה היכא דתינוק עביד אדעתא דנפשיה)</span>?
אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה: קאי הכא – מדחי, קאי הכא – מדחי.
תא שמע: 'בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה <span style="color:#2828AC;">(והא הכא דאיסורא דאורייתא הוא, כדאמר בהערל (לעיל עג,ב) 'בשעריך תאכלנו' - לזה אתה אוכל בטומאת עצמו כדכתיב 'הטמא והטהור', ולא לאחר - למעוטי תרומה, דאסורה בטומאת עצמה)</span>; מצא בידו פירות אין זקוק לו'!
בתרומה דרבנן.
תא שמע: 'יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ <span style="color:#2828AC;">(ואין חוששין לומר שהוא יונק שקץ, כלומר: דבר המשוקץ ונאסר)</span>; ולא יאכילנו <span style="color:#2828AC;">(בידים דברים האסורים:)</span> נבלות וטרפות שקצים ורמשים <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[ולא חוששין אף על פי ש]</span><span style="color:#2828AC;">חלב בהמה טמאה אסור בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל גמל שתי פעמים</span> <span style="font-size:80%;">[ויקרא יא,ד; דברים יד,ז; בפרק קמא דבכורות דף ו,ב]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>; ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת; ובגדול אסור. אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.'
קתני מיהא 'אין חוששין ביונק שקץ'!?
התם משום סכנה.
אי הכי גדול נמי?
גדול בעי אומדנא <span style="color:#2828AC;">(אם יכול להמתין עד מוצאי שבת ויעשה בהיתר)</span>.
קטן נמי ליבעי אומדנא?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: סתם תינוק מסוכן אצל חלב <span style="color:#2828AC;">(שאם לא יינק ימות בצמא)</span>.
[<span style="color:#008A00;">למדנו לעיל:</span>] 'אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.'
היכי דמי? אי דאיכא סכנה - אפילו בשבת נמי, ואי דליכא סכנה - אפילו ביום טוב אסור!
לא, צריכא דאיכא צערא; וקסבר מפרק כלאחר יד הוא <span style="color:#2828AC;">(חולב בידיו - חייב משום מפרק דבר מגידולו; והיונק הוי מפרק על ידי שינוי, והיינו כלאחר יד)</span>; שבת, דאיסור סקילה <span style="color:#2828AC;">(יש במפרק בידיו)</span> - גזרו רבנן <span style="color:#2828AC;">(ביונק, ואף על גב דמשנה הוא, ואינה מלאכה מן התורה)</span>; <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> יום טוב, דאיסור לאו <span style="color:#2828AC;">(דכי עביד בידים ליכא אלא איסור לאו)</span> - לא גזרו ביה רבנן <span style="color:#2828AC;">(ביונק)</span>.
תא שמע: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יא,מב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא תֹאכלום כי שקץ הם</span>' <span style="color:#008A00;">[ודורשים: לא תאכלום</span> <span style="color:#2828AC;">(קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים)</span><span style="color:#008A00;">]</span> - לא תַאֲכִילוּם: להזהיר הגדולים על הקטנים'
- מאי? לאו דאמר להו "לא תאכלו"?
לא, דלא ליספו ליה בידים.
תא שמע: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא יז,יב:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">על כן אמרתי לבני ישראל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כל נפש מכם לא תאכל דם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[והגר הגר בתוככם לא יאכל דם]</span> - להזהיר הגדולים על הקטנים' <span style="color:#2828AC;">('</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לא תאכל דם</span><span style="color:#2828AC;">' - קרא יתירא הוא, דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם;)</span> - מאי? לאו דאמרי להו "לא תאכלו"?
לא, דלא ליספו להו בידים.
תא שמע: <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">ויקרא כא,א:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם: לנפש לא יטמא בעמיו]</span> '<span style="font-family: SBL Hebrew;">אמור</span>' '<span style="font-family: SBL Hebrew;">ואמרת</span>' <span style="color:#2828AC;">(שתי אמירות הללו למה)</span>? - להזהיר גדולים על הקטנים <span style="color:#2828AC;">(שלא יטמאו)</span>.
מאי? לאו דאמר להו "לא תיטמו"?
לא - דלא ליטמו להו בידים.
וצריכי; דאי אשמעינן שקצים -
<h3>דף קיד:</h3>
משום דאיסורן במשהו <span style="color:#2828AC;">(בכעדשה, כטומאתן)</span>, אבל דם, דעד דאיכא רביעית - אימא לא! ואי אשמעינן דם - משום דאיכא כרת, אבל שרצים - אימא לא! ואי אשמעינן הני תרתי - משום דאיסורן שוה בכל, אבל טומאה - אימא לא! ואי אשמעינן טומאה כהנים - שאני משום דריבה בהן מצות יתרות, אבל הני - אימא לא!
צריכא.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[בבא ראשונה במשנה ד בפרק זה]</span>: 'שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות פקחות; מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם'; אמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה!? קטן אוכל נבלות הוא?
משום איסורא דידה <span style="color:#2828AC;">(שהיא פקחת ובת עונשין; [ובמציעא גרס 'משום דידיה'])</span>.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[בבא שניה במשנה ד בפרק זה]</span>: 'שני אחין פקחין, נשואין שתי אחיות, אחת פקחת ואחת חרשת:
מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה;
מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה' – ואמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה, קטן אוכל נבלות הוא?
משום איסורא דידיה.
אמר רבא: תא שמע <span style="font-size:80%;">[בבא שלישית במשנה ד בפרק זה]</span>: 'שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת פקחת ואחת חרשת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - תצא משום אחות אשתו; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - מוציא את אשתו בגט ,ואשת אחיו אסורה לעולם' - והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא, וקתני 'מוציא את אשתו בגט'!?
אמר רב שמעיה: גזירה משום התרת יבמה לשוק. <span style="color:#2828AC;">(דאי אמרינן תיתיב חרשת גבי חרש - לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא, וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה, ואין בועל אחות זקוקתו, הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטור מן החליצה.)</span>
הדרן עלך 'חרש'
<h2>פרק חמשה עשר 'האשה שלום'</h2>
משנה:
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים: שלום בינו לבינה ושלום בעולם <span style="color:#2828AC;">(שאין שעת חירום</span> <span style="color:#008A00;">[כפי שמסביר רבא בתחילת הגמרא כאן]</span> <span style="color:#2828AC;">דתימא ב'דדמי: מאומד לבה - אם פירש הימנה חדש או חדשים - ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים', דהואיל ולאו שעת חירום, אי לא חזיתיה דמית - חיישא לקלקולא: שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, כדאמר ב'האשה רבה'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל דף פז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">ולא אמרה בדדמי)</span>, ובאה ואמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם.
שלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם; קטטה בינו לבינה <span style="color:#2828AC;">(יש לומר: מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו)</span> ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת.
רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין.
אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא.
<span style="color:#2828AC;">[ראה סיכום בטבלה בדף קטז,ב]</span>
גמרא:
תנא 'שלום בינו לבינה' - משום דקבעי למיתני 'קטטה בינו לבינה'; תנא 'שלום בעולם' משום דקבעי למיתני 'מלחמה בעולם'.
אמר רבא: מאי טעמא ד'מלחמה'? משום דאמרה בדדמי <span style="color:#2828AC;">(מאומד לבה, ואף על גב דלא חזיתיה דמית, כדפרישית, דסָבְרָה)</span>: סלקא דעתא בכל הני דאיקטול - הוא פליט <span style="color:#2828AC;">(בתמיה)</span>? אם תימצא לומר כיון דשלום בינו לבינה - נטרא עד דחזיא, זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא, וסברא 'ודאי מת', ואיכא דעבד סמתרי <span style="color:#2828AC;">(תחבושת)</span> וחיה!
סבר רבא למימר: רעבון אינו כמלחמה: דלא אמרה בדדמי;
הדר אמר רבא: רעבון הרי הוא כמלחמה; דההיא דאתת לקמיה דרבא, אמרה ליה: בעלי מת ברעב; אמר לה: שפיר עבדת <span style="color:#2828AC;">(לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון)</span> דשיזבת נפשיך <span style="color:#2828AC;">(שהנחת אותו אפילו חי וברחת לך)</span>; סלקא דעתא דבההוא <span style="color:#2828AC;">(משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא)</span> פורתא דנפפיתא <span style="color:#2828AC;">(קמח מנופה בנפה)</span> דשבקת ליה הוה חיי <span style="color:#2828AC;">( בתמיה)</span>?
אמרה ליה: מר נמי ידע דכי האי גוונא לא חיי! <span style="color:#2828AC;">(אלמא אמרה בדדמי; ומשום האי מעשה הדר ביה רבא)</span>.
הדר אמר רבא: רעבון גריעה ממלחמה, דאילו מלחמה - כי אמרה "מת בעלי במלחמה" - הוא דלא מהימנא, הא "מת על מטתו" - מהימנא; ואילו גבי רעבון, עד דאמרה "מת וקברתיו" <span style="color:#2828AC;">(דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל, אבל ברעב היא סבורה איך יחיה?)</span>.
מפולת <span style="color:#2828AC;">(שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר)</span> - הרי הוא כמלחמה, דאמרה בדדמי;
שילוח נחשים ועקרבים - הרי הן כמלחמה, דאמרה בדדמי;
דֶּבֶר - אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' ואמרי לה 'אינו כמלחמה': אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' - דאמרי בדדמי; ואמרי לה 'אינו כמלחמה' - דסמכי אדאמרי אינשי: שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל.
איבעיא להו: החזיקה היא מלחמה בעולם <span style="color:#2828AC;">(שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה)</span> – מהו? מי אמרינן מה לה לשקר,
<h3>דף קטו.</h3>
דאי בעיא אמרה שלום בעולם <span style="color:#2828AC;">(ומהימנא, השתא נמי מהימנא)</span>? או דלמא כיון דאיחזקה - אמרה בדדמי, ולא אתי 'מה לי לשקר' ומרע חזקתיה <span style="color:#2828AC;">(או דלמא הכא ליכא למימר 'מה לה לשקר', דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי, אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי, וסבורה היא שמת)</span>?
<span style="color:#2828AC;">(ואי קשיא: תיפשוט ליה ממתניתין, דקתני 'שלום בעולם - נאמנת', דהא ודאי 'מת בעלי במלחמה' קאמרה, דאי על מטתו - מאי אריא 'שלום בעולם' - אפילו מלחמה בעולם!? אמרן לעיל: כי אמרה "מת על מטתו" – מהימנא; אלא ודאי "מת במלחמה" איצטריך לאשמועינן, היינו החזיקה היא מלחמה בעולם - תריץ מתניתין דאמרה 'מת' סתמא, ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם, אף על גב דלא אמרה "על מטתו" בהדיא - מסתמא 'מת על מטתו' קאמרה; ובזמן שיש מלחמה בעולם - מסתמא 'מת במלחמה' קאמרה, עד דאמרה "מת על מטתו"; וכי קמיבעיא ליה לרבא - כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי "מת במלחמה".)</span>
תא שמע: '"עישינו עלינו בית <span style="color:#2828AC;">(הציתוהו באש ונתמלא עשן)</span>" <span style="color:#008A00;">[או]</span> "עישינו עלינו מערה" – "הוא מת ואני נצלתי" <span style="color:#2828AC;">(ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת)</span>" אינה נאמנת <span style="color:#2828AC;">(והא הכא דהחזיקה היא מלחמה זו, וקתני 'אינה נאמנת' ולא אמרינן 'מה לה לשקר' דאי בעיא אמרה מת סתמא)</span>!?
שאני התם <span style="color:#2828AC;">(דהכי קאמרה: דכשנתמלא עשן - ברחה, ולא המתינה עד שתראהו מת; ואי משום עשן)</span>, דאמר לה: כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא - לדידיה נמי איתרחיש ניסא <span style="color:#2828AC;">(אבל לגבי מלחמה איכא למימר: לא אמרה אי לא חזיתיה, דהא אי בעיא לשקורי - לא הוי מחזקה מלחמה בעולם)</span>.
תא שמע: "נפלו עלינו עובדי כוכבים", "נפלו עלינו ליסטים" - הוא מת ונצלתי – נאמנת' <span style="color:#2828AC;">(והא הכא היא החזיקה, וקתני 'נאמנת' - אלמא אמרינן 'מה לה לשקר')</span>!
התם כדרב אידי, דאמר רב אידי <span style="color:#2828AC;">(במסכת עבודה זרה בפרק 'אין מעמידין'</span> <span style="font-size:80%;">(דף כה,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: אשה - כלי זיינה עליה <span style="color:#2828AC;">(כלומר: הכא, כיון דמלחמה קטנה היא, דאיהי הוה בהדיה - לא אמרה בדדמי, אלא נטרה וחזיא ליה דמית, דאשה לא מסתפיא מלסטים)</span>.
ההוא גברא, דבשילהי הלוליה איתלי נורא בי גנני; אמרה להו דביתהו "חזו גבראי! חזו גבראי!" <span style="color:#2828AC;">(שהאש אוכלתו)</span>. אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא <span style="color:#2828AC;">(מאיש אחר [הבא להצילו])</span> דשדיא. סבר רב חייא בר אבין למימר: היינו '"עישינו עלינו בית עישינו עלינו מערה"' <span style="color:#2828AC;">(דאמרן כי היכי דלדידך איתרחיש כו')</span>'. אמר רבא: מי דמי? התם לא קאמרה 'חזו גבראי! חזו גבראי!' ועוד: גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא!
ורב חייא בר אבין - גברא חרוכא דשדיא - אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא; ופסתא דידא - דשדיא נורא איתליא ואתיליד ביה <span style="color:#2828AC;">(בבעלה)</span> מומא, ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא!
איבעיא להו: עד אחד במלחמה <span style="color:#2828AC;">(מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר "מת בעליך")</span> מהו <span style="color:#2828AC;">(מי מהימן או לא)</span>?: טעמא דעד אחד מהימן - משום ד'מילתא דעבידא לאיגלויי הוא, לא משקר' - הכי נמי לא משקר; או דלמא טעמא דעד אחד משום ד'היא גופא דייקא ומינסבא', והכא [כיון דזימנין דסניא ליה] - לא דייקא ומינסבא <span style="color:#2828AC;">(ותרוייהו אמרי בדדמי 'כן הדברים כאשר אתה אומר')</span>?
אמר רמי בר חמא: תא שמע: 'אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא?! ונמתי לו: כן הדברים. אמר לי: אמור להם משמי: אתם יודעים המדינה הזו משובשת בגייסות! כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן: שמשיאין האשה על פי עד אחד';
מאי 'מדינה משובשת בגייסות'? לאו 'אף על גב דמדינה זו משובשת - כך מקובלני שמשיאין על פי עד אחד', אלמא עד אחד מהימן!
אמר רבא: אי הכי - מאי שנא 'מדינה זו'? 'כל מקום שיש גייסות' מיבעי ליה!? אלא אמר רבא: הכי קאמר: 'אתם יודעים שמדינה זו <span style="color:#008A00;">[בבל]</span> משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן; <span style="color:#008A00;">[אך מסור להם:]</span> כך מקובלני מרבן גמליאל: שמשיאין האשה על פי עד אחד.
תא שמע: 'מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה, וטבעה, והשיא רבי נשותיהן על פי נשים' - והא מים כמלחמה דמו <span style="color:#2828AC;">(דאיכא למימר בדדמי)</span>, ונשים - אפילו מאה כעד אחד דמו, וקתני 'השיא'!?
ותסברא? מים שאין להם סוף <span style="color:#2828AC;">(מפרש בפרק בתרא</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן קכא,א)</span><span style="color:#2828AC;">: 'כל שעומד ואין רואה מארבע רוחותיו')</span> נינהו, ומים שאין להם סוף - אשתו אסורה <span style="color:#2828AC;">(ואף על פי שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא)</span>!? אלא היכי דמי? דאמרי "אסקינהו קמן,
<h3>דף קטו:</h3>
וחזינהו לאלתר", וקאמרי סימנין <span style="color:#2828AC;">(דאי לאו סימנים - חיישינן דלמא אחרים נינהו, לפי שהמים משַׁנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך)</span>; דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים.
ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה; אמר ליה: הב לי שומשמי!
אמר ליה: שקילתינהו <span style="color:#2828AC;">(כבר החזרתים לך)</span>.
<span style="color:#2828AC;">(אמר ליה מפקיד:)</span> והא כן וכן הויין <span style="color:#2828AC;">(כך וכך סאין היו)</span>, ובחביתא רמיין <span style="color:#2828AC;">(ועדיין הן אצלך בחבית, צא ובדוק בה תמצא כחשבוני)</span>!?
אמר ליה: דידך – שקלתינהו, והני אחריני נינהו <span style="color:#2828AC;">(ושלי הם)</span>.
סבר רב חסדא למימר 'היינו שני תלמידי חכמים' <span style="color:#2828AC;">(דתניא לעיל 'והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים', ותרצינן: דאמרי סימני)</span> ולא אמרינן 'הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו <span style="color:#2828AC;">(אחריני נינהו, וסימנים הכי איתרמו)</span>'.
אמר ליה רבא: מי דמי? התם קאמרי סימנים, הכא שומשמי - מאי סימנא אית להו? ודקאמר "כן וכן הויין" - אימר חושבנא איתרמי <span style="color:#2828AC;">(חושבנא איכא למימר דמתרמי</span> <span style="color:#008A00;">[או אולי לא מקרה, אלא שידע על החבית וידע שיעורהּ!]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
אמר ליה מר קשישא בר רב חסדא לרב אשי: ומי חיישינן שמא פינן? והתנן: 'מצא כלי וכתוב עליו קו"ף – קרבן <span style="color:#2828AC;">(הקדש)</span>; מ"ם – מעשר; דל"ת – דמוע <span style="color:#2828AC;">(חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן)</span>; טי"ת – טבל; תי"ו – תרומה: שבשעת הסכנה <span style="color:#2828AC;">(שגזרו שלא לקיים מצות)</span> היו כותבין תי"ו תחת תרומה' <span style="color:#2828AC;">(אלמא לא אמרינן 'שמא פינו אותה תבואה שנתן בה בכתיבת אות זה, ואֵלו אחרים')</span>!
אמר ליה רבינא לרב אשי: ולא חיישינן שמא פינן <span style="color:#2828AC;">(היכא דסימנא קמא איתא קמן)</span>? אימא סיפא: 'רבי יוסי אומר: אפילו מצא חבית וכתוב עליה 'תרומה' - הרי אלו חולין <span style="color:#2828AC;">(דאזלינן בתר רובא)</span>, שאני אומר: אשתקד הוה מלא תרומה ופינה!' אלא דכולי עלמא חיישינן שמא פינן, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר אם איתא דפינהו - מיכפר הוה כפר <span style="color:#2828AC;">(מקנח וגורר היה את האות)</span>; ואידך אימר: אישתלויי אישתלי, אי נמי לפנחיא שבקיה <span style="color:#2828AC;">(להצלת פירות שבתוכה: הניח בה אות זה, ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן; פנחיא: לשון שימור, כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו; ודומה לו ב'הגוזל עצים'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא קמא דף קג,א)</span><span style="color:#2828AC;">: הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן)</span>.
יצחק ריש גלותא, בר אחתיה דרב ביבי, הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב. שלחו מהתם 'יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב'. מי חיישינן לתרי 'יצחק' או לא <span style="color:#2828AC;">(היכא דלא הוחזקו שני 'יוסף בן שמעון' בעיר אחת)</span>?
אביי אמר: חיישינן!
רבא אמר: לא חיישינן <span style="color:#2828AC;">(הואיל ולא הוחזקו, אבל היכא דהוחזקו</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מודה, כדאמר לקמן</span> <span style="font-size:80%;">(קטז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
אמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא <span style="color:#2828AC;">(האשה עומדת ותובעתו לפנינו)</span>, וכתיב 'בצד קלוניא <span style="color:#2828AC;">(שם עיר)</span> מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי', ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה <span style="color:#008A00;">[## יש להניח: רבי יהודה הנשיא, ולא נכדו המכונה רבי יהודה נשיאה]</span> ושלח ליה: 'תיבדק נהרדעא כולה' <span style="color:#2828AC;">(אם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו)</span>!
ורבא אמר: אם איתא <span style="color:#2828AC;">(דחיישינן)</span> – 'יבדק כל העולם' מיבעי ליה <span style="color:#2828AC;">(שמא אנדרולינאי אחר היה בנהרדעא והלך לו)</span>! אלא משום כבודו דאבוה דשמואל <span style="color:#2828AC;">(שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאין צריך)</span> הוא דשלח הכי.
אמר רבא: מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא, וכתיב בהו "חבי בר ננאי" ו"ננאי בר חבי" ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי - והא 'חבי בר ננאי' ו'ננאי בר חבי' במחוזא שכיחי טובא <span style="color:#2828AC;">(ואפילו הכי מגבינן כשמוציא שטר חוב על אחרים ולא חיישינן שמא אחר היה; וכיון דלענין ממונא אף על גב דהוחזקו לא חיישינן - לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא לא חיישינן)</span>!
ואביי – <span style="color:#008A00;">[מה סברתו?]</span>
<h3>דף קטז.</h3>
למאי ניחוש לה? אי לנפילה - מזהר זהיר ביה; אי לפקדון - כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה; מאי אמרת? דלמא מסר ליה <span style="color:#2828AC;">(נתנו לו ולא קנו מידו בקנין, ושמא יחזור בו)</span>? – <span style="color:#2828AC;">(ליכא למיחש להכי:)</span> אותיות נקנות במסירה <span style="color:#2828AC;">(דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול לחזור בו)</span>!
ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתיב ביה הכי: 'בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית ותרכית פלונית אנתתי' ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא, דהוה בנהרדעא <span style="color:#008A00;">[חגרא היא פרבר של נהרדעא]</span>; ואתו סהדי ואמור דההוא יומא כי איכתב ההוא גיטא - ענן בר חייא מחגרא גבן הוה <span style="color:#2828AC;">(אצלנו היה בנהרדעא, וגיטא כתיב בסורא)</span>!
אמר אביי: אף לדידי, דאמינא חיישינן - הכא לא חיישינן <span style="color:#2828AC;">(דהא איבדקא כל נהרדעא, ולהאי ענן ליכא למיחש)</span> דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה - מאי בעא בסורא <span style="color:#008A00;">[סורא במרחק יומיים מנהרדעא]</span>? <span style="color:#2828AC;">(ואביי לא חייש לדלמא אזיל ליה לעלמא, ובדיקה הוא דקמצריך באותו מקום;)</span>
אמר רבא: אף לדידי, דלא חיישינן - הכא חיישינן <span style="color:#2828AC;">(הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו)</span> דלמא בגמלא פרחא <span style="color:#2828AC;">(הולך מהר כעוף פורח)</span> אזל, אי נמי בקפיצה <span style="color:#2828AC;">(על ידי שם)</span>, אי נמי מילי מסר <span style="color:#2828AC;">YH 0000-00-00T00:00:00 חידושי הרשב"א מסכת יבמות דף קטז עמוד א הא דאמרינן חיישינן לגמלא פרחא אי נמי בקפיצה אזל א"נ מילי מסר, כתב הראב"ד ז"ל דזה הטעם האחרון עיקר אבל לגמלא פרחא לא חיישינן דאפילו בדיני נפשות במס' מכות אמרינן מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל אלא אלו השני טעמים הראשונים סניפין הם.(ואף על פי שלא היה עמהם, שמא מתחלה אמר להם בעירו "כתבו גט לאשתי" ואחר כך הלכו העדים לסורא)</span>, כדאמר להו רב לספרי, וכן אמר להו רב הונא לספרי: כי איתנכו בשילי כתובו 'בשילי' אף על גב דמימסרן מילי בהיני <span style="color:#2828AC;">('שילי' ו'היני' מקומות הן)</span>; וכי איתנכו בהיני כתובו 'בהיני' אף על גב דמימסרן מילי בשילי <span style="color:#008A00;">[כלומר: מקום כתיבת השטר אינו מוכיח ששם נעשתה העיסקה]</span>.
מאי הוה עלייהו דשומשמי <span style="color:#008A00;">[ששאלה הגמרא בדף קטו,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">(מי חיישינן שמא פינן)</span>?
רב יימר אמר לא חיישינן; רבינא אמר חיישינן;
והלכתא: חיישינן.
קטטה בינו לבינה <span style="color:#008A00;">[ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת]</span>:
היכי דמי 'קטטה בינו לבינה'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: באומרת לבעלה "גרשיני".
כולהו נמי אמרו הכי <span style="color:#2828AC;">(בשעת כעסן)</span>!?
אלא באומרת לבעלה "גירשתני".
וליהמנה, מדרב המנונא, דאמר רב המנונא 'אשה שאמרה לבעלה "גירשתני" – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה'!
באומרת "גירשתני בפני פלוני ופלוני", ושאילנא ואמרו "לא היו דברים מעולם".
מאי טעמא ד'קטטה' <span style="color:#2828AC;">(דתנן במתניתין כי אמרה "מת בעלי" לא מהימנא)</span>?
רב חנינא אמר: משום דמשקרא <span style="color:#2828AC;">(מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו)</span>.
רב שימי בר אשי אמר: משום דאמרה בדדמי <span style="color:#2828AC;">(כל מקום סכנה שראתה - אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא, דהואיל וסניא ליה - לא דייקא כולי האי)</span>.
מאי בינייהו?
<h3>דף קטז:</h3>
איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה.
איבעיא להו: עד אחד בקטטה <span style="color:#2828AC;">(בינו לבינה, והלך למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת")</span> מהו <span style="color:#2828AC;">(מי מהימן אי לא)</span>?: מאי טעמא דעד אחד מהימן? - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר? הכא נמי לא משקר! או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא, והכא - כיון דאית ליה קטטה לא דייקא ומינסבא?
תיקו.
רבי יהודה אומר לעולם אינה <span style="color:#008A00;">[נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא]</span>:
תניא: 'אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך פקחת תנשא, שוטה לא תנשא!? אלא אחת זו ואחת זו תנשא.'
ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה; אמרי לה 'ספדי בעלך קרעי מאניך סתרי מזייך'.
אלפוה שיקרא? <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אלא אם כן בוכה - למה הורוה לבכות)</span>?
אינהו כרבנן סבירא להו; אמרי: תעביד הכי כי היכי דלישריה <span style="color:#008A00;">[שגם רב יהודה יסכים להתירה]</span>!
<span style="color:#2828AC;">=</span>
<span style="color:#2828AC;">Yevamos Chart #32 Daf 114b-116b _____________________________________________________ 	| 						| BELIEVING A WOMAN WHO TESTIFIES THAT HER HUSBAND DIED 	| _____________________________________________________ 	| 					| 					| 			(A)	 	 (B)	 	(C) 	| 	 SHE SAYS ONLY SHE SAYS THAT SHE SAYS THAT | 		THAT HE DIED HE DIED "ON HIS "HE DIED AND 	| 			BED" (8) I BURIED HIM"	| _____________ ________________ _____________ 	| 					| 1) HE DIED AT THE She is She is She is 	| HANDS OF ROBBERS believed(1) believed believed 	| 					| 2) HE DIED IN A Machlokes(2) She is She is 	| PLAGUE 		 believed believed 	| 					| 3) HE DIED IN WAR She is not She is She is 	| (or in an ava- believed believed(3) believed(4) 	| lanch, or in an 			| attack of snakes) 			| 					| 4) HE DIED IN A She is not She is not She is 	| STARVATION 	believed believed(3) believed 	| 					| 5) HE DIED, AND She is not Machlokes(7) Machlokes(7) 	| THERE HAD BEEN believed(6) 			| A QUARREL BETWEEN 			| THEM(5) 				| ========== FOOTNOTES: ========== (1) She is believed because she is not afraid that the robbers will kill her, and thus she stays to witness whether her husband really died or not (Rashi 114a, DH Hasam). (2) Daf 114b. (3) See Insights to 114b, why she is believed. (4) According to the Rambam, she is not believed (see Hagahos ha'Gra on 114b and our Insights there). (5) A "quarrel" is defined by the Gemara as any situation in which the wife exclaims to her husband, "You divorced me!" when he really did not. (6) In a case where *she* initiated the quarrel, the Amora'im dispute whether she is believed or not (see Tosfos 116b, DH Ika Beinaihu, and Insights to the Daf there). (7) It is a Machlokes Amora'im on 116b whether we only suspect her of lying when there is a quarrel between them, or whether we also suspect that she will say that he died based on surmise and on unfounded assumptions ("b'd'Dami"); see Insights to Daf 116b, though, where we point out that not all Rishonim accept that there is a Machlokes on this point. (8) See Insights to Daf 114b for the definition of "on his bed."</span>
<span style="color:#2828AC;">==</span>
משנה:
בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה <span style="color:#2828AC;">(שכך היה המעשה כדאמרינן לקמן, ולא התירו חכמים אלא דוגמתו: שיהא הדבר קרוב לנו, ומירתתא ולא משקרא, אבל ממדינת הים - אינה נאמנת)</span>.
אמרו להם בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה! לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה <span style="color:#2828AC;">(מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לכל מקומות)</span>!
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
גמרא:
תניא: 'אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם <span style="color:#2828AC;">(שאתם אומרים 'כעין המעשה שהיה' בעינן)</span> אין לי אלא קציר חטים <span style="color:#2828AC;">(דמעשה שהיה - בקציר חטים היה, כדלקמן)</span>; - קציר שעורים מנין? ואין לי אלא קוצר; בוצר, מוסק, גודר <span style="color:#2828AC;">(תמרים)</span>, עודר <span style="color:#2828AC;">(מלקט תאנים)</span> – מנין? אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין לכולהו! הכא נמי <span style="color:#2828AC;">(לענין מדינת הים)</span> מעשה שהיה באותה מדינה, והוא הדין לכולהו.'
ובית הלל?
באותה מדינה, דשכיחי אינשי – מירתת; ממדינה למדינה אחרת, דלא שכיחי אינשי - לא מירתת.
ובית שמאי?
הכא נמי שכיחי שיירתא.
מאי 'מעשה שהיה'?
דאמר רב יהודה אמר שמואל: שילפי <span style="color:#2828AC;">(סוף)</span> קציר חטין היו <span style="color:#2828AC;">(שילפי - לשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">שלף איש</span> <span style="font-size:80%;">(רות ד,ז)</span> <span style="color:#2828AC;">שכבר היה הקציר משתלף ועובר)</span>, והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין; נשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאת אשתו והודיעה לבית דין, ושלחו ומצאו כדבריה. באותה שעה אמרו: האשה שאמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם.
נימא רבי חנניא בן עקיבא ורבנן בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי, דתניא:
'לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה <span style="color:#2828AC;">(משום מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו כדאמרינן לקמן)</span>, ולא יעמוד בצד זה ויזרק לצד אחר <span style="color:#2828AC;">(של נהר, דהיינו נמי דומיא דספינה: שפורחין באויר על פני המים)</span>; ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכיבם - לא על גבי בהמה <span style="color:#2828AC;">(בתוך המים, דהיינו נמי דומיא דספינה: שהאדם הנושאו יושב במקומו וספינתו נוטלתו ומוליכתו; וספינה - פעמים שהיא גוששת ונוגעת בקרקע!)</span> ולא על גבי חברו, אלא אם כן היו רגליו <span style="color:#2828AC;">(של עליון)</span> נוגעות <span style="color:#2828AC;">(במים)</span> בקרקע; אבל מעבירם על הגשר <span style="color:#2828AC;">(דכארעא סמיכתא היא, והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה)</span>; אחד ירדן ואחד שאר נהרות.
רבי חנניא בן עקיבא אומר: לא אמרו אלא ירדן ובספינה וכמעשה שהיה.'
לימא רבנן דאמרי כבית שמאי, ורבי חנניא בן עקיבא דאמר כבית הלל?
אמרי לך רבנן: אנן דאמרינן אף כבית הלל: עד כאן לא קאמר בית הלל התם אלא משום דמירתת: במקום קרוב מירתת, במקום רחוק לא מירתת; הכא - מה לי ירדן מה לי שאר נהרות?
רבי חנניא בן עקיבא אמר לך: אנא - דאמרי אף לבית שמאי: עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם, אלא משום דאיהי דייקא ומינסבא: מה לי מקום קרוב מה לי מקום רחוק; הכא - משום מעשה שהיה: בירדן, ובספינה, דהוה מעשה - גזור רבנן, בשאר נהרות, דלא הוה מעשה - לא גזור רבנן!
מאי 'מעשה שהיה'?
דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית של ספינה <span style="color:#2828AC;">(והאהיל הכלי של מי חטאת עליהן ונטמאו)</span>. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה.
משנה:
בית שמאי אומרים: תנשא ותטול כתובתה <span style="color:#2828AC;">(על פיה)</span>; בית הלל אומרים: תנשא ולא תטול כתובתה.
אמרו להם בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל?
אמרו להם בית הלל: מצינו
<h3>דף קיז.</h3>
<span style="color:#2828AC;">[המשך המשנה]</span>
שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה <span style="color:#2828AC;">(דרחמנא אמר</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">על פי שנים עדים</span> <span style="font-size:80%;">(דברים יט,טו)</span> <span style="color:#2828AC;">ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן, משום עיגונא)</span>.
אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמוד, שהוא כותב לה 'שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי' <span style="color:#2828AC;">(והרי נשאת)</span>!
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
גמרא:
אמר רב חסדא: נתייבמה - יבמה נכנס לנחלה על פיה <span style="color:#2828AC;">(זכה בנחלת אחיו, כדאמר בפרק 'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(פ"ד מ"ז; לעיל מ,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו')</span>' הם <span style="color:#008A00;">[בית שמאי ובית הלל במשנה]</span> דרשו מדרש כתובה, אנו לא נדרוש מדרש תורה <span style="color:#2828AC;">(בתמיה:)</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">דברים כה,ו:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">והיה הבכור אשר תלד יקום]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">על שם אחיו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[המת ולא ימחה שמו מישראל]</span> אמר רחמנא, והרי קם!
אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה "מת בעלי! התירוני להנשא!" - מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה; "תנו לי כתובתי" - אף להנשא אין מתירין אותה.
מאי טעמא?
אדעתא דכתובה אתאי.
איבעיא להו: "התירוני להנשא ותנו לי כתובתי" מהו? כיון דאמרה כתובתה - אדעתא דכתובה אתאי <span style="color:#2828AC;">(ובאפוקי ממונא סהדי בעינן)</span>? או דלמא כל מילי דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא <span style="color:#2828AC;">(ועיקר אדעתא דנשואין אתאי, ושרינן לה, וכיון דשרינן לה - שקלה נמי כתובה, דמספר כתובה נלמוד)</span>? ואי תימצי לומר 'כל מילי דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא' – "תנו לי כתובתי והתירוני להנשא" מהו?: הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי? או דלמא הואיל דלא ידעה במאי משתריא <span style="color:#2828AC;">(וכיון דהזכירה נשואין - גליא דעתא דלמשרייה אתאי, והא דאמרה ברישא "תנו לי כתובתי" - שמא כסבורה היא שזו התרתה)</span>?
תיקו.
משנה:
הכל נאמנין להעידה, חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה <span style="color:#2828AC;">(אשת יבמה)</span>, ובת בעלה <span style="color:#2828AC;">(וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה: חמותה שונאתה שאומרת בלבה "זו תאכל כל יגיעי ועמלי"; וכן בת חמותה אומרת "זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אדָחה"; ויבמתה ירֵאָה שמא סופה להיות צרתה; ובת בעלה: "זו באה במקום אמי אוכלת כל עמלה")</span>.
מה בין גט למיתה <span style="color:#2828AC;">(דאמר בפרק שני דגיטין</span> <span style="font-size:80%;">(כג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">: אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה - נאמנות להביא גטה ממדינת הים, ואף על גב דעלייהו סמכינן דצריכות לומר "בפני נכתב ובפני נחתם")</span>?
שהכתב מוכיח <span style="color:#2828AC;">(וסמכינן עיקר אכתבא)</span>.
גמרא:
איבעיא להו: בת חמיה <span style="color:#2828AC;">(שאין בת חמותה)</span> מהו? טעמא דבת חמותה - משום דאיכא אימא דסניא לה היא נמי סניא לה, והכא ליכא אימא דסניא לה? או דלמא טעמא דבת חמותה - דאמרה "אכלה לגירסנא דאימא <span style="color:#2828AC;">(יגיע אמי שהביאה לאבי מבית אביה)</span>" הכא נמי קאמרה <span style="color:#2828AC;">(אף על גב דהיא לא אכלה לגירסנא דאִמהּ, שהרי אין בעלה של זו אחִיהָ מן האם, ובני אמה נוטלין מה שהביאה אמה, דתנן</span> <span style="font-size:80%;">(כתובות פ"ד מ"י, דף נב,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'בנין דיכרין די יהווין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' – אפילו הכי)</span> אכלה לגירסנא דבי נשאי <span style="color:#2828AC;">(הא קא אכלה לגירסנא דבי נשאי, וסניא לה)</span>!
תא שמע: 'הכל נאמנין להעידה חוץ מחמש נשים' - ואם איתא שית הויין!
דלמא טעמא דבת חמותה, דאמרה "קאכלה לגירסנא דאימא", לא שנא בת חמותה ולא שנא בת חמיה <span style="color:#008A00;">[ולכן לא נמנתה לחוד אך גם עדותה פסולה]</span>.
והאנן תנן והא תניא 'חוץ משבע נשים'!?
ההיא - רבי יהודה היא, דתניא: 'רבי יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה. אמרו לו: אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל, כלה הרי בכלל חמותה <span style="color:#2828AC;">(כיון דזו אינה מעידה לזו ממילא נפקא דאשת אב נמי אינה מעידה לבת בעלה, הלכך אין זו תוספת, ולא הוצרכו להזכירו)</span>!
ורבי יהודה? - <span style="color:#2828AC;">(אמר לך: ודאי הוצרכו!:)</span> בשלמא חמותה סניא לה לכלה <span style="color:#2828AC;">(מפני שסופה לירשנה)</span>, דאמרה "קאכלה לגירסני" <span style="color:#2828AC;">(הלכך איצטריך למימנינהו)</span> אלא כלה - מאי טעמא סניא לחמותה? בשלמא בת הבעל דסניא לאשת האב, דאמרה "קאכלה לגירסני דאם", אלא אשת האב מאי טעמא סניא לבת הבעל?
אלא - מאי מוסיף תרתי <span style="color:#2828AC;">(כיון דאין לה על מה לשנאות חמותה, אמאי קא מוסיף לה רבי יהודה לומר אינה נאמנת)</span>?: <span style="color:#2828AC;">(ומשני: טעמא דרבי יהודה)</span> אלא כלה מאי טעמא סניא לחמותה? דמגלה לבנה כל דעבדה <span style="color:#2828AC;">(כלה סניא לה לחמותה משום דמגלה לברה מילי עלה)</span> - אשת אב נמי סניא לבת הבעל דמגלה לאביה כל דעבדה.
ורבנן <span style="color:#008A00;">[מדוע אין מונין את הנשים הנוספות שמונה רבי יהודה]</span>?
<span style="color:#008A00;">[משום שאין צורך וזה דבר פשוט, שהרי]</span> <span style="color:#2828AC;">(קרא כתיב:)</span> <span style="font-size:80%;">(משלי כז,יט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כמים הפנים לפנים</span><span style="color:#2828AC;">: כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו: אם הוא שׂוחק הם שׂוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות -</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">כן לב האדם לאדם</span> <span style="color:#2828AC;">האחֵר: אם הוא אוהב את זה - גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה - גם הוא שונאו; הלכך לא בעי לאוספינהו, דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות: דכיון דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא - כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה; וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב - אשת אב נמי סניא לה לדידה)</span>.
ורבי יהודה?
ההיא - בדברי תורה כתיב <span style="color:#2828AC;">(לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה - לבך עומד לך להעמיד גירסא: אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא. לשון אחר: אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים, ואם לאו אינו מחכים מרבו)</span>.
אמר רב אחא בר עויא: בעי במערבא: חמותה הבאה לאחר מיכן מהו <span style="color:#2828AC;">(אֵם יבמה היא, ולא אם בעלה</span> <span style="color:#008A00;">[הָאֵם של האח של בעלה שמת, והאח הוא אח מהאב ולא מהאם]</span><span style="color:#2828AC;">, ושמא סופה להיות חמותה</span> <span style="color:#008A00;">[אם תתיבם לבנה, שהוא אחי בעלה מהאב]</span> <span style="color:#2828AC;">- מי נאמנת לומר "מת בעליך והתייבמי לבני או חלצי והנשאי לאחר")</span>? מי מסקה <span style="color:#2828AC;">(הך אֵם יבם)</span> אדעתה דמית בעל <span style="color:#2828AC;">(דלמא מיית בעל)</span> ונפלה קמי יבם <span style="color:#2828AC;">(ברה, וקאכלה לגירסנא)</span> וסניא לה <span style="color:#2828AC;">(ומתכוונת לקלקלה מעכשיו כדי שלא תתייבם עוד לבנה)</span> או לא <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דצרה הבאה לאחר מיכן פשיט לן כדאמר במתניתין 'ויבמתה' - דהיינו משום צרות העתידות לבא - התם הוא דצערא דגופה הוא, ומסקא אדעתה טפי, אבל שנאת חמותה לכלה מחמת ממון הוא, ולא מסקא אדעתה כולי האי - או לא)</span>?
<h3>דף קיז:</h3>
תא שמע: 'אמרה: "מת בעלי ואחר כך מת חמי" - תנשא ותטול כתובה, וחמותה אסורה.' <span style="color:#2828AC;">(רבותא אשמועינן: דאף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", ונמצא שאין זו חמותה, והרי היא לה כנכרית - אפילו הכי לא מהימנא אדאמרה "מת חמי" וחמותה אסורה)</span> - מאי טעמא 'חמותה אסורה' <span style="color:#2828AC;">(הא לאו חמותה היא</span> <span style="color:#008A00;">[שהרי מת בעלה]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>? <span style="color:#2828AC;">(אלא)</span> לאו משום דאמרינן <span style="color:#2828AC;">(הך-)</span> 'לא בעלה מיית <span style="color:#2828AC;">(ועדיין זו חמותה)</span> ולא חמיה מיית', והא <span style="color:#2828AC;">(וְזוֹ - כלתה,)</span> דקאמרה הכי - <span style="color:#2828AC;">(מתכוונה)</span> לקלקולא לחמותה הוא דקמיכוונא, <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דהשתא הרי בנה של זו במדינת הים ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתה דברים רעים - אפילו הכי מסקא כלה אדעתה לקלקלה מעכשיו:)</span> סברה לבתר שעתא לא תיתי תצטערן <span style="color:#2828AC;">(כי היכי דלבתר שעתא, כשישוב בעלי ובעלה - תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן; והוא הדין לחמותה הבאה לאחר מיכן, דהא נמי אחר מיכן הוא)</span>?!
דלמא שאני התם, דרגיש לה צערא <span style="color:#2828AC;">(כבר הרגישה כלה זו בצער שמצערתה חמותה, ושנאה ישנה היא; אבל בחמותה לאחר מיכן, שמעולם לא היתה חמותה - לא תפשוט)</span>.
משנה:
עד אומר "מת", ונשאת, ובא אחד ואמר "לא מת" - הרי זו לא תצא.
עד אומר "מת" ושנים אומרים "לא מת" - אף על פי שנשאת - תצא.
שנים אומרים "מת" ועד אומר "לא מת" - אף על פי שלא נשאת - תנשא.
גמרא:
טעמא – דנשאת, הא לא נשאת לא תנשא? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים <span style="color:#2828AC;">(הרי הוא חשוב כשנים)</span>, ואין דבריו של אחד במקום שנים?
הכי קאמר: עד אחד אומר "מת", והתירוה להנשא, ובא אחד ואמר "לא מת" - לא תצא מהיתירה הראשון <span style="color:#2828AC;">(ודוקא התירוה קודם שיבא עד שני המכחישו, אבל בא קודם שיתירוה - מודה עולא דלא סמכינן אקמא, דאכתי לא אחשביניה כתרי)</span>.
עד אומר "מת" <span style="color:#008A00;">[ושנים אומרים "לא מת" - אף על פי שנשאת - תצא]</span>:
פשיטא <span style="color:#2828AC;">(דמודי עולא דלגבי תרי חשיב כחד, ובטל, ולא אמרינן 'תרי ותרי נינהו')</span>, דאין דבריו של אחד במקום שנים!
לא, צריכא בפסולי עדות <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דשנים שאמרו "לא מת" נשים היו - הרי עד ראשון בטל אצלן, ואיצטריך לאשמועינן כי האי גוונא)</span> וכדרבי נחמיה, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות <span style="color:#2828AC;">(אין שם תורת עדות כי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים)</span> ועשו שתי נשים באיש אחד <span style="color:#2828AC;">(שתי נשים שהכחישו עד אחד ואמרו "לא מת")</span> כשני אנשים באיש אחד <span style="color:#2828AC;">(שהראשון בטל, ואפילו ניסת - תצא)</span>'.
ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(והתירוה על פיו)</span> - אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין <span style="color:#2828AC;">(וכי היכי דעד אחד בטל דאמרינן 'ראשון הרי הוא כשנים, ואין דבריו של אחרון במקום שנים' - מאה נשים נמי בטלים לגביה, ובכי האי גוונא לא אשמועינן מתניתין דתצא)</span>; אלא <span style="color:#2828AC;">(מתניתין, דקתני 'אף על פי שנשאת תצא')</span> - כגון דאתאי אשה מעיקרא <span style="color:#2828AC;">(ונשאת על פיה, ואשמועינן מתניתין דתצא על פי שתי נשים הבאות אחרי כן, ולא מוקמינן קמייתא במקום עד כשר ואף על גב דאחשבינה כתרי למישרייה על פומה)</span>, ותרצה לדרבי נחמיה הכי: רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד; אבל שתי נשים באיש אחד - כפלגא ופלגא דמי <span style="color:#2828AC;">(בעד אחד אומר "מת" והתירוה לינשא, ובא אחר ואמר "לא מת" דאמר במתניתין 'לא תצא' - מהיתירה הראשון)</span>.
שנים אומרים "מת" <span style="color:#008A00;">[ועד אומר "לא מת" - אף על פי שלא נשאת - תנשא]</span>:
מאי קמשמע לן? בפסולי עדות וכדרבי נחמיה, דאזיל בתר רוב דעות? היינו הך!
מהו דתימא 'כי אזלינן בתר רוב דעות – לחומרא <span style="color:#2828AC;">(כגון מציעתא, דקתני תצא)</span>, אבל לקולא לא' - קא משמע לן.
משנה:
<span style="color:#2828AC;">(שתי נשים צרות הבאות ממדינת הים)</span> אחת אומרת "מת <span style="color:#2828AC;">(בעלי)</span>" ואחת אומרת "לא מת" - זו שאומרת "מת" תנשא ותטול כתובתה, וזו שאומרת "לא מת" לא תנשא ולא תטול כתובתה.
אחת אומרת "מת" ואחת אומרת "נהרג":
רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא פריך לפלוג נמי רבי מאיר ברישא דזו שאומרת "מת" לא תנשא)</span>.
רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו <span style="color:#2828AC;">(הא אחת מודה והאחת אינה מודה - לא ינשאו שתיהן אלא האחת)</span>.
עד אומר "מת" ועד אומר "לא מת";
<h3>דף קיח.</h3>
[<span style="color:#008A00;">המשך המשנה</span>]
אשה אומרת "מת" ואשה אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה; ואפילו שניה זו צרתה</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">אוסרתה. ובגמרא מוקמינא לה להאי סתמא כרבי מאיר, דאמר: צרתה נמי מכחשא לה)</span>.
גמרא:
טעמא דאמרה "לא מת", הא אישתיקא – תנשא? הא אין צרה מעידה לחברתה?
"לא מת" איצטריכא ליה <span style="color:#2828AC;">(דאף על גב דאי שתקא - פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה, איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה - נמי לא תנשא)</span>: סלקא דעתא אמינא 'הא מיית, והא דקאמרה "לא מת" - לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא <span style="color:#2828AC;">(דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא - גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא)</span> ו'<span style="font-family: SBL Hebrew;">תמות נפשה עם פלשתים</span>' <span style="font-size:80%;">(שופטים טז,ל)</span> <a href="#footnote-48" id="noteref-48" title=" שופטים טז,ל: ויאמר שמשון: 'תמות נפשי עם פלשתים'; ויט בכח, ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו; ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.">[48]</a> קאמרה <span style="color:#2828AC;">(הלכך אפילו היא תשתרי)</span>' - קמשמע לן <span style="color:#008A00;">[שאין חוששין לכך, אלא מה שאמרה "לא מת" מחייב אותה]</span>.
אחת אומרת "מת" <span style="color:#008A00;">[ואחת אומרת "נהרג": רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו]</span>:
וליפלוג רבי מאיר ברישא <span style="color:#008A00;">[שהרי טעמו של רבי מאיר היא 'הואיל ומכחישות זו את זו', וגם ברישא מכחישות]</span>?
אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה <span style="color:#2828AC;">(במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה: דלא תימא סתמא דברי הכל היא, אלא)</span> ורבי יהודה ורבי שמעון היא <span style="color:#2828AC;">(דאמרי צרה לא מכחשה)</span>.
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל "לא מת" בעדות אשה - לאו הכחשה היא <span style="color:#2828AC;">(דרבנן הימנוה לקמא)</span>.
תנן: 'עֵד אומר "מת" ועד אומר "לא מת"; אשה אומרת "מת" ואשה <span style="color:#2828AC;">(אפילו צרתה במשמע)</span> אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא.' בשלמא לרבי אלעזר: סתמא כרבי מאיר, אלא לרבי יוחנן קשיא!
קשיא.
משנה:
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה "מת בעלי" - תנשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה.
היתה <span style="color:#2828AC;">(צרתה)</span> בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה <span style="color:#2828AC;">(בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה: הואיל ואינה נאמנת להשיאה - אינה נאמנת לפוסלה)</span> - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.
אמרה "מת <span style="color:#2828AC;">(</span>לי<span style="color:#2828AC;">)</span> בעלי ואחר כך מת חמי" - תנשא ותטול כתובתה, וחמותה אסורה <span style="color:#2828AC;">(שאין כלה מעידה לחמותה; ואף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", דפקע לה צד כלות והויא נכרית - אפילו הכי לא מהימנא כדאמר לעיל</span> <span style="font-size:80%;">(דף קיז,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הא - לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו')</span>.
היתה <span style="color:#2828AC;">(חמותה)</span> בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.
גמרא:
וצריכא: דאי איתמר הך קמייתא <span style="color:#008A00;">[בין אשה וצרתה]</span>- בהא קא"ר טרפון, משום דצערא דגופה <span style="color:#2828AC;">(תשמיש מונעת לה מבעלה - הא ודאי משקרא כדי לקלקלה שתנשא, ואפילו שהיא נשאת</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">'תמות נפשה עם פלשתים')</span> אבל חמותה, דצערא מילי דעלמא - אימא מודי ליה לרבי עקיבא <span style="color:#2828AC;">(דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי, ונהי דלהשיאה לא מהימנא - אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש)</span>; ואי איתמר בהא <span style="color:#008A00;">[בחמותה]</span>- בהא קאמר רבי עקיבא, אבל בהך אימא מודה ליה לרבי טרפון? – צריכא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא <span style="font-size:80%;">[יבמות פ"טו מ"ט; דף קיח,ב]</span>: '<span style="color:#2828AC;">(אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן, ועומדת בחזקת ייבום, ובאת ואמרה)</span> "ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואחר כך מת בעלי" <span style="color:#2828AC;">(דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שעדיין היא צריכה לייבם)</span> - נאמנת <span style="color:#2828AC;">(ומותרת להתייבם)</span>; "בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת <span style="color:#2828AC;">(להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה - אבעלה הימנוה, דדייקא ומנסבא, אבל לאפוקי נפשה מיבם - לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה)</span> וחוששין לדבריה <span style="color:#2828AC;">(דאפקה נפשה מחזקה; ואם בא יבם לייבמה - לא שבקינן לה,)</span> וחולצת ולא מתייבמת.'
'לדבריה' <span style="color:#2828AC;">(מיעוטא משמע [שהיה אפשר לכתוב רק 'חוששין וחולצת'])</span> - הוא דחוששין, הא לדברי צרה אין חוששין!
שמע מינה.
משנה:
קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת "אותי קידש" - נותן גט לכל אחת ואחת <span style="color:#2828AC;">(אם אינו חפץ לישא את כולן)</span> ומניח כתובה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת.
גזל אחד מחמשה, ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-48" id="footnote-48">[48]</a> שופטים טז,ל: ויאמר שמשון: 'תמות נפשי עם פלשתים'; ויט בכח, ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו; ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.</p>
<h3>דף קיח:</h3>
גמרא:
'קידש' קתני <span style="color:#2828AC;">(דאיכא למימר התם הוא דקאמר רבי טרפון דמניחה ביניהם, דלא עשה מעשה)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> 'בעל' - לא קתני <span style="color:#2828AC;">(דליפלוג רבי טרפון, דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקידושי ביאה - צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן)</span>; 'גזל' קתני <span style="color:#2828AC;">(דהואיל ואיסורא עבד - קניס ליה רבי עקיבא)</span>, <span style="color:#2828AC;">(אבל)</span> 'לקח' <span style="color:#2828AC;">(מקח מחמשה ואין יודע אי זהו)</span>- לא קתני <span style="color:#2828AC;">(דלקנסיה רבי עקיבא)</span>;
מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, שמניח כתובה ביניהן ומסתלק; על מה נחלקו? - על שבעל: רבי טרפון אומר: מניח כתובה ביניהן ומסתלק; רבי עקיבא אומר: עד שישלם לכל אחת ואחת; לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואין יודע מאיזה מהן לקח, שמניח דמי מקח ביניהן ומסתלק; לא נחלקו אלא שגזל מחמשה, שאמר רבי טרפון: מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ורבי עקיבא אומר: עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד' - מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי <span style="color:#2828AC;">(עליה</span> <span style="color:#008A00;">[דרשב"א]</span> <span style="color:#2828AC;">ואמר בקידש ולקח פליגי, דליכא איסור כולי האי; אבל בבעל וגזל - אפילו רבי טרפון מודה)</span>! מני? אי תנא קמא - ליתני 'קידש' ו'לקח'! אי רבי שמעון בן אלעזר - ליתני 'בעל' ו'גזל'!?
לעולם רבי שמעון בן אלעזר, ומאי 'קידש' - קידש בביאה <span style="color:#2828AC;">(דגינה אותה, ואפילו הכי פטר רבי טרפון; ולא תימא ליתני 'גזל' ולא איבעי 'קידש', דתרוייהו איצטריך:)</span>; תנא 'קידש' <span style="color:#2828AC;">(בביאה)</span> להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאף על גב דאיסורא דרבנן עבד <span style="color:#2828AC;">(דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה, ואין כאן איסורא דאורייתא)</span> – <span style="color:#2828AC;">(אפילו הכי)</span> קניס; תנא 'גזל' להודיעך כחו דרבי טרפון: דאף על גב דאיסורא דאורייתא עבד - לא קניס.
משנה:
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובנה עמהם, ובאת ואמרה "מת בעלי ואחר כך מת בני <span style="color:#2828AC;">(והריני מותרת לשוק)</span>" – נאמנת <span style="color:#2828AC;">(שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר)</span>; "מת בני ואחר כך מת בעלי" - אינה נאמנת <span style="color:#2828AC;">(להתייבם לו)</span>, וחוששין לדבריה <span style="color:#2828AC;">(דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא)</span>, וחולצת ולא מתייבמת.
"ניתן לי בן במדינת הים" <span style="color:#2828AC;">(והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם)</span>, ואמרה "מת בני ואחר כך מת בעלי" – נאמנת; "מת בעלי ואחר כך מת בני" אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.
"ניתן לי יבם במדינת הים" <span style="color:#2828AC;">(שהלכה חמותי במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם)</span> [<span style="color:#008A00;">ו</span>]אמרה "מת בעלי ואחר כך מת יבמי", "יבמי ואחר כך בעלי" <span style="color:#2828AC;">(דתרוייהו קשריא נפשה לשוק)</span> – נאמנת <span style="color:#2828AC;">(ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר)</span>.
הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים: אמרה "מת בעלי ואחר כך יבמי"; "יבמי ואחר כך בעלי" - אינה נאמנת, שאין האשה נאמנת לומר "מת יבמי" שתנשא, ולא 'מתה אחותה' שתכנס לביתו; ואין האיש נאמן לומר "מת אחי" שייבם אשתו, ולא 'מתה אשתו' שישא אחותה.
גמרא:
בעא מיניה רבא מרב נחמן: המזכה גט לאשתו <span style="color:#2828AC;">(שעשה שליח לקבלה, וזיכה לה על ידי שליח שתתגרש מעכשיו)</span> במקום יבם מהו <span style="color:#2828AC;">(שיש לו אח, ונתכוון לפוטרה הימנו; דשלא במקום יבם, והוא בא לגרשה - פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע לידה: דאין חָבין לאדם שלא בפניו; אלא הכא)</span> כיון דסניא ליה <span style="color:#2828AC;">(מי אמרינן)</span> זכות הוא לה, וזכין לאדם שלא בפניו? או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה - חוב הוא לה, ואין חבין לאדם שלא בפניו?
אמר ליה: תנינא! 'וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת' <span style="color:#2828AC;">(מדקתני בתרוייהו 'חוששין': ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם, וקתני 'חוששין', ולא אמרינן 'אוקמה אחזקה ותנשא, דהא ודאי משקרא, משום דרחמא ליה קאמרה' - אלמא לא מחזקינן לה באהבה; ומדקתני נמי 'בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק, כגון "ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך בני", וקתני 'חוששין' ולא תתייבם, ולא אמרינו 'ודאי משקרא, ומשום דסניא ליה קאמרה' - אלמא זימנין דלא סניא ליה, אלמא מספקא לן; וגבי מזכה גט נמי מספקא לן: אי רחמא ליה, וחוב הוא לה, אי סניא ליה וזכות הוא לה! ותחלוץ ולא תתייבם)</span>.
אמר ליה רבינא לרבא: המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו? כיון דאית לה קטטה בהדיה - זכות הוא לה? או דלמא ניחא דגופא עדיף לה?
תא שמע דאמר ריש לקיש 'טב למיתב טן דו <span style="color:#2828AC;">(גופים שנים: כל דהו בַּעַל)</span> מלמיתב ארמלו <span style="color:#008A00;">[אלמנה; כלומר: לבדה]</span>.
אביי אמר: דשומשמנא גברא <span style="color:#2828AC;">(גוץ כנמלה)</span> כורסיה בי חרתא רמו לה <span style="color:#2828AC;">(מחזקת עצמה כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חוֹרוֹת הארץ)</span>.
רב פפא אמר: <span style="color:#008A00;">[אפילו]</span> דנפצא <span style="color:#2828AC;">(מנפץ צמר - אומנתו מאוסה)</span> 'גברא' תיקרי בסיפי בבא ותיתיב <span style="color:#008A00;">[האשה קוראת לו מפתח הבית ויושבת, או: מיושבת דעתה כאשר היא יכולה לקרוא לבעלה]</span>.
רב אשי אומר: דקולסא גברא <span style="color:#2828AC;">(שמץ פסול משפחה)</span> לא בעיא טלפחי לקידרא <span style="color:#2828AC;">(טלפחי: עדשים, שהוא מאכל קל, ואין חסרון כיס כל כך - אינה שואלת ממנו, אך יקָרֵא שמו עליה)</span>.
תנא: 'וכולן <span style="color:#008A00;">[הנשים הנשואות לגברים ירודים]</span> מזנות ותולות בבעליהן.'
הדרן עלך 'האשה שלום'
<h2>פרק ששה עשר 'האשה בתרא'</h2>
<h3>דף קיט.</h3>
משנה:
האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - לא תנשא <span style="color:#2828AC;">(הואיל ובלא בנים יצא בעלה)</span> ולא תתייבם <span style="color:#2828AC;">(שמא ילדה צרתה)</span> עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא פריך: אמאי לא תנשא? תחלוץ ותנשא ממה נפשך!) ('היא צרתה' מפרש בגמרא.)</span>
היתה לה חמות <span style="color:#2828AC;">(במדינת הים, וכשיצאה לא היה לה</span> <span style="color:#008A00;">[לחמותה]</span> <span style="color:#2828AC;">בן, ואין יבם לזו)</span> - אינה חוששת <span style="color:#2828AC;">(שמא ניתן לה יבם, אף על גב דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה: התם הוא: דכל מה דילדה צרה, בין זכר בין נקבה - מפיק לה להא מיבם; אבל חמות - דאי נמי ילדה - לא זקיק לה להך אלא אם כן ילדה זכר! וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה)</span>.
יצתה <span style="color:#2828AC;">(חמותה)</span> מליאה <span style="color:#2828AC;">(מעוברת)</span> – חוששת <span style="color:#2828AC;">(שמא זכר היה)</span>.
רבי יהושע אומר: אינה חוששת <span style="color:#2828AC;">(דאיכא למימר שמא הפילה; ואם תמצי לומר לא הפילה - שמא נקבה היתה)</span>.
גמרא:
מאי 'היא צרתה'?
הא קא משמע לן: להא צרה הוא דחיישינן, אבל לצרה אחריתי <span style="color:#2828AC;">(אם באו עדים שאין צרתה</span> <span style="color:#008A00;">[הידועה]</span> <span style="color:#2828AC;">מעוברת)</span> לא חיישינן <span style="color:#2828AC;">(אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם)</span>.
לא תנשא ולא תתייבם <span style="color:#008A00;">[עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה]</span>:
בשלמא יבומי לא, דדלמא מיעברא וקפגעה באשת אח, דאורייתא! אלא לא תנשא אמאי? הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות <a href="#footnote-49" id="noteref-49">[49]</a>?
לימא רבי מאיר היא, דיחייש למיעוטא <span style="color:#2828AC;">(רבי מאיר חייש למיעוטא בפרק 'הכל שוחטין'</span> <span style="font-size:80%;">(חולין ו,א)</span> <span style="color:#2828AC;">גבי כותים: שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה)</span>!
אפילו תימא רבנן: כי אזלי רבנן בתר רובא - רובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות <span style="color:#2828AC;">(דתניא</span> <span style="font-size:80%;">(חולין צה,א)</span> <span style="color:#2828AC;">'ובנמצא הלך אחר הרוב', דכיון דחנויות לפנינו הן, ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה)</span>, וסנהדרי <span style="color:#2828AC;">(י"ב מזכין וי"א מחייבין: דקיימא לן דזכאי</span> <span style="font-size:80%;">(סנהדרין מ,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דהואיל ורוב מזכין; וקמן נינהו)</span>, אבל רובא דליתיה קמן <span style="color:#2828AC;">(כגון הכא, דניזיל בתר רוב נשים שבעולם)</span> - לא אזלי רבנן בתר רובא.
והרי קטן וקטנה, דרובא דליתא קמן היא, ואזלי רבנן בתר רובא, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין - דברי רבי מאיר.
אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין: '<span style="font-family: SBL Hebrew;">איש</span>' כתיב בפרשה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:80%;">[רש"י בדף סא,ב]</span> <span style="color:#2828AC;">בפרשת חליצה</span> <span style="font-size:80%;">(דברים כה,ז)</span><span style="color:#2828AC;">: '</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו [ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל! לא אבה יבמי</span><span style="color:#2828AC;">')</span>, ומקשינן אשה לאיש <span style="color:#008A00;">[מה הוא גדול דוקא אף היא גדולה]</span>; אלא מה טעם אין מייבמין?
אמר להם: קטן - שמא ימצא סריס; קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעים בערוה.'
ורבנן סברי זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסי נינהו; זיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו!
אלא מחוורתא מתניתין רבי מאיר היא.
במאי אוקימתא? כרבי מאיר? אימא סיפא: 'היתה לה חמות - אינה חוששת'; אמאי? <span style="color:#2828AC;">(נהי נמי דזכרים מיעוטא, כדמפרש ואזיל - מיהו)</span> הלך אחר רוב נשים, <span style="color:#2828AC;">(וכיון)</span> ורוב נשים מתעברות ויולדות <span style="color:#2828AC;">(ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא, אלא חד מיעוטא: דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו')</span>; מיעוט מפילות, וכל היולדות - מחצה זכרים ומחצה נקבות; סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות - והוו ליה זכרים מיעוטא, וליחוש <span style="color:#008A00;">[לדעת רבי מאיר]</span>?
דלמא כיון דאיחזקה לשוק - לא חייש.
רישא דאיחזק לייבום – תייבם?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רישא, דאיסור כרת – חששו <span style="color:#2828AC;">(שמא נתעברה צרתה)</span>; סיפא, דאיסור לאו - לא חששו <span style="color:#2828AC;">(שמא נתעברה חמותה, ואוקמה אחזקה)</span>.
אמר רבא: מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא; מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו <span style="color:#2828AC;">(מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת? הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר, דנימא 'לכרת עביד הרחקה, ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר', דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד)</span>!
אלא אמר רבא:
<b>הערות שוליים</b>
<p><a href="#noteref-49" id="footnote-49">[49]</a> An attempt to relate – Kollel Daf Yomi: How can we say a woman who goes abroad likely had a child since Rov women have children.  While the majority of women overall have children, I doubt 50% of women are pregnant at any one time.  So if the woman goes abroad for one year, the odds are probably less than 50% she would become pregnant.  Rov does not seem to work here.  Please clarify.  Thank you. ---------------------------------------------- The Kollel replies: This is a complicated issue and requires some introductions. In general, Rov fall into two basic categories, Ruba d'Issa Kaman, or a Rov which is based on pure numbers, where we know that there are more of one type than the other; and Ruba d'Laisa Kaman, which is a general rule not based merely upon numbers, rather on natural tendencies or human nature. The dynamics of  Rov are not purely statistical, especially the latter type, for statistics can always be rearranged. For example, if we say that most drivers defy traffic laws, this may be true only for drivers under age fifty, or only male drivers, or left-handed drivers, or red-headed drivers etc. In modern statistical studies we use the test group to determine the reliability of the statistic. This method is still not fool-proof for the permutations of the classifications are endless. However, the more specific the group the more reliable the statistic. On the other hand, Rov, is not merely a gauge of probability, rather a Din that we are beholden to follow the outcome of the Rov when we are in doubt. (Although in general the outcome of the Rov is more probable, it is not due to this probability that we follow the Rov). Therefore, the guidelines which we use to determine the grouping are not based merely on statistical considerations,  rather Chazal determined the grouping, and we are then beholden to follow the Rov. In general, most women have children. Of course, statistically, we could subgroup this generality, into time periods, fertility, etc. However, since we cannot form each subgroup on our own , rather we follow the groupings of Chazal, following the Rov may cause a statistical anomaly which does not contradict the Halacha of Acharei Rabim l'Hatos. In the end of the first Perek of Kesuvos we will gain more insight into how Chazal determined their groupings. Dov Zupnik Let me add two points: 1. Bear in mind that we are discussing specifically women in their childearing years, who have no known gynelogical problems. Otherwise, the Rov would clearly not apply 2. We are discussing a man who is childless who is traveling with his wife. In fact, he is towards the end of his life (whether he knows it or not), and probably is desperate to have an heir. I wonder whether the same Chazakah would apply if he had children already -- I doubt it. In fact, the Gemara may mean to say just that: Most women become pregnant (and eventually bear children, as opposed to stillborns) to their husbands *at least once* during his lifetime. -Mordecai Kornfeld</p>
<h3>דף קיט:</h3>
רישא חזקה <span style="color:#2828AC;">(מייתי לה)</span> לייבום, ורובא <span style="color:#2828AC;">(מייתי לה להיתר)</span> לשוק <span style="color:#2828AC;">(דרוב נשים מתעברות ויולדות, והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא)</span>; וחזקה לא עדיף כי רובא <span style="color:#2828AC;">(דניזיל אבתרה)</span>; ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה, והוה ליה פלגא ופלגא: לא תנשא ולא תתייבם <span style="color:#2828AC;">(הלכך לא תתייבם; ולשוק נמי לא, כרבי מאיר דחייש למיעוטא)</span>; סיפא - חזקה לשוק <span style="color:#2828AC;">(שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה)</span> ורובא לשוק <span style="color:#2828AC;">(דאי נמי נתעברה חמותה - שמא נקבה היתה, או נפל; דרוב עוברים - נפלים ונקבות, כדאמרינן לעיל: דמחצה דוולדי קיימי - נקבות הוו; ומיעוט עוברים - נפלים הוו; זכרים דקיימא - מיעוטא לגבי וולדות; והכא נמי איכא חזקה לרוב, דמרע נמי לחששא דמיעוטא)</span>, והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא, ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר.
לא תנשא ולא תתייבם <span style="color:#008A00;">[עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה]</span>:
ולעולם <span style="color:#2828AC;">(בתמיה: תחלוץ ממה נפשך, ותנשא לשוק)</span>?
אמר זעירי: לעצמה - שלשה חדשים <span style="color:#2828AC;">(בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים, דכל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים, ואפילו בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא - דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים, כדאמרינן ב'החולץ'</span> <span style="font-size:80%;">(לעיל מב,ב)</span> <span style="color:#2828AC;">'הלכה: כולן צריכות להמתין')</span>, לחברתה – תשעה <span style="color:#2828AC;">(בשביל חברתה - שמא מעוברת היא צרתה - צריכה להמתין תשעה חדשים, שאפילו חלצה לא תנשא בתוך תשעה, שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר, והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם)</span>.
וחולצת ממה נפשך?
רבי חנינא אמר: לעצמה שלשה, לחברתה לעולם <span style="color:#2828AC;">(בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו)</span>.
ותחלוץ <span style="color:#2828AC;">(לאחר תשעה)</span> ממה נפשך <span style="color:#2828AC;">(ותנשא: אם ילדה צרתה - הרי נפטרה בולד, ואם לאו - הרי חליצתה פוטרתה)</span>?
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי תרוייהו: גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה <span style="color:#2828AC;">(להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה)</span>.
וליצרכה?
דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואמרי 'קָשָּרוּ חלוצה לכהן'.
תנן <span style="font-size:80%;">[לעיל דף קיח,ב]</span>: '"ניתן לי בן במדינת הים", ואמרה "מת בני ואחר כך בעלי <span style="color:#2828AC;">(והריני זקוקה ליבם כבתחלה)</span>" – נאמנת <span style="color:#2828AC;">(במה שאמרה 'מת בני ראשון ואחר כך בעלי', ולא חיישינן דלמא משום דרחמא ליבם קאמרה; מאי טעמא? - הואיל ובחזקת ייבום היתה עומדת, ופיה אסר עצמה על היבם כשאמרה "ניתן לי בן", והוא הפה יכול להתיר עצמה ליבם ולומר "מת בני ראשון")</span>; "מת בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת <span style="color:#2828AC;">(להנשא לשוק, הואיל ובחזקת ייבום יצתה, וחיישינן דלמא משום דסניא ליה קאמרה "ניתן לי בן")</span>, וחוששין לדבריה <span style="color:#2828AC;">(שמא אמת הן ואסורה לייבם)</span>, וחולצת ולא מתייבמת'; וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה <span style="color:#2828AC;">(דלא היתה זקוקה לו, ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה)</span>, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה!?
אמר רב פפא: בגרושה <span style="color:#2828AC;">(שהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית)</span>.
רב חייא בריה דרב הונא אמר: באמרה "אני <span style="color:#2828AC;">(ובני)</span> והוא <span style="color:#2828AC;">(ובעלי)</span> נחבאנו במערה <span style="color:#2828AC;">(ואין איש עמנו לבא ולהעיד)</span>" <span style="color:#2828AC;">(הלכך ליכא למיחש דלמא אתי סהדי)</span>.
משנה:
שתי יבמות <span style="color:#2828AC;">(נשי שני אחים)</span>: זו אומרת "מת בעלי" וזו אומרת "מת בעלי"; זו אסורה <span style="color:#2828AC;">(לשוק)</span> מפני בעלה של זו <span style="color:#2828AC;">(שהוא יבמהּ)</span> וזו אסורה מפני בעלה של זו <span style="color:#2828AC;">(דשמא חי הוא, וזקוקה לו; ואף על פי שאשתו אומרת "מת" - אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה, שאין יבמה מעידה על חברתה, שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידה)</span>.
לזו עדים <span style="color:#2828AC;">(שמת בעלה)</span> ולזו אין עדים: את שיש לה עדים אסורה <span style="color:#2828AC;">(לינשא, מפני יבמהּ, דשמא חי הוא, דעדים מאי אהנו לה - הא היא נמי מהימנא לומר "מת בעלי")</span>, ואת שאין לה עדים מותרת <span style="color:#2828AC;">(לשוק, דהא אמרה שהוא מת, ובשביל יבמה נמי לא חיישינן, שהרי יש עדים שמת)</span>.
לזו בנים ולזו אין בנים <span style="color:#2828AC;">(ואין עדים לא לזו ולא לזו)</span>: את שיש לה בנים מותרת, ואת שאין לה בנים אסורה.
נתייבמו <span style="color:#2828AC;">(שהיה להם כאן שני יבמין, ונתייבמו: שהאשה שאמרה "מת בעלי" תתייבם, דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו; וארישא קאי, שאין להם לא עדים ולא בנים)</span> ומתו היבמין - אסורות להנשא <span style="color:#2828AC;">(לשוק; זו מפני בעלה הראשון של זו, וזו מפני בעלה הראשון של זו: שמא עדיין הם חיים; ואף על פי שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם - אצל עצמן נאמנות, אבל עכשיו כשינשאו לשוק - נמצא עדותה של זו מועיל לזו, ואין יבמות מעידות זו על זו צד היתר)</span>.
רבי אלעזר <span style="color:#008A00;">[במשניות: אליעזר]</span> אומר: הואיל והותרו ליבמין <span style="color:#2828AC;">(בחזקת שמתו בעליהם)</span> - הותרו לכל אדם <span style="color:#2828AC;">(תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם)</span>.
גמרא:
תנא: 'לזו עדים ובנים, ולזו לא עדים ולא בנים - שתיהן מותרות <span style="color:#2828AC;">(שאין כאן זיקת ייבום: זו מפני בניה, וזו בעדי חברתה)</span>;
נתייבמו ומתו היבמין - אסורין להנשא;
רבי אלעזר אומר: הואיל והותרו ליבמין - הותרו לכל אדם.'
בעי רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר?: משום דקסבר צרה מעידה לחברתה <span style="color:#2828AC;">(דהא שתי יבמות צרות נינהו, ומפני צד צרות לא נפסלו מלהעיד זו לזו)</span>? או דלמא משום דהיא לא מקלקלא נפשה?
למאי נפקא מינה?
<h3>דף קכ.</h3>
לאנסובי לצרה מקמי דידה <span style="color:#2828AC;">(האשה שהלכה למדינת הים עם בעלה ובאה ואמרה "מת בעלי", והיתה לה כאן צרה - אם זו תנשא בעדותה של זו קודם שתנשא היא)</span>: אי אמרת 'צרה מעידה לחברתה' אף על גב דלא אינסיב <span style="color:#008A00;">[שלא נישאה]</span> מנסבינן לה לצרה; אי אמרת משום דהיא לא מקלקלא נפשה, אינסיב - מנסבינן לה לצרה, אי לא אינסיב - לא מנסבינן לה; מאי?
תא שמע <span style="font-size:80%;">[במשנתנו, או בברייתא]</span>: 'רבי אל[י]עזר אומר: הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם' - אי אמרת בשלמא דהיא לא מקלקלא נפשה היינו 'דכי אינסיב מנסבינן לה'; אלא אי אמרת משום ד'צרה מעידה לחברתה' - אף על גב דלא אינסיב נמי! אלא שמע מינה טעמא דרבי אל[י]עזר משום דאינסיב הוא, ולא מקלקלא נפשה!
רבי אל[י]עזר - לדבריהם קאמר להו: לדידי צרה מעידה לחברתה, ואף על גב דלא אינסיב - מנסבינן לה; אלא לדידכו, אודו לי מיהת, דהיכא דאינסיב מנסבינן לה משום דהיא לא מקלקלא נפשה!
ורבנן?
'תמות נפשי עם פלשתים' <span style="font-size:80%;">(שופטים טז,ל)</span> הוא דקעבדה.
תא שמע <span style="font-size:80%;">[מברייתא המתחילה כמו משנה בדף קיח,א]</span>: 'האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה "מת בעלי" - תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה.
רבי אל[י]עזר אומר: הואיל והותרה היא - הותרה נמי צרתה <span style="color:#2828AC;">('הואיל והותרה היא' - אלמא משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואף על גב דעדיין היא לא ניסת)</span>!
אימא 'הואיל והותרה ונשאת'.
<span style="color:#2828AC;">(אי טעמא דרבי אל[י]עזר לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא, אלא משום דלא מקלקלא נפשה -)</span> וליחוש דלמא בגיטא אתאי <span style="color:#2828AC;">(ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה)</span>, והאי דקאמרה הכי <span style="color:#2828AC;">(ואמרה "מת בעלי")</span> - לקלקלא לצרה היא מיכוונה <span style="color:#2828AC;">(וכדי שתנשא גם צרתה, ואיהי לא מקלקלא! דבשלמא במתניתין היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי: דאי נמי בגיטא אתאי - איקלקלא שנשאת לאחי בעלה, אבל לשוק - ליחוש)</span>!
אי דאינסיב לישראל - הכי נמי! הכא במאי עסקינן: דאינסיב לכהן <span style="color:#2828AC;">(דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא - מיפסלא אכהן ונפקא)</span>.
משנה:
אין מעידין <span style="color:#2828AC;">(על האיש שמת)</span> אלא על פרצוף פנים עם החוטם <span style="color:#2828AC;">(אלא אם כן ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו, אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו - אין מעידין עליו להשיא את אשתו, שמא אין הוא)</span>, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו.
אין מעידין אלא עד <span style="color:#2828AC;">(שיראו)</span> שתצא נפשו; ואפילו ראוהו מגוייד <span style="color:#2828AC;">(מגוייד: לשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">גוֹדוּ אילנא</span> <span style="font-size:80%;">(דניאל ד,יא)</span><span style="color:#2828AC;">: מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב)</span> וצלוב <span style="color:#2828AC;">(על הצליבה)</span> והחיה אוכלת בו <span style="color:#2828AC;">(או חיה דורסתו ואוכלת בו)</span>.
אין מעידין אלא עד שלשה ימים <span style="color:#2828AC;">(אם ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו מעידין עליו, אבל אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים - חיישינן שמא נשתנו מראית פניו, ואין זה שהם סבורים)</span>.
<span style="color:#2828AC;">תוספות מסכת יבמות דף קכ עמוד א ד"ה אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים - פי' משום דמשם ואילך משתנה כו' ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם - ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף! ועוד: דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעות עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים! והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך; ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפי' הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא; ותשובת ר"ת כתובה בספר הישר.</span>
רבי יהודה בן בבא אומר: לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין. <span style="color:#2828AC;">(יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן; ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות; ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח; ובגמרא בעי: לחומרא פליג או לקולא פליג?)</span>.
גמרא:
תנו רבנן: 'פדחת <span style="color:#2828AC;">(מצח)</span> - ולא פרצוף פנים, פרצוף פנים ולא פדחת - אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם' <span style="color:#008A00;">[אבל עם חוטם - מקבלים עדות כזו]</span>.
אמר אביי - ואיתימא רב כהנא: מאי קרא? - <span style="font-size:80%;">(ישעיהו ג,ט)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">הכרת פניהם ענתה בם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.]</span> <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ענתה בם</span><span style="color:#2828AC;">: העידה בם; אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים)</span>.
אבא בר מרתא - דהוא אבא בר מניומי - הוה מסקי ביה דבי רישא גלותא זוזי; אייתי <span style="color:#008A00;">[לקח]</span> קירא <span style="color:#2828AC;">(שעוה)</span>, דבק בבלייתא <span style="color:#2828AC;">(הדביקה במעט מטלית בלוּיָה) ('בלייתא' = בגד בלוי)</span>, דבק באפותיה <span style="color:#2828AC;">(במצחו)</span> חלף קמייהו <span style="color:#008A00;">[עבר בפניהם]</span> ולא בשקרוה <span style="color:#008A00;">[ולא היכירוהו]</span>.
צצצ
אף על פי שיש סימנין <span style="color:#008A00;">[</span><span style="color:#2828AC;">בגופו ובכליו</span><span style="color:#008A00;">]</span>:
למימרא דסימנין לאו דאורייתא? ורמינהי: '<span style="color:#2828AC;">(המביא גט לאשה ואבד הימנו;)</span> מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת, או שנמצא בין כליו <span style="color:#2828AC;">(בין כלי ביתו, ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו)</span> אפילו לזמן מרובה – כשר' <span style="color:#2828AC;">(ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה, והאי גט אחר הוא; אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי, ואפילו למישרי איסור אשת איש דאורייתא, אלמא סימנין דאורייתא)</span>!
אמר אביי: לא קשיא: הא רבי אליעזר בן מהבאי, הא רבנן, דתניא <span style="font-size:80%;">[תוספתא יבמות (ליברמן) פרק יד הלכה ד]</span>: 'אין מעידין על השומא <span style="color:#2828AC;">(ורוא"ה)</span>; רבי אליעזר בן מהבאי אומר: מעידין'.
מאי, לאו בהא קמיפלגי? דמר סבר סימנין דאורייתא <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">אף השמלה בכלל היתה' כו' בפרק 'אלו מציאות'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא מציעא כז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>, ומר סבר סימנין דרבנן!
אמר רבא: דכולי עלמא סימנין דאורייתא; הכא בשומא מצויה בבן גילו <span style="color:#2828AC;">(שנולד בפרק אחד ובמזל אחד)</span> קמיפלגי: מר <span style="color:#008A00;">[תנא קמא]</span> סבר שומא מצויה בבן גילו ומר <span style="color:#2828AC;">(ורבי אליעזר בן מהבאי)</span> סבר אינה מצויה בבן גילו.
ואיכא דאמרי: הכא בשומא העשויה להשתנות <span style="color:#2828AC;">(ממראה)</span> לאחר מיתה קמיפלגי: מר סבר עשויה להשתנות לאחר מיתה, ומר סבר אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה.
ואיכא דאמרי אמר רבא: דכולי עלמא סימנין דרבנן <span style="color:#2828AC;">(ולא דריש 'אף השמלה' לסימן, אלא לתובעין, דהתם פלוגתא היא)</span>, והכא בשומא
<h3>דף קכ:</h3>
סימן מובהק קא מיפלגי: מר סבר סימן מובהק <span style="color:#2828AC;">(ואף על גב דסימנין דרבנן - אסימן כי האי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">סמכינן, אפילו אאיסור דאורייתא)</span> ומר סבר לאו סימן מובהק.
ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא - הא קתני 'אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו': גופו - דארוך וגוץ <span style="color:#008A00;">[או גוץ]</span> <span style="color:#2828AC;">(לאו סימנין נינהו)</span>, כליו <span style="color:#2828AC;">(בגדיו)</span> - דחיישינן לשאלה <span style="color:#2828AC;">(שמא לאחר השאילן, ואותו אחר מת, וראוהו אלו וסבורים שזהו בעל הבגדים)</span>.
ואי חיישינן לשאלה - חמוֹר בסימני אוכף היכי מהדרינן <span style="color:#2828AC;">(דקיימא לן ב'אלו מציאות'</span> <span style="font-size:80%;">(בבא מציעא כז,א)</span> <span style="color:#2828AC;">דמהדרינן)</span>?
לא שיילי אינשי אוכפא <span style="color:#2828AC;">(בעל החמור לא היה שואל אוכפו של זה לחברו)</span>, דמסקיב ליה <span style="color:#2828AC;">(דאשי"ר בלע"ז</span> <span style="color:#008A00;">[פוגם]</span><span style="color:#2828AC;">)</span> לחמרא.
'מצָאוֹ <span style="color:#008A00;">[את הגט, לעיל קכ,א]</span> קשור בכיס ובארנקי ובטבעת' - היכי מהדרינן <span style="color:#2828AC;">(מאי איכא למימר: ליחוש אף על פי שהוא מכיר את הכיס - יש לחוש שמא השאילו לאחר, וקשר בו גט זה, והחזירו לזה ושכח בו את הגט)</span>?; טבעת - חייש לזיופי <span style="color:#2828AC;">(שמא יעשה חותם וצורה כנגד טבעתו וילך ויראהו לאשתו ויטול הימנה כל אשר ישאל)</span>; כיס וארנקי - מנחשי אינשי <span style="color:#2828AC;">(שלא יטול זה מזלו)</span> ולא מושלי <span style="color:#008A00;">[ולא משאילין]</span>!?
<span style="color:#2828AC;">(ואי קשיא הא קתני 'או שנמצא בין כליו' הא אמרן 'דחיישינן לשאלה'? - לא קשיא: 'כליו' דמתניתין - היינו בגדיו, ודרך להשאיל מלבושים; ו'כליו' דגיטין - היינו בין כלי תשמישי ביתו, בתיבתו, שאין דרך להשאילם)</span>.
ואיבעית אימא כליו <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין דקתני בגופו ובכליו דלא סמכינן אסימנייהו)</span> - בחיורי וסומקי <span style="color:#2828AC;">(דלא אמרינן הוי סימן במלבושיו: אי שחורין היו או לבנים היו, דאין זה סימן, שהרבה יש שחורין ולבנים ואדומים)</span>.
ואפילו ראוהו מגוייד <span style="color:#008A00;">[וצלוב]</span>:
למימרא דמגוייד חיי? ורמינהי <span style="font-size:80%;">[אהלות פ"א מ"ו]</span>: 'אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגוייד ואפילו גוסס' - טמויי לא מטמא, הא מיחייא לא חיי!?
אמר אביי: לא קשיא: הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן, דתניא: 'מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות.'
ומי מצית לאוקומי כרבי שמעון בן אלעזר? והא קתני סיפא <span style="color:#2828AC;">(דמתניתין</span> <span style="font-size:80%;">(לקמן דף קכא,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>: 'מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו, ואמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא <span style="color:#2828AC;">(דחיי)</span>' <span style="color:#2828AC;">(ואי משום טביעה - הואיל ומים שאין להם סוף - חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו; קתני 'מן הארכובה ולמעלה תנשא' - אלמא מגוייד לא חיי)</span>!
שאני מיא דמרזו מכה <span style="color:#2828AC;">(מחזיקות ומגדלות כאב המכה; וחברו 'מיטרא רזיא לאילני' במסכת תענית</span> <span style="font-size:80%;">(דף ג,ב)</span><span style="color:#2828AC;">)</span>.
והאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא טייעא, דשקיל ספסירא וגיידיה לגמליה <span style="color:#2828AC;">(לשון</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">גוֹדוּ אילנא</span> <span style="font-size:80%;">(דניאל ד,יא)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> ולא אפסיקתיה לנערותיה <span style="color:#2828AC;">(ולא הפסיק לגמור את קול נערותו: שהיה נוער עד שמת)</span> <span style="color:#008A00;">[## כלומר, לפי רש"י: הגמל המשיך לנעור זמן רב עד שמת תוך שנוער]</span>!?
אמר אביי: ההיא - כחישא הויא <span style="color:#008A00;">[לא חתכו את הגמל חיתוך רגיל אלא חיתוך לא עמוק]</span>.
רבא אמר: בסכין מלובנת <span style="color:#2828AC;">(באש שמתוך המכוה מתרפא)</span> ודברי הכל <span style="color:#008A00;">[## שפצע בסכין כזה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">פצעו אינו כל כך מזיק</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">הרי סכין כזה חפשי מחיידקים!]</span>.
[<span style="color:#008A00;">## לולא מסתפינא: ולא אפסיקתיה לנערותיה</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">ולא הפסיק לנעור ולא מת, מכאן שמגוייד חי! וענה אביי: שלא חתכו חזק כרגיל, כמו שפירשתי לעיל; ורבא אמר שלא מת כי הסכין היה מלובן.]</span>
והחיה אוכלת <span style="color:#008A00;">[בו]</span>:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה, אבל ממקום שנפשו יוצאה – מעידין.
וא"ר יהודה אמר שמואל: שחט בו שנים או רוב שנים, וברח <span style="color:#2828AC;">(הנשחט)</span> – מעידין.
איני! והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו' <span style="color:#2828AC;">(אלמא כחי מחזקינן)</span>!
<span style="color:#2828AC;">(ומשני:)</span> חי הוא <span style="color:#2828AC;">(לפיכך גיטו גט)</span> וסופו למות <span style="color:#2828AC;">(הלכך מעידין)</span>!
אלא מעתה <span style="color:#2828AC;">(הואיל וודאי ימות)</span> יהא גולה על ידו <span style="color:#2828AC;">(יהא גולה השוחטו אם נפל סכין מידו עליו ושחטו)</span>! - אלמה תניא 'שחט שנים או רוב שנים - הרי זה אינו גולה <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">[גירסת רש"י:]</span> <span style="color:#2828AC;">על ידו: בשבילו)</span>' <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">אין גולה' - ואפילו מת, שמא מחמת דבר אחר מת)</span>?
הא - איתמר עלה: אמר רב הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו <span style="color:#2828AC;">(ומחמת הרוח מת, הלכך לגבי גלות</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">פטור; ומיהו לענין אשתו - מעידין עליו, דודאי ימות)</span>.
אי נמי שמא איהו
<h3>דף קכא.</h3>
קירב מיתתו <span style="color:#2828AC;">(על ידי שפירכס יותר מדאי</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">מת; הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו)</span>.
מאי בינייהו?
דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס <span style="color:#2828AC;">(שאין שם רוח - ללישנא דרוח בלבלתו - הכא גולה, דאין כאן רוח, ומחמתו מת; וללישנא ד'הוא קירב את מיתתו' - אינו גולה)</span>;
אי נמי דשחטיה בברא ולא פרכיס <span style="color:#2828AC;">(הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס)</span>.
רבי יהודה <span style="color:#008A00;">[בן בבא]</span> אומר: לא כל <span style="color:#008A00;">[האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין]</span>:
איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא - לקולא פליג <span style="color:#2828AC;">(דקאמר תנא קמא: אין מעידין אלא עד שלשה ימים, ואתא רבי יהודה למימר: יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים)</span> או לחומרא פליג <span style="color:#2828AC;">(דקאמר תנא קמא 'עד שלשה ימים מעידים' ואתא איהו למימר פעמים שאפילו תוך שלשה אין מעידין)</span>?
תא שמע: דההוא גברא דטבע בכרמי <span style="color:#2828AC;">(שם העיר)</span> ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין, ואנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו; ותו: ההוא גברא דאטבע בדגלת <span style="color:#008A00;">[בחדקל]</span> ואסקוהו אגישרא דשביסתנא <span style="color:#2828AC;">(לאחר חמשה יומין)</span> ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי.
אי אמרת בשלמא לקולא פליג - אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא, אלא אי אמרת לחומרא פליג - אינהו דעביד כמאן?
שאני מיא, דצמתי <span style="color:#2828AC;">(צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות)</span>.
והאמרת 'מיא מרזו מכה'?
הני מילי - היכא דאיכא מכה <span style="color:#2828AC;">(מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח)</span>, אבל היכא דליכא מכה - מיצמת צמית; והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה, אבל אישתהי - מיתפח תפח <span style="color:#2828AC;">(לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו)</span>.
משנה:
נפל למים בין שיש להן סוף <span style="color:#2828AC;">(לקמן מפרש היכי דמי)</span> בין שאין להן סוף - אשתו אסורה <span style="color:#2828AC;">(שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו; דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים)</span>.
אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים!
אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה <span style="color:#2828AC;">(מים שיש להם סוף הם, ופליג רבי יוסי ואמר: אשתו מותרת! דקסבר: אין אדם יכול לשהות במים כל כך; ואי משום שמא יצא לאלתר - אין זו חששא, דהא אי נפק הוו חזו ליה! אבל במים שאין להם סוף - מודה רבי יוסי דאסורה, שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו)</span> וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם! ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו; אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא מן הארכובה ולמטה <span style="color:#2828AC;">(הואיל ויכול לחיות)</span> - לא תנשא <span style="color:#2828AC;">(שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן)</span>.
גמרא:
תנו רבנן: 'נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה.'
היכי דמי מים שיש להם סוף?
אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו <span style="color:#2828AC;">(כגון מערה מלאה מים, והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו)</span>.
ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. <span style="color:#2828AC;">(אגם של אותו מקום; אגם = מרש"ט בלע"ז: עומד במקומו ואינם מים חיים; כמים שיש להם סוף דמו: שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק, הלכך אם איתא דסליק - הוי חזו ליה.)</span>
אמר ליה רב לשמואל: תא נשמתיה <span style="color:#008A00;">[ננדה אותו]</span>.
אמר ליה: נשלח ליה ברישא.
שלחו ליה: מים שאין להם סוף - אשתו אסורה או מותרת?
שלח להו: אשתו אסורה.
ואגמא דסמקי - מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף?
שלח להו: מים שאין להם סוף הוא.
ומר - מאי טעמא עבד הכי?
מיטעא טעינא: אנא סברי כיון דקוו וקיימי - כמים שיש להם סוף דמי.
ולא היא: כיון דאיכא גלי - אימור גלי אשפלו <span style="color:#2828AC;">(למקום רחוק ומשם יצא)</span>.
קרי שמואל עליה דרב <span style="font-size:80%;">(משלי יב,כא)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">לא יאונה לצדיק כל און</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[ורשעים מלאו רע]</span> <span style="color:#2828AC;">(שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא)</span>;
קרי רב עליה דשמואל <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">משלי יא,יד:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">באין תחבלות יפל עם]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">ותשועה ברוב יועץ</span> <span style="color:#2828AC;">(תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל)</span> <span style="color:#008A00;">[## אולי גם משחק מילים על "רב: הכתיב: ותשועה ברב</span> <span style="color:#2828AC;">–</span> <span style="color:#008A00;">יועץ.]</span>
תניא: 'אמר רבי: מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים <span style="color:#2828AC;">(שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים)</span>; ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה, ושהה חברו כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו; למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו! אמר רבי: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת; שאין להם סוף - אשתו אסורה.'
אי הכי - מים שיש להם סוף נמי ליחוש למחילה של דגים <span style="color:#2828AC;">(ושמא ליום מחר יצא והלך)</span>?
במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא.
אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי באיניש דעלמא, אבל צורבא מרבנן – לא: אי דסליק - קלא אית ליה.
ולא היא: לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן.
דיעבד - אִין, לכתחלה לא.
תניא: 'אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי עקיבא - וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי <span style="color:#2828AC;">(ועבר על גבי והלך לו)</span>; מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם - ינענע לו ראשו <span style="color:#2828AC;">(ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן)</span>. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: 'מים שיש להם סוף – מותרת, מים שאין להם סוף - אסורה.'
תניא: 'אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי מאיר; כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת מים שאין להם סוף - אשתו אסורה'.
תנו רבנן: 'נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו; לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו.
רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - אין מעידין עליו: חיישינן
<h3>דף קכא:</h3>
שמא חבר <span style="color:#2828AC;">(יודע ללחוש)</span> הוא.'
ותנא קמא?
אגב איצצא <span style="color:#2828AC;">(שדוחקן כשעומד עליהם)</span> מזקי ליה <span style="color:#2828AC;">(אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן, ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו)</span>.
תנו רבנן: 'נפל לתוך כבשן האש - מעידין עליו; ליורה מלאה יין ושמן <span style="color:#2828AC;">(מרותחת על האור)</span> - מעידין עליו. משום רבי אחא אמרו: של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר <span style="color:#2828AC;">(כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת)</span>; של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה <span style="color:#2828AC;">(כשניתז על האור</span> <span style="color:#008A00;">–</span> <span style="color:#2828AC;">כיבהו; ואף על פי שלא יכול לצאת - לא מת, שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש)</span>.
אמרו לו: תחלתו מכבה וסופו מבעיר <span style="color:#2828AC;">(דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוֹזֶרֶת ודולקת יותר מבתחלתה)</span>.
אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול [<span style="color:#008A00;">ועלה לאחר שלשה ימים!</span>]:
תניא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים <span style="color:#2828AC;">(אפילו אינו מת מחמת המים - היה לו למות מחמת דבר אחר)</span>.
מאי 'מעשה נסים'?: אילימא דלא אכיל ולא אישתי - והכתיב <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">אסתר ד,טז:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי]</span> - אלא דלא ניים <span style="color:#008A00;">[## ואם היה נרדם - בודאי היה טובע]</span>, דאמר רבי יוחנן: "שבועה שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו ויישן לאלתר.
ורבי מאיר - מאי טעמא?
אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין <span style="color:#2828AC;">(כיפין: כמין בנינים ואולמות)</span> הוו <span style="color:#2828AC;">(ונשען עליהן וישן)</span>.
ורבנן?
דשישא הוו <span style="color:#2828AC;">(וחלקין; ומעומד אין אדם ישן)</span>.
ורבי מאיר?
אי אפשר דלא מסריך <span style="color:#2828AC;">(מתחזק ונדבק עליהן מעט)</span> וניים פורתא.
תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין <span style="color:#2828AC;">(לעולי רגלים, ומים מתכנסים בהן, והיו שותין הן ובהמתן)</span>, שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא;
שעה ראשונה אמר להם: "שלום" <span style="color:#2828AC;">(שעדיין יכולה לחיות; (וכן ב)</span>שניה אמר להם: "שלום"; <span style="color:#2828AC;">(אבל שלישית שאינה יכולה לחיות!)</span> שלישית אמר להם: "עלתה" <span style="color:#2828AC;">(שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו)</span>.
אמר לה: בתי - מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים <span style="color:#2828AC;">(זה אילו של יצחק)</span> נזדמן לי, וזקן מנהיגו <span style="color:#2828AC;">(זה אברהם)</span>.
אמרו לו: נביא אתה <span style="color:#2828AC;">(לידע שלא תמות)</span>?
אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו - <span style="color:#2828AC;">(בטורח עשייתו)</span> יכשל בו זרעו?'
אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו <span style="color:#2828AC;">(של רבי נחוניא)</span> בצמא <span style="color:#2828AC;">(שכך דרכו של מקום: לדקדק עם החסידים)</span> שנאמר <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[</span><span style="font-size:80%;">תהלים נ,ג:</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">יבא אלקינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל]</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וסביביו נשערה מאד</span> <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">וסביביו נשערה</span><span style="color:#2828AC;">' - לשון חוט השערה, עם 'סביביו' - עם צדיקים ההולכים אחריו)</span> מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה.
רבי חנינא אמר מהכא: <span style="font-size:80%;">(תהלים פט,ח)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו</span>.
משנה:
אפילו שמע מן הנשים <span style="color:#2828AC;">(שלא היו מתכוונות להעיד)</span> אומרות <span style="color:#2828AC;">(ומסיחות לפי תומן)</span> "מת איש פלוני" – דיו <span style="color:#2828AC;">(ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו)</span>.
רבי יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני" - בין שהוא מתכוין <span style="color:#2828AC;">(לעדות)</span> ובין שאינו מתכוין.
רבי יהודה בן בבא אומר: בישראל - אף על פי שהוא מתכוין; ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות.
גמרא:
ודלמא לא אזלי?
אמר רב יהודה אמר שמואל: דקאמרי 'הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני'.
ודלמא קמצא בעלמא <span style="color:#2828AC;">(חגב או נמלה)</span> שכיב ליה <span style="color:#2828AC;">(המיתו התינוקות)</span> ואסיקו ליה על שמיה <span style="color:#2828AC;">(והעלו לה שם איש פלוני, כדרך שהתינוקות משחקין)</span>?
דקאמרי 'כן וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם'.
ובעובד כוכבים אם היה מתכוין <span style="color:#008A00;">[אין עדותו עדות]</span>:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד <span style="color:#2828AC;">(ולא להתיר את אשתו)</span> - עדותו עדות <span style="color:#2828AC;">(ותנשא אשתו)</span>.
היכי ידעינן?
אמר רב יוסף: בא לבית דין ואמר "איש פלוני מת, השיאו את אשתו" - זהו 'נתכוין להתיר'; "... מת" סתם - זהו נתכוין לעדות.
איתמר נמי: אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד - עדותו עדות.
אמר ליה רבי יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמנים וחמשה זקנים; אמר להם: 'לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות' ולא הודו לו חכמים!? אלא מתניתין, דקתני 'ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות'.
היכי משכחת לה <span style="color:#2828AC;">(דלא נתכוין להעיד ולא להתיר)</span>?
במסיח לפי תומו.
כי ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חיואי <span style="color:#2828AC;">(</span>'<span style="color:#2828AC;">חיואי' = שם האיש)</span>? מאן איכא בי חיואי <span style="color:#2828AC;">(מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי: דשכיב חיואי)</span>? שכיב חיואי!" - ואנסבה רב יוסף לדביתהו.
ההוא דהוה קאמר ואזיל "ווי ליה לפרשא זריזא <span style="color:#2828AC;">(גבור חיל, וישראל היה)</span> דהוה בפומבדיתא, דשכיב" ואנסבה רב יוסף - ואיתימא רבא – לדביתהו.
ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חסא? טבע חסא!" אמר רב נחמן: האלקים! אכלו כוורי <span style="color:#008A00;">[דגים]</span> לחסא!
מדיבוריה דרב נחמן <span style="color:#2828AC;">(דאמר 'אכלוה כוורי', ולא אמר 'מי יתן שיעלה וינצל')</span> אזלא דביתהו דחסא ואינסבא, ולא אמרו לה ולא מידי.
אמר רב אשי: שמע מינה: הא דאמור רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי לכתחלה, אבל אי נסיב - לא מפקינן לה מיניה.
איכא דאמרי: אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר 'חסא גברא רבה איתיה; אם איתא דסליק - קלא אית ליה למילתא' - ולא היא: לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה: דיעבד – אִין, לכתחלה - לא.
ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי <span style="color:#2828AC;">(קצוץ שחת לבהמותי)</span> בשבתא, ואי לא קטילנא לך, כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה "בשיל לי קדירה בשבת ולא בשיל לי" – וקטילתיה!
שמעה דביתהו <span style="color:#2828AC;">(דההוא דאמר עובד כוכבים עליה 'קטילתיה')</span> ואתאי לקמיה דאביי; שהיתא
<h3>דף קכב.</h3>
תלתא ריגלי <span style="color:#2828AC;">(שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה: הלכות פסח בפסח, והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים מצאתי: כל הנך ריגלי דאמוראי - היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום - מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם)</span>.
אמר לה רב אדא בר אהבה: זיל לקמיה דרב יוסף, דחריף סכינא.
אזלה קמיה; פשט מהא מתניתא <span style="font-size:80%;">[תוספתא דמאי פ"ה ה"ב [ליברמן]]</span>: 'עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק ואמר "פירות הללו של ערלה הן" <span style="color:#2828AC;">(פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן)</span>; "של עזיקה הן" <span style="color:#2828AC;">(מפרדס מעוזק, וגדר סביב לו לשומרו, והיא שנת שביעית. וקשיא לי: דמאי איסור יש כאן? אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר - אסורים, וקודם הזמן - אלו ואלו מותרים)</span> "של נטע רבעי הן" - לא אמר כלום <span style="color:#2828AC;">(לאוסרם על כך, אלא הלך אחר הרוב שזה משקר)</span>: לא נתכוון אלא להשביח מקחו <span style="color:#2828AC;">(וכן נטע רבעי - להודיע שפירות נטיעה הן; וכמדומה לי דהאי עזיקה - שם העיר שבארץ ישראל, ופירותיה משובחים, ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר 'מעזיקה הבאתי' - אין חוששין לומר 'אמת דבריו, ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו', אלא להשביח מקחו; והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו)</span>.
'אבא יודן איש ציידן אמר: מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך, ובא עובד כוכבים ואמר "חבל <span style="color:#2828AC;">(הפסד ועגמת נפש הוא)</span> על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו" - והשיאו אשתו;
ושוב מעשה בקולר <span style="color:#2828AC;">(חבורה)</span> של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא, ובא עובד כוכבים אחד ואמר: "חבל על קולר <span style="color:#2828AC;">(חבורה)</span> של בני אדם שמתו וקברתים" - והשיאו את נשותיהם.
ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר <span style="color:#2828AC;">(כשבאה ביתר במצור)</span>, ובא עובד כוכבים ואמר "חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים" - והשיאו את נשותיהם.
משנה:
מעידין לאור הנר ולאור הלבנה;
ומשיאין על פי בת קול <span style="color:#2828AC;">(שמעו קול צועקת "פלוני מת" ולא ראו אדם בצלמו)</span>.
מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר "איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת". הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו.
ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר "אני איש פלוני בן איש פלוני, נשכני נחש והרי אני מת" והלכו ולא הכירוהו והלכו והשיאו את אשתו:
גמרא:
אמר רבה בר שמואל: תנא: 'בית שמאי אומרים: אין משיאין על פי בת קול; ובית הלל אומרים: משיאין על פי בת קול.
מאי קמ"ל <span style="color:#2828AC;">(רבה בר שמואל דלבית הלל משיאין וניעבד כותייהו)</span>? מתניתין היא <span style="color:#2828AC;">( סתם מתניתין נמי הכי אמרה, וממילא הלכתא היא כסתם משנה)</span>!?
הא קא משמע לן: דאי משתכחת סתמא ד'אין משיאין' - בית שמאי היא <span style="color:#2828AC;">(ואין הלכה כאותו סתם)</span>.
והלכו ולא מצאו <span style="color:#008A00;">[שם אדם, והשיאו את אשתו]</span>:
ודלמא שד הוה?
אמר רב יהודה אמר רב: שראו לו דמות אדם <span style="color:#2828AC;">(מתחלה כשצעק)</span>.
אינהו נמי דמו?
דחזו ליה בבואה.
ואינהו נמי אית להו בבואה?
דחזו ליה בבואה דבבואה <span style="color:#2828AC;">(צל צלו)</span>.
ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה?
אמר רבי חנינא: אמר לי יונתן שידא <span style="color:#2828AC;">(</span><span style="color:#008A00;">רש"י כאן גורס:</span> <span style="color:#2828AC;">לימדני יונתן שידא. שד היה או בקי בהן)</span>: בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו.
ודלמא צרה הואי <span style="color:#2828AC;">(שנשא אשה במקום אחר, ובאה לקלקלה והלכה לה)</span>?
תנא דבי רבי ישמעאל: 'בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין' <span style="color:#2828AC;">(בשעת הסכנה: שאדם מסוכן, כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר "כל שומע קולו יכתוב גט לאשתו" - כותבין ונותנין, וסמכינן עליה בכל דבריו, שאומר "אני הוא פלוני בן פלוני"; והכא נמי כשעת הסכנה דמיא, שאם לא תאמין לזה - לא תמצא אחר ותשב עגונה)</span>.
משנה:
אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה - מצאתי נחמיה איש בית דלי. אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא?! ונומיתי לו <span style="color:#2828AC;">(אמרתי לו)</span>: כן <span style="color:#2828AC;">(הן)</span> הדברים <span style="color:#2828AC;">(שאמרת: שכולן חלוקין עליו)</span>.
אמר לי: אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות <span style="color:#2828AC;">(שאיני יכול לילך אצלם ולהעיד זה ששמעתי)</span>; מקובלני מרבן גמליאל הזקן <span style="color:#008A00;">[שהיה בזמן הבית]</span> שמשיאין את האשה על פי עד אחד.
וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל <span style="color:#008A00;">[נכדו של רבן גמליאל הזקן]</span> - שמח לדברי, ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא.
מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא רבן גמליאל נשותיהן על פי עד אחד; והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה.
רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים: אין משיאין את האשה על פי עד אחד.
רבי עקיבא אומר: לא על פי אשה ולא על פי עבד ולא על פי שפחה ולא על פי קרובים.
גמרא:
וסבר רבי עקיבא על פי אשה לא? והתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה <span style="color:#2828AC;">(ממדינת הים ואף על פי שצריכים אנו למאמר פיה שתאמר 'בפני נכתב ונחתם'; דאפילו אדם כשר הביאו צריך לומר כן)</span> מקל וחומר: ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר 'מת בעלה' - נאמנות להביא גיטיהן, זו שנאמנת לומר 'מת בעלה' - אינו דין שנאמנת להביא גיטה!": 'נשים שאמרו חכמים' <span style="color:#2828AC;">(חמש נשים דפירקין דלעיל</span> <span style="font-size:80%;">(קיז,א)</span><span style="color:#2828AC;">)</span> - הוא דלא מהימני, אשה בעלמא - מהימנא <span style="color:#2828AC;">(נאמנות להביא גיטה.</span> <span style="font-size:80%;">[בפרק שני דגיטין (דף כג,ב)]</span><span style="color:#2828AC;">)</span>!
לא קשיא: כאן קודם שהחזיקו כאן לאחר שהחזיקו.
משנה:
אמרו לו <span style="color:#2828AC;">(לרבי עקיבא)</span>: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם, והביאוהו בפונדק; ובחזרתם אמרו לפונדקית: איה חברנו?
נומית להם <span style="color:#2828AC;">(אמרה להם)</span>: מת וקברתיו - והשיאו את אשתו; ולא תהא כהנת כפונדקית <span style="color:#2828AC;">(כלומר: וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית זו גרועה)</span>? <span style="color:#2828AC;">(ובגמרא מפרש מאי גריעותא.)</span>
אמר <span style="color:#008A00;">להו</span> [<span style="color:#008A00;">גירסת רש"י:</span> להם] <span style="color:#2828AC;">(רבי עקיבא)</span>: לכשתהא כפונדקית – נאמנת <span style="color:#2828AC;">(כלומר: לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית! שהרי לא עליה סמכו, אלא)</span>: הפונדקית <span style="color:#2828AC;">(לפי תומה הסיחה)</span> הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו.
<span style="color:#2828AC;">(ספרים אחרים: 'לכשתהא כפונדקית נאמנת', כלומר: באותו ענין שהאמינו פונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת, שהרי פונדקית הוציאה להן, ועל הסימנים סמכו.)</span>
גמרא:
מאי גריעותא דפונדקית?
אמר רב כהנא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו";
וכן תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו".
והא "איה חברנו" קאמרי לה <span style="color:#2828AC;">(אלמא לאו לפי תומה הוה)</span>!?
כיון דחזיתינהו בכיא <span style="color:#2828AC;">(והיינו לפי תומה - דקודם ששאלוה התחילה לומר)</span>, אמרו לה "איה חברנו"? אמרה להם "מת וקברתיו".
תנו רבנן: 'מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון; אמר לו: בני - היאך אתה יודע בעדות אשה זו?
אמר: אני והוא היינו הולכים בדרך, ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור של זית, וּפְשָחו <span style="color:#2828AC;">(נתקו: אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל)</span>, והחזיר את הגייס לאחוריו.
אמרתי לו: אריה! יישר כחך!
אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? כך קורין אותי בעירי: 'יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא'!?
לימים חלה ומת, והשיא רבי טרפון את אשתו.'
ורבי טרפון לא בעי דרישה <span style="color:#2828AC;">(בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו)</span> וחקירה <span style="color:#2828AC;">(באיזה יום ובאיזה שעה)</span>? והתניא: 'מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו: 'בני! היאך אתה יודע עדות זו?'
אמר לי: 'אני והוא היינו הולכין בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה בייחור תאנה ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו!'
אמרתי לו: יישר כחך! אריה! <span style="color:#2828AC;">(גבור חיל, ולב אריה יש לך)</span>.
אמר לי: יפה כוונת לשמי שכך קורין אותי בעירי: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא.'
לימים חלה ומת.
אמר לו: לא כך אמרת לי: יוחנן בן יונתן <span style="color:#2828AC;">(דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו)</span> דמכפר שיחיא אריה <span style="color:#2828AC;">(שהכפר היו קורין 'אריה', ולא אותו))</span>?
אמר ליה: לא, אלא כך אמרתי לך: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא; ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים וכיון את דבריו והשיא רבי טרפון את אשתו.
תנאי היא <span style="color:#008A00;">[אם צריך לעדות כזו דרישה וחקירה]</span>, דתניא: 'אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה - דברי רבי עקיבא; רבי טרפון אומר: בודקין.' וקמיפלגי בדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר <span style="font-size:80%;">(ויקרא כד,כב)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">משפט אחד יהיה לכם</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">[כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלוקיכם]</span> <span style="color:#2828AC;">(וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות</span> <span style="font-size:70%; font-family: SBL Hebrew;">ודרשת וחקרת</span> <span style="font-size:80%;">(דברים יג,טו)</span> <span style="color:#2828AC;">- הוא הדין לדיני ממונות)</span>; ומה טעם אמרו 'דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה'? שלא תנעול דלת בפני לוין';
ובמאי קמיפלגי <span style="color:#008A00;">[בענין עדות אשה]</span>?: - מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל <span style="color:#2828AC;">(כשתנשא על פיהם - תטול כתובה, דמספר כתובה נלמוד: 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי')</span> - כדיני ממונות דמי, ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא - כדיני נפשות דמי <span style="color:#2828AC;">(דהבא על אשת איש בחנק, הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה)</span>.
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר <span style="font-size:80%;">(ישעיהו נד,יג)</span> <span style="font-family: SBL Hebrew;">וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.</span>
הדרן עלך האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות